בראש השנה השם אומר לך תתחיל מחדש אני שותף שלך! הרב שבתי סלבטיצקי שנת תשפ"ו

אני שמעתי את הסיפור הזה מערב גורביץ' משפיע בישיבת מגדל העמק. סיפור מרגש מאוד שיש לו מסר עמוק. אנחנו כולנו מכירים את רבי יוס לוויינברג, יהודי יקר ומסור שהיה נוסע ברחבי העולם כדי לגייש כצפים להחזקת הישיבה הגדולה של חבד בניו יורק ב77. פעם אחת הוא בא לברזיל והוא הצליח להגיע לאחד מעשרה יהודים הכי עשירים בברזיל. אני לא אומר את שמו ומיד נוכל להבין למה. אותו אדם קיבל אותו מאוד יפה, נתן לו תרומה גדולה מאוד ומאז כל שנה כשרבי יוס לונברג בא לברזיל בא אליו והוא תמיד נתן לו תרומה מאוד מכובדת. עברו כמה שנים, באחד השנים שרבי יוס וייבר בא לברזיל ומיד הוא בא לבית היפה והמפואר של אותו יהודי עשיר, הוא מצלצל בפעמון ופותח לו את הדלת אישה לא ראה אותו מעולם. והרב ויינברג שואל אותו, אפשר לדבר עם פלוני אלמוני? אומר, לא, אני מצטער, הוא כבר לא גר פה. אז איפה הוא גר? עכשיו הוא מכר את הבית. והוא עושה כזה קרחץ אז מיד הוא הרגיש משהו לא טוב פה אז הוא אומר מה קרה לו מה קרה לו אומר פשוט מאוד בן אדם התחיל לשחק במשחקי מזל הימר ובהתחלה הוא חשב כמובן שהוא ירוויח והוא קצת הרוויח אבל לאט לאט הוא הפסיד את כל הכסף שלו ועד שהוא היה צריך למכור את הבית שלו ואיפה הוא חי היום הוא חי באיזה בית בקומה קבוהה מאוד. המצב שלו לא פשוט. הוא הלך לברר את הכתובת והוא עלה לדירה שלו. ואותו יהודי יושב ומספר לו בדמעות בעיניים איך הוא איבד את כל הרכוש שלו. מה שהוא בנה במשך שנים ירד לטמיון. ואומר לרבי יוסל ויבר אז למה עכשיו אתה לא מתחיל מחדש? תתחיל תתחיל לעשות עסקים אתה יודע איך עובדים אתה יודע איך עושים עסקים אומר לו לא לא אני התייאשתי אין לי שום סיכוי אני כבר לגמרי אבות זה נגמר אלה החיים שלי עכשיו רבי יוסף היה יהודי מלא אהבה ואכפטיות אומר לו תשמע אני עכשיו חוזר לניו יורק מנסה להיכנס לרבי לבקש ברכה בשבילך וככה הוא עשה עשה חזר לניו יורק והזדמנות הראשונה נכנס לרבי ומספר בכאב לב את כל מה שאותו ודי עובר הרבי הקשיב והרבי הוציא 10 דולר ואמר לרבי יוסף וייבר תיקח את ה-10 דולר תחזור בחזרה לברסיל תיתן לבן אדם הזה ותגיד לו להתחיל עסק מחדש אני שותף עמו, אני שותף שלו ואני משקיע דבר ראשון את העשרה הולרים האלה בעזרת השם הוא יצליח. איזה שמחה לרבי יוסן לובר. הרבי נכנס שותף זה עסק בטוח. הוא לא רק קיבל ברכה, הוא קיבל שותפות. מיד הוא לקח אבירון חזר לברזיל. היה שעה מאוחרת, אבל הוא בא ליהודי הזה. דופק בדלת אומר יש לי בשורה טובה יש לי בשורה טובה הרבי נכנס איתך לשותף מוציא את ה-10 דולר ונותן לו היהודי הזה לוקח את ה-10 דולר ויושב בשקט עובר רגע ועוד רגע ודמעות בעיניים ואז הוא לוקח את ה-10 דולר מחזיר לו אומר לבי יוס וייברג אני לא מסוגל אני לא מסוגל להתחיל מחדש, אני גמור לגמרי, אני שבור, אין לי כוח. והוא מנסה לשכנע אותו, אבל הרבי נתן לך ברכה והרבי שותף איתך. שום דבר לא עזר. רבי יוסף וייברג החזיר לרב את ה-10 דולר. ועברו שנים, אותו יהודי עבר לגור בארץ ובאחד ה הזמנים הוא ניגש אל אותו משפיע לרבי יוסף יצרו גורביץ' שבדיוק נסע לרבי ואומר לו אני רוצה להביא לך מכתב תביא לרבי מה היה במכתב הזה הוא כותב לרבי בשעתו הרבי הציע לי להיות שותף ולא לא יכלתי, לא הייתי מסוגל. עכשיו אני מתחרט, עכשיו אני רוצה להתחיל מחדש, אני מבקש הרבי להחזיר לי את ה10ה הדולרים ולהחזיר לי את השותפות עם הרבי. הרב גורביץ' לקח את המכתב, נסע לסמס אותי, הכניס את זה לרבי והמכתב נכנס. תשובה לא הייתה. הוא חיכה חיכה שאל את מהכירים אין תשובה וסיבור מאוד כואב אבל יש בו מסר בחיים שלנו יש רגעים שבהם נפתח לאדם שער מגיעה הזדמנות לפעמים ההזדמנות עומדת מולך ואומרת בוא תתחיל אני איתך אבל לפעמים האדם אין לו את האומץ אומר לו עכשיו אני לא מסוגל אולי אחר כך אנחנו צריכים ללמוד לנצל הזדמנויות וזה המסר בשבילנו בראש השנה ראש השנה שערי שמיים פתוחים הנשמה שלנו מקבלת כוחות חדשים להתחיל מחדש ראש השנה זמן הכתרת המלך זמן תקיעתית שופר זמן שהקדוש ברוך הוא נותן לבן אדם כוחות חדשים שנה חדשה וכביכול הרי הקדוש ברוך הוא אומר לנו אני נותן לך את החיים תנצל אותם וכשאנחנו שומעים את כל השופר כדאי לחשוב או עכשיו זה ההזדמנות שלי עכשיו השם נותן לי את הכוחות וצריך להאמין בזה שיש לי את הכוחות ואני צריך לחשוב איזה כוח יש לי שאני לא משתמש איתו המלך בשדה, עשרת ימי תשובה, יום כיפור, זמנים מיוחדים שהשם קרוב אלינו והשם נותן לנו כביכול את העשרה הדולרים האלה ונותן הרבה יותר. אומר לי, שותף אותך. אנחנו יודעים שהשם ברא בן אדם ואמר לו תיצור חיים בעולם, תיצור קדושה בעולם, תחטוף את הרגע הזה. מישהו פעם אמר לי משפט מאוד יפה. שני הימים הכי חשובים בחיים של כל אחד מאיתנו. זה היום שבו נולדנו והיום שבו גילינו מה התכלית שלנו. שאנחנו לא סתם מסתובבים פה, אנחנו שליחים של הקדוש ברוך הוא. יש אל הסיפור הזה עוד המשך, אבל זה ירצה השם בהזכמנות אחרת. למה נקרא ראש השנה בשם ראש השנה? הרי העולם נברא, כולנו מכירים, בכה באלול. ולמה בכלל התורה לא אומרת ראש השנה? התורה אומרת יום תרועה יהיה לכם? אנחנו כולנו יודעים שראש השנה זה עניין של המלכת הקדוש ברוך הוא למלך. אבל מה זה קשור לשופר? ריבונו של עולם? שופר זה לא כלי יפה. אין לו מוזיקה יפה. לפעמים הוא צרוד, לפעמים הוא חלש, לפעמים הוא יותר חזק, לפעמים זה לא הולך. למה לא הביאו כינור? שאני מצפה מה הולך להיות? שזה ניגון שנוגע ללב. עוד דבר מעניין, רוב רוב החגים הם תמיד בזמן שהלבנה מהירה. ראש השנה בזמן תחילת החודש הלבנה בהלם ואסתר. למה? דווקא ניקח את הירח שהוא מאיר. הרי עם ישראל נמשל אל הירח. מוסבר בחסידות ראש השנה הוא יום בריאת האדם. כל הנבראים שנבראו בחמישה ימים הראשונים היו במצב של העלם. אין להם שלמות, אין להם מטרה. מצד עצמם הם כלום, אין להם תכלית. מי נותן ערך לבריאה, לכל הבריאה? האדם. אדם לוקח את הבריאה, מחבר אותה לקדוש ברוך הוא, הוא מזכך אותה. הדבר הראשון שאדם הראשון שהוא נולד, אומר המדרש, הוא אמר, בואו ונשתחווה ונכראה ונברך לפני השם עושינו. הוא מחתיר את הקדוש ברוך הוא למלך. עכשיו נבין מה זה העניין של השופר. שופר זה ויפח באפיו נשמת חיים. תקיעת שופר אין מילים, אין תווים, אין דיבור, זה רק אוויר שנושף. ויפח באפה ונשמת חיים. וזה על דרך הבכי של התינוק שהוא נולד. זה כל פשוט. הבכי הראשון שילד נולד, אין בזה מילים, אין בזה שפה, אין לי איגון שום דבר. כשאדם נברא מן ה מן האדמה, השם לקח את הגוף שלו שזה הכלי והכניס בו את הנשמה וזה שופר. שופר הוא חלול ואנחנו צריכים להכניס בו את האוויר, לגלות את העוצמה שלו, את הכוח שלו לגלות את החושים הנפלאים שיש לנו. וזה המטרה שלנו. זה המטרה שיש לנו לגלות את האלוקות בעולם. מילים זה בא מהשכל, מהלב. השופר מבטא את הכל הפשוט מעצם הנפש. הצעקה הפנימית לקדוש ברוך הוא, אני שלך. כמו שבן אדם שלא נפגש עם אבא שלו ועם אמא שלו המון המון שנים וכשהוא רואה אותם הוא לא מדבר. דיבור לא יכול לבטא את משהו, הוא רק צועק צעקה. אדם הראשון הוא היה נשמה כללית. כל הנשמות היו כלולות באדם הראשון. לכן זה יום ההולדת של כל אחד ואחד מאיתנו. ומוסבר בחסידות, בקבלה שיום הולדת מזלו של אדם גובר. מה זה מזלו? זה נוזל ממנו שפע חדש. כל ראש השנה אנחנו מקבלים כוחות, רק צריכים לפתוח אותם, להאמין בהם, לגלות אותם. אני רוצה לספר לכם סיפור מרגש מאוד. מי שזכה להיות בקיית שופר אצל הרבי, זה היה מרגש מאוד. הרבי הרבי עלה לרבי היה שלושה שופרות הביאו בעגלות שקים חומים שבתוך היה כל המכתבים שהרבי שאנשים כתבו לרבי לבקש ברכות שמו את כולם על הבימה והרבי זרק את הטלית שלו על כל המכתבים והרבי התפלל עליהם ולפעמים שמעו את הפחיות של הרבי ואני אספר לכם עוד סיפור ששמעתי מאותו המשפיע הרב יוסף יצחרוק גורביץ' הוא סיפר בשנת תשב הוא היה אצל הרבי בראש השנה בית הכנסת של הרבי בסת מלא מפה לפה את רוב הספסלים השולחנות הוציאו בכדי שיהיה מקום אנשים יעמדו צופים צפופים צפופים זה היה דוח הקצום אלפי אנשים היו שמה וכולם מרוכזים בתקיעתית שופר ורבי לוקח את השופר ומתחיל לתקוע אבל שבא לתקיעה האחרונה תקיעה גדולה זה לא הולך רבי מנסה עוד פעם מחליף את השופרות לא הולך חצי שעה וכל הקהל העצום הזה של אלפי אנשים עומד בדממה במתח. כולם הרגישו יש פה עניינים נעלים בשמיים. משהו מתעכב לרדת. זה היה התרגשות הצומה. אומר רב יוסף יצחק, הרב יוסג רביץ', על ידי עמד אברך. הרבי אף פעם לא הסתכל על האנשים. בזמן תקיעת שופר הרבי היה העיניים שלו בסידור על השופרות, על המכתבים, הוא לא הסתכל על הציבור. ואז בתוך המתח הזה שהתקיעה לא הולכת, הרבי מרים את עיניו הקדושות והסתכל במבט חד. על אברך שעמד על יד הרב גורביץ', מבט חד וחריף ואז התקיעה הלכה ואז הרבי תקע והכל הלך ואז הרבי הסתובב כמו שנוהגים בחבד אחרי התקיעה הרבי מסתובב מסתכל על כל הציבור והסתכל על כמה אנשים ככה באופן פרטי. בסוף התברר לאותו בחור שהרבי העבי במבט חריף לא היה ילדים. באותו שנה נולד לו בן. אחרי כמה זמן סיפרתי למישהו את הסיפור בהתוועדות והוא המשיך לי את הסיפור. הוא אומר, אנחנו יודעים שבראש השנה לקראת סיום החג אחרי מלחה היה התוועדות גדולה של הרבי. שעות שעות שעות וזה המשיך עד מאוחר בלילה. אחרי זה הרבי חילק, הרבי עשה הבדלה וחילק של ברכה. עברו אלפי אנשים, חסידים ולא חסידים, והרבי נתן לכל אחד מהכוס שלו. והרבי נתן ברכות. מישהו עמד קצת רחוק והוא רואה את אותו אברך שהרבי הסתכל עליו בשעת התקיעות עובר על יד הרבי והוא רואה הוא לא שומע זה רחוק הוא רואה שהוא אומר משהו לרבי ואז הרבי מקשיע אבל אז הרבי עונה לו כמה מילים והוא רואה על הפנים שלו שככה הוא לא יודע מה מה הרבי אומר. הוא מרים את הראש כמו שהוא מנסה להיזכר במשהו ואז הרבי אומר לו עוד כמה מילים ואז הוא כמו שהוא נזכר ואומר כן ואז הרבי נותן לו מכו של ברכה אותו אברך שעמד רחוק מהרבי רואה את זה היה סקרן ירד מהמקום שלו ורץ בין אנשים ותופס את אותו אברך ושואל אותו מותר לי לשאול אותך מה היה? אז אומר כן אני אספר לך כשעברתי אצל הרבי וביקשתי ברכה שיהיה לי ילדים שיהיה לי בן ואז הרבי אומר לו אבל בתנאי שתקיים את ההבטחה שלך מה שהחלטת לעשות והוא לא הבין אנחנו יודעים בראש השנה בן אדם המון החלטות יש לנו לכל אחד ואחד מאיתנו המון החלטות איזה החלטה איזה החלטה ואז הרבי רואה שהוא לא יודע אז הרבי אומר בזמן התקייס ואז הוא מרים את הראש אה הוא נזכר הוא החליט לעצמו אם הקדוש ברוך הוא יתן לי בן אני מביא אותו להתוועדות בראש השנה הבאה יופי ואז הוא הבין שהרבי הזכיר לו את ההחלטה הזאת והרבי בירך אותו >> [נחירות בוז] >> ועברה שנה ואותו אברך שסיפר את הסיפור עמד שהוא בפירמידות מי שראה את הפירמידות שהיה אצל הרבי [נחירות בוז] והיבית שהרבי מחלק את של ברכה והיה מעניין אם אותו אברך משנה שעברה יש לו ילד או אין לו ילד לפנות בוקר בסביבות 4 בבוקר שאלפי אנשים כבר עברו אצל הרבי, פתאום הוא רואה דבר שהוא לא יכול לשכוח. אותו אברך עומד בשואה, אבל הוא לא לבד. מחזיק תינוק בייבי. וואו. הוא מיד תפס. הוא בא לקיים את ההבטחה, להביא אותו להתוועדות בראש השנה. [נחירות בוז] וכשהוא עובר אצל הרבי, הרבי נותן לו של ברכה והרבי נותן לו עוד שהוא מחזיק בשביל התינוק. ואז הוא רואה מרחוק שהרבי אמר לו כמה מילים. אותו יהודי שעקב אחרי הסיפור בשנה שעברה לא יכל להישאר מיד מיד הוא רץ רץ רץ בסוף תופס אותו. שואל אותו, "מותר לך האם תוכל לספר לי מה שהרבי אמר?" הוא אומר, "כן, אני אגיד לך." הרבי נתן לי את הכו של ברכה אל הילד והרבי אומר לי, "זה מה הילדים של התקייס, משפט קצר מצמר. אנחנו לא יכולים להבין מה מתרחש בעולמות העליונים באותם שעות של תקיעות. אנחנו לא יודעים את המעשים של הרבי, אבל אולי אותם דקות ארוכות שהתקיעה לא יצאה היו נשמות שהיו צריכות לרדת לעולם והיה קטרוגים ומניעות והרבי נאבק עם אותם נשמות משחצי שעה עוד ניסיון ועוד ניסיון ולבסוף יצאה התקיעה וזה אחד מהילדים של תקיות. הסיפור הזה זה לא רק סיפור על הרבי, זה סיפור בשבילנו. בראש השנה אנחנו אומרים היום הרת עולם. ראש השנה זה הרת עולם. אחד מהביאורים זה לידה. מלשון הריון. לא רק העולם נולד מחדש, כל אחד מאיתנו צריך להיוולד מחדש. בכל אחד מאיתנו יש חלקים שעדיין לא נולדו, הוא עד לא גילה אותם. ריבונו של עולם, הוא מחביא אותם אצלו. יש לנו שליחות בעולם ואנחנו צריכים מההריון לגלות את זה. אדם יכול לחיות שנים ויש בתוכו עוד בן אדם שצריך להיוולד. וזה הדברים שאנחנו צריכים לחשוב בזמן תקיעת שופר ובראש השנה איזה נשמה חדשה יש בי שצריכה להיוולד איזה חלק שבי מתחנן תוציא אותי לאוויר העולם אני לא צריך להיות מישהו אחר אני צריך להיות אני אני לדודי את האני האמיתי שהקדוש ברוך הוא נתן לי יש לי כוח להשפיע על אנשים אחרים אבל אני מתבייש, אני לא מסוגל, אני יכול ללמוד יותר, להתפלל יותר בכוונה. יא זה כבר לא בשבילי. אדם מתחיל לחשוב, אני יכול להיות בעל יותר טוב, אבא יותר טוב, חבר יותר טוב, לתת יותר צדקה, לעשות יותר שליחות. אבל פתאום יש משהו שמפחד. מצד אני לא מאמין שאני מסוגל לזה. בראש השנה אומר הקדוש ברוך הוא, ואנחנו צריכים להקשיב לזה. מה עוד נתתי לך ועדיין לא נולד אצלך? והשופר הוא כל הלידה. השופר זה קל בלי מילים. השופר נוגע לנו בנשמה שמילים לא מגיעות שמה. התקייה זה צעקה פנימית של בן אדם. אל תבקש רק מהקדוש ברוך הוא שנה חדשה. תבקש להיות אדם חדש. לא אחר. אתה מה שיש בך תגלה אותם. וזה הסיפור הנפלא הזה. תקיעת שופר מוריד נשמות, מגלה נשמות. לגלות את הילד שבנו עם דבר חדש שנולד לנו. וזה העוצמה הנפלאה. וברגע שנשמע את כל השופר השנה, אנחנו צריכים לחשוב לעצמנו מה הולך להיוולד אצלנו, מה הולך להיות אצלנו משהו חדש. היום הרת עולם. השופר בא מהעיל של עקדת יצחק. זכור לנו מה היה עקדת יצחק? האיל נאחז בשווח בקרניו. אומר המדרש במסכת תענית אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם כך עתידים בניך להיות נאכזים בצרות ומסתפכים בהם וסופם להיגאל בקרניו של עיל זה השופר עצמו נולד מסיבוכים מקשיים מאתגרים מצרות מסוימות ממיצרים מסוימים. השופר שאנחנו תוקעים זה אותו קרן של אברהם אבינו. דווקא מהמקום הזה שאתה מסובך, משם תבוא הגאולה שלך. וזה העניין של תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה. תקיעה זה הכל הישר שהקדוש ברוך הוא ברא את האדם ישר נקי. במשך השנים בן אדם עובר כל מיני דברים ויש שברים. ויש השברים שזה קצת ויש תרועה שאני לא יכול לדבר טו טו טו טו טו דווקא מזה יוצא אחרי זה התקיעה ויוצא התקיעה גדולה מהשברים אני צומח דווקא מהם אני מגלה בעצמי משהו חדש ולכן מובן דבר נפלא הלוחות הראשונים שנשברו לא זרקו אותם הניחו אותם בארון הקודש על יד הלוחות השלמים בקודש הקודשים המקום הכי קדוש וזה פלא פלאים הכהן הגדול שנכנס לקודש לקודש הקודשים לא לבש בגדי זהב כדי לא להזכיר את חטא העגל כאן בלוחות השבורות שמים אותם על יד הלוחות השלמות בארון הברית הרי זה מזכיר את החטא העגל אומר הקדוש ברוך הוא בארון שיש בלב שלנו של כל אחד יש מקום לשניהם. שומרים בארון הברית את הלוחות השבורות. למה? דווקא על ידי הלוחות השבורות בני ישראל עשו תשובה. זכו ללוחות שניות. וכולנו מכירים את ה מדרשים שהלוחות השניות שבאו אחרי השברה היו יותר נעלים מהלוחות הראשונות. אומר המדרש בלוחות הראשונות היו רק עשרת הדיברות. בלוחות השניות אומר הקדוש ברוך הוא, אני נותן לך שיהיה בהם מדרשים, אגדות כפליים לתושיה, אומר המדרש. ולכן נוכל להבין למה הברכה היא לשמוע כל שופר ולא לתקוע. המצווה שלנו להקשיב למסר, להפנים את המסר של השופר, לתת לנו השראה לחיים חדשים. השם שומע את הצלילים השבורים שלנו והשם אומר לנו דווקא מהשברים האלה אתה תעשה תקיה גדולה לגלות כוחות שעד עכשיו לא ידעת להם כל פעם שנשבר אצלנו משהו זה לגלות כוחות חדשים להתמודד איתם כי אדם עץ השדה כמו זרע שנרכב באדמה ממנו יוצא העץ התקיעה שלפני השברים אומרת השבר זה לא אתה. לפעמים בן אדם מזהה את עצמו זה אני כישלון, אני שבור, אתה תקיעה פשוטה, נקי. אלא מה? יש שברים. [כחכוח] השברים באים לגלות אותך. זה הכאבים שעברת. זה לא ההגדרה שלך. זה המטרה שאחרי זה תעשה את התקיעה. וזה התקיעה הגדולה בסוף שמגלת את העוצמה הפנימית שיש בכל אחד איתנו. ולכן המטרה היא לא שאני אהיה כמו שהייתי לפני זה, שאני אהיה כמו שלפני שנפלתי. המטרה היא שאני אהיה אדם עמוק יותר, רגיש יותר, עניב יותר, קרוב יותר. עברנו השנה, כל אחד עבר שנה שהיה שברים אבל השם שואל אותנו מה עשית עם השברים האלה? שופר לשפר את המעשים שלנו, השינוי ה לחשוב איפה אני צריך לגלות את עצמי. לכן כתוב אורו ישנים משנתכם. לא התאבלו על מה שהיה. להתעורר, לצמוח מזה, לגדול מזה. וזה אם רצה השם שהשם ישלח לכולנו שפע, ברכה, שנה טובה ומברכת, מתוך שמחה וטוב לבב, ותמיד להתקשר לקדוש ברוך הוא ותמיד לחשוב עד כמה אני קשור לקדוש ברוך הוא, עד כמה אני לדודי. מספרים סיפור שבן אדם שעלה על הר גבוה, על צוק גבוה ופתאום הוא התחלק ונפל וברגע האחרון הוא הצליח לתפוס איזה ענף הוא בין השמיים ובין הארץ ומחזיק את הענף ואז הוא צודק ואז הוא הוא צועק השם השם אתה למעלה תעזור לי תעזור לי הוא שומע הכל כן כן, אני כאן, אתה מאמין בי. אומר האיש, בוודאי, בוודאי אני מאמין בך הקדוש ברוך הוא. אז אם אתה מאמין בי, תעזוב את הענף. הייתה שתיקה. מה זה לעזוב את הענף? ואז אותו אדם צועק עוד צעקה. אולי יש עוד מישהו שם למעלה שאני יכול לדבר איתו? אנחנו צוחקים, אבל גם אנחנו כאלה. אנחנו בוטחים בהשם אבל רוצים להחזיק בענף. ראש השנה זה המושג הנפלא הזה אני לדודי להרגיש את הביטול הקדוש ברוך הוא ולתמיד לזכור ששני הימים החשובים בחיים שלנו זה היום שבו נולדנו אבל היום השני היום שבו גילינו את התכלית שלנו גילינו את העוצמה שלנו ולכן ראש השנה זה ראש הראש נותן את הכיוון לבן בן אדם. הראש הוא שנותן חיות לכל האיברים בגוף. אנחנו צריכים בראש השנה לשים לנו ראש חדש, הבנה חדשה, תפיסה חדשה ושנזכה בקרוב ממש לביאת משיח. ‏Ja.