מינויו הפומבי של משה כדוברו של הקב"ה, פרשת נשא - הרב יחזקאל סופר שנת תשפ"ו

שלום לכם צופינו ומאזינינו היקרים. חזרתי אליכם. השבוע פרשת נוס השבועות. את הפרשה עצמה נקרא כבר אחרי מתן תורה. וזו הפרשה הכי ארוכה בתורה. כי אחרי מתן תורה יש חשק ללמוד הרבה תורה. ישנה בעיה מעניינת שקשורה לחג השבועות, נתעמק בה. הפרשה נאמרה לא לפי לוח השנה, לפי מתי שהיא נאמרה זה אחרי הקמת המשכן. ויקרא כבר אחרי הקמת המשכן שנה אחרי מתן תורה כמעט. ופתאום יש מצוות חדשות ובפרשת נשוא יש מצוות סותטה ונזיר ונשאלת השאלה מאיפה פתאום א משה רבנו מוציא את זה הרי במעמד הר סיני קיבלנו רק עשרת הדיברות השאלה היא כאן לא רק על תורה שבעל פה גם תראה שבקסף כל המצוות וזהו לא היה במעמד הר סיני. מאיפה שם מוציא את זה פתאום? אז היום אנחנו נדבר על הנושא שלפי דעת הרמב"ם את עיקרי האמונה שאחד מהם זה תורה מן השמיים, נבואת משה. הדברים האלה צריכים לא רק להאמין בהם, אלא צריכים גם לדעת אותם בהוכחות שכליות שאי אפשר להפריך אותם. בפרט העיקר של תורה מן השמיים שהיא היסוד של הדת. והראיה שמשה רבנו עצמו טרך לתת הרצאה שלמה לדור השני במדבר שלא ראו את מעמד הר סיני אישית רק הורה הם היו אז הוא טרך להוכיח להם את זה לוגית הנה אני מצטט פרשת והתחנן פרק ד' פסוק לב הוא פונה לדור הצעיר ואומר כי שאל לנ לימים ראשונים תתעניין בכל ההיסטוריה מיום שברא אלוקים אדם על הארץ מקצה השמיים על קצה השמיים לך למקסיקו לתאילנד לאינדיאנה לאן שאתה רוצה תבדוק שני דברים אני כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו השמע עם כל אלוקים חיים מדבר בתוך האש כשר שמעת העתו היחי. זאת אומרת בעצם יש כאן בכמה שורות את האימות ההיסטורי של מעמד הר סיני שהיות וזה התרחש לעיני שיש ריבו אנשים. אז אי אפשר להכחיש את זה כי אם זה לא היה ומישהו מדווח שש 60 ריבו אתם ראיתם יגידו לא ראינו כלום. אז זאת ההוכחה שמעובדת בכל המקומות גם בספר הכוזרי וגם באגרות של הרבי זה הוכחה היסטורית חזקה שמעמד הרסיניו לא אגדה אלא זה ממש אירוע היסטורי שהרא לעיני מיליונים וכאן מתחילה הבעיה יש עדיין שאלה גדולה כל עצמותו של הטיעון הזה תקף לכאורה רק ביחס לעשרת הדיברות עצמם זה ממש שמענו את הקדוש ברוך הוא מדבר אלינו ישירות הבמה תורם את העידות הזאת של עשרת הדיברות על ההמשך של נבואת משה אחרי מעמד הר סיני פתאום הוא בא עם מצוות חדשות יש מצוות גם שנאמרו לו בשנת ה-40 בעצם אפשר לשאול ה איפה היית עד עכשיו מה זה לא היה במעמד הרס סיני פתאום בפרשת שלח אתה מביא לי ציצית מאיפה הוא הביא את זה מאחר ואת זה אנחנו לא ראינו שהוא הדובר של הקדוש ברוך הוא אז למה אנחנו חייבים להאמין לו זאת אומרת ודאי יהודי מאמין אבל אם אתה רוצה להוכיח את זה בצורה שאי אפשר להפריך אותה צריך להביא הוכחה זאת אומרת לא יצו שהקדוש ברוך הוא היה מוסיף בעת מעמד הר סיני היה מוסיף הוראה בסגנון כזה א עד כאן שמעתם אותי מכאן ואלך אני ממנה עכשיו את משה להיות השליח המיוחד למסור לכם את שאר מצוותיי ניחה אבל לכאורה לא שמענו ישירות מפי הקדוש ברוך הוא שום דבר על המינוי לדורות. מעניין שפותחים את הרמב"ם ביסודי התורה פרק ח שהוא מדבר על נבואת משה. אז הוא אומר שבמאמינו למשה? לא מהניסים והמופתים שהוא עשה במה האמינו בו? במעמד הר סיני שאינינו ראו ולא זר ואוזנינו שמעו ולא אחר האש והקולות והלפידים והוא ניגש אל הערפל שימו לב אומר הרמבם והכל מדבר אליו ואנו שומעים מוישה מוישה לך אמור להם כך וכך זאת אומרת שהרמבם קובע שבשעת מתן תורה אנחנו שמענו שהקדוש ברוך הוא ממנה את משה רבנו, מסמיך אותו במינוי פומבי להיות הדובר שלו לנצח. תן מי שקורא את זה שואל מה מקורו של הרמב"ם למידע הזה? אתם ראיתם באיזה מקום כתוב בתורה שהשם אמר מוישה מוישה לך אמור להם כך וכך? מאיפה הוא לוקח את זה? אז מעניין בפסוקים של מעמד הר סיני אם נעיין היטב נברכך שהרמב"ם מפיק את המידע הזה מפשוטו של מקרא בואו נקרא הקדוש ברוך הוא אומר למשה ויאמר השם אל משה הנה אנוכי בא אליך באב הענן למן ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם מעניין כל הזמן חשבנו שהוא אומר שהעם ישמע אותי מדבר ישירות בלי שליחים אב פה הוא מוסיף העם ישמע בדברי אמך הוא לא אומר בדברי עליהם זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא מבטיח למשה שהעם ישמע במפורש שאני מדבר אליך איפה נתממשה ההבטחה הזאת בפרק יט בשמות ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר וי כל השופר הולך וחזק מאוד משה ידבר והאלוקים יעננו בקול אומר רש"י פסוק יט פרק יט פסוק יט משה ידבר כשהיה משה מדבר ומשמיע דיברות לישראל שהרי לא שמעו מפי הגבורה אלא אנוכי ולא יהיה לך אחר כך משה דיבר הקדוש ברוך הוא מסייע לתת בו כוח להיות כולו מגביר ונשמע הקדוש ברוך הוא שם לו מגביר קל שכל העם ישמעו אותו כדברים האלה כתוב גם בספר דברים פרק ה פסוק ד פנים בפנים דיבר השם עמכם אנוכי הכי עומד בין השם וביניכם בעת ההיא להגיד לכם דבר השם שוב אנחנו מוצאים שבשעת שמיעת וראיית הקולות והלפידים שמעו בני ישראל ישירות את השם מצווה למשה שהוא יעביר להם מצוות נו די לנו בעידות כזאת על מינוי שמינה אותו בפומבי להיות שליח למסור מצוות להקנות לו סמכות מכאנו להבא שאי אפשר לחלוק עליו מחשש שמה הביא לנו מסרים שהוא לא שמע למה אי אפשר לחשוש סברה פשוטה שהריכול העלמה יסכימו אם מישהו השתכנע שמעמד הר סיני אמנם באמת היה אז אם הקדוש ברוך הוא לא ימנ מנה שליח להמשך אז הוא לא ימנה כזה שליח שיעלול להעביר לאנושות מסר שקרי ואז כל תכלית הבריאה תשתבש אז מה הועיל כל המעמד של מעמד הר סיני אז חייבים לומר שאם אני ראיתי בוודאות שהשם בחר בן אנוש ואמר לו אתה תהיה הדובר הנצחי שלי בנושא הזה הוא לא יכול לשנות. זאת אומרת הוא נהיה רמקול של הקדוש ברוך הוא. אוקיי? אז מה הבנו עד כאן? שתי הדיברות הראשונות השם דיבר ושאר הדיברות משה דיבר אלינו. אבל צריכים לברר את זה כאן. מה הם בדיוק אותם הציוויים שעל מתכוון הרמבם שהקדוש ברוך הוא אמר לו משה משה לך אמור להם כך וכך לכאורה זה נראה שכוונתו היא לשמונה הדיברות האחרונות שהקדוש ברוך הוא אמר לנו רק את שתי הדיברות הראשונות ואילו האחרונות לא שבו מהקדוש ברוך הוא רק במשה ככה הרבה אנשים חושבים אבל זה לא יכול להיות. בפרשת בית חנן כתוב לאחר שהוא מסיים את כל עשרת הדיברות כתוב שם כך פרק י פסוק ד ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון את עשרת הדברים אשר דיבר השם עליכם והר מתוך האש ביום הקהל בפרק ה פסוק יט גם יש שמה עשרת הדיברות והוא אומר את הדברים האלה אחרי שהוא גמר את עשרת הדברות דיבר השם אל כל כעלכם ויכתבהם על שני אבנים לוות אבנים ויתנם מלי פסוק מפורש שאת כל עשרת הדיברות שמעו מעת הקדוש ברוך הוא ולא רק את שתי הדיברות הראשונות איך פותרים את הסתירה הזאת והתשובה חייבים לומר גם בשאר הדיברות הם שמעו את קולו של הקדוש ברוך הוא. ההבדל הוא רק שבשתי הדיברות הראשונות אנוכי ולא יהיה לך, הדיבור היה מופנה ישירות עליהם. כמו שרואים מהנוסח שהוא מדבר עליהם בגוף ראשון אנוכי אשר הוצאתיך מארץ מצרים. הוא לא אומר אשר הוציא השם אלוקיך אותך אשר אנוכי הוצאתיך מארץ מצרים לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני לא אומר לא יהיה לך אלוקים אחרים מלבד השם אלוקיך וזאת אחרי זה בדיברות האחרות הסגנון היה בגוף שלישי כהוא היה מופנה אל משה רבנו מה הוא אומר שם לא תיסא את שם השם אלוקיך לשו אם הוא מדבר אז הוא צריך להגיד לא תיסא את שמי לשב אומר למשה זה הנוסח שתגיד להם תגיד להם אתה לא תיסא את שם השם אלוקיך לשו והם שומעים את זה זאת אומרת מבחינת השמיעה הם שמעו גם את שתי הדיברות הראשונות וגם את הדיברות האחרות מה ההבדל למה בראשונות הם אמרו שהם לא יכולים לא יכולים לשמוע את כל השם הם מפחדים שימותו דבר אתה עמנו אפשר לתת לזה משל הבדל גדול אם הרבי מדבר אליך אישית או שאתה שומע את הקול של הרבי ודבר בשידור אבל הוא לא פונה אליך אישית אתה שומע את קולו בשתי הדברות הראשונות הם הרגישו שהקדוש ברוך הוא מתגלה אליהם כאילו הם קיבלו את הנבואה. בדברות האחרות הם שומעים איך שהקדוש ברוך הוא אומר למשה תגיד להם השם אלוקיך לא תשא את שם השם אלוקיך אז אם ככה היה פה מינוי פומבי של משה רבנו שהוא יהיה דובר ולכן כתוב בהמשך וגם בך יאמינו לעולם מה פירוש לעולם לא רק עכשיו שאני עומד איתך פה. גם אם תבוא אליהם אחרי חטם רגליים ותגיד להם רבותיי קיבלתי מסר מהקדוש ברוך הוא ציצית בשנת ה-40 תגיד להם קיבלתי מסר והקדוש ברוך הוא מזוזה אז הם יאמינו לך שקיבלת את זה מהקדוש ברוך הוא שאתה הדובר שלו ואתה מוסמח למסור מצוות בשמו יותר מזה גם אחרי שנסתיימו עשרת הדברות נראה ששמעו את הקדוש ברוך הוא בעצמו מצווה למשה פרשת אתם ראיתם. זה כתוב בסוף פרשת משפטים כתוב אתם ראיתם כי מנחשמיים דיברתי עמכם לא תעשוני מי אלוקי כסף ואלוהי זהב לא תעשו לכם אז מעניין הפרשה הזאת כתוב שם לפני זה ויעמוד העם מרחוק ומשה ניגש אלרפל אשר שם האלוקים ותוך כדי שהעם עומד ושומע ורואה את משה ויאמר השם אל משה במעמד כל העם כ תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמיים דיברתי עמכם אז הם שומעים שהשם ממנה את משה שהוא יאמר לבני ישראל מעניין לציין שהרבי אליהו מזרחי אומר פירוש יוצא דופן באמת יש חולקים עליו. הוא טוען שכל פרשת משפוטים נאמרה בקולות וברקים כשבני ישראל עומדים שם בהר סיני 600,000 איש. אחרי שסיים את עשרת הדברות כל פרשת משפוטים השם אמר להם בקולות וברקים. פירוש נדיר חולקים עליו אבל זה מראה לפחות את הקטע של אתם ראיתם. זה היה מיד אחרי עשרת הדיברות. יותר מזה, מצינו גם בספר דברים, תיאור שמשה משחזר להם את העבר. ושמה משבע שבשעת המעמד לעיני העם שמעו איך השם פונה למשה וממנה אותו ללמד את בני ישראל את שאר החוקים המשפטים. בואו נקרא ספר דברים פרק ד' פסוק י. אומר משה רבנו לעם ישראל בשנת ה-40 יום אשר עמדת לפני השם אלוקיך בחורב ושמעת במזניך אני מוסיף באמור השם אליי אתם הייתם שם עמדת לפני השם אלוקיך בחורב והשם אמר לי הכהל לי את העם והשמיהם את דבריי ואחרי זה כתוב ויגן לכם לכם את בריתו אשר ציווה אתכם לעשות עשרת הדברים פסוק יד שם הוא ממשיך ואותי ציווה השם בעת ההי כשאתם עוד עומדים ושומעים אותו מדבר איתי הוא ציווה אותי ללמד אתכם חוקים ומשפטים לעשותכם אותם בארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה זאת אומרת כל הפסוקים האלה מראים איזה דבר שלא כל כך מדברים עליו חובה לפרסם את זה דברים פשוטים כי אחרת הבן אדם שואל תשמע מה שבני ישראל ראו ששם ריבו אני מוכן לקיים את כל עשרת הדיברות אבל מאיפה הביא לנו את כל החוקים האלה שאין לי עידות שהשם אמר לו את זה אלא אם כן במעמד הפומבי הקדוש ברוך הוא קרא למשה ומינה אותו אתה תהיה הדובר שלי הנצחי לעתיד כל מה שתאמר בא ממני משם התחיל בעצם השמכות של תורה שבעל פה אחרי שאני יודע שכל מה שהוא מסר אישית מקו אמר השם זה מסר אותנטי מהדובר של הקדוש ברוך נכון? אז הוא חילק את זה לשתיים. חלק הוא אמר להם טקסט אותו אתם תכתבו מילה במילה מה ששמעתי. והחלק הפרשנות הוא הסביר להם בעל פה וזה תורה שבעל פה. על פי זה אנחנו נבין דבר מעניין ביג העיקרים. יש שני עיקרים מתוך ה-13. אחד מהם הוא תורה מן השמיים. חוץ מזה יש עוד עיקר נבואת משה. מה זה נבואת משה? הגדת העתידות שלו. אם ככה, אז מה זה שונה מנבואת שר הנביאים? יש אחד מעיקרי האמונה היא שהקל מנבא בני אדם. יש מצב של קונקשן, של תקשורת בין אלוקים לאדם שראוי לכך. זה המקור של כל הנביאים. אז על זה כבר יש עיקר שנקרא נבואת שאר הנביאים. מה זה המיוחד בנבואת משה? על פירום נהגים להסביר את זה שהוא הפריד את זה בפני עצמו. כי נבואת משה נעלץ באין ארוך על נבואת שער הנביאים. האיחות של הנבואה שלו היא בכמה וכמה דרגות מעבר לנבואה של כל הנביאים. וכולם מכירים מה שכתוב בהקדמת הרמב"ם לפרק חלק. הוא אומר ארבע דברים שבהם הובדלה נבואת משה מנבואת שער הלביאים. הראשון כל הנביאים השם דיבר איתם על ידי אמצעי על ידי מלאך על ידי משל על ידי מה שהיה כמשה בלי אמצעי פה אל פה אדם ברבו פנים בפנים דיבר השם העניין השני הוא כל נביא כשהוא מתנבא אז רק שהוא ישן כן הוא לא בעקיץ מה שאין כן משה יבוא אליו הדיבור ביום והוא עומד בין שני הקרובים הדבר השלישי כל נביא אחר כשתבוא עליו הנבואה אז הוא מזדעזע בכל גופו והוא מתעלף מפשט מהגשמיות ומשה רבנו עומד על עומדו ומקבל קבל את הנבואה כדבר איש של רע עניין הרביעי הוא כך אומר הרמבם כל הנביאים לא תנוח עליהם רוח הנבואה ברצונם אלא ברצון השם שק משה רבנו עליו השלום בכל עת שירצה הוא מזמין שיחה עם הקדוש ברוך הוא עם בנות צלובח עם המקלל עם המקושש הוא שואל את הקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא עונה לו פסח שיני אז בזה נבדלה נבואת משה. אז כולם חושבים שלכן הרמבם שם את זה כעיקר בפני עצמו. אבל לכאורה יש כאן דבר יותר עמוק. מדוע? כי אם ההבדלה של נבואת משה היא רק בגלל השדרוג האיכותי שלה לגבי שאר הנביאים, אז היה צריך לחלק את זה לשלושה עיקרים. נבואת משה, נבואת נביאים ראשונים, נבואת נביאים אחרונים. גם נביאים ראשונים ואחרונים יש פער איכותי ביניהם. זה בין קרח שראה את המלך. זה בין כפר בין עיר שראה את המלך. בין כפר שראה את המלך. על פי הקבלה הנבואים הראשונים, הנבואה שלהם בעולם היצירה. והנביאים האחרונים, הנביאים הראשונים מעולם הבריאה ומשה רבינו מאצילות. אז לכל נביא אני אעשה עיקר אחר. הצד השווה שבהם שאלוקים מנבא בני אדם. אז היה עושה עיקר אחד, הנבואה. למה הוא מבדיל את נבואת משה? נכון שהיא באיכותה משהו יוצא דופן. דרך אגב, בסוגריים כאן המקום להעיר יש לנו בשש זכירות שאומרים כל יום. אז ברור שהזכירות הם נושאים כאלה שהם עיקרי היהדות. אפילו שבת, בית המקדש, משיח לא מוזכר שם. בריאת העולם מזכר שם ששת ימים זכור את יום השבת לקדשו בחיאת העולם ששת ימים אשר עמדת לפני השם אלוקיך בחורב עמד הר סיני אבל אחד הזכירות אחת הזכירות שם זה זכור את אשר עשה השם אלוקיך למרים מה מה העניינה שכך בסדר עשה למרים מה קרה למרים היא דיברה לשון הרע. אז בכל החוגים שלא לומדים חסידות אומרים תראה מה זה לשון הרע. בתוך השש זכירות הכניסו את העניין של לשון הרע. זה תמוח. לשון הרע זה באמת איסור. אחד מאיסורי התורה. יש עוד הרבה ייסורים. זכור שמישהו קיבל ציווי לאכול חזיר. כל דבר איסור אתה תזכיר בזכירות. אז שמעתי פעם בשם הרב זל מן גופין אמר רעיון יפה כתוב מה היא דיברה על לשון הרע לא סתם ריכלה התפלאה שהיא שמעה שמשה פרש מן האישה ואז היא אומרת לאהרון אה מה הוא מרגיש עצמו ככה הלו גם בנו דיבר השם ואנחנו לא פרשנו אז חזל מה השם עונה לה? לא חן אף די מוישה. צריכים לדעת שמוישה הוא לא כמו כל הרבס ולא כמו כל הצדיקים. זה משהו משה רבינו. זה זכירה חשובה מאוד שיש משה רבינו צדיק גדול שהוא בעין ארוך לכולם. אבל עדיין לא מובן למה לא עשה הרמב"ם נבואה. למה הוא הבדיל את נבואת משה בפני עצמה? ויש לא ימר שההבדל בין שאר הנביאים לנבואת משה זה לא רק באיכות בשדרוג של דרגת הלבואה וזה גם בתוכן זה דבר חשוב מאוד להפנים את זה לכהל מאזינינו ולתלמידינו וחניכינו כל שאר הנביאים הנבואה שלהם מוסמכת רק לחזות עתידות או להוכיח את העם לזרזם במצוות של משה. הם יכולים להגיד לעם אם תהיה מלחמה ואם יצליחו ואם כדאי לצאת למלחמה או לא. הם יכולים להביא להם תוכחות שעכשיו בגלל התנהגותכם תבוא עליכם וכולו וכולו. מה אין להם סמכות? אין לנביאים האחרים סמכות לקבוע מסמרות בענייני הלכה מכוח נבואתם. כל ניסיון של נביא להשתמש בנבואה כבסיס לקביעת הלכה הופכת אותם לנביאי שקר. חריף מאוד. יש מחלוקת בתשמ ובטילה. יבוא נביא אחד ויגיד כ אמר השם הלוך כבסיל הוא נהרג כנביא שקר למה כי הקדוש ברוך הוא לא משדר מצוות דרך כוח הנבואה רק מה כן הלכות אחרי מתן תורה הלכות נקבעות רק בסנהדרין על ידי תלמידי חכומים ולא על ידי נבואה, לא בשמיים. כאן בא הייחוד של משה. משה רבנו, נבואת משה זה לא הנבואה שהוא אומר עתידות או שהוא מספר לנו מה בילם דיבר שם בין האחרים שאף אחד לא יודע, רק הוא יודע את זה. נבואת משה זה שמשה הוסמח בפומבי בהר סיני להיות שליח למסירת מצוות מאת השם והחידוש הוא גם אחרי מתן תורה זאת אומרת לא רק שאני מאמין לו אחרי שהוא 40 יום היה בהר בטח הוא קיבל שמה כל מיני מצוות והוא עכשיו מספר לנו אפילו אם הוא יזכר משהו בשנה הבאה כשבונים את המש משכן כמעט שנה הוא פתאום אומר עולה ומנחה וכל מיני מצוות מהקדוש ברוך הוא והוא כן אומר כה אמר השם עכשיו קיבלתי מסר מהשם תעשו פסח שני תתנו נחלה לבנות צלוףחד זה הלכה הוא מוסמך לזה ועלינו להאמין לו שהוא לא בודא את הדברים מליבו, אלא הוא שליח מוסמך להיות צינור להבואת רצון השם במצוות לעם. מה שאין כן שאר הנביאים אפילו נביאים ראשונים שראו באספקלריה של עולם הבריאה בדרגה גבוהה אבל אין לישעיהו זכות לגבוע הלכות בכוח הנבואה פה צריכים גם להוסיף א הסתייגות זה לא אומר שנביא לא יכול לפסוק הלכות נביא חוץ מהמשרה שלו בתור נביא הוא יכול גם לתפקד בתור דיין בסנהדרין אבל אז הוא מדבר מתוך סמכות של בן תוירו דעת תורה הוא לא משדר כ אמר השם כן הוא יכול לשבת בסנהדרין ולהביע את דעתו ההלכתית על פי ידע תורני שלו כתלמיד חוכם מה זה משנה? כי אז אפשר גם לחלוק עליו. א אבלו ישיהו הנביא כרגע הוא לא עובד על תקן של נביא. כרגע הוא עובד כמו רב שיושב בסנהדרין ואז הדעה שלו שווה לכל שאר הדעות. ואם יהיה רוב נגדו, הלכה תיפסק נגדו. והוא לא יכול להגיד אבל אני נביא כי הקביאת הלכה לא באה מכו אמר השם אחרת אוי ואבוי אז מביא שקר אתה אומר זו הסברה שלי כן מתקבל כמו שאר ה תלמידי חכומים עכשיו כאן צריכים להוסיף גם דבר לכיוון ההופכי האם משה רבנו ינו מאחר ומה שהוא אומר זה כו אמר השם האם אין לו את היכולת לתפקד בתור תלמיד חוכם למדן גאון חבר בסנהדרין פירוש כן אבל אז הוא לא אומר כ אמר השם זאת אומרת יש לו סמכות למסור גם מצוות גם הלכות אם השם אמר לו ואז הוא מקדים כ אמר השם אלה הדברים אשר דיבר השם למסור לכם ואז יש איזה כוח של נבואה ואי אפשר לחלוק עליו החולק עליו כחולק על השכינה אבל משה רבנו לא כל הזמן הוא מתפקד כנביא הוא גם לומד תורה וגם מלמד תורה והוא יכול להביע דעתו ההלכתית. יש גם סיפור מבהיל שמדובר היה על קשר של תפילין איך לעשות בצורה כזאת ובצורה כזאת. אז היה ויכוח בין הראשונים. מסופר שרבינו תם גזר על נשמ רבינו. שתרד פה לעולם הזה והם ישאלו אותו מה ההלכה לעשות ככה או לעשות ככה ומשה רבנו ירד ואמר דעתו זה היה בניגוד לדעת רבנו תם אז רבנו תם שואל אותו מוישה מה שאתה אומר עכשיו זה שמעת מפי השכינה או שזה סברה שלך אז אומר האמת זה סברה שלי אז הוא אומר אם כן אני חולק עליך עד כדי כך ברגע אבל שמשה אומר כה אמר השם לתת נחלת צלופך לבנותיו אין מקום לוויכוח באיפה לקחת את זה אולי רק בנים אין ויכוחים עכשיו אחד הדוגמאות החותחות לעניין הזה זה בסיפור שקרה ביום השמיני למילואים כשנדב ואביהו מתו לפני השם ואז אביהם ואחיהם אלעזר ויתמר נהיו אוננים ואונן אסור לו לאכול בקודשים אבל אם הקריבו קורבנות של ה יומי משמיני אז כתוב שם שלגבי שעיר החטאת שביום השמיני משה דרש בתוקף. מדוע לא אכלתם את החטאת? למרות אניכם כי הוא היה סבור שענינות שלהם נדחת מפני היום הקדוש הזה. ולמרות ענינותם הם צריכים לאכול. מעניין אהרון אהרון עונה לו הוא לא שותק והוא אומר בסדר בסדר בסדר הוא עונה לו אכלתי חטת היום היית בעיני השם אחי ברורשי מוסיף שם שהוא אמר למישה אם שמעת בקודשי שעה אין לך להקל בקודשי דורות אותו יום הקריבו מנחת נחשון שהייתה מקורבנות של הנשיאים זה היה משהו חד פעמי זה לא קורבן לדורות זה נקרא קודשי שעה ועל המנחה הזאת הוא קיבל הוראה משמיים משה רבנו שלמרות הענינות לא יגלו אבלות ביום הקדוש הזה ויאכלו את זה אבל אומר לו אתה שמעת בקודשי שע שעה במנחה אבל אין לך להקל בקודשי דורות אתה השגת מזה מסקנה להשוות שגם בקודשי דורות מסתמה אנחנו צריכים לאכול את זה למרות העניינות זה אתה כבר אמרת מעצמך הייתב בעיני השם והכי מעניין איזה פלא משה רבנו נו לא אומר לו שתוק כך ציווה הקדוש ברוך הוא אומר וישמע משה את הסברה של אהרון ויתב באינוב הוא אמר ש אתה צודק שואל את השאלה איך זה שאלה היא כפולה איך אפשר לחלוק על הוראה של משה וב מאיפה יש לאהרון את העוז לומר למשה רבנו ראינו זה שמעת קודשי שעה קודשי דורות אתה לא שמעת זה אתה הוספת אין לך להק מעניין בגמרא רש"י אומר ככה רש"י משנה מהגמרא בגמרא כתוב שהוא אמר לו שמה שמעת בקודשי שעה זאת אומרת הוא מברר אצל משה אולי אולי מה ששמעת זה היה רק בקודשי שעה אבל בקודשי דורות יש לי איזה לימוד קל וחומר שלא כמוך פה הוא לא רש"י לא אומר שהוא שאל אותו אולי הוא קבע עובדה אהרון אם שמעת בקודשי שעה ושם לא התווכחנו איתך את המנחה אכלנו בלי להתווכח אבל אין לך להקן מאיפה הוא יודע שהוא מכל הרי הוא רואה את משה הולך בכל התוקף מדוע לא אכלתם את החטות אז הוא היה צריך להיות בטוח שהוא בוודאי שמע את זה מהקדוש ברוך הוא תוכיח אתה שהוא לא שמע אז איך הוא קופע בוודאות כזאת אז מצאתי רעיון יפה בפשוטו של מקרא שהוא מדהים כשמשה מעביר להם את הציווי למנחה אז כתוב בלשון ככה ואכלתם אותה במקום קדוש כי חוקך וחוק בניך היא מאישי השם כי צוביתי בלשון פועל צוביתי על ידי הקדוש ברוך הוא כשהוא צועק עליהם על החטאת אז הוא אומר להם אכול תאכלו אותה בקודש כאשר ציויתי הוא האוזן של אהרון שמע כאן ניואנס חדש לאכול את המנחה בהנינות צובתא עשינו מה שאמרת בלי להערער פה אתה בעצמך משדר יצא לך למשה אמת אותו אמת הוא אמר את האמת ציויתי הוא חשב שהסברה שלו נכונה במקרה כזה אהרון יכול לחלוק עליו והוכיח לו ומשה הודעה לדבריו אז רואים שנבואת משה המיוחד שבה הוא יכול להציע סברות למדניות הלכתיות במסגרת דיון תורני אבל אז הוא לא אומר את זה בשם השם אבל כל מצווה שמשה אומר כה אמר השם אם נביא אחר היה עושה את זה הוא היה חייב מיתה כי שאר הנביאים אין להם את הסמכות לשדר מצוות משה רבנו הוא המוסמך והוא סיים עד סוף ימיו את כל המצוות. אין לה גרעון ואין לה תוספת. יותר אין מה להוסיף עליה. לא תוסיפו ולא תגרו. הסברים רעיונות אפשר מצוות חדשות אין. משה רבנו זה המיוחד של לבואת משה. יש לו את הסמכות לבסור מצוות כתוצאה מהמינוי הפומבי שהשם מינה אותו בשעת מתן תורה וזה נתן לו את הסמכות שעליה בנויה כל תורת ישראל תורה שמכתב ותורה שבעל פה ועל ידי שאנחנו קשורים למשה רבינו שבדור אנחנו צוכים לקבל את התורה במקורה בצורה האמיתית שלה בשמחה ובפנימיות שיהיה לכולם הגיונטר כבולסטר בשמחה ובפנימיות ואם זה יהיה בפנימיות ממילא זה יהיה בשמחה גשבז גוטיונטף ‏e