פרקי אבות 3: גם זקן יכול ללמוד תורה כמו ילד | הרב זושא וולף שנת תשפ"ו

שלום רב. בשעה טובה בסיעתא דשמיא אנחנו פותחים שיעור נוסף במסגרת סדרת השיעורים חיים עם הרבי כאן בבית משפחת ריבקן במרכז כבר חבד היום יום שני י באייר תשפו ולפנינו אנחנו רוצים להמשיך גם היום גם השבוע בהמשך הסדרה מהשבועות האחרונים ללמוד עוד שיחה מעלפת שיחה מאוד מיוחדת מהרבי בפרקי אבות א אבל השבוע כמובן אנחנו נלמד פרק בשיחה שמתאימה לשבוע שבוע הזה פרק ד' אז נכון שהשיחה במקורה היא לפרשת ואת חנן אבל זה שיחה אקטואלית לשבוע הזה לפרק ד' ואני אספר משהו חביב בהקשר למה שלמדנו בשבוע שעבר שבוע שעברה למדנו באמת שיחה נפלאה אחר כך שמעתי על זה הרבה תגובות ולמדנו על הצבת בצבעת >> עשויה אז סיפר לי אחד החסידים הידענים שהשיחה הזו הרבי אמר אותה בקיץ תש שלז תשז כפי שאנחנו יודעים בחורף תשו ותשז הרבי שלח קבוצות של שלוחים מבית חיינו חצות קודשנו לארץ הקודש והשלוחים התחלקו חלקם נחלקו חלק לשפת וחלק >> לירושלים אז אחד מזקני החסידים שהבן שלו היה בקבוצות השלוחים האלה והבן שלו היה בשלוחים בין השלוחים בירושלים כשהרב אמר את השיחה זו צבעת צבעת מצווה צבת מצוות עשויה הוא פנה לסובבים שלו ואומר ושואל אותם אני לא מבין למה הרבי מדבר כל הזמן על השלוחים לצפת הוא לא מדבר לרגע על השלוחים לירושלים היה אהבה בטענות אוקיי בסדר סיפור חביב לפני כמה 50 כן אוקיי אז אנחנו עוברים באמת לשיחה שיחה מאוד מיוחדת לפרק ד' לא נלמד את הכל בפנים חלק נאמר בעל פה חלק נאמר נלמד בפנים אבל אולי נציג ככה איזה שאלה מאתגרת בתחילת השיחה הזו האם אדם מבוגר יכול להיות ילד. >> ילד. האם אדם זקן יכול להיות כמו ילד? פסיכולוגיה אומרים שמתעורר הילד שבו. >> זאת אומרת זה אפשרי. אבל פת אומרת שזה ילד במובן שלילי. אבל אנחנו רוצים למצוא ילד חיובי. וכמובן אנחנו נראה צה לקשר את זה עוד מעט עם המשנה בפרק ד'. הלומד זקן והלומד >> ילד. ואנחנו נראה שגם זקן יכול להיות ילד מה שנקרא מסר מאוד מאוד חיובי על כל פנים בשיחה שלפנינו הרבי לוקח שתי משניות מפרק ד' ומאיר אותם כמו תביד באור נפלא ומחודש מה שנקרא הופך את הקערה על פיאה לא נלמד לא הכל בפנים אבל כשנגיע לחלק של פרקי אבות נלמד יותר בפנים כי זה מאוד מעניין כ בת בהתחלה לומר ככה חלק בפנים חלק בעל פה קשר למה בפרשת ואתחנן מדבר >> כן פרשת ואתחנן זה פרשה של לימוד תורה שמע ישראל ואהבת ושל שלנתם לבניך. אז השיחה היא נאמרה בבאת חנן שגם ואותו שקביעות ואת חנן גם היה פרק ד' בפרקי אבות. אז רבי כשרת ואת חנן לפרק ד'. אנחנו אבל לומדים ככה כאילו לימוד תורה ופרק ד' של השבוע הזה. אז נראה במצוות תלמוד תורה ישנה בחלות שני ציוויים, שני עניינים כלליים בחובה האישית ללמוד תורה. א' החיוב האישי ללמוד. ללמוד תורה. כל אדם חייב ללמוד. כל אדם חייב לא רק ללמוד אלא גם כן ללמד ללמד את מי את הילדים האב חייב ללמד תורה אחרים ובפרט ללמד את בניו אז קודם אני לומד אחר כך אני צריך ללמד גם כן את הילדים שלי אבל פה אומר הרב יש דבר פלא גם הרמבם וגם אדמור הזקן בשולחן ערוך כשהם מתחילים את הלכות תלמוד תורה הם היו לכאורה אמורים להתחיל ממה מחיוב האדם ללמוד בעצמו אבל הם מתחילים בזה שישנו חיוב ומצוות השאן התורה על האב ללמד תורה את בנו הקטן עם זה זה מתחיל אז למה אתה מתחיל עם החיוב ללמד את האחרים את הילד לפני שאתה מתחיל בחיוב שאדם חייב ללמוד ללמד ללמוד את עצמו והרבי מחדד הרי אי אפשר ללמד את הילד לפני שמה >> הרי אם אתה לא תדע בעצמך אין לך אפשרות ללמד את הילד אינו מובן לכאור היה צריך לכל ראש קודם תכתוב את החיוב של לימוד התורה בכלל לעצמו אחר כך להוסיף לא די שאתה לומד תלמד גם כן את האחרים את הבן הקטן ומה הנקודה פה נקודה פה היא כפולה כלומר א' למה חייבים ללמד את הבן הקטן למה למה אני חייב ללמד את הבן שלי כי כיוון שודי חייב מה ללמוד תורה אז אם אני חייב ללמוד גם מי עוד חייב ללמוד אז הבן שלי אז לכאורה החיוב של הבן מגיע מהחיוב האישי אז קודם כל אני חייב ב הילד חייב זה נקודה הראשונה ובזה עוד ציווי נוסף במצוות תלמוד תורה לגבי שאר מצוות התורה אנחנו נראה עוד מה דבר מאוד מעניין בכל המצוות האחרות האדם חייב לחנך את הבן ההורים לאכול כשר ולא לשקר ולעשות דברים כלכל כל ההתנהגויות וכל המצוות אבל בכל הדברים האחרים מצוות חינוך היא מדרבנן מדרבנן והחובה היא רק מגיל בר מצווה אבל לימוד תורה ודי חייב ללמד את בנו לא רק מתקנת חכמים אלא אלא זה חובה ושיננתם לבניך. אז פה מתעוררת השאלה. שוב, כמו שאמרנו מקודם, אם אני חייב ללמוד, אז אני חייב גם כן ללמד. אז למה מתחילים מהחיוב ללמד? זה א' הוא בפרט לא ייתכן ללמד את הילד מבלי ללמוד תחילה. ולא רק שאני צריך ללמוד בכלל, אלא אני צריך להיות שיהיו הדברים ככה חדודים משוננים בפיק. אם הילד יהיה ככה איזה ממולך ויה לו איזה שאלות. צריך לדעת הרבה יותר ממה שאתה מלמד. כן. כי אם הוא ככה צריך לדעת את הכל. אז אם כן צריך להבין למה גם הרמב"ם וגם השולחן וגם האדמור הזקן פותחים בחיוב ללמד ואחר כך מתחילים בחיוב האישי. נראה את השני הרעיונות שהרבי אומר כאן באותיות האלה נאמר אותם בעל פה על כל פנים אחר כך נגיע ככה בפנים. אומר הרבי ככה, אוקיי, נכון שאני חייב ללמוד, כל אדם חייב ללמוד, אבל כל אדם חייב ללמוד. מאיזה גיל כל אחד חייב ללמוד? מגדלות או מכתנות? מכתנות. נכון, נכון שאני חייב ללמוד ואני חייב ללמוד מקטנות. אם כן, הסבר ראשון, למה מדגישים דווקא את ה מתחילים עם המצווה ללמד לפני המצווה ללמוד כדי לבטא כאן מאיזה גיל חייבים להתחיל ללמוד. אם הייתי כותב שקודם על האדם ללמוד ואחר כך ללמד את הבן, היה אפשר לחשוב שממתי החיוב מתחיל? החיוב מתחיל מגיל מבוגר ואחר כך בגיל צעיר. למה מתחילים בגיל? למה הוא מתחיל דווקא בלציין את הגילים הצעירים? כי זה הגיל שממנו חייבים להתחיל ללמוד. לכן הוא כותב על הילדים דבר ראשון. זה הסבר ראשון. הסבר שני למה מתחילים עם החיוב על הילדים? כי עיקר מצוות לימוד תורה למדים אותם באיזה פסוק? ושנענתם לבניך. אז נכון שיש פסוקים שמדברים על החובה האישית שלי אבל הרעיון הכללי של לימוד תורה הוא נלמד מהמצווה מהציווי פרשת ואתחנם שננתם לבניך לכן גם כן כשכותבים את ההלכות מתחילים קודם את ההלכות שקשורים למי שננתם לבניך זה באופן כללי אפשר לומר אבל הרבי לא מסתפק בזה עדיין צריך להבין למה דווקא השתנתה מצווה תלמוד תורה שבה אנחנו חייבים קודם ללמד את הילדים ופה יש חיוב גם כן לחנך אותם לא, זה לא עדיין לא מספק. אז הרבי ממשיך ואומר ביאור שכזה. היה אפשר לומר ככה. למה מתחילים עם מצוות תלמוד תורה של ילדים? כי היום שאנחנו לומדים תורה, אנחנו לומדים כמו ילדים או כמו מבוגרים? אדם מבוגר שלומד תורה, הוא לומד לכאורה כמו מבוגר. האם יהיה מצב ויבוא יום אחד שגם הלימוד תורה שלנו עכשיו יהיה נחשב כללימוד תורה של ילדים? >> בימות המשיח. בימות המשיח הרבי מצטט כאן מהרמב"ם שישראל יהיו חכמים גדולים מלאה הארץ דעה כל אחד יכול להבין לבד א' שהלימוד תורה שלנו עכשיו זה כמו ילד לעומת הלימוד תורה של לעתיד לבוא כל אחד מבין לבד שלימוד תורה שלנו עכשיו הוא כמו חינוך [נחירות בוז] לגבי הלימוד תורה שלנו לעתיד לבוא כמו שרבים כותבים למה למה כל כך חשוב הרב מסביר ללמוד חסידות עכשיו יאמר אדם אני לומד נגלה אני לא לומד חסידות אחד הרעיונות שרבי מביא למה לומדים חסידות עכשיו הכנה לגאולה >> מה הכן הכנה לגאולה כלומר כיוון שמשיח ילמד סתרי תורה וכולי אז יש אנשים שמי שלא לומד חסידות הוא יבוא והמשיח פתאום הוא יהיה מופטע לא יבין שום דבר הוא לא שמע מעולם על המושגים האלה מה זה אצילות מה זה נשמות מה זה יחיד הוא לא שמע על כך אתה לומד עכשיו אז אתה לא מבין אצל העומק אבל אתה ככה מתחנך ללימוד של לימוד תורה לעתיד לבוא אפשר היה לומר למה למה התחלנו ללמוד תורה של ילדים לעומת לעתיד לבוא למה התחלנו ללמוד תורה של ילדים קטנים לומר לך שתמיד תדע לך גם עכשיו אתה באמת ילד גם עכשיו מה שאתה לומד כל מה שאתה יודע אתה תלמיד חכם והכל אתה ילד לעומת לימוד התורה של העתיד לבוא וגם אתה עכשיו בלימוד התורה שלך אתה מתחנך ללימוד התורה העתידית אז זה כאילו מרמזים לנו כאן גם את ההסבר הזה הרבי לא מקבל כי אם זה הרעיון חיסרון >> אה ככה חיסרון >> זה לא >> בסדרזה זה מצב אובייקטיבי זה מצב נתון בסדר אה כזה מקום של חיוב יש בלי [כחכוח] מעלה שאין זה מבוגר אולי >> אבל הרבי לוקח את זה שהרעיון הזה שכל מה שאנחנו עושים עכשיו זה חינוך לגבי מה שנעשה לעתיד לבוא זה לא ייחודי רק לגבי לימוד תורה זה תואם גם כן לגבי כל ה כל מה שאנחנו עושים גם המצוות יהודי מניח תפילין מה אתה מבין בין עכשיו כמה אתה יודע את ערוסה את זה בקטן לעתיד לבוא נבין מה זה תפילין נבין מה זה כשרות נבין מה זה מזוזה נבין מה זה כל המצוות כולם זאת אומרת כל המצוות שאנחנו עושים עכשיו הםזה הם כאילו חינוך ביחס למצוות של לעתיד לבוא למרות זאת דווקא במצוות לימוד תורה יש חובה ללמד את הבן מדאורייתא ולימוד התורה שלנו הוא נובע ממה מלימוד התורה של הילדים ושלנתם לבניך מהלימוד תורה לילדים אתה לומד על לימוד התורה שלך. זאת אומרת צריך להבין פה למעשה שני מסרים. שני מסרים. א' למה מתחילים עם לימוד תורה של ילדים בשולחן ערוך וברמב"ם ולמה לימוד התורה שלנו הוא הלימוד הזה נובע ומתחייב מהציווי ושיננתם לבניך. יש עוד פסוקים שחייבים לראות נכון. הרבי מביא פה שיש הרבה יש הרבה הציווי הזה נכפל הרבה פעמים. הציווי העיקרי שהרמב"ם מונה כאילו איזה פסוק הוא לוקח אותו שזה החובה ושלנתם לבניך שלנתם לבניך כולל ללמוד וללמד זה המקור העיקרי זאת אומרת המקור העיקרי הוא דווקא מהלימוד לילדים צריך להבין מה הרעיון בזה זאת אומרת אנחנו צריכים להבין אם כן מה הרעיון של לימוד התורה שלנו הוא נלמד מילדים ועיקרו הוא כמו ילד זה כבר אפשר להבין לאן הרבי חותר בזה מה רבי רוצה מהמסר הזה כמובן שכל הזמן זמן בלימוד התורה שלנו אנחנו אומרים להרגיש שאנחנו כל הזמן בביטול, בענווה, בהכנאה, אל תחזיק טובה לעצמך, תמיד אתה בתחילת הדרך. וזה דבר ייחודי יותר בלימוד התורה על פני קיום המצוות. ופה הרבי עושה הבחנה מה ההבדל בין המצוות שאנחנו מקיימים לבין ללמוד התורה שלנו. רבי עושה את ההבחנה ניקח את זה בצורה פשוטה. ניקח הדוגמה הכי פשוטה. כשרות. אנחנו מקיימים מצוות כשרות. כשרות למעשה היא מחייבת שתי תחומים. גם א' העשיה בפועל שהמטבח יהיה כשר, האוכל יהיה כשר, הכל יהיה כשר. אבל גם מאחורי המצוות הקשרות יש גם כן כוונות ורעיון אלוקים מאחורי זה ותוכן משמעותי מאוד גדול מאחורי מצוות הכשרות. האם כשיהודית איש או אישה מקיימים את מצוות הכשרות בלי כל המחשבה והתוכן שמאחורי זה, הם קיימו את המצווה כהלכתה כן או לא? בוודאי שקלת נראה המצווה זה הרב אני אקח כבר רק שורה אחת אני את לא חייבות לראות בפנים מה שבכל המצוות המצוות מצרפות את האדם כי מעדנות אותו מזכחות אותו זה לא מעכב זה דבר נוסף על עצם קיים המצווה כלומר בכל המצוות המעשיות מה שנוגע בעיקר מה אתה עושה עשית את זה טוב הנחת את התפילין קבעת מזוזה אכלת כשר תקעת בשופר אכלת במצה עשית את הפעולה וזה בסדר. עשית את הכוונה עוד יותר טוב. ביחס ללימוד תורה, כל הרעיון של לימוד תורה הוא במסר אחר לגמרי. הרי מה המשמעות של לימוד תורה? אני לומד את התורה, אני מבין, אני מתחבר. ואתה לומד תורה לא רק בקבלת, הרי כשה מגיד שיעור, הראש ישב אומר שיעור, אז זה לא נדרש רק שהתלמיד אומר, "אוקיי הרב, אתה צודק, הרב אתה צודק." מה נדרש מהתלמיד? שהשאלה תהיה שאלה [נחירות בוז] שלו ותפריע לו וכשהתשובה תהיה או אני התחברתי לזה אני מבין את זה כלומר יהודי אמור להתחבר לתורה להבנה שהיא תהפוך להיות חלק ממנו ובעיקר יהודי כל אחד שלומד הוא אמור להתחבר גם כן לאלוקות שבתורה לקדושה שבתורה לא רק לרעיון הכללי כלומר להלכה או למסר אתה אמור להתחבר או זה תורת השם אני מתחבר לאלוקות שבדבר לכן כן, בלימוד התורה נדרש הרבה יותר, אם אנחנו משווים את לימוד התורה ביחס לקים המצוות, איפה נדרש יותר תנועה של ביטול והכנאה וענווה בלמוד התורה יותר מאשר במצווה. במצווה נדרש לעשות את המעשה בפועל. אבל שינוי אישי ככה והכרה בזהות שלי נדרש יותר אצל בלימוד התורה מאשר בקיום המצוות וזה בנוגע להכנה ללימוד. אני מגיע, אני בא ללמוד, אני צריך ללמוד את התורה מתוך ענווה וביטול. כלומר קודם כל למה אני מגיע ללמוד? כי אני בטל הקדוש ברוך הוא ואז אני יכול להתחבר לאלוקות אל הקדושה. זה שלב ראשון. שלב שני, לומד הבחור או האברך בחברותה עם מישהו ולומדים איזה סוגיה ואחד מעלה רעיון והשני מעלה רעיון. והרעיונות הם לא בהכרח ככה מתחברים זה לזה. אחד אומר הסברה שכזו, אחד אומר לסברה שכזו ומתחיל להיות ויכוח וכל אחד מנסה להראות שמי צודקצ >> ולפעמים יכול לקרוא מה >> גי >> גיבוה והתנצחות אולי אתה אמרת סברה ואני לא אקבל אותה אתה תנצח אותי גם בלימוד עצמו צריך גם כן זהירות גדולה בלימוד להיות בביטול ובענווה תוך כדי הלימוד כי אם הלימוד הוא לא יהיה אם הלימוד יהיה חדור ומעורבב עם המציאות של האדם יכול להתערב בזה הרב אומר פניות ושוחד ו ואולי תחשוב שאני מחפש רק את העניין ורק את ההלכה ורק את הרעיון למעשה מה אתה מחפש תוך כדי לנצח את השני וכולי זאת אומרת בלימוד התורה נדרש שני השלבים האלה קודם כל נקודת המוצא שאני לומד תורה היא אמורה להיות מתוך ביטול עצם זה שאני נכנס לישיבה ונכנס לכל ללמוד אני נכנס ללמוד מתוך ביטול כי אני רוצה להתחבר לקדוש ברוך הוא לאלוקות וגם בשעת הלימוד אני צריך להיות גם כן בענווה ובביטול >> מתקשר אתם יודעים של רבי עקיבא בספירת העומר >> אה נכון נכון אבל כיוון שהשיחה הזו היא לא נאמרה בספירת העומר לכן הרבי לא כישר את זה באופן ישיר עם הנושא הזה אבל ממש בהמשך יש כאן כן עניין של ענווה וביטול גדולה מאוד אפשר ככה נ אולי ניתן ברמז מה שהרבי אומר כאן בהמשך על שמואל הקטן אומר ולמה שמואל הקטן >> כ היה ענה וכולי וכן מלפה לא יבחה ונראה לאיזה רמות הרבי לוקח את זה את הקטנות ואת הענווה אם כן שתי הנקודות האלה א' נקודת המוצא שממנה אני מגיע ללמוד בכלל נכנס לבית הכנסת נכנס לבית המדרש לישיבה זה מתוך ביטול והלימוד בפועל הוא גם כ בשעת הלימוד אני אמור להיות בביטול אומר הרבי זה הרעיון הכפול שאמרנו מקודם למה הרמבם והשולחן ארדמור הזקן פותחים בלימוד תורה של ילדים ולא של מבוגרים לומר לך אתה מגיע אם אתה מתחיל ללמוד אתה אמור להרגיש את עצמך מה אני ילד אני תינוק אני ככה קטן כזה וכמר אני אגיד ההתחלה והיסוד של לימוד התורה זה לא הקטע לא החלק אני אומר בעל פה אינם החלק השכלי מה שהאדם מה שהלומד ממעיט את עצמו מקטין את עצמו אתה צריך לדעת שאני כמו תינוק עכשיו אני לא מציאות זה נקודת המוצא שלך ואחר כך כשאתה לומד גם כן אתה יודע ושיננת ם לבניך למה עכשיו אני לומד והלימוד שלי הוא גם כן נובע ממהלימוד של הילדים מהלימוד הקטן כלומר שני השלבים האלה זה כמו השלב שכשאני מתחיל ללמוד וכשאני לומד בפועל תמיד היהודי אמור להרגיש את עצמו שהוא קטן וילד ועניו ובטל ואז היא לימוד שלו יהיה כראוי הרעיון הכללי הזה שלמעשה הרבי לוקח אותו בפרשת ואתח חנן בואו נראה את זה עכשיו בפנים עכשיו מקשר את זה לפרקי אבות שתי משניות נפלאות שבכל אחד יש חיזוק ועידוד בוא נראה אצל בעמוד 43 איך שרבי מאיר את הרעיונות האלה בוא נראה בעמוד 43 באות ז' במשנה כ ומעניין המשנה הבאה זה גם כן משנה יט כלומר שתי משניות אחד ליד אחד ליד השני אתם רואות כאן בעמוד 43 העמוד הבא הנה נקראת המשנה בטח קראנו את זה הרבה פעמים נראה איך שרבי מאיר את זה הלומד תורה ילד למה הוא דומה? דיו כתובה על נייר חדש והכל מאיר, הכל נוצץ וככה האותיות בהירות ובועקות. הלומד הלומד תורה זקן למה הוא דומה? לדיוק כתובה על נייר מחוק. כלומר כבר היה כשקושים ומחיקות וטושים ולורדים והכה הכתב פחות מתחבר אותיות פחות מהירות ויש פחות חיבור מה שנקרא בין הכתב לבין הקלף. המשמעות היא שגמלומד זקן יש פחות חיבור בין הלימוד שלך לבין הקלף לבין המציאות שלי. בוא נשאל שאלה מאוד פשוטה. האם אנחנו מכירים יהודים שהתחילו ללמוד מה שנקרא בתור מבוגרים, בתור זקן, בעל תשובה וכאלה, יהודים שבגיל מבוגר התחילו ללמוד. רבי עקיבא. >> רבי עקיבא בוא ניקח בימינו. כן. כל אחד יש פה משפחות שלוחים שמקרבים יהודים מגינים מבוגרים. אנחנו הרי מכירים את הכל לתפזקנים, אחד המהפכות הגדולות. פתח יהודי בגיל 70 מרוסיה שנמצא כעת באיזה כולל כאן בארץ הקודש תולפרסקני משהו שהולך ומתרחב והוא לומד את המשנה הזו הלומד תורה זקן למה הוא דומה לדיוק כתובה לייר מחוק זה נותן לו עידוד או נותן לו ככה חלישות ורפיון ידיים >> נו אז מה הרעיון פה בבחינת ילד >> אה >> הוא בבחינת ילד >> כי לא כי הוא >> כלומר כולם הוא יודע הוא יודע אני בגיל 60 אני בגיל 70 עכשיו לא אבל אותו יהודי הרי כבר למד הרבה דברים אחרים כן והראש שלו כבר מלא במידע במדעים וכל מיני דברים בגלל שאת מתחיל ללמוד תורה אבל כבר הידע שלו כבר יש לו דעות קודמות וכבר יש לו הנחות יסוד אחרות וכל מיני זה לכאורה המשנה הזו עלולה להחליש את רוחו בוא נראה לכאורה אינו מובן מילא ההוראה בתחילת המשנה זה מובן הלומד תורה ילד זהוז לאדם עד חשיבות ללמוד תורה שנות הילדות והבחרות אל תבזבז את הזמן תנצל את הזמן באישי ולנצל את הזמן לא על שטויות אל תתחה זאת ליד שיזקין אז ההורה הראשונה מובנת מדוע צריכה המשנה להדגיש את האזהרה בסוף על לומד תורה זקנת למה הוא דומה האם המשנה באה ללמד אותנו מי שלא למד תורה מאיזה סיבה שתהיה קורה כן יהודים שתינוקות שנשמעו עד שהזכין עליו להתייש חלילה מלצח וללמוד התורה למה אומרים את זה לכאורה מי האש. אלא מה הנקודה שרבי לוקח כאן? אחרי שאמרנו שילד, מה הכוונה? לא ילד בגיל, אלא גם אדם מבוגר. כשהוא לומד הוא צריך להתחיל את התורה כמו ילד. ילד במובן של >> ענווה [כחכוח] וביטול. אומרים לך לא, אתה גם כשאתה זקן אתה יכול להיות כמו ילד. שים את עצמך בביטול, תתמסר ללימוד בהתמסרות וכולי. אתה כמו ילד עכשיו על פי האמור שהלומד תורה ילד פירושו גם מי שלומד תורה מתוך ביטול מקטין ומבטל את עצמו כילד דווקא באופן זה נקלטת התורה אצלו דיו כתובת על נייר חדש גם אתה יכול להיות כמו נייר חדש אבל כאשר מזכיר לי סיפור יש יהודי אחד מהנש שאתם כ מכירים אותו פה כולם אה היהודי הזה גם כן היה ברוסיה יצא ברוסיה באחרותו זהיש שנות הל ודי שכולם מכירים אותו ואבל כשהיה ברוס היה משפחה חסידית וכולי אולי קרוב משפחה פה של חלק מהאנשים כאן ואבל הוא לא הוא לא היה במסגרת האידיאלית וכולי הוא לא היה לו מה שנקרא חיים על פי תרצס כראוי עלה לארץ התיישב כאן בארץ ונסע זמן קצר אחר כך לסמדיל לבית חיינו נכנס ליחידס וכותב את כל הדברים עלל הדף כל קורות חייו והוא מתאר שם מה שהיה עד עכשיו שזה לא אידיאלי והוא מבקש שהרבי ככה יתן לו דרך דרך תיקון וכולי וד לפני החתונה אחרי החתונה לא זוכר בדיוק כך הוא מספר לי ספר לי צקן בכפר הרבי לוקח את הדף הרבי קורא את זה הרבי הופך את הדף מצד השני על הדף החלק והרבי אומר לו אנחנו פותחים עכשיו דף חלק הנה לומד תורה נייר ח חדש עם הרב אתה יכול להגיע לנייר חדש אז הרב אומר פה כאשר לימוד התורה הוא רק בחוכמה או בשכל אם אתה לומד ומה הנקודה שלך אני זקן ואני יודע ואני איש כזה וכזה ואתה מלא בעצמך אז אתה כמו זקן בלי ביטול אז באמת התורה לא יכולה להקלט אצלך אבל אם אתה לא אוחז בעצמך ואתה לא מלא בעצמך אתה בא ללמוד ולהתמסר הנה יש לי פה משהו שזה ממלא את כל כולים אז יהודי יכול להיות גם כן כמו ילד אז ממילא יש פה עידוד והוראה וחיזוק לכל אחד גם שמעתי פעם איזה ורד ככה שאומרים בירושלים דבר מאוד מעניין מה ההבדל כשאומרים בין יונגרמן לאלטרמן מה ההבדל בין אדם צעיר לאדם מבוגר בדרך כלל אומרים שזה הבדל בגיל >> אהרמן >> לא אבל מה ההבדל כאילו מה איפה נקודה איפה הקו שמפריד >> מתי >> בג מתי מתי האדם עובר מיונגרמן לאלטרמן כן מתי האדם עובר לזה מה שזה >> טלפנזיה >> לא לא ממש לא ממש לא ממש לא חלילה וחס ההבחנה היא מאוד מעניינת אם האדם כל הזמן מדבר על העתיד על התוכניות יש לי עוד מה לעשות ואני מתכנן וכולי וכולי אתה יכול להיות בגיל 70 או בגיל 80 ולהיות עדיין יוון גרמן יש לי שיעור ויש לי פעילות ואני צריך להיות כאן ויש לי לעשות בגיל 70 זה >> אבל אם מישהו בגיל 20 כל הזמן הוא עסוק בלספר מה היה ולסכם רק עוסק מהיה ואין לו שום דבר לפניו אז גם בגיל 20 אפשר להיות אלטרמן ובגיל 80 ו70 גם כן אפשר להיות יונגרמן גן ש צעירי את יודע >> נכון נכון נכון צעירים בב ש הפספורט לא כוויה שום דבר איזהן המשנה פה מוכיחה לנו >> גגל שלי נקי ספר עליו השלום הוא למד פה בכולל יצחק הוא היה אחד מהמארגנים שלו תמיד כל יום הוא הלך בשמחה ואומר אני מצעירי חבד >> נכון זה הייתה זה היה המוד בוא נמר בוא נחיז כולנו מצעירי חבד כן זה אחד המהפכות של הרבי >> שונים אבל הוא הרגיש שאני מצריח >> כן כן כן אוקיי אז זה המשנה הראשונה שאומרת לנו כשיהודי מתחיל ללמוד גם בגיל מבוגר מה נקודת המוצא שלך אני לא זקן אני ילד אני בביטול זאת אומרת זה השלב הראשון איך אני נכנס לבית המדרש איך אני נכנס אני נכנס מתוך ילד השלב השני המאתגר יותר כשאתה בתוך הבית המדרש ואתה לומד עם החברותה שלך ומתחילים שמה יכול להיות שמה איזה כל מיני חיכוכים פה זה כבר מאתגר הרבה יותר ככה לשמור שאיפה ההבחנה אם אני צודק או שענייני שהרעיון צודק ושאתה לא נופל פה שאני באמת חותר לרעיון שהרעיון יהיה נכון ואתם לא מכניס פה קצת אגו בתוך ה בתוך הלימוד זה כבר המשנה הבאה המשנה היותת למעשה זה המשנה שלפני כן שמואל הקטן אומר ופה יש שאלה מדהימה שמואל אומר ככה בנפול אויבך אל תשמח וביקשלו אם האויב שלך נכשל אל יגיע לי בהכר אל תשמח לכישלון שלו למה פן יראה השם ורא בעיניו והשיב מעליו הפה מה שמואל הקטן בא לומר פה בסך הכל הוא חוזר מילה ומילה ממה ששלמה המלך אמר מה שמופיע במשלי הוא אומר פסוק הוא לא אמר שום דבר משלו שמואל הקטן אומר מה אתה אומר סליחה זה כבר שלמה המלך זה כבר מופיע במשלי פרק כד פסוקים יז יח ידועה השאלה מה בא שמואל הקטן לחדש ונפול יבחו פסוק ומשלי כל אחד מהתנאים האחים בפרקי אבות זה מחדש רעיון זה מחדש רעיון כזה רעיון אחר שומ שמעל הקטן מצטט מה ששלמה המלך אמר בהכרח שהדברים האלה מכוונים לא לפשוטם של דברים כמובן שהפשט מדבר על מריבות חיכוכים חלילה בין אדם לחברו ששמה באמת צריך את ההזהרה הזאת הוא מדבר כמובן ברמה יותר גבוהה לענייננו מדבר כמנה על ויכוחים בעניינים של לימוד תורה ובנפול אויבך הכוונה פה לכאורה במשמעות של ניצחת בוויכוח עם החבר שלך ואתה עלול תוך כדי הוויכוח להתייחס אליו כמו כמו אויב נראה מבואר במחזור ויטרי מחזור ויטרי זה אחד הסידורים המחזורים הראשונים כתב את זה תלמיד של רש"י אחד תלמידי רש"י ויש לו שמה גם מחזור וכל מיני ספרסרי הלכה הוא מבהר ככה הפסוק הזה מדבר על מלחמה בעסק כלומר הפסוק כפשוטו מדבר על מלחמה מלחמת העולם עסק עולם ביזנס בין אדם לחברו שכנים כן מחדש מואל הקטן גם בדברים רוחניים במלחמתה של תורה שני תלמידי חכמים נתרוצו זה עם זה מתווכחים ככה זמן ארוך בדבר הלכה וניצח האחד את חברו והשני מסכים אוקיי אני מבטל את דעתי בפניך על המנצח לדעת שבנפעול אויבך אל תשמח אל תשמח לזה שאתה התגברת עליו וככה היית יותר מוכשר ממנו אויבך כאן במובן במצחון של חברך אנירא נראה עוד רגע כאן למה זה אויבך כמו שרבי נחוניה בן הקנה היה מתפלל ולא ככל מה שהיה נכנס לבית המדרש מופיע בגמראות הגדולות אנחנו אומרים את זה הרבי אומר פה רבי אומר הרבי אומר צריך עיון גדול רבי 62 שלא ראיתי נוהגין כן הרבי אומר מתפלא כאילו למה אצלנו לא אומרים את הנוסח הזה זאת אומרת הרבי מזדהה עם הרעיון שכן היינו צריכים ככה לקחת את הזהירות הזו אבל רבי נחוניה נחוניה בן הקניה אומר היה מתפלל שלא יקשלו חבריי בדבר הלכת ואשמח בהם כלומר שאני לא אשמח בכישלון שלהם אומר לא תראה תקלה רבין חולה בןק שנכנס לבית >> אזה כנראה זה המשך התפילה בסדר אבל כל זה שני הדברים שאני לא אכשיל אחרים ושאני לא אשמח בנפילתם של חבריי אז בא רבי ומהר כאן סליחה למה שכש אנחנו אומרים ככה מילא לגבי בין אדם לחברו אתה מבין זה דבר פשוט ומובן שלא מתאים וזה לא ראוי לשמוח בנפילת החבר ונראה בחברו אבל כשאומרים פה בנפולו אבך אל תשמח המש משמעות היא שלכאורה היה מקום כן לשמוח או ככה להרגיש הרגשה טובה בזה שהתגברתי על החבר בא השמואל הקטן ואומר לי לא לא לא אל תשמח עליו מה כאילו מה למה מלכתחילה שאני אחשוב שיש כן נתינת מקום שאני יכול ללוג ככה למשפטו לנפילתו של חברי בלימוד אותו נקרא אויבך >> אה נקרא >> למה שיקרא אויבית למה שאני אשמח בנפילתו זה עצמו זה צריך להבין כאילו כאילו שיש פה איזה מלד החסידותה והיה ניתן לחשוב שיש כן היתר או נתינת מקום כן א לשמוח לעדו ושמואל הקטן אומר לא לא תתנהג לפני משועת הדין ואל תתייהר אליו למה שאני אחשוב בכלל שזה לגיטימי שואל הרבי כאן בעמוד שמאל בטור השמאלי במה במ שונה מלחמתה של תורה שבת יש מקום לטעות ששמחת בנפול יבחה [נחירות בוז] מותרת מה בכלל הסברה והמחשבה להגיד שזה מותר כשמטעם זה הוצרח שמואל הקטן להזהיר על זה למה בכלל שאני אחשב שזה מותר אז פה רעיון מאוד מעניין כשהוכוח הוא ביני ביני ובין השכן ביני ובין ככה סתם סתם חבר סתם משהו בעניין של חולין כל הוויכוח וכל המאבק מתחיל ונגמר רק בענייני חולין פה אבל מדובר במאבק של תורה ואם אני ניצחתי מי ניצח פה למעשה לא אני ניצחה פה לא אני ניצחתי אלא התורה ניצחה ואם הייתי נכשל והשני מי שאמר את הדבר הלא נכון היה נראה כצודק מי היה מפסיד פה התורה אולי כאן יש כן נתינת מקום וכן אומר התורה ניצחה פה יש פה עניין של לעשות פה איזה שמחה איזה משהו שהתורה הצליחה כאן העניין הוא כיוון שניצח את חברו בדבר הלכה אז זה לא ניצחון שלי מי ירוויח פה מהניצחון הזה התורה הרוויחה נתברר עניין בתורה אז אני צריך להרגיש שמחה גדולה הנה אני ניצחתי הנה התגברתי על החבר וזכיתי לברר וללבן את הסוגיה בתורה. אומר שמואל הקטן, לא זה בעיה גדולת. אם על זו אומר שמואל הקטן, בנפול אויבך אל תשמח. אם הדבר היחיד שמעניין אותך היה מה? אני רוצה לברר רק את ההלכה ורק את הדין. זה הדבר היחיד שהיה אמור לעניין אותך שהתורה ניצחה ואתה לא היית אמור להרגיש שום הרגש אישי כלפי החבר. אם אתה מרגיש שזה ניצחון אישי כלפי החבר, סימן שלא אכפת לך באמת ולא הנושא שנוגע אליך, הניצחון של התורה נוגע לך גם כן באמת הנצחנות האישית כאן. אילו הייתה נוגעת לו רק המיתתה של תורה בלבד, לא היית מרגיש, לא היה מורגש שמישהו נפל פה, שהוא ניצח את חברו. היית צריך לשמוח ביחד עם החבר שלך ולצאת בריקוד ביחד על מה שביחד מצאתם, את הרעיון של השיחה, את הרעיון של הגמרא. אם אתה מרגיש פה קטע של נצחנות אז אתה לא חושב רק על התורה, אתה חושב באמת רק עליך. זה נקודה ראשונה. אז אומר בנקודה הראשונה רבי אומר פה אין פה אויבך. אם אתה מרגיש שיש פה אויב א אז זה בכלל אז זה בעיה. רבי פה יש פה נקודה נוספת. לא רק שאין פה אויב אלא גם אין פה נפילה בכלל. למה? הרבי ידגיש תכף בלימוד תורה מה שנקרא לימוד התורה האמיתי עלי בדאמת. לכל דעה יש גם כן מקום ויש לה גישה גם כן אז נכון שאתה צודק ברובד ההלכתי הפרקטי המעשי אבל הרעיון שהשני אמור גם כן אמר סברה סברה מעניינת יש מקום לסברה הזו אז נכון שגם אם הסברה נתחתה למעשה אבל הוא לא נפל פה כן לא היה לו פה נפילה הוא לא באמת נפל פה מהעניינים אם אתה מרגיש שמישהו נפל בכלל אז זה לא נכון כי שני יהודים לומדים והם לומדים באמת ברית חדורייתה כלומר במיתתה של תורה יש מקום לכול כולם. אז גם אם הרגשת שמישהו נפל פה זה גם בעיה. עוד עניין בזה, אילו היה מגיע למדרגה כזו, אתה מחובר רק לאמת, אתה רוצה רק לגלות את החוכמה האלוקית. לא היה בכלל מקום להניח ולחשוב שיש פה מקרה שמישהו נפל פה. שהרי אילו ואלו דברי אלוקים חיים. זה מעניין, זה דרגה מאוד גבוהה כי אני לא בטוח שכל אחד שלומד בחברותה אזנמצא ברמה שכזו. אבל רבי חותר, כנרא ספש לראות את הביקפים. >> כן. כן, אבל כנראה אם הרבי אומר את זה, כנראה שאפשר להגיע לשמה. הרבי אומר בסוגריים, נכון שההלכה למעשה אינה יכולה להיות כמו שתי עדות, כי להתנהג, צריך להתנהג או כך או כך. בפועל אפשר להתנהג רק כדעה אחת. מצד אבל דברי אלוקים חיים, יש מקום לשתי הדעות. הרי יש לזה את המשנה הידועה גם כן בפרקי אבות, אולי גם כן פרק ד' או פרק כ. המשנה אומרת ככה אה כל מחלוקת שהיא לשם שמיים שפה להתקיים ושנה לשם שמיים שפה להתקיים הדוגמה למחלוקת לשם שמיים מחלוקת הלל ושמיים אז הרבי שואל הזכרנו את זה באחד השיעורים האם המחלוקת בין הלל ושמאי התקיימה אין מחלוקת בין הלל ושמאי >> הרי מעולם לא הייתה מחלוקת בין הלל ושמאי כי תמיד מה קרה זה אמר כן זה אמר לא זה אמר חיוב זה אמר מר שלילה ואז עשו הצבעה והלכו אחרי הרוב הרוב היה כדעת בבית הלל ככה היה עד עכשיו וכשהיה מחלוקת כשהיה רוב כדעת בית הלל אז זה לא כמו היום בבחירות כן כן שבאר גם שיש בחירות ויש רוב אז מי שהפסיד הוא ממשיך המחלוקת ממשיכה בית שמבית הלל כשיש א יש רוב אז גם המיעוט מצטרף לדעת הרוב וגם בית שמיים נוהגים כמו בית הלל אז מה הכוונה סופה להתקיים הרי אין מחלוקת המחלוקת לא מתקיימת. אז אחת הפירושים >> אז יש לזה כמה פירושים. יש לזה כמה פירושים. פירוש אחד שמביאים על זה סופה להתקיים במובן שנכון שההלכה בפועל היא נעשת כדעת בית הלל אבל גם כדעת בית שמא יש לזה שורש ברוחניות ויש לזה מקור ויש סברה וזה מגיע ממדרגה אלוקית מאיזה מידה אלוקית של דעת בית שמאי וכולי. זה הסבר אחד. הסבר שני הרבי אומר שהיום ההלכה כדעת בית הלל ולעתיד לבוא ההלכה תהיה כדעת בית שמאי ההסבר השלישי העמוק שהרבי עצמו מחדש בזה שלעתיד לבוא ההלכה תהיה >> כבית שמאי כבית שמאי >> כי גם אם זה כדעת בית שמאי גם כן המחלוקת לא מתקיימת כי או שכבית הלל עכשיו או כדעת בית שמאי לעתיד לבוא כך או כך אין מחלוקת רבי מחדש שלעתיד לבוא איך תהיה לכמר איך ידליקו נרות חנוכה לעתיד לבוא כדעת בית הלל וכדעת בית שמאי בעת ובעונה אחת >> איך איך איך איך איך איך איך איך בוא בוא נראה בוא בוא בוא נראה >> איך זה יכול להיות הרבי מסביר דבר פשוט מאורדות האם אנחנו יכולים להיות כאן ושם בעת ובעונה אחת >> האם אנחנו יכולים להיות שחור ולבן בעת ובעונה אחת >> הקדוש ברוך הוא כן יכול להיות כאן ושם שחור לבן הפכים >> הוא נושא הפכים זאת אומרת ההבדל הוא ש אנחנו לא מבינים איך הקדוש ברוך הוא יוכל לעשות את זה אנחנו רק מבינים שיש עיקרון של נושא ההפכים אצליו מה שנקרא הנמנט הנמנאות הוא מנוע ממניעה אז אנחנו מבינים שהעיקרון קיים יש מי שכן יכול לקדוש ברוך הוא יש מי שלא יכול שזה האנשים אנחנו מוגבלים והוא לא מוגבל מה יהיה החידוש לעתיד לבוא מלאה הארץ דעה את השם כמם לי מכסים גילוי אלוקות בגללוי האנשים העולם כולו יהיה מאוחד עם האלוקות כמו שהקדוש ברוך הוא בלתי גבול גם אנחנו נקבל את היכולת הבלתי גבולית וההלכה תהיה כבית שמאי וכבית הלל גם יחד ונדליק נרות חנוכה 811 בעת ובעונה אחת >> כרגע אנחנו >> אנחנו לא מבינים איך זה יכול להיות >> בשתי חנוקיות >> לא לא לא בשתי חנוקיות זה החוכמה לא בשתי חנוקיות באותה הדלקה או באותה חנוכה מה שנקרא יש למה לחכות אז אנחנו לא מבינים איך זה קורה אבל אנחנו מבינים שעיקרון כזה אפשרי מה שקרה שובר את חוקי הפיזיקה קורה בנרה רביעית >> לא יש לך רק לא גם בנרה הרביעית או חמש או ארבע או יום אחד חמש או יום אחד ארבע >> כן >> יש גם היום כמה דברים שבודדים שהם כמו בית שמאי >> אה אני חושב שכן יש כמה דברים שהלכה כבית שמאי ביעל כגם אני חושב לאדים >> כן אה כן נכון אבל אנחנו מבינים את הרעיון השק יש חוקי הפיזיקה ויש למעלה מי שברא את החוקים שהם בלתי אפשריים אז הוא יכול לקבוע שזה יהיה שזה יהיה כן אפשרי אוקיי אז נראה אומר הרבי ככה מאחר שבשמחתו מודגש מורגשי בנפול אויבך הרי זה סימן לכך שמעורב בהרגש של דיד הנוצח כן יש דיד הנוצח שלילי גם כן דיד הנוצח שהוא ניצח את חברו אתה לא מרגיש רק את ההלכה אתה מרגיש את האויב אתה מרגיש שמישהו נפל אז מי אומר את המסר של ההוראה הזו? שמואל הקטן נקרא כך לפי שהוא מקטין את עצמו שלמוד התורה מוכרח להיות מתוך ביטול כך שבנפולו יבחה אל תשמח הוא אמר שיהיה נוגע לו רק למידתה של תורה אז אמרת הנקודה היא שמואל הקטן מחנך אותנו אנחנו לומדים אנחנו רק מתחברים לרצון האלוקים אף אחד לא נופל אין פה שום אויב חשבתי שיש לך נטינת מקום לומר שכן אז אם אתה קטן זה לא רלוונטי מגיע הרבי באותה האחרונה ושאל את השאלה הבאה הרי לפעמים הוויכוח בין החברים בין החברות זה לא רק לגבי דיון תיאורט אלא זה לגבי דיון איך עושים בפועל אז אם הדיון היה דיון תיאורטי אז אחד אומר סברה כזו אחד אומר סברה כזו לכולם יש מקום אבל המחלוקת הייתה לפעמים בבית הדין כן הרבנים אולי מתווכחים איך צריך ההנהגה בפועל וכ בפועל אמרנו אחד אומר כן אחד אומר לא והלכה היא כמו אחד ופה באמת מי שניצח יש פה ניצחון אמיתי איך מתנהגים בפועל אז אולי כאן באמת באמת כן התורה היא הרוויחה אז אולי כן יש פה איזה נקודת מקום לומר אנחנו קובעים ופוסקים איך עם ישראל אמור להתנהג ואני צודק ואתה לא צודק נראה כאן יכולה לעלות הטענה נכון שגם לדעה של אויבך יש מקום מצד דברי אלוקים חיים אולי מצד השורש הרוחני יש לזה שורש עניין בתורה אבל לפעמים קורה שאותו חברותה ביקש להביע את דעתו לא רק באופן רעיוני אלא בפסק הלכה למעשה והלכה למעשה רק אחד צודק והשני בוודאי טועה והדין בהחלט אינו כאן אינו כן אז אולי יש כן בנפו לא יבך כי הוא אמר לעשות כך וכך והוא צודק או לא הוא לא צודק אז אם הוא לא צודק הוא נפל או לא נפל נפל מישהו נפל כאן הוא אמר תעשו כך וההלכה היא אחרת אז הלילה הוא נפל ואם כן למה נדרש ממנו שיפעל בעצמו את עניין אל תשמח ולא תרגיש שהוא נפל סוף סוף אני מרגיש אותו רב כן מרגיש גיש על ידי הוויכוח שלו והניצחון שלו הוא ביטל עניין בלתי אמיתי אתם רואים מה רבי אומר בני עניין בלתי אמיתי לא עניין של שקר רבי אומר בלתי אמיתי בוודאי צריך הדבר לעורר בו שמחה הנה הצלחתי לעשות שהלכה תהיה כמוני במר ככה שני אחים התווכחתם נכון אחד צודק אחד לא צודק תחשוב אבל למה הקדוש ברוך הוא הביא לכך שהוא לא צודק ואתה כן תהיה צודק כנראה הקדוש ברוך הוא יש לו איתו איזה חשבון קטן והקדוש ברוך הוא הביא אותו לידי לומר סברה שהיא לא תצליח אז הקדוש ברוך הוא יש עליו איזשהו סוג של כעס של קפדה אל תיכנס לתוך העסק הזה זה לא נוגע אליך אם הוא נכשל זה לא בגלל הניצחון והכישרונות שלך הרי באותו מידה שאתה אמרת את הסברה הזו הוא גם כן היה יכול לומר את אותה סברה בדיוק למה הוא אמר סברה אחרת שנתחתה כי יש לו בעיה עם הקדוש ברוך הקדוש ברוך הוא ככה רצה להעניש אותו בצורה מסוימת אז זה לא עניין של חט ואם אתה מתערב בתוך העניין שבינו ובין הקדוש ברוך הוא חלילה וחס מה אמור לקרוא שהדבר הזה ייפול עליך ופעה הבאה אתה תכשל ממילא את היהודי אמור להיות מעניין רק דבר אחד איך אני מכוון למיתתה של תורה מה קורה עם החבר זה לא נוגע אליך אם הוא נכשל או לא נכשל אותך צריך להיות רק מעניין הנה הגענו להלכה על זה המשיך שמואל הקטן פנראה השם ורא בעיניו והשיב מעליו הפורט ייתכן שזה שחברו לא כיוון להלכה זה לא בגלל שאתה יותר מוכשר ממנו אולי השני מוכשר כמוך אלא בתורת עונש מצד אפו של מעלת לא זכה לכוון להלכה אבל זה לא קשור אליך הקדוש ברוך הוא מה שנקרא הכשיל אותו ובמילא אסור לו להיות בשמחה בנפו לא יבך מזה שניתן ועל ידך זה ניתן העונש הזה מלמעלה לחברות אתה צריך לשמוח רק מדבר אחד רק מזה שנתבררה ההלכה למיתתה ואף אחד לא נפל פה והנפילה הזו היא לא קשורה אליך אדרבת אם תהיה אצלו שמחה בנפו ואתה מרגיש שהחבר שלך כן הפסיד פה ראוי הוא חלילה שבכך יגרום והשיב מעליו הפה כי הקדוש ברוך הוא התכוון רק להניש אותו לא התכוון שאתה תעשה מזה קריירה לעצמך כן והקדוש ברוך הוא כביכול יסיר את אפו וכעסו מחברו וישבנו עליו דבר מאוד מעניין אם אתה מתערב במה שלו שלך אז הקפדה תעבור ממנו על אוקיי הרבי מסיים את זה בנימה חיובית על ידי התבוננות בכל הדברים הנפלאים האלה ילמד בעצמו שלא זו בלבד שלא תהיה אצלו שמחה בנפו לא יבך אדרבא אצל כל אחד שלומד יקוים אצלנו יקוים אצלו ההפך מזה אינם זזים זה משמה מהלימוד מהחזרותה עד שנעשים אוהבים זה את זה כמו שכתוב ואתהב בסופה בסופו של דבר אז יש אהבה ויתרה מזו אמר חז"לות בית הלל בית שמאי חיבה וראות נוהגים זה בזה לקיים מה שנאמר האמת והשלום ההבו שיחה נפלאה בשורות טובות והצלחה ‏T