שיעור לפורים בנושא כיצד ניתן לצוות על עצם השמחה באדר ובפורים? הרב יוסף צבי סג"ל שנת תשפ"ו

היות שאנחנו נמצאים בתחילת החודש, שעל זה נאמר בגמרא במסכת טייניס א מי שנכנס אדר מרבים בשמחה. זאת אומרת שיש כאן לא רק עניין אלא עלינו להשתדל. יש כאן ציווי לרבונו להגיע להגיע לשמחה לכל החודש. וכאן נשאלת שאלה פשוטה שהשאלה הזאת כבר נשאלת גם מקומות אחרים אה כמו למשל ואוהבת השם אלוקיך בכל לבובבכו הרי זה זה דובר הטול בלב אם אם דבר של מיסה אז אתה משתדל לעשות מייסה אבל דבר שקשור בלב אז אוי שלא יועיל אוי שלא יצורך יש לך רגש בלב של אהבה לא צריך לצוות אין לך לא יועיל לצבי ואותו דבר גם אותו אותו דבר גם מה זאת אומרת תהיה בשמחה מה אתה לוחץ על הכפתור ושמחה זה שמחה זה דבר שבלב והתשובה זה אותו תשובה כמו שמש כמו ששם אה בעצם הרמב"ם בספר המצומר שאבו אהבתו הוא אומר אומר ככה מצוות אהבה כשיתבונן מה זה מצוות מצוות אהבה כשהתבונן מצוות התב זה שיו רואים הרמבם אומר את זה מפורש שהשמר ההתבוננות זה הציווי ואהבה זה כבר התוצאה. אז אותו דבר. גם כאן צריך להתבונן. אם מדובר בניונים של א נגיד מצווה אז תתבונן בש כח פרוטיס מרב מסכו מקודלו מסכו סיפור צדיקים דברים של דורר גורר את הלב להתעורר אם זה בדבון שברשוז אז ברוך השם יש אדם ברוך השם יכול להביס להביט על ה על המלאיה וברוך השם הוא בריא ויש לו ויש לו ילדים ויש לו פנוז וכולי וכולי כל הדברים האלה שמורים לאדם אה מצב רוח טוב מה שנקרא ומזה זה כבר קרוב מאוד להגיע ל לשמחה זה התשובה אותו אותו תשובה אבל כשמתבוננים יותר פנימה יותר עמוק בוכחים לגל מסקנה כדי שה ההרות של האהבה יהיה בסיסי חזק צריך צריך משהו א חזק אז למה זה זה כמו שדבר הראשון זה כמו שאמרנו זה ההתבננות אבל צריך לעשות את זה יותר חזק זה על ידי התוועדויות שזה מדבר על הלב ועם קצת משקה ושלב כאן סיפור מאוד מעניין שמעתי את השיפור הזה מ ממוקרישן זה דוד שלי יהודי מאוד חשוב היה יהודי תלמד חכם וחוסד היה לו יהודע בקב לגמרי והוא היה שכן כן ליחסית יחסית חבד אה בלמדרי הוא היה מאחד משבעה בחורים שהרבי רשב שלח לחברון לייש את תמחת מימים בחברה והרבי רשאב אה שינה בשם בארץ הוא נתן את השם טרסמס והוא היה אחד מהשבעה בחורים ש בחרו בלובביץ' הם באו בראשות רב זל מנבלין וביניהם רבלטא זמחוביץ' רבלטא פוצ'פר ועוד קורים זה הכרתי אותו את רב ניסן רב ניסן היה בלצורה ניסורץ ניסנויץ הכרתי אותו כשהתפלל בכנסת חבת ב100 שערים כנסת בלאתניה איך שנקרא בגשמס לא היה לו כלום היה ובדי חולני והלכה מכן א לא י לא יולנו ואשתו מתה והוא היה שכן היה לפני פורים אז אומר לו ניזן הייתי רוצה להזמין אתכם לסודס פורים שתהיו ביחד איתנו אז הוא אומר לו מוס מה יה אומר סוף כלסוף אתם לבתכם ו במגיל אסתר יש דגש כזה שלא נמצא בשום מקום לגבי השמחה של פורים זה משפוכו משפוכו אז תצרופו למשפחה היותר רחבה שלנו ותרגישו יותר את ה את הפורים אז הוא טלה בו עיניים כמו אחד שנפל מהשמים מה להרגיש את הפורים נרגיש יותר כשנשב ליד משפחה אז נרגיש פור עם מי עם מה עם האוכל עם השתייה אני חושב אומר אחרת אם חודש שלפני פורים משביעים את עצמם מזה תקצחון עם שאר הפורים של המיטר הררב >> אהרו >> בשורירו יהמול פורים צך אז מרגישים פורים אבל מספ סביב לצלחת או ליד המשפחה זה הרגיש פורים נרגיש נרגיש א סעודה שקשורה לפורים אבל הרגיש את הפורים להרגיש את הפורים זה על ידי שחודש קודם משביעים את עצמם עם השער הפורים של ה המיטר הרבה בעניין הזה של שמחה אפשר להבחין ארבע דרגות. הדרגה הראשונה שמחה של מצווה. מה זה שמחה של מצווה? העיקר זה המצווה. והשמחה מתלווות אליה כלולה בה. מותנה. אם מותנה אם היא תנאי למצווה. אתה מניח תפילין, אתה יושב בסוכה, אתה לומד, אז תעשה את זה בשמחה. אז מה העיקר? העיקר זה זה הנוכס התפינון או הלימוד. והשמחה זה התנאי. השמחה מתלווה אליה אבל היא לא העיקר. איבדו זה השם בשמחו אבל העיקר זה האבדו. האבדו זה במצווה. ישנו דרגה א עוד יותר מעניינת בעניין הזה שמחה שמו ידים שמחה שמו ידים השמחה היא לא משרטת את המצווה השמחה עצמה היא המצווה אז כאן מודגש השמ שמך לא כמלווה אלא כעיקר היא עצמה זה היא עצמה המצווה הדרגה השלישית זה מי שנכנסות אמרנו בשמחו לא רק שזה מתלווה לא רק שהשמחה עצמה היא המצווה אלא זה יכול להיות אפילו בשמחס אורשוס אפילו לא במצווה שזה דרגה של אבדו לא אפילו עצם הדבר של שמח אז זה לא רק שמתלוו לא רק שהיא עצמה מצווה אלא של אפילו ביום הרשות עכשיו יש הכזק שבדברים האלה זה הדרגה הרביעית פול פורים זה לא רק מתלווה ולא רק זה המצווה ולא רק רשוז אלא הוא בכלל לא יודע מה מה הביא לו את השמחה הוא שקוע בעניין הזה בלבסומת כמו שרשי אומר ביין מאיפה רשע לוקח דווקא ביין כי רש"י דייק ממגיל הסתר. כל מה שהסירו את ה את המלוכה מבשתי זה על ידי משתי היין. ולאחר מכן הנס שהורידו לא רק את שתי אלא גם את הומון זה פעמיים במשתי היין. אז כיוון שהנס היה דרך היין אז במצב של של שטוי יין וכי הבין שלמסומה הוא לא יודע את את הסיבה של השמחה הוא לא יודע בכלל לימור בשמחה אפילו הוא כל כך נמצא בתוך תוך המצאת אומרת זה ה וזה ה היציאה מאדם מעצמו לא כמלווה לא לא לא לא לא לא כמצה לא אפילו רשות אלא עדלא יודה הדרגה ה הכי חזקה פורים הזה שכל כך היא מרכזית בהודר על פורים נאמר וקיבל היהודים עיס אשר החילו לעזס מה זה וקיבל אומרים חז"ל קימו מה שקיבלו כבר כלומר הם זה היה קבלה מחדש אתמת נתרת כש מעמיקים יותר אנחנו רואים לפנינו שיש שלושה תריכים של מט מטרת כן התאריך הראשון זה שישי בסיב שבועס מתנת הצריך השני נו זה יום כפר המשנה אומרת בסוף טייניס ביום חסונוס זה מתנתרה אומרת הגמרא בשלום כיפ שבואי ניתנו נו לוחשניס לכן זה נקרא היום חסוזרי אבל חמיש באור מה פתאום בקיצור אז רואים שעם כפר זה נקרא מתן תורה ופורים זה השלישי אבל כשמבחינים קצת יותר רואים הבדל עצום בין השתיים שתיים הראשונות לפורים השבוע כפר הדגש הוא על מתנת ופורים הדגש הוא על קבול הסתר השניים הראשונים זה דין בנויסר ופורים זה דין במקבל ו אלה שמזיבים כאן לא זוכרים את זה כמובן אבל הרבי היה שולח את המברק לפי פורים לכל העולם בלשון הזה בברוכו לקבולסטרה בשמחה ובפנימיוסור >> לפני פה לפני בהתחלת תודה בברוך לקבלת התורה בשמחה ובפנימיס יש כאן שלוש שלושה פגישים קבולסטר והקבולה שתהיה בפנימיוס ועוד יותר >> שזה יהיה >> בפנימיוסמפס >> בשמחה בפנימיוס אוקיי אז בוא נסביר את למה למה הקבולה היא העיקר? התשובה היא זה בכל השאלה. מה יש לךמה שהקדוש ברוך הוא נתן? העיקר העיקר איך אתה מייסם את זה? הרי הנתינה זה כדי לקבל. ברגע שאתה מקבל יש תכלס למתונה ויש תפקיד לקבולת זה פושט אבל אפשר לומר יותר מזה וגים את זה בסיפור מאישיות שאני עוד זכיתי להכיר אותו זה היה המשפיע של המשפיעים. זה היה רב שדר זיסלין. הוא היה גר בתל אביב והוא היה אישו שכולס כלי למעלות. כל המעלות של הרב הוא היה דיין. היה רב, היה משפיע, תור פני מלך ומספר כל מילה שלו הייתה פנינה אני זוכר שבהלוויה של של הרב זיסלין הזרבא של בני ברק רבי יאנקבל בלנדו גם תלמיד מלובביץ' אז הוא אמר בלובביץ' שבלובביץ' ידענו שרב שדיר היה האתרוג של הרומה הוא היה המשפיע של רב שלברק מספיק להגיד ככה רק את זה מי שהכיר את רבי שולברק זה המשפיע של רב שבר התחיל בשדרין כן. אז היה פעם כנס גדול של כל הרבנים של תל אביב וסביבותיה. והמטרה הייתה לקבל החלטות טובות, להגביר את הצד ההלכתי וה וה האי היהודי האידשק בתל אביב זובות הרב זיסלין היה פיקח שבפיקחין הוא ראה ככה התבונן כל הרבנים שהיו שמה תבננו רואה שמכל הכנס הזה נראה לו שזה יהפוך להיות כנס של דברת כל אחד ירצה לנאום ולהסביר ולא זו המטרה המטרה היא איך מקבלים קבלות טובות מה עושה משפיע כמ רב זלין ופיקח כמוהו. אז קיבדו אותו בראשונה לדבר. אז אמר רבוי יסא אני רוצה להציג לפניכם שאלה שנראית ממש סתירה בדברי חז"ל. בחז"ל אחד נאמר יוסר משאיש רוצה ליסו אישו רוצו להנוסי יותר מאיש הגבר רוצה להתחתן האישה רוצה עוד יותר ממנו להתחתן האיש זה משפיע והאישה מקבלת מהגבר רואים שהמקבל רוצה רוצה יותר לקבל מאשר המשפיע רוצה לתת. חז"ל שני אומר במקום אחר יויסר מש עגל רוצה לינויק הפורו רוצו להוניק. העגל הוא המקבל את החלב מהאמא מהפרה. הפרה היא משפיעה. כאן רואים לעברך שהמשפיעה הפרה רוצה יותר לתת מה שהמקבל רוצה לקבל שני דברים שנראים סותרים כולם ככה קושיה פשוטה היו סכנים לשמוע את התשורה אז הרב דין אומר רבו ראי ההבדל נעוץ ומבדיל בין אדם לבהמה. המעלה של אדם זה מקבל. והמעלה של של בלחי זה להשפיע איזו חום? המקבל מכל או קבל סו ממי שאמור. זו המעלה של האדם. ואצל חסידים היו אומרים זהו מקבל רבו היה אומר הגענו לכאן לא כדי להשפיע ולנעום ולדבר על על מה שאנחנו צריכים להחמיד אנחנו צריכים לגשת לגוף הדברים איך גורמים לגדיל תורו וייר ולהכניס יותר אידשקית ויותר לוכב ויותר מנוגם תעיבים בתל אביב וסביבותיה זה המטרה זה המעלה של האדם שמקר בו אני מאחל אומר שנצליח בזה קיצר אחרי זה כל אחד שהכין נהום משלם היה צריך לגנוז את זה כל אחד ועל כמה דקות כי אחרת הוא יחשב לבהמה זהו >> אז בממש ב בזמן קצר הכל נגמר והתחילו לדבר על גוף שלו איך גורמים להיות לקבל את ההחלטות הטובות שזה המטרה של של הכנס הסיפור הזה מדגיש יותר מכל משהו אחר מה המעלה האמיתית של מקבל לגבי משפיע פה לכן הרבי אמר בברוך לקבול הסדר שהעיקר יהיה להיות מקבלו טוב זה דבר אחד דבר שני זה להיות בשמחה שהקבולת תהיה בשמחה מה המעלה שהקבלה היא בשמחה מאשר הקבלה סתם אז בפשטס דבר שאתה מקבל בשמחה גורם לחיות וחיוניות קיבלת אחד נותן לך מתנה 10,000 דולר את בשמחה מזה זה משמח אותך בשעה שאתה צריך את זה ואז אתה בחי חיות א בגמור נאמר שאחד המרואים פניו הקרינו מזה שאל אותו מה הפנים שלך כל כך קונות? אז הוא אומר ש הוא מצא הוא מצא ברייתה מסוימת שהיא מאשרת את את העניין העמוק שהוא שהוא הגיע בשעה שמצא בשמחה זה גורם לחיות וחיון היות דבר נוסף זה גמור מפרשת כמו רבי שבס קל מצווה שקיבלו עליהם בשמחו עדיין אוסים בשמחרו זאת אומרת מילה זה אחד מהם תפילין השני מה זה לא מה שקרה לפני אלפים בשנים אלא עדיין ויסים בשמחו למה מפני שהקבולה הייתה בשמחה אז רואים שכשהקבולת נא מזמרה יש לזה את הויטמין הזה של תמידיות ונצחיות כן אם רוצים לראות להפך זה פשוט לקבל שלא בשמחה או לקבל אפילו במצב של חוסר מצב רוח החוסר מצב רוח צריך יכול להגיע לידי ואצרס יכול להגיע עד לידי יאוש שזה נקרא הסקופה את חי תחתומה זה לא קבולה בכלל זה לא קבולה אז כדי שהקבולת תהיה כמו שצריך צריך להיות בשמחה שזה נותן את החיות והחיוניות וזה נותן את הנצחיות והתמידיות אפשר לומר יותר מזה זה אפילו נגיד שהוא לא לא באצרוס נגיד הוא קיבל את זה אבל שלא באצרוס ושלא בשמחה אז למיסה קיבל את זה חצי בן אדם כי החצי הפנימי לגמרי לא קיבל את קיבל את כשאתה מקבל בשמחה אז אז זה גורם זעזוע לכל לכל האיברים אבל אם אתה שלא שלא באץ הזה שלא בשמחה קיבלת אבל חצי בני אדם א אפשר אפשר אפשר לל להוסיף על זה מתאמין שהרמב"ם בשמואל פרוקים הקדומה של פרקובס אומר משהו נפלא בכלל בכלל רמבם בכלל ושמואלנו פרוקים בפרט זה ממש נראה כמו שלקוח מהחדר של הבשם צפקיר אומר הרמבם כך פרק ואם תוקפו אולוב חולי אני מצטת את הלשון ואם תוקפו אולוב חולי אמור שחורו איך אפשר לעבוד את השם במצב כזה יסירנו בשמי הסניגונים ובטיול הגנוס והפרדיסים ובמרויס אנוז ותכלס כל זה לעובדו יסבורך והוא אמור ובכל נפשכו היינו בכל חלקי נפשו שתעשה כל חלק מהם חלק לאבדו זהבורך אתם שומעים כאן דברים להשאיר את הכרושר הזה בשמי הסנגונים ותהיו להגן ז הפרדיסים שמרחיב את הנפש ואזה הפשט בכל נפשו בכל קורס נפשו >> מרוס >> אנישי אחד >> מה זה המרוס >> מה >> מה זה היה מרוס הפרדי גנספרדי >> נופים נופים יפים >> כן זה גם קשור לחלק שלו סודז של >> כשאתה רואה נוף יפה מי מי מי מי שזכה לראות בעולם נופים יפים זה מת בפרט אם יש לו חוש ציור אז הוא כמעט מתעלף מהיופי הזה >> שחלק שלחוב הסודס של חלק של גנסוד אותו דבר >> שמה >> שי לאותו דבר של פודעס אותו לאותו חלק שלסדס >> כן בסדר אבל שני דברים ניגונים ובמרוס הנויז שמה שירחיב הנפש אה באחד א המפגשים שנפגשים פעם בשנה ב >> ב בחודש עוב אז שזה הכנס של כל כל הרבנים שיב רבונים א קיבלשים רבנים שמה ירקה נפגשתי עם עם גביאל ואמרתי לו שנראה לי דבר שאף אחד לא עומד על זה. האדמור הזקן אומר בגרז התשובה אומר את הלשון הזה א פרק תש תשועל זה נאמר ובכל נפשכו שהם הם כל חלקי הנפש צריך לומדסלבושם עכשיו דיבר מה זה לדובקולון בוא יסבורך פירוש חדש אבל תראה מה אומר כאן פירוש חדש במשנאמר בכל נפשכו אפילו לא תלס נפשכו זה פירוש אחד פירוש שכתוב ברשוני שבכל נפשכו זה בכל רצון מפני שרוץ נקרא נפש אם יש אסנף שכם אומר רש"י רצון וד איתכם עכשיו יש פירו שלישי שבכל נפשו לא חלק אחד של הנפש לא רק סכל לא רק מידס אלא כל חלקי הנפש זה פירוד חדש של אלטרה ואלתרב לא מצט מעצמו או זה ממישהו והאמרת לו את את הרמב"ם הזה זה הוא ממש הוא קסם מזה נראה את זה בפנים רז אומר כן קורק כל דמוק הרמבם אז רואים שעניין הזה של כשאדם הוא הוא בכל נפשכו שמחה גורמת לבכ נפשו אז בשעה שאתם יודע אז כל ה הלא חצי בן אדם מקבל קבל כל האיבורים הכל זה בקשר לפנימס עכשיו נשאר לנו להסביר אה קבול הסתיר לא זה בקשר לשמחה סליחה נשם לא להסביר מה זה פנימיות מה זה פנימיוס? להסביר לכאלה שלומדים בתמחת מימים ולמדו בתמכת ממים מה זה פנימיוז? אם צריך להסביר את זה אז נשאלת נשאלת שאלה הז למדתם ואתם כתמים מיוחד זה הרי התואר כזה ש שזה היה מטרה של להקים אתם רתמים וזה היה חינוך כל פעם למיס מכל חצרות החסידים שכולם עבדו כל החצרות החסידים שכולם ניתנו מהבעל שם טוב למי זה היחידים שדיברו כל כך חזק על פנימיוס היו שניים בביץ' וקוצק בקוצק זה היה ניסו כל הדברים האלה מה האם אתה מתפלל עם העניין הפנימי העניין החציוני האם בראש השונב עם כפר אתה מרגיש את כפר בגלל בגלל ה >> ה השטינים והמפות ה ה הלבנות שנמצאים על ה על השולחנות אז בוא ננשה נעשה את זה בימות החול עבדו על זה עוד כל מיני סיפורים מון סיפורים שבקוץ רצו לי תנועה בלי בליטס אל בפנימס דרך אגב הם מדברים היה עוד משהו משותף בין לובביבץ' וקוצק בשניהם השתמשו הרבה עם משקה עד כדי כך שיחסית קוצק שואל יחסית לבריץ' מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר איך איך אתה עושה א מיד יד מגע וקשר עם משקה אז החסיד א החבדי אומר לו זאת אומרת מי ש אינוב ברישי הוא מכין את עצמו ליד המיטה אחרי תילס ידיים אחרי מידני בשל משקה אז היום נראה אחרת אז הוא אומר לו הקוצקר ואתה רוצה להגיד שזה חסיד אומר נו למה לא אני לא יודע איך איך הלכת לישון שידעת שליד המיטה יש משק זה דוגמה של שני הדברים שזה בלטו על על משקל פנימיזה טוב איך אפשר להדגים מה מה זה פנימיוס אז נדגים את זה בשניים מה זה חיצוניס ומה זה פנימיוס חיצוניס אתה מקבל דברים בגלל טיפורה מסוימת או פנייה מסוימת, לא בגלל זה עצמו. ופנימיות זה בגלל זה עצמו. אתן לכם דוגמה. ה היה חסיד ברוז'ין שהוא היה חסיד שריד והוא מאוד אהב ורטים חסידים אבל הוא היה חצי הפעם הופיע לפני הרבי מרוזין כן אז ה איך ש בלובביבץ' קוראים לו סוף בסוף טילים של אפיל אליקרוזינר אז האליקרוז'ינר הרגיש שכל הקבלה שלו זה רק בחיצוי נס אז הוא אמר לו בוא נגיד לך משהו דוד המלך אומר בטילים ושומקנועים כמופולח ובויקע באורץ מפרש הראשנ ושומי שומעים את האמרות שלי ואת האורטים שלי כינוענו זה מאוד נעים אבל מה מה זה נעים כדי למסור את זה לאחרים לא כל כך כדי לקבל אלא יהיה לי סחורה מה למסור לאחרים זה כל הקבלה שלך אז זה כמו פוילח ובוייקח באורץ כמו שאתה בוקע את זה בתוך הארץ אז הוא אומר רבות הזה זה מאוד יפה להגיד לאחרים זו דוגמה ראש אסטוס החיצה הקבלה שלו זה רק איך הוא יכול להשתמש בזה לאחרים אבל לעצמו לא ינוגע ולא יפורגע זה הדוגמה של חיס מה הדוגמה של פנימי שוב סיפור רב שמואל מונקס היה מעשור הבנינים של האדמור הזקן אבל היה לו היה חוץ ממה שהיה במדרגה בינני ממש מל בינני בינני של התניה לא יחו ולא יכתו לאלו ולאניקר לו שם ורוש אפילו שו אחס במשך כל ימי חיות זה ההגדרה של האדמור הזקן בפרק יב אבל היה בו שובבות חריפות מאוד ואדמור הזקן היה מתייעץ איתו הרבה הרבה הרבה פעמים. אז רב שמואל מונקס היה בדיוק ביום אחד בן עיירה לעיירה. זאת אומרת ביער שמבדיל בין העיירה לאיירה. מי שמכיר את אירופה אז יש כמו דירופה למשל כמו אנטורפן לונדון המזג אוויר יכול להתחלף ארבע פעמים ביום בקיצר שם באירופה רוסיה בישראל אז א היה כנראה אותו אותו אותו מזג אוויר כמו באירופה. התחלף בעצם המזג אוויר ונהיה מאוד מאוד קר וגשם שוטף ירד. הוא לא היה לו הוא לא היה מוכן לזה. אשת כל הוא התרטב עד לשד עצמותיו. איך אומרים? היה רטוב כמו תרנגול עם הנוצות. אבל הוא הרגישו אין לו כוח לעמוד בזה. ועכשיו הוא ביער בין הירה ליערה איך יוצאים מכאן פונה לקדוש ברוך הוא ראינו שלא לומר רחם עליי תוציא אותי מכאן שיבוא איזה הגנה בשיקח אותי ותפילתו נהנתה והוא רואה כבר מרחוק איזה הגה שמתקרבת מחכה מחכה קוץ הרוח עד שהגלה מגיעה אז הוא מתחנן להגדלון תעשה לי טובה זה פיקוח נפש תן לי לעלות אומר אני לא יכול מה אתה לא יכול אומר תראה תבי תראה העגלה מלא עם חביות אין מקום עליו אומר זו הבעיה אני אתפס על העגלה ומהעגלה אני אתטפס על החביות אתה יכול בבקשה קיצר עם כל השבבות שלו הוא באמת עלה וממנה הוא עלה על החביות בקיצר הוא כבר יושב העיקר הגלה מתחילה לזוז אבל הוא מרגיש זה בפש קח נפש אז ככה מתבונן הוא רואה הרי ארבע חביות כשהם צמודים ביחד הם יוצרים באמצע חור אז הוא ישתחל שם אחרי רשת כל זה הוא יהיה יותר מוגן מרוחות ואפילו ומרי שם יהיה כן טוב שהוא משתחל שמה הוא מתחיל להרגיש חביות ממש כן אז הוא קורא לעגלון, אומר לו, זה פיקוח נפש, אני רוצה משהו לשתות. קיצר היה לו כנראה חוסד יש לו כוסית קטנה שמה פת ברוזים תראיתה הוא מוציא פותח את הברז שעה כל ניה בדמור ולוגם את הכוסית הוא אמר רבואי שלא סידוך חנדו שמואל עכשיו כבר שמואל אחר לגמרי ואומר לעצמו עצמו מה קורה כאן? קודם ישבתי על החביות של המשקה אחרי זה עשיתי התקדמתי הייתי כבר בין החביות והרישתי פשוט כוח נפש ועכשיו לא חביות לא כבויות כוסית קטנה נכנס לבנים חנדו שמואל שמואל אחר לגמרי אז הוא שואל והוא עונה אה כנראה כוסית אפילו קטנה שנכנסת בפנייוס לא בחיצוניוס ליד חביות סבים ל לחביות לא כוסית אפילו קטנה אבל בפנימיוס הופך להיות שמ שמואל חדש אז הה דוגמה הטובה ביותר מה זה נקרא פנימיוס אז ביארתי לכם מה המלה של קבולה ומה מה שהרב אמר קבולה ושמכה ופנימיוס בשילוב של סיפורים חסידיים כשמעמיקים עוד יותר רואים במגילה דבר מעניין הנושא של הישועה והנס של פורים גרם שתי שני שני מהפכות מהפך יומי ומפך חודשי מהפך יומי ונהפכו השר את היהודים המו בסיניהם זה יג יד תזבוב זה מפח יומי אבל גם הפחודשי והחידש אשר נהפח מיוגן שמכה ומאבל ליומת מאיפה המקור שהחודש נהפח אז אה רואים את זה באלוכ גם יש עניין לגבי אה א חתונה אם אפשר אם אם זה יכול להסתדר אצל הכלה אז לכתחיל כדאי לעשות את זה במחצית החודש הראשון אבל עוד זה חודש כזה שאפשר לעשות אפילו בחודש למה כי כך כתוב החודש יש הנפח אז כל החודש זה נפח מיוגן לשמח מעבר לים טב זה אחד. דבר שני זה ירושלמי. בירושלמי כתוב שאם אי אפשר להשי בפורים בכל סיבה שהיא מצב חירום וכולו וכולו, יכולים לעשות את זה בתחילת החודש. למה אומר הירושלמי? כי כתוב חוץ השנה פה. זה לא רק היום. הרי לפנינו שיש על זה ביטויים בהלכה של רק מהפך יומי אלא מהפך חודשי. כן? זאת אומרת בוא נאמר ככה בוא נשאל ה-696 אלה מי נטלה במי? המפח החודשי נתלה וקשור עם היומי. זאת אומרת היומי פורים ימי פורים איסיבה וכל החודש זה המסובב אילה ועול הסיפורים זה האילה וכל חודש עודר זה האול זה המושפע או להפך בגלל שהחודש הזה יש מפח חודשי בזה החודש שנהפח לכן הוא המשפיע והוא הסיבה ופורים זה המקבל ופשטס מה אתם אומרים >> שהחודש ביום >> מה >> החודש ביום >> החודש והיום >> החודש ת >> בגלל היום בגלל היום >> בגלל היום >> בגלל היום פשטס כשנעמיק נגלה חידוש עצום שהחודש הוא המשפיע והיום הוא המקרון. כן. השאלה איך? בוא נאמר כך. אנחנו רואים כשהולכים לפשלס שהיום משפיע על החודש אתה רואה פורים ימי פורים משפיעה על כל החודש. כל החודש נקרא החודש הנפח ולכן אומרים חז"ל מי שנכנס הדר מרבים בשמחה לא מי שנכנס פורים שנכנס אדר אבל בגלל מה פשת בגלל פורים זאת אומרת היום משפיע על כל החודש איפה יש לנו דוגמה כזאת אין לנו דוגמה כזאת אם תרצו לתת דוגמה שו מורס חוידש או אוביו שכל ניסן נקרא אוב בגלל מה בגלל שהפסח הוא באוב לא כל החודש שומר חודש עובד כתוב בגמורה זה כדי שיוכלו להבר את בשנה ושקורבן פסח יהיה בעצם עצמותו של האוב. זאת אומרת מאברים את החודש בגלל היום. זאת אומרת ה ה הסיבה זה זה זה עיבור החודש וזה כדי ש שק פסח יה בזמן איפה יש דבר כזה שלהפך בגלל היום זה הכל נהיה והשאלה נשאלת שאלה פשוטה מה זאת אומרת מרבין בשמחו מי מי שנכנס אדר לך תשאל כל אדם אפילו ילד מה גורם לשמחה בחודשו הוא יגיד פה התשובה היא אם כך מי שנכנס יד לחודש מרבה בשמחה מה קשור? מה זה לפני יד? מי שנכנס ארבו אוסו או יג שבו היה היום המיועד שב ואז היה בן הפכו מאז מה פתאום תחלת הקודש א אי א אי תגיד אבל זה כתוב המגילה חודש שנפח היא גוף קשה למה כתוב החודש שנפח היה צריך להגיד ש מי שנכנס אה יג יד וכולו רואים מכאן שיש גורם בחוידש המפח החודשי הוא הגורם שיהיה המפח היומי מה זה שיבו בעודר אומרת הגמורה שהומון כשהפיל את ה את הפור הוא הגורון פלפור בחודש הראשון אי פלפור הוא הגוררו לפני הומון מיוים ליוים איזה יום זה צריך להיות ומחודש לחודש איזה חודש 12 חודש הוא חודש אדור הגורל הביא שזה חודש אדור אומרת הגמור שומח שמחו גדול הומון שמח אומר נופל לי פור בירח שמז בו מוישה ממילא תוש כוחם של ישראל אומרת הגמורה ולא הו יודע ש שבשיבו באודר מז ובשיבו באודר נוד אומר רשי ושיבו בעודר נוד כדאי הלידה שתכפר על המזרה אם כן יוצא מכאן שכבר באי פלפולו הגירול כבר נמצא היסוד לכל עוד ולכל פורים כאן תמון הכל זה לא זה לא ביד זה כבר בשיבו לכן זה מתחרילס עוד כי אם זה מצד פורים מצד פורים היה צריך מי שנכנס מי שנכנס יד תב לא היות שרואים שכבר עד כדי כך שכל הנס זה אתם מבינים מה מה היה נס מה היה נס בפסח שלא הספיק בצקס בסדר נותנים את השם את השם על ה על על על על זה או על קורבן פסח למה קורבן פסח שפסח על על בות בני ישראל כל פעם את הנס חוגגים לפי הסיבה מה אתה מכניס מהק פורים מתבטא בזה בפור פלפור הוא הגירול עוד בשם בשם הרמי שמה לא מפני שי פלפול הגל הוא הסיבה בגלל זכות זה של מושה ממילא מכאן רואים שזה מי שנכנס עוד לא ממיד כבר מתחילת עו כבר אם תרצו להעמיק עוד יותר לפי המהלך הזה אז יש לנו שיחה של רבי משהו נפלא ה הגמור אומר תשנך לזאת אומר בשמחה אומר רש"י פורים פסח ימי ניסים לישראל כולם ששרים מה אתה מכניס לי פסח באמצע מי שנכנס עוד בסדר מה הפסח כאן חודש >> עוד בסדר מהס שם הנס >> מה >> ניסה גם שם הנס שנעשה מה הם עושה מה מפני שמחובר אחרי זה >> לאסה >> לא אז יש כל מיני תירוצים של החסם ספר ושל היי וזה וזה והכל זה זה לא כל כך לא כל כך פשוט ו >> ואם אתה אומר שבכלל זה בגלל הנס אז לכן מרבים בשמחה בעודר לכן בגלל הנס של פסח מרבים בשמחה ב בפסח אז אז אם כן מי שנכנס קצל כם תגיד שמרבים בשמחה זה בא אחר כך >> אה >> שאמרו בבן אדם מרבים בשמחה לקחו כמה שנים עד שבא חנוכה >> לא משנה תגיד בכיסלב תגיד גם כן אתה לא היה חנוכה שאמרו את זה >> מה >> שאמרו נכנס אדם רובי בשמחה לא היה עוד חנוכה חנוכה עוד לא הגיע >> לא אבל אם אם הדגש הוא שכל החודש מושפע בגלל היום אותו דבר פסח זה בגלל בגלל הפסח אז גם אין בקיצר תגר בקיצר ישנו שיחה של זה צריך לכות זה ביות שהרבי אומר מפני שהסיבה הכל הייתה משה רבינו משה רבנו בלייב של משה רבנו נוצר היסוד לשים שמחס פורים ובל ליד של משה רבנו נוצר הסיבה של יציאס מצרים זה אף בפלש טוב זה צריך לראות בפנים אבל זה ברור שמכאן רואים שהחודש הוא יותר משפיע על היום מאשר היום משפיע על החודש אמ אני רוצה פשוט בכלל ה איך לומר בגלל המיוחדות הזאת של א של אמרה של הרבי שזה פשוט פנינה כזאת שלא לא מוצאים בשום מקום. אז א ישנו שאלה במשנה כתוב מי שנכנס אוב ממתחו בא רב שילס בשמי דרב הוא אומר את בשמו של רב כשם שמי שנכנס אומרתם בשמחו כך מי שנכנס הדר ר מרבן בשמחו רואים שהם קשורים יחד קשה כמו שבאוב ממטים ועוד מרבים אם כן למה הרמבם באותו דבר המכוו רביס יוסף לא פוסקים שמי שנכנס אודר מרן בשמחו אין זכר לא ברמבם ולא בשולחן ערוך אתם יודעים די מי הראשון שמביא מפה הזכר לו שמביא המוגן אברון הוא מביא את את הגמורה אז נשאלת שאלה מה קורה והקושיה היא יותר חזקה אוב גם הרמבם וגם וגם המחבר בלילסטיניז אומרים מי שנכנס אוב ממטם בשמחו אז הרי הם קשורים ביחד למה אתה למה אתה פוסק רק חלק אחד והחלק השני לא קושיה אדירה סליחה באבא אתה עושה מעשים אתה עושה אתה עושה פעולות לא שיש איסור רחיצה יש >> בסדר בסדר בסדר אז בלי מעשים לא צריך לא צריך להיות בשמחה >> רק במעשים חושבעים >> נראה נראה שזה לא כל כך פשוט נראה שלא כל כך פשוט אז בקיצר, אחסם ספר הוא הראשון שהוא שהוא מקשה את הקושיה הזאת ואומר ככה. היות שכתוב על חידש אור על החום והשבעתי שבתה חודשה ומועדה החורבן הוא שהשם ישביט לא רק לא רק חורבן הבית אלא גם את ה את השבוע שבתה ולא רק את החודש אב אלא גם כן חג הוא אדם אז אומר הרי להרגיש את רגש האבלות באוב יש מחלוקת האם זה כל החודש להגיש את האווילות או רק שבוע שהיכל בו תישבו >> רגע רגע וזה ההבדל בין אשכנזים לספרדים הספרדים בעקבות הרמב"ם וה והמחבר אומר שזה שבוע שחל ביטב אז מילה אומר באוב יש פסוק ישבתי שבתו אבל בפורים אין פסוק ששב שכל בפורים אז ממילא אין מה אין מהן אין מה לפסוק זה כ אז בספר נמוק אור החיים של המוקצר שואל רבני שלא שבתו חודשו אני לא מבין אומר אתה ספר בפועל כתוב ברמבם ובמחבר מי שנכנס אוב כלומר מי שנכנס החודש ממה אתם בשמחו מה מה תספר לי בסדר יש מנוג יותר ופחות שמה של מני יו אבל כתוב חודש וצורכם גודל אז הוא עצמו אומר אומר תירוץ חדש אומר ככה אומר מה זה ממה אתם בשמחה בלי סטופר בלי בלי מעצור אז אתה יכול להגיע גם כן לאץ מורש חיר לכן כן כתוב בגמורה לא יש סטופר אסור רק לבנות אסור לתת עצים חדשים זהו אבל לא יותר מזה נו אז כאן כמו שרצית להגיד יש החלק המעשי מה שאין כן אומר ב בפורים מרבן בזמרו תהיה שמח תרקוד תקפוץ תעשה משהו שאתה רוצה העיקר שתהיה בשמחה כיוון שאין כאן דבר מעשי והרמב"ם והשולחן ערוך הם ספרים של חלק המיסר לכן הדבר שאין בו מייסר לכן הם לא פוסקים נראה יפה והוא עצמו מפריך את עצמו אז הוא אומר לא עדיין צורכי למה מה? אז אז הוא נשאר אז הוא נשאר בלב נו אבא וירה זה לא זה לא זה לא זה לא קיום זה לא מצווה יש עוד דברים שמצווה שבלב אם כן עדיין צורך עיון אז לא רק אחם ספר ולא ולא מונקצ והרבי מר כתב שתי שורות קטנות אז הרב אומר אולי יש שלו כיב דמור דשמיצה זה רב רב שילס משמי דרב ואותו רב אומר במסכת שבת כף ל כן ש יש שני פסוקים פסוק אחד אומר ושבח אני את השמכם ופסוק ככה אומר לשמחה מה זה עושה פה כתוב שאתה משבח את זה ופה אתה אומר מה זה רוצים לגנוז את זה בית ספר כהלת אומר רב, לא צריך לגנוז. קם בשמחה של מצווה, קם בשמחה סורשוס. שמחה של מצווה שבחניס שמחו שמחה שרשוס תם שמחה. מה זה עושה? אתה שמח שהאמא שלך הולידה אותך? נו נו מה זה עושה אם כן יוצא ככה בישלמ לרב תיקח את ה-12 חודשים אז 11 חודשים השמחה צריכה להיות שמחו של מצווה ושבחני השמחה זה שמחה של מצווה אה מקודר זה משהו חדש כאן יכול להיות אפילו שמחה סרשוס יש הבדל בין 11 חודשים ל-12 אבל הרמבם פוסק בפירש לא כמו רב למה הרמבם פוסק באלחסדש פעמיים שאפילו לא שמחה של מצווה אפילו מצב רוח כללי ליואוי שומח כל יום אם כן הוא פוסק בפרש לא כמו רב אז מה ההבדל בין בין 11 חודשים ל-12? אלא מה ב-12 אתה צריך להיות קצת יותר שמחא אם הקצת יותר היה במיסא יש הבדל אם לא במיס רק זה קצת יותר אין אין טעם אני כשראיתי אתזה שתי שירות קטנות אני פשוט זה הקפיץ את זה מהמקום איזה איזה יופי לפני שנה אני פגשתי את אה אחד מהעידנים של רב שול קלטר היה לפני פורים ואמרתי לו אני רוצה למסור לכם איזה איזה הברקה מאוד יפה הוא כל כך התפעל במדוש תוךמה משילוי איש תשובה עילוית אמר אז בזה נחתום מהשיעור שבאמת נשתדל להיות בשמחה בכל צורה שהיא והקדוש ברוך הוא שיתן לנו עם ישראל צריך להיש גדולוס אנחנו בחשודר שיהיה לנו ממה לשמוח לאך שנצטרך לטרוח לשמוח אלא שיהיה גם ממה לשמוח שמחס אוילום על ראשנו שכבר בקורב ממש נזכה לשמחו הגדוילו באמת של ביאז בן דוד ופסבחירו במרבי בימנו אמן >> אמן