גדר מצוות סוכה: ריתחא דאורייתא בשיעור הגאון הגדול רבי בן ציון חדש בבית מדרש המרכזי בבית שמש

אנחנו מקדמים את פני ראש ישיבצלבותק הגהן הגודלשליטה שיתן את השיעור ואחר כך דברי הגודל כבוד הרב ראש הישיבה פשוט ל הקדוש דובר נושא ידוע יש כמה דברים שפחות ידועים. יש קושיה ש הראשונים שואלים את הוספות שים את הקושיה הזאת. הגמרא אומרת הדין הוא שסוכה גזולה פסולה. סוכ גזול יש פסולה יודעים זה מפסוק שכתוב לו אה רחוב באמת סוג הגזולות. אז יש קושיה שמתקשים על שיב תס דף ט הרי יש כלל כל מצווה בו לולגוזול כתוב תלחת פרק שלישי בגלל בסוקה יש פסול מה הוא פסול מצבו באבירו יש פסול שמצו באבירו אז כמו שול בגוזו זה מצוויר ולא צריך פסוק כזה שלכור פסוק מיוחד יש פסוק של מצוות באויר זה פסוק כתוב את הגזו את הפסח אבל משה יודעים בכל המקומות סו קורבנות לודים את כל הקורבנות לכל הדין גם לכל המצוות אז גם אז מצווירו אז גם לולבת כמו שלול ככה עשו קר ש הטס אומרים בזב טס טסתר תרצים שבך בכוח זה הקושיה הזאת מחדשים קדוש גדול שרוב הראשונים לאחוקים על זה שצבירו זה פסוד לא צודק ככת דפתי אומרים אבל תיס כולם דקים שגם תס בדף ל בסוקי עצמו טיס בסוק בדף ל מבואר שגם לא סברו ככה שסברו שבצ זה דאוריז תס דף ל שם בסוקי בסוף הטיס יש שמה טיס מתקשים שמה מעץ של טבל טיס שמים שמה גם כן טיס נקטו שזה דאוריסי באור איש דאוריס גם טיס בקמ מבוא שזה דאוריס דף סז אז מה אז מהזהיש מה לקושיה הזאת אז תיסס הרצב מביא מביא תוספות בשבתסס תפנו זה לא מגזר הרצו מביא את זה פעמיים גם בדף ט וגם בדף ל שהרצו אומר תירוץ כזה שמצרו ואבירו זה דווקא קורבן כתוב זה זה המקור כן קורבן וגם כתוב את זה גם כן לולב אומר שני הדברים האלו יש להם משהו משותף ששניהם באים לרצות קורן זה מרצה ודאי כל דקומן זה ודאי מרצה אבל שלולב זה משהו יש בזה ריצוי יש בזה משהו שמרצה כתוב כנ מתכוון כתוב במשנה כתוב הגמרא שזה בא לייצור ת כללים רוכות רעות יש את זה שזה שייכות ל לקורבן זה יש איזה משהו שזה מרצה על עולם עצמו יש משהו שמרצה רק על זה יש דין שניצו בעבוירה אבל שאר הדברים אין את הדין הזה שנמצאו בעבירה לכן סוכה סו בסוק אין די שמצב אוויר אין כזה די אחד מצויר בסוק למה כי זה לא מרצ כמו קורבן ככה הרתבו בשם הטיסס מביא לכאורה טיסס שבדף ל שסוברים שלצוריסה ולא הסכימו לתר שזה דרבונון שזה הטיס הזה תוספות שזה מצוות מביא שזה תרצו תרצו תרוץ אחר שבסו כן תפסו שזה באבנו שאלה שזה אומר זה לא זה לא זה לא נכון אומר הרי רואים שמצא ומצא גזול יש ירושלמי זה לא בבלי זה ירושלמי שמהצ גזול פסולה מצו אז שגם במצא שילכו לו מרצה גם כן יש שפו ש מצוות ואויר כך שריצוע גם כתוב שמצא של טבל גם כן כתוב גם תסות נוטים בדף ל מצה של טבל גם כן פסולה בגלל שמיצור אויר כך כתוב בירושלמי ברב יש סתם אחר של סתם אחר שזה לא ללוכה ואין סוכה ליסו גם פסוחים אבל הלוך גם כן הרב פוסק ככה שמצא שיצא בבסולה לא יצא ידי חובה אז גם כן חובה מצד מצו הבירה אז רואים שיש גם כן בעוד דברים את הפסול של מצוו והירה אז ככה שואלים תוספות ככה שואלים שאלה הרצבוע על התוספות אז השאלה אם יש שם למקום להסביר את הטיספס הזה שהריטבו מביא מה שאולי זכו פשט דבריהם אולי אפשר להישר את הקושיה של הרצבור בעצם ככה הקושיה הזאת ששואים הראשונים למה צריכים פסוק גזו לו יש פסוק שמסבוירה אז יש קשיה גם תשאלה אמירי דף חופטס גם שואל את הקושיה הזאת הוא שואל קושיה לא סתם הוא שואל הרי כתוב לגמורה שאחד שתוקף אחד שלוקח סוכה ועושה שי מהשם אז הוא יוצא ידי חובה אז הוא שואל זה מזו סכך גדל סכך אז זה מצו כך שמאירי יש למוצים אחרים שזה שימי השם זה לא אותו דבר זה השתנה אבל מאירי לשאול את השאלה הזאתי מהצוויר בסוק בסכך אומר המירי גם כן זה סוף שצריך להביא אותו דף כט אומר המירי שמיצר באביר לא אין בסוכה למה דווקא בלולב בלולב מקיימים את המצווה עם הלולב עם הלולב עצמו מקצווה בסוכה לא מקיימים את המצווה עם הסוכה כך הוא אומר כי לא הוא לא מקיים את זה בגוף הסוכה הוא יושב בקרקע או וממילא הוא ממילא הוא יוצא מסוכיה אבל הוא לא הוא לא עושה את המצווה בגוף הסוכה כך כתוב במהירים זה הלשון שהוא זה הלשון בדיוק אבל זה מה שהוא אומר זה המילים התוכן הדברים בלי ההבנה של זה ככה כתוב אז כל אחד שואל מה הפשט בזה מה זה משנה מצו אבו ואבירו הוא רוצה מצב מכוח או הוא גזל סכך אז הוא על די שהוא עושה על די שהוא גוזל סכך על ד גוזל סוכה הוא יוצא דר חובה מה משנה אם הוא עושה את זה בגוף הדבר או לא בגוף הדבר למעשה הוא לא יכול לצאת מצוות סוכה בלי שהוא גוז את הסכר אז אז למה מה כתוב שמה התירוץ הזה? מה לא משנה אם הוא עושה בגוף הדבר או לא? עדיש הסבר לפי יסוד ידוע ידוע באחרונים יש ירושמי שמביאים אותו כבר אחי שעמר מביא אותו שעמר הביא אותו ועוד רוד אחוינים החדש שלו הביא אותו ואחריה מה כתוב בירושלים מה כתוב בירושל בשבס כתוב ככה אחד שקורע בשבת על מיסון אחד קורא על מת בשבת קורע על מת הוא עושה מצווה הוא חייב לקוח קיה על מיסון מזל עושה קריה בעולם בשבת הרושה מדן אם הוא אם הוא יוצא בחומת קריאה או שהוא לא יוצא בחומת בשבת אסור קורעו בשבת בצוב באוויר קורע בשבת אסור אז הוא לא יצא חובה לכרואה אומר שמי לא תמון ביזורי בקובן או במצולו היא גוף עבירה הגוף הדבר זה חתיכת עבירה מהצד הדבר הגזול זה חתיכת עבירה היא גוף העוירה אוכ בקריאה בשבת הוא עבר אוירה האיש עשה עבירה אבל זה לא נקרא שהדבר עצמו בעבירה מה מה קרה שני אז ביראו הדבר אז יש איזה הסבר יש לי שתי נוסחות אבל כולם יש שורש אחד הנוסח סך הידוע יותר זה מה שכבר מצד בתשובס חודשני ואחרב זה כבר מצד בשע יושב שימן ועוד כבר אחרונים מסבירים את את הירושמי או ככה ירושלי אומר יסוד כזה שביצוה זה פסול בחפץ חפצה כאילו זה פשט הוא ככה איפה מה המקור שנמצא באוויר ויתם את הגזול את הפיסח תביא קורבן דזול דו בני פיסח כמו שפיסח בלמ התורה פוסלת אז גם קורבן גזול הוא פסול התורה אומרת ככה שחפץ של מצווה חפץ של סליחה חפץ של אויר חפץ שהוא של אויר הוא לא יכול להיות חפץ של מצווה אתה לא יכול לקחת חפץ של עבירה להפוך אות להשתמש ב מצווה היות הוא לא יכול הוא נפסל אומרים זה פסול בחפצה זה זה הוא נפסל זה לא סתם דין שאתה לא יוצא ידי חובה מצווה אם אתה עושה בדרך אלא אתה אומר את דבר שהוא באויר הוא נפצ אז ממילא לכן אומר הנושם יש אחד שקורה בשבת נכון שהוא מת עשה עבור בשבת דרך קחיה אבל אין בו שום דבר שאתה יכול לפסול אותו אז הוא יוצא דרחובה הוא עבר עבירה אישון אבל יש מצב מדבר דבר גזול הוא מדבר על מצולות היא גופה ויר זה עצמו נהית זה עבירה אתה לוקח דבר של עבירה אתה עושה אתה יוצא אתה רוצה לצאת יד חובה הוא הפסד לא יכול להצי חובה לכן זה נהיה זה הדין ש זה המקור הרי שצוירים באמת גוז פסח התורה פוסלת יפ אז תמיד צריך להיות כשיש רוצים לדעת שיש מצווירת זה דווקא נאמר הדבר שהתורה אמרה לקחת חפץ לעשות לעשות בו מצווה התורה ואתה אומרת אבל אם זה חפץ של הוירה שנעשה בו אוירה ויש איזה שם כזה שזה סוג דבר שנעשה בו עבירה ויש בו איזה תנאים מה נקרא נעשה באוויר. אם פעם נעשה עבירה ועדיין אין לזה השתנה שמו אז אולי לא אבל יש בזה כל מיני פרטים אבל כל אם זה עדיין נשאר בחפץ העבירה נמצאת בחפץ אז זה חפץ של אויר אם יש איזה שם שיקח חפץ של אבירה אז לא יוצא חובה >> למה בקורס >> למה בקורירי על מיסוי לא נגיד שאין פה סיבול רשם בכלל בשערס לקוח >> מה >> בש כאילו כ >> אז זה בעצם מצבירי זה מצב אין בו ציבוי אה כן אז זה אז יש כאלה שאומרים נוסח אחר אני בגלל שאתם כבר שלם יש כאלה שאומרים נוסח אחר ב בדין הזה של הירושלמי וגם תרוץ על מה שאתם אומרים יש בשלסינקב כתוב באמת נוסח קצת שונה הירושלמי אומר ככה שהדין שמצב הפירוש הוא שתיר אומרת שתעשה מצווה תעשה מצווה אז נגיד אומר תיקח תיקח מצה תיקח לולב אבל את החפץ הזה התורה לא ציפת אותך לקחת התורה אמרה תיקח לולב לא את זה למה כי זה גזול אז זה לא לא סתם דין מצויר זה הדין ש אתה לוקח גלולב או אתרוג או סוכ כן מצב תאכל מצב תאכל את זה התורה לא אומרת על זה התורה לא צריך להיות שכת אותך לאכול כי זה גזול אסור לעשות את זה מה שאם כן פוגע איתו התורה אומרת תקרא אתה חייב לקרוע זה שאתה בחרת את היום זה בעיה שלך אבל הציווי ישנו אין עניין התורה לא ציוותה דווקא ליום הזה אם היה צריכים לצבות עיקר עכשיו היום הזה אז הוא אומר היום לא ציוטה אותך הציווי זה ציווי כללי אתה חייב לקרוע אתה בחרת עיתוי לא נכון אבל זה לא אז הציווי ישנו הציווי ישנו אז צריך אז אז הציווי שלו אז אתה יצא אז תיר את המצווה מה שאם כן מצווה שהיא תלויה בחפץ מסוים התורה אומרת קח את הלולב הזה הבצה הזו תאכל אותה אתה תאכל את זה לא שתח לאכול כי זה גזול לכן לא יוצאים ידי חובה אז שתי נוסחות עלית הרושם תמות אי גוף ואוירה או כמו שאמרנו קודם שזה פסול בחפצה סתם פסול כזה או בנו צריך אחר שאתם תורכם לומר לומר שזה דומה אבל זה הטוב שמע ש ה זה לא על זה אתה אין את הציווי וככה אמרתי זה יש לשון בירושלמי אין אין עבירה מצווה כאילו על מה שעשו לך אתה לא תפתע אותך אז לכן זה זה הסיבה שיש אותנו סחות להסביר פירושם עכשיו השאלה א צריך להסביר ככה אז זה ברור שאומרים שיש פסול אז מה מה היסוד פה כתוב כאן כתוב שיש פה שיש פסול החפץ הזה החפץ הזה התורה אומרת הוא פסול לפי הנוסח הראשון שאמרנו פסול אומר המאירי שזה הכל כשהתורה אומרת לך תיקח את החפץ מסוים הזה תאכל את זה תיקח את הולב הזה חצא של מצווה אז אז הוא על זה התורה פסלה זה התורה לא הכירה לך בסוכר את לא צבתה תשב תחת הדבר הזה תורה אומרת תשב בצורה כזאתי איזה סוג איך איך תגור אל תגור בבית רגיל תגור בסוכה זה לא שהתורה אמרתי לקחה את הסכך הזה, את הסוכה הזאת אומרת לך פה תשאב את זה. יש איזה משהו מיוחד בסוכה שתשב שמה. התורה אמרה תשב. איך תשב? באיזה צורה תשב תשב בבית של סוכר. זה זה התורה צבטה את הבן אדם איזה מיסה לעשות, איך לשבת ואיזה צורה לשבת. כך תשב. לא שייך בכלל שיהיה פסול. לא שחתי שתורה פסלה את זה. אני אסביר עוד יותר. שגם בעצם גם בן אולם יכל להגיד ככה התורה אומרת תהיה בסוכות תיקח איזה תיקח לו ותננה אותו תעשה פעולה שקוראים לה לקחת לולב עשית עשית לא בלולב רואים יש דין שכתוב ש לולב כזה שהדס לא כתוב כן כתוב הדס אותו דבר לולב אם בתחינת החג הוא היה פסול הדז שהיה לו עונבים שהענבים מרובים מהעלים שלו הוא היה פסול מבחינת החג אז כתוב שהוא דנה שיש איזה פסול של דחוי יש דחווי אצל מצוות אין דחווי אצל מצוות זה נתחה תחלת אחר כזה נתח אז גמרנו אז יש פסול כזה יותר קשר יש כאלה שאומרים יש דמר שאומר שדיחוי מקור זה לא דיחוי כן כן בהתחלה זה לא דיו אם כבר היה תחילת הרחג הוא נהיה כשר הוא נפסל נירה ניטח בכל זה נידח אז זה דיחוד מושג של פסול כזה של דיחוד יש את זה בקורבנות פסול דיחוד וגם בלולה כתוב הגמור יש פסוד ייחוד כתוב את זה גם כן בכיסו הדם אדם שהתכסה בותנה אז כיסאו והתגלה אז אולי זה נבח כבר נבקה מצווה אז שת השאלה בשכסו אדם אומרים כחדם הזה התחייב בכיסוי ברגע שהוא כבר הוא כבר לא התחייב הוא התקשר הוא נתחם מהחיוב שלו אז גמרנו לא חוזר בחזרה לחיובו אבל אולב מה זה קשור מה כתוב כאן כתוב כאן שבגלל שהולב הזה בתחיית החג הוא כבר לא היה ראוי יותר לא יהיה ראוי אתה תפתע אותי לקחת לו אני קח לו מה אתה מה זה משנה אם הוא היה ראוי או לא היה ראוי מה כתוב כאן מה זה הדין הזה כתוב כאן שזה לא סתם שהתורה אומר תיקח, תהיה לוקח לולב בסוכות. לא כתוב תהיה לוקח לולב כתוב הלולב הזה חל בו דין הוא יהיה החצה ואז שלקחתי אותו. בתחיית החג הוא מקבל איזשהו תואר שהוא נקרא חת של מצווה והתורה מכשירה מכשירה אותו כאילו מכילה בו דין שאותו צריכים לקחת ואז הוא לא כתוב אם אם בסחינת החג הוא לא קיבל את ה את התואר הזה את החותמת זה חבר של מצווה הכרת את הרכבת באתאמצא לקבל את זה לא תתי ידי חובה למה לא אני לקחתי לולב זה לא ככה התורה אומרת עלולב הז כל אולב שיש בעולם ככה זה יוצא כל אולב שיש בעולם בש בתחילת החרק הוא מקבל איזשהו חותמת כזאת כביכול כן נהיה אכל חל בו חפצ של מצווה ואז הוא נהיה כשר ואם בשעת תחינת החג בזמן שכאילו מקבלים כל הלולבים את החמצ הוא לא קיבל כי הוא היה פסול הוא כבר אחר את הרכבת כל יקבל אותה זה דוד אלא אם כן כן הוא ן באמצע אח זה משהו אחר הוא נברא אבל אם הוא כבר היה כזה אז הוא לא נדח אבל אם הוא היה חייב והוא נתח זה תח כתוב >> מה >> בקדיש זהס >> משהו אחר >> זה גם >> סי זה דין השיא עכשיו זה דין השיא השם צ עכשיו זה אז לא דחו שמה דחו כתוב את זה רק בלולב ובמינים עכשיו יש בבית נידון האם בסוכה גם כן התורה זה גם ככה שהתורה אומרת כל סוכה אתה רואה סוכה התורה אומרת הסכך הזה הוא סכך שהוא חפצה של מצווה ובתחילת חה גם כן נגיד שיש דיכוי או לא ואז אם זה אם היה דחו הייתי אומר ככה אתה אומרת סוכה אתה לא יכול שצם בסוכה אתה צריך שהסוכה יחיד בה בתחינת החג שם של מצווה ואל תשב שמה אם הייתי שיש דייחות או שלא בסוכה התורה אומרת אומרת אין לי עניין התורה לאז אין איזה חשיבות לסלכך שהוא משהו חשוב שהתורה צריכה להקיב דין אלא את התורה איך תשב בסוטה תשב בצורה כזאת זה צורה של ישיבה מה זה משנה העיקר זה העיקר זה המיסבצ זה הבן אדם זה לא בחרת שם דבר טייסנו שזה לא דבר בן אדם >> צריך שיהיה שם כן שמה שצריך שיהיה שם צד >> אתה כן לא בשא בשביל לא בשביל שיהיה איזה שם שסוכה שצלכן צריך לעשות אותה אם לא תעשה אותה אז צל אבל לא צריך יופצה של מצווה לא צריך שחצה של מצווה דווקא אז אם נאמר אז לכורה במירי הזה כתוב זה כתוב המירי כתוב המירי הזה >> שזה ההבדל או מה מה מישהו אמר חל שם שמיים >> אה >> חל של שמיים או אז זה כן חל של שמיים אז באמת זה אז אז האמת הוא כתוב כתוב כתוב בסוגה דף ט שהסוכה חדש שם שמיים שזה נסר זה כ זה ח ג זה נהיה כמו מוקצה מצוות סוכה יש קדושה של סוכה אז הייתי אומר שאדם וכך התורה רוצה שתעשה תיקח סוכה שהיא קדושה ואז תשב שם בלי זה בלי זה לא כלכל דין של סוקי אז האמת הוא שבני ליזר אבן לייזר יש לו התכתבות עם החלקס יואב שהוא רצה ככה ליתעון שסוכה שהיא לא קדושה היא לא סוכה כשרה מה הוא רוצה להגיד אבלזה אומר לו זה לא יכול זה לא ככה אז הוא עצמו כי הסיב עצמו אומר שבסוג הזה גןבך מה זה גןבך גויים היא כשרה ארצ קדושה חליה לא יעשה אותה כשגוא יצא סוכה זה כשר אז הוא אמר אולי נגיד שכשהגוי יושב כשהאדם מתיישב שוא ירשה לו אז יהיה קדוש ככה חלקס הוא רצה להגיד אבל זה כבר כתוב הרשבו ביצה זה כבר מביא כבר ה מבין כבר נראה לי מה לשם צל לשם צל או לשמול לפי שמאי לפי בשמאי כן צריך שם סוג שמסיל לא חלוק אחי הגורר ודו בבח זב אז הוא כותב שברשוב שברשב גם כ מביא את הגדול הזה בין מזרחסיו מה שפרש בעצם כתוב מפורש שסוג הסגב היא לא קדושה קדושת סוכה דף ל בעצם דף ל זה סוגיה בעצם שמה של של שם שמיים לא צריך שו קדושה בכלל וגם אבניזר אומר גם כן כתוב שהוא אומר אלי בודל כל בין השמשות בד כל מיני השמש סתכלו מפש סוכה כשרה ש איזה שם שומיים רואים שלא צריך ש לא צריך שיכו איזה שם שמיים אלא חל אם אתה יושב אז חלש שמיים אז לא תנסוקים אז חור לפי הירייה הזה כתוב הוירי הזה כתוב גם כן כתוב לכרה שהוא מה זה הוא תכוון להגיד כבר הוא אומר תלו לב אתה עושה עםעם הדבר עם הדבר הזה אתה עושה מצווה אז זה חצא של מצווה צריך שזה דינים שלך חיוך כול זה חצא של מצווה אבל בסוכה התורה לא אמרת תיקח איזה משהו שתעשה איתו מצווה התורה אומר תשב בסוכה אתה תשב פה ש המקום שאתה יושב שיהיה סוכה >> על ידי ישיבה זה כן דבר של מיס על ידי הישיבה ישיבה כן הישיבה הישיבה עוסרת את זה הישיבה עוסרת >> אבל זה לא מחי לא אבל גם אם ישיבה לא תעשור זה יוצא את זה חובה יוצא חובה >> זאת אומרת אין עניין שהחז יכול להחלף של זוג >> בשבילסור בשביל לאסור אז אמיר יה שלא לאסור כן אבל זה לא נקרא אבל זה לא זה לא בשביל שהתורה >> זה מיצר בשביל הסוכה זה לא נקרא שבשביל סר זה מספיק אבל לעניין זה שהתורה אמרה שזה חפצה של מצווה זה לא >> אז הם יכולים להגיד שבאמת אז לפי זה שנת אמיר מתכוון ש שבאמת לא יהיה בזה שזה הסיבה זה ההבדל זה ההבדל בין סוג לבין בן לולב שסוק כזה לא צריך שי הוא לא שיך זאת אומרת אחרי שראינו בירושלמי שכתובים בירושלמי שכל הד שמצוויר זה דווקא שאתה שהתורה אמרה שזה פסול בחפצה התורה אמרה זה פסול במצווה למה זה פסול אם צריך אם התורה אומרת תהיה יושב בסוכה מה שיך שיהיה פסולים על זה פסול הפירוש הוא שדווקא דבר כזה שצריך שיכול בו איזה איכשר שיכול בו שהתורה כאילו אומרת זה חצה של מצווה כמו קורבן מאיפה דים מזר באויר בקורבן קורבן זה נהיה קדוש זה נפס לולב אתה רואה שיש דין דחו אתה רואה שהתורה רוצה שיכו לזה שם של חצ של מצווה בזה שייך להגיד שהמצווה אם זה באוויר זה לא חל על זה זה לא יכול להפך להיות חס של ביציה אבל סוכה היא לא צריכה להיות חסד של ביציה יכול להיות אין עניין חתתי שבסוכה אני אגב בסוכה לא צריך שיהיה לזה איזה איכשר מסוים ש מצווה אז אולי זה הכוונה לכן גם אני מתכוון שעל זה לא נאמר דין זהר >> למה אי אפשר להגיד פשוט שבסוק אתה לא עושה פעולה בחצי שמו שבשל מצה אתה אוכל גלול אתה ממש את הגול אתה עושה פעולות במק אתה עושה פעולות בקום בעשה >> סופי אתה לא עושה שום דבר בקום ועשה אתה אתה לא אתה נכנס לסוכה אבל אין לך אין לך איזה פעולה עצמה של >> אז לכן לכן מה מצב בעבר >> למה למה למה שזה לא שמצו בעבר זה חיסון אז אם אתה עושה פעולה בגוף הדוה ומסר אז פה יש חסון אולי זה >> זה סתם אז כאילו יש איזשהו החידוש הוא כאילו אומר זה חידוש לך חידוש הוא כזה חידוש אולי אולי בתי ספס אבל יכול להיות ש אני אומר ככה הטיס שהרטבון מביא אולי זה מתקוו אפשר לפרש את דבריהם ככה אמרו ככה שמסרבירה זה חל בדבר שצריך להיות שיש איזה עניין שיכו לזה איזה איזשהו שחצה של מיכו זה משהו תורה תכילה זה איזשהו דין אז אומר מתי זה אומרים כזה דבר מה פתאום צריך להביא משהו בכלל כזה דבר שצריך שכל ידי דין בסוכה לא צריך שיהיה כזה דין אז הוא אומר תלוי אומר ככה בקורבן צריך שיהיה קדושה בא לרצות חייב שיהיה קדושה על זה קדושה זה לא שייך אז פסול זה נקרא זה יש מצוות בעבר בלולב אז כיוון שזה בא לרצות אז רואים שיש איזה חשיבות מיוחרת עלולב עצמו על הלולב יש לו איזה משהו הלולב זה לא סתם איזשהו אתה עושה פעולה עלולב עצמו מרצה כך הוא אומר על עולם עצמו ש אם העולם באדל עצמו זה אומר שלכן זה מסתבר שהתורה רצתה שהעולם עצמו יכול לזה איזשהו חלשם של חסד של מצווה וממילא אתה יצא ידי חובה אבל אם זה לא לא ח לכן יש דחוי בזה לכן זה נג שמצוו סוכה זה סתם תשב סוכה מה פתאום צריך שיחול על זה חלשים של מצווה בחטס כאילו הטיס באים להסביר שלמה סוכה בזה ברור שמצוויר את זה רק על דבר של יש דחפצה שצריך להיות חפצה של מצווה כמו שכתוב ירושלמי אבל מתי מתי אני אומר שצריך שיהיה לו ח של חב של מצוו מתי לא ולהם נכנטי שבסוכן לא ובזה כן ובלולב כן מה ההבדל לולב אתה רואה שהולב עצמו הוא הוא המצווה הוא איתו עשית את המצווה הוא יש לו משהו מיוחד הסוכה זה היא היא כלום בעצם היא לא היא לא מרצאית אין לה שום משהו משמעות לעצב הסוכה יש משמעות לבן אדם שהוא ישב בסוכה אז לא שי שכוזה דינים המצב כריץ >> המצב אז לכן אז לפי זה מה היא מצה שאלה שאלה שאלה טריצב מה היא מצע מצא ברור שמתצא כתוב מפורש צו שמרת שמעת זה צריך שיהיה לזה שמו צריך שיהיה לשמו עכשיו מתי שצריך שיכול שם שצ אז פשוט שמתי כל דבר שיש זה דין שצריך לק שצייך פסול בזה אבל אם לא אז לא שייכסול ככה אפשר ככה אפשר לומר בביוזס פי שמי פש >> מה פי שמז פי שמה לא יצר את הפסוק >> אה צריך את הפסוק בס פסוק של רחוב שמה צריך להסתכל דף טפסוקים שמה שמה הם אומרים שצריך לשמור נכון תעשה לשמוע נכון יש תירוץ יש עוד פשטיס אבל לא רוצה זה כבר אבל יש אולי להגיד כ יש תירוץ של מכס חינוך יש תירוץ של מכס חינוך שהוא רוצה להתרץ בשט כולם הרבה שואלים עליו שאלות אבל אני חושב שיש פשט שהוא מהסך אומר סך אומר זכי פשוטה הוא אומר אומר אני הייתי אומר בק במקום תסת תראו פשוט אומר מצווה באוויר זה שייך בלילה הראשון אתה מחייב אותך לאכול בסוכה אתה לא עושה מצווה אתה לא יצא את החובה לד הראשון חייבים לאכול בסוכה אבל שאר הימים אני לא חייב לאכול בסוכה אלא מה התורה אומרת אל תאכל חוץ לסוכה אז זה התורה אומרת אתה לא יכול אסור לך לא חוץ סוכה בסדר אז אם אם אז אם לא אם סיבה גזולה אז נכון שלא עשיתי מצווה אבל עשיתי גם עבירה מצויר זה פסול במצווה לא עשיתי מצווה לילד הראשון בסדר נכון שם באמת נכון אבל סולטן גזור פסול כל הימים לא ראשון >> אז למה אז למה שרה ימים אין ביזשהו לא עשיתי מצווה אז לא עשיתי מצווה אבל כ לא עשיתי עבירה אתה אומר אל תאכל חוץ סוכר לחוץ סוכר אכלתי בסוכר מחסינו ככה זה היה תירוץ זה נראה לו שזה היה תירוץ מה יש בזה אומר זה תירוץ טוב זה תירוץ אז כולם כולם שואלים נכסיות מה פתאום מה נכסות מבין שכל השבוע לאכול חוץ לסוק זה כאילו זה איסור עשה הוא עושה את זה כאילו סכיל אומר זה כאילו התורה אומרת בשאר הימים יש מושג של איסור עשה כן איסור שבא בעשה כאילו התורה אומרת לך בעשה אל תאכל חוץ לסוכר שבעת ים תאכל בסוכר כאילו התורה אומרת אסור לך לאכול חוץ לסוכר כל השבוע רוע זה מה שהתורה אומרת אז כבר מתקשים עליו שזה הוא לא ככה גוי כבר מוכיח בסוג בחופי שכתוב ששלוחי מצווה פטורים מהסוכה כל שבעת הימים למה אוס מצווה פותו מן המצווה מי שעוסק מצווה פות מן המצווה אז רואים שסוכרה וזה גם השם זה לא אבל הליל הראשון כן אם זה היה איסור עשה עושה במצווה פה תור מהמצווה זה לא עסק מצווה הוא לא מתיר ייסורים הוא רק פותר אותו במצוות פותר אותו במצוות אבל לא מתיר ייסורים אם את התורה אומרת שאסור לך לאכול חוץ לסוקה אז מה יעזור שאני עושה במצווה ואני ואני חוץ לסוקה רואים שהגדר הוא לא כמו שאנחנו סיו ככה שואלים כולם שהתורה אומרת שבשור הימים אתה אסור לך לאכול חוץ לסוק אלא הכוונה היא אחרת אלא הכוונה שכשאתה אוכל תיקח את אכילה שלך לתוך הסוג זה חיוב לקחת את האכילה כמו ציצית כמה שומ ציצית ציציתם דבר כזה תלבש בגד שים ציצית זה מקץ כן אתה לא חייב לשת ציצית אבל אתה חייב אתה לובש בגד אם אתה אוכל פה קצת קצת שונה קצת בש אתה כשאתה אוכל זה תעשה את זה בסוג לכן יש פטור זה אומנם הצורה לעבור על היסו זה בדרך זה שאתה אוכל חוץ לצפה כאילו עובר על הציווי אבל זה לא עבירה זה לא איסור זה פתאום מצווה צגם מה פיז גם כן נכון לחפצ לחפצה שמה שמה זה משהו אחר שמה שיך על דבר שציצי זה פיג כי הוא לא עושה כלום טסים בשבסידה שם בשבידה שמישה בפילורים הוא לא עושה כלום תן סורים ש הוא לא כן ככ הוא לאכ לא עושה שום מייסורים שלא צזר מצ >> אבל אני חושב שהמכס חינוך מתכוון כן משהו אחר המלכסוך כ משהו אחר הוא לא מתכוון להגיד יכול להיות שסו משהו אחר לא תכוון להגיד שזה שיש עשה הוא הסכים שזה מצוות עשה יש פה יסוד אחר אומר בעצם מה זה מצווה ועבירה אברהם אומרים את זה בחובה למה כי מצווה אין כשאתה עושה עבודה כך זה לא מצווה בסדר התורה מי אמר שהתורה בכלל אומרת שהתורה אומרת תעשה תמש בסוכה תיקח לולב התורה מחייבתי לקיים מצוות לולב או שאתה אומר תיקח לולב וזהו למשל בוא נשאל שאלה כזאת כשיש מצווה לעשות מעכה כן אז אדם עושה מהכה כן אז הוא אומר אם נגיד ה הוא לא יק מצווה הוא לא התורה התורה חציפתה אותו עזות מעכה אתה לא דגל מצוות שלו עכשיו יש לך בית תעשה מעל על זה לא שיך מצוות באוירי למה זה כתוב באחרונים שיש מצוות שלא שייך מצוות באויר אחרונים אומרים לייבו אחד בן אישה אסורה אז ברכש שמואל כתוב שלא שייכת מצוות למה יש מצוות שהתורה לא באה להגיד לך עכשיו אני רוצה שיהיה לך מצוות תעשה מצווה שקוראים לה מצוות היו תעשה מצווה שקוראים לזה מצוות מעקה כמו שאדם יחזיר חוב לחברו כן אני מחזיר חוב רק לא מצווה נגיד אתה לא יוצא ידי חובה מה זה קשור התורה ציוטה אותך לעשות זו מצווה שבריאה ברחוב אתה מה אתה תעשה ספר חוב תעשה מעכה יש כל מצוות שקוראים לזה מצוות של תוצאה אתה רוצה תוצאה מסוימת תעשה את זה לא ש אתה לא תעשה מצוות שתהיה מצווה דוקא תביא בי מצווה אתה חייב לעשות את זה אז מצות כאלה אין במצוות והרבה החולים גם אומרים רבינו שגם אין חיסרון שלצוות צריך להיות כוונה צוד צריך להיות כבונ לא כיוון אולי לוקח מצווה זה יצא ידי חובה אפשר גם >> כי זה לא ד מה אפשר אפשר כן כן טכני כן נכון כן נכון נכון זה זה מודד שזה מצווה של תוצאה זה מראה שזה לא שאתה רוצה שתעשה מצווה זה לא פסק זה כן חשק אה >> איך לומד אחד שזמן שזה כן חילו איך >> מי בסר ש מזמן >> קשרים אז כן או אז ישפי הב >> בשער ימים פי הב >> בשעים הראשון או יש או יש דבר דומה לזה אז מה הדין אז רגע רגע בסוכה יש מקום לדון יכול להיות שהשוב מתכוון להגיד ככה שבליל הראשון שהתורה מצווה אותך אתה חייב לאכול בסוכה אז התורה אומרת היא רוצה שלא לא רק שתוכל מסוג תקיים מצוגים אז אתה חייב לא קיים מצווה בעצם בכל מצווה מה כתוב שלא זה לא שהתורה תעשה את המיסה הזה כל מעשה מצווה מצה לולב אתה רוצה לא שתאכל לולב תיקח לולב לא רק שתאכל מצא אתה רוצה שתקן גם מצוות מצה תקן גם מצוות לולב זה החלו שלך אבל כשב בשאר הימים כיוון שזה הוא לא חייב לעשות את זה. רק אם אתה אוכל תשב בסוכה זה מראה שפה התרה לא אמרה אתה חייב לעשות מצווה אתה חייב לאכול בסוכר אני רוצה שהכילה שלך תהיה בסוכה אבל לא שאתה חייב לעשות עכשיו מצווה כי אם היה חייב לעשות מצווה היה חייב לעשות את המצווה הזאת זה סברה שמצוות כאלה שאדם לא חייב לעשות אותם זה מראה שאני תראה לא תבטע אותך בתור מצווה דווקא אתה יודע עם איזה ש מצווה זה עשית זה פטור שלא עסק ממצווה כן יש בזה >> מה כן כן כן פטור כן זה פטור זרחוב גם >> כן פס לחוב זה שאלה אחרת גם יכול להיות זה שאלה אחרת שמה זה זכוס מומ זכוס כן זה שאלה אחרת כן אבל זה זה כן ככה זה ככה קורים להגיד באמת באמת אנחנו באמת בסתבר כתוב על הציצית הוא אומר חידוש גדול וגל זה גם אם רוצים להתווכח איתו ישיבור אומר בלוק חידוש אפי זה אולי זה לא זה לא יהיה ככה אפילו צינוק אומר שאחד לומש ציצית והוא לא מתכוון אז הוא עובר מצווה את זה זה מאוד מפחיד אדם כמה בוקר ככה מתלבש לבש צית רץ רץ ככה זה כן לא ש מה שהוא עושה אז הוא אומר צריך להתכוון צריכבו היא לא התכוון את בציצית מדובר לא צריכים להיזהר שש ציצית צע שינו את זה כבר מן התכוון בציתי סחרת אתה הולך מציצית אז זה יש טוענים עוד סיבות אולי שזה לא אבל פשוט אז זה ראיתי פעם שבס גם כן נעשה א ללמד זכות ללמד זכות אבל לפי הסברה הזאת גם כן יכול להיות של איך הוא אומר אבל לפי חסרים על זה אולי כל מצווה שאתה לא חייב שלהגיע רק מצבות כזה מה כשאתורה מצווה לשים ציצית או לפגוש או להיכנס לסוכה התורה רוצה שתקיים מצווה סוכה או שאתה רוצה שתציל צהילה בסוכה זה היה פה מה שאתה רוצה לא שיכול לזה שם של מצווה דשוק מצו בברי גם ציצית מהצולי יכול להיות גם שישסנו אולי לא זה