עישון ביום טוב: האם זה בכלל מותר? ומה פסק הרב הלר בזה? הרב יעקב שוויכה שנת תשפ"ו

שלום וברכה. הלכות יום טוב. אנחנו נדבר הפעם על נושא ששוי במחלוקת בדור הקודם, בדורות הקודמים ובדורות שלנו ייתכן שהרבה מקיבל מפנה מסוים במחלוקת. נביא את הידע ואת האינפורמציה ושכל אחד שזקוק לכך ישאל את הרב שיתו מתייעץ בהלכה. בדבר אישון ביום טוב. וכמובן מאש קיימת להעביר מאש לאש עם כל ההגבלות שיש. לא לכבות וכולי. אז אישון סיגריה ביום טוב. מה הדין? מה הדין בפוסקים שקדמו לדור שלנו ומה תחדש ייתכן והתחדש בדור שלנו? וכמו שאמרנו נתן אינפורמציה לעניין הזה הלכתי. א אני לא מתייחס כאן בעצם השאלה של אישון ממזיק לבריאות. מותר לעשן, אסור לעשן, דברי הרבי בעניין. לא זו התייחסות כאן. התייחסות כאן היא אך ורק לנושא של של אישון ביום טוב. ובכן הדבר מתחיל מהמגן אברהם. מגן אברהם סימן תקיד סעד. הוא מביא לגבי לגבי שאיפת בישול של הטיתון. טיתון זה הטבק. מביא מאנשי סליחה מהכנסת הגדולה רב חיים בן ונישתי טורקיה שהוא עשר את זה משום מכבה. אומר המגן אברהם ופה מתחיל את הפתח לדיון הזה אומר המגן אברהם ואני עוסר משום סיבה אחרת אני עוסר את זה משום שאינו דבר השווה לכל נפש והנמד עכשיו כמובן זה נכון לא רק לאישון שהיה בזמן ההוא שהיו מבשלים את ה את הטבק ושועפים את האדים אלא באישון של סיגריה כמו שיש היום של הטבק של הסיגריה ובכן מה זה המושג הזה דבר שווה לכל הנפש. בסימן תקיא ישנם כמה דוגמאות שדבר סיב בשולחן ערוך כמובן שדבר שהוא לא לכל אחד ואחד אז הדבר נאסר ביום טוב. אם דבר שהוא רק למפונקים בלבד לדוגמה אז הוא אסור ביום טוב. זאת אומרת, כולנו יודעים שמלאכת אוכל נפש מותרת ביום טוב וכולנו יודעים שמתוך שהותרה לצורך הותרה גם שלא לצורך אוכל נפש. אבל מה קורה עם דברים כאלו שאני רוצה להשתמש בהיתר של מתוך אבל הוא לא דבר שכל אחד עושה. דוגמה היה נהוג פעם שהיו מבצמים את הבגדים עם מה שנקרא מוגמר. היו מדליקים גכלים ועל הגכלים האלו מפזרים שמים בוסם וזה היה וזה היה הבוסם שהיית שורף את זה על גבי הגכלים זה היה מבסם מוגמר זה היה מבסם את הבגדים את הכלים או את האוויר של החדר כתוב במסכת ביצה וזה נפסק בשולחן ערוך שאסור לעשות מוגמל לבשם את הבגדים או את החדר למה זה לא שווה לכול נפש הפסוק פסוק אומר אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם ודגש לכל נפש אומרת הלכה זה למפונקים בלבד למפונקים בלבד לא כל אחד מבשם את הבגדים שלו אז זה אסור דוגמה נוספת שבאמת הפוסקים אומרים שמעניין אם היום השתנתה המציאות הזו לחמם מים לחמם מים לשתייה אוכל נפש לחמם מים בשביל לשטוף פניו ידיו ודגליו אז לא ניכנס כאן למנהג שהרמדבר פה בעיקר הדין בעיקר הדין פניו ידה ורגליו אז אפשרי לחמם מים ביום טוב אבל בא אומר אומרת ההלכה שאם זה תוספות וכתובות אומרת ההלכה שלכב מים להתרחץ כל הגוף מי מתרחץ כל יום בזמנם לא יו מתרחצים כל יום זה רבה שנהיה בזמינות של המקלחות בבתים ובמזג גוויר שנייה שמתרחצים כל יום לא היה מציאות בעיקר לא בוודאי לא במקומות עקרים שמתרחצים כל יום ואם כן להתרחץ כל יום עובר תוספות ונהר להלכה זה גם מפונקים בלבד זה לא דבר השווה לאכול נפש שוב הפוסקים דנים האם היום במציאות השתנתה בגלל שהיום כן אנשים מתרחצים כל יום אבל בכל אופן יש את המנהג של הרמו שלא להתרחץ ביום טוב אבל נחזור לעניינינו דבר השווה לכל נפש זה דבר שבמלאכות יום טוב צריך להיות שכולם עושים את הדבר הזה. זה דבר המקובע לכולם. אז נחזור לנושא של הטבק. אומר המגן אברהם, זה לא שווה לכל נפש. לא כולם מאשנים. וכאן נפתח פתח לדיון הלכתי רחב של לפני מאות שנים שמצד אחד היו כאלו שעשו בתכלית האיסור כמו מגן אברהם, כמו הקורבן נתנאל ועוד פוסקים שעשרו את זה. הקורבן נתנאל די ותיק הפסקים שלו. זה על מסכת ביצה פירוש על הראש מסכת ביצה עוסר את זה בתכלית לעומתו הרבה התירו גם כן בשוד דרכי נועם הביא נימוקים להתיר כשה תכף נראה את הנימוקים להתיר ונראה אם הנימוקים האלו הם גם בזמנינו הלמעשה ה זו מחלוקת מאוד מרחבה ואלו עשו ואלו התירו למעשה המשנה בודה מביא שאי אפשר למחוט ביד המקילים וזה ככה באמת ניד נוצר מנהג שהרבה הקלו את זה, גם רבנים גדולים, גם אדמורים שהקלו באישון ביום טוב. יש כאלו שהכריעו להחמיר ביום טוב ראשון ולהקל ביום טוב שני. יש כאלו זה החידו, יש כאלו שאמרו שבראש השנה להחמיר. ידוע מכתבים של האדמור הקודם שגם מי שנוהג לעשן ביום טוב אז בראש השנה לא לעשן. אז זה מ זה שגלה ותריה ידועה וותיקה וכמובן אנחנו לא מתאמרים להכריע בעניין הזה מי מתאמר להכריע בוויכוח בין גדולי עולם אבל המנהג נוצר מנהג שהקלו סיבות להקל הרי מרגן אברהם לא שווה לאכול נפש אז אדל כנועם הפוסק במצרים אדרכנו רוצה לומר ושבר היטב מביא אותו ש תשובה מביא אותו דרכי נועם רצה לומר כמה מה הסיבות? סיבה אחת הוא משווה את השאיפת של העדים של הטבק לאוכל נפש לאכילה ושתייה שזה היתר מאוד לא פשוט והתווכחו איתו בעניין הזה. דבר נוסף הפוסקים שהתירו דיברו על הכמות הרחבה של מאשנים שיש בעולם וממילא קשה לקרוא לזה אינו שווה לכל נפש. וגם בדור שלפנינו, רבוש איינשטיין מגדולי הפוסקים בארצות הברית, גם הוא אומר שזה שבזמן האחרון עם מתמעתים המאשנים, זה לא אומר שזה לא שווה לכל נפש. יש מיליוני עולם שמאשנים, מניוני אנשים, מיליוני אנשים בעולם שמאשנים וגם אלו שלא מאשנים ייתכן שהם נהנים מזה מהאישון, אלא הם פוחדים מסיבות בריאותיות או שאין להם מסיבה כלכלית לא יכולים לקנות. אז לכן מישה פינשטיין טוען שעדיין בדור שלו אני מדבר עדיין זה נקרא שווה לכל נפש סיבה שלישית של הפני יהושע פני יהושע אומר זה עוזר לרפואה עוזר לרפואה מערכת העיכול הטעם הזה אומרים פוסקי זמנינו שהטעם הזה כמובן ואז אם זה עוזה לרפואה מביא דעת התוספות שזה אה שזה לרפואה זה אפשרי ביום טוב אז זה להזיע אז גם כן כאן אז אז הדבר שעוזר לרפואה הנימוק הזה בזמנינו אומרים פוסקי זמנינו הוא הוא לא הוא לא תקף כיוון שהיום ברור שזה לא עוזר לרפואה אלא זה מזיק לרפואה זה ברור שזה מזיק לרפואה הרבה יותר מאשר עוזר לעיכול וחיוצא בזה ממילא הטעם הזה של רפואה נופל אז מה נשאר לנו לדון על העניין הזה אם זה באמת שווה לכל נפש במציאות של היום או לא כאמור בדורות שלפני מאות שנים דנו ובדורות ההם באמת היה מאוד מאוד הנפוץ האישון בסיגריה בואו פוסקי זמני נו ואני מדבר על פוסקים שקצת ייתכן אחרי למשה פיינשטיין גם כן שממש בדורות רב שלמה זמן באחרב אליו ועוד שהם באו ואמרו רגע הדברים השתנו הדברים השתנו זה כבר לא אותו מצב היום הדברים השתנו שברגע שנודע שזה מזיק לרפואה ומיעות אנשים מאשנים בזמנינו אז איך אפשר לקרוא לזה שווה לאכול נפש ראיתי תשובה מעניינת של הגאון שבדל לחם טובים הגאון רבו של וייס שהוא טוען בתוקף הוא אומר לקרוא לזה היום בזמננו שווה לכל נפש כשכל רובה דרובה של האנשים סולדים זאת אומרת לא רק שלא מאשנים כמו שאומר המשה פיינשטיין לא מאשנים ובגלל סיבות כאלו ואחרות לא סולדים מהאישון הרי אדם שמדליק סיגריה במקומות ציבורים מקומות סגורים אז מיד אנשים מהירים לו לא אנשים סולדים מזה מכיוון שלא משנים אז זה שניהם בסלידה לדבר הזה אז יקרון הזה היום אגב היום הנטודים שבארץ ישראל לדוגמה זה דבר גם דבר מעניין מה זה נקרא שווה לאכול נפש הפרי מגנים חוקר בזה מה זה שווה לאכול נפש בכל העולם או או במקומות מסוימים אז גים למסקנה שהנטייה של ה מפני פרי מגדים שזה פר מקום כמובן לא פר ישיבה או פרצר או פרדרש אלא פר מקום ו וגם דיון אם צריכים רוב או לא רוב שהרבה אנשים אבל במציאות שהיום שבארץ ישראל מסביבות ה-20% עם המאשנים והרוב של הרוב אנשים שסולדים מזה אז איך אומר רבו שליס כמה שיש רצון למצוא היתר בגלל שאנשים נוהגים בזה היתר אבל קשה למצוא היתר לאישוב ביום טוב זה רבה שהוא קשה בסוף הוא מלמץ חוט מסוים לאנשים שזה קשה להם ויש להם צער והעניין של הצער והוא מנסה להוכיח אבל גם זה אומר שזה דחוק ואם כן מבחינת הצער של העניין אז זה הוא מנסה ללמד על זה זכות אז רציתי להביא פה את הנתונים ושכל אחד ישאל את רבו אלה שם ישנים שאל את הפוסק שאליו הוא מתייעץ על כל פנים המחלוקת הותיקה זו מחלוקת אחת והמחלוקת בזמ והיום בזמנינו הדברים קיבלו גוון אחר מכיוון שהיום מיעט אנשים מאשנים אז זכורני שלמדתי מסמסמתי בשבט החמוני בכוילל אצל רב הלל גם הרב הלל דיבר בת של מחיבר על הנקודה הזו שהיום בזמנינו לא כמו פעם שכל הגברים היו מאשנים שהיום בזמנינו זה מיעוט אז ההיתר נעשה קשה יותר קשה ויותר קשה אז שהעיקר שהם בשורות טובות ובשמכות לכלל