אתה עובד, רץ ומספיק — אבל איפה אתה פרשת כי תבוא, הרב שבתי סלבטיצקי שנת תשפ"ו

בשיחות שיש לי עם הרבה אנשים יקרים, אנשים רבים שופחים את הלב, אנשים מרגישים שטרדות החיים, הפרנסה, העבודה, כל מיני מצבי רוח, בולאים אותם חיים. הם מרגישים שכל הזמן הם עסוקים בכיבוי שריפות. הם לא חיים באמת. מישהו אמר לי לפני כמה זמן לרב אני מרגיש שנבלטתי נבלעתי בחיים העסק בלאה אותי הכסף בלאה אותי הקריירה בלאה אותי אני מסתכל במראה ואני שואל איפה אני נמצא איפה נעלמתי זה לא רק הוא זה הרבה אנשים כל אחד מאיתנו במידה כזאת או אחרת מרגיש שהעולם הזה בולע אותו שהחומר מושך אותו למטה, שהגשמיות חונקת אותו. ואמרתי לו בדיוק לפני כמה זמן אמרתי שיעור בבית המדרש של חסידי ויזניץ על עניין של נעליים ביהדות ואנשים מאוד התחברו לזה. אולי נלמד את העניין הזה ביחד ואולי התשובה לבעיה שלך ושלנו נמצאת בדבר הכי פשוט בעולם בנעליים שאנחנו נועלים כל יום ומעניין שזה גם קשור לפרשת השבוע בא הקדוש ברוך הוא ואומר בפרשת כי תבוא והולך אתכם 40 שנה במדבר ולא בלו שמלותיכם מעליכם. הבגדים נשארו שלמים ונעלך לא בלתה מעל רגליך. הנעליים גם לא בלו. לחם לא אכלתם ויין ושיטים לא שכרתם. אומר הקדוש ברוך הוא למן תדעו כי אני השם אלוקיכם. שואל הרוגד שובר הצופנת פענח המפורסם שואל למה כשהוא מדבר על בגדים הוא אומר שמלותיכם לשון רבים בנעליים הוא אומר ונעליך ולא ונעליכם אומר הרוגצ'ובר ביאור גאוני ממש יש גמרא במסכת אם ה שבת ששמה הגמרא אומרת שעשו גזירה לא ללכת עם נעליים עם מסמרים בגלל סיפור שהיה שאני לא רוצה להעריך ואומר הירושלמי אפילו שהמעשה הזה קרה בשבת אבל עשו את הגזירה על שבת למה רק על שבת ולא על יום חול מכיוון שאומר הירושלמי במסכת שבת פרק ו' בשבת אין נעליים מיוחדות. לכן אם עושים גזירה לא ללכת בשבת עם נעליים מסוימות, אוטומטי גם לא ילכו את זה בימי חול. הגם שבזמננו יש אנשים שיש להם נעליים מיוחדות, אבל זה אומרת הגמרא. צריך להבין כאן מה שונה הנעל מכל הבגדים שיש לנו לבוש מיוחד לשבת. ולמה בכלל בעניין הזה של נעליים שנעמיק קצת בתורה נראה שיש דבר מפלי מאוד. כל בוקר אנחנו אומרים ברכות השחר וכולנו יודעים יש ברכה מיוחדת לנעליים שעשה לי כל צורקי. מה זה שעשה לי כל צורקי? אומרת הגמרא זה הולך על נעליים. וכאן באה השאלה כמה שאלות. שאלה ראשונה, למה לנעליים עושים ברכה מיוחדת? הרי לכורה זה נכלל בברכה, ברוך אתה השם מלביש ארומים. חלק מהבגדים שלנו זה גם בגדים, אבל זה גם נעליים בתוך זה נכל. אומר האבודרם, למה עשו ברכה מיוחדת שעשה לי כל צורקי? בגלל שבלי נעליים בן אדם לא יכול לצאת החוצה. יכול הוא לא יכול לצאת לבית כנסת לעבודה שלו לפרנסה שלו לא יכול לצאת. שאלה עצומה. בלי בגדים כן אדם יכול לצאת עוד יותר לא יכול לצאת. יש אנשים עוד שהולכים בלי נעליים החוצה. אז למה דווקא על נעליים אומרים שעשה לי כל צרקים? מה? זאת אומרת שאני יכול לצאת החוצה. ובכלל מה הפירוש של המילה שעשה לי כל צורקי? אנחנו צריכים בגדים, צריכים פרנסה, צריכים אוכל, צריכים המון דברים בחיים. זה שיש לי נעליים אני מברך שעשה לי כל צורקי. מה הפשט בזה? יש עוד פה שאלה מעניינת. למה במלביש ערומים אני אומר בלשון הווה? מלביש ערומים פה אתה אומר שעשה לי כל צרקי. לשון עבר. אם אתה מברך על הנעליים זה עכשיו עכשיו אני מלביש את הנעליים עוד שאלה עצומה למה הוא אומר שעשה לי כל צורקי מה זה הלי הזה אתה לא אומר את זה לא בבגדים ולא בשום מקום אחר למה בוא לי יש איזה הברקה נפלאה של רב חיים קנייבסקי אומר יש לנו כלל שחס ושלום אחרי 120 שנה שמישהו שהוא נפטר. משתמשים בבגדים שלו, בנעליים לא משתמשים. זאת אומרת, הנעליים לא עוברים בירושה לילדים. אומר רב חיים קנבסקי, אומרים שעשה לי כל צרקי, זה רק לי וזה לא הילדים. זה דבר נפלא. אבל סוף סוף למה אני צריך להדגיש את הלי הזה? מה זה שייך לברכה שאני מברך עכשיו שיש לי את הנעליים? בפשטות נעליים זה שמירה על הרגליים שלא יתלכלכו עוד יותר שלא שלא יפגע בהם איזה אבן או איזה דבר שיעשה לי רע יש אנשים שהנעליים שלהם זה סמל של כבוד יש אנשים שמלבישים נעליים מיוחדים שעולים הרבה כסף נורא מעניין יש אנשים שדבר ראשון שפוגשים שמישהו מסתכלים על הנעליים. נורא מעניין. יש אנשים שמסתכלים על הכובע, על החליפה, אבל יש אנשים שמסתכלים על הנעליים. מישהו אמר לי שלפני כמה זמן עשו נעליים מצופים ביהלומים ב-20 מיליון דולר, לא פחות ולא יותר. אבל באה הגמרא ואומרת שנעליים זה דבר מאוד מיוחד. זה לא רק לכאורה, לא רק לשמור על הרגליים. אומרת הגמרא, מסכת שבת דף קכט, לעולם ימכור אדם קורות ביתו את התקרה שלו ויקח מנעלים לרגליו. הרשב"ם במקום אחר אומר, "לעולם ימכור אדם את כל אשר לו, ויקח מנהלים לרגליו. למכור את הגג שלי, את הבית שלי. בשביל מה? בשביל לקנות נעליים. מה יש ריבונו של עולם בנעליים האלה שיותר חשובות מבית, מתקרה? אפשר להבין את זה בכלל? יש כאן עוד שאלה מעניינת. אומרת הגמרא מסכת פסחים דף קיג אומרת הגמרא מי שאינו נועל מנעלים הוא לא לובש נעליים מנודה לשמיים מה זה מנודה מוכרם עושים עליו נידוי מנודה לשמיים זה לא סתם הוא לא מכובד הוא לא ראוי מה זה מנותק מן השמיים ריבונו של עולם מה כל כך נורא שאני הולך בלי נעליים שזה חס ושלום מנתק בן אדם מהקדוש ברוך הוא פלא פלאים ואם זה לא מספיק אומרת הגמרא מסכת שבת דף קנב שבן אדם שאין לו נעליים לרגליו לא נקרא אדם מה זאת אומרת הוא לא נקרא אדם יש לו בגדים יפים יש לו שעון יפה יש לו כובע יפה יש לו כובע יקר, בגדים יקרים, בלי נעליים הוא רוצה ללכת. הוא לא נקרא בן אדם. מה זאת אומרת הוא בן אדם? אני רואה שהוא בן אדם. בכדי להבין את עומק הדברים, כדאי תמיד לרדת לשורש העניין. מתי התחילו ללכת עם נעליים? יש ספר שנקרא זיתרענן. זה חיבור על מדרש ילקות שמעוני [נחירות בוז] שעשה את זה מגן אברהם. כל אחד שלמד אור החיים יודע שאחד הפוסקים הגדולים זה מגן אברהם והוא כתב את הספר הזה. עוד ספר יש 10ה מאמרות מהרב פנחס מנחב הרב מנחם עזריה מפנו חי בערך לפני 450 שנה חי באיטליה רב ופוסק ומקובל שנחשב בזמנו לגדול המקובלים באיטליה והוא עשה את הספר 10ה מאמרות שתיהם אומרים דבר נפלא ממתי התחיל העניין של נעליים ברגע שהקדוש ברוך הוא שלח את אדם הראשון מגן עדן, הוציא אותו מגן עדן, אז הקדוש ברוך הוא נתן לו מתנה. מה המתנה? נעליים. מה הקשר ריבונו של עולם? למה הוא נתן לו? מה זה קשור אחד לשני שהוא יוצא מגן עדן? אז הוא נותן לו נעליים. הביאור כאן מאוד עמוק. אנחנו יודעים שאדם הראשון וחווה לפני שהם אכלו מעץ הדעת המציאות שלהם הייתה לגמרי אחרת. הם לא התביישו וגם היו במצב אחר. מוסבר בהרבה ספרים וכבר דיברנו על זה בשיעורים על פרשת בראשית שהם המהות שלהם היה רק טוב, רק קדושה. כל הרעיון הזה לאכול מעץ הדעת זה רק בא מהנחש. מישהו חיצוני. לבן אדם עצמו לא היה שום משיכה, שום רגש לדבר שלילי. הוא היה כל כולו קדושה. הטוב היה בו, הרע שבעולם היה בנחש. ברגע שהוא אכל מעץ הדעת, נכנס בו הרע ונהיה בו ערבוב של טוב ורע. מכיוון שכל העניין של עץ הדעת, עץ הדעת טוב ורע. מה זה עץ הדעת טוב ורע? שבעץ הדת היה ערבוב של טוב ורע. החטא הזה שינה ופגע בכל המציאות של העולם. לא רק באדם הראשון שנהיה בו ערבוב של טוב ורע, שיש לו משיכה מצד עצמו לרע ועוד יותר הוא יכול לחשוב שרע הוא טוב ושטוב זה רע. אבל עוד יותר השם אומר ארורה האדמה בעבורך העולם שתנה. המהות של העולם נהיה בו ערבוב של טוב ורע. העולם נהיה מגושם יותר. לכן הפירות היו אחר, הכל היה אחר. לכן הוא היה צריך לצאת מגן עדן שגן עדן כולו טוב. השכינה הסתלק מן העולם. לכן זה נקרא עולם לשון האלם. הוא מכסה את האלוקות. ובסוגריים אנחנו רואים את זה כל כך היום אחרי השביעי באוקטובר איך שהעולם שנקרא תרבותי מודרני מוסרי הופך חושך לאור וכל אחד מבין למה מתכוונים לראות את הבלבול המוחים היום נורא והיום אבל זה לא רק שם גם אצלנו בחיי היומיום לפעמים ענייני העולם הזה ההלם יכולים לבלוע אותנו. עד כדי כך זה בולה אותנו שאנחנו לא מרגישים שאנחנו נבלאים בתוך זה. אנחנו מרגישים לא, אני בסדר גמור, אני מושלם. יש סיפור נפלא הרבי רשב, האדמור החמישי לבית חבד. נכנס אליו אחד מהחסידים שהיה לו עסק בנעליים, בתחרושת לנעליים. והוא סיפר לרבי את כל העסק שלו, איך שהוא עושה ואיך שהוא מרוויח ואיך שהוא חי והוא ביקש ברכה, אבל הוא דיבר עם כזאת חיות שכל כולו היה חי בזה. אומר לו הרבר, ראיתי רגליים בתוך נעליים, אבל ראש בתוך נעליים זה לא ראיתי. הוא הרגיש שהעולם הזה בולע אותו. והרבה אנשים זה שבן אדם חי בעולם הזה וחושב לעשות רושם על אנשים להתבולל לא חלילה חלילה לחיות עם גויים מבחינה מבחינה משפחתית אבל אתה חי לפי ההשגות לפי התפיסה של הגוי יש עוד סיפור נורא יפה על רבי מארש אז בזמנם הכיסים היו במכנסיים חליפות לא היו כיסים ואז נכנסה האופנה החדשה שעשו גם כיס למעלה, שמו שם פרחים, מטפחות. היום יש אנשים שאת הטלפון הקטן הם שמים שמה, אבל זה היה אופנה החדשה. נכנס אחד מהחסידים לרבי, הוא היה מאוד חסיד, נחמד, ופתאום הוא רואה שהוא הולך גם עם הכיס הזה בחליפה. שואל אותו הרבי מה זה אומר הרבי אני נוסע למוסקווה אני מתערבב עם סוחרים אז החלפתי את הבגדים שלי ואני הולך גם כמו שהם אומר לו הרבי מרש נורא מעניין יש כזה ורט שאומרים ביידיש הייד הייד בזדקשנה מה הפירוש יהודי יהודי עד שזה בא לכיס זה ביטוי שיש אנשים שמתפללים ולומדים דין ושמים תפילין ושומרים שבת אבל שזה בא לתת צדקה להוציא את הכיס מהכיס זה כבר סיפור אבל זה כזה זה כזה עם רע בא הרבי מרש אומר לו לפני זה הכי שלך היה במכנסיים אז הייד הייד יהודי יהודי עד הכיס אז מהראש שלך עד לכיס של המכנסיים היה חתיכה גדולה של יהודים עכשיו שאתה שם את הכיס פה בחליפה אז [נחירות בוז] היהודי שבכלל נהיה יותר קטן ומהראש עד הכיס אז הכיס נהיה מאוד קרוב הוא נהיה יותר קטן מה הרבי מרש רצה להגיד לו בזה שאתה נבלא בעולם בהנחות העולם היהודי שברך נהיה יותר קטן לכלל הקדוש ברוך הוא לא נותן לבן אדם אתגר בלי תיקון כל פעם שהשם נותן לנו משהו שנראה לנו כאילו חס שלום עונש, אומר הבעל שם טוב, אין עונש תמיד זה תיקון. אומר הקדוש ברוך הוא, אני מוציא אותך מגן עדן. מכיוון שאתה הרבבת את הטוב ורע, אתה צריך לתקן את העולם. אתה נכנסת לאגו, לגשמיות, לעולם הגשמי. מה התיקון? השם נותן לו נעליים. מה קשור נעליים לתיקון? מה קשור שעל ידי זה שהוא נותן לו נעליים הוא מתקן אותו? אומר לו הקדוש ברוך הוא לאדם וחווה תמיד תזכור שאתה צריך להיות מעל האדמה. תמיד תזכור שאתה צריך לעשות מחיצה בינך לבין האדמה, בינך לבין החומר, הגשמיות, האגו, התאוות, אתה צריך לשים מכירה. לא להיבלה בתוכו. אתה צריך לשלוט עליו, להיות מעליו. וואו. הנעליים זה לא הנעליים הפיזיים שאנחנו חושבים. הנעליים זה לא רק להגן על הרגליים שלא יתלכלכו או שלא יהיה בו פצעים. זה לא בשביל נוחיות וכבוד. זה נעליים שיש להם משמעות רוחנית. הם ההצלה שלנו. הנעליים עומד בינינו לבין האדמה, בינינו לבין הגשמיות. הנעליים מרימים אותנו קצת מעל האדמה. וכל פעם שבן אדם מסתכל על הנעליים הוא צריך להבין את המסר הגדול. אתה לא שייך לאדמה. באת לעולם לא להיבלה בתוך האדמה. יש לך שליחות, יש לך מטרה, יש לך תפקיד. נתווה הקדוש ברוך הוא להיות לא דירה בתחתונים. עם כל מצווה שאתה עושה, אתה מוריד קדושה בעולם. וזה עצמו שאתה מתרומה מעל הגשמיות. אתה חי, אתה אוכל ואתה שותה ואתה עושה דברים גשמים אבל אתה לא נבלע שמה אתה מעליו ואתה עושה אותו. עכשיו נבין נפלא מה שאומר אבודרם. כאשר מברכים אשר שעשה לי כל צרכי יכול לצאת לעולם. מה מה שאלנו מה הקשר? יש כאן משהו עמוק יותר. מה זה כל צורקי? מה הצורך שלי האמיתי בעולם? מה השליחות שלי אמיתית בעולם? לעשות את השליחות שלי בעולם, את התפקיד שלי בעולם, להכניס קדושה בעולם. אני צריך לחיות בעולם ולהמשיך בו קדושה. לחיות בעולם ולא להיבלה בעולם. שאתה עשית לי, ריבונו של עולם, נעליים, זה נותן לי את הכוח לצאת. לצאת לעולם. זה לא הכוונה בגשמיות. לצאת בעולם ברוחניות שאני לא אבלע בו, שאני אשאר בן אדם. הנעליים נותנים לבן אדם את המסר והכוח לצאת לעולם ולא להיות נבלא בו, להתרומם מעליו. וכשבן אדם נועל את הנעליים, הוא חי במטרה שבשביל זה הוא נברא. כל דבר בעולם יש לו מטרה. לשעון יש מטרה, לשולחן יש מטרה, לכל דבר יש מטרה. מה המטרה שלך? המטרה שלך זה לא להיבל בעולם הגשמי, לגדול, להאיר את העולם. לכן נוכל להבין, יש מה ששאלנו שעשה לי כל צורקים. מה זה כל צורקים? אמרנו בן אדם צריך פרנסה, צריך משפחה, צריך ילדים, כל צורקים הנעליים. הנעליים האלה זה כזה נותן לנו את כל מה שאנחנו צריכים. פרנסה והכל. לא לא לא. הצורך שלך זה השליחות שלך, המטרה שלך, ה האידיאל שלך. בא העולם בא העולם בשביל שתזכך אותו, שתמשיך בו קדושה שעשה לי כל צורקי הנעליים עשו שאני יכול לעשות את השליחות הזאת, את העיקר הזה, את המטרה הזאת וזה אנחנו צריכים לחקוק בנפש שלנו שעשה לי כל צורקי. שעשה לי כל צכי הצורך שלי באמת זה השלוחות שלי בעולם אז זה מה שאומר אבודרם אני יכול לצאת לעולם בלי זה לא הייתי יכול לצאת העולם יכול לבלוע אותי אבל שעשה לי כל צורקי ולכן הוא יוכל להבין למה הוא אומר בלשון עבר שאלנו למה הוא אומר מלביש הרומים עובה שעשה לי כל צרקי מתי השם עשה את הנעליים שם עשה את הנעליים כשאדם הראשון יצא יצא מגן עדן שעשה לי כל צי ולמה הוא אומר את הלי הזה מה זה הלי שאלנו שעשה לי לשליחות האישית שלי מלביש הרומים זה דבר הכללי את כולם הוא מלביש לי נעליים מיוחדות לשליחות שלי למטרה שלי לתפקיד שלי וזה אנחנו צריכים לחקוק בעצמנו אני בא לעולם בשליחות אני רוצה לספר לכם סיפור מרגש מאוד מאוד נפלא ששמענו לבד מפרופסור ולגרין זכרונו לברכה הוא היה פרופסור גדול מאוד בארצות הברית הוא היה מהחברה של הנסה בגיל 40 הרב אחוסדר מוישה פלר שהיה השליח במקום שלו סיפור ארוך אבל בקיצור הוא נכנס אליו לפגישה אוקיי ואז הם דיברו ואז הוא התחיל להתקרב. אבל פרופסור גרין היה תמיד במושג על פי מה שדיברו בדרך כלל במדע שהעולם כבר נמצא המון המון שנים. והוא אומר לר מוישה פלר, אנחנו מאמינים באבולוציה, בכל מיני דברים כאלה. אומר לו רבי מושה פלר, יש מכתב, כמה מכתבים של הרבי, שהרבי מוכיח כמה שמה שהמדע אומר זה מתבסס על הנחות שלא נכונות. הוא עבר את את המכתבים של הרבי והיה לו על זה הרבה שאלות. אומר למושפל למה לעשות? הוא אומר, תכתוב לרבי. תכתוב לרבי. הוא כותב לרבי ושואל המון שאלות על מה שהרבי כותב. הרבי עונה לו תשובה. מה התשובה שרבי עונה לו? הרבי לא מתייחס בכלל לשאלות שלו. והרבי רק מביא לו כמה שגם בתורה סומכים על המדע בנייני רפואה. על פי הלכה, אם רופא אומר שהבן אדם חולה מסוכן, מחללים עליו את השבת. עוד יותר אפילו שיש כזה רופא אומר שכן וכזה רופא שלא זה נהיה ספק פיקוח נפש מחללים את השבת ועוד כל מיני דברים שהתורה סומכת על המדע הוא מקבל את המכתב ואומר למשפ אני לא מבין אני שאלתי שאלות הרבי לא עונה לי על זה בכלל שאל עוד פעם עוד פעם הוא שואל את השאלות את כל השאלות שלו לרבי אומר אני קיבלתי את המכתב אבל לא היה תשובות ורבי עוד פעם עונה לו שוב פעם הרבי הרבי מדבר על התורה ועל המדע ועל ה שום דבר הרבי לא מתייחס לשאלות שלו. עבר כמה וכמה שנים והוא התקרב יותר. התקרב יותר ויותר ויותר ואז הוא החליט לשלוח את הילדים שלו לבית ספר יהודי. איזה שמחה ושסון. זה כבר צעד גדול. זה כבר משנה את החיים שלך בכלל. ואז הרבי כותב לו מכתב והרבי כותב לו שמחתי לשמוע שהחלטת להכניס את הילדים שלך לבית ספר יהיה הודי והרבי כותב כותב ואז חתימה נב רבי אומר לו זה שלא עניתי לך במכתבים הראשונים על השאלות שלך מכיוון שהמטרה שלי בעולם זה לא לנצח בוויכוחים. המטרה שלי בעולם לקרב יהודים. רבי ידע מה השליחות שלו, מה המטרה שלו. והרבי כמו שאומרים הסכים שפרופסור ולגרין יספר לכולם. היה לי שאלות. שאלתי את הרבי ואין לו תשובות. הוא לא יודע. הוא לא יודע. הרבי זה לא היה אכפת. למה המטרה? מה המטרה? לא ננצח בוויכוחים. והוא אומר לנו, פרופסור, כמה שהרבי צדק. אם הרבי היה עונה לי, הייתי אז בן 40 בשיע, הייתי מתווכח, לא חזור, הייתי מפספס את כל החזרה בתשובה שלי. וזה המסר שהנעליים שלנו נותנים לנו כל יום. המס אנחנו יודעים שאנחנו יכולים לטבוע בעולם בכבוד בתאוות בקנאה בכסף אנחנו מרגישים את זה כל יום השאלה אם אנחנו רוצים באמת לצאת מזה אפילו לקצת זמן במשר היום אתה לא יכול להיות כל היום קצת זמן אם אתה מתחיל להתבונן יש לי נעליים אני מתרומם אני חי מעל זה הנעליים נותנים לי מסר נפלא, אור נפלא בחיים שאני משנה את החיים שלי. יש סיפור נורא והיום שזה גם נותן לנו את המסר על זה על הנעליים. בזמן השואה היו הרבה יהודים כמו שאנחנו מכירים שהיו באושוויץ וכל יום הוציאו אותם לעבודה. פעם אחת הם הולכים לעבודה בהיר לכרוט עצים ואחד מהיהודים הסרוך שלו נקרא ואז אחד מהנאצים ממחשימם החיילים רואה שהולך עם נעל שהסרוך לא סגור נקרא יצא אומר לו איך זה הולכים נעלי תוריד את הנעל תוריד את הנעל תוריד את הנעל אז אם נעל אחת הוא הולך עם שנייה לא ואותו יום ירד שלג ואז הוא ממשיך ללכת ממשיך ללכת וזה לא קל ואז פתאום רואה אותו עוד נצי אומר מה זה אתם יודעים עם מח שמם הנאצים זה היה פינקלך רגל אחת עם נעל רגל אחת בלי נעל תוריד את הנעל השנייה גם תוריד את הנעל השנייה הוא עבד חוזרים בחזרה למחנה והיה שלג והכף רגל שלו כל צד וצד נדבקת בשלג וכשהוא מרים זה שורט את השלג ונשפח דם והוא השאיר תביעות דם בכל הדרך שלו ווא הרגיש מאוד רע מאוד רע הרגיש מאוד רע חוזר למחנה נכנס לצריף שלהם שוכב ונאנח ונאנח ונאנח ונאנח החבר שלו רואה את זה, הלב התכווץ לו. ואז אומר החבר לעצמו, אני כשבאתי לפה שמעתי כל מיני סיפורים, הוא החביא יהלום קטן בשן. הוא הלך לרופא שיניים, לקח יהלום ושם אותו בתור סתימה. הוא חשב לעצמו, פעם יהיה לי מצב שאין אוכל, שיהיה מצב. ואז גם שם היה שוק שחור וכלו לקפוס נתנו להם זהב ודברים והם הביאו לנו מה שרצינו. הלך נשכב הוציא אתה הקטן הלך אלקפה אמר לו אני רוצה ליתת לך את היהלום בתנאי שתביא לי נעליים גבוהות חמות אחרי כמה זמן הוא בא אליו מביא לו נעליים גבוהות עם פרווה בפנים חמה חמה ואז הוא מוריד את הנעליים שלו ואומר לעצמו אני אלביש את הנה על העליים הגבוהות האלה עם הפרו ואני אתן את הנעליים שלי לאותו בן אדם שממש לא יכול ללכת לא יכול ללכת וכל יום הוא הולך בלי נעליים לא רב היום ואז כשהוא מתחיל ללכת אומר לעצמו לא כל מה שעשיתי זה בשבילו ניתן לו את הנעליים הגבוהות עם הפרווה שזה לא יקאב לו שזה יחמם אותו שזה יעזור לכל השריטות הנוראות שיש לו ונתן לו הוא לא רצה לקחת, לא רצה לקחת, בסוף הוא לקח. המלחמה נגמרה. זה שנתן את הנעליים נעשה לאמריקה וברוך השם עוד הצליח ונהיה עשיר גדול. השני היה חי בארץ עם הנעליים האלה. זה היה לו איתות. ואחרי כמזן הוא מחפש, אני אחפש את החבר שלי. הוא ממש הציל את החיים שלי. הלך לברר, חיפש פה, חיפש שם, בסוף, בסוף, בסוף מצא, מצא את הכתובת שלו, הרז את הנעליים, אלה עם הפרווה, כותבת את הכתובת ושולח לו לאמריקה, כותב לו, "מכתב מרגש, אני מודה לך, הצלת לי את החיים עם אותם הנעליים." [נחירות בוז] אוקיי? וכותב לו את הכתובת ואת המספר טלפון שלו. הבן אדם מקבל את את חבילה הזאת. וואו, כל כך מתרגש. מיד הוא מתקשר אליו, וואו, תודה רבה אז ואז הוא אומר לו, "אני רוצה להיפגש איתך." כן. הוא אומר, "אבל אני שולח לך כרטיס, אתה תהיה אצלי בבית. שום בעיה אין." >> [נחירות בוז] >> הוא שלח לו את הכרטיס והוא בא אליו הוא נכנס הביתה כל כך התרגש התחקו התנשקו מכניס אותו לסלון כמו בהרבה משפחות אבל בייחוד אצל אנשים עשירים באמצע הסלון יש ארון יפה עם זכוכית [נחירות בוז] ויש שמה המון כלי כסף פמותים חנוקיה מכסים מסוימים סירים מסוימים הכל כסף מאוד עשיר אבל אז הוא רואה שבאמצע אהרון איך שאומרים במזרך עומדים הנעליים ואז הוא אומר לו מה זה אומר לו כל פעם שאני מרגיש קצת ירידה אני מסתכל על הנעליים אני מסתכל מה שעשיתי מה שהרגשתי את הנעליים שאני מעל מעל העולם הגשמי [נחירות בוז] זה כל הזמן עורר אותו אומר לי כל פעם שהיה לי איזה מצב של הנפילה הסתכלתי בנעליים האלה עכשיו נבין מה שאומרת לנו הגמרא לעולם ימכור אדם את קורות ביתו יש לך בית מאוד יפה לוקסוס משהו אבל אם אין לך נעליים והאדמה בולעת אותך, העולם הגשמי בולע אותך וכמה שהבית יותר יפה לפעמים הוא יותר בולע אותך הגשמיות, תמכור אפילו את הקורות הבית, העיקר שיהיה לך נעלה. העיקר שתדע מה אתה עושה בעולם הזה מהשליחות שלך, שלא ימחקו אותך באדמה פה. ולכן נוכל להבין מה שאומרת הגמרא שאדם שאין לו נעליים לא נקרא אדם. מה זאת אומרת לו לא נקרא אדם? מה פירוש אדם? אומר הזוהר הקדוש, אדם יש לו שתי שמות. אדם שהוא בא מן האדמה, אומר הזוהר, אדם הדמי העליון. תדע לך יש לך נשמה אלוקית. יש לך חלק אלוקי מלמש. יש לך שליחות בעולם. יש לך את שתי הכוחות, את הנשמה האלוקית וא את אותו הנפש הבהמית. אם אתה מלביש נעליים, מה אתה אומר פה? אתה אומר, אני קשור אדמי העליון. אני קשור לנשמה שלי, לשלחות שלי. כמו שהקדוש ברוך הוא אמר, לאדם וחווה מילאו את הארץ וכבשו, תכבוש. לא שהאדמה תכבוש אותך, אתה תכבוש אותה, אתה זכך אותה. כמו שכתוב בסוף מעשה בראשית אשר בא אלוקים לעשות. מה זה לעשות? אומר רש"י, לתקן. אתה באת לעולם בשביל לתקן את העולם. לא להיבלה בעולם, לא להשתחוות לעולם, לא להיות עבד לעולם, לזכך אותו, לתקן אותו. אבל אם אין לבן אדם את המודעות הזאת, את המסר הנפלא שהנעליים נותנים לו, הוא לא עושה את השליחות שלו. אין לו נעליים, הוא לא עושה את המטרה שלו. לכן מובן הוא לא נקרא אדם. זה מה שכתוב, מי שאין לו נעליים לא נקרא אדם. הוא לא נקרא אדם אלא עליה. ועכשיו נבוא לשאלה הרביעית ששאלנו. למה אנחנו אומרים מי שאין לו נעליים מנודל לשמיים? למה מנודה? מה הוא עשה? מתי אתה קשור לשמיים שאתה מפנים את המסר של הנעליים שלך? אבל ברגע שאתה לא לובש את הנעליים הרוחניים, לא מתכוונים הנעליים הפיזיים, את המסר של הנעליים. אין לך קשר לשמיים. היום התוסף לנו עוד משהו בעולם, [נחירות בוז] משהו שלא היה קיים פעם. פעם היה עולם הזג, השמיות. היום יש לנו את העולם של המסכים, של הווירטואלי. אנשים רבים מתהורים בבוקר, דבר ראשון שעושים, בודקים את האינטרנט, את הוואטסאפ, את כל מיני הדברים. הרשתות החברתיות. עוד לא פקחת את העיניים, לא אמרת מוד דני ואתה כבר בתוך המסך. ויש אנשים שכל היום במייל, ברשתות, אתה חי בזה. אתה בלי נעליים, בלי הגנה, בלי הפרדה, בלי שום דבר. אמר לי בחור צעיר לפני כמה זמן, הרב, אני מבלא 12 שעות ביום במסך. אני יותר חי שם מאשר פה. הוא לא חי. הוא בלי נעליים, ריבונו של עולם. ומה קורה כשאתה בלי נעליים? אתה נדבק לאדמה, לגשמיות, לחומריות. אתה נדבק לדברים שזה לא נוגע לך בכלל. מה אכפת לך מה שקורה שם ושם? הוא אמר את זה, הוא לא אמר את זה, אתה כועס לל מה שהוא אמר אתה. זה לא החיים שלך. אתה מאבד את החיים שלך לגמרי. אתה כל כולך שקוע במה? בדברים שאין לך השפעה עליהם. אין לך שליטה עליהם. אתה לא יכול לשנות אותם בכיו זה. פעם גם כשבן אדם היה טובע בעבודה שלה, כל הפחות בערב הוא היה בא הביתה. היה לו איזה זמן של ניתוק. היום אין לך את זה. היום אתה חי. אין רגע של הפרדה. לכן דווקא היום הנעליים, המסר של הנעליים כל כך קריטי בשבילנו כי הנעליים זה החזה. אני לא חלק של העולם הזה. אני יכול להשתמש בו, אני לא נדבק בו. וכשאני משתמש בו, אני משתמש בו עם נעליים, עם דברים שאני אראה ואני אשמע רק דברים שאני צריך לשמוע. הנעליים הרוחניים האלה שהפרידו בינינו לבין העולם הזה. היום זה נורא חשוב. כמו שהנעליים הפיזיים מפרידות בינינו לבין האדמה, הנעליים הרוחניות מפרידות אותנו בין העולם של התקשורת הזה. ובלי זה אתה נעלם, אתה נבלא, אתה נדבק, אתה כלום. וזכן אומרת הגמרא, מי שהולך בלי נעליים מנודה לשמיים. העולם הזה, העולם הזה של התקשורת בולע אותך ואתה מתנתק מן השמיים. ועכשיו אני שואל וכל אחד שישאל את עצמו, אנחנו הולכים יחפים ונותנים לבלוע אותנו או לא? מה אנחנו בחיים שלנו עושים? עכשיו נבין עוד דבר מעניין. כשהקדוש ברוך הוא נגלה למשה בשנה, השם אומר לו, תוריד את הנעליים. שאל נעליך מעל רגליך. למה? בבית המקדש הכהנים והלביאים היו צריכים להוריד נעליים. כל מי שנכנס לבית המקדש היה צריך להוריד נעליים. למה? במקום קדוש. וואו שמה אל תעשה הפסק במקום קדוש תחיה איתו הפוך תשעב ממנו כוחות לכן נוכל להבין דבר נורא מעניין איך שכתוב בספרים הקדושים לא לישון עם נעליים למה לא לישון עם נעליים מה ההבדל ומקפידים על זה למה שאני הולך לשאול מה קורה אין לי קשר לעולם הגשמי הנשמה עולה למעלה אז אני אני לא רוצה את הנעליים, אני רוצה להתקשר לחלק האלוקי שבי, לנשמה שבי. לכן אבין מה שכתוב בשיר השירים, המילים המרגשות האלה, בכל שיר השירים. מה יאפו פעמייך בנהלים? בזמן שבני ישראל עולים לרגל, אומרים מה יפו פעמיך בנעלים. מה היופי בנעלים? מה הם רואים את היופי שבנעלים? ריבונו של עולם, הקדוש ברוך הוא רואה את עם ישראל הולך לבית המקדש. הם באים לבית המקדש, הם באים למקום של קדושה, אבל גם שם הם יודעים שצריכים את עבודת הנעליים. איזה יופי זה שאתה חי במסר הזה של נעליים. מה יפו בנעליים. אבל באמת יש בנעליים עוד עניין מאוד עמוק. מכיוון שלכורה יש שאלה מאוד גדולה, [כחכוח] ביום כיפור אנחנו לובשים נעלי בד או נעלי גומי, לא נעלי אור, אבל לופשים נעליים. אז למה לא מברכים שעשה לי כל צורקי? הרי אם כל העניין של נעליים זה לעשות הבדל שלא להתווה בעולם הגשמי זה יש גם בנעלי גומי וגם בנעלי בד אז מה ההבדל ביניהם אבל יש בנעליים עוד עניין נפלא השל הקדוש והגרא באים ואומרים עוד נקודה יש בנעליים זה מלמד את יהודי שאתה שולט על העולם, שאתה בא לבית על העולם. איך זה אומר לנו את זה? אנחנו כולנו מכירים שהיה דור המבול. מסביר בעל העיקרים מה היה הסיבה של דור המבול, איך הם באו לכזה מצב. אז הוא מסביר באופן נפלא שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם בהתחלה הוא לא נתן לבני אדם רשות לאכול בעלי חיים רק מן הצומח ואז אנשים התחילו לחשוב רגע אם אסור לנו לאכול בעלי חיים זאת אומרת שבנין אדם ובעל חי אותו מדרגה ואז אם התבוננו ואמרו רגע לבעלי חיים אין בחירה בעלי חיים הם חיים כמו רובות אינסטינקטים אז אם להם אין בחירה גם לנו אין בחירה וזה עצמו שאסור לנו לאכול בעלי חיים סימן שאנחנו באותו מדרגה שלהם אם אין לנו בחירה אז אין שכר ואין עונש ואין שום אחיות מזה מהפילוסופיה הזאת התחיל העניין של המבול ולכן תראו דבר נפלא. מיד אחרי המבול שנח יוצא מן התיבה אומר הקדוש ברוך הוא לכם יהיה לאוכלה. השם מיד אומר לנח כן יש לכם זכות לאכול בעלי חיים ואז מה מתבטא שיש דומם צומח חי ומדבר מעליהם. ביום כיפור אנחנו לא מלבישים נעליים. למה לא מלבישים נעליים? מכיוון שביום כיפור יש גילוי אלוקות כזה גדול, ביום כיפור אנחנו כבר למעלה. הרי אנחנו כולנו מכירים שביום כיפור לובשים בגדים לבנים, לובשים קטל. למה אנחנו דומים למלאכים? צמים שדומים למלאכים. יש גילוי אלוקות של יג מידות הרחמים. אז אנחנו לא צריכים את ה נעלי אור בנעל אור אומר השלה הקדוש והגרא הסמל שאתה שולט על הבעל חי יש לך נעליים עשית אותם מאור ואתה דורך עליהם אתה מעליהם אז העניין של נעלי אור להגיד שאתה בא לבית של העולם אתה לא כמו בעל חי בעל חי אין לו בחירה. אתה יש לך בחירה. אתה מעל זה. אתה מעל הבעלי חיים. ביום כיפור אתה לא צריך את הנעליים מכיוון שאתה כבר למעלה. אתה כבר דומה למלאכים. אתה לא צריך לדרוך על אור של בעלי חיים מכיוון שאתה כבר מגיש במהות. אתה למעלה מהם. לכן ביום כיפור לובשים נעלי בד, אבל זה לא בשביל העניין הזה שאתה צריך להתנתק מן העולם, אלא בגלל שאתה צריך סתם נעליים. לכן ביום כיפור אין לך את הענייני. אבל היום בזמנינו שבן אדם כל השנה לובש נלי אור, חוץ מזה שבן אדם צריך להתנתק ולהרגיש את עצמוני למעלה מהעולם הגשמי, יש עוד דבר נפלא שאתה שולט, אתה שולט על העולם, אתה משפיע על העולם ואני רוצה לגמור בסיפור נפלא שסיפר הבעל שם טוב ושהרבי דיבר על הסיפור הזה בהתרגשות גדולה מאוד. מאוד הבעל שם טוב מספר לתל תלמידים שלו פעם בשמחת תורה בדרך כלל יהודים אחרי שמחת תורה שרגדו כל הלילה בבוקר הם קמים קצת מאוחר המלאכים למעלה לא יכולים להתחיל להתפלל להגיד שירה לקדוש ברוך הוא לפני שהיהודי למטה מתחיל את התפילה שלו לכן כל פעם שבן אדם הולך להתפלל הוא צריך להתבונן כשאני מתחיל את ההודו להשם אני מתחיל להגיד את התפילה בשמיים נהיה רעש כל המלאכים עומדים ומחכים ומתחילים להתפלל בשמחת תורה המלאכים באים לגן עדן רוצים להתחיל להתפלל אבל הם לא יכולים מכיוון שהיהודים רקדו כל הלילה אחרי זה באו הביתה ואכלו הם יכרו החליטו לסדר את את הגן עדן. כמובן שכל מה שאנחנו אומרים לסדר, לנקות, זה הכל דברים אבסטרקטים. זה לא דברים גשמיים. לסדר ולנקות מבחינה רוחנית. ופתאום אומר הבעל שם טוב, מלאכים מוצאים שמה דברים שהם לא יודעים מאיפה הם באים. הם מוצאים שם נעליים קרועות, הם לא הבינו מה זה. הם רגילים למצוא בגלל דן ציצית, תפילין, סידורים שלמים או קרועים, אבל מה עושה שם נעליים? מה עושה שם נעליים? אז הם הלכו לשאול את מלאך מיכאל, מי הביא לפה לגן עדן נעליים קרועות? אומר להם, המלאך מיכאל זה עבודה שלי, אני הבאתי. שואלים אותו מה אתה הבאת את הנעליים לגן עדן מקום קדוש אומר כן אני הבאתי את הנעליים שודים רקדו בשמחת תורה בכזאת התלהבות עם התורה הקדושה והיו כאלה שנעליים נקראו להם אז הבאתי אותם למעלה והוא מתחיל להגיד זה הנעליים מברדיצ'ב זה מלדי זה ממזריץ' הוא מתחיל להגיד להם כל נעל מאיפה היא באה? ואז הוא אומר להם דבר נפלא. אומר המלאך מיכאל, יש מלאך אחד מהמלאכים הגדולים שנקרא מלאך מטת. מלאך מטת עושה קטרים לקדוש ברוך הוא מהתפילות של עם ישראל. כשיהודי מתפלל עם כל הלב, זה נהיה את הכתר לקדוש ברוך הוא. אבל אני אומר מלאך מיכאל, אני אעשי כתר יותר גדול. אני אעשה לקדוש ברוך הוא כתר מהנעליים הקרועות שנקראו בריקודים של שמחת תורה. כך סיפר הבעל שם טוב. בואו ניקח את הסיפור הזה, ננתח אותו, את העומק שלו. ובאה כאן השאלה הראשונה, למה מלאכים התפלו שמוצאים בגן עדן נעליים קרועות? אנחנו יודעים שכל מצווה וכל מעשה טוב יוצרת קדושה למעלה. כל מעשים טובים שפה זה גם משפיע. אם כן, מה הפלא הגדול שיש נעליים קרועות בשמיים משמחת תורה? אלא הדיוק הוא הם מצאו נעליים קרועות. אם היו מוצאים כיפות קרועות, ציצית קרועה, אני מבין. אבל הנעליים, כל המציאות של נעליים זה הרי בשביל לכסות את הרגל. רגל זה הדבר הכי תחתון שיש בבן אדם. הנעל קשורה למקום נמוך בגוף האדם. הנעל בעצם בפשטות היא רק נמצאת במגע עם אדמה, עם עפר, עם בוץ, עם לכלוכים. אדם חייב נעליים בשביל להגן על הרגליים שלו מפני האדמה והלכלוך. אבל העומק של זה, העניין הרוחני של נעליים מסמל את המצב שאנחנו מתרוממים מעל העניינים הגשמיים, שאנחנו עוצרים את עצמנו מלהתקשר לדברים מלוכלכים, לבוץ, דברים מלוכלכים לנשמה שלנו. לדברים שיכולים לפגוע בנשמה שלנו. זה המושג ההנל הרוחנית שיש. אנחנו בורחים מלחשוב מחשבות לא טובים, מבוץ של מחשבות לא טובים, מדיבור לא טוב, ממעשים לא טוב. אנחנו יכולים חלילה להיקנה להרגשות שליליות של עצלות, של אנוכיות, של דיכאון. הנעל שומרת אותנו מכל זה. אבל זה לא עניין שנמצא ברוחניות. זה לא כמו תפילין, זה לא כמו ציצית שהם עצמם קדושים. הנעל עצמה אין בה קדושה, אבל ההנעל שומר את אותנו לא ליפול לדברים אחרים. לכן בגן עדן אין קוצים, אין דברים שליליים. הגן עדן לא סובל רע. איך שכתוב לא יגורך רע. ולכן שהאדם הראשון עשה את חטא עץ הדעת, השם הוציא אותו מגן עדן. מכיוון שבגן עדן הכל קדושה, פתאום הם מוצאים נעליים. שכמו שהסברנו, הנעליים זה בעצם העניין הפנימי, זה להתמודד עם דברים שליליים וזה אין בגן עדן. בא המלאך מיכאל ועומ עושה את החידוש הגדול. אותו מלאך של סמל של אהבת ישראל אומר אני הולך לעשות כתר לקדוש ברוך הוא דווקא מהנעליים הקרועות מה הסמל דווקא מהעבודה הקדושה הזאת של עם ישראל להילחם עם הנפילות שלנו עם הקשיים שלנו עם לפעמים שאנחנו נופלים מאוד עמוק גם אם הנעליים קרועים מה זאת אומרת הנעליים קרועים שהנעליים לא הצליחו כל פעם לנצח את היצר הרע. הם נקראו. הם נקראו והבוץ נכנס והלכלוך נכנס. גם עם מצב שאנחנו לא מצליחים להתמודד עם הנפילות שלנו. אבל עצם הרצון שלנו, השאיפה שלנו להתמודד עם הנפילות. עצם זה שאנחנו רוצים ולוחמים, לובשים נעליים, מנסים להתנתק, זה כבר הצלחה גדולה. מזה עצמו גם הנעליים הקוראות מיכאל עושה קטרים לקדוש ברוך הוא וזה הלקח הגדול שאנחנו צריכים לקחת לחיים שלנו כל בוקר שאנחנו נועלים את הנעליים לזכור היום אני הולך להיות מעלה מעל העולם אני לא נבלא בעולם ולא משנה גם אם נפלנו בחיים ולא משנה גם אם היה כמה פעמים שהגשמיות והחומריות בלאה אותם אותנו. לא משנה כמה שנים אתה כבר נמצא שמה, תמיד אתה יכול לנעול נעליים. וגם אם הנעליים נקראו, תדעו לכם אצל הקדוש ברוך הוא. זה מאוד יקר. ולנערים ועל הנערות הצעירות הצעירים שמקשיבים פה בשיעור. חשוב דווקא עכשיו בגיל שלכם. זה הזמן לנעול את הנעליים הנכונות. אם תתחילו עכשיו להשתחרר מהשיעבוד לעולם, תתחילו עכשיו את את החיים האמיתיים שיש לך, לגלות את מה שאנחנו באמת, זה יתן לכם כוח לכל החיים שלנו. זה יתן לכם כוח גם שתגדלו ושתמחו. הנעליים האלה אומרים כל הזמן אני הולך בעולם של הקדוש ברוך הוא אני עושה את השליחות שלו אני מיוחד במינו יש לי חלק אלוקי יש לי שליחות אני נשמה שהולכת בעולם ולא גוף שזוכל עליו שנהיה קטן עליו שמתבטל עליו שנזכה כולנו בקרוב לביאת משיח צדקנו Да.