למה צחקה שרה - אבות ואמהות • הרב מנשה וינר, ישיבת מעלות • כנס אסופות ה-6

טוב, שלום לכולם. נקרא את הפסוקים הראשונים בפרשת ויראה. פסוקים מוכרים. וירא אליו השם באלוני ממרה והוא יושב פתח האוהל כחום היום וישא עיניו ויר והנה שלושה אנשים ניצבים עליו ויר וירוץ לקראתם מפתח האוהל וישתחו ארצה ויאמר השם אם נצאתי חן בעיניך על נ תעבור מעל עבדך האם לקרוא את זה חול או קודש יוקח נעם מעת מים ורחצו רגליכם וישאנו תחת העץ וכחף לחם וסעדו ליבכם אחר תעבורו כי על כן עברתם על עבדכם כן כן תעשה כאשר דיברת וימר אברהם האוהל אל שרה ויאמר מהרי שלוש סאים כמחסולת לושי והסיוגות ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רחותו ויתן לנער וימהר לעשות אותו ויקח חמאה וחלב ובין הבקר אשר עשה ויתן לפניהם ועומד עליהם תחת העץ ויאכלו וימרו אליו היה שרה אשתך ויאמר הנה ואוהל ויאמר שוב אשוב אליך כעת חייו הנה וין לשרה אשתך ושרה שומעת פתח האו אוהל והוא אחריו ואברהם ושרה הזקנים באים בימים חדל להיות לשרה אורח קנשים ותצחק שרה בקרבה לאמור אחרי ואלות הייתה לינה ואדוני זקן ויאמר השב אברהם למה זה צחקה שרה לאמור אףנה מלד ואני זקנתי היפלא מהשם דבר למועד השוב אליך כעת חיה ולשרה ן וך אחרי שרה לאמור לא צחקתי כי ירא ויאמר לא כי צחקת וקומו משמה האנשים אז הסיפור הזה ש א הופעת האורחים המלאכים בביתם של אברהם ושל שרה א מלבד השמחה בהתרגשות שיש כמובן בבשורה הגדולה הזאת יש בן לאברהם שימשיך אותו יש א המשכיות עם ישראל יוכל להתפתח מכאן אבל מעבר לכך הסיפור הזה של עצמו אותנו זה תחושה תחושה לא נעימה כל כך תחושה קצת חמצה תומר אה בעיקר לגבי שרה אמנו שרה צוחקת ונתחיל בכך שיש כאן ביקורת ביקורת על שרה שצחקה וכמובן שכבר הדבר הזה זה א מעורר אותנו לקושי שדבר דומה קרה בסוף הפרשה הקודמת. אני קורא את סוף הפרשה הקודמת פרק יז פסוק טו. ויאמר אלוקים אל אברהם שרה אשתך לא תקרא את שמה שריי כי שרה שמה וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לכבן וברכתיע והייתה לגויים מלכי עמים ממנה יהיו ויפול אברהם על פניו ויצחק ו בליבו לבין 100 שנה יולד ואם זרה בא 90 שנה תל ויאמר אלוקים אל אברהם מדוע זה צ לא אין פסוק כזה כן אז אברהם צוחק והכל עובר בסדר ואילו כאשר שרה צוחקת אז יש ככה למה זה צחקה שרה תחושה לא לא נוחה כל כך טוב כמובן ששאלה כל כך זועקת א מחייבת את רש"י כפשטן להגיב לעניין הזה ואכן רש"י אומר לנו כבר בפרשה הקודמת אומר רש"י ויפול אברהם על פניו ויצחק זה תרגם אונקלוס לשון שמחה וחדי ושל שרה לשון חוכך לשון חיוך למדת שאברהם האמין ושמח ושרה לא האמינה ולגלגה וזהו שהקפיד הקדוש ברוך הוא על שרה ולא הקפיד על אברהם כלומר רש"י מגייס את ה את האונקלוס שמתרגם את הצחוק בצורות שונות אצל אברהם אז התרגום הוא לשעון חדוה ושמחה אברהם עם שמח אצל שרה לשון א חיוך חיוך מלגלג לגלגה א מי סיפר את זה לאונקלוס כן הרי זה אותו ביטוי ממש אותה מילה אותו שורש אז זה נכון שכמובן ש הרבה מאוד דברים בטח דבר שקשור אולי לרגשות יכול להתפ מברש בכמה אופנים אדם יכול לבכות יכול לבכות מכיוון שרע לו יכול לבכות ככה מהתרגשות וכידוע וכן על זה הדרך אבל מי כאן הכריח את הונקלוס לומר את הדבר הזה ככל הנראה מבחן התוצאה עצם זה שהקדוש ברוך הוא לא מאיר שום דבר אין שום ביקורת על הצחוק של אברהם מלמד שהצחוק הזה כנראה היה צחוק חיובי צחוק של שמחה בעצם העובדה ששרה זוכה לקפידה של הקדוש ברוך הוא מלמד שהצחוק שלה לא היה כנראה לא היה במקום מבחן התוצאה איך נדע לא אנחנו יודעים מה הקדוש ברוך הוא יודע יכול להיות שמי שמתבונן מן הצד לא יודע שהרי גם אברהם וגם שרה לא צחקו בקול וצג אברהם בליבו ותצחק שרה בקרבה זה צחוק פנימי ורואה כל הנסתרות יודע שאצל אברהם זו הייתה שמחה גדולה ואצל שרה זה היה חיוך שלגלוג ולכן א התוצאה השונה כאן ועדיין יש מקום להתבונן א בעניין הזה שהרי באמת דבר מפלי קצת שזאת תהיה התגובה של שרה זה שיש צחוק שהוא צחוק צחוק של שמחה והתפעלות. הרמבן מעריך לתאר את סוג הצחוק הזה. כן. אדם א כן א מודעים לו שהוא ככה זכה באיזה זכי גדולה אז הוא צוחק וואי אני לא מאמין. זה לא שהוא ממש לא מאמין אלא זה כרגע מה שהוא צריך להגיד. זה המילים שהוא בוחר להגיד. הוא באמת הוא צוחק. הוא מגיב בצורה ככה שלא טוב שמסריטים אותו כרגע. זה זה התרגשות שכזאת שיכולה לבוא מלובה גם בצחוק. צחוק של באמת של שמחה גדולה והתפ אז ימלא סחוק פינו על זה ודאי אין הכוונה שהסחוק שימלא לעתיד לבוא שימלא את פינו יהיה סחוק של לגלוג חלילה אלא סחוק של שמחה גדולה אז יש דבר כזה נכון וכנראה שזה מה שהיה אצל אברהם וזה מאוד מובן וגם מובן שלכן אברהם לא זוכה לשום ביקורת לא צריך הכל בסדר אלא שאם הצחוק של צרה הוא צחוק מזלזל אז זה נותן תחושה לא נוחה, תחושה מאוד לא נוחה בעניין הזה ו צריך לראות מה אנחנו עושים עם הדבר הזה. האמת היא שזה רק חלק מהתחושה הלא נוחה. התחושה הלא נוחה מתעצמת מאוד לא רק בזה ששרה צחקה וזלזלה זה יותר נתחיל מהתחלה אני צוחקה כן אז אני לא מדבר רק על הבעיה שיש בכך ששרה צחקה ולא האמינה שזה דבר שמצד עצמו כבר מספיק קשה ועצוב אלא מה שקורה לאחר מכן ויאמר השם אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמור אף אנה מלד ואני זכנתי היפלא מהשם ותכחש שרה לאמור אז היא גם מכחישה היא גם צחקה וגם משקרת עכשיו לא יכול להגיד טוב עם כיפה ומשקרת מכל מיני סיבות זה לא בדיוק הדבר פה אבל שרה מל תיקחש לא נעים ממש לא נעים טוב, מהפחד, מהלחץ, מחוסר הנעימות. וכמובן שקל מאוד כאן להגיד הנה התורה רוצה לצייר את האבות ואת האמאות שלנו כאנשים, כבני אדם, לא כמלאכים וגם אצלהם יש דברים כאלה. ואז אמר כשלעצמו א הוא גם נכון. אף על פי כן א מידי תחושה חמצה אנחנו אנחנו לא נמלטים כ אני חושב תחושה לא לא יודע זה לא לא קושה שנופלים מן הכיסא אבל היא ככה באוט דליבה ככה כבר אבל הסיומת היא עוד יותר קשה וי אומר לא כי צחקתן סיטואציה ש לדמיין אותה נאמר בכיתה בכיתה ילדים אתה היה בכיתה ו' כן ו המורה מסתוב לזה אני מקווה שתבינו את הדוגמה שאני עכשיו רוצה לומר אם היא כותבת עם גיר על הלוח יכול שיש פה כאלה שעדיין מבינים על מה אני מדבר כן מהשפה היה דבר כזה פעם היא מסתובבת ופתאום ככה איזה מטוס כזה זה עף אליה ככה לא קדמה מטוס ככה מנייר ואז היא מסתובבת ותופת יוסי עם מטוס תוסף ביד ככה והוא מיד אומר המורה זה לא אני מורה הגרועה תגיד גיד לא כי זה אתה אמורה יותר טובה היא לא צריכה להגיד שום דבר מה צריך להגיד פה משהו בסדר כן לא לא זה לא אתה זה באמת הגיע משמיים והוא ככה נו אז כל אחד מבין שהוא עכשיו נלחץ והוא אמר לא צריך ש גם לדרוך עליו וככה עם העקב לא צריך אברהם א הקדוש ברוך הוא אומר לשרה אומר לאברהם על שרה הצחקה ושרה אומרת לא לא צרקתי במקרא עוד אומר ותקחש וכולנו יודעים את האמת כי אנחנו קראנו היינו שם קראנו הפסוקים הכניסו לנו לשם אנחנו יודעים מה היה חסר אם הקדוש ברוך הוא לא היה אומר כלום אם הקדוש ברוך הוא היה כותב שלוש נקודות כן בסדר מבינים כאילו זה מספיק לא נעים הסיפור הזה מה יתן ומה יוסיף לא כי הצחקת בום אך זה ממש ככה תחושה זה רק מגביר את תחושת חוסר הנוחות ואנחנו כבר שמחים שיש פה שני אפשר קצת לנשום אפשר ככה זה ולהתאושש לעבור להמשיך טוב יש פה עוד כמה דברים א שצריכים ביאור אני אקח פה דבר שכתוב אה תראו רגע את פסוק י ויאמר שוב ושוב אליך כעת חייו הנה ונשרה אשתך ושרה שומעת פתח האוהל והוא אחריו מה זה והוא אחריו? מי אחרי מי? פירושים שונים יש כאן במפרשים ואולי נגיד שהפירוש היה יותר פשוט הוא ש הוא הפתח הוא שמופיע פתח האוהל הוא אחריו אחרי המלאך מבחינת התחביר בפסוק זה אולי הכי אפשר מה להגיד את זה מה יתנו מה יוסיף מה למה חשוב לומר את הדבר הזה והוא אחראיו זה לא לכאורה ממש לא רלוונטי פה לסיפור לא מקדם אותנו לשום דבר מה הוא אומר כאן העניין הזה זה יש כאן עוד דבר מעניין פסוק יא ואברהם ושרה הזקנים באים בימים חדל להיות לשרה אורחקנשים אה זה באמת חידוש עצום אברהם ושרה הזקנים שמענו את זה אנחנו יודעים חוקבים זה חצי פרק לפני כן אפילו מתואר לנו בני כמה הם אברהם אומר מפורש בן 100 שנה ושרהים שרים ב90 תלד אז אנחנו מבינים שהם זקנים, באים בימים. למה זה פתאום פה נכנס? באמצע הסיפור הזה? זה גם מיותר וגם לכאורה קצת נטול הקשר. מה זה כאן נותן ומה זה כאן נוסיף? אולי זה עוד מוביל אותנו לשאלה היותר גדולה, אולי קצת יותר רחבה והיא שהאמת היא שכל הסיפור הזה מיותר. הכל מיותר וכל מה שיש כאן כבר שמענו ושגראנו קודם כבר נתבשר אברהם אבינו בשורת הזרע אברהם לא האמין בכלל ועוד בכלל אמר נו לו ישמעאל יחיה לפניך והקדוש ברוך הוא אומר לו בסדר לו ישמעאל שמעתיך הכל טוב אבל שרה אשתך יולדת לך זה משהו אז הובטח כבר אז נאמר כבר מפורש הובטחו פתחו בילד לא רק זה עוד נאמר אפילו במפורש איך אמורים לקרוא לילד הרי זה מה שנאמר בפרשה הקודמת ויאמר אלוקים אבא שרה אשתך יד לך בן וקראת את שמו יצחק וכיימות את בריתי איתו לבית עולם ולזרח ולשמעאל שמעתיך אז הכל כאן כבר ידוע אז זה נכון שעבר שבוע מפרק לפרק ובאמת יש אפשר לשכוח הרבה דברים לא בטוח שזה זה התירוץ שרוב המפרשים עומדים עליו. למה יש צורך פה לחזור על העניין? טוב, ומה שככל הנראה מתבאר כאן מתוך ההקשר, בלי שאני עדיין מבין מה המשמעות של זה, שכל הסיפור הזה מגיע, אין לך בו אלא חידושו והחידוש הוא שרה. החידוש הוא שרה. הבשורה נאמרה לאברהם בסוף הפרשה הקודמת. ועכשיו הבשורה הזאת צריכה להאמר א להאמר גם לשרה. אני יודע שבטח בוודאי שעוסקים ביום עיון כזה ככה על ה המשפחתיות בעיבי ישראל. אז א כל אחד שואל את עצמו את השאלה. אה נאמר לאברהם נו אז מה? אז הוא לא משתף את אשתו. א כן מה אני אקח דוגמה דומה דור לאחר מכן. כן, יצחק ורבקה כידוע חלוקים בתפיסת עולמם לגבי ילדיהם. איך שלא נסביר את הדבר הזה. והיה יצחק את עשו קיצ בפיו ורבקה אוהבת את יעקב. כן. א פסוק שלעצמו מאוד מוזר וחוסר הסימטריה שלא כידוע. ויהב יצחק את עשו כי ציד בפיו. יש נימוק. ורבקה אוהבת את יעקב. למה? אין נימוק. מישהו יכול לנחש כאילו למה רבקה אוהבת את יעקב אין נימוק מדהים כן אנחנו מבינים שזה הפוך כמובן לגמרי לא צריך שום כל הם מוסיף גורע זה שיצחק אוהב את עשו כי ציד בפיב היא גוף הקשי אבל בסדר בכל אופן יש כאן את התפיסה שונה בין רבקה לבין יצחק אבל רבקה יודעת את האמת ויאמר שם לה שני גויים בבתנך שני אלומים מהך יפרדו לאומי לאומץ ורב יעבוד צעיר היא יודעת את האמת ועולה השאלה הפשוטה אה רבקה את רואה שיצחק חושב אחרת אולי כדאי פעם בזה ארוחת בוקר על קפה של בוקר בעיתון הצופה להגיד לו בעלי היקר תשמע בדיוק כששמעתי הודעה מהקדוש ברוך הוא זה לא בדיוק כמו שאתה חושב אלא אז יש כבר כפו שכתבו על על הפר הגילאים הגדול ביניהם והירה דברים חשובים שכתבו יש שאומרים יועץ זוגי לא היה מזיק בסיפור הזה כיוונים אחרים קצת כן פחות אבל מה האמת הפשוטה שרבקה מבינה בוודאי שאם הקדוש ברוך הוא היה רוצה ליד את יצחק אז הקדוש ברוך הוא היה מידע את יצחק וזה שויאמר אלוקים לה והדברים לא באים ליצחק כך זה צריך להיות ועכשיו לא משנה לא זו הפרשה שלי למד כרגע למה היה חשוב שיצחק אבינו לא ידע למה זה באמת היה משמעותי אבל זה שרבקה לא מספרת את זה ליצחק כי היא ברור לה שז זה רצונו של הקדוש ברוך הוא עובדה שהוא סיפר את זה רק לה. כן. המטיחות הזאת קיימת בכמה סיפורים. קה הפטרה של מנוח ואשתו. כן. המלאך מגיע למנוח א מגיע לאשת מנוח. ואז מה מנוח מבקש? היא מספרת לו. אז הוא מבקש הקדוש ברוך הוא תעשה טובה. מי ששלח את האישה שיבוא עוד פעם. אז המלאך מגיע עוד פעם אל האישה. כן. לא נעים הסיפור שמה. צריך א להבין גם אותו. אבל זה מה גם מה שקורה אצלנו. כאשר הקדוש ברוך הוא מספר לאברהם, מבשר אותו בבשורה הגדולה, אברהם לא מספר את זה לשרה. כי אברהם מבין מתוכן ההתגלות של הקדוש ברוך הוא שלא הוא אמור לספר לשרה. ולא חשוב כרגע למה, אבל אפילו לא משנה כרגע לענייננו האם אברהם מודע לצ מדוע? מה הייתה הסיבה? ננסה עוד לחסוף את הסיבה אבל בכל אופן די ברור שה הצורך היחיד בסיפור הזה של תחילת פרשת וירה בסיפור הזה כאן עכשיו זה רק הסיפור של שרה כלומר זה נכון שהמלאכים באים רק לשליחות נוספת ולהפוך את סדום ואמורה אז אפשר היה לדלג וישירות לעבור לשליחות הזאת כאן הסיפור הזה הוא מגיע דווקא אל שרה ודווקא כאן התחושה הזאת הקשה שהעסק לא מצליח שמה זה לא מצליח שהוא עובר עובר עם כישלון סוף סוף נולד יצחק פרק כהשם פג את שרה כאשר אמר וסם לצרה כאשר דיבר ותר ותל שרה לאברהם בן לזכוני למועד אשר דיבר אותו אלוקים ויקרא אברהם את שם בנו אשר יודע לו שרה יצחק אומר לו אברהם אברהם בן 100 שנה ותה אומר שרה תשוב מה אומרת שרה צחוק עשה לי אלוקים כל השומע יצחק לי את בסדר שרה מה מה את עושה? מה את עושה? זה ממש לא מצחיק. מה עכשיו להזכיר לכולם את ה את התקלה הנוראית הזאת? למה את עכשיו תומרת עכשיו צחוק עשה לי אלוקים? כל השומע יצחק לי. מה זה ממש א נתול כל היגיון. זה היה המקום שבו היא כשלה. אם אברהם היה אומר את הדבר הזה בסדר, הוא צחה כמו שצריך. אבל שרה ממש חוזרת ומזכירה את הדבר הזה. למה? למה ככה ברגע המשמח כל כך שהוא נולד ורושים ככה היום יגמל את יצחק, עולה פה איזשהו רושם מוזר מאוד ששרה ממש ממש לא מתביישת בסיפור הזה. זה דבר שקשה קצת להבין. אני עדיין לא מבין, לא מסביר, אבל אני רוצה לחזור שוב לפסוק ששאלתי עליו. ואברהם ושרה הזקנים באים בימים חד להיות לשרוח כנשים הוא מופיע כפתיחה לפסוק הבא ותצחק שרה בקרבה לאמור עכשיו אם אני לא יודע שום דבר ואני שואל את עצמי שרה צוחקת על מה היא צוחקת אחרי אותי התה לי עדנה ואדוני זקן ופסוק אחד לפני כן מספרים לנו דבר שכבר ידוע לנו מדגישים אברהם ושרה זכנים ב חדל להיות לסע כנשים האם הפסוק הזה נותן הצדקה לצחוק או שהוא בא לומר משהו בניגוד ברור שהפסוק הזה שוב אם אני לא יודע את ההמשך המפתיע של הגערה שהיא חוטפת לכורה ברור לגמרי שהפסוק הזה נכתב כאן בשביל לתת מה בסיס לצחוק של שרה זה באמת דבר מצחיק מאוד לעשות דבר כזה להגיד שדבר כזה יקרה התורה כאילו מידע רוצה להכין אותה עוד רגע שרה יצחק תדעו זה ממש מצחיק הם כבר זקנים כבר אין לה אורח כנשים אז זה מוזר מאוד כי הפזור הזה שהוא נותן את הרושם שככל הנראה מכינים אותנו לכך שאנחנו עומדים להצדיק את הצחוק של שרה וזה מתחבר למה שראינו ששרה בעצמה אחר כך לא מתביישת בצחוק הזה איך זה יכול להיות ברוך אתה עכולם שהכל נהיה בדברו. אני רוצה להגיד את הדבר הבא. זה לא פעם ראשונה שאנחנו חושדים בשרה. אין כל כך הרבה סיפורים על שרה. וחשוב מאוד שנראה ש בכל המקומות שסיפור שמופיע על שרה גם אם הוא נראה נראה קצת קשה ואולי נראה שבשיפוט ראשוני שלנו א אנחנו לא נוטים כל כך להצדיק אותה אנחנו טועים ושרה צודקת לגמרי צודקת לחלוטין אה בוא נלך עם הסיפור הקודם פרק טז ושרה יש את אברהם לא ילדה לו אבל שפחה מצרית ושמע הגר ותה אומר שרה אל אברהם הנה צרני השם מילדת בוא לה אל שפחתי אולי יבנה ממנה וישמע אברהם לכל שריי כן בכלל שנוח מדברים על זוגיות זה זה באמת זה פלא העצום ה אף אחד לא כתב פה שאברהם זה מצא חן בעיני הוא שרצה לבדוק קודם זה מי אמר שזאת ששותפת רצפה כל הזמן זה בדיוק מי שהוא באמת הוא אהב טוב וישמע אברהם כל שרי ויקח שרה את אברהם את הגר המצרי שבחתה מקץ 10 שנים ותן אותה לאברהם אישה לאישה איזה ביטוי כל כך חריג היא נותנת בדרך כלל אנחנו יודעים כן כי כך קצת הפוך נכון היא לוקחת היא אומרת כידוע הגברים התנך הוא מאוד מאוד גברי שובניסטי מאוד מאוד הגברים קובעים הכל ואנשים קנועות וטובות עושות רצון בעליהם זה פה לא בדיוק מסתדר כן עם הזה אבל זה ליום עיון אחר ויבוא אלא גר ותר ותר כי ותקל גבירתה בעיניה ותאמר ישראל אברהם חמסי עליך מסכן אברהם מה הוא לא היה בסדר הוא לא הוציא מילה אחת מפיו מה חמסי עליך אנוכי נתתי שפחתי בחלקך ותר כי יראת ויקל בעיני ישפוט השם ביני וביניך אז קודם כל אברהם היה צריך לתקן אותה תשמעי אשתי זאת שפחתך לשעבר היא כבר אשתי את זוכרת אפילו הוא זמן מת לחתונה את איתנו כן זה כבר לא שתי היא כבר אשתי אבל אברהם מה אומר הגבר התקיף והעוצמתי ויאמר אברהם את שרי אין הכל בסדר הנה שפחתך בידך עשי לה טוב בעינייך ותענה שריי ותברח מפניה איזה תחושה גרועה יש לנו כאן הרמבן אומר הרמבן חטא חדר זקנתנו ובכל התייחסות הוא אפילו מספר שחלק מה שאנחנו עדיין סובלים מהישמעאלים עד היום כבר אומר הרמבן נטוע כבר כאן ובאמת זה כמובן תלוי מה פירוש ותענה השרהי אז כל אחד מדמיין לעצמו עכשיו את התמונה המציירת של הגר עם קריסה בן שינה ושרה היא אומרת לה אתה כנסי פה יש פה מתחת למיטה יש פה דבק שמה עם בפנלים והיא נכנסת מתכופפת והיא קצת עם בועטת בה קצת שרה לא בפינות עוד ותענה השרה היא תחושה לא נוחה הסיפור הזה נותן טעות גמורה אני לא מסביר ותענה שרי לא זה הציור ממש לא אני לא מסביר עכשיו את הפרשה הזאת אבל רק נוכיח והאמצא מלאך השב על אין המים במדבר לעין בדרך שור ויאמר הגר שפחת שריי אין גם המלאך פוחד משרה כן מלא אברהם לא מוציא מילה יפה אבל המלאך מה הוא לא מעותקן אומר הגר שפחת שריי הם אזה בתוונה תלכי ותאמר מפני שריי צרתי לא לא מפני שריי מה אומר אתה גם מפני שריי גבירתי א הסיפור לא כל כך פשוט המלאך מצדיק הולך עם עם שרי מה הוא אומר לה אחרי שמענו את הסיפור ומר למלאך השם שובי אל גבירתך ואם לא היינו יודעים את ההמשך היינו מנחשים שמה יהיה ההמשך אחרי שהוא שומע ששרה התענתה לה והיא בורחת מפניה מסכנה בהריון מן הסתם מה אומר לה המלאך שוב אל גבירתך ואני אדבר עלייך או דבר דבר משהו לא שובי אל גבירתך ומה והתעני תחת מה זה אז אני ממש לא מסביר אני רק מוכיח מה שנראה לנו ששרה היא פה לא היא בסדר גמור יש פה הצדקה אלוקית דרך המלאכים שמה שהיא עושה זה בסדר גמור גם אפילו לא הבנתי כרגע וצריך להסביר באמת מה הסיפור כאן לא לא לא נספיק את זה לעשות עכשיו בוא ניקח את הדוגמה הבאה שהיא מופיעה כן א מיד לאחר מכן כמובן אחרי שנולד כבר אה נולד יצחק ותרס שראה את בן הגרמית שדה לאברהם מצחק ותאמר לאברהם גרשמה ואת בנה כי לא יירש בין העמוד עם בני עם יצחק וכאן אברהם כבר מגיב הגזמתי לא ממש ממש מגיב אלא וירד דבר מאוד בעיני אברהם הוא הגיב בלב כן ממש לצאת מול עד כאן אבל לפחות התקודמות כן הוא רק קצת כבר כאב לו מיד התערבות ואומר אלוקים אל אברהם מה נראה בעיניך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה זה הקוד כאן גם כשנראה ששרה לא מסתדר ככה העסק ממש לא ואני יוצא ב-12 דקות שיש לי עוד לחזור לסיפור שלנו ולראות מה הסיפור עם שרה. אמרנו שכל ה המסגרת מסביב מוליכה אותנו לאיזשהיא הבנה שהצחוק של שרה הוא במקום. התיאור שזקנתם של שרה ואברהם ו חוסר הבעיה של שרה לשחזר את הצחוק הזה כשאחר כך נולד כבר יצחק במשתה הגדול היסוד והסוד פה של הסיפור עומד עליו הרמבן הוא לוקח את זה לכיוון מעט שונה שיש פה הבדל מאוד מאוד יסודי בין הבשורה שהגיעה לאברהם לבין הבסורה צורה שהגיעה לשרה. אברהם שומע את הקדוש ברוך הוא. יש את הקדוש ברוך הוא. מה השאלה? אברהם אז הוא עם מלא סחוק פיו, נופל, צוחק, שמח, וואו, הכל טוב. בשורה מדהימה מהקדוש ברוך הוא. שרה אמנו לא יודעת שמדובר פה במלאכים. אנחנו יודעים שזה מלאכים ושרה לא יודעת את זה בכלל. בשלב הזה גם אברהם לא יודע. ומגיעים פה שלושה אורחים שלא רק שמטרידים את בעלה ביום השלישי למילתו כשהשמש ככה אלא היא רצה מהר עכשיו בוא נדע מנצ איך זה נראה שם שרה באוהל אומר רשי צנוע יש אוהל אנשים אוהל האמהות אוהל האהבות כמו שאנחנו מוצאים מפורש אחר כך למשל אה באוהלו של יעקב הוא נשותיו ומגיע כאן עכשיו השלושה החבר'ה האלה כאילו אוכל אוכלים ו ועכשיו נתאר מה ככה ואמרו אליו היר אשתך אז אנחנו יודעים המלאך הי שרה אשתך איך איך שרה רואה את זה תחשבו שלושה בדועים כאלה אתם יושבים עכשיו אחרי שאכלו טוב או עשו את הסמוכלים וכל מיני זוויות כאלה אתם יודעים מה איך נראים אחרי צהריים נכון ועם כל מיני קולות שמשמיעים ו ואז הגדוש אומר חו'ה איפה איפה האישה וואלה יבורכו הידיים אז ככה היא רואה את הוא נעמד איפה הוא נעמד? פתח האוהל והוא אחריו. כלומר, הוא בכוונה נעמד כך שהפתח יהיה מאחוריו, כך ששרה בוודאי תשמע את הדברים שלו. זה מה שהיא מבינה. אברהם אומר, הנה באוהל. ואז הוא אומר לה וואלה פתמה שלך אלה יברך אותה שנה הבאה יהיה לך בן ממנה. וצרה שרה צוחקת. הוא בטח חושב עשיר כזה יש לו כל מיני פטורות בת 18. הוא היה רואה אותי בית גיל הזהב. כן. אז א לכן היא צוחקת לא חלילה חוסר אמונה בקדוש ברוך הוא זה לא היא לא יודעת בכלל שזה מלאכים איך היא תדע ואז מגיע המהפך ובא שלום למה זה צחקה שרה היפלא מהשם דבר שרה נדהמת ברגע הזה מה היא מבינה וואו זו בצורה אלוקית זה מלאכי השם ותיקח שרה לא צחקתי כי הרייה לא בל שהיא נתפסה עכשיו על שקר חלילה על זה אני צחקתי על היפל מהשם דבר ודאי שלא היא נבהלה לגמרי וואי איזה טעות אני ואני חשדתי פה שמדובר באיזה אחד ודוד שלו וואו כאילו היא רוצה להגיד איזה טעות שצחקתי אמר השם לא כי צחקת רציתי שתצחקי טוב מאוד שצחקת כל הסיפור היה בשביל שתצחקי למה ואז זה לא כי צחקת והוא דורך עליה וככה ממש לא אברהם היה תפל לשרה בן נבואה אומרים חז"ל מדיקים את זה מהפסוק כל אשר תאמר עליך שרה שמה וקולה יש כאן בשורה כפולה פעם אחת אברהם מקבל ופעם שנייה שרה. והמשמעות היא שלכל אחד מהם יש תפקיד מאוד מאוד משמעותי בצחוק הזה שיהיה כאן. לכן הילד צריך להיקרא יצחק. יצחק. ויצחק הוא מצחק. נקרא את זה בהמשך. יצחק מצחק את רבקה אשתו. היסוד הזה של הצחוק. וצחוק כפי שכבר עלה זה דבר מאוד מאוד מורכב. צחוק יכול להיות צחוק הכי טהור, הכי עליון, הכי קדוש, הכי מלווה ביראת שמיים. ויכול להיות כמובן הדבר הכי ציני, הכי מזלזל, הכי מקרר, הכי לא אמיתי, שתמיד אתה יכול להתחמק ולהגיד לא, רק צחקתי. וצריך לדעת להבחין. ויש כאן הבחנה כפולה שהצטרכו לעשות גם אברהם וגם שרה. המצחק הזה של יצחק צריך להתבורר מול מי? אז אברהם הוא צריך לדעת להבחין בין יצחק המצחק לבין מצחק אחר. מי זה? ויהי כמצ בעיני חתניו. מי זה? לוט את הבירור הזה מולט זה התפקיד של אברהם ואברהם מתחיל בבירור הזה חשוב לומר את הדבר הבא אברהם ושרה בתחילה אחרי שקיבלו כבר קיבלו כבר את הברכה מהקדוש ברוך הוא ואת ההבטחה ואין להם ילדים בשלב הראשון ברור להם שמי שממשיך אותם זה לוט לוט בן אחיו של אברהם אנשים אחים אנחנו על פי חז"ל הוא היה גם קרוב של שרה בן מאומץ הכי הכי קרוב מה רצתה פה שרה עם אה עם הגר זה גם לא היה אמור להיות הבן שלה הביולוגי אבל הכי קרוב וחשבו שאולי זה יהיה לוט בשלם מסוים הבין אברהם זה לא הולך טוב היא פרדנ מעלה עם השמאל והימינה מין והשמעילה אבל זה לא נגמר וכידוע שאברהם עוד הולך ורודף ויציל את לוט ואולי אולי כאן זהו אולי בעצם עכשיו מקבץ נדחי ישראל ולוט הוא זה שימשיך את זרו של אברהם כאן אברהם צריך להבחין בין המצחק כזה של לוט ביני חתנ לבין המצחק של יצחק בין צחוק אמיתי והצחוק שלוט היה צחוק לא אמיתי מה זה כמצ בעיניך תנב ראיתי כתב הרב נבן צעל כתב פעם על הדבר הזה למה וימצעק בעיני חתנה אבל לא אתה אדם רציני שופט הוא באמצע בשתיים בלילה הוא עושה צחוק מאיר אותם ם ככה עם ה והוא צחקתי עליכם מה הוא רב של פורים זה לא לא מתאים אלא ש לוט כנראה הוא מאיר אותם ואומר טוב השם הופך פה את הכל קומו צריכים ללכת אבל הוא עדיין עם המצנפת שלו ויש לו זמן נכון יש זמן ויתמאמה עם שלשלת הוא יש לו זמן אז זה לא אמיתי מה שאתה אומר אתה אתה לא בדיוק מאמין וכן מצחק בעיניך תנב אם אתה בטוח שהכל אומר לך להתהפך אתה עוזב הכל ורץ מצחק הזה לא אז לכן אברהם צריך לדעת שיצחק הוא המצחק הנכון הוא יבחין בין בין לוט לבין הבן שלו לבין יצחק אבל יש פה ברירה נוספת שבא אברהם לא עומד יש לנו מצחק נוסף שכולכם יודעים מי זה המצחק השני את ארץ ראה את בן הגר יצחק אברהם מצחק בהפרדה הזאת בין יצחק לבין ישמעאל זה התפקיד של שרה אברהם לא עומד בזה כבר בתחילה כשהקדוש ברוך הוא מבטיח לאברהם אומר לו אומר אה הקדוש ברוך הוא תודה רבה לא צריך לא ישמעאל יחיה לפניך יש לי את ישמעאל והדוש ברוך אומר לא לא לא שרה אשתך ישמעאל זה הבן של אברהם שרה חשבה אולי שהוא יהיה בן מאומת שלה הקדוש ברוך הוא לא כך הבן יהיה יצחק ושרה זאת שבת אברהם מאוד כואב לו על אודות בנו קשה לו עם זה מאוד אומר אומר הקדוש ברוך הוא שמע מה ששרה אומרת והיא מבינה מה זה הצחוק של ישמעאל מול צחוק היא יודעת מה זה צחוק כזה מה זה צחוק כזה לכן היא צחקה לכן אומר הקדוש ברוך הוא כאילו הצחקתי אותה ולכן היא אומרת בברית צחוק עשה לי אלוקים כל השומע אה למה היא רומזת שומע זה השמיעה שישמעאל יצחק לי יבינו כן שלא ולכן באמת יש כאן פרשה כפולה וזו הסיבה שאכן הפרשה הזאת חוזרת וההבטחה הזאת לשרה וזה הדבר שכאן התחדש וגם אברהם וגם שרה צריכים לדעת לברור ולהבחין ולדאוג שיצחק יהיה הממשיך מאוד מאוד לא פשוט להמשיך עם בן שעניינו הצחוק מידת הדין היא היא קשורה לצחוק זה לא הזמן לעמוד על הדבר הזה אבל זה זה סיפור מורכב ומסובך מאוד עד כדי כך שייתכן שיצחק אולי אפילו לא יוכל להמשיך את אברהם. הרי יש כל מיני כאלה שצוחקים בצורה לא נכונה. ליצני הדור. מה היו אומרים ליצני הדור? יצחק הוא לא מאברהם. זה לא ההמשך של אברהם לא רק צחקו. הברירה הזאת כאן העבודה זאת עבודה מאוד מאוד מורכבת ומלמדת אותנו התורה. לפעמים יש דבר שתפקיד האבות. לפעמים יש ברירה שה צריכים לעשות על ידי האמהות. ודווקא השיתוף המיוחד הזה כאן של אברהם ושרה ביחד ששניהם זוכים לקרוא לבן יצחק אברהם קורא לו יצחק ושרה כשאומרת צחוק עשה לי אלוהים כל השומע יצחק לי בעצם היא קוראת לו בשם יצחק גם היא קוראת לו בשם יצחק ובסופו של דבר הצחוק האמיתי של יצחק מתברר ביחד גם על ידי מה שזכה אברהם לראות וגם על ידי מה שזיכה הקדוש ברוך הוא את שרה לראות ואנחנו מתפללים שבעזרת השם נגיע כבר למציאות הזאת של אז ימלא סחוק אמיתי וטובנו בעזר