תניא פרק ט"ז חלק א' - הרב מנחם דוברוסקין | חיפה

בפרק טז של התניה מדובר על דבר יסודי מאוד. בכלל יש בתניה כמה פרקים. כל פרק בתניה יש לו עניין. פרק תז הוא מתחיל במילים וזה כלל גדול. יש בשס כלל גדול. במסכת שבת יש לפעמים כללים ויש כללים גדולים כמו שבנוגע לוהבת לרעך כמוך >> כלל גדול >> רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה כלומר יש בתורה דברים שהם כללים אבל לא כללים גדולים ויש דברים שהם כללים גדולים פרק תז יש בתוכו שני כללים גדולים בעבודת השם זאת אומרת יש פרטים בעבודת השם, יש כללים ויש כלל גדול. הכלל הראשון של פרק טז שעבודת השם צריכה להגיע ממקום פנימי. כלומר, אדם יכול הרי להיות שלם במחשבה דיבור ומעשה, לעשות הכל כמו שצריך, אבל בעצם הוא רק עומד על המשמר. אין אצלו שינוי פנימי במהות הפנימית שלו. כלומר, הוא עושה מה שצריך לעשות. הוא מהדר ושומר, אבל זה לא מגיע ממקום פנימי. האדם הרי בנוי ממוח, מרגש, ואחר כך אדם מגיע למעשה בפועל. אדם יכול לשמור על החלק המעשי ולהיות כדרוש, כיה ליהודי ששומר את השולחן ערוך, אבל זה לא מגיע ממקום שהוא מרגיש את הדברים ולא ממקום שהוא מבין את הדברים. אז בעצם הוא עושה, אפשר לראות את זה כמעלה נפלאה, שלמרות שהוא לא מבין ולא מרגיש, אבל הוא עושה את הדברים במעשה בפועל. אבל כאן >> אוטומט >> אוטומט כאן בפרק הרבי מדבר שהבינוני מאוד חשוב לו לשלוט על המעשים כתוצאה מלימוד, כתוצאה מהבנה, כתוצאה מהתבוננות, כתוצאה מזה שהוא חלק מהדברים. ולכן הרבה מדברים בתניה ובחסידות על זה שאדם צריך לחשוב, להתבונן. כי בכלל שאדם חושב אז הוא מביא את הקדוש ברוך הוא לעולם המחשבה. ואדם שלא חושב אז הוא לא כל כך ראוי לשם אדם. כי ההבדל בין אדם למכונה, ההבדל בין אדם לבחי שבל פועל באופן אינסטינקט, באופן טבעי. אדם צריך כל דבר לחשוב, להתבונן, להתבונן בדברים, לחשוב על הדברים, לשאול את עצמו, לחקור את הדברים באופן פנימי ולראות באמת איפה המקום שלו בתוך זה, עד כמה הוא מחבר, מתחבר לדברים. >> אבל גם יש בינוני אינסטינקטיבי. >> כן, כן, >> כן, יש, אבל לא עליו מדובר כאן בפרק הזה. פרק הזה אומר, מה זה הכלל הגדול? הכלל הגדול זה מתי שהבינוני שולט על הטבע שלו. כתוצאה מזה שהוא חושב ומתבונן, כלומר הוא חי בעולם יותר פנימי, חי בעולם יותר עמוק, כמו שכתוב במאמרים אחרים, שיכול להיות מצב של בינוני של התניה, כלומר שהוא שומר על הכל, אבל במהות שלו הוא נחשב עבד קנעני. איך זה יכול להיות? כי עבד קנעני הכוונה לומר אני בעצם שייך לעולם אחר אני חי עולם אחר אני רוצה לחיות בהפקרות אבל אימת האדון עליי ומכיוון שאימת האדון עליי אני עושה מה שהוא ביקש כלומר הוא מציית לרצון השם לא מתוך חיבור פנימי לא מתוך הבנה אלא מתוך התקפיה וקבלת אולי ואישה זה טוב זה יותר טוב מכלום אבל זה לא הכלל הגדול של פרק ט"ז. פרק ט"ז. אדמור הזקן אומר, "תשלוט על הטבע כתוצאה מזה שאור השם מאיר במוח של האדם. כי אתה מתבונן ואתה חושב ונולד לך אהבה ועירה פנימיים בדבר. ועד כדי כך שנהיה לך חשק, חפץ, אתה רוצה להידבק בהשם עם מקום פנימי. זאת אומרת, לא מספיק שאדם לוחם נגד היצר הרע בפועל וכל פעם שיבוא איזה דבר תאווה הוא קופא את עצמו. משל למה הדבר דומה? יש אדם שמתווה לאיזה מאכל או שיש אדם שמתווה לאיזה מעשה שהוא מעשה בלתי ראוי. לא אפשר להביא הרבה דוגמאות, לא משנה. למאכל זה דבר שהוא קרוב לכולנו. וכל פעם שהוא מתהווה לזה הוא אומר לעצמו, "רגע, אבל זה מתאים לי. זה זה על פי הלכה זה נכון. הרי אם אדם אוכל דבר לא לשם שמיים, זה מגשם אותו, זה מוריד אותו, זה משפיל אותו, באותם רגעים הוא מתנתק מרצון השם וכולי. אז כל פעם שהוא שהוא שהוא מתבונן בזה, אז בחזרה הוא קופא את עצמו. וזה נהפך להיות כמו איזה מאבק כוחות מי כופף את מי והוא מצליח לכופף אבל כל פעם זה בא כתוצאה ממאבק וכל פעם יש ספק גדול מי יצליח כי בעצם עדיין הוא נמשך למאכלים הללו ישאדם נכנס לתוכנית בריאות שונה הוא הלך לרופא הלך למי שמבין בדיאיטה ונתן לו סדר אכילה ואמר לו כך תראה אתה רעב אתה רוצה רוצה לאכול. יש דברים שאתה יכול לאכול שיתנו לך את אותו סובע. תרגיש בהם טוב. הפוך אתה תרגיש יותר בריא. ולאט לאט לאט לאט לאט הוא מעביר אותו לסדר חיים שהוא אוכל באופן אחר. האדם הזה אחרי משך זמן שרואה את אותו מאכל שהוא נמשך עליו נמצא בתנועה של מלחמה. הוא עבר את זה. אנשים שהיו רגילים לאכול סוכר, כולם ילדות, ממתקים, סוכר, אוכלים מזונות, תעוגות, זה דבר נורמלי. ברגע שאדם במשך הזמן החליט להיגמל מסוכר והוא עבד עם עצמו וגם קצת קרא על זה כמה שזה לא בריא וכולי וכולי וכולי ויש לו איזה משהו תורה שהיה במשפחה ולאט לאט הוא גם למד, למד את הנושא. על כל פנים הוא לאט לאט הפסיק עם זה. אחרי תקופה של חצי שנה או שנה אין לו בכלל תאווה לשים כפית סוכר בפנים או לא כפית סוכר. הוא אומר לו אתה יותר טעים בלי סוכר. כתחילה הוא נמצא כבר בעולם אחר כי הוא התרגל והבין וחש את זה והוא גם בפועל מרגיש יותר בריא ככה. אז הפעמים הראשונות, התקופה הראשונה היה צריך כל פעם, אבל אחרי שהוא התרגל וגם למד על זה, לא רק שהוא התרגל, יש פה לימוד והרגל. >> ברגע שאדם לומד, >> ברגע שאדם לומד על דבר ומבין את הדבר, זה יכול להפוך להיות ממקום פנימי. בוא ניתן דוגמה בין אדם לחברו, זה יותר קל. >> יותר קל. היה לך אדם שלא לא הכרת אותו והוא עשה לך טובה ואתה אמרת לו תודה. אמרת לו תודה פעם פעמיים עבר איזה זמן מה ואתה יותר עבדת עם עצמך ועברת איזה כל מיני ניסיונות בחיים שראית שאנשים עזרו לך והכרת גם את הבן אדם שעזר לך. אתה אומר לו תודה באופן טבעי. אתה שמח לומר לו תודה. אתה שמח להחמיא לו, אתה מרגיש בזה תענוג. פעמים הראשונות אמרת מה הוא פעם אחת הוא עזר לי או פעמיים וזה בכלל אני יותר מבוגר ממנו ואני זה. אמרתי לו תודה כי זה נימוס להגיד תודה. אז אמרתי הפוך להגיד סליחה אני אגיד לו סליחה צריך ממני ב-20 שנה אז פעם אחת היה איזה טעות הייתי במשהו בסדר אבל כמה פעמים מות ברגע שאדם מעדן את עצמו ומתרומם למקום יותר גבוה אז הדבר שנראה ביניו כי הוא במקום אחר מבחינתו להגיד סליחה תודה זה זה זה גבורה זה תענוג זה מקום בהתחלה פעמים הראשונות אני אגיד תודה אני אגיד א סליחה מה הוא תלמיד שלי הוא חייב הוא חייב לי כל כך הרבה. מה אני אבקש אומ סליחה, אני אתקשר, אני אתנצל בפניו. אפילו אם אני אעשה את זה, אני אעשה את זה כי לא מתאים לי לא להגיד סליחה, כי באמת היה לו איזה פגעתי בו משהו. אז אני מרים טלפון ומבקש סליחה ככה פעם אחת וזהו. אבל ברגע שאתה מכיר את הבן אדם ואתה חי את זה, יש בחסידות מבואר באריכות שאדם מוכל לחברו. יש כמה דרגות בזה. יש אדם שאדם מוכל לחבר שלו כדי לא לסחוב על עצמו רוע אומר אם אני לא מוכל לו אני לא מצליח לישון בלילה כל הזמן אני חושב על זה הוא פגע בי ופגע בי בקיצור הוא הולך לאיזה פסיכולוג לאיזה מישהו אומר תשמע תסלח לו כדי שאתה תוכל להירדם בלילה אז בסוף הוא מוכה לו לא כי הוא מוכה לו פה פשוט רציתי להרדם בלילה וכל הזמן אני נזכר בו ואני נזכר כמה הוא לא טוב ולא זה ג אני כבר שבוע לא נרדם לוקח לי שעתיים אני אל לא חזור אני לא חזור מהמיתה מנסה לרד קדם הלכתי לי מטפל אומר תשמע תסלח לא תסלח תסלח תצליח להירדם לקח לי זמן עד שסלחתי מים ביום הוא לאמר בוקר כמו כדור >> כן אבל בסוף הוא הצליח להירדם זאת אומרת הסליחה עדיין לא ממקום שאתה באמת נמצא במקום יותר גבוה אם האדם קצת מתרומם אומר רגע הוא פגע בי אבל יש פה איזה שליחות אלוקית יש פה איזה הסגחה עליונה השם רצה להביא אותי לאיזה לימוד מסוים קל לך הרבה יותר מהר לסלוח לו, לא לסלוח לו מכיוון שאתה רוצה לישון בלילה. יש כאלו שסולכים לשני כי מתי שהם רואים שעל השני מגיע כבר צרות אז הם סולחים לומר הוא כ קיבל את העונש. השם ישמור לא על אף אחד לא על אף אחד שיקבל עונש ולא על אף אחד שאתה תסלח מתי שפלני מקבל את העונש. זה גם דרגה שאדם נמצא במקום הוא לא הגיע למקום הנכון אבל אדם באמת שרואה בכל השגחה פרטית ומבין בכל שיש בזה שליחות אלוקית אז הוא יכול לסלוח לשני ממקום אמיתי כי הוא אומר רגע הרי הוא היה שליח של השם והוא לא זה שפגע בי היה פה שליחות פנימית וזה היה לי פשוט מבחן של אמונה עד כדי כך שהוא יכול להתפייס איתו גם יש באחד המכתבים של הרבי מישהו שאל את הרבי מה זה נקרא נקרא מידות חסידיות. יש מידות טובות. מה זה נקרא מידות חסידיות? אז הרבי מביא שמה דוגמה שאם אדם פתח חנות מולך באותו תחום שאתה פתחת, על פי הלכה זה בעייתי. נו והשגת גבול וכולי. אתה אומר הוא פתח. לא יודע הוא עשה, לא עשה על פי דין אבל בפועל הוא פתח. אני לא נכנס לבינו לבין קונו. אני מאמין בפרנסה שהשם יתן לי ואני ממשיך הלאה. אבל אני לא יכול להגיד לו בוקר טוב וצהריים טובים ועם חיוך כי בפועל אני רואה שקליינטים שהיו אצלי נכנסים אליו. אבל אני על כל פנים אומר סוגר את הפה אלוקים אתה בא לבית אני לא דואג על הפרנסה שלי אי לא נכנסים קליינטים אבל אתה הקדוש ברוך הוא אתה בא לבית זה נקרא מידות טובות כלומר אתה יכול להגיע לכזה מצב שאתה לא מדבר עליו רע ואפילו אתה לא חושב עליו רע זה נקרא מידות טובות זה עדיין לא נקרא מידות חסידיות מידות חסידיות הרבי כותב שאתה נכנס אליו לחנות לא שאתה נכנס אליו לחנות אתה נותן לו עצות איך להרוויח יותר. זה נקרא כבר מידה חסידית. זה כבר נקרא חסידות. אתה לא חייב על פי שולחן ערוך. אבל רבי אומר הלשון יש מכתב ביידיש. הרבי כותב הנפש שלכיס אומרת גי וייטר בוא סרסת החוף. למה למה למה עצרת כאן? עצרת בזה שאתה לא מדבר עליו דברים רעים ולא חושב עליו דברים רעים ואתה אומר פרנסה מן השמיים. הוא לא לוקח לי פרנסה. גם להגיד את זה בלב שלם זה בא למדרגה גבוהה מאוד. זה מידות טובות אבל זה עדיין לא מידות חסידות. מה מה תמון במשל הרבי? מה תמון? מתי עשית מהפך אמיתי עם עצמך? מתי השתנית בעצם אם אתה יכול לגמור לו טובה בלב שלם? להתפייס איתו לגמרי? אז סימן שאתה בעצם עומד במקום הרבה יותר גבוה. אתה באמת נמצא במקום יותר גבוה. זה שכל פעם צריך לדחוט את המחשבות על פלוני שפתח לו חנות אז הוא במלחמה אז הוא כמו הבינוני הראשון זאת אומרת הוא כל הזמן רגע פתח אתה מאמין בהשם עזוב בסדר כל פעם באים לו מחשבות והוא דוכה אותם הוא מצליח לדחול את המחשבות אבל הוא כל זמן זה במלחמה אבל זה שהגיע לדרגה כזו שהוא נמצא מעולם יותר גבוה אומר תשמע אני זה לא זה לא מדבר עליי זה לא פשוט זה דרגה גבוהה. עוד דוגמה, עוד דוגמה, עוד דוגמה. להיות במקום יותר גבוה. להיות במקום יותר גבוה באמת. כמובן שיש בזה הרבה הרבה שלבים, אבל הכוונה לומר שלא יהיה לי מלחמה. יש בליקוטי שיחות שיחה מרתקת. כל הליקותי שיחות מרתק. יש שיחה מיוחדת. שהרבי מדבר שני דרגות בביטחון בהשם. אומר, יש ביטחון בהשם שאתה אומר, רגע, השם אמר ללכת לרופא. השם אמר ללכת לקבל ייעוד. השם אמר ללכת לדרכי הטבע. זה כגרזן ביד החוצב. אבל השם אמר ללכת לשמה. אז סימן שיש לזה איזה חשיבות. כי אם לא היה לזה שום חשיבות עכשיו למה יש לזה חשיבות? כי השם אמר. אבל יש לזה חשיבות. אחרי שהשם אמר יש לזה חשיבות. יש אופן שני שאדם הולך לדרכי הטבע ואומר אין לזה חשיבות גם אחרי שהשם אמר ללכת יש חשיבות לשמוע למה שהשם אמר האם אחרי שאמר השם אחרי שהשם אמר ללכת לרופא לרופא נהיה איזה חשיבות מסוימת כי השם אמר ללכת לרופא או אני הולך לרופא כי השם אמר לרופא אין שום חשיבות שום חשיבות אני מכבד אותו כמו כל אדם אבל לא נהיה לו שום שום חשיבות. הרבי אומר, מה נפקמינה? מה מה ההבדל כך או כך? ברגע שאתה נמצא בבית הכנסת בתפילה, אתה איש עסקים ואתה אוחז לקראת סיום התפילה, הטלפון מצלצל וכדומה ואומרים לך יש פה בן אדם שמחכה לך עסקה חשובה מאוד ואתה נמצא כבר אחרי עלינו אתה צריך עדיין רבינו תעם וכדומה ואז אתה אומרת לך מה אני אצא עוד לא סיימתי רבינו תם מה פתאום שרוצה שילך אני לא לא יוצא לא יוצא מישהו אומר לך רגע אבל אתה כבר אחרי התפילה אדם מחכה לך זה יכול להיות עסקה מאוד חשובה. אתה עוד פעם חושב עם עצמך ואתה אומר לא אני לא יוצא. לא יוצא. מתווכח ולא יוצא. ניצחת 100% אבל היה לך מאבק במחשבה. יש אדם שאין לו מאבק במחשבה בכלל. אין לו מאבק. זאת אומרת אני נמצא כרגע בבית הכנסת, אין לי שאלה. כן, לא, לא, כן. זה לא, זה לא עולה במחשבה בכלל. אין מחשבות. אולי כן, אולי אולי כן, אולי לא, אולי אני מפסיד. זה לא עולה לדיון. זה בכלל לא בא בחשבון. למה? מי שאומר שאחרי שהשם אמר שעסקים צריך לעשות, אז יש חשיבות לעסקים, כי אחרי שהשם אמר צריך לפנות לעסק. אז בכל אופן העסק נמצא. אבל מה? התפילה יותר חשובה. אז יש לי מאבק. כי העסק הוא גם חשוב. ועל פי תורה העסק חשוב. כי השם אמר בכל אשר תעשה ולעסק נהיה חשיבות אבל תפילה אפילו רבנו תם זה עוד יותר חשוב אז אני תמיד אנצח גם באופן הראשון אני תמיד מנצח אבל אני מנצח אחרי שיש בתוכים מאבק כן לא לא כן אני נשאר בבית הכנסת לא שילך שיהיה מה שרוצה שיעשה השני שלכתחילה הלך לעסק כי רק השם אמר אז אין לו שאלה בכלל הוא ניגש לרופא כי השם ממש צריך לתת לרופא לא כי לרופא יש זה חשיבות כי השם אמר הגיע לרופא זה הגיע לרופא אחר השם אמר ללכת לרופא אני הולך לרופא זה לא פשוט להיות הדרגה הזאתי כי צריך ללכת לרופא הכי טוב ועם כל זה שהולכים עליו ללכת כי רק השם אמר זה להחוס את המקל בשני צדדים אני הולך הרי לרופא מומחה הולך לעורך דין טוב וצריך ללכת לעורך דין טוב אבל אני הולך לעורך דין טוב לא כי עורך דין טוב הוא באמת יותר >> אה >> לקיים את את מה לקיים את מה שהשם אמר השם אמר השם אמר שהוא רוצה דירו בתחתינים שיהיה תחתון יותר רופא מומחה זה יותר תחתן זה יותר דירו בתחתינים יש לך יותר יותר שמח יותר גדול איך שנלמד אבל בוא ניקח את זה בפשטוס הוא יותר תחתן הוא יותר מונח בטבע שלומ אם על ידו יבוא הרפואה אז יהיה פה גילו אלוקוס יותר גדול שהנה רופא כזה מצד אחד סיכום הדברים שאם האדם נמצא במצב רוחני פנימי אמיתי שעשה עם עצמו עבודה פנימית שהדברים מאירים אצלו במוח זה לא דבר שקורה בלחיצת כפתור ולא ביום ותמיד יש מה להוסיף בזה כי כל פעם אדם צריך עוד הפעם ועוד הפעם ועוד הפעם להתבונן בדברים זה לעלות למדרגה יותר גבוהה אולי בשפה צבאית אפשר תמיד להילחם עם מישהו מאבק אפשר לעלות לקומה שלישית ולזרוק מלמעלה דברים יותר מזה אפשר לעמוד בקומה חמישית שבכלל פלוני לא מצליח לזרוק עלי כדור אלטר אומר הכלל גדול של הבינוני שהוא מחפש להפוך את המאבק ממקום גבוה יותר הוא לא רוצה להיות עם היצר הרע אחד מול השני גם אם הוא אחד מול השני והוא נותן לו מכה הוא נשאר בינוני אבל זה בינוני שמתווק עם המנובל וכל פעם יצר המגן נותן לו מכה נותן לו מכה תחתור שיהיה דברים מסוים ימים בעבודת השם שאתה נמצא בקומה שנייה או שלישית וכדומה שהיצר הרע לא מגיע כי אתה נמצא בעולם יותר גבוה תחתור להתרומם קצת יותר זה איך זה מגיע איך אתה חותר להגיע למקום כזה גבוה חייב פה לימוד חייב פה חשיבה חייב פה להיכנס בפנים להיכנס יותר בפנים אם אתה עושה זה כי כתוב שצריך לעשות וכולי כתוב כתוב העולם הזה אומר הפוך כל הזמן יש מלחמה לוך וחזור אבל אם אתה עולה למקום יותר גבוה, אתה נמצא במקום אחר לחלוטין. אפשר לשאול שאלה מיד ככה, רגע, העיקר והמעשה הוא העיקר. אז מה זה משנה אם אני מצליח במעשה הוא העיקר כי אני נמצא בקומה רביעית חמישית? או שאני מצליח במעשה הוא העיקר כי התמודדתי איתו מאבק האפקות והפלתי אותו. העיקר שבפועל ממש ניצחתי את היצר הרע. למה זה כזה נקודה חשובה פנימית ששה שהמאבק צריך להיות ממקום יותר גבוה? למה צריך לחתור למקום יותר גבוה? >> ש אפשרות להילחם בדברים ניסיונות יותר גדולים כי זה לא נגמר. >> כן. יש פה נקודה יותר פנימית. יש פה נקודה פנימית שזה שרוצים שתאו מקום יותר גבוה כי רוצים שאתה תהיה שותף בעניין. שותף. שותף זה מתי שהמוח והלב של אדם נמצאים בעניין. אם אתה רק בידיים ורגליים שמה אתה לא שותף. שותף זה דבר פנימי. אתה חי את הדברים. זה שלך. >> קניין. >> קניין. כמה שהדבר הוא חלק ממך אתה שותף בדבר. אתה אדם לא צריך לחיות כל הזמן עם מריבות, עם היצר הרע. צריך היצר הרע צריך להגיד לו תשמע, תלך לקיים את המצווה. >> היצר הרע מקבל מכה יותר חזקה אם רבים. >> לאו דווקא. פה יש מתבק עם העץ הרצח מיד חיל אוויר חיל רגע רגע רגע רגע רגע חיל אוויר מפציץ הרבה יותר טוב מחיל רגלי הרבה יותר טוב רק צריך לתת את המכה בזמן הנכון חיל אוויר נותן מכות איומות אם אתה נמצא באוויר הוא בכלל לא מפחד להתחיל איתך אף אחד לא יזרוק כדור באקדח או ברובה שיש מעל המסוק שזורק מלמעלה הוא זורק כדור מתי שהוא רואה שאתה נמצא רגלי או בטנקים, אבל לא זורקים כדור שיש מטוס מןמעלה. אין אפשרות. ברגע שהמטוס הוא מטוס אמיתי וכולי וכולי וכולו, לא זורקים עליו שום דבר. מכיוון שהוא נמצא ממקום יותר עליון. אתה יכול לומר שיש מעלה במאבק למטה, שלמרות שהוא נמצא למטה ולמרות הקשיים ולמרות זה הוא מצליח להווק והוא עושה את זה עם כל הקושי. יש בזה מעלה שפה כמה האדם מוציא כוחות אבל כמה כוחות צריכים להפוך להיות בקומה שלישית אתה אומר איפה איפה הוצאת יותר כוחות לעלות לקומה שלישית צריך יותר כוחות מאשר בקומה ראשונה להבוק להתרומם לקומה שלישית לעלות >> הוא לא בורח מה פתאום הוא לא בורח הוא הוא הוא שהוא לומד ומבין והוא עובר לעולם אחר פה שהוא בורח מה הוא בורח >> בשבת מלחמה העבודה לפני המלחמה >> זה לא בשבת מלמה מחמה נכון >> מלחמה היא אחרת היה מח >> הוא מגיע למלחמה מוכן >> גבר שצמן אותך לפני שנה היום צבן אותך גם כן אתה אומר כבר הייתי שמה במקום הזה בוא נג בוא בוא בוא בוא נגיד סוד גלוי לכולם בוא נגיד צוד גלוי לכולם הרי כולנו מבינים שלעולם האדם לא יכול לעלות לקומה חמישית בכל הדברים הלוואי שיהיה כמה דברים שנו לקומה חמישית בדרך כלל אנחנו על הקרקע ובוא נבקש מהשם שעל הקרקע ניתן את המכה הנכונה כי לפעמים קורה גם הפוך אבל אלטר אומר מה אתה צריך לחתור בתור בירני בעבודת השם אתה צריך לחתור לכזה מקום שיהיה לך מקומות יותר פנימיים שתהיה במקום יותר פנימי שהנשמה יותר תעיר אתה תגיע לכל דבר ממאבק שאתה כל פעם נאבק במאבק עקוב מדם לא תתרומם למקום יותר גבוה וזה מגיע על ידי שאדם נמצא במקום של שכל >> למה למה מגעת לה בקרצה צדיק והצכפתי צדיק >> כי כי עדיין >> אני אומר שלא מגיע לו הרע הוא לא שמה הוא לא מתמודד >> לא הר מגיע אבל לא מדבר עליו הוא לא מדבר עליו הוא לא מדבר לצדיק הרע לא מגיע הר מגיע הוא לא מדבר עליו זה לא מדבר שהסכפתי מה זה צדיק שהסכפתי >> צדיק כן נתקפי הצדיק אמיתי כבר הצדק נמצא בעסק פחס שתי מגובות של צדיק >> בסדר אז פה זה שהוא זה שעולה עליו דברים ועדיין הוא צריך הוא צריך להשתמש במוח שליט על הלב מוח שליט על הלב הוא צריך להשתמש בזה כן אבל מוח הפילוני צריך להגיע למלח שליט ללב שהוא הלך במדרגה >> אז איך השליטה איך השליטה איך השליטה איך הוא שולט כי הוא נמצא בעולם יותר גבוה לכן הוא שולט עדיין הדברים האלו לא שזה מופרח ממנו הוא לא מבין על מה מדובר הצדיק זה אחד שהוא מקים מזה הוא לא מקצא במקום יותר גבוה השליטה מגיעה מלימוד מהתבוננות בחשיבה פנימית. זאת אומרת, האם הכל הוא טכני? אם זה דבר טכני, זה יכול להתפרק כל רגע. הרי חכמי המוסר אומרים, וככה כתוב בחסידות, שיש לאדם כעס שישתוק. אז כמה אדם יכול לשתוק שיש כעס? א תלוי מי עומד לידו, כמה זה שעומד לידו, עד כמה הוא יודע לתרגל אותו, עד כמה הוא יודע לעשות לו ניסיונות טובים. אז הוא יכול לשתוק ברמה מסוימת. אתה מבין אם פלוני ככה יודע לעשות לו תרגילים טובים אז אז יש תרגיל שאתה לא יכול לעמוד בזה למה כי זה שאתה שותק בשעת כעס זה לא כי אתה לא כועס אתה כן כועס אתה רק עוצה תרגיל טכני כדי לא להתעצבן כאן שמדובר לעמוד במקום יותר גבוה שהנקודה הזאת היא לא תכיס אותך באמת אני שותה כי זה לא מכיס אותי זה לא מכיס אותי באמת לא יודע זה זה לא מכיס אותי זה מגיע למקום יותר עמוק כוונת הדברים צריך שיהיה חיבור פנימי צריך >> פה זה גם יותר מיש לא >> ממהאבק אז הוא יותר מרגיש עצמאי אני מצדיח אני עושה פה לא >> כן כן זה לא מדבר עליו הוא נמצא במקום יותר גבוה הוא נמצא במקום יותר פנימי הוא נמצא מילים אחרות אל תתרב אומר אל תחייה כל הזמן עם מאבקים וקונפליקטים תעלה קצת מדרגה שיהיה לך דברים מסוימים שתהיה במקום יותר גבוה שזה לא יגיע כל דבר במאבק זה גדול של העבודה לא לא מבין פה את אבל עדיין כושבים עכשיו מדברים זה מהות של בעל תשובה זה מהות של עבודה היית היום במקומות אתמול היית במקומות כאלה בן אדם מסון הצבל כאמר מילה היום אגיד את המילה הזאתי 100 פעם כל היום אגיד אותה לא מתעצבן אני מחובר לשם יתבהלכתי עשיתי לימוד ראיתי ממה זה בא שהוא רק שליח ומפה ובכל העומק של העניין הזה ברגע שהתחברתי לסיפור הבנתי את השורש שלו את המהות מאיפה זה כבן אדם לא מעניין הוא לא מעניין לבן אדם הסיטואציה הבנתי את השורש של העניין שלי בחק לי אניקקים לו זה כל פעם יקרה אם אתה לא תעשה את הלימוד לא תבין את השורש מחר יקרה דבר יש לך כלי איך להתמוד נכון אז לכן צריך ללמוד את הדבר יפה יפה לכן צריך ללמוד את הדברים היטב כדי שזה תהיה במקום יותר פנימי שהדברים לא ידברו אלינו שמחות כל זמן שלא נפתור את הדבר עם עצמנו ממקום פנימי ואמיתי אז הדבר יחזור על עצמו פעם אחר פעם פעם אחר פעם מה רצית לומר רציתי לשאול ברגע שהוא נמצא במקום יותר גבוה אז הנסינות ש הנסינות שמגיעים אליו הם לא גוברים יותר מד גוברים גבוה יותר קשים >> לא >> שרים ניסיון יותר קלים למטה >> כן כי הוא נמצא במקום יותר גבוה זה לא מדבר עליו >> אז איפה העבודה שלו >> העבודה שלו בדברים מדינים א החזקה טובה לעצמו הוא מרגיש שהוא נמצא יותר גבוה לא לשים לב למציאות שלו כל כך המבק שלו זה בדברים טובים כי בין טוב לטוב מאוד יש גם מאבק עד כמה אדם רוצה לצאת מהמציאות >> מה לעשות בקדושה עד כמה לוותר על המציאות החיובית שלו בצד הקדושה יש לצאת מירה ויש לצאת מגדר של ישות ישות מציאות החזקה טובה לעצמו נתינת מקום לעצמו הוא העבודה שלו היא הרבה יותר עדינה לא להתעסק עם הבוט של עולם הזה מתעסק עם דברים יותר עדינים בנפש >> אבל המאבק שלו יותר קל אחר כך אפילו להיות ונוגע לדברים הנמוכים לא נוגע לדברים הגבוים הוא הוא שמה לדוגמה המאבק שלו יותר קל >> לא לא שמה המאבק שלו נשאר מאבק שלו בדרגות האלו זה הופך להם מאבק אחר לגמרי אבל יש הבדל אם אתה נאבק בין לבחור יהלום שאתה נאבק בין בוץ וצועה אז המאבק שלך בין יהלומים ובין יהלומים זה מאבק שצריך להיות עם עין חדה לדעת מה היהלום היותר מתאים לך וזה שאלה מאוד עמוקה עם הרבה תובנות והרבה הסתכלות פנימית. המאבק נשאר מאבק אבל הוא מאבק שונה לחלוטין. אם אתה >> אבל לא יותר קל. >> לא דווקא שהוא יותר קל. למה דווקא ש יותר קל? זה מאבק יותר יותר נקי שונה לחלוטין, >> יותר רוחני. >> כן. כן. כן. חז"ל אומרים >> אולי פחות גשמי. >> כן. >> כן. פחות פחות חומרי. פחות חומרי. חז"ל אומרים שיש העולם חייב שיהיה לו גם בסם וגם בורסקים. חייב שיהיה אנשים שמוכ פסמים אבל אוי לו למי שנבחר להיות בורסקי בעברית של היום חייב שיהיה גם בעולם הוצאה לפועל אבל אוי לאנשים שנפל בחלקם לעבוד בהוצאה לפועל אשרי מי שעבודה שלו פסמים להיות במותט של נדבה שיכול לתת ולתת לאחרים את שאתה נמצא במותה של נדבה יש גם מגיע כזה תיק כזה תיק אבל אני עסוק כל הזמן בנתינה לתת פה יותר שתם יותר אני עסוק פסוק למי לתת יותר, למי לתת ראשון אבל הנתינה גם שמה יש עדיין עבודה אבל עבודה לא בדברים שמשכים את האדם כלפי מטה הכוונה לעמוד מול היצר ממקום יותר פנימי ויותר עדין עולמך תראה בחייך שמעתי פעם שליח של הרבי הוא אמר שהרבי שדיבר לשלוחים להתעסק ולעבוד בעבודת השליחות הוא לא הוציא אותם מהעבודה בעולם הזה רק הוא העביר אותם במקום להת תעסק בעולם הזה עם בוט של עולם הזה להתעסק איך לעזור ליהודי שני האם להכשיר לו את הבית ולהביא לו מזוזה או זה או זה או זה זאת אומרת יש פה שליחות רוחנית אבל מה אתה צריך ללכת לבנק כדי לדאוג שיהיה לבית חבד זה וכדומה נשאר עדיין העבודה נשארה כי אין ברכה שלא יהיה לך עבודה יש ברכה שלא תתווק בבוץ ולא תתווק לריק אבל לעבוד ולעמול מדרגה לדרגה יש אבל הנקודה פה הפנימית תפסיק לעשות את הדברים טכניים תתחבר לדברים תתחבר לדברים כדי שהמאבק יהיה מזה שאתה חושב על הדברים מתחבר וכל פעם תחשוב עוד פעם מחדש כל יום שלמדת עוד משהו בתורה עוד משהו בחז"ל עוד משהו בחסידות צריך לרומם אותך למקום יותר גבוה שזה יותר ידבר עליך הדברים הרוחניים ממילא דברים שקודם דיברו אליך והיה בך מבק זה זה כבר לא מדבר על נמצא במקום יותר גבוה לא לעשות את הדברים כצורה טכנית. יש בדיחה מממית שמספרים ש היה פעם איזה זוג שהאישה אמרה שהבעל לא נותן לה מתנות. אוקיי? זה אז הבעל קנה איזה קופסה ענקית. קנה קופסה ענקית והיא הביתה. נו אז האישה ראתה אז תראה היא קנה איזה מתנה גדולה. אז אמר תשמעי הלכתי לחנות קניתי מאות מתנות הכל נמצא בתוך הקופסה כל פעם שאת רוצה את מרגישה שאני צריך לתת לך מתנה תפתחי ותיחי איזה מתנה מה שאת רוצה אוקיי אתה מבין לבד איזה איזה איזה טעם יש למתנות האלו שאתה קונה ארגז עם מתנות אמרת לחנות אמר תכניס מה שאתה רוצה מקסו תכניס את הכל ומתי שיש לך איזה שנדמה לך שפגעתי בך מתי שנדמה שפגעת >> לא לא זה בורט לא זה אבור עבורט שכל כן אבל כן עבורט הוא שכל שכל פעם שנדמה לך שפג שפגעתי תפתחי תבחרי לך משהו אמרת שחסר מתנות נו איזה איזה איזה איזה טעם יש לכאלו מתנות שאתה בוחר לעצמך את המתנה ומישהו שם לך בארגז מתנות ותבחר לבד את המתנה המשל הזה זה אולי משל לבאר כביכול אתה יכול לעשות את הכל אבל בלי שום טעם בלי שום טעם בנמשל אתה יכול לעשות לעבוד את השם 100% אבל שום דבר זה זה זה זה זה זה הגימך תזך הגימח תזך הפירוש זה זה מעשה זה 100% אבל זה מעשה עם עין זאת אומרת זה הכל עשוי זה הכל עשוי אין פה משהו שבא ממקום פנימי אז זה הכלל הראשון שאלתרב אומר תהיה מהותי באמת זה כל העניין של עבודת השם זה ההבדל בין עבודת השם למקיימי תורה ומצוות מקיימי תורה ומצוות אתה מקיים את המצווה מקיים מצווה מקיים מצווה אבל אין פה עניין של חלק פנים. במילים אחרות, שאדם עושה משהו, הוא צריך להיות מחובר בשכל לדברים, להבין את הדברים, לחשוב על הדברים, להתבונן. הוא צריך להרגיש את הדברים שהדברים יגרמו לו רגש ואז שהוא יתנהג, שההתנהגות תהיה התנהגות שיש בזה חבד, חגת ונעים. האדמור הזקן בחלק השני של הפרק הוא מדבר ומה קורה עם בן אדם שאומר למדתי למדתי למדתי אבל לא התעוררתי ברגש הייתי רוצה להתעורר ברגש אבל לא זה סתום אצלי סגור אצלי אני מבין חשבתי למדתי באתי לשיעור חסידות למדתי על הדעת את השם התבוננתי בזה חשבתי בזה אני מנסה להתעורר ברגש בשעת התפילה לא מצליח להתעורר ברגש אומר את המילים אפילו בכוון פירוש המילות אבל עדיין אין לי את התחושה של ההתרגשות מהדבר זה עדיין לא מדבר עליי ברגש אבל אני רוצה לעשות את הדברים האם אדם שעושה את הדברים כתוצאה ממה שהוא מבין ועושה את הדברים בחיות עושה את הדברים כדרוש עם הרבה חיות ושמחה אבל הקטע של הרגש לא מספיק מפותח אצלו האם גם זה נחשב כעבודת השם והאם עבודת השם שלו היא נחשבת מלאה כי נלמד בפרקים הבאים שעבודת השם צריכה להיות עם כנפיים כנפיים זה אהבת השם ויראת השם אז האם אדם עושה רק במעשה בפועל אוקיי המעשה הוא העיקר בסדר להלכה אם מישהו מגיע וא אומר מה לעשות תעשה מעשה בפועל האדם הזה לומד וחושב ומתבונן אבל בכל אופן עדיין לא מתעורר אצלו הרגש הפנימי בפנים מה אז הוא >> קרוב רחוק או קרוב >> לא לא הוא לומד על הדברים זה מדבר על חיפה אל זה רחוק חיפה פה הדר אני יודע כרמל קרוב קרוב לשם רחוק לשם מרגיש לא מרגיש >> הוא לא מרגיש אם הוא לא מרגיש אז הוא לא קרוב לשם >> לא לא אז האדמור הזקן עכשיו >> הרב אומר כמו אלה שעומדים מסביב לארמון אלה עם הגב לארמון ואלה עם הפנים לארמון >> לא לא זה לא עם אגף אנחנו מדברים על אדם שהוא מבין את הדברים בשכל הוא חי את הדברים מתבונן בדברים והוא גם עושה את הדברים כמו שצריך אבל יש לו איזה זה קרירות הוא לא מצליח לעורר את החלק של הרגש. למה? כי אין לו סביבה שגורמת לו לעורר את הרגש. כן כן כן כן איזה סיבה. אבל בפועל הוא עושה את הדברים כדרוש. אנחנו נראה בחלק השני של הפרק שאדמור הזקן אומר שאם בפועל הוא מקיים את המצוות בחיות ובעידור למרות שעדיין לא התעורר אצלו הרגש בתוך הלב. בלב עוד לא נפתח לעבודת השם אבל הוא עושה את הדברים בחיות ובשמחה כתוצאה ממה שהוא מבין בשכל והוא עושה את זה כמו שצריך הקדוש ברוך הוא לוקח את זה כמו שצריך וזה בסדר כי אם זה היה נתקע בשכל לבד ולא היה מגיע למעשה בפועל עם חיות כלומר הוא עושה את המעשה בחיות הוא מעדר במצווה והוא רץ לדבר מצווה אתה רואה שהוא חי את הדברים הוא אומר אבל בלב אני אגיד לך את האמת הלב לא נפתח הלב אני לא מתרגש אין לי חום חום לדברים בתוך הלב את המעשה בפועל אני מבין >> למה זה לא חיות דמיונית כי אתה רואה שהוא בפועל הוא עושה את הדברים בחיות יש לו הרגל כזה זה אופי כזה >> לא מדובר מדבר פה מדובר פה אדם שלמד וחשב הוא כתוצא מה שהוא למד וחשב זה הביא אותו לחיות אמיתית במעשה במעשה המצוות אז אדמור הזקן מלמד אותנו בחלק השני של הפרק כמו שנראה בשיעור הבא שיש מושג שהוא בא מנשמה שבחינת עיבור ובאיבור הדברים לא נולדים כל כך כך הכל נמצא והנשמה שלו קשורה יותר לעולם של עיבור. זה נקרא עולם של תבונה. אבל אם בפועל הוא עשה את המעשה כמו שצריך, לא במיצרק, אלא עשה את המעשה בחיות, אז הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה וזה נחשב שיש לו גם כנפיים, כי הלימוד שהוא למד מביא אותו לעבודת השם באופן של חיות. אז אם כן, הנקודה הראשונה של הפרק שצריכים ללמוד ולחשוב ולהתבונן וזה לא נגמר אף פעם. כי אחרי כל לימוד זה צריך לגרום לאדם כזה חיבור פנימי שמביא אותו עוד יותר להתחבר להשם בצורה פנימית ומעשית כמו שנראה בהמשך הפרק את הכלל השניו אלוהינו ‏o