How to Trick Your Wine-Snob Friends – and Live to Tell the Tale 🍷😆 #WineTasting #Wine #FunnyTalk

שמעו סיפור, חבר'ה – נתקלתי בידיעה שולית מטורפת, כדלהלן: בתחרות היוקרתית ליינות באירופה שנקראת 'תחרות היין הבינלאומית', שהשופטים בתחרות טועמים יינות בטעימה עיוורת כשאין להם שום מושג איזה יין הם לוגמים או מאיפה הוא הגיע. והנה הקטע הכי מטורף – היין שכבש את התחרות והפיל את השופטים מהרגליים? הוא יין איטלקי שעולה – תאמינו או לא – חמישה יורו לבקבוק! כן כן, חמישה יורו! אתם יודעים מה עוד ניתן להשיג במחיר הזה? אריזה גדולה של דוריטוס במכולת המקומית אנחנו מדברים על טוויסט בעלילה בעולם היין הסנובי! בקיצור, כל הקטע הזה של "ככל שהיין יקר יותר – הוא טוב יותר"? שכולם נוטים להאמין בזה זה הכל שטויות במיץ ענבים וואללה, אנשים! הייתי מוכן לשלם כסף טוב כדי לראות את הפנים של חבריי הסנובים פינקי וזיגי כשהם יקראו את זה פוף! ככה פשוט, חמש שנים של התנשאות על יין וכל הדיבורים הגבוהים שלהם על 'זנים' ו'כרמים' ככה, פשוט, עפים מהחלון! אני כבר מדמיין אותם – פינקי וזיגי, יושבים עם כוסות היין שלהם, מנסים לשכנע את עצמם שזה עדיין יוקרתי כי הם באמת מרגישים את הטרואר אחי, זה פחית של חמישה יורו! מה הם הולכים להציג עכשיו בתצוגת היינות בבית? אולי קופסאות קורנפלקס בגרסת סומלייה בפעם האחרונה, היה זה בדינר התרמה בקהילת שוומלבאך ישבתי שם עם שני החברה האלה – פינקי וזיגי אז פינקי מחזיק בבקבוק יין אצילי, עטוף במפית משי יוקרתית בתנועת היד המומחית שלו, הוא מוזג את יין הבוטיק הענוג 'הברון רוטשילד' והוא מפגין את הידע שלו ביין כאילו הוא איזה סומלייה מקצועי, ואומר: פללפפרר... אהההההההייייייי מממ... סוביניון וענבי סוביניון בלאן מאזור בורדו המערבי מממ... בציר 2010 בחנות של 'וויין אנד וואלט' המחיר עומד על 200 דולר לבקבוק ואני יושב שם וחושב לעצמי בובעלע, זו ארוחה בשוומלבאך לא ערב תה עם מלכת אנגליה תיכף יביאו את הקוגל והיין היוקרתי שלך יתחבא מתחת לשולחן מבושה בכל מקרה, אם הייתי יודע שצריך דוקטורט בגיאוגרפיה צרפתית לארוחה הזו הייתי מצטייד במפת אטלס עולמי... במקום... תיאבון... בזמן שמר חכמולוג מוזג יין כמו איזה סומלייה של החברה הגבוהה אני רק מנסה לנווט את הגפילטע פיש שלי מנקודה א' לנקודה ב' בלי לגרום לשכן שלי ללבוש אותו… ואז פינקי לוקח עוד לגימה יקרת ערך מהיין שלו ואני עוקב אחרי הבעות הפנים שלו כמו נץ ממתין לראות אם נקבל את נאום ה- "יין מושלם בעליל" או שמא הוא הולך להזיל דמעה נרגשת של אקסטזת יין מממ... חכה עד שתטעם את זה, אתה תאהב את זה - זיגי מצטרף - בעוד הוא מערסל את כוס היין הארוכה שלו כמו מקצוען הם מדברים על יין כמו שאני מדבר על חומוס אלא שאני לא משתמש במונחים יוקרתיים כמו "ארומות פרחוניות" אני פשוט אומר: "זה היה טעים, תביאו עוד... ואז זיגי לוקח לגימה בתורו עוצם עיניים לכמה רגעים כאילו הוא עורך איזה סריקת יין פנימית הוא פוקח עין אחת ואת חצי העין השנייה ומספק את חוות הדעת המקצועית שלו עם כל השיק של מבקר יין מנוסה: פטטששההאאא, הווווומ....... קברנה סוביניון ו...פטיט ורדו בציר 1983... יקב רמת הגולן 250 $ לבקבוק ואז הוא מכווץ את שפתיו מצמצם את עיניו ומוסיף במבט יודע דבר: משובח! ארומה פרחונית ועפיצות גבוהה! ואני יושב מהצד נטול עפיצות! עכור כמיץ ענבים בעשרה שקלים חסר חוט שדרה ככוס חד פעמית מוצף בתחושת עליבות החיים משתוקק להפגין אי אילו שביבים של ידע בתעשיית היין האיזוטרית ואני חושב לעצמי, איך? איך, בחיי פיליפ דה רוטשילד וג'ון ד. רוקפלר איך יתכן שאנשים שחיים על פני אותו כדור הארץ שאני חי עליו יודעים בעל פה ואגב טעימה נסיכית... להפציץ באיזכורי שמות מרשימים של יקבי בוטיק ומושגי יין שנלקחו מהאנציקלופדיה ולי הם נותנים להרגיש מושפל, מובס, מתוסכל, ובעיקר בור ועם הארץ. בעת שכולם כאן נותנים הרצאות 'טד' על יין אני עדיין מתלבט אם להשתמש בחולץ פקקים או לתלוש עם השיניים הטוחנות פקק של בקבוק יין ואז, בהחלטה של רגע פסעתי הצידה, מילאתי כוס גבוהה וארוכת רגל ביין לבן מבית הבוטיק היוקרתי 'שוופס סודה בטעם לימון' הטבלתי בתוכה פיסת רבע עוף להוספת צבע ועפיצות קלה וחזרתי לשולחן פינקי, כצפוי, הבחין בכוס שבידי ושאל הומממ... מה זה בידך, משהו שווה? ולפני שהספיקו פינקי וזיגי לתהות על קנקני גמעתי את תכולת הכוס, ותוך העוויית פנים של מבין־עניין דיקלמתי מממ... יין אלכסנדרוס מוקדון. בציר 1842 יקבי סר משה מונטיפיורי העיר העתיקה - ירושלים התקופה העות'מאנית בלבי רעדתי מפחד שמא יחשף קלוני באזכור משקאות ויקבים שלא נבראו אך נראה היה שהצלחתי להרשים אותם פינקי פצה פיו לומר משהו וחזר בו. כנראה רצה לברר על טבעו של מותג היין הנזכר אלא שחשש להוכיח את בורותו רק זה מה שחסר לי, שהם יעשו חיפוש בגוגל על כל המונחים המפוארים שהמצאתי בו במקום בינתיים זיגי יושב שם כמו פסל – חושב לעצמו ככל הנראה: אני אולי לא מבין על מה הוא מדבר, אבל אם אשמור על שתיקה ואהנהן עם הראש הוא מן הסתם ישוכנע שאני אכן מומחה ביין ואז הוא מציע: תן לנו מהאלכסנדר הזה שטעמת ואני עונה: אה, סליחה, המלאי אזל, אלו היו הטיפות האחרונות בבקבוק והוא מתעקש כזה: הממ... תן לראות את הבקבוק, זה נשמע מעניין, יאללה, תביא, נראה. בלית ברירה שרכתי את רגלי לשולחן המשקאות והגשתי להם את המיכל הפלסטי המוגז אך לא שכחתי את הריטואל והכרזתי את מחיר השוק בקול של בר-סמכא ארבעה שקלים, שלושים ושבע אגורות, אין אגרת פיקדון למזלנו, המלצר הגיע והציע לנו בחירה בין כבד עוף בסירופ תמרים על מצע בטטה ועשבי טיבול ממובלעת קבינדה בנוסחת גבעת ראשמור, דקוטה או לחלופין "סלמון בטריאקי על רפידת נודל אסייתי בסגנון תת היבשת ההודית ואז הגיע הקינוח: גלידת וניל עם רוטב שוקולד זו לא סתם גלידה, הסביר פינקי בעיניים נוצצות אמממ... זו גלידת מוס וניל ארטיזנלית של קליינס שהוכנה בטכניקות גסטרונומיה מולקולרית ומוגשת על מצע שוקולד שווייצרי מיושן, אאמממ... הסתכלתי על האריזה... זו הייתה סתם גלידת קליינס פרווה אבל מי אני שאשבור את החוויה שלהם עם יצירת ה"גלידה הארטיזנלית" הזו "על שוקולד שווייצרי מיובא" "שנחצב מאיזושהיא פיסגת קרחון אלפיני עתיק" אז פשוט ישבתי שם בשקט מחשב לעצמי כמה מאות שנים של קפיאה אלפינית ספגה לכאורה גלידת 'יצירת האמנות' הזאת של החמישה שקלים... מאז אותו ערב בכל פעם שאני שותה מברז המטבח המחליד, אני תמיד מכריז: אהההה, מים מינרליים מעיינות הרי הרוקי עם נגיעות עדינות של כלור עשיר במינרלים ובוקט עדין של סידן מהבציר של 8:30 בבוקר ופתאום אני קולט את טעם הלואי העפיץ המחליד הזה שנשאר מאז שנת 1985 תודה שצפיתם! שהאזנתם! שערסלתם שאיווררתם ושבילבלתם...