הלכות ברכות בנושא להוציא חבר ידי חובה בברכה, הרב יעקב שוויכה שנת תשפ"ו

שלום וברכה. נסוכח הפעם על אדם שמברך ברכה עבור הזולת, מוציא מישהו אחר ידי חובת ברכה והוא בעצמו הוא לא משתמש בברכה הזו לצורך עצמו. לצורך הדוגמה. אדם שכבר קרא קריאת מגילה בפורים ורוצה לקרוא עבור מישהו שעדיין לא קרא את הקריאת המגילה. הוא רוצה לקרוא בשבילו ורוצה גם לברך עבורו. מה הדין בדבר הזה? אז יש לנו גמרא במסכת ראש השנה בדף כט. הגמרא מבדילה בין שני סוגי ברכה. אם הברכה היא ברכה, ברכה ברכה בוא ניתן שם שלנו בגמרא לא מופיעה ברכת המצוות. הגמרא נותנת דוגמה מגילה והלל. אז אם אדם בא לברך ברכת המצוות עבור הזולת אז הוא יכול לברך את הברכה הזו גם עבור, גם אם הוא בעצמו לא יצא ידי חובה. הוא מברך את זה עבור השני. שאז השני יוצא לחובה בברכה הזו. מה הנימוק לדבר הזה? אומר רש"י גם עוד לפני רש"י בשלטות רב חי גאון הנימוק הוא כל ישראל ערבין זה בזה. יש ערבות הדדית ובעצם כל אחד מחוייב במצוות של השני. אני מחוייב לדאוג שגם השני יקיים מצווה. בעצם כשהשני לא קרא מגילה זה גם עבורי זה חיסרון. אז אני יכול לברך עבורו בריכת המגילה למרות שאני בעצמי לא יוצא דחובה במגילה הזו אז גם אם אני תוקע בשופר למישהו אחר אני אוכל לברך עבורו גם אם כבר יצאתי מצווה תקיעת שופר ושמעתי כל שופר אני מברך עבור מישהו אחר את הברכה של השופר באו רבותינו הראשונים או לפני כן אפילו הגאונים באו ואמרו יש בזה מגבלה המגבלה היא דווקא אם הזולת לא יכול לברך לבד. אם הוא יודע לברך לבד, אנחנו לא נעשה ככה. אנחנו נגיד לו, אני רוצה לתקוע בורך שופר, אתה יכול לברך, אני מראה לו בסידור, הוא לא יודע לקרוא שאין לו משקפיים, הוא לא יכול לברך, הוא לא יודע סיבה כזו או אחרת, אז ניתן שאדם יברך עבודה שני, אבל אם הוא יכול לברך, לא ניתן שאדם שאחד בוד השני אם הוא בעצמו לא יצא דחותה. לצורך ההבהדת של העניין, אני חושב שהדבר מובן מאליו. אם האדם בעצמו יוצא דחובה לא מדובר על ההלכה הזו לא קשור לערבות אם אדם מברך לצורך עצמו אז השני יש לו דין ששומע את הברכה כמברך או שומע כעונה אז אין צורך בדין הזה אנחנו מדברים על דין שאדם בעצמו לא יוצא ידי חובה הוא כבר יצא ידי חובה מברך עבוד השני מדין ערבות יכול לברך במידה והשני לא יודע הדין הזה שזה דווקא אם השני לא יודע לברך הגמרא מביאה מעשה של רב פפי אחד המוראים קידש עבור תלמידיו עבור עצמו ואחרי זה הגיעו האריסים כנראה שעשו דרך ארוכה מהשדה עד שהגיעו הביתה והוא קידש פעם נוספת בשבת עבורם אז מזה מדייקים רבותינו שהנה למה הגמרא דייקה מה היה במעשה הזה עם האריס האריסים לא ידעו לקדש לבד והנה הוא קידש איזה עבודה אז א אם כן כמו שאמרנו ברכת המצוות אדם יכול לברך עבור השני מדין ערבות אבל אומרת הגמרא ושהמוציא וברכת הגפן על היין. כל אחד אדם לא יכול לברך על השני אם הוא בעצמו אינו נהנה מהדבר הזה ואין פה דנין ששומע כעונה. זאת אומרת לברך המוציא אם אני לא אוכל עבור השני זה לא ניתן. מסביר רש"י מופיע בהלכה מה נימוק להלכה הזו? פשוט מדין ערבות השני מחוייב במצווה אז אני עוזר לו לקיים את המצווה מדין ערבות אני מברך עבורו אבל הנאה אמנם אדם שנה חייב לברך אסור להנות מהעולם בלי ברכה אבל הוא לא מחוייב להנות יכול לא להנות ולא לברך אז אם כן אי אפשר פה לברך עבור השני ברכות הנהנין הוא רוצה לאכול אני אברך עבורו המוציא הוא רוצה להנות מריח פסמים אני אברך עבורו בריח פשמים אז ברכות הנהנין לו. אחרי שראינו את הדבר הזה, דבר נוסף נבוא ונדגיש ברכת המזון. ברכת המזון או ברכה אחרונה זה כבר אחרי שאדם כבר התחייב. אז רגע, באיזה הגדרה היא מוגדרת? מצד אחד הוא כבר התחייב. אמרנו שברכה שהיא חובה אז אני יכול לברך עבור השני כמו מגילה ושופר. ומצד אחד הוא נהנה. בכורנין אמרנו שלא. אז כאן הוא נהנה אבל עכשיו זה כבר הפך להיות חובה אז לא ניכנס לנימוקים אז להלכה שלא להלכה שלא מוצאים את השני בברכת המזון וברכת הנהנין הדמר הזקן אומר יש כוח לחכמים לקוד והתורה על כל פנים לא מוצאים את השני בברכת המזון אם אני בעצמי לא אכלתי ולא בבריכה אחרונה עכשיו באה הגמרא ושאלת שאלה מעניינת מה קורה בברכת הנהנין שהיא ההנאה הזו היא חובה הנה פה משהו מעניין הנאה שהיא חובה. אני אוכל מצה בליל הסדר, אני נהנה אבל אני חייב בהנאה הזו. אני חייב לאכול מצה. אז אדם שעושה ליל סדר ציבורי לאנשים ש ש לא יודעים לברך ולא יודעים לקרוא והוא כבר סיים ליל הסדר, כבר רסו ללאכול, הוא כבר אכל אפיקומן, הוא כבר הוא כבר אחרי ליל הסדר. ועכשיו הוא בא ומברך עבורם. שמברך עבורם עושה את הדברים עבורם אז הוא בא לעשות קידוש הוא בא לעשות בריכת המוציא אומרת ההלכה ש לברכת הגמרא אומרת בראש השנה שכן בסופו של דבר כן והראיה מהסיפור שהבאנו מקודם שרב פפי עשה קידוש וקידוש זה הייתה אחת השאלות יש פה הנאה מהין הוא מברך על הגפן בגלל ששות שותה יין אבל זו חובה כדי לברך לקדש על אז הוא צריך לברך על היין ואם אם כן הוא מברך על היין והוא מוציא את השני יד חובה ואם כן הוא מברך המוציא לברכת לאכילת מצה ומוציא את השני ידי חובה ושוב אם השני אינו יודע לברך הגפן ולברך המוציא אז יוצא מהגמרא הזו שכן ניתן לברך עבורם אדמור הזקן מוסיף איזשהיא נקודה מעניינת בקונטס אחרון שגם אם האדם שאותו אני בא להוציא ידי חובה אמנם הוא לא יודע לקדש את הקידוש הוא לא יודע אבל הגפן הוא יודע. אנחנו לא צריכים להגיד לו תברך הגפן ואני אברך את השאר אלא המקדש יכול גם כן הברכת הגפן הפכה להיות חובה בגלל שהיא חלק מהקידוש ואם כן יכול להוציא את השני ברכת הגפן הוא יכול להוציא את השני ברכת המוציא של של אכילת מצה מכאן דוגמה שלישית ונוספת אדם אוכל קרפס בליל הסדר כרפס ובליל הסדר חכמים תיקנו להטמיע תינוקות זה הפך להיות חובה הפך להיות חובה לאכול כר פס אז מברכים בורא פרי האדמה אז גם כן אמנם יש פה את ההנאה של האכילה אבל אדם יכול לברך אדמה ולהוציא את השני שלא יודע לברך בברכה של אדמה למרות שזו הנאה כיוון שבזה הוא מחוייב מדרבנן תקנת חכמים בעניין הזה נראה אם כן עכשיו שני דברים שהם יוצאי דופן וזה ספקות של רבותינו האחרונים אדם בא להבדיל עבור הזולת הוא לא יודע לעשות הבדלה הוא עושה לו הבדלה הוא לא יודע לקרוא לא יודע לומר את הבדלה הוא עושה עבור הבדלה והוא כבר הבדיל מה עם ברכת בשמים מה עם ברכת האש המגן אברהם מדבר על ברכת בשבים וגם התז והם באים ומביאים את הבעייתיות של העניין הזה ברכת פסמים זה דבר שהוא הנאה הוא לא ממש הוא הוא תוקן בגלל שהנשמה של האדם דואבת במוצאי שבת שהנשמה התירה יוצאת אז זה בא להרגיע את האדם בס צמים אז זה לא עניין של חובה ממש אלא זה יותר עניין של הנאה אומר המגן אברהם יש לנו פה בעיה האם אפשר לבררך על משהו שהנאה בור לזולת וגם אתה אז אומר זה לא חובה גמורה אז בא מגן אברהם ואומר אבל פה אין בעיה אין אין הפתרון הוא קל מאוד אנחנו מסופקים אז אין בעיה מי שמברך עושה הבדלה שירח גם כן אז מה אז הוא בירך מקודם הבשמים כשהוא עשה הבדלה עכשיו הוא בא לצאת מישהו משהו אחר אז הוא אז הוא יהנה מהבסמים פעם נוספת פתן את הבעיה בלי להיכנס לבעייתיות בלי להיכנס לספק אלא פתן את הבעיה מה קורה במורא מורי האש כאן אדמור הזקן סימן הרצז מפתח את העניין שלכאורה תלוי באיך נדייק מהמגן אברהם או מהתז מצד אחד בורא מיני בשמים זה גם בפנים וגם בקונטסחרון זה בפנים רצז סטט אומר אדמור הזקן אבל ברכת בורא מורי האש יכול לברך להם יכול לברך הבורא לו שלא יודעים אף על פי שאינו צריך לברך אותה בשביל עצמו הוא כבר יצר כבר בירך וכאן אין לנו את הפתרון תהנה עוד הפעם אין הוא כבר בירך על האש מסביר אדמור הזקן בגלל שזה לא הנאה זה הנימוק מבוסס על המגן אברהם שהזכרנו מקודם על הבסמים זה לא הנאה לפי שברכת האור לא נתקנה בשביל הנאת האדם אלא לזכר שנברא האור במוצאי שבת לקח אינה דומה לברכת הנהנים. מצד שני, אדמור הזקן לא ברור לו שמהמגן אברהם אפשר להוציא את המסקנה הזו. אולי המגן אברהם אמר ככה בגלל שבכל מקרה אפשר להנות מהבסמים. אז מאש אבל שמגן אברהם לא דיבר מצד שני הוא לא הזכיר. אז האם אש כמו שארמד הזקן מביא את האפשרות הראשונה כן יכול לברך עבוד השני? זה לא בריכת הנהנים. או מצד שני מפ יותר מפתח את זה בקונטס אחרון אומר הדמור הזקן בפנים יש חולקין על זה בגלל שבכל אופן הברכה הזו היא לא חובה זה לא חובה ברכת מורי האש אין חובה לחזר אחריה אחרימו כל המצוות שצי מצווה לחזר אחריה אז היא לא דומה לברכת המצוות אז בורא מורי האש זה משהו באמצע זה משהו שדומה לא לזה ולא לזה מצד אחד זה לא דומה לברכת לברכת הנאה אה ואפילו לא לברכת פסמים בגלל שאין הנאה מורי האש. אז אם כן לא דומה אז אולי כן אפשרי לברך על זה. זה לא דומה לברכת הנהנין. מצד שני הגמרא הביאה דוגמאות של חובה ממש כמו מצה כמו מגילה וראינו ברבותינו גם כן דברים שדרבנן כמו כרפס אבל לא דבר שאדם מצווה כזו שהוא לא מחוייב לחזר אחריה זה לא חובה ממש אז לכן המסקנה של אדמור הזקן וטוב לחוש לדבריהם לדעה השנייה שלא לברך שלא להיכנס בספק ברכה לבטלה הרי אם הוא לא יכול להוציא את השני דחובה בברכה הזו אז זה ברכה לבטלה וגם בקונטזחרון גם הוא מסיים שמה באותו דבר הדבר שקול אני מסופק אומר אדמור הזקן הדיוק שדיקתי במגנבר רם בטז לכן טוב לחוש לדברי האליה זטה אחד מרבותינו שקדמו לאדמור הזקן סיכום של הספר אליה קיצור של הספר אליה רבה אליה זותה המיקל בספק ברכות העליה זטה אומר ספק ברכות להקל כדעת רבנו אפריים אז לכן גם זו המסקנה של אדמור הזקן שספק ברכות להקל