`הקטר חלבים ואיברים` ברוחניות מחלוקת רש"י והרמב"ם פרשת צו , הרב יחזקאל סופר שנת תשפ"ו

שלום לכל המאזינים והצופים והשבוע אנחנו כבר מתקרבים לחג הגאולה, חג הפסח, השבת, פרשת צו, שבת הגדול מאחר וכל הדרשנים והמרצים בוודאי ידברו על הנושא של שבת הגדול, אז בכ בחרתי לדבר השבת הזאת על פרשת השבוע, פרשת צו, שהיא גם כן קשורה וחשובה מאוד לפני פסח. כי בפרשה ובשיחה שאנחנו נלמד היום אז יהיה הנושא יהיה על הקטר חלבים ואיברים שצריכים להקטיר את החילב ו בקורבן פסח מצרים שהיה עוד לפני מתן תורה הם אכלו אותו ראשו על קרעיו ועל קרבו ודאי אכלו אותו עם החילב אבל אנחנו אנחנו מתכוננים עכשיו לבית המקדש השלישי ובקום פסח שבעזרת השם נאכל השנה בשני התשפו אז תיזהרו שאסור לאכול את החילב אז אנחנו נלמד היום שיחה מעניינת מאוד של הרבי החלק ג על הנושא שלתר חלבים ועיברים בתחילת הפרשה כתוב וידבר השם אל משה לאמור צב את את צב את אהרון ואת בניו לאמור זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר ואש המזבח תוקד בו פסוק די מסובך עם הרבה רשים אבל אנחנו נתעכב על הרשי דיבור המתחיל. זאת תורת העולה. אומר רש"י, מה הוא בא להגיד בהקדמה הזאת? זאת תורת העולה. אחרי העניין הזה בא ללמד על הכתר חלבים ואיברים שיהיה כשר כל הלילה. נסביר בקורבן קורבן שלמים. זאת אומרת מלבד הנושא של עולה התורה באה לרבות גם דינים בקורבנות אחרים בקורבן שלמים הרי יש אכילה של הבעלים ושל המזבח אז יש את החילב שהוא מוקטר על גבי המזבח ויש האיברים של הקורבן שצריכים להעלות אותו למזבח אז עקרונית צריכים לעשות את זה ביום אבל הפסוק בא ללמד אותי שאם לא עשו את זה ביום אפשר כל הלילה להמשיך להקטיר את האיברים על גבי המזבח כמצוותם אז הם ככה הבשעתה של הקטרת האיברים זה ביום כתוב ביום קורבנו והגמרא אומרת במסכת מנחות אמר רבי שמעון בואו ראי כמה חביבה מצווה בשעתה. למרות שאפשר לקיים אותה גם אחרי שעתה אבל מצווה בשעתה מאוד חביבה. מה הראיה? שהרי כתר חלבים ואיברים כשרים כל הלילה ולא היה ממתין להם הכה ממתין להם להקטיר אותם עד שתכשך. מה הכוונה? אז רש"י מסביר עברי התמידים והמוספים שהקריבו בשבת אז מילא הקרבה בשבת אין ברירה זה קורבן של יום השבת אז זה דוכה שבת אבל לכאורה את הקטרת האיברים והחלבים אם אפשר לעשות אותם בלילה אז למה לחלל שבת נחכה למוצאי שבת ואז נקטיר אותם בלילה אומרים אבל בשעתה זה צריך להיות ביום אז כל כך חביבה המצווה בשעתה שאפילו שאפשר לקיים את זה בלילה לא דוחים עד הלילה ובשבת מחללים שבת כאילו בשביל להקטיר את החלבים והאיברים בזמנם אבל אף על פי כן אף על פי שהשעה המיועדת להקטר החלבים היא ביום יום כמו כל הקורבנות ביום קורבנו אבל אפשר להקטיר אותם מדאורייתא כל הלילה בתנאי שהשלימו את עבודתיה של ה עובדת הקורבן היה כבר זריקת הדם והשחיטה וכדומה ואז אפשר להקטיר את האיברים גם בלילה מן התורה אבל הרמבם אומר שמדרבנן גזרו לא להקטיר אותם אלא עד חצות הלילה. מן התורה כל הלילה אפשר עדיין להקטיר אבל כדי להרחיק את האדם מן העבירה הגבילו חכמים את ההיתר הזה שבלילה עד חצות ולא יותר כדי שלא יתעצל ובסוף הוא עלול לעבור גם את השחר המקור הזה של להרחיק את האדם מן העבירה זה משנה במסכת ברכות משנה הראשונה שונה שם הוא מדבר שהזמן של קריאת שמע הוא לפי דעה אחת עד שלוש שעות בלילה לפי דעה שנייה כל הלילה ואז בא רב גמלין ואומר שבעצם חכמים אמרו עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה אז צריכים לגמור קריאת שמע עד חצות הלילה ולא להשאיר את זה שעלול אחרי זה לחרוג ולהגיע לבוקר והוא לא קרא קריאת שמע. אומרת שם משנה כשהיא מדברת על קריאת שמע היא אומרת לא זו בלבד. זאת אומרת הרעיון הזה של להרחיק את האדם מהעבירה זה לא רק בקריאת שמע אלא כל מה שאמרו חכמים עד חצות מצוותה עד שיעלה עמוד השחר. אם ראית משהו שחכמים אומרים שאפשר לעשות את זה עד חצות, למה לא כל הלילה? מדאורייתא אין כזה דבר חצות או לילה או יום אז אם אפשר לעשות בלילה אז כל הלילה למה אמרו עד חצות להרחיק את ה והוא נותן דוגמאות במשנה הוא נותן דוגמאות הקטר חלבים ואיברים מצוותן עד שיעלה עמוד השחר וכל הנאכלים ליום אחד קורבנות שאפשר לאכול אותם רק יום ולילה לא יותר אז צריכים לאכול אותם מצוותם עד שיעלה עמוד השחר. אבל חכמים גזרו רק עד חצות. למה? להרחיק את האדם מן העבירה. זה המקור היסודי של הרעיון הזה. עכשיו מעניין רש"י שם במסכת ברכות כשהוא מפרש למה אמרו חכמים עד חצות? אז מוסיף רש"י איפה הם אמרו עד חצות? בקריאת שמע ובאכילת קודשים אבל הם מה שכתוב נאכלים ליום אחד אבל לא בהקטר חלבים הקטר חלבים לא אמרו בו חכמים עד חצות כלל ככה רש"י אומר בפרט הזה של אקטר חלבים ואיברים שמהתורה כשר כל הלילה חכמים לא הגבילו את זה עד חצות ן למה המשנה אומרת כל מקום שאמרו עד חצות למה רש"י אומר שזה חריג שפה הם לא הגבילו מה הטעם של החרגת חלבים ואיברים אז מסבירים את זה באחרונים אפשר להגיד הסבר יש כלל שאיפה שהתורה התירה במפורש בפס פסוק שאפשר כל הלילה שם החכמים לא מתערבים לגזור עד חצות אני אסביר למשל בקריאת שמע לא כתוב במפורש שאתה יכול לקרוא את זה ודיברת בם כל הלילה כתוב בשורבך יש ויכוח מההגדרה של בשורבך אבל גם לפי אלה שאומרים שכל הלילה זה לא כתוב במפורש כתוב בשורבך אז באים חכמים ואומרים אוקיי עד חצות אבל כאן בהקתר חלבים ואיברים כתוב היא העולה על מוקדה כל הלילה עד הבוקר יותר מפורש מזה כל הלילה עד הבוקר אז יבואו חכמים ויגידו לא עד הבוקר לא אין דבר כזה ככה סבור רש"י מעניין הרמב"ם כפי שהזכרנו קודם בהלכות מידים ומוספים חולק על רש"י הוא אומר ש כל דבר הראוי להקטרה כל היום ומקטרים עברי עולות והאימורים עד חצי הלילה והטעם כמו שאמרנו להרחיק את האדם מן העבירה אז הרבי שואל בשיחה שצריך לעיין ישנם מוכחות המפרשים האחרונים שמוכיחים שגם הרמב"ם מקרונית מסכים עם הכלל הזה שאיפה שהתורה במפורש התירה כל הלילה שם חכמים לא מתערבים להגביל את זה עד קצות ש שאל את השאלה אז למה כאן הוא חולק על זה הרי באמת א סברה נכונה. התורה במפורש אומרת כל הלילה עד הבוקר. אז איך אומר הרמבם? שאף על פי כן חכמים הגבילו את זה עד חצות. חולק על רש"י. אז הרבי מבאר בשיחתו משהו מאוד מעניין. מתבסס על מאמר הגמרא שאומרת בפרשת קדושים יש שמה פסוק שאומר ואם האכול יאכל ביום השלישי מה זה האחול יאכל למה כתוב לשון כפולה אומרת הגמרא במסכת זבחים בשתי אכילות הכתוב מדבר שני סוגי אכילות, אכילת אדם, אחת אכילת אדם ואחת, אכילת מזבח. זה שהקורבנות נשרפים על המזבח, זה נקרא שהמזבח אוכל את הקורבני לחמיא לישי. ויש אכילה שהכהנים חייבים לאכול מחטרות ושמ כל מיני קורבנות שיש חלק לכהנים. אז זאת אומרת אכילת אדם כוונה היא המצווה על הכהנים לאכול מבשר הקורבן חוץ מעולה שהיא קליל למזבח ואחרי זה יש אכילת המזבח זה הקטרת האימורים האיברים המסוימים שצריכים לעלות על המזבח כדי שיהיה להשם ריח נכרוח אומר הרבי מה השוואה הנקודה המשות משותפת בין שתי האכילות הללו. באכילת הכהנים יש דין שמאוכלים את זה ביום קורבנו. אז יש בזה שני עניינים. אומר הרבי באכילה הזאת. יש עניין חיובי שהתורה ציוותה מצוות עשה ע על הכהן. זה חלק מתהליך הקורבן. כמו שיש זריקת אדם, כמו שיש הקטרת האיברים על המסבר, יש מצווה שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים. עד כדי כך שעל האכילה הזאת יש ברכה מיוחדת. חוץ מה שהוא צריך להגיד שהכל נהיה בדברו על הבשר, יש ברכה אשר קידשנו מצוותיו וציונו על אכילת הזבח. מצווה. יש גם תנאים שזה צריך להיות אכילה מפוארת למשחה, לגדולה וגם לא לאכול את הבשר בעודנו חי נה כי אז הוא לא יוצא ידי חובה של אכילת הכהן. זה פרט אחד אבל יש גם פרט שני על ידי אכילת הכהנים ממילא הם שוללים איסור נותר. הרי אם הבשר של הקורבן נשאר ולא נאכל על ידי הכהנים ועבר עליו הזמן הוא נהיה טמא, הוא נהיה נותר, פסול. אז על ידי שהקרונים אוכלים, מצד אחד הם מקיימים מצווה חיובית. מצד שני, על ידי אכילתם הם מונעים את הבשר מלהגיע למצב של נותר. הם פשוט מכלים אותו לפני שיעבור זמנו. עכשיו לגבי העניין השלילי של הנותר, כל התנאים שהזכרנו קודם לא רלוונטים. למשל, אם הוא יאכל את הזה בלי לעשות ברכה על הזבח, העיקר שלא נשאר נותר. אפילו אם אכל איזה חי, שאין דרך לאכול את הבשר חי, זה לא נקרא אכילה מעולה, אבל לא נשאר בשר. אז הוא קיים את השלילת הנותר. זה ההבדל בין שני הפרטים. הפרט החיובי דורש תנאים מיוחדים לקיום המצווה באופן חיובי והפרט השני הוא רק בא לשלול שלא נעבור על האיסור של נותר. בא הרבי ומשווה את זה שגם באכילת מזבח, שזה הקטרת החלבים והאיברים, גם שם יש שני עניינים. אחד זה העניין החיובי שהתורה ציוותה להקטיר על המזבח איברים מסוימים. ירח נכוח להשם. הדבר השני, על ידי שאני מקטיר אותם, ממילא אני מונע שזה לא יהיה נותר. מעניין. אבל כאן בשיחה הרבי לא מסביר איפה יהיה הנפקמינה בין הצד החיובי והשלי. קודם אמרנו בצד החיובי יש תנאים מסוימים שאם לא מקיימים אותם אז זה לא נקרא אכילת כהנים ראוי הצד השלילי לא צריך את התנאים האלה מה עם אכילת מזבח מה ההבדל בין הצד החיובי שאני חייב להקטיר את האיברים להקרבה של השם או רק למנוע שלא יהיה נוזרם חיפשתי מצאתי משהו מעניין החם במלכות מעשה הקורבנות אומר איברים שפקעו מעל המזבח. שמו איברים על המזבח והם היו על האש כבר אבל פתאום זה קפץ בגלל הניצוצות קפץ חלק מהבזר מהמזבח. אם יש בהם ממש, זאת אומרת שהם לא נשרפו קליל, אפילו פקעו אחרי חצות הלילה, אחרי חצות כבר אסור להקטיר. כן, יחזיר, תחזיר אותם על המזבח. ואני מוסיף בסוגריים, לא כתוב ברמב"ם, אף על פי שבהיותם על גבי המזבח, לפני שהם פקעו, הם כבר הגיעו למצב של צלוי. בכל זאת מחזירים אותו. עכשיו בהלכה ד' זה היה בהלכה ג'. בהלכה ד' הוא אומר איברים שצלאם, איברים שעברו צלי ואחר כך העלם למזבח ביום. כהן היה צריך להעלות איברים למזבח. לפני שהוא הילה הוא עשה אותם סטייק על האש. ואחרי זה הלה אותנו המזבח, אין בהם משום ריח נכוח. זה לא פוסל את הקורבן אבל העניין החיובי של הקורבן שצריך להיות לריח ניכוח, אם העלה את הבשר שהוא כבר צלוי אז זה לא לו ריח ניכוח. זה הבדל מאוד מעניין. אז לגבי קיום מצוות ההקטרה צריך שהוא יהיה לא צלוי, שיהיה לריח נכוח. אבל אם פקעו מהמזבח בלילה, אפילו שהם כבר נהפכו להיות שם צלויים על המזבח, מעלים אותם בחזרה, כי העיקר הוא למנוע שלא יהיה נותר. אז אם כן, יש לנו את הנקודה המשותפת בין אכילת המזבח ואכילת ה הכהנים. אז עכשיו יהיה מובן הרמבם. מה שאלנו? למה הרמבם חולק פה ואומר שיכולים ה החכמים כן להגביל את התורה? אף על פי שהתורה אומרת כל הלילה חכמים יכולים להגביל את ההורה שאלנו למה אז זה במפורש אומר רעיון נפלא מתי אומרים את הכלל הזה שהם לא יכולים להגביל אם התורה במפורש אומרת כל הלילה אם התורה הייתה אומרת את זה כציווי כמצווה חיובית שכל הלילה צריכים להקטיר את זה זה רוח החכמים ויגידו לא כל הלילה אי אפשר אבל פה שאומרים כל הלילה זה לא הפירוש זה המצווה החיובית המצווה החיובית היא רק ביום מה שאומרים כל הלילה זה רק התר זה לא חובה זה היתר שבאם אין לי ברירה ואני צריך למנוע את איסור נותר הצד השלילי שבעניין אז היא מתירה לנו כל הלילה אז היא לא מחייבת אומר הרמב"ם שבמצב כזה יכולים חכמים לבוא ולהגביל את ההורה עד חצות עד כאן בקשר להסבר על פי הנגלה עכשיו הרבי עובר בשיחה לבאר את העניין בעבודת השם מהיא הקטרת החלבים בעבודת האדם בנפשו כי ידוע הדעת הרמבן כשהוא מדבר על עניין הקורבנות הוא אומר שעיקר העניין הקורבן הוא שהאדם יראה את זה כמשל על עצמו בעצם הוא היה צריך להישחט הוא היה צריכים להקריב אותו למזבח בגלל חטאיו והקדוש ברוך הוא מרחם עליו ומקבל את הקורבן במקומו גם בתורת החסידות כל הזמן מדובר תורת הקורבנות אדם לוקח את הנפש פש הבאמית שלו. אין לנו היום הקרבה פיזית על המזבח, אבל עדיין יש קורבנות. גם בימינו יש עבודת הקורבנות ברוחניות. יש לך בהמה, תקריב אותה להשם ועושים בבהמה הזאת את כל הפרטים של הקורבן. אין כאן המקום להעריך. במאמרים של בתי לגני. הרבי מבאר את זה. יש בדיקת הקורבן. שחיטתו, יש זריקת אדם ועכשיו השאלה היא איך מקטירים חלבים בקורבן הפנימי שבנפש הבאמית. מסביר הרבי ככה, חילב זה שומן, זה מסמל תענוג. כידוע תענוג מביא להשמנה. הוא השמין מתענוג. יש פסוק גם כן הוא שמואה טובה תדשן עצלו אז הרואה בעבודת השם היא כך כל חלב להויה תזכור יהודי יש לך תענוג אל תגר לעצמך תקריב את זה להשם אז מה קרה החידוש שלא נטעה לחשוב עלול לאדם לטעות ולחשוב שרק בדברי הרשות שמה נדרשת מודי עבודה לנטרל את התענוגות שלו ולעסוק בצרכים שלו רק לשם שמיים בלי לערבב הנאות אישיות ואם בא לו איזה תענוג אישי תכפה את עצמך שלא תאנם את זה אבל הייתי חושב הייתי יכול לטעות שבענייני קדושה ומצווה אם אני עוסק בתורה ווא בעשיית מצווה מה אכפת לנו שיהיה לו גם קצת תענוג? יש לו תענוג מהמצווה? יש לו תענוג מהלימוד תורה? מה הבעיה? אדרבה, מלמדת אותנו התורה שגם בקורבנות, קורבנות שלמים שאכילתם היא מצווה וקדושה. אסור לאכול מהם עד שלא הקטירו את החילב שזה התענוג האישי. תעשה את המצווה, תלמד תורה, אבל את התענוג האישי שיש לך מהחוויה של הלימוד ומהרגש העצמי שזה עשיתי מצווה כזאת, את זה צריך להקטיר כדי להדגיש שזה שאני מקיים את המצווה זה לא מתוך המניע שלי, זה לא התענוג האישי, אלא רק מצוות הוראת השולחן ערוך. קיום רצון השם בטו זה נקרא להקריב את החילב אפילו בקורבנות ניש הערה של הרבי אף על פי שבאמת מצווה צריכה להעשות בחיות והתלהבות החסידות לא מטיפה לעשות מצוות יבש רק בגלל קבל חבלת כן המפקד לא לעשות המצות רק מתוך כפייה התקפיה זה מלשון כפייה אלא גם לעשות את זה בתוך כיף כי צריך להיות שמח ומאושר בזה אז מה ראה הבחנה דקה יש להיזהר שהתענוג והחיות שלו בתורה ובמצוות יהיו נוביעים רק אך ורק מהזכות שזכיתי לקיים רצון בוראי אבל לא מתחושות אישיות צדדיות כל מיני אינטרסים אישיים שלא קשורים לבורא זה לא עכשיו אחרי שהסביר הרבי מה זה בכלל החילב מה פירוש להקטיר את החילב עכשיו הוא יורד בעבודת השם מתי צריכים להקטיר את החל את התענוק הרי דיברנו שיש יום ויש לילה בעבודת השם ברוחניות מה המשמעות של זה מתי הזמן הנכון והמקום הנכון להקטיר את החילב אז אומר הרבי כמו ב כמו בצד ההלכתי המעשי ככה גם בצד הרוחני במשל של עיקר ההקטרה צריכה להיות ביום. אם לא הספקת ביום אפשר לעשות להקטיר גם בלילה. והרבי מסביר מה הכוונה יום ולילה. יום הכוונה התחום בחיים שאני עוסק בדברים של האור, בדברים של תורה אור ונר מצווה ותורה אור. יש חלקים ביום יש רגעים שאני בהם עסוק ביום בענייני תורה ומצוות. לילה פירושו, תחום העניינים הגשמיים, דברי רשות שאני עוסק בהם שאין בהם אור של תורה ומצוות. אז איפה איפה החידוש שהתורה מחדשת להקטיר את החלב? זה הרבי אומר רעיון מאוד מעניין. בדברי הרשות אין צורך לומר שהחלב הוא אסור. מעניין. לא דיברנו קודם. חלב הרי אסור לא רק בקורבנות, גם שאדם שוחט בהמה ופתח תקווה, הוא צריך את החלב אסור לאכול. כל חלב וכל דם לא תאכל לו. ומה זה מסבל ברוכניות? אם זה אכילת חולין דברי הרשות, אז צורך הלב צריך שהעיסוק בענייני הגשמיות יהיה ללא תענוג, כאילו כפרוש. אני צריך את זה לצורך אמצעי אבל אני לא רואה בזה את מטרת חיי איך הרבינו מסביר יגיע כפך כי תאכל גם שאתה עוסק בענייני עבודה שמביאים כסף תשקיע בזה רק את הצד המעשי לא את הכוחות הפנימיים של השכל והרגש הם צריכים להיות מנותקים לעבודת השם אבל שמה אומר הרבי זה לא החידוש של התורה שבדברי הרשות צריכים להיזהר לא לערבב שם תענוג ובאמת זה לא בגדר של מצווה אין מעניין באכילת חולין לשוחט בהמת חולין אין מצווה לזרוק את החלב יש רק מניעה אל תאכל חלב אבל זה לא גדר של מצווה החידוש הוא שאתה התורה מחדשת שאפילו בענייני תורה ומצוות במשל זה אכילת בשר קודשים אני עושה מצווה קורבן קדוש בזה עלול יהודי להשלוט את עצמו שגם אם יש לו תענוג אישי זה לא נור כל כך למה אף על פי שאם אני עושה את זה מתוך תענוג אישי זה שלא לשמע נו מתוך שלא לשמע בא לשמע ולא נורא כל כך אם יהיה מעורף קצת תענוג אישי מחדשת לנו התורה ומצווה עליו באופן חיובי עליך לוותר על התענוג הישותי ש מהישות שלך דוגמה הוא נותן הרבי דוגמה מאוד אקטואלית אצל בני תורה ותלמידי חכמים למשל, יש מישהו שמחדש חידושי תורה נפלאים, ישב וחידש חידוש מדהים וכל מי ששומע אומר וואי איזה גאונות אבל פתאום מתברר שהמסקנה של החידוש שלך לא תואמת לדברי חז"ל בין אם זה ראשונים בין אם זה אחרונים זה לא נכון נכון פשוט זה מבריק זה מהנה אבל זה לא נכון אז הויטור על התענוג של החדשנות שלך לא להתעקש דווקא על החידוש שלי כדי להפגין את הגאונות שלי ויטור כזה הוא הקרבת החילא דם מספרים על אה הם מכירים שראש ישיבה הכין שיעור כללי והוא גן גדול ויש לו מאות תלמידים ויושבים ושומעים אותו והוא אומר שמה בשיעור חידוש נפלא שהוא חידש יסוד גדול ונפלא ממש מדהים פתאום אחד העילויים בישיבה אומר לו כבוד הרב אבל הרמבם אומר אחרת הראש ישיבה לא שם שם לב לזה. אז אם הוא לא היה אחד שמוכן להקריב אז היה מסבך אותו עם כל מיני פלפולים שהוא צודק. אתם יודעים מה הגיב ראש הישיבה לעני כל הישיבה. הוא סגר את הגמרא ואמר אין לי שיעור סרבה. תלחבת של החידושים שלי. אם זה לא זה אפילו בדברי מצווה צריך להקריב את החלב זה הסבר פשוט מה ההבדל בין יום ולילה בענייני חולין לילה בוודאי צריך להקריב את התנגוג אבל לא בתור מצווה בתור מניעת הישות התקפיה אבל בענייני קדושה אף על פי שכאן זה חשוב שיהיה תענוג אם זה לא מתאים עם האמת של הקדוש ברוך ותר על זה. אבל זה הסבר אחד שהרבי אומר. הסבר השני הרבי אומר מהיבת פסיכולוגי. המושגים של יום ולילה הם לא רק התחומים שבהם האדם עסוק. כמו שביארנו קודם שיום פירושו התחום של הדברים הקדושים תורה ומצוות ולילה פירוש התחום מענייני הפכולין והצרכים הגשמיים לא רק זה אלא היום ולילה מסמלים גם מצב נפשי של האדם הוא מסביר כך יש אדם שנמצא במצב נפשי של יום הנשמה שלו מאירה, הוא מרגיש אור אלוקי. ואיפה הוא מרגיש אור אלוקי? לא רק שהוא עוסק בתור המצוות, אפילו כשהוא עוסק בדברי הרשות, הוא רואה בתוכם את העניין האלוקי שבהם. יכול להיות מדען שרואה בתוך המדע את נפלאות הבורא. וזה ההתלהבות שלו. יכול להיות רופא שרואה בתוך העבודה שלו את פילי היקום של אשר יצר את האדם בחוכמה. אז אם ככה מה קורה? הוא מעלה את התענוג שלו עצמו הופך להיות למזבח. בכל דרכיך דאיו. אפילו בתוך הדרכיך יש דאיו. זה מצב נפשי של יום אבל יש מצב נפשי של לילה. זה יהודי שהנשמה שלו רדומה, לא מאיר לו אור אלוקי. מה זה גורם? הוא צריך להתמודד מאוד קשה על השלילה. איתו אין מה לדבר. לקח את התענוג שלך ותהפוך אותו לתענוג אלוקי. הוא לא שייך לזה בכלל. הוא קשה לו מאוד להתגבר אפילו על התאוות, לא לעשות את התאוות הגשמיות, להתנתק מהתענוגות הגשמיים ולעסוק בצרכים שלו רק לשם שמיים. זה פחות מבכל דרכיך דאי. בשם שמיים פירוש הדבר עצמו לא קדושה אבל הוא אמצעי שיעזור לי לקדושה עד כדי כך שלא רק בענייני הרשות קשה לו מאוד להעלות את התענוג לדושה ובקושי הוא מצליח רק את השלילה שלא יהיה לו תאוות גם בענייני תורה ומצוות אפילו קשה לו להרגיש בהם חיות אלוקית בלי אינטרסים אישיים. אז עכשיו מה ההבדל ביניהם? מי שבמצב של יום ממנו דורשים שהוא יעלה את הרמה של העונג לעונג אלוקי. זה מצווה להביא את החלב להקטיר להשם קורבן. וזה נקרא התהפך. אבל מי שבמצב של לילה הוא לא מסוגל להרגיש עונג אלוקי. הוא רק צריך לשלול שלא יהיה נותר. אתם יודעים מה זה נותר? מה שמותר מיותר. אז מה שמיותר לא צריך אז זה עניין של שלילה, עניין של התקפיה. אז ממילא כאן ההקטרה בלילה אין בעניין של מצווה שמעלה אותו למושכה ולגדולה למזבח לריח ניכוח אלא זה רק עניין של שלילת הנותר זה עבודה ברמה נמוכה יותר מן שבר מסיים בסיום השיחה שלמרות שבאופן כללי העבודה של התהפך הרבה יותר נעלת זה עבודת הצדיקים והעבודה של התקפיה שזה לילה זה נמוך יותר זה רק מניעה זה רק שלילת הנותר אז אומר יש אבל מעלה בעבודה הזאת של ההתקפיה שזה מעלת הבעלי תשובה שהם מתמודדים עם ה שלילת התאווה יש בזה מעלה על עבודת הצדיקים שיכולים להעלות את כל התענוג שלהם להשם. איפה זה מאומז בפרשתנו? כתוב ו העניין הזה של הקטרת חלבים כל הלילה כתוב ולא ילין חלב חגי עד בוקר. מעניין כתוב בלשון שלילה לא כתוב תקריב את חלב חגי. לא ילין חלב חגי עד בוקר שלא יהפוך להיות נותר. אז אומר הרבי, עבודה הזאת שלא ילין בזכותה תבוא הגאולה עד בוקר. היא תביא את הבוקר שעליו נאמר ולא יהיה לך עוד השמש לאור עולם והיה לך הווא לאור עולם בגאולה האמיתית והשלמה. ואז נזכה בעזרת השם עוד השנה לסיום עשרת המכות לצורר האיראני שישחרר את כל העם ישראל מימת הלחצים שיש עלינו ונזכה להקריב את קורבן הפסח ולהקטיר את החלב שלו על המזבח בקרוב ממש דמרה בימינו עם משיח ‏N