למה אני לא מצליח לשמוח - גם כשהכל נראה בסדר? | פורים | הרב שבתי סלבטיצקי | שנת תשפ"ו

מספרים שמישהו נכנס לרופא ואמר לו אני אדם מדווקה ומר נפש והוא אומר לו דוקטור יש לי עצבות גדולה דיכאון מה אני יכול לעשות אז הוא אומר לו אני אגיד לך מה לעשות יש מחוץ לעיר יש קרקס ויש שמה בדרן נפלא עושה בדיחות נפלאות לך אליו אולי הוא יצליח קצת לשמח אותך ואז אומר לאותו בן אדם אני אותו הבדרן אני אותו בדרן אנחנו אנחנו היום השיחה שלנו תהיה על דבר ששוכב להרבה אנשים על הלב. איך אנחנו יכולים להיות שמחים? האושר השמחה זה תשוקה עצומה של כל בן אדם. בכל הפעולות שלנו לפעמים אנחנו רוצים להגיע למטרה הזאת איך איך לשמוח. ויש מישהו מאיתנו שלא מחפש שמחה, מחפשים אותה כל הזמן, בכל מקום, בכל החלטה שאנחנו מקבלים, בכל בחירה שאנחנו מחליטים, האם זה יביא לי שמחה. יש אנשים שמחפשים אותם בדברים הגדולים, יש בנישואים, בפרנסה, בהצלחה, בכסף ויש בדברים קטנים בכוס קפה או בעוגה טובה. אבל כמה מאיתנו יכולים להגיד ביושר מצאנו את השמחה, את השמחה האמיתית הפנימית הזאת, שלא תלעה בשום דבר ולא נעלמת שהנסיבות משתנות. אנחנו עומדים לפני פורים ואנחנו יודעים שעיקר שמחת פורים זה בעצם העיקר של פורים והרבי אומר שכל המצוות של פורים שמתחילות באות מ מקרא מגילה משתה והסעודה מתנות לאביונים ומשלוח מנות איש לראהו כולם כולם בעצם זה ביטוי של השמחה. זה בכדי להגיע לשמחה. אז איך באמת עושים את זה? ובפרט שאנחנו יודעים שבפורים זה לא שמחה כמו שיש לנו הרבה זמנים בשנה ושמחת בחגיך. שמחה עצומה עד לא ידע בן ערור המן לברוך מרדכי. אומרים לחיים, לעם ישראל היו הרבה הרבה ניסים, פסח ועוד ניסים. מה דווקא בפורים אנחנו זוכים להגיע לשמחה כזאת גדולה? בפשטות זאת הייתה הגזירה הכי קשה לעם ישראל. למה הגזרה הייתה להשמיד ולהרוג את כל היהודים מנהר והזקן ביום אחד? אין אפשרות לברוח, אין אפשרות להתחמק. זה לא כמו בזמן השואה השם ישמור היו גזרות במקומות מסוימים לקבוצות מסוימים פה אין אפשרות לברוח זה כלל את כולם עוד יותר אחשוורוש שלט על כל העולם באותו תקופה אז חס ושלום היה מצב שעם ישראל כולו היה במצב של סכנה אז בתורת החסידות מוסבר העומק שבזה זה ונראה קצת לחדור לזה, להיכנס עמוק יותר למושק של שמחה. דבר ראשון, צריכים לתת הקדמה כללית. אנשים מאוד מערבבים בין הנאה לשמחה. הנאה זה תמיד שבא לי דבר חדש, דירה חדשה, בגדים חדשים, ספרים חדשים, הצלחה בפרנסה. זאת אומרת זה תמיד מבחוץ בא משהו שמשלים אותי בשמחה גדלות של שמחה שברגע שבן אדם שמח באמת לא חסר לו כלום שהוא באמת מגיע לשמחה אמיתית רוקד ושר ותביא לו איזה מנת בשר ותביא לו איזה מאכל מיוחד זה לא מעניין אותו אז בעצם זה לא רק שתי דברים שונים דשתי דברים הפכים. אז לכן יותר לא מובן איך מגיעים לשמחה, למצב של שמחה שאני שמח בחלקו אני מה שיש לי זה טוב לי. אז היום נלמד מאמר של בעל התניה, מאמר לא כל כך מפורסם, שהוא נכתב בספר המאמרים הקצרים של בעל התניה, שהוא אמר אותם בשנים הראשונות. ובעל התניה מלמד אותנו דבר נפלא. הוא מסביר שמה שבעצם שמחה במהותה, בשורשה, היא נמצאת אצל כל נברא שבעולם. זה ב-DNA שלנו. אנחנו רק צריכים ללמוד איך לגלות אותה, איך לחפור אותה בעצמנו, איך לגלות את המכרה הנפלא הזאת, את היהלומים הגדולים האלה של שמחה. ומתחיל בלתניה ושואל שאלה מאוד פשוטה. אנחנו בתפילה מדברים על הרבה מאוד על שמחה. נערות ימחאו כ יחד ההרים ירנינו. ישמחו השמיים ותגארץ. הרבה פעמים שמתחילים להתפלל ולחשוב על פירוש המילים, על מה מדברים? איזה נהרות מוכים כף, איזה הרים מרגדים, איזה שמיים שמחים ואיזה ארץ היא תגלרץ. מבאר בלתניה ואולי קצת נסביר את זה יותר. שמחה זה לא שקורה לי דווקא דבר טוב, שהצלחתי במשהו. אומר האדמור הזקן, שמחה היא לא תגובה לאיזה מקרים ואירועים חיצוניים. שמחה זה המצב הפנימי הטבעי של כל יצור חי. זה בגנים של הנבראים. הרגשה של שמחה. בוא קצת נראה איזה הרגשה הזאת. הרגשה של שמחה זה כאשר הנברא מרגיש שלם. שבן אדם מרגיש שלם עם עצמו. הוא שלם עם עצמו, שלם עם החיים שלו, לא חסר לו שום דבר. אז בואו נחשוב למשל על כל בעל חי בעולם. פרה, כלב, כל הבעלי חיים בעולם, כל הצומח שבעולם וגם כל הדומם אם אפשר לומר. אבל בוא נראה אצל בעלי חיים זה המדרגה הכי הגבוהה לפני האדם. אין לו תוכניות לעתיד, אין לו חרטות על עבר. הוא פשוט נמצא. הוא זורם עם משהו. ולכן לכל בעל חי אין דיכונות, אין טראומות. הוא חי ופועל ועובד ומשקיע. אומר אדמור הזקן, למה? למה לכל בעל חי הוא חי בלי שום מצבי רוח לא טובים? אומר האדמור הזקן, יש לזה סיבה עמוקה מאוד. כל בעל חי שהוא נברא, הקדוש ברוך הוא ברא אותו. הקדוש ברוך הוא ברא אותו לאיזה שליחות מסוימת, לתפקיד מסוים. בלי התפקיד שלו ובלי המטרה שלו ובלי מה שהוא יכול לעזור בבריאת העולם, הוא לא היה נברא. וגם אם אנחנו לפעמים לא מבינים מה הצמח הזה עושה ומה הבעל חי עושה, יש לו מטרה. והיום יש המון דברים בעולם שנו זמן עכשיו לפרט. המון דברים בעולם אפילו בגוף האדם שחשבו שאין לזה שום ערך. שום מטרה ואפילו הוציאו את זה שקדים ופנדיצית היום מצאו שכל דבר כל כך חשוב אז כל בעל חי הוא בעצם צינור הוא מציאות שדרכו זורמת האנרגיה האלוקית שנותנת לו חיים האנרגיה האלוקית שצריכה אותו בשביל התפקיד שלו היא נותנת לו חיים ומכיוון שלכל נברא יש שליחות ומטרה, אז במהות שלו הוא מגיש מחובר עם הנקודה הפנימית שלו. אין לו הרגשות כמו שלנו, אבל הוא שלם עם עצמו מכיוון שהוא מחובר לשליחות שלו. ולכן הוא עושה את זה. כל בעל חי וכל צומח שרואים את ה את ההשגחה הפרטית איך שהוא צומח ושהוא גודל אתה רואה שהוא מכוון לשליחות שלו מכיוון שזה בעצם הסיבה של הקיום שלו הגוף של הבהמה לא חוסם את האנרגיה הזאת הוא פשוט מאפשר לה לזרום האנרגיה הזאת מכוונת אותו מה לעשות ומה לא לעשות מה לאכול ומה לא לאכול. ולכן ברגע שאין לו שום הפרעה חיצונית, סכנה, איזה כאב, המצב הטבעי של הבהמה שלווה ושמחה. אנחנו לא פעם ולא פעמיים רואים בהמות פרות, כל מיני בהמות הולכות, רגוע, נהנות בשמש, שוכבות. יש לו הרגשה שלמות עם מה שהוא צריך. יש לו שלמות עם עצמו. ולכן לבעלי חיים זה לא שהם מרגישים שמחה כמו שאנחנו, אלא הם מחוברים למקור, לחיות האלוקית שבו. ואז הוא מרגיש שלם עם עצמו. האנרגיה זורמת חופשי ללא חסימות. אין לו ספקות כן לעשות או לא לעשות, כן צודק או לא צודק, כן נכון או לא נכון. ולכן אין לו דיפרסיות ואין לו טראומות ואין לו בעיות נפשיות מהסוג הזה. למה? בעלי חיים לא משנים את עצמם, לא יוצרים את עצמם. הם כפי שהשם ברא אותם. הם בלי בחירה חופשית. הם באיזשהו מקום מכשיר שמונהג על ידי הקדוש ברוך הוא. וזה השלמות שהוא מרגיש. זה השמחה שלו. וכמו שאמרנו אין לו רגש של שמחה של בני אדם אבל השמחה הזאת ההרמוניה עם עצמו יש לו אין לו ניגודים והרגשות שמטלטלות אותו לפה ולפה כמו שהאדם זאת אומרת מסביר לנו האדמור הזקן שלווה פנימית ואושר הם בעצם המהות של הנבראים זה לא משהו שהם צריכים ליצור שהם צריכים לקבל ל וזה מה שכתוב עוז וחדבה במקומו מסביר אדמור הזקן כל כך נפלא מה זה מקומו של הדבר מה זה המקום של הנברא המקום הרי זה הדבר שבעצם נותן לנברא את המציאות שלו המקום של הנברא זה התפקיד שלו השליחות שלו המטרה שלו וכשהקדוש ברוך הוא בורא אותי ויש את השליחות ואת התפקיד הערך זה עושה אותי בלי זה לא הייתי קיים זאת אומרת והתפקיד הזה השליחות הזאת שנקרא מקום נותן לנברא שתי דברים יש לו ביטחון הוא מרגיש אני קיים בשביל שליחות מסוימת ויש לו שמחה הוא מרגיש שלמות עם עצמו עוז עוז פנימי ביטחון פנימי וחדבה היא שמחה התרומות הרגשה שלמות הוא כביכול השמחה זה ברירת המחדל שלהם הם לא צריכים לעשות שום דבר זה בגנים שלהם עכשיו בואו רגע נעבור לפני אדם בני אדם זה משהו אחר לגמרי בני אדם אין להם שמחה כזאת מבאר הרי בדבר נפלא כשהקדוש ברוך הוא ברא את אדם הראשון הוא היה מסוג כזה גם לא בדיוק לא ניכנס להבדלים אבל מסוג כזה אבל ברגע שהוא אכל מעץ הדעת מה היה עץ הדעת אנחנו כולנו זוכרים עץ הדעת טוב ורע אז כבר דיברנו כמה פעמים האדם הראשון לפני החטא היה כל כולו טוב מצד עצמו לא היה לו משיכה לרע לחטאים לדברים לא טובים הנחש בא ופיטה אותו זה הרק לו את הארץ שלו אמר לו לאכול עץ הדעת. מה זה עץ הדעת? כמו שאמרנו, עץ הדעת. כתוב טוב ורע. מה זאת אומרת עץ הדעת? טוב ורע. ועץ הדעת, מי שאכל מהעץ הדעת, נכנס בו הערבוב של טוב ורע. ואז הוא צריך דעת להבחין מהטוב ורע. לפני זה הוא לא היה צריך דעת. היה אוטומטי. זה אינסטינקט שלו שזה רע. הנחש אמר לו, אם תאכל מעץ הדעת, המדרגה שלך תהיה יותר גבוהה. תעבוד את הקדוש ברוך הוא כשיש לך יצר הרע שיש לך תבות שיש לך קליפות הלב שלך אז ברגע שהוא אכל נוצה נוצרה לו ההרגשה של אגו של עני של אותו נפש הבהמית אותו יצר הרע שאנחנו מכירים אותו ונתן לו ערבוב פתאום המודעות העצמית שלו התנתקה ממנו הדעת העצמית שלו מי אני שאני חלק אלוקה ממעל ממש התנתק ממנו וזה הפירוש שהוא הרגיש פתאום את עצמו ארום מה זה ארום ברח ממני אני ברחתי מעצמי זה לא אני ולכן הוא הרגיש צורך להלביש בגדים הוא לא הרגיש טוב עם עצמו הוא בורח מעצמו הוא צריך לכסות את מה שהוא באמת מת למה על כבר יש בירה ריבונו של עולם וזה העומק של השאלה שהקדוש ברוך הוא שואל את האדם היקה כולם שואלים מה זה היקה היקה השם יודע בדיוק כל אדם איפה הוא נמצא זה לא היקע של מקום גשמי זה היקה מקום רוחני וי ביסטו איפה אתה אתה המהות שלך איפה אתה הרי אתה בורח ממהש שאתה מהתפקיד שלך, מהשליחות שלך, ממה שאתה באמת. בא אדמור הזקן ואומר, זה הפירוש מה ששלמה המלך אומר, מי יודע רוח בני אדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ. שלמה המלך לבן אדם יש לו שתי כוחות נפש. נפש האלוקית עולה למעלה ונפש הבאמית שיורדת למטה. וזה מה שאנחנו מרגישים אצלנו את השתי קולות האלה. ולפעמים אנחנו לא מודעים מי זה ששולט עלינו, מי זה שמדבר עלינו בתוך תוכנו. זה כן נכון, זה לא נכון, זה כן טוב, זה זה לא טוב, כן נכון לעשות את זה, לא לעשות את זה. מה המחשובות האלה? מאיפה זה בא? אני בן אדם אחד, ריבונו של עולם ושום נברא אין את הספקות האלה, הכל אינסטינקטים, הוא פועל. ולכן אנחנו מרגישים מתח, לא יודעים מה לעשות עם עצמנו. אני כבר לא יודע מי אני. אני כזה בן אדם או כזה בן אדם. אנחנו יכולים להיות מצד אחד לפעמים ממש מלאכים, מוותרים, עושים חסד, עושים דברים נפלאים. שאנשים שאנחנו מתפללים על עצמנו, אני עשיתי את זה, ויטרתי, נתתי צדקה בסכומים לא נורמליים, עשיתי דבר מעל הטבע שלי, ויטרתי לשני, אבל אוי ויזמיר, לפעמים אנחנו יכולים להיות יותר גרועים מבעלי חיים. בעל חי בדרך כלל שהוא אוכל, הוא טורף, רק או שחסר לו אוכל, או שהוא מפחד שהולכים להזיק לו. אנחנו לפעמים בגלל קנאה, תאווה וכל מיני הרגשות שפלות, אנחנו כל כך אגואיסטים. והנשמה שלנו מסכנה, מרגישה שהיא בכלא, אוסרים אותה. היא רוצה כל כך לעשות טוב, כל כך לזרום, כל כך להביא קדושה לעולם. ופתאום הגוף הזה תופס אותה ומניע אותה לכל מיני מקומות. ואנחנו יכולים לפעמים לאבד את השליטה, את הבחירה שלנו, לאד המודעות וההרגשה של מי שאנחנו באמת. וכאן בא הפרדוקס העצום הזה דווקא הנברא הכי נעלה בבריאה, האדם הוא היחידי שמתקשה לחוות שמחה טבעית. למה דווקא לא חסר? לכולם יש, כולם זומים ורק הוא מסובך עם עצמו. מכיוון שזה מה שמייחד אותנו. הבחירה חופשית שלנו, היכולת שלנו ליצור את עצמנו, לבנות את עצמנו. אנחנו יכולים ליצור את השמחה, לא כמו אצל בעל חי שזה טבע אצלו. ולכן אין להם בכלל את ההרגשה של שמחה אמיתית. יש להם את ההרגשה הזאת שהם שלומים עם עצמם. אבל את השמחה לצאת מההגבלות שלנו, לגלות פתאום כוחות עצומים בנו, זה הוא לא יכול. בעל חי חי את הרגע הזה. הוא לא מסוגל לספר לעצמו סיפורים. הוא לא יכול לחשוב אני כישלון, אני חטאתי, אני פשטתי, אני כן בסדר. מה הוא חושב עליי? מה זה מדבר עליי? החיים שלי היו צריכים להיות אחרים. מה יגידו לי? אני לא שווה מספיק. אדם הוא כמה הוא יכול במחשבות שלו להרגיש כל כך רע, להרגיש הרגשות שליליות. הוא יכול משהו שקרה לו לפני שנים רבות שוכב לו על הלב. משהו שקרה במקום רחוק שהוא כבר נשע משם, אין לו קשר. בן אדם הזה כבר יכול להיות שהוא כבר לא בעולם הזה מי שפגע בו ואפילו הוא לא מודע לפעמים מה הטראמו מה מה עוצר אותי בחיים למה למה למה אני מרגיש כל כך סגור למה אני כל כך ביישן למה אני לא מאמין בעצמי למה בעל חי גם מרגיש כאב אבל הוא מרגיש כאב כשהוא נפגע הוא מפחד אז הוא נזהר כשהאריה יהיה היא פוצעת את הזברה. הזברה מרגישה כאב אבל אין לה מחשבות לאותו בעל חי. למה זה קרה לי? מה עשיתי? אני לא ב אין לי מזל אני כן טוב, אני לא טוב, אין לה את זה. יש לה כאב עובר, היא ממשיכה הלאה את החיים. גמרנו, ממשיכים הלאה. האדם הוסיף שכבות שכבות של פרשנות והסברים והרגשות. סיפור שלם נהיה לו. זה בגלל שאני לא טוב, זה בגלל שחטאתי, זה בגלל שהוא כל מיני דברים. ואין לי כבר סיכוי בחיים. אני כבר מיועש מעת. אז עכשיו השאלה מה עושים בפועל? הנקודה שאנחנו צריכים להגיע אליה זה לחזור למקום האמיתי שלנו, לנשמה שלנו ולזכור שאנחנו כל אחד מאיתנו נברא לגלות אור בעולם, לקיים מצוות, לגלות את הקדושה בעולם, לעזור לאנשים להאיר להם את הלב, את הנשמה שלהם. כל מה שיש בכל הכוחות האלה הם בשביל לגלות את האור והקדושה בעולם. מה שזורם דרכי החיות, הנשימה, המחשבה, הרגש, כל זה אנרגיה אלוקית שהיא לא שייכת לי. כל המוח הנפלא שיש לי, כל הרגש הנפלא שיש לי קיבלתי מהקדוש ברוך הוא. ואז זה בעצם כלים להעביר את האנרגיה האלוקית שהיא לא שייכת לי. זה הדרך להפסיק לחשוב מה אני צריך, לחשוב למה צריכים אותי. נתנו לי המון כוחות, ריבונו של עולם ואני צריך לגלות את מה שאני באמת. וברגע שבן אדם יגלה את הנשמה שלו, את השליחות שלו שהוא צינור נפלא, יש לו זכות עצומה, הוא יגלה אוטומטית את השמחה שיש בו במהות שלו, ב-DNA שלו, בנשמה עצמה יהיה שמחה כל הזמן היא קשורה לקדוש ברוך הוא. לא לנסות להוסיף שמחה מבחוץ. אתה יכול להוסיף דברים שמחה בחוץ אבל במחשבה כדי לגלות את השמחה שבך אנחנו צריכים לסלק את מה שחוסם אותנו לגלות מה שאנחנו באמת יש פסוק והיה כנגן המנגן ותהיי עליו יד השם אומר המגיד המנגן הוא צריך להפך לניגון הוא בכלל לא קשור שהוא נמצא פה. מי שנמצא זה הניגון. אני מכיר מן הגנים ולא אחד אמר לי כשהוא נכנס לאקסטז על ההתלהבות שלו והוא מנגן, אומר, אני לא מרגיש בכלל את עצמי. אני מרגיש שהאצבעות שלי הזאת ואני רק בטל. הניגון. אין בכלל מה אני מרגיש. לא כואב לי ולא חם לי ולא קר לי. לי ולא חם לי ולא קר לי. אני כביכול לא אני כביכול לא נמצא. נמצא. הרי אנחנו מכירים מתי בן אדם בריא באמת שהוא לא מרגיש את הרגל. כמה שהרגל יותר בטלה למוח. היד בטל המוח. הוא לא מרגיש את עצמו. כשאנחנו סוכחים ואנחנו עושים איזה תנועות מסוימות. הניגון. אין בכלל מה אני מרגיש. לא כואב אני לא מרגיש בכלל שאני עושה את התנועה הזאת. אני לא חושב על התנועה הזאת. זה ביטוי של רגש מסוים, של מחשבה מסוימת. אנחנו צריכים להרגיש לחיות שאנחנו כלי וצינור של המוזיקה של הקדוש ברוך הוא, שההרגשות שלי והמודעות שלי הם בעצם הכל שיוצא מהשופר הזה שאני צינור להוציא אותם. ולכן זה נפלא לראות שאנשים מנגנים או שמציירים באותו זמן שהוא מצייר זה זה הוא לא נמצא פה הוא חי את הציור לכן כשאני שוכחתי עם אנשים שעושים אה כל מיני אומנות והם חיים מאוד בדרכות ואני אומר לו למה אתה לא מוכר קצת מהתמונות שלך אז מסבר על תשובה אחד שחי פה אצלנו אומר לי אתה תמכור את היד שלך הוא הרגיש שזה חלק ממנו זה לא שהוא מבטא זה הוא מה החזיק את יוסף ריבונו של עולם שרואים את כל ההיסטוריה שלו היה צריך להיות טראומות אחרי טראומות האחים שנו אותו מכרו אותו עמד בניסיון ובגלל זה נכנס לבית סוהר סיפורים שלמים וכשב שבאים האחים מבקשים ממנו תסלח מה סליחה לא אתם שלחתם אותי אלוקים שלחני הוא הרגיש שאני צינור זה בDNA שלו ובשעה שאנחנו נפנים אפילו לא 100% אפילו לא 50% אפילו קצת שאני שלי באמת שאני אני שאני מדבר על זה אני האלוקי שלי זה השליחות שלי זה התפקיד שלי זה המטרה שלי הנשמה היא לא שלי המוח הוא לא שלי העיניים הם לא שלי צבע העיניים הם לא שלי הידיים כל המערכת שיש בי מערכת נשימה מערכת הדם מערכת העיכול מערכת ה כל המערכות הם לא שלי בכלל אני לא יודע אפילו מה מה קורה שמה בפנים שאנחנו אוכלים מישהו יודע יודע מה הולך בפנים, הוא לא יודע בכלל. כל המערכות האלה שפועלות המקור זה רצון האלוקי. הרצון האלוקי מוליך ומעביר את האוכל למקומות שצריך. מוציא את האוכל שלא צריך שישאר אצלנו. ואם אני מודע לזה ואני מתבונן בזה ואני חי בזה ואני מפנים את זה, אני תמיד ארגיש ביטחון. תמיד אני ארגיש שמחה. אני מרגיש את הקשר לקדוש ברוך הוא. אני מגיש את העוצמה שהשם בחר בי שאני אעביר את מה שהוא נתן לי, שאני אעביר את זה, שאני אשתמש זה להעיר את העולם, לקדש את העולם. וכאשר אנחנו נעבוד על עצמנו, נתבונן בזה, נחיה בזה, ננסה להפנים את זה ונגלה בזה פתאום את השמחה הפנימית שיש לנו וזה יש עלינו את כל החיים. אנחנו יודעים את המעלות הגדולות שיש בשמחה. רבי כמה פעמים כבר הזכיר שמחה פורצת גדר כשאדם שמח באמת ולא הכוונה שהוא נהנה מקצת אוכל שמח שמחה עמוקה פנימית הוא פורץ את כל הגבולות הרגילים שלו במצב הרגיל שלו כל אחד מאיתנו חי בתוך איזה מסגרת מסוימת שובנה לעצמו מסגרת של פחדים של מה אני יכול לעשות מה אני לא יכול לעשות מה אנשים יחשבו עליי? מה מתאים לי? מה לא מתאים לי? שמחה פורצת גדר. אדם השמח עושה דברים שבדרך כלל הוא לא היה חולם שהוא יכול לעשות אותם. מגיע למקומות שבדרך כלל הוא לא היה חולם שיש בו את המקומות האלה בנפש. הוא מרגיש פתאום שחרור. הוא זורם כמו צינור שנסתם ופותחים אותו. וואו איזה מים משפחי. השמחה מרימה אותו מעל כל החשבונות הרגילים של החיים ונותנת לו לזוז, לנוע, להתקדם באופן חופשי. הוא מגלה עוצמות שלא היה לו. כמו שאומן שאותו אומן שאני אמרתי עליו בהתחלה שהוא עושה תמונה אז הוא אומר לי לפעמים בסוף אני מסתכל על התמונה וואו כל כך יפה כל כך חי כל כך נושם ואני לא מאמין אני עשיתי את זה מאיפה זה בא לי מאיפה זה בא לי הוא מרגיש את זה מישהוכביכול שמחזיק לו את היד והוא עושה את התמונה שלו. ולכן רואים שגם אנשים לפעמים שנקראים בלשון שלנו סנובים שלא יתחברו ולא ישבו ליד אנשים שלדעתם זה לא לפי כבודם אבל כשהם שמחים רוקדים מחזיקים בידיים עם אנשים שלא היו חולמים להחזיק לו בידיים ולוקחים איתו ורוקדים איתו ביחד הוא לא יחשוב בכלל מי שאותו בן אדם שהוא לא מעיז לשבת אלו פתאום מחבק אותו כמה כמה פעמים אנחנו ראינו אנשים קמצנים לא מסוגלים לתת כסף הוא נהיה חולה שהוא נותן שיהיה שמחה פתאום פס נותן צ'קים ברחבה יותר מזה הרבי אומר ששמחה היא גם מחזקת את הכוחות הגוף והנפש זה מרחיב את הדעת שלנו מרחיב את הלב שלנו מבחינה פיזית גם הרבי אומר כמו שכתוב שמועה הטובה תדשן עצם עוד דבר נפלא שיש אל השמחה שרבי כבר אמר את זה לכמה וכמה אנשים שהתלוננו על שיש להם בעיות שונות ומשונות. רבי אומר שמחה מבטלת דינים. שמחה ממשיכה שפע ברכה. אני לא אשכח את זה. הייתי אצל הרבי בחור ביום כיפור במלחמת יום הכיפורים תשד ואנחנו באים ל770 לבית של הבית כנסת למשרד של הרבי היה שם ורואים היה תמיד שמה מכונית משטרה ורואים המון בחורים עומדים מסביב ומקשיבים עכשיו אני מתקרב מה מה פרצה מלחמה פרצה מלחמה בארץ ישראל והמח שמה וזכה מה הנשיא של מצרים אמר עד שאני אגמור את הסיגריה שלי אמר הוא אמר שמה אנחנו כבר מגיעים עד לתל אביב ומכל הצדדים הגיעו מאיסור ימצדדים הגיעו הפחד עצום ואז פתאום רואים שהרבי בא מהבית שלו לסמסים אז הרב קליין ניגש לרבי ורצה לספר לו את זה ורק שהוא עוד עמד רחוק הרבי עושה לו ככה עם היעד הרבי עושה לו תנועה אני יודע כבר אף אחד לא יודע מאיפה הרבי יודע כנראה הוא נמצא בשמיים ואז הרבי נכנס לאלסמטי ובאו לרבי זקני החסידים רבנים וביקשו מהרבי ברכה ברכה ורבי אומר צריכים להיות בשמחה ורבי מיד אמר יהיה ניצחון יותר גדול ממחמת ששת הימים. ורבי אמר להיות בשמחה. השמחה פורצת את כל הגדרים. ש אמר כתוב השם צילך על יד ימיניך. אומר הבעל שם טוב השם הוא כמו הצל שלך. ורב אמר שיהיהודים שמחים פה הקדוש ברוך הוא שמח למעלה ויש שפע ברכה. אי אפשר לתאר את השמחה שהיה שם. הלב היה דואג מאוד, אבל ניסו לעבוד על זה. והשמחה הייתה התוודות שלמות שהרבי דיבר על שמחה. אדם צריך לחיות ברגע הזה. העצב בדרך כלל שייך לעבר לחרטות, לפצעים, לאכזבות. החרדה שייכת לעתיד פחדים, דאגות, ציפיות תחייה את הרגע הזה. עכשיו השם נתן לי כוחות, נתן לי שכל, נתן לי בריאות, נתן לי לב, נתן לי הרגשות, נתן לי כוחות. מה אני משתמש עם זה? האם אני עושה מזה מצוות? כשאנחנו הולכים לעשות הלכה תפילין שהאישה הולכת להדליק נרות שבת או שהיא עושה חסד זה לא רק לקיים את החוק של הקדוש ברוך הוא אתה מתחבר עם הרצון של הקדוש ברוך הוא אתה מאיר את העולם אתה מרים את הנשמה שלך ומקשר אותה לקדוש ברוך הוא אתה פותח את עצמך לאותו אנרגיה האלוקית שזורמת בכל הבריאה היא זורמת בך ואתה מוריד אותה. לכן אם אנחנו עושים מצווה, כמה חשוב זה לעמוד לפני זה, להתבונן, להתבונן, לסגור עיניים, להתבונן חצי דקה, להיות מודע מה אני עושה, לא הרגל, לא שגרה, אלא מתוך הבנה מה שקורה פה, מה שקורה פה, מי אני בכלל ומה אני כאן מוריד לעולם. אחד הדרכים הנפלאות ביותר לשמחה אמיתית זה לא רק פעולה אחת פעמית שאני שמח ואני רוקד זה כל בוקר אם אני יכול לפני שאני עושה שום דבר שאני אומר את המודה אני רק המודעות הזאת קיבלתי נשמה חדשה ואם השם נתן לי את הנשמה הזאת הוא מאמין בי יש בי שליחות מסוימת וכך לאט לאט לאט לאט זה חודר זה חודר בנו לדבר על זה לספר את זה לילדים שלנו למשפחה שלנו ואז פתאום סוף סוף תראה המחסומים האלה נפתחים אנחנו יודעים שכתוב השמחה מעין תימצא אפשר לקרוא את זה השמחה מעין בלשון סימן שאלה אבל אפשר לומר את זה בסימן קריאה. השמחה, אתה יודע מאיפה באה השמחה? מעין תמצא. מי נקרא עין? הנשמה האלוקית נקרא עין. אנחנו אומרים יש מעין. העולם הוא יש והאחיות האלוקית זה עין. למה עין? אין לנו שום הבנה והשגה בנשמה. אין לנו שום הבנה והשגה בקדוש ברוך הוא. כשאדם רוצה למצוא את השמחה מעין תימצא שם תמצא אותה שם תמצא אותה שם תקבל אותה פעם בא החסיד לרבי שלו ואומר רבי כמה שנים אני צריך לעבוד בכדי להגיע לשמחה אמיתית אומר לו הרבי כמה זמן לוקח לנר להאיר חדר חשוך אומר לו התלמיד, שנייה אחת. אומר לו הרבי, גם שמחה אתה יכול להגיע בשנייה אחת. השאלה היא לא רק כמה זמן לוקח להדליק את הנר. השאלה היא כמה זמן לוקח לנו להבין שיש לנו נר ויש לנו אש ואנחנו צריכים להדליק אותה. זה לוקח זמן. יש שיחה נפלאה של הרבי הרעיץ שאנחנו צריכים לחקוק את זה בנפש שלנו כאן של הרבה אנשים חושבים שזה מושלע לגמרי איך איך מדברים מדברים כאלה אבל בואו תראה איך שהרבי שם את זה יש ספר השיחות בשנת תרצו בשמחת תורה החסיד רב הנדל אני אומר בכי צור את הנקודה. החליט שהוא רוצה להיות חסיד. אז הוא ניגש לאחד החסידים, זיקה, ואומר לו, אני רוצה להיות חסיד. אומר לו אותו חסיד, אוקיי, טוב. אומר לו רב הנדל, אבל אני רוצה לבקש ממך, אל תעשה את זה קשה. אל תעשה את זה קשה. אם זה יהיה יותר מדי קשה, מלא לחצים ועומס, אני לא אוכל להתמודד עם זה. תן לי דרך פשוטה איך נעשים חסיד. אומר לאותו החסיד הזקן, אומר לו, זה מאוד פשוט, זה לא קשה בכלל. אתה רוצה להיות חסיד? אני אתן לך את זה. זה מאוד פשוט. היסוד הראשון של החסידות, אומר אדמור הזקן, אהבת ישראל. אכפת לך מאדם אחר, אתה אוהב יהודי אחר, אכפת לך ממנו. אבל אז הוא המשיך להסביר לו מה זה נקרא אהבת ישראל, שאתה אוהב אותו בגלל שהוא יהודי, שיש לו נשמה, שהוא חלק אלוקה ממעל ממש. עכשיו אני אשאל אותך שאלה. לך עצמך יש נשמה? אומר לו כן אתה יהודי בהחלט. אז אם יש אהבת ישראל וצריכים לאהוב בשני את הנשמה גם אתה צריך לאהוב את עצמך. אנשים שומעים את זה מה? לאהוב את עצמי זה אגו? זה אגואיסט. אבל אנחנו יודעים שכתוב אהבת לראך כמוך. אם אני לא אוהב את עצמי אני לא יכול לאהוב את השני. אז רגע רגע רגע מה הפירוש לאהוב את עצמי? לקחת את הכל לעצמי? לא, זה לא כל כך פשוט אז הוא אומר לו, בכדי לאהוב את עצמך אתה צריך לפני זה לגרש את הגוי אשר בקרבך, שתוכל להרגיש לחוות אהבה עצמית אמיתית. מה הפירוש לגרש את הגוי? ואיך זה דווקא הפך את אותו רב הנד לחוסיד? אז בוא נראה מה הפירוש אני אוהב את עצמי. מה בדיוק אני אוהב? את החליפה שלי, את החשבון הבנק שלי, את המכונית שלי, מה אני אוהב? את הכבוד שלי, שאנשים מסתכלים עליי, שמכבדים אותי. אני אוהב את ה את השור הזה הגדול שאני עושה. אהבה עצמית ואמיתית באמת היא התחלה והסוף והאמצע של אהבת ישראל. תעריך את עצמך מי שאתה באמת. לא את הדברים החיצוניים שהיום יש שמחר אין. לא את הדברים החיצוניים שיש להם זמן שהם גבוליים תמיד שמשתנים כל הזמן מי אתה באמת ריבונו של עולם מי אתה באמת שנחשוב נסגור את העיניים מי אני באמת לא הבגדים שלי ולא האוכל שלי ולא הבית שלי ולא המשפחה שלי אני חלק אלוקם עלמש זה האני באמת אני הגילוי האלוקות בעולם אני הצנו של הקדוש ברוך הוא להמשיך בו קדושה הנשמה יותר קדושה מספר תורה. אם אני נמצא במקום שיש חלילה שריפה ואני יכול או להציל ספר תורה או להציל יהודי. אני מציל את היהודי. אני השליח של הקדוש ברוך הוא. ואנחנו כולנו יודעים את הכלל ששלוחו של אדם כמותו. אם אני שליח שלו יש לי חלק ממנו. אבל בכדי להרגיש את זה אני צריך להתבונן ואני צריך להיות מודע שהנפש הבאמית היא נקראת קליפה היא חיצוניות זה לא אני כל המציאות של הנפש הבאמית שיש לי את האגו שלי את ה את כל התאוות האלה זה בשביל שאני אגלה את הנפש האלוקית שלי אני צריך לעקור את כל המחשבות שאני בן אדם לא טוב שאני פגום שאני חוטא, שאני לא מוצלח, שחיים שלי זה רק טרגדיה אחת גדולה. אני צריך לכוון את המחשבות שלי על האני האמיתי שלי. זה סוד של האהבה העצמית. אני שליח, אני שגריר של הקדוש ברוך הוא בעולם. ושגריר יודע שהוא כאן הנציג של המדינה שהוא נשלח והוא שייך לחוקים של ה מי ששלח אותו לא לחוקים של המדינה שהוא שם הבית שהשגריר חי לא שייך לאותו מדינה זה שייך לבעלים שלו וכמו שהרבי היה אומר התפקיד של השליח או של השליחה ללמד שכל אחד הוא שליח. אבל אם אני רוצה ללמד שכל אחד שליח, אם אני רוצה לחנך את הילדים שלי, את המשפחה שלי, אם אני רוצה להשפיע עלנשים אחרים לעשות מצוות להעיר את העולם, אני חייב קודם להחדיר את זה אצלי. ובאותו זמן שאני עובד להחדיר את זה עצמי, כבר תתחיל להעביר את זה לאנשים אחרים. אל תחכה עד שאתה תהיה מושלם. אל תחכה שאתה תהיה קומפט. איך שאמר, איך כותב בחובת הלבבות בקדמה שלו, צריך זהירות ממידת הזהירות. לפעמים בגלל הזהירות אני עוד לא ואני לא ואני לא אני לא עושה שום דבר. צריך מאוד להיזהר מהתכונה הזאת ולהיות שמח שאני יהודי וברגע שחוסמים את השופר או את הכלי נגינה הכל לא יוצא זה מה שעצבות עושה לנו כל ה כל הטרגדיות שיש לנו לנקות את השופר שמחה תתבונן על החלק אלוקי ולא תברח לתאוות לכעסים, לקנאה, לכל מיני דברים שבאים לנו כשיש חלל שאני לא מרגיש מי שאני באמת. עצם זה שבן אדם מודע, שהוא מחפש את הנשמה שלו, הוא עובד ומשקיע, זה כבר התחברות. אתה כבר יש לך קשר. ברגע שאתה מודע שאתה צריך לעבוד על זה, אתה עוד לא מגיע שמה, אבל אתה מתחיל לחפש. יגעת ומצאת טעמים. זה עצמו שאתה פתאום מחליט לעצמך, אני הולך להתחבר לנשמה שלי. אני הולך לאהוב אהבת ישראל את עצמי. כמו שאמרנו, כמו שאמרנו, ך ואהבת לרך כמוך. כמו שאתה אוהב את עצמך, ככה אתה אוהב את השני. אם אתה אוהב בעצמך רק את הבגדים שלך, ככה אתה אוהב את השני. אבל אם רק אם אתה אוהב את עצמך באמת הנשמה, אז תוכל לאהוב את הנשמה של השני. עצם זה שאני הולך לחפש את זה, אני אני מרגיש שזה חשוב. אני מרגיש שזה החיים שלי. זה צורר זה צריך לעורר בנו שמחה אמיתית. אנחנו בדרך. אנחנו כבר שמחים על העתיד. אנחנו כבר הדרך. יש סיפור מרגש מאוד. ארבע ימים לפני שבת שירה תשד, זה היה ביום טבט. הגיע לארץ ישראל רבי גדול, הצדיק רבי אהרון רוקח מבלז. זה היה אחרי שואה נוראה. הרבי היה נראה ממש שהוא לא בן אדם. היה רזה רזה רזה. הוא איבד במחנות ההשמדה את אשתו, בניו ובנותיו. הוא איבד עשרות אלפי חסידים והוא עלה לארץ הקודש רק עם אח שלו. ואז אמרו שבכל חסידות בלז נוטרו שני חסידים, הרבי ואח שלו. הוא היה מאוד חלש. ממש ראו את העצמות שלו. הוא שקל קרוב ל-40 קילו. הוא לא היה מסוגל כמעט לאכול. ולאט לאט לאט הוא התחיל קצת קצת לאכול. עברו ארבע ימים והגיעה שבת בשלח. שבת בשלח. אנחנו יודעים שזה שבת שירה. הקהל בבית כנסת הגיע לשירת אז ישיר והיה להם מנהג כזה להשיר כולם ביחד את אז ישיר אבל הם רואים את הרבי שהוא ממש גידים ועצמות שבור לגמרי המשפחה שלו החסידים שלו זה היה הסמל הפך של שירה איך נוכל להשיר אז ישיר משה זה איך נוכל לרקוד כשארים את זה? בזמן שבת הכנסת חיללו אותם, הרסו אותם, ספרי תורה עלו באש. איך אפשר להשאיר על יד אדם שראה את אשתו וילדיו נרצחים? אבל הרבי שראה שיש להם ספקות, הסתובב ואמר, "אני מבקש שתשאירו, תסמרו. תמשיכו. היה להם לא קל בהתחלה. התחילו בשקט אבל הוא אמר רסה עם היד תמשיכו, תמשיכו יותר. ושרו כמו שהיה. לאחרי התפילה באים אליו החסידים ואומרים לו, "רבי, איך אתה יכול לעשות את זה? איך אתה יכול לשיר איתנו ביחד?" אז הוא אומר להם השירה מתחילה במילים אז ישיר משה והגמרא שואלת כבר מה זה אז ישיר צריך להיות אז שר משה אומר הרבי משה רבנו עמד על יד ים סוף היה קריאת ים סוף אבל משה רבנו היה אוהב ישראל עצום מצד אחד הוא ראה ניסים ונפלאות אבל מצד שני הוא עוד לא נרגע מהצרות הנוראות שהיו במצרים. הוא עוד לא נרגע מהשאלה הגדולה שהוא שאל את הקדוש ברוך הוא. למה ראות על העם הזה? הוא ראה את הצרות. איך ששחטו אותם? איך שלקחו ילדים קטנים ושמו אותם בפירמידות אם הם לא הספיקו לבנות מספיק. אנחנו יודעים וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים רק חמישית 80% נשארו שמה איך איך אפשר להשיר אז הוא אמר לעצמו משה רבנו שאר למה אז ישיר משה משה התכוון לעתיד אומרת הגמרא מכאן לתחיית המתים מן התורה משה רבנו שר מכון שהוא ידע שהנס הזה של קריאת ים סוף זה פתח לגאולה העתידית עכשיו מתחילים לבנות את עם ישראל עכשיו מתחילים ליצור את הניסים שיהיה בתחיית המתים עכשיו מתחילים את הפריחה של עם ישראל כמו שאנחנו רואים את זה עד היום וזה זה הסיבה היחידה שבן אדם יכול להשיר בזמן כזה בגלל מה שאני בונה, בגלל האמונה שהמצב העכשוי הוא זמני ועוד נזכה לשמחה אמיתית. אנחנו לא שרים על עכשיו, שרים על העתיד. היה אחד מהאדמורים, רב שמחיבי מפשיסחה. הוא אמר, כתוב בפסוק ישמח לב מבקש השם. בשעה שבן אדם מבקש איזה דבר, בזמן החיפוש הוא תמיד עצוב, עגמת נפש. כשהוא מוצא את העבדה אז הוא שמח. אבל עם ישראל שמבקשה השם הם שמחים כבר עכשיו שמתחילים לחפש את השם. עצם החיפוש זה עבודת השם. עצם זה חיפוש השם. לכן ברגע שאנחנו נהיה מודעים לחפש את הנשמה שלנו, להתחבר איתה, להרגיש אותה, זה כבר כבר כבר השמחה הגדולה. אנחנו כבר על הכיוון. למה דווקא בפורים יש את השמחה הגדולה הזאת? מכיוון שבפורים לכל עם ישראל היה גילוי של הנשמה. יהיו לעם ישראל המון ניסים. עוד לא היה כזה מצב שכל עם ישראל ועל כל עם ישראל בלי יוצא מן הכלל היה גילוי הנשמה פסח אמרנו עכשיו 20% יצאו רק וכל הניסים היה חלק פורים היה לכולם מה ואיפה אתה רואה שזה היה לכולם ואיפה אתה רואה שזה היה גילוי של הנשמה אומר בלתניה דבר נפלא על מה הייתה הגזירה? להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים מנהר ועד זקן. אומר על תרבי שכתוב הגזירה הייתה על להשמיד ולהרוב ל את כל היהודים. אם היה יהודי שאמר לגויים אני מתבולל, אני כבר לא נשאר בחק היהדות. יהודי בא מלשון שהוא מודה בקדוש ברוך הוא וכופר בעבודה זרה. אני בא איתכם. אפילו אם הוא היה אומר את זה כבר הוא היה ניצל. ולא היו עושים להם כלום. הגזרה הייתה רק על היהודים. ואומר אדמור הזקן ולא עלה על דעתן של אף אחד מעם ישראל מחשבת חוץ. מחשבה חס ושלום לצאת מעם ישראל. המסירות נפש שלהם הייתה אומר לא רק שלא כפרו בעבודה זרה אלא הלכו לקיים תורה מצוות במסירות נפש. הקילו קהילות ברבים שהיה אסור להם ולמדו תורה במסירות נפש. איך זה קרה להם? מי נתן להם כוחות כאלה? גילוי של עצם הנשמה, גילוי של החלק אלוקי מעל ממש. אז דווקא בפורים השמחה הזאת עד לא ידע פורים אנחנו יכולים להגיע לנקודה הפנימית של הנשמה שלנו. אף ודים אם בין כל היהודים שהיו אז ריבונו של עולם איך זה אין אנשים שהיו פחות צדיקים יותר צדיקים אבל כשהנשמה מתגלת אצל כולם שווים שהשם יתן לנו שנזכה לעשות את חג פורים השנה בירושלים בבית המקדש עם משיח צדקאים ‏Yeah.