חזרה - זבחים דף קיד | "רק הדף" עם ר' אלי סטפנסקי

ערב טוב רבו סימה שמים מרוצפס מרדכי בוא נראה את הגמורת כתוב במשנה הרונירבה והמשנה מביאה את זה במשנה ש10 משניות הרונירבה שכתוב בפסוק לפני משכן השם שאי אפשר להביא את זה בכלל. זה לא זה לא משהו שאפשר להקריב. לכן אם אתה מקריב את זה מחוץ בבית המקדוש אתה לא עובר. שואלת הגמורה ונה מטיפוקלי מפסח אוי מועיד יש שתי פסוקים שאנחנו נדבר עליהם לפני השם לפני משכן השם ויש מפסח אומיד מה שאתה יכול להביא לתוך הפתח אומיד אז למה לפעמים המשנה מדבר משתמשת בפסוק הזה ולפעמים בפסוק הזה למה הפסוק של לפני יש כאן השם נוגע לרובה ונרבה ולא הפסוק שמשתמשים לפני זה מפסח אויל מועיל תקיד למד אומרת הגמרא בשלמ ונרבה משכסלי דקדשינו מקורו והדרבוש מכיוון ששייך ש הקדישו ואחר כך היהירו אלא מוקצו ונבד הנודו מיסדו שוי אז אם בן אדם לא יכול לסור משהו שלא שלו אז מספיק את הפסוק אל פסח או אל מועיל אז כאן זה נכנס לכן הבאתי את השאלה הזאת האם בשבת אפשר לאסור משהו לא גם בשבת אי אפשר לסור משהו שלא שלך גם בעבדזור אם זה לא שלך זה של הביס המקדוש רו ונרבו זהוזה של הקדש אבל זה מאוס אי אפשר זה לא משנה אם זה של הקדש אבל אם זה בהימה של הקדש אתה לא יכול לעשות את זה עבדזור זה לא שלך לעשות עבדזור אלא מוקצה ונבעד דמוסדוני שלוי אומרת הגמורה בקודשים קלים מדובר כאן שזה קודשם קל ועלי דרבי יוסי הגלילי דומר קודשם קלם בעל הוא עדיין הבעל הבית של הקודשים קלם ולכן נכון שזה קוצם קלם זה קודשים אבל מכיוון שהוא עדיין בעל הבית הוא יכול לאסור את זה על ידי שהוא עובד או שהוא מקצא את הבהמה הזאת לעבד אזור סני הוא ומועל אומל שזה בעצם פסוק בנוגע לישוע שוב נפש כיסכתומל בשםס הוא נשבע שאין לו והוא לא יודע לרבז קודשים קלם שם במ שמישהו נשבע על קודשים קלים הוא גם עובר על השבוע דבר רבי יוסי גלידי למה כי רבי יוסי גלילי סובר שהקושים קלם זה נחשב הכסף שלו זה כמו שהוא נשבע על סתם חפץ יש לו מה הנפקים זה חפץ שלו זה קודש קל כוח אומרת הגמרא רוביה ונרבה דבר ערבו האיסור של הרובי זה בא משום הריס אז לפני השם אתה אל תביא את זה לפני השם מוקצה ונבד עבדזורה זה כבר במשהו אחר זה לא זה לא הריז עבדזור מישהו מקצה בהימה לאבדזור או שהוא עובד את ה הוא משתחווה על הבהמה זה עבד זורה אז חייבים להגיד בקודשם קלים שזה הולך כמו רבי אלס גלילי שזה קודשים שם קלים ואחרי שהוא הקדיש את זה הוא עבד את הבהמה ואז זה עדיין שלו עכשיו אסנן הוא מחיר אי אפשר לסור אסנן שזה בימה שאישה קיבלה לזכאילו תמורת זנוס או מחיר. מחיר זה הנה יש לנו סרטון קצר למחיר. איך בוא נעשה מוסה את הרכ עכשיו יש יש כלב שקוראים לזה באמת כלב אמיתי קוראים לזה נחניק >> [צרחות] >> ‏Oh he perf [אנחות][התנשפויות] אז שואלת הגמרא מוחצה ונבד אבל זה אמרנו יש לנו מחיר הרי יש לנו מחיר אי אפשר לסור אותם אתה לא יכול פתאום לשלם על זנוס אחרי שזה הקדש אז השאלה היא עוד פעם אז למה אי אפשר ללמוד מהפסוק הראשון מלפסח אויל מויד איזה מכיר כי יוצא דווייפן נולד מניתוח כיסרי [כחכוח] אומרת הגמורה כי מדובר בבלודס קודשים זה הבלד קדוש שמה שקרה כאן זה שבתוך ה שהם עדיין שהאמא בהריון אז הם ראויים להקרבה אפשר להקריב אותם תחת האמא ורק עכשיו שנולדים אז פתאום הם מגיעים לעולם והם נהיים קדושים אז עכשיו רק עכשיו הם לא רואים אז לכן כאן מגיעים לפסוק שלפני השם כתוב במשנה בא לי מומים. יש כאן שלוש מקרים שרב שמווכח. יש שלוש מקרים שזה מחוסר זמן. כאילו בעוד שבוע הבהמה הזאת, הציפורים מאלה, הם יהיו בסדר גמור לקורבן. היום לא. אז אם מביאים אותם בחיסרון זמן האם עוברים או לא. אז בא לי מומים שזה שבוע הבא זה יעבור לו, יורידו לו את הגבס. והתוירים שהם יגדלו יהיו בגיל הנכון [נחירות בוז] אויסוי וזבנוי היום אי אפשר לשחות את שניהם גם האמא וגם את הבן יש את האיסור של אוסב זבנוי אבל מחר כן אומרת הגמרא הוא צריך צריך שלוש מקרים דיתו בלימים משום דמיס עכשיו זה מאוס הוא צריכה דיתומים משום דמיס אבל טרס אלוי הגוזל זה לא מאוס אלא אם כן אתה גר בבית שמש אבל גוזל בדרך כלל זה לא בעיה זה פשוט גיל אז נחכה עוד שבוע זה עכשיו זה לא מאוס וכן מאווס זה פשוט אסור דמולי לרב שמעון אולי יודעו לרב שמ שיש כן בעיה ואתה עובר על לא ישאסף בזה שאתה שוחט אותו עכשיו תון אתרים ואם רק היינו אומרים את המקרה של ה של היונים של התורים משום דיכזו וידחו הם לא הם לא אף פעם לא אירועים ואחר כך ואחר כך זה נדחה אבל בלימום ממדיחזוכ זה ניר ונידחי כזה כן שהוא נולד בלי המום זה מובר אם אלוהי דמו לרב שמן רבון כאן רב שמ יוד שהוא לא עובר עלסס ויתו נתר היינו אומרים רק את התורים את הבלמו משום פסולת גופו זה פסול בתוך הגוף של של הדבר בעצמו יש גם בעיה בציפור יש כם בעיה במום אבל סבז בנוי דפסולסילו אין שום פסול באמא אין שום פסול בבלד הפסול הוא ש אסור לשחוט את שניהם ביחד באותו יום זה לא בעיה בכל אחד בעצמו בגוף שלו אם לרב לרב שמעון שכאן יש איסור צריך צריך שלוש מקרים שוא רבי שמר אז מה רב שמעל אומר שאם בעתיד זה יהיה ראוי יום אחד זה יהיה ראוי יורידו לו את הגבז בעתיד הציפור יגדל אז היום אתה עובר עליסעס אתה שורט אותו בחוץ מהתמרים שמים מאיפה הוא קיבל את זה אומר שלוק מקור לאסו ככל שאנחנו פוי היו שמה אומר מישה לישראל כי הליסו לאורץ עכשיו שאתם נכנסים לארץ ישראל יהיה לכם שבע שנים של קיבוש שבע שנים של חלוקת הארץ סך הכל 14 שנה ישוריס תקריבו מה זה ישוריס זה קורבן נדבה חוויס לא התקריבו אל תקריבו חיובס לא תקריבו אל תביאו את את החובות אפילו במגדול שלכם שנכנסים לגלגול שנכנסו בניחו לאורץ >> לאורץ >> הוא עמד משקונבר גילגול במשך 14 שנות הקיבוש והכילות בזמן זה הוא בומרס ואורן הבריס היה יוצא עמ למלחמות הוא לא נשאר >> משם שילו שם נבנה בית של אבנים מלמטה ביריות מלמעלה. תגובה זו נקראת המנוח. במשך 369 שנים עמד משכן שילוי. בזמן זה נסרו הבמות והקרבה הייתה מותרת רק בו. אך כשמתי בנשור הבריס חרבה שילוי. >> זה איפה שאילי נפטר. הוא >> משם באו לנו >> הוא שמע את זה. הוא נפל מהכיסא. >> מכן לגון. תקופת נו לגיבון יחדה. עלי שנים בלבד פעמים אלו בטלה קדוש המנוכה חוזר והרו הבסית למנו בבנקדוש בירושלים זו היא הנחס מרגע שנבנה נסוע במני עולם וכך קם מסע של המשקר לו מושחוק לארץ צישורס תקריב וחקרי וגלגול לגבי שילוי מחוץ לזמן הוא שואל את הגמרא נכנסו ישר לגלגול ואסור להביא את הקורבן עד שמגיעים לשילוי זאת אומרת אם אתה מקריב את הקורבן בגלגול ב-14 שנה האלה אתה מקדים את זה ב-14 שנה כי מותר בשילואה אסור בגלגול פשוט חסר זמן וכמובלו מוישה לא ישאסון מכאן לומד רב שמעון רב שמעון ביחוי שיש איסור לו אם אתה מביא קורבן שהבעיה שלו זה שהוא מחוסר זמן שהיום אי אפשר להביא אותו אבל כיוון שמחר אתה כן יכול להביא אותו בשבילו אתה כן יכול להביא אותו אז אתה עובר איסור היום אפילו שאין איפה להביא אותו אומר רבי רב זירו הוכי אם זה נכון מה שאתה אומר דף קלק מלכ למה הוא לא חוטף מלק זרזיר למר רב זה אומר שזה רק עשה אומרת הגמרא אני מלרבונון אלה החום שחוקים רבי שמעון אומרים באמת שזה עשה לרבי שמעון אוחנמי אבל לפי רבי שמעון בן מת תחתוף מלכס נחזרוק אמר פנים דגלגול לגבי שילו כחוץ דומי הפסוק של ליסאסון מדבר מה על הקורבן בגלגול כן גילגול זה חוץ חוץ למקום כי סליחה הפסוק מדבר על על שילוי גילגול זה זה חוץ למקום זה גם חוץ לזמן שניהם זה קודם הזמן זה מחוסר זמן וזה גם חוץ למקום לכן הוא לא לוקה אבל כן הפנים של גלגול זה גם שיר זה כחוץ דומי >> [כחכוח] >> אוקיי רב אמר תמיד רב שמן כדסניו רב שמר מנין לזבח אני אגיד לך סיבה אחרת מני לזבח פסח בבומסיוכד בשסבומשוססה איך אתה יודע שמי שזובח שמי ששוחט את הקורבן פסח על במה פרטית כי שאסור לשחוט בבמה פרטית שלא בלאס את לאסו לסבור אתזה הפוסח לאבשס אז הטר הבומסכן גם כשיש התר אז אתה גם עובר על האיסור הזה אתה לא מר בחת שורך לא יאמר כו בשור שכל ישראל נכוז בשער איך עוד שנכנסים כולם לתוך אותו עיר זאת אומרת זה זמן של איסור של במה ולכן כולם באים ביחד לאותו לאותו עיר כי אם זה היה זמן שמותר בבמה אז לא צריכים להגיע לאותו עיר כל אחד בעיר שלו בבית שמש יש במה בנתיבות יש במה בכל מקום יש במה אז למה למה הם נכנסים בשער אחד? כי שמה צריכים להביא כולם באים לירושלים כולם באים לשילוי שואלת הגמרא אמז מתי על מה מדובר כאן הנה אחת ציס בערב פסח אחיךצו שהוא מותר להביא קורבן פסח והוא עושה את זה מחוץ קורס נעמי מחייב כזה בן אדם חייב קורס אלא לאב קודם חד סויס זה קצת לפני חצו אז איך אנחנו קוראים לזה לפני חצו בלשון שלנוז >> מחוץ הזמן >> אבל הגמור לא לאחר ציס הואשל עשה את הבסק מדובר לאחצות וזה בגלגול שיש הטר בומיס שת הגמרא זה לא יכול להיות בשיסב בומיס ק כתוב מפורש שזה בזמן של איסור בומס אז אומרת הגמרא כזה דויק אולי זה פשוט כדי לצאת להגיד שאין ראיה אבל זה קשה להבין קצת איסור בומלוי מה זה זמן של איסור בומסור לקובן פסח זה זה הבעיה איסור לפסח הטר בוא לחברו יש קורבנות אחרים כמו קודשים קלים, שלומים, טוידו שאפשר כן להביא על הבומר. אוקיי אומרת הגמרא מחוסר זמן וניב בני השם סנינו והבני השם סנינו כאילו אם מסתכלים במשך כתוב שמביאים אושם איפה זה דף קיביז עומד ביז אה מחוס בג איזה מחוץ הזמן הזוב והזוב והילד צירו שיקריבו בחוץ פטורים או משמם בחוץ חייבים אז שואלת הגמורה דף קיד ואבני השם סנינו כל אלה שהזכרנו לא מביאים שם או מזירית מצויר בדיו אז אם תשימו לב אני קראתי את המילה מצוירו ולא היה את הגרסה הזאת בגמרא שהגמרא תכף תגיד שלא היה את הגרסה הזאת והכניסו את המילה אבל לא היה את המילה מצוירו לכן הגמרא שואלת איפה יש אושם בעזוב דף קי בזמן בז עוד פעם בוא נקרא את זה >> או הזוב והזובו והולדס וזהו שמה זה נגמר הכניסו אחר כך את המילה והמצוירו למה כי זה הדבר היחידי שמביא יושב שואלת הגמורה אבל מה אנחנו עושים ממלים בשלמיהם ואני בני שלומנינו אב יש שלומים בזוב זוב יולדס מצוות אומר רב שייש תני נוזר בדיו תני חייבים להוסיף את המילה נוזר זה לא כתוב במשנה שלנו דזירי כבודנוי מה שנזירי אמר שצריכים להוסיף את המילה אושם את הסליחה מצוירו זה הוסיפו רב שיששש רב שישס שצריכים להוסיף נוזיר לא יקבו את הנוי זה לא הוסיפו אומרת הגמרא אומר רב חלק רב תובי לשון אלא לשמוי שנצור כאן [כחכוח] לא יש קצת זמן. מה קורה? שבן אדם מביא אושם והוא זוב והוא הוא צריך להביא הוא מביא את הוא מביא את הקורבן שלו מדי מוקדם הזו מביא את זה ביום השמיני הוא ביום השישי מביא את זה אז זה מחוץ לזמן אז הוא לא הוא לא חייב הוא לא חייב על הלויססה שהוא שוחט בחוץ לא ישול לשמוי זה אם הוא מכוון לשם של הקורבן שהוא צריך להביא אבל שלא יהיה לשמוי חיוב זה דבר מאוד מעניין שבן אדם חושב לקורבן שהוא צריך להביא את הקורבן של שעזוב ובמקוםצו >> בסדר אושם כן האושרם של המצוירו מצוין האושרם של המצוירו הוא הוא חושב לעצמו שזה אושם עכשיו הוא לא יכול להביא את האושם עכשיו למה כי הוא לא צריך להביא עד מחר הביא את זה [כחכוח] יום קודם אז רבי שמעון חולק ואומר שהוא גם חייב כי אפילו מחוץ לזמן חייב >> [שיעול] >> התנקמה אומר שלא אז זה דווקא בגלל שהוא חשב שזה אושם אבל מה קורה אם הוא לוקח את האושם שכתוב על זה שלט אושם הוא אומר לעצמו זה לא אושם זה אוילו מה הלוכה >> אה >> זה ממשיכים להביא את זה זה עדיין >> זה עדיין קורבן רק מה הוא לא יוצא ידי חובה על >> נו אז האם הוא שחט קורבן מחוץ לבית המקדוש >> לא כי זה למה הוא לקח אושום והחליף את זה בראש שלו לאוילו ואפשר להמשיך להקריב את זה בתור אוילו והוא עשה את זה בחוץ לבסמגדוש שאם הוא חייב או לא חייב למה שהוא לא יהיה חייב לא זה קורבן שזה לא >> אם הוא חושב שזה אושם והאושם הוא לא טוב למה כי אושם זה רק למחר >> אז אז זה מחוץ לזמן אז הוא פטור אבל זה לא אושר אוכל וזה לא אוילו נכון הוא עושה דבר לא טוב והוא צריך להביא עוד אחד אבל עכשיו זה אויל טוב >> קר את השם >> מה >> שהוא עכר את השם >> כן איפה קיבלת את הלשון הזה >> אומרת הגיבור הוי לשלו לשמוי לשלו לשמוי בפנים עוד פעם לא ישנו אל לשמוי אם הוא התכוון לאושם זה בעייתי זאת אומרת בעייתי הוא לא עובר כי הוא עשה משהו לא טוב אבל שלא יהיה לשמוי אם הוא החליף את זה מאושם לאילו חיוב ואז הוא חייב על זה שהוא שחט את זה בחוץ או ורואי לשלמוי בפנים אם הוא היה עושה אותו דבר בתוך בית המקדש מחליב את זה מאוש לאילו היו ממשיכים להקריב את זה אז זה קורבן טוב וקורבן טוב שאתה שוחט בחוץ לבסמית זה שאתה עובר שאתה גמור יואו לשמונה נמנח אז גם אם הוא מכוון שזה אושום שזה גם יהיה חייב למה הול שלא לשמוע בפנים עכשיו שהוא חושב שזה אושם הוא יכל לחשוב שזה אוי לא ואם זה היה הוא היה חושב שזה או זה היה קורבן טוב אז היום שהוא חושב שזה אושום הוא גם עובר כי יכל לעשות כל דבר למה הוא חושב שזה אוי לא בחוץ הוא חייב כי אם הוא היה עושה את זה בפנים אז הוא היה זה היה קורבן טוב אז גם אם הוא חושב שזה אושום הוא יכל לחשוב שזוהי לו אמרת הגמור לא בוא יכירו אין כזה דבר קודם כל אתה צריך לעקור את את האושם מאושם להגיד זה לא אושם ואז אתה עובר אתה לא יכול יכל היום עכשיו אתה עשית את זה אושם ושם הוא לא יכול להיות אז אתה לא עובר כל אתה צריך לעקור את זה להגיד זה לא אושם היום זה אויל ואז אתה עובר מה רבונה וכי יש לך דובר שני כושר לשמוי וכושה שלא לשמוי זה נשמע מאוד מוזר שאם אתה עושה את זה כמו שצריך להלוך אז אתה לא עובר ושאתה עושה את זה שלא יקעל לאכ פתאום יש לך דוב שהקו שכל בראש מזכיר את הפי >> הכל בראש זה מסתדר >> ולא הגמור אומרת עוד יותר ולא והרי פסח בששו יש לך קורים פסח שאתה רוצה להקריב בתור דנקשר לשמו אם אתה מקריב את זה בתור קורן פסח פסח בחנוכה זה לא עובד בכושר שלא יה לשמוע אם אתה הופך את זה ואתה אומר שזה לא קוראים פסח אז זה בסדר אז אומר לא זה שונה פסח בששמה ממנו זה שונה לגמרי למה כי באמת אם אתה הופך את זה ואתה עושה זה באמת לא נהיה זה לא קב עכשיו עכשיו זה נעשה שלומן הוא טוב רבויסי ש לכם ערב טוב ונעים מחר בשעה