האיבר המוסר מטעמי 'מוּסָר'... 'והסיר את מוראתו בנוצתה', פרשת ויקרא - הרב יחזקאל סופר שנת תשפ"ו

שלום לכם צופים ומאזינים יקרים. התחלנו ספר חדש, ספר ויקרא תורת הקורבנות ופרשת ויקרא פותחת בקורב פרשת קורבן העולה. ורשי אומר בקורבנות נדבה דיבר הכתוב. מדובר על אדם שמנדו ליבו רוצה להביא לקדוש ברוך הוא עולה קליל. ואז אומרת התורה שיש כמה אופציות. יש עולה מן הבקר, יש עולה מן הצאון קורבנו. וכנראה ממדובר באדם עני שלא יכול להביא בהמה אז התורה אומרת אם מן העוף קורבנו מביא קורבן עוף. וזה בפסוק יד פרק א' פסוק יד אני מקריא ואם מנעוף קורבנו ואם מנעוף עולה קורבנו להשם והקריב מן התורים או מן בני היונה זה המין שמקריבים מהעוף את קורבנו ויקריבו הכהן אל המזבח ומלק את ראשו והקטיר המזבחה ונמצא דמו על קיר המזבח פסוק טז אומר והסיר את מורעתו בנוצתה והשליך אותה אצל המזבח קידמה אל מקום הדשן אז על הדיבור המתחיל בפסוק טז דיבור המתחיל מוראתו דרך אגב זה מילה נדירה מאוד בכל התנך אין מילה כזאת מוראתו וסידוס מה זה אז רש"י אומר מקום הרעי הפרש וזה הזפק לאלה שלא יודעים לא בכל עוף יש את זה בתרנגולים אין את זה אבל ביונה יש מקדימה בצווא מקדימה מין שקיק כזה ששמה נאגרים הגרגרי המזון הלעוסים מתרכחים שמה זה הזפק מאיפה רש"י לוקח שזה הזפק כנראה הוא הסתכל בתרגום אונקלוס שהוא מתרגם ית זבק אוקיי אז את הזפקצ צריכים להוציא אבל הפסוק אומר והסיר את מורתו בנוצתה הפירוש הפחשט בנוצתה זה עם הנוצות שעל גבי הזפק יש מקדימה נוצות שמכסות את הזפק קח אותו עם הנוצות אבל רש"י לא מפרש ככה בנוצתה הוא מפרש עם בני מאה הכי קישקיס. מה קשור לנוצע? אומר רש"י, נוצע זה לשון דבר המעוס. לא חייב להיות השערות של העוף. נוצע זה שם לדבר מאוס. והוא מביא פסוק, כי נצו גם נעו. הוציאו אותם כמו השפעה ולכלוך. וזהו שתרגם אונקלוס באוכלי. האונקלוס מתרגם גם את בנוצתה. הוא מתרגם שיוציאו את זפקי, את הזפק, עם האוכל שבתוכו. מאיפה המקור של הרעיון הזה? אז אומר רש"י וזהו מדרשו של אבא יוסי בן חנן מפיע בגמרא שאומר נוטל את הקור כיוון עמה ביחד עם המוראה בסוגריים הזפק ביחד עם זה הוא מוציא גם את הקורכבן שהוא עמוק יותר בחלל הבהמה עכשיו רש"י שמביא עוד פירוש ורזל אמרו קודר סביב הזפק בסכין כעין הרובה ונוטלו עם הנוצא שעל העור זאת אומרת הפירוש השני הוא ה הפשט הפשוט הזפק נמצא פה בצו העוף מקדימה כדי להוציא אותו צריכים לפתוח את המקום. אז יש מין סכין שעשוי כמו ארובה, כמו צינור עם א עם מסורית, כמו שמוציאים את הליבה של התפוח. יש בן סכין כזה. אז זה יותר עבוה. ואור עגול מול הזפק. וזה מוציאים את הזפק עם הנוצות שעל גבי העור של הזפק. זהו. לא יותר. רק את הזפק זה שני פירושים ממשיך רש"י בעולת בהמה שהיננה אוכלת אלא באיבוס בעליה נאמר והקרב והקרעיים ירחץ במים הקרב מלא עם פרש אצל הבהמה והקרעיים מתונפות מהבוץ אבל זה עולה. עולה צריכים להקריב את כולה קליל. מה עושים עם הפרש? רוחצים את זה ואחרי הרחיצה אפשר להקריב את זה. למה כאן לא? אומר רש"י, בעוף שניזון מן הגזל, העוב דרור. זה יונה. תורים, בני יונה, הם מסתובבים בחצרות ומנקרים אצל בעל הבית. אז הם ניזונים מדבר שלא שלהם יהיה גזל. אז לגבי זה נאמר והשליך את המאיים שאכלו מהגזל הקדוש ברוך הוא ציווה להשליך. עד כאן דברי רש"י. עכשיו בוא ונראה איזה שאלות יש כאן בפירוש רש"י. א' מה דחק את רש"י להביא מדרשו שכל כך רחוק מהפשט? נוצתה זה לא נוצות זה הפרש שיש בתוכה. פירוש מאוד לא פשוטו ועוד להקדים אותו לפני רבותינו. הוא מביא פירוש של רזל שהכוונה היא להוציא את הזפק עם הנוצות שעל גבי האור שזה הפשט לא את זה הוא מביא פירוש שני מה דקה למה בכלל צריך שני פירושים זה תמיד השאלה הידועה אם הפירוש הראשון הוא כל כך טוב מוצא חן בעיני רשי למה הוא מביא את השני ואם השני יותר טוב צריך להביא רק אותו מעניין מי שיציץ ברמבן, הרמ"בן חולק על רש"י בצורה חריפה אומר והסיר את מורתו בנוצתה אז הוא מצט את פירוש רש"י והוא פוסק הרמ"בן ואיננו נכון שאין נוצר בשום מקום אלא נוצר ממש הנוצר של הכנפיים הנוצות שעל לגבי האור וכן הוא אומר גם אשר רש"י מביא נצו וגם נאו שזה הולך על שהלכו בגלות יאמר שהאלון נוצר לעופף ממקומם אל הגולה לא הכוונה שהם יצאו כמו פרש אבל לשון נוצא איפה שכתוב המילה נוצא לא ימצא כדברי הרב כמו רש"י שהכוונה לבני מעיים דבר מאוס. אין כזה שום מקור כזה דבר. אז אם כך, למה רש"י נדחק לפינה כל כך מוקשט? שאלה שנייה. אחרי שרשי הסביר מה זה מורעתו ומה זה בנוצתהו, הוא הסביר שני פירושים. פתאום הוא מתחיל נושא חדש. בעולת בהמה הקרביים נרחצים ועולים למזבח. בעולת העוף לא. זה נושא חדש זה לא המשך של בנוצתה. תגמור בפירוש מה זה בנוצת תתחיל. דיבור המתחיל חדש. איך? והשליך. כתוב והשליך אותה אצל המזבח. תתחיל דיבור המתחיל חדש וישליך. למה השליך? אבל למה באותו דיבור המתחיל שהוא מסביר את המילה בנוצתה הוא פתאום פותח רעיון חדש שתחת אותה כותרת? מוזר. ויש לומר היסוד של פירוש רש"י הוא יוצא מתוך ההיבט המוסרי, הגישה המוסרית. קורבן זה לא סתם תפריט של בשר ששוחטים ומשפריצים דם. יש פה עניין סמלי של הרגשות, של הנשמה, של הרוחניות. דרך אגב, בסוגריים רש"י אמנם לא מדבר על זה. השאלה הראשונה שאמורה להישאל זה מה פתאום מי שרוצה להביא מהעוף מה פתאום שיביא בני יונה? יונה בקושי יש שמה בשר אפילו לא 200 גרם. למה לא יביא תרנגול? יותר מכובד. יש שמה מנה של בשר וזה לא עולה כמו כבש ולא כמו פר. אז למה שלא יביא תרנגולים? הרמ"בן מדבר על זה. מעניין. הרמבן אומר שהשם בחר בתורים ובני היונה בגלל שהם שומרים על זוגיות קבועה. הם לא בוגדים בבין הזוג כמו בני ישראל. מה שאם כן התרנגולים אומר להפך הם מאוד מחליפים הרבה מאוד בבנות זוג ולכן הקדוש ברוך הוא לא עצם אז זה שוב גישה מוסרית חשבתי למה רש"י לא דן בשאלה הזאת יכול להיות אפשר לומר כי כשהוא מדובר על איזה מין להקריב זה בחירה של הקדוש ברוך ורשי לא מתעסק בטעמי מצוות. למה דווקא לולב? למה דווקא שופר? הקדוש ברוך הוא בחר בחפץ הזה אז הוא בחר. אבל כשמדובר על תהליך ההקרבה ובפרט שיש כאן בעיה שזה עולה ומה פתאום אתה מוציא דברים מהעולה? פה רש"י נכנס לגישה מוסרית. אז לכן הקושי הראשון שהיה לו זה למה התורה מצווה להסיר מקורבן העולה חלקים מסוימים של העוף. הרי היא צריכה להיות קליל במזבח. אלא מה תאמר? בגלל מאיסותם. אז יש שני האפשרות לנקות אותם ולרחוץ אותם ואחר כך יקריבו אותם. אז לכן הוא ראה לנכון רש"י לפתוח שהתורה כללה בציבור בציווי של והסיר לא רק את מורעתו שזה הזפק בלבד שהוא האיבר הראשון שקולט את המזון הגזול אלא גם את כל עברי העיכול שקשורים עם הזפק הכורכבן ובני המעיל אולי קצת להסביר לאלה שלא לא מכירים ההבדל בין הזפק הכוכבה ובני המאיים מאוד מעניין. בזפק מצטברים גרגרים לעוסים אבל אתה יכול לזהות שזה גרגרים של חיטה. הם נשרים שם במים כדי להקל אחרי זה על העיכול בקיבה. הקורכבן כבר מפרק את המזון ומרסק אותו לגמרי. אבל עדיין אתה יכול להכיר את ההרכב הכימי ממה בא הדבר הזה, התוכן שיש בורקיון, האם זה חיטה או שזה מלפפון או שזה מצה או כדומה. שאם כן במאים זה כבר התפרק לגמרי והפך לרפש שזורקים את זה. אז כאן החידוש הוא רש"י רוצה להגיד שהקדוש ברוך הוא רוצה להסיר את המעולה לא רק את הזפק אלא גם את כל אברי העיכולי אבל ככה היה קשה לרשי אבל בפסוק הרי כתוב רק והסיר את מורתו בנוצתה מורתו זה הזפק אז למה רק הזפק רק בזפק יש את המזון הגזול בכלל אם בנוצתה בראש בנוצות למה לא הוציא את הנוצות? יש רש"י אחרי זה שאומר ושיסה אותו בכנפיוף אומר שם רש"י שגם את הכנפיים מקטירים על המזבח למרות שזה ריח רע נוצות נשרפות שיהיה המזבח מתהדר בקורבנו של עני אז אם הכוונה היא נוצות כפשוטו א' למה רק הזפק יש עוד איברים שיש בהם את המזון הגזול ולמה להוריד את הנוצות אז לכן רש"י נדחק ומוציא את הבסוק מפשוטו ואומר שנוצתה כאן במקרה נוצתה פירושו דבר מאוס למרות שזה רחוק מהמשמעות המילולית ומה הפירוש של הדברים הפירוש הוא להסיר את הזפק יחד עם בני המאיים שהם בסוף מערכת העיכול שנהנית מהגזר ולכן הוא גם מביא את המדרש של אבא יוסף בן חנן שהוא אומר במבורה שביחד עם שליפת הזפק הזפק קשור גם אורגנית עם הצינורות אל הקורכבן והקורכבן קשור אל בני המאים ששולפים אותם הכל נשלף ביחד מה הוא מחדש בפירוש הזה למה זה חביב עליו כל כך כי לפי זה מודגשת מאוד הגישה המוסרית שעד כמה הקדוש ברוך הוא שונא גזל בעולה. לא רק הזה כשבו המזון על האוס ניכר שרואים את מהותו שהוא בעין אלא אפילו הכל כיוון שהוא כיוירים של העוף. שמה ה המזון כבר מעוק למצי הקיבה, משתנה צורתו, אבל עדיין ניתן להכיר את ההרכב הכימי של המזון הגזול, אלא אפילו את בני המאיים. שם התחנה האחרונה של המזון, הוא כבר הפך לפרש שאין בו שום זכר מהמזון הגזול המקורי. כל כך הקדוש ברוך הוא שונא את זה שגם אותו הוא ציווה להסיר כי לא יעלה על המזבח דבר שבמקורו היה דבר גזול. אז עכשיו צריכים להבין אם ככה למה הוא הלך גם על הפירוש השני? מה לא מספיק הפירוש הראשון? המעלה של הפירוש השני היא פי הפירוש הראשון התחביר של הפסוק לא חלק כל כך למה אם נוצא פירושו בני מעיים אז מה פירוש בנוצתה לשון נקבה בנוצתה של מי של היונה מה? אבל קודם כתוב בהסיר את מורתו. מורתו לא מורתה של היונה מורתו. מורתו של מי? של העוף. בכל הפסוקים כתוב ויקריבו הכהן לא והקריבה. הוא מלק את ראשו והקטיר המזבחה ונמצא דמו לקיר המזבח אז אני רואה שזה הכל לשון זכר איי בטח תגידו מה אתה אומר לשון נקבה פה זה המוראה היא לשון נקבה אז בנוצתה של מי לא של היונה של המוראה אי אפשר להגיד ככה מדוע אם נוצאתה פירושו הנוצות שמול הזפק אז מובילת השייכות של הנוצות אל המוראה נוצתה הנוצות של מי של המוראה ש נקבה אבל לפי הפירוש הראשון ברשי שנוצתה זה הפרש המאוס שנמצא בקורקבן בבני המאיים האיברים האלה אי אפשר לשייך אותם אל הזפק הם הם לא איברים של הזפק. זה לא המאיים של הזפק, הקורכיוון של הזפק. אז אי אפשר לשייך אותם למוראה. אז מי זה בנוצתה? של היונה. אבל התורה קוראת לזה עוף. אז הוא היה צריך להמשיך אם ככה. ול לפי הפירוש הזה הראשון היה צריך להגיד והסיר את מורתו. של העוף בנוצתו של העוף בפרש שלו. אבל אם הוא אומר לשון נקיבה אז הכוונה היא נוצתה של המוראה. הזפק. מי נוצתה של המוראה? הנוצות שעל גבי האור. אז לכן לפי הפירוש הזה צריך להסביר אז איך הוא יסיר באמת רק את הזפק רק עם האור שעל גביה איך לא יקרה כל האור אז על זה הוא מביא ממסכת זבחים שתנה דברי רבי ישמעאל בנוצתה בנוצה שלה של המוראה אז הוא אומר קודרה בסכין סביב האור סכין כמין הרובה ואז הוא נוטל את ה אור שכנגד הזפק עם הזפק אבל בלא כדירה אם הוא לא יגדור את זה עם סכין עגולה כזאת לא למה זה רש"י בזבוחים מפרט יותר הוא מסביר כי אם אתה תוציא את הספק עם האור האור נמשך אחריו ונוטל יותר יותר מדי הרי זה קורבן עולה אז מה שלא צריך להסיר צריך להישאר שמה. אז לכן אתה צריך להגיד איך מוציאים את זה בצורה מדוייקת רק הנוצא שמול ההוב. אז זה המעלה של הפירוש השני. אה אז למה לא טוב הפירוש השני הזה? כי הוא לא מבטא מספיק את הבעיה המוסרית. נכון? אני יכול להגיד שאתה מוריד את הזפק בגלל שיש בו המזון על האוס של הגזל, אבל יש עוד דברים שנהנו מהגזל ושמה מתבטע שנאת הגזל יותר שאפילו בגורקבה ואפילו בבני המעיים שכבר לא מרגישים שהיה מזון גם שמה הקדוש ברוך הוא עוסר לכן הוא בחר בפירוש הראשון בגלל הגישה המוסרית. עכשיו נשארת לנו השאלה למה שלא ירחצו אותם את האיברים האלה במים, ידיחו אותם ויקריבו אותם. אולי אפשר להוסיף שהמאיים של היונה הם מאוד דקים וקטנים, לא שייך לנקות אותם. אבל הקורקבן הוא איבר גדול, אפשר לפתוח אותו, להוציא את כל הרפש שיש בתוכו ולרחוץ אותו. והספק בוודאי עוד יותר. בזפק יש מזון שכמו בשקית פותחים אותו, רוחצים אותו ומעלים את הכל על המזבח. אז לכן רש"י אומר את ההבדל הזה בהמשך. אם אתה כבר אומר שנוצתה זה לא רק הזפק אלא כל האיברים למה לא רוחצים אותה אז הוא אומר בעולת בהמה אני יכול לרחוץ אותם כי לא היה שם גזל אבל בעולת העוף שהוא ניזון מן הגזל אז צריכים להשליך אותו למה לא לרחוץ אז יש פה גם רעיון מוסרי היות ובאמה הפסולת שאני צריך לרחוץ אותה היא פסולת גשמית או של הפרש שנמצא בתוך הכרב אז נלחוץ אותו או של הקרעים שהיו בבוץ לרחוץ אותם נעל מזבח אם זה פסולת גשמית אפשר לרחוץ אותה אבל באופ הבעיה היא זה פסולת רוחנית וכאן לא לא יעלה על המזבח וזה מחדד עוד יותר את התוכן של הגישה המוסרית שלא רק המאיים קשור לא רק התוכן שבמאיים א שנוי למזבח גם המאיים עצמם כ מערכת העיכול שהם אינם גזל אבל הם אכלו מהגזל לכן מייסותם המוסרית היא כל כך גדולה ששום רחיצה לא תועיל להם ולא יעלו למזבח עכשיו כדי חזק את כל האמור. כדאי להוסיף שהגישה המוסרית הזאת בפרשנות של רש"י, כי מי שיכול ליתון רש"י הרי פשוטו של מיקרו, מה קשור? הוא לא ספר מוסר. סיפרש נוצתה זה נוצות. כל הרעיון המוסרי שייך לספרי מחשבה. כנראה שרשי סבור שהגישה, הרעיון המוסרי שמסתתר מאחורי הקורבנות הוא חלק מהפשט של המקרא ויותר חשוב להדגיש אותו מאשר את הפירוש המילוני שמשאיר אותנו עם שאלות. עכשיו, כדי להוכיח את זה נסתכל בעוד רש"י. איך למדנו רש"י פסוק טז. לפניו יש רש"י על המילים ויקריבו הכהן ומלק ונמצא דמו על קיר המזבח. רש"י מפרק את הפסוק ככה מעניין מאוד. ויקריבו אומר רש"י אמרת שיביא תורים או בני יונה. זה לשון רבים. אז למה אתה אומר ויקריבו ויקריבם? אומר רש"י, אפילו פרידה אחת יביא. מעניין. זה דבר נדיר שבתורה יהיה משהו כמו לכתחילה ובדיעבד. הרי התורה הייתה יכול להגיד והקריב טוב או בן יונה בחטת העוף. למשל שמה כתוב במפורש שתי תורים או שני בני יונה. פה כתוב משהו תורים ואחרי זה כתוב ויקריבו משמע שאם יש לך ביכולת תביא תורים שניים שני בני יונה אבל ההתחשבות בעני בקורבנו של העני אפילו פרידה אחת אם יש לך רק פרד לא זוג יונים פרד גם מתקבל תראו את הגישה של חביבותו של העני אחרי זה כתוב הכהן הוא מלק בעצם לא כתוב כך כתוב ויקריבו הכהן פסיק הוא מלק רש"י לומד הכהן הוא מלק רש"י אומר אין מליקה בכלי אלא בעצמו של כהן אף לאופת המליקאים הציפורן שזה היד של הכהן אפילו אם אתה רוצה זה מליקה מאיזה טעם גזירת הכתוב שלא יש חיטה מקדימה אלא מליקה מהעורף אפשר לעשות את זה על ידי סכין בעורב לא לא לא על ידי סכין לא על ידי כלי שמבדיל בין הכהן לקורבן שלעני הוא עוד יותר חשוב אצל הקדוש ברוך הוא מקורבן בהמה שמה השחיטה היא על ידי סכין פה הקדוש ברוך הוא אומר לא רק שתעשה מליקה לא עם סכין בעצמו של כל איזה ביטוי מעניין הוא לא אומר בציפורנוי אחרי זה הוא אומר קוצץ בציפור אומר עצם הכהן עצמו בגופו נוגע בעוף אחרי זה הוא אומר ונמצא דמו זה כאילו התחליף של הזריקה אין פה זריקה אין פה הזעה בחטת העוף שתהיה יותר מאוחר שאחד מביא בקורבן עולה ויורד את הדרגה הנמוכה ביותר של עוף שמה כתוב והיזה את דמו פה לא מזה אומר רש"י כובש בית השחיטה על קיר המזבח מעניין לא זורקים מרחוק את הצווא השחט מטזים על קיר המזבח מגישים את צווא העוף עצמו ישירות על קיר המזבח ולוחצים שמה ורשי ממשיך והדם מתמצא ויורד אדם הוא מיצוי של אדם נוזל ויורד שמתי לב מעניין למה רש"י מעתיק את המילה דמו דמו כולם יודעים מה זה דמו רשי היה צריך להעתיק רק את המילה ונמצא זה לא מלשון מציא זה לא מלשון לשון מציצה זה מלשון מצוי כובש את בית השחיטה ורשי גם מביא פסוקים מצפיים אפס המץ אז הוא מסביר רק את הביטוי ונמצא אז למה הוא מוסיף את המילה דמו רש"י מחדש שהחבייבות של קורבן העני לא רק בזה שהכהן בגופו ממש עושה את זה בלי כלי גם ההזהעה היא לא מרחוק. לוקחים את הצווא העוף עצמו, דוחקים אותו למזבח. ואחרי זה גם הדם, מעניין דם של א קורבנות אחרים זה בזריקה מרחוק. יש דם לפעמים שונתן על קרנות המזבח. זה באמת באצבעו של הכהן, אבל זה רק הוא שם את זה בנגיעה על קרנות המזבח. פה אומר על ידי שאני דוחק את בשר העוף עצמו היונה אל הקיר של המזבח הדם שלה ניגר ונמשך על כל הקר של המזבח עד למטה אין זה באף קורבן ובסוף בפסוק שאחרי זה פסוק יז גם כתוב ושיסע אותו בכנפיו התורה רוצה שהוא יקח את העוף אחרי המליקה וישסע אותו מאחורה, יחתוך אותו לשני חלקים בלי להבדיל. כן? אז איך ראיתם פעם הבית איך האישה מפרקת תרנגולת לשני חלקים עם סכין? אז הוא אומר לו ושיסע. אומר רש"י, אין שיסוע אלא ביד. זאת אומרת גם השיסוע של האוב יהיה ביד בעצמו של כהן. ואחר כך הוא מסיים בכנפיו. הזכרנו את זה גם קודם. מה זה בכנפיו? לא רק במקום של כנפיו שמה הוא ישסע, אלא בכנפיו הפירוש עם הכנפריים שלו. רש"י שואל, אם הנוצות אין לך ריח רע יותר מנוצות שנשרפות? זה שיתהדר המזבח בקורבנו של עני. אז רואים מכל הצדדים שהקישה המוסרית הזאת היא חלק בלתי נפרד מפשוטו של מקרא שהקורבן הוא עניין רוחני של הקרבה עצמית כמו אודום כיקריב מכם קורבן להבה ולכן הקדוש ברוך הוא אצלו כל כך חביב קורבנו של עני אפילו שתחשבו רגע יונה בקושי אין שם אפילו 200 גרם בשר כמה זה חשוב אצל הקדוש ברוך הוא ונותן לו את כל התשומת לב עם מגע השיר של הכהן חביבותו של העני שבת שלום כל טוב