הלכות שבת בנושא מצוות עונג ואכילת ג' סעודות בשבת ירחי כלה כפר חב"ד , הרב מאיר אשכנזי תשפ"ו

בתחילת הלכות שבת מביא אדמור הזקן שני דבורים נספרשו בשבוס על ידי הנביאים והם כוביד ואוינק הוא מדבר על כבוד שבת על עונג שבת והוא מביא שתי שיטות לגבי העניין של עונג שבת, להענג את השבת במאכלים ומשקים, שלפי דעה אחת יסוד החיוב הזה הוא מן התורה כי מהפסוק מיקרוידש כי יש דעה שמיקרוידש זה לאן גוי באוינג אחילו ושתיו ויש דעה שזה מדברי קבולה מדברי הנביא מהפסוק וקורוסו לשבסוינק אז יש את עצם החיוב של להענג את השבת במאכל ומשקה וכמו שאמרנו שתי דעות אם זה מן התורה או מדברי קבולה ואז שואל אדמור הזקן בא ממאן גוי מה פירוש להנג את השבת במה אומר אדמור הזקן כך בימי חכמי הגמורה היו מאנגים בדגים גדולים ובתבשיל של טרדין והוא אומר שאצל רוף בני ודום יש עונג מבשר ויין ו ובסך הכל הוא כותב בכל מוקוים ומוקוים יענגו בתבשילים שנחשבים אצלם אוינג זאת מצווה אחת של אוינג שבס ואמרנו גם אומר אדמור הזקן גם במה צריך להענג את השבת יש עוד מצווה וזה המצווה של סעודות שבת את זה כותב אדמור הזקן לא בסימן רמב שעכשיו דיברנו עליו אלא בסימן רעד כותב אדמור הזקן כך שלוש סעודות חייב אדם לאכול בשבת. יש לזה רמז ממה שכתוב בתורה שלוש פעמים. היוים לגבי אכילת המן. איך כתוב? היומר מושה אכלו היו כי שבוס היו להשם היו לא יתמצאו בסוד. מזה שכתוב שלוש פעמים היו יש רמז לאכול שלוש סעודות בשבת. ואומר אדמור הזקן הוא מיד יורד לפרטים. מה זה סעודה בשבת? מה צריך לאכול? אומר אדמור הזקן אפילו אכל אדם כל מיני מעדנים ומיני תבשילים הרבי אף על פי שהם מחמסמינים אינו יוצא ידי חוייבס ג סעודו שחי יבודומליס בשבס עד שיוח לכם שמבורכולמוציברכסמוזן זאת אומרת יש חיוב לאכול שלוש סעודות בשבת זיכר למן והסעודה היא לחם אנחנו רוצים לדון היום קודם כל בשאלה מאוד מאוד יסודית והיא נפק מינה לדינה. האם אדם יכול לצאת ידי חובת מצוות אוינג באכילת לחם בשבת, באכילת פת, באכילת חלה? או שאם אדם אכל רק חלה ולא אכל תבשיל, הוא ביטל את מצוות אוינג שבס. ביטל את מצוות וקורוזשה בוסינית מדברי קבולה או אפילו מצווה מן התורה מקרוקידוש לפי הדעות שזה שזה מן התורה בעניין הזה לכאורה יש ממש סתירה בדברי אדמור הזקן קראנו עכשיו את סימן רשמ ביז אומר אדמור הזקן במה מענן גוי בלחם אין מילה אחת פת בסימן הזה של רישמ בייז במאן גוי בתבשילים בדגים בבוסור ויין כל מקום מקום לפי מינגור מעריך שם ממש תבשילים. מה יוצא? שבפת אי אפשר לקיים את מצוות אוינג. יותר מזה, אדמור הזקן כותב שבכל מקום יענגו במאכלים החשובים להם אוינג. אם אפשר היה לצאת ידי חובה בפת, אז מה זה בכל מקום ומוקוים? הרי בכל מקום חייבים לאכול פת ובפת כבר יוצאים ידי חובת עיקר מצווה סוינג. אז מה שייך בכל מוקים ומוקוים? רואים ברור שלפי דעתו בסימן רישמ בייז מצוות עונג מקיימים רק בתבשלים ואי אפשר לקיים את זה בפת אז אדם שאכל רק חלה ולא אכל תבשיל ביטל את מצוות עינג שבז אבל בסימן רנד כותב אדמור הזקן שאין חיוב כל כך לאכול תבשיל בשבס אבל בלאיפס אי אפשר לקיים צ ג סעודס בשבס הוא אומר דבר ברור אין חיוב כל כך לאכול תבשיל בשבת אבל בלא פתי אפשר מה זה אומר שאפשר לקיים א יש מצוות אוינג שבס מה זה אומר שאפשר להסתדר עם מצוות אוינג שבס באכילת פת ואז אם כך יש ממש סתירה בדברי אדמור הזקן בין סימן רמבז לסימן רנד דבר נוסף שצריך פה להבין מה פירוש ברכד? אין חיוב כל כך לאכול. מה זה כל כך? יש חיוב או שאין חיוב? מה זה? זה חצי חיוב. מה זה מצו מן המובחר? על מה מדובר פה? אז כדי א להבין את הנושא הזה ניכנס לתוך הסוגיה ונראה שיש תמיהה גדולה לכאורה בדברי האדמור הזקן. למה באמת את מצוות סעודת שבת אפשר לקיים רק בפת? אמרנו האדמור הזקן אומר את זה הכי ברור ולפי דעתו בשולחנו ערוך אי אפשר לקיים את זה אפילו במינה מזינס אלא רק בפת אדם יש מעריל אנחנו יודעים שאומר שאדמור הזקן בסוף ימיו סבר שאפשר לקיים מצוות סעודת שבת במזינס אבל לדעתו בשולחן ערוך זה רק בפת למה באמת אז בסימן רעד כותב אדמור הזקן כך למה דווקא בפת לפי שלגע ביחסמן שממנו לומדו גאוודוס נאמר בו לחם שנאמר וימר עליהם מוישה הוא הלחם אשר נוסן השם זאת אומרת היות שהסעודת שבת היא זכר למן כמו שאמרנו רמז לג' פאומים היום שכתוב לגבי אכילת המן והמן היה הרי לחם כמו שמפורש בפסוק הוא הלחם אשר נוסן השם אז כשאתה בא לעשות זכר למן זה חייב להיות בלחם אבל בסימן קפ"ח אומר בור זקן משהו אחר לגמרי. למה אפשר לצאת ידי חובת סעודת שבת רק בלחם? אז הוא כותב שהוא חי יובלכולפס שמבורכול ברכסמוזן שבשבס נאמר וקורוסו לשבוס אוינג ואין אוינג בלא יחילס לחם שכוימו לובסעודו שהלחם הוא עיקר הסעודה שכל הסעודו נקרס על שם הלחם מה אומר אדמור הזקן למה יוצאים ידי חובת סעודת שבת דווקא בפת כי כתוב וקרוס על השבס אוינג ואין אוינג בלא לא יכילס לחם. ופה נשאלת שאלה עצומה על הדברים שלו בסימן קפח. מה זאת אומרת? למה צריך להגיע לזה שהחובה לקיים את מצוות סעודת שבת זה בגלל המצווה של בקורוס לשבוסינג? מה צריך להגיע לזה? מצוות סעודת שבת כשלעצמה מחייבת לאכול דווקא לחם. למה? כי הרי באזכר למן והמן היה לכם כמו שהוא כותב בסימן רעד למה הוא הולך מסעודת שבס ממצוות סעודה הוא הוא הולך עובר למצוות עוינק ודבר נוסף צריך להבין איך התיישב מה שהוא אומר בסימן קפ"ח שלמה צריך לאכול בסעודת שבת דווקא פת בגלל וקורסלשב בוסינג איך זה מתיישב עם מה שהוא כותב בסימן רמבז במען גוי בתבשיל, בדוגים, בבושר ויין. איך זה מתיישב בכלל? אז כדי להבין את זה צריך לומר ואנחנו נראה כמה הוכחות לדברים האלה כפי שנספיק שיש באמת שתי גישות בשולחן ערוך אדמור הזקן בכל הסוגיה הזאת של אוינג וסודה שבס האם זאת מצווה אחת או שתי מצוות זאת אומרת בס בסימן ר מביז סובר אדמור הזקן שעונג שבת וסעודת שבת הם שתי מצוות נפרדות לגמרי. זאת אומרת רמבס ורעד. זאת שיטה אחת. ב למה צריך לאכול סעודת שבת? זיכר למן. למה דווקא פת? כי המן היה לחם. אוינק שבס בתבשילים. זה שני דברים שונים. זה שתי מצוות שונות. אבל בסימן קפ"ח שם סובר אדמור הזקן שזאת לא הם לא שתי מצוות זה מצווה אחת שיושבת על המצווה השנייה זאת אומרת אוינג שבס כבר מחייב לאכול פת למה כי אינוינג בלא יכילס לחם המצווה של סעודות שבת חייב אדם לאכול ג' סעודות בשבת היא שיעור במצווה סוינג מה היא בעצם אומרת? שתדע לך שאת האוינג שאתה חייב לקיים ואתה יכול לקיים את זה רק בפת כי אין אוינג בלאכילס לחם או קודם כל בפת אתה צריך לעשות שלוש פעמים במשך השבת מצד מצוות אוינג של עצמה אפשר היה לעשות את זה פעם אחת באו חכומים ואמרו שצריך לאכול שלוש סעודות בשבת זה שיעור במצווה סוינג לקיים את מוצת אוינג שלוש פעמים במשך במהלך השבת ובמה בפת למה בגלל אוינג לא בגלל סעודת שבת כי אינו נקבל יחילס לחם. ופה יש דבר מעניין. נקרא את שולחן ערוך אדמור הזקן בהלכות יום טוב בסימן טק קכט בתחילת הסימן כותב אדמור הזקן כך כשם שמצווה לכבד את השבת ולהנגה כך כל יום עם תובבים שנאמר לקדוש השם מחובות וכל יום עם תובים נאמר בו עם מיקרוקידש והוא ממשיך איזה אוינג מה זה אוינג שחייבים לכבד את השבת ואת היוםטב באוינג זה שאומרו חכומים שחיו אודום בכל יונט בסעוד מה זה אוינג שצריך לאכול שתי סעודות אחס בלילו ואחס ביום בשכריס אבל אין צורך לאכול סעודו שליש אם כן חל בשבס ממשיך אדמור הזקן ואיקר הסעודו הוא הלחם אשר הוא אויכל לפי חו צורך ליזור שיאכל בכל סודו פס מכביצו וכולי מפורש הוא כותב פה שמה זה אוינג לאכול שתי סעודות וזה הפירוש פירוש מה שאמרנו קודם שמצוות אכילת ג' סעודות היא שיעור במצווה אוינג ומה זה אוינג פת כפי שהוא כותב בפירוש בהלכס יום טב ופה יש דבר מעניין אנחנו יודעים שמצווה סוינג אמרנו קודם יש דעות שהחיוב הוא מן התורה מקרוקוידש ויש דעות שזה מדברי קבולה וקורוס לשבסונק אבל אכילת ג' סעודות זה לא מן התורה זה לפי הדמור הזקן מדרבוננו בלבד רק מצו זה שמח בג' פאום עם היוים אז בואו נחשוב רגע ביחד מה היה לפני שחז"ל חידשו את המצווה לאכול ג' סעודות בשבת היה רק את מצוות אוינג מהתורה או מדברי קבולת היו צריכים לאכול פת בשבת באותה תקופה אז זה תלוי בין שתי שני הקווים בעל תרבי לפי רמבז ורעד שמצוות אוינג מחייבת לאכול ר אפשר אפשר לקיים רק בתבשילים אז אפשר היה הייתה חובה לאכול תבשיל לא הייתה חובה לאכול פת בכלל באותה תקופה חז"ל חידשו במצווה של אכילת ג' סעודוס שני דברים קודם כל שחייבים לאכול פת זהכר למן כי המן היה לחם ולא רק חייבים לאכול פת אלא צריך לעשות את זה שלוש פעמים כי ג פעום היוים אבל לפי המהלך שלו בקפ"ח ובלחס יוםטב אז גם לפני שחז"ל תיקנו את ג סעודס הייתה חובה לאכול לחם מצד הפסוק וקרוס על שבסנגוף כינוק בלאכילס לחם חז"ל חידשו רק את השיעור במצווה סוינק שצריך לאכול את זה לקיים את זה שלוש פעמים ופה יש אם כך יש כאן אפקמינה נוספת לדינה והיא מאוד חשובה האם אדם צריך לאכול את אולי אני אגיד עוד מילה לפני זה. אז לפי הדרך של א של קפ"ח א מה זה תבשילים?יש יש >> לא לא זה שני טעמים יש את הטעם של קפ"ח ויש את הטעם של א שני טעמים לעצם אכילת פת קשה לדעת מה אנחנו נראה מה רבי יוסינסינו סברו עוד מעט ננסה להבין אבל א אבל בעל תראה בעצמו קשה לדעת מה המשנה שאני ומה המשנה חיים זה שני טעמים שני מהלכים ופה פה אה נחזור לשאלה שפתחנו בה האם יש חיוב לאכול תבשילים בשבס אז לפי רעד יש חיוב או רב ודאי שחייבים לאכול אחרת אתה מבטל את מצווה סוינג אבל לפי א לפי ריקפחס אדם שאוכל פת הוא מקיים כבר את מצ את מצווה סוינג נכון אינו ננג בלא אכילס לחם מה המטרה של אכילת התבשילים להוסיף במצווה סוינג מה הפירוש? מה הפירוש? אז מה פה מוסיף התבשיל? מה חסר בלי זה? אז קודם כל ננרצה לראות את הדברים של לשון הדמור הזקן בקפ"ח. הוא הרי כל כך כותב קצר אבל מצד שני יש לו פתאום פה הוא פתאום מעריך. איך הוא כותב? למה בקפח למה דווקא פת? אז הוא כותב שאינו נגלא יכילס לחם שהלחם הוא עיקר הסעודו שכל סעודו ניקרו על שים הלחם מה זה מה הוא רוצה פה מה הריכות הזאת אפשר להסביר את הדברים שבקפח הוא לומד שמה מצוות אוינג מה פירוש מה זה להתענג הוא מדבר על עונג של סביעה שאדם שבע יש לו יש לו הנאה מסוימת הוא שבע קודם היה רעיב מאוד ברוך השם נרגע אז זה מה שהוא אומר אם אוינג פירושו הנאה של סבייה אז הלחם הוא העיקר הלחם סועד את הלב וזה מה שהוא כותב פה למה למה אקר עיקר הסעודו כל סעודו ניקרו על שם הלחם הלחם הוא עיקר הסעודו למה כי מה המטרה של אכילת סעודה לשוד את הלב לסבוע אז במילא הלחם הוא עיקר הסעודה ופה אבל אבל אם ככה לפי זה לפי סימן רמב ורעד למה אוינג אפשר לקיים רק בתבשיל כי לדעתו לדעת ה השיטה הזאת מה פירוש אוינג לאכול דבר טעים כפי שאנחנו מבינים בפשטות להתענג ממאכל טעים ובמילא מלחם אין אוינג מתי מתחיל האוינג כשאתה אוכל משהו משהו מיוחד משהו שונה תבשיל בכל מוקוים ומוקים לפי המאכלים שחשובים להם אוינק זה ממש לשון אדמור הזקן רק בתבשיל ולכן הוא לומד שבפת אי אפשר לקיים את ה את מצוות עינג בזה אנחנו נוכל להסביר את הלשון בסימן רנד שאין חיוב כל כך לאכול תש בשבס מה הוא רוצה פה יש חיוב או אין חיוב אז בסימן רינד צריך לומר שהוא סובר כמו הדרך של קפ"ח שמה שאוינג מקיימים בפת קודם כל כי למה כי אוינג זה אוינג של סביאה אבל מה נכון שכדי לצאת ידי חובה מצד החיוב צריך לאכול לחם דווקא כי זה מה שמביא לצביהם אבל יש עוד עניין באוינק ויש על כל פנים מצווה לקיים את גם את העניין השני באונג לאכול מאכל טעים. זה הפירוש אין חיוב כל כך. זאת אומרת יש למשל אפשר לראות בסימן רמטס. בסימן ר מטס יש איזה לשון מאוד משונה. הוא כותב כך שהלחם הוא עיקר הסעודה. הוא כותב את זה כמה פעמים שם. הלחם הוא עיקר הסעודה. מה פירוש? יש כאן יש עיקר ויש תפל. יש עוד משהו שהוא שייך לסעודה שהוא רק הוא לא העיקר. מה זאת אומרת? אז שוב אפשר להגיד שבסימן רמט הוא לומד כמו הקו הזה של רנד ובמילא עיקרסו דעיקר האוינק זה קודם כלנג של סבייה אבל יש תוספת יש מצווה לקיים את העינג גם את העינג של ה של המאכל המענג ופה יש נפקמינה לדינה קורה הרבה שאדם יושב בפברינגן ואדם אכל עושה קידוש ואוכל מזינס או ששה עוד רביעייס יין לקידוש מוקים סעודה והוא אוכל בפברינגן דגים או שונט הוא אוכל תבשיל אבל הוא לא עשה לחם משנה ואז הוא חוזר הביתה והוא צריך לעשות הרי לחם משנה הוא נותן ידיים אוכל פת עכשיו הוא צריך לאכול גם תבשיל ביחד עם האכילת הפת האם אכילת התבשיל צריכה להיות דווקא בתוך הסעודה בשבת או שאין שום קשר בין אכילת תבשיל לסעודה את התו שלו אכל בבית הכנסת הוא אכל צ'ונט יצא ידי חובת קשה גמרנו עכשיו מה חסר לו סעודת שבת לפי אדמור הזקן בשולחן ערוך סעודת שבת וצריך לעשות לחם משנה אז הוא יאכל שתי קח שתי חלות יעשה לךצה ויאכל יוסר מכביצה ונגמר וקיים את המצווה מה צריך לעשות אז זה לכאורה זה נפקמי לדין לבין שתי השיטות האלה לפי רמב ורעד שיש פה שתי מצוות שונות מצוות אוינק ומצוות ג סעודיס ואוינג אפשר לקיים רק בתבשיל וג סעודס אפשר לקיים רק בפת אין שום קשר בין המצוות האלה אז בפרמריגן אכלת טעמת משהו תבשיל בבית אתה עושה לכם משני על פת יצרת ידי חובה אבל לפי קפ"ח ורנ"ד ורמט כפי שראינו אז נראה לומר שהתבשיל צריך להיות חלק מהסעודה למה מה? כי הרי האוינג הרי יש מצווה להתנא גם עם מאכל טעים. מה פירוש? מאיפה אנחנו יודעים את זה? מאותו וקורוס לשבסינג. זאת אומרת וקורוס לשבסינג קודם כל זה להתענג תינוק של סבייה. באו חז"ל והוסיפו שצריך להתענג גם באכילת מאכל טעים. אז כש זה לא שיש שני דברים נפרדים. הפת שהוא עיקר הסעודה הוא בעצם האוינג. הפת עצמה צריך צריך לאכול אותה באופן שאתה תתינג מזה. איך אתה עושה את זה? כשאתה אוכל את התבשיל בתוך הסעודה אפילו ביחד עם הפת עצמה. אז הפירוש הוא שההנאה שלך מהתיינוג האוינג מאכילת הפת הוא לא רק מהסביעה שבפת אלא גם שהפת הופכת להיות טעימה. כי אתה אוכל תבש בתוך הסעודה. ופה אנחנו נראה סיפור שהיה עם הרבי הקודם שעל פניו הוא מאוד תמור זאת אומרת צריך לדעת מה המקור שלו יש סיפור שמביא אותו הרב זליקסון בספר שהוא עשה הוא ליקד כל מיני דברים על הלכות שבת מביא הרב זליקסון שהיה פעם סיפור אצל הרבי הקודם שפעם שכחו להגיש קוגל בסעודת שבת אנחנו יודעים שקוגל בכלל הרבי פעם סיפר שאמר בפברי גן שיש שאומרים בשם האלטר שאכילת קוגל בשבת זה מן התורה הרבי אמר שהוא לא שלב דווקא שזה מן הדורה צריך לדעת מה המקור של השמועה הזאת אבל בכל אופן אכילת קוגל צריך חסידים פס יש לה משמעות משמעות גדולה אז לעניינינו פעם שכחו להגיש קוגל בסעודת שבת אצל הרבי הקודם וברכו ברכת המזון ו והרבנית נזכרה שהיא לא הגישה קוגל אז אז הרבי הקודם אמר לכולם ליטול ידיים שוב והוא נטל ידיים ואכל את הכוגול בתוך הסעודה. מה המקור לזה? לפי מה שדיברנו היום זה סימן קפ"ח. זה הפירוש הוא ש שהפת להתענג מהפת. זאת אומרת שהאווינגמי הפת לא יהיה רק מצד הסביעה שבזה אלא גם אלא גם מהעניין שזה יהיה מאכל טעים וזה על ידי שאתה אוכל ביחד עם זה או בהמשך לזה מיד את ה את המאכל בזה א על פי זה יש לנו אפשר לומר נפקמינה נוספת כמה פעמים אדם צריך להתענג בשבת כמה פעמים, פעם אחת, שלוש פעמים, יש לזה איזשהו שיעור. אז לפי מה שלמדנו בסימן רמב ורעד, שאלו שתי מצוות שונות, מספיק שאדם יתענג פעם אחת, הוא לא צריך לאכול תבשיל גם בלילה וגם ביום. רק מה צריך לזכור? דבר אחד, כבוד יו עודיפל כבוד לילו. ובמילא אם אדם אכל תבשיל בליל שבת הוא לא יצא ידי חובה מה פירוש שלא יצא ידי חובה הוא צריך לאכול גם ביום למה מצד הכבוד כי אז יש כאן פגיעה בכבוד יום כי כבוד יום עודף על כבוד לילו אבל אם לאדם יש רק תבשיל אחד דיברנו על דיברו קודם על רב לייויק עניות עצומה יש לו רק תבשיל אחד והוא אוכל אותו כמובן ביום כי כבוד יוודיף על כבוד לילו הוא יצא ידי חובת מצוות אוינגו שחסר לו במצוות ת עינג אז לפי רעד ור מב חסר לו שום דבר למה כי אלו שתי מצוות שונות והג פאומים נאמר במצוות סעודת שבת הוא לא נאמר במצוות אוינג אז פ צריכים לאכול שלוש פעמים כי זהר למן וג פעמים היוים אבל לא הנהג מספיק פעם אחת אבל לפי קפח ורנד וכולי שאמרנו ש שהמצווה של ג סעודו זה שיעור במצווה מצת אוינג. מה זה אומר? מצוות אוינג זה אכילת פת. באו חז"ל ואמרו שצריך לעשות לקיים את זה שלוש פעמים. זה חלק ג פעומים היום. ואמרנו שהתוספת היא שאדם גם תענג מאכילת הלחם ולא רק יהיה פה עינג של סביאה. אז במילא כל פעם שהוא אוכל לחם הוא צריך גם לאכול עם זה תבשיל. ואם לא חסר לו בקיום מצוות הוינג. ופה נגיד רק אפשר הרבה מאוד להעריך בזה. אני אגיד נקודה. אנחנו מנהג ישראל לאכול מאכלי חלב בחג השבועות. נכון? למה? כולם יודעים זכר למאכל החלב שודים אכלו אחרי מתיירה כשמה? כשאי אפשר היה לאכול את המאכלי בשר. אי אפשר היה למה? כי בישלו אותם יש סיר מרי בשיחה שזה לא הפירוש שהיה כלשה של בושר בחולוב אלא פשוט מי ששחט את ה את הבשר לאז לא היה פה שחיטה של יהודים היו לא היה להם מרדין של יהודי לפני מתנתירת אז בכלים היה בלוע בשר משחיטס נוכרי ובמילא ובמילא אפשר היה להשתמש בקיילים האלה ולכן הם אכלו מאכלי חלב טוב נו אז בגלל שהם אכלו מאכלי חלב אנחנו צריכים לעשות זכר לזה ואם הם היו אוכלים גלידה אז היינו צריכים לאכול גלידה היום איזה משמעות בכלל הייתה לזה שהם אכלו מאכלי חלב יש משמעות הלכתית מסוימת לא היה להם מה לאכול מה פירוש היה להם מן מה פירוש לא היה להם מה לאכול היה להם מן אז הם אכלו כמה מאחלי חלב כי זה תראה אז במה מה לכן עד סוף כל הדורות צריך עכשיו לאכול מאחלי חלב ברור שיש פה עניין הלכתי אז מה העניין תלוי היא באמת הבנה של הדברים תלויה בשתי הגישות בעל תרבי לפי הסימן של רמבז שמה שיש פה שתי מצוות נפרדות ומצווה סעודה אפשר לקיים רק בלחם אבל אוינג אפשר לקיים רק בתבשיל אז במילא נכון הם היה להם מן תכף נראה גם ראיה שהיה להם מן היה להם מן אבל במן אפשר לקיים רק את מצוות סעודת שבת אי אפשר לקיים במן את מצוות האוינג. מה תגידו לי? למה? אבל במן היה טעם. אפשר היה כל טעם שרצו אפשר היה להרגיש בזה. זה לא מדויק. המן היה במן כפי שהוא ירד מן השמיים היה טעם אחד. היה לו טעם מיוחד של צפיכס מדבש. מה זה צפיכס מדבש? אז כתוב ברשנים יש ברמבן היה לזה טעם מיוחד. בכל אופן הרמבן מתאר בדיוק איזה טעם היה לזה. לא שאדם חלם על משהו ופתאום נהיה לו במן טעם כזה. איך אפשר היה רק מה המן היה מיוחד שאפשר היה לשנות לו את הטעם? איך אנחנו רואים את זה? פסוק. איך אומר הפסוק? שוטו ולא כתוב תוכנו ברי חיים אוידוכו במידוכו בישלו בפורור ואסו אויסוי אוגוס. אומר רש"י משתנה היה טעמו לנידחנים לנידוכים ולמבושלים. אפשר היה לשנות את הטעם של מן לפי מה שאדם רצה. אותו בצק, אותו לחם שירד מהשמיים, תחנת אותו, בישלת אותו, שינית לו את הטעם. מה שאתה רוצה היית יכול לעשות שמה. אבל המן כפי שהוא היה לו טעם קבוע. הרמבן, כמו שאמרנו, מסביר בדיוק איזה טעם היה לזה. ובמילא בזה אנחנו נוכל גם להסביר עוד דבר מעניין. מתי שביום שישי הראשון שירד המן פתאום ירדו שתי מנות באו הנסים אומרת התורה ושאלו את משה רבינו מה קרה כל השבוע אמר בממית מצא אצלו רק מנה אחת פתאום אמר בומממת מוצאים אצלם שתי מנות מה קרה ואז משה רבנו גילה להם שיהיה שבת יש מושג של שבת מחר תהיה שבת עד אז הם לא שמעו את זה מחר תהיה שבת או כמעט לא שמעו את זה מחר תהיה שבת ואז הוא אומר להם פסוק אשר תויפו איפו ואס אשר תבשלו בשילו ואס כל הויד פניך לוחם למשמרת עד הבוקיר משה רבנו עבד במטבח משה רבנו היה יועץ א ש בבישולים בשמר להם את אשר תיפו ואס אשר תבעש לו בשלילו פשטות הפירוש הוא אומר להם תדעו לכם מי שירצה לבשל את המען יהיה אסור לו לעשות את זה בשבת צריך לעשות את זה היום כך הוא מלמד אותם הלכות שבת אבל לפי מה שדיברנו עכשיו זה הרבה יותר מזה משה רבינו אמר להם תבשלו את המן תופו את המן למה היות ויש מצווה שלא ינגשבס אז ואוינג אפשר לקיים לפי רש מביז אפשר לקיים את זה רק בתבשיל ולא בפעת אז הוא אומר להם אם אתם תאכלו את המן עכשיו כפי שאכלתם כל השבוע המן כפי שהוא לא תקיימו בזה מצוות ה נגשה אין פה שום דבר מיוחד זה אותו טעם כל יום אומר להם שתבשלו אותו, תופו אותו, תשנו את הטעם שלו כדי לקיים במן הזה גם את מתפסוי הנג. ובזה יובן גם לגבי מתנטירה. מתנטירה קודם כל היה יום טב דבואינון לוחם הכל מוידים שבשבוס ניתנו טוירו. יהודים היו צריכים בשבת לא היה מספיק שהם יאכלו מן היה להם מן מאיפה אנחנו יודעים שהיה להם מן? קודם כל הם בישלו את המן. צריך לומר הרי שכמו שלפני כל שבת הם בישלו את המן או הפו אותו או מה שהם עשו לו כדי לקיים מצוות אוינג אז גם בערב מתותי הם בישלו את המן כדי לקיים גם מצווה סוינג אבל היה להם מן חי גם כמו שהוא ירד מן השמיים הרי איך משה רבינו אמר בשבת אשר תיפו וכולי ואזכו לא אוידחו לוחם למשמרסד הבוקר זאת אומרת שהם היו משאירים גם מן כמו שהוא שלא היו מבשלים אותו אז גם במת תיראה היה להם מן חי הם היו יכולים לאכול את זה אבל אם הם היו אוכלים רק את המן החי כמו שהוא ירד מן השמיים הם היו יוצאים רק ידי חובת מצוות סעודת שבת מים לפי רמבז מצוות אוי נגשב שזה צריך לאכול בתבשיל במשהו מיוחד בשביל זה הם בישלו את המן חלק מהמען אבל את מה שהם בישלו הם לא יכלו לאכול כי זה יתבשל בכהילים פסולים אז למה הם אכלו מאכלי חלב? כדי לקיים את מצוות אוינג שבס. כי במן אי אפשר במן כמו שהוא חי אי אפשר לקיים את מצוות אוינג. לכן אנחנו היום אוכלים מאכלי חלב. למה? כי יהודים קיימו מצווה באכילת מאכל החלב האלה. מצוות אוינג שבס. בזה אנחנו נבין את מנג ישראל לעשות סימס כזה גדול מהסעודה החלבית מה יש עושים זכר לזה שודים אכלו ארטיק באחרי מהתירה תאכל ארטיק מה אתה עושה מזה עניין זה נהיה גנצד דוס עד כדי כך שאתה צריך להדגיש שלא ישכחו לאכול בשר גם זה יום טב כבר היום טב הופך להיות המאכלי חלב למה מה המקור למנג ישראל הזה כי ודים אכלו מאכלי חלב לאוינג לקיים את מצוות טוינג אז אנחנו גם רוצים לוודא שגם אנחנו נקיים נתענג ממאכלי החלב מאותה סיבה שודים אכלו במאכלי חלב בחג השבועס אז זה לפי רמבז אבל לפי הדרך שהוא כותב ברד וכולי אז מה צריך לומר שבאמת כשיהודים אכלו את המן כמו שהוא חי הם קיימו גם את מצוות אוינג למה היה להם עונג של סביביה בזה אבל היה חסר ההשלמה מה להוינק המאכל התאים הלהתענק כמו שאנחנו לומדים בפשטות בשביל זה הם אכלו מאכלי חלב וצריך לומר שהם אכלו את מאכלי החלב בתוך הסעודה אבל זה כבר עוד סוגיה הם אכלו את מאכל החלב א כדי באמת גם לקיים את ה את המצווה של אוינג טוב יש הרבה מה להעריך בזה אבל אה נסתפק בזה יש את הסוגיה של א טייניס חלום ששם הדבור הזקן כותב בפירוש את הנושא של א שסעודות שבת ניתנו לאוינג ולכן אדם שמתענג מתייניס אז הוא אז הוא יתענה ופה יש שאלה גדולה מאוד לפי הדרך של רישמוב בייס וכולי איך זה מתיישב שם הרי מה אדם מתענג זאת אומרת הוא מצטער מהאוכל אבל מה עם מצוות סעודת שבת שאותה הוא בכלל לא מקיים מה אכפת לי שיאכל סעודת שבת בצער סעודת שבת לא נכנ לא ניתנה בשביל בשביל זה אז זאת אה אם רץ השם אולי באתי תהיה הזדמנות נוספת לשונות האדמור הזקן בסוגיה הזאת מאוד מאוד מאוד מעניינים אבל בכל אופן א זה הזמן לומר ישר כויח להנהלת הישיבה הנולה הגשמיס והנולי הרוכניס הרב שלבר חדד שיושב כאן ושאר חברי יענולה אה שהקדוש שהקדוש ברוך הוא יתן הרבה הרבה כוח ויש עם הברכות של הרבי הרבה הרבה כוח כפי שרואים אם ירצה השם גם בעניינים הכלליים ובעניינים הפרטיים ושכל ההלם ואסתר הלימודת שיש היום בעולם הישיבות ובכלל שהכל יתבטל ונזכה בקורב ממש לטירו חדש אומיתי תיצב הרבי בראשנו שקויר ‏am