פרשת ויקרא: כך מחנכים ומדריכים נשיא לעם ישראל | הרב זושא וולף שנת תשפ"ו

שלום רב. בשעה טובה בסיעתא דשמיא אנחנו פותחים שיעור נוסף במסגרת סדרת השיעורים חיים עם הרבי כאן בבית משפחת ריבקין במרכז כפר חבד. היום יום שני כז ועדר כז אדור תש תשפו שבוע פרשת ויקרו ולפנינו בעזרת השם שיעור נפלא שיחה נפלאה שיחה מאוד מאוד מיוחדת מלכותי שיחות חלק יז השיחה הראשונה לפרשת ויקרו עם התרגום התרגום המצוין והנפלא התרגום המשובח של פרויקט אלקוטסי חס השבועי וכיוון שהשיעור השבוע זה השיעור האחרון שלפני חג הפסח ולפני יא בניסון אז השיחה עכשיו השיחה שלפנינו לא נלמד את כולה ונלמד את החלקים המרכזיים בשיחה אפשר לתת לה כמה כותרות לשיחה שלפנינו א' שיחה שכולה עוסקת ביוקר במעלה של כל יהודי לימוד זכות באופן הכי נפלא ראינו כבר ולמדנו הרבה שיחות שעוסקות ביוקר ובהפלה של כל יהודי בלימוד זכות אבל השיחה הזו היא באופן מיוחד במינו אז א' יש כאן לימוד זכות על כל יהודי, גם יהודי שנמצא חלילה בשפל המדרגה. מצד שני, הרבי נותן פה כללי יסוד מה זה המשמעות של ענווה, ביטול ושפלות כלפי יהודי אחר. זה זווית שנייה שאפשר לראות בשיחה זו. וכיוון שאנחנו עכשיו ערב, ערב יד ניסני, ימי ההכנה, כבר 30 יום, כבר פחות, יש פה גם כן א כללי חינוך והדרכה לנשיא, נשיא בישראל. מה הם העקרונות והיסודות שעל פי הם מחנכים נשיא בעם ישראל? זה גם כן כותרת מיוחדת של השיחה שלפנינו. והכל זה מתוך דין ודברים שהיה בין אדמור הזקן והרבי צמח צדק כפי שמופיעים ברשימות בשיחות של הרבי ארייץ. שיחה מאוד מאוד מיוחדת נצא לדרך בעזרת השם בסת דשמיא. פותח הרבי כאן באות א' כבוד קדושת מורי וחמאדמור הרבי אריץ סיפר פעם בהתוועדות של חג הפסח מופיע פה בסעודת היום שבי של פסח תופשין אז בסעודת שבי של פסח אומר הרבי ארייץ מספר הרבי ארייץ על סדר ההכנסה לחיידר של אדמור הצמח צדק על ידי סבו אדמור הזקן ומתאר הרבי ארייץ מה אותו מה היה באותו מעמד של ההכנסה לחדר לצמח צדק על ידי האדמור הזקן בין הדברים סיפר אז הרבי ארייץ שהדמור הזקן ציווה למלמד המלמד של הצמח צדק שילמד עם הילד את הפרשה הראשונה של ויקרו את הפרשה הראשונה שילמד את הילד בית המעמד של ההכנסה לחיידר לאחר שסיים המלמד ללמדה את הילד את הפרשה הראשונה של לוחמש ויקרו שאל הילד את נחצדק את הדמור הזקן שהיה במעמד מדוע בתיבת ויקרו ישנה א' זהירו פרשת השבוע ויקרו ויקרו הא' הראשונה היא א' קטנה שואל הצמח צדק באיותו ילד קטן את סבו צמח צדק למה הא' של ויקרו היא א' זהירה א' קטנה כפי שמופיע בספר תורה הרבי אדמור הזקן שקע בדבקות זמ ואחר כך אמר וענה לנכדו אדם הראשון היה יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא הקדוש ברוך הוא מעיד עליו שחוכמתו מרובה של אדם הראשון מהחוכמה של מלאכי השרת הוא אדם הראשון ידע את מעלת עצמו והתגאה בעצמו. אדם הראשון התגעה עם המעלות שלו. אז ההתגאות הזו, הגאווה הזו הביאה אותו שהוא נכשל בחטא עץ הדעת. לעומת זאת, משה רבינו גם הוא הכיר במעלת עצמו, אבל לא זו בלבד שמשה רבינו לא זו בלבד שמשה רבינו לא התגעה בעצמו אלא אדר הרבה. הדבר גרם למשה רבינו להיות לו לב נשבר ונדכה. משה רבינו היה שפל בעיני עצמו בחושבו. משה רבנו חשב, אילו לאיש ישראל זולתו שאינו בנו של אברהם ואינו דור שביעי של אברהם אבינו הייתה נשמה גבוהה ונעלת כמו שלו וזכות אבות כמו שלו היה בוודאי טוב אמנות אם היה יהודי אחר שלא משה רבינו אבל יהודי אחר שיש לו גם כן נשמה נעלת כמו שלו כמו של רבינו כמו של משה רבינו וגם זכות אבות זכות אבות כמו שלו אז גם אותו ודי היה מגיע למעלה גבוהה יותר מאשר המעלה, מאשר המדרגות שמשה רבינו הגיע עליהם. אם כן, משה רבנו היה שפל בעיני כל אדם. וזהו מה שאומר הקדוש ברוך הוא בתורה. ואיש מויש שעניו מאוד מכל האדם עלשר על פני האדמה. ככה מופיע בחומה בפרשת בעל יסכו בחומש במדבר. מושה רבנו היה שפל אל מול כל אדם שהוא. שפל הוא פשוט בדעתו ככל שיהיה, לא משנה איזה אדם, משה רבנו היה עורך את החשבון. אילו מעלות הנשמת וזכות האבות שמוישה קיבל במתנה שלא על ידי הגיעת עצמו היו ניתנות לאותו אדם פשוט ושפל היה בוודאי טובה מנו אם כן אדם הראשון התגאה בעצמו ונכשל בחטא עץ הדעת מושה רבנו ידע את מעלות עצמו אבל היה עניב ושפל בעיני כל אדם ממשיך אדמור הזקן ומבאר לנחדו הצמח צדק באותו מעמד של ההכנסה לחיידר בתמונת האותיות שנתן הקדוש ברוך הוא בסיני והאותיות כפי שמופיעות בספר תורה ישנם שלוש סוגי אותיות רב רבין אותיות גדולותן בינונין אותיות בינוניות ואתן זאירין אותיות קטנות התורה הספר תורה נכתב באתוון בינונין באותיות בינוניות למה כי הכוונה שהאדם צריך להיות בינוני כי האדם צריך להיות במדרגה של בינוני ואדמור הזה ומופיע פה בלקות סייחס בהר התשע הלכות דעות מה שמופיע ברמבם הלכות דעות שהמידה הממוצעת, המידה הבינונית, היא המידה האידיאלית לא למשוך יותר מדי לקצה אחד ולא למשוך יותר מדי לקצה השני. על ידי התורה יגיע האדם למדרק למדרגת הבינונים. אם כן, האותיות הסטנדרטיות, רוב התורה רובו כולו אותיות בינוניות, כי זה אכן המדרגה והעבודה שאליה האדם אמור לשאוף. אצל אדם הראשון שעל ידי הכרת מעלת עצמו נכשל בחטא עץ הדעת, כסיב אדם בא' רבתי. הרי אצל אצל אודום רישון מופיע בדברי הימים מופיע שמה אודום בא' גדולה בדברי הימים מופיע בתנך א' א' גדולה כיוון שאדם הראשון נכשל בחצא עץ הדעת בגלל ההתגאות שלו מופיע שמה א' בא' רבתי אותיות רברבן זה מבטא על ההתגעות של אודומרישן שהכשיל אותו בחצץ הדעת אילו אצל משה רבינו ואילו אצל משה רבינו שעל ידי העבודה של הכרת שפלות עצמו הגיע לדרגה הנעלת ביותר של ענווה לכן כתוב ויקרו כאן בפרשה ויקרו אל מושה בא' קטנה א' זהיר כדי ללמד שאדם משה רבינו עם כל מעלותיו התגעה כמו האדם הראשון ונכשל אלא היה שפל בעיני כל אדם והגיע לדרגה הנעלת ביותר של הענו אם כן זה זה היה התשובה שאדמור הזקן נתן לשאלה של הצמח צדק למה בפרשת השבוע מופיע ויקרו א' זהירו זה מלמד על המדרגה של משה רבינו הענווה הגדולה ביותר, הדרגה הגדולה ביותר של הענווה. אז בשיחה שלפנינו מבאר הרבי באופן נפלא ביותר את המשמעות של התשובה הארוכה עם החלקים השונים של התשובה של אדמור הזקן לצלמח צדק. והרבי מגלה בזה עומקים ורוים נפלאים עם הוראה נפלאה בחיי היומיום. לא נקרא את כל השאלות ואת כל הדיון של הרבי ב על ה על הדברים הללו. נתמקד רק בשאלה אחת. נראה כאן באות ד'. מדייק הרבי והנה בלימוד ביורו של אדמור הזקן בהשקפה הראשונה נמצא בהתאם למה שאמרנו מקודם משתמע מכך שהא' רבתי של אדם הראשון היא רמז לאפך הרצוי. לכך שיתגעה בהמלת עצמו כפי שתיארנו בדברי הדמור הזקן הא' הרבתי של עודום בדברי הימים למה א' רבתי על שם הגאווה שלו אם כן זה א' שמבטת מצב לא רצוי הפך הא' זה עירה של ויקרו שזה א' אידיאלית אמורה לענווה של משה רבינו זאת אומרת מההסבר שאמרנו עד כאן משתמע שהא' הזו מבטא דבר שלילי אבל שואל הרבי שאלה כפולה א' באמת אי אפשר לומר כך שהא' הזו היא א' שלילית שהרי כלל פשוט הוא שעתון רב רבין האותיות הגדולות הכתובות בתורה הם נעלות אפילו מעטון בינונין מהאותיות הבינוניות הסטנדרטיות ומכל שכן מהעטון זהירן האותיות הקטנות וזה פשוט שהאותיות הגדולות הגבוהות שבספר שבתורה הם בוודאי באופן הנעלה ביותר זאת מבין אפילו ילד כאשר התורה נוקטת וכותבת אות מסוימת בצורה גדולה באות רבתים זה מפני פני שעל פי תורת אמת יש כאן מעלה וחשיבות. הרי זה לא רק הא'. הרי יש אותיות נוספות שהם גם כן מופיעות באותיות גדולות בתורה. בפשטות בספר תורה כאשר מופיע משהו באות גדולה זה מראה בפשטות על מעלה וחשיבות יתרה. ואמנם מטעם זה מטעם אותו היגיון כתבו חלק מהמפרשים שהא' רבתי של אדם הראשון היא מרמזת שלא היה אדם גדול כמותו כמו אדם הראשון או על רוב החוכמה שלו שהיה בו. עד שקרה שמות. אם כן, יש פה תמיה. ההיגיון אומר והמפורשים אומרים גם כשהא' רבתי הזו מורה על מעלה ויתרון, אדמור הזקן לוקח אצל חורה לכיוון של שלילה וחיסרון. והשאלה היא גדולה יותר. יתר על כן. אדמור הזקן עצמו בלקוטי תורה לפרשת השבוע פרשת ויקרו עמד על החילוק וההבדל של בין הא' של ויקרו זהירו שאצלנו ובין מה שבדברי הימים כתוב אדם בא' רבתי. וכאן בלקות התירה אדמור הזקן מבאר שאדם הראשון היה נעלה ממושה רבינו אדמור הזקן מבאר כאן כך הא' רבתי של אדם הראשון מלמדת על בחינת אדם הראשון כמו שהיה לפני החטא שהיה במדרגה גבוהה מאוד ומדרגה נעלת ובגלל שהוא היה במדרגה כל כך נעלת אז הוא לא היה יכול לקבל גילוי והערה מא' רבתים שזה מבטא בחינת הכתב כמו שהיא במקורה בשורשה במהותו ועצמותו התבר יתברך מה שאין כן על מושאמר ולא יכול משה לבוא אל לבוא אל אוהל מועד כשחן עליו הענן ככה קראנו בסוף פרשת פקודי בשבוע שעבר כלומר מוישה לא יכול להיכנס הענן הענן משמעו המשכה ממקום עליון ונורא מאוד מבחינת הכתר ולכן מבהר אדמור הזקן שאצל משה רבינו כתוב ויקרו בא' זהירה בא' קטנה כי הקריאה ויקרו אל מוישה קריאה משמע ההמשכה איזה גילוי משה יכול לקבל זה ההמשכה מענה נראה על ידי צמצום זאת אומרת שפה יוצא ההפך שמוישה הוא למעשה במדרגה הנמוכה יותר ויקרו שמקבל השפעה נמוכה והא'ום הראשון זה א' נעלק שמורה על מדרגתו הנעלת נמצא שההוספה בדברי אדמור הזקן שאצל אדם הראשון כתיב א' רבתי כלומר רבי מחדד לא רק שהצמח צדק של התדבור הזקן למה נאמר ויקרו בא' קטנה אצל משה רבינו ואדמור הזקן פותח ומרחיב את ההשוואה בן משה רבנו לאדם הראשון ודווקא ההוספה הזו היא למעשה קצת מביאה תמיהה יתרת כי במקום אחר אנחנו רואים ש באדמור הזקן מבאר שהא' הזו מבטא על החיסרון של אודמרישן אבל מצד שני בלוקטי תורה מביאר שזה המעלה שלו בהשקפה הראשונה זה מעשה לסתור כלומר הוא מביא קטע מביא עניין שהעניין הזה למעשה סותר לכאורה את הרעיון שהוא רוצה לבטא מזה מוכח מלכותת מוכח שאדם הראשון עומד במדרגה נעלת ממשה רבינו ויתרה מזה לא רק שהוא במדרגה נעלת אלא זהו רמז לא לעניין שנכשל בחטא עץ הדעת כפי שאדמור הזקן הסביר לצמח צדק אלא אדר הרבא לבחינת אדם הראשון כמו שהיה לפני החטא אז מה הסיפור של הא' הזו א' רבתי אצל דוד מרישן האם זה מדבר על מעלה או על החיסרון של אדם הראשון על כך שהוא יתגאה. אז מכוח הדיון הזה, מכוח השאלה הזו, מבאר כאן הרבי שלמעשה אדמור הזקן לא בא פה באמת באופן ישיר להסביר את התמיהה בכתובים על הא' הגדולה והא' הקטנה שלו דומשון מל משה רבינו, אלא יש פה למעשה מסר חינוכי מיוחד ועמוק שאדמור הזקן רוצה להעביר לצמח צדק והמסר הזה חינוכי והכרחי במיוחד לצמח צדק כיוון שהוא עתיד להיות רבי ועתיד להיות נשיא בעם ישראל אז אדמור הזקן מלמד אותו מה אמור להיות התחושת מצד אחד ההכרה במעלותיו של הרביץ של הצמח צדיק בתור נשיא וההכרה במעלות האלה לא אמורה לסתור לכך ועד הרבי אמורה להביט לביטול עמוק ונפלא ולענובת ולא רק לענווה אישית שלות אלא לביטול בפני כל אדם וזה היה הכשרה וההכנה חינוכית שצ אשרדמור הזקן נותן לצמח צדק נראה בפנים באות ה נקודת הביאור בכל זה יש לומר בדרך אפשר כוונת אדמור הזקן באמירת הביאור הנל הביאור האמול צמח צדק זה לא היה בעיקר לתרץ את שאלתו בפסוק למה באמת בפסוק מופיע א' זהירה אלא האדמור הזקן בעיקר הוא רוצה ללמד ולחנך את הצמח צדק לבאר לו את ההוראה בעבודת השם שצריך ללמוד מא' זהירו של ויקרו והחינוך הזה הרעיון החינוכים מה שאדמור הזקן מביא כאן הרבי מביא בסוגריים זה מגיע בהמשך למה שסיפר הרבי אריץ אז בהתוועדות קודמת בשבת חולמועד פסח תש שהרי מרץ ציין אז שהדמור הזקן התמסר בעצמו לחינוך וההדרכה של הצמח צדק ולכן הוא הכניף אותו לחדר בעצמו הרי הצמח צדק היה יתום אה היה יתום מאימור הרבנית דבור עליה וכולי אדמור הזקן התייח לקח על עצמו את האחריות לחינוכו אז החינוך הזה וכדי שההוראה מהא' זהירו של מושה רבינו בויקרו תהיה בשלמות היה אדמור הזקן כביכול מוכרח להביא את כל ההקדמה אודות אדם הראשון שרק כאשר אנחנו עושים את ההשוואה בין אדם הראשון למשה רבינו אז מתקבל את התמונה החינוכית והריון החינוכי המלא כאן והרבי מבארת באריכות דבריו של הדמור הזה זקן אודות מעלותיו של אדם הראשון ועל כך שהייתה אצלו הכרת מעלת עצמו אז זה לא כמו שהבנו עד עכשיו שהאדמור הזקן כאילו מבקש לשלול את ההנהגה של אדם הראשון ולדבר על גנותו או על חסרונו אדרבא יש פה מסר חיובי להורות שכך צריך להיות לא רק אצל אדם הראשון אלא אצל כל אדם מישראל כל יהודי מצד ניצוץ דם הראשון שיש בו כפי שנראה בהמשך או כפתגם הידוע של הרב צמח צדק שלדמור שלדמור הריץ כשם שצריך האדם להכיר בחסרונותיו כך אומר אדמור הריץ צריך גם כן להכיר במעלות עצמו ואדרבא ההכרה בשפלות היא מגיעה דווקא מתוך ההכרה במעלות של האדם נפקמינה מזה גופה גם כן באופן לאופן הכרת שפלות עצמו אז זה לא הכוונה שאדם באמת אמור לדעת אני שפל ואין לי מעלות. אלא הכרת השפלות והענווה האישית אמורה להיות באופן שאינו שולל את ההכרת מעלת עוצמו. זה לא שובמה אתה אומר אני לא שום דבר ואני לא שווה ואין לי שום מעלה כי זה ענווה של שקר. אלא אף על פי שהאדם מכיר את מעלת עצמו עם כל זה הוא יודע את מעלותיו ואינו מתגאה בהם. אינו מתגאה בכך ביודעו שכל המעלות שיש לו היא לא באה. היא באה רק מכוח המעלות של הנשמה. וזכות אבות שניתנו לו במתנה יש לי זה לא שלי זה לא מכוחית מישהו אחר היה עושה משהו יותר אם כן שני הדברים הולכים ביחד הכרת מעלות עצמו או ביחד עם זה גם כן הכרת ושפלות עצמו כי המעלות האלה לא הגיעו מכוחים שלא על ידי הגיעת עצמו ולכן אומר הרבי כיוון ששני הדברים האלה הולכים ביחד הכרת מעלות עצמו והכרת שפלות עצמו אין סתירה בין שני הפרטים הנזכרים האם הא' של אודומרישן היא מבטת מעלה או חיסרון כי הא' רבתי של אדם הראשון אכן רומזת אלכך הייתה אצלו הכרת מעלות עצמו ואדם כן צריך ללת את המעלות שלו יחד עם זה מורה יחד מזה מורה הדבר על גודל מעלתו שריע עניין מעלת עצמו זה אדם צריך לדעת וזה סדר עבודה על פי תורה שאדם יודע את מעלותיו כפי שרבי ימשיך תכף כאשר אדם אדם יודע את מעלותיו אז זה נותן לו יותר תוקף זה נותן לו יותר עוצמה ויותר יכולת להתגבר ולעמוד כנגד המניעות ועיכובים שיש בעבודתו כי הוא יודע שיש לו מעלות ויש לו איכות מיוחדת ועדרבה הדבר קשור לעבודת הצדיקים דווקא כפי שנראה בהמשך אבל מחדד הרבי מחדד אדמור הזקן ברעיון הזה שבכך בזה ביטה אדמור הזקן את גודל הזהירות הדרושה בהכרת מעלות עצמו כלומר אפילו מי שאינו בעל מעלות גבוהות באמת עד שתורת אמת כותבת עליו א' רבתי והוא באמת נעלה הוא באמת יש לו מעלות נעלות והוא צריך להכיר במעלות האלה גם יהודי נעלה כזה כמו אדם הראשון עם כל מעלותיו אז הוא צריך להיות נזהר מתוצאות בלתי רצויות העלולות להיגרם מהכרת מעלות עצמו כיוון שאפילו אדם הראשון נכשל על ידי זה בחטא עץ הדת מקור כל החטאים כלומר, עד כאן ביארנו בנוגע לאדם הראשון עצמו שאדם הראשון מצד אחד אכן היה לו את המעלות הנעלות ביותר מעלות אמיתיות ואדם אמור לדעת בוודאי שצדיק אמור לדעת את המעלות האלה מצד שני אדרבה ככל שיש לך יותר מעלות צריך גם כן את הזהירות הנדרשת שלא להיכשל ולא ולא לחתו בהרגשת מעלות עצמו שזה יכול להביא אותו אחר כך לתוצאות בלתי רציות אם כן שני הרעיונות האלה הםנם סותרים בהכרח מה שאדמור הזקן אמר שא' רבתי מורה על כך שהוא התגעת לבין מה שהוא מבאר שאכן באלקותת שאכן זה מדבר מבטא את מעלותיו של האדם הראשון קודם החטא שני הדברים נכונים מצד אחד יש לדעת את מעלות עצמו ואדרבה בגלל ההכרה הזו גם יהודי כזה צריך להיזהר שלא להיכשל בתוצאות בלתי רצויות זה כבר נקודת זכות אחת והערה אחת על מעלותיו של אדם הראשון ממשיך הרבי בכאן באות ו באות הבאה ומוסיף עוד לקח נפלא ועוד מעלה ועוד לימוד זכות על אדם הראשון עצמו כיוון שהאדם הראשון היה גם בגופו יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא שהקדוש ברוך הוא ברא אותו בעצמו גם בגוף מובן שמצד הבריאה לא הייתה לו לאדם הראשון כל שייכות לעניינים של רעה וגם מצד העולם סביבו הרי ידוע שקודם החטא לא הייתה תערובת קודם כל הדעת לא הייתה תערובת של טוב ורע כיוון שקיום הקליפות היה כמציאות בפני עצמה למטה מן העולם והרע לא היה מאוחד עם העולם בוודאי שלא עם אדם הראשון אז הרבי עושה פה הפרדת בין אדם הראשון יוציר כפיו של הקדוש ברוך הוא לבין הקליפות שזה היה דבר נפרד מהאדם הראשון אז נכון שעל ידי חטאץ הדעת הראה ירידה בו באדם הראשון וכתוצאה מכך כל העולם ירד במדרגתו מכל מקום מלמד הרבי זכות נפלאה והערה חדשה על מדרגתו של אדם הראשון. כיוון שמעשה ידי הקדוש ברוך הוא ניצחיים מה מובן שהמעלה האמורה של אדם הראשון היא עניין ניצחי. כלומר זה שהוא יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא נשאר אצלו בהלם על כל פנים גם לאחרי החטא. כלומר א' ה זה ש כלומר א' אדם הראשון היה אכן עם המעלות הגבוהות האמיתיות ביותר ב' זה שהוא יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא והרעיון הזה העילוי הזה נשאר בו נשאר לו גם אחרי החטא אלא על כל פנים בהלם אבל הוא נשאר עדיין באותה מדרגה אז זה עד כאן ביחס לאדם הראשון עצמו שני הדברים אינם סותרים מצד אחד עליו לדעת את מעלות עצמו ועם זאת בגלל הכרת את המעלות צריך להיזהר שלא ליפול ב א שלא להיכשל מכך בתוצאות בלתי רצויות. אבל כאן באות הבאה הרבי לוקח את המעלות הנפלאות של אדם הראשון והרבי מכיל אותם על כל יהודי לאורך כל הדורות כיוון שכל יהודי הוא ניצוץ מהאדם הראשון. אם כן יש לכל יהודי בהלם את המדרגות הנעלות של אדם הראשון עצמו. אומר הרבי באות ז', הנצחיות של מעלת אדם הראשון אינה רק בכך שמעלה זו נשארה אצלו. שוב, בהלם על כל פנים, גם לאחרי החטא, כי מעשה ידי הקדוש ברוך הוא ניצחי ממה, אלא מהאדם הראשון מגיעה המעלה הזו לכל ישראל, לכל יהודי, עד סוף כל הדורות, מקבל מאין המעלה של אדם הראשון. כידוע שבני ישראל נקראים כולם על שם אדם הראשון, אתם קרועים אדם. ככה אומרים חז"ל במסכת יבמות. כי בכל נשמה ובכל ניצוץ מעם ישראל יש לנו חלק מנשמת אדם הראשון. ובמילא אם יש לנו חלק מהנשמה של אדם הראשון יש לכל יהודי על כל פנים מעין העילים המעלה של אדם הראשון אצל כל ישראל. רעיון נפלא ביותר. בסוגריים הרב מביא דוגמה למעלה שיש בכל יהודי במעלת אדם הראשון. דוגמה נפלא עד שגם המעלה שנאמרה לגבי אדם הראשון שחוכמתו מרובה מחמת מחוכמת מלאכי השרת שכ ידע מלאכי השרת לא יכלו לתת את השמות לבעלי החיים והאדם הראשון היה ביכולתו לקרוא שמות לכל הנבראים ולהתאים את החיות בהתאם לכל לכל נברא לפי הנפש החיה של כל נברא אז אדם הראשון קרא שמות לנבראים וכל אחד שקורא שם לבן מן שלו יש דוגמתו בכל אחד ואחד בבני ישראל כפי שמובא בספרים שקריאת השם לילד על ידי אביו ואמו שאדם קורא שם לבנו זה נעשה מכוח מאין רוח הקודש שיש לכל אחד שמלמעלה נותנים להם את הרעיון לקרוא בשם המתאים לנפש חיה שם שמתאים לחיות של הילד וזה דוגמה וזה המשכה מעין כוחו של אדם הראשון רואים את זה בכל אדם אדם הראשון קרא שמות וכל הבעלי חיים וכל אדם שהוא כל יהודי שהוא מאין אדם הראשון גם כנושא התאמת לבן שלו בין השם ובין החיות ובמילא אומר הרבי כל אחד ואחד מבני ישראל יהיה אשר יהיה מצבו יש בו מבחינת אדם הראשון כמו שהיה לפני החטא אלא מה ההבדל בין אדם הראשון לכל יהודים החילוק אינו אלא אצל אדם הראשון המעלה הזו נשארה גם בגוף כי הגוף הגשמי של האדם הראשון ואיפון יחודי היציר כפיו של הקדוש ברוך הוא עצמו אבל אצל כל ישראל אצל כל יהודי המעלה הזו קיימת רק מצד הנשמה חלק אלוקם ממעל ממש שלכן אין הנשמה נשמה של כל יהודים אינה שייכת לעניין של חטא ואפילו כאשר אדם מישראל נכשל בחטא חלילה הרי זה עניין חיצוני אצלו וגם באותו זמן הנשמה בשעת החטא הייתה באומנת ומאמינה ומכובת באומנה איתו יתברך וזה רק יצרו שתקפו וזה יצר הרע אז הכוחות החיצוניים שלו זה לא עצם היהודי עצמו אם כן כבר עד כאן ראינו לימוד נפלא ונתינה כוח נפלאה לכל יהודי אתה מאין אדם הראשון לפני החטא והנשמה שלך היא למעלה מכל החטאים וכאן הרבי לומד עוד נקודה וזו הפירוש הפנימי בפסוק ואמך כולם צדיקים איך באמת אפשר לומר אבל ועמך כולם כל יהודי בבחינת צדיקים מצד בחינת נת אדם הראשון כמו שהיה לפני החטא שקיימת אצל כל אחד ואחד מישראל מצד הבחינה הזו העבודה של כל יהודי בדרגה של צדיקים זאת אומרת אפילו אם לפני כן אותו ודי היה שקוע בניים של ההפך מצדיקים אבל בשעה שהוא עוסק ובשעה שהוא עוסק בתורה במצוות כלומר יהודי שהיה רחוק מהעניינים חלילה והנה מגיע מצב שהוא מניח תפילין הוא עושה איזה פעולה של קדושה הרי באותה אותה שעה שהוא עוסק במצווה מצד פנימיות הנשמה שבו, מצד בחינת אדם הראשון שבו, אז זה לא שאנחנו מגדירים אותו כבעל תשובה, כי הוא למעשה חוטא שכעת עכשיו עוזב את החטא ודבוק בקדוש ברוך הוא, הוא לא בבחינת רחוק שנעשה קרוב, אלא כאשר הוא עושה את המצווה הוא מגלה את האמת שלו, זוהי עבודה בבחינת צדיק מעיקרה, הצדיק מלכתחילה, צדיק שתמיד היה צדיק, שאין לו מלכתחילה שום שייכות לרע ולחטא. רעיון נפלא ביותר ואמך כולם צדיקים. כל יהודי הוא כמו האדם הראשון. וכאשר אתה עושה פעולה של מצווה, גם אם עד עכשיו היית במצב שלילית, אתה צדיק מעיקרה, אתה לא רחוק שנעשה קרוב, אלא אתה צדיק מלכתחילה. ואמרך כולם צדיקים. ממשיך הרבי ומחד לאן לוקח אותנו התובנה והחשיבה הזו. מצד עילוי זה שישנו בכל אחד ואחד בבני ישראל יכולה להיות אצלו הכרת מעלת עצמו. הוא צריך להכיר כן במעלת עצמו. שהרי המציאות של צדיק אינן המציאות שמגיעה מצד עצמו היא לא מעלה אישית שלו. מצד מעלה עצמית זה לא מעלה אישית שלו של האדם של הגוף של המציאות שלו אלא מציאות של קדושה שבה אין שום אחיזה ללאומ זה. אם כן, כל יהודי, גם יהודי שהיה בשפל המדרגה, יכול לעמוד ולהכיר במעלה במעלתו הרוחנית האמיתית, מציאות של קדושה. ועד הרבה, יש כן עניין להכיר במעלת עצמו, צריכה להיות הכרת מעלת עצמו, עד שלפעמים דווקא התוקף והגאון הזה זוהי הדרך על ידי ויגבע ליבו בדרכי השם. אדרבקשור ויקבע לייבו אז הוא בתוקף אז הוא יכול להתגבר על המניעות ועיכובים על ידן ניתן להתגבר על על האלמות ואסתרים דולם הזה כאשר העבודה של אותו יהודי שהיה רחוק היא בתוקף של קדושה בדוגמת עבודת הצדיקים אז דווקא ההכרה בכך שאתה בדוגמת אדם הראשון היא יכולה לתת לך את התוקף לעמוד מול המניעות ועיכובים אז עד כאן ראינו את הצד החיובי של הדברים כל יהודי גם יהודי שהיה הכי נחות הוא צריך לדעת בערך מעלת עצמו שהוא למעשה מציאות עצמית של קדושה. אם זאת באות ח מביאה הרבי שעל כך באזהרה כמו שהיה ביחס לאדם הראשון יחד עם הכרת מעלת עצמו צריכה להיות גם הכרת שפלות עצמו שכל זה לא מגיע ממני אלא זה מתנה רוחנית שקיבלתי כיוון שאם האדם התמקד רק בהכרת מעלות עצמו ולא בשפלות שלו בלו הכי בלי כך יכולה הכרת מעלת עצמו לגרום לירידה ונפילה חלילה אם הוא יהיה רק בתחושה של שלמות ותוקף וכולי אז זה יכול להתאים להכשיל אותו ולהפיל אותו גם כן בחטא והרבי מחדד פה ביחס למי נאמרה האזרה הזו דבר פשוט הוא שמי שאינו במדרגת צדיק והרע שבועודנו בתוקפו גבורתו אז נכון שמצד אחד אנחנו אומרים גם ליהודי שכזה הוא צריך לדעת בהכרת עצמו בהכרת מעלות עצמו כניצוץ של אדם הראשון עם כל העילוי שבכך אבל אותו יהודי בוודאי חייב שהוא צריך להיות נזהר בתנועה של הכרת מעלת עצמו. כי ההבדל וההבחנה בין הכרת מעלת עצמו לבין ישות זה קו דק מאוד. כיוון שה יכולה להתערב בכך ישות פשוטה של יצר הרע או במילא חלילה הוא יכול ליפול בחזרה. אז בוודאי ליהודים שהיו רחוקים בוודאי שהם צריכים את ההזהרה הזו. כאן אבל מדובר לא על הזהרה ליהודים פשוטים אלא על החינוך וההדרכה שאדמור הזקן נותן לנחדו צמח צדק. כאשר ביקש אדמור הזקן לחנך את הצמחק צדק צדיק צדיק שיגדל להיות נוסי בישראל רצה אדמור הזקן ללמד את הנכד תוספת זהירות בזה כלומר בהקפדה או בשמירה שלא רק להרגיש את מעלת עצמו להרצפלות עצמו כיוון שאפילו האדם הראשון צדיק ולא זו בלבד שיצדיק על היציר כפיו של הקדוש ברוך הוא שלכאור על האדם שכזה לא הייתה לו שום שייכות לחטא ולא הייתה אצלו שום נתינת מקום לאחיזה דלאומצרי כפי שאמרנו הקליפה הייתה נפרדת מכל מקום הכרת מעלת עצמו גרמה גם לאדם הראשון שנכשל בחטא עץ הדעת בוודאי שכל צדיק צריך להיות נזהר בהכרת מעלת עצמו אם כן זה ההקדמה לכך שאדמור הזקן מביא ל מסביר על הצמח צדק לא רק את המעלה של מושה רבינו אלא גם כן את התהליך שהיה אצל אדם הראשון כדי לחנך את הדמור הזקן שהוא הולך להיות נוסי יהודי בדרגה נעלת ביותר מנהיג בעם ישראל אז הוא צריך לדעת את שני הדברים גם יחד מצד אחד הכרת ותוקף מעלת עצמו ומצד שני לדעת גם כן את השפלות עצמו כי אם אדם הראשון נכשל בכך בוודאי שנושיא בישראל צריך ללמוד את הלקח ואת ההורה מכך של השילוב של שני הדברים גם יחד הכרת מעלות עצמו או ביחד עם זה הכרת שפלות עצמו ממשיך הרבי באות הבאה ואומרת שה השילוב הנכון בין הכרת מעלת עצמו להכרת שפלות עצמו זה ההמשך של הלאומצ של משה רבינו ביחס לדמור הזקן שדווקא ההתנהלות של משה רבינו היא הדוגמה להכרת שפלות עצמו באופן הנעלה ביותר שזה למעשה מאזן את ההכרת מעלת עצמו שהיה אצל אדם הראשון בזה יובן גם הטעם לאריכות הביאור בדברי אדמור הזקן בנוגע לענווה של משה רבינו שאדמור הזקן מעריך על כך מאוד נוסף לכך שמשה רבינו נוסף לכך שאדמור הזקן אמר שמשה רבינו מחשבתו הייתה שמעלות וממתנה מלמעלה הוסיף אדמור הזקן והוסיף עוד בענוותנותו של משה רבינו שחשב שאחר שהיה ניחן במעלותיו היה בוודאי טוב ממנו למה אדמור הזקן היה צריך להוסיף גם כן את השלב הזה גם את הרעיון הזה מחדד הרבי כיוון שאדם צריך להיזהר שבעומדו בתנועה של תוקף דקדושה, בתנועה של הכרת מעלת עצמו, לא תתערב בזה שום ישות. במילא אם אנחנו רוצים את ההגנה הטובה ביותר שביחד עם ההכרה של המעלת עצמו לא יתערב בזה ישות, התיקון לכך וההגנה הטובה, אומר הרבי, לא די שתהיה בו הכרת שפלות עצמו סתם בינו לבין עצמו. הוא מוכרח להיות בקצה ההופכי. ענווה הוא ביטול בתכלית בפני כל אדם. אז כאשר יש את השפלות עד הקצה הכי האחרון, זה נותן לך את ההגנה שההכרת מעלת עצמו היא לא תביא אותך לישות ולגאווה והיא לא תפיל אותך. האיזון הזה של שני הדברים. הכרת מעלת עצמו כאדם הראשון. הכרת שפלות עצמו כמו משה רבינו. זה ההכשרה הנכונה לנושי בישראל. והרבי מבאר דבר נפלא. ההוכחה לשפלות אמיתית היא שאין האדם שואף רק להגיע להכרה של שלילת המציאות שלו, אלא מה עומק של שפלות אמיתית שהוא מחפש גם אחר מעלותיו של הזולת. לא רק שאני שפל ביני בעיניי ביני לבין עצמי אלא שאני רואה יותר עמוק מכך שהזולת נעלה ממני. במחדד רואים במוחש ישנם בני אדם שיכולים לפעול בעצמם מתינה על הביטול בינם לבין עצמם הם יכולים להתבטל אפילו יותר מכך כאשר אחר מבטלם הם יכולים לסות מישהו פוגע בהם מישהו מבטל אותם הם יכולים לקבל את זה אלא שבשעת מעשה מתגנבת לליבם המחשבה מביא הרבי כאן באירוניה שכזו אני אמנם אינני מציאות כלל אבל הלאה שמבטל אותי בוודאי הוא מציאות עוד פחות ממני אז נכון שאת עצמך ביטלת אבל אתה אומר השני עוד פחות ממני אומר הרבי זה לא השפלות האידיאלית אבל שיוכל אדם לפעול בעצמו שאת עצמו הוא יראה כעין ואפס עם כל המעלות שלו ואילו את הזולת יחשיב למציאות זה כבר מדרגה זה כבר עניין נעלה ביותר זו סדר עבודה מיוחד הדורש אופן נעלה יותר בביטול אני ע ואפס והשני יותר נעלה ממני זה כבר דרגה גבוהה מאוד של ביטול וזה היה אצל מושה משה רבינו אומר הרבי שבזה בא לידי ביטול גודל הענווה של משה רבינו ומשה רבינו למעשה תיקנת את הנפילה של אדם הראשון בחטא עץ הדעת משה רבינו עם הענווה שלו תיקן את חטא עץ הדעת שמשה רבנו היה לא עניב סתם אלא הקצה ההופכי מכל מציאות עניב מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה הענווה בתכלית ביותר האפשרית ומשה משה רבינו ישווה את עצמו לכל אחד מישראל בחושבו שאילו המעלות שלו היו ניתנות לאותו אדם היה אותו אדם בוודאי טוב הימנות אם כן זה השילוב הנכון מצד אחד הכרת מעלת עצמו כמו אדם הראשון עם כל העילוי הגדול והאיזון להכרת מעלת עצמו זה הענווה בתכלית של משה רבינו שהיה ענב מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה וזה ההכשרה הנכונה לנושי בישראל הכרת מעלות עצמו בתכלית והענווה מכל האדם אשר על פני האדמה. אז עד כאן רבי הסביר באופן נפלא את ההדרכה החינוכית שאדמור הזקן נתן לנחדו צמח צדק בית הכנסתו לחדר בביורו של הרבי הריץ ובאות האחרונה לוקח מזה הרבי הוראה כפולה בעבודת השם. זוהיא גם כן אחת ההוראות לפועל שיש ללמוד מהסיפור הנפלא הזה. מחד גיסה כל יהודי צריך לדעת שלכל אחד מישראל ניתנו בירושה מעלות נפלאות ועליו להכיר במעלת עצמו אל תעשה מעצמך ע ואפס יש לך מעלות נפלאות ביותר וכאשר הוא ניצב לפני דבר מצווה וכולי ומתלתן לך איזה משימה לעשות לבצע ויודע איניש בנפשו מעמדו מצבו הרוחני והוא יכול לומר בינו לבין עצמו מי אני ומה אני שנהיגש אל הקודש לאותו פעולה נעלת מילא טוענו מי אני ומעני שאקבל על עצמי דבר שבקדושה זו. אז אומרים לך הוא טוענת הנה על כך בא המענה קיימת בך בשעה הזו גם כשאתה נמצא במצב ירוד בחינת אדם הראשון כמו שהיה לפני החטא ובמילא יהיה אשר יהיה מצבך הדתם עכשיו עליך להתנהג כאילו אינך למעלה לגמרי מעניין החטאים תעורר בעצמך את בחינת אדם הראשון שקרבך את הבחינה הנצחית הזאת של אדם הראשון אתה למעלה מכל חטאים אתה אתה יכול להיות במצב הכי גבוה ברגע אחד או במילא אל תתפל ממעמדך הקודם ואתה יכול לגשת אל הקודש ולבצע את אותו עניין שבקדושה זה זווית אחת שאנחנו לומדים מהמסר הזה ממה שאנחנו לומדים מהכוח שמקבלים מהאדם הראשון לעידח גיסה עליו לזכור כל המעלות הנפלאות הללו באו לו במתנה מלמעלה ייתכן שלו ניתנו מעלות אלו לאדם אחר הוא היה יותר טוב ממנו ובמילא אין הכרת מעלת עצמו המעלה האמיתית גורמת לו להרגש של הגבעה וגאווה וכולי. אדרבא, הדבר גורם לו להיות שפל בעיני עצמו. אם כן, שני הדברים אמורים להיות ביחד. זה הלימוד כאן לכל אחד ואחד מאיתנו. מצד אחד, הכרת מעלת עצמו, שזה אנחנו לומדים מהאדם הראשון והמשמעות לכך. אל תתבייש ואל תחשוב שאתה לא יכול לפעול את אותו עניין במבצועים, בפעולות, בהשפעה, בכל עניין של עשייה של תורה ומצוות. מצד שני חלילה לא להתגאות בכך ולא להתייהר בכך שכן אתה יודע שאילו מישהו אחר היה מקיבל את אותם מעלות היה מגיע להישגים נעל נעלים ביותר וחותם הרבי את השיחה הנפלאה הזו על ידי הביטול הזה שהאדם פועל בעצמו אז הוא זוכה לגדלות האמיתית כפי שמופיע בזוהר מן דאי הוא זעיר אי הוא רב מי שהוא באמת הבטל מי שבטל וזעיר אז הוא באמת אוחז בגדלות האמיתית ואז הוא זוכה ויקר ויקרו אל מוישה קריאה של חיבה שמתגלה בו בחירת משה רבנו שבנפשו ודבר זה ויקרו אל מושה זה הפתיח לעבודת הקורבנות דבר זה מהו נתינת כוח לעבודת הקורבנות עד לעבודת הקורבנות כפי שיהיה בתכלית השלמות בבית המקדש השלישי ושם נעשה לפניך את קורבנות תחובותינו כמצוות רצוניך בקורב ממש חותם הרב את השיחה הנפלאה הזו שנאמרה בהתוועודות של יג ניסן תשכו לפני 60 שנה אז נחתום את בדברים האלה ונאחל את פסח כשר ושמח ושנזכה תכף ומיד לגאולה האמיתית והשלמה ולהתראות עם הרבי והרבי בראשנו צרות טובות ובהצלחה רבה Да.