חזרה - מנחות דף טו | "רק הדף" עם ר' אלי סטפנסקי

ערב טוב רבו סי אה נשמעס מראש סירוס מרדכי רבו יס אנחנו במשנה נתמס אחס מן החלוס אוחד מן הסדורים אז הנה אנחנו כבר מתחילים עם יושי יש לנו את 12 חלות ובאים שרץ של החבר כדישב יש לומר שרץ מת ונגע בשש נגע בארימה אחת של חלות שש מתוך ה-12 נשאל את השאלה האם כל החלות טמאים או רק אלה שהוא נגע בהם אומרת המשנה נדמס אחס מן החלסיכ מן הסדורם סדר שלם זאת אומרת שש מתוך ה-12 רבי יהודה אומר שני שניים ייצוב ביססריפו חייבים לשרוף את כולם זה בסריפר מקום מיוחד מחוץ לבד יש כאן שאלה אם זה בחוץ יש מקום אחד שהוא בחוץ יש מקום אחד שהוא בתוך בית המקדוש לפי הרמבם אה מה שנטמע מחוץ לבס המקדוש נשרף מחוץ לביס המקדש מה שנטמע בפנים בסדר אבל נקודה זה מקום ששורפים את כל מה שנ נטמע וכולי. אז רבי יהודה אומר ששניהם טמאים, שניהם פסולים, צריכים לסחוב את הכל. שאין קורבן ציבור חולו אי אפשר לחלק בתוך הקורבנות. רחום ממרים הטומ בטומוסוי והתור אוכל. חכום אומרים לו מה שנטמע בצד שמאל טמא, מה שלא נטמע בצד ימין טהור. אבל לפי רבי יהודה 12 טמאים כפי שאתם רואים כאן אומר רבי לוזו מחלוקס לפני זריקו כל זה השאלה בין מחלוקס בין רבי יוד חכמים זה אם עדיין לא זרקו את הדם אבל לאחזריקו אם זרקו את הדם הטומ בטומוסו והתו אוכל מה שנטמע נטמע ומה שלא אז אם אנחנו מדברים אז רשי מסביר מסביר שזריקה כאן זועה בזיכין עם הלחם הטומע עם לחם הפונים או זריקת הדם של השלומים בשבועס על שתי הלחמים הנקודה זה שברגע שנזרק הדם או שהקטירו את הלבוי בזיכין ולפני זריק במפליג ומה ומה מה מה השאלה כאן אומר פובה בציץ מרצה עלכי לאזכמפלגי יש לנו את הציץ והאם הציץ יכול לשפר את המצב של דברים שנאכלים והם טמעים. האם את אנחנו יודעים שהציץ מרצה והציץ מכפר כאילו מכשיר דברים בטומ שאם יש טומ של הכהן שהוא הזה ששוחט ועושה את העבודה והוא טמא ו ותומות בציבור בקורבן תומד או בפסח וכולי הציץ עובד לעשות את זה. האם הציץ גם יכול לתת לך לאכול את האוכל הטמא? לא את האוכל הטמא אלא את השר האוכל שיש לנו בעיה של טומא אז רבונן צברי הצץ מרץ על אכילויס שהזריקה מועילה על ידי הצית שמרצה זאת אומרת שאפשר לאכול את שער הלחמים ברור שאי אפשר לאכול את הלחם הטמא למה כי לזה יש פסוק מביא רש"י זה אי אפשר לעבור על הפסוק הזה והבוסר שיגע בכל תומיה אוכל ברגע שבשר נטמע או לחם נטמע הוא לא יהיה אכל אסור לאכול אותו שאלה על הלחמים האחרים אומר לרבון ברד רב נוסר פופה שאל אותו רב הונו ואילין מה שעולה על המזבח למשל הדם והקמיצות הציץ מרצה על האוילן שאנחנו יודעים שהציץ מרצה אתה לא צריך לשים את זה שמה אבל אם שמת את זה על המזבח את הכוימץ אפילו שהוא טמא הציץ מרצא פליגי ודשמחס נתמזכין שניהם בטומ הנה שוב בדיוק אותו דבר כמו שראינו פעם בלחם אטומ הנה יש לנו את שתי בזיכן למדה שתי הכפות האלה מלאים לוינו ויש לנו שתי הרימות של לחם ומה קרה בוא נראה או החבר קדייש עוברת שמה ליד או העכבר המת נגע בכף אחד אז האם זה עובר לכף השני נתמחוד מן הבוזיכין רבי יהודה אומר שניהם יעשו בטומו אומר רבי יהודה ששניהם נחשבים טמאים ועושים את שניהם לפי שאין קורבן ציבור חול אי אפשר לחלג מקורבן ציבור זאת אומרת אחד נתמע גם השני נגמר והחכום אומרים הטומ בטומסוי והתור בתורסוי לא נכון אפשר לחלק זאת אומרת רבי יהודה אם אתה צודק רבי יהודה היה צריך להודות כאן שאסור לטמות את התוריד אומר רב רשי תושמע רבי יהודה אומר אפילו שבד בכל השבות רמיו בתומ רבי יהודה אומר שאם יש לנו 12 שבטים ווא בוא נגיד שאחד נחשבת טמאה וכל השר השבטים הם טהורים אז שאר השבטים יכולים לעשות את העבודה בטומ אפילו שהם לא רוב של השבט בוא נגיד שבט רובן רובם 51% משבט רובן הם טמאים אז לשבט רובן מותר לעשות תאבוידו בטומו אבל שבט שמונ שהם לא טמאים הם גם יכולים לעשות עבודה בטומאה למה? כי שבדרו נתמע לפי שאנקרבו סיבו חולו. ברגע שאנחנו אומרים על חלק אחד שזה כשר לעשות ככה אז גם כל החלקים של כלי יסחול. אנחנו אומרים על חלק אחד על על הרימה אחת של לחם שזה מותר. אז גם החלק השני. בוא ציץ מרצי. מה זה קשור לציץ? למה אתה אומר לי שהבורטו של הציץ שהציץ מרצה ולא מרצה? בזה מונח המחלוקת. שאלנו מה המחלוקת בין רבי י חכום ואמרנו שזה קשור לציץ לא הנה כאן זה לא קשור לא קשור לציץ בכלל שמסח מלחד מנסדורים שניהם יצרי לפי שקציבו אנחנו אומרים הטומטומוס ואתם כן יש לנו שתי הרמות של לחם ורבי יהודה אומר צריכים לסחוף את 12 לחמים את שתי הרימות כי אי אפשר לחלק בין התומות וחום ממרים אתו מטומס ואתו יוחס צם זה נכון שאנחנו הולכים לפי הציץ לפי שאין הציץ מרץ על הכיל מבילה למה לא מובא בכלל המושג הזה של ציץ אתה רק אומר לי ש שלא לא מחלקים בקורבן ציבו לא מחלקים למה אתה לא אומר לי כי הציץ מרצה הציץ לא מרצה אלו רבי יוחננון תלמוד אורכו בפיו של רבי יהודה לא הוא קיבל את זה ב במסוירו שאין קורבן ציבור חולוק הנקודה הזה ככה הוא למד מרב לתלמיד רב לתלמיד לכל הדות עד שזה הגיע לרבי יהודה שלא מחלקים זאת אומרת ברגע שהמצב הוא ככה באחד אז אנחנו משאירים את אותו מצב בהכל אם שש לחמים הם טמאים אז כל ה-12 לחמים טמעים הטוידו אומרת המשנה הטוידו מפגל אתסלחם רבו יסא מתי מביאים טוידו אז אם בן אדם קרא לו נס קרא לו נס יצא מביסע הסורים מהכלא א היה לו איזה מחלה והוא התרפה אז הוא צריך להביא שתי כפסים ולחמים רבו יסאי הנה קבלו סרטון ‏qui איך הוא יביא את הקב שמה בננה על הקוף עם הכף לאט לאט עוד דף עוד דף עוד חפירה עוד חפירה אז הוא כאן הולכ מדבריויס הוא בים הוא עושה את הכל הוא גם היה חולה הוא גם היה בים גם במדבר וגם בכלא את כל הארבע חולה הוא הולך למות כמה קורבנות כמו שזה רק שתיים זה טוידו אז אומרת המשנה, התוידו מפגל את עץ הלחם והלחם אינוי מפגל את התוידו. שימו לב, שימו לב. קודם כל, כשאחד מביא טוידו, הוא מביא איתו 40 לחמים. מה זה פיגול? פיגול זה הוא חושב בראש שלו שהוא יאכל את זה אחרי הזמן שמותר לו. אם זה יום, אז הוא חושב ליומיים. אם מותר לו לאכול את זה יומיים, הוא חושב שהוא יאכל את זה בעוד שלושה ימים. תוך כדי שהוא שוחט את הטוידור הוא חושב שהוא אכל את הטוידור אחרי הזמן שמותר ואז מה שקרואה זה שהאיסור הזה של פיגול עובר ללחם התוידו מפגל סס הלחם מה שהוא מפגל שהוא הוא אומר בראש שלו שהוא יאכל את זה אחרי הזמן הנכון זה עושה את הלחם גם פיגול והלחם אבל אם הוא חושב שיאכל את הלחם אחרי הזמן שמותר, אז אין לזה שום השפעה. הנה הוא יש הוא צוחק עליו עם הלשון זה לא ראיתי אפילו זה מצחיק א כאילו אין לו השפעה על הכבש את יודגזס הלחם זה הולך מהבימה ללחם אבל לא מהלחם לבהמה לחם מפגס כיצד שורכדסטוידולכו ממנו למוחור הוא שחט את התודה לאכול את זה מחר הנה כתוב מפורש במשנה שמותר לאכול את זה רק יום אחד היא והלחם מפוגלים אז הכל נעשה פיגול זאת אומרת אם אוכלים מהלחם או שאוכלים מהבהמה אז חייבים קורס לכל מן הלחם למוחור אבל אם הפיגוש שלו היה רק על הלחם הלחם מפגת מפגלס זה רק עובד על הלחם וזה לא עובד על התוידו הכבשים של שבועס בשבועס מביאים שתי כבסים עם שתי לחמים הנה שבועס שתי שלומים שתי לחמים אז אם אתה חושב פי גול על הכבשים מפגלים הלחם זה הורס את הלחם הלחם ה מפגל את הכבס זה אותו רעיון ואם אתה חושב פיגול על הלחם זה לא מפגל את הכבשים והגמרא תסביר שהעיקר זה הכבשים ולא הלחם כיצד השיחד אתזה הכבוס לאכול למחו אחד שוחט את הכבשים ובראש שלו ש יאכל את זה אחרי שבועס הם והלחם מפוגלים זה הכל נעשה פיגול לאסלחם למאוחרה אבל אם המחשבה שלו הייתה רק על הלחם הלחם מפוג והכבוז מפוגלים כן סוגיות התרקלות היום מהתמו הנה משום דרב קנדומר קנל לך מט שנקראו טוידו איך אתה יודע שלחמים נחשבים לקורבן תודה שנאמר והקריב על זבח הטוידו חלוס לשון מעניין מאוד והקריב על זבח הטוידו חלו זאת אומרת שהחלות הם טוידה הטוידו חלוס יוכי בחנמי אז אז אם הוא חושב על הלחם, הוא מפגל את הלחם, למה זה לא מפגל גם את הקורבן? הרי הלחם גם נחשב קורבן טוידו או לא קשו זה לא קשה לחם הקרי טוידו טוידו לא יקרי לחם הלחם נחשב טוידו אבל התוידו לא נחשב לחם זה רק עובר דרך אחת מהטוידו זה עובר ללחם אבל לא מהלחם לטוידו אלא מפגס הלחם הלחם מפגס הכבוסים לחם כבוסים למה אנחנו אומרים את זה בכבסים אתה אומר לי שאחד נקרא ככה ואחד לא נקרא ככה זה השם שלו איך אנחנו רואים שהלחם נקרא כבש אלו היינו טעים אז מה באמת הרעיון שאפשר להגיד גם ב השתי לחמים בשבוס וגם בלח מתוידו היינו טמה לחם גלל טוידו ואין טוידו גלל דלחם מה הכוונה אומר רשי טוידו איקור דלחם טופל הנקודה זה שהתודה וגם הכפסים בשבורס הם העיקר והלחמים וכן כל הלחמים זה כבר התפל למה דשחיט סטוידו מקץ ללחם מה מקדש את הלחם מביא את זה לקדושה של קדוש הגוף זה השחיטה של התוידו אגב קורבנו מלמד שאין לחם קודוש אלא בשכיטס הזבע זה לא נעשה קדוש אלא אם כן אתה שוחט את הקורבן לכן לכם גל כפוסים וגם גל לחם בשבו זה בגלל הכבשים כפוסק לחם אלו אמרנו לחם גל כפוסים כפוסים גלחם הוא צריך צריך שתי המקרים גם של טוידו של קורבן טוידו וגם של קורבן שבוס הלחמים של שבוס הוא זרדי טוידו דכי מפג בלחם מפגידו אני יכול להבין בתוידו שאם אתה מפגל את הלחם זה אין אין לזה שום קשר לטוידו משום זה בתנופו מכיוון שב בקורבן טוידו אין מצווה להרים את הלחמים ביחד עם הקורבן אז הם לא קשורים אחד לשני אבל קפוסים אבל בשבועסיקקו זה לזה בתנופו חייבים לעשות תנופו אמו כי מפג בלחם פגפוס צריכו אז מכיוון שעושים את התנופה ביחד עם לחם הייתי חושב שהם אחד הלחם והקורבן הם אחד לכן אם אתה מפגל בלחם אתה יכול לפגל בקורבן קומש אומר לא בשניהם אי אפשר בוא מני רבי לוז אומר רב שואל רבי לוזר את רב השכדסטוידו לאכול כזיס ממנו ומלחמו למוכור מהו הוא רוצה לקחת כזית אחד והוא מחלק את זה חצי כזית מהבהמה וחצי כזית הלחם ביחד יש לנו כזית האם יש כאן פיגול אז בוא נראה מה שיושי עשה אני כבר רואה שיש כאן חצי כזית מהבימה בצד שמאל וחצי כזית מהלחם בצד ימין עכשיו הוא חושב לאכול את שתי החצי כזייסים אלא אלה הנה אחד יותר חום בצד שמאל ואחד יותר ירוק בצד ימין צהל ולאכול את זה מחר אסור לו לאכול מחר האם יש כאן סירוף אז מה אומרת הגמורה לי פגולידו מבואלי זה ודאי שאי אפשר לעשות את הקורבן פיגול השתו כולו מלחמפגלו זה כבר אמרנו במשנה שאתה לא יכול ללכת מהלחם לבהמה אז אפילו אם עשית כזית שלם מהלחם הבהמה לא נעשת פיגול אז ודאי שזה חצי כזית מהלחם כי הרי חסר לך חצי זית כי רק עשית חצי זית מהבהמה ועוד חצי זית מהלחם עכשיו כזית שלם מהלחם לא עובד אז ודאי שחצי כזית מהלחם לא יעבוד כי גם בואלי ממנו מלחמנו מבוא אז ודאי שזה יעבוד כי מבואלה להיפגו ללחם האם זה יעבוד בנוגע ללחם כפי שאתם רואים בציור כאן אולי החצי כזית של הבהמה תצטרף ביחד עם חצי כזית של הלחם וביחד יש לנו כזית שלם שיפגל את הלחם ממצטרפתידו פגול ללחם אוי אומר לי אבזו הלחם מפוג והתוודה מפוגלס כן הלחם נעשה אדום נשע עיגול אבל הקורבן לא שואלת הגמרא מהקו חומר אז יש לנו קו חומר מאוד מעניין קצת שונה מרגיל ומה המפגל זאת אומרת הטוידו שהוא הזה שמפגל את הלחם הקורבן הבשר מפגל לחם הלחם לא מפגל בשר ומה המפגל מספגל הקורבן שיכול לפגל את הלחם לא מתפגל על ידי הלחם הלחם לא יכול לפגל אותו הבולפגל אז הלחם ולא יפיגל שהוא לא הצליח לפגל את הבשר אינו יודעים שלא יספגל אז ודאי שהלחם בעצמו שהוא חלשלוש ודאי שהוא בעצמו לא יתפגם עוד פעם אם הטוידוש הוא חזק הוא הזה שמפגל לחם הוא בעצמו לא מתפגל על ידי הלחם אז הלחם בעצמו שהוא חלש שהוא לא יכול לפגל את הבשר אז ולא שהוא לא יכול לפגל את עצמו מימרינ כבר חו כי אגב האם אומרים כזה כוח חומר ואני אביא לך ראיה שלא לא אומרים כזה דבר ותניו מה זה ביחוד היה סיפור רבו סי מה שמה מיסה של של זבוכם ומנוחץ שזוכר כמה שחבר מודר היה בן אדם שרצה לאסור משהו דבר שאינו שלו הוא התחיל לזרוע דברים בקרם של החבר שלו ובמייסה לפני חומם ועוסרוס הזרועים והתירו את הכפונים אם אתה זורע בקרם שלו שלך סמוד זאת אומרת זה כבר כפנים יוצאים ובמי חוםזר וטיוספים מכיוון שיש מושג שנדומ שלו אני לא יכול להיכנס לאסור משהו שלך עכשיו נראה מה זה בדיוק אז חכם אמרו שכל מה ששתלו באמצע אסור אבל הגפן לא אסור בגלל שאני לא יכול לסור משהו שלא שלך ואמלי הקו החומר שואלת הגמרא זה אותו דבר כמו בדיוק אותו קב חמור כמו שאמרנו ומה אוסר הגפן שעוסר את התפואה או מה ששתלו שמה אינו נסר הגפן בעצמו אמרנו שמה הגפנים לא נסר הבור לאסור הזרעים שבאים לסור את הגפן ולא יוסר הם לא הצליטחו לסור את הגפן הנוין שלא יתעס אז הוא בעצמו לא יהיה אסור הוכישתו מה מה הקשר הוסום קם בוס ולוב עזור התורה עשרה לוב זה כאילו לא יודע איך אומרים את זה בעברית הם קל קנבוס אני יודע איך להגיד בעברית זה מה שמהשנים כן קנבוס שר זרוע מדרבונו דסיר אבל שאר הדברים התורה רקסחה מדוייסה את החיטה את הקנבוס את את שאר זרעים לא היובד איסור כנסורבנו אז הבן אדם שעשה את האיסור הוא הזה שסובל הוא מקבל את הקנס דלא ומי שלא אז לא אבל אוכל קו בסוגיה שנגיד כומר שמה זה שונה גד לא הכבס בוא מני רבי לוזרב רביז שאל רב משהו אחר שכדבז אותו דבר אבל הכבשים מי ששוחט כבסים לאכזיס לחמום אנחנו מדברים על שבועס לא על טוידו כמו שהוא דיבר אותו דבר לטוידו לקור בן טוידו יש לחמים גם לשלומים בשבועס יש שתי שתי הלחם אז הוא עשה אותו דבר הוא לקח חצי כזית מהשלומים בראש שלו כמו שאמרנו כאן אותו דבר רק כאן כאן כתוב טוידו במקום טוידו תכתוב א שלומים של שבועס במקום 40 לחמים זה שתי לחמים אז אומרת הגמרא כפוס בוא רבז רב אשו כבוס לאכול בכז זמלחמה חצי זית מהכבש וחצי זית מהלחם מה הוא יפגו לכבוסים לא יקום בוילי זה ודאי שהלחם לא יכול לפגע את הכבשים אשתו כולם בלחם אלוים פגי זה אותו דבר רבו סאי אנחנו זזים מהר זה 15 שורות פריבי ליפגולי כבר עושים לו קו מבולי שהלחם יפגל את הכבשים זה ודאי שלא רש כולם לחם לא מפעגי אם יש כזית שלם של הלחם זה ודאי לא מפגל את הכבש מהם הוא מלח אבל השאלה האם אפשר לצרף חצי חצי כי מבוי פגולי סליחה מלחם מהם הולך מבויז אם כזית שלם מהלחם לא מפגל את הכבש אז ודאי חצי זית מהלחם ביחד עם חצי זית מהכב ודאי שלא יפגל כי גם בואלי להיפגו ללחם השאלה אם הכבש יכול להצטרף ביחד מהלחם לפגל את הלחם מה קרה שהבן אדם חשב על עצמו שיאכל את הלחם יום אחרי שבוע כפספג ללחם ללחם או לא האם יש כאן ציר אומלא אף בזו הלחם מפוג והכפוסים מפוגם גם במקרה הזה הלחם כן עשה פיגול אבל הכבש לא במא שואלת הגמרא טוב כח ככ מה מפגל מספגל אם הכפסים שהם יכולים שהם הולכים לעשות פיגול הם יכולים לעשות פיגול ללחם הם בעצמם לא מתפגלים הבול לפגל אז הלחם ולא יפיגל אני יודעים שלא יתפגל אז ודאי שהלחם לא יתפגל אומר רובים מרים חוכב להם אומרים כזה דבר רבותי מה זה בזורק משבר הסיפור שזה מלוכש אחד הלך וזרע זרעים בתוך הקרם של החבר שלו ומה אלא מגב חומר אז אמרנו שמה שהמשהו זרע אסור והקרם לא שואלת הגמורה למה משהו זרה יהיה אסור ומלם גומה או יסרני נסר עם הגפן שבא לאסור לא יכול לאסור הבא לו סור לא יסר שלא יסו אז ודאי שהעזרים לא אומרת הגמרא שרבסירי אבל שאר הדברים שהוא שטל זה רק מדרבון והוא שטל דברים מדרבו הידור כנס רבו אז מי שעשה איסור אז אנחנו קונצים אותו לא יעבד איסור כנסו רבו והבל הבית של הקרם לא מקבל קנס כי הוא לא עושה שום דבר אבל לא חולים גם חצים בסוגיה זה לא קשור להוא עושה ולא עשה תכלס הוא פיגל הכל הכל עם פיגל שנאסור את הכל מזוידו כל שכן הכבוסים אז עכשיו את כל הסיפור היה לנו פעמיים גם טוידו וגם הכפסים אז אם אתה אומר שהשאלה שרבי עוזר היה על טוידו אז ודאי שהשאלה שלו על הכפסים ועל ועל שבוס דמס כפוסים כפוסים הוא דוסקו זה לזה לתנו פה אבל ומן דמס כפוסים כפוסים הוא דוסקו זה לזה לתנו פה בכבסים שחייבים לעשות תנופה כמו שראינו את וקמינצקי מרים את הכבש ביחד עם הלחמים אז הלחם והכבש הם אחד אז לכן אפשר לעשות פיגול אחד מהשני הייתי חושב אבל לא זה לזה תנו לווי מכיוון שלא צריכים לעשות תנופה של הטוידו ביחד עם לחם אז הם לא אחד הם לא נוחשבים אחד אומרת הגמרא בבזוותי בואי לאכי בואי מני רבי לוז רב לאז שואל את רב השורך כבס לאכול כזיס חברו מה הוא רוצה, הוא שוחט כבש לאכול. יש לו שתי כבסים של ה של שבועס ובכבש אחד הוא רוצה לאכול ביחד עם הוא עושה כזית כזיד אחד בצירוב של כבש והחבר שלו. עכשיו נשאל את השאלה מה זה החבר שלו? האם החבר שלו זה הכבש השני? יש כאן בעיה. למה? כי כל כבש הוא חצי מהמתיר. למה אני יכול לאכול את שתי הלחם? כי אני מביא שתי כבסים ואני מקריב שתי כבסים אז כל כבש הוא 50% מאמי ש זה כבש לכו כיזייס מחברו למחור מה הוא אז מה השאלה חבר כבס משמע האם החבר של הכבש הזה זה הכבש השני ולא מפגל ואפשר לעשות פיקו ככה למה כי כל אחת זה חצי מעט עדין לחם משמפגלי או הכוונה זה שאחרי שהוא ישחוט את שתי הכבסים הוא רוצה החבר שלו זה לא הכבש החבר שלו זה הלחם הוא רוצה לפגל את הלחם ואז זה עובד ד מצוין יש לך שתי כבסים שש שחוטים ואתה מפגל לחם או שיש לך כבש חדש שחוט ולפי רמר חצי חצי מטר מפגל אתה יכול לפגל על חצי מטר אומר לי תניסו למדנו שוחד אחד מנ כפס לאכול ממנו למוחור עם שוחט אחד מהכבסים עם מחשבה לאכול מהכבש מחר זאת אומרת פיגול הוא פיגול וחבר כשר זאת אומרת הכבש השני קשר לכו מחברו למוחו וכאן כתוב החבר שלו והכוונה זה לכבש השני שניהם כשאירים למה כי מתיר אחד לא יכול לפגל את המתיר השני אלמו חברי כבס משמע הנה פתאום עכשיו אמרת חברו והתכוונת לכבש השני אז גם אצלינו שהוא אמר חברי הוא לא התכוון ללחם הוא התכוון לכבש אומר דגמור לא דיל מדפורשבחי כבש אולי הכוונה קם מפורש שהוא אמר את המילה כבש, חבר כבש אבל אם אתה אומר את המילה חבר לבד, יכול להיות ש הכוונה ללחם לא ברור מה היה הכוונה שלו צריך להיות ברור. אומרת המשנה, הזבח מפגל סנסוחם. יש שתי קורבנות שמביאים יין איתם. זה אוילו ושלום. אז אם אתה מפגל בקורבן, בוא נגיד שלומם כי זה יותר קל כי שלומם באמת אתה אוכל את זה. כשאתה מביא קורבן שלומים ואתה חושב על עצמך שאתה רוצה לאכול את השלומים הזה בעוד שלוש ימים מותר לך לאכול שלומים יומיים ואתה חושב לעצמך שאתה רוצה לאכול את זה בעוד שלושה ימים אז זה מפגל גם את היין אפילו שלא אמרת משהו על היין כיוון שהיין בא ביחד עם הקורבן אז זה נעשה פיגול אז מפגל נסוחים משקו ש בכלי דברים אם אתה שם את היין בתוך כלי אז הוא נהיה קדוש קדוש זה הגוף ואז אתה יכול לעשות סורד והנסורים אלו מפגדים זבח אבל אם אתה חשבת מחשב פיגול על היין זה לא מפגל את הקורבן כיצד מה זה אומר השויר את הזבח לאכול ממנו למחור אתה שוחט אוי לא ואתה אומר שאתה תשים את זה למזבח מחר או שאתה שוחט שלומה ואתה אומר שאתה תאכל את זה במנגל בעוד יומיים הוא הונסוכוב מפג מפוגולים גם היין עשה פיגול להקריב נסוכב למוכב אם אמרת לעצמך שאתה תשים את היין על המזבח מחר הנסוך מפוגם באמת עשית עבודה טובה להרוס את היין אז זה מפוג אבל הבשר בעצמו לא מתפגל אומרת הגמראות רבונסקי בהימו חיומלא משום פיגון הנסחים של הבהמה אולי הייתי חושב שהי אי אפשר לפגל אותם לא למה הם מתפגדים מפני שדמה הזבח מתירים לי קורב רבי רבי מאיר רבי מאיר אומר כיוון ש הדם של הקורבן שאתה זורק את הדם על המזבח זה נותן לך את הרשות לשים את היין על המזבח זאת אומרת היה לו מתיר ולכן אם יש איזה מתיר אתה יכול לפגל אומר לו לרבי מאיר ולדומי וזבח היונוסמלי אין להם קשר בכלל הם לא קשורים נכון נכון זה נשמע קשור כי זה בא ביחד עם הקורבן אבל אם אני רוצה להביא את הקורבן היום אני יכול להביא את היין שלי בעוד שנה הם לא קשורים אחד לשני אומר להם אב אני לא יאמרתי אלא בב עם הזבח נכון אתה צודק תיאורטית אני יכול להביא את זה בעוד שנה אבל אני לא הבאתי את זה בעוד שנה אני הבאתי את זה היום אז היום זה מוכח שזה חלק מהקורבן ואזה חלק מהקורבן אני יכול לפגל אחד מהשני אומר לו אבל עדיין אף של השם לא סבח אפילו אם הביא את זה היום אני יכול להגיד לא זה לא בשביל הזבח א' זה בשביל זבח ב' בשביל קורבן ב אומר רובה כוסר מיר הוקבו בשחיטו כלח מטוידו לא אי אפשר ברגע שאתה שוחט את הבהמה ויש כאן את ה את היין אז היין נכנס והוא חייב הוא נעשה חלק אחד עם הקורבן הזה ואתה לא יכול להחליף אותו ולהביא אותו לקורבן אחר ולכן זה מפגל הרבנון לוג שמן עכשיו אותו דבר בול חזורה אבל שמן לוג שמן של מצוירו יש לנו מצוירו לוג שמן של מצוירו אנחנו יודעים שהמצוירו מביא שמן והוא שם את השמן על הדם של הבואהן יד רגל ועל האוזן ושער השם הוא שם על הראש חייו לא משום פיגול אפשר לפגל למה בלי שדם שמתיר בהווינו סדבר רבי מאיר מאיר אומר שאפשר לפגל על השמן הזה אפילו שזה לאכילה זה כן סוג של אכילה ששמים זה על הבועל למה כי הדם של האושם מתיר אותו אותו שהוא מתיר אותו לשים את זה על הבו דר אומר לר ולא מבי מכאן ור יום אותו שאלה כמו ש לנו מקודם על היין עלוג שמן לא קשור הוא יכול להביא את זה אחרי 10ה ימים אחרי חודש אומר להם אף אני לא אמרתי לבושר נכון אתה צודק אבל תכלס במקרה שלנו הוא מביא את את השמן ביחד עם הקורבן אמרו לא בשלא לו שם אחר אבל עדיין הוא לא ממש נעול הוא יכול לתת את זה ולשים את זה ביחד עם משה אשם אחר אומר רוב כוסף הרב מאיר הוקבו בשחיטו כנח מתוידו כמו שאמרנו מקודם ברגע ש אתה שוחט את הקורבן הזה אז השמן זור הוא ננעל ואתה לא יכול להביא את זה לקורבן אחר הוא כאן אם הוא כאן אז אתה עושה פיגול אחד מהשני רבויסי שיהיה לכם ערב טוב ונעים ‏Yeah.