מאמר ד"ה כי ישאלך בנך תשל"ח חלק א', הרב אשר פרקש שנת תשפ"ו

אלוקנו שזו ישבן חוכב בעצם זה פסוק בפרש חנון כן ובנוסח הגודל זה השאלה של הבן חוכמה שכוס באגוד חכום מה הוא עמר מיד זאת אומרת שמהגוד אנחנו לומדים שהשע בעלה הזאת יש הרי ברא כמה פעמים פרשת בוי כמה פעמים דרך זה בעוד כמה מקומות ובפרש וסחנון ועל זה אומרת אומר אומר הגודל שזה כנגד ערבו בונים דיברותרו אז השאלה כפי שזה כתוב בפרשת בסחנון זה השאלה של הבן חוכר ידוע דיוק בדרוש רבסינו נשיאנו מיח שנקרא בשם חוכום חכמי חכמתר הרי הוא בבד ידי המצבס מדברים פה על בן חכם ומה הפירוש בן חכם לא סתם שהוא חכם בחמסתם שתר קוראת לו חכם מתכוונת חכם אמיתי שהגבון חכם אמיתי הוא חכם וחוכמסתר הרבי מביא פה פסוק באורי ארבע כמו שכוסוב כי היא חוכמהסכם ובנסכם לא ימים אומרת שחמם אמיתי זה חוכמה סתר הרי ובבד הידי המצבס מה שסד והחוקים המשפוטים זאת אומרת אם אתה מתרגם את הפוס כפשוטוי נראה שהבן חכם שואל מה כיפשוט כיפשוטווי רוצה לדעת מה מדובר לא למה לא בשביל מה אלא הוא שואל מה הכוונה הוא רוצה לדעת מה הם הפרטים אם הוא בן חכם אז הוא כבר יודע לפני זה מה מה בדיוק הוא שואל יש להיסיב שקסו ואמר אותו לבין צבנו את כל החוקים האלה לטבלנו שמבר עם המילה שבק המצווה לטבלנו מובן שפירוש מידוס הוא מה הוא עניין המצאה יש בו עכשיו זה משתנה כן לפי מה שאנחנו רואים בתשובה. התשובה לא באגודל, התשובה בשתי דברים פה וזה מעניין הרבי מחבר יש את הסיפור הפסוקים בפוס בחומש ויש את הנוסח האגודל בנוסח הגודל משמ שהוא רוצה לדעת מה פשטוס נוסח הגודם אידוזחוק שפטב ואף אטר מל כיספסח זאת אומרת התשובה זה ללמד אותו על אוכלס אם אתה לומד פשוטה של מיקרו כמובן גם שמה יש ביאורים אבל פשוטה של מיקרו של הגודל שמזה שהוא רוצה לדעת מה הם הפרטים אז אומרים לו את כל הפרטים עד לפרט הכי הרבי אומר בביאורי הגודל של הרבי כן שאומרים לו אם הפטירים הפסח אפיק זאת אומרת ללמד אותו עד לפרט הכי האחרון וכולי זה בעגודל אבל בחומש אומר משהו אחר בחומש אנחנו אומרים לו מהתול בנחו מה אומרים לו שהקדוש ברוך הוא צבנו צבחוק אלה לאירו סביב ולטוב לנו כל היומים משמע שאתה לא מסביר לו מה הם הדברים אתה מסביר לו למה הם בשביל מה זאת אומרת השאלה היא שאלה יותר לעומק העניין מה העניין מה מה למה צריכים לקיים את המצווה זה מסבירים לו שזה מצווה זה יש בזה גם את הליירוסיה וגם את הלטובלנו וכולי אז מזה מובן שהשאלה זה לא מה הם פרוטי המצא מה המעלה שלזה למה צורביו איך שיירך שבן חוכ שהיה לי כזו. כן. שמתם לב על ההבדל בנוסח השאלה? כן. שאלה הקודמת כשדיברנו על העוונשה הוא רוצה לדעת מה הם הפרטים אז השאלה היא אם הוא בן חוכ אז בפשטוס הוא יודע את הפרטים. אז מה הוא שואל? הרבי שואלם יותר איך אומרים יותר עדינות אבל לפי בפוס שמשמ שהוא לא שואל על הפרוטים שואל על המטרה על בשביל אז השאלה היא הרבה יותר חזקה איך שייך כאילו מה מה קורה לך בן חוכ בכלל מה שייך שהוא ישאל כאילו שיש לו איזשהו חוסר עוונת למה צריך לעשות מ צריכים ביור על זה כאילו צריכים לתר בכל נראה לא שייך אפילו לשאול כזה שאלה זאת אומרת העניין שקדוש ברוך הוא מצווה על המצ לקיים זה לא מתאים בכלל לשאול מה אנחנו נרוויח בזה זה לא פסטש חוכף שי מלחות השאלה הראשונה זה אם הוא חוכ אז הוא יודע כבר אז כאילו לא שזה ניפס נישט אבל השאלה היא חיר הוא כבר יודע פה זה בכלל לא מתאים לשאול כזה שאלה זה שאלה שזה נובע ממקום של החוכם פספרים חלל זה שילכתחילה שלה לא מתחילה וביסרנב ובפיו בעניין המצווז כלומר בהתשוב לביך בשני עניון מסתכלים בפסוק רואים שאנחנו אומרים לו שתי תשובות שתי עניות מצד אחד אומרים ויציאנו הב ממצרים וגם ויצבנו לעס את כל החוקים תשובה אחת זה כבול השיל כן הקדוש ברוך הוא הוציא אותנו ממצרים הוא ציווה אותנו לכן אנחנו צריכים לעשות את זה הוא מסביר דקבר שציון ממצרים אונו משובוד מלילו לקיים מצריסו זה התשובה הראשונה עניין של אבדוס כן איך כתוב בפסוק פוסק מפורש כן בציחסו ממצרים תבדום סולקים עלור הזה בני ישראל היו אבדי פרוי ועכשיו הם יצאו ממצרים והיו עבדי הביה אז עבד הוא משובד ולכן צריכים לקיים את הרצונות של האודן כי אנחנו משובדים אליו זה ועוד אחד מעניין באורש שבע הרבי מציין לסרס הדיברס הרשי של הנכי אליקך שסיסך ארץ מצרים רש"י אומר כן למה הקדוש ברוך הוא אמר ציסךו מארץ מצרים ורשי מסביר כדאי היא היצו ממצרים שתהיו משובודים לי דרך זה ברמבן שומרי רמבם זחנו כלומר שכאן אנחנו רואים גם רש"י גם הרמ"בן שמסבירים שלמה שאלה מפ מפורסמת שמובא הרבה פעמים בחסידס למה כתוב דיכך שסיסך ארץ מצרים זה שאלה כפולה בכלל למה צריך להיות כתוב את זה ברור זה היה כאילו למה לחשוב שזה משתח כאילו בכלל צריך לפרט אשר רציסיך בארץ מצרים לגמרי מיותר ועוד יותר שאלה מפורסמת למה הוא מזכיר רק יצרים אם כבר רוצה להזכיר עניינים של גדל שיזכיר בריא בריא עניין יותר כללי עניין ששייך לכל הדורות לא רק לדור ההוא זה מפורש שואלים כל מיני שאלות בסידס מובא השאלה הזאת בהרבה מהמורים בסגנונות שונים מביאורים שונים אז רש"י דר זה הרמ"בן הנקודה שמסבירים זה שהסיבה למה הקדוש ברוך הוא התחיל הסרס הדיברס עם המילים של רציסיך מארץ מצרים כדי להסביר את השיבול כן על מנס כן ציסיכו יש על זה שיחה של הרבי גם בחלק חוב רשי סיכה מאוד נשמע כרשי שיחה שהרבי מסביר ביר את העומק של הרשי לא סתם אבדוס גם זה לא צריך להגיד גם זה בפשטו אלא זה אבדוס מיוחדת משובודיםזה סוג אחר זה יש עבד רגיל ויש עבד שת סתם העבד אלא שש שיבוד עצמי מאוד מעניין איך שהרבי שמה מבאר את העניין חלק חוב יסרו שרוצה להסתכל בפנים אלקופרונים זה תשובה אחת גדול לבינחו זה מה שאומרים לו שבגלל שעבוד מונו ציינו כל החוקים זאת אומרת שעל מנסנו ציון שנה משובדים אז לכן צריכים לקיים את המצור אבדוס זה ביור אחד אבל זה לא מספיק ממשיכים הלאה ואניק מצס כל זה אומרים לבן חוכ שהם לטוב לנו כל היום עם גנו כן שזה ועט אחר הפוך ועט הראשון זה ועוד של שיבוד אתה בוא לסיל הועט השני אומר אתה גם תוריח מזה טובלון ח שתי אופכים שתי תשובות הפוכות ששתיהם אמת זאת אומרתי צריך לקיים מצווז הן מצד כבולסיל אבדוס והן מצד שיש בזה גם תילס לבן אדם עצמו על דרך כמו שמובא במימורים כן מצוו צריך גוביה ומצס צריך עוד מי בדיוק מרוויח מהמצוו זה בשבילנו בשביל הקדוש ברוך הוא ושתיהם צודקים וזה מה שרואים פה בפסוק גם שזה בשביל אירסבי וגם שזה בשביל תיב לונולל בשביל האדם עצמו. כן. אז אז אומר הרבי מזה שבתשובה סתם מעניין יש פה אורז גם כן מביא את הרמבן ואת הספורנו מתברר שהמפורשים כולם מתייחסים לזה הרמבן אומר אנחנו חיוב אם לעשות רצנ בהירה ואווי שתהיה לא נצדך. זאת אומרת הרמבן גם כן מדגיש שזה שתי תשובות שיש בו גם עניין של אבדוס וגם עניין של טוב לנו אז פורנו אומר טוב לנו כל היום כחופר חסו לא לטוילת זה אפילו אומר יותר חריף הוא לא צריך את זה בשבילו הקדוש ברוך הוא צריך את זה בשבילנו זה על דרך המים הידוע לא הניתנו המצוו לא לצערב ומסברי זאת אומרת זה בשבילנו יותר מאשר בשבילו קופל נחזור למיבר ממשיך הרבי ואומר מזה זה שבעדשו בדו אמר לביך שני עניים מובון ששניהם הם חידוש אצל הבן הבן הוא במצב כזה שהוא לא יודע לא מזה ולא מזה צריכים ללמד אותו גם את העניין של קבלסיל וגם את העניין של המילה התיילה שמק מצס לא יודע כלום אינו מובן שאין ידיה עניין המצווץ לא י רק שאין ידיה שהמצם לטבלון אלא שהנבן אפילו אחי וקמים בדרך קבלסיל זה מעניין הקבלסיל יותר בפשיטות מילא הוא הבעיה שלו שלא מבין את הטבלנו אז זה יש לזה מקום יותר אבל שלא מבין שישוד אז הוא לא בר חוכב זה מעניין כן אם אתה לא מבין שיש לך איזה שיבוד אז אז אז במה אתה החוכב בדיוק איך קורס תויה בן חוכר כן הקופונים אז יש לנו פה שלושה אז זה שאלה אחת שמחולקת לשלושה חלקים כן השאלה היא דבר בכללוס השאלה היא איך יכול להיות שבן חוכ שואל את השאלה שהוא שואל זה גוף יש כמה פרטים אם אנחנו מפרשים שהשאלה שלו זה מהם מד משפטים כון שמשמגודל אז חיירנו ובין חוכ פירושו החוכמה סתיר כבר אמור לדעת את זה א' אם אנחנו נפרש כמו כמו בחומש שהפשט הוא לא שואל מה הם הוא שואל למה אז בכלל לא שייך כזה דבר בן חכם לא שייך לשאול כזה שאלה בכלל אחרי זה מוסיף עוד עניין שיש פה שני פרטים בתשובה שם זה מובן שהבן חוכם לא יודע לא את העניין של קבל ולא את העניין של התלת שאלת השאלה אם הוא לא יודע לא זה ולא זה כמו שכ אפילו לא יודע את העניין השיבות אז במה הוא בנחו עד כאן זה שאלה אחת שמחולקת לשלושה חלקים גם צורך לאובים בכלל יהיה פה הרבה כמה וכמה שאלות בהמשך המיימר כנראה צריכים לזכור את כל השאלות כי ה שהרבי יסביר את המים הכל השאלות הם קשורות זה וזה כמו שרשרת זה מאוד מאוד מעניין גם צורך לו בג שדע בדרושים אשציבה אלקנו עשכם אסכם ולא יסונו עוד שאלה זה קלוץ קשה איך מתאים לדבר בלשון שליצי עצמי מן הכלל אוסונו במקום להגיד אוסונו אומר אסכם כן שזה הלושה של הרושא בן רוש אומר והוא מקבל מכות על זה ובן חורכם גם אומר אסכם והוא לא מקבל מכות אז הרבי אומר בעצם לא שאלה כל כך גדולה והגד על ידי שאומר אלקינו אין מקליט שמוצי חס ושלום מצל להגיד שהוא מוצא עצמל זה אי אפשר להגיד כי הוא אומר אלקנו זה התשובה הזאת נמצא ברישינים רבי פה למטה באור 11 מציין לנעסקיני בעל התיסביטרי הרישיני כבר מסבירים מה ההבדל בין השאלה זאתי שאלה של הרישינים מה ההבדל בין הבן חוכמה בנוסא? אז מסבירים אצל הבן חוכ לשון אסכם נובע בפשט ממש פשוט שבפשוט אצל הבן חכם השאלה זה כי הוא פשוט בדור אחר הוא לא מתכוון ולא יסונו הוא פשוט ילד שנולד אחרי כמו שרשי אומר כן יש מוחל לאח הזמן הוא פשוט מגיע לאח הזמן אז הוא מדבר עצכם לאלו שאתם כן יותר קרובים אתם זוכרים אז תספרו לי זה בפשטוס העניין והריש אומר ליקנו אז מזה שאומר עליקנו אז הוא לא מציא את עצמו מהכלל הוא חלק מכלל ישראל רק ממרחק הדורות אז הוא פאבין אז הוא שואל זה אומרים כל המפורש אז נכון זה מה שומר אין פה בעיה בפשט אבל סוף כל סוף בכל מקציו מה שהיה מרסכם שמע אתה צריך להכניס את עצמך בבעיות צטכרת לחפש תירוצים שמע למה לדבר בסגנון כזה שיכול לגרום לטעות אשרצבה אלקנושנו אוי אשרציו אלקנו טולוי תגיד רק אלוקיכנו אל תגיד שום דבר לא יסנו לא למה למה ללכלך אם אפשר לנקות האורש 12 ודעז כי נמשום ועודקומה לפי שעדיין לאדיל בושו אמרתי כן זה בעצם התשובה של ה של הטיס הוא פשוט לא נולד אז לכן הוא אומר דרך זה במזויטריכם אתם שצמצרים שלו אמר שהדיוק בהדרושים הוא דכשולכו בנכו כם על בנך שבכל הדרז שגם אובם לא יוצא מצרים הרב אומר שגם על פי פשט זה הקושיה זה לא רק החסידי ש קשי גם בפשט עדיין אפשר לשאול את השאלה סוף כל סוף התירה מדברת בכל הדורות ובכל הדורות האבא והבן שניהם רחוקים ממתרת אין הבדל בין האבא והבן אז ממילא לא אז מה אתה אומר הסכם אבא שלך גם אבא שלך לא היה שמהז אז אם ככה עדיף או להגיד אוסנו או לא להגיד שום דבר בשביל מה צריכים גם אז זה עושה שהשאלה יהיה גם שלה בפשוט של מיקרו על כל פונים עד כאן יש לנו בכלל שתי שאלות כלליות זה השתי השאלות הכלליות בנוסח של הבן חוכב שאלה הראשונה זה עצם השאלה מה בדיוק השאלה של הבן חוכ לחיירה אם הוא שואל כאלה שאלות הוא לא בן חוכ איך שנגיד הביאור מה השאלה שלו והשאלה השנייה זה למה הוא משתמש מטבע לשון שמבלכם או שיגידו איסונו או שלא יגיד בכלל לא ייסנו ולאחר למה הוא משתמש בביטוי כזה פרט שזה גורם ש יכולים חס ושלם לטות שהוא מדבר כמו הבן ראשי אני לא יש פה האור אחד שלא למדתי אני שני מוסאים למדנו את כל האורז אז אני רוצה לחזור לאורש שש זה מה כתוב שמה ובאורש שש זה אה מה בדיוק השאלה של הבן חוכר אמרנו ששתי אופנים להסביר את השאלה מה או למה אז הרבי אומר להויר שבהמשכים באגוד אף פסח משמידוסי גם מהם דינחס הפסח לא רק למה אלא גם מה הו שגם כשנפרש כבונסכוס מוידוס למצני חילוק בין הפוסק להגודל כי העידוז והחוקים המשפטים שבכוס כה על כל המצוב גס הפסח הרבי מוסיף האורץ דדית לגמרי לחיירה לא קשור לממש שלנו הרבי רבי אומר שאפילו נניח שהשאלה של הבן חוכ בפוסק הוא שואל לא רק למה הוא גם שואל מה שזה התרגום הפשוט של המילה מה מידוס אבל יש הבדל גם לפי זה בין הגודל לפשוט של מיקרו כלומר לפי מה שלומדים בפנים המים יוצא שההבדל בין הגוד והפוס הוא זה שבהגוד השאלה הוא מה הם הדברים הוא רוצה לדעת מה הפרטים ככה משמעירשמע גודל ובחומש מהשמ שהוא שואל למה מה התועלת אבל אפילו אם נניח שגם בפוסק הוא שואל מה לא למה יש גם הבדל אבל בין החומש והגודל שבחומש לא מדובר על פסח באגודם מדובר על פסח פשט מספר שזה סחנו לא מדבר על פסח כי חוב בינך אם אתה מסתכל בחומש א יהיה השאלות שבפרש זבוי זה על פסח מפורש כן מה שאומרים שכתוב שלוש פעמים א מזוי וכולי שזה בטעם שנדהלי שואל בראש זה הכל בפרשת בוי אז שמה באמת זה שאלות על פסח וגם שמה זה לא כל כך פשוט כי לכיר אחד מהם קופונים בכלל זה גם על פיסח זה על מדבר שמה על פידין הבן או פידין עם פתח המור זה מה שקוראים בקדש לקבור שמה כתוב כישור בכול מז זה גם כן לא דווקא הולך על פסח אבל זה עוד עניין פה אבל בבויס חנון בטוח לא הולך על פסח כי חוב בנחו בפר של סחנון זה פרפני עצמו שכתוב שמה בלי שום קשר לפסח לא מוזכר לא לפני זה לא אחרי זה זה ארבע חמש פסוקים פרש בפני עצמו אחרי מתנתקשר שזה משמזה מה שרבו בפשוט של מיקרו הקישורכו ברכו זה על כל הטירו כולו בגודל לקחו את זה לפסח יש לזה גם שיחה של הרבי מעניין שיחה של הרבי ודווקא זה לא נמצא בשיחות של א של פסח זה שיחה ב חלק חובז פרשת בהר הרבי שמה מדבר על על בפרשת בהרגיע ל לשמיטה ויובלו יש שמה ב פסוק א וחסטו מןכל על זה הרבי מתמים רומיכל מי שואל את זה השאלה שמה הרבי לומד על כל הרשי של א שרשי מביא בן חוכם בן תם יש את הרשי שמה ש שעל פשוט של מיקרו ברשי גם כן הוא לא מדבר דווקא על פסח שכשרי אומר בן חוכ בינתיים הוא לא מדבר על פסח הוא מדבר על כל השאלות שבתיר כאילו שרשי שם כלל חידוש מאוד גדול שהרבי לומד פשט ברשי א שרשי שכל השאלות שיש בחומש לא קשור להקים פסח הפסח רבי פבן יכל פתח עמו יכול להיות על השמיטה וילו בחומש יש כמה פעמים נוסח של שאלה וראשי אומר שהשאלה הזאת אז יש כמה אופנים איך שואלים את זה לפעמים זה שאלה של בן חכם כם לפעמים שאלה של בן טעם וממעיל אתה כל פעם צריך לבדוק מאיפה מגיע השאלה כדי לדעת גם איך לתרץ את זה זה מאוד מעניין שמה לפי זה גם כן מסביר פשט מה בדיוק השאלה של חיסו רונוכל מאיזה מקום מאיזה מקום הגיע השאלה הזאת זה בחיסון של אמונה זה רצון להבין זה שאלה של חוכב בן טמה המאורז מי שואל חיסים רומני אמר גשמע איך הרבי לוקח את זה בפשוט של מקז פה הרבי גם כן מזכיר את זה במים באורה מעניין כן שיש הבדל בין הפוסק והגודל בהגודל מדובר על הגודל של פסח אבל בחומש בפשטוס זה שאלה הקלול כל הטיר כולו שהוא רוצה לדעת מועיל ביי >> למה בדק זה פסח כי זה פסח פסח מדברים על פסח קשור עם זה ש ש חלק מדיני הפסח זה הגע אותו לבינחו אז ממילא אז לכן כל ה כל הפסוקים קשורים עם ההגעת לבינחו שזה דין מיוחד בפסח יותר מכל השנה שצריך להיות געתו לבינחו אז ממילא מדגישים את זה בקשר לפסח אבל לא דוק שזה פשוט של מיקרו זה מדרש יש דרוש יש סוד יש פשט זה לא חייב להיות שזה פשוט של מיקרו זה עושה מהפכ בכל הפשוט של מיקרו הביור הזה הקופונים פיין אז יש לנו פה שתי שאלות ועכשיו מתחיל הביוור של המיימות קודש הביוור בזה בהדרושים ש סתם דבר מעניין לפני שמתחלסים לביור הסוגיה של קישול חובינכו נמצא בכל רביסנו נסיאים זאת אומרת המיימר הזה יש מהמלתר מהמיטל רב צדיק יש את זה מכל הרבים אני ממסחזה ממש מסכל אחר אבל זה זה מימורים מה שאומרים מקובולים שנקרא יש את זה בטרס ברשב יש את זה ביר יש איזה מים כאילו שכל כל רבי מדבר על זה ומעניין שהביאור במיימר שלנו זה הפוך לגמרי זאת אומרת הרבי לוקח את זה בכיוון אחר שונה לגמרי מכל הרבים זומרת מצד אחד הוא מיוסד על הרבים הקודמים אבל לומד פשט באופן אחר לגמרי זה מאוד מעניין זה מעניין גם כן כי גם בממורם של הרבי יש כמה וכמה כישול חוז כן הרבי במשך השנים דיבר כמה ממורים כי שולחו אצל הרבי זה היה לזה חביבות מיוחדת כי זה אפרידי כרבי אמר את זה בתופשיים הממורים של אמריקה אצל הרבי היה כידוע חבייבוס מיוחדת לממורים הראשונים שפריק רבי באמריקה ולכן הוא חזר הבית כמו בלילה הוא בפורים אז גם כישולחו של פסח אז יש אה לא ספרתי אבל יש כמה וכמה ממורים של לפניס שעבס לפני פסח שסג ממורים שמיוסדים דים על אותו מיימר ולא תמיד הביאור הוא אותו ביאור כאן אנחנו נראה במיימר הזה איך שהרבי לומד ביור ועונה על כל השאלות אבל הבי שונה לגמרי נגיע לזה איך שהעניין מוזב בכל המז קודם הרבי יביא את הביאור האוריגינלי הביאור הקלאסי ביאור שמובא בכסידס תמיד וזה מה שהוא מביא פה עכשיו דעשה ביוזה דרושים על פי הידוע דקצר שפסח וכלי לכבסו אלדר העשי הוא היקר בנידן מצחיל וכאשר יכן בס צפס מצח ושלם יחסר הפל ממש לא ימשך מאומיד כשיקאים מייצל גם בלי כבונה ימר הרבי מביא פה למטה בהורה שככה זה גם כן בעלוכה אור 16 לא שבמצחילס מצה גם הכבונ לאוצסכבוסנו מהכבס יש חידוש באכילס מצה בגלל שמצ יש בזה טעם טעם גשמי טעם לחיך אז לכן לכן במצא יש חידוש מיוחד שלא בכל המצרק אם הוא נהנה מהמצה גם אם הוא לא גם אם זה היה באופן שהוא לא חשב אפילו לצאת ידי חובוסרי אז הוא גם כן מקיים את המציר בזה אריכות באלכסמציה אלקופנים אז מה הוות הוט הזה זה יסודי בהכסידס זה ורט יסודי בתר של הרבי בפרט כולנו יודעים ההבדל בין האובס לפני מתירה והחידוש התחדש במתירה כמו של מלך שגוזר בני רומי לא ירדו לסוריה בני סוריה לא יעלו לרווימי והיה גזירה ואחר כך הוא ביטלגזירה התחתינו יעלו למילו ונו ידו למטה ציד תמיד מסבירים מה בדיוק התחדש לפני מתנתרה לגבי אחרי מתנתרה אז בפשטס תמיד אומרים שלפני מתנתרה היה דרוכניס ואחרי מתנתר היה קמצ בגשמס אבל הרבי אומר פות יותר עמוק יש פות יותר דק יותר חזק גם לפני מתנת היה מצמי היה עניינים גשמים גם לפי מתנתי כמה עובס אברהם אבינו עשה אכנסורכים לא באצילס אברהם אבינו עשה אחנסורים פה למטה פתח את הבית שלו חילק אוכל אז זה גם היה מץ גשו וגם כשמביאים את המוש על תפילין ינקב אבינו אז היה גם כן להכי זה בגשמ הוא השתמש עם המקל לוזכתוב שמה המקלז בחיייצר דברים בריסמי בגשמי האובס גם עשו דברים בלילומ הגשמי חיו בלומז הגשמי ועשו פעולות בלמז הגשמי תרא פשוט של מיקרו כל הסיפורים פרשת ברישס גם היה בגשמי חמש בריש הדיוק פה מאוד מאוד מאוד מאוד חשוב הדיוק שהגש מו כלי אל הרוחני. ההבדל בלפני מקטירה ואחרי מנתירה זה מה הגדר של הגשמי. לפני מתנתירה הגשמי הוא הביטוי של הרוכני. המצווה בעצם הוא רוכני. אלא מה? היה לזה גם ביטוי בגשמי. אבל הגשמי הוא רק כדי שיהיה לזה אחי זה כדי שיהיה לזה כלי. עלדרך כמו שמוז במורים יש במורים של המוליק זוכר סה שמה הוא מביא שראו אצל הנביאים היה להם היו מחזיקים איזה דבר לנבואה כן היו אוזים בדורגש ירמיר קח מקל מקל שוקד סיר נופוח אצל יחזקאל בס אמר לו לקחת ברזלים יש אצל ה אצל הנביאים רואים ש היה להם איזה אחי זה בדור הגשמי מה זה היה הגשמי לא היה כוונה היה עניונים של נבואה עניין אלוקי אבל כדי שיהיה לזה השפעה בעולם אז על ידי שזה עוד נאכס בדבר גשמי אז זה נותן אחי זה זה על דרך כמו שאומרים נגיע לצדיק שלפעמים הצדיק נותן ברוכה הוא נותן גם דוב גשמי הרבי היה נותן יין או דולר או א נותנים כדי שהברכה יחול ל הגשמי על ידי זה השפה יבוא פה למטה אז על דרך זה באביד אצל העובד השם של עובס היהוד שלם היה רוצה ושוב היה והירה היה דוייקוס היה עניין אלא מה היה לזה גם לבוש גשמי הגשמי היה הביטוי של הרוחני או כמו שרבי תמיד היה אומר את אבות כדי להסביר את זה רבי היה תמיד אומר את המשל בן אדם שהוא שמח והוא רוקד אז הריקוד זה העניין לא השמחה זה העניין השמחה זה בלב אלא מה כשהשמחה עוברת את כל הגבולות אז הוא גם מתחיל לקפוץ רוקד אבל הריקוד זה לא המתורת קוד זה אמצעי זה ביטוי זה רק ביטוי בלבד אז על דרך זה הגשמס אצלו וזה היה ביטוי תאיר התחדש להפך המיסו היקרה כאילו נגיד הריקוד זה המטרה כאילו נגיד הדבר עצמו המצב נכון שיש פה גם כבודו גם הכי מנטרי יש הכוונה שבמצב ויש ביורים וכניים אבל הפוך לגמרי מה האם המיסה הוא רק ביטוי של הכוונה או המיסה הוא היקר ואדר הרבה הכבונה זה רק פרט זה וזה מה שהרבי מדגיש פה עד הרבה עשיו יקר זה היתחדש אחרי תראת כן אז הוא ממשיך זהו ש ושילס בן חוכב הוא איך ממשיך גילוי אינסוף על ידי מיסה אמץ פשוט לא מצליח להבין חי בן אדם חכם וזה בעצם כל אבות בגלל שהוא חכם שאלה נובע מהחוכמה בן אדם חכם הוא בן אדם רוחני זה הגדר של חוכמה חוכמה רואה מילז רואה טיכן רואה שלימוז רואה עניונים אז רוחני נתפס גשמי אין לזה שום טי אין לזה שום ערך שום עניין אז לכן זה השאלה של הבן חוכמת דקן חוכר איך אפשר לגלות לכוס על ידי מיס זהו שמוסצכם דוקי שבד שלכם לאחמת יסארוךסובס איך נמש גיל סוף על ידיזו זאת אומרת בן חוכ מבין לחיר בחוכמה שלו הוא מבין שכדי לגלות אלקוז צריכים רוכנס קשמי זה לא כלי זה האבות הידוע גם כן שמובא גם בכמה וכמה מימורים יש את האבות הידוע שההבדל בין אומר ובני ישראל לא היו אמרו הגויים כן שהגויים אומרים רום על כל גויים הבי על השמיים כבודי כן הטיני של הגויים שהקדוש ברוך הוא נמצא למעלה שמיים מה שאם כן פה למטה זה לא לא מתאים פסניש וזה מגיע מצד הרומז מוסר בממורים כן יש הרבה ממורים יהיה אבל כן מונו כשנו כאילו על פיסכל התינה היא וזה הטינה שלו מסי איפה יש יותר לכוס איפה הקדוש ברוך הוא נמצא יותר בעולמות עליונים עולם התחתון היא עולם מלוכלך עולם גס עולם מגושם אנחנו אומרים אדרב מביקנו המגביל שובס משפילו שמיים ואורז בשובה זה החידוש במוןסו בני ישראל שלגע בהקדוש ברוך הוא נגש משובה אבל בבן חוכב בו בנוחישנו שרוכניס יותר קרוב לליכוס זה דבר יותר נעלה ולכן הוב שבידוס היה דרוכניס אז מובן שהמשיכו ליקו אבל אחרי מטנטרה שזה גשמי איך יכול להיות גשמי המיסה ימשיך הליכוס והד שוב אמרת לבנך בודם היינו לפר במצרים ויצאנו במצרים יצנו לעז כל החוקים האלה היא מה מה אם ככה תשובה לפי זה אז הוא מסביר גולוס מצרים כל החוקים ימשיכו שלהם מה בדיוק התשובה לא ברור בפוסס כן כאילו איפה בדיוק התשובה מה היא התשובה עבוד אם היינו פעם במצרים וצאינו מה אתה אומר אומר לו חיר התשובה הוא נגיד את זה במילים אחרות צריכים לראות איך זה מונח במילים כן אבל מה באמת התשובה התשובה היא שזה באמת לא על פי סיכלו זאת אומרת מה היה התשובה התשובה כמו בממור מובא כן ש יש תבות הידוע ש אתה לא יכול להגיע למיילו משושל ניברו לא יכול להגיע למלשור של תמיד דוגמה ממים מים לא יכולים לחזור למקום יותר גבוה מאיפה שהם יצאו אין איתום קדוש היה פה הר שם היה אין איתום שמה היה מים והמים היו יורדים מההר ואז חוזרים לעלות להרבייס והיו צריכים להגיע למקווה של הכהן גודל שהיה 22 מות מעל ה הבית הגמרא אומרת משמה לומדים שעין איתום היה 22 אמות יותר גבוה להר הביס כי רק אז אפשר לראות איך המים יכולים להגיע מכאן לכאן כי מים בטבע כשמים יורדים וחוזרים ועולים הם לא יכולים לעלות יותר מהמקום שהם ירדו את רואים את זה במוח שאתה שם צינור אתה יכול לראות את זה זה אז אז אז אז אבל אבל זה בטבע אז כתוב חסיד יש מהר רשע הרב מביא את זה שאם אם אבל אתה משתמש עם פומפר איך אומרים א מנו פומפ א בומבה שדוחף את המים אז א אתה יכול להרות ים את המים הרבה יותר שזה משל המתנתיר האוב לפני מתנתיר אז הם יכלו להגיע רק עד למקום מסוים שזה שרשברי מתנתר אבל עניין שמגיע מצל הקדוש ברוך על ידי כל העניין של מצרים יציא מצרים זה היה עניין של למילו על כטבע לא הקדוש ברוך הוא אז על ידי גולס מצרים יציאס מצרים היה התגלות אלוקית של המילו ממדידה והגבולה שזה היה התגלות של מתנת שאז היה סגלוס האסמוס ובמילא נשבר כל הכללים ובמילא כמו שנשברו הכללים בזה אז נשבר גם הכללים שמצד איסוף אז רוחני הוא לא יותר קרוב וגשמי א ממילא ממשיכים איך שהקדוש ברוך הוא יוצא הקדוש ברוך הוא רוצה גשמ וממילא על ידי זה אז אז המיסה פועל את ההמשורה למי יוסר דרגה יותר גבוהה וזה ממשיכים עד למשוךס העצמו ואיך ממשיכים את זה דווקא דמיס זה בעצם החידוש אז עד כאן זה הביו הקלאסי שמובא במימורים שעם זה מתרצים את השתי השאלות ששאלנו במימר מה היה השאלה שלו אה הוא לא שואל סתם אוידוס הוא יודע מה הועידוס הוא גם לא שואל למה גם זה הוא יודע הוא פשוט לא מצליח להבין איך מצווס מייס פועלים את זה השאלה שלהם הוא כבר ולכן גם כמטורץ למה הוא אומר אסכם דווקא הוא אומר אסכם אסכם חס ושלום לא מתכוון להוציא את עצמו מהכלל אסכם הוא מתכוון אחרי מתנת הוא כאילו נמצא במצב על נפש לא בפועיל בפועל גם הוא אחם אתם תראה אבל החוכמה סיכל סיכל בעצם נמצא תמיד לפני מתר סיכל לנושי הוא הוא תמיד נמצא כמו לפני מתאר הוא צריך לנושי מבין שרוחתי זה דבר יותר גבוה בגלל שמ זה ככה הרבה צריך לנושי אז הוא כל הזמן כאילוכם אחרי תראה איך זה עובד הוא לא מצליח להביא צריכים להסביר לו שיש פה משהו יותר נל שזה קח האינסוף שיתגלה במתירה על ידי יציאת מצרים כמובן שיש בוד הרבה פרוטים זה נקודש הביו שמובא במור כמו שאמרתי הרבי עכשיו ישאל כמה וכמה שאלות על הביאור הזה והוא יוסיף עוד כמה שאלות על הפוסוק מאוד מעניין הסדר היוני פה במים עכשיו סיבז הרבי יעבי עוד כמה שאלות כן ויהיה עוד כמה שאלות על הפוסק ורק אז הרבי יבוא עם הביוור של המיימר שלנו שהוא כמו שאמרנו הביאור במימר שלנו זה הפוך מהביאור הזה שלנו עכשיו זה כבר אחרי שאנחנו כבר יודעים המילה שבמציאס יש שאלה אחרת שיש לה בך שזה בעצם החידוש של המר הזה בעזרת השם נמשיך בשיעור הבא ‏Ja.