כורך ענינו בהלכה ובעבודת ה' על פי ביאורי הרבי בהגדה של פסח , הרב אשר פרקש שנת תשפ"ו

מטרה בעצם של השיעור הזה עכשיו חוץ מלבור את העניין שדבר ללמוד משהו בניוני הפסח יש כמה מטרות מוספות א' אחד הבחורים שאל אותי אמרתי בלא יודע מתי בחברנגן או באיזשהו הזדמנות לא זוכר מתי זה היה בדיוק לימים האחרונים שבגודל של פיסח של הרבי יש ערי גיינס הרבי בקיצור הרבי כות שיש גינס לומדים כ מה שצריך אז אפשר למצוא שמה עניינים נפלאים ביותר הגיע אליי בחור במשך השבוע ואמר לי שהוא התחיל ללמוד תעגוד עם הרי ביעורים של הרבי הוא לא הוא לא רואה גוינס הוא לא רגענס ככה זה רבי אומר בד ככה פירוש הוא לא ראה כאן איזה גאיזם נו אז אה אז שהבחור הזה כבר הנסע אז אה לפחות לחברים שנשארו פה אז אכל לדבר על העניין וגם כן עוד עניין עוד עניין זה גם כן זה פסח בליל הסדר פרט לשים כל מיני עניון כל מיני אנגס כל מיני דברים מכיוון שזה רק עומד בשנה או כחוץ לא שות בשנה אז א אנשים לא מתעמקים זה הולכים עושים הכל הולכים את הגודל מסתכלים בגודל ועושים מה שכתוב כן בוא לזה אבל לא מתבוננים בעומק העניין כן כתוב בגודל של פסח של הרבי שצריכים להסתכל באגוד רבי מביא בהתחלת האגודל הרבי מביא שבפסח צריכים להסתכל כל דבר באגוד כדי לדעת מה עושים היה סיפור עם המשפחה ביס הרב שאחד עשה שמה טעות ואמרו לו שפסח צריכים להסתכל באגודל אז ממילא יש כאלה שלוקחים את זה כפשוט לא צריכים ללמוד שום דבר לפני פסח יגיע פסח מסתכלים באגודל מנסה מה שכתוב כאן כאן מצא מורה ככה רויס כאן זה נכון וכמובן ככה לא צריך להיות צריך גם כהתעמק ולדעת ולדעת למה עושים את זה ודאי בפרט אצל חוסיף יודעים שהעניין של סדר של פסח זה לא רק עניין של נגלה עניין של אלוכת אלא יש בזה גם כן עומק כתוב בגודל של פסח הוא כותב גם כן שמה שהפילין כרבי אמר בשם הרבי רשע שבליל פיסח שפתוחים כל השיעורים ואז יכולים לפול דנצורז וצריכים לבקש להיות המנץ' על כל השנה זאת אומרת שבמיד של ליל הסדר מובן שגם בפרוט ההנוגה של ליל הסדר חוץ מהעניינים על פי נגלה יש בכל אחד מהדברים גם כמיונים היו במרומי שלילו ולכן אנחנו נדבר היום על מה שזה סוגיה נסביר את זה על פי ניגלה ואחרי זה נראה גם כן אם יש זמן להסביר את העניין עלי חסידס לראות את האיך שחסידס נותן לכל דבר את העמק את עמק העניין והקדומה סתם בקר של הגאי של הגודל של פסח לפני שנכנסים לסוגיה שאנחנו נדבר שתי סיפורים סיפור אחד היה עם יהודי שגה בארץ ישראל שקראו לו הרב רב של יסב זמן יסב שלימן יסב לא יודע הרב זמן הרב זמן היה הרב מאוד גדול באחוסי הוא היה גן צום הוא הגור הקודם הוא היה בזמן של אה תו מנולדות בזמן הפייסב הוא היה מזיקני החסידים א כבר בהתחלת הזיר של הרבי כבר היה מזיקני החסידים והוא היה מאוד מקושר לרבי אז הוא היה ידוע גם בכלל לישראל הוא לא היה רק גהן של חבד הוא היה גהן עולמי הוא היה הוא כתב הרבה ספרים הוא הזה העורך של אנציקלופדיה תלמודיס כן אנציקלופדת תלמודיס זה ספר כללי שכל עם ישראל משתמשים עם זה הוא היה עד שהוא נפטר הוא היה העורך של האנצילופדיה הכל פונים כשיצא הגודש של פסח של הרבי בשנת הסטופו אז הרבי שלח את הגודל זוי הרב זבי מתפעל מאוד מהגינה של הגוד הוא אפילו כתב כתב מאמר מיוחד בעיתונים שיצא אז בארץ ישראל הוא כתב מאמר מיוחד על הגודל של הרבי מר שיש אלפי ספרים על הגודי הרי לגוד יוצאים כל שנה אתם לא יודעים אבל אם תלכו בארץ ישראל או באמריקה בחנויות הספרים ארב פסח תראו יש מות או אפילו אלפים של ספורים פירוש מלאגות אז זו רב זן כתב כתבה אומר שמכל החיבורים שיש על הגודל אז הגודה הזאת אומרים של הרבי זה משהו שיוצא מן הכלל מוד פל מה של הרבי צו היה רב זבין היה לו ויכוח עם הרבי הלכ קטע כאן מהגודל ונגיע לשני תבשילים הרבי כותב כאן בגודל נגיע לזה ששמים ביצו ושמים א זה אין לכם את זה בדף שלכם רק שצא לכם את הסיפור כן שהרבי כותב למדתם את זה אתמול בעזיר שנוב כן הרבי כותב וניגיע למה ששמים שמה אזרויצה אז אז הרבי כותב שכשיו למה שמים בזה זרויה וביצה במינים זרויה בצד אחד ביצה בצד שני צריך להיות שתי תבשילים אחד לפסח ואחד לחגיג כן והרבי מביא פה כן ואחרי זה מביא שהביצה זה מלוש בוא בוא ביה ביה זה מלשון רצון שהשם רצה לגול אותנו יש כאלה שאומרים שלוקחים את הביצה משום הוילוס והרב אומר שלא יכולים להגיד שזה משום הוילוס למה למה לא? כן כתוב בהרבה ספרים כן שהביצים משום הבי אז למה לא לוקחים את הביצה הרבי אומר לו שלא יכולים להגיד שהביצה לוקחים בשביל זה הביצורים קצת למה דמוכח במשנה ובירושלמי וגם בזמן בסיס מקדוש או לאכים שני תבשילים כי מהמשנה בפסוחים דר זה ירושלו ממש שהשני תבשילים לא היה רק אחרי החום עניין של הביס היו עושים את זה גם בזמן בסיס המקדוש ואוז לא יוס זה בזמן המקדוש גם היו לוקחים שתי תבשילים ושמה לא היה זכום זכל על הביס אז לא יכולים להגיד שהטעם של הביץ זה משום הוילוס אתם יודעים שהביילים אוכלים ביצים כשחוזרים מהלוואי כביצה זה מה שאוכלים זה עניין של הוילוס כי הביצה זה הגול כמו שהחיים זה גם החיזר הגמרא אומרת זה העניין שב הם אוכלים ביצים אז הרבי אומר שזה לא הטעם למה שמים את הביצה בגלל הילוס על החום כי גם בזמן ביס מקדוש היו שני תפשינים ומילא לא יכול להיות שהביץ היה לו כזמה בסדר שלא היה וילוס א אלא מה תגיד שעד החובם היו שמים במקום ביצה היו שמים משהו אחר במקום הביצה היו משתמשים מתבשיל אחר אז הרבי כותב נצטרך ל שמי שון אם לא ככו מנחזרך החגיג וכך הפכו משינו מנגרה אם ככה צריכים להגיד שהיו מאות שנים שלא אכלו לא היו שמים ביצה היו שמים תבשיל אחר אחרי החו משינוך מתבשיל הזה לביצה וזה שחש גדול ולכן הרבי שולל את המנהג הזה בקיצר הרב זבי הבנתם זה הגודל זה כתוב בגודל של הרבי הגיע הרב זן כתב לרבי מכתב חריף ביותר הוא אומר לרבי שאין כזה דבר מה הרבי אומר שמוכח במשנה שבזמן ביסמקדוש היו לוקחים שני תבשילים סתכל במשנה אין כזה משנה ושום משנה לא מוכרח שהיו אוכלים שתי תבשילים בזמן בסיס המקדוש כל הסיפור של שני תבשילים זה היה אחר כך זה נהיה בזמן הבזמן ה בזמן ה בזמן החום כן קיצור הוא כבר הרב מאוד חרים שאין איזה מקור ככה הוא היה לפני הניסיוזה אתם מבינים אז היה לו קצת בריקה כמו שאומרים נו איפה זה המשנה של התש >> אהסב אה >> כן אז אומר כאן המשנה הביאו אלפו מצה חזרס חרויסס שני תבשילים כן אתם שומעים ובמקדוש היו מביאים לפה גופן של פסח המשנה מפורש הפוך ממה שהרבי אומר המשנה כתוב שהיו לו מביאים שני תבשילים ואחרי זה כתוב הוא במקדוש היו מביאים לפגור של פסח בזמן המק מקדוש היה הגוף של פס אז מרו במשנה שבזמן ש שמתי התחיל המנהג של שני תבשילים אחרי החום בזמן בסמקדוש אז לא היה שתי תבשילים במקום זה היה גופ של פסח פה של משטל איך הרבי כתב כזה דבר הוא היה בטוח שזה טוספו גנץ בלאגן אבל הרבי בנה על זה ביטן שלם הרבי בגלל שהוא כותב שממיש למשמע שבזמן המקדש גם היו אוכלים שני תבשי שנים בגלל הרבי שולל את הפירוש של כל המפורשים שאומרים שהביצה שמים זכר לחום זכילוס הרב מבטל רק למישנה אבל המשנה מפורש בקיצר המיסה הרבי ענה לו מכתב נפלא מכתב ארוך והרבי הרא לו איך שבמשל זה כן כתוב והרבי הסביר לו שבהפשט במקדוש שהיו מביאים זה לא הכוונה שלפני זה הוא דיבר בזמן חו אלא לפני זה דיבר גם בזמן הביס אבל הוא דיבר בכל העולם חוץ מבס המקדש גם בזמן הבסיס היו אלו שעלו לרגל ועשו קסח בירושלים אבל היו הרבה יהודים והרבי כותב לו אפילו אפשר להגיד רוב יהודים שמאות שנים לא היו עולים לא ירושלים לעשות לעשות טס לא תמיד היו לא כולם היונים לרגל אלו שלא היה להם א היו כאלה שלהם שיתח בארץ ישראל שהיו גרים בחוץ לארץ זמן ביד שיני אז רוב היהודים גרו בבובל כמו רב יהודה בן בסירו כל הסיפור שמה בפסוחים בהתחלה אז בקיצר גם בזמן הבית לא היה כל הסיפור של ה של ה של ה של ה לא היה לכולם לא היה לכולם קום פסח וממילא כשהמשנה אומרת שני תבשילי מדבר גם בזמן הבית ובמקדוש הכוונה במקדוש זה במוקדוש ירושלים ששמה היו עושים קפסח שם עם גוף של פסח אז ממילא הרבי כמובן מסביר את זה באריכות אני רק רוצה להראות לכם מה זאת אומרת גיינס כן רב זה מכתב ארוח אתם יכולים לראות את זה מודפס ביסוףסגודל כן גוינס הרבי כותב בפשטוס כזה מילה ובהמשנה משמע שגם בזמן הביס היו אוכלים אתה מסתכל במשנה זה נראה הפוך כל המפורשים אומרים הפוך כל המפורשים אומרים שהביץ הזה ומגיע הרבי ומראה שכל העניין לא מתחיל בהתחלה כל הסיפור סתם אז זה והרבי לא עשה מזה פלפל לא עשה מזה שום דבר הוא כותב את זה בפשיטס כזאת יהיה מוכח במשנה שגם בזמן הבית זה שני דפשים וממילא לא יכולים להגיד שהביץ הזה להבית זה זה סתם דוגמה כדי להראות מה זאת אומרת גנז אמרתי לכם שנעצי שתי סיפורים בוכה לנו זמן לדבר על כל אבל בקיצור אני אספר לכם את הסיפור השני כי זה גם חסידת שקשור עם הגודל וזה על נקודה שנייה שלמדתם גם כן מר בסדר הלוכה מהר מה שהרבי מביא כאן באגוד בהתחלת הגוד הרבי מביא בנגיע להמצינים כן רבי מביא פה בנגיע למצ שמים שלוש מצס ועל המצמים מה שש א מינים רויה ביצו חמור חרויסספס וחזרס כן אז הרבי מביא פה סיפור איפה זה נו שהמץס או יסדר אז הרבי מביא פה ששיחה מפריזי כרבי מתוב צדק חס שהסדר אצלנו זה יה אה לישראל לוי כהן בכלל או המצס רואים לקילים למדתם את זה הגעתם לקטע הזה לא היום המצז רואים לקיילים ומה שמניחים על המציר האירס נמצאים בתוך הכלים ולכן המצריכים להיזהר שיהיו מצס כפופו אצלנו מנוהגים שב מחפשים מצסיס כאלה שלא יהיו שהמצאסיס יהיו ככה קצת מורמים כלפי מעלה שמים את המצ מאוד חשוב מה זה יהיה כמו כלי כי זה צריך להיות כלים וסכיבור כלי אומיתי כן והרבי כותב הלאה שלפי הבי הזה שהרבי רשב אמר לקר בשם הרבי רשב שהמצס הם קינים והמינים הם אירס אפשר לתרץ מה ששאלו הרבה את השאלה כל הרבה מפורש משאלים למה שמים את המינים על גבי המצא שם על גבי והקילים אתם לא יודעים איזה בלאגן היה מהסיפור הזה היה יהודי בירושלים קראו לו רבי שעוש זלק מרגולס והוא היה מקובל מאוד גדול וכנוי גדול גם כן ביחד עם זה לא היה חבר טוב של חבד הגופו כשהגיע לידו הגודל של הרבי הוא כתב סתם מאוד חריף לרב גריגלד שהרבי זה הפך כל מה שהרבי כותב פה בגודל זה הפך כל מטס קבולה זה קבולה כתוב בכל מקום זה מובסידס שהמצ מצויין ג מצו מבינדס זה ג מויחין כן והשישו מינים זה השישו מידס כן לכן יש שישומי שצורכים ככה קו ימין קו שמאל קו מצוי שזה העניין של המידס כן כנגד השישו מידס והקערה זה מלכוס כל הכל כל הכל כל ה הקערה של אל הסידר אז המצוי כן והמינים זה מידס מה למדנו בעב השבוע שמיכין זה אוירס ומידס זה כלי הפוך ממה שהרבי כותב פה בגודל הרבי כותב פה בגודל שהמצם כלים מצס מיכין הם כלים והמינים שהם מידס הם אירס על פי זה הפך כל הכל מה שכתוב וכסה כן כאן הוא כותב שמץ זה כלים והמינים זה ארס על פי קבול פספ ואז נהיה המכתב הידוע ארוך שהרבי מראה לו שהוא לא יודע יהיה לו יד בשם מקבולת הרבי מבטל את כל השאלה ואז יש את הסיפור הידוע שהרבי כתב לו שהרבי רשב היה מקובל ידע גם כן קבולה כמו שהוא יודע וגם אלטרבי ידע קבולה וגם זה ידע כבול סיפור סיפרתי לכם פעם חברים פה נראה לי שהו רב קדו לאמן >> הגריגל כתב את כל העניין כתב ש רבי דיבר מהצילוס יותר מאריזל והרבי רשע דיבר לפני הצמצום אז בכלל אתה הם ידעו קבולה מה אתה הולך להגיד וזה ואחרי זה מראה לו גם על פי קבולה שזה נוטים גם כן על פי קבולה להגיד כמו שכתוב פה סתם אני מספר לכם את זה כדי לראות שעל כל פרט ואגוד יש ריים גם מניג וגם אז עכשיו ניכנס לעניין שלנו כואבת כן טוב מה אנחנו עושים בלילה הסדר בלילה הסדר אנחנו עושים כן כל אחד עושה את זה אנחנו אנחנו לוקחים דבר ראשון עושים שן אחרי אחרי הגודל אחרי הכל כולם ורעבים וכבר מחכים לרגע הזה עושים כל סוף כל סוף נטילת ידיים ואתה כבר רוצה לאכול את הסעודה לא רגע קודם כל צריכים לקחת מצס ואז אוכלים שתי כזה של מצס כן עושים את זה עושים את זה בבס חבד זה בכלל זה קשה להבין אנשים כבר משתגעים אבל ככה זהזה זה הסדר זה ככה לב הסדר אתה לוקח דבר ראשון אתה לוקח מץ ואתה אומר ברוך המצל מנורת אכילת מצו את המצר כך אנחנו לוקחים כדאי של מורר וטובלים את המורר בחריס ואומרים על אכילת מור כך נו זהו כבר גמרנו רוצים כבר ללכת לאכול טוב רגע אחת עכשיו אתה צריך לקחת עוד חתיכות של מצה ועוד חתיכה של מורר כזיס מצה כז מורר כן צריך להיות שתי כזיסים זאת אומרת כזייס של מ וכזייס של מורר זה לא יש כאלה שעושים טעות חושבים ששמים כבר אין להם כוח לאכול יותר מהמור וזה מכניסים עלי אחד של מורר עם המצפיק לא צריך להיות כזי שלם של מורר ועוד כזי שלם של מצ ככה גם צריך את זה שהגזי עושה פלפול שלם מזה כן מוכיח כמה מקומות כן צריך לדעת ככזי שמ על הכילמ זה לא גנר קיצר לא ניכנס עכשיו לפגל הזה זה כי זה לא מה שאנחנו רוצים לד אז ממילא אוכלים עדיין קוירך כן מהצל מה אתה סנדוויץ' ורק אחרי זה אתה יכול רגע כשאכלים את הסנדוויץ' הזה הכוירך אז אומר כאן אל תראה ובהגודל שלנו כתוב שלוקחים את המצם זה לוקחים חזרסורר כשיר כזייס זה מה שאמרתי לכם שגם החזר כשיר כזיס זה העניין הזה אבל לא ניכנס לזה עכשיו בכריסס ואחרי אחרי זה לוקחים אותם ביחד בלך קריכה זה מה אנחנו אומרים כינוסו הילל בזמן שבסמקדוש אויוקיו אויוקך פסח מצו מור ואוכל ויחד ככה היה עושה הלל הוא היה ממסמיד שיוקיום הוא היה לוקח את הפסח מצו מורך אוכל את זה ביחד משנאמר על מצמר כלו ואיךם ביחד הוא מוסיף פה הוא בהסיבה בסידו של הרבה לא היה כתוב הסיבה והוסיפו פה כי כתוב גם בשולחן ערוך צמח צדק הוסיף את זה זאת אומרת שחייב רגן הסיבה טוב הכל נראה יפה הכל נראה חלק הכל נראה בסדר אבל כאן יש בלאגן שלם מה העניין של קורחו בשמה צריכים את זה למה לא מספיק שאכלתי מצה קיימתי מצוס אכילת מצה אכלתי מורר קיימתי מצחילת מורר מה לא בסדר עם זה שאני צריך עכשיו לעשות משהו של הילל בגלל שהילל התחשק לו לאכול את באופן כזה גם אני צריך בכל תקח כמובן שיש בזה עניין חשוב מה המטרה של כועיר שמה עושים את בכלל גם כן י אומרים פה מה אנחנו אומרים אומרים כן אוסו הלל בזמן שבסמקדשו יקר אתם יודעים אני לא יודע אתם כן יודעים אתם לא יודעים אבל ברוב הגודש כתוב נוסח אחר ברוב הגוד כתוב זכר למקדוש כהלל א תראה והוציא את המילים האלה תסתכלו תקראו הגוד לא חבד הנוסח שאומרים לוקחים את התנט של המור עם ה עם המצב ואומרים זכר למקדוש כהילל ואחרי זה אומרים כןסל למה אל תראה והוציא את הנוסעזר אחרי זה יש כאן עוד בעיה שאנחנו אומרים פסח מצו מור אומר הילל היה קורך פסח מצו מורה מי מדבר פה על הפסח הרי אין כאן קום פסח אנחנו לא אוכלים קום פסח אלא מה הילל היה בזמן בסמקדוש אז הלל היה אוכל קום פסח הילל היה אוכל קום פסח אבל אנחנו לא אוכלים קום פסח למה אנחנו אומרים יוקר פסח מעצומור? בסדר, מספרים שהילל היה עושה את זה, אבל הבעיה היא שאנחנו אומרים כינוסו הילל מה זה כינוסל פשטוס מה פירוש כנוס שאני עושה אותו דבר עשה הילד לא אני אוכל מצו מורר והילל היה אוכל פסח מעצומור אני משקר וכך כותבים כמה וכמהפוסקים שאסור להגיד ככה נראה כשקר כן כותבים שבשולחן ערוך המחבר לא כותב את זה הבח כתוב להגיד רק זכר למקדש קהילה זאת אומרת לפי הבסיוס הנוסח שאומרים זה רק זה מקדש קילה בכלל לא אומרים את כל הנוסח כנוס למה כי זה לא נכון דקה אנחנו לא עושים מה שהיאל אמר יש כאלה שהם עשו נוסח אחר אומרים כן אוסו הלל בזמן שקיום קורך מצו מורך לא אומרים בכלל פסח לא אומרים בכלל פסח אומרים כרך מצו מורך אז זה בסדר ככה אני עושה גם כן כן אנחנו יש עושים רק מצומורר ואז אין שקר אבל רגע מה עשה הילה שאלה היא הפוכה כן הילל אכל במקום פסח או לא אכל במקום פסח ואז אנחנו מגיעים לגימורה כולם למדו את הגמורה היום היה לכם זמן קזבור קח את הגמור מה כתוב בגמור רגע לפני שהולכים לגמור יש עוד קושיה אתם רוצים לגמור השאלות בנוסח הגוד כן או עוד כות עוד קושיה פשוטה כמו שנאמר על מציס מרורים יכלו הפוסק על מצמררים יכלו זה לא פסוק בפסח פסח זה פוסק שנאמר בפרשת של בעל לא יסור על פסח ש זה לא הפוס פוסק אחד לגמרי כן >> איך >> ישנם שני פסוקים נכון טוב מאוד יפה ישנם שני פסוקים בוא נראה איפה כאן איזה חיטה חומש או משהו כזה ש לראות בפנים אה אנחנו פה איפה עובדים? הנה בפרשת בוי שזה הפסוקים שמדובר בקשר לכל פסח כתוב ואוכלו את הבוסו בלילו הזה אצלי איש על מצויס ומרוירים לא לא כתוב כתוב ואוכלוס הבוסו בלילה הזה אצלי איש תקשיבו טוב כי כל מילה כאן מדויק אוכלוס הבוס בלילו הזה אצלי איש ומה צו על מרוים יכלו זה הלשון של הפוס ומצויס על מרוירים יכלו איך כתוב אצלנו בהגודל על מצויס ומרו כלוה זה לא הפוסק הזה כאן כתוב מצויס על מרוכלו א תראה וכותב נוסח אחר על מצמרו כלו איפה זה הנוסח על מצמר כלו זה בפרשת בעלוזכו בסיפור של פסח שיני בפסח שיני כתוב או כתוב בחדש השני והבסיים בן הבן יס על מצורה פה אנחנו אומרים כל שנה הייתה הגודל אומרים את הנוסח אף אחד לא שואל שאלות מפות נוסעים את הגודל לא נצרים מה קורה פה אנחנו בפסע ראשון פותחים פוסק מפסח שני למה לא כתוב באמת הפוסק של פס זה אותו פוסק עם רק עם הבדל של על פה או על שם ומצר כלו ובאמת עכשיו בוא ניקח את הגמורה עכשיו כן כן ניקח את הגמורה ונראה אז נגיע לשתי השאלות האחרונות אפשר לראות בגימורה דבר מאוד מעניין. מה היה השאלה הקודמת לפני החרונה? פסח מעצומור. שיש נוסח שאומרים פסח מעצומור, יש נוסח שאומרים מצומור. כן. ואיך היה בפועל? הילל אכל פסח מעצומורה, אכל מהצומורה. נכון שחיר הלל אכל פסח מעצומה. אנחנו מעצומה אז אחד ממושק פה כנוס הילל. אנחנו לא עושים כמו הילל. זה הכל שאלות שכל המפורשים מהגודל שואלים מתפלפלים בונים על זה בניינים גג וגג כן בגמור שלנו בקטסבור יש לכם כולכם את הקופיה הזה כתוב בגמורה ככה א הגמורה כאן מדברת הגמורה כאן מדברת על מה על מה על איזה דברים הגמורה מדברת על חרויסס אה על מה הגמרא מדברת פה קוימון תגידו לי אתם אה מה מדבר פה על מצומו כן הגמרא מתחילה אומר רבנה אומר רבש רב נושמ הלל שמורה זה הילל המוירה חבר'ה שלא תעשו טעויות כן ההילל הראשון בסוגיה זה הילל המוירה הוא היה הרבה שנים אחרי זה זה לא ההילל שאומרים בגודל של פסח זה הלל אחר כן אומר הלל שפגמור מצורד אסור לקחת מצו מורה ביחד היום אסור לאכול אותם ביחד למה בגלל שמצ בזמן הזה מור דרבונו שמור דרבוה המור דרבונון דרבונו זה יותר קל גביס כאילו רשוס כביכול זה רבונו אין לזה קח אין לזה תיק אין לזה קדוש כאילו כמו חפצה של הריסה חפצה של רבונות אז אם אתה תאכל את המצה שזה המצא מן התאירת ובאמצע אתה מרגיש טעם של מורה בתוך המצאה אז הטעם המורהר של דרבונון יבטל את הקדוש המצווה את החפצה של המצווה שזה מצווה דריסה לכן אסור לאכול את זה ביחד י אכנס למרון ממצרי זה שתי אב רבון רבו ארב רבו אבל רבנו רבון דר כן שחס רבנו זה רבון דרס אחרי זה הגמרא אומרת מהתשם מזה זו הללתי אומר לו בליל שואל כולון ובסכל לאכלון מה ככון הילל מה הוא היה עושה כולון על מה מדברים פה מר ומצא >> על מרור ומצא 100% ועל זה הגמרא אומרת אומר לו על הלל שירכון את המורה והמצא ויה אוכל את זה לא כתוב פה פסח בכללצל >> א >> רגע אתה כבר רץ מרש נכון כל המסך שנמצאל חשב ככה אבל החברים שלו חולקים עליו הם טוענים שלא אוכלים אותם ביקד אז בגמורה לא מדובר שום דבר על פסח רק מעצומור חיזה עכשיו כן תסתכלו ברשי יש לכם תסתכלו ברשי למעלה דרך זה גם כן בא רשבן אז ברשי כתוב בפשט רשי אומר שקחו בבסחס פסחצור זה למקדש כהל זה קולך מפסח או אז רש"י אומר שזה היה גם כן במקום פסח בגלמוד הזה לא כתוב זה כתוב ברשי כן אה גם ברשבן כותב אותו דבר פסח מעצומות כחכות יכלו כל הזנ רגע זה כבר חלק עכשיו החכומים שחולקים על הלל מה הם אומרים שאוכלים כל אחד לפני עצמו הם לומדים את זה מהפוסי כלו הוא אפילו זה בבני עצ כתוב יוכלו לו של רבים כתוב יכלו הוא כאילו שכל אחד בפני עצמו טוב אז הרשי והרשבעם אומרים שמדובר על קיס מאיפה הם לקחו שמדובר על פטיס בגמורה זה לא כתוב אז בפשטוס מובן אתם לקחו את זה מהפסוק הרי הפסוק על מה מה מדובר הפוסק הפוסק אומר כן הפוסק אומר ואוכלוס את הבוס בלילה הזה אצלי יש ומצסלמרירים יכלו אז הפוסק הזה מספר לנו שאכלו את זה מקום פסח פשטוס אז ממי למובן שהילל היה אוכל גם את הקום פסח יחד עם המצב מורכל את זה ביחד פשוט זה הפוסמ הולך הולך על הקפסח לכן הכל פשוט הכל יפה 100% הילל היה אוכל פסח עם המצומו אבל זה בכלל פשוט תיקחו רמבם תסתכלו ברמבם איך חומצומצו רמבם חומצומצו רמבם רוצים לפני רמב"ם זמן או זה רמב"ם את כל היר כולו רמבם אלחויז חומץ ומצות מה כותב הרמבם כותב הרב הרמב"ם ש הרמב"ם זכו בצומצה אתם יודעים שהרמב"ם לא כתב את הספר שלו רק בשבילנו היום הרמב"ם כתב את הספר שלו גם בשביל בעצמם בזמיד ידוע לכן הרמב"ם כתב גם יוח בסכיר גם יוחס קורבונס זה זה ההבדל בין הרמב"ם והשולחן ערוך השולחן ערוך נכתב רק בשביל זמן הגולוס כל הדינים של שולחן ערוך זה רק על הגולוס שאין כי ברמב"ם יש דינים גם בזמן מסדוש ורואים את זה במוחש בסדר בסדר של פסח הרמבם כותב את ליל הסדר בשתי צורות הוא מזכיר איך היה בזמן איך עשו בזמן בזמקדוש ואיך עושים היום מאוד מעניין איך הרמבם היה חי משיח חי יהולה פשוט שם את כל העניינים כאילו שמשיח ניס אחרי זה כותב שבזמן הזה לא עושים את זה זה מאוד מעניין פה כותב הרמבם ככה שמה מה עושים? הוא כותב ש הגודל אחרי הגודל של פיסח שותים את השני אחרי זה עושים לטילס יהם פעם שנייה ואז הוא לוקח את המצז מברך המוצי לחם מן האורץ כן לחם אוני ואחר כך הוא לוקח מצו מורר אתם שומעים אז הרמב"ם כותב ככה קודם הוא לוקח מצו ואחר כך הוא לוקח מצו מורר ביחד אין אצל הרמבם מורר יש אצלו ישר הולכים לסנדיץ ירך הולכים לקויר לוקחים את מצה עם המור יחד ואומר ברוכה ברוך אתה השם אלקנו מלך אוילו אשר קדישנו במצו וציונו על הכילס מצו מרו לא זה השיטה של הרמבם כותב על זה הריבת זהו כהלל שהרמבם כאן כותב את הסדר שהיה עשה הלל כל מלבד ואחר כך מצמור ואחרי זה כותב הרמב"ם ואמוך על מצוות בפני עצמו מורה בפני עצמו אם הוא רוצה לעשות את זה בנפרד אז הוא יכול לאכול זה בפני עצמו זה בפני עצמו זאת אומרת הרב נותן לך גם כן אופציות לעשות לא כמו הילל לעשות כמו החכחומים ולאכול את המצה במפרד להגיד רק ברוך על המצה על הכילס מצה ו ברוכה על ה על המורה במפרד להגיד לכיל לעצמו אחר כך אומר הרמבם לוכז שאחר כך בבורך השקשנו מצו צבעון על אחי עשה זבח ואוכל כגיגה ואחר כך אומר שגלשון ציון לכיל עשה פסח ואז הוא אוכל את הקפסח אז מה אנחנו רואים פה ברמבם שאצל הלל הסדר לא היה שהוא היה אוכל פסח מצומ מור היה אוכל רק מצוה ביחד כן ואחרי זה היה אוכל את הקומפי בני עצמו כן עדיין הוא לא גמר אחרי הרב אומר שאחרי עושים סעודה כן ואוכלים כל מה שרוצים אחרי הקוב פיסח הסדר היה בזמן בסדול בשיח יבוא צריכים לדעת חבר'ה תתכוננו זה צריכים לדעת השנה הזאת אנחנו נהיה בירושלים רקש צריכים לדעת את כל הדברים איך עושים אתם שומעים אז קודם אוכלים מצ אחרי זה אוכלים או לפי הלל אוכלים מצור ביחד אחר כך אוכלים את הזבח של החגיגה ואומרים את הברכה שגדשון צ הזבח ואים חגיגה אחר כך אנחנו אוכלים את הפסח ואומרים ברכס הפסחת פסח ואחרי זה עושים סעודה ואוכלים את כל הסעודה מה אוכלים אוכלים דגים אחרי שאכלו יום פסח רק צחק הגוקונים אחרי זוכים סעודה שלמה ולסוף הסעודה הוא עוד פעם לוקח כזי של קפסח ואם זה הוא גומר את הסעודה אנחנו עושים היום פי קימות כן אז ככה זה הסדר על פי הרמבם בקיצר אם ככה אז יוצא שלפי הרמבם באמת לא היו אוכלים הכרך לא היה עם קפס הכרך היה מצ לפי זה היה הולך קוב הגירסה גם כן בתפילה בד אבל אלטרה לא אומר ככה. אלטרבי אומר מפורש בלנוסח הגודל לא ככה. אז ולפי הרמב"ם באמת כך צריך להיות אבל הרבה ראשונים חולקים על הרמב"ם פשו הרשי ראינו כאן פש רש"י רש"בם והם אומרים שזה עניין שקשור עם קודם פסח עכשיו מה הרמב"ם עושה עם הפוס אמרנו שזה פוס מה הרמב"ם עושה עם הפוס אז הרמב"ם יש לו פשט אחר בהפוס הרמב"ם יש לו פשט אחר בפוס הרמבם אומר שמכיוון שכ כתוב שתי פעמים ואוכלו כתוב ואוכלו את הבוסו בלילה זה אצלי איש אחרי זה כתוב עוד פעם ומצס מרירים יוכלוהו אתם שומעים אז יש כאן את שתי פעמים כתוב פה את העניין של אכילה מוכר כאן פעמיים זאת אומרת שיש פה שתי ד יש מצווה של הכילת קום פס בפני עצמי ואוכלוס הבוס ואחרי זה יש עוד עניין מהסם ריירים יכלו ממילא מכיוון שהתורה כתבה פעמיים אכילה שתי דיני אכילה זה לא אכילה של זה לא סנדויץ אחד שעושים מצהוגה קרנה לצ'וגה סנקופסו יש כזה היום מוכרים כן אז זה לפי לפי מה שכתוב פה משמע שלא היה הסבר הזה כן שתי דנים יש שתי דברים כתוב פעמיים והתורה כתבה דווקא ככה כדי להוציא שמקפס אוכלים בנפרד והמסומרים הם אוכלים בנפרד שמחבה >> ו שאולי אפשר להגיד שמחוה שתי >> כאן אין ו כאן כתוב >> בפסוק >> אה אה הוא מצ נכון אז זה יש רמבן אז זה גם כן >> הרמבן אומר >> אה >> כן אבל סתם הרמבן מאוד מעניין הרמבן משפו הרמבן אומר פירוש ש אחר על הרמבן אומר שצריכים לקרוא את ככה תשמע טוב מהעניין שתה של הרמבן ואוכלו את הבוסו בלילה הזה אצלי אישומצוי כתוב פה כמו שאתה אומר אז את הקום פסח אומר הרמבן היו אוכלים כן קום פסח עם מצה בלי בלי מומצה הולך על קודם על האוכל הראשון על מרכלו כן על יכלו השני זה רק על המור לכן אומר הרמבן הרמבן טוען שהסדר שאכלו בבסמ שהיה לא כמו הרמבם הרמבן טוען שהסדר שהיו אוכלים זה שהיו אוכלים את המצאה בהתחלת הסעודה היו אוכלים מצה כמו שהרמבם אומר כן וכולי ובסוף הסעודה היו לוקחים מצס עם בשר עושים סנדוויץ' בלי מורר היה רק מצה ובאמצע היו מכניסים בשר והיו מצה מור עם עם יעקב תס השיטה של הרמבן זה יכלו של >> אה שמור יכולים לבד >> יכלו >> אה יכלו זה ראש הרבי >> אה >> רשי אומר בגמור >> מה רשי אומר >> כל אחד לפני עצמו >> מה >> כל אחד לפני עצמו >> כן זה השיטה של החוקים עלזה זה השיטה של הרמבן שהיו שתי מצס ומזה נובעת מה זה נגיע העניין הזה מזה נגיע העניין ללו למיס היום העניין הזה של הרמבן אמרתי לכם עכשיו שלפי הרמבן היו אוכלים את הקובן פסח היו עושים קוירך את הקובן פסח עם מצה לא קורך של מורר עם מצה אלא כועירך של קום פסח עםצ מה זה נגיע ללוח היום מי יודע אה >> לא זה נגיע לו היום זה שבאפי קויבון כמה כזיסים אנחנו אוכלים כמה כזיסים אוכלים באפי קימון זה מהמצוות הכי קשות אוכלים שתי כזיסים כן למה אוכלים שתי כזיסים פי קמון בן אדם כבר אין לו כבר חשק לאכול יותר הוא כבר אכל גם את זה לא רוצה להכניס שום שום דבר ואז מגיעים ואומרים לו שמנוגנו פי רבי לאכול שתי כזיסים למה אוכלים שתי כזיסים אומר הרבי בגודל אחרי זה יותר מאוחר לא הגעתם לזה כנראה צופון כן אז הרבי אומר מכיוון שיש שתי דעות למה אוכלים את האפייקון יש דעה אחת שאוכלים את אפי קומוון זהכר לקובן פסח כיוון שאין בשר אז המצום הקורבן יש אבל שניטה שנייה שאומרת שמץ אוכלים אפיקומו זה זכר להמצאס שאכלו עם אפיקומו עם הבשר כמו שאמרתי לכם עכשיו הרמבן שהיו אוכלים את הבשר יחד עם מצס אז אנחנו לא אוכלים עושים זכר לפסח אפיק זה זכר להמצא שאכלו עם הפסח ממילא כדי זה היה מצה שאכלו לא המצה שאכלו על הסוויב כדי לצאת ידי שתיהם אוכלים שתי כזיסים הרב אומר אפילו חידוש יותר גדול מה עושה בן אדם שפשוט לא יכול יותר בן אדם חולה זקן בחורים יכולים לאכול כמה שיתנו להם אבל יש כאלה שפשוט לא יכולים תעק לא יכולים על פי הלוח אומר הרבי שאם בן אדם לא יכול לאכול יותר מכזיס אחד זה קורה הרבה פעמים תיקטנים או או נשים הם לא יכולים יותר אז הדין הוא שהם אוכלים כזית אחד אבל הוא צריך לעשות תנאי לחשוב שאם זה בגלל הבוסו אז אני מכוון לבוסו ואם זה בכלל המצחו עם הבוס מכוון על זה כדי שהכזיז הזה יהיה לו כן יהיה לזה את ה את הסיפור הזה פונים סתם זה מאוד מעניין שכל פרט זה פרט מדויק בתכלס פוני בוא נלך עכשיו לשיטה שלנו שזה השיטה של הרבה אנחנו הסברנו כמה וכמה עני עניינים עדיין לא תירצנו השיטה של האלטר קודם כל השיטה של האלטר זה לא כמו הרמבם זה ברור השיטה שלר בזה שהלל הזו כן היה אוכל גם כן את הקוב תסח יחד עם המורר זה כתוב בנוסח הסידו כן זה הלב יותר פסח מעצומר היה אוכל לא רק מעצום אלא גם כל פסח כמו השיטה של רש"י ורשב" אבל מאיפה לוקחים את זה הרי מהפוס אין לנו שום רע הפוסק הרי כתוב פעמיים ויאכלו שמשם אנחנו יכולים לראות שיש שתי אכילת מה התירוץ התירוץ הוא שיש עוד פוסק פסח שני הרי הפוסק אמרנו לכם שכן הרי זה היה אחד מהשאלות ששאלנו קודם יש הרי שני פסוקים בעניין של על מה שסמרים יאכלו פוסק אחד בפרשת בוי שזה מה שאמרנו עכשיו שכתוב שתי פעמים ואוכלו ואוכלוס בוס הזה אצלי שו מצויס מר יכלו אבל בפרשת בעליח התרך חזרה עוד פעם וכתבה את הפוסוק כן בחודש השני בבוס יוס על מצסרוים יאכלו אז אתה עוד פעם כתבה מצו יאכלו וכאן כתוב רק פעם אחד יאכלו אז מהפוסק של בעל יסא אנחנו לומדים שאוכלים את הפס סח יחד עם מץ ומורך אז מכאן אל תראה ולכן עכשיו תורץ גם כן אחד שאלות למה אנחנו אומרים איפה אנחנו יודעים שאוכלים את הפסח יחד עם העצום מורב למה הוא מביא את הפוסק הזה של פסח שני למה הוא לא מביא את הפוסק של פסח ראשון כי מהפוסק של פסח ראשון אנחנו לא יכולים ללמוד שאוכלים פסח מעצומור ביחד דווקא מהפוסם של פסח שני משם אנחנו יכולים ללמוד את הדין >> למה שמ הב >> רגע או את מתחיל עם שאלות רגע אחד כן אז ממילא לומדים את זה בפסח שני אז לכן הוא מביא את ה לכן אז אתם רואים דבר נפלא כן בנוסח הגודל כתוב פסוק והפוס עוס לכ אין לזה כל ה צריך להיות פסוק אחר כך דווקא פסוק של פסח שמי כדי יש בזה עומק הגן צריבה כי דווקא מהפוסק הזה לומדים שאוכלים את הפסח יחד עם המצל הבורא אז מה אתה שואל למה מי אם הוא רשי כותב מדור >> מי >> למה רשי כותב טעם מצד דאורי מבטלתם מצד דאוריס הוא לא מבטל לטעם בוס מדאוריס כל ה >> כי הגמורה מדברת זה הרשי הזה על הסוגיה הקודש אתה אומר שזה >> לפני העניין של הילל אתה אומר שפצל את הדברים ביחד >> רגע אבל הרשי הזה זה לפני הסוגיה של הילל זה הסוגיה שמדבר בזמן הזה שאסור לאכול מצו מורה ביחד כי מצדרי זה מורד רבונו זה זה הרשי >> כן אבל גם החליד שמביאים אפילו כל ה כמו מפס את הח >> כן >> לבד שבדזו >> כן >> כי זה מדאוריית מד אז אז למה הוא כותב רק ש אם היו עושים את זה את שלושת המציע >> כן >> היו עושים פסח הילל היה אוכל כירך הכל ביחד ואוכל פסח למה למה ש מדבר על ביטול של טעם אז הוא מביא רק שביטול של הטעם של המצ שזה מדאוריית הוא לא מביא שהוא מבטל את הטעם של הבוסר מדאוריית >> אז אני אומר לך הרשי הזה לא מדבר בזמן הבית רשי הזה זה דיבר המסר מבטל זה הולך קודם לפני הסיפור של הילל כן אז בזמן הבס היום היו אוכלים פסח מצו ומורה ביחד בגלל שזה הכל היה רייסה גם הפסח גם המצה וגם המורה אז היו יכולים לאכול את זה ביחד רייסה לא מבטל רייסה הוא מדבר בזמן הזה יש לנו רק מצו ומורה מורה זה דרבונו מצו זה רייסי אז המורה רטל את המצו חבר'ה זה נהיה מאוחר ולא הגענו בכלל לשום דבר אני רק התחלת העניין פה צריכים להגיע לאלתרב אלטר בסימן תעכשיו בוא בוא בוא ניקח את האלטר פה שנגיע לעניונינו לדעת מה השיטה של האלטר בכל הסוגיה פה האלטר בסימן תעה הרב עושה קיצור מזה נפלא שהרביע עושה קיצור בסימן טעה יש לכם את הקופיס זה כל הסוגיה הזאת זה מתחיל משים סעיף תסבור סעיף חוק כן חמש סעיפים האלה זה הסוגיה של קורך מורה וכורך כן בהתחלה תרבי מביא את העניין שבזמן הזה אם אתה אוכל ביחד מעצומורה אתה לא מקיים את המצווה בגלל שהמורה יבטל את ה את ה הרבון מבטל את הרייסה מה שאין כי בזמן הב שהכל היה מדריסה כן אז לא מבטלים זה את זה בגלל שכולם מצבי סוף של הקדוש ברוך הוא אבל תראה מוסיף חסיד שבות למה הם לא מבטלים זה את זה בגלל שדיר זה כולו מצויס של הקדוש ברוך הוא אז מצווה לא יכולה לבטל מצווה כן ואל תראה וכותב אדרבה לפי הלל אין י צריך לבוא זה דווקא צריך להיות באופן שיהיו ביחד אלא אם ככ קרך מ פסח כדא פסח כד מור כת מצה ואוכל את הכל ביחד על מצה ר כן זה הוא מביא בסוף סעיף הז אומר אלטר בסעיף יז שאפילו בזמן הזה אז יש כאן אריכות שלמה במקום לקרוא את כל הריכות מעלתרב שלוש סעיפים זה נפלא זה גם כן גויינס לפעמים גויינ זה להגיד פלפול ולפעמים גויינ זה לקחת עניין ארוך ולהכניס את זה בכמה מילים קצרות זה גם גויינס נפלא תיקחו את הגודל של הרבי כן ותראו איך הרבי לוקח שלוש סעיפים ארוכים תז ז והוא שם את זה בשורות קטנות בשור בדיבור המסור תסתכלו בדיבר המסכור תראו איך הרבי עושה קיצור מכל הסיפור יש לכם את הגודש לרבי מה קורך אומר ככה קורך פסורקזבוב לדעשיל לעזור בזמן שיש פסח אינו יוצא אלא אם כן ערך פסח מצו מורך ביחד בזמן בסמקדוש חייבים את שלושת המצוות ביחד אם לא לא יצאת בזמן שאין פיזח אינו יוצא דכ מצה שום מן התירה אלא אם כן איך לו בפני עצמו כשאין כוב פסח לפי הלל אתה לא יכול לאכול מצנדוויץ' אם התכלת אתסנדוויץ' לא יצאת רחובה למה כי המור הזה לרבונון אז ממילה אם תאכל את זה עם משהו אחר עם מור עם בשר מה שזה יהיה זה תבטל המצווה אז חייבים בזמן הגולוס חייבים לאכול מצו בפני עצמו כי זה המצווה היחידה שנשארה מדריז כן זה מנגיע למצ ואינו יצחסורש תקנו חום זהך על המקדוש אלו אם כן ככו מצוכלו ביחד כמו שאוס בזמן בס מקדש תראה כאן אומר דבר מפלא לפי הלל היום בזמן הזה הלל היה בזמן הבית אבל לפי השיטה של הלל היא לא יצו שהילל היה בזמן הגולוס. אז לפי הלל חייבים לאכול מורה ומצ ביחד אם לא לא יצאת ידי חובה. למה? כי מכיוון שמץ זה מדר מורה זה מדרבונו מורה זה מדרבונו מצא של דאוריס הוא כבר קיים קודם בזמן בס מקדוש היו אוכלים מורר מצה ביחד זאת אומרת שהחיוב של מורר היה לאכול את זה לא בנפרט אלו לאכול את זה בתור קוירך בתורות סנדוץ' יחד עם המץ זה היה כל הגדר של מצוו מורה לא היה כזה עניין של לאכול מורה לבד לפי היל מורה לבד לא קיים כל הגדר של מורר היה שאוכלים את זה יחד עם המצז והקפסח קום פסח אין לנו אבל נשאר עדיין לרבונון יש כאן שתי לרבון דרבונון אחד זה שמצווכס מורר שזה מדרבונון היום זה לא מדריס לאכול מורר כי כל המצווה של מורר זה רק יחד עם הלמצרוים יכלו אעם א סליחה המורה כתוב רק יחד עם קום פיסח כשאין קום פיסח אין מצורר לכן מורר היום דרבונו אבל לאכול את המצים המורה זה גם כן דרבונו זהכל המקדוש זכל המקדוש זה תקונס חכומים שהם עשו את התקונס של זכל המקדוש אז זה שתי דרבונוס שתי דרבונוס לא מבטלים אחד את השני ובמילא חייבים לאכול עם הצומו ביחד לפי הלל מה הרבי ממשיך נמצא יש לו בזמן הזה חיוב מצי דרבונדסילה אז זה חיוב לפי הלל העניין שלכול פעם שתייה כרך לאכול את המצמור זה גדר של חיוב למה כאן החיוב כי יש כאן מצווה לאכול קורך היום קוירך זה לא מדרסה זה קקרבונו זהכל המיטות יש מצווה מדרבונו מור שתי מצו זה רבונון הרי לא מבטלים זה עם זה אז ממילא נשאר החיוב לקרוח את המעצב מורה ביחד זה חיוב דרבונו ואני זה כועלו אלו לא קיל ולא יחצר לא צ שניהם אז רבי מסיים שבגלל שלא נשאר על הלוכל למי זה כמו מי לכן אנחנו עושים את כולם עושים גם את הרבוננו אוכלים מצה לבד ומורה לבד ואחרי זה לצאת ידי הלל אוכלים מצורה ביחד מה אומר כאן אלטרה דבר נפלא החידוש הנפלא של אלטרה שכל הפוסקים לא אומרים ר סתכלו אחרי זה בטז בפרימגודים כולם לא עוברים את זה אלטרבי מחדש שהעניין של קור ערך היום לפי הלל זה חיוב זה גדר של חיוב זה לא רק עניין של זכר זה גדר של חיוב יש חיוב מן הרבוננו אם לא לא יצאת ידי חובת מורך רוב הפוסקים מה הם אומרים רוב רוב האחרונים מה הם אומרים אומרים משהו אחר הם אומרים שזה רק זה בעצם כבר יצאת ידי חובה כל העניין של אכילה אצל אצל הלל רוב הפוסקים אומרים ככה כל העניין אצל הלל היה שהוא היה אוכל פסח מעצומור ביחד זה היה דין בעקוב פסח זה היה גדר בקוב פסח עכשיו שאין לנו קוב פסח אז נפל כל העניין של קוירך רוב האחרונים לא סוברים כמו אלטרך הם סוברים שכוירך זה כמו שמש פשוטי של מיקרו כמו שאמרתי לכם בהתחלה ואוכלוס הבוס בלילה הוא הפוסק הראשון לא של פסח שוכלוסבסו מהכלו? זאת אומרת שהחיוב זה לאכול את הקוב פסח זה גדר בקום פסח זה לא גדר במורו זה גדר בקום פסח בדין קום לא כמו הרמבם כן רשבם רשי יש דין בקום פסח שקום פסח צריכים לאכול מצא סיבור וביחד היום אין לנו קום פסח אז דין קורך אלא מה רוצים לעשות זיכר למקדוש אז זה רק גדע של זיכר אז אין בזה שום חיוב לפי הל הרבי זה החיוב למה החיוב כי הילה לא תיקן העניין של הילל לא היה בצד בניין של קום פסח הלל אצל הלל החיוב היה שחייבים לעשות כירך מה שאתה יכול לחבר מצוות אתה צריך לחבר זה השיטה של הרבה אצל הרבה זה לא הפשט שהעניין של של כרך היה מצד קפסח אצל הלתרבי הפשט הוא שלהל כל פעם שאתה יכול לחבר את המצוות ולעשות את זה ביחד אתה צריך לחבר אותם אז אם זה שתי דוריס אתה יכול לחבר תחבר אותם שלוש דוריס תחבר אותם אם אתה לא יכול לחבר אותם אז לא אין לך ברירה אבל אם כן יש לך חיוב לחבר כאן אתה יכול לחבר את המוררים המצאה כי המצה דרישה כבר אכלת קודם כן והמור זה דרבונו והמצה השנייה זה לא רשוס זה חיוב למה זה חיוב זה המקדוש אז אז זה הופך לחיוב זה השיטה של אל תתרב לפי זה מה מטורץ איזה קושיה מטורץ למה לפי הנוסח של אלטר אנחנו לא אומרים זהכל למקדש זה המחליקס בין האלטר והשולחן המחבר אמרנו לכם כן אצל המחבר הנוסך אומרים זכר למידש כילן הם לא אומרים כאן הילד אומרים רק זה למקידוש כילן למה כי לפי המחבר שהוא הולך לפי השיטה שהיום בכלל אין חיוב של כרך כי כועיר שעשה הלל זה לא הכוערך שאנחנו עושים היום כרך החיוב של כועיר זה רק דין בקום פסח אין לנו קום פסח אז ממילא לא צריכים לעשות כרך ן אלא מה זה זיכר זכר למקדש כלל אבל להגיד קינוס הלל זה משהו אחר לגמרי לפי השיטה של אל תראה בכל העניין של כרך זה לא דין בקום פסח זה הדין שמצווה צריכים לחבר אותם אם יש שתי די שתי דרבונות שלוש דבר זה שלוש דרבונות אתה יכול לעשות אותם ביחד אז מ צריכים לעשות כי כלול למצוא שם של הקדוש ברוך הוא צריכים לחבר אותם הילל מחפש לחבר את המצוות ביחד זה הגדע של הילל זה מה שהילל סובר ולכן יש לך חיוב היום יש לך שתי לרבונות כן לאכול מורם לרבונו וגם לעשות כירך זה יכל למקדוש זה גם לרבונו אז אתה צריך לעשות את זה ביחד זה חיוב לכן אנחנו לא אומרים זכל למקדוש זה לא זכר זה מצווה אני מרי זה זכל למקדש >> אה מהמיל זה זיכר גם כן פועל פועל למה אנחנו אוכלים כר זהכל למקדוש כי בזמן המקדוש היו אוכלים זהכל המקדוש אבל הזיכר למקדוש גופי הופך להיות לחיוב אחרי שהרבונון תיקנו שצריכים לעשות זכר למקדוש אז זה ליד רבונון ואז יש לך הרבונון של זכר למקדוש אם הרבונון של מורר לכן חייבים לאכול את זה ביחד אתה לא יכול לצאת לפי הלל אתה לא יכול לצאת מצוו מורר אם יש לך אפשרות לאכול מורר יחד עם מצוות זה אבות לפי החידוש והבט הוא אם יש לך אפשרות לאכול מצה עם מור אתה חייב לאכול מצה עם מורר יש לך אפשרות לאכול מורר עם מצה אתה יכול לאכול מור מצה אם יש לך אפשרות לאכול פסח מצו מורר אתה חייב לאכול מצ מה שאתה יכול לכבאות תכבה >> אז לאכול רגע לאכול מצה לאכול מצה עם מורב לכתחילה אי אפשר כי מצה זה רסמור לרבון לכן אתה חייב לאכול מצ לבד אבל לכל מור ממצה אתה כן יכול כי שתי לרבונות לכן אתה חייב לעשות חיוב לכן לא אומרים זה מדיל להיד נשאלת השאלה איך זה מתאים עם הלשון כינוסו הילל שאלה ששאלנו קודם כן איך זה מתאים עם הלשון כינוסו אילל הרי הילל היה אוכל פסח מעצומור ואני אוכל רק מצוורג בלי פסח כמו שטוען ה לא זוכר הפרנגודים אני חושב זה לשון של שקר כן, אני אומר כינוס הילל ואני לא עושה מה שהילל אומר. אז הרבי אומר תירוץ פשוט. מה הכוונה כינוסו הילל? כמו שהילל מצד אחיו. כן. אמר קינוס היל אומר שהילל היה אוכל היה מחבר מצחד. הלל היה מחבר איפה שהוא היה יכול לחבר. הוא היה מחבר. הוא היה עושה קורר. אני גם כן עושה כרן אלא מה הלל היה לו שלוש דריס בזמן בסדר גם בזר גם צ גם מור יש לו שתס אז הוא היה מחבר את שלושתם אני אין לי שלוש דרס אין לי אפילו שתי דרסס יש לי בסך הכל הדרך היחידה לחבר זה רק שתי דרבונוס המור עם הכיר אז עם המצמא אז אני עושה את זה אז לכן אנחנו אומרים כינוסו הילל כמו שאילל היה מקפיד לעשות קיר אז גם אני עושה קרך אלא מה הוא עשה עם פזמץ מורר אני אוכל מה שאני יכול אבל גם אצל הלל זה היה אצל המצווה שהמורך חייבים לאכול יחד עם קורה פונים יש כאן עוד פרטים שהרי מסביר אבל פשוט נהיה כבר מאוחר רציתי להסביר גם כן את כל העניין הפחסידס אז לא נשאר לנו זמן א הניקוד היא שהעניין כל העניין של הילל פה זה לא סתם עניין רק עניין בהלוכ פה יש כאן עניין בשע עניון רק את הנקודה אני עברתי כבר את הזמן יש כאן יש כאן מחליקת המחלקת של הילל עם שאר התנועים זה מחלקת בשירש עניון מה המחלקת שלהם בשירש עניון הלל סובר שבפסח צריכים לעשות פסח מעצ הוא שואל אין איזה מוס חביל חילס של תורה כאן אומרים דווקא לא צריכים לחבר אותה אז יש וט נפלא וט הוא ש המחליקת בגילן בחירוב כן זה מה הגדר של השלוש מצוות האלה יש כאן שלוש עניינים יש מצווה של פסח יש מצה ויש מצווה של מ כן עכשיו אם מסתכלים על זה כל אחד בנפרד כל מצווה היה לו כוונה אחרת כמו שאומרים מהצזו נוהך לי משהו שעניין אחד שום הגיעו להם כן ניגל מורנו לי משהו שמירו בסיסנו כן ופסח אנוכלים על מה שפוס חו זה שלוש עניינים נפרדים כל אחד יש לו מעלה אחרת עניין בפני עצמו זה שלוש סוגים של אכילה כמו שהרב הז מסביר במקום אחד מצ זה לחם לחם זה דבר שחייבים לאכול הכרך י מורה זה ירוקס ירוקס זה דבר שלא חייבים לאכול אבל זה גם כן בריא ובשר זה רק על הסיבה בשר זה כבר מראה תינו זה שלוש עניינים שלוש שונים ובמילא זה גם בעבידס השם זה מראה שלוש עניינים שונים כן עניינים שהם בגדר חיוב כן והלוכ בקיום התרב ומיצר שלוש סוגים של תר מצר מצם בגד המצב ממש יש תרצ מצוו שהם לא חיובי ממש אבל הקופונים זה תקונס מנהוג עם דברים שצריכים לעשות ויש כאלה יש שזה גד מורר ויש כאלה עניינים תר מצווה שזה גד של הידור מצווה וזה אתה צריך להיות בדרגה על דרך עניין של בוסוף מסביר שכל וכל העניין שהקדוש ברוך הוא ציווה ליל את שלושת המצוות בפסח מכיוון שלילה פסח זה הלילה שבו רוצים לחנך את היהודי איך להיות יהודי חג הפסח זה חג החינוך חג הפסח זה התחלת הידשק אז בתקיום המצווה שליל הסדר אנחנו מראים איך צריך להיות הנהגה של יהודי איך צריך להיותס השם של יהודי כן אז ככה על דן בן הילל בשערוב זה תלוי עם כל היסוד המחלקת של הילל ושמה הילליש את השיחה של הרבי כנגיע כנגיע להילל ושמאי איך היה ההסתכלות שלהם בביתס השם ששמאי היה מסתכל על דברים בחיצים יותר והילל היה מסתכל על דברים יותר באמת כן הילל מלושן בהילונירו כן אז הילונירו אגילוי זאת אומרת הילל מגלה מכל דבר מחפש את האור את הפנימיות של העניין מה שאין כן בשבא מסתכל על הדברים בעיקר איך שהם בחיציני ופועל כלפי איחוץ כן זה הרבי מסביר למשל עם זה הרבי מסביר כמה וכמה סיפורים הסיפור עם הגר היה גר שהגילה זה לא הכוח פועלזה שיחה אחרת אולי למדתם את זה פעם אני לא יודע סליחה שצי מסכת חגיג למשל היה הגר הגיע הגוי שמה רוצה להיות יהודי ושמה זרק אותו וסילל לקח אותו מה ההבדל וישב הסתכל בחוץ אתה מגיע מדבר שטויות אתה רוצה כל הטיר רגל אחת אתה רוצה להיות כה עם גוזלז אתה רוצה כל דרך לך לחפש לך מישהו אחר זורק אותו מהבית אבל הלל אומר לא רגע אולי הוא באמת הוא סתם הוא לא מבין הוא אבל אולי הוא באמת משהו יש משהו יותר עמוק הילה נכנס לעומק הנפש ואז הוא אומר לא אל תסתכל בחי חוץ תסתכל בפנימי עניין על דרך זה המחלקת בכסוב קל וחסודו קל כמ שהיא הלל מסתכל בפנים אומר קלחסוד וחיציניס יש לה מום אבל בעומק העניין הרי הבעל לקח אותה כי אוהב אותה אז בשבילו אינו וחסו היא שמה היא אומרת מהספו מה העניין מה מתבטא העניין דקם גל כל פסח אותו דבר פסח מהצמור אם אתה מסתכל על כל מצווה כלפחוץ זה שלוש מצוות שונות מצווה שנת וכל אחד יש לו טעם שונה להפוך גם כן זה גאולה וזה זה אבל אם נכנסים לשירש העניים כן לפנים ישראל מצו של הקדוש ברוך הוא שכל הנקודה של שלושת המצוות האלה בעצם זה הכל נקודה אחת ואי עניון זה שכל כל תרומץ כל העניינים האלה גם זה הכל ביטוי של נקודה אחת של עם ישראל שכ מסביר את זה בריכות הגל הזמן תסתכלו במכתב של ידו שלז כ ממילא משמה נובע גם המסקון ללוכש שאצל הלל אז הוא מנסה לחבר את הפסח מרץ במורר לעשות מהכל עניין אחד נקודה אחת שזה פני הנשום שיהיה קושר לכם פסח אני רק רצי אני רק באמת רציתי לדבר על משהו אחר כ כמו תמיד שלא מדברים על מה שרוצים אני אשאיר אתכם רק כאן עם שאלה תהיה לכם זמן תסתכלו סימן טוף העבז סעיף יד על דרב כותב שהסייב צריכים לעשות כשאוכלים את ה את ה את הקריכת את הכוירך צריכים לעשות הסיבה למה אוכלים הסיבה בגלל שהיו אוכלים את הקריכה זכל הפסח שנכל דרך הירוס כמו שהק פסח היו אוכלים בהסיבה דרך הירוס אז ככה צריכים לאכול גם כן את הכוירך בהסיבה מה כתוב פה בסימן תעני בסעיף חו למה אוכלים את הכירך בהסיב אומר יש העמרים שלא עושים הסיבה בגלל שיש לזה מור ויש יש שכן צריכים לעשות עשיו למה בגלל שמץ צריך עשיו כן אז אז לכן כן כמו שהילל היה אוכל רק את המור יחד עם המצאה זכ להילל אז לכן אנחנו אוכלים מהסיב חר שתי טימים שונים בתופע בס י לדעת רבי כותב שהסיב קורר זה מצד מצד קפסק על דרך חירוס וכותב שזה לא קשור במקום פסח, זה קשור עם עם העניין של המצב