חיוב השמחה בשבת, הרב יוסף צבי סג"ל שנת תשפ"ד

השיעור היום יהיה על מה שלומדים במשך היום ס יומט כ שבץ נגע לשניהם על הנושא האם יש חיוב של שמחה בשבס מה הכוונה כל אחד יודע שיש חיוב של כובד ועונג שהם פרשו על ידי הנביאים בתורה למעשה כתוב זוכר ס משבץ לקוי ושומר ס משבץ לקוי שומר כל אחד מבין הוא צריך להישמר כל שומר ופן זה בלב להשמר מלאכב וכול מה זוכר מה זוכר תזכור במה מה מה במה אתה צריך לזכור אז זה נתפ פרש על ידי הנביאים כך אומר הרמבם והאדמו הזקן שזה כובד ועונג וקורס ל שבוס אונג לקדוש השם מחובות מזה לומדים שלא רק שבס גם יום טב זה גם יש מצווה של לכבד ולענג את היום טוב כמו שבת כי שניהם קראים מקרו קודש גם שבת וגם יום טוב אנחנו אומרים את זה בקדש ששבת בפרשת המודים הראשון מתחיל שבת הראשון שכתוב עליו מיקרו קודש חילו למקרו קודש זכר יציאת מצרים ככה אנחנו אומרים בקדש אז כיוון ששניהם לקדוש השם שניהם זה גדוש השם אז בשניהם יש כ נג אוקיי הרשת כל מה זה כובד וענג במה מכבדים ובמה מנגין אז אז חזל אומרים מחבד בסוס קיו וכהן הגוף ה בן כהן הביס לשבס במנגו חיש כן א מעניין מאוד ש בפשט מקובל בראשונים באחרונים באופן כללי שונג ושבס זה מצוו דרבון כמו שרמ בלטר אומר נתפרשו על ידי הנבים זה דברי כבולה יש דה גם כן שזה דוריס כ הקרו מדורי איך מנוע אז זה כתוב בים וגם כתוב ביונס בזיל ס מה צריך לעשות אומר הסן ג בלשון ל תפנוקי שבתו לעשות פינוקי שבת זה עונג זה ממש הוא לומד שזה מצווה עשי אבל אבל מקובל בכלל בכל הפוסקים שזה הכל רבונו ורואים את זה גם גם בגמ בשבס וגם גמור בסוכן בשבס קיח או בפסו ם סמס שזה שזה מדברי קבול זה אז כובת כמו שאמרנו מקוים א גם כסוס מקיו גם מכון הגוף גם תיקון הביס זה הכל מכשב של שבס מעניין שאגרו אומר דבר נוסף בתו קטס שכיבו זה גם ערב שבת זה בשביל בשביל שבת כל העניין הזה לא לאכול יותר מאוחר כדי כדי שיהיה לו תיאבון זה כיבוד שבס וכל הדבר הזה קיור נכון זה הכל אתה מכין את זה הכל בערב שבת ועונג שבה זה בדרך כלל בגופי של שרס כך הגרו אומר אכילס פס בשבס מנוע נ מילה איפה לומדים את זה ריזה רבון אז אכילס פס זה מד רבונו מצד עונג כמו שהרב אומר בר פחס בלשון הזה שמצווה סוד שבז ענינו אינו אלא בשביל עונג אותו דבר רב קיבי היגר יש לו בתשובה הראשונה בשמ זה מצד עונג כיג מביא שמה עוד דבר שיש שאפשר גם עניין שדווקא בפס שלומדים את זה מהלחם של מן היה לחם משנה וזה אף על פי שהציווי של מן זה לא לדרוס זה רק רק באי שהיו במדבור אבל לומדים את החיוב פס כמו שהיה מפורש דומה למה שכתוב במן אז הגענו עכשיו לעניין הזה של שמחה האם יש חיוב של שמחה בשבת ביום טב ודי ושמחת בחגך יש חוץ מעונג וכובד ועונג יש חיוב של שמחה אלאמה בזמן הביס השמחה בח גחו היה קורב שעמים ולאחר חורב מביס אז נכלל בא ושמחת בחגך אין שמחה אלא בבשר ויין הרמבם פוסק שגם בדורותינו אחר חו המקדש יש יש ענין יש מצו מתיר לאכול בושר ולשתות יין בסעודה כי אין שמחה אלא בבוש ואין שמחל ביין אדמור הזקן תב ו חס רואים מצד אחד הוא רוצה לפרש את הרמ מצד שני הוא הוא אומר מצד אחד אומר שזה לא מצווה למה כי אין לנו בוסר שלומים יש לנו בושר אבל לא בוסר שלומים אז אלתר אמר זה לא מצווה זה לא חויבו אבל זה מצווה זה כאילו זה לא מצווה מחייבת אלא כנראה כמ קיום מצווה כות אומר הרבי בשיחה בקרך לג אז הרבי אומר מעמיק מעמיק שמה הבדלים הדקים בלשונות של הלט רבה ש שבמה במה הוא סובר כמו הרמבם במה זה פשוט בהיר ועמוק אוקי לא ניכנס עכשיו לפרט הזה אז ביום תסמ בשבס יש לנו מקורות שונים ומחולקים התוסס במוד קוטן אומר יום טוב יש ב שמחה שבס אין בו שמחה כך כתוב גםמ יוזב כך כתוב גם כבשת רבחי גו לא נמר בז ככל תרב אומר בת סף ח שרי לנר בישמח לכי נוגב במנח ביום טב ס בשס שלא נמר בו שמכ לא נמר אז ס שטס כלכל הפוסקים לאמ לך בשס אוקיי מצד שני איך אומר הב קיוגר אומר שמה בתשובה עונג ושמח תרי מי לנינו זה נראה כאילו זה לא זה עונג זה בשבץ ויום טוב שמחה זה רק ביום טוב ואל תבלבל לי ושמחה זה שני דברים הרי לנו ששב אין מצווה חיוב של שמח זה מצד אחד לעומת זה כתוב בספרי וב שמחם בידיכם בראשיכם מידכם ראשיכם מה זה בים שמסכם אלו הבוסר כתוב בספרי מפ שביום שמחתכם אילו השבו מה עושים עם הסברי הזה אחרי זה יש ירושלמי במגילה מה קורה ש שסו ספורים א קורא נופל בשבס אז אומר מאחרים את הסעודה בלילה ולא בשבס למה כי במגילה כתוב לסו אוסום ימי משתה ושמחו יש מצווה לעשות אותם ימי משתה ושמחה אנחנו צריכים לעשות אז פורים זה השי בדי בז אבל שבס השמחה בדי שמיים ימי משת ושמח זהמ הנה כתוב מרש קרוב ששבת זה מדי שמיים על כ ברך השם סיים השבץ ויקדשהו אבל אבל לא כתוב סמח אבל הם מפרשים את זהזה סמח ביושב אז יש לנו שתי מקורות הספרי וירושלמי שזה כן שכן יש שמחה בשבס אז אם אם בהלכה נקטו כמו כמו רובו שיש כובות ועונג בשס אבל אין בשמח מה עושים עם הספרי ירושלמי תתפללו לשמוע בטוי מימו ב יכול השמיים יס הוא מקשה כל מיני קושיות על אלו שאומרים שין נמר בו שמח ואחרי זה מוסיף עוד חידוש שלוך למזה שיש חיוב בשבס של של סמח הדברים תמוהים איפה לוקח את זה כל ה יש לך קושיה בסדר קושייה לא הופכת להיות קושיה ה קושיה מה עושים קושיה בסדר קושייה זה לא טיוב וזה מפריחים את זה קושייה אפשר לחיות עם קושיה אלכן אתה מחדש שיש מצווה ממש לכל בושר מחייב לכל בושר בשע מצד ת מצד שמח מצתי הדברים התמים עוד דבר שמעניין הביס יוסף ברפא מביא משם השיבו הלקט שמה שאנחנו אומרים בשבת ישמחו במלכו ואותו דבר נוסח שאנחנו לא אומרים במקום וינוחו בכל ישראל מקד ששמך שאנחנו אומרים את זה בשע התפילות לקנו קה זנו אז הם היו אומרים וישמחו בכו ישראל מקד ששמחו שתיה וישמחו ישמו כוסו וסמכו בכו א מכן ששמחו זה על יסוד הספרי הזה מה מה איך מסדרים כאן שמכ מחייבת בשב או לא מחייבת בשב זה מקורות קדומים פה זה טס שטס ופה זה סברי וירושלמי אז ניגש לאפשרות של של תשובות מענה על כל הדברים האלה בלקו סיכס בקרך לג הרבי נאמד בקצרה עעל השאלה הזאת ו אומר מה מה הכוונה שלא נמר בוי שמחה זה הכוונה לא נמר בוי שמחה כמו ביום טב כמו ביום טב מהשמחה בבשר יין בשבס אין מצווה של של שמחה בבוס יין אבל לא ש כלנו משמחה תירוץ מאוד מאוד מתקבל מאוד מאוד בהיר ויותר מזה העל תרה בעצמו ב איפ הוא אומר את זה בתוף צג כמדומה כן בארז פסח טוב צג מה קורה עם ראש חידש יר שזה ימי העומר שחל רש חודש חל בשבס אומר התרב בלשון הזה כיוון שיש כאן תוספת שמחו שבס וראש חודש יש להתר להסתפר בערב שבס למיד חופה ביום שישי אל אומר שזה תוספת שמחה יש חידש ושבס ספת שמחה אז זה מאשר את מה שהרב אומר שזה לא מושל משמחה זה רק לאזה רק לא שמח כמו ביום טוב הכל טוב ויפה אבל שאלה אחת נשארנו אפילו אחרי הלקות אז במ כן יש לשמוח לא במה לא במה לא זה כבר ברור אבל במ כן לא כתוב הרבי לא אומר אז יש לה התשובה במכם אפשר לומר כך יש הבדל בין בין חיוב שמחה ביום טב לחיוב שמח בשבס חיוב שמחה ביום טוב זה שמחה גשמית גופנית שמחתו בח גחו תאכל תלעס בשר תשתה יין זה שמחה גופנית שב גם שמחה נפש אבל ביסודו זה שמחה גופנית מהשן כן שבס שבס אין מצווה כזאת שם ב שיש שמחה רוחנית השמחה של של של של של למני ינוח למה למה צריך לקיים את למני יו נוח בגלל שהקדוש ברוך הוא כתוב עליו וינח ביום השביעי השבס זה מנוחה זה יוי מנוחה ושמחו כן השמח זה בא מצד ינוחו למה ברגע שאתה מתפנה ממלוכ מתפנה מכל עבודה אז כתוב בירושלמי מה זה מה צריך לעשות ניתנו שבוס יום אלו לסק בון בדברי ו ועליהם נאמר פיקוד שם ישור מסמכ לב ברגע שאתה מנצל את המנוחה ולומד קיים מצוות ולומד לימוד התר אז זה משמח ליב זה שמח וכניס זה לא שמח גוף ממילה על פי זה אפשר לומר לא רק מה ששבש זה לא לא כמו יום טב אבל מה הוא כןכ הוא כן כן לנצל את המנוח ואת הקדושה של השבס לנצל את זה לפקודה ש משור סם ח לכן גם לא מובן מה שבי יוסף אומר שישמחו במלכו סכו וגם כן בסמכו בכו א אויה ושמחו אם היה כתוב וישמחו בו אויה ושמך או וישמחו בו מנען מילה סברי צריך לשמח עם השבת ישמחו בכו מה זה קשור לזה מה זה קשור ל בשב יז מכו בכור זה כמו שכתוב בשיר השירים גילו ושמחו בוך כתוב במדרש מה זה מה גילו בניס מבוך כיוון שבתהלים כתוב זה היום השם גילו ושמחו בואי איני ידע איזה שמחה זה שמחה ביום זה היום למוח עם היום או לשמוח עם הקדוש ברוך הוא בא הפסוק של שיר השירים ומר נוגי ניסמו בוך בוך בתווך בוך בקדוש אז אותו דבר כאן אם היה כתוב וישמחו בו בשב בסדר כתוב בואי אז בואי בקדוש ברוך הוא באותו דבר סמ במלכו ו זה ראיה שזה מהספרים אני לא מבין את ה לא את הבסו ולא את ה שבו לקת מה מה הרעיה בכלל אפילו בעצמך זה לא נראה זה נראה מוקשה כי זה כי זה בקדוש ברוך הוא לא [מוזיקה] בשבת אוקיי מה ש זה מעניין שבשם סופר כתוב שיום טב איןו אלא בבוש ביין ואם אין לו בוסר ין הוא לא יוצא מדבר אחר אתה יכול לעשות כל מיני דברים שמביאים שמחה שמחת יום טב לא קיימת אבל בשבש קור של השבס עונג לא כתוב מב באוכל הזה באוכל הזה אפילו בלי לאחור יכול להיות אוג ורה אסור להתענות אבל מה אסור להתענות אסור להתענות אבל תסחור הם כן למה כי יש לו עונג בזה שמבטל את הסכם כ אז סתם לא סתם אסור להתענות בשב אבל כום כן אז אתה רואה שהעונה דברים תאכל לא תאכל א אבל יום טוב אם לא יהיה לך בושר ביין אז אז קיימת כובד ונ ולא קיימת לא קיימת ושמחת בחגך לכן א בדרך כלל בדרך כלל בסעודות בימינו שברוך השם אוכלים וכלים ב ברווח ו ברוחו אז בדרך כלל אוכלים אוכלים גם בשר בחגים אפילו אלה שאוכלים נגיד בשר עוף אז גם ביום טוב כ מסיבים גם כן בשר אבל יין זה דבר שבאמת על פי הרמבם מה זה גם על פי הרמבם וגם על פי החסם זובר אם לא שתית באותו יום ב בשמו ימי סוקס בשב ימי פסח אם לא שתית כל יום יין מילא ב ביום יש לך קידיש אבל כל המועד יש הידור מיוחד לשתות כל יום יין לפחות אם אם אתה לא יכול יין אז אז אז מצו נבים מי שמצטער מהיין מה מי שמצטער מהיין מ מישהו מצטער מהיין איפ לא שמח בזה אז לא זמק טו הוא לא יכול לזמום בזה זה לא ושמח אותו ושהוא לא מקיים זה לא משמח אותו בדרך כלל זה לא קורה יכול להיות בעונג יכול להיות שהוא לא אוהב את האוכל הזה א להגיד שזה לא משמח המרכיבים של היין משמחים אמן אנשים לא הורגים לשתות יין מה בימנו אנשים לא רגילים לשתות ין כל סעודה בימנו אנשים לא רגילים לשתות ין כל סעודה מי נשים אנשים לא לא ביום טוב כן רגי לא בום אבל בחול המועד אז זה באמת זה אגב כדי להסביר את זה מה זה הרמבם אומר שאפילו בימינו אין שמח ל בוסו אבל תרב אומר שזה לא מצווה זה לא חויבו מה זה כן מצווה זה לא התשובה היא פשוט התשובה היא מה שכתוב בחז שאין סמח אלא בבוש ויין ושמחת בחגיך בקור משלום בושר ויין האם השמחה זה מצד הבוסר של השלמים או מצד הבוסר עצמו אם אתה אומר שזה מצד הבוסר שלומים כשאין לנו בוסר שלומים אין לנו אין לנו מה לשמוח אם אתה אומר שאפילו בזמן הביס אז השמחה הייתה מצד הבשר שלומם לא מצד השלום אלא מצד הבשר שלמים אז אם אין לנו שלמים יש לנו בשר זה למעשה שתי הדעות בשני הדברים האלה בין יזה ג מה ביין זה ג ביין לא מה לא ביין ביין לא כתוב ביין לא כתוב את כדון ביין אין אף אחד שסובר שבימים ש אחרי חום ה מקדוש אי אין מצווה של של ין אין אף אחד מה ש שעל ידי שתי אין מצווה לשתות יין לא אתה יכול לעשות מצד קידוש אבל לא מצד אבל לא מצ צמכ אף אחד כולם סוברים שמה ש שאין שמחה אלא ביין אבל אין ש ז מחלוקת אם זה מצד בשר שלומם הדגש זה הבשר או ה הדגש זה השלמים ש מה ההדגשה כן בכל אופן נראה לי לומר דבר כזה נראה לי ש זה מתקבל אנחנו אומרים בתפילה של מנחה של שבס יים מנוח וקדושו למחו סתו בוא נפרש הקדוש ברוך הוא נתן לנו יום מנוחה למן ינוח למה כי גם הקדוש ברוך הוא וינח י קדושו לחס מאיפה כתוב ששבת זהזה יום קדושה על כן ברך השם סיו השבס ויקדש ועל זה אנחנו אומרים ברוך אתה השם מקדש השבס יותר מזה הוא ברך אותו אז יש לכם שלושה דברים ברך קידש וינח ומנוח אלו שלושת הדברים הם הגורמים שיהיה שמחה זה יום מנוכה זה זה יום שיתקדש זה יום שהתברך ואנחנו רואים את זה מי ש מי שהולך נגד שבת הוא לא רואה ברכה ב בעסק שהוא עושה כי הקדוש ברוך הוא בירך את השבת אז בזה שהוא בירך את השבת בזה שהוא קידש את היום בזה שהוא נתן נוכה הלו הגורמים לשמחה וזה סידר מפורש י מנוח קדוש עולם ח סתו אז מה קורה אברום וגל יצחק רמן אלו הדברים מביאים שאברהם יוגן ויצחק רנן זה נראה לי טוב ופשוט זה גורם כיוון שזה גורם שמחה אז זה גורם חיב של שמחה יש לך יש לך עכשיו מה לשמח תשמח ם היום יום בהורה יום קדוש יום מנוכה אני מסתייע מדברי החידוש ההורים שהורים אומר משהו נפלא אומר ככה שמח ש שבוס מקורה מעצם יום השבס ולא כמו ביום טב שזה מאכיל סקור ב שלומ מאיפה נבה השמחה של יום תב מקום שלמים ושמחת בחגך מקום שלומים שבת השמחה זה מעצם היום בלשון של החידוש הרים אצו של משמח ועכשיו אתה יכול לצרב את היום שמחם כן עכשיו אתה יכול לצרב ובום זה רוצה לדעת יותר מזה יש גרס שהגו מביא מהספרים לא לא שמח אלא ה בי אבל אפילו ביים עצם ככ אומרו של משמח מה שם כן יום לא צו של אלאל באותו מדבי לשון כ כמו ביום כיפר ככ אומר אז אני מצטייר זה רה מצוינת שינוחו סתו ים קדושו יים ברוחו זה מביא את השמחה אפם יוג צחו [מוזיקה] רמן האמת היא שזה כתוב גם בעוד ספר חסידי התלמידים של הרב המריד ים חיים אז כתוב שמה על שבס הזמן גויר מעצמו כך הוא כותב שזה יאיר לאולם מתוב מה עושים עם הקושיה עלי ירושלמי בירושלמי כתוב שאם שמח ספורים קורה מבחינת תריך בש שב אז את הסוד הספורים צריך לעשות בלילה ולא ביום למה כי כון שכתוב לס אוסו ימי משת ושמחו במגילה אז ס לס אתם עושים את זה ב אבל שבס הקדוש ברוך הוא עושה אז כתוב ש השמח של שבס הקדוש בברוך וה כתוב מפ צמכ אז הריטב במגילה איך שהוא לומד את זה קלט פושט הוא אומר ככה אתה לא יכול לעשות את השמח את הסוד הס פורים בשמש כי כיוון שהסוד אס פורים צריך לעשות ב בתור משתה בשמחו איך תכיר אם זה מצד שמח פורים או זה מצד שמחת שבס כיוון כיוון שאין לזה הקר לכן אתה תעשה את זה במצאי שבת ששם יהיה לזה הקר ממילא זה לא לא ריה לחייב שמח שמחה בשבס כל מה שמתבטא זה הכוונה ש הדבר הזה יש לו הקר וברגע שהוא בא יחד עם שבש אין בסעודה לא יהיה הקר נסיים בזה ב בפנינה ממש פנינה של אחד רישונים אבודרם רדווד אבודרם אומר אמר דבר מעניין בתפי שבס הפתיחה של כל תפילי שבס כל אחד שונה מהשני בלילה אתת קדשנו ביום א מושה אה מה כאן זה קדשו פה סמח משה יום זה אשמח משה ובמלח ש שבס זה אטו אחד וביום טב כל שלוש התפילות יש פתיחה אחת אטו בחרטום תון בליל יוםטוב דתו בשכר במוסף במנחה מה מה זה לדו אומר אבודרם זה מדובר על ה על הקשר שהקדוש ברוך הוא חוסן בכנסת ישראל קלו אתו קידשו קידושים של דבריך ושכינה ישמח מושה זה כבר השמחת הנישואים זה לא רק זה לא רק זה לא רק הקידושים קידושים בכלל פעם היו עושים את זה היום עושים קידושים ונישואים ביחד פעם זה היה נפרד לגמרי אז בבוקר זה כבר בחינת של נישואים כששב זהו אחוד האיחוד ש של חוסן שמשמח עם הקלה אמ לו פלל פנינה ממש אבודרם אומר זה זה לא לדוב הוא ז כאן כאן אתה מחלק ושם אתה לא מחלק מאוד יפה ויש עוד פנינה אחת רשי בביצה אומר בבצ דף תז אומר רשי ככה מפני הנשם הסר יש בשבת יש נשומה יסירו אומר רשי מפני הנשמה יסירו שיש לו ודם שהוא רוחב ליב למנוחה ושמחו רשי שמחו למנוח ושמחו זהו זה גם מסייע למה שרציתי להגיד שהמנוח מביא את הס עוד פעם שהח נומ פסוח לר יכל ואשת ואין נפשו קוצו רשי ככה משתפך ככה יש לךש ז יש לך חב יש לך ויש לך אז מנו בס ‏kan z