פרקי אבות 1: חמש הדרישות הבסיסיות בלימוד תורה | הרב זושא וולף שנת תשפ"ו

שלום רב בשעה טובה בסיעתא דשמיא אנחנו שמחים לחזור לשיעור שלנו כאן ולפתוח שוב אחרי הפסקה של כמה שבועות הפסקה ארוכה ארוכה מדי בתקווה שגם נמשיך אבל גם יהיה את הניצחון שלא שהדברים לא יסתרו ביחד באמת עם ישראל זכה לראות ניסים ונפלאות גלויים למעלה מהטבע בטבע ממש סיפור המגלל נגד עינינו ממש כולנו זוכרים את המכתב שרבי כתב בימים אלה ממש לפני 35 שנה תשנא על הניסים והנפלאות שרבי תיאר את הניסים שהיו אז מלחמת המפרז שרבי הגדיר אותם הרבה יותר גדולים מהניסים של פורים ומגילת אסתר ככה הרבי אמר במפורש בסדרה של מכתבים כלליים ואם ככה נאמר לגבי הניסים של אז של מלחמת המפרץ על אחת כמה וכמה כולם זוכרים מה שהיה אז וכולם רואים >> התקופה הזאת >> בכימים אלה ממש נגמר בפחילה זה התחיל בכן בשקט. יש כאלה שכבר מצאו רמזים מעניינים בין התוכן של המכתב של אז למכתבים של היום שהרבי כתב את זה אז וכיוון אצל היום עצאו כל מיני רמזים על כל פנים בוודאי יש ניסים ונפלאות שנזכה באמת לניסים ונפלאות ובגלוי ובאמת שהניסים האלה יובילו אותנו לגאולה האמיתית והשלמה וכאן המקום גם כן להזכיר עוד הפעם במשך בתקופה הזאתי שלא היינו כאן ברוך השם היה עוד שמחות שמחה גדולה מאוד אצל משפחת ריבקין בבוא הבחור התמים המצוין מבחיר התמימים דובי דובי צירקוס עם בת גילו גם כן משפחהכלה מצוינת וחתן מצוין באמת איגפן מן והגפן אני בטוח שאפשר לומר שחלק מרכזי מהזכויות של המשפחה זה השיעור שלנו כאן כי שידוכים כאלה נפלאים בוודאי שזכויות גדולות באמת אבל הזכויות גם כן למשתתפים של השיעור ולצופים וכולי וכולי שהיה באמת שמחות בטוב הנראה והנגלה אצל אה זה התייחסות לכב ניסן אני לא זוכר כו ניסן כחו >> השבוע כח ניסן אבל כו ניסן א >> פחות או יותר תאריך שגרתי שיהיה >> כן כן כן וכדי להראות עד כמה השיעור שלנו חשוב ותופס מקום אצלנו אז עשיתי פה הפתעה מעניינת אתם יכולים לראות דבר מעניין החוברת שכל אחת מחזיקה כאן מאיפה החוזרת הזו? מתי היא יצאה לאור? בקדימה בעמוד השער. החוזרת הזו יצאה לאור שנה שעברה לקראת שבת פרשת שלח תשפ". כמעט לפני קרוב לשנה. וזה החוברת של השיחות שיוצאת לאור כל שבוע. וכשעברתי על זה בשבת לפני קרוב לשנה לשיחה שיוצא לאור כשלושב וראיתי את התוכן של השיחה, ראיתי שיש פה שיחה נפלאה על תחילת פרקי אבות. אמרתי לעצמי צריך לשמור את השיחה הזו לשנה הבאה לעכשיו אז במשך קרוב לשנה שמרתי אצלי בבית 15 חוברות כאלה בשביל השיעור שלנו היום אז הנה אתם רואות ושמרנו את זה בשביל עכשיו וברוך השם הגענו מצאנו ברוך השם באמת השיעור הזה חשוב מאוד והנה הרבי נתן לנו כבר לפני שנה מה ללמוד היום אז לכן יש לנו כאן גם את הדף המצורף וגם את השיחה כי בחוברת מופיע ביאור אבל זה כבר מה שנקרא חלק שלישי של אותו שיחה. אז הלכתי שבוע אחורה כי בשבוע שלחר מכן בחוברת שיצאה שבוע קודם לכן יש את הדף של יש את הרב הדבר על השאלות וכאן יש את התשובות אז בכאן בדף הזה יש לנו את השאלות וזה לא היה לי את החוברות האלה אבל הביאור בעיקר זה מהחוברת כאן אז אולי באמת את השאלות אולי נשאל יותר ככה בעל פה יש פה שאלות מעניינות ונתמקד בעיקר בתשובה אבל על כל פנים נראה את הקטע הראשון גם כן מה שהייחוד של הנושא הזה לעכשיו כמו תמיד אנחנו מגיעים לחג הפסח. השבת האחרונה התחלנו פרקי אבות ובאמת בשנים האחרונות אני חושב כבר שלוש ארבע שנים שיצא לנו כל שנה בתקופה הזו בין פסח לשבועות או בין שבועות ולאחר מכן היה לנו סדרה של ביאורים של הרבי על פרקי אבות והביורים של הרבי על פרקי אבות הם ביאורים נפלאים עם הוראות למעשה ועכשבים וכל אחד יכול לקחת מזה לקח וזה מאוד חביב וזה מאוד ככה מאוד ביתי ומשפחתי ה התכנים הללו אז גם כאן אנחנו אני מקווה שיצא לנו גם כן מהשבוע עד לחג השבועות גם כן, למרות שבאמצע יש את לג בעומר, זה גם כן יום שני בלילה, אבל נראה מה נעשה אז אבל גם כן נלמד ביאורים. אני מקווה על פרקי אבות יהיה מאוד מעניין. וגם הביאור הפעם גם ביאור מאוד מעניין וגם ביאור ממש עם מסר חינוכי גדול מאוד, אבל הוא כולנו רק נראה את הפתיח. נראה באות ככה בעמוד הראשון. כן, אתם רואות רגיל בשבתות בין פסח לעצרת. כאשר מתקיימת התוועדות מבארים משנה בפרקי אבות ומנהג חבד לומר פרקי אבות כל שבתות הקיץ למרות שעיקר המנהג זה רק בין פסח לעצרת אבל פרקי אבות זה נוגע בכלל וכולי במילא הרבי אומר כשיש התוועדות על בשבת בין פסח לחג השבועות זה שיחה באמת אחרי חג השבועות אבל צריך לבאר בעניין של פרקי אבות ורבי מתמקד בפרק הראשון במשנה הראשונה על מה שלמדנו לפני יומיים בשבת. שאלה הראשונה שהרבי שואל, אם הוא נאמר את המשנה בעל פה, משה קיבל תורה מסיני ובחלק הראשון של המשנה מדובר על אני אומר בעל פה, בחלק הראשון של המשנה מדובר על סדר מסירת התורה מדור לדור. אחר כך יש בו שנייה, מה שנקרא חצי לשני. הם אמרו שלושה דברים, הבו מתונים בדין, עמידו תלמידים הרבה, עשו סיג לתורה. שואל הרבי שאלה מאוד פשוטה מה הקשר בין החצי הראשון לחצי השני? זה לאור התכנים שאין קשר ביניהם. החצי הראשון עוסק מסירת התורה מדור לדור. החצי השני עוסק מתונים בדין, תלמידי מרבה, סייג לתורה. על פניו אין כל קשר בין מן החצי הראשון לחצי השני. אם כן, שאלה ראשונה. שאלה ראשונה, איך התחברו שתי הבות האלה לשתי החלקים האלה לעניין אחד, לתוכן אחד? מה הקשר ביניהם? בכלל הרבי מחדד, יש דין שאם אדם אומר, אם פעם זה היה מקובל, היום כנראה פחות, יש הלכה שאומרת שאדם מקדש את האישה והיא שואלת אותו, "מה אתה יודע מה ההשכלה שלך? אז אומר לה אני יודע המשניות כמה משניות הוא אמור לדעת כדי להיות בהגדרה של אני יודע המשניות שלוש משניות שלוש משניות זאת אומרת אנחנו צריכים לדעת הגדרה של משנה מתי המשנה מתחילה מתי המשנה מסתיימת אם הוא יודע שלוש משניות הוא בגדר שהוא יודע משנה וזה לא יהיה שקר אם הוא יאמר לכלה המיועדת שאני יודע משנה מספיק שלוש משניות לעניינינו אם שתי החלקים האלה זה משנה אחת זה שתי משניות זה מאוד נוגע כי אם זה משנה אחת אז חוץ מהמשנה הז הוא צריך לדעת עוד שתיים אם זה למעשה נחשב כשתי משניות אז מספיק לדעת עוד >> הקידושים תופסים בתנאי של ידי המשנה >> אומר המקדש את האישה על תנאי מסוים יש על תנאי שאני עשיר על תנאי שאני חכם על תנאי שאני כהן ציבה לפניו אם משניות >> לא לא זה לא תנאי שהוא אומר לה או שכן גם כן גם כן זה יכול להיות גם כן כן אני רוצה אני רוצה לא רוצה זה בורה מארץ אני רוצה אדם א מלומד אז יש בזה הרבה יש ב דינים אה יש הרבה ברמבם יש לו זה הרבה דינים על מנת שאני עשיר והוא נהיה אני ואני עני ועשיר חכם וטיפש כהן ולוי וכולי וכולי מיוחס לא מיוחס וגם פה צריך הגדרה כל דבר צריך הגדרה במילה צריך להבין מה הסיפור של המשנה הזו המשנה הראשונה איך התחברו שמה שני חלקים אחר כך השאלה השנייה שרבי שואל המשנה אומרת הם אמרו שלושה דברים הזו מתונים בדין המיד תלמידם הרבה ועשו סג לתורה וגם כאן יש שאלה גדולה הם אמרו שלושה דברים הבו מתונים בדין אם חז"ל לא היו אומרים שזה שלוש דברים לא הייתי יודע שזה שלוש הרי אתה רואה הבו מתונים בדין אחד תלמידים הרבה שתיים עשו סג לתורה שלוש אז גם ילד בן חמש גם כן הוא יודע שכמה דברים יש פה שלוש הוא יודע לספור למה הם צריכים לומר שלושה דברים ואם הם אמרו את זה כנראה צריך לדעת א' שיש פה שלושה דברים וחוץ מזה צריך לדעת שהבאו מתונים בדין מיד תלמידים ברבי עשו הוסג לתורה אצל רבי הכל מדויק אז למה ההגדרה למה הם אומרים לנו דבר שידענו אותו לגמרי גם בלי שהם היו אומרים לנו אותו אז זה שאלה שנייה שאלה שלישית מאוד מעניינת שימו לב בואו נחשוב הו מתונים בדין העמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה אם אנחנו אנחנו היינו מחלקים את השלושה הגדרות האלה. מה היינו שמים קודם? מה היינו שמים בסוף? לפי איזה חלוקה היינו שמים אותם? הביאו מתונים בדין >> זה יותר בעניין של השפעה והדרכה. >> אסור סייג לתורה זה יותר בקטע גם כן של חילוך והשפעה. ו נראה תלמידים הרבה. כלומר הרבי אומר אכן נכון העמיד תלמידים הרבה אמור להיות ההגדרה הראשונה קודם כל צריך להיות לך הרבה תלמידים אחר כך איך אתה מתחיל לחנך אותם אחרי שאתה יודע שיש לי את היד להביא תלמידים הרבה אז קודם כל תהיה מתון בדין אחר כך תעשה סייג לתורה אבל התחלנו עם הבו מתונים בדין ואתה הולך כאילו אחורה להמיד תלמידים הרבה קודם היה צריך להיות תמיד תלמידים הרבה ואחר כך ומתונים ואחר כך תעשו סיג אז גם החלוקה הפנימית הזו היא גם כן קצת תמוהה זה שאלה שלישית שאלה רביעית אה הרבי אומר ככה משה קיבל תורה מסיני ומשרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים אז הרבי שואל פה שאלה כפולה גם כן על הנביאים אותם נביאים הם קיבלו את התורה והביאו להם כאילו הם היו חלק ממסירת התורה בעיקר בגלל שהם היו תלמידי חכמים ולא בגלל שהם היו נביאים. הרי יש הרי כלל שנביא לא יכול לחדש דין ונביא לא פוסק הלכות אלא נביא מה ההגדרה שלו הוא תלמיד חכם. כלומר, כשאנחנו מבטאים את הרעיון של מסירת התורה מדור לדור, אז צריך להגדיר מה הסיבה שהם היו חלק משרשרת מסיבת משרשרת מסירת התורה מדור לדור. לעניינינו היו צריכים לומר שמהזקנים העבירו את זה לתלמידי חכמים לא בהגדרה של נביאים. כי זה שהם היו נביאים זה לא היה רלוונטי לכך שהם היו חלק ממסירת התורה לדור לדור. בעיקר זה היה בגלל שהם תלמדי חכמים. כלומר ההדגשה הייתה אמורה להיות תלמידי חכמים ולא נביאים. >> נביא לא חייב להיות תלמיד חכם. >> בוודאי שנביא הוא גם תלמיד חכם אבל זה שהוא חלק ממסירת התורה זה בגלל שהוא תלמיד חכם ולא בגלל שהוא נביא. אז כלומר משני ההגדרות האלה היה יותר היה יותר נכון להגדיר ומסרם מהזקנים לתלמידי חכמים ולא לנביאים. מצד שני, אם כן נצמדים בדווקא לתואר, מה שנקרא נביאים וכדומה, אז יש לדוגמה עוד קטגוריה מרכזית שמשה, שהמשנה לא מציינת. מי היו אחרי הנביאים בתנ"ך? הנביאים היה השופטים, היו שופטים ואת השופטים לא מציינים. זאת אומרת רבי רוצה לחדד כאן שהשרשרת הזו שמספרים לנו זה לא שרשרת כרונולוגית בעיקרה אלא זה שרשרת תוכנית. כלומר כאשר אנחנו רוצים להתחבר לתורה ללימוד תורה אתה צריך שיהיה לך מהתכונה של משה רבנו ומהתכונה של יהושע ומהתכונה של זקנים ומהתכונה של נביאים ומהתכונה של כנסת הגדולה. אם יש לך א' ב גד הו אז אתה שייך ללמוד התורה כלומר ההדגשה כאן היא לא מי העביר למי אלא ההדגשה כאן מה אמור להיות אצל מי שלומד תורה ולעניינינו אם אנחנו רוצים לחנך דור של לומדי תורה אם אנחנו רוצים שיהיה לנו ילדים בנים בנות נכדים וצאצאים שהולכים שהולכים בתורה איזה הדגישים אנחנו אומרים לתת בחינוך שלנו אליהם כדי שיוברים לתורה זה המסר של המשנה הזו אז עד כאן זה היה השאלות אמרנו אותם בעל פה בואו נראה בפנים את הביאור אתם יודעות הרי בהתוועדות הרבי אומר ככה בחצי הראשון של ההתוועדות הרב היה אומר את השאלות שאלות על רש"י שאלות על הרמב"ם על כותב לבי יצחק בתניה בחצי השני הרבי אומר את הביאור אז בוא נראה כאן בחוברת הזו הנה מלפני שנה יש לנו כאן את החוברת בוא נראה את הביאור באור מאוד מעניין נראה נראה ככה הנה אות לא כן אתם רואות הביאור בפרקי אבות ומעניין שכשלמדתי את זה נזכרתי שאותה משנה הרבי מבאר באופן קצת דומה קצת שונה למדנו את זה לפני שנתיים או שלוש אותה משנה עם גישה אחרת אבל פה זה גישה אחרת כך שיכול להיות שניזכר שכבר למדנו פחות או יותר את המשנה הזו אבל פה זה בגישה אחרת נראה המשנה משה קיבל תורה מסיני וכולי היא לא באה לפרט את סדר קבלת התורה כמו שיהיה אפשר אפשר לחשוב שבאים פשוט לומר מי העביר למי לא זה הנושא הוכחה לכך שהרי בין משה רבנו אנשי כנסת הגדולה היו כמה וכמה דורות יותר מאלו הנמנים במשנה הנה הרמבם כשהרמב"ם מפרט באמת מדור לדור הוא מונה רשימה הרבה יותר מפורטת הרמבם לא הביא את כל במשנה לא הביאו את כל הפירוט הזה למה כי באמת לא באים לספר את השרשרת אלא באים בוא נראה כוונת התנאי לפרט את התכונות, תכונות הנפש. תכונות הנפש שנצרכות בתור הכנה ללימוד תורה למתן תורה. מה אמור להיות בנפש שלך? איזה אישיות, כלומר, על איזה הדגישים אתה אמור לשים לתת באישיות שלך כדי שתהיה אכן ראוי וכלי ללימוד תורה. ומפרטת המשנה שבשביל ללמוד תורה צריך תכונות של משה רבנו, יהושע, זקנים, נביאים, אנשי כנסת הגדולה, חמש תכונות האלה. מי שיש לו את החמש תכונות האלה באופי שלו, באישיות שלו, זה הכלי המתאים ללימוד תורה. אז מה זה התכונות? נראה בפנים. א' משה רבינו לכל ראש תכונתו של משה רבינו. הנה מה משה רבינו מייצג מכל התכונות של משה רבינו משה קיבל את התורה התורה היא נקראת תורת משה מה התכונה הכי מייצגת הכי סמלית שאותה אנחנו אומרים לקחת ממשה רבינו כמודל בלימוד תורה נראה בהקדמה משה רב על משה רבינו נאמר תורה ציווה לנו משה מורשה שמה זה מסמל כל אחד ואחד מישראל מקבל את כל התורה כולה בירושה ממשה רבנו. משה רבנו נותן את כל התורה לכל אחד. כי זה ירושה. כל ילד מקבל את כל התכונות של האבא, את כל הגנים של ההורים שלו. הוא לא צריך לעשות משהו בשביל זה אלא עצם הדבר שאתה ירשת יש לך את הכל ממנו. כמו עניינו של יורש הוא אותה מציאות כמו המוריש עצמו. הרבי היה מביא על זה תמיד את הפסוק הזה. פסוק מ תחת אבותייך היו בניך. הבן נכנס תחת האב ויש את הדוגמה הידועה שאם חלילה אבא נפטר ו משאיר אחריו תינוק בן יום כל הנכסים של האבא הולכים לתינוק הזה הוא לא יודע על כך שום דבר והוא לא מבין שום דבר והוא לא עשה שום דבר בשביל זה הכל הוא כמו האבא עכשיו הוא קיבל את הכל הבן במקום האבא אז אז גם כן התכונות האלה שיש אצל משה הם צריכים להיות בכל אחד ואחד מישראל תכונותיו של משה רבנו כל כל אחד יכול לבטא בחיים שלו את התכונות האלה. מה היו המעלות? היו לו הרבה מעלות. משה רבינו מציא כמה וכמה מעלות. הוציא את בני ישראל ממצרים. בזכותו ירד המן לישראל. אחר כך הגיע הבאר ענני הכבוד. על ידו מעניין היה העניין של סאו את ראש כלדת בני ישראל. מעניין למה הרב הביא דווקא את הביטוי הזה. כנראה כי זה קשור לפרשת השבוע, פרשת נסו. למרות שזה לא בדרך כלל לא מציינים את זה. משה היה דן דין אמת לאמיתו וכל יהודי יכול לקבל את כל ה את כל התכונות האלה לעניינינו אבל מה שנוגע כאן המעלות ששייכות ללימוד התורה היא מעלת משה רבינו שעליו נאמר זכרו תוירס מויש אבדי התורה נקראת מי נתן את התורה הקדוש ברוך הוא איך התורה נקראת על שמו זכות תורת משה עם כל הכבוד התורה מגיעה מהקדוש ברוך הוא אז לפי שמשה רבינו מסר את נפשו עליה נקראת על שמו. משה היה מוכן ככה עם עין מכי אינם יספרה. ומשה מסר את נפשו למען עם ישראל, למען התורה. משה התמסר עניין ההתמסרות ללימוד התורה עד שהוא בעצמו לימד את תורת בני ישראל באופן שאשר תשים לפניהם כשולחן ערוך. משה לימד בעצמו כמו שרשי מביא שכל בני ישראל למדו כמה פעמים. משה לימד את אהרון ואחר כך אהרון לימד את את הילדים ואחר כך את הזקנים וכולי. ואז אומרת בסוף כל יהודי למד ממשה רבינו ומשה רבנו לימד בעצמו את כל בני ישראל אז ההתמסרות הזו של משה רבנו לכל בני ישראל מה זה מבטאת ההתמסרות הזאת מבטאת ענווה וביטול כמו שכתוב האיש משה עניב מאוד מכל האדם על פני האדמה זה הרעיון הזה של ואיש משה עניב מאוד אני לא יודע כמה הספקתם לפני שלוש שבועות בויקרא שלא היה פה שיעור שידור חי שיעור חי אבל סתתי הקלטה לשיחה הזו מחלק כב אם אני לא טועה על ואיש משה עניב מאוד שיחה נפלאה ביותר מרעיונות עצומים על הענווה של משה ועל המנהיגות של משה רבינו בתור בענווה אולי פעם אחת נלמד את זה גם כן כאן בחי אוקיי ממר מוסגר כדי מצינו שעניינו של משה רבינו היה ביטול מוחלט ונחנו מה הוא עושה מעצמו ע ואפס עניין הביטול כלומר זה שמשה רבינו התמסר לכל יהודי ומשה רבינו השפיל את עצמו כדי ללמוד עם כל אחד מה זה מבטא הוא עניב הוא בטל הוא לא מחזיק מעצמו כל יהודי יקר בעיניו נדלג על הסוגריים ועניין זה הענווה הזו קשורה עם נתינת התורה מסיני דווקא דווקא הר סיני אנחנו מכירים את המדרש לעולם ילמד אדם מדעת קונו אדם צריך ללמוד איך שהקדוש ברוך הוא תנהג כמו שהקדוש ברוך הוא הניח את כל ההרים והגבעות ההרים הגדולים הטבור והכרמל שכולם באו וכולם רצפו את התורה ושרה שכינתו על הר סיני שהוא ההר הנמוך מכיך הנמוך והפשוט מכל ההרים זאת אומרת שעניין ענווה וביטול הוא כלי לתורה אם כן זה תנאי ראשון באים ללמוד תורה מה נדרש ממך דבר ראשון נקודת המוצא הראשונה ענווה ביטול כשאדם מרגיש את עצמו למשהו למציאות אז הוא לא זה לא כלי לתורה עד כדי כך שאמר משה רבנו הדבר אשר יקשה מכם תקריבון אליי כלומר הוא יראה פה כאילו מאין עניין של כאילו מאין עניין ההפך הענווה נאנש מזה שנתעלמה ממנו פרשה בתורה זאת אומרת שמזה מובן שעניין הענווה נוגע ללימוד התורה של משה רבינו וחיסרון כביכול בענווה גרם אצלו חיסרון בתורה אז ענווה זה תנאי ראשון ללימוד תורה אז כשאנחנו באים לקחת ואנחנו רוצים לפתוח את פרקי אבות ולהתכונן למתן תורה דבר ראשון מה אנחנו צריכים להיות כמו משה שקיבל תורה מסיני הוא קיבל על ידי ענווה וביטול אנחנו צריכים ענווה וביטול תכונה זו של התמסרות עניין הענווה והביטול צריכה להיות בכל אחד ואחד מישראל בתור הקדמה ללמוד התורה כמו שאנחנו רואים כל יום בתפילה נפשי כעפר לכל תהיה מה הסמל של עפר עפר זה דבר שכולם דשים עליו כולם דורכים עליו והוא לא צועק ולא ולא ולא מקטר עניין זה הוא ההקדמה לפתח ליבי בתורתך דווקא על ידי הענווה והביטון נשים כלי ללמוד התורה כדי שיוכל לקבל את השכל של התורה שלא יהיה משוחד מהנטיות הפרטיות הרי אם חברו אותו לומדים זה עם זה בישיבה כ לומדים סוגיה והם רוצים להגיע למסקנה ואחד אומר סברה נפלאה והחבר לא אמר אותה אז אם החבר השני יהיה קצת בישות יפריע לו שהחבר שלו אמר סברה נפלאה מה הוא יחפש כל הזמן לפרוח אותו לבטל אותו אבל אם הוא יהיה בביטול אומר או אי אבן נפלא אני מקבל מה שאתה אומר בלי ענווה וביטול אי אפשר ללמוד תורה להגיע למיתתו של תורה אם כן זוהי תכונתו של משה רבינו שצריכה להיות בכל אחד ואחד מישראל בתור חנה ללמוד התורה משה קיבל תורה מסיני תנאי ראשון ביטול וממשה אנחנו אומרים לתנאי השני יהושע מה יהושע מסמל לנו ממשיכה המשנה יש עוד תנאי ביטול זה לא מספיק גוד >> ביטול טול זה טוב אבל זה רק בתור התחלה זה לא מספיק צריך עוד משהו משרה ליהושע בכל אחד צריך להיות גם כן תכונתו של יהושע גם ליהושע היה הרבה מעלות אבל המעלה של יהושע בנגל עניין התורה בוודאי היו אצל יהושע הרבה מעלות אם הוא תלמיד של משה רבנו ו המשיך את דרכו אם היה מניג בוודאי שגם אצלו היה הרבה מעלות אבל כאן לא מדובר על מעלות בכלל אלא מעלות שנוגעות לימוד התורה ומה המעלה המרכזית שלו לא ימיש מתוך האוהל. כלומר מה זה אומר? לא ימיש מתוך האוהלים את השם. >> הרבי לוקח צל כיוון החרב להמש מתוך האוהל כלומר אין לך שום דאגה ושום טרדם. אתה נמצא בתוך האוהל ואין עולם מעבר לזה. לא אכפת לך מה קורה בעולם הגדול. לא מעניין אותך. אתה לא מוטרד משום דבר. זה לא עניין. זה נכון על פניו זה נראה ככה התמדה הרבי אומר זה לא הנקודה של ההתמדה אלא זה לא רק אומר כאילו אין לי שום דאגה אני בתוך הלימוד והלימוד זה הדבר היחיד שנוגע אליי שום דבר אחר לא נוגע אליי נראה העניין בזה ההוראה מכך לכל אחד ואחד מישראל אחרי שכבר ישנה תכונת הביטול כמו משה רבנו יש הוראה שנייה הלימוד צריך להיות באופן שלא ימיש מתוך האוהל אין לך שום עניינים אחרים זה לא שאתה עוסק גם במסחר וגם בחדשות וגם בפוליטיקה וגם פה וגם דברים נחמדים וגם בלימוד התורה אלא כל עניינו הוא האוהל אני נמצא בתוך האוהל אני בלימוד תורה ושום דבר אחר לא האוהל שבו דן משה את העם אלא האוהל שבו היה עניין לימוד התורה משה היה לו אוהל של דיני תורה ואוהל של לימוד בדוגמת מאמר הזל יש מאמר הזל ידוע לא ניתנה תורה לדרוש מי יכול לדרוש וללמוד בתורה. יש מאמר רב שומר רק לאוכלי המן. סליחה מה הפירוש? רק אוכלי המן, רק דור יציאת מצרים זכו ללמוד תורה ולחדש בתורה. ומי שהיה אחר כך לא לומד תורה, דאג >> אבל לא היה להם דאגות. >> מי שאין לו דאגות. אם אתה מכניס את עצמך בסיטואציה הנפשית של אוכל המן, שאוכלי המן מה היה להם? שום דאגה גשמית לא הייתה להם. הכל היה כל האוכל, כל הפרנסה מגיעה. אז אם אתה רוצה להתמסר לתורה תשים את עצמך בראש של אוכלי המן לכאורה אינו מובן איך אפשר לומר כן התורה ניתנה לכל בני ישראל גם לימינו אין מן היום אלא הביאור בזה עניין הוראה לכל אחד ואחד כל אחד יכול להיות כמו אוכלי המן בעת לימוד התורה עליו להיות במעמד ומצב שבדוגמת אוכלי המן אוכלי המן זה מתייחס לדור המדבר מזונם היה להם מן המוכן לא היה להם שום דאגות, לא היו צריכים להתעסק בשום עניין אחר מלבד לימוד התורה. אני נזכר הסבא שלי הרב אפיים וולף עליו השלום שאתם הכרתם והידעתם ש אתם יודעים שהיה אדם עסוק ביותר, היה מנהל של הישיבה ומנהל של המוסדות אבל לא רק שהוא היה עסוק, הוא היה גם כן בעיקר מה שנקרא הוא היה טרוד. ומה היה טרוד? כל הזמן כמובן חובות חובות המעיקים, הבנקים וכולי וכולי. וכל אחד מביא לבד שחובות של הבנקים זה מעיק וכולי. פעם שהיה ביחידות הרבי אמר לו שהוא צריך שיהיה לו כל יום בצהריים תוך כדי הלימוד, תוך כדי העבודה במשרד לעשות הפסקה של שעה. אבל בהפסקה של השעה הזו הטלפונים אומרים להיות מנותקים או להוציא מהקו או כובאותו זמן אין שום עיסוק אחר. אין חובות ואין בנקים ואין עסקנות וכולי. היה אומר ככה למזכירות שלא להעביר טלפונים הוא היה מנתק מה שנקרא רבי אני לא זוכר אם זה הרבי אמר לו את זה שהואטה שזה הרבי שזה היה עמולות זה כמו שעכשיו שבת תעשה לעצמך שבת באמצע היום כמו שבשבת אתה מבין שאין טלפונים ואין בנקים ואין חובות וכולי זה מה שנקרא לאוכלי המן שיהיה לך את ה את הסיטואציה הזו שעכשיו אין עולם ואין שום דבר וככה תוכל להתמסר וככה באמת הוא עשה נראה וזהו לימוד תורה לא ניתנה תורה ללאכי המן לימוד מוד תורה של יהודי צריך להיות באופן שאין לו שום דאגות אלא בשעת הלימוד צריך להיות באופן של תורתו אומנותו כמו שהיה עם יהושע צריך להיות בכל אחד ואחד מישראל לא ימיש מתוך האוהל לא ימיש מתוך האוהל אבל פה מעניין גם כן זה שאלה שאני שאלתי אין לי אין לי תשובה לזה עכשיו הרי כמו שושע לומש מתוך האוהל מי עוד בוודאי לומש מתוך האוהל >> משה רבינו בעצמו אז גם אצל גם אצל משה היה אפשר לומר את התכונה הזו אבל כנראה זה תכונה שהייתה מודגשת אצל יהושע ביחס לזה >> לא אבל הוא שפט את העם ויהושע לא >> ויהושע לא שפט את העם אחר כך גם כן אחר כך >> אבל כנראה כשהתורה באה לבטא את את הייחודיות של יהושע מציינים אותו מה היה הסימבול שלו מה היה הסמל שלו לא ימש מתוך האוהלתבטל למשה רבינו >> כן כן לא מדריים על הביטול מדברים ב ככה על ההתמסרות המוחלטת באופן שאין לך שום דאגות. סא זה כתוב שהוא היה בזמז של משה רבינו >> בתו תלמיד >> כן ובתור תלמיד הוא לא היה אחריו שהוא דן כשהוא דן הוא לא למד ממנו והוא לא מעניין נכון צריך לראות את כן >> כן אז אוקיי אז אז השלב הראשון זה להיות כמו משה שזה משה זה אומר של הענווה והביטול אחר כך השרשרת השלב השני בשרשרת שת צריך להיות גם כן ביות מונח לגמרי בלי שום דאגות העולם לא מעניין אותך ולא הדברים האחרים וכולי. אוקיי? השלב השלישי זה ויהושע לזקנים. אומר הרבי ששני השלבים הראשונים זה היה ההכנה. זקנים זה כבר הלימוד בפועל. כלומר השלב של הביטול זה הכנה ללימוד. השלב של ככה לנקות ראש זה הכנה ללימוד. כאשר אתה מגיע ללמוד בפועל נראה שני העינים של משה ויהושע זה הכנה ללימוד. לא מספיק בכך. צריך להות גם כן זקנים. זקן זה שקונה חוכמה. היינו שהתורה נעשת באופן של קניין אצל הלומד שזה נהיה דבר ששייך אליך. זה לא רק שאני לומד את זה אבל אני לומד את זה כמשהו נוסף או כמשהו עוד משהו שמעניין אותי אבל לא בהכרח. זה כל המציאות שלי. קניתי את זה וזה שלי. אני לא רק לא רק לומד חוכמה רעיונית אלא מה שאני לומד הוא חלק מהזהות שלי הוא חלק מהמציאות שלי. נראה למה זה מתבטא בקניין וזה מגיע על ידי היגיעה בתורה על ידי זה שמשקיע תרכה ויגיעה בתורה התורה נעשת אצלו באופן של קניין שזה שלא לגמרי לא כמו שואלת אדם יכול לשאול שחפץ מהחבר אני יכול לשאול איזה תכשיט איזה רכב ואולי לתקופה ארוכה ואני נוסע ונהנה מזה אבל אתה לא מרגיש שאתה שייך לעניין זה לא שלי אני נהנה מזה וזה לא שלי הרב אומר אל תשאל את התורה ואל אל תזכיר את התורה אלא תקנה את התורה שזה יהיה שלך א אני מזכיר לי אולי דיברנו על זה פעם אחת בחד ההזדמנויות אדמור הזקן כותב בתניה בקונטרס האחרון הוא כותב שכל יהודי חייב לא רק ללמוד תורה יומם ולילה ולא רק לדעת את כל התורה אלא כל יהודי חייב גם כן לחדש שכל חדש להגיד חידוש בתורת כל יהודי אם אתה לא אומר חידוש בתורת אז אז אתה לא יצאת ידי חובת ליבוד תורה שלך למה בוא נשאל למה >> מה זה נקרא חידוש בעצם >> מה תלמידים באמת מוציאים חידושים מה בעצם הם עשו אגיד לך מה המשמעות של חידוש לדוגמה אתה לומד על השיחה ופתאום אתה אומר יש לך קושיה על השיחה הזו הרעיון הזה הרעיון הזה לא תואם רעיון ממקום אחר ואתה אומר באמת הדבר לא תואם ואז המתבונן הוא מעמיק יותר פתאום אתה פתאום אתה מגלה רעיון חדש אולי פה מדובר על סברה שכזו שם מדובר על סברה שכזות או שפתאום אתה רואה שזה מתחבר לך עם משהו אחר ואתה מגלה רעיון שלא כתוב כמובן הרעיון הזה אמור להיות אמיתי לא איזה רעיון של כאב בטן אמור אתה אמור לשאול תלמידי חכמים לראות שזה אכן עונה לכללים אבל למה חייבים לחדש גם כן או במילים אחרות מה חסר לי בליבוד התורה אם אני לומד כל חיי תורה ולא יצא לי לחדש מה הבעיה שלי בזה מה חסר לי בזה >> מספיק לא קנית את זה מספיק לא זה לא אם אני לומד ומעמיק ואם אני לומד ומבין זה לא אומר שאני >> מישהו אחר ולא אני >> כי כל עוד שאני לומד ועוד לא חידשתי זה לא בהכרח שהלימוד הפך להיות >> חלק ממני אם אתה מחדש למה אתה יכלת לחדש פה משהו כי זה הפך להיות חלק ממני זה שלי אני עכשיו כבר עובר מהשלב של הקליטה לשלב של הפיתוח והיצירה לכן הרבי אומר אתה צריך להיות לקנות את זה תתייגע שזה יהיה שלך. אל תזכיר את התורה או תחקור אותה או תשאל אותה, אלא שזה יהיה שלך ותוכל להתייגע. אם כן, זו היה ההוראה מדברי המשנה. ויהושע לזקנים, כל אחד ואחד מישראל צריך להיות גם כן כמו זקן. זקן שקנה חוכמה יגיעה בתורה. אם כן, אז השלב הראשון זה היה ענווה וביטול. השלב השלישי זה השלב השני זה א נאמר זה התמסרות לגמרי ככה לתת את הראש לגמרי ללמוד תורה. שלב השלישי זה יגיעה לקנות את התורה לחייך אחר כך בקצרה נביאים מה השלב של הנביאים אומר הרבי כדי לעשו כישמת לי בדעילכתא כדי שלמוד התורה שלך יהיה גם כן נוגע למעשה בפועל שאשמעת השמואה הרעיונות יהיו גם כן תועמים את ההלכה יש צורך בסיעתא דשמיא המיוחדת שלו להיכשל כמו אמר הזל השם אמו הלכה כמותו היינו כדי לכוון את ההלכה למיתתה של תורה צריך להיות השם אמו זאת אומרת רוח השם חופפת עליך אתה צריך איזה ברכה מיוחדת סיעתא דשמיא מיוחדת מי מבטא כל הזמן שהשם אעמו כלומר שהוא רוח השם מדברת בו כל הזמן זה הנביאים זה היה בדור שלם דור של הנביאים שמה זה אומר נביאים אני כל הזמן רוח השם עליי מתנבא ברוח השם אז מעניין גם פה הרי בוודאי יהושע שהוא היה נביא ומשה רבינו היה נביא גם כן אבל נביאים זה כנראה היה תקופה שלמה דור של דור של נביאים על כל פנים נביאים מה זה אומר שצריך שיהיה שתדל לכוון כל הזמן לדעתו לרוחו של הקדוש ברוך הוא להיות עם הסיעתא דשמיא >> אבל הם מקבלים בעצם את הרוח הזו מהקדוש ברוך הוא שיוכלו לנבא ולתת איזה משהו לבני ישראל בוא בוא אני תשאל פה מילה ענווה וביטול אני יכול לפעול בעצמי אדם יכול לפעול עצמו וביטול כן אדם יכול להשתדל ככה לעבוד על עצמו ולהיות ככה בתנועה של שחרור מכל הדאגות כן אדם יכול לפעול בעצמו להתייגע לתורה כן אבל התנאי הזה של נביאים להיות כמו נביא איך אני יכול לפעול בעצמי אה >> רק אם אני מקבל את הנבואה >> אבל יש פה אבל באמת הרי המשנה האחרונה של מסכת סותטה מבואה שמה יש שמה סדרה של מה מביא למה כתוב שמה טהרה מביאה על ידי נקיות, נקיות מביאה על ידי פרישות ופרישות מביאה על ידי זאת אומרת יש כל מיני דברים שאדם יכול לעשות בעצמו שלהגיע גם אם הוא לא תגיע לזה בפועל אבל בוא נאמר ככל שהאדם הוא פחות מונח בחובריות בגשמיות ופחות אתה רודף אחרי ענייני העולם וכשאתה יותר יותר מונח בעניין רוחני יותר אז אתה יכול יותר לקבל איזה רוחנית וכולי אבל אדם לא יכול לומר לעצמו אני גם כן אדם שמונח בהגשמה שמה וכל דבר מעניין אותי הגשמיות ואז לצפות שרוח השם תהיה עליי זה לא עובד ככה מעניין שרבי אומר ממש בקצרה אבל כל פנים ככה צריך לשאוף בעצמנו להגיע לסיעתא דשמיא הזו אוקיי והדבר החמישי והאחרון זה אנשי כנסת הגדולה נינם של אנשי כנסת הגדולה מה הם עשו בדיוק מה הם תיקנו במיוחד הלכות ודינים פסקי דין הלכה למעשה עסקו בפסיקת דינים בפועל תיקנו תקנות ועניין בזה כמו שאמרו חז"ל לא למדים הלכה לא עד שיאמרו לך הלכה למעשה כלומר יש כלל כאשר התלמיד לומד סוגיה ומהסוגיה עולה לו כל מיני מסקנות הלכתיות הוא לא יכול לפסוק לפי ההבנה שלו אלא עד שהרב יאמר לו המסקנה מתוך הסוגיה עולה שצריך לנהוג בדין כך וכך כלומר צריך שיהיה אמירה מפורשת מהרב איך נוהגים כי לימוד התורה בעניין שנוגע לפועל ובאופן נעלה הרבה יותר. יש רמה שאתה לומד תורה ואתה מבין ומתייגע וכולי. זה לא מספיק. אם אנחנו רוצים גם כן לפסוק הלכה למעשה לימוד התורה אמור להיות ברמה גבוהה יותר. כמבואר בהמשך של הרבי הרשב סו. כשהאדם יודע שעל פי פסק דינו עתידים לעשות מעשה אז בוודאי הוא התייחס ללימוד שלו ברמה אחרת. אז העיון והיגיעה ביותר לדעת את השכל אמיתתו ביותר שהפסק דין יהיה אמיתי. כל אחד שמביא לבד של הלימוד שלו יש השלכה מעשית על ציבור בוודאי על ציבור רחב אז הוא ודאי משקיע יותר לפי שיראם מאוד לנפשו אולי הוא לא יכוון למדתותתו של דבר ואזי חלילה הוא עלול להיקשל עלול לאדם להיכשל על ידו ממילא כאשר אדם יודע מה מונח על כף המוזניים הרי הוא מדייק בלימודו באופן עלה הרבה יותר וכאן הרבי מביא סיפור מעניין סיפור שהרבי כבר אומר ש למדנו שהוא סיפר את זה כמה פעמים עוד נודע ביהודה שביקשו למנות אותו לרב בפרג. היה זה בצעירותו הזמינו אותו ראשי הקהל לבחון אותו. היה צעיר. בחנו על ידי כל מיני שאלות ועל כל השאלות הוא ענק הראוי. שאלה אחת ששאלו אותו והוא נכשל עליה לא השיב כראוי. אז מצד אחד האנשים האלה שמה ידעו שהוא תלמיד חכם גדול. ור השאלות הוא כן ענה. הם לא הבינו למה למה הוא נכשל. איך קרה שעל שאלה אחת הוא נכשל. אמרו לו מה קרה כאן? מה הוא ענה להם? השיר שמסתמ לא הייתה השאלה נוגעת למעשה כי כל השאלות שאחרות ששאלו אותו זה היו כמה שאלות שנוגעו לקהילה נוגעו לפרג ושאלות שקרוע שאלה אחרת סתם ככה התקילו אותו אבל זה לא היה שאלה פרקטית מה זה משנה מה זה משנה אם זה היה נוגע למעשה או לא ואיך הוא הרי הוא מראש לא ידע עם מה נוגע למעשה ומה לא נוגע למעשה כי הוא לא ידע את ההבחנה הזו >> איך קרה אבל אבל זה לא שסתם הוא לא ידע הוא באמת באמת לא ידע כי זה לא היה זה הסיבה שהוא לא ידע אבל הוא בעצמו לא ידע באמת שזה נוגע למעשה וזה לא נוגע למעשה אז איך באמת היה איך באמת יצר את ההבחנה הזו אז הוא אמר להם שעל השאלות האחרות היה לי סיעתא דשמיא כ הייתי צריך את הסיעתא דשמיא הזו על השאלות האחרות לא הייתי צריך את הסיעתא דשמיא אז כאילו הסיעתא דשמיא לא הטריכה את עצמה להיכנס לתוך ה לתוך התשובה שלי וכשהקדוש ברוך הוא יודע שפה זה מדובר על רב שהולך לנהוג בפועל רב ברמה של נודע ביהודה אז הקדוש ברוך הוא עצמו דואג שלכוון אותו לדרך לתשובה הנכונה כששאלו מנין ידע שהדבר לא היה נוגע למעשה כאילו איך הוא יודע עכשיו לומר שזה לא נוגע למעשה אז הוא ביאר הוא הסביר כל אימת שרב פוסק שאלה בהלכה אפשר לשאול עם כל הכבוד האדם הוא מוגבל בשר ודם אתה תוכל לכוון לרצון אתה אדם בשר ודם תדע מה הקדוש ברוך הוא רוצה בסיטואציה זו וזו הרינו אלה בשר ודם יש הרי שאלות וסוגיות ממש רגישות ודקות וממש שמורכבות מאוד אלא הביאור בזה הוא מאחר שהדבר נוגע למעשה מסייע לו הקדוש ברוך הוא לכוון את ההלכה למיתתם כדי שלא יבוא להיקשל על ידי פסק הדין שהרי הלה זאת אומרת האדם ששואל את השאלה אינו השם בפסק דין של הרב אם הרב יטאה אותו אז האחריות היא של הרב אבל כאשר הדבר אינו נוגע למעשה בפועל אלא רק אם הרב יראה את תלמיד חכם או לא. אז פה הרבי אומר ככה באירוניה שכזו אין הקדוש ברוך הוא מחוייב לקנ לכבודו של הרב לדאוג שהרב יצא מכובד ובמילא יתכן שיקשל אבל אני חושב שצריך לחדד פה שהתכונה הזו של אנשי כנסת הגדולה כולומר שזה אומר אתה צריך להתמסר כל כולך ללימוד התורה ברמה הכי עמוקה כדי לזכות שאכן הקדוש ברוך הוא יתן לך את ה את ההשגחה הפרטית לא כל אחד יכול לומר אותה בוא נאמר צריך להיות מה שנקרא להיות בתכונה של משה ובתכונה שליש מתוך האוהל ובתכונה של הקניין ובתכונה של הסיעתא דשמיא אז הוא יזכה להיות כמו הנודע ביהודה שיזכה שהקדוש ברוך הוא ככה ילווה אותו ויכוון אותו אבל אני לא חושב שכל אחד וכל רב אומר עצם זה שהוא קיבל ככה סמיכה וקיבל עבר את הבחינות לרבנות אז הוא כבר ככה אוטומטית מסודר עם הכל יש קריטריונים מה שנקרא וזה הקריטריונים נמצא אם כן אז פה עד כאן אנחנו למעשה ענינו רק על השאלות הראשונות ולא דיברנו על החצי השני דיברנו רק על השאלות למה באמת הסדר הזה ולא הבנו את השופטים ולמה אמרנו דווקא נביאים אזנו נראה נמצא שבדבריו משה קיבל תורה מסיני אדו נביאים מסור על אנשי כנסת הגדולה אז זה לא כפי שחשבנו בהתחלה שזה שרשרת מסירת התורה אלא מדובר פה על משהו אחר לגמרי איך לומדים תורה מהם התכונות מונה התנא כאמור את תכונות הנפש הנצרכות ללמוד התורה כדי בי אבל זה רק החצי הראשון של הביאור אז אולי בעזרת השם בשבוע הבא אנחנו נמשיך את החלק השניות טובות והצלחה רבה