מציאות הבורא יתברך | דרך מצוותיך - מצוות האמנת אלוקות - שיעור 5 | הרב יהושע שפירא

[מוזיקה] אנחנו מתחילים אות ג בעזרת השם והנה העיקרים והיסודות שצריך כל אחד מישראל להאמין ולידע עד עכשיו עסקנו בכלי הידיעה והאמונה זה עם מה אני פונה עכשיו עכשיו מה התוכן של האמונה? להאמין ולידה נאמנה במציאות השם יתברך הם חמישה עיקרים, סליחה, הם חמישה העיקרים הראשונים שבג עיקרים שהביא הרמב"ם פרק י וסנהדרין. מה העיקרים של אחר כך? הם לא נוגעים לאמונה בהשם. הם קורו תורה ו עם אותו משיח. סליחה אה שהד הם באור העיקר הראשון. כלומר, כל הארבעה בעצם הם נמשכים אחרי העיקר הראשון ומבערים אותו. כידוע שיש מחלוקות גדולות בכל עניין העיקרים איך אנחנו תופסים אותם כמה יש וכאן הוא קצת מתרץ את השאלה הזאת אבל אנחנו לא ניכנס לזה בכלל הארבעה הם באור העיקר הראשון שהוא העיקר הראשון מציאות השם יתברך ולכן עין אפילו אומר את זה בפירוש ולכן מנה על העיקר בעיקר אחד ואמר שהד הם שורשים מצטעפים מעיקר ראשון והרמב"ם חילקן עיקר מיוחדים נמקו אמו מכל מקום הוא קרא ליקר ראשון יסוד ויסודות כי הוא עיקר דעיקר וכמו שכתב ארי הברבנן שם ושאר השמונה עיקרים שצריך כל אחד מישראל ידיים והוא עניין תורה מןשמיים עניין שכר ועונש יהיו שם וחמישה אלו אחד שהוא יתברך מחוייב במציאות דהיינו שמציאותו טוב מעצמו ואינו עלול מאיזו עילה שקדמה לו חס וחלילה. המושג הזה הוא נתפס אצל חכמי ישראל שנתו אחר הלמידה השכלית של העניינים הפנימיים כסוד כל היסודות. והמושג הזה מחוייב המציאות הוא ביט אצלם את ה עומק שהכל הכל הכל עומד עליו ושאין לנו אחיזה בו במהות אלא רק בהבנה שזה כך אפשרי המציאות שזה הנגטיב העיקרי לעניין מחויב המציאות יש עוד נגטיב נמנע המציאות שלא נדבר עליו אולי הזכרנו אותו כבר אבל אפשרי המציאות זה כל העולמות כי הרי לפני שנבראו הם לא היו ואחרי שנבראו הם כאן היו יוצא ש יכול להיות שהם יהיו יכול להיות שהם לא יהיו אז זה אפשרי המציאות. כל אפשרי המציאות מוכרח שאם הוא נמצא יש סיבה למציאותו. כהגרי כיוון שהוא אפשרי המציאות יכול להיות שהוא לא יהיה. וכשהוא לא יהיה בשעת תהדרו הוא ודאי לא סיבה להמציא את עצמו. אין נהדר ממציא אין מי שמציא אז הוא ודאי לא ממציא את עצמו לכן אם נתרגם להבנה שלנו מה פירוש אפשרי המציאות הכוונה היא שמישהו אחר יצר אותו ברא אותו יש מעין כיוון שרק הוא רק אפשרי אז יש מצב שהוא הוא נהדר ומי שהוציא אותו מההדר אל הקיום זה מישהו אחר כי לא ייתכן שהוא בתור ההדר הוציא את עצמו לקיום פשוט זה פשוט אבל כשמחשבנים את זה טוב אז אתה עומד בפני פער א חריף שאין כדוגמתו אין כדוגמתו אנחנו משתפשים הרבה פעמים במילים אין כדוגמתו גם כשמתכוונים כאילו בהקשר מסוים אין כדוגמתו אבל באמת יש, אבל זה אין כדוגמתו לחלוטין שמחויב במציאות ממילא הוא תמיד היה, אי אפשר שהוא לא יהיה. וממילא הוא לא צריך מישהו אחר שיברא אותו, כי כיוון שהוא חייב, אז תמיד הוא נמצא. אם הוא תמיד נמצא אז לא צריך מישהו שימציא אותו. אז הוא נמצא מעצמו. מחוייב במציאות זה חשבון מזווית אחרת להגיע אל המצוי מעצמו. ומצוי מעצמו במחויב הציאות יש רק אחד. זה אות ב כאן. כיוון שהוא מחוייב במציאות אז הוא הכל. כיוון שהוא הכל יש רק אחד ב שהוא יתברך אחד האמת ג שאינו גוף ולא כוח בגוף זה ברור כי גוף הוא דבר נברא והוא מצוי מעצמו אז הוא לא גוף ולא כוח בגוף שאין לו תלות בזמן כי אם יש לו תלות בזמן אז הוא אפשרי מציאות כי לפני הוא לא היה אז אפשרי המציאות ה שם יתברך יש לו יכולת בלתי בעל תכלית כי כיוון שהוא חי מעצמו אז יש בו הכל כיוון שיש בו הכל יש לו יכולת מוחלטת עכשיו זה נושא שיש להעמיק בו למה הוא אחד שיש בו הכל וממילא גם יש לו יכולת בלתי בעל תכלית, אבל אין כאן העניין להרחיב בבירור של זה. ושפועל ברצון הוא מנהיג העולם בעצמו. ומנהיג העולם בעצמו זה סותר במידה מרובה למה שאמרנו בהתחלה שהוא מחוייב המציאות כפי שנראה בהרחבה פה בעצם אנחנו הולכים למתח עצום בין ההתחלה והסוף פה ונראה את זה בהמשך רק לומר שכיוון שהוא הכל והוא אחד האמת והוא מחויב המציאות אז מחויב שהוא יהיה בכל מקום, מחוייב שיהיה בכל יכולת וכל להיות אצלו שינוי כי שינוי זה אפשרי המציאות כי לפני השינוי א' ואחרי שינוי ב' אז יכול להיות שיהיה א' יכול להיות שת ב זה אפשרי אם זה מחוייב המציאות אז לא יכול להיות א'ב, אז לא יכול להיות שינוי. אז אם לא יכול להיות אצלו שינוי, לכאורה לא יכול להיות שהוא ברא את העולם, כי לפני שהוא ברא את העולם, הוא לא ברא את העולם. זה שינוי. וכאן כתוב שמנהיג העולם בעצמו. זה לא מישהו אחר. ולהענהג את העולם זה מלא שינויים. אז שאלת השינוי היא בעצם מתחבת כבר ביסודות של הרמב"ם. אנחנו נראה אותה בהמשך. זה נוגע מאוד מאוד לסוגיה שמטלטלת בתי מדרשות. סוגינת השינוי בתפילה. כלומר, האם אני מתפלל הוא שומע ועונה? או שחס וחלילה להגיד שהוא משתנה תשובה שניהם אמת נראה בהמשך ולכן הוא הראוי לעובדו כיוון שהוא המנהיג העולם בעצמו הן שם בראש המנה פרק ז' ראש המנה זה רבי יצחק אברבנל ובכלל זה מה שהביא בעל העיקרים שהוא יתברך מסולק מן החסרונות שבעצם בשביל להש סביר כל חלק מכאן מוכרחים להגיד שהוא מסולק מן החסרונות כי אם יש בו חיסרון כבר בעצם קצת אמרנו את זה אם יש בו חיסרון אז יוצא שכלפי החיסרון הזה הוא לא מצוי מעצמו הוא צריך מישהו שימלא לו את החיסרון אז יש משהו חוץ לו מחוייב מעצמו אם הוא מצוי מעצמו וממילא הכל גם יש פה דילוג למה שלא יהיו 17 מצויים מעצמם תשובה לא יכול להיות מצוי מעצמו מחוייב במציאות יכול להיות רק אחד הוא חייב להיות הכל כי אם יש שניים אז איפה שנמצא מצוי מעצמו ב' לא נמצא מצוי מעצמו א' יוצא שאם ב' יתן לו שם כוח יהיה לו ואם לא אז לא יהיה לו אז זה עוקר את ה הנחה שלנו שהוא מצוי מעצמו כי לקב הוא אפשרי המציאות הוא לא מחוייב במציאות לכן לא יכול להיות מקום ב' אם הוא מחוייב במציאות הוא הכל עכשיו זה חשבון ש השכל הראשוני עלול להקשות בו קושיות ולהגיד רגע למה אני לא נכנס לזה זה לא ענייננו עכשיו לעשות את החשבונות הפילוסופיים אני אומר את המדרגות בהתעלה מזה שכל רכיב פה צריך הרבה הרבה הרבה אה ודאות על כל צעד בדרך. אבל בכל זאת העיקר אמרנו. אז יוצא שמוסיף העיקרים לא מוסיף משהו אחר מהרמב"ם אלא באור במה שאומר הרמב"ם שהוא יתברך מסולק מלחסרונות. זה כלול באייחוד במה שכתוב שהוא יתברך אחד האמת. כי אחד האמת אין שני לו. אז ממילא אין מעבר לו אז אין חיסרון אין משהו שהוא לא שמה וזה כלול במחויב המציאות כמו שקצת בערב אז הוא התברך מסולק מן החסרונות כי זהו בכלל בלתי בעל גבול ותכלית שהוא השלמות האמיתית וממילא שהוא מסולק משום חיסרון חס וחלילה עכשיו בעניינים האלה יש אפשרות להעריך הרבה אבל זה לא הסוגיה של זה עיקרי אמונה עכשיו אנחנו ממשיכים והנה בביאור עניין אחד האמת היינו שאינו משום מורכב משום כוחניות חס וחלילה כוחות שונים יש למישהו את ה את זה ואתם ב אתם צודקים שאתם שמה רק א המילה כוכניות רציתי כן זה שם כוחות גם הם מברים ככה זה נראה פשוט היינו שלא מורכב משום כוחניות חס וחלילה, אלא פשוט בתכלית הפשיטות. כלומר, אחד האמת יש לו שני צדדים שלהיות אחד האמת. אחד זה שאין מעבר לו, אין מחוץ לו. כי אם יש מחוץ לו, אז הוא לא אחד על הכל. אז יש מה שבפנים ומה שבחוץ, זה כבר שניים. וב שבתוכו אין שום חלוקה, שכל מה שהוא זה אחדות אחת פשוטה, בלי שום אה גוונים. אז אחד האמת כאן מדובר על העניין הפנימי היינו שאינו מורכב משום כוחניות אלא פשוט בתכלית הפשיטות. ולזאת הוא קשה הפילוסופים עניין התורה ומוכחים לתאר השם יתברך כלומר כשאתה בא לדבר על הקדוש ברוך הוא כגון ושהוא כלומר ב זה התואר שאתה מתאר בו לתאר בתואר שהוא חכם ויודע שזה התואר הכי עליון בעיני הפילוסופים ועוד רגע נראה על זה מחלוקת ואיפה הם איפה מסכימים עם הדבר הזה ואיפה לא מסכימים וגם מי חולק בחריפות ומי נותן לאיזה מקום בשיעור חכם ויודע כמו שנמצא כתוב בתורה שאם כן הרי החוכמה היא דבר נוסף על עצרותו כלומר אתה אומר שהוא חכם כשאתה אומר שרובן חכם אז זה ברור שיש ראובן יש את חוכמתו אז הוא לא אחד הפשוט כשאתה אומר שהקדוש ברוך הוא חכם אז כאילו אתה אומר יש אותו ויש את חוכמתו אז הוא לא פשוט אז מה עושים שאלה ברורה הלאה הוא תראה את זה אמר הרב ברק בת מלכות יסודי התורה וזה לשנוף הקדוש ברוך הוא מכיר אמיתו המיתת עצמו הכוונה ויודעת כמו שהיא ואינו יודע בדעה שחוץ ממנו שיש ראובן ויש ידיעה תו כמו שאנו יודעים שיש את עצמי ויש את זה שאני יודע שאין אנו ודעתנו אחד אבל הבורא יתברך הוא ודעתו וחייו אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך איחוד שילמלא היה חי בחיים או יודע וכתוב אבל זה במובן של או יודע בדע חוץ ממנו היה שם אלוקות הרבה הוא וחייו או הוא ודעתו וזה אי אפשר להגיד אז מוכרח להיות שהוא וחייו ודעתו זה אחד לגמרי והוא וחייו הוא סליחה אה בדיוק כמו שאמרנו הוא וחייו את דעתו ואין הדבר כן אלא אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך איחוד נמצאת אתה אומר וזה המשפט עכשיו הקריטי הוא היודע והוא הידוע והוא הדעה עצמה הכל אחד. כלומר בואו נדבר על רובן. הרבה פעמים קוראים את זה ומתקשים לעשות סדר. מה זה שלושת הדברים? זה פשוט, זה קל. רובן כשהוא היה ילד הוא לא ידע כמה זה 17 * 19. הוא לא ידע. היה ראובן אבל לא היה לו דעת. הוא גדל. אז עכשיו חוץ מרובן יש לו גם דעת ואז הוא יכול לדעת כמה זה 17 * 19 וחוץ מזה 17 * 19 17 אנשים של כל אחד מהם יש 19 תפוחים כמו שאומרת אמורה למתמטיקה בכיתה ב' או די אבל כל פנים אז יש את התוכן שיודעים אותו, שזה נקרא הידוע שיודעים אותו שאצלנו כאן זה 17 * 19 יש את השכל שהוא המדע, זה הכישרון לדת ויש את רובן שהוא זה הוא הדעה סליחה הוא הדעה ויש את רובן שהוא זה שמשתמש בדעה כדי לדעת את הידוע שזה 17 * 19 אז רובנו היודע כישרונו השכלי זה הדעה ו-17 * 19 זה במקרה שלנו ה ידוע הנודע ברור >> המדע זה התפוחים >> ה אין אין כאן מדע יש יודע ידוע דעה >> הדעה זה >> הדעה זה הכישרון השכלי הידוע זה ה17 א שכנים כל אחד 19 תפוחים מה שלא יכל להיות פשוט פה יוצא שלו של עצמו אז כמו שאני קיים אז גם לא קיים >> לא הבנתי >> כמו שאין קושיה מזה שאני קיים וגם הקדוש ברוך הוא קיים >> בטח שיש קושיה או איזה קושיה הוא אחד האמת הוא הכל איך אתה קיים >> אז באותה מיני גם >> נדמה לך >> כן בהנחה אנחנו מדברים >> לא לא אז כל זה עכשיו צריך להתברך כולל השאלה הזאת זה מה שמתברך פה בהמשך כולל השאלה הזאת מה שאתה יכול להגיד זה אותה שאלה אין חינם א צריך תשובה לשניהם אז כל פעמים הוא היודע והוא הידוע והוא הדעה עצמה כלומר הכישרון שעל ידוע יודע יודע אתה ידוע על כל אחד עכשיו זה ששלושתם הם אחד כי אצלו יתברך כל דבר דבר הוא אלוקות אין משהו אחר אז הידוע זה הוא והיודע זה הוא והכישרון לדעת זה הוא והכל זה דבר אחד לגמרי אין שניות שמה זה אחד הפשוט ודבר זה אומר הרמבם אין כוח בפה לאומרו ולא באוזן לשומרו ולא באדם בלב האדם להכירו עד בוריו עד כאן לשו ת מחשבה תפיסה בכלל בכל זאת הרמבם אומר הוא היודע, הוא הידוע, הוא הדע. שזה כן איזשהיא אמירה על מה שאין הלב יכול לקלוט. עכשיו הוא קופץ דור. בעצם הצמח צדק קופץ לו ואומר ועודו לו חכמי הקבלה גם כן בזה. הוא אתה צודק עם הסתייגות כמו שנראה עוד רגע אבל אומר אתה צודק כמו שכתוב בפרדסמק וגם לפי קבלת האריזל יציב המילתא נכון לפי קבלת אריזה אלא בסוד התלבשות אינסוף ברוך הוא על ידי ציבורים בכלים דחבת דאצילות אך לא למעלה מהאצילות כמו שנתבאר באסוף במקום אחר שאין סוף ברוך הוא מרומם ומתנסא רוממות אין קץ למעלה מעלה ממהות ובחינת חבד ועוד רגע נראה את המהרל מסביר את זה בחריפות וחולק על הרמבם ובעלי הסוד אומרים הרמבם נכון פה המרן נכון פה עכשיו אני רוצה לפתוח בפסוק. פסוק אומר ראשית חוכמה. כלומר אנחנו רגילים בעין הפשוטה הולבטית שלנו להסתכל על המציאות ולהגיד יש פה שולחן. והשולחן הזה הוא הרבה יותר תקיף מהמחשבות שלי. הראיה שאתה יכול לחשוב על מה שאתה רוצה וכשאני הולך המחשבות לא מפריעות לי. אבל השולחן או הראש שלך שהוא דו מידי שולחן הם מפריעים הם מציאות תקיפה והמחשבות שלך זה משהו מופשט שפורח ו הוא לא ממש נמצא דעה זה לא ממש נמצא זה משהו כזה בין ערורי להרפילי לאיננו משהו שם באמצע על שולחן זה תשים את היד תרגיש זה בגלל שהכלים שלנו כדי לשאול מה היא מציאות הם כלים חיצוניים שבעצם נותנים תשובה מה היא מציאות חיצונית אז בעצם כל מה שיש בשולחן זה רק התגשמות של דעה ככה מתבוננים, ככה מסתכלים המתבוננים הפנימיים גם בחול ולהבדיל גם בקודש. בכל אבי אבות המסתכלים הפנימיים האלה שאולי בעיני חכמי הסוד הוא החכם הכי חשוב בכל תולדות אומות העולם. איך קוראים לו? הפלטון. הכי חשוב. אריסטו זה בעלי הניגנו אומרים זה רמב"ם בעלי הסוד אומרים הפלטון שזה מה שהרב כתוב כותב מהלך האידאות האידאות זה בעצם הדעות הפנימיות שבסוף מתגלגלות משתלשלות ומתגשמות להיות חומר אבל העסק לא מתחיל עם חומר בואו נגיד את זה בצורה שקצת תקל עלינו זה לא שיש שולחנות ואז אני מוצא בהם חוקי טבע, אלה שיש חוקי טבע ובגללם יש שולחנות. מה הסיבה? מה מסובב? האם בגלל שיש שולחנות מצאתי חוק טבע או בגלל שיש חוקי טבע יש שולחנות? אז ענייננו נקרא לחוקי טבע דעות אידאות חוכמה ולכן אומר הפסוק יש דברים ארוכים ארוכים ללבן אותם אבל לכן אומר הפסוק ראשית חוכמה וכמה תרגום על בראשית בחוכמתה אז ה חוכמה מה יהיה נקודה שהכל בא ובעצם אפשר קצת להפוך את זה נגע להרבה דיונים פילוסופיים שבעצם אם אין בבחינתי אין כלום מה שאני לא יודע איננו מבחינתי הטבע הוא לא רק מאפשר לאידאות להופיע לא >> זה לא רק זה לא קיצוני >> קיצונינו >> הטבע הוא בעצמו התגשמות של ידות >> השולחן אבל הוא התגלמות של כוח משפה או שלוש >> שולחן הוא התגשמות של כמה וכמה עניינים אבל בסוף הוא התגשמות של חוכמות או הרבה פעמים יותר נוח זה לא מדויק, אבל זה נוח ונוח זה גם חשוב והוא כן מקרב אלא מדויק. אילולי שיש חוק טבע של עצים, אבנים, אה, עצים, ברזלים וכולי, אין שולחן. בגלל שיש שולחן יש חוק טבע של עצים או בגלל שיש חוק שבע ל עצים יש שולחן. בוא בוא בוא נעצור פה. זה נורא מעניין לא עכשיו. כלומר אנחנו מתגברים עכשיו ולא לא עוסקים בזה. זה הוא גם לא עוסק בזה. אז רק רואים שעודו לו חכמי הקבלה ולענייננו אנחנו לא נעסוק בכל המילים רק בחבד או אפילו במילה חוכמה אלא שנכון שהחוכמה היא התוך המציאות האמיתי של הכל ושוב לצורך אנוכיות נקרא לזה חוקי מה שמתגשם להיות הטבע. אבל בירידה מבורא לנברא בעצם זה לא משנה אם ירדת לחוכמה או לשולחן או לאיזה כפיס עץ שכאן השתחרר מהשולחן. זה לא משנה. הפר בנוב בורא נברא ומוחלט. ובתוך הנבראים זה פער יחסי ולכן הוא לא תופס מקום וזה הפירוש שאדמור הזקן תמיד מדבר אני לא יודע אם יש לזה מקור לפני אדמור הזקן אבל האדמור הזקן מזכיר את זה הרבה עד שמהות ובחינת חבד שזה נקודת הראשית הכי עליונה י שבשם ביקוק כזה י נחשבת כעשיית גופנית אצלו יתברך כמו ה התחתונה אין הבדל בין המדרגה הכי עליונה רש כל דרגין עד סוף כל דרגין אין שום הבדל כי שניהם הם בתוך הדרגות והוא למעלה מכל דרגות >> מה הרמבם אמר >> מה >> אז מה הרמבם אמר בעצם אם גם ככה זה לא לא יכול לתו עליו מה מה זה כמו שאר אמר מגיש שולחן שים עכדים סוף שתיים יום זה הוא >> אז למה הוא אמר הוא יודע והוא יודע והוא אמר הרמבם שלא כמו המקובלים. עכשיו אנחנו אנחנו קוראים עכשיו איך שבעלי הסוד מסבירים את העניין. ושוב אני אומר, אני מכיר את זה שכולם החוכמה עשית. הפשט הוא שהחוכמה והעשייה הם שווים לפניו, שזה לא בהכרח פשט בפסוק. הפשט בפסוק הוא לא כזה. הפשט זה שעל ידי החוכמה שהיא הפנימיות שהיא הדעת העליונה על ידי זה אתה עושה את המעשה שזה בדיוק מה שאמרנו קודם שהטבע הוא תוצר של חוקי הטבע הסיבה זה חוקי הטבע והמסובב זה הטבע [מוזיקה] לכן הרמבם בוודאי מפרש כולם בחוכמה עשית הכוונה שעל ידי חוכמה עשית את הכל אבל הוא אומר מה זה חוכמה חוכמה של מי בחוכמה של מי הוא עשה? בוודאי בחוכמה שלו. הוא אומר, אז מה זה חוכמה שלו? יש אותו ויש את חוכמתו. הוא אחד הפשוט. אצלו לא יכול להיות חוכמה שלו. אז הוא אומר מה שכתוב כולו בחוכמה, הכוונה שהוא יודע, הוא הידוע, הוא הדעה ואין הרב לב יכול לעמוד על דבר הזה על בוריון. זה מה שאומר הרמב"ם שהחוכמה שבה עושים שזה הפשט של כולם בחוכמה עשית שבה הכוונה על ידי החוכמה אתה עושה שהדבר הזה הוא חוכמתו יתברך עשית זה את הנבראים אבל החוכמה שהיא תה עשית זה חוכמתו יתברך ובחוכמתו יתברך יש מקום לישון אם יש הוא ויש חוכמתו לא זה שניות ולכן אומר הרמבם הוא היע הוא הידוע הוא הזה ומה המקובלים אומרים שכל זה נכון רק מראשית יצירת העולמות לא מהעולמות התחתונים אלא מרגש של חוק יצירת העולמות על ידי האלוקות אז שמה האלוקות המחיה את העולמות איפה רואים שזה זה הנקודה שבה ממנה כל העולמות חיים. החוכמה תחייה. אז ששם גם שוב זה לא ה זה לא בהכרח הפשט, אבל מובא תמיד בהקשר הזה. החוכמה היא מחיה את הכל בחיים האלוקים. זה כשהקדוש ברוך הוא יורד לחיות את העולמות אז הוא מחי אותם באופן שהוא עדיין אחד. לכן הוא מחייה אותם באופן של חוכמה אבל שמה מצידו זה הוא הודע הוא הידוע הוא הדעה בחוכמה שלו החוכמה שאצלו שזה נקרא אצילות זה עוד לא הנבראים זה רק החוכמה שלא לברוא את הנבראים אז החוכמה שלא נברוא הנבראים הוא היודע הוא אבל הוא יתברך הוא לב מקוד זה ושמה הם לא מסכימים איתו אומרים כל מה שאתה אומר נכון בחוכמה דאצילות אבל למעלה מזה חס ושלום עכשיו עוד רגע נראה את המרן כי את החס ושלום הזה הוא אומר הרבה יותר חד מהמקובלים של אז הקדוש ברוך הוא למעלה מהאצילות לא יודע >> עוד פעם >> למעלה מהצילות העצמות לא יודעת שהוא ות >> לא לא לא אוי ואבוי לי זה זה לומר שהעצמות בגלל שהיא אחד הפשוט אז היא מנטרלת מלדעת את הריבוי אז אין לך בעל מום יותר גדול מזה העניין של הרמבם זה היה להסביר את זה לכן הוא אמר שם קוראים והוא יודע >> זה כבר עניין אז מחקו את זה אז מה אומר שהוא לא יודע לא מחקו את זה הם מקיימים את זה המהרל מוחק את זה אבל הם מקיימים את זה אומרים יש חיות אלוקית של ראשית העולמות ושם זה נכון למעלה מעצמות זה לא נכון >> נכון לא יגע למעלה למעלה >> אז אז מה נכון ב למעלה מחוכמת צילות מה נכון נראה בהמשך קודם כל נראה איך המרל אומר מה שלמעלה וחולק לגמרי ואחרי זה איך המקובלים אומרים המהרל צודק בהקשר מסוים אבל גם הרמבם צודק בהקשר אחר והם דווקא נותנים לרמב"ם יותר מקום אשר המהרל נתן. בואו, בואו נתקדם. יש לנו עוד הרבה דרך. עד כאן לשונו באגב בליקו המרים, חלק א' פרק ב' ורך בזה שם חלק ב' פרק ט יו שם ובאור העניין להבין מה שכתב אך לא למעלה מהאצילות. דהיינו ששם למעלה מהאצילות לא ייתכן לומר אפילו הוא היודע והוא הדהב והוא הידוע ואלה איך הוא אז מה כן וזה זה עכשיו אנחנו באים לשאלה שלך מייחי אז אז מה כן הנה הגאון המקובל רבי יהודה ליוי ורבי בצלל מפראג אמרל רבו של התוספות יום טוב זה נוגע לעניין כי אתה עושות יום טוב מביא ומסביר ומחד את דעת רבו המהרל תות יום טוב של המשניים כי כאן זה בספר אחר בהקדמתו של המהרל מספרו גבורות השם השיג מאוד על דעת האומרים ומתארים אותו שהוא היודע והוא הדעה והוא הידוע וירבא להשיב עליהם מכל וכל מכל וכל הכוונה שהוא הוא שולל את טענת הרמב"ם מכל בחול. אז בואו נראה. ואמר וזה לשוה שהם הכוונה לחכמים ההולכים בדרך הפילוסופיה המחקר ובראש העם לענייננו הרמבם שהם אומרים עליו שעצבותו שכל הוא היודע הוא הידוע הוא יודע הוא הוא שכל שואל הדבר קל בעיניכם א' כי אנחנו התרגלנו הרבה כבר אחרי הפנימיות שפשיטה לנו מאז שנולדנו שהוא לא שכל וזה לא ייתכן ומשהו מזה מתנצנץ בהרבה מאוד לימודי אמונה גם בלי שנשים לב ולפעמים גם בפירוש לא תמיד אנחנו זוכרים אז א' חזרנו על זה הרבה ולכן לכן פשיטה לנו שאנחנו לא רק כרמב"ם אבל יותר מזה שאנחנו בכלל לא יודעים מה זה שכל ואני רוצה כאן להסביר קצת מה זה שכל הסברנו את זה בשנה שעברה גם בשיעורים על הרב זצל מה שאנחנו מדברים על היום על המילה שכל הכוונה רק מה שהרמב"ם קורא דעה, כלומר הכישרון להשכיל. אחד יש לו שכל, הכוונה היא שאם תלמד אותו הוא בעל כשרן לתפוס מה שלימדת. הכישרון להשכיל זה שכל. יש אחד הצורות שלו זה מבחני אייקלו. אה, יש לך כושר קליטה, אין לך כושר קליטה. וברבתינו שכל זה לא הפירוש וזה נורא מבלבל כי זה אחת הדוגמאות שמשתמשים באותה מילה לשתי מטרות שונות. כמעט הייתי אומר שונות בתכלית, אבל לפחות שונות מאוד מאוד עם איזה שום קשר, אבל שונות מאוד מאוד. וכשאתה אומר את המילה ואתה מתכוון למשהו אחר הכל משתבש לך שכל זה לא בעל כשרי זה לא הדעה הכי קרוב לזה זה שכל זה התוצאה כלומר לי יש תפיסת עולם כל אחד יש לו תפיסת עולם לרובן יש תפיסת עולם תפיסת עולם של רובן היא כוללת גם את הכישרון השכלי שלו אבל גם את מה שהוא למד, מה שהוא קלט. הכישרון השכלי לבד לא נותן תפיסת עולם. צריך עולם שאותה אתה תופס בשביל שאין לך השקפת עולם. השכל, כמו שאנחנו אומרים, זה רק ההשקפה, זה רק התפיסה בלי העולם. אז תפיסת עולם זה הדעה והידוע כאחד. כלומר שיש לי כשרן להבין את העולם היטב ויש את התוצאה העולם כמו שהבנתי על פי כישרוני זה שכל ועדיין לא כי זה השכל הפרטי שלי אבל השכל הפרטי שלי הוא המצאתי אני המצאתי את השכל לא מאיפה בא השכל אמר לו מהאבא שלי מאמא שלי גנתי אבל גם לאחרים יש שכל והם לא נודו מאבא ואמא שלי אז מאיפה להם יש שכל כנראה שכל זה דבר יותר כללי מה השכל הכי כללי שכל המציאות בנויה עם שכל עצום בחוכמה עצומה מה? כל הגוף שלי, כל השולחן הזה, כל האטומים, כל המיקרוקוסמוס, מקרוקוסמוס, גוף, נפש, הכל, הכל הכל ממי בשכל בתבונה עצומה. עכשיו יש את השכל ההוא שכל ה עולם משתלשל ממנו שקודם קרא לו נוע ראשית ראשית חוכמה הוא שכל לא כתפיסת עולם של מה שזר לי יש אותי ויש את העולם ויש את התפיסה שלי את העולם לא רק את כלי והתפיסה אלא מה שתפסתי כבר מהעולם לא השכל במובנו הכלל עולמי הוא העולם כמו שהוא בשורשו שממנו הוא משתלשל זה שכל ואנחנו לא רגילים בכלל בשימוש היומיומי להשתמש במילה שכל בהקשר הזה לכן כשבאים ללמוד את רבותינו בעניינים האלה צריך לזכור ששכל פה זה הכוונה החוכמה הכללית שהיא החיות הפנימית שממנה כל המציאות משתלשלת והשכל הזה הוא מחיי הכל כל החוכמה תחיה. וכשאתה אומר שכל כזה, כבר אתה יכול להגיד שהוא יתברך השכל המושלם, המחיה כל המושלם. מה שלהגיד את זה על השכל כישרון כמו שלנו, זה בכלל לא מתחיל. אתה חייב לעבור את התרגום בשביל להבין על מה מדובר פה. אז רה שהם אומרים עליו שעצמותו שכל מופשט. ו אומרים דבר עמוק מאוד מאוד מאוד עד שיש בספרים שמה שאנחנו קוראים נשמה הרמבם קרא שכלומר החיות האלוקית שהכל משתלשל ממנה הרב קורא שכל לשכל הפועל שחיים הבדים לא ראיתי שקורא שכל לעצמות שמעבר חיים הבדים >> הוא המדע הוא יודע >> כן אבל זה לא שכל >> יודע מה זה >> כל שכל המילה שכל שהרב משתבש זה השכל הפועל הסחרים יודעים הוא ידעתשם לשכל הוא לא אמר שכל על העצמות הוא אמר הוא היה יודע הוא יודע א זה לא זה לא הוא לא אמר שכל >> המהרל לא מבין כמוך וכיוון שאתה בדורות אחרי שבהם השתרש העניין שלא שייך ולא מתחיל להגיד דבר כזה בטח הרמבם לא אמר משהו שלא שייך ולא מתחיל להגיד לא אבל יש הרבה יום מילה שכל השתמש שכל הפועל שכל השכרים כל הזמן פשוט הוא לא אמר את זה על עצמו >> אני לא רוצה להיכנס לשכל הפועל ולמה זה כן קשור מאוד לעניין ששכל הפועל הוא בדיוק זה רק קצת תפשיט אותו והוא יהיה זה אבל לא ניכנס לזה אבל אתה לא יכול לחלוק עלי בדבר אחד הרן ודאי חשב שהרמבם אמר שהשכל זה עצמותו על זה מדבר פה ואני חושב שאתה לא יכול לקבל את זה לא בגלל שלמדת יותר את הרמב"ם בעומק ובדקדוק ושבאת כל המקומות שהוא כותב שכל וכל כותב ואמרת לו כאן הוא מתכוון לזה כאן מתכוון לזה כאן מתכוון לזה הכל בסדר והמרן לא עשה את זה מספיק טוב זה לא בגלל זה זה קרה זה קרה בגלל שאנחנו כבר אחרי שהתגלה פנימיות התורה ואחרי שהמרל אמר את זה והלכו הרבה יותר בדרכו פה מש בדרך הרמב"ם חוץ מההסתייגות שכאן אפשר להגיד את זה של המקובלים ולכן אתה אומר זה בכלל בליתי אפשרי לא יכול להיות להגיד אי אפשר להגיד דבר כזה וודאי שהרמב"ם לא אמר דבר שאי אפשר להגיד אבל הרמבם לדעת המהרל אמר גם אמר בואו נחזור ראה שם אומרים עליו שעצמותו שכל מופשט וכל שכל הוא שיודע הדבר בנפשו כמו שהוא חוץ לנפשו ואם כן יהיה הוא יתברך נשמח אל אשר עלולי ממנו. כלומר כשאני יודע משהו אז הוא נמצא. יש פה ספר לפניי וחוץ מזה שיש את הספר במציאות אני גם יודע שיש ספר. מה קודם? מה הסיבה מה המסובב? בגלל שיש ספר אני יכול לדעת שיש ספר. לא בגלל שאני יודע אז יש ספר. ברור. נכון. אם הייתי יודע שעכשיו יש פה גלידה, היה פה גלידה, יכול להיות היה מאוד כיף, אבל זה לא עוזר. אז יש פה ספר ובגלל שיש פה ספר אני יודע שיש פה ספר אז יוצא כאילו הקדוש ברוך הוא יודע את העולמות אז בגלל שישולמות הוא יודע לאן הגענו בכל צ יודע דבר בנפשו כמו שהוא חוץ לנפשו אם כן יהיהו יתברך נשמח אשר עלול ממנו ויהיה עלול קודם הילה הוא ברא אותו אז בעצם הוא קודם איך זה מסתדר זה ואם הם אומרו שהוא משיג עצמו הם לא משהו אחר ממנו הם זה הוא אז לכן כשהוא יודע אותם את מי הוא יודע >> את עצמו שהוא משיג עצמו שהוא סיבה לאלו נבראים אשר ממנו נמצאו ויאמרו שהשכל והמשכיל והמושכל רצה לומר מה שכתב הרמבם הדעה והיודע וידוע דבר אחד כן הוא שינה כאן את השכל זה הכישרון המשכיל זה הראובן והמוסכל זה ה-19 * 17 אין דבר אחד כמו שריכו בדברים האלה ויהיה מה שמשיג עצמו שהוא סיבה לנצאים הוא בעצמו המושג והמוסכל כמו הוא הסיבה והוא יודע עצמו והכל הכל זה הכל אחד הנה אחר כל אלו הדברים אשר אמרו הדבר בוטל ומטל בטל ומבוטל אין את זה כלום זה מה שהמרל אומר. חורה לך לרמב"ם אשריך. ככה צריך שיהיה. מי ששומע דברים כאלה הרמב"ם הוא צריך להיות א כמו סכינים אבל בעפר רגליהם אבל מתאבק. דבר מטן ומבות. וזהו כי השכל הוא מיוחד בדבר כמו שאתה אומר קניין השכל הוא יודע את הדבר כמו שהוא כלומר כשאני אומר שיש לי שכל והוא יודע ש17 * 19 אז הוא לא ידע עכשיו 17 * 20 הוא לא ידע עכשיו 16 * 19 שכל זה המגדיר זה שכל אומר המר מה זה שכל הגדורה שמעתם פעם אחת עם שכל אומר הגדורה זה הכוונה שאני תופס את הדבר אם אני תופס אותו ואני מגדיר אותו אז הוא חייב להיות מובחן מאחר אם הוא לא מובחן מאחר אין שכל לא תפסתי כלום. אם 17 * 19 17 * 20 או 16 * 19 הם לא מובחנים אחד מהשני, לא תפסתי כלום. אם הם מובחנים אחד מהשני אז יש לי שכל אבל המוזכל הוא מוגדר. אז הוא אומר כמו שאתה אומר כעניין השכל הוא ידיעת הדבר כמו שהוא. ואין אל השם יתברך גדר כלל שיוגר ואם אתה אומר שעצרותו שכל הרי בזה אתה נותן לו גדר כיוון שכישרון השכל עניין החוכמה בואו ניקח את האידאות של הפלטון הפלטון אומר בגלל שיש סוסיות יש סוסים יש את ידיעת הסוסיות וכל הסוסים באים ממנה אם לא הייתה ידיעת סוסיות איך איך יהיה סוסים אז זה ידיעה שלה סוסיות אפילו תאמר אידה של העולם ידיעה של העולם הזה אבל יש עולמות שלא כלולים בהידיעה הזאת כלומר כל חוכמה היא הגדורה בהכרח זה ולא אחר וממילא ואם אתה אומר שעצמותו שכל הרי זה בזה אתה נותן לו גדר אפילו אם הגדר יהיה הכל, אבל זה עדיין גדר כי השכל הוא גדר. אז אתה תופס את הכל באופן מוגדר, אבל זה גדר. כאילו אפשר היה משהו מעבר לזה, אבל לא. אין באמת משהו מעבר לזה, אבל אפשר היה. כי אם לא, אז מה תפסת? זה לא נקרא תפיסה. אז מה פתאום אתה קורא לו שכל? כיוון שכל עניין השכל זה הגדרה. בוא בוא בוא זה מסובך גם ככה. אני רואה פה על הפנים של אנשים יאללה תגמור כבר. נו נו. לכן אין לומר תחזיקו ראש. תחזיקו ראש. את זה לא סתם תורה זה המצווה הראשונה. נכון שאנחנו רוצים להגיע למקומות אחרים אבל זה יסודות. הרי בזה אתה נותן לו גדר. לכרח אין לומר שהוא יתברך מתייחד בדבר לא לומר שום דבר זה מיוחד לכן אתה לא יכול להגיד שכל כי שכל יננו מיוחד מוגדר הגדרה ולפי כך שכלו אומרים שעצמותו שכל אז מה כן אבל אבל במובן של אלא הוא יתברך לא תוכל לומר דבר מיוחד הוא לא דבר מיוחד אבל אנו אומרים שעצמותו הוויה פשוטה. עכשיו אפילו זה לא עצמותו. אבל לעניין השכל שעצמותו הוויה פשוטה לא יוגדר במה. הכוונה בשום דבר. לא יגדר בשום דבר. מה שלא יהיה הוא לא יגדר בו. >> כולל כל המהלך הזה. >> מה >> כולל כל המהלך הזה. כל המשפטים שאומרים עכשיו לא רלוונט. זה זה לנו זה לא לו ואין עניין זה שכל ואין לנו יודעים הווייתו ומהותו מה אנחנו רק יודעים מציאות הוויתו אבל לא מה היא הוויתו נעמוד פה ‏Oh.