🎥 התיעוד המלא (8 שעות): מנהיג הדור הגרמ"ה הירש, הגר"ש אלתר וראשי הישיבות ב'ירחי כלה

ברוכים הבאים בשם השם לציבור היקר והחשוב שכפשוטו פינה מזמנו להגיע למיזם החדש והקדום עוד מהקדמונים יחקלה והפעם לבני ארץ הקודש בסיעתא דשמיא אנחנו מתחילים את היום בשיעור של הגאון רבי סוללנדו ראש ישיבתך לצחוק ובעזרת השם תעמו ראו כטוב השם שיהיה לנו בעזרת השם בהצלחה להגדיל תורה ולהדירה נפתח אולי בברכה ברכת ברוכים הבים לכל מי שהגיע לכאן היום פינה מזמנו כדי לעסוק בדברי תורירו. כיוון שכל השיעורים היום, כל היום בעצם מוקדש לברכות התורה, אז חשבתי אולי להתחיל באמת מהבסיס, לראות קודם כל את הסוגיות בפנים, שזה מקורי הדינים של ברכת התורה. החיוב לברך ברכת התורה מופיע בגמרא בברוכס בדף כא עמוד א' שזה העמוד השני או השלישי אצל כל אחד כאן בחוברת וכתוב בגמורה ככה זה מתחיל די בתחילת העמוד אומר רב יהודה מנין לברכת המזון לאחריה מן התורה מאיפה יודעים שברכס המוזן הברכה על המוזן אחרי שאוכלים מדאורייסה שנאמר ואוכלתו וסובעתו והרכתו מנין לברכת התורה לפניה מן התורה שנאמר כישם השם אקרו הובידל לאלויקנו מה ילפוסקן אז רש"י מפרש שמושה רבינו אמר לכלל ישראל כך כשאני אברך אז אתם תגידו אומן כי שם השם הקרו [נחירות בוז] הובידל אלוהיקנו ועל מה מושה רבינו מברך על התוירו שאותה הוא עומד להנחיל וללמד את כלל ישראל על זה הוא מברך זה המקום אחר אחר כך הגמרא רוצה לדון שנלמד שיש ברוכל לאחראו על התוירו בקלוחמר בברכה מוזן וגם הפוך ברכה לפניה על המזון מכל בברכת התורה והגמרא דוחה את זה וככה הגמרא נשארת שברכס המוזן אחריה אחרי הסעודה היא דאורייסה ברכת התורה לפניה היא דאוריסה מהפסוק הזה של קישם השם אקרו אהוב וגידלכינו בדף מח יש גמרא אחרת ששמה מופיע נוסח אחר זה בדף הבא בלקת סוף העמוד שהגמרא אומרת אין לי אלא ברכת המזון ברכת התורה מנין אומר רבי שמואל קלוחמר על חיי שו מבורך על חיי אוילו מבולו כל שכן כלומר אם התורה חיוברך על חיי שור אז ודאי שהיא חיוברך ולהודות על חיי אוילום שזה התוירו רב חיא בר נחמני תלמידי של רבי שמואל אומר משום רבי שמואל אינו צורך הרי הוא אומר על רוצה ואשר אשר נוסלוך שזה הולך על ברכת המזון ולעלן אומר ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצווה אלו שתי הגמרות כאשר הגמורה הראשונה יהיה המקור העיקרי לכך שיש חיוב לברך ברכת התורה בפשטות כתוב בגמרא זה גמרא מפורשת בעצם שברכת התורה היא דאוריסה הברכה היחידה חוץ מברכת המזון שיש לנו מכל הברכות ברכת המזון היא ברכת הנהנין דאורייסה וברכת התורה היא ברכת המצוות מדאורייסה למעשה יש בזה נידון גדול בפוסקים. האם ברכת המזון היא דאוריסה או דרבונון? וזו כנראה מחלוקת ראשונים או לכל הפחות מחלוקת אחרונים בדעתם של חלק מהראשונים. אבל לפני שנדבר על זה נראה קודם כל עוד גמרא כדי להכיר את הדינים. הגמור זה הגמורה הראשונה השנייה שמוב כאן בדף יא עמוד בז. גמרא מאוד מפורסמת. בגמורה כתוב כך גם כן בערך שליש מתחילת העמוד אומר רב יהודה אומר שמואל השקלישנו עד שלא יקור קריאס שמע צורך לבורך אדם שקם בבוקר מוקדם ועוד לפני שהוא קורא קריאת שמע בברכותיה הוא מתיישב ללמוד אז הוא צריך לברך דהיינו ברכת התורה מי שקורו קריא שמע אין צורך לבורך שכבר נפטר בעבורה בו מי שלא השקים ולכן הוא התחיל כשהוא קם בבוקר ישר להתפלל וקרא קריאת שמע בברכותיה וקלל בזה את ברכסב רבו או אב הסוילום בנוסח ספרד אז הוא כבר לא צריך לברך ברכת התורה מכיוון שבאבורבא הוא יצא ידי חובת ברכת התורה אחר כך הגמרא מביאה נידון על איזה חלקים בתוירו צריך לברך אומר רב הונה למיקרו צורך לבורך ולמדרש אין צורך לבורך רב לזר אומר למיקרו למדרש צורך לברורך למשנה אין צורך לברורך רבי יחלון אמר אף למישננה נמי צורך לברורך אבל לתלמוד אין צורך לבורך ורוב ואומר אף לתלמוד צורך לבורך וככה ההלכה שאנחנו מברכים מברכים על כל חלקי התורה מיקרו משנו תלמוד כל החלקים מברכים עליהם ברכת התורה אחר כך הגמרא ממשיכה בנידון מה היא הברכה מה היא מבורך אומר רבי יהודה אומר שמואל אשר קידשונות במצוות סוב וציבו לעסוק בדברי סוירו זה הנוסח המקורי של הברכה כמו ששמואל העמיד אותו ורבי יויחונון מסיים בו הכי רבי יוחנון על הברכה הזאת היה מוסיף את הנוסח שכולנו אומרים כל יום הרבנו השם אלוקיכינוס דברי תורסכו בפינו ובפיפוסמכו בסרואל וכולי ברוךו השם המלא מתרמו ישראל אז זה הוא הוסיף על הברכה הראשונה הלשון מסיים משמע שזה תוספת לברכה ולא ברכה נפרדת. כלומר שברכת התורה בנוסח הראשון היא קצרה, בנוסח שרבי ירחנון היא יותר ארוכה. אז למעשה לפי זה הברכה והערב נועים החלק הראשון הם ברוכה אחת. וככה שיטת הטיסס ועוד ראשונים. הרמבם פוסק אחרת. הרמב"ם אומר שאלו שתי ברכות נפרדות וחוץ מזה יש עוד ברכה. רבמנו אמר אשר בו רבונו מקמסלנו ברוך השם לאסנתו אומרנוזי מאולו שבברוךס הלקח למרינו לכולו אז להלכה נפסק שפוסקים אומרים את כל שלושת הברכות וככה אנחנו עושים או שתי הברכות תלוי איך סופרים אותם כשתיים או כשלוש ואלו ביחד מאבות ברכת התורה וכל תלמודוירו מחייב בברכה הזו ואם הוא אמר העבורא אז הוא יצא ידי חובה ולא צריך יותר לברך ברכת התורה זה בעצם הגמרות שתי הגמרות האלה שלושת הגמרות האלה הם היסוד של הדינים של ברכת התורה האם ברכת התורה היא מדאורייסו או מדרבונו הרמבן באסוגס לספר המצווס מונה את כל אותן מצוות עשה שהרמבם בספר המצוות לא הזכיר אותם בין השר מונה הרמבם את המצווה הזו של ברכת התורה כי מצוות עשה מן התורה אז הרמב"ם כותב בסוגס בטו זה נמצא פה ב אין מספרים לעמודים ה שם שנצטוונו זה נוסח מאוד מעניין איך שהרמבם כותב את ברקסתר יש הרבה הרבה מוסר ללמוד מזה שנצטוונו להודות לשמו יתברך בכל עת שנקרא בתורה על הטובה הגדולה שעשה לנו בתיטוי תוירוסו אלינו והודיענו המעשים הרצויים לפניו שבהם ננחל חיי העולם הבא. וכאשר נצטוונו בברוחה אחר כל האכילה כן הצטוונו בזו. ואז הוא מביא את כל הגמרות שזה דאורייסה ובסוף הוא משיג על הרמב"ם אז הוא כותב ואין ראוי למנות מצווה אחת עם הקריאה. היה מקום לחשוב שאולי הרמב"ם השמיט את ברכת התורה כי הרמב"ם סובר שהמצווה של תלמוד תראה והמצווה של ברכת התורה הן בעצם מצווה אחת. ככה הרמבן עצמו מציע. אומר הרמבן, לא ראוי לומר כך. למה? כמו שמקרא ביכורים אינו נמנע אחת עם הבאתו. וסיפור יציאת מצרים עם אכילת הפסח. אומר [נחירות בוז] הרמבן, כמו שאנחנו רואים שהרמב"ם עצמו מונה את שתי מצוות עשה. מצווה אחת להביא ביכורים. מצווה שנייה מיקרוקורים אפילו שהמקרא והביכורים הם בעצם מקשה אחת אותו דבר קורבן פסח וסיפור יציאס מצרים הרמב"ם מונה אותם כשתי מצוות אז גם את ברכת התורה ואת הלימוד של התורה היה מן הראוי שהרמב"ם מנה כשתי מצוות מה באמת הרמב"ם סובר אז כאן יש מחלוקת הקיר ספר כותב שהרמב"ם אכן סובר שמצווה ברכסתו ירידוריסה אבל הוא מונה אותן כמצווה אחת יחד עם ממצווה של הלימוד. אין מצווה נפרדת של ברכת התורה אלא זה חלק ממצוות תלמוד תורה. ככה כותב הקיר הספר. לעומת זאת הרבה אחרונים כותבים שלפי הרמב"ם ברכת התורה היא מצוונון הם מסתמכים על זה שהריף והראש שניהם לא מעתיקים את הגמרא לא בדף קא ולא בדף מח. הם לא מביאים את הגמרא שלומדת את זה מהפסוק. אז הם כנראה סוברים אולי שיש סוגיות חלוקות או שזה הסמכתה. וברכסתירי ברכת המצוות כשאר כל ברכות המצוות ולכן לפי הרמב"ם באמת זה לא דאורייסה וזה הסיבה שהוא לא מנה את זה יש לזה ראיה חזקה חזקה מאוד אפילו כי הרמבם כותב בהלכות ברכות כלל גדול שכל פעם שיש לאדם ספק אם הוא ברך או לא אז הכלל הוא שסופק ברוכס לכולה מכיוון שכל הברכות הם דרבונו גם ברכת המצוות גם ברכת הנהנים ברכות השבח תפילה כל המצוות הם כל הברוכס הם דרבון נכון בסופק לא מברכים חוץ אומר הרמבם מברכה אחת והיא ברכת המזון כי ברכת המזון זה דאורייסה אז צריך לברך מסופק אז אם אדם יש לו ספק אם הוא ברך או לא צריך לחזור ולברך למה הרמב לא מביא את ברכת התורה זה אותה גמורה הגמורה אומרת מנין לברכסמוזן לאחריהו חלתו וסוב אותו ורחתו ומיד אחרי זהו ברכת התורה מלפניה כי שם השם אקרו אז אם הרמבם מביא מהגמרא שברכת המזון היא דאורייסו כמובן גם עונה אותה בספר המצווס ולכן בספק צריך לחזור ולברך איך הוא מתעלה מזה שגם בברכסתוירו מסופק צריך לחזור ולברך אז מכאן מוכיחים אפשך באבי עזרי ואחרים שהרמבם באמת למד שברכת התורה היא דרבונון ולהלוך הזה באמת ספק שלא מוכרע האם ברכת התורה היא דאוריסו או דרבונו וכשמחשבים את השיטות להלוך אז אז באמת לוקחים את זה כל פעם בחשבון יש מחלוקת בפוסקים מחלוקת גדולה האם שנת קווה ביום מחייבת ברכת התורה או לא אדם שישן על מיטתו ביום אולי זה הפסק צריך לברך שוב מחלוקת גדולה בראשונים אז מה עושים כשיש מחלוקת ואין באחרה אז מספק לא מברכים אבל אומר המשנבור המבורך לא הפסיד כי הרי יש שיטות שזה דאורייסה ואם זה דאורייסה אז בספק צריך להחמיר כלומר כך גם אם זה מדרבונן יש לנו מחלוקת האם צריך לברך כשהוא קם משנת הצהריים או לא אבל כך בחשבון שגם אם אין לך אחראה אז אתה נכנס כאן לסוף דאורייסה אולי אז לכן כותב המשנבור שהמבורך לא הפסיד למעשה המנהג הוא לא לברך אבל כך כותב המשנבור כי הוא כל הזמן לוקח בחשבון שזה באמת מחלוקת להלכה האם זה דאורייסה או לא האמת היא שצריך להבין את ההסבר של הקיר הספר שהוא אומר שזה הכל מקשה אחת אז מה שהרמבן שואל מביקורים [נחירות בוז] וגם מיציאס מצרים הוא פס פסח אז גם הרב שח כבר מאיר באביעזרי זה קצת הקושיה קצת צריכה ביאור מכיוון שהרי אדם שאין לו קורבן פסח חייב בסיפור יציאת מצרים לנו אין קורבן פסח ויש לנו מצלססת דאורייסה לספר ביציאת מצרים אותו דבר הפוך אדם שמאיזשהיא סיבה לא יוכל לספר ביציא מצרים וכי נפטור אותו מלאכול קורבן פסח ברור שזה שתי מצוות בביכורים אז באמת אין קריאה אם לא מביאים ביכורים אבל זה לא בגלל שזה חלק ממצוות ביקור ביכורים אלא שהצטוונו על הקריאה במעמד הבאת הביכורים אבל אלו שתי מצוות מצווה אחת ויגדתו לשם אלוכו מצווה שנייה להביא ביכורים אבל בברכת המצוות יחד עם המצווה אפשר להבין שזו מצווה אחת כך טוען הרב שח אז לכן הקושיות של הרמבן הם לא מוכרחות לגמרי אבל בהבנה צריך להבין למה זה נחשב כמצווה אחת מדוע אנחנו אומרים סברה שהברכת המצוות יחד עם המצווה היא מצווה אחת זה שני דברים שונים. יש מצווה ללמוד תורה ויש מצווה לברך על תלמוד תראה, על ברכסננים. יש כל דבר שאתה צריך לברך עליו יש מצווה לברך ואפשר אולי להוכיח את זה. נחשוב בירקס הממוז האם הרמב"ם כמובן מונה אותה בספר המיסס האם אי אפשר אפילו לומר את המשפט שבירקס המוזן היא לא מצווה כי היא מצווה אחת יחד עם האכילה אין מצווה לאכול אז מה המצווה? כשאתה אוכל תברך אז למה שבתלמוד תראה זה יהיה אחרת בגלל שזה כן מצווה כשאתה לומד תברך כמו שכשהמצווה היא ואוכלתו וסובעתו ובהירחתו אז גם בתלמודי רב ובכל דרכות המצוות אזכשאתה נהנה מהעולם הזה צריך לברך וכמו שכתוב בגמור ואם הלכי ישו מברך הלכה אומלוקות שכן למה בכלל המחשבה שצריך למנות את זה כמצווה אחת יחד עם המצווה של לימוד תורה זו שאלה שצריך לתת עליה את הדעת אז אולי נקדים לפני השאלה הזו נידון נוסף יש לנו שלושה סוגים של ברכות שאותם אנחנו מברכים כל יום ברכות השבח ברכות המצוות וברכות הנהנים מה הם ברכות השבח אלו כל אותם ברכות שאנחנו מברכים שהם לא קשורות לא למצווה וגם לא להנאה או אכילה בור שומר אישתבח ברק כרישמ למעשה אין ברכות השבח הם לא באות על מצוות קריאת שמע מבר מברכים אותם גם אם הוא קרא קריאת שמע לפני התפילה הוא מברך ומן הדין מי שמברך אחרי קריאת שמע לא צריך לקרוא כרישמ באמצע הוא יכול מבו יחרבע מישראל באבו לעבור ישר לאמס ויציב רק כתוב לקרוא כרישמה אבל זה לא מן הדין זה לא מעיקר הדין אלו ברכות השבח גם השבע ברכות שאנחנו מברכים אצל חתן וכלה אלו ברכות השבח יש ברכות המצוות אשר קידשונו במצוות יסבונו לאכול לישב בסוקה על נטילסלולב וכולי וכולי הרבה ברכות ויש ברכות הנה שאלו כל ברכות האכילה שאנחנו מברכים לפני האכילה ואחריה דאורייסה ודרבונון וגם על הנאות נוספות כמו על פסומים וכולי זה גם אם כן ברכות הנהנים [נחירות בוז] לאיזה קטגוריה שייכת ברכת התורה איפה היא נמצאת אז בפשטות וככה נקטו האחרונים בהרבה מאוד מקומות זה ברכת המצוות וגם ה זהזה זה הסברה הפשוטה וככה נקטו אחרונים ובנוסף אנחנו רואים בדיוק כמו בברכות המצוות בברכות הנהנים שהברכה צריכה להיות צמודה ללימוד אדם שמברך ברכסתרה צריך להוסיף מיד אחרי זה כמו שאנחנו נוהגים לומר פסוקים או משנה המנהג הוא לומר גם את הפסוקים גם את המשנה וגם את הברייסה אבל אחרי ברכת התורה צריך ללמוד ואם אדם אחרי שלמד השיח ח דעתו מהלימוד למשל שנת צהריים אז לפי הרבה ראשונים צריך לברך אלה שסוברים שלא צריך לברך זה בגלל שאין חדש בברכסתירה כי כל אדם מצווה בתלמוד תוירו כל היום על כל פונים אבל יסוד הדברים שזה ברכה שצריכה להיות צמודה ללימוד ממש כמו בברכהנים שאדם לא יכול לברך בבוקר א סט של מזינס העץ אדום או משהו ואז בצהריים לאכול הברכה והאכילה צריכות להיות צמודות אחת לשנייה בבריקת השבח אין דין כזה אדם מברך ברכת השבח כשמגיע הזמן מן שלו לברך הוא מברך מתי שהוא רוצה לא צריך לעשות שום דבר לא לפני כן ולא אחרי אז אם אנחנו רואים שברכת התורה צמודה ללימוד אז המסקנה ההגיונית מזה זה שזה ברקס המצווס יש בלבוש יש צד שזה ברכס הנהנים הלבוש מביא כ השואל של הלבוש והלבוש מסכים איתו יש לו גם צד שאולי ברכה אחת ההרבנו זה ברכסננים והראשונה זה ברכס מצפוס למה ברכהסננים כי כמו שמברכים על הנה גשמית אנחנו מברכים על זה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו את התוירו אז יש לו צד שזה ברכת הנהנים באמת לשון הגמרא שאם הלכה יישו מבורכים הלכי הוילום לו כל שכן אז יש כזה צד אבל בפשוטו זה ברכת המצוות אבל ידוע היסוד של הברזקרוב שמביא בשם רב חיים ושמה הוא אומר יסוד נפלא יש שאלה על הרמבם הרמב"ם פוסק שנשים לא מברכות על מצוות שהם לא חייבות בהם מצווה תעשה שהזמן גרמה מחלוקת גדולה בין הראשונים האם אישה יכולה לברך על מצוות אס שהזמן גרומה והרמב"ם פוסק שנשים לא מברכות ולכן באמת המנהג היום חלוק בין ספרדים לאשכנזים אשכנזים נשים מברכות על סוכה ספרדים לא בגלל שנשים לא מברכות המצוסת שהזמן גרומה אז שואלים האחרונים אם ככה למה נשים מברכות ברכת התורה אז באמת ברמבם לא כתוב שנשים מברכות ברכות התורה גם לא כתוב שלא זה נמצא בסדר התפילה לא מוזכר לא כן ולא לא המקור של השולחן ערוך זה מהאווגור שכותב שנשם יברכות ברכת התורה אבל האחרונים נקטו בפשטות שאם הרמבם לא כותב אחרת אז הוא לא חולק על זה וזה חלק הוא מביא את זה כחלק מסדר התפילה אז זה אומר לכאורה שגם נשים מברכות ברכת התורה למה הרי הם פטורות מהמצווה אומר רבי זכירוב שרב חיים באר שבברבירקס התוירו הברכה היא לא על המצווה של תלמוד תוירו אלא הברכה היא על התוירו בעצמה כלומר יש לנו כאן כאן בעצם סוג חדש של ברוכה יש ברכס המצוו בירקס הנהנים ויש בירקס התוירו אתה מברך על כך שהקדוש ברוך הוא נתן לנו את הטוירו אז כשאתה לומד אתה מברך ועצם הלימוד מחייב ברוכה לא בגלל שזה מצווה אלא בגלל שזה טוירו ככה מחדש רב חיים אומר רב חיים גם אם האישה לא חייבת בתלמוד תוירו אבל האישה מברכת על החפצה של תלמוד תורהו מכיוון שהחפצא של תלמודרו קיים אצלה אם הברכה הייתה על זה שאנחנו מצווים אז האישה לא מצווה בתלמוד טוירו אבל אם הברכה היא על הטוירו בעצמה והברכה נתקנה על התוירו כשאתה עוסק בה אז אנשים גם כן מברכות על התוירו אז כאן אפשר להעמיד שאלה נו אז אם הברכה הזאת באמת היא לא ברכת הנהנים ולא ברכת המצוות אלא היא ברכה על התואירו בעצמה אז למה זה צריך להיות סמוך ללימוד למה הברכה הזאת צריכה להיות סמוכה ללימוד זה ברכה על התורה אז אם ככה זה ברכת השבח לכאורה אתה מברך על זה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו תורו וברמבם עצמו מבואר שהברכה צריכה להיות צמודה ללימוד אז חשבתי אולי ההבנה בזה היא כך יש שאלה ידועה כתוב ב במשנה בתרומה שחמישו לא יתרומו ואם תורמו תרומו סום תרומו חמישה לכתחילה לא יתרמו ואם תרמו תרומתם תרומה מי זה החמישה זה בין השער יש שם את אלו שלא יכולים לברך מי שתורם ערום אז לכתחילה לא יתרום כי הוא לא יכול לברך אבל בדיעבד אם הוא תרם תרומתו תרומה אז אחרונים שואלים מה המשנה מחדשת בזה שהיא כותבת שאם תרם תרומתו תרומה למה לא נכון לכתחילה לא יתרום כי צריך לברך והוא מבטל תקנת חכמים לברך ברכת המצוות על התרומה אבל בסדר הוא ביטל את התקנה אז לכן שהתרומה שלו לא תהיה תרומה תרומה הקשר בין אחד לשני יש מצווה לברך על התרומה את המצווה הזאת הוא ביטל זה לא בסדר עכשיו הוא תרם תרומלם שהתרומה לא תחול אז מכאן רוצים אחרונים לבאר יש בזה מחשבה עמוקה שהברוכב והמצווה הם לא שני דברים שונים כשחז"ל תיקנו לנו ברכת המצוות הם לא באו ואמרו כך אתה עושה מצווה תברך ברכה הם באו וחידשו צורה לקיום מצוות כשאדם עושה מצווה אז אז באמת כ זה אולי נשמע קצת חסידי אבל זה תחרו לכם שלא היה ברכס המצפס נו אז אדם מגיע לחנוקיה אתה לוקח גפון נו מדליק את חסר בצורה של קיום המצווה אתה הולך לכסות מצווה תתבונן תודה לקדוש ברוך הוא שהוא נתן לנו את המצווה תברך את הקדוש ברוך הוא על כך שקיבל את מצווה ואז תדליק זאת אומרת הברכה ניתנה כהוידו אל הקדוש ברוך הוא על המצווה אולי אפשר לומר אפילו כהכנה נפשית למצווה וזאת צורת קיום המצווה שחכמים רצו. אז לכן אם אדם תורם בלי לברך חסר לו בצורת קיום המצווה. אז היה מקום לחשוב שמדרבוננו המצווה לא התקיימה. >> מה? >> כן. זה בדיוק החידוש. כן. ולכן אומרת המשנה אם תרמו תרומוסטרומה היה מקום לחשוב שבדיעבד >> מה >> מי אמר שגל הברכה? >> כי זה כל הסיבה שלא יסרומו. כך כתוב ברב במקום בכל המפורשים. >> בגלל הברכה. מה שאורום לא תורם זה לא בגלל כבוד המצווה כמו שאתה מנחש אני מנחש זה מה שאתה רוצה לומר >> כן אורום אין לו דעת בגלל שהוא לא לבוש לא נראה כן כתוב עלחרים אתה יכול לומר שיקו סומו כן אבל האורום זה בגלל זה ודאי בגלל הברכה וכתוב שבגלל זה לא יברך לא יתרום אבל אם תרם תרומתו תרומה מה נקודת החידוש כאן כי כשאדם מקיים את המצווה בלברוכה חסר בקיום המצווה בברכס הנהנים אין כמובן חיסרון בקיום קיום המצווה. אי אפשר לבוא ולומר שהברכה והאכילה הם דבר אחד, אבל הורט שם הוא אחר. והוא דומה לזה באותו היגיון. כשאתה אוכל, תודה לקדוש ברוך הוא שנתן לך את האוכל, זאת צורת האכילה הנכונה. אז לא נאמר שאם אדם אכל בלי ברכה, הוא צריך לחזור ולאכול. כן? אין אין עניין לאכול, אבל הוא אכל בצורה לא נכונה. זה צורה לא נכונה של אכילה. כשאדם אוכל בלי ברוכה, זה צורה לא נכונה של אכילה. שאלנו קודם על המגיל הספר, המגיל הספר אומר, למה הרמב"ם לא מנה את ברכת התורה יחד כמצווה בפני עצמה? אומר הקרספר, כי הרמב"ם כלל את זה במצוות תלמוד תאיר. נו, מה הספורה בזה? זה יש מצווה לברך ויש מצווה ללמוד. מה הקשר? אז התשובה היא לכאורה לפי הדברים האלה אפשר להבין את הדברים כך יש מצווה סתלמותה ויש פרטים איך ללמוד. אפילו אם זה דאורייסה, התורה ציוותה עליך איך ללמוד. כי שם השם אקרו רוב וגודל אלוקינו אם נפרש את זה כרשי אז הפסוק קודם זה יר כמותו ליקח תיזל קטל עם רוסי כי שם השם קרוב הוא גודל אלויקנו זה הצורה של תלמודי ראף כמות אורליקחי ותברך קודם המרשו מפרש אחרת כשאקרו הולך על תלמודרה הובודל אלוקינו זה הברוכה זה עוד יותר גשמק כי שם השם מקרו כשאתה הולך ללמוד הובידל אלוקיכינו זאת צורת הלימוד הנכונה אם ככה זה לא מצווה בפני עצמה אלא זה חלק ממצוות תלמוד תורה. אם אנחנו ניגש מכאן לדברי רב חיים אז אנחנו יכולים לתת טעם חדש כאן הבנה חדשה ברב חיים. רב חיים בא ואמר זה לא ברכת המצוות אלא ברכה על התו. אז שאלנו אז למה זה צריך להיות סמוך ללימוד? אז בעצם צריך להמיד את השאלה אולי על כל ברכת המצוות והנהנים. למה חז"ל נתנו לנו דיני הפסק? מה אכפת להם לחכמים אם אני מברך המויצי ואז אני מחליף כמה מילים עם מישהו ואני הולך לאכול? מה יש? למה הברכה צריכה להיות סמוכה? למה באמת בכלל יש דיני הפסק? למה יש דין של הפסק בין הברכה לאכילה או בין הברכה למצווה? והתשובה היא כי המצווה והברכה הם עשייה אחת. כשאדם בא לעשות עשייה אז חז"ל רצו או במקרה שביקסתירה התורה רצתה שהעשייה תהיה באופן שאתה מברך ואז אתה עושה. אם אתה מפסיק אתה מנתק את הברכה מהעשייה. אז לכן העשייה והברכה הם מקשה אחת. בין בברכת הנהנים ששמה זה מצווה אי אפשר לומר זה חלק ממצוות אכילה כי אין מצווה לאכול זה מצווה איך יהודי אוכל ובברכ במרכות המצוות זה איך יהודי מקיים מצווה חלק מצורת קיום המצווה זה הברוכר מכאן נחזור לרב חיים אז כשרב חיים בא ואמר לנו ברכסתירה למה נשים מברכות כי זה לא ברכת המצוות זה ברוחה על התואירו אז הכוונה היא שבאמת יש כאן סוג שלישי כמו שיש ברכת המצוות וברכת הנהנים יש עוד חפצה שמחייב ברוך לפונובוב זה לא ברכת השבח אלא צורת הלימוד היא שאתה לומד ומברך זה צורת הלימוד אתה לומד ומברך זה הצורה כיוון שכך אז הברוכת צריכה להיות צמודה ללימוד וכיוון שכך אז גם הברוכה על הלימוד היא קיימת גם אצל מי שמחוייב כזה אנשים וגם אצל מי שלא מחויב כמו נשים זה ההבנה ברב חיים יש דבר מעניין הנוסח שאנחנו מברכים בברכת התורה זה אשר קידשונו במצבו סו וצונו לאסויק בדברי תוירו בראשונים יש נוסח נוסף בריף או עוד ראשונים ראשונים קוראים לזה הנוסחו הספרדיס אשר קדשונו במצווה וציוונו על דברי תוירו אשר קדשונו במצווה וציבונו על דברי תוירו בספר הפרדס של רש"י הוא מביא את זה ומסביר את זה ומאוד מעניין ההסבר שהוא כותב ובירקסטוירו שמעתי מברכים אותה בארץ לוטיר אשר קדשונו במצבו סו וציוונו לעסק בדברי תורו אבל בעלוכס גדוילס כתוב אשר קדשונו במצו וציוונו על דברי תורה וכן טבעה ברומי ובכל ארץ ספורת ואז הוא מסביר למה כי לא לעסוק בבל בלבד ד אלא ללמוד וללמד לשמור ולעשות כדי מפורש במסכת סטירו סוטו הילכך מבורכים על דברי תוררו ומה שציוונו בהם דבר ידוע הוא ללמוד וללמד לשמור ולעשות ואז הוא מביא מדרש איזה ברוכה שברך מוישר בתוירו מה מויש ברך על התוירו אשר בוחר בתוירו זויס וקידשו ורוצו באויסרו אומר המדרש לא בעמליה ולא בהוגע אלא באוסע באלו שעושים את התורה ותנן לא ימרש עיקור אלו המיסה אז הוא אומר לא ראוי לברך לעסוק בדיבדרו מכיוון שעיקר המצווה היא לא רק ללמוד המצווה היא ללמוד וללמד לשמור ולעשות אז לכן צריך לברך על דברי תוררו ארו זרוע כותב בדיוק להפך ארוזרוע מביא את הנוסחה הזו ואומר מי הוא אונו רגילים לברך לעסוק בדברי תוירו ואחי עודף זה יותר טוב מהנוסח על תוירו דעל דברי טוירו משמ לקיים אם אני אברך אשר קדשונו במצוות בצבונו על דברי טוירו על התוירו משמע שאני מברך על הקיום ולא על הלימוד והברוך הרי על הלימוד אז למה לברך על דברי תוררו זה מחלוקת מאוד כותבית רש"י בא ואומר ודאי שראוי לברך על ולא לעסוק כי ודאי שעיקר הברכה היא לא על הלימוד אלא גם על העשייה שהעשייה היא העיקר ואחזור המתלונן שאי אפשר לברך כך כי אז יוצא שהברכה היא על העשייה איפה ויכוח כאן. נו אז נחשוב פשוט אם זה ברכת המצוות אנחנו עכשיו לא מברכים על המצוות אין מצווה גם אין כזה מצווה לעשות את מה שכתוב בתורה בתורה יש 613 מצוות וכל פעם שאתה עושה אחד מהם אתה מקיים את מה שכתוב בתורה ועל זה יש ברכה פרטית על כל מצווה יש ברכה אז אם זה ברכת המצוות זה הולך על המצווה לעסוק בדברי תוארו אין ברירה אחרת אין כאן עוד מצווה אתה לא מברך על זה שאתה בסוכות תיטול אוליו כי על זה תברך בסוכות יש לך יש לך זמן אם הברכה היא על החפצ התו כמו רב חיים אז פה אנחנו יכולים לדון אפשר להגיד שהברכה היא על העיסוק בתורה אבל לא כמצווה אלא על הלימוד ואפשר להבין את זה אחרת אתה מברך על התוירו כשאתה עוסק בה אבל אתה מברך על כך שניתנה לנו טוירו ללמוד ולו לשמור ולעסיס למה אנחנו מודים על התאיר לא בגלל שהיא מצווה אלא בגלל שהתורה לוקחת ומקיפה לנו את כל החיים מעצבת לנו את כל החיים אז התוירו בעצם שניתנה לנו היא טוירס חיים אז כשאני עוסק בתוירו אני מברך על התוירו בעצמה מה זה התוירו ללמודו ללמד לשמור ולאסוס אין לימוד בלי עשייה העיקר זה העשייה אז אתה כשאתה עוסק בתוירו אתה מודה על זה שניתנה לנו תוירו מה זה טוירו זה כולל את כל ארבעת הפרטים לילמויד וללמיד לשמור ולאס אז ייתכן שאולי הוויכוח בין הרישנים בגרסה זה ויכוח ששורשו הוא באמת בשאלה האם הברכה הזו ברכת המצוות או לא כתוב בטור שצריך להיזהר בברכסתוירו מאוידית מכיוון שבגמור בן אדורים כתוב שלמה אין בניהם של תלמידי חכמים זוכים להיות תלמידי חכמים בגלל שאין מבורכים בתוירותחילו כתוב גם בגמורה במקום אחר הגמרא מפורסמת שעל מה עובד דו אורץ דובר זה נישך חומים ולנביאים ולא יפרשו והתשובה היא על שלא יברך בתויר תחילו ומפרשים הראשונים זה לא הכוונה שלא ברכו אלא הכוונה היא שלא ברכו את ברכסטוירו כראוי זאת אומרת יש חיוב מיוחד ותביעה מיוחדת בבירקסטוירו שהיא צריכה לעשות כראוי וזה מעניין למה דווקא תלמידי חכמים זה פגום למה אין בניהם של תלמידי חכמים תלמידי חכמים אז הביאור שיש מושג שאדם שנמצא כל כולו שקוע בתורה אז אולי באופן פרדוקסלי אבל אבל זה המצב ליבו גס בה בגלל שהוא כדי אדם שלומד שעה ביום אז כשהוא בא ללמוד יש לו איזשהו חרדס קודש מסוימת נו עכשיו הוא גמר עם כל הטלפונים עם כל העיסוקים עכשיו זה השעה של הלימוד אז יש לו יראת כבוד רספקט ללימוד אבל כשאדם לומד כל היום אז הוא חי בתוך זה הוא אוכל לומד הוא קם מדבר לומד אז כשהוא בא לברך בכסת זה ככה חלק מסדר היום שלו וה הריבוי עצמו יוצר ריחוק מכבוד התורה. זה דבר שהוא ב בעצם משתמש בביטוי בין ימינו הפוך על הפוך, אבל הוא אמיתי. ככל שיש ריבוי טוירו, הרבה פעמים זה יוצר חיסרון בכבוד התורה. אני לפעמים חווה את זה. אני נמצא בחול אוסף כספים בשביל הישיבה. אתה מגיע נו אה עוד אחד הגיע שיש לו ישיבה עם 400 בחורים. אם אחרי השואה מישהו היה מגיע ואומר שיש לו ישיבה עם 400 בחורים, היו עושים לו יום טב. ישיבה 400 בחורים. עכשיו כיוון שיש כל כך הרבה כן הגיעו אליו היום שש כאלה אז אז מה זה ישם 400 בחורים שלומדים תר אבל נעצור רגע נתבונן 400 בחורים יושבים ולומדים זה כיודי זה מחזיק את העולם כולו אבל כן הריבוי יוצר את זה חשבתי פעם לא יודע אם זה ורט או עוברטל תמיד רבי עקיבא והנהרגו מתו בגלל שלא נהגו כבוד זה בזה נו ואז הגיע רב עקיבא אצל רבי יסנו שבדורים ואמר להם אתם לא תהיו כראשונים וככה העולם נתקן הם כבר נהגו כבוד זה בזה מה היה ההבדל בין הראשונים לאחור הראשונים היו 24,000 24,000 נו אז איך ינגו כבוד זה בזה כל כך הרבה תלמיד חומים אז הריבוי של טוירו שזה ברכה נפלאה שהקדוש ברוך הוא נתן ובאמת בדור שלנו יש ריבוי טוירו שהוא אינסופי אז הריבוי הטירה הזה עצמו מחייב זהירות יתירה בכבוד התורה זה דבר נפלא ככל שיש ריבוי טוירו אז מצד שני כבר מתחיל להיות חסר בהערכה לקבואי טוירו ואז צריך להוסיף ולכבד את התוירו ולהתחזק דווקא בדבר הזה. אז היה התועלת אולי שיש במיוחד ביום עיון הזה שמוקדש לברכסתירו. רציתי להוסיף אולי נגנוב עוד חמש דקות מהזמן אם מותר. דרך אני לא יודע כמה הלוז פה קשוח אבל באמת אני ב-10 שנים האחרונות נגזר עליי ליטול מקל נדודים ולהסתובב בגלות. אבל אני מסתובב בחול ואני רואה כמה אנשים לומדים, אנשים שעוסקים לפרנסתם וזה עושה לישסדס. אנחנו כאן בארץ ישראל צריכים ללמוד מהם. אני זוכר את אחת הפעמים הראשונות שהגעתי לארצות הברית, אולי הפעם הראשונה או השנייה, נחתתי בנורק ב4 :30 לפנות בוקר ביום חורפי. בחורף הנץ בניו יורק זה בשנה. אז יש לי קרובי משפחה שאני מתייחסן אצלה. אז אני לא יכול להגיע לשם בח :3 לפנות בוקר. אז יצאתי מנוע אמרתי נלך לפלטבוש. יש אית כנסת שנקרא לנדאוס זה כמו זכרונו שפה זה לנדאוז שם אבל כל הדרך הייתי מסופק אם זה יהיה פתוח כי אין אי אפשר להתפלל גם עניינים מוקדמים זה לא לפני 6 וחצי בחורף אז כאילו 5 וחצי יהיה פתוח או לא הגעתי לשם אמצע היום אמצע היום אנשים יושבים ולומדים בחוץ אולי שתי מעלות קורמים חושך יושבים ולומדים לא ראיתי בארץ דבר כזה ולא התאפקתי אני רואה מישהו נכנס ככה בצעד מהיר לה בסמדרש ותלמודו שטנשטנו בידו ואני עוצר אותו ואני שואל אותו אקיוז me שאלתי אותו אתה מגיע כל יום בשעה הזו הוא הזדכב בכזה גאווה אמריקאית ואומר לי כבר 20 שנה שלא הפסדתי כל יום בחי אני פה זה מושגים שאנחנו יכולים ללמוד מהם וטוב שנלמד מהם ובאמת ה היום הזה שעושים כאן הוא באמת יכול לחזק ולרומם כל אחד מי מי שלומד ומי שמקדיש זמן ללימוד אז באמת זה מרומם את כל הבית, מרומם את ההנהגה, מרומם את החיים שלה עם יום יום, מקדש את החיים ולא הכוונה לקבוע איטים לתוריו, זה דבר טוב לקבועים לתורו שעה כל יום, חצי שעה כל יום, אלא הכוונה היא להתרגל שגם בזמן פנוי יש תמיד משנה, אז בקיס, גמורה, ספר וכשעושים את זה באמת זה מרומם את החיים. זה מרומם את החיים של כל אחד ואחד. אז באמת שנזכה כולונו להגדיל תוירו ולהדירו ולראות בבייס משיח צדקנו במהירו ביומינו אומן כן ישאר כוח עצום לראש הישיבה [כחכוח] הוא יכנס בתוך טוב, אנחנו נרצה להמשיך. יש דקות. ישר כוח עצום לראש הישיבה על הדברים הבהירים והנהירים שהכניס אותנו לסוגיה, לעומק הסוגיה, לשורשי הסוגיה של בירקוס התוירו. עד שהגאון הרב יצחק מרדכי הכהן רובין יכנס, אנחנו נזכה לשמוע דברי חיזוק מהגהן רב דניאל רייבין שליטה ש ידיו רב לו בריבוי התורה בפרט בעת הזאת בהקמת הקרן תורתי ומנותי לחזק קביעות איתים לתורה ולחזק אורחות לימודיה בבקשה שכ בפועל שימת אותי במקום אבל אני לא יודע על חיזוק טוירה אבל בואו אולי נדבר שנייה על מה שידידי היקר הגויין רבי סולל לנדו אמר קודם תמיד לא הבנתי את הפשט בברזקרוב מה בסקרוב אומר שזה ברוכה על החפץ של התרה על התירה עצמה מה הפשרת אז הושיב הסביר את זה בצורה אחת אולי נוכל להסביר את זה בצורה אחרת ועל ידי זה אולי לתת גם דברי חיזוק בשביל כולם אה רבי הזכיר קודם את הגמרא על מה עובד האורץ על שלך בתירת תחילו אז כל השם מדברים מה מה הבעיה של בירך הוא בתיר תחילו מה הכוונה הבך בשולחן בטו הבך כותב דבר מדהים. הבך כותב ככה, הוא אומר שלא הכוונה שהם לא בירחו, אלא הכוונות לא היו הכוונות הנכונות. הם לא התכוונו להתחבר עם הקדוש ברוך הוא, להתאמץ כל מיני דברים גבוהים. הם התכוונו, זה ממש המילים של הבח, הם התכוונו בשביל לדעת את ההלכה. אני אומר את זה בכל צריכים לבדוק את זה בפנים. גם זה שייך לחיסרון על שלי בירךו בתחילות ולכן מה כותב הבך אמה עובדו הו אורץ על זה אומר הבך שמה שהם לא ברכו בתורות חילות זה גרם ניתוק אם הם היו מברכים בתורות חילו אז הארץ שלנו הייתה מחוברת למעלה לקדוש ברוך הוא כוכל והקדוש ברוך הוא היה משרה את השכינה כל אחד אחד היינו הופכים להיות מרכוב למה לא אבל היום שלך בתחילו מרבך יש ניתוק בין שמיים וארץ הגשם מנותק ואם יש ניתוק ממילא עובד האורץ אין לו את החיות בכלל איזה מין מילים אלה שהברכה כאן מסמלת את החיבור בין הקדוש ברוך הוא לבינינו איזה מדבר זה? מה כתוב בדבר הזה? אז האמת שזה כבר תמוע בגמרא הגמרא בדף חופל בברוחז אומרת מה הברכה מאיפה לומדים זה כי שם השם אקרו הובו גודל אלוקינו פסוק בפשטות לולי דברי המרשו לא מדבר על בכלל על מה זה מדבר קריאת שם לקדוש ברוך הוא כאילו יש כאן ברכה ששייכת לקדוש ברוך הוא בעצמו כי שמה השם אקרו הובידלנו איפה מוזכר בכלל התירה בכלל זה איזשהו קריאה לקדוש ברוך הוא כי שם השם אקרו גידלכינו הכל שייך לקדוש ברוך הוא לפי הבך יש תחילת הבנה הברכה הזאת היא מחברת אותנו לקדוש ברוך אנחנו מתחברים לקדוש ברוך הוא דרך התורה הט היא מקשרת בעינינו זה כשמקוב גידלכינו דומה לזה משהו מאוד מעניין במים מדר סיני חג השבוע שאנחנו חוגגים עוד כמה ימים אז בגויין בסידור כתוב שאוהבתו איסונו הוא מחלק את התפילה שכל חלק הולך על רגל אחר, על יונטף אחר. אומר הגוי, אוהבתו סונו. על מה זה הולך? זה הולך החג השבועס. חג השבועס. מה זה חג האהבה? אוהבתו סונו. אדם חל בדספונס כותב על מה מה היה המימת של הסיני? כנפתוכנו לבדוס נוצר חיבור של אהבה כמו שהגוינו אומר ישיקני מנשיקספיו על מה זה הולך על חג השבוס המימת של הרסיני הנסינסת היא מחברת בינינו לבין הקדוש ברוך הוא חיבור של אהבה החג של שבועס זה חג על מתנתנו הביאני על ביס היין הביאני אל בסין אנחנו מודים לקדוש ברוך הוא על ההבואה על מה שהוא הביאו אותנו להרסיני כי עצם זה מבטע את החיבור האהבה שיש בינינו אז אולי הברוכה של ברכס התירה זה משהו אחר הרי על ידי לימות אני הולך להתחבר אליו בדרך השם כתוב שמכל ההשפעות שהקדוש ברוך הוא נתן לבני אדם יש השפעה אחת שהיא גדולה מכולם שזה התירה עצמה ואז הוא כותב את המילים האלה שזה מעין מציוסוי של הקדוש ברוך הוא זה לא שנדרך השם זאת אומרת אם אתה שואל אותי איפה יש אלוקות בעולם שלנו היא קיימת בתוך התורה ולכן לימותיה מחברת אותנו זה הדוייקוס הגדולה ביותר עם קודשבריךו הלימוד תורה והברוכה אולי כאן זה ברוכה שונה זה לא בכס המצווס וזה לא בכס הננין וזה לא בכס השבח זה ברכה שמכינה אותנו כדי להידבק בו כי שם השם זה מחבר אותי זה כאילו מכשיר אותי לכן בדומה לדבר יש כאן קניוני טירו ממטס קניוני טירו יש קניין בשאר המצוות ודאי לא רק במצווה של תמיד כי יש כאן פעולות הכשרה שאני מכשיר את עצמי בכדי להדבק בקודש בלי חוקה זה הברכה כשם השם אקו גודל אלוקינו ולכן כל שם מצוות אין והרלבנו אין להנות אין להתגשמק אין את זה. זה מצווה אבל כשאתה בא חיבור, חיבור בלי אבל לא שייך בכלל אז לכן יש והלבנו שאני ארגיש את המתיקות של התור כדי להתחבר אליה ודרכה להתחבר לקדוש ברוך הוא. בשבילי היום הזה אנחנו עבדנו בשיתוף פעולה בפועל שליטה ובשבילי היום הזה מבטא דבר אדיר. כביסיתים לתירה זה לא לקיים מצווירה זה דבר אחר יש משהו אחר יש להתחבר ל הקדוש ברוך הוא להתחבר מרנו ורבנו אומר שהיל כשהוא דיבר באמריקה בכנס שעשינו אז הוא אומר מאז מעולם היו אנשים שהלכו לעבוד והיו אנשים שנשארו וללמוד אז ככה זה אלפי שנים אבל תמיד היו תלמידי חכומים ופלוגים גם בתוך אלה שעובדים וגם בתוך אלה שלומדים תיר לא שייכת למגזע אחד כל אחד לפי הזמן שיש לו הוא יכול לגדול להיות תלמיד חוכ מופלג אני תמיד אומר אין לי משהו נגד דף היומי אבל אם אתם הולכים לרעיון עבודה אז הבוס שואל אז הבן אדם אדם שואל כמה אתה רוצה? אומר לא לא יותר מ-6,000 שק אמרת את זה פעם משוגע אתה אומר אתה מקסימום אותו דבר בדיוק אתה בא לקדוש ברוך הוא לשבת ללמוד שיהיה גם דף היומי אבל למה שלא יהיה שוקל הדבר הכי גבוה להתעלות יותר להתגשמק להנות מהלימוד לכן מאוד הקפדנו הקבדתי הקטן בפועל הגדול אבל הקפדנו לעשות יום להמיד יום לאנשים שעוסקים בפרנסתם לא שיקסתר שיהיה הבטר ושלא יהיה קצת גשמק שיהיה גשמק אתם המודל זה מודל להראות לכל אלה שעוסקים בפרנסתם בארץ ישראל אפשר להיות תמידי חכמים אפשר להנות מהלימוד אפשר להוצייגר ולשאוף ליותר ויותר ויותר. לכן המדנו יום בצורה מקסימלית אם תמיד איך החכום ממופלאים חוץ ממני. אני בין זה לזה. וזה באמת אני רוצה לברך אתכם ולברך אותנו שתהיו המודל הנכון. להראות לעולם. לא להסתפק במועט. זה לא רק מצווה של כמה כמה דקות ללמוד, זה להתחבר לקדוש ברוך הוא. ומה שאתה יותר מעיין יותר ויותר, מה שאתה יותר ויותר מונח בלימוד, ככה החיבור יותר גדול. הכבתנו הישיק מנשיק פיו. יש כשאתה נותן נשיקה, זה לא נשיקה, זה נקרא פרסק בפנים. נשיקת זה נשיקה. חיבוק זה חיבוק. שנזכה כולנו לחבק את הקדוש ברוך הוא בליל בליל שבועץ שנזכה להתחבר ולא להפסיק לשאוף. וכל פה הפעם שומעים את הברכה שלסתיר. אנחנו יודעים דבר אחד. אנחנו מתכוננים להתחבר בצורה מקסימלית. ואני יודע שאני מתחבר איתו כו ויאכל הוא ותירורצו איך עוד ושנזכה באמת להתחבר ו [אנחות] להגדיל את הטירו להגדיל את הטירו בכל השכבות בכל המגזרים התורה לשייכת לכולם ושנזכה להביעג צדק בימינו אומן ישאר כוח עצום לגהן רב דניאל רייבין על הדברים החמים והנרגשים שחממו את כולנו ישר כוח עצום על כל מה שעומד מאחורי העשייה הנפלאה והברוכה נכבד כעת את הגהן רבי יצחק מרדכי הכהן רובין שליטה לשיעור המשך בסוגיית בירקוס התירה כולנו לנו מכירים את הרב מהספרים הנפלאים והבה ועכשיו יש לנו לשמוע את הזדמנות לשמוע את הרב מקרוב כבוד הרב בבקשה ‏Ja. ישנה שאלה מצויה שפוגשת אותנו כמעט כל יום. אדם מגיע לאיזשהיא פגישה, מגיע ללובי של בית מלון, מגיע למשרד, מכבדים אותו לשתות, לאכול, הכל כשר. שאלה, האם מותר להשתמש בכלים שהם לא טבולים? ברוב המקומות לא מקפידים על תבילת כלים. בפרט אם זה משרדים ממשלתיים, משרדים של אנשים שהם עדיין רחוקים, אבל מגיע אורח, דואגים שהמאכלים יהיו כשרים. האם אפשר להשתמש בכלים האלו או לא? אנחנו נגיע בסוף לברכת התורה. אל תיבלו. השאלה הזו היא שאלה מצויה ועדינה ויש בה נקודות עיון מאוד למדניות שאולי בקצירת המרים נוכל בזמן הקצר שלנו להעלות את הנושא הזה ולברר אותו לדעת רוב הראשונים טבילת כלים, כלי מתכות היא מצווה מן התורה. כלי זכוכית מצוות התבילה שלהם עם דרבונון. ככה דעת רוב בניין ומניין של הפוסקים. ולכן בכל מיני ספקות שנוגעים לתבילת כלי מתכות אז אומרים ספקת דאורי שדחומרי כלי זכוכית כשיש ספקות אומרים ספקה דרבונו לכולה יש מצווה לטבול את הכלים וכפי שהגמרא לומדת בסוף מסכת עבודה זרה מהדין של גאולי מדיון ומשמה לומדים עגלת כלים ותבילת כלים עניינו של תבילת כלים זה כלי שהיה בבעלות של גוי ונכנס לקדוש אסל אז הצריכו אותו טבילה מלבד המצווה לטבול את הכלי יש גם איסור להשתמש בכלי שאינו טבול כלי שאינו טבול אסור בשימוש וכאן מתעוררת השאלה האם כלי שאינו טבול, שהוא אסור בשימוש, הוא אסור מדאורייתא או אסור מדרבנן. מצוות טבילת כלים כאמור בכלי מתכות היא מצווה מדאורייסה. עכשיו הנידון הוא האם האיסור להשתמש בכלי שאינו טבול הוא אסור מן התורה או מדרבנן? שורש השאלה הזו תלוי בחקירה יסודית. מה בעצם מצוות התבילה? האם מצוות התבילה עניינה כמו מצוות שחיטה? יש לך בהמה שהבהמה הזאתי כרגע היא אינו זבוח. באה התורה ואומרת שאתה כדי לאכול את הבהמה צריך לשחוט אותה. נמצא שהשחיטה היא המתיר של הבהמה. בעצם הבהמה כרגע בחזקת שאינו זבוח אסור לאכול אותה. תיקח עכשיו סכין עם שוחט שישחט אותה כדין. התרת הבהמה באכילה. איסור האכילה של הבהמה. ממה הוא נובע? כי אסור לאכול בהמה שאינה שכוטה. יש איסור עצמי לאכול בהמה. זה נקרא איסור שאינו זבוח. כשאתה שוחט את הבהמה כדין, היתרת את הבהמה באכילה. אז נמצא שהשחיטה, מצוות השחיטה היא מתיר. בלי השחיטה הבהמה אסורה. זה נקרא בלשונות הפוסקים כשהמצווה היא מתיר. אבל יש מצוות שהמצוות הם לא מתיר אלא מצווה בפני עצמה. למשל מצווה ציציס. יש לי בגד עם ארבע כנפות. יש לי עליי מצווה לקשור עליו ציציות. המצווה הזאתי היא לא המתיר של הדבר. גם בלי האיסור יש לי מצווה לשים עכשיו ציציות, לקשור ציציות על הבגד. בית חיה במזוזה. לא שהמצווה מתירה לי את השות בבית, אלא יש מצווה לשים מזוזה מזוזות ביתך. התורה מצווה אותנו מצווה מעשית לקבוע מזוזה. בכל המקרים האלו, אחרי שהתורה צתה אותנו לקבוע מזוזה, אסרו לנו לגור בבית שאין בו מזוזה. אחרי שהצורה ציוותה אותנו לקשור ציציות בבגד, אז אסור לנו ללבוש בגד בלי ציצית. כשהתורה באה ואמרה שאתה תטבול כלי, האם היא באה ואמרה שאתה צריך מצווה לך לטבול כלי כמו שחיטה? דהיינו שיש לך פה משהו שמתיר את השימוש בכלי או שהכלי לא אסור בשימוש אלא יש מצווה עצמית לטבול את הכלי. עכשיו לפי זה נבין האם האיסור של השימוש בכלי שנו טבול הוא אסור מדאורייתא או אסור מדרבנן? הביאור הלוכה בסימן שכג בהלכות שבת מביא שכלי שאינו טבול איסור ההשתמשות שלו הוא רק מדרבנן כך הוא מביא בשם השיאנקב זה נמצא בשל כג בורלוכי ארוך מה ההבנה שאיסור ההשתמשות הוא רק מדרבנן בהכרח אם אתה לומד שהאיסור שתם שסוד רבונון אי אפשר לומר שטבילת הכלים זה מתיר כמו שחיטה. כי אם זה היה מתיר כמו שחיטה אז היה אסור להשתמש בכלי מדאורייתא. כי אם תבילת כלים המצווה שלהם היא מדאורייתא והיא בגדר מתיר להתיר את הכלי בשימוש אז האיסור השימוש היה צריך להיות מן התורה. כמו שלאכול בהמה שנה שכחוטה זה אסור מן התורה זה לא אסור מדרבנן אבל אם אומר רבי יור הלוכה שהאיסור של השימוש מדרבנן בהכרח שהמצווה היא דבר בפני עצמו כמו מצוות מזוזה וזה לא שזה בא להתיר את ה את השימוש זו הקדמה אחת עכשיו הייתי רוצה לעבור לדבר דבר דומה אבל שונה. ישנה מחלוקת מפורסמת בין המוגן אברום לגר. מה הדין אדם שהיה נאור כל הלילה? האם בבוקר הוא מברך ברכות התורה או לא? דעת המוגן אברום שאדם לא צריך שאדם לא צריך לישון אפילו הוא היה ער כל הלילה. למחרת בבוקר הוא יכול לברך ברכות התורה כמו שהוא מברך ברכות השחר. ברכות התורה הם מהמשפחה של ברכות השחר. זה ברכות שנתקנו כל יום מחדש. יום חדש ברכה חדשה. לא משנה ישנת טער. אדם מברך הנותן ליעיף כוח הוא מברך המכין מצדי גבר. הוא מברך גם כן אם הוא לא ישן. אז כמו ברכות השחר, דין שווה גם לברכות התורה. אגרו חולק ואומר לו, מי שהיה נאור כל הלילה לא יכול לברך. למה? מכיוון שברכות התורה יש להם רצף אחד וכל זמן שלא הייתה שנת קבע באמצע, אין משהו שיפסיק בין הברכה לבין המצווה. אנחנו מספק, מכיוון שיש מחלוקת מבקשים אדם שהיה אר כל הלילה מבקשים מחכים למישהו שישן כדי שהוא יוציא ידי חובה. מתעוררת השאלה בדרך כלל האנשים האלו מתי הם מגיעים לבית הכנסת? אותם אלו שישנו מתי הם מגיעים? נו הם לא מגיעים בעלות השחר הם מגיעים קצת יותר מאוחר. אותם אלו שבאים לקראת התפילה של וסיקין מגיעים יותר מאוחר מה עושים עם הזמן שמעלות השחר עד לזמן שאותו יהודי מגיע להוציא את הציבור ידי חובה מותר ללמוד או אסור ללמוד יש הרי הלכה שלפני ברכות התורה אסור ללמוד השולחן בסימן מז כותב שלפני שמברכים ברכות התורה אסור ללמוד השאלה האם מותר לי ללמוד או אסור לי ללמוד אנחנו יודעים שמנהג העולם שלומדים, לומדים עד שמגיע אותו אחד, איך מותר? הרי אם לא בירחת ברכות התורה בבוקר אסרו לך ללמוד. אז עכשיו יש לך ספק אם אתה חייב ברכות התורה או לא. והרי אנחנו פוסקים שברכות התורה הם מדוריסה. אז היה צריך להיות שספק הדוריסה לחומרי. והחזוני שורה שאפשר להמשיך ללמוד גם בלי ששמעו ברכות התורה. מה ההסבר בזה? אומר הגרן רבי שולמז מןר בחזצל שיש לחקור מהיא ברכות התורה. האם ברכת התורה היא מעתיר? דהיינו אסור לי ללמוד לפני שאני מברך. אז ממילא כל זמן שלא בירכת אסור לך ללמוד או לא? יש מצווה של ברכס התוירה ומכוח המצווה הזאתי נולד האיסור לא ללמוד עד שאדם יברך אבל זה לא מתיר כמו שחיטה וכמו שאנחנו יודעים שאם אדם עשה מצווה לפני שהוא בירך אז הוא ביטל מצווה אבל הוא לא עבר איסור אדם אדם שקבע מזוזה בלי שהוא בירך, הוא יצא ידי חובת מזוזה. למה? כי יש לכתחילה דין לברך עובר לעשי אבל אם הוא לא ברך אז הוא ביטל את המצווה. אבל אין איסור לעשות את המצווה. יש מצווה של תלמוד תורה. אין איסור ללמוד לפני שמברכים. זה לא איסור עצמי. האיסור נובע מכוח זה שיש עליי ציבוי לברך. אז אומרים לך תברך וממילא אל ת אל תלמד לפני שאתה מברך. כל זה כשאני יכול לברך. אבל אם אני לא יכול לברך אולי בזה ההלכה משתנה. דוגמה לדבר. אנחנו מכירים בברכות הנהנין שאסור לאדם לההנות מהעולם הזה בלי ברכה. אי אפשר להכניס שום דבר לפה בלי שמברכים. מצד אחד כתוב שאם יש לאדם ספק אם הוא בירך או לא בירך, ספק ברכות להקל. אז מה הדין? הוא אוכל בלי לברך. לכאורה אסור לאדם לההנות מהעולם הזה בלי ברכה. איך אתה אוכל לפני שאתה מברך? אלא אם אנחנו אומרים שהברוכה ברכות הנהנים זה לא מתיר. האוכל מותר באכילה. זה לא שהאוכל הפך להיות כמו מחולס אסורס. האוכל מותר באכילה. יש לי מצווה לברך. ומכוח המצווה הזאתי לברך אומרים לי אל תאכל לפני שאתה מברך. אבל עד כמה שאני לא יכול לברך? באופן כזה אומרים לי תאכל בלי לברך. ראיה מה הדין אוינן רחמון אלצלן. עונן פטור מכל המצוות. אונן לא מתפלל, הוא לא מברך. מה הדין לאכול? מותר לו לאכול. איך הוא אוכל? הוא אוכל בלי לברך. האוינן הזה אוכל בלי לברך. הרי אסור לההנות מהעולם הזה בלא ברכה. אוינן אסור לו לאכול בהמה שאינה שחוטה. איי הוא פטור מן המצוות אז מצוות שחיטה הוא לא יכול לעשות. התשובה יש הבדל יסודי. בהמה שינה שחוטה זה איסור השחיטה היא המתיר כל זמן שלא עשיתי את היתר הבהמה נשארה אסורה אי אפשר לאכול אם לא הפרשתי תרומות ומעשרות אני לא יכול לאכול מה אני אגיד אני אנוס אני אוינן רחמון ליצלן אני לא יכול עכשיו לברך אני לא יכול לקיים מצוות אבל מה אפשר לעשות המאכל אסור עדיין לא הטרת אותו מאכל שלא בירחו עליו שעדיין לא ברכו לא הפך להיות מאכל אסור זה לא חפצא שלי איסור זה מאכל מותר. רק יש עליך מצווה לברך. אם אתה אוינן ואתה אנוס מלברך, מותר לך לאכול בלי לברך. אומר רב שמן, הוא הדין והוא אתם ברכות התורה. ברכות התורה מה הם בעצם? הם בעצם לא מתיר, הם מצווה. מצווה מדאורייתא ברכסתור אנחנו סוברים שהיא דאורייסה ולכן בספי כסף אנחנו מחבירים. אבל מה צורת המצווה? צורת המצווה זה קיום מצווה וכשאתה עדיין לא בירכת אמרו לך אל תלמד בלי שאתה מברך אבל אם יש לי עכשיו ספק מחלוקת המגן אברהם והגהן אני לא יודע אם הייתי נאור כל הלילה אם אני יכול לברך או לא אז מספק אומרים לי אל תברך אבל לא אומרים לי אל תלמד כי אין איסור ללמוד אין איסור ללמוד יש מצווה לברך. ועד כמה שאתה עדיין לא בירכת, אומרים לך, אל תלמד, אבל כל זמן שאני לא יכול לברך, עכשיו יש לי מחלוקת מספק אני לא יכול לברך, אומרים לך תלמד בלי לברך. זו הקדמה שנייה. אז בעצם אמרנו יש נידון איך להגדיר את מצוות טבילה. האם מצווה טבילה היא מצווה בפני עצמה, טבילת כלים, או שהיא מתיר? אמרנו שאם הפוסקים אומרים שאיסור ההשתמשות בכלי שאינו תבו למדרבונון, לא יכול להיות שזה יהיה מעתיר, זה לא כמו שחיטה. בהכרח שזה מצווה בפני עצמה. >> [כחכוח] >> אם זה מצווה בפני עצמה, עכשיו אנחנו יכולים להתחיל לדון בכיוונים אחרים. כולנו מכירים את ההלכה בהלכות ציצית בשבת, שאדם שנפסקו לו הציציות בשבת, כרגע הוא נמצא עם בגד של ארבע כנפות, אבל אין עליו ציצית. אסור ללכת עם בגד של ארבע קרנפות בלי ציצית. מה הוא עושה? אומר המרדכי והוא נפסק להלוכה שמותר לו ללכת. למה? אומר המרדכי, אין איסור ללכת בבגד בלי ארבע כנפות. יש מצווה לשים ציציות, לקשור אותם על הבגד. אבל כשאני בשבת ואני אנוס, אז מה אתה רוצה עכשיו? שאני יוריד את הבגד. למה שאני אוריד את הבגד? אני רוצה ללכת עם הבגד. מה אתה אומר לי? אני הולך עם בגד בלי ציצית. אני לא יכול לשים ציצית. אז אם המצווה של הציצץ הייתה מתיר כמו שחיטה, אתה לא יכול, אתה נשאר עם בגד בלי ארבע קלפות, אתה צריך להוריד את הבגד. אבל אם המצווה היא לא מתיר, אלא בעצם יש לי מצווה בפני עצמה לקשור להטיל ציציות בבגד, כשאני יכול אני מחויב לעשות את זה, אבל בשבת שאני אענוס, אומר המרדכי, אני לא יכול. רק מה יש עדיין איסטרו מדרבונון ולכן מכובד מפני כובד הבריאס תראו, אבל למדנו שיש פה הבחנה מאוד מאוד דקה בהבנה של סוגי המצוות. יש מצוות שהם מתיר ויש מצוות שהם מצווה בפני עצמה. אם המצווה היא מתיר אז האיסור להשתמש בדבר לפני שעשית את המצווה הוא איסור בעצם כמו מאכלות לפני שהפרישו להם תרומות ומעשרות. המאכל אסור באכילה. הוא כמו נבלה. הוא כמו הוא כמו בבה שנה שחוטה. ברגע שאני אפריש זה יהיה מותר. אתה עכשיו אנוס ולא יכול להפריש. אין מה לעשות. המאכל עדיין אסור באכילה. אבל מצוות מסוג אחר שבהם המצווה היא לא מתיר אלא רק ציווי של התורה. והאיסור של ההשתמשות הוא נובע מכוח המצווה שאתה צריך לעשות. ועד כמה שלא עשית את המצווה אומרים לך אל תשתמש. שמה כבר יש מקום לבוא ולומר שאם אני אנוס ואני לא יכול לעשות אז אני פטור. עכשיו נגיע לתבילת כלים. יש הלוכה בתבילת כלים בסימן קכ ביורדה כלי שהוא בשותפות של ישראל וגוי. כתוב שהכלי הזה פטור מתבילת כלים. למה? מכיוון שהוא אם תטבול אותו הוא לא יכול עדיין להיכנס לקדוש אס ישראל כי עדיין חצי מהכלי הוא שייך לגוי לכן הוא פטור מתבילת כלים שואל הבסמיר קושיה עצומה הוא לא מבין אז למה מותר לך להשתמש לך כלי שחציו שייך לגוי חציו שייך לישראל קנית אותו מגוי החלק שלך חייב בתבילה אתה לא יכול לטבול אותו אז אסור אסור לך להשתמש בו. מה זה ההתר הזה להשתמש? הרי חצי מהכלי שייך לישראל. ככה שואל בסמיר והוא נשאר בצורך עיון על השולחן ערוך. רבי של זמן באותה תשובה אומר שהקושיה של רבי שמאיר לא קשה בכלל. ולמה? הוא אומר טביל הסקיילים זה לא מתיר. טבילי זה מצווה. אבל עד כמה שאני לא יכול לקיים את המצווה, הכלי לא אסור בשימוש. כי האיסור של השימוש נובע מהמצווה של התבילה. אבל פה אני אם אני אטבול את זה הוא עדיין ישאר של חצי של גוי. אז אני לא מרוויח שום דבר במצווה. מה תגיד לי? אתה עדיין לא טבלת אותו? לא טבלתי אותו כי אני לא יכול. כי אין לי אין לי שום תועלת בתבילה. אבל אתה לא יכול להגיד לי שזה אסור עכשיו בשימוש והראיה אני מוסיף אוכל שנמצא בתוך כלי שאינו טבול הוא לא נאסר באכילה אסור לך להשתמש בכלי אבל האוכל לא אסור כלי של גוי גם אין לי איסור להשתמש בו ברגע שהוא נכנס לקדושתסת ישראל אז כל העניין הוא שיש לי עכשיו מצווה שמוטלת עליי אבל עד כמה שאני לא מסוגל לקיים את המצווה אז אין עליי עכשיו איסור. או או מצוין. שאלה מצוינת. יש הבדל בין דבר שהוא בעיה חיצונית לבין דבר שהוא בגוף הדבר. כלי שמתקלק בתבילה זה בעיה טכנית. זה כמו שיש לי כלי גדול שאני לא יכול עכשיו לטבול אותו. או כמו בשבת שאני לא יכול לטבול את הכלי. זה לא מתיר לי להשתמש. כל מה שמתיר לי להשתמש אם יש לי בעיה בעצם ההלכה של התבילה. כל הבעיות האלו שאתה אומר ושאני הוספתי לך זה בעיות טכניות שאומרות לי שיש לי עכשיו בעיה שאני לא אוכל להשתמש איתה. אבל זה לא במהות של הדבר. כשאנחנו מדברים עכשיו אנחנו מדברים כרגע כשיש לי בעיה במהות של התבילה של הכלי >> כן >> כן אבל המרוד אחד זה רק בתור דוגמה קודם כל המרדכי בא רק בתור דוגמה להסביר שיש שתי סוגים של ביצות שהי עכשיו מתרכז בתבילת כלים אבל אני כן רוצה להתקדם ממך כי השאלה שלך היא מצוינת אז לכאורה הוא טוען מה הדין כשאני יש לי כלי חשמלי שאני לא יכול לטבול. ואנחנו נצייר את השאלה מה הדין אם אני מגיע לבית מלון ואין לי עכשיו אפשרות לטבול. פה יש תוספת דברים וזה תוספת שרב של זמן אמר בעל פה. היא נתפסה אחר כך בספרים אחרים אבל זה לא לא מתוך הכתב. הוא אמר קניץ' בכל העניין הזה. הוא אמר ככה, מצווה טבילת כלים על מי היא מוטלת? על בעל הכלי או על המשתמש? מה נראה לך בספרה? בעל הכלי המצווה מוטלת עליו. איסור ההשתמשות הוא שייך לכולם אבל המצווה מותלת על בעל הכלי. אומר ככה, אם אני מגיע ומתארח אצל אדם שהמצווה מוטלת עליו, אני עכשיו המשתמש של הכלי, אני לא יכול, אין לי פה דרך לטבול את הכלי. הוא אומר, בזה הסברה נותנת שפה אני לא אאסור עליו עכשיו איסור השתמשות. בעל הכלי הוא חייב ללכת, לטרוח ולטבול את הכלי. וכל זמן שהוא לא טבל את הכלי או שיש לו כלי חשמלי או שיש לו כלי גדול הוא צריך למצוא פתרון איך לטבול את הכלי אבל אני בתור משתמש של הכלי שהאיסור שלי הוא רק איסור השתמשות ולא המצווה אז אני כלפיי כרגע זה כמו מישהו מציצית שכרגע אני תקוע יש לי איסור השתמשות אבל אין לי אפשרות לטבול אומר רבי שלמה זלמן פה יש לי לימוד זכות על אדם שמגיע לבית מלון או מגיע למשרד וכולי וכרגע מגישים לי כלי שהוא לא טבול, אין לי אפשרות עכשיו לטבול אותו. מה תבוא ותגיד לי אל תאכל? אין לי ברירה, אני צריך לאכול עכשיו כל האיסור זה איסור השתמשות שנובע מכוח המצווה. ואתה הרי לא מוטלת עליך המצווה. עד כמה שלא מותלת עליך המצווה אז הוא אומר שמותר לך להשתמש בשעת צורך כזאתי בכלי שלא טבול. יש אחרים שחולקים על רבי של זמן? מה אתה יכול להבכיר של מישהו אחר? מה? אז ככה, השאלה הזאתי של ההפקר היא שאלה עדינה מכיוון שנחלק אותה בשאלה במהות לבין שאלה טכנית. יש שאלה כשאדם מפכיר דבר והוא בכלל לא מתכוון להפכיר אותו האם הוא האם הוא יוצא או לא אנחנו לא שמענו באף אחד מהפוסקים שיתירו כזה דבר ממי שעכשיו תקוע בכלי לא שמענו כזה דבר ש שיפקיר את הכלי אבל השאלה היא למה האם זה בגלל חשש של הערומה שאדם לא לא או שאחרי שזה זה כבר בא לרשותו אז אין עצה של הפקר >> לא לא מכירת חמץ זה משהו אחר מכירת חמץ אתה מוכר אותו הוא כבר לא שלך >> אה אתה שואל אתה שואל משם >> ולכן ולכן מה אבל זה לא כלי חד פעמי מה אתה אומר בצד הרומק? לא אתה בסדר ה הוא שואל כלי שלו כשאתה מתארח את זה מישהו אחר אתה לא יכולת אין לי מה >> לא הוא מתכוון שלא לזכות שלא לקדש שלו >> לא לא היה בבית עצם השות של הפור לא מתשוב כל זמן שלא לא קבל לזו רק את השנייה הזאת לשתות >> בסדר אחד ש אחד אחד שלוקח ב בניחסגר או בכל מיני מקומות כאלו אז הוא לא חייב לא יהיה כלפי הדין של כלפי המותים שבאצם לא צריך פה יותר את הות שלהם אתה מקד למישהו ששובל ממנו משהו אח אם אתה מיר את זה באותו שניה אתה לא רוצה שיש >> לא אכפת לי אבל לא אכפת לי מישהו יקח ח וישבור את זה רוצה לשור >> לא אתה רוצה לשור אבל הנושא של אבקר זה שאלה של בעלות לא של שימוש >> אז הוא שואל שאני לא רוצה את הבעלות של הדבר אני רוצה לחשוב על זה לא >> אבל זה רק שימוש זה לא בעלות מבחינת הבעלות לא אכפת לך שמישהו אחר כזה אני רוצה לחשוב על השאלה שלך לא רוצה לענות מקי איך איך השם שלך שלום טוב >> לא זה משהו אחר כן ביטול ביטול 60 זה ביטול איסור לכתחילה הפקר זה לא זה מהעטניה של החשמלא כלי חשמלי אני הבעלים אז אני אז אז הבעל על הבעלים מותר לדאוג למצוא פתרון לא לא בתור משתמש אין עליו מצווה הוא רק הוא רק עומד פה עם ה עם הפועל יוצה בלי בלי בלי ה בלי המצווה בכלל כשמישהו מצווה אז הוא צריך לעשות את המצווה כשהוא לא עושה את המצווה אני בבעיה איתו הזה הוא חייב >> נכון נכון נכון אבל זה שתי פה פה הוא חייב טבילה אבל אני לא החייב של התבילה אני רק המשתמש של הדבר אני השארתי בעל חובה פשלו אליך מסגרת הכיזוזים שלנו אנחנו נתכז הכינוס הזה כאן היום ערב מתנטוירה יש בו בשורה רציתי לספר לכם סיפור בדידיה ועובדה לפני בערך 12 שנה הגיע אל יהודי מתושבי השכונה אצלנו והוא יום ראשון בבוקר, 8: בבוקר דופק בדלת, נסער ונרגש. אומר לי, "יש לי בעיה. מישהו קיבל אותי לעבודה להיות סוכן באיזה חברת יהלומים פה בארץ, שהיא חברה שמתעסקת בסכר בינלאומי, בארצות הברית, בארץ, בעוד מקומות, ואני הייתי אמור להיות הסלסמן של ה של החברה. אתמול בערב, אחד מוצאי שבת, אחד לפנות בוקר, מצלצל אליי הבוס ואומר לי, מבטל את המינוי. אין אומר, הייתי היום בערב צריך לטוס בטיסה של 001 לניו יורק. אומר לי, אתה לא נוסע, לא כלום. אני שואל אותו, מה קרה? אומר, ראיתי אצל רב חיים קנייבסקי. רב חיים קנייבסקי אמר, אתה לא לוקח אותו לעבוד. אומר לו מה מה אמרת עליי לרב חיים כן אני סקי מה איזה לא שנורה אמרת אז הוא אומר באתי לשאול את רב חיים אני שואל כל דבר את רב חיים ואמרתי לו שאני רוצה לקחת מישהו שיהיה הסוכן מכירות שלי רב חיים שאל אותו תינו אומר לקחתי מישהו ומה הוא עושה עכשיו הוא אומר עכשיו הוא לומד בכול אז רב חיים אמר לו מה אתה לוקח מישהו שלומד בכוילל שום פנים באופל יקורים מפנינים יקורים מהפנינים שאתה רוצה למכור. אומר לי היהודי הזה, אני לא אברך כולל. אני אדם שעובד. פיטרו אותי מהעבודה הקודמת. בינתיים לא רציתי לשבת ברחובות וזה. אז נכנסתי ללמוד בבסמדרש. אז שהוא שאל אותי מה אני עושה? אמרתי לו בינתיים אני לומד אבל זה לא שאני לומד אני בכלל אני עובד. אמרתי לו תראה אני לא יכול לפתור את הבעיות האלו. רשב"ם 23. כך אמרת אני יכול לעזור לך שמישהו יכניס אותך בין הסדורים ולא תחכה עד הלילה אולי יכניסו אותך באמצע ואז אולי תספיק את הטיסה אל תבטל את הכרטיס לא הוא נכנס בצהריים לרב חיים אז רב חיים אומר לו אומר יקורו מפנינים יקורו מכהן גודל שנכנס לפני ולפני ולפנים לא לא מתאים שום פנים אופן זהו רב חיים הכל היה קצר הוא בא אליי אחר כך בערב הוא ממש היה בבחיות שליש הוא אומר לי חיכיתי לעבודה הזאתי וזה פרנסה טובה והכל ורב חיים ככה חתך אותי והכל יה קורה מפני זה הסיפור שבדידה ועובדה אני אומר לכם קודם שזה מויפה של רב חיים כי האיש הזה היה האדם האחרון שהייתי חושב בכדור הארץ שמתאים למכור לא יהלומים כלום הוא לא מתאים למכור אבל רב חיים ברוח קודש שוי פסל אותו עם היקורם מפנינים אבל רב חיים מנה יקור מפנינים בעצם כל פעם שמשווים את התורה ההשוואה היא מאוד מאוד מאוד מוזרה טוב לי תורספכו מאלפוב כסף יקור מפנינים גוד שכס בפנים תמיד ההשוואה של תורה זה תמיד מול כסף אז שני הדברים הכי רחוקים אחד מהשני. כל פעם חילכו אותנו בישיבה ומחלכים אותנו מחלכים את הילדים שלנו שתורה זה הדבר הכי נסגב. אז מה אתה בכלל משווה את זה בכלל עם כסף? אבל התשובה כדי להמחיש בצורה הכי ברורה והכי נוגעת. איפה האדם לא מוותר לרגע על שנייה חושב? עושה מחשבות, כל הדברים זה כשהוא עוסק בפרנסתו, בא של בא דוד המלך וכל הפסוקים וכל מאמרי חז"ל בעצם כל כולם באים להשוות ולהגיד לאדם תדע לך שכמה שאתה מתעסק במסחר וכמה שאתה מבין את החשיבות ואת עיבוד הזמן ואת האסטרטגיה ואת כל הדברים תדע לך שבתורה זה הרבה יותר וזה בעצם הנוסח המטבע של הברכה לעסוק סוק בדברי תוירה לעשות מהתורה עסק השאלה היא תמיד מה הקו המשווה כמה אדם לומד וכמה אדם עובד וזה שאלת השאלות שאין לה פתרון כי עדיין אין שולחן ערוך שנוצר להילחוס ביטול תויר אין שולחן ערוך כתוב ברמבם שכל אדם חייב את עמוד תוירה וכתוב ברמה כמה אדם צריך להשקיע בתלמוד תורה לכל הפחות כמה שליש מהיום רק להתעסק במסחר ושאר הדברים שיתעסק בלימוד תורה אבל אין אין שום חונור שאומר לך כמו בהלכות ציצית כמו בהלכות סבילסקילים על כל פרט ועל כל נקודה כמה זמן אתה תהיה בחתונה האם תהיה בחתונה חמש דקות 15 דקות כמה זמן אתה תלך לקניות באושר עד תהיה שעה תהיה שעה ו10 דקות אין אין לזה שולחן עורך. זה דבר שהוא בעצם אסור ללב של כל אחד ואחד. אבל התשובה היא כתובה. לעסוק בדברי תוירה זה לעשות מהתורה עסק. כמו שבעסק אדם מחשב את החשבונות שלו ויודע ויודע כל שעה וכל דבר מדויק והכל הוא על פרטי פרטים. אדם מדייק כדי למקסם את הרווחים. זה בעצם מה שרוצים איתנו בתורה. ההמשך של הסיפור של אותו יהודי יקר, אחרי שנים פגשתי את אותו מאביד שהיה אמור להשיג את היהודי הזה. פגשתי אותו באיזה הזדמנות משונה אפילו הייתי אומר ואמרתי לו שלפני שנים היה כזה סיפור. אומר כן אני זוכר. אומר אני שאלתי את רב חיים קניסקי וכולי. הוא אומר כן. רב חיים אמר לי בשום פנים ואופן אל תיקח מישהו אבל הוא אומר לי יש לי המשך לסיפור הזה אומר אנחנו היה לנו חבורה של לומדי דף היומי והחבורה הזאתי הייתה מורכבת מציבור מגוון של אנשים לא כולם היו בעלי אותה השקפה לא כולם בעלי אותה כיפה אבל למדנו חבורה של דף היומי והיה בינינו ויכוח יום אחרי יום כמה צריך להשקיע בעבודה, כמה להשקיע בבית, כמה להשקיע בלימוד, כמה אדם צריך לטרוח? שבע שעות, שמונה שעות, 15 שעות, כמה? אומר, היה שני נציגים שהתמננו לשאול את רב חיים. אומר, היה מישהו שהוא עם כיפה סרוגה ואני עם כיפה שחורה מכתיפה. שנינו הלכו לשאול רב חיים כמה האדם צריך לעבוד וכמה אדם צריך להתעסק בדברים אחרים רב חיים שמע את השאלה ואמר לעבוד יומיים בשנה אבל קשה מאוד והשאר זה לא נפקמינה יומיים בשנה לא צריך לעבוד יותר יומיים בשנה והשאר זה לא נפקמינה אומר היומיים של ראש השונה זה היומיים שבהם צריכים לעבוד אין יותר מזה השאר אחרי שכבר גזרו בראש השונה למה הפרנוסה תעבוד יותר תעבוד פחות כבר הכל כתוב הקדוש ברוך הוא כבר יתן לך פה יתן לך שם הסיפור הזה הוא השלמה לסיפור הראשון אבל הוא הרבה יותר חזק ממנו ואני מספר לכם את הסיפור עם מסורת הוא סיפור אותנטי שאני יודע מי בעל המיסה שמעתי אותו ממנו הוא זה ששאל ואני אני אמשיך לכם בעוד סיפור. לפני כמה שנים בא אליי איזה יהודי חסידי להתייעץ איתי משהו. היה לו איזשהו עסק עסקה. הוא בא להתייעץ עם לעשות את העסקה הזאתי. לא לעשות לעשות השקעה כזאתי. השקעה כזאתי. בתוך הדברים הוא סיפר לי שהוא בעברו היה סוחר זהב מאוד מאוד גדול ומצליח. והיה לו רשת של חנויות תכשיטים. מישהו הונה אותו, גנב אותו, הפסיד את כל ממונו, את כל ממונו לגמרי. הוא אומר, "נשארתי בארום ובחוסר קל." אומר, פגש אותי אחד מבני המשפחה שלי, יהודי מבלגיה, שהוא היה בעל ממון. הוא אמר לי, "תשמע, אני לא מבין בזהב. העסק שלי יהלו ממ בזהב אני לא מבין, אבל אני יודע שאתה מבין בזהב. אני רוצה לפתוח לך עסק ואנחנו נהיה שותפים. אני מביא את הכסף יהיה לי 60% מהרווחים. אתה מביא את העבודה יהיה לך 40% מהרווחים. הוא אומר אמרתי לו אני לא מוכן אני מוכן 50. אז אומר לו מה ההיגיון? אני מביא את הכסף. אומר אבל אני מביא את העבודה. מה תעשה עם הכסף שלך בלי העבודה שלי? אומר הוא אומר לי מה תעשה אתה עם העבודה שלך בלי הכסף שלי? אומר, "הסכמתי לו, 51% לך, 49% לי, פחות מזה לא." אומר לו, "לא 60 40 אומר, הלכתי להתייעץ עם אחד מרבותיי, מי זה היה אותו אחד מרבותיו? אמק ורבי בקריית אתה. אני חושב שזה או אבא, סבא של זה של היום. ועמק ורבי הסתכל עליי ואומר, אני לא מבין אותך. אני לא מבין אותך." אמר לו, "מה הפירוש? אני רוצה 49% הרבי אומר אני לא מבין אותך מה הרבי לא מבין זה כזה מסובך אני רוצה 49% אומר לו תגיד לי כמה אתה רוצה בסוף השנה אומר לו 49% אומר לו כמה אתה רוצה בדולרים חצי מיליון דולר מיליון דולר אומר לו מיליון דולר אז הוא אומר לו מה אכפת לך אם הקדוש ברוך הוא דוחף לך את המיליון דולר ב-40% או שב-49% מה זה משנה מה בדיוק החשבון הזה הקדוש ברוך הוא יכול לדחוף ב-40% גם כן מיליון דולר אתה החלטת שהקדוש ברוך הוא צריך לדחוף את המיליון דולר ב-49% איזה היגיון יש פה אנחנו המחשבות שלנו שהקדוש ברוך הוא יש לו תבניות שדרכם הוא מביא את הכסף SNP 500 זה יש תבניות לקדוש ברוך הוא מי שעושה ככה מרוויח מי שעושה סולידי מרוויח מי שעושה ככה מרוויח פתאום זה יורד, פתאום זה עולה. התשובה הכל תלוי ביומיים של העבודה הם הימים הקובים. אחר כך זה כבר לא נפקמינה. זה כמו שלא נפקמינה אם זה 49% או 40% או 20%. הקדוש ברוך הוא יכול לדחוף את כל מה שהוא רוצה בתוך 20%. רק האדם צריך להחליט איפה הוא נמצא. והכל תלוי בהחלטה. מביאים בשם אשלו שהיום המסוגל לתפילה על הילדים זה ערב ראש חודש ניסן. זה ערב ראש חודש סיון. מה זה בעצם תפילה על הילדים? שיהיו תלמידי חומים ויראי שמיים. אני אומר שזה גם תפילה בשביל עצמנו, לא צריכים רק בשביל הילדים. כל אחד צריך להתפלל בשביל עצמו. וזה לאו דווקא ערב ראש חודש סיבן. אני חושב שעד שבוע זה תופס. ערב ראש חודש סיבן זה התחלה. אבל כמו שיש תשלומים ליום טב אז יש תשלומים גם לתפילת אשלו. הכינוס הזה הוא בעצם כינוס שמראה לנו שאפשר לצאת מהעבודה. אבא שלי עליו השולם היה יהודי בא לבוס. הוא אמר לי הימים שבהם הוא הרוויח זה הימים שהוא לא היה בעבודה. כי כשהוא בעבודה אין לו זמן להרוויח. הרווח הוא תמיד שיוצאים מהעבודה אז יש זמן לחשוב. היום הזה הוא בעצם כאין יום הדין שלנו עלמוד התורירה שאדם יעשה מחשבה אני כל הזמן חושב ארגנו פה כזה קינוס יפה ואני מתבונן מה מה בעצם המטרה של הכינוס הרי כל אחד מאיתנו לומד כל אחד בשישי שבת שומע שיעורים והכל אז הביאו את כולם ירמיהו 33 למה למישהו חסר איזשהו מנה טובה לארוחת צהריים מה מה בדיוק הרעיון של ה של הקינוס הזה מביאים ציבור חשוב של אנשים לבוא לשמוע שיעור. אני חושב שהעיקר השאלה מה יהיה ההמשך מהיום הזה? היום הזה כל אחד שומע שיעורים. אני חושב שהיום הזה הוא בעצם השאלה של ההחלטה מה אדם מחליט בדעתו. מה יום הדין שלו של התלמוד תוירת. כמה הוא דוחף ב-40%? כמה הוא דוחף ב-49%? כמה הוא מאמין שהיומיים האלו של ראש ראשון הם הקובים והשאר זה אפשר יותר ואפשר פחות? יתן הקדוש ברוך הוא בהתכנסות הזאתי תהיה התכנסות לשם שמיים להגביר ולהגדיל חיולים לטוירה אפשר כוח לכל המארגנים ולכם ואני נשאר רב שלומלחוב לך על ההפקר בסורות טובות >> ישאר כוח עצום לרב הגאון הרב דינר נכנס ישאר כוח עצום הרב כנראה נקת בשיטס כשיטס הקריא ספר ברמבם שחלק ממיץ מצקוס התרה זה מצווה סטלמותר אז ישר עברנו לסוגויות הנלמדות אני חייב לציין שהרב אמר לי שבשעות הבוקר יבואו אולי שמונה אנשים בהמשך היום יבואו יותר קשה לאנשים לבטל את יום העבודה שלהם אבל הוכח אחרת ברוך השם נכבד את הגאון הרב דינר שליטא למסור את השיעור ‏zשות משתצפים החשובים נראה היום כמה דברים שאלות המצויות למיסה בימים אלו. דבר ראשון נתחיל. הנושא הוא ביקס התוירו. זה הנושא הראשון נתחיל עם שאלה אחת על ביקס התוירה. בגס התוירה אנחנו יודעים יש שאלה מחלוקס אם זה דריס או דרבו אומנם הגמור אומרת מנין לבקס התורה שהוא מן התורה שנקש השם אקרו הובקנו יש מחלוקת ראשונים הרמבם לא מונה את זה בסף המצבס מצוו ביקס התוירו הרמבן כותב על הרמבם שגוגו היא שגוגו ככה כתוב הרמבן אנחנו לא יכולים דרמבם שגוגו הרמבן כותב שגוגו בספר המצמם לא מנה את זה איזה החוינים אומרים שהרמבם למד זה סמחת דבלמה אומנם לא שנגמור מן התורה זה הסמחתה סמכת בעלמה יש המבית רוצה להגיד ברמבם שגם הרמבם למד זה דרייסה לא כל דרייסה זה במנין מצס לא כל דריסה במנין מצס לא מוכח מחלוקסינים בגד של ביקס התיר אנחנו מברכים אותו כל יום מה הגד של ביקס הטירו זה ביקס השבח או ביקס המיצס זה שאלה על פיקס השבח או ביקס המץ אז לכיר מצאנו שיש בזה מחלוקס שולחן ערוך והגן בשתי מקומות ולכרה בשתי המקומות הולכים לשיטוסי בסימן מז כתוב בשולחן ערוך שמי מי שמחרר בדברי תוירו הוא לא צריך בגסתירה לא צריך בגס התוירה כך אומר השולחן רבי יוסף הגן על המקום שואל למה לא כולם יודעים שיש פסוק והגיסבוי יום ולילה שיש מייצג גם כן במחשבה כך של הגן על השולחן ערוך מה הוויכוח ביניהם? זה הוויכוח. השולחן ערוך למד לא קשור למצווה. יש דין הפוך. הנוסו אשר בו בונ מכל העמים צריכים לשב. וכך כתוב ברמבן, כמו כשאוכלים משבחים הקדוש ברוך הוא על האוכל, משבחים על הקדוש ברוך הוא על התוירה. ולכן אם אומרים תוירה אז על זה תקנו ברוכה הירו אומנם יש מצווה אז זה לא תקנו לשבח כך למד השולחן ערוך הגן למד זה מצווה זה פיקס המצווס אם זה פיקס המצוו לא משנה איך אני מקיים את המצווה אם גיסו בו יומום ולילו זה גם מצווה למה לא לברך לכאורה זה הוויכוח בין השולחן ערוך להגן שולחן ערוך למד זה ביקס השבח שבח זה רק כי שמשבחים לקדוש ברוך הוא בפה לא הירו והגל למד מצווה אם זה מצווה לא משנה אותו מחלוקס מעניין מאוד יש באותו סימן מז עוד מחלוקס אישה מברכת בקסתיר או לא בשולחן כתוב אישו מברכס בקס התו נפס בשולחן ערוך בוא בא אותו גן מוילנה אומר מה פתאום אישה מברכת ביקסת טוירו אנחנו יודעים שיש כלל יש כלל שמצ מצה פטורה היא לא מברכת. אומנם אנחנו בני אשכנס גם נשים מברכות על מצוות שהיא פטורות. לא מושל סוכה אישה פטורה מברכת. יש מחלוקת בני ספרד אלו בני ספרד שפוסקים כמו מרן יוסף. אז נשים לא מברכות על ביקס על מץ שהזמן גרומה. דהיינו ביקס על סוכה. בני ספרד לא מברכות שיפו בני ספרד לא מברכות על ארבע מינים הם לא מברכות למה מיץס הזמן גרמו לא מברכות אומר הגן איך אתה השולחן ערוך אומר שאישה מברכת על בקסת תוירה היות שאישה פטורה בבקס מתלמותר שכתוב ולמדתם אוסם לבניכם לבניכם ולא לבלסכם אישה פטורה מתלמירה אז אם אישה פטורה מתלמירה איך אתה השולחן ערוך כותב שאישה בברכת אזי פרק דג גהן כך שלגל שולחן ערוך מה התשובה אותו נושא אותו נושא השולחן ערוך למד נכון על מצוו אם זה בגס המצווס אישה לא חייבת במצווה היא לא מברכת על המצווה שיפו סוכה לולב מברכת ביקס תלמודו יראה זה לא בגס המצבח שבךבונו מכל העמים אה ונוסלונוס טירוסי ולכן היא מברכת הגון לשיטוסי הוא לומד שמה שזה ביקס המצ אם זה בקס המצס שואל הגון לשיטוס יפה אם מצס כמו שכל מצווה היא כל מצוו שאישה לא חייבת היא לא מברכת למה פה שהיא תברך יש לנו מחלוקת מעניין מאוד על ביקס התוירה פה מדברים כל היום ומברכים כל יום ביקס התוירה לדעת מה הגדל של בקס התירה אבל זה יסוד איך שנלמוד בכל מצווה יש דין אסור לקיים מצווה בלי ברוך אורם לא יתרו מי שבלי אסור לקיים מצר למה חז"ל תיקנו כל מיצר צריך ברוכה אני חייב לברך ברוכ לפני המצווה עכשיו עוד יומיים רבסי עוד יומיים יש לנו מצווה מעניין מאוד ופה יש שאלה מעניין מעניין מאוד עוד שמיים יש לנו מצוו עירוב תבשילים פה בארצנו הקדושו לא מצוי כל כך בחוץ לארץ יותר מצוי עכשיו היה להם לפסח גם היה להם תבשילים עוד פעם עכשיו ברצין הקדוש לא מצוי השבוע יש לנו בעיזה השם עוד שנה עוד פעם יהיה לנו אבל פעם בשנה הדין הוא גם כן צריכים לברך ערב תבשילים מה מה היה שאלה מעניין מאוד בא יהודי בא יהודי עם שאלה הוא כל כך התרגש עירב תבשילין פעם בשנה הוא עשה כל החולס לעירב תבשילין ו אומר יש לו את ה את ה את הבשר ואת החלה עירב תבשילין והוא מכין את הנוסך הוא קורא [נחירות בוז] את כל המשפחה שלו ואומר את הנוסך בהודן אירובה שור לנו לבשולה לאפויה או להתמונה או להדליק שרג וכול וכולו קורה סוסון ושמחה פתאום שכחתי לברך ד אי נוכל המיסס אחרי כל החונס כל החונס כל הנמוכזומון אומנם אצל החסידים אומרים שהחונר למצווה יותר גדול ממ זה נכון אבל זה לא זענן לנו את הברוכה סוף כל סוף הוא לא בירך הוא בא לשאול שאלה מעניינת מאוד הוא בא לשאול שאלה האם יש לי עצה לברך מה השאלה אנחנו יודעים הלוכל מייסר בן אדם עשה ערב תבשילין עם ברוכר ואחר כך בטעות אנחנו יודעים שערב תבשילין זה לא כמו ערב חצירוס וערב תחומין. ערב חצרס ערב תחומן ברגע שנשאר בתחילס השבס אז אפילו ליל שבס כבר הוא יכול לאכול נכון חייב להיות רק טלס השב זה קיים בערב תבשילין הבואלינו לתיבה כל זמן שהוא קיים אני יכול לבשל ביום טבלי שבס ברגע שזה נאבד ברגע שנאבד אז הדינו אני כבר לא יכול אגב יש הלוך מעניין מאוד שמי שבאמת ששכח לעשות עיר וב תבשילין או אין לו הוא יכול לסמוך על מי? על הרב. על רב ועיר. אבל רב ועיר זה גם לא פשוט. מה לו הרב? הרב הוא פשוט אבל לסמוך על העיר שלו לא פשוט. ולמה הגמור אומרת ביצר הגמור אומרת סיפור המויר אחד פגש חבר שלו ביוםטף והוא ראה שהוא עצוב עצוב אומלי המיקוציב מר למה אתה עצוב מה קרה שכחתי לעשות עירוב תבשילים אוי מה יהיה איך אני אבשלו לשבס אמר לו, "אל תדאג, אני עשיתי ערב תבשילים לכולם אתה יכול לסמוך עליי." יפה. לשון אבו יום טבע בא עוד פעם פוגש אותו ועוד פעם עצוף. אומלי המייקות ציבר למה אתה עצוב? מה קרה? שכחתי ערב תבשילים. או עכשיו אין לי עצה בשבילך. למה? הכול [נחירות בוז] הזה לסמוך על רעיר זה אפשר רק פעם אחת. פעם אחת אתה שוויג, פעמיים אתה כבר מיזיד. על מיזיד לא תקנו. היה לי פעם שאלה מעניין מאוד ביחד אצל מורן בעל שבט הלוי רבוזנזכדי לברוחה יהודי הגיע ביום טף שהוא הכיל ערב תשיל אנחנו יודעים פה ירושלים קצת יותר קר אבל בלי ברק יש לנו חם מאוד הקדוש ברוך הוא עשה איתנו חסד השנה חסד הלוואי הלאה בינתיים החום עוד לא הגיע כי נראה זה נשאר באיראן לא יודע קופון זה לא פה אבל פעמים שבו איזה חם חמוד בא יהודי שוס בבוקר רב מה אני עושה מה קורה עשיתי ערב תבשילים בישלתי משהו בישול היה חי בישלתי אותו אני קם בבוקר בשוס אני רואה ו רק פעם אחד ולא פעמיים אז רצתי לבעל שב את הלוי שאלתי אותו רבי יהודי הזה כבר שמח על הרב פעם אחת מה קורה עכשיו אז הוא שאל מה קרה אז אמרתי לו הוא עשה ערב תבשילים והגיעו הרבה אורחים לערב תבשני שלו אומר זה בסדר למה מה שכתוב שפעמיים אסור לסמוך אם שכחת פעמיים זה פשיה למה שכחת פעמיים זה כבר פשיע פה היו שני דברים פעם שעבר שכחת בסדר פעם אחת עכשיו הוא עשה רק מה עכשיו קרה אונס אחר אם קרה אונס אחר אז אז מותר ואמר לי בר שבט הלבי חידוש טוב לדעת שאלתי אותו באותו מעמד רבי אחד ששכח פעם אחת הוא שמח על הרב אז זהו כל החיים הוא לא יכול לסמוך על הרב עד כדי כך אומר לו אומר אם היה פעמיים אחד [נחירות בוז] אחרי השני שכחת אז אתה כבר נחשב פוישע אתה לא יכול לסמוך על אירופ של הרף אם לא משהו שכחת פעם אחת ערב תבשילים פעם הבאה עשית אז איך אומרים בלושן שלנו עלית על ה על המסלול כבר תיקנת את הפשיע שלך אם כרפע רק אם זה אחד אחרי השני אבל פה אומר אם זה שני ייסורים אוינצים ודאי זה לא נכשיה ממילא מותר לסמוך יפה ממילא אם נכל למושל בטעות או כמו שאמרנו שהגיע תילוים לערב תבשילין או בטעות נכל בן אדם שעשה עירוב ערב יום בצהריים כבר מוקדם כתוב כתוב כתוב לאב דווקא רב נכון לאבו דווקא אתה גם כן כל כל יוחד אתה יכול לעשות לאבו דווקא כל יוחד יכול לאצר ורג רבי הוא אחוי אתה צדיק 100% אפילו עכשיו פסח היה בלי חוץ לארץ היו צריכים ערב תבשילים והיו כאלו אנשים ששכחו הם לא רגילים פה הם פה בארצ הקדושה הם לא רגילים לזה אז אני אז עשיתי בשבילם ערב תבשילים. שאלתי פעם רבנו ניס עם קרלת זהצר אם אני יכול לעשות גם בשביל בני חוץ לארץ אנחנו לא צריכים פה אבל הם צריכים למה אם אתה מזכה בשבילם אז אין שום בעיה אין שום הלוכת אתה צולק 100% רב ורק אב הוא דואג אתה רוצה לעשות גדול בתורה >> לא אתה לא צריך גדול בתורה אפילו הכי קטן בתורה אותו דבר הוא לוקח את עירוב מזכה לכולם אז הוא גם נחשב כל כל יהודי אצלנו כל יהודי הוא חשוף אם יש לו תעודת שהוא יהודי אין שום בעיה אין הוא לא יכול לברך לא לברך אם הוא עושה רק הוא כשהוא עושה גם בשבילו הוא עושה הוא מזכה לפני שעושה לעצמו הוא מזכה את העירוב לכולם והברכה שלו הולך על כולם כן לא יכול לעשות אני לא בירכתי ואני עשיתי בשל בלי חוץ לאורץ אני לא בירכתי אני לא חייב עשיתי רק בשבילם וגם זה רק סולצוי היו שואלים אותי כי ודאי אז יכול יש לדון על הברכה אני עשיתי לא יודעת אם מישהו ישמוך או למשל מאוד נגיע כאן פה בצנה הקדושה למשל עכשיו השבוע יש לנו ערב תבשילים כתוב בשולחן ערוך זה רק עוזר למישהו בתוך התחום מישהו מגיע מחוץ לתחום באמצע יום טף על זה עירוב של גודל לעיר לא יעזור למה לא יעזור מה מה לא טוב שזה ברור ערב תשילו זה רק אם אתה יכול לאכול אתה לא נמצא בשטח אני לא יכול לעשות בבני ברק בשביל בן ירושלים או בן קירת ספר הוא לא נמצא שמה אבל אם חוץ לא הזו אבל למה אומר המשנה ברורה שאין די טוי [נחירות בוז] של רב העיר רק למי שתוך התחום הוא לא נמצא אפילו הוא עשה עירוב כתוב לא יעזור מה אני עושה כל פעם עירוב תבשילין אני מזכ כה את זה אניה בפירוש ברוך השם יש במלי ברק יש לא יודע אם שמעתם יש יש בית חולים מהנ ישוע לא יודע אם שמעתם עליו אבל יש זה נמצא כן והרבה נשים באות שם באמצע יום טף ללידה הרבה פעמים היה לי יום טף הגיע אברך מכירת ספר עשיתי מכירת ספר הערב תבשילן שלי אבל עכשיו אני פה עכשיו זה זה לא הרוזה אני כשאני מזכה אני מכוון וח מי שיובו מחוץ לתרום בלב ברק במשך במשך היום טוב ואני מזכה לכולם אם חיבים לכולם אז אפשר גם בשעה שהעירוב הוא לא היה פה לא משנה הוא כבר שותף בעירוב שלי אז הוא מגיע ביום טף הוא מגיע עם העירוב הוא יכול לסמוך מצוין זה הדין אבל אם הוא קיים חייב מה קורה בן אדם עשה אירופ תפשן ערב יונטף ובטעות בטעות בא ילד ואכל את הערב תבשילים הוא אכל ה הוא אכל את זה לפני יום יום חמישי הזה בבוקר הוא עשה תבשילים הוא עשה ביצה וחלה בא הילד ואכל את זה בצהריים לומדים דים רבו יסאי מה הוא צריך לעשות? עוד פעם. יפה. מה עם ברוכה? אומר מורן רב אלישב, עוד פעם לברך. [נחירות בוז] הערב הראשון בטל. היה בטל. נכון? עשיתם בבוקר ברוכר, אבל עכשיו הוא כבר התבטל. אז צריך עוד פעם, עוד פעם לברך. למה לא? לפי זה עכשיו נגיע לשי לשלנו שאלה מעניין מאוד אברך זה יפה יפה אברך זה מה קרה עם כל התרגשות של עירוב תבשילים הוא עשה כל הנוסח הוא שכח לברך הוא הצטה כל כך אוי פעם [‏צחוק] בשנה ברוכ פעם כמה ברוכס יש לנו פעם בשנה נו נו תעזור לי מצה בארץ ישראל מצה בארץ ישראל כן בסדר הבצן הקדוש לא בשביל לא בשביל ברזיל בארץ ישראל מצא שיפש פעמיים כן נו >> בקסילונוס נו זהו שתייםסדרגל >> או אם כבר אוכל מצה מה אוכלים ביד אחי המצה >> מורי יפה >> ומה ברוכה ברוכה ברוכה ומה איזה ברוח מברכים לפני המצה >> בדיקס חומץ עוד ברוכה יפה הלוקס נרס מי זהנרס? [נחירות בוז] של יום של יום כיפה. יפה עוד אחד בסדר הגודל >> השיגאולנו השי גאולנו של הגודל יפה שש ובחוץ לארץ יש עוד ברוכה שפה לא מברכים ונחוץ לארץ ביום כיפה בברכס יוצר אויר יש זה מודפס במחזוירים כן יוצר אויר יש נוסך אחי שבני אשכנז מברכים פה לא מברכים אומלום רבינו גרשן זה צלמלי שהוא הוא כן מברך את כמו הוא היה ברוסיה אבל פה לא מברכים את זה כן >> מה ונחין כן נח נכון נח ירושלים שמונה ברכות וערב תבשילן השנה גם כן פעם בשנה ערב תבשילין הוא כל כך הצטעה מה הוא בא לשאול שאלה שאלה פשוט הוא בא לשאול שאלה אני עכשיו רוצה לאכול את ערב תבשיל עכשיו ערב יונטף [כחכוח] ממילא זה התבטל ממילא אומר מור רבי אלישב צריכים לברך בוכה מה שמה מה הוא עוד לא בירך הוא לא בירך אחרי שבן אדם עשה נגמר אחרי בן אדם תתחיל ככה בן אדם עשה מצווה ושכח לברך הוא יכול לברך אחרי המצווה מה אתם אומרים אוי ולסיוסון ובדיעבד אחר כך אפשר אין דבר כזה בעולם יש דבר יש מחלוקס יש מחלוקת זה שלוך אנחנו פוסקים עשית את המצווה שכחת אין דבר כזה אין ארבע מינים שעשית כל הארבע מינים אחר בא הבית אוי לא בירכתי אין לגמר איזה עוד מייציר סוה נו ספירסמה עכשיו ה דיומה הוא אמר הוא ספר הוא ספר ושכח לברך אז מה הדין שיכול עוד פעם לברך >> לא אבל אם הוא עדיין הדו במצלול >> בלולף כתוב כתוב בטויס חידוש אתה מתכוון לטיסס עמוד בס יפה מאוד עכשיו טויס כותב שבארבע מינים כל זמן שלא עשה את הנענוים למדנו ביחד בישיבה נכון כל זמן שלא עשו את הנענוים זה עדיין נחשב אוי ולסיושנה ורק אם זהננועים באותו מעמד לא אחר כך כן חידוש של אותו יסס הגם מה החידוש הגם ננודרן גם יכול אני פעם שאלתי רבינו חיים שאלתי פעם רבינו חיים רבינו תפילין יכול לברך אחר כך בלו טלס טלס שכל רגע ורגע נקע עם מצווה זה מצווה חדש כל רגע ורגע זה אוי סויוסון מעכשיו מעכשיו אחר כך מ של מוזוזה אחד קבע מוזוזה אוי אין דבר כזה יש נידון להוריד לקבוע מחלוקס אבל מיץ גמרת את המיץ אין דבר כ אני פעם שאלתי רב חי בפסח שאלתי רבינו חיים קנבסקי שאלתי אותו אחד גם כן אותו התרגשות פשוט הוא אכל מצה המוצץ לך מן האורץ הוא אכל את המעצה והוא שכח לברך כזה עייס עם כל ה כל ה כל הסבר כן והוא שכח לברך על הכיז מצה שאלתי רבינו חיים יכול עדיין לברך אז אמר לי רבינו חיים אומר ככה נו יש נציב שסובר שבש"ס מיסה לא רק כזיס הראשון הוא המצווה כל מה שאוכלים בש"ס מייסר הכל כל זה נכנס למצווה אז אם כן יש צד שעדיין מקיים את המצווה ואוי אומר יש לנו את הגן שהגן אומר שכל כזיס וכזיס מצא בציר שניהם באותו ממדומר לייחידו שאפשר עדיין לברך אבל רק שם אותו ממד סתם מצווה אין דבר כזה אז פה בן אדם עשה ערב תבשילים והוא שכח לברך איך מה יכול >> זה זה השאלה זה מה זה מה זה השאלה עכשיו אם מותר מה השאלה מהזה השאלה שלנו שכח לברך האם הוא יכול לאכול ולמה לא אתה למה לא אתה שואל מה השאלה ש תשמע >> בתבשו זה השאלה שהוא יכל תבשילין לעשות חדש עם ברוכה מה השאלה >> זה יפה זה השאלה השאלה אם זה נכש שברוכה שאינו צריכה >> למה אסור מישהו אחר >> זה לא מרג לאכילה עכשיו >> לאיש >> מה זה קדוש >> לא לא לא קדוש לא קדוש לא צריך לא מקווה ולא גרטל שום דבר לא קדוש לגרום ברוך שאין צריך זה הכל >> למה זה נקרא שגורם ברוכ >> הוא גורם ברוכ הוא עכשיו רוצה לאכול את זה >> הוא יודע הוא יודע שזה גורם ברוכשיו >> זה השאלה השאלה הוא אם זה נחשב גירם מה אתם אומרים אוכל מישהו אחר >> זה ברור אם מישהו אכל >> לא כן זה ברור אם מישהו אכל הוא צריך בוכל לא זהמרנו זה ברור הוא בא לשאול שאלה אם זה נחשב גוי מה אתם אומרים >> תן למישהו לא אם זה נחשב גר בוכ שנצחה אז אסור לי לתן הוא אז הוא שג >> כן נו אולי אולי אם הוא רעב מותרנו ל את זה >> אם הוא רעב עם כל הסיבה הוא הוא אוכל אין למה לאכול מסתומת כן כן >> זה השאלה מחפש המצח של השם זה בזמן החג כשנכנס החג >> ולכן >> אז אז כל עוד אם לא נכנס אח יכול לברך על זה שקיים זה כמו נגיע נגיע נגיע נגיע לספור הזאת אז חיפשתו שאלה דוי מלתך תשמע הסיפור סיפור לפני 50 שנה לפני 50 שנה היה יהודי בבני ברק חשוב מאוד הגן רבן צין פלמן זכרצד לברוך מי ששמע עליו טוב לו מי שלא שמע היה שאלה מעניין מעניין מאוד מה השאלה אנחנו יודעים שיש מצווה של הפרוש טרומוסומיס היום אפילו אנחנו מפרישים תרומוס מייסרס היום זה רוב מי שמחמיר עושה בלי ברוכה. למה שכל ההכשירים הם כבר מפרישים את רק מסופק. מה קורה בן אדם שיש לו בגינה שלו יש לה איץ של תפוחים, תפוזים, בננות, שמננות, כן? אז מה הדין? הוא מפחיש עם ברוכ יפה. הוא היה לו טבל ודאי, קוראים לזה טבל ודאי. והוא הכין את זה כבר לעשות הפרוש להפריש טומסמס איזה ברוך מברכים שקדוש וצבונו להפריש תומס מיזרס יפה הוא הפריש טומס מיזרס והוא שכח לברך אוי אוי אוי הצטער א חבל לי על פעם פעם שיש לי כבר טבל ודאי יש לי כבר טבל ודאי חבר'ה הוא בא לשאול שאלה יש לי עיצה. מה עיצה? נו מה העיצה? >> לא רב לא יעזור לא >> יפה ישאל על הטומוסמיז שילה כמו שיש שילה על הדש הוא ישאל על הפרושת טרוסמייססס וזה חוזר להיות מה? טבל ואז מה? הוא מפריש ברוכה. יפה שאלה מהני מעניין או לא? אולי זה ברוכה שאין צריכה. אז הוא הלך למורנס טיפולי זה צדי לברוחה והוא שאל אותו אמר לו הסטייפלה לא לעשות ככה אתה גוררים ברוכה שאינו צריכו הוא למד אז בפונביץ' והלך למורן הרב שך שאל את אותו שאלה מהמור לרב שך פשיטה שאתה יכול לעשות את זה אזיפמה לא לעשות גבר של צריכו ist מלכס יצחק של דין ריבד ירושלים בחיל טס אחד שם שואל אותו את השאלה הזאת והוא כותב לו השאלה לכבוד רבנו בעל מנחס יצחוק מה קומה דין אחד שכח לברך על הפרושת צורוסמיזרס האם מותר לו לשאול הוא כותב לו בשאלה מורנסטייפלה אמר שאסור לעשות את זה משבו שנצריך [נחירות בוז] ומורן הרב שך אומר שמותר הפשיט זה שמותר לעשות את זה איך לי נוהג למיסה כך השואל שם את את השיל בתשוב בלחצות עד כדי כך שרבינו חין קניבסקי בספר שלו דרך אמונה הוא מדבר על זה הוא כותב וראיסי בתשובס מנחס יצחרוק שמביאים בשם אבא הסטייפלה לא לא לברך שהוא רק מהתשוב הזה נודע לו מה שאבא שלו די שם הוא מפלפל והוא נוטה להחמ נוטה להחמ לעשות את זה לחירה תראה אותו שאלה פה אצלנו. מה השאלה? יהודי עשה ערב יום בצהריים, הוא עשה ערב תבשילים והוא שכח לברך. הוא בא לשאול שאלה אם מותר לי עכשיו לאכול את הביצה כדי לעשות עוד פעם ברוכה לפי הסניייפל לכתחילה לא זה ברור. אם הוא עשה את זה ברור צריך בוכה אבל באשול שן לכתחילה לפי הסטייפ לחירה אסור לכתחילה לעשות את זה לפשיט שכן כך הייתי אומר מוסקל רישנה אבל שכל על הביצה הוא יכול לברך >> שקל הביצה ולכן >> זה ברוך השם צריך >> ברוך השנצח שקלה על הביצה ברוך השנצ ווא וואו רגע זה זה גאונות שקלה על ביצה זה ברוכה שנצריך מה הבעיה >> למה הוא אוכל את זה עכשיו >> שם שמיים שם שמיים >> שהוא יוכל לעשות עיר תפשיל שיוכל לברך על עיר תפשני לא בגלל שהוא אוהב עכשיו הוא עכשיו רוצה לאכול את זה >> זה לא קשור לא קשור מה זה קשור השי פה לעשות פול אני אני אוסיף לך אני פעם שאלתי רבנו ניסים קרלץ אנחנו יודעים שבערב תבשילין אם אתה שואל ערב תבשילין כל מי שמחין מיוטב לשבס צריך לעשות ירים תבשילים מה קורה היום שואלים כל הזמן אבריכם צעירים הוא בא לשאול שאלה אני לא צריך להכין שום דבר ליל שבס אני אוכל אצל השווה שבס בבוקר אני אוכל אצל אבא אין לי מה להכין שום מלוכה מיום טב שבס אני צריך תשיל או לא מה אתם אומרים התשובה לדלוקס נירס ביום יום טף ביום טף לשבס אז צריכים מברכים על זה או לא מברכים על זה >> מחלוקת זה מה למה הרמבם סובר שאפשר להדליק בלי ערב תבשילים ולכן בנוס הרמבם לא כתוב לדלוקשרגה יש שכן מהמשנבור הלוך למיסה מה צריך לעשות >> בלי ברכה יפה מי שיש לו רק הדלוקס נירס הוא עושה ערב צב שילין בלי ברכה הגיע שאלתי פעם רבנו ניסים אבל אברך אברך רוצה הוא רוצה ברוכה אז מה בא לשאול שאלה שאלתי רבנו ניסים אברך בא לשאול שאלה בדרך כלל ליל שבס הוא לא שותה תה לא עכשיו שיומטב הוא ערב שבס הוא עכשיו הוא יבשל דווקא יחמם מים ביום טף לצור שבס תה אבל הכבוד שלו הוא לא על השקל של ת הכבוד הוא כדי מה >> ערב תבשילין עם >> עם רוח יפה אמר רבי של אמר לא אין שום בעיה זה לא נחשב ברוך שאני צריך אלא סוף כל סוף כמו שאתה אומר אני אני רוצה לשאול ת מצוין אבל שם זה שתי דברים אני עכשיו שותה ת אומר לו מה הכבוד שלי ככה אבל סוף כל סוף זה שתי דברים אבל פה הוא אוכל על מנת אז השאלה פה לבטל את הערב תבשיל לאכול כדי שזה לא יהיה בצריך אבל מה יש לחלק רבו בטבל אבינו מחלוקס הסטייפל ורב שך אם זה נח שבו שצריך אפשר לחלק פה הוא מסבור מאוד מאוד מאוד מעניין ואנחנו נוסיף על זה יש לחלק למה בטבל תשמעו טוב בטבל מה קרה בטבל יש לי פה פרס של טבל הפרשתי תוזרס הכל נגמר נגמר הסיפור הכל מצוכן אתה עכשיו רוצה לבטל את התומס מייסרס כדי לברך לא אתה לבטל את כל מה שעשית כדי לברך הסטייפס יש יש לדון הסטייפה זה ברוך השנה צריכה פה מה הוא עשה הוא עשה בצהריים ערב תבשילים הערב תבשילים בינתיים לא כל שום דבר. מה זה היום? ערב יום טף לבשל לשבס אני לא צריך אותו. זה מה זה עוד מעט זה יום טף עוד מעט בלילה זה יכול בלילה יתיר לי לבשל ביום טוב לשבס. אז כשאני אוכל אותו מה אני עושה? אני עושה שהעירוב לא יכול. כאילו זה עדיין לא חל. זה עדיין לא חל. הוא לא יתן לי שום דבר בינתיים. בינתיים זה יום חול לא צריך אותו. אני עכשיו אוכל אותו. הפרשתי עירוב בלי ברוכה. אני אוכל אותו שזה לא יאכל בלילה. יכול להיות זה כבר לא אולי גם זה לא. אבל פה יש ספור גדול לחלק. זה לא נחשב תו ברוך שנצריכה. למה אני לא מבטל מה שעשיתי? בינתיים לא עשיתי כלום שמתי אותו בצד אני רק גורם שלא יכול אולי בזה גם הסטייפולי גם יודע לי שמה שמותר זה לא נחשב גיר ברוכי שנצריך והברך הזה יכול לוותר סיבה שהוא יוכל >> מה >> בלי לאכול שתבר בלי לאכול זה עדיין לא >> רגע רגע רגע רגע רגע רגע זה בינתיים אם אם הספור הזה נכון להגיע עוד מעט כן >> לפי זה גם אם הוא ברך הוא עכשיו רוצה לבר עוד פעם הוא רוצה לברך הוא כל כך מהברכה הזאת רוצה מהבר או יפה יפה אם הסבוע הזה נכון אתה רוצה ללכת עוד דרגה אז אם כן אז אפילו ככה אולי מר זה זה יש לפל לא לא משלו אבל אתה הולך הלאה יכול להיות אני הורה שומע עכשיו ככה אם זה אם הספוא הזה נכון סליחה >> או זה יכול להיות שאם הוא אוכל אותו אולי הוא מוב לבטל הבוכר למפריע הבכל לבטל יש נידון שלם בזה למר שמי שעל תומס מיזרס מי שבירך יש צ'ובס חסם סויפה שמי שהפריש תומס מיסס ברוכה ואחר כך הוא שואל החסמסיפה אוחז לא ברוך לבטול למפריע תשוב זה חס גם שהוא ביטל למפריע זה לא בכה צריכים לדון אם פה פה צריכים לדון אם יכול להיות זה לא מדסכם מכאן לבוא למפריע יכול להיות שלא אבל קופונים זה נושא מאוד נכון עכשיו אם זה נכון רוצה רק להוסיף עוד קניץ' אחד דבר מעניין מאוד עוד קניץ' אחד אנחנו יוד יש המורד כחידוש החופצין כותב בראש מה קורה אישה אישה שדליקה נרות למה נדבר על ערב תבשילים ערב שבס אישה הדלקה נרות פתאום דיברו שמה ילדים עשו בל בלאגן היא שכה לברך שכה לברך להלגני של שבס אומלום אנחנו בני אשכנז תמיד מברכים אחרי יד לוקה אחרי דלוקה תמיד אבל זה רק סמוך עבר [נחירות בוז] 10 דקות אוי לא בירכתי בל >> לא בירכתי >> אישה בליל יוד שנקבל בשערב שי רוח שקה לא ככה מגה >> זה תלוי זה תלוי אם יצאו נגיע אז יסביר לך את השם מה לוכה אז כתוב בבירלוכה המור כחידוש אומר הביר הלוכה שכל זמן שעדיין לא הגיע השקיע ועדיין יש הצלך היא גם יכולה להדליק היא יכולה לברך עוד פעם הבוכה רגע לוכה מביא מביא אלב שכל זמן שלא הגיע שקיעות שמותה להדליק יכולה לברך מוסיף הגון הצדיק חב שלו זלמן אויבחזל שאפילו אומנם היא כבר קיבלה שבס אז היא בפועל לא יכולה לברך אבל היות שזה זמן את הדלוקה עד שקיה כן היא יכולה לברך להלני שלא ו20 דקות חצי שעה בלוחב שבא כך כתוב בלכשבס כל אחד ישאל שאלה כל אחד ישאל שאלה לא מזמן היה לנו חנוכה בחנוכה כתוב מפורש בתוך ר עו שמי שמדליק בני חנוכה ושכח לברך אז אומר המשנה מביא כל זמן שלא גמרת להדליק את לברך שגמרת להדליק אתה לא יכול לברך את כתוב מפורש מפורש אחרי הדלוקה אתה לא יכול לברך ופה אומר המשלב רבי אלוכה שבני רשבס אחרי הדלוק עד שקיע הידות שמותר לך להדליק חנוכה גם כן מותר לי להדליק כל הלילה ואף על פי כן לא יכול לברך מר מה החילוק? מה מה החילוק? מה החילוק בין שבס לחנקה? התשובה הוא וחנוכה קופסו >> אין זוק. למה קופס אין זוק? הדוקס מצווה. היות שנגמר המצווה אתה לא יכול לברך בשבס המצוו לא הדלוקה בשבס המיקדלוק זה לא בגלל מהסדלוקה היק מצו בשום בשביל סוד שבס של כושר ולכן אם נכב נרות לפני שנהנתו מהנרות בטח חייבים חייבים חייבים עוד פנדליק ממילא מה המצווה הולך עדיין נמשיך אז מה אני יכול אפילו לב החידוש לברך על נר שבס אפילו חצי שעה לדלוק כך אומר לפי זה היהודי הזה טוען אם אנחנו אמרנו שגם בערב תבשילין אומנו עשיתי ערב תבשילים בצהריים א אמרנו שעדיין לא חל עד הערב אז זאת אומרת עוד לא נגמר את המצווה אז הוא רוצה להגיד אולי אולי אפילו מה אפילו בלי לאכול ברגע שהוא נזכר שלא בירך לא מלוך חברך ואני יביא לו ראיה כתוב מפורש מי שלומד דירשו הלכס עירובין עכשיו היה לנו לא מזמן בשסו כתוב מפורש המשתבור המביא מה קורה בערב חציירוס ערב הוא עשה ערב חציירוס בצהריים ושכח לברך אומר המשנבורה שעד שבס יכול לברך היות שזה רק חל בכניסתס השבס אז אם כן לחירה גם פה אותו דבר היות שהתערב תבשיל חל רק בשבס לא חוירה [נחירות בוז] יכול לברך רק מה אפשר לחלק שבערב חצי רויס היסוד הוא מה זה ערב חצי רויס שכולם גרים באותו בית דרים באותו בית זה רק בתחיל עשה שבס כל זמן שעדיין לא נכנס שבס עדיין לא כל חצי היסוד של ערב תבשילים היסוד של ערב תבשילים הוא הפוך [נחירות בוז] עשיתי כבר ביום חול ההטא של ערב תבשיל כבר ביום חול התחלתי כבר לשבס אז שם ברגע שבשלתי בחול התיקון מה שהייתי צריך נכון למיס זה נוגע לי רק בשבס אבל יסוד הוא שבכל התחלתי כבר זה יכול להיות שזה לא דשב קופונים שאלה מעניין מאוד איך דין דיון דין עכשיו ככה אנחנו רבו יסאי אנחנו ערב שבוס יש לי שאלה אליכם הקדוש ברוך הוא בא שואל את האוילום רוצים את הטויר או לא? מה קציב בוא שתי דור מה קציב ב לאי רצח לא השיג נויף אנחנו כן רוצים לגנוף כן מה לא יודע אם מותר לי לשאול שאלה לא יודע אני אשאל אתכם בשקט בשקט אם היו שואלים אותי ואני רוצה להציע את התורת לגויים אני אומר למשהו אחר אתם יודע מה מה כתוב בתורה בשבס בצהריים אתה אוכל צ'ולנט ואחרי זה אתה מגלגל במיטה שש שעות או או יצר תצו לזכ מדברים לעניין או אולי גם שבע גם שבע שעות או יפה או הייתי אומר אומר להם יודעים מה זה סוכה יושבים בסוכר איזה שנדליה איזה פיפרצ'ינס איזה איזה כל הקישוטים או או או או שצי מה זהצלם משהו משהו מעשי כך לאכור אפשר לישון התשובה הוא תשמעו טוב הקדוש ברוך הוא אומר להם כתוב לא ישי רצח ולא השיג נויף הם אומרים אנחנו רוצים לגנוב ורוצים לרצוח. אומר להם הקדוש ברוך הוא, אתם לא מבינים, אתם תקבלו את הטויראה. הטויר יעשה שאתם לא תרצו לגנוב. התורה יעלה אותכם לאטמוספריה אחרת. אתם לא תרצו לרצוח. עם סוג אחר של חיים אם מוסוג עם וחי אוי למנות חיים אתה לא אנחנו רוצים להישאל למטה לגנוב ולרצוע אה לא רוצים להשתנות לא רוצים אז זה משהו אחר יסאים סיפור סיפור השבוע בוא יודע מה יש השבוע סיפור אחד השטרן הציע לו שידוך שידוך דוך ואצלם מברים גם על הזידס מהזידה אל תזיד שמעתי אומר לשטחן שיש זידה אחד שמגוש שבמגוש [נחירות בוז] מגוש מגושם אמר לו השטרן לא הוא כבר לא חי הוא כבר לא חי נו בדיב לא חי בתקע ש השיר נעשה הולכים לחתונה רודים פתאום פתאום הוא יושב בחתונה, הוא רואה בצד יושב אחד המוסיים וחצי רוכבוי שקוע בתוך האוכל חותח מכל כל האף שלו הוא שאל מי זה זה הסבא הוא הולך לשטחן אומר סליחה סיכמנו שאלתי אותך אתה אמרת לי שהוא כבר לא חי עכשיו אומר לו השטחן זה חיים הוא חי הוא לא חי בכלל הוא לא חי זה חיים שאלת הוא לא חי אלו ששקורים בגשרינו מה תוכל חלקנו מנועם גרלינו שאנחנו זוכים להיות דובק בתורה אה יושבים פה יושבים לומדים תורה עם כל הכסף שבאו לו אי אפשר לקנות את הסמכסת מה שאנחנו יש לדעת שמי שדובוק בתחסם סויפה אמר שאלו את החסם סויפה איך אתה זוכר כל הטר כולו אמר חסם סויפה פגשתי בשתי אנשים ביום אחד אחרי שנה שכחתי לגמרי שפגשתי אותו והשני אני זוכה עד היום מה החט זה שפגשתי אחד סתם פגשתי שלום מה נשמע השני פגשתי בחתונה בש"ס שמחה בריקוד אה זה זוכרים אומר חסיפני לומד תוירה אני לומד תוירה בשמחה בריקוד תוסקת דבינסמות זה נשאר [צרחות] אשרינו טוב חלקינו מנועם גרלינו שאנחנו נזכה בקרוב לקבול אולי כפיל השנה משיח יבוא היום משיח יבוא אחד פעם נסע לאמריקה רב אלשוי ראש ישיבס פילדלפיה הוא נסע לאמריקה הוא חזר לפילדלפיה הוא נכנס למשגיע חפחסק חס אתה נוסע לאמריקה המשיח בא אני אמר אמר לך בחסק מה יהיה אתה יהיה באווירון באירפלין ואתה שמע בדרך שמשיח יבוא אותו נוסי על אמריקה מה זה אמריקה אמר לרבי אם אני שומע על האירפליין, על האוירון שמשיח יבוא, אני אגיד לפיילט מיד לחזור. עד בדרך אנחנו חוזרים. השם יעזור שאנחנו נזכה בקורב לפי הספשינו באות השנה כולנו נעשה קום חגיגה ביחד ונזכה וסחזנו עינינו בשובך כל ציון ברחמים. אמן. ישאר כוח עצום לגן הרב דינר שליטה מגדולי הפוסקים על הדברים המסוקים מדבש בנוף חבריני שליטה שמלבד העמדת והרבצת התורה בישיבה פועל גדולות ונצורות גם למען קובע תים לתורה לחזק ונזכה לשמוע עכשיו מדיברותיו ישר כוח עצום לראש הישיבה >> [נחירות בוז] >> יש ברכה שהיא גם כן ברכסתירה, היא לא כל כך ידועה ומוכרת. אבל המחזור ויטרי מביא שאצלהם המנהג היה כשמברכים כשעולים לתורה בחג השבועס אז זה נוסח מיוחד שכך [נחירות בוז] היו אומרים וכך מביא המחזורי קודם שואים הרב רוכה כשקוראים את עשרת הדיברות בחג השבועות יומה אחינו אחינו אחינו א לאס שנוס הקדוש ברוך הוא לד רבנו בר סיני וניג השם ור כל בוס יחד כיפי השם דיבר בבוקר לרוס ברוך הוא ואז אומרים ברוך הוא כן כמו שאומרים בכל עלייה לתורה ומברכים ככה ברוך אתו השם אלוהיכנו מלך אוילום אשר בו חר בתוירו הזויס ורוצו וקידשו והנחילו לאויסאו ברוך אתה השם שם לא יסנה תוירו אז כבר מובא בירושלמי שבקריאת התורה שקוראים בשבועס את הסרס הדיברס קוראים את זה בטעם העליון ולא בטעם התחתון לפי הדיברות ולא לפי הפסוקים וגם כשלא היו מברכים ברכסטוירו רק בתחילה ובסוף על הקריא של חג השבועות של הסרסדיברוס היו קוראים ומפורסם וידוע שם הבריס קרוב שיש פה כין מים מאוד של קבול הסטואירו ומהו באמת המקור של הברכה המיוחדת הזאת שמביא מחזוב אז זה מובא בדבורים רבו גם בפסיק דרב קהנה אומר רב לזר איזו הברוכה שבירך מושה בתויר תחילו כשמוישה עלה לקבל את התורה מה היה ברכסתירה של משה רבינו ברוך אתו השם אלו כנו מלכום אשר בוכר בתויר הזויס וקידשו ורוצו באיסו אז את הברכה הזאת נהג גם מחזור ויטרי שאצלהם ברכו את זה כשהייתה הקריאה של חג השבועות של הסרסדיברה ברכו את הברכה הזאת והשאלה נשאלת אנחנו מברכים על מה שקיבלנו את התירה [כחכוח] אברוכי ונוסן לאיסאו לא ללומדו לעוסקיה להוגיה מה זה המשמעות שבתוך נסינס התוירו עיקר המשמעות הוא אשר ברוך בתויר הזס וקיצו ורוצאו מה זה לעשות את התורה זה לא לעשות את המצוות ורוצהאו מה זה אוסיו אנחנו יודעים מה זה לומדה מה זה הוגעה מה זה כן מה זה ורוצאו מה המשמעות של הברכה הזאת שאותה בירך מוש משה רבינו על קבול הסתירה ואנחנו רואים שיש עוד משמעות לברכה סטירה ורוצו באויסו אז בהקדם רק אני רוצה להוסיף עוד משהו בהקדם לביאור המשמעות של הברוכה הזאת הפרשה שכמו שמובא בגמורה במגילה קוראים אותה תמיד לפני שבועיס פרשס בחוקו ישראל אז הלושן בתורז כנים הוא כזה אם בחוקסתליךו מלמד מסעבה שיהיו ישראל מילים בתורו וכן הוא מרוע מי שמע לי ישראל בדרוך ליחו כמעט אויבה מכניע ועל צרם ישיב ידי לא הקשבת למצבו יס ו כנער שלומיך וצד רגלי הים והיא ככל זרכה וצצאי מך כמוסוב לא יקר ת ולא ישמ את שמו מלפוני אז אם בחוקוסי תליכו אז בראשונים כתוב ברייבד ועוד אם זה כזה לשון בקשה אם בחוקו הקדוש ברוך הוא כאילו מתווה מבקש מאיתנו אבל שמעתי פעם רב דוב סולובייצ'יק שהוא שאל אם בחוקיס את אליךו מתחיל מיד התיר אז כ אני מלמד שעמוק יצא וש ישראל מילים בתוירו וכן הוא אומר לו מי שומע לי ישראל בדרוך היה לי איפה כתוב פה המילוס בטרת לא הקשבת למצו יסאי איפה כתוב פה מלוס בטירה אחר כך כתוב בהמשך אם בחוקס תלכו יכול לו המצווס כשהואס מצוי תשמרוסיסמורס אמני מקס בתור זאת אומרת יש פה יטור בעצם בחוקסלי ליחו איפה יש פה משמעות של המלוס בתוירו בחוקותיי יש חוקים יש משפטים זה מצוות וציוויים שהקדוש ברוך הוא מצווה אותנו אבל איפה כתוב במילים מבחוקסיתליכו יש פה איפה המשמעות נכנסת שתמליון בתואירו אז בסדר אחר כך בהמשך מובא שיש יטור כמו שאומר התורס כהנים יאכל אלו המצוו כי בחוקוסה זה מצוו כשהוא שפס מצויסתשמרוסמוסמרי מצוו מה אני מקיים מחוקס תלך סמילים בתורו טוב אולי זה ללמוד תורה מה זה תו המיילים בתוירו אבל בכל אופן פה יש איזה יתור יש איזה ילפוסה שמזה לומדים שמחוקי סתלכו לא סמלי בתורו אבל מה זה לו המי שמעלי ישראל בדורך ילכו עמוקשת בתור הקשבת למצו ישראל איפה כתוב פה המלוס בתוירו נחזור לעניינה של ברקסטרה הרמב"ם מתחיל לטלכס למותרה נושים ועבודים וקטנים פטורים אתלמותרו אבל קותנובחיב ללמד תוירו שנאמר לומד מוסבניך לדבר בו אז סתם הערה בדברי הרמבם הרמבם מתחיל קודם כל ממי שפטור קודם הוא צריך להתחיל מהו החיוב ומי מי חייב ואחר כך להגיד מי פטור הרמח שיש מצווה ללמוד תורה ונשים פטורות נושים ועבוד מקטן פטורם תלמוד תראה ככה מתחיל הרמבם מטסלמות אבל קותנוב חייב ללמדו שנאמר ולמדתם בניכם לדבר אחר כך הוא ממשיך כשם שחייב אדם ללמדס בנוי כך הוא חייב ללמדס בן בנוי שמה עבודתם לבניך ולבני בניך ולא בנוי ובן בנוי בלבד אלא מצווה על כל חוכום וחוכום מישראל ישראל ללמד את כל התלמידים אף על פי שאין בונוב שנאמר ושננתם לבונכו מפי השמואל לאומדו בונך לתלמידך שהתלמידים קרוים בונים שנאמר ויצו בני הנביאים אם כן למה נצטווה על בנוי ועל בן בנוי להקדים בנוי לבין בנוי ובין בנוי לבין חבריי אז מצווה ללמד אדם חייב ללמד את בנו תורה וללמד גם להחיר עם תורה וממשיך הרמבם בלוחג ג מי שלא ילמדו אדם שאביב לא לימדו תורה חייב ללמד את עצמו כשיכיר שלמה ולמדתם אויסום ושמרתם לאסויסום וכן אתה מויצא בכל מקום שהתלמוד קודם למיסה שהתלמוד מביא לדמיסה ואין המיסה מביא לידת תלמוד אומר הרמבם אדם שלא זכה ואביו לא למדוד תורה אבל כשהוא יכיר כשהוא מגיע לשיעור שהוא כבר יכול ללמוד לבד. חייב ללמד את עצמו. והמקור לאותו חיוב שומע הרמב"ם שאדם חייב ללמד את עצמו כשלא לימדו אביו. שנאמר ולמדתם אויסו ושמרתם לעסויסו. מפה מוכיח מפה מעמיד הרמב"ם מתחילת הלכו סלמותר את עיקר החיוב של אדם ללמוד תורה. והשאלה נשאלת אנחנו יודעים שעיקר החיוב של תלמוד לומדים אותו מבשוח בחוב קומכו ליום שספר התורה הזה פיכו והגיסב יומיו ולילו הרמבם מביא פה פסוק נוסף ולמדתם אויסום ושמרתם לסויסום ועם זה הרמבם מתחיל אתכסלמות רק אחר כך אחרי שהוא מביא פה הרבה הלוכס מלמדים ודינים שונים בלוכח ח מוסיף הרמבם כל ש מישראל חייב בתלמוד בין אוני בין אושר בין שול בגוף בבעל ייסורים בין בוכ שיזוקן גודל שתוששכוכוי אפילו ני מספר נס מנצדוק מחזר לפסוכים ואפילו בעלי אישוב בונים חייב לקבוע לו זמן לתלמותי ביום ובלילו שנאמר וגיסא ביום ולילו אז הרמבם מחלק לכאורה לשניים את מצוותה וחיובה של חיוב לימוד תלמוד תורה בתחילת לכוס תלמותר הוא מעמיד את זה שמי שאביב לא לימד תורה חייב ללמד את עצמו כשיגדיל שנמר למדתם אויסו משמרתם לעשו רק אחר כך בלוח הוא מביא את המצווה שאדם חייב לקבוע אתים לתר ביום ולילו שנמר הגיס ביום ולילו והשאלה נשאלת מה המשמעות של החלוקה של הרמבם זה שני מחייבים שונים שני חיובים שונים חיוב אחד ולמדתם אוסם ושמרתם והסויסום חיוב שני והגיסה ביום ובלולה לכאורה כוונת דברי הרמבם זה לדברי הגימורה במנוכס דף צט עמוד ב ששם מביאה גימורה ששאל בן דמו בן החויסה של רבי שמואל את רבי שמואל שאל את הדוד שלו בן דמה שאל את הדוד של רבי שמואל כגון אני שלמדתי כל התויר כולו לא מה הוא שעצב ואל מד חוכמה זיבוניס אני כבר למדתי כל התורה כולה מיני יכול לצאת וללמוד חוכמה זיבוניס אמר לו ענה לו רבי שמואל צא ומצעשו שהיא לא מן היום ולא מן הלילה הוא למד בחוכמה מסיבוניס שנאמר ליום הוא ספר התור הזה מפיכו וגיסה ביום ולילו רב בן דומו כשהוא הגיע לדוד שלו לשאול אותו האם אני יכול ללכת לאוניברסיטה ללמוד חוכמה זבוניס הוא הקדים הקדמה כגוינני שלמדתי כל התויר כולו זאת אומרת שהיה ברור לו שלפני שהוא למד כל התירקו לו הוא בוודאי לא יכול לבוא לדוד שלו ולשאול אותו אם אני יכול כעת ללמוד חוכמה זבוניס אבל אחרי שכבר למדתי כל התורה כולו האם עכשיו אני יכול ללמוד חך מסיבוניס אמר לו הדוד שלו רבי שמואל יש עוד חיוב דהיינו יש חיוב אחד שאדם צריך לדעת את כל התירו כולו יש חיוב נוסף שגם אדם שיודע את כל התירו כולו אבל הזמן של כל רגע ורגע ליום הוא ספר התורז פיכו וגבי ולילו הזמן גם מחייב אותו בתלמץ וסתלמותרי גם אם אתה יודע את כל התירוק כולו מאיפה לכאורה נלמדים שני החיובים האלו פשטות הדברים היא שזה מה שהרמבם מחלק את המצווה ואת החיוב של תלמוד תייר לשניים וכשהרמב"ם כותב שמי שלא לימדו אביו חייב ללמד את עצמו לך שיכיר אומר הרמב"ם מאיפה לומדים את זה ולמדתם אויסום ושמרתם לעסיסו ואז שמפחתם לעשו איסור ממשיך הרמב"ם אומר וכן אתה מוצויצא בחולמו קוים שהתלמוד קודם למיסה ושהתלמוד מלידי מיסה שואל הכסף משנה תיבת וכן אינכל לי מה הוא מתכוון וכן אתה מויס בכל מקל מודגודל במיסה מה זה נוגע [אנחות] ויש לישב דחי קומה אף על פי שלא לימדו חייב ללמדס עצמו ותיד שהוא מצוב ובכך שהרי מצינו בכל מקום קודם התלמוד למיסה שהתלמוד מולדמיסה ומחר שהוא חייב לעשות חייב הוא ללמוד אומר הכסף משנה רמא אומר לנו המצווה של תלמוד תיראה היא לא רק מצווה להגות בתורה יומום ולילה מצד החיוב של תלמודר עצמו אלא אדם חייב לעשות נצטוונו בתרייג מצוו נצטוונו לחיות מהלך חיים של יהודי. אדם שלא למד ואדם שלא למד תראה. איך הוא יכול לדעת? איך הוא בלי למדתם אויסום? איך שייך הושמרתם לאסויסום על כורחינו ההושמרתם לאסויסו מחייב אותנו בלמדתמויסו. ומה שהרמבם אומר שמי שלא לימדו חייב ללמדס עצמו אדם חייב לדעת את הדרך אשר ילך בה ואת המעשה אשר יהיה אסון. אדם צריך לדעת שהוא קם בבוקר באיזה צד לקשור את הנעליים, באיזה צד איך להניח תפילין ואיך לשמור שבס אם הוא לא ילמד את כל התירה הוא לא ידע איך לחיות כיהודי אז החיוב שלו שמרתם לעשו סו מחייב אותנו ולמדתם אויסו ולכן אדם חייב אומר כסף משנה היות והוא חייב לעשות אין שום מחתים זה שהוא יודע לעשות בלי שילמד איך לעשות לכאורה מתבקשים פה פה בדברי הרמב"ם דברי אביס הליבי המפורסמים בפרשס משפוטים שכלל לישראל כמו שהגמור כותבת התורה בפרשת משפטים ויקח ספר הבריס ויקרו באזניה וימרו כל אשר דיבר השם ניסה ונשמע אומרת הגמורה בשבס דור אשרי פסיימי שש הקדימו ישראל ניס לנישמו יורדו שיש ריבו של מלוכי השוס וקשרו לכל אחד מישראל שני קסורים אחד כנגד נייסה ואחד כנגד נשמע. שואל הביסליבי, יש פה שתי קבלות, קבלה של נייסה וקבלה של נשמה. ובגלל שהיו שתי קבלות, הם זכו לשני כטרים. כתר אחד כנגד נעשה, כד אחד כנגד נשמו. אז למה אנחנו מתנים את הקבלת הכטרים? למה כתוב בגימורה שבגלל שהקדימו ניסה לנשמע? ואם הם לא היו מקדים ניסה לנשמה ו אומרים קודם נשמע ואחר כך נעשה גם יש פה שתי קבלות גם מגיע להם שני קסורים למה דווקא הקדמת הניסלנשמ זאת שמכוחה זכו לשני קסורים למה זה תלוי בהקדמה של הביסליבי ונראה לי אומר הביסליבי ויובן למה אמרו ישראל נעשה ונשמע ולא נשמע ונעשה אז הוא מביא כתוב בזוהר הקדוש נעשה בעובדין טובין ונשמע בפסגום מן דאוריסה נעשה זה קיום המצוות לקיים את המצוות שכתובות בתורה נשמע זה ללמוד תורה נשמע פסגום מדאוריסה הרי דנעשה וקבלה על קיום המצוות ונשמע וקבלת לימוד התורה הקדושה והנה ידוע דלימוד התורה הקדושה הוא משני פנים אחד כדי לדע אך הוא מה לעשות ואם לא ילמד אך יקיים ולא מה הארץ חסיד וגם אנשים שאינם חייבות בלימוד התורה מכל מקום מחויבות ללמוד במצוות הנוהגות בהם כמו דיסא בבית יוסף סימן מזם הרוקח דמשומך הם מברכות ברכסת אמנם באנשים יש עוד מעלה אחת על אנשים זה נשים בלימודם אינם מקמות שום מצווה עשה רק ומבוא לקיום המצוות ונמצא דלימוד אצלמה ומבוא להתכלית שהוא קיום המצוות והוא לא תכלית בעצמו אבל באנשים והלימוד גם מצווה תעשה לעצמו כמו הנחת ותפילין וכדומה נמצא בבית בחינות מבוא להמצוות גם תכלית בפני עצמו וזה הודעית במחסד דף צט שואל בן דומו בן החויס של רבי שמואל את רבי שמואל גניש למדתי את כל התיאורים כולו מה הוא שלמד רחמו סיבוניס אמר לו צריך לבדוק שעה שלומד יום ולילה כמו שהזכרנו ואם מצד החיוב ללמוד כדי לדעת קיום המצווה כבר יצא יודע כל התורה כולה הוא איך לעשות דבר נעשה לזה תכלית אין לו להימשך יותר מפי הצורך לאותה התכלית אבל מצד עצם המצווה של תלמוד תורה הוא צריך להמשיך ללמוד ונאם היו אומרים ישראל נשמע ונעשה לא היה במשמעות קבלתם רק מצוות אלא שמוכחים ללמוד קודם כדי שדעו איך לעשות והיה נשמע נמשך ומבוא לנעשה נעשה עבירה תכלית ועבירה קבלה אחת אומר הבסליים היה נשמע ונעשה הפירוש התכלית היא לעשות כל מה שאנחנו לומדים זה לדעת איך לעשות אז כיוון שזה רק חתמצא בשביל להגיע לתכלית של העשייה לימוד הוא בעצם לא מטרה בפני עצמו אז זה רק קבלה אחת אבל אחרי שכלל ישראל הקדימו נעשה איך תעשו אם לא למדתם אתם תדעו דו איך מה לעשות אז בנעשה כבר מונח שצריך ללמוד כדי לדעת איך לעשות אז בשביל מה צריך עוד פעם נשמע אחר כך על כוחינו שתלמוד תורה הוא מטרה וחיוב בפני עצמו ומצווה בפני עצמה אז ממילא על ידי ההקדמה שנעשה לנשמע זה לא קבלה אחת אלא זה שתי קבלות אז לכאורה יש לנו אם ככה הסבר נפלא בדברי הרמבם הרמבם מתחיל את החיוב הזה שלמדתם אותם כדי לקיים ושמרתם לעשותם זאת אומרת שזה הלימוד שהוא יכתמצא כדי לדעת איך לקיים שזה החלק של נעשה וחוץ מזה יש את החלק של נשמע מצוות תלמוד תורה של וגית ב יומם ולילה עד כאן טוב ויפה מה זה למה הרמבם מקדים שאנשים ועבדים פטורים את עמוד תורה אבל קטן אביו חייב ללמדו ואם לא לימדו אביו חייב ללמד את עצמו לך שיקדיל אישה לא פטורה מזה אם כל כוונת הרמבם כפשוטם של דברים רק להגיד לנו שיש חיוב ללמוד כדי לדעת איך לעשות ונשים הם יכולות לקיים את מה שהם מחויבות בו בלי ללמוד הרי על זה מביא הבס יוסף בשם הרויקח שכיוון שנשים שחייבות לקיים את המצוות שתלויות שהם מצובות בהם או את כל הלוים של התורה גם הם לא ידעו לשמור שבת בלי ללמוד הלכות שבת אז גם הם מחויבות באותו חיוב אז למה הרמבם מתחיל נשים ועבדים פטורים בתלמוד תורה קטן אביו חייב למדו לא לימדו אביו חייב למד את עצמו שהגדיל בלימוד הזה אם זה כל המשמעות של דברי הרמבם אז ודאי שגם נשים חייבות אפילו מברכות לסבר כסתיר אז עדיין לא הבנו מה רוצה הרמב"ם, אבל הרמב"ם רומז לנו כנראה את ביאור דבריו ומה שהרמב"ם כותב לנו, "וכן אתה מוצא בכל מקום". הרמב"ם כשהוא בא להגיד שמי שלא לימדו אביו חייב ללמד את עצמו לך שיגדיל, אומר הרמב"ם, "וכן אתה מוצא בכל מקום שהתלמוד גדול ממעשה, לפי שהתלמוד מביא לידי מעשה." זאת גמרא מפורסמת בקידושין. כבר היו רפון וזקינים מסובים בליס בסנטזו בלוד נשאלה שלה זו בפניהם תלמוד גדול או מעשה גדול נענה רב תרפון ואמר מעשה גדול נענה רבי עקיבא ואמר תלמוד גדול נענו כולם ואמרו תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה והרמרל שואל שאלה שמתבקשת מאליה בדברי הגמור שם וקשה כי בשביל שהתלמוד הוא הכנה למעשה והביא לידי כך יהיה הוא גדול וכי הולך ללמוד אשר אשר הליכה מביאה גם כן ל ידי תלמוד ו בשביל כך תהיה גדול מתלמוד גופי אשר מבורר הביטול בזה מי שאומר שהכנה יותר מעשייה בעצמה מבואר הביטול בזה זה לא דבר שאפשר להבין אותו אם כל מה שהתלמוד גדול כמוביל דמסה זאת אומרת התכלית היא המעשה התלמוד זה רק הדרך והיכת תמצא להגיע למעשה אז ודאי שהמעשה יותר חשוב כשזה לומדים כדי לעשות את המעשה אבל פירוש הדבר כי התלמוד לא שהוא הכנה בלבד למעשה, רק שהוא עצמו מוציא המעשה לפועל, כמו שאמרנו, כי התורה היא התחלה, כל שהתחלה גורם שיצא גמר הפועל. ואם כן היא פועל את המעשה בעצמו כמו הזרע שביזרו גורם שיצא ענף לפעול, כך התורה ביזרה באדם פועל את הגמר וגמר שלו המעשה. כמובן דברי המהרל אלו צריכים ביאור וכנראה שתביור דברי המהרל נמצא בשיחתו האחרונה. של הסבא מסלבוה בשיחה האחרונה שהוא אמר לפני פטירתו שמושי תיקוצ'ינסקי כתב אותה משגיח של סלבודקה בקובץ שיצא בישיבת סלבותקה וכך כתב סבא מסלבותקה השיחה האחרונה שלו אולי זו הצבואה של הסבא מסלבותקה זה השיחה האחרונה שלו הוא כותב ככה תלמוד גדול שמביא לי על ידי מעשה אדם הלומד על מנת לעשות גדולה מעלת לימודו שמביאה למעשה הוא מעשה גדול יותר מן הלימוד ואין הכוונה שלימוד התורה הוא הכשר והכנה גריידה למעשה גרידה למעשה הנעלה מן הלימוד אלא שהמעשה הוא מהות של תורה וכשם שלימוד התורה במחשבה הוא תורה במחשבה ולימוד בדיבור הוא תורה בדיבור כך גם מעשה קיום מצווה שהוא מימושהש של תורה הוא תורה עצמה ואינו דומה קיום מצווה של יהודי המקיים את המצווה רק מכוח ידיעתו את חובתו לקיים את המצווה ותלמיד חוכם הבקי בכל פרטיה ודקדוקיה של המצווה הוא מקיים את המצווה לפי ידיעתו את התורה והופך בה קיום המצווה לחפצה של תורה וזה שאמרו חז"ל תלמוד גדול שמביא על ידי מעשה כלומר שעל פי הלימוד תקווה דרגת תורת המעשה שבקיום המצוות וזוהי תכלית נתינת התורה לעם ישראל שיהיהו את פעולתיהם הגשמיות לחפצה של תורה הפיכת המציאות לספר תורה מחשבת האדם בתורה ספר תראה דיבורו של אדם בתורה ספר תראה מעשה קיום המצוות של האדם ספר תראה אומר פה הסבא מסלבותקה יש מעשה ויש מעשה יש מעשה שאדם עושה אותו מקיים את חיובו מה שהתרה אותו בקיום המצוות אבל אדם שמביא ומוציא מן הכוח אל הפועל את מה שהוא לומד והוא מקיים והוא מרומם את מציאות חייו מכוח מה שהוא למד אז התורה כבר מפחה בכל איבריו זאת אומרת התורה בעצם עומדת והיא זאת שמקיימת את המעשה כשאומר לנו המהרל שהתורה לא רק מלמדת לנו איך לקיים את המעשה היא מולידה את המעשה הפירוש הוא שאדם שלמד מסכת סוקי על בוריה וככה הוא מקיים את הסוכה שלו הוא עושה פה מיסה של קיום טוירו הוא לא רק עושה פה קיום מצווה הוא מעלה ומרומם את את המצווה שלו לדרגה של טוירו למיסה של טוירו כנראה שזה מה שהרמב"ם מה ללמד אותנו אומר הרמבם ודאי נשים חייבות נשים לא חייבות להפוך [נחירות בוז] את המיסים שלהם את המצווץ שלהם לחפצה של תורירות הם צריכים לדעת מה לקיים אצלהם זה רק איכשר ומובוי. ודאי שהם צריכות ללמוד אבל בטוירס תלמודיר הם פטורות. הם צריכים לדעת מה לעשות אבל תלמודר הן פטורות. אומר הרמבם אבל כל זה נשים אבל אדם גם שאביו לא לימדו חייב ללמד את עצמו לך שיגדיל שנאמר ולמדתם אויסום ושמרתם לסויסום. וכן הואמר מוסיף הרמב"ם כן אתה מיץ בכל מוקים שהתלמוד גודל ממיסה שהתלמוד מיודמיסה זאת אומרת שכוחה של התורה להפוך את המעשים שלנו מעשים של תורה אומר הגהן ויהל אור ואף בתורה לבד יש מצווה ללמוד על מנת לעשות ולכן בתורה נו מברכים בית ברכות לעסוק בדברי טוירו ואשר בו חרבונו לעסוק כנגד מצו הגוינו ומצו יש תוירו ולכן צריך לומר קודם עשיית מצווכ שציוני השם בתוירוסי אומר הגואן הברכה של לעסוק בדברי תוירו זה לא סתם ברכה אלא הברכה היא לעסוק בדברי תיראה להפוך את התאור לעסק שלנו להפוך את את המציאות של המצווה שלנו לעסוק כנגד מצווה ומצווה יש טוירו זה לא רק מצווה כציווי של הקדוש ברוך הוא לבד אלא בקיום מצווה אם היא באה מתוך טוירו יש במצווה טוירו בעצמה אז כשמברך משה רבינו על התוירו ונסונו לאיסאו זה עסק בדברי תוירו וכשהתויר אומרת לנו אם בחוקו יסי תלייכו ואת מצבו יס תשמרו מה הכוונה אם בחוקו יסתלי לכו איפה מונח פה תו בתורו אומר המדרש רבו אם אתליךסיב חישבתי דרכי ושיב רגלי לדסך אומר דוד ריבוני שלילו בכל יום ויום הייתי מכשו פלדך ו רגליים אותי כנס מדרש דוד קשיב רגלי לדו מה פירוש בכוסלי הרב דסלר כותב אחר כך כשאדם דבק בתורה זוכר עוד שאור התורה נכנס ומתפשט בכל מעשיו כל מעשה שעושה יהיה כדור מאור תורתו ושוב על ידי עשיית כל מצוה מתחזק באור כל מיסה ומיסר קובע בעומק לבבו את אשר למד בתורה בזה הרוק זוכה לקיום המצווה בכוונה לא דבקות נמצא שהמצווה הופכת לתוירו כעשייתה יותר דבקות ואור האפשרות להגיע למציאות כזאת שהתורה היא זאת שמוליכה את האדם שהמעשה של אדם ניה לחפצה של טוירו זה המשמעות של בחוקיסתליכו תהיו המיילים בתוירו ועל זה אומר רש"י אם חוקיסתליכו אין לי פה חומש יכול מצוו תלמוד מצמרו אמני מקיים מה שומעזקנים אומר רש"י בפסוק השני מצב תשמרו היומילוים בתוירו כדי לשמור המצבס שנאמר ולמדתם אוסום ושמרתם לסיסו את מצב תשמרו זה ההמשך של מחוקוס תליכו אם אדם עמל בתורה אם אדם לוקח ומעמיד את כוחותיו ונותן את אונו ומרצו ואת תכלית חייו אל התורה אז התורה כבר מוליכה אותו גם כשהוא הולך קומפלויני אבל רגליים שלו אומר דוד המלך מולכות אותו לבייסמדרש לא הקשבת למצו ישראל אומר הפוסק לא המי שומע לישראל בדרוך ליכו כל הברכות שנאמרו פה זה אם אדם לוקח והלימוד תירא שלו מוליך אותו הוא לומד את המצוו הוא לא רק מקיים כמצוות אנשים מלומדה הוא לומד את המצווס הוא מלא אותם לדרגה של תיר אבל לא רק את המצווס אומר דוד המלך ישבתי דרוחי כשאדם מקדים ולומד תירא לפני שהוא יוצא לדרך כשאדם יודע שעיקר חייו ותכלית חייו זה התירה גם כשהוא יוצא החוצה ואם הוא מתאים את כל דרכיו ואת כל מעשיו ואת כל התנהלותו גם כשהוא נמצא במקום העבודה שלו גם שהוא נמצא בתוך החיים ומהלך החיים האישי שלו עם התירה שהוא למד היא זאת שמדריכה אותו היא זאת זאת שמוליכה אותו היא זאת שמכוונת אותו אז גם אחר כך כשהוא יוצא חשבת דרוךשיב רגל לדסכו גם זה אם בחוקסתליכו ואת מצוות סתישמרו גם בזה הוא יכול להעלות את מציאות החיים שלו לרומם אותה לדרגה של טוירו ועל זה אנחנו מברכים בקבול הסתיר של שבו אשר בוכר בעמו ישראל אשר בוכר בתוירו הזווצו וקיצו והנחילו לאיסאו אויסאו של התוירו אם זה תכלית חיינו אם זה מה שמכוון ומרומם את חיינו אנרמם לרומם ולהעלות גם את חיי החולין שלנו לדרגו של טוירו ועל זה אנחנו מברכים ברקסטוירו וזאת המהות אולי של ברכסתוירו ישאר כוח עצום לראש הישיבה הגאון הרב חבריני שליטה על הדברים הנפלאים ושוב ישאר כוח גדול שראש הישיבה באמת לוקח אחריות ופועל גדולות ונצורות גם להרחיב להגדיל תורה או להדירה לא רק בישיבה אלא מחוץ לזמן של הישיבה בסיעתא דשמיא הגאון הצדיק רבי שמעון גלאי כרגע עולה לכאן ובעזרת השם אנחנו נקיים איתו פה שוט בעזרת השם מיד לאחר מכן ארוחת צהריים ישאר כוח לכל הציבור על ההשתתפות ישאר כוח גדול אני גם רוצה להודות מאוד מאוד למשפחת לפולינסקי על השיתוף פעולה מלא פה לעליון נשמת אביהם שנפטר לפני כמה חודשים רב אורי בן הרב רבי יעקב שכידוע היה גביר המס אבל היה באמת דמות למופת של שעשתה עשה תורתו עיקר ומלאכתו הראי ובאמת מאוד ראוי שיום כזה יהיה בהחלט לעילוי נשמתו הרב לכם כן טוב הרב גנל עוד לא נכנס טוב היות ו יש הרב מעולה אם לא נעשה מנפש אחת טוב הוא ממש עולה במעלית אז לא נתחיל פה מנחה בסדר ישר כוח למורנו הגון הצדיק רבי שמעון גלי שטרח והגיע במיוחד לחזק אותנו בדיברותיו אנחנו נזכה לקיים איתו שוט מיוחד שואל השאלות יהיה הרב הגהן רמישראל מאיר ארן פרויד שכך [כחכוח] ראשית כל בשם הקהל הקדוש המארגנים מודה למורנו ורבנו שליטה מי כמונינו יודע כמה לרב כל דקה חשובה ונחוצה בטח בערב שבועס, אבל הרב כל כך מעריך ומכיר את הכינוס המיוחד שיש פה היום אז הרב טרח והגיע בערב שבועס. אולי נתחיל לפני שניגש לשאלות מהיום יום נתחיל אולי מעניי דיומה של ערב שבועס. כולנו יודעים כמו שקיבלנו בישיבות שההכנה לקבול הסטוירו זה קיבלתם עליכם אול תורה. כידוע הירושלמי אומר שבכל המוהדים מוזכר בקורבנות העניין של חטוים בשבוע זה לא מוזכר כיוון שקיבלתם עליכם עול תורה מלא אני עליכם כאילו לא חטאתם ממיכם נכון לשבו את זה קבלת טול תורה טוב אז כשנמצאים בישיבה אז זה מובן בזה קבלת תורה יושבים לומדים כל היום אבל אנחנו שנמצאים בחיי המעשה רוצים לדעת מה המשמעות והביטוי אצלנו לקבלת עול תורה. אני חושב שברמושגים של עול תורה שמי שתורח לפרנסתו במובן מסוים איך הוא מראה שהוא מקבל עול תורה? חז"ל הקדושים אמרו לנו, "תורתך קווה במלאכתך הרי." מה פירוש תורתך קוה במלאכתך הרי? [נחירות בוז] הרי הפירוש דרך אגב אין לי ברירה, אני צריך לעשות את זה אבל מה אני מרגיש שאני לא יכול בלי זה? אני אגיד לכם דוגמה. אני אומר תמיד, מה אהבתי תורתך? כל היום יש שיחתי. אה, אני לא מבין מה זה כל היום יש שיחתי. כל היום למדתי. מה פתאום כל היום יש שיחתי? לא, כל היום היא למדתי. היה לי יהודי בשיעור שהיה בא אליי לשיעור, יהודי פשוט. אומר לי, הרב יאמין לי כשאני כל היום בעבודה, מגיע שתיים בצהריים, אני מתחיל להסתכל על השעון. מתי אני כבר יכול ללכת לשיעור? ניה שלוש ארבע א מגיע שש מקבל כזאת שמחה עכשיו עוד מעט אני לוקח את התיק והולך לשיעור ודי פשוט היה מה אהבתי תורתך כל היום משיחתי מה פירוש שיחתי כל היום אני חושב מתי אני כבר יכול לחזור לשיעור זה הפרוש מלאכתך הרי תורתך כבא כי זה אני מרגיש שאני לא יכול בלי בלי זה אני לא יודע כמה זמן יש לכל שאלה אבל אני יכול על השאלה הזאת לבד להעריך אז עוד נקודה אחת שה הקליקר אומר באות נפלא בחוקתי תלכו תהיו המילים בתורה ועל זה אומר המדרש שזה מה שאמר דוד המלך רציתי ללכת לפה רציתי ללכת לשם רגלי אם הוליך אוסי לביס המדרש אומר מה הקשר בין הבחוק תלכו שתמ בת לבין זה שדוד המלך אומר שרק לייחוסס אז באמת דוד המלך אומר מקום אחר זמירו אויוחוק אתם יודעים מתי אדם שר אה מתי אדם שר לא כשהוא חייב לא שהוא לא שהוא מכחים אותו משהו לעשות אלא כשהוא נהנה מי לעשות אז הוא שר זמרויס לחוקך החוק הזה שאני חייב לעשות את זה זה אני חייב אני לא יכול בלי זה אומר בחוקת תלכו שתהיו המילים בתוירו זה מה שדורד המלך אומר רק למליסויסי מתי זה כשזה נהיה אצלי קביעות אני אני לא יכול בלי זה וזה לקבל אול תוירה שאני לא יכול לחיות בלי זה אם יום אחד אני מאיזשהי סיבה היה לי אוינס אני לא יכול לעבור את היום בלי להיות זמן של טוירו הקדושו טוירו הגדוישו זה מה שמחזיק את הבן אדם זה נותן לנו את הכוח לעמוד בכל הניסיונות ומסתום יהיה עוד שאלות ואם לא אז אני אגיד אגיד מה שאני רוצה להגיד ברוך השם [כחכוח] יש שם הגמה נפלאה היום א מלבד השיעורים של עמוד היומי דף היומי מקימים כל מיני מסגרות שלומדים בעיון על אוכל למייסה לסוק יש מיסה על בדילחסה כמו שפה יש וכמו בהרבה מקומות אחרים ואנחנו יודעים שגדל לסרול מאוד מאוד יודעים ותוחפים לזה היינו שמחים לשמוע מהרב למה זה כל כך חשוב אני אגיד לכם אתם יודעים אני הכל הולך ממה שמשמיים מכוונים אותי עניין של מסגרת הוא במובן מסוים מאוד עצם הדבר שהתאספנו כאן היום רוצה להגיד לכם זה הספורנו אומר שילם השביעי של פסח זה עצרת למה זה עצרת סוכות אין שביעי למה בפסח יש עצרת שביעי של פסח הוא אומר עצרת כיהודים מתאספים שבייש פסח זה יום ששרים שיר הסים שרים יום שמתעספים לכבוד הקדוש ברוך הוא לכבוד התוירה זה יום טב צריך לבוא עם הנבה סליחה יום שמתאספים לכבוד הטוירו זה יום טב העניין של מסגרת אני אגיד לכם היה לודי שבא לשיעור לא אני לא רוצה שתיקחו דוגמה מהמה שאני אומר אני מבין שאתם לא עושים ככה אתם ברוך השם למדתם בישיבות ולומדים ולומדים תראה בעיון אבל היה לי יהודי אני רוצה להסביר מה העניין של מסגרת של שיעור של של להתכווץ ביחד היה יהודי בשיעור שהיה בא לשיעור אני אומר לכם היה בא לשיעור טרח היה נרדם גמרתי את השיעור בשבע שנוסעת התעורר אמר לי פעם אתה רוצה להבין למה אני בא לשיעור אומר לי אני בגיל שש שבע לקחו אותי שמה יודע רוסים אני יודע מי שמה לא לקרוא בכל שאני יודע אבל הרדושינסקי אמר לי אתה עולה אתה לא מבין, כן מבין. אתה הולך לשיעור. אז השבוע ראיתי בדיוק נפלא. היה יהודי ורסי שגם היה במלחמה ולא זכה ללמוד. והוא היה בא לשיעור כמו היהודי הזה. אז הוא אמר, "אתם יודעים למה אני בא לשיעור?" אומר, "היתי ברוסיה, ישבתי במסעדה, באוין כבדה ולקחו אותי עם כל מי שהיה במסעדה, קשרו לי את הידיים, לקחו אותי לבית סוהר." אמרתי לה מה אתם רוצים ממני? לא עשיתי כלום. אז הם אמרו, יש כאן חבורה של פושים. כל מי שנמצא איתם שייך לקבוצה שלהם. אין מה לעשות. כן. השם לא השם אתה בקבוצה שלהם. אומר אני אבא אחם ב20 יגיד לנו רבי ינקב תתחיל להגיד קצת בוסי כר נשמה. מה זה מה זה ממוסה? אני לא יודע. נו אז תגיד צה שבס תגיד משהו תגיד קיצד הרגל מה אתה רוצה מהחיים שלי אני לא יודע מה שאתם רוצים ממני נו אתה לא יודע מה אז מה אתה קשור לפה היו הוא יגיד רב סאי אני אוריד ואומר את הפצעים שיקו אותי שמה ולמה יקו אותי בגלל שהייתי ישבתי איתם אומר אז עכשיו ישבתי ללמוד ישבתי איתם מגיע הגיע לי חלק ואמא אתם שומעים רבאי מסגרת שיעור כביס הייתי איתם מגיע לי חלק אה ישאל שואל כולנו תרודים פרנסה בור של הבית המשפחה אנחנו יושבים פה ובהחלט מקבלים רצון וחשק להוסיף כמה שיותר אבל המציאות היא בסופו של דבר ברוך אתה אלוהינו מלך כל יום שעת >> אמן המציאות היא בסופו של דבר שיש טרדות ויש עומס ואיך יוצרים יש מעין האם זה באמת נכון אם יש אולי הרב הרב אוסר הרבה מוייפסים אולי יש איזשהו אפשרות להוסיף זמן ליום איך בסופו של דבר אפשר להגיע לזה עם כל העומס וכל האולט אז אני אגיד לכם בורט של האידים שלי זה צדיק לברוחה הוא אמר בורט ניפלו מאוד על המושג אני לא יכול אין לי זמן אני לא יכול אף אחד לא אומר אני לא יכול ללכת לעבודה אף אחד לא אומר הוא יודע אין לו ברירה אין לו הוא צריך חיים הוא צריך לחיות לא אז אם קודם כל אם נרגיש עוד מעט אני אגיד את הבודות של הידשי אם נרגיש שזה החיים שלי שאני לא יכול בלי זה אז אין לא יכול אין לא יכול אין אז כל אחד לפי ה בעוד עוד דבר אני רוצה להגיד גם כשקשה וגם כשהראש לא עובד אבל עצם הדבר שמתיישבים ומנסים ללמוד אפילו אם לא אחד מהדברים שמייאש בן אדם אומר אחרי במקוב אחם אני אלמד עכשיו בתוך הראש לא צלול אני לא יבין טוב אני לא זה ייצר בפרשת השבוע כתוב בורט נפלא משה רבינו צריך לספור את הלוי מה מבן חודש אומר לה הקדוש ברוך הוא מבן חודש מה זה מבן חודש? מאיפה אני יודע? מילא אני אלך לספור את ה מבוגרים, אלך לבית כנסת אני אוכל לספור אותם אבל איך אני אספור את התינוקות? מה אני אלך ל לחדר ילדות? אני אשר כמה זה איך אני אד אומר ל הקדוש ברוך הוא אתה תלך לכל הבתים תשמעו [כחכוח] טוב אתה תלך לכל הבתים אה ואחרי שאתה תלך לכל הבתים אני אספר לך את הסוד כמה יש שמה אה אתם ולכים להסביר לי מה הפשט בזה מה פתאום הוא צריך ללכת לכל הבתים ואז הקדוש ברוך הוא יגיד לו הקדוש ברוך הוא לא יכול להגיד לו בלי זה אומרים חז"ל הקדושים את תועס את שלך ואני אעשה את שלי. אתה רק תשתדל. אתה תרצה בטוח שתמצא זמן אני מוצא זמן להרבה דברים. אם אני רק רוצה. כל כך רוצה. אני מוצא זמן. איך איך איך אמרו אחד מהגדולים? יש לך חמש דקות תמד חמש דקות מוסי תראה שיש לך עוד שעה. מה שהדם שלי אמר באב רביסנו שבוטחובכו ותלמדם חוקחים אה אולי תסבירו אתם אתם יודעים פרנוסה מבין צריכים ביטוכ מה קשור חוק חיים לביטוכן תסבירו לי מה זה קשור לביטוכן חז"ל הקדושים אומרים אה אני לא יכול אני לא יכול לשבת יכול את הגמרא אתם שומעים בא ה באו הקדוש ברוך הוא בא לכל האומות אתם רוצים תירה אז כל אחד אמר תשמעו את כל התאיר אני יכול לקיים אבל יש משהו שאני לא יכול זה אמר לו סייר רצח תשכח אני לא יכול באמת לא יכול נושינו לא יכול לשיגנוב לא יכול השני כן יכולזה כן יכול זה לא יכול הכל אני יכול חוץ מזה לא יכול באו לכלל ישראל ניס ונשמע אומרים חז"ל הקדושים טומס ישורים תנכם נאמר על כלל ישראל בו דם ישדם נאמר על אומסלם אומר רש"י הקודש מה זה טומסשורים תנכם אומר רש"י הקודיש [נחירות בוז] שכלל ישראל היו בטוחים שהקדוש ברוך הוא לא יתן להם ניסיון שהם לא יכולים לעמוד בו. הקדוש ברוך הוא לא יתן להם ניסיון שהם לא יכולים לעמוד בו. על זה נאמר טומס ישורים תנחם. אתם שומעים הם היו בטוחים הקדוש ברוך הוא נותן לנו טוירו. אז יכולים לעמוד בזה. אמר פחסט אברמסקי מוסיק מדבש היה צריך להגיד רשע בפני אז הוא אמר שם בפש שלפס טויר אז מה אני אגיד להם אומר כתוב לדברותו אלא כנגד צרורה אה אמרו לי זה בשמו ביידיש שמותר להגיד ביידיש נגיד בעברית אל תדאגו אידוכסמנו אמר אז דגנצת טוירו כמני אם הקדוש ברוך אמר שפה אלקני צרור שחז"ל קבעו הקדוש ברוך הוא קב שלא יכולים לעמוד אז זה סימן שבכל התורה יכולים לעמוד בזה אמר האידם שלי טומסשורם תנכם למה כיו בטוחים הקדוש ברוך הוא לא יתן להם ניסיונות שלא יכולים לעמוד בהם ואבוריסנו איי איי איי איי איי ואב רבסנו שבטחוב ותלמדם וקם ביחד חוק חיים בבו נו אתם לא יודעים את השיר אז אני אומר אכם שבתחו בכונינו סלבנו לביבנו להוביןשעון אומר לי עוד מעט שאני צריך להפסיק בינוחמון המרחם רחם אז זה הוא אמר בבורסינו שבותכו בגלל שהיו בטוחים שהקדוש ברוך הוא לא יתן להם ניסיון שלא יכולים לעמוד בו אז בגלל זה הם זכו לבטל למדם חוקי חיים הרכתי מדי תקסרו אותי כש מותר לקשר אותי >> יש פה עוד שאלה מ שירקול עם הרגליים אני לא מחכה שירקול עם הרגליים מתי צריכים להפסיק >> וחצי עוד א >> עוד שתי דקות אז השירה זה חוץ מהשתי דקות אז היא עוד שתי דקות בסדר >> כידוע שאותם אלה שמקדישים את החיים ללימוד התורה הקדושה יש להם סיעתא דשמיא מיוחד ופרנוסה אוכל השאלה היא אלה שלא כל היום לומדים אבל בכל זאת אתם רוצים להקדיש יותר מהזמן בשביל לימוד התורה. האם גם עליהם נאמר העניין הזה של כל המקבל לטוירו מעבירים ממנו עוד דרך ארץ. ואני אחד את השאלה. אנחנו נמצאים פה עכשיו כולנו בתחושה בהרגשה רוצים להוסיף כמה שיותר אבל יש עסק יש ביזנס. אם נוריד מהזמן של האשתדלס אז לכאורה זה בעייתי. ירד לנו מה ממה שאנחנו זקוקים לו בסוף החודש. השאלה היא אם אנחנו עכשיו מקבלים על עצמנו תוספת בלימוד התורה האם יהיה תסיעתי דשמיא או שאנחנו חייבים לאותה השתדלס זה ברור ש האשתדלס זה כל אחד לפי ה זה קשה להגיד דברים כדרבנות דברים כלליים אני מסתובב הרבה הרבה בין ואני רואה שכשאדם מחליט ובאמת מחליט ש אז אפילו אם הוא יוסיף עוד חמש דקות עוד חמש דקות זה יתחיל עם חמש דקות אפילו עוד 10 דקות אם הוא החליט הוא מרגיש איזה התעוררות הוא מחליט עוד 10 דקות אני אקבע ללמוד מבטיח לכם שזה לא ירד שום דבר מה מהשת שתד לשורש לפרנוסזה. רק הבעיה שלפעמים בן אדם חושב אם אני כבר מוסיף אז אני מה זה 10 דקות? מה זה 10 דקות? אל תזלזלו בכל דקה אל תזלזלו בכל מילה כל מילה זה עולם שלם כל מילה של התורה הקדושה זה מה שרק זה עומד לנו וזה מועיל לנו לעמוד בניסיונות של הזמן. ואחרי זה אני מוכרח לספר את הסיפור של החופץ חיים זה אני חושב שזה אם יהיה זמן אם לא יהיה זמן אז פעם אחרת אולי בלי נדר נו >> יש כאן עוד שאלה מטבע [כחכוח] הדברים אנשים שנמצאים וחיים בעולם המעשה אז א מתחכים עם העולם העולם לצערנו לא כולם בני תורה הלוואי והיו קרובים לתורה שאני רוצה לדבר של >> הרב תמיד תנו תתנו להקט לך נו >> אנשים שחיים בעולם הגדול מטבע הדברים נמצאים אנשים שהם חיים בעולם אנשים גשמיים לצערנו גלו כולם שומרי תורה ומצוות מטב הדברים זה משפיע והשאלה הגדולה היא איך אפשר לחיות בעולם המעשה עם ההשתדלות ופרנסה ביחד עם זה להישאר בן תורה אולי הרב ירשה לי להוסיף איזה מילה הסבתא שלי יותר נכון הסבא שלי היה מה שנקרא בלבד לפני הרבה שנים ה לו חנות פסגז אז הסבתא הייתה אשת בע לבת אבל תמיד היא אמרה היא לא מבינה מה שקורה רואה כאלה שיוצאים מהכוילל אז מבינה או שקשה ללמוד או שמוכחים מבחינת חיפרנוסה אבל מה פתאום פתאום הכל מתחיל להשתנות הלבוש ההנהגה של הבית השאלה היא איך אפשר להיות בעולם המעשה ויחד עם זה להישאר בין תורה >> אני אגיד לכם לפני בערך 30 שנה אני באתי לאמריקה פעם ראשונה אה לא לא התכוונתי, התכוונתי לשבת ללמוד שמה וכך לקיים כיבודיהם. ניגש אליי בן אדם שלא מכיר אותי ואני לא מכיר אותו אמר שהוא רוצה לדבר איתי משהו. הוא רואה שאפשר לדבר איתי. ככה הוא החליט. לא רוצה להגיד את כל המשפטים שהוא אמר אבל ככה הוא החליט. והוא אומר לי שיש לו בעבודה ניסיונות גדולים. אמרתי לו, אתה יודע מה? אני מבטיח לך. שהם תחזיק משניות ואפילו שתי כמה דקות כשיש לך הפסקה תסתכל כמה דקות במשניות כל היום שלך יראה אחרת וכל הניסיונות יגמרו יהיה הרבה יותר קל להתגבר על הניסיון צריכים לדעת בראש יצרור בראשי טויר טבלין אין משהו אחר אין משהו אחר זה הדבר היחידי ועל זה והיום הוא אחי 30 שנה הוא כל פעם רק רואה אותי הוא מזכיר לי ברוך השם רמד בהרבה ניסיונות מאז גם נמצאים ב ב ואם אדם באותו זמן לומד איזה משנה או או כשהוא עושה ברוכה הוא חושב על הברוכה חושב על הברוכה מוכרח להגיד לכם שרבי בחי אומר רבור נפלא ואבדילך מנועם עם לי או לי אומר האורחי הכל אומר רבינו בחיה מה זה מה זה באסל יש לי אני פוחד שאני לוקח להם את הזמן אני לא אני באמת אני רגיל בבית כשיש שיעור שיעור זה שיעור כשהם צריכים ללכת אתה לא יודע יש הפסקה הפסקה ככה איזה הם לא ירצו לשמוע אחרים השני גם יעריך להם אני לא רוצה מתי שהזמן מגיע הגיע הזמן נכון >> יש עוד שתי שאלות שאנחנו חייבים להספיק >> אני מוכן אני באמת מוכן אני לא אני לא מחכים אנשים בבית אני מוכן אז אני אגיד לכם שנעלי שלי הוא אומר חוכמהסתוירו למדו סונו שמודו עמם במאכולינו במשתינו במשקינו כשאדם לוקח אפילו כשהוא נמצא בעבודה הוא חושב רגע עכשיו אני מברך שאכל כלניה בדבורי הכל זה מהקדוש ברוך הוא מקשר את עצמו עם הקדוש ברוך הוא ודאי שפחות ישפיע עליו כל ה כל הסביבה כי הוא מתקשר לביר אוילון אבל אם עשה את הברכה מות אבל אם הוא יחשב רגע עכשיו אני מברך את בואירו לאמר שהוא נתן לי את האפשרות לשתות מים הוא מתקשר לקדוש ברוך הוא זה יתן לו כוח לעמוד לעמוד להיות מובדע על מנוע העמים אומר רבנו בחיה חוכמתו למדונו יש מובדמה במאכולינו במשתינו וברושנו ולכן הם מקנים בונו וסוננים אניחספר לכם סיפור אני מוכרח לספר סיפור אני מוכרח אתם מוכרים לשמוע את הסיפור תספרו את זה בבית גם הייתי במי מלפני שלוש שנים אה היה שמה אומ היינו עליי על האוקיה בסעודה שלישית ניגש אלים אל צער גוי ואומר לי אני יכול להיות אתם יודעים אנגלית אני לא יודע כל כך טוב אנגלית אני יכול להיות יהודי ג'ויז אני יודע איך אומרים את זה i beמדו אותי ככה להגיד אני יכול להיות יהודי אומר לו מה פתאום קיים שם מיצז בן נוח תהיה גוי טוב תנחשו מה הוא אומר לי למה הוא רוצה להיות יהודי מי יכול לנחש אבל אני רוצה להיות שמח כמוכם משום גנר יש לך את כל הילו מה זה אתה רוצה להיות שמח כמוני ואב נעב לי יוסי מכאן בונו וסינם סו הוא ראה שודי לא שב ולא מת ואפילו אלה שעובדים ובכל זאת מגשים זמן ללימוד מגשים זמן לתויר ואומרים סליחה אני עכשיו אני לא יכול היום שעות נוספות אני חייב היום ללכת ללמוד יש לי שיעור אז הוא נשאר שמח אומר מה אתה משוגע בשביל כמה שורות בגמרא אתה מציד עוד אני יודע כמה מכבי חכח סוני לכן הוא רוצה להיות שמח כמונו שנזכה כולנו איי איי איי איי איי לשמח עם התוירה הקדוש >> אמן אולי שאלה אחרונה רב >> שאלות הבאות לפעם אחרת בעזרת השם שיהיה סיעתא דשמיא ובוך כולם ב אתם יוכים ללכת שמרוכות ובוכשח ונשמע אמרוכו כולם בפסיח נשא ונשמע >> לא התפללתי אפשר חברוך לא בברשח נשה ונשמע אמרו כך ברוך כולם בבריסח נעשה ונשמע אמרו ככו כולם בבריסח נשה ונשמע אומרוכות עכשיו צריכים ללכת להפצקה מנחם מנכם כרגעניח גדול >> תפילס מינחה כאן בעולם יד אחר כך ארוחת צהריים בסיעתא דשמיא מה ש >> יש מניין נוסף קומה אחת למטה >> כן בין הלובי לכאן יש קומת בית הכנסת יש מניין נוסף שמתקיים כעת בבית הכנסת של המלון שת הרב סמר מתחילים בסדר ‏Ja. ي ש מזכיר פעם רגע אסור להזכיר אוקיי שניה של אחר הצהריים טובים לכולנו זכות גדולה כבוד גדול דבר בפני לומדי תורה אוהבי תורה ותומכי תורה שהזמן שלהם ספור ויקר ומפנים את הזמן למשהו גדול יותר מהזמן שיש לו ערך מעל הזמן זה לעצור בשלושה ימים האלה שומצאים בשלושת ימי הגבולה ו להתרומם ביחד להתחבר ביחד להתקדש ביחד אז זכות גדולה בשבילי להיות פה אנחנו מכיוון שמסגרת הזמן שהוקצבה לי קצרה אנסה [כחכוח] איכשהו לקווץ את הדברים. שמעתי את הסיפור הזה ואני חוזר עליו הרבה. סיפר לי אותו סופר, סופר חשוב מאוד שהוא שמע את זה באיזשהו מסגרת של סופרים שלפני כמה שנים באנגליה מלכת אנגליה מאוד רצתה לראות איך כותבים ספר תורה עניין אותה ועשו בירור באנגליה מי הוא הסופר הנחשב ביותר הטוב ביותר ומהטובים ביותר ועלה שמה שם של סופר גדול במנצ'סטר קוראים לו הרב פינטר זה השם שעלה ופנו אליו בארמון המלוכה לשאול האם הוא מוכן להרח את המלכה זה לא בדיוק היה החלום הגדול שלו להרח את המלכה בבית שלו בטח לא בחדר כתיבת הספר תורה אבל שבאנגליה לא אומרים לא למלכה נוצאים את הדרך הדיפלומטית איך לנסח את הנוסח של לסרב אבל בלי להיפגע אז הוא אמר תראו קודם כל אני גר בשכונה חרדית במנצ'סטר פחות מתאים שמה לארץ ריח את המלכה. אם המלכה רוצה להגיע אז בדרך בדלת אחורית, בשקט, בשושו שלא יהיה רעש גדול. אבל חוץ מזה הסופר מחזיק בחדר שלו סכינים. סכינים אחדות ביותר שיש בעולם. צריך את זה לצורך עבודת הסופרות. מדובר בסכינים אחדות ביותר בעולם. ועל פי החוק אסור איפה שהמלכה נמצאת שיו שמה סכינים. הוא היה בטוח אחרי שהוא יעלה את זה הסיפור נגמר. אז היו מוכנים לשנות את הפרוטוקול עבורו. אומר, אני לא מזיז כלום, החדר חייב להיות אותנטי. והמלכה הגיעה בדיסקרטיות, שני מאבטחים נכנסה בשקט והוא אמר מראש גם תוך כדי הכתיבה אני לא מדבר, לא מדבר. ישבה המלכה בנימוס אנגלי, מסתכלת על הכתיבה שלו אות עד שהוא כתב את כל העירייה. לאחר מכן הוא לא הסתפק בכתיבה, הוא גם מוסיף גם את התגים. הוא סיים את ה את הכתיבה של עירייה שלמה ואז הוא מסתובב על המלכה מקבל אותה בברוכים הבאים אם יש לך שאלות בבקשה שאלה כמה וכמה שאלות על כל מיני עני עניינים של כסת ומהאור והאדיו ואז היא שאלה אותו שאלה מעניינת מה זה התגים הקווים האלה שאתה שם על האותיות למעלה התשובה היהודית היא זה הלכה למשה מסיני אבל הוא רצה לומר לה תשובה שהיא תתיישב על לב המלכה אז הוא אמר לה תראי הכתב שאת רואה כעת של ספר תורה זה הוא הכתב האלוקי הלוחות הראשונים שקיבלנו מעשה ידי האלוקים זה הכתב ידי כתב אלוקים זה אלו האותיות שאלוקים כתב לנו את התורה אנחנו כל כך מתרגשים מהכתב של האלוקים אנחנו מפערים את הכתב הזה בקוים מעל האותיות שהם יוצרים אפקט של כתר כל מי שעכשיו דמיין ירייה של ספר תורה או אחרי שאני אומר לכם, תסתכלו שוב, תראו שהתגים יוצרים אפקט של כטרים ובקטרים המלכה מבינה. אז היא מאוד התרגשה והיא שלחה לו מכתב תודה ובמכתב היא כותבת לו כך. אחרי שהיא מודה לו על האירוח, היא מצטטת איזשהו פילוסוף אירופא, לא זוכר את שמו, שהוא אמר שהוא מאוד מתפעל מהעם היהודי. כעם היהודי זה העם היחידי בעולם שחוגג שני חגים על ספר החוקים שלו. כל מדינה מתוקנת יש לה ספר חוקים. אז כשאתה יושב מול עורך דין בריטי, אתה יכול לראות מאחורי גבו ספריה עם ספרי החוקים הבריטי. תשמו לאורך דין אמריקאי, יש ספרי החוקים אמריקאי. גם למדינת ישראל יש ספר חוקים. לא ברור כמה משתמשים בו, אבל יש כזה ספר. אבל לא תראה לעולם עורך דין בריטי או אמריקאי או צרפתי או איטלקי בריא בנפשו שלוקח את ספר החרוקים ומנשק או מחבק או נותן לך לנשק ולחבק ואם תראה כזה דבר ודאי לא תרצה שהוא ייצג אותך אלא תידע אותו על מקומות מקצועיים שעוזרים לצאת מזה זה דורש אשפוז אנחנו חוגגים את ספר החוקים שלנו שני חגים גוי לא יכול להבין את זה אני אוסיף על זה גם הכנסת ספר תורה כל כך ססגונית כל כך אליזה. רק אתמול ראיתי שלושה אירועים כאלו של הכסת ספר תורה. שמחים, רוקדים, עלזים ומאושרים. זה הרי דבר מדהים מאין כמוהו. כי גוי מסתכל על זה כספר שמגביל אותך, ספר שמצם אותך. מה שגוי לא מבין זה לא רק שהתורה לא מגבילה אותנו, לא רק שלא מתייחסים לתורה רק כספר חוקים, למרות שזה ספר חוקים, אין ויכוח על הנושא הזה. התורה מלשון הוראה אלא הגוי לא יכול להבין שהתורה זה החיים שלנו התורה מרוממת אותנו ולכן שמסתכלים על התורה כהדבר המשמח והמרגש ביותר שיש שלומז בן נובח שמעתי את הסיפור הזה מבן משפחה שלו מרן רבי שלומז נובח שהיה בזמנו אז פוסק הדור בראש ישיבת כל תורה והיה טל טלפיות שהוא באים אליו כל הזמן אנשים לבקש ממנו שאלות והכוונה ולא היה לו זמן לעצמו אז היה לו תלמיד שקראו לה הגאון הרב שמריהו ברזילאים שהרב שמריהו ברזילאים היה קשר אליו ואמר לו הרב יכול להתערך אצלי בישיבה בדיסקרטיות אף אחד לא ידע מזה אף אחד לא ידע מזה הוא ירח אותו בישיבה ו הבחורים הוזרו לא לספר את זה רבי של זמן ישב שמה ולמד שעות על גבי שעות לפעמים כמה ימים היה מתפלל איתם ישן איתם אז אה אמר רבי שולזמן נוירבך בחג השבועות הוא אמר שהוא הוא נהג שאם הוא מתארח בישיבה מסוימת, במקום מסוים, הוא מתפלל בסידור שהם מתפללים. אז הוא התפלל בסידור שלהם. עכשיו אנחנו מבקשים בתפילה באהבת עולם, אנחנו מבקשים במייריב, אנחנו בתפילת ערבית אנחנו אומרים ונשמח בדברי תורתך. עדות המזרח מוסיפים עוד מילה. נשמח ונעלוז. זה לא מופיע ונעלוז בנוסח אשכנזי כי זה דרישה כנראה מוגזמת מאשכנזים לסמוך ולהעלוז זה לא בסל הקישורים שלהם אבל בעדות המזרח נשמח ונעלוז כנראה שזה כן קיים אמר רבי שולמזלמן אני מאוד מחובר למילה הזאתי אוהב את המילה הזאתי נשמח ונעלוז שאתה אומר קיים חיינו ואורך ימינו ואתה אומר ונשמח בדברי תורתך זהו דבר מופלא אז אם נעצור רגע ונתבונן בחג השבועות שאנחנו חוגגים ונחשוב רגע למספר הזה אנחנו מציינים השנה שנים למעמד הר סיני. בואו נחשוב רק על המספר הזה. 3338 שנים התורה עוברת מאבות לילדים, מרבנים לתלמידים. מה קרה בעולם ב-338 שנים? מה לא עשו? מי לא ניסה לכבות את אור התורה? מי לא נשבע לכבות את זה? למחוק את זה, להעלים את זה. אותם אימפריות אדירות ששלטו על כל העולם הושלחו לפח ההשפה של ההיסטוריה. ותורת ישראל ממשיכה וגדלה ופורחת ועולה. צריך להת דבר מדהים שאנחנו לא תמיד שמים לב לזה מי שנמצא בתוך זה אבל לחשוב על זה אנחנו מציינים את זה השנה 3338 שנים מדי שנה מחדש אבל אנחנו יודעים שחג ביהדות לא חוגגים חגי זיכרון בגלל שאי פעם מתרחש איזה אירוע גדול כחול שיהיה אז מציינים אותו מדי שנה ממש לא חג מציינים ביהדות רק אם זה אור חוזר אותו אור שהיה אז חוזר כל שנה מחדש כל שנה מחדש. ולכן כשאנחנו מציינים את חג השבועות אז כתוב בחז"ל תיקן להם עזר הסופר שיקראו את פרשת בחוקותיי לפני חג השבועות ואת פרשת כי תבוא לפני ראש השנה כי שתי הפרשות האלה פותחות בברכות אבל ממשיכות בקללות נוראיות כדי שתכלה שנה וקיללותיה ותחל שנה וברכותיה אז שואלים מיד ניחה א' בתשרי זה ראש השנה בוודאי א' בתשרי אבל ממתי חג השבועות ראש השנה? אז עונים מיד שראש השנה לפרות האילן זה חג השבועות. נו אז זה נוגע למוכרי הירקות, למוכרי הפירות, לחקלאים. מה זה נוגע אלינו? אומר הספסמס הוא אומר כך הוא אומר ליהודי יש לו שני ראשי שנים יש לו ראש השנה הפיזי החומרי שלו. זה א' בתשרי. מי יחייה, מי ימות? מי בקיצו, מי לא בקיצו, מי ינסא, מי לא ינסה, למי יהיו ילדים, למי יהיה פרנסה וכולי. אבל יש ראש השנה הרוחני של האדם. ראש השנה הרוחני של האדם זה משהו אחר לגמרי. זה ביום הזה דנים כפי שהיה אומר מרן הרב שח אומר זה יום הדין על התורה על החיבור הרגשי של האדם על החיבור הנפשי והרגשי של האדם לתורה האם ילמד את התורה בצורה טכנית בצורה אינפורמטיבית או שיהיה מחובר רגשית לתורה שיזכה לחדש בתורה שיזכה להיות מואר באור של התורה זה חג השבועות ולכן כשאנחנו מבקשים בתפילה אבינו רחמן המרחם רחם עלינו ותן אין בליבנו להבינו ולהסכיל. שמעת שיחה ממרן ראש ישיבת פונביץ' רברורסקי הוא שאל למה מבקשים ותן בליבינו להבינו להשכיל? היה צריך לומר ותן במוחנו תורה קולטים במוח הרי היא רחבה מני ארץ עמוקה מני ים אין גבול לזה אנחנו צריך לקנות את התורה במוח מה למה מבקשים והוא יפתח ליבנו בתורתו ותן בליבינו אומר הספסמס אומר אומר אומר והוא יבתח ליבנו בתורתו אומר דבר נפלא ביותר הוא אומר שמי שלומד את התורה הלב שלו יפתח זה לא רק בקשה זה גם הבטחה כי צריך רוצים לקלוט את התורה לא רק כידיעה אינפורמטיבית אלא לקלוט את התורה בלב שהרגש יתעורר שאדם יאהב את התורה כי כשאדם אוהב את התורה הוא לא רוצה לעזוב אותה כשאדם אוהב את התורה הוא רוצה להמשיך בה ולגדול ולצמוח בה ובחג השבועות אנחנו מציינים את הנקודה הזאתי כי במעמד הר סיני עמדו למרגלות הר סיני כשלושה מיליון יהודים לפי החשבון הפשוט ושמה הם שמעו את עשרת הדיברות ועשרת הדיברות כשהקדוש ברוך הוא מתגלה התגלות חד פעמית שלא הייתה עוד בעולם ולא תהיה עוד בעולם חד פעמית הוא מתגלה לכל העולם למעשה ושם הוא מדבר בפני שלושה מיליון יהודים ולכל מיליוני הנשמות העתידיות אבל שמה הוא לא פונה לעם העם היהודי בשפה קולקטיבית אנוכי השם אלוקיכם אלא אנוכי השם אלוקיך זכור לא תיסע לא תגנוב, לא תרצח, לא תחמוד, לא תנף. הכל בשפה אישית. לא מן הראוי לדבר בשפה קולקטיבית. אנוכי השם אלוקיכם, תזכרו את יום השבת לקדשו, תכבדו את ההורים שלכם וכן הלאה הדרך. מסבירים המפרשים שזה המסר החשוב ביותר מהמעמד הר סיני, המסר האישי. המילה ישראל זה ראשי תיבות. יש 60 ריבו אותיות לתורה. לכל יהודי שלו אות מיוחדת בתורה. שעות הזאתי ממתינה לו מאז מעמד הר סיני ועד היום הזה. ומעמד הר סיני נעשה במעמד כל עם ישראל. כך כתוב בגמרא שאם יהודי אחד היה אומר אני לא רוצה להגיע למעמד עזוב תן לי לישון. לא היה מעמד הר סיני. צריך שכולם יועד האחרון שבהם. אי אפשר לוותר על אף אחד מהם. כי המילה ישראל וראשי תיבות יש 60 ריבות אותיות לתורה וספר תורה שחסר בו אות אחת הוא יורד לדרגת חומש כלומר ספר תורה שהוא 99% כשר הוא 100% פסול כלומר אין אות מיותרת בתורה אין יהודי מיותר בתורה יש לכל יהודי חלק מיוחד שמחכה לו וכולם זקוקים לחלק שלו לחלק של החידוש שלו של התובנה שלו אם כל אחד יפתח פה דף גמרא וכל אחד יסתכל בגמרא במבט שלו הוא יגלה את את האישיות המיוחדת שלו. את האישיות המיוחדת שלו. ולכן חג השבועות שכתוב ש שאנחנו באים לשמוע את עשרת הדברות אז כולם חוזרים על זה שמרן הרב אליושיב אמר שאם יש למישהו חולה בבית שיעשה מאמץ ויביא אותו לבית הכנסת. שאלו אותו אם חולה בלי הכרה? הוא אומר גם בלי הכרה. כי במעמד הר סיני כל החולים נרפו. העיברים עיניהם נפקחו והחרשים אוזניהם נפתחה נפתחו והגידמים צמחו להם ידיים ואצבעות ורגליים אז האור הזה הוא אור שחוזר וההשפעה הזאתי אומנם לא נראה מול העיניים שלנו עיברים שהינה הם נפקחות בחג השבועות כי בלי אם יקרה כזה דבר תתבטל הבחירה אבל ההשפעה עדיין קיימת השפעה קיימת אז אם ההשפעה הזו קיימת של רפואה בטח ובטח לבריאים הוא מקבל מחדש את היכולת שלו להתח להתחבר לתורה, להכיר את התורה ממקום פנימי יותר, שהוא יכול לחדש בתורה, שהוא יכול להביא פירות האילן מחדש. ולכן החג הזה זה אחג של העם היהודי. זה אך חג של העם היהודי שבו אנחנו יכולים לזהות את עצמנו בתוך התורה, לתת לעצמנו ביטוי כפי שכולנו גדלים על ה על האמרה הזאתי שרבי יוסי ביקש להכין לו עגל משולש. אז הוא אמר ילמלא היום הדקגרים אלמלא אותו יום שהתרוממתי כמה יוסיקה בשוקה. מה המשמעות של המשפט הזה? הוא אומר הביטוי שלי כיוסי הביטוי שלי בתוך התורה אלמלא זה לא היה לי ביטוי אישי בעולם הייתי עוד אחד אבל כדי שיש לי לדעת מי אני אני יכול לראות את זה בתוך התורה אז בואו נתבונן יש פה נקודה עמוקה שלפעמים לא שמינו לב זה אם נסתכל על אחד משבעת פילי תבל אני ככה אני חושב לפחות על הכרית האצבע שלנו לכל אחד מאיתנו יש לו תביעת אצבע מיוחדת משלו מתוך 8 מיליארד אנשים שנמצאים בקוסמוס אני לא יודע אוש מיליארד כל בן אדם שיש לו