שיעור בענין "תשביתו" מאת רשכבה"ג ראש הישיבה הרב משה הלל הירש בבית המדרש דרכי אי"ש ב"ב. פסח תשפ"ה

כתבו פסק פי הגמבסוכים המשי חומז ביסור אם הוא בכל המוע יוצי מיד וביום טוב ממשיך פה קליד לו אבל ביום טוב הוא יכול כדי לא ציון גם אי אפשר לא בבטל שזה כבר אין אין דריסה כבר שאין אין כאן סו דריסה בשיוסוי בוודאי אי אפשר פש יכולת אפילו לאלו שיש בסדר אפילו לא יצד בספר יהודה אז לכן לא לא נוגעים בזה ואחיבי חילזר כוסיו שיאכל לסורפוי אפשר לסורפוי ביום כיוון שיש קצת מצפס יש כסון מתוך שהוא צך הוא משלך אומר מותר ככה אם לא יוצינה ביוספנו למה כדי שלא יעבו במזד שלא יעבו במיזד שת לא יבר לו אלא בשג ועכשיו במזת בש מסביר מה הוא אומר כמר לא יתמו כבר כבר עובד אולימוס שלמס כבר עבר ומית או שיספנו או שיניכנו על כל שוב אין אף מינ שאף על פי שישפנו אין מתחם בכך מה שעד מה שובר ואף פי שכן אין מוס ישראל היה מלמ שזה שאם יניחנו מוסף ישראל בעל מוסיף שאל את לא יוב אלא בשו ואח שב במזכ שיודע שיש לו בוסוי ובניחוי חושב כמיז תמוח למה מצליחים להגיע לזה משוג מיז אפילו יש שג יש כל רגע ורגע שיש חומץ אופן בוצחים להגיע ומכוון פה בזה זה צורכים עליו פשט מה הפשט ברבנו יחיו ברמבם בפרק א גמלכ מי שניחו מגוגרת בתור בישראל ויוסו ונשכרח שיוסו יושב זרב והוא לא יורש שם תחמץ כן שיובוי זה יבליבוי וזה בסדר אבל אם הכמץ כבר אין הבית מוכום אלא כבר אוב לא ירו וחי לב מיד כשיך רבי ישראל זה שבור מדיק מיד כשיחזיר אבל לא צריך לרוץ מיד מיד כשיכזר אבל לרוץ מיד לא ושואל בשבור שואל למה לא הרי כל רגע ורגע עובדים אז מיד צריך לת הביתה כדי כדי לסוף את זה זה השאל הרמבם אפשר אולי לתרץ את הרמבם האמוק מתלץ על פי הטיסח תסב על פי הפשט של האחיזה תז בת חוף שסבז אומר כלל שמה שחומץ בפסח ודבה מה שחומץ בפסח ודבה אין אוי ואוישיר זה אומר ואומר אתם בביתך ל10 אומר ש אין אוי של שיר אומר תמקס שכסה עליו מה הפשט בזה הרי לא השיג זו זה גם תקס אז מי שמותר מותר לגנוב על מנס שיצדיר שלא מה מה מה זה שונה אז אחיזר מתרצת בא לתר את את הקושה הזאת שלגזריה שרה זה לא מכוון בדיוק תקס זה סה אחרת הוא אומר ה המקור חי מעשה קושיה אנחנו עם שני דבולים אלוה בראשוסים חומ זו פסח זה אחד מהם כל חיים מקשה למה זה לא למה באמת זה למה באמת זה אין ברשות הרי אחרי פסח זה יהיה מותר אז כיוון שיהיה בהנע מהדבר אחרי פסח אז בכל כבר עכשיו יש זה מומן בגלל מה שיח כך ש עכשיו מומ כך מקצה מקור חי אז כיוון שמה שאח פס זה יהיה מוזר אז ממילא זה כבר עכשיו יש לו משה זה כלום שזה לא מומ בכלל יהיה לו יהיה לו תועל מזה אחר כך אז המכור חיים על הקושה הזאת שהיות שיש מיצו תשביצו כל כל ישראל חייבים על חומש חבר שלום אז הם חייבים להשביט את זה אז הסיבה למה יש דין בכלל הדין הזה שיש דין שאין בלשוסוי זה בגלל תשבי מה שגולמת אל בשוסוי זה הדין של תשבי זה זה הדין התשביסו גול בזה כיוון שזה בגל יש מצו תשביסו וזה או בדסריפה כיוון מצוות תשביסו בזהריפה ממילא יש חיוף ממילא זה הסיבה למה שזה נחשב חומר שאין בשום אז אומר מוויז לפי זה נוכל לומר פשט זה שהציל אמר שבום אין ברשו והתיר שמה על זה ברשות הדין הזה ששמה ברשווי הוא אומר לפי זה נוכל להגדיר את זה כך ומשה זה בעצם קפס זה למיסה לא י בלשו כיוון שיש מיש תשבי אדם הזה שלא ישביט את החומץ אז אנחנו אתה אומרת אם אתה לא תצביץ את החומץ דנים את זה כאילו אין תשבי אין תשביסו ואם אין תשביסו ממילא זה יש זה ממון מי אז במינחו זה בא בגלל זה שכיוון שכל כל הדין שזה לא ממונחו זה בגלל התשביסו זה אומרים זה הגדר הדין של אוקו שוסה הוקשוסה הפשט היה שכיוון שכל הסיבה זה בגלל התשביסו ואתה בא ואם אתה למיסה לא תשביץ אז אנחנו נחפך כאילו אין תשביסו וממילא ממילא אם אין תשבי ממילא ממילא מומר ממילא אם יש אם יהיה את השבי של לבסוץ אז אם יש ביש לפסוץ אז בלמפר זה באמת זה באמת זה באמת זה היה באמת לא ממון אם זה הפשט זה הפשט מה שבחומסיב למה משחומ זה מותר זה בגלל שכשמשל בחומס וזה בגלל ואומר לקח פסו של ישביט את זה וגם במי שישבי את זה אנחנו אנחנו באמת בנים את זה כן כמו אשבוסר ואם זה אשבו זה באמת אין שורות זה זה הבצ רב חיים מוס ומילא לפי זה נוכל לומר ברמבם שהרמבם אומר שמה שהרמבם אומר שהדין הוא ש שלא צריכים ללכת הביתה הביתה מיד שזה השאלה למה לא מיד שיש לו מכיוון שהוא חושב שהוא ישביט את זה עכשיו אחר כך ואם יספ אחר כך ומה הפר היה זה בסדר כך השאלה על זה השאלה על זה שיש עוד רמבם בפרק א א' הלאגו שהם פה אומר אינו מש לא ירא ימצה אלא אם כן כן חומס בפסח אומצ ש בסר אז אם חומס הפסח ובסח הוא לא בי אלך בשוסי אף על פי שבת אבל מה אומר קודם אז מתי מתי כן כל החומש בפסח חמצוי אז יש יש מרטיס אומר שגסליה מזה שהרמב"ם לא אמר שתנאי שבמ דבר אמרו מרק שלא ביעו אבל אם הוא פק ברו אין אין אין את הדין של אם לא ברו אין אין את האיסו הזה כל האיסו הזה בגלל אם לא אם הפסוף בלו יוצא שזה לא ברשוסי בכלל אז אן כאן היו כמ בשוסי סימן למה לא אוחד את זה לא אוחד את הדין של טיס בקורבו אז אם כן רכוש לדוכ כיוון שם לא אוחז את הדין של של ש מכבון להשס מותר אז מה הפשט ברמה הגמור בפסוכים זה השאל מה שנש שאלנו השאלה על הרמב"ם ועל ועל הדיחיר האף של הצור סגמור בפסוקים תחזב תני אומר בווד מה טריפו מדו שלא אין לו בוס טריפו חומד שיש בבוס ור דן כל מיני דברים כתוב מפגמור פה שאין ירמוצ על אז הגמרא אומרת חוזר בוד ודי נח נו ישנו בבעתו סירו וחומץ בנו אסור אסור לעשות לעשות אתזה נו תסירו וחומץ גם יש סירו מה נושיפה אף חמספר שתיסס מה זה מה זה בר תוסירו בחומץ זה שאומר חומס יש תוסירו ירוע ימוצה כיוון שכתוב לא ירוע בוא ימוצא אז כתוב פה ש תוס אתה אסור לך להשאיר את זה שיהיה לך חומץ לא ימוצה זה הבסיר שאמר אמר קודם שאין גם בעשר א בו מיד שסר מיד שהויסר אובר הוא אוברזה שמביא את החומץ הוא אויב ושוב אין לו אויב אין לו לא אויב הלאה בחומץ אפילו אח של הויסר אוי ובכושו בברו חומס אפילו אח שויסב אוי בבוש ברור אז מה כתוב פה שיש נו דין של תויס כלומר אסור לך לגרום שיהיה פה נושם הדין הזה יש גם גם כן בחומץ כמו שיש שמה גם בחומס בחומס יש גם כן בעיר שאפילו אחרי שגרמת יש גם כן בהמשך גם כן יש איסור אז לפי זה היית אומר שיש פה שני דינים בגל של של של בירו יש דין כמו בנוטוס של נו זה הפזה אסור לך לגרום שיהיה פה נושר אפ זה אסור לך על ידי זה שאתה לא אוכל את הכל אתה גורם שיש נו אסור לך לגרום שיש נוש בול בחומץ זה גם כן יש דין אחד שאסור לך לגרום שיהיה חומץ בעולם אסור לך לגרום שיהיה חומץ ואז על ידי זה שאתה קונה את החומץ אצלך זה גורם שיהיה עץ יהודי חומץ על ידי זה שאתה משה את החומץ אתה גורם את זה ויש עוד דין שאפילו אחרי שגרמת את זה אז זה יהיה להשות את זה גם כן זה גם כן לך הייתי אומר זה שני דינים זה דין אחד של דו בעל טויסיר שעשו לך לגרום חומץ ויש עוד דן גם כן שהיא חומץ שני הדברים והייתי אומר זה כחידוש שהדין הזה שיש בעיה של אל ברשווי שבגלל זה היה הדין שזה אם ברשותוסי אתה לא עובר זה רק דין ביחס אז לשי חומץ מה זה שאתה עובר היל שיש חומץ בוסו ונמצא שמה ואתה משה את זה שמה זה זה הבל זה זה הבל הזה זה רק בכגב מזה שבלשו סו אבל הדין של הציר השחומץ כמו בנויסו אדם יש קול זה שלו יש יש את הקולן זה שלום הוא לא אוכל לזה ונפך להיות נושר ונפך להיות אוסר בנוע אז ומס בשס היציר של הנושר הנוש לא נפת לו האיס נו דבר שהיה שלך אל אל תעשה ממני נושא אכפת לי מה שאחר שיהיה נושך כל הדין שיש שיהיה לשוסר על העניין שזה שיש יש בחומץ הדין שלו שהיה ודין שהיא על זה יש דין של רשות אבל הדין של השיאס החומץ אין שיש ככה הייתי אומר זה החידש מה שהרצי אומר אז לפי זה מיושב הלמבם שהלמבם ממיסה יכול לסבור שבאמץ כמו רב חיים בזר אי כתוב ברמה בפרק א' שמי שעשה מי שיצר את החומץ למה לא אומר שאחר כך אם אחר כך אם הוא אם אם הוא אם הוא יבותר אם פסויף הוא ישביט את זה זה לא בוט למפר שמה זה מדובר בא של הסיר את החומס היר את החומס אין לדין הזה מאשר כן שרמבם מדבר שחומס היה בבית ועכשיו למסה מדובר פה ביחד לשיעומץ אז זה אומר הרמב"ם שבכי גב אם אם המיסה הוא אם הוא מחליט שהוא ישביט אחר כך ואז הוא מיס מפריע זה לא יהיה ברשות אז כיוון שלא ברשות הוא לא אוהב ששיר אז זה היה הפרט ברמבם שזה זה למה הרמבם למה פשט על הקושה של של הביא של של משבות שזה הסיבה למה זה מו אין חנמי בפרק א' שם מדובר ביציא חומץ בוודאי אין הדין הזה של אחר כך אבל אחר כך לא יעזור אבל ביחס לדיין הזה זה כן לגבי הדין של שלי זה מועיל אז זה הרמבם איך זה מועיל למפריע איך איך איך זה בואיל למפריע מה פתאום שי מפריע אם בסוף הוא ישבט זה בוא למפריע לא עשו כיוון שלמה שכל הסיבה שעשו בוסי זה בגלל זה שכיוון שאתה נוהג שכן תשביסו בגלוג שלך אין תשביסו דנים מזה כאילו אין תשביסו לכן יש מומן אבל אם אתה נוהג שיש תשביסו אז זה לא כך זה הספחים איך שהוא מתכנן איך שהוא חושב איך שהוא מתכנן איך מה שהוא יעשה סוויף אם הוא יעשה לבסויף את את ה כיוון שלבסיף הוא באמת יעשה את את הכובת הוא ישרוף את זה אז שמ הוא מקיים את התשביסו אז אומרים לא אין דין של לדון שאין כאן תשביסו בחמץ איסס אפקר בחמץ איסס אפקר יעבור גם לפי זה חמץ איסס אפקר ח לא שמה אם זה שלא אם זה לא חומץ של ישראל זה חסר חסר בחומץ לפי זה נוכל לפי זה גם נוכל לומר א גם כן בדברי ה רבנו יחיו שהוא גם כן אוחז ככה וממילא לגבי הדין שלו שהיא אין בעיה אין בעיה ביחד שהיה אז כל הבעיה וזה חידוש מה שהוא מחדש פה [מוזיקה] ש יש מצווה בוא וגרום חובץ לאגרום חומס ומה יסה על ידי זה א שיש חומץ פה הוא גורם שיש חומץ אז זה הוא אומר ככה אין אופנ מ לכתחיל בזה שמה מדובר שמה שאדם לא בדק טוב לא בדק טוב וק מצב הוא מצא חומס בבית אז האיש היה מה שהוא גם את החומץ בדק טוב ועל ידי זה יש החומץ אז למה לגבי זה זה לא יעזור שום דבר מה שיעשה אחר כך לא אוכל אבל הוא אוכל אז אבל הוא מחדש חידוש כזה אם אדם מיס גורם יוצר חומץ ויוצר כזית חומס זה הבר אם הוא יעשה שני כז זה או יותר גדולה זה אוסב יותר גדולה אם הוא יוצא חומץ בפסח זה היות אם הוא יוצא היוצר עושה מסר שהתוצא מהמיסר גורם שיש חומס בפסח יותר זמן לא רק יותר חומס יותר זמן יש חומפסח גם זה תוסף רבנו אני אומר שרבנו אוכל שאם אדם עושה יוצא חומץ אז כמו בקמוס אנחנו מבינים שאם זה יותר חומץ אז זה יותר אבל ואז הוא הדין ליצור חומץ בפסח ולא זמן אז גם כן הוא עשה פעולה ומיפולה יצא יותר זמן. אז זה כלל שאם אדם עושה פעולה ומכך הפעולה יוצא יוצא ממנו דברים לא טובים בפסויף ומפריע הפולה לשווינו מקבל מקבל שיבס חשיבס יותר כמו שבסו אומר יחד לשלורה מישהו שני אנשים ממנו ראשון הולה ואחד עוד ם הסיכויים הנורמלים שעל ידי זה יהיה פה הפסד לבגוב זה שווה ומקרה אחד ואחד באמת היה הפסד ואחד איזה איזה דבר קלה מהשמיים שלא יהיה הפסד ומיסה שבכוח היה אותו דבר הבפיל מה שיצר זה נפקמי אם זה גויים אם זה אם זה אם אם זהגועים עלידי מאיר אם אם זה אם זה אם גלם מיסה אז אז אז הכפור הזה על ידי על ידי על ידי גויים אם בל ג המיסה הרגועי על ידי מאיר אז למיסה רואים מזה שאדם עושה פעולה שבכוח היה שווה אבל התוצאה אחר כך מקשיב ומפריע את ה את הדין רב ישראל אומר שמה זכוס אף פעם לא מתבטל בגלל שכל מה שאנחנו עושים אנחנו עושים בכוח אובס מפריע יוצא שכל הפעולות שעשו מתחזק כל הזמן למפריע זה רבי יסול אומר הקופן גם פה אדם עשה פה הוא עשה עשה הפעולה של נסיע חומץ וזה וזה וזה היה יותר זמן מה שיותר זמן אז אז שהמיס שלישון היה יותר חמור אז היותר אם כן זה זה עצמו היה שיך לומר שבגלל זה היה מותר זה מה מה רבי חיל מחדש שזה שיחים קצת קצת צורך מתח של הו לצורך חוץ שלא לצורך אבל יש צריכים קצת ציר אז מחיר מחדש הקצת צורך של תוספת זמן זה גם צורך אבל הוא מחדש שסתם תוספת זמן לבד אם היה שגי כל הזמן אומרים זה גם משהו אבל התוספת זמן הזה לא יהיה מספיק להתיר להתיר על יום טב אבל אם תוספת זמן והתוספת הזה באה במיזד ויודע מזה וזה המיזיד אז יוצא שהתוספת זמן זה גם כן מיזד שם ואז אז אבל המיסר הראשון מקבל יותר חשיבס שהסוף היה גם שגי וגם מיזי גם כן זה הפשט בבן יחילומ זה הפשט בבן יחיל שהפשט הוא שבן מסוחץ כמו הרמבם שלמה שאין כאן אין כאן שהיא אין כאן בעיה כל הבעיה זה רק דין על היציר כמה ש דין על היצירה אז ממילא זה ממילא זה אם מכוח היציר היה תוסף ספר של מיזיד אז אומרים מפריע המיסה הראשון היה יותר גרוע ובמילא בכג זה זה יהיה של בגלל זה מוצר זה הפנחיות ולט אחד על יוסיס אם אסור לו לשרוף זה לא זה לא מיזיד אם אסור לו לשרוף אז זה לא מיזיד אם נאסור עליו לשרוף אז לאז שוב זה לא יהיה מיזיד נכון אבל הוא אומר הוא אומר זה שיודע מזה זה מפחמים הוא יודע מהישו בשבע הרבות של של א של רחזר יוס ומיסר דבר מעניין שזה אין זמן עכשיו לדבר על זה אבל אני חושב אחרו על זה ומיסה היום בפי אחי עזר אדם מחוייב תשביסו והוא יעשה אתביסו אחרי שהוא עושה ביסו אז יוצר זה מפריע זה לא היה שלו בכלל בגלל שמחוי ביסו אבל כיוון ש אבל סוף סוף אם יעשה את השביסו אז אמר שזה לא היה שלום אם זה לא היה שלום אז הוא לא מחוייב אז אין חם אם לא יעשה תשביסו אז הוא יש סיבה יש סיבה לתשביסו אם הוא לא יעשה את זה אבל אחרי שהוא עושה את זה למשה אין התשביסו וזה וזה כתוב פה בחייר להדין שאף על פי שהקים המצווה זה סותר בעצם הסיבה של המצווה גם זה מספיק וזה יש מחזה אני חושב כן בזה אבל זה רבנו יש נפקימיני אם זה חולץ שהוא קנה אותו לפני פסח או חץ שירש אותו חולץ הוא לא עשה שום שום מי זה בו אין לנו להשיב את המס הראשון בזה שבח השבע תשובה הגרם של שבעצם גדיר שלפי זה אין אין שני דברים בחומץ אין חומץ שיש במס וחומץ שאין במיס יש אין דבר אחת יכול להיות Ма