הלכות שבת בנושא חיתוך ירקות לסלט לחתיכות דקות, בשינוי, מותר בשבת? הרב מאיר אשכנזי שנת תשפ"ד

[מוזיקה] אנחנו עוסקים בשיעורים הללו במלאכת תוכן השיעור של היום יהיה האחרון במלאכה הזאת ונדבר בו בעזרת השם על העניין של שינוי במלאכת חינה האם מותר בשבת לחתוך את המלפפון לחתיכות דקות אם יעשו את זה בשינוי למשל עם מזלג ולא בדרך הרגילה שחותכים אותו בסכין האם מותר לכתוש שום בשבת בשינוי נניח באמצעות איזשהו מקל במקום ב מדוך ובקיצור האם מותר לעשות את המלאכה של טוחן בשינוי ואיזה שינוי מתיר באמת לעשות את המלאכה הזאת ההיתר לעשות בשבת מלאכת תוכן בשינוי מובא בשולחן ערוך לגבי כתישה של תבלין או של מלח הדין הוא שאסור לחתוך בסכין או לדוך במכתש תבלין או מלח כי יש בזה מלאכה של תוכן אבל יש שם דין שמותר לכתוש את את התבלין או את המלח בשינוי גדול מדרך החול יותר מזה כאשר קושים את התבלין או את המלח בשינוי גדול מדרך החול מותר לכתוש אותם אפילו הרבה ביחד אומר אדמור הזקן זאת אומרת שההיתר לכתוש אותם בשינוי הוא לא רק סמוך לאכילה כדי לאכול מיד את מה שקשו אלא כאשר אותם בשינוי מותר לכתוש מהם גם כמות גדולה שתספיק עבור מהמהלך השבת כולה כך כותב אדמור הזקן בסימן שחא סעף ז לגבי תבלין הצריך לדוך פלפלין וכיוצא בהם ליתן לתוך המאכל בשבת מותר לכתוש אותו בשינוי גדול מדרך החול כגון ביד של סכין בידית של הסכין וכיוצא בו אפילו הרבה ביחד אבל לא במדוייק רכו בכול אלא של עץ וכיוצא בו ויש אומרים שצריך גם כן שידוך בתוך הקערה וכיוצא בה אבל לא במכתש אף על פי שקוש ביד של סכין וכיוצא בו ויש מתיירים לכתוש במכתש וטוב להחמיר במקום שאפשר כותב שם התמור הזק כן על דרך זה כותב אדמור הזקן בסימן שחא סעיף יבז לגבי מלח גס אין קוטין מלח בדוך אפילו של עץ אלא צריך שינוי גדול כגון לרסקו בידו של סכין או בעץ פרור אבל אסור לחכו בסכין דק דק וכולי זאת אומרת השינוי הבסיסי שמעקב שינוי שמוכרח להיות כדי להתיר את הכתישה של התבלין והמלח השינוי הזה נוגע לדבר שבאמצעותו קודשים אותם אסור לחתוך את התבלין בלהב של הסכין אסור לכתוש את התבלין במדובב הזה שהיו קודשים אסור לכתוש אותו במד של אבן אסור לכתוש אותו אפילו בדוך של האפשרות לכתוש את התבלין בשבת היא או בידית של הסכין או במה שנקרא עץ הפרורים של הסכין זה אומר שאדם יהפוך את הסכין ויחתו את התבלין עם הידית שלו עם היידית של הסכין עץ הפרורים בכף הזאת את המר או את התבשיל שבסיר במהלך הבישול עצמו בשני הדברים האלה מותר לכתוש את התבלין בשבת מעבר לזה אדמור הזקן מביא לגבי תבלין דעה שמחמיר יותר סוברת שלא מספיק לעשות שינוי בדבר שבאמצעותו קודשים אלא צריך לעשות שינוי גם בכלי שבתוכו קודשים זאת אומרת שהקדישה צריכה להיות בתוך קערה ולא בתוך מכתשת שהוא הכלי הרגיל שבו קודשים מכתשת זה כלי עמוק שבו קודשים כדי שמה שקוד שים לא יעוף החוצה במהלך הכתישה אז יש אז לפי הדעה הזאת צריך שלעשות שינוי גם לגבי הכלי שבתוכו קודשים לכתוש לתוך קערה ודמו הזקן פוסק בעצם כמו הדעה הראשונה שמספיק שהקדישה תעשה בידית של הסכין אוו בעץ הפרו וזה לבד נחשב שינוי גדול מדרך החול ולא מוכרחים שהקדישה גם תעשה בתוך קערה דווקא אלא היא יכולה לעשות להעשות גם בתוך מכתשת זה מצד הדין אבל למעשה כותב אדמור הזקן בסוגריים שטוב להחמיר במקום שאפשר שאם אפשר אם יש קערה אז עדיף שהקדישה תיעשה באמצעות היידית של הסכין או בעץ פרור בתוך קערה ולא בתוך מכתשת זוהי ההלכה לגבי כתישה של תבלין ומלח שהיא מותרת בשינוי וכפי שהזכרנו הפרטים שהזכרנו בכללות העניין צריך לציין שיש דבר שלישי בנוסף לתבלין ומלח שדמור הזקן מביא בו את הדין שמותר לכתוש אותו שוב ביד של סכין או בעץ הפרורים מותר בשבת לכתוש ולרסק שום בשינוי גדול כגון בעץ הרור או ביד של סכין כך הוא כותב בסימן שח סעיף יא לגבי כתישה של שום במוך אומר אדמור הזקן שם שאסור בשום אופן לכתוש את השום בדוך אפילו בדוך של עץ ואפילו כדי לאכול מיד כי יש בזה תחינה אבל בידית של הסכין או בכף של עץ הרור זה מותר לגמרי ומותר לקחת שום לכתוש אותו בשבת בידית של הסכין ההלכה הזאת שמותר לכתוש תבלין או מלח או שום בשינוי לכאורה תמוה ביותר כפי ששואלים הראשונים האר זרוע ורבנו ישי דיטר שהוא זה הריד שהוא מובא בבס יוסף שיבולי הלקט מביא אותו הם שואלים שאלה פשוטה ביותר איפה שמענו דבר כזה שחז התירו לעשות מלאכה דאורייתא על ידי שינוי שאם עושים שינוי מותר כבר לעשות מלאכה דאורייתא הרי ההלכה היא שכאשר פעולת המלאכה נעשת בשינוי האיסור לעשות את הפעולה יורד במדרגה מיסור דרס לאיסור דרבון אבל עדיין על כל פנים מדרבנן אסור לעשות את הפעולה רק אם מדובר על חולה או משהו כזה אבל אסור מדרבנן אסור לעשות את הפעולה גם אם המלאכה נעשת בשינוי אז איך לגבי מלאכת טוחן מותר לכתחילה לטחון תבלין בשינוי ואין בזה אפילו איסור דרבון איך זה יתכן איפה שמענו דבר כזה במלאכה אחרת מאילה אם חיתוך התבלין והמלח לחתיכות דקות היה אסור רק מדרבנן אז כאשר עושים את איסור דרבנן בשינוי יש אפשרות שזה יתיר את החיתוך לגמרי כי פעולה שאסורה רק מדרבנן מותר לפעמים לעשות אותה בשינוי אבל היות שחיתוך התבלין והמלח הוא דבר שאסור מן התורה מצד מלכס תוכן איך שינוי יכול להתיר לגמרי לעשות את הפעולה הזאת וגם לכתחילה ולא יהיה בזה אפילו יסור דרבון האמת היא שבגלל השאלה החזקה הזאת יש רישונים שסוברים שההיתר לטחון תבלין בשינוי נאמר בכלל ביום טוב אבל בשבת אסור לטחון תבלין אפילו בשינוי אבל רוב הראשנים לא סוברים כך אלא לפי דעת רוב הראשונים הדין הזה נאמר גם בשבת כי כך היא המשמעות בגמרא וכך באמת היא ההלכה וכך גם פוסק אדמור הזקן כפי שראינו שמותר בשבת לטחון תבלין בשינוי על ידי שהטחינה תיעשה בידית של הסכין או באייץ ה פורור וחוזרת השאלה איך שינוי מתיר לגמרי לעשות פעולה שאסורה מן התורה ה שיבולי הלקט מביא בשם רבנו ישי דיטר בשם ריד לתרץ את השאלה הגדולה הזאת הוא אומר כך רעיון מאוד מעניין הוא אומר כך שכטי שה בידית של הסכין או בעץ פורור כוללת בתוכה בעצם שני שינויים ולא שינוי אחד למה כי בדרך כלל הכתישה נעשת במדובב אז אם הכתישה הייתה נעשית במדולה עץ כבר היה בזה שינוי והקדישה הזאת היייתה אסורה רק מדרבנן כאשר הכתישה לא נעשית אפילו במד של עץ אלא היא נעשת בידית של הסכין או בעץ פורור אומר רבנו ישיה יש בזה כבר שינוי על שינוי מצב כזה של שינוי על שינוי אין ב אפילו יסור דרבון והוא מותר גם לכתחילה בזה מתרצת השאלה איך ייתכן ששינוי של כתישה בידית של הסכין או בעץ הפור מתיר לכתוש בשבת ואין על זה אפילו איסור דרבנן כי שינוי אחד באמת מוריד את האיסור מאיסור דרס לאיסור דרבון ועדיין יש איסור דרבון אבל כאשר נעשה שינוי על שינוי אין אפילו איסור דרבון והדבר מותר לגמרי את החידוש הזה שבשינוי על שינוי אין אפילו איסור דרבון שהוא חידוש גדול מוכיח רבנו ישיה ממלאכת בורר למה איך הוא מוכיח את זה כי הדין הוא הרי שבריה בכלים שנקראים נפה וקברה אסורה מן התורה בריירה בכלים שנקראים קנון ותמחוי אסורה רק מד רבון וברירה ביד מותרת לגמרי למה בריירה ביד מותרת ל גמרי הרי סוף סוף האדם עושה ביד מעשה של בריירה והפרדה בין אוכל לבין פסולת אז למה זה מותר למה אין זה לפחות ייסוד רבון אומר רבינו ישיה ההיתר לברור ביד הוא בגלל שזה שינוי על שינוי כי בריירה בקנון ותמחוי היא כבר שינוי מהדרך מדרך הברירה הרגילה שנעשה תמיד בנפה ו כברה לכן ברירה בקנון ותמכו סורה רק מדרבנן כי לת מלאכה שנעשית בשינוי יש בה רק יסור דרבנן ואין בה יסור דריסה וכאשר האדם גם לא בורר בקנון ותמחוי אלא הוא בורר ביד יש בזה כבר שינוי על שינוי ולכן הפעולה מותרת לגמרי אפילו מדרבנן אז הנה יש ראייה ממלאכת בורר שכאשר נעשה שינוי על שינוי אין בפעולה אפילו יסו דרבון אם כך אומר רבינו ישי אפשר לומר שזוהי גם סיבת ה בעניינינו לגבי מלאכת תוכן שזה שמותר לטחון תבלין ומלח בידית של הסכין ואין בזה אפילו איסו דרבון זה בגלל שיש בזה שינוי על שינוי כי תחינה במוך של עץ היא שינוי אחד וכאשר התחינה נעשית בידית של הסכין או בעץ פורור יש בזה כבר שינוי על שינוי ולכן זה מותר גם מד רבון נו מהיא שיטת אדמור הזקן בנושא הזה אז מדברי אדמור הזקן אין סתירה לעצם ההסבר של רבנו ישיה לגבי ההיתר לטחון תבלין ומלח בידית של הסכין ואדרבא בזה גוף אפשר להסביר את הכוונה של אדמור הזקן בביטוי שלו שטחינה בידית של הסכין היא שינוי גדול מדרך החול כי לכאורה לא ברור מתי השינוי נקרא שינוי רגיל ומתי הוא נקרא שינוי גדול מה הופך אותו בדיוק לשינוי גדול ומתי הוא לא שינוי גדול אבל לפי הגישה של רבינו ישיה אפשר לומר ששינוי אחד הוא שינוי רגיל שינוי על שינוי הוא שינוי גדול אז לכאורה את עצם ההסבר אפשר היה לכאורה לומר גם בשיטת אדמור הזקן אבל יש נקודה שלא מתאימה במהלך של רבנו ישיה עם שיטת אדמור הזקן והיא הראייה שרבנו ישיה מביא ממלאכת בורר כי לפי הגישה של אדמור הזקן במלאכת בורר אין שום רעיה מההיתר לברור ביד שבשינוי על שינוי אין יסור דרבון והמעשה מותר לגמרי כי מדברי אדמור הזקן יוצא שהתנאי שהברירה תהיה ביד ולא בכלי לא באה בכלל ליצור שינוי היא לא מועילה מצד עניין של שינוי בכלל כך שאין בה גם עניין של שינוי על שינוי כפי שלומד רבנו ישי אלא זה שבריה ביד מותרת לפי התמור הזקן זה מצד עניין אחר לגמרי וזה חלק בלתי נפרד מהתנאים האחרים ש דרשים כדי להתיר את הברירה שהברירה תהיה של אוכל מתוך פסולת וכדי לאכול לאלתר ובתוך זה היא גם נעשת ביד זה הכל תמונה אחת שלמה כי כאשר הברירה היא של אוכל מתוך פסולת כדי לאכול לאלתר והברירה גם נעשית ביד אין כאן מלכתחילה מעשה בריירה אלא פעולת הברירה נחשבת דרך אכילה וחלק מהאכילה ובמילא אין כאן מעשה מ לכה מלכתחילה כך כותב אדמור הזקן בסימן שיט סעיף א' הוא כותב כך ואם בורר האוכל בידו כדי לאכול לאלתר מותר מפני שנטילת האוכל מתוך הפסולת כדי לאכול מיד אין זה מאין מלאכה שדרך אכילה כך הוא אנחנו הערכנו בעניין הזה בשיעורים על מלאכת בורר על כל פנים לפי זה אין שום ראייה מ לכת בורר שבשינוי על שינוי מותר לעשות את הפעולה גם מ דרבון כי ההיתר לברור ביד הוא לא מצד עניין של שינוי על שינוי אלא בכלל מסיבה מיוחדת את הדחיה ממלאכת דחיית הרעיה ממלאכת בורר זה כבר שואל האג ליטל במלאכת טוחן אז אם נפלה הרעיה נפל היסוד של רבנו ישיה עוד צריך להבין בעניין הזה זה הקושיה של הקצו השולחן הדין הוא שאסור לחתוך תבלין דק דק בלהב של הסכין אפילו כדי לאכול את התבלין מיד ונשאלת השאלה שואל תוס השולחן למה חיתוך של התבלין בלהב של הסכין לא נחשב שינוי גמור שינוי גדול הרי אין דרך כלל לחתוך תבלין דק דק באמצעות חיתוך בסכין הדרך היא לכתוש אותו באמצעות מדוך כך שואל הקס שלחון אם נחבר את הקושיה של הקוס השולחן למהלך של רבנו ישיה אז נשאל את ה שאלה של הקוס השולחן במילים אחרות יש כאן בעצם קושיה חזקה על עצם הביאור של רבנו ישיה כי לפי המהלך של רבנו ישעי חיתוך תבלין בסכין צריך להחשב שינוי על שינוי כי היות שקטי שה של תבלין נעשית בדרך כלל במד של אבן אז כתישה של התבלין בדוך של עץ היא כבר שינוי אז כאשר חותכים את התבלין בסכין בלהב של הסכין זה צריך להיות כבר שינוי על שינוי אז למה אסור בשבת לחתוך תבלין בלב של הסכין והאיסור הוא אפילו כדי לאכול לאלטר הרי לכאורה חיתוך בסכין הוא שינוי על שינוי למה רק תישעה של התבלין בידית של הסכין נחשבת שינוי על שינוי אבל חיתוך של התבלין לחתיכות דקות בלהב של הסכין לא נחשב שינוי על שינוי למה על דרך זה אפשר להקשות קושיה נוספת על המהלך של רבנו ישיה הדרך היא לכתוש במדובב ובתוך כלי שנקרא מכתשת כתישה במדולה עץ איש שינוי אחד כמו שאמרנו כאשר הכתישה במדחס לא נעשית בתוך מכתשת אלא היא נעשית בתוך קערה או על גבי השולחן יש בזה כבר שינוי על שינוי לכאורה היה צריך להיות שיהיה מותר לכתוש כך בשבת כיוון שלדעת רבינו ישעי בשינוי על שינוי אין אפילו איסור דרבון אבל פשוט שההלכה היא לא כך אין דבר כזה שיהיה מותר בשבת לכתוש במוך של עץ בתוך קערה למרות שזה שינוי על שינוי מה שמותר בשבת זה רק לכתוש בידית של הסכין או בכף של היצ פורור ויש דעה שבנוסף לזה שהקדישה נעשית בידית של הסכין או בעץ הפור הכתישה גם צריכה להיות גם צריכה להיות בתוך קערה או על גבי השולחן ולא בתוך מכתשת ואמור הזקן כפי שאמרנו קודם גם כותב שטוב להחמיר במקום שאפשר כמו הדעה הזאת אבל לכתוש בדוך של עץ בתוך קערה זה לא התירו אלא רק בידית של הסכין בתוך קערה ונשאלת השאלה ממה נפשך אם היתר לכתוש בידית של הסכין היא בגלל שיש בזה שינוי על שינוי למה אסור לכתוש במדוכה בתוך קערה הרי גם בזה יש שינוי על שינוי ואם שינוי על שינוי הוא לא סיבה להתיר מלאכות שבת לגמרי וגם בשינוי על שינוי יש על כל פנים איסו דרבנן אז למה מותר לכתוש בידית של הסכין או בעץ פורור ויש נקודה נוספת שצריך להבין לגבי כתישה בידית של הסכין ובאי צ פורו הכתישה הזאת מותרת לא לא דווקא כדי לאכול לאלתר אלא גם עבור סעודה שהאדם יאכל אחר כך במהלך השבת כך יוצא מדברי האדמור הזקן בסימן שח א סעיף ז שכותב שמותר לכתוש תבלין בידית של הסכין אפ אלו הרבה ביחד כתישה של כמות גדולה של תבלין בטח לא תיגמר בסעודה אחת אז יוצא שמותר לעשות את זה גם כדי לאכול בהמשך השבת גם לגבי כתישה של שום הדין כך שמותר בשבת לכתו שום בידית של הסכין אפילו כדי לאכול אותו רק אחר כך ולא סמוך לכתישה מאיפה אנחנו יודעים את זה כי הדבור הזקן בסימן ש סעיף יא כותב לגבי שום שמותר לרסקו בשינוי גדול כגון בעץ ה פורור או ביד של סקין וכיוצא בו כמו שנתבאר בפלפלים יוצא שדמור הזקן משווה את הדין של כתישת שום לדין של תבלין ונשאלת השאלה מה הסיבה שקטי שה בידית של סכין או באייץ פורור מותרת כל כך עד שמותר לכתוש בה גם כדי לאכול רק לאחר זמן ולא לאלטר והשאלה הזאת ה במיוחד לגבי שום כי הרי לשום יש דין של ירק שום לא נחשב תבלין למרות שהרבה פעמים משתמשים בשום רק כדי לתת טעם במאכל אבל הרבה פעמים אוכלים חתיכות שום כמו שהם אין דרך להשתמש בשום דווקא כדי לתת טעם בתערובת לכן הדין של שום הוא כמו של ירק ולא כמו של תבלין אבל אם כך לא מובן הרי לגבי חיתוך ירק בסכין ההיתר מ עיקר הדין הוא זאת אומרת לגבי חיתוך ירק בסכין מעיקר הדין מותר לחתוך אותו דק דק רק סמוך לאכילה אבל רחוק מהאכילה אסור בשום אופן לחתוך את הירק דק דק בסכין יש בזה מנוחות דירס של תוכן אז למה כאשר מדובר על כתישה בידית של הסכין או בעץ פורור אין בזה שום הגבלה ומותר לכתוש את השום גם הרבה זמן לפני האכילה יותר מזה היות שהדין של שום לגבי מלאכת תוכן הוא כמו של ירק יוצא שכך יהיה הדין גם לגבי כל פרי או ירק אפילו כזה שיש תועלת בטישה שלו כמו גרוגרות וחרובים לעבור הזקנים שדמור הזה כן מזכיר בהלכות כאן יוצא לכאורה שמותר לכתוש אותם בשבת דק דק בידית של הסכין או בעץ פורור ומותר גם ומותר גם לעשות לעשות את זה הרבה זמן לפני הסעודה ולא כדי לאכול אותם לאלטר ונשאלת השאלה למה מה ההבדל בין פטישה בידית של הסכין שמותרת לגמרי גם בירק בלי שום הגבלות לבין חיתוך בלב של הסכין שהיא מותרת בירק מן הדין רק סמוך לאכילה ואד זה כן עווד פוסק שלמעשה צריך לחשוש לדעה שאוסרת גם את זה ולא לחתוך בסקים דק דק אפילו סמוך לאכילה אלא כל חיתוך של ירק וסכין יהיה רק לחתיכות גדולות קצת לעומת זה בידית של הסכין מותר לכתוש בלי הגבלה מה ההיגיון בזה אז נראה להסביר את כל העניין הזה לשיטת אדמור הזקן שפטיה בידית של הסכין או בעץ פורור היא משהו מיוחד ויוצא דופן הכתישה הזאת בכלל לא מוגדרת כמעשה של תחינה במילא היא לא כלולה מלכתחילה בשם המלאכה של תוכן לכן זה מותר זה ההבדל בין שינוי סתם לשינוי גדול בשינוי סתם עדיין יש על המעשה שהאדם עושה הגדרה של מעשה מלאכה שתורה עשרה לעשות בשבת ורק שהמעשה נעשה בשינוי מהדרך הרגילה לעומת זה כאשר המעשה נעשה בשינוי גדול מדרך החול המעשה כבר לא מוגדר ולא כלול בכלל באותו שם מלאכה שתורה עשרה לעשות לכן הפעולה הזאת מותרת אפילו מדרבנן כי איסור דרבון במלאכות שבת שייך רק על פעולה שמוגדרת באותו שם מלאכה שתורה עשרה אבל כאשר הפעולה בכלל לא נקראת באותו שם מלאכה שתורה עשרה לעשות היא בכלל לא מוגדרת בשם המלאכה שתורה עשרה לעשות אין בזה איסור אפילו מדרבנן לכן כתישה של שום א או תבלין במדוכה היא אסורה מדרבנן כי הפעולה הזאת מוגדרת מעשה של תחינה כי הכתישה נעשת דוך וזוהי דרך הכתישה במדונה הכתישה הייא במדלל וכתישה במד של עץ ה היא כתישה בשינוי כי הדרך היא לכתוש בדוך של אבן אבל עדיין גם כאשר הכתישה נעשית בדוך של עץ הפעולה באופן כללי נעשית כדרך כי הכתישה נעשית במד באותו כ צורה של קוטש שבו קודשים וזוהי דרך הטישה במד לכן גם כאשר הכתישה נעשית במוך של עץ הכתישה הזאת עדיין חוסה תחת השם תחינה תחת השם כתישה והיא מוגדרת פעולה של תחינה והיא כלולה במלאכה של תוכן רק היות שהיא נעשת בשינוי כי הדרך היא לטחון לכתוש בדוך של עץ ולא בדוך של אבן לכן יש בזה רק יסו דרבו ולא יסור דרס מה שאין כן כתישה של תבלין או שום בידית של הסכין או בכף של עץ ה פורור כתישה כזאת לא נחשבת מעשה של כתישה או תחינה בכלל למה כי כך לא טוחנים ולא קודשים בשום מקרה בימות החול ויותר מזה אדם נמנע מלכתו בידית של סכין או בעץ פורו כי אחיזה נורמלית ובריאה של סכין היא בידית שלו ולא בלב של הסין כאשר אדם תופס באצבעות שלו את הליו של הסכין ודופק עם הידית של הסכין על תבלין או על מלח ושום כדי לכתוש אותם זאת פעולה מסוכנת ו היא לא פעולה נורמלית במילא כאשר אדם עושה כך הוא לא נחשב שבאותה שעה הוא עומד וטוחן זאת לאלא דרך נורמלית לטחון דברים אף פעם לא קודשים ולא טוחנים בצורה כזאת ובמילא הפעולה הזאת לא מוגדרת פעולה של תחינה בכלל זה פעולה לא הגיונית אז פעולה כזאת לא כלולה במלאכת תוכן כפי שתכף נראה כך גם לגבי תחינה בעץ הפור עץ הפור זה כף של עץ שהיו בוחשים בה את התבשיל או המרק שבסיר בזמן הבישול נתאר לעצמנו פעם לא היו כל כך הרבה כלים אדם ש להשיג כלי היה הרבה הרבה כסף ולא כלים לא היו מצויים כל כך אדם שלוקח את הכף הזאת שהיא כף בסיסית של עץ שאיתה הוא מערבב את את התבשיל ואדם שלוקח כף כזאת ודופק איתה על התבלין או על מלח או על שום כדי לפורר אותם זה לא פעולה נורמלית אדם הוא לא נחשב באותה שעה כמו אדם שעומד וטוחן כי זאת לא פעולה נורמלית לכתוש תבלין באמצעות דפיקות עם הכף המיוחדת הזאת שיכולות לשבור אותה או לסדוק אותה או לעשות בה פגימות שקלקלו אותה ואחר כך האוכל יכנס לתוך ה לתוך הפגימות שלה וזה מקלקל אותה היא לא מיועדת לזה זאת אומרת המושג של שינוי גדול מדרך החול הוא לא עניין של שינוי כפי שאנחנו מכירים תמיד שאדם עושה את הפעולה שלא בדרך הרגילה שעושים אותה שינוי גדול מדרך החול הוא שינוי מהותי שאדם עושה את הפעולה בדרך שאנשים נורמלים נמנעים מלעשות את הפעולה הזאת את ה פעולה בדרך הזאת מצב כזה שאנשים נמנעים מלעשות פעולה כזאת לא כלול במלאכה שתורה עשרה לעשות כי הפעולה הזאת לא מוגדרת ולא חוסה תחת שם המלאכה שתורה עשרה ולא נקרא שהוא עומד וטוחן באותה שעה כי כך לא טוחנים בשום אופן לכן לכן אין בפעולה הזאת אפילו איסו דרבון וגם לא אנחנו תכף נביא ראיה לזה אבל העיקרון הברור ביותר כי אין כאן פעולת מלאכה מלכתחילה נחדד את הדברים בשיעור הראשון על מלאכת וכן דיברנו באריכות והוכחנו שלפי רשי הרמבם וא אדמור הזקן מלאכת תוכן היא לא פעולה ספציפית של תחינה בריחיים והיא גם לא פעולה ספציפית של טישה במכתש והיא גם לא פעולה של חיתוך הירק דק דק מלאכת וכן היא פעולה של חיתוך גוף אחד לגופים רבים הצורה והדרך שבאמצעותה האדם עושה את זה בפועל אם זה על ידי כתישה במכתש את או על ידי תחינה בריחיים או על ידי חיתוך בסכין הדרך הזאת בכלל לא משנה כי פעולת המלאכה של תוכן מלכתחילה לא לא מתייחסת לציור מסוים של פעולה אלא פעולת המלאכה היא חלוקה של גוף אחד לגופים רבים בזה הסברנו בשיעור שם למה תחינה ברחיים יאב מלוכה למרות שחיקת הממנה הצבע במשכן שהיא המקור למלאכת ויכן לפי הדעות הללו נעשתה על ידי כתישה במכתש ולא על ידי תחינה בריחיים אז הסברנו שמלכת תוכן היא לא כתישה במכתש והיא גם לא תחינה בריחיים אלא המלאכה היא חלוקה של גוף אחד לגוף ים רבים וזה נעשה באותה מידה בין בתחינה בריחיים וובין בכתי שה במכתש ואין שום הבדל ביניהם בזה ההגדרה הזאת שדיברנו והוכחנו שם לכאורה סותרת למה שאמרנו כן כי אם מלאכת תוכן לא מתייחסת לאף פעולה ספציפית והמלאכה היא פעולה שמחלקת גוף אחד לגופים רבים לכאורה גם בעניינינו כתישה בידית של הסכין או בעץ פורור צריכה להיות מוגדרת מעשה של תחינה והיא צריכה להיות כלולה במלאכה של תוכן ורק שיחשב שהמעשה נעשה בשינוי כי בפול ממש גם על ידי כתישה בידית של הסכין התבלין או המלח נחלק מגוף אחד לגופים רבים וז בדיוק פעולת המלאכה של טוחן זאת אומרת למרות שבאמת החלוקה לגופים רבים נעשת במקרה הזה בשינוי גדול כי אין דרך כלל לטחון תבלין או מלח באופן הזה אבל עדיין במציאות נעשת כאן פעולה של חילוק גוף אחד לגופים רבים וזוהי פעולת המלאכה גופה של טוחן כי מלאכת תוכן כמו שאמרנו לא מתייחסת לשום סיור ציור ספציפי אלא המלאכה היא עצם החלוקה לגופים רבים אז לכאורה לא מובן למה כתישה בידית של הסכין או בעצ פורו לא נחשבת מעשה של תחינה בכלל והיא לא כלולה במלאכת תוכן כפי שאמרנו אז זאת לא שאלה אבל כי ביחס למלאכת תוכן פעולה של כתישה באמצעות ידית של סקין או בעץ פורור גם לא מוגדרת פעולה חשובה בפני עצמה של חילוק גוף אחו לגופים רבים כי אומנם אם נסתכל על התוצאה אז בפל ממש הדפיקות על התבלין עם הידית של הסכין או עם הקף של העץ פרור שחקו את התבלין ונוצרו גופים רבים אבל מלאכת תוכן היא לא התוצאה מלאכת תוכן היא הפעולה עצמה שתורה עשרה לעשות בשבת פעולה שמוגדרת פעולת חלוקה של גוף אחד לגופים רבים והיות שזה לא מקובל ולא הגיוני לשחוק את התבלין לגופים רבים באמצעות הידית של הסכין באמצעות אחיזה בלב של הסכין ודפיקה עם הידית של הסכין וזה לא הגיוני לפגום את הכו של עץ של העץ הפור בגלל שרוצים לשחוק את התבלין לפירורים במילא כאשר תורה וסרת במלאכת תוכן לעשות בשבת פעולה שמחלקת גוף אחד לגופים רבים היא לא מדברת על פעולה כזאת היא לא שוללת אותה היא לא מתייחסת אליה בכלל והפעולה הזאת לא כלולה במלוכה כי הפעולה הזאת היא לא אמצעי ולא דרך לחלק גוף אחד לגופים רבים בשום מקרה כי זה דבר שלא עושים אותו מה שתורה אוסרת במלאכת תוכן זה רק פעולות הגיוניות ודרכים הגיוניות שאנשים מחלקים באמצעותם גוף אחד לגופים רבים שפעולות כאלה באמת מוגדרות פעולות ודרכים לחלק גוף אחד לגופים רבים הם כלולות ביסור דריסה של מלאכת תוכן אבל צריך להביא ראייה לייסוד הזה שיש מושג של פעולה שהיא לא דרך בכלל והיא לא כלולה ב לוחה אז ניתן לעניין הזה דוגמה חשובה מדבר שדיברנו עליו במלאכת מושל כל אחד מכיר את הכלל שכלי שלישי אינו מבשל והכלל הזה על פניו טמוע מאוד לכאורה כי הרבה פעמים המים שבכלי שלישי חמים יותר מהמים ש בכלי שני יכול להיות כלי שני שהמים שבתוכו עמדו והחום שלהם ירד לרמה של יד סולדת בלבד ויכול להיות לעומת זה כלי שלישי שרק העת הוציאו את המים מהמיחם והעבירו אותם מיד לכלי שני ומשם לכלי שלישי כך שהמים שבכלי שלישי עדיין רותחים ב70 80 מעלות אז איך אומרים באופן מוחלט באופן גורף שכלי שני מבשל גם בחום של יד סולדת בו אבל כלי שלישי אין מבשל גם אם הוא רותח מה פירוש בזה אז בשיעור על כלי לי ש דיברנו בהרחבה כמה צדדים בעניין הזה אבל בסופו של דבר הסברנו שזה שכלי שלישי אינ מבשל אין הכוונה שלכ שלישי אין כוח לבשל במציאות הכוונה היא שתורה לא וסרת בישול בכלי שלישי וזה בגלל שאין דרך בישול בכלי שלישי אז במילא זה לא כלול במלוכה בכלי שני דרך לבשל יש הרבה דברים שאדם לא מבשל בתוך סיר על האש אלא הוא שופך מים מהמיחם לתוך כלי והוא מבשל בתוך הכלי שהכלי הזה הוא כבר כלי שיני זוהי דרך הבישול של כל מיני דברים יום יום שאנחנו עושים במטבח למשל דייסות לתינוקות לא מבשלים בתוך סיר על האש אלא מכינים אותם בכלי שיני לוקחים מים מהמיחם לבקבוק ש שופכים מים מהמיחם לבקבוק של התינוק ו לתוך הבקבוק לתוך המים הללו שופכים את האבקה של ד העיסה גם קפה מכינים בכלי שיני גם קווקר או כל מיני אבקות אינסטנט למיניהם אבל בכלי שלישי אין דרך לבשל בכלל אין דבר שאדם בדווקא לא מבשל בכלי שני אלא בדווקא הוא מעביר לכלי שלישי כדי לבשל דווקא בכלי שלישי אין דבר כזה אדם יכול לקחת מים מהברז של המיחם בכוס ולשפוך את המים לתוך הבקבוק של התינוק כדי להכין את הדיסה ואז הבקבוק של התינוק הוא באמת כלי שלישי אבל באותה מידה אפשר היה לשפוך את המים לבקבוק ישירות מהמיחם אין אין דבר שדרך לבשל אותו דווקא בכלי שלישי ויש מניעה לבשל אותו בכלי שני אז היות שאין דרך בישול בכלי שלישי לכן כאשר תורה עשרה לבשל בשבת היא לא התכוונה לאסור בישול בכלי שלישי היא לא התייחסה בכלל לבשו לבישול בכלי שלישי למרות שגם כלי שלישי רותח יכול לבשל דברים מסוימים על כל פנים וכלי שלישי רותח יכול לבשל יותר מכלי שני שהיה ולדת בו בכל זאת תורה לא עשרה בישול בכלי שלישי כי היות שאין דרך לבשל בכלי שלישי במילא בישול בכלי שלישי לא חוסה תחת שם המלאכה של מושל הוא לא נכלל במלאכה של מושל למרות שכלי עקרונית כלי שלישי רותח יכול לבשל אז על דרך זה ויותר מזה אפשר לומר גם בענייננו לגבי מלאכת תוכן היות שאין דרך כלל לכתוש בידית של הסכין ובעץ ה פורור ולא רק שאין דרך לעשות כך אלא העיקר הוא שיש מניעה לעשות כך זה לא הגיוני לעשות כך במילא הפעולה הזאת לא כלולה במלאכת תוכן לכן מותר לעשות אותה אם כך החיוב של מלאכת תוכן על פעולה שמחלקת גוף אחד לגוף עעם רבים מתייחס רק לפעולה שהגיוני לטחון או לכתוש על ידי פעולה ככזאת אם מדברים על כתישה אז כתישה נעשת על ידי מדוך בדרך כלל היו קודשים במדולה אבן לכן זה אסור מן התורה כתישה במד שלט שנעשית בשינוי אסורה רק מד רבון כי אין דרך לכתוש מדוך של עץ אבל עדיין גם כתישה במדוכה אסורה משום תוכן על כל פנים דרבנן כי מדוך הוא כלי שמתאים לכתישה ואנשים לא נמנעים מלכוש במד של עץ אם אין להם מדוך של אבן למשל זה לגבי כתישה ואם מדברים על תחינה אז תחינה ברחיים יב מלאכה וחיתוך הירק דק דק היא תולדה זה שחיתוך הירק דק דק אסור מן התורה זה בגלל שאמנם סכין לא נועד לחיתוך של חתיכות דקות דווקא אבל כאשר רוצים לחתוך ירק דק דק עושים את זה בסכין כך שסכין הוא כלי שדרך גם לחתוך איתו לפעמים גוף אחד להרבה גופים דקים לעומת זה כתישה של תבלין מלח ושום בידית של סקין בעץ פורור ה היא פעולה שאנשים נמנעים מלעשות אותה לכן היא לא כלולה במלאכת תוכן לפי המהלך זה תצא נפק מינה לדינה נוספת והקדים הפוסקים דנים פוסקים האחרונים דנים האם מותר בשבת להפוך את המדו עצמו ולכושר עצמו יש אחרונים שסוברים שלחלוטין מותר לגמרי לעשות כך כי מליד הסקין ומ לייד המודו אין שום הבדל עם נעשת בידית של הסכין או בידית של המדו אבל יש אחרונים שסוברים שאסור לכתוש ביד של המדו כי היות שמוך הוא כלי שדרך לכתוש בו במילא טישה ביד של המדו לא נחשבת שינוי גמור לפי המהלך שלנו כאן בשיטת אדמור הזקן נראה לומר שאסור לכתוש ביד של ה מדוך וכל ההיתר קיים רק בידית של הסכין למה בגלל המהלך שאמרנו כי ההיתר לכתוש בידית של הסכין לא נובע מעניין של שינוי בלבד שהקדישה לא נעשת בדרך הרגילה אלא ההיתר בזה הוא בגלל שאנשים נמנעים מלתחת ובמילא הפעולה הזאת לא כלולה במלאכת טוחן והיות שמסתם אין מניעה וזה לא מושל אצל בני אדם כתוש בידית של המדווח כי המדווח בכללותו הוא כלי שמיועד לכתישה אז לא יקרה כלום אם הכתישה תעשה באמצעות היד שלו במילא כתישה ביד של ה מדוך כלולה במלאכת וכן ויש בה רק עניין של שינוי כי בדרך כלל אנשים לא עושים כך אז היות שיש בה רק עניין של שינוי והיא כלולה במלאכה אז יש בעל כל פנים מסו דרבון מזה יוצא עוד נפק מינה נוספת שאם יש לאדם סתם הקל במטבח והוא רוצה לכתוש בו האם מותר בו בשבת לכתוש את התבלין או את המלח או את השום התשובה היא לא אסור יהיה לכתוש במקל הזה כי אין לאדם מניעה לכתוש במקל הזה זה סתם מקל לא אכפת לאדם מה יקרה איתו האיסור לכתוש במקל הוא רק מד רבון כיוון שזה כתישה בשינוי אבל עדיין אסור לכתוש בו כל ההיתר לכתוש בשבת הוא רק בידית של סכין כיוון שיש לבני אדם מניעה לכתוש בדבר הזה לפי המהלך הזה נוכל לתרץ גם את השאלה של הטיס השולחן שהבאנו קודם למה אסור לחתוך תבלין דק דק בלהב של הסכין ואפילו כדי לאכול מיד וכל ההיתר הוא רק לכתוש בידית של הסכין שואל קצס שלחון הרי דרך התחינה של תבלי היא באמצעות כתישה במדוכה לטחון אותו באמצעות חיתוך בסכין אז גם חיתוך של התבלין בסכין צריך לחשב שינוי גודול מדרך החול והוא צריך להיות מותר לגמרי אז למה הדינו הוא שחיתוך של התבלין בסכין אסור לגמרי ורק טישה שלו בידית של הסכין היא נחשבת שינוי גדול מדרך החול והיא מותרת שאלה חזקה של הכת השולחן אבל לפי מה שהסברנו כאן העניין הזה מובן היטב כי ההיתר לכתוש בידית של הסכין לא נובע מזה שאיין דרך כלל לכתוש בידית של סכין אם זה היה מצד זה אז גם חיתוך התבלין בלו של הסכין היה צריך להיות מותר כי אין דרך כלל לטחון תבלין בסכין והדרך היא לכתוש אותו במדוכה אתר לכתוש בידית של סכין נובע מזה שאנשים נעים מלנקו בדרך הזאת כי זה לא הגיוני לפעול בדרך הזאת כי זה לא הגיוני להחזיק את הלהב של הסכין ביד ולדפוק עם הידית אז במילא הפעולה הזאת לא כלולה במלכה שתורה סרה לעשות כמו שאמרנו ולפי זה רק פעולה שאנשים נמנעים מלעשות היא זו שמותרת אבל פעולה שאנשים לא נמנעים לעשות ואיין להם סיבה דווקא לא לעשות אותה ורק שאיין דרך לעשות אותה כי יש דרך יותר פשוטה ויעילה לזה פעולה כזאת נחשבת רק שינוי מדרך החול ויהיה בעל כל פנים יסו רבון כמו בכל פעולת מלוחה שנעשית בשינוי מהדרך הרגילה אז זה ההבדל בין חיתוך של התבלין בלב של הסכין לכתישה בידית של הסכין חיתוך בלב של הסקין היא רק פעולה שאין דרך לעשות אותה כי יש דרך יותר יעילה ויותר פשוטה אפשר לכתוש אותו במדוזה יותר פשוט אבל עדיין אין לאנשים מניעה ובעייה ושלילה לטחון את התבלין זאת אומרת לחתוך את התבלין באמצעות סכין לכן פעולה כזאת כלולה בשם המלוכה של תחינה ורק יש ב יש בה שינוי א יש בה יסור דרבנן רק אבל כתישה בידית של העסקים שהיא דרך שנמנעים מלעשות וכולי כמו שאמרנו אז היא מלכתחילה לא כלולה במלאכה שתורה עשרה ובמילא אין בה אפילו איסור דרבנן בזה נוכל להסביר נקודה נוספת בשיטת הדמ ר זכן עד עכשיו דיברנו על זה שמותר לכתוש כל דבר בידית של סכין או בעץ פורו כיוון שיש בזה שינוי גדול מדרך החול יש דעות שלא מספיק לעשות שינוי בדבר שבו קודשים זאת אומרת שהכיש תהיה ביד של הסכין אלא צריך לעשות שינוי גם בדבר שבתוכו מתבצעת הכתישה כמו שאמרנו קודם וזה אומר שאסור לכתוש באמצעות היד של הסכין בתוך מכתשת שהיא הכלי שבתוכו קודשים בדרך כלל אלא צריך לעשות שינוי שהקדישה תהיה בתוך קערה או על גבי השולחן עצמו כך משמע בדברי המחבר בשולחנו ערוך בסימן שחא סעיף ז שהמחבר כותב שההיתר לדוך תבלין הוא בקט של סקין ובכ אורו משמע שלפי המחבר צריך לעשות את השינוים דווקא ולא מספיק שינוי אחד לא מספיק לעשות שינוי בזה שהקדישה תהיה בידית של הסכין והיא תהיה בתוך מכתשת זה ההסבר הפשוט במחבר אבל המוגן אברום הוא מבאר בדברי המחבר שמספיק לעשות שינוי אחד ולא צריך לעשות את שני השינויים ואת הלשון של המחבר ו בקערה מפרש מוגן אברום הוא אומר ככה פירוש או בקערה שידוכים בשולי הקערה דעה ושינוי גומור מדברי המוגן אברהם יוצא עוד שלא רק שלא צריך לעשות את שני השינויים אלא האדם גם יכול לבחור איזה שינוי לעשות מתוך שני השינויים הללו כי כל אחד מהמהם לבד נחשב שינוי גמור לפי המוגן אברום זאת אומרת שבעצם מספיק לכתוש את התבלין בתוך קערה ולא בתוך מכתשת ואז יהיה מותר לכתוש אותו גם במדוכה צריך לכתוש אותו דווקא בידית של הסכין זוהי שיטת המוגן אברום אבל בדברי אדמור הזקן יוצאת שיטה שלישית מעיקר הדין לא צריך לעשות את שני השינויים אלא מספיק שינוי אחד אבל הקדישה בידית של הסכין היא שינוי שמוכרח להיות ואי אפשר בלעדיו אדם לא יכול לבחור לעשות רק את השינוי השני של כתישה בקערה השינוי הכתישה בידית של הסכינים מוכרחה להיות המחלוקת לפי אדמור הזקן זה רק האם צריך לעשות גם שינוי נוסף מעבר לכתישה בידית של הסכין והשחיקה תהיה הכתישה תהיה בתוך קערה ולא במכתש או שמספיק השינוי שהקטינה הייא בידית של הסכין וזה יכול להיות בתוך מכתשת אבל השינוי של הכתישה בסכין מוכרח להיות לפי אדמור הזקן ועד שלגבי מלח אדמור הזקן בסימן שח א סעיף י ביז הביא רק את השינוי של דיכה בידית של הסכין והוא בכלל לא הביא את השינוי של דיכה בכרה ולא במכתש רואים שוב שהשינוי שהכיש צריכה להיות בידית של הסכין הוא שינוי שמוכרח להיות לפי אדמור הזקן ונשאלת השאלה מה הסברה של אדמור הזקן שהשינוי הזה שהקיש תהיה בידית של הסכין מוכרח להיות והוא גם יכול להיות מן הדין לבד אבל השינוי שהקדישה תהיה בתוך קערה הוא לבד לא מועיל בכלל מה ההבדל בין השינויים האלה למה השינוי שה שהקדישה נעשת בידית של הסכין הוא נחשב שינוי גדול מדרך החול לפי אדמור הזקן אבל השינוי שהקדישה נעשית בתוך קערה או על השולחן ולא בתוך מכתשת זה לא נחשב שינוי גדול לפי אדמור הזקן למה לפי המהלך שלנו כאן אפשר להסביר את העניין היטב כתישה בתוך קערה היא שינוי כי בדרך כלל קודשים בתוך מכתשת אבל כתישה בקערה היא עדיין לא דבר שאנשים נמנעים ושוללים אותו כי אין בזה בעיה וחיסרון כי לא בהכרח מדובר בקערה שתתקל כתוצאה מהקטלוג לא יכול להעתיר את הכתישה אלא היא עדיין אסורה על כל פנים מדרבנן כיוון שיש כאן כתישה גמורה ב דוך ורק שהיא נעשת בשינוי רק טישה בידית של הסכין שהיא דבר שנמנעים ממנו אם התירה לעשות את הפעולה לכן התנאי הזה מוכרח להיות ואי אפשר בלעדיו לגבי הסברה של הדעה שצריך שהקדישה תהיה גם בתוך קערה שדמור הזקן חושש לדעה הזאת וכותב שטוב להחמיר במקום שאפשר שהקטע בידית של הסכין תהיה גם בתוך קערה ולא במכתש אפשר אשר לומר שהסבה בזה הא נצד עניין צדדי שכטי שה בתוך מכתשת מחזי ובדין דחול זאת סברה שמופיעה באחרונים ולא ניכנס לזה כעת לפי כל זה יוצא על כל פנים למעשה שההיתר לכתוש בידית של הסכין קיים לא רק בתבלין ולא רק במלח או שום שדמור הזקן כותב את זה בפירוש אלא בכל דבר שיש בו מלאכה של תו מותר לכתוש כך ירק חי או גרוגרות וחרובים כדי שהזקנים יוכלו לאכול אותם והקדישה יכולה להיות גם זמן רב לפני האכילה שלהם כי פעולה של כתישה בידית של הסכין לא כלולה במלאכה של תוכן מותר לכתוש בצורה הזאת גם בשר חי כדי לתת לעופות לאכול או כדי שמיעוט בני אדם שהיו רגילים לאכול בשר חי על ידי כסיסה יאכלו או בכל אופן מותר בשבת לכתוש דבר באמצעות הידית של הסכין כי זה לא כלול בכלל במלאכה של תוכן