Cantor Nathan Willkomirsky - Velo Nesato

נחום וילקומירסקי (Nahum Wilkomirski;‏ 1 בינואר 1884 – כ"ז בכסלו ה'תשי"ד, 4 בדצמבר 1953) היה חזן בולט בגרמניה בשנות ה-20, זמר בריטון ומלחין. אביו של הזמר אברהם וילקומירסקי. ביוגרפיה נחום וילקומירסקי נולד בליטא, אז חלק מן האימפריה הרוסית. לאביו, אריה ליב. התחנך בישיבת מיר, ובגיל 18 נודע כבר כגדול בתלמוד. נישא את ציליה. הוא למד חזנות אצל החזן המפורסם פנחס מינקובסקי באודסה, ומהמורה לפיתוח קול פנחס בוריסוב. וכיהן לראשונה כחזן בבית הכנסת החדש בביאליסטוק בשנים תרע"ט–תרס"ו (1918–1921). בהמשך שימש כחזן בבית הכנסת בפוזנן. בשנת 1923 הוזמן ללייפציג על ידי הנדבן חיים אייטינגון, שתרם להקמת בית הכנסת "עץ חיים" שם, לשמש כחזן. בית הכנסת נחנך שנה קודם לכן והיה הגדול ביותר בכל סקסוניה. וילקומירסקי כיהן שם כחזן ראשי (Oberkantor) עד לגירושו מגרמניה. הוא שר גם בבתי כנסת נוספים כחזן אורח. בזכות קולו המיוחד התפרסם בית הכנסת ואורחים רבים הגיעו ממרחקים לשמעו. הוא הוזכר אפילו במדריך התיירים של לייפציג בסוף שנות ה-20. העיתון הגרמני Allgemeine Deutsche Musik-Zeitung ("אלגמיינה דויטשה מוזיק-צייטונג") כינה אותו "קארוזו בין חזני גרמניה". בנו אברהם עזב את לייפציג ועלה לארץ ישראל בשנת 1935.[1] בסוף אוקטובר 1938 גורש וילקומירסקי על ידי המשטר הנאצי, כיהודים רבים אחרים ממוצא פולני, לפולין.[2] בית הכנסת עץ חיים נהרס בליל הבדולח, בנובמבר אותה שנה. אשתו, ססיליה לבית ריזנברג, ובתו ז'ניה עזבו גם הם את לייפציג בפברואר 1939.[3] במהלך מלחמת העולם השנייה שהה בלונדון, ובשנת 1945 עבר לסן פרנסיסקו, שם שימש כחזן בקהילה האורתודוקסית "חברה תהילים". וילקומירסקי נפטר בערב שבת בבית הכנסת לפני התפילה. לאחר מותו, נקראו מרכז תרבות ובית כנסת על שמו.