מרכז דף יומי - סנהדרין דף קיב. - ר' אלי סטפנסקי שליט"א

[מוזיקה] ערב טוב רבויסי אה נשמעס מראש סוס מרדכי ברוכים הבאים רוצה להגיד ישר כוח עצום אתם נותנים לי הרבה חיזוק בבית מדרש היה 50 אנשים אתמול ככה שמעתי 50 לפחות 40 אבל אולי גם 50 היום אחרי שמסרתי שתי שיעורים עכשיו אני מוסר עוד שתי שיעורים, ארבע שיעורים ביום אחד, ככה שיהיה לנו מספיק שיעורים לפסח. אני הלכתי לעשות קצת סנובורד סקי לשעתיים ואני מגיע לשמה ואני רואה זה הרי מקום של גויים רובם רובד רובם גויים אני רואה שמה בחור עם כיפה אז אני אומר לו שלום אז הוא אומר לי אתה לא תאמין והוא מספר לי את הסיפור ממש נשיקה מהקדוש ברוך הוא הנה קבלו name שלום עליכם ‏What youen first time ever special I said I see around what you [מוזיקה] וואו שהוא היה למטוס והוא למד הפעם הראשונה בחיים שלו את הדף איתי מסכת דרובן ובדיוק באותו יום הוא פגש אותי אני פגשתי אותו אני אמרתי לו שלום חשבתי שזה מאוד מעניין בוא נמשיך עם א יש כאן עוד משהו עם סאונד אז בוא נעשה מישהו עשה פרסומת בחוץ לארץ אראה [מוזיקה] לכם revolutionary care serving bar crowns will upstate [מוזיקה] newch אוקיי א רבי לי היקר כתבתי לך בעבר וכותב שוב ראשית בסיעתה דשמעי בזכותך אני מסיים ביום שלישי בערב מסכת סנהדרן שתדע שבכל ערב אני שומע את השיעור אצל אמא שלי שהיא שכינה שלי בבניין ניצולת ניצולת שואה בת 90 וגם היא מסתכלת במסך ונהנית מכל רגע אתה פשוט מחייה אותה ואותי היא מברכת אותך בכל הברכות אמן דבר נוסף בבדתי אני מנהל בית ספר ושבוע שעבר נכנסתי למילואי מקום בכיתה ואמרתי לתלמידים רבו סאי במגינה בשתי ילדים אמרו לי לא ככה אומרים ועשו בדיוק כמו שאתה עושה הם סיפו שאבא שלהם ועוד בלי משפחת משפחה מקשיבים קבוע על השיעור איזה יופי מקנה בזכויות שלך הוא מאחל לך בריאות שמחה ונחת ברכת פסח קשה ושמח נועם שטרן תודה מה עוד יש את הסיום סיום על מסכת סנהדרין [מוזיקה] בטורונטו בעצם אפשר לראות את כל הסיומים בכל העולם בmdyס.com כל מי שעושה סיום בעצם עושה שם שמה ואפשר א בוא נראה היה כאן עוד איזה משהו כן יונ רוטמן רוטמן במונצי ברך הוא כותב וזה סיפור שאולי לא סיפרתי לכם עד עוברי עברית. סיפור מאוד מעניין. הגיע אחד לשיעור שלנו בגיל 37 אולי קוראים לו מנחם טופרוביץ'. הוא הגיע לפעם ראשונה והחבר שלו קם מספר שהוא לא היה אמור להגיע אבל יונה חבר טוב שלו אמר בוא בוא תנסה את השיעור. הם היו בירושלים, הגיעו מאמריקה והוא אומר, טוב, אני מגיע אבל הוא לא יודע איפה הוא שם את התפילין שלו. חיפש, חיפש, הוא אמר תסו בלדיי, אמרו אנחנו לא נוסעים. או שאתה מגיע או שאנחנו לא נוסעים. טוב, הוא מצא את התפילין, הוא הגיע לשיעור, הוא הצטלם איתי והכל והוא מאוד נהנה מהשיעור. אחר כך הוא התחיל לתרום גמרות בכדי שאנשים צטרפו לשיעור. הוא תרה מאות מאוד גמרות, נראה לי את כל הגמרות של מסכת נדורים. אחר כך הוא התקשר ליוסי קליין ואמר ליוסי קליין שהוא מאוד רוצה לתרום גם את כל מסכת נוזל. אנחנו חשבנו וואי יש כאן איזה גביר גדול שרוצה לתרום אלפי דולר לגמרות. מה שקרה זה שביום האחרון של מסכת הסנדורים שבעצם גם מתחיל מסכת אסנוזיר מנחם טופרוביץ' נפטר פתאומי במשרד שלו. פתאום ממש אני לא חושב שהוא היה אפילו 40. הבן הכי מבוגר שלו היה בן 13 ככה נראה לי משהו כזה ממש לפני עבר מצווה סיפור עצוב מאוד חר כך גילינו שלא היה לו הרבה כסף הוא מאוד מאוד רצה לתרום ולהביא עוד אנשים לתורה היום זה היה רוצץ שלו כן זה השנה השנייה משהו נפטר סיפור סיפור טוב רבו יסאי אנחנו אוחזים בדף קיב עו מוד א יש לי שאלה שני אנשים רוצים להיכנס לתוך הבית מדרש אחד מחזיק את התיק של התפילין שלו ביד והשני לובש את התפילין על הראש למי יש קדימה להיכנס לבית מדרש זה שלובש את התבילין או על זה שמחזיק את התפילין בתוך התיק. נו, מה אתם אומרים? אה, כן, אני שומע. אתה אומר שהזה שיש לו את התפילין על הראש הוא יותר חשוב. אני שומע. אז אנחנו תכף נראה בגמרא דבר מאוד מעניין שהבריסקרוב [מוזיקה] או כן, רביסליבי. הבסליבה אומר ש שהזה שמחזיק את התפילין ביד יש לו גדימה עכשיו זה שמניח את התפילין אז זה נהיה חלק ממנו זה בטל הגוף שלו אבל זה שמחזיק את התפילין אני הייתי חושב הפוך אבל ככה הוא אומר הוא מוכיח את זה מהגמרא שלנו אז בוא נראה איבולו שואלת הגמרא אנחנו בסוגיה של עיר הנידחת עיר הנידחס זה שרוב העיר עבדו עבדזור העונש שלהם שונה מבן אדם יחיד שעושה עבדזורה. בן אדם שעושה עבדזורה הוא מקבל סקילו וכל הממון שלו וכל הרכוש שלו פלט פלט. זאת אומרת אנחנו לא שורפים את זה אבל נחס כולם מקבלים סייף והרכוש שלהם נשרף. וראינו כל מיני הלכות שצריך שמישהו ידיח אותם ואותו מישהו צריך להיות מהעיר ומאותו שבט שואל את הגמור י בואלו הוכחומעליהם מהו מה קורה עם בן אדם עם כל העיר הם החליטו לבד לעשות עבודה זרה ואבל לא היה שמה מישהו שידיח אותם אז מה השאלה וידיחו אמר רחמונה שצריך מישהו שידח ולא ישוכ מעליהם ולא שמישהו ש שהאיר עושה עשה את זה לבד או דילמור אפילו תחום ליהם יכול להיות שגם אם זה קורה לבד הם גם נחשבים אירנידחס ויש את כל ההלכות של עירדחת תשמע אז בוא נביא ראיה ידיחו נושמו מוקטנים כתוב במשנה שאם נשים או קטנים הם האלה שידיוחו זה לא נחשב שואלת הגמרא למה המילה בקרו מעליהם לפחות שזה יהיה כמו למה שזה אפס בוא נגיד שזה כאילו שהם עשו את זה מעצמם אלא מה רואים שהם שהם עושים את זה מעצמם זה כלום. אומרת הגמורה לא יכול להיות שאם אישה וילד מדיחים את האחרים זה עוד יותר גרוע מאשר חיר שעושה את זה בעצמה אנוך בוסנפש הוא גרידי הנה באסנוש מוקטן עם גרידי זה יותר חזק שעושים לבד יכול להיות שמי שעושה לבד אז זה כן איך שאביר לידחס אבל מי שעושה על ידי אישה וילד אז זה לא נחשב אומרת הגמורה שראינו במשנה עד שיודרו בו כדי שעיר נידה אחת צריך רוב עיר לא כל העיר רוב עיר 51% בוא נגיד איך להבדין שואל את הגמורה אבל איך בדיוק אנחנו הורגים את האנשים האלה ברגע ש נודע לנו שראובן הוא עבד אבודזור עכשיו אנחנו מביאים אותו לבזן הוא עכשיו יחיד אז אנחנו נהרוג אותו במסקילה אז מה קורה מהשני? בקיצור איך אנחנו מגיעים למצב שאנחנו יודעים שחצי העיר הם עבדו עבדזור והם עיר הנידחס אומר דונם וחוייבשין לוקחים את רובין אומרים טוב עשית עבדזור בוא שים אותו בכלא דונם וחויב שאם לוקחים את שמעון עשית עבדזור בכלא עכשיו שעד שנהיה לנו 51% של העיר ואז הורגים את כולם בסייף אומר יוצא את המענס דינו של האלו אבל למדנו במסכת הזאת שלא מלינים את הדין לא לצער את את הרוצח את העבודה ודזורה לא מצרים אותם ברגע שנודע שהוא חייב מיסה לוקחים אותו מיד והורגים אותו אלא אומרו לו דונים וסויקלים דונים וסוייקלים אומר לו דבר מעניין לוקחים את הבן אדם ואנחנו עושים כאילו שהוא יחיד מה קורה אם בן אדם עובד עבוד זור ביחיד סוקלים אותו. אז לוקחים אותו, סוקלים אותו. עוד אחד, סוקלים אותו עוד אחד, סוקלים אותו. עד שמגיעים ל-50% מהיר מאותו זמן והלאה, אז אותו אחד הוא נהיה 51% ואז הוא מקבל סייף. אז הוא עירדחס. דבר מעניין מאוד. רבי יוחננו אמר דונס דונ וסוקלים גם רבי יוחנן צמור לו שדנים סוקלים דנים סוכנים עד שמגיעים ל50% של אמר מר בןם בוא תדילים לא לא שמים מלא מלא בתי דין 250 בתי דין של כל בזדן זה שלוש אנשים דנים אותם כולם ביחד ואז לא צריכים להעלין את הדין מי היד ה דורגים את כולם שוד גמור איך זה ייתכן ואומר רבי חומר בר יויסי אומר רבי שעוץ צז שההוא אוי אישה היא איש ואיש הציל לשורחו דווקא בן אדם אחד או אישה אחת מוציאים אותה לבזדן שבשער העיר כמה יש שמה 23 ואתה מוציא כל כולו את שורך אבא אבל אם זה עיר שלמה זהיר הנידחז אז שם כבר צריך סנהדרין של 71 כמו בתמונה הזאת אתם זוכרים את התמונה הזאת וואי זה היה פצצה הדבר הזה טוב אלו כד הגמור מהר לא דינמה בדיניהם נכון יש 250 בתי דין בוא נגיד 100 בתי דין 50 בתי דין הם דנים בדבר מי חייב האם היה כאן עבד זור כי לא היה עבד זורה בסדר ומסכין לו לבזן גוב ואחר כך אחרי שמעינים בדין מביאים מעבירים את כולם לסנהדרין של 71 לגמרי דינה וקטלו ואז הסנהדרין הם מחליטים שכולם צריכים לצאת לאורג והורגים אותם סוגיה חדשה למדנו במשנה הקסיר למדנו במשנה שאפילו אנשים שמגיעים ממוניות גמלים חמורים הם מצטרפים לעיר כדי שבעיר הזאת היא תחשב עיר נידחס שאם הם מעלים את האחוזים. בוא נגיד שהעיר בדיוק 50. באים 10 גמלים עם הרוכבים שלהם. עכשיו זה נהיה 52% שמה שהם עובדים עבדזורה. טוב זה עירדחס או הפוך הם לא עובדים בדזורה. אז עכשיו העיר 52% שלא עובדים בדזור וזה מציל את העיר. רבחס ואסוקים אלה שוכבים חמורים וגמלים וכים למקום לאסמו. אם הם ישנו שמה והם עבדו עבדזורה אם נשתאו שום 30 יום אז זה היסוד כאן כתוב באבריסה 30 יום הם צריכים להיות שמה אם ככה הם כמו העיר הם בסיף וממולמובד אז אנחנו דנים אותם כמו עיר הנידחס עם חרב וצריכים לשרוף את כל הרכוש שלהם אורז מכאן פחות מ-30 יום הם בסקילו ממון פולט אז אנחנו אומרים שהם כמו יחיד שמקבל סקילה והרכוש שלו לא נשרף שואלת הגמור ורמיני כמה יהיה בעיר כאן שעיר למדמסך זבס כמה זמן בן אדם נשאר בעיר כדי שהוא יתחייב במיסים כמו בן עיר יבס חודש איפה קיבלת את ה-30 יום אז אומרת הגמרא אומר ליקש הל מבני מוסו אם הבן אדם רוצה להיות אזרח, אזרח לוקח 12 חודש או למהבה מיסמוסה. סתם בן אדם שגר במקום לא אזרח גר הנה כתוב בפסוק הכסכס יוישו הועיר. התורה אומרת יושב העיר. לא כתוב אזרח העיר. כתוב יושב העיר. אז כדי להיות יושב בעיר, בן אדם שגר בעיר זה 30 יום. כדי להיות אזרח העיר זה חודש הרמו שהוא מתחיל את הלכות פסח מדבר מיד על קמחד פיסחו אומר איזה בן אדם חייב לתת קמחדפיסחו אז הוא אומר שזה בעצם 12 חודש כדי להיות אזרח העיר כדי להתחייב וקים חפזחו וגם כדי שתהיה מספיק אני להתחשב שאתה גר באותו עיר ולקבל כמח פזר 12 חודש אם בן אדם קונה דירה אם הוא קדן דירה אז ברגע שהוא קונה את הדירה אז הוא נהיה חלק מהעיר הוא לא צריך להיות שמה 12 חודש המשנה ברו אומר שצריכים להחמיר כדאי להחמיר 30 יום אז מבוסס על הגמרא שלנו כאן האם זה 12 חודש או 30 יום אז שוב הגמרא אומרת כדי להיות אזרח זה 12 חודש כדי להיות גר בעיר זה 30 יום אומר משבור אולי כדאי להקפיד שאם אתה גר בעיר אתה חייב לתת קמחד פיסחו ואותניו ואני אביא לך ראיה המודר לא מבני יועיר אם יש אדום שנשתה שום 12 חודש בן אדם אמר אני מודר הנאה מכל מי שנמצא בעיר כאן אז תלוי מ כמה זמן הבן אדם גר אם יש עוד יום שנשתה שום יבי חודש אם הבן אדם נשאר באותו עיר 12 חודש אסנס ממנו הנה זה 12 חודש שדיברנו עליו ואז הוא אזרח העיר כי הוא אמר מבני העיר בן העיר מה זה בן העיר 12 חודש פחז מכאן אם הבן אדם גר פחות מ-12 חודש מותר לא ממותר ביושעיר אבל הוא לא אמר בן העיר הוא יושב העיר בן אדם שגר כאן הוא לא אמר בן עיר בין עיר זה חשוב זה כאילו הוא חלק מהעיר יושב העיר עם שתי ה 30 יום ה הגדר 30 יום או סדנס ממנו מכה מדס ממנו אם זה פחות מ-30 יום מותר אז הנה ראיה מודר הנוער אחם אויסו המשנה מביאה חכם אוסוז כל אשר בו טון רבנו חכם אוסב כל אשר בו בחינת לנכס צדיקים שבחוץ לו המשנה אומרת שנכס של צדיק שלא נמצא בתוך העיר לא צריכים לשרוף אבל נכסים של הצדיק שבתוך העיר כן צריכים לשרוף ואז כל אשר בו לרבי נכסי צדיקים שבסוכך אבל נכסים שכן בתוך העיר צריך פסוק הרי הם לא חטו מה פתאום שנשרוף למ יש פסוק כל אשר בו כל מה שנמצא בעיר שורפים שלא לא ולא ישלל שמיים זה גם במשנה ביאה שדברים ששייכים לקדוש ברוך הוא כמו מייסר והגדש ודברים כאלה לא שורפים ואז כל שלו לא לרביסניס ראשון שחוץ לו נכס של רשע שנמצא בחוץ אז פירוש אחד זה שזה היה בתוך העיר פעם והוציאו את זה אז את זה צריכים לשרוף אבל משל אומר רש"י אם בן אדם קיבל ירושה וזה אף פעם לא היה בתוך העיר לא את זה לא צריכים לשרוף אפילו שהוא רשע ואהבה דוד אזורי אומר רבי שמעון בפנימה אומר תויר נכסי צדיקים שבסוכבדו אומר רש"י זה רב שמון שתמיד דורש תמדקו בכל הש"ס רוצה להבין יש הרבה אנשים היום זה הדור שאנחנו רוצים לדעת להבין מה מה הטעם במצווה ומה זה רב שמן אומר תוירו נכסי צדיקים שבסכו יבידו למה התוירו אומרת שאם יש נכסים של צדיק בתוך העיר צריכים לשרוף את זה הרי הצדיק לא עבדזור מה אתה רוצה ממנו אומרת הגמורה מגורם להם שידור בסוכר ממוננום בוא נגיד זה צדיק הציאו לו שטלה הציאו לו להיות רב בית כנסת אז למה הוא הלך לשמה בשביל הכסף לפי חוך אז אנחנו מנישים אותו במינומד הוא הולך למקום גרוע מאוד של אנשים שעובדים אביבזור בשביל קצת כסף בשביל קצת שטלה ראש כול וזהו אז לכן מנישים אותו שכל הכסף שלו נשרף שמה או אמר זכול שלא לתיק בו אצל רבי נכס ראשון שבחוץ לו למדנו שכל הנכסים שרשיים שמחוץ לעיר הנידה חז גם צריך לשרוף אומר רב חיסדו ובנקבוצם לסויכו אם אפשר הם הם קרובים מספיק שאפשר להביא אותם לתוך העיר אז בסדר אומר רב חיזדו פגדוינוי שלנן שעיר הנידחסמו תורם מה זה פיקדון אני נותן לך פיקדון שתשמור בשבילי את הדבר הזה אז עכשיו אנחנו צריכים להבין מה מה קרה כאן של מי הפיקדון מי הבעל הבית של הפיקדון מישהו נתן לעיר הנידחס לשמור אז זה לא שירנידחס אז למה לסחוף את זה עיר הלידחס נתנו לעיר אחרת פיקדון נו אז זה של עיר הנידחס בוא נסחוף את זה מה שצריכים להביא את זה ממקום אחר ולהכניס את זה בפנים זה כבר אמרנו אז מה קורה כאן היחיד אומרת הגמור אילי מדיר חרס וסנו בגב של מי הפיקדון הזה זה שייך בוא נגיד של בני ברק בני ברק נתנו לעיר הנידחס פיקדון פשיט זה מותר הם ודאי לא שורפים את זה זה לא זה לא שייך לעניין הנידח זה זה הם שומרים על זה אבל זה לא בגלל שהם שומרים על זה זה לא זה שלהם לא צריכים לשרוף את זה לאף שלא לאו ולדהו אז מה אז שייך הבעלים הם עיר הנידחס וישנו בעיר אחר הם הפקידו את הדבר שלהם בעיר אחרת אדלקסחו אם אפשר להביא את זה מהר מאוד המים מותורים אז ודאי שחייבים לסחוב את זה בן לקבסיכו בוא נגיד שזה באפריקה זה רחוק אמרו חודשים כבר אמרנו את ההלכה הזאת שלא צריכים ללכת לקחת את זה אומרת הגמרא לאלו דיר אחר מפקד בסוכו מדובר כאן בעיר אחרת והעיר הנידחת שומרים על הפגדון של עיר אחרת אז מה החידוש סקילון קבל החשיר הנידחז אמרו אם משהו קורה לדבר הזה אנחנו החיים דומי יש הלכות אפילו בהלכוס חומץ בפסח יש הלכות שאם יהודי מקבל אחריות על החמץ אז זה ממש שלא ואז הוא חייב על האיס איסור של חומץ אז גם כאן אם עיר הנידחץ קיבלו על עצמם אחריות שאם זה נגנב או נאבד הם חייבים להחזיר את זה אז זה שלהם אולי זה להלכה זה שלהם וצריכים לשרוף את זה כמה שלנו שלא שורפים אומר רב חיזדו דברים מאוד מעניינים רבסי דברים מעניינים ונעבור על כל מיני הלוכס חלק מהם אנחנו מכירים מאוד בפרט אם הייתם בשיעור כבר מתחילת סנהדרין בהמו חצי של רדחת וחצי של עיר החרס אסור אם יש בהמה בשותפות יש חברת השכרת בהמות רכבים אז בזמנם זה היה רכב זה שייך חצי בן אדם אחד שותף אחד גר בירד תחס הולכים להרוג אותו שותף שני גר בבני ברק לא הולכים להרוג אותו כל הבהמה אסורה איסו מה קורה אם יש שתי שותפים יש להם מפיית מצות. מפייה למצות. אחד מהם הבעל הבית, בעל הבית אחד גר בבית שמש, מפיית בית שמש, מצות בית שמש. השני גר בירנידחס. מה עושים עם עיסה? חצי שלדח, חצי של חרס מותרס. אז צריכים להבין מה החילוק בין בהמה שכולה עשו לבין עיסה שלדחס שחצי מהעיסה מותרת לאותו אחד שלא גר ברנידחס החצי של רנידחס ודאי אסור מהתמו באמו כמן דלא פליגיד החצי של הרינידחס הרי החצי של הרני דחס חייבים להרוג אז אם חייבים להרוג אז כששוחטים את הבהמה אז לא שחטת את זה בעצם הרגת את זה לא היה כאן שחיטה ואי אפשר להכשיר בהימה בחצי שחיטה אז לכן הבהמה הזאת אסורה עוד פעם נחזור על זה כדי לאכול בהימה צריכים לשחוט את זה כדי לשחוט את זה זה צריך להיות שחיטה קשירה אבל אם אני אומר אומר שחצי מהבהמה זה שייך לעיר הנידחת אז השחיטה זה לא שחיטה כי את הבהמה הזאת חייבים להרוג והשחיטה שעשית על החצי של הרדח זה לא נחשב שחיטה בכלל זה נחשב הריגה ולכן יש לך בהמה שלא נשחתה לגמרי שחט חצי ולא כולו אם עכשיו אתה רוצה למשל למכור את זה לגוי זה סיפור אחר אבל אתה בתור יהודי לא יכול לאכול את אבל שמגיע לאיסו איסו כמן דפליגד אבל אם יש לך צלחת של שלא אתה יכול לחלק את זה אתה יכול להגיד החצי הזה של דחת החצי הזה שלו עכשיו מה פתאום שאפשר להגיד כזה דבר הם היו שותפים אז זה המושג הידוע בשס קוראים לזה בריירו שלמפרע זה מתברר שהחצי הזה היה של דחס והחצי הזה היה שלך בוא רב חיסד בהםסירני דחס מהו תדסני בו שחיטו לתר מדי נבלו זה נכון שאתה לא יכול לאכול את הבהמה שלני דחס אחרי ששחטת את זה אבל מה קורה אם שחטת את זה ועכשיו אתה אתה נוגע בזה עכשיו מה קורה אז צריכים להסביר יש מושג של טומת נבלה זה מושג בשס מה זה אומר אם בימה בלי שאתה שוחט אותה נופלת על הרצפה ומתה, מישהו הרג אותה או שהיא מתה מעצמה, אז הגופה שלה טמאה וזה מטמא בטומת נבילה. אם אתה שוחט את הבהמה הזאת, אפילו היא הולכת למות ושחטת את הבהמה הזאת, יכול להיות שאסרו לך לאכול את זה. אם זה טריפה, אסור לך לאכול את זה, אבל היא לא מתמה. אין איזה טומס נביא. אז לכן הגמרא שואלת כאן במה איר הנידחס מה הוא דתסני בו שחיטו אם אתה לוקח בהמה נדחת ואתה שוחט אותה האם זה מועיל לטהר או מדי נביא לו האם זה מועיל שלא תהיה נביא לו היא תהיה טהורה לא יהיה לטומו מה השאלה לפי חורב אמר רחמון התורה אמרה תהרוג את כל הבהמות האלה עם חרב אז נו אז הרגת אותה זה היה בשחיט שיטה אבל הרגת אותה לא ישנו שחת משחות לא ישנו קדו מיגדול אז זה לא טוב זה כאילו הרגת את הבהמה הזאת אודים כזה שוחטו מה לא שחיטו אולי לא נכון אתה צריך להרוג את הבהמה הזאת אבל תכלס אתה שחטת את הבהמה הזאת אז יכול להיות שיצאת ידי חובה שהרגת את הבהמה אבל תוך כדי גם עשית שלא תטמא מישהו אחר זה יכול להיות תיקו אני לא יודע בואי רב יוסף יש כאן סוגיה מאוד מעניינת ויש כאן הרבה שאלות צריכים להבין איך כל מיני גדולי עולם כמו הרב עובדיה הוא עשר לנשים לבוש פיה אז מה הוא עושה מהגמרא הזאת שיער נשים צדקונשמהו יש לך שער של אישה צדקת והיא בתוך עיר הנידחת. האם השיער הזה אסור בהנאה או לא? צריכים לסחוף את זה או לא? אומרוב הדרשו אסור. מה? אם אישה רשאית לובשת יש לה שערות מה זה אסור? מה צריכים לסחוף את זה? תגבוץ ושורף תקסיב. כתוב תיקח את כל הדברים ותביא את זה באמצע לרחוב העיר, לרחבה של העיר ותשרוף. אם אתה יכול לקחת את זה ולהכניס, אבל לא כתוב אתה צריך לגזור את זה ולקחת את זה. זאת אומרת זה על הגוף של הבן אדם. אתה לא מחוייב לשרוף את זה. מי שאין מחוסר אלו קפיצו וסריפר לסוף ולשרוף. יוצר זה ודאי שזה שמחוסר טלישה קפיצה וזריבה צריך לעשות עוד מהלך כאן לא רק לאסוף את זה ולשרוף אלא גם לתלוש את ההשרות אז זה ודאי שגם של רשעית לא צריכים לשרוף אלא אומר רובה בפה נוכריץ מדובר כאן בפאה של נוכרית מה זה נוכרית השערות של אישה אחרת היו לוקחים את השערות כמו שאנחנו עושים היום בעצם לוקחים שרות של אישה אחרת ולשים את זה כדי למלות שיהיה עוד צער האם זה היה כיסוי לשער או לא בסדר יכול להיות שזה הנידון כאן אומרת הגמורה רגע רגע רגע השר הזה יחידומי ידמכו בו בגופו קודם כל אני צריך להראות לכם את התמונה של הצדקת בצד ימין היא אומרת תהילים ויש לה גם פאה של צדקת וזה זאתי הרשאית הזאתי שעובדת בעיר הנידחת זה השרות שלה אבל אם מכיוון שזה קשור לגוף שלה אז היא לא חייבת לחזור את זה אז שואלת הגמרא איך דומכו בגופו אישה שלובשת בגד לא צריכים לשרוף את הבגד הזה זה על הגוף שלה אז גם פאה נוכרית זה היא לובש את זה כמו מטפחת כמו פאה אז זה חלק ממנה היא לא צריכה לסחוב את זה דמכו בגובה כגובד אז לכאורה כתוב כאן אם אנחנו מסתכלים כתוב כאן שנשים היו לובשים פאות אז אז מה תגיד שזה לא היה אותו איחות זה לא היה אותו יופי זה היה משהו אחר שומע היה סיפור אמיתי שסיפרתי את זה מיסה שו רק מה מישהו מהשיעור הכיר טוב את האישה הזאת והוא אמר לי זה לא מדויק מה שאמרת זה קרה ככה ככה כבר לא זוכר את התיקונים שהוא עושה אני אומר את זה כמו שאני זוכר תה אישה אולי אתם מכימו את הסיפור תה אישה היה שוט בנק והגיעו המשטרה והשודד נבל אז הוא טבע שמה אישה חרדיה ושם להקדח בראשה החוצה ואז הוא תפס אותה בשרות והתחיל להגיד לה תיכנסי לה רכב או משהו אז היא התכופפה וברחה כזה היא עשתה איזה זה והוא נשאר עומד תופס את הפאה שלה ובינתיים המשטרה יראה בו אז אז שסיפרתי אני מכיר את האישה הזאת היא חברה הכי טובה של אשתי וזה היה ככה זה נכון שזה היה ככה וזה היה ככה לא זוכר בדיוק את ה צריכים לשאול אותו אני זוכר מי אמר לי שהוא זה כי דוד אה נו יושב מקדימה שמה באנגלית אוקיי או אז על כאן אומר רבי יסביר רבו יסאי שמי שלובש תפילין זה נחשב חלק מהגוף שלו אז אם זה חלק מהגוף שלו אין לו קדימה על מישהו שמחזיק ביד את התיק של התפילין ברגע שאתה לובש משהו בגד גד והנוכרית אז זה נהיה חלק ממך גם בתפילין זה נהיה חלק ממנו אז אין לו קדימה להיכנס לתוך הבסיס מדש אז זה שמחזיק את התפילין יש לו קדימה אז שואלת הגמרא איך יד מכו בגוף כגוף צריכו דולי בספטו זה טולה באיזה איך קוראים לזה הפג איזה איזה קולב לא קולב איזה כזה נו ששמים בקיר איזה דבר ותולים כן ז בספתו או אז מה השאלה כנסכי צדיקים שבסכמים בוא עבד האם זה נחשב הפעה כמו נכס של צדיק שבתוך העיר, אבל כל דבר שבתוך העיר צריכים לשרוף את זה אבל זה בתוך העיר נכון זה על קולב על מטלה איך קוראים לזה כבר לא זוכר דמילו כבושד דומי לפיברג כן דוב פיברג בדיוק דובד פיינברג מכיר את האישה הזאת נכון אבל זה לא קר זה כבר מילה מדי חזקה. פונים אתם שומעים מה שכתוב כאן? מכיוון שהאישה כל הזמן שמה את הפאה שלה, כל הזמן מורידה, שמה, מורידה, כל פעם שהיא יוצאת החוצה, אז זה כאילו שהיא לא לובשת את זה. זה לא כמו איזה שמלה בזה, זה עוד יותר. הם היו לובשים את זה הרבה. אז זה כמו לבוש. נכון שזה טולה על הקיר, אבל זה נחשב כמו לבוש. תיקו. באמת שאלה טובה. כתוב במשנס כל שלא לא תיקבוץ אל תורח תרבון אין לו רחוב אינו נסיר הנידח דברי רבי שמואל רבי שמואל אומר שאם אין לך רחבה בעיר אז זה כלום אתה אין לך עיר עלידחת רבי עקיבא אומר אין לו רחוב אוסן לו רחוב אז הנה לפני שנשכח להראות לכם את התמונה של יושי זה עיר הנידהחת לוקחים את כל הדברים לתוך הרחבה ואז עושים משהו כזה. נשאר הרימה של טל הנה כמו שהתורה אומרת טל אוילום או במקום מפלגי רבי עקיבא אומר שאם אין רחבה עושים רחבה ורבי שמעון אומר שלא אי אפשר לעשות רחבה אחר כך מה הסוב רחוי מקור משמע שזה היה שמה לפני כל הסיפור מסובח והשנמי משמע והמנדום השני אומר לו גם אם תעשה את רבי קיבא אומר תעשה את הרחוב אחר כך זה גם נחשב רחבה דף קיבז עומד בז והגיד שבו יפדו אנחנו לא צריכים ללכת עד סוף עמוד אנחנו נלך עד נסו מכיוון שהדף מחר זה דף מאוד קצר זה רק עמוד אחד בעצם אז רבו יסאי אם אנחנו כבר הורזים כאן בעומד ביסנו עוד יומיים עד המסכת החדשה עוד יומיים אם לא הבאתם מישהו חדש לשיעור תעשו תשובה חייבים לעשות תשובה באמריקה כבר חילקנו כמעט 2000 גמרות 2000 חדשים זה הרבה אולי לא, אולי זה 1500 פעם שאמרה כן יותר קרוב ל-1500 בארץ גם כמה הרבה הרבה מאוד אז זה לא משנה כמה יש מספיק אנשים בכל בית כנסת יש עשרות שלא לומדים כלום אה טוב אולי זה גוזמה אבל בכל בית ביכנסת אתה יכול למצוא מישהו שלא פתח ספר הרבה הרבה זמן תיגש אליו תצא מהאזור הנוחיות שלך לך לתגיד לו תשמע ומה שקורה זה שאתה לומד אני לומד אף פעם לא קרה שמישהו התעצבן אליי אף פעם לא קרה מדבר איתו יפה הנה אני יכול לעזור לך אתה אני יודע שאתה רוצה ללמוד רק זה קשה והיה לך טראומה בתור בחור אני מבין אני מבין הנה זה שיעור שונה זה יוציר לך את הטראם הפוך זה זה ירפא אותך מכל ה מכל הבעיות שיש לך נפשיות יר אותך בן אדם יותר טוב תנסה את זה זה מה שצריכים לבקש פשוט לנסות וההקדיש שבו יפודו נכתוב כאן יופי והגדי שבו יפרדו למדנו במשנה שלא שורפים דברים שהוקדשו לבית המקדש בשביל התחזוקה של בית המקדש תור רבנו הוי ב קודשים אם זה קורבנות מישהו הקדיש ממש למזבח כות שמזבח ימוסו הקורבנות האלה צריכים למות למה כי זה לא מתאים להביא כזה קורבן על המזבח קורבן שהפרישו אותה האנשים שעבדו עבדזור איזה תואבה כמו שנראה חודש שבדק הביס אבל אם מישהו הקדיש כסף לבדק הביס אז הוא אומר ש אני מקדיש את האופניים הזה, אני מקדיש את הבהמה הזאת כדי שהבית המקדש ימכרו את זה והשתמשו בכסף לתחסוגה של בית המקדש. אז מה עושים? אם יפודו את זה אפשר לבדות לכסף את הכסף לתת לבסמים ותרוס ירוקבו ותרומה שנתנו להכהן מתרכב נותנים את זה להתרכב ומהסר שיני זה ה-10% שאתה נותן לעצמך בשנים 1 2 4 השמיטה זה וכסבי חידש וספרי תורה ודברים כאלה יגוניזו צריכים לגנוז אותם רבי שמ לא שורפים אבל גונזים רבי שמר בהם טוב או בא רבי שמעון אומר ככה כתוב בהם טוב ולא באמז בכור ומיסר בהמה של בכור ומיסר מה זה בכור בכור זה ה הבהמה הראשונה שהיא מולידה זה בכור זה הולך לכהן מה זה מייסר הנה אני אראה לכם מה זה מייסר שנייה בן אדם לוקח את כל הכבסים שלו למשל מכניס אותם לעדר ומוציא אותם אחד אחד והוא סופר פר 1 2 3 4 5 6 שהוא מגיע ל-10 יש לו מקל טובל את זה בצבע אדום ומספר עשירי חוטף זבנקטא על הגב שלו ואז הוא 10 הסירי הזה זה מעשר בהמה אז לא שורפים את הבהימה של הבכור ולא שורפים את הבהמה של המיסר שלו פרט לכסף הקדש וכסף מיסר שיש לך כסף של הקדש וכסף של מייסר שני זה משהו אחר זה כמו שאמרנו אתמול הראתי לכם את הסרטון שאם יש לך הרבה פירות לביא ה-10% הזה בוא נגיד שיש לך כמה פרדסים ו-10% של הפירות האלה זה שוקל המון אי אפשר להביא את זה לירושלים אז פודים את זה לכסף את הכסף קל לסחוב לירושלים ומהכסף הזה בירושלים קונים קונים פירות שמה קונים אוכל אז כתוב כאן שאם יש לך כסף של מעשר לא שורפים את זה אומר הו בו קודשים קודש מזבח אם הוא עשו אם היה קוצ'ים אם זה קודם מזבח צריך למות שואלת הגמורה אז אז בוא נגיד יש לך כבש זה היה קודש של מזבח שמת את זה זה צריך להיות חטוס אוילו לא יודע מה ימוסו בוא נגיד זה אוילו ימוסו צריך למות הגמרא מה ימוסו יש לי רעיון יותר טוב יראו עד שיסתהבו תן לו לאכול דשא כל היום לבד אל תטפל בו עד שיום אחד הוא ייפול באיזה באיזה חור ישבר לו הרגל ואז אפשר וימוך וייפלו דמדבר אז מותר למכור את זה במה שיש לו מום הוא כבר לא ראוי למזבח אתה יכול למכור את זה והכסף הולך לב הקדוש אומרת הגמורה אני אגיד לך למה רבי יוחננו הזבח ראשון תיבור זה תואבה ואפילו אם אתה אתה פודד את זה לכסף זה נשאר תואבה זה כסף של תואבה זה הגיע ממקום לא טוב לא בריא מקום שעושים עבודהזו של אמר לא מן בעלמו זה נחשב כסף של הבעלים ואור בקודש שחי בךיוסה זה אנחנו מדברים על בהימה שאמר הרי זו הרי אולי סליחה הרי אולי בן אדם אומר אני מתחייב על עצמי בהמה אז הוא חייב באחיות ורב שמני זה הולך לבי רבי שמ בלילמו אם אתה חייב באחיות אז זה הכסף שלך זה הכסף שלך זה צריך להצרף אז יש לנו שתי שיטות כאן רבי יוחנן אומר שזה צריך להצרף למה כי זה תואבה של אומר זה צריך להצרף כי זה בעצם כסף של הבעלים לא כסף של רבי סדרש שואלת הגמרא מדסף רבי שמני איך אתה יכול להגיד לי שזה הולך לפי רב שמ הרי הסיפ הסוף זה זה רב שמי זאת אומרת שהתחלה זה לא רב שמ אם אני פתאום בא ואני אומר לך או עכשיו רב שמי מתחיל לדבר והוא אומר את הספר זאת אומרת עד עכשיו הרי החלק הראשון זה לא היה רב שמי שזה לא רב שמי אלו אומרת הגמורה בקוש מדברים כאן יש שתי יש שתי קטגוריות יש קודשים קלים, זה קודשים קלים כמו קורבן פסח, שלומים, טוידו, דברים כאלה ויש קודשם קודשי קודשם זה מאוד חמור כאילו אוילור, אושם חטוס דברים כאלה אנחנו מדברים בקטגוריה הקלה בקודשים קהלים שהבעל הבית יכול לאכול אותם יכול לאכול אותם מחוץ לבסמקדוש בתוך ירושלים גל דמר בעלם לפי רבי יוסגלילי קודש קל זה נחשב כסף של בעלים לכן אם זה כסף של בעלים צריכים לסחוב את זה הוא חלק מהרדח צריכים לסחוב אבל קודש קודש מה אבל אם זה למשל אוי לא יפודו אז קודש בדק הבס יפדו בדידו אז למה בסעיב אנחנו עושים חילוק אחר שאתה אומר זה מדובר בקודשי קלם והסב מדבר בקודשי בדקה ביס זה זה בהימה שנדבו את זה כדי לתחזק את הבסדש לא תגיד יש שתי סוגי קרובנות קודשי קלים וקודשי קודשים לא לתחסוקת בסיס המקדוש זה כבר קטגוריה לגמרי אחרת תגיד חילוק בדבר עצמו באמת דברים אמור בקורבן בקוד קודשים קלים שזה נחשב ממונה הבעלים לכן צריך לשרף אבל קודש קודשים אבל אם זה כמו אוי לא זה יותר חמור יפודו זה פודים אומר הגמרא כיוניגחו שמסבולו דלמז לא הפסיקלי הנה תסתכלו שנייה זה גם בדברים הידועים עוד מעט ניכנס לקודשים אז נראה את זה כל הזמן יש חמש חטאות קורבן חטוס. זאת אומרת בן אדם למשל חילל שבת בטעות הוא צריך להביא קורבן חטוס. יש חמש כאלה שצריכים למות פשוט נועלים אותם באיזה חדר ומתים. זה דבר מאוד קשה אבל ככה זה היה לו. איך זוכרים את זה? ותמנה ולד חטוס תמורס חטוס. והנה האמצעי זה חטוס שמיסו בעליה. זאת אומרת רובן הפריש קורבן חטוס הוא חילשבת בטעות והוא הפריש את זה הוא רצה להביא את זה לבסמגדש וזה מדי רחוק הוא אומר טוב אני אתחה את זה עד שהגיע פסח שמגיע פסח אני צריך לעלות לרגל מקובח טוב ואז הוא מת הוא אף פעם לא הגיע לבית שמקדוש אז כזה חטוס זה צריך למות עכשיו אנחנו מדברים על עיר הנידחס עיר הנידחס רבו יסאי כולם מתים אם כולם מתים אז זה חט שמישו בעולר. אם זה חט שמישו בעולר אי אפשר לבדות. אז אתה לא יכול להגיד לי שיש קטגוריה שקוראים לזה קוצ'י קוצ'ים שתמיד אפשר לבדות. אי אפשר תמיד לבדות כי יש חטוס שאי אפשר לבדות שזה תמיד צריך למות ואי אפשר לבד אותו. כיון חט לא הפסיק אלי. אז זה לא דבר פסוק אי אפשר להגיד הנה זה זה הלכה שתמיד אם יש קודשי קודשים פודים זה לא נכון לפעמים צריכים שזה ימות אז אומרת הגמרא רבי שלמה רבי יוחנן לא אומר כשלוקיש רבי יוחנן לא אומר כמו שלוקש שמה רבי יוחנן אומר שגם קוצי קודשים גם קוצ'יק זה תמיד תויבר תחסי זרשון תיבו גם כסף שפודים זה גם תיבו אלא רושלג שמת לא כרבי למה רושל לא אבל לא כי אמרשום תיבו זה הרי נשמע טוב תמיד זה תיב הסיבה שאי אפשר להביא את הקורבן הזה שאלת אותי שאלה בתחילת הסוגיה למה הקורבנות האלה צריכים למות בוא נבד אותם תירוצי שיש פסוק שכתוב תיב למה רשתוק שלא אוהב את התירוץ הזה או אומלך כי אמר זהשו מתי אפשר להגיד כזה דבר הנמיךסנו בעיניו זה כשהתויבה נמצאת כאן לפנינו אבל הוכו כנשתני שתני אבל כאן לקחת את הבהמה שהיא באמת תואבה והחלפת את זה לכסף אתה לא יכול להגיד ישב שהכסף תואבה אתה כבר לא רואה את התובבה זה כבר עבר למשהו אחר לכן רשלוקש לא אומר כמו רבי יוחנ אומרת הגמרא רבי שמעון אומר בהם דכו ולא במס בחור מיסר כתוב ב תורה בהם תכו שורפים אבל לא בכור ולא מעשר ומהכי אילם הם תמימים אם הבהמה בלי מום בכלל תמים אפשר להעביר אותה לקורבן שלל שמיים הוא אז חלק מהשמיים אלא בבעלי מול מדובר כאן שיש לזה כמום השלול נינו אז זה לא חלק זה לא שמיים זה זה שלל של העיר הנידחז צריכים לסחוב את זה אומר רבינו לאלו בבלי מומדובר כאן שיש למום ומשניך בתורס בהמתכו ומה שורפים דווקא בהימה שזה בהימה בהמתכו יוצאו אלו שאין יכול למותרת בהמתכו מכיוון שיש לזה שם לוואי זה לא רק בהמה איך אנשים קוראים להבהמה הזאת ברחוב אתה שואל בהמה מה זה הוא לא יגיד זה בהימה הוא יגיד זה בכור זה מיסר אז לכן זה לא זה לא נכלל במילה של באמת תכו ואי אפשר לשרוב את זה יוצא אלו שכול מתורס בהם תכו אל בתורס בכור ומיסו למה זה שמים נינו גם צריכים לדעת שיש הלכות מיוחדות ל לבכור ומייסר אי אפשר למכור את זה לפי משקל אי אפשר למכור את זה בשוק יש כל מיני דברים כאלה כל מיני הלכות אומרת הגמרא בלי גד שמואל הם הם חולקים על שמואל בעצם לא נלך עד תננה אומר נלך עד הסוף הסוגיה הזאת טרומרס יפה אז יהיה לנו שיעור יותר קצר מתמיד וככה נתרגל לשיעורים היותר קצרים אז רבינה חולק על שמואל ופליק דשמוא אומר שמואל הכל קורב והכל נבדה הוא אומר כזה לשון צריכים להבין מה הוא אומר הכל קרב והכל נבדה מה זה אומר מה היא קורמ אורך קור אמר כל שקורב כשהואם כל בהימה שאפשר להקריב אותה כשהיא תמימה בלימום ונבדה כשהוא בלמום ואם יש לו כן מום אפשר לבדות אותו משלימת אז לא שורפים כזה דבר וכל שקורב כשהוא תם ואינו נפד כשהוא בלמום אבל אם זה דבר שקרב בתור קורבן אבל אם הוא בלמום לא פודים כי גוי בכור מיסר בבהם נפק לא משלולו אלא מבהמתו. זאת אומרת לפי שמואל רק משהו בכור שהוא טם תמים אז לא נשרף. אבל רבינו חולק ואומר שאפילו בלמום לא נשרף. זה המחלוקת. עוד פעם לפי שמואל רק בכור תם לא נשרף. לפי רבינה גם בכור בלמום לא נשרף רבו סיי שיהיה לכם ערב טוב ונעיר [מוזיקה]