למה לעצור מגבית מוצלחת?... \ עיונים בפרשה ויקהל: יחודה של מלאכת ההוצאה מרשות לרשות – הרב סופר תשפ"ו

שלום לכם מאזינים וצופים יקרים. והשבוע הגענו לסיום ספר שמות פרשת ויקל פיקודי. בא מסופר בפרשת ויקל שמיד אחרי יום הכיפורים שהקדוש ברוך הוא אמר שלחתי כדבריך התחילה נדבות המשכן. ו חבר'ה התחילו להביא תרומות. בסוף מסתבר שה החוויה של התרומה הייתה כל כך דרמטית שנאספו תרומות מעבר למצופה. מספרת התורה ויבואו כל החכמים העושים את כל מלאכת הקודש איש ממלאכתו אשר הם מה עושים ויאמרו אל משה לאמור מרבים העם להביא מדי העבודה למלאכה שציוה השם לעשות אותה בידי שאומרים סיציב יותר מדי הביאו מה קורה אומר משה ויצב משה ויבירו כל ברחנה לאמור איש ואישה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת המשכן ויקלה העם מאבי והמלכה הייתה דים לכל עושה המלאכה והותר עד כאן הפסוק לפני שניכנס לעומק העניין שאלה בלבטית איפה נשמע כזה דבר שעוצרים צ'רדי בגלל שיש יותר מדי? מה הבעיה שלהם? למה החכמים יערו לעצור את זרם התרומות? אם זה יותר מדי בשביל המשכן יישאר בשביל בדק הבית, בשביל צאות של קורבנות. מוזר. אז יש תשובה עממית שאומרים פה שהחכמים חכמי בצלל היה להם גם רוח הקודש. הם ראו פה תופעה מוזרה. ודי קשה מאוד להוציא ממנו תרומה. ופה התרומה הולכת ככה בצורה כל כך נדיבותית. הם הריחו שמשהו כאן לא כשר כל כך. ואז הם אלו בדעתם שיכול להיות זה בגלל שבואו כתוב שמה לפני זה הפסוק אומר ויבואו האנשים על הנשים זאת אומרת היה שם כזה זרם של תרומות באו הנשים והגברים ביחד וכולם רצו לתרום ואחד רצה להרשים את השני הגברים את הנשים והנשים את הגברים נהיה שם תערובס ואז החכמים מבין בינו מאיפה נובעת האמביציה הזאת לתרום כל כך הרבה. ולכן משה רבנו לא אמר להפסיק את זרם התרומות. הוא רק אמר איש ואישה אל יעשו עד למלאכת המשכן. שיעשו שני תורים נפרדים בשעות נפרדות. תור לגברים ותור לנשים. מה קרה? ויקלה העם מאבי. נפסק זרם התרומות. יש כאן רמז העקיפין לעניין של הצניעות. בוא נראה מה אומר רש"י על הפסוק. והמלאכה הייתה דים לכל המלאכה. אומר רש"י, "ומלאכת ההוואה שהביאו את התרומות הייתה דים של עושה המשכן. דים למה? לכל המלכה של משכן לעשות אותה. נשאלת השאלה מאחר וההוצאה מרשות לרשות היא אחת מהמלאכות של המשכן, אבל כל אחד מבין שהיא מלאכה גרועה. מדוע? כי כל אחד משאר המלאכות יש בה יצירה מסוימת. שינוי בחפץ, חידוש, המצאת אש, צמיכת גרעין חדש, כתיבת אותיות. הוצאה זה פשוט חפץ עובר ממקום למקום. א' בזה תרכה. גם אם אני יוציא מחת. ב הרי אותה הוצאה באותו מעבר של המחת מצד אחד של הבית לצד השני של הבית אינה מלאכה כשאני מוציא אותה לרחוב מרשות היחיד לרשות הרבים זה מין מלאכה גרועה שבקושי מבינים למה היא נקראת מלאכה ואז נשאלת שאלה שכל המפרשים דנים בזה למה במסכת שבת במשנה שנה הראשונה הפתיחה של כל מסכת שבת היא יציאות השבת שתיים שהן ארבע אה כל הפרק דנה על מלאכת תוצאה זו הפתיחה של מסכת שבת מה גם שבפרק שביעי ששמה כתוב אבות מלאכות ששבת 40 חסר אחת ושמה יש תרש שימת כל המלאכות החל מאחורי שזור המלאכה האחרונה שנמנת שם ה-39 המוציא מרשות לרשות והבנו למה היא אחרונה כי בקושי אני מבין למה היא מלאכה בכלל אז למה מסכת שבת פותחת דווקא ביציאות השבת אז בואו נראה קודם כל אנחנו נצטרך לראות מה המקור באמת שההוצאה מרשות לרשות היא מלאכה? הנראה לתחילת מסכת שבת בדף הראשון על המילים יציאות השבת אומר רש"י מה זה יציאות? הוצאות שמרשות לרשות האמורים לשבת ובגמרא מפרש לה מודיע לנו שבגמרא הוא מפרש שהכנסות גם נקראות יציאות יציאה זה לא רק ברשות היחיד שאני יוצא לרשות הרבים גם אם מרשות הרבים אני נכנס לרשות היחיד זה גם אותו דבר זה גם הוצאה גם מאיפה המקור לזה אז רש"י מודיע לנו בפ פרק הזורק בדף צו במסכת שבת נפקלן לומדים את האיסור של הוצאה מהפסוק שעכשיו קראנו ויצב משה ויבירו קל בבחנה לא תפיקו מרשות היחיד לרשות הרבים לנדבה במחנה לבי זאת אומרת שאסור להוציא מהרשות שלכם, מהאוהל שלכם להביא את הנדבות למחנה לבי שהיה רשות הרבים כי כל השם ריבו היו מתאספים שמה אז משמה לומדים את האיסור שמשה רבנו הביא איסור אז תסתכל שמה אומר רשי ואז רש"י מוסיף משפט מעניין ויום השבת היה הייסור הזה שמש משה אמר להם לא להביא, לא להוציא יותר מרשות לרשות, לא לעשות מלאכה על המשכן של הוצאה מרשות לרשות, זה היה בהתקרב השבת. אז מכאן אתה רואה שבשבת אסור להוציא מרשות תרשות. הבא נסתכל בגמרא, אנחנו פותחים דף צו במסכת שבת. אומרת הגמרא כאן שמה מדובר על הזורק מלאכת הזורק אבל הזורק זה לא בדיוק הוצאה שאני מוביל ביד אני זורק מי אמר שזה גם מלאכה אז אומרת הגמרא היות וזריקה היא תולדה של הוצאה דומה לה אז מאיפה לומדים הוצאה אתה מדבר איתי על הזורק ואני עוד לא יודע מאיפה לומדים בכלל בתורה שהוצאה נקראת מלאכה. איך הכתיבה? איפה זה כתוב? אמר רבי יוחנן פסוק מפורש ויצב משה ויעבירו כל במחנה שיפסיקו להביא תרומות. סימן שאסור להוציא מרשות לרשות. איך זה איך זה קשור מרשות לרשות? אז מפרשת הגמרא משה איפה היה יושב? אני מתרגם במחנה לביאה. מחנה לבי היה רשות הרבים כי כל היהודים התאספו שמה וכאמר להו לישראל לא תפיקו אל תוציאו מהאוהל שלכם ותביאו מרשות היחיד שלכם רשות הרבים זאת אומרת תפסיקו להוציא מדוותכם מהאוהל שלכם למחנה לבייה אז הנה אתה רואה שאסור להוציא מרשות לרשות שואל את על כך הגמרא מה ראיה ממיט בשבת היה אולי כל הסיפור הזה היה ביום חול בכלל ולמה הוא אמר להפסיק דשלים מול המלאכה הוא ראה שהנדבה הגיעה לשיאה ולא צריך יותר נדבות למשקל אז הוא אמר לעצור מטעמים טכניים לא קשור לשבת בכלל עונה הגמרא תשובה מעניינת אתה יודע מאיפה יודעים שזה היה בשבת גזירה שווה גמר לומדים גזירה שווה העברה העברה מיום הכיפורים ביום הכיפורים של יובל בשנת היובל ביום הכיפורים יש דין ועברתם שופר ועברת שופר תרועה בכל ארצך אז כתוב שם והעברת איזה יום כיפור ופה כתוב ויעבירו אז לומדים גזירה שבה כמו ששב מדובר ביום אסור במלאכה יום כיפור אז העברה זה ביום אסור אז גם פה שכתוב ויעבירו כל במחנה זה היה ביום שאסור בלאכה ולכן הוא אמר לו להביא מכאן הראיה שבשבת יש איסור להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים רבים. עד כאן דברי הגמרא. בתוספות שמה בדף צו עמוד ב על המילים שהגמרא שואלת ומה דבשבת היה זה היה ביום חול. אז אומר רבנו חננל לא גורס כל זה. ככה אומר התוספות. כל הקטע הזה שהגמרא שואלת מאיפה יודעים שזה היה בשבת וכל התשובה שלומדים את זה העברה עברה מיום כיפור כל הקטע הזה רבנו חנלל לא גורס בגמרא מוחק למה אומר פשוט נגיד שזה היה בחול אז מה יש אבל הוצאה זה מלאכה הנה התורה קוראת לזה מלאכה אל יעשו עוד העם מלאכה איזה מלאכה? להוציא מרשות לרשות. אז אם זה מלאכה, זו אחת מהמלאכות שהיו בבניין המשכן. אז הוא אומר, מה אני צריך? פסוק שזה היה בשבת. יש לנו כלל. כל המלאכות שהיו במשכן בשבת הם אסורות. למה חורש אסור? כי היה במשכן חרישה בשביל לזרוע את הסמנים. כן. למה כותב הזו? כי היו כותבים על הקרשים את הזה. למה הורג הזו? כי היו הורגים הריגות. אז יבוא אחד ישאל מי אמר שהרגו בשבת? לא צריך שיהיה בשבת. אם זה אחת מרשימת המלאכות של בניין המשכן, המלאכות נעשו ביום חול, אבל הם היו במשכן. אז כזו מלאכה בשבת אסורה. אז רבנו חנניה אומר מה אני צריך פסוק במיוחד שזה היה בשבת. התורה קוראת איזה מלאכה וזה היה במשכן. כל המלאכות שהיו במשכן בשבת אסורות. אז לכן הוא לא גורס את זה. רגע, מה באמת כן החידוש במלאכת הוצאה? אמרתי לכם החידוש הוא רק בעצם הדבר שזה נקרא מלאכה כי אני מדעתי בן אדם לא היה חושב שזה נקרא מלאכה מלאכה זה משהו שיצירתי יוצר משהו חדש אש זריעה בנייה להעביר חפץ מרשות לרשות זה הייתי חושב שזה לא נקרא מלאכה רגע אז אומר הרמבם דבר מעניין כן, הרמב"ם אומר בהלכות שבת פרק יב, אומר הרמב"ם, אף על פי שדבר זה של הוצאה מרשות לרשות זה הלכה למשה מסיני, אבל יש פסוק מפורש בתורה. הלכה למשה מסיני לא צריך פסוק. ככה קיבל מסיני. אבל הוא אומר פה יש פסוק מפורש. מה כתוב? ויקלה העם מהבי. עוד הפעם משה אומר אל אל יעשו עוד העם מלאכה איזה מלאכה אני לא יודע בהמשך כתוב ויקלה נמנע העם מהבי זאת אומרת שההבואה הזאת היא התורה קורת למלאכה אומר רבנו חנל כן זה צריך לחדש שפעולה כזאת נקראת מלאכה אבל אחרי שהתורה חידשה שהפעולה נקראת מלאכה. אני לא צריך הוכחה שזה שהסיפור קרה בשבת. אם הוצרה מרשות לרשות נחשבת למלאכה במשכן אז היא אסורה כמו שר מלכות. ככה טוען רבנו חנניאל. אבל שוב אני חוזר תסתכלו בדף תראו בעמודה האמצעית רש"י בתחילת המסכת מביא את כל הגמרא הזאת שממנה לומדים שהוצאה היא מלאכה והוא מסיים במשפט ביום השבת היה זה שמשה אמר להם לא להביא זה היה בתקרב השבת כדי לפת זאת אומרת אתה רואה במפורש שרשי כן גורס את הגמרא הזאת מאיפה יודעים שזה היה בשבת לומדים העברה עברה מיום כיפור ואז נשאלת שאלה גדולה על רש"י הרי רבנו חנאה טוען טענה מאוד נכונה רש"י גם יודע שכל מלאכה שהייתה במשכן היא אסורה בשבת אז למה צריכים הוכחה מה שמשה אסר עליהם להביא זה קרה ביום השבת דווקא שאלה גדולה על רש"י וזה מקרה נדיר שמצאתי שרש"י בתורה כבר פרשנות המקרא פותר לנו שאלה בגברה אז בואו נראה נסתכל עוד פעם הרשי על הפסוק הזה בהמלכה הייתה דים בעמודה הראשונה מימין והמלכה הייתה דים לכל המלכה לרשי כנראה היה קשה למה כתוב פעמיים הביטוי מלאכה בזה אחר זה היה אומר א וההבה הייתה דיה לכל המלכה או שהיה אומר והמלאכה הייתה דים מה זה והמלכה הייתה דיה לכל המלאכה. זה רש"י הבין מזה שיש פה שתי הגדרות של מלאכה. ולכן הפירוש של רש"י אומר ומלכת ההבוואה. נכון התרומות שצאה מרשות לרשות נקראים מלאכה. והמלאכה הזאת הייתה מספיקה למי? למלאכת עושה המשכן. זאת אומרת שרשי טוען שמה נקרא מלאכה שהייתה במשכן, אין הכוונה שזה היה באזור המשכן. למשל, אם הכהן ניגב את הזהעה שלו במשכן, זה לא נקרא מלאכה שהייתה במשכן. מלאכה שהייתה במשכן פירושה כל אותם יצירות שחכמי בצלל לקחו חומרי גלם והפכו אותם לכלים או לקרשים או ליריות התחום הזה נקרא מלאכת המשכן אבל רש"י טוען הספקה של חומרי גלם להביא לעושה המלכה שהם יעשו מזה אחר כך קח את המשכן היא לא כלולה במלאכת המשכן היא הייתה לצורך מלאכת המשכן כן אבל היא לא היא לא מלאכת המשכן המשכן לא נבנה על ידי הפעולה הזאת הוא נבנה על ידי צורפות על ידי נגרות על ידי הריגה על ידי בניין אבל זה נקרא הספקת חומרי הגלם שבאה המשאית ומביאה טונות של זהב, של צמר, זה לא זה בשביל עבודת המשכן, אבל זה לא כלול ברשימת מלאכות המשכן. אז לכן רש"י טוען, אילולי הייתה לי הוכחה ברורה שהצב הזה להפסיק את האהבה היה ביום שבת. אז אף על פי שזה היה קשור למשכן, אבל זה לא חלק ממלאכות המשכן, אז הייתי אומר שמלאכה כזאת אינה אסורה. רבנו חנ אבל סבור כנראה שגם הספקת חומרי הגלם למלאכת האומנים כלולה במושג מלאכת המשכן. גם זה נקרא מלאכת המשכן. על דרך מכשירי מצווה כמצווה. אז לכן לפי דעתו די לי שהתורה חידשה שקראה לפעולה של הוצאה בשם מלאכה והרי היא אסורה בשבת כמו כל המלאכות של המשכן. זה שזה לא חלק מהמלאכות של חכמי בצלל זה לא מפריע לו. זה הרי הספקה שיועדה לשם המשכן. אז גם היא כלולה במלאכות המשכן. אבל רש"י חידש לנו במעניין זה לא חידש מעצמו. הוא מסתמך על הפסוק. הפסוק מתבטא בביטוי כפול. והמלכה סוג אחד הייתה דיה לכל עושה המלכה זוג של. אז הראשונה היא בבית מלאכה, מלאכת אהבה, אבל היא לא כלולה במושג מלאכת המשכן. כפי רש"י, מלאכת המשכן זה רק מחומרי הגלם לכלים במשכן שנעשו על ידי חכמי בצלל. מה שסיפקו להם הספקה זה לא קשור למלאכת המשכן. אבל היות ומוכחים שזה היה בשבת ובגלל כניסת השבת משה אמר סטופ לא להביא יותר וזה הוכחה שהוצאה אסורה בשבת לא בגלל שהייתה במשכן בגלל שמשה אמר בשבת לעצור אותה אז עכשיו יהיה לנו השלכות מהמחלוקת הזו יש לנו פה טבלה לפי רש"י שמלאכת אבה היא הייתה חלק ממסגרת מלאכת המש היא לא במסגרת מלאכת המשכן והצב להפסיק לה והיא היה בשבת אז יוצא מזה שההוצאה היא המקור של הלח מלאכות מה פירוש המקור לולי היו מביאים לו או את ההספקה של החמרי גלם אין להם מה לעשות אז זאת אומרת שהיא אמנם לא נכללת ברשימת הפעולות של חכמי בצלל אבל היא המקור לפעולותיהם היא הספקת החומר אז אם ההוצאה היא המקור של ח מלאכות אז רש"י לא צריך הסבר למה הגמרא במסכת שבת פותחת במלאכת תוצאה ברשות לרשות המלאכה הכי פשוטה הכי הכי לא מלאכתית למה היא פותחת דווקא לא צריך הסבר כי היא המקור לכל המלכות מעניין תוספות של רבנו חנן אלו אחד מבעלי התוספות הוא אומר שהמלאכה הזאת היא חלק ממלאכות המשכן אפילו אם זה היה ביום חול אז בתוך מלאכות המשכן כאן היא המלכה הכי גרועה, הכי לא חדשנית, אין בה שום יצירתיות. אז אם המסכת פותחת דווקא במלכה הכי גרועה, צריך דיבוק על זה. אורא זה פלא. בתוספות הראשון במסכת שבת יש באמת דיון שלם. למה הגמרא פתחה את מסכת שבת במלכה הכי גרועה. אז הנה אחד התוספות מביא היות וזה חביב עלגדומה. למה? כי מהמשנה הזאת לומדים כמה חידושים הוצאה והכנסה של אני ושל השיר. לומדים ממנה שמלאכת הוצאה צריך להיות עכירה והנחה. ולומדים ששניים שאסור אתה ביחד פטורים. ולומדים שידו של אדם כד על ד' אז מילא בגלל ריבוי החידושים האלה אגב חידושה חביב עלי אז לכן התנה פתח בה רבנו תם אומר שדבר ההווה השס נוהג להגיד ראשון ולכן מה הכי הווה הוצאה כל רגע אני זז לוקח מזלג מפה לפה הוצאה זה המלאכה הכי שהיא תדירה היא אמנם לא יצירתית כל כך אבל היא הכי שכיחה לכן הוא פתח בה עוד דבר מפרש רבנו תם שהיות ובהמשך הפרק כתוב שביום שישי בערב שבת לא יצא חיד במחתוך שתחוב לו בבאר בדש המעיל שם יוציא אז לפני שאני מלמד שאסור ללכת שם היוציא אני צריך קודם ללמד שיש איסור הוצאה אז אפרופו הדין שלא יצא חיד במחתו הוא הקדים ואמר שיש איסור הוצאה אבל כל זה למי דראש כל הדברים האלה מי שחושב תוספות רבנו חנ שסבורים שההוצאה היא חלק מהרשימה של עבודות המשכן רק היא העבודה הכי גרועה אז למה הוא פתר בה צריך לנמק אבל לפי רש"י זה שהיא לא נכללת בכלל מלאכות המשכן זה בגלל מעלתה היא המקור של כל ה מאיפה היה לחכמי בצלל את החומרים בשביל להתחיל לעבוד מלאכת המשכן מההוצאה שהם הוציאו אז יוצא שמלכת ההוצאה היא מבחינה היסטורית היא הייתה הראשונה המקור הראשון למלאכות המשכן אז מובן שפותחים ביציאות השבת לא צריך אפילו הסבר לזה זה מובן מאליו זה בדרך הפשט בדרך הפשט היות ולי הבואת חומרי הגלם לא היה להם מה לעבוד במלאכות המשכן אז המלאכה הזאת היא השורש והמקור של כל מלאכות השבת. אבל יש לזה רעיון גם בדרך הסוד על פי החסידות, על פי פנימיות התורה. למה הוצאה מרשות לרשות? זו המלכה שבה נפתחת מסכת שבת. כדי להבין את זה נגדים יש מדרש ובראישית רבא ושמה מסופר על נציב רומי שהיה פה בארץ רשע מרושע טורנוסרופוס הרשע היה סדיסט גדול אבל מעניין הוא היה גם פילוסוף והוא היה אוהב להתווכח עם רבי עקיבא על כל מיני שאלות פילוסופיות מספר המדרש טורנוס רופס הרשע שאל את רבי עקיבא אם כדבריך שהקדוש ברוך הוא מכבד את השבת אל ישב ברוחות אל יוריד בגשמים אל יצמיח בעזר בוויכוח קודם הוא הוכיח לו שהקדוש ברוך הוא הוא זה שמכבד את השבת אם אתם רוצים לדעת איך הוא הוכיח לו את זה מירידת המן פה ראו במוחש בזמן בריאת העולם אף אחד לא היה שם לראות מתי השם עשה ומתי הוא שבט וגם אם הייתה מסורת יכול להיות שבדרך השתפשה המסורת ואנחנו אולי בלי כוונה משמרים את יום ראשון בגלל טעות ובעצם השבת האמיתית האוריגינלית של הבורא זה ביום שני כן אבל הוא אמר לו תראה אתה זוכר שהיה מן במדבר במדבר כבר היו 600,000 איש והמן ירד כל השבוע מנה לבן אדם ביום שישי ירדו שתי מנות ביום שבת לא ירד מן אין עבודה בשבת מי יורד את המן העירייה שקת הסעד הבורא ואתה רואה במעניך שהבורא עובד כל השבוע להוריד מן בשבת סטופ והירידת המן הזאת הייתה 40 שנה וכל שנה יש 53 שבתות וראו את זה 600,000 אז יודעים בצורה מוחשית מתי השבת האוריגינלית שהבורא אז נעצר ממלכה. דרך אגב, זאת הסיבה שבשבת שמים על השולחן שתי חלות. אז כולם אומרים זה זכר למן שירד שתי מנות. שואל את השאלה למה דף כזה? למה לא ישימו סלע על השולחן, זכר למים שיצאו מהסלע? כל מיני כאלה שאלות. והתשובה היא פה פשוטה. שתי המנות האלה שירדו בשבת, לקראת שבת הם ההוכחה שעכשיו שבת, הם העדים. אז בהמשך לאותו סיפור טורנוס רופוס שואל את רבי עקיבא אוקיי הוכחת לי שהקדוש ברוך הוא מכבד את השבת זה לא המצאה של הבני אדם אבל אם ככה אז איך הוא למה הוא משיב ברוחות רגע מה הבעיה עם להשיב רוחות שמשיבים רוח אז עלים עפים מרשות לרשות אסור להוציא מרשות לרשות אם הוא שומר שבת או לא יכול להוציא עלים מרשות לרשות, אל יוריד בגשמים כי זה נקרא השקיה. שבת אסור להשקות. אל להצמיח בעסב הזורע. אסור לעשות את זה בשבת. מה עונה לו רבי עקיבא? עונה לו תשובה. טיפח רוחי דהו גברה שתצא רוחו של הכופר הזה הם שואלך משל אומר שניים דרים בחצר אחד הם יכולים לטלטל בחצר כי זה חצר שלהם לא צריכים עירוב רק אם הוציאים לחצר אחרת אסור להוציא אז אומר אף כאן הקדוש ברוך הוא לפי שאין רשות אחרת אמו וכל העולם רשותו אז מותר בכל העולם אז הוא יכול להוציא מרשות לרשות אין בעיה אתה קורא את זה אתה נהנה מהשנינות של רבי עקיבא אבל מעניין מה הוא ענה לו איזה תשובה היא זאת זה תשובה רק על הוצאה מרשות לרשות שכל העולם רשותו אבל איך זה הוצאה איך זה תשובה על זה שהוא משקץ צמחים ומצמיח אותם בשבת אסור וכי אדם שברשות היחיד מותר לו לזרוע ולחרוש ולעשות מערכות לא ענה לו כלום מבואר על זה בחסידות הביאור על פי פנימיות התורה כל עניינה של השבת במושג הפילוסופי שלה זה לקבוע אצל האדם את האמונה בחיד קידוש העולם. זאת אומרת, העולם הוא לא קדבון, העולם הוא לא מיליארדי שנים. השם ברא אותו בשישה ימים, יש מעין. וביום השביעי הוא שבת. עכשיו, היקום מתהווה כל רגע ורגע מכוח של דבר הויה. אז אם ככה יש אמנם ריבוי נבראים בעולם, יש בעולם כל מיני סוגי נבראים, כל מיני יסודות, כל מיני כוחות טבע, אבל אם אתה יודע שיש אלוקים אחד שהדבר הויה שלו מהווה את כל הפרטים הרבים האלה, כמו שהאור של המקרנה של סרט מהווה את כל הפרטים שיש על הבד, לא צריך לכל פרט אור אחר. אותו אור מהווה את כולם. ואם תכבה את המקרנה, אין כל התמונה עם כל ריבוי הפרטים נעלמת. אז מי שיש לו את התפיסה הזאת של שבת אז הוא מבין שכל העולם הוא רשות יחיד. אתה רואה רבים זה בעיניים שלך זה רבים אבל כולם חיים מדבר הוויה. ואם הדבר הוי הזה הולך אין שום דבר אז הכל זה אלוקות רשות יחיד אבל מי שאינו שומר שבת לא חשוב באיזה מלאכה הוא מדליק סיגריה בשבת אז בזה הוא מראה שמה שהוא לא מאמין שהבורא ברא את הבריאה בששתש ימי בראשית אז אם הבורא לא ברא אז הטבע שלעצמו יש בו בו ריבוי פרטים, יש בו חשמל ויש בו אטומים ויש בו אלקטרונים ויש בו חשמל וכל מיני כוחות רבים. אז בזה שהוא כופר במציאות השבת הוא מוציא את העולם כולו מרשות היחיד יחידו של עולם והופך אותו לעולם של ריבוי של רבים. אז יוצא שבחינה פילוסופית כל מלאכה שאתה עושה לא משנה איזה במהותה המופשטת הוצאת את העולם מרשות היחיד לרשות הרבים ולכן מלאכת ההוצאה היא הראשונה במסכת שבת היא לא אחת מהמלכות של בצלל אבל היא המקור של הכל א עכשיו אני מבין למה הקדוש ברוך הוא לא מפריע לו מי זקוק לתזכורת של השבת אדם שהחושים שלו מתאים אותו הוא מסתכל על העולם מה הוא רואה במוחש ריבוי של נבראים הוא לא רואה את האחדות אז אם הוא לא יעשה פעולה מאוחדת כל שבוע תרגול לשמור שב שבת כדי להיזכר שכל הריבוי הזה שאתה רואה אינו ריבוי אלא ארדות אז הוא עלול להוציא בתודעתו את העולם מרשות היחיד לרשות הרבים אצלו זה יוצא אבל הקדוש ברוך הוא שהוא מסתכל הוא לא רואה ריבוי רואה גם ברוחות וגם בגשמים וגם בזרעים וגם בכוכבים הכל הוא רואה באיזה אחדות אחד הוא לא זקוק לתזכורת הזאת של שבת לא לעשות מלאכות אותו. אז בזה הסברנו למה ה גמרא פותחת במלאכת תוצאה שהשורש של כל המלאכות. שאלת קק השאלה לפי רש"י. אם באמת הבנו שהמלכה ההוצאה היא השורש גם פיזית שהיא ההספקה של החמי בצלל האומנים וגם בחינה רוחנית פילוסופית היא השורש ולכן פותחת במסכת שבת אם ככה אני חוזרת השאלה אז למה בפרק שביעי שהוא מונה את המלאכות שם הוא מונה את ההמלאכה האחרונה אז צריך להגיד שבמלכת הוצאה יש שני בטים שבת אחד הוא מי שיוצא מרשות לרשות עם חפץ מדברה על הגברה האיש האדם שהוא יוצא עם חפץ בידו מרשות רשות לרשות. אז היציאה הזאת שהוא עושה זה שורש כל המלאכות. כי אצלו משתבש המושג של עולם האחדות והופך להיות עולם של רבים. אבל אם מדבר מצד החפץ שיוצא מרשות לרשות אז מילא כאן זה מלאכה גרועה. כי מה קרה בחפץ? לא ישתנה בחפץ שום דבר. אז לכן זה נמנע כברכה אחרונה. ומזה אנחנו למדים כמה צריכים להיזהר בהלכות שבת. ולפי רש"י הוא גורס בגמרא שלומדים שה האיסור של משה רבנו היה בשבת. מאיפה לומדים את זה? העברה. העברה מיום כיפור. ואם היא שאלה שואל מה הקשר בין יום כיפור למלאכת שבת פילי פלאים גם בגזירות שבות שהם לא הגיוניות סתם ממקום למקום יש קשר בין המקום שממנו לומדים למקום הנלמד הרי כל פרשת ויקל התחלת התרומות של המשכן היה למחרת יום הכיפורים והפסקת הזרם של התרומות לומדים את זה גם כן עברה עברה מיום הכיפורים. שבת שלום ושבת חזק חזק ונתחזק.