שיעור כללי - התראה (דף ח:) ומח' חכמים ורבי יהודה בהתראה למיתה | הרב אהרן פרידמן, ראש הישיבה

טוב, אנחנו נמצאים בסוגיה של מוציא שם רע באוקים טוד שיש א שיש בגמרא רשימה ארוכה של כל הוקימטוד של האמוראים להסברת המחלוקת בין רבי מאיר לבין חכמים כבמשנה כתוב המוציא שם שם רבי שלושה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים מוציא שם רע ב-23 מפני שיש בו דיני נפשות זה זו המשנה והרבה הסברים נאמרו על ידי המוראים במשנה הזאת וב בביאור המחלוקת זה אני רק רוצה להגיד בתור אה בתור אה אה הקדמה כזו ש מסתבר שחלק גדול מההוקים האלה הם לא שהתכוונו לטלט את המחלוקת באמת שזה בעצם מחלוקת רבי יוסף ורבי יהודה וזה בעצם מחלוקת רבי יהודה וחומים אם זה מחלוקת רבי יהודה וחכומים אז למה כתוב שזה שיטת רב מאיר ואח למה לא כתוב רבי יהודה אלא ההוקים האלה הם בדרך אה חריפות ופלפול לטלוט בדרך אפשר את המחלוקת או לומר שעל פי השיטות האלה אפשר גם להסביר את המחלוקת העקרונית האם בשלושה או ב-23 אבל זה לא שזה הפירוש שכל אחד מהמוראים אומר שזה הפירוש במחלוקת הזאת הראיה אולי הכי זה זה שיטת רב אשי רב אשי רב אשי אמר דרו במלכות ולטרו בקטלה וכמפלגה בפלוקת דרבי ישמעאל ורבנן דתנן בקות בשלושה משום רבי ישמעאל הרי זה עצמו זה עצמו מופיע מיד אחרי מכות בשלושה א משום רבי ישמעאל אמרו ב-23 ואם זה עצמו מחלוקת רבי מאיר וחכמים אז למה המשנה בהתחלה מציגה את זה מחלוקת רמיר וחכמים בעניין בעניין א מוציא שם רע ואז מחלוקת רבי ישמא תנקמה וחכמים ורבי ישמעאל בעניין אה בעניין אה מלכות אז אה א זה לא הגיוני זה אם זו המחלוקת ומחולקים מחלוקת א רבי ישמעאל וחכמים אז בוא שרבי ישמעאל וחכמים יחלקו בשתי המחלוקות או שרבי מאיר וזה לכן אני אומר בהשקפה ראשונה עוד יש אפשרויות אחר אפשרויות אחרות להסביר את הקושיה הזאת ועוד קושיות שערי תירוצים לא ננעלו. זה תמיד תדעו שערי תירוצים לא ננעלו אבל שערי הלב הם אה הם נפתחים רק לאמת רק מה שהלב מרגיש שהוא האמת. אז לכן אם רוצים להגיד תירוצים תמיד אפשר אבל לי אני אומר שנראה לי שזה נאמר בדרך הראשונים היו קוראים לזה בדרך פלפול ואני קורא לזה דרך חריפות או בדרך של א תליה שלהראות עד כם כמה דרכים כמה דרך זכר לדבר רצו דרך המשנה הזאת דרך המלוקה הזאת להזכיר לנו כל מיני מחלוקות אחרות וככה זה פלפול וחריפות בקיצור אבל זה לא משנה כי אנחנו לא הולכים עכשיו לדון לדון א בייסום של זה בתוך המשנה אלא במחלוק במחלוקות במחלוקת העקרונית בין רבי יהודה לבין חכמים ובמחלוקת הזאת לפי ההוקטא של הביה אנחנו אה א נשתדל להסביר את הלימודים ואת המקורות וקצת להרגיל את עצמנו או למצוא פשר ללימודים שנראים קשים בהשקפה ראשונה. אז נראה קודם את הגמרא ב את הגמרא אצלנו אבאי אמר דף ח עמוד ב באמצע דכולי עלמה חיישנן ללעז משוק בותן שראשונים ואחזקינן כגון דעת רובה סתם והייתו דתניה הוא שאר כל חייבי מיתות שבתורה אין ממיתים אותם אלא בעדה ועדים והתראה ועד שיודיעו שהוא חייב מיתה בבית דין לא מספיק שאתה אומר לו אסור לעשות את זה, לא מספיק שאתה אומר לו תדע לך אתה תמות כי אתה תמות זה יכול מיטה בידי שמיים ובסוף כל אחד בסוף א מת בסוף כולם מתים עד 120 שנה שכולנו נעריך ימים אבל לא על בן אדם במיתב ידי שמיים זה לא איום כל כך כל כך גדול אפילו בלי להיכנס לשאלות מה זה בדיוק מיתה בידי שמיים לפני הזמן או קריטות לפני כל מיני גילאים או דברים כאלה זה זמנים רחוקים שרוב בני אדם לא מתרגשים מהם עד רמה של א אומרים לו תדע אתה תהרג בבית דין רבי יהודה אומר עד שיודיעו באיזה מיטה הוא נהרג אז זה מחלוקת חכמים רבי יהודה האם האם מספיק להגיד תדע לך אתה תתחייב מיתה בביזדין או שצריכים ל צריכים להגיד לו באיזה מיטה הוא נהרג. זו המחלוקת. מכיוון שכל הנושא של ההתראה הוא בעצמו עררים התלויים בשערה. כמעט שאפילו הייתי אומר כמעט כתוב בתורה ההפך הגמור. יש פסוק שהראשונים מתקשים בו. הרמבן מדבר על זה. פסוק שנאמר בנערה המאורסה. כתוב שאם אה אם הוא תפס את הנהר המורסה בעיר אז אה אז א צריך להרוג. הורגים את האיש ואת האישה, את האישה על דבר אשר לא צעקה בעיר ואת האיש על דבר אשר עינה את אשת ראהו. אז על מה אנחנו אה א מה בעצם הראיה? דבר אשר לא צעקה. לא למה למה הורגים אותה על דבר השלא צעקה? הורגים אותה על זה שיתרו בה והיא אמרה כן על דעת זה אני על דעת זה אני עושה אז אז מה מה שייך אה על דבר אשר לא צעקה הפשט של התורה זה שבשדה לא הורגים גם הגמרא התורה אומרת למה לא הורגים בשדה צעקה נערה ואין מושיע לה אבל בעיר אם היא לא צעקה סימן שהיא הסכימה וזה לכאורה מספיק לא צריך אפילו התרה. זה אומר כמעט כמעט כתוב. למה אני אומר כמעט כתוב? כי זה ודאי שזה לא כתוב. אז למה זה כתוב בצורה כזאת? הרמבן בפירושי התורה כותב שזה שזה מדובר במקרה שהעדים היו רחוקים והם צעקו הם צעקו להם מרחוק את ה את ה את ההתראה ו והיא לא צעקה את זה היא לא צעקה ליל שיושאירו אותה קיבלה את ההתראה תסתכלו ברבן שמה קצת דח בחוק להעמיד ככה את ה את הפסוקים שם. יש עוד תירוץ מעניין בדרך א זה אפילו קצת קצת דרך פלפול. אה יש הלכה של תחילתו באונס. ממר שיבוא דשמ תחילתו באונס וסופו ברצון. אישה שנאנסה אבל אחרי זה התהפך בגלל שכבר התחיל המעשה אז אל בשיצר בא ליצר והמשיכה אז במקרה כזה אנחנו אומרים שזה נחשב כאוונס תחילתו באונס זה זה בעצם גם ההמשך על ידי אונס זה נהיה כי אונס שיצר הרע אז אומרים שמדובר במקרה שההתראה באה בהמשך אם היא צעקה מהרגע הראשון סימן שהיא שזה היה באונס ואז גם אם יתרו בה אחרי זה אז היא תהיה פטורה ואם היא לא צעקה ומטרים בה אחרי זה והיא ממשיכה אז אני לא אומר שזה היה תחילתו באונס ככה רוצים להגיד זה קצת דרך פלפול יש יש ראיות א יש לימודים להתראה אנחנו תכף נראה אותם אבל בסוף דבר התראה זה קצת נראה כעררים התלויים בשערה ולא דיינו שאנחנו אומרים שיש התראה וצריך התראה וצריך התראה תוך כדי דיבור וכל הדינים של התראה עוד רבי יהודה מוסיף לנו שצריך התראה לאותה מיטה מאיפה מאיפה זה המחלוקת אז הגמרא בדף פ עמוד ב שקצינו לה נמצאת אפילו בדף א כל חי ומיתות וכולי אה אה אז בשורה השנייה בגמרא שהבאתי דתניה אושר חיבי מיתות שבתורה שם מדובר בברייתא על מסית יש הלכה של מישהו מסית אז הוא לא צריך התראה רגילה שאר החיתות שבתורה אין ממתים אותם אלא בעדה ועדים והתראה ועד שיודיעו שהוא חייב מיתת בית דין רבי יהודה אומר עד שיודיעו באיזו מיטה הוא נהרג תנא כמה יליפ מקושש מקוש חושש שמה מסופר בתורה שאנשים מצאו את את המקושש הזה אה מקושש עצים ביום השבת והביאו אותו המוצאים אותו מקושש עצים הביאו אותו למשה ושאלו מה לעשות ולא הכוונה ששאלו האם הוא חייב מיתה כי זה כבר כתוב מחלליה מות יומת רק לא ידעו אומרת הגמרא באיזו מיטה הוא נהרג זה עוד לא ידעו. לא ידעו שחילול שבת העונש הוא סקילה. זה לא ידוע. ואז משה שמו אותו במעצר. משה שאל את הקדוש ברוך הוא, אמר לו, צריך לרגום אותו אבן. בסדר? רגמו אותו. אז הנה יש לנו מקרה שיתרו בבן אדם, אבל לא אמרו לו באיזו מיטה הוא נהרג, כי הם לא ידעו באיזה מיתה הוא נהרג. סליחה, לא ידעו. אז אז הנה אז על כורכנו שאפשר להרוג בן אדם גם בלי שמטרים בו באיזה מיתה הולך להרג. כך כך אה כך אומרת הגמרא טעמם של חכמים. ורבי יהודה אומר מקושש הוראת שעה הייתה הייתה הוראת שעה היה באמת מצד עיקר הדין אי אפשר היה להרוג אותו אבל כאן הייתה הוראת שעה ש שאפשר להרוג אותו בסדר שצריך להרוג אותו וזה מה שקרה זה לטלוט את דעת הנקמה בזה 100% דעת הנקמה נלמדת מהמקרה של מקושש זה פשוט אבל את דעת הנקמה לא לא היינו צריכים, אנחנו לא צריכים מקור לשיטת הנקמה זה פשוט למה למה לחדש שצריך התרה לאותה מיטה אבל שיטת רבי יהודה עצ רבי יהודה שאומר שצריך להתרות לאותה מיטה זה שיטה אנחנו לא מבינים מה מה המקור שלה מאיפה יודעים את זה על זה אה אומר רש"י בדיבור המתחיל הוראת שעה הייתה ועל פי הדיבור א מחייב ולא גרמינ מינה לדורות למה לא לומדים מזה לדורות? למה להמציא הוראת שעה מיוחדת? עכשיו זה נהיה קושי יותר גדול. רבי יהודה צריך להגיד לא זה הוראת שעה אי אפשר ללמוד משם. למה הוראת? יש לו מקור. מה המקור של רב יהודה? הועיל ונפקא לנתראה מיומת המת שיתיר עצמו למיתה אותה מיטה. משמע אז זה גמרא. שמדברת על להתיר עצמו למיטה. בוא נראה את הגמרא. כל הסוגיה של התראה והטרת עצמו למיטה מתחיל בדף מ עמוד ב. בואו תפתחו. אנחנו קצת נשהה בסוגיה הזאת. תנו רבנן מכירים אתם אותו? נוכרי הרג. ישראל הרג. זה למטה בסוף בסוף העמוד. התרטם בו, קיבל עליו התראה, התיר עצמו למיטה. זה שאלות שבית הדין שואלים את ה את העדים. אז יש כאן שלוש שאלות שנוגעות אלינו. האם התרתם? האם הוא קיבל את ההתראה? והאם התיר את עצמו למיתה? אמר אולה מנין להתרה מן התורה שנאמר ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו וראה את רבותה והיא תראה את ערבתו אז חסד עשו וכולי יש לנו בצד את ה את הפסוק והיא תראה את רבתו חסדו ונחרטו לעיני בני אמר רבת אחותו גילה עוונו ישא אתו בראייה תליה מילתא הרי זה לא קשור לראייה אף על פי שהראשונים מסבירים על פי פשט שלראות ערבה זה בדרך נקיה שככה הכתוב מדבר בדרך נקייה גם גילוי ערבה זה דרך נקייה לא אמר הכתוב את הביאה עצמה אלא דיבר בלשון א בלשון מכובדת אז אבל כאן הגמרא לומדת מזה לימוד אלא עד שיראו טעמו של דבר אם אינו עניין לכרת תנה הוא עניין למלכות כיוון שאנחנו לא לומדים עכשיו פרק היו בודקים ולא את המקורות להתרה אני לא הולך להסביר את הלימוד הזה בסדר אני אסביר רק את הלימוד את הלימוד שנוגע אלינו הלאה ד חזקיה תנא כי יזיד איש על ראהו להורגו בעורמה שיתרו בו ועדיין הוא מזיד לא וכי הזיד אלא וכי יזיד שמטריבוא עדיין מזיד גם ללימוד הזה אפשר לשאול שאלות גם את זה אנחנו לא מסבירים דבר רבי ישמעאל תנא המוצאים אותו מקושש כתוב ויקריבו אותו המוצאים אותו מקושש עצים אל משה ואל אהרון. המילים המקושש עצים מיותרות. הרי כתוב וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת. והיה צריך להיות כתוב ויקריבו אותו המוצאים אותו או ויקריבו ויקריבו אותו המוצאים אותו או ויקריבו המוצאים אותו אל משה ואל אהרון. למה צריך נגיד יקרי אותו? המוצאים אותו מקושש עצים. הרי כתוב וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת. למה צריך איתו מוצאים אותו עוד פעם לחזור מקושש עצים הכוונה שמצאו אותו ועדיין הוא היה המשיך לקושש עצים ככה הלימוד א שיתרו עדיין הוא מקושש דברי רבי תנא על דבר אשר ענה את אשת ראהו על עסקי דיבור גם כאן לימוד קשה כי על דבר זה א זה לא א על בהכרח צריך להתפרש על דיבור בדרך הפשט על דבר זה בגלל למשל גם בדברי הגדה חז"ל דורשים תמיד על דבר למשל כתוב וינגע השם את פרעה נגעים גדולים ואת ביתו על דבר שריי אשת אברהם אז א הפירוש הפשוט של הפסוק שקדוש ברוך הוא ניגע את פרעה נגעים גדולים בגלל או אודות המעשה בגלל שרה יש את יש את אברהם אבל המדרש הגדה אומר שמה שהיה שם שם זה ששרי א הייתה אומרת למלאך תקה והוא היה מכה והוא היה מכה תקה והוא היה מכה ולכן אומרים על דבר שריי זה לא שהקדוש ברוך הוא נגיע אותו סתם אלא שרה אתה אומרת עכשיו תיתן עכשיו תיתן עכשיו תיתן אה בעבר פירשתי את המדרש הגדה הזה ב שהמקור שלו זה לא המילה על דבר אלא בגלל שיש כאן א מעשה אבות סימן לבנים הרי הרמבן מד נדבר על זה וזה לא צריך זה באמת זה דבר כל כך פשוט כל ספר בראשית הוא ספר שעוסק ביסודות של התורה ביסודות של כל מה שעתיד להיות בעם ישראל וזה מעשה אבות סימן לבנים זה היסוד הכי חשוב ב הכי חשוב בספר בספר בראשית אם אנחנו מדברים על הפרשיות שאנחנו נמצאים בהם היום מכירת יוסף ושנאת ת האחים היא הדבר שגורם לגלות. שנאת חינם גורמת לגלות ולעתיד לבוא. שנאת חינם זה היה פיצול הממלכה. המחלוקת בין יוסף לבין האחים יהודה ויוסף זה ממלכת יהודה וממלכת אפרים. ולעתיד לבוא כשדברים על גאולה אז יחזקאל מדבר אז זה יהיה הפטרה של ויגש של א לקרב את עץ יהודה ואת עץ אפרים ולעשות אותם לעץ אחד כי האבות והשבטים הם היו יסודות לדורות זה לא סיפורים אלא זה יסודות חיים של האומה כולה אז מעשה אבות סימן לבנים והירידה למצרים הראשונה של אברהם כמובן שהיא הייתה רמז לירידה למצרים. גם היציאה של אברהם ממצרים היא רמז למה שעתיד להיות לעם ישראל. כתוב ואברהם כבד מאוד במקנה, בכסף ובזהב. וזה בעצם רמז לדורות שעם ישראל יצאו ואחרי יצאו ברכוש גדול. וגם את הגוי אשר יעבוד הוא דן אנוכי. זה כמובן העונשים שהם קיבלו על השיעבוד של עם ישראל. מה העונשים שהם קיבלו על השעבוד של עם ישראל? איפה יש לזה רמז? איפה קיבל פרעה בימי אברהם עונשים? וינגע השם את פרעה נגעים גדולים. מי שמכיר ספר שמועות אז כתוב שמה עוד נגע אחד אביא על פרעה ועל מצרים כשלכו כלי גרש גרשתם. אז רואים שגם למכות קוראים נגעים עוד נגע אחד בלמצרים ונגע השם את פרעה נגעים גדולים אני גם חושב שהמדרש של חכמים על העניין הזה שהמצרים היו אומרים אם בגופם שלטו בנשותיהם כל שכן בא כתוב העיד על המשפחות שלהם משפחת החדנוכי משפחת הפלואי שלא הצליחו מה המקור לזה שהם לא הצליחו ש שהמצרים לא יצליחו איפה הרמז אצל האבות שלא לא הצליחו לפגוע ב בשרי. עד כאן דברים פשוטים שאין בהם א אבל אני חושב שגם הסיפור הזה שעל דבר אם הנגעים אם המכות מצרים היו על פי מי? על פי משה שמשה אמר נכון משה אמר לפרעה עוד מעט יהיה ככה ואז הוא נתן מכה וכרה ככה אז איפה הרמז לזה אצל איפה הרמז לזה אצל אצל האבות על דבר שרה יש את אברהם ששרה הייתה אומרת עכשיו אתה תקבל זה וקיבל עכשיו תקבל וקיבל בסדר אז זה ככה אמרתי אמרתי בעבר אבל זה גם נכון שמהמילה על דבר חכמים רגילים ללמוד בכל מקום שזה אפילו וזה דבר הרוצח או וזה דבר השמיטה השמות הרבה הלכות נלמדות מהשימוש במילה דבר זה לא סותר את כל מה שאמרנו קודם בדברי אגדה אבל זה טוב א אז גם פה דרשו על דבר אשר אינה שעל דבר זה ההתראה האם יש איזה עוד רמזים בפשט והסברים בפשט יש אבל גם זה לא עכשיו אבל משהו נתן קצת מעל דבר, בסדר כדי שלא לא יהיה לכם רחוק לגמרי. נמשיך הלאה. אה הוא צריכה ואז אמ אומרת למה צריך את כל הלימודים האלה? בסדר אבל אלו המקורות שהובעו לעניין התראה. מקור ראשון הביאו מ א ערות אחותו. מקור שני הביאו מרוצח. מקור שלישי משבת. מקור רביעי מנהרה מאורסר. בסדר? זה ארבע מקורות לעניין זה אה המקור אחרי זה מה הגמרא ואומרת התיר עצמו למיטה אני מדלג לשורה הרחבה הראשונה התיר עצמו למיטה מנלן מאיפה אנחנו יודעים שהוא צריך להתיר את עצמו למיטה אמר רבה ויתם חזקיה אמר קרא יומת המת עד שיתיר עצמו למיתה למה קוראים לו מת כתוב על פי שניים מדים או על פי שלושה עדים יומת אמת לא יומי עד אחד למה צריך להגיד מה זה יומת אמת הוא עוד לא מת אז קוראים לו מת הוא התיר את עצמו התיר את עצמו למיטה ככה דורשת א דורשת הגמרא בסדר דרשה אפשר וצריך ואנחנו עוד נשתדל גם להסביר אותה אבל אני לא מצליח להבין איך מתוך המילים האלה אלה יומת המת אפשר ללמוד שצריך דווקא באותה מיטה מי אמר את זה זה אין לזה שום ראיה מהפזור גם אם תגיד שהמת שהוא כבר עכשיו א התיר עצמו למיטה אבל מי אמר שצריך באותה מיטה וככה רש"י הרי אמר יש לנו את זה פה אני חוזר שוב לדף א הועיל ונפקל התראה מיומת המת שזה גם כן דבר שהוא הוא לכאורה לא כתוב אצלנו בסוגיה בכלל בכל הסוגיה בסנהדרין בדף מ עמוד ב מאמוד א' כל הסוגיה של התראה יש ארבע מקורות להתראה אין מה לא למדו התראה מיומת המת אז אומר רשי אומר נפקת תראה מיומת המת שאלה אחת ודבר שני אומר רש"י שיתיר עצמו למיטה אותה מיטה משמע וגם זה דבר קשה איך לומדים מיומת המת אז זו השאלה ה הקשה שאני רוצה בעצם להסביר מה המקור לדברי רבי יהודה עלי בתשיטת רש"י על שיטת רש"י יש עוד הסבר אנחנו מחוץ משיטת רש"י אני מקווה שנספיק את שיטת רש"י להסביר טוב אחרי שנסביר את שיטת רש"י טוב אם ישאר זמן אני ניתן הסבר למה המקור לשיטת רבי יהודה אבל אני רוצה קודם כל לטרוח ולהסביר את שיטת רש"י לפני שנסביר את דברי רש"י שאני רוצה לראות קושיה גדולה ששאל בספר אה חמרה וחיה. זה נמצא בעמוד שתיים לקראת סוף העמוד. ספר חמרה וחיי על מסכת סנהדרין התחבר על ידי א בעל כנסת הגדולה רבי חיים בן בן אשתי שהיה א תלמידו של המערית. רבי יוסף טרני בעלשות מערית חידושי מערית. אז הוא היה תלמידו של מהרית. מהרית היה הייתה לו ישיבה בעיר איסטנבול שהיא הייתה עיר הבירה של טורקיה לא של טורקיה גם של ביזנטיון וכולי. ותלמידו רבי חיים בן בן אשתי הוא היה רב בעיר הזמיר גם עיר גדולה בטורקיה וזה היה עוד הרים לפני אבל זה עיקר רבנותו הייתה בעיר אזמיר והוא הוא התמודד עם אחד התקופות ההיסטוריות הקשות ביותר בטורקיה וזה הסיפור של שבט צבי שב תי צבי בא לעיר הזמיר ושם הייתה מחלוקת גדולה בין הרבנים לבין לבין שבטי צבי ושבתי צבי התאסלם שמה ואחרי זה היה צריך להילחם בכל החסידים שלו שהמשיכו להאמין בו גם אחרי ההתעסלמות ורבי חיים בן בנישתי בת כנסת הגדולה היה מאנשים שהיו צריכים להתמודד עם ה עם הדבר הקשה הזה ואנחנו מכירים אותו אבל מהספר כנסת הגדולה הפוסקים מביאים אותו הרבה זה על הטור על השולחן ערוך יש לו א זה יש ספר חמרא וחיה שהוא כתב על מסכת סנהדרין החידושים הנשה זה מה שיש מסכת סנהדרין האב את מסכת סנהדרין כנראה אז אה מקשה א רבי חיים בן בן אשתי בא הכנסת הגדולה בספר חמרה וחייה אמר אולה מנין להתראה מן התורה אומר רבי חיים יש לי שאלה הוא אומר אין להקשות אבל כמובן זה הקושיה אין להקשות דטפוק למדע צריך קרם מיומת יומת המת לומר דין שיתיר עצמו למיתה אחרי שכתוב יומת המת ומיומת המת אתה לומד שצריך להתיר את עצמו למיטה איך בן אדם יתיר את עצמו למיטה איך סתם ויקום אז ודאי שמטרים בו ואומרים לו תשמע אתה עושה עבירה חמורה ואתה תהרג עליה וא אומר כן אני עלדה זה אני עושה שאני אהרג על הדבר הזה אז הוא אומר בזה שהוא צריך להטיר את עצמו למיתה כבר אפשר ללמוד בזה ששטרה אז למה לה צריך להביא פסוקים שהם נראים רחוקים וראה את ערבתה יזיד על ראהו על דבר אשר עינה בוא אד יש פסוק פשוט יומת המת יומת המת יש פסוק זה פסוק פשוט שהוא א ככה ככה שואל א בעל חמרה וחייה אומר אי אפשר להקשות את זה אם כן ודאי שצריך גם שיטר בוד אם לו כן היה התיר עצמו למיטה אז זה קשה דענה אז הוא אומר זה לא קשה אין להקשות למה הוא נותן שת שני תירוצים דענה אמינה דקראת דיומת המתקעתי להתראת אחרים אבל שיתיר עצמו למיטה מנלן אומר בת כנסת הגדולה יומת המת אם לא היה מקור אחר להתרעה אז הייתי אומר שיומת המת זה נועד בשביל שצריך להתרות בו לא הייתי יודע לא הייתי יודע ש שצריך התראה אז אז יומת המת צריך להתרות בו ואז לא היה פסוק נשאר מיותר בשביל ללמוד ממנו את ההלכה השנייה שצריך צריך לאותה צריך שיתיר עצמו למיטה מאיפה אני אדע שיתיר עצמו למיתה ככה הוא רוצה להסביר טוב כמובן שאנחנו צריכים כדרכנו אני אותם שאלות שחוזרות לעצמם כל פעם בסוגיה שלה כיוון שלא כל כך ברור איך מיומת המת אנחנו לומדים שצריך שהוא יתיר עצמו למיטה אבל זה עוד איכשהו אפשר להבין יומת המת שקוראים לו מת כי הוא התירון למיטה בגלל שזה מיותר אפשר ללמוד מזה משהו אחר אפשר ללמוד מזה א ש לא הייתי לומד שזה הייתי אומר רק שצריך להתרות יומת המת לא הייתי לומד שצריך להתרות הייתי לומד שהוא קוראים לו עכשיו מת למה כי קודם כל תוכיחו מה זה להתיר עצמו למיתה ואחרי זה אחרי זה אז א לכן התירוץ הראשון של הכנסת הגדול גדולה קצת קשה תירוץ השני כמעט בלתי אפשרי אומר אינמי אב מינה דבעינן שיתיר עצמו למיטה על ידי עצמו הוא כגון שאומר אני אהרוג את זה ואף על פי שיהיהגו אותי אבל שיטרו פה אחרים מנלן הייתי אני לא יודע שצריך התראה של אחרים או שמספיקה התראה של אחרים הייתי חושב שהוא צריך להטרוט בעצמו במילים אחרות בתירוץ השני החם רבי חיים מסכים שיומת המת זה קשור למה שהוא אומר על עצמו הוא מגדיר את עצמו ככמוכן למות אבל לא הייתי יודע אם זה על ידי אחרים או על ידי עצמו והייתי חושב שזה על ידי עצמו ולא הייתי יודע שצריך על ידי אחרים ככה משמע אבל זה בדיוק הפוך הנושא הזה הוא בדיוק הפוך יש לנו גמרא מסכת מכות כתוב כתוב ככה מטרה שאמרו אפילו מפי עצמו מה זה מפי עצמו מה זה מפי עצמו מחלוקת ראשונים רש"י אומר מפי עצמו ההרוג ההרוג עצמו יתרע בו לא שעצמו שהוא בעצמו מטרה בעצמו הוא בעצמו זה לא מספיק שהוא אומר על עצמו צריך שמישהו אחר יגיד לו זה גם הגיוני מישהו אחר שאומר לו אז הוא מתייחס לזה ברצינות העדים באים ואומרים וזה ש שאנחנו מטרים בך או שהעדים נמצאים שם כשמישהו אחר מטרה אז אז זה זה דבר ש ש משפיע על בן אדם אבל בן אדם אומר אומר אז אני אמרתי לא התכוונתי אני לא יודע זה הרמבם אמנם אומר שבין שיתר בו אחד מהעדים בן שיתר בו אחד אחר בפני העדים אפילו אישה אוהבת אפילו שמע קול ואפילו יתרה בעצמו הרי זה נהרג אז ככה הרמבם מבין שיתרז הוא בעצמו בסדר אבל זה החידוש זה החידוש אם אם לא היה כתוב הטרה במקום אחר לא הייתי אומר שמאות ימד זה מטריאו בעצמו הייתי אומר שזה התראה של אחרים איך הייתי לומד מטרה זה בעצמו זה חידוש זה רשי לא מסכים לזה רשי אומר שרק ההרוג יכול להתרות ורשי מוציא את המילה בעצמו מפשוטה לכן אני חוזר לענייננו אני חוזר לקושיה של הרב חמרה וחיה למה צריך מקורות להתרה. הרי אם יומת המת, משמע המת שהוא מתיר עצמו למיטה, כי אחרת למה קוראים לו המת? הוא מתיר עצמו למיטה. אם זה המשמעות של יתיר עצמו למיטה, אם כך, אז למה צריך מקורות להתראה? למה צריך מקור להתראה? הרי אם הוא, איך הוא מתיר את עצמו למיטה? על ידי שיתרו בו. על ידי שיתרו בו. סם בן אדם פתאום באז עצמו יה ראיה של התראה אז השאלה הזאת היא שאלת ה שאלת החמרא וחיה שגם אותה גם עליה אנחנו רוצים לענות כדי להבין את זה אני רוצה לראות את הגמרא במסכת ראש השנה גמרא בראש השנה בתחילת עמוד שתיים ברש עמוד עמוד שתיים ביקש כהלת למצוא דברי חפץ ביקש כהלת להיות כמשה. יצאה בת קמרה לו וחתוב יושר דברי אמת. יש פסוק ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. זה דרשה אחת. אחד אמר בנביאים לא קם המלכים קם. אלא מה אני מקיים? ביקש כהלת למצוא דברי חפץ לא רצה כמו משה רבנו. אלא ביקש כהלת לדון דינים שבלב. שלא בעדים ושלא בהתראה או בלי עדים או בלי התראה. יצתה בת קול ואמרה לו וחתוב יושר דברי אמת על פי שניים עדים יקום דבר יומת המת על פי שניים או שלושה עדים יומת המת לא יומת על פי עד אחד אתה לא יכול לדון בלי עדים ובלי התראה המרשה בחידושי אגדות אומר תשמעו אני מבין אה בשורה שנייה שורה פעם שנייה באמצע עכשיו כתוב הוא מי הוא בוא נתחיל מהתחלה ביקש דון דינים שבא ורצו לומר דברי חפץ כפי חפצו ודעת ליבו שלא בדים יצא את כל ואמרה לו וכתוב יושר על דרך דלמה שכתוב בשני תורה על פי שניים מדים דברי אמת הוא ומיו עד אמרנ מי שלא בהתראה הוא קשה זה שצריךים אני מבין אבל איך אתה לומד מהפסוק על פי שניים עדים התראה ככה שואל המרשה לכאורה מה שייך בדין שבלב אם לא יתרו בו הוא בת קולנם לא היה מזהיר לו אלא מילתא דב בי עדים ולא הדבי התראה מה זה לא התראה זה רק כיוון שהזכירו עדים אז שלא תחשוב שעדים יכולים לדון בלי התראה מספיק שהם יודעים לא ושלא בהתראה גם בדברי התרגום של ספר כהלת לא הוזכר אלא דבאי למדן דינים ולא הדין ככה תרגום כהלת אז הוא אומר הנה אומר המרשה מהתרגום שכהת רואים שלא כתוב בלא התראה רואים שהבלא התראה אולי אפילו אם התרגום מתרגם בלסה הדין אולי אפילו תוספת אולי זה לא הממרה המקורית למרות שתרגום כואב אנחנו לא יודעים מי חיבר אותו ולא לומדים ממנו הלכות זה לא כמו תרגום יונתן לנביאים תרגום יונתן לנביאים זה מסורת בינינו מיונתן בן עוזיאל תרגום אונקלוס לתורה אנחנו יודעים מי חיבר אותו ראשונים ואחרונים דנים הלכות תרגום אונקלוס ראשונים ואחרונים דנים הלכות מתרגום יונתן לא לתורה לנביאים אגב מתרגום הירושלמי לתורה יש כאלה שזה יותר בשביל קושיות ותירוצים לא יודע כמה הלכות יש כמה הלכות אפשר לתת על זה שיו פעם על כל מיני הלכות שכן למדו מתרגום מנתן התורה אבל הוםכלוס הרבה לתרגום מיונתן הנביאים גם לומדים ממנו אבל אבל א תרגום כתובים אז הוא לא מוסמך כל כך כמו התרגום יונתן שאנחנו יודעים מי המחבר אבל על כל פנים זה אחד מחכמי ישראל וזה מקובל בעם ישראל התרגום הזה ויש כאלה קוראים לזה תרגום רב יוסף בגלל בבקמה אבל לא לא עכשיו הזמן אבל לא כתוב לא הזכיר ולא התראה ויש לישב בדרך בדרך קצת דוחה אומר הזה סוגיין דתלמוד בעיקר טעמו של התראה שלא יאמר שוגג הייתי ושפיר בלמד עדינים שבלב הוא אומר אני לפי הלב אני אני יודע שהוא לא היה זה לפי עדות האדים גם בלי התרדמזידבה והבת קול שלא הביא רקרד על פי שניים עדים למה בתקול הביאה את הפסוק על פי שניים עדים ולא הביאה פסוק שממנו לומדים שממנו לומדים התראה רק הביא פסוק של עדים אומר זה טוב כי התראה זה על ידי עדים עד כאן דברי המרשה ופה יש פירוש נפלא של בעל הכתב והקבלה. בעל הכתב והקבלה היה מחכמי גרמניה מהאחרונים שהקדיש הרבה זמן ואת הספר שלו להסביר איך הקבלה דהיינו תורה שבעל פה מתאימה לתורה שבכתב. לכן קרא לזה הכתב והקבלה להראות איך ההלכות של תורה שבעל פה הדרשות יוצאות מתוך הפשט של הפסוקים אז א זה בכלל זה כל המגמה הזאת שלש התורה שבעל פה עם הפשט של תורה שבכתב מגמה שהתחילה אצל חכמי ישראל התחילה בגרמניה אצל חכמי ישראל בגרמניה בגלל שבגרמניה התחילה באותה באותה הימים התחיל להתפשט הסיפור של ביקורת המקרא ולימוד מדעי כאילו של התורה על ידי גויים ועל ידי יהודים וזה היה אחת הסיבות הגדולות לתנועה הרפורמית ול ולהתחלנות של א של א חלקים גדולים מאוד מאוד בעם ישראל והבינו הבינו חכמי ישראל שהגיע הזמן לתת ולהוכיח לאנשים שתורה שבעל פה זה לא חלילה כמו שאומרים הזה זה המצאות של חז"ל שבכלל לא קשורות לפשט אלא זה עומק מה שכתוב אז אה פה בפירוש הזה אמר כתב הקבלה לפי דעתי קלה אל האמת והנוסח שהתרגום כהלת הוא לא מדוקדק והנוסח שהתלמוד הבבלי מדוקדק ולא בדרך דוחק כמו שהסביר אותו המרשה אלא בדרך מרווחת ואני לא יודע כמה הספיקו לקרוא את זה בסדר בואו נקרא את זה מהר. על פי שני עדים, שניים עדים רבותינו לימדונו מקרא זה שאין מיטה בלא התראה. ראש השנה כאל פי שאצלנו בגמרא זה לא עובה אבל שמה זהובה. הוא מרש חידושי הגדות שם תמע זה מאחד מוכח ונראה לומר שממילת עדים למדו. כל המושג של המילה עדים. וכאן יש כלל גדול בהבנת דרשות הפסוקים. יש הרבה כללים אבל כאן כלל גדול מאוד. קודם כל אנחנו צריכים ללמוד לשון הקודש. לשון הקודש עברית או איך שתקראו לזה. גם הישראלים הם צריכים לדעת ללמוד עברית מחדש. לפחות לדעת שיהיה מונח לנו שלא כל הפירושים הטבעיים שעולים לנו כשפת אם או כפירוש שככה אנחנו מכירים בעברית בת ימינו. זה הפירוש של המילה, הפירוש המדויק של המילה. והרבה מילים אנחנו טועים בהם בגלל ששפת שפת הדיבור שלנו והפרשנות שלנו שונה מהפרשנות של התורה, מהמקור של המילה. והרבה פעמים כשנרד לעומק המילים ונבין אותם, נוכל להבין את דרשות חז"ל. הם יהיו ברורות לנו. דרשות חז"ל אומר כך. ונראה לי שממילת עדים למדו ששורש יעד הוראתו גם כן לשון התראה כמו והואעד בבעליו מה זה הואעד בבעליו וכן העד הנה זה קשור פרשת שבוע אני אוהב להגיד שכש כשיוצא לי משהו מפרשת שבוע בשיעור כללי זה סימן משמיים שזה על דרך האמת הפירוש אז כותב לכן העד העיד בנו האיש שלמור מה זה העד עד העיד הוא לא זה לא עדות של כך היה דבר העד העיד זה הזהיר אותנו יתרע בנו ויש כן מילת עדים הוראה משותפת ומותאמת על האנשים שראו את הדבר ועל ההתראה שיתרו בעובר אז כאן זה תרגום לידיש בסדר זה נחסוך ובמכות דבנן שיהיו בית עדיו מטרין בו שנאמר על פי שניים עדים ואין בסנה אדרין המראה מקום לא מדויק אבל ילפין לה מנימת המת עד שיתיר עצמו למיתה ואז הוא מביא עוד מקור שמי שכותב בכל המקרא אין לשון עדות אלא התראה והזכרה כמו העד העיד בנו האיש כי אתה העדות הבנו לאמור וזה גם הוא ממשיך ואומר וזולתם רבים וכן הן עד לאומים נתתיב נגיד ומצווה לאומים מזהיר ומטרה לבלתי לעשות דבר מיוחד והוא קרוב בעניין לנגיד הוא מצווה עד ומצווה וכן עד הגל הזה ועדה מצווה לא יתכן לפת מניין עדות לפני בית דין אלא זה מזכיר לנו מזכיר שמה עד היא מזכירה ליעקב וללבן את ההתחייבות שלהם ומה הם צריכים לעשות כי העדות בבית דין תהיה לאחר מעשה וכאן העדות קודמת למעשה עשה כי אומרו אם לא אם אני לא אבוא מלבד כי עדו תהיה תמיד לפני אחרים זולת החוטה וכאן לא תהיה רק לפני העובר עצמו מנה על כורכך אין הכוונה השם יזכרונו בריתנו כי אשר נראה אותם נזכור הברית אשר קראתנו כאשר העמדנו אותם והנה זה כאילו הגל והמצבה בפיהם יזכירנו ויזהרונו שלא נעבור אותם איש לרעת אחיו כי אמנם המסה בבית דין מי שמספר מה שהיה זה לא נקרא מעיד אלא מה זה נקרא בלשון מקרא עונה לא תענה בריעך את שקר עונה יקרה ולא מעיד ואין עניין לשון העיד הזכרה ואזהרה וכן המצוות נקראו עדות למה נקראו העדות והחוקים והמשפטים מה זה עדות זה אזהרות והתראות אנחנו מכירים אצל המצוות אצל א אצל הספרדים אז א יש אומרים בשחג שבועות אומרים אזהרות מה זה אזהרות זה פיוטים של א תרייג מצוות קוראים לזה אזהרות כי המצוות הם אזהרות מי אמר שהמצוות הם אזהרות עדותיו מה זה עדותיו של הקדוש ברוך הוא יש לנו הרבה פעמים כתוב אה מה העדות והחוקים בתורה יש לנו אצל דוד המלך הרבה פעמים עדותיו ולא הצדק השם הזה מצוות לא תעשה הנה בשירת האזין אמרו שתי השנות דנתה השירה הזאת לפניו לעד ואתה ככה שנחתה היא תסידו צדיק השם כפי מראיתי גם קודם שנחתה היא דברנו לאמור וכולי וטוב אני אפשר עכשיו לראות את א את כל השאר, אבל אה נניח לזה, תקראו את ההמשך אחרי זה מי שלא הספיק לקרוא. אבל איך הגענו? אני חושב שהוא לא הביא את כל הפסוקים. יש מקומות שיש לנו למשל בספר ירמיהו וחתוב בספר וחתוב והעד עדים שמה עדים זה המשמעות שאנחנו מפרשים עדים שהם יספרו על מה ש על מה שהיה. וככה יש עוד מקרים בתנ"ך. בסדר? שעדים זה זה. אבל ההסבר, אני חושב שהסבר הפשוט הוא כך. המקור של המילה עד זה מזהיר ומטר. אבל מכיוון שהמזהיר והמטרה היה מגיע לבית הדין כדי לספר להם שהוא יתרה וזה, עם הזמן המילה עד שהתחילה מהועד ביוע עליו. שור מועד. זה מה זה שור מועד? שור מוטרה. שור מוזהר. אז זה הפך להיות גם מי שמספר על מעשה שהיה בבית הדין. אבל בשונה ממה שעד היום הבנו שעדים זה פשוט שצריך. זה יותר על פי שניים עדים. התראה זה צריך חידוש. כן? צריך איזה מקור להתראה. לא ככה עם הדברים, אלא בדיוק הפוך. התראה זה עיקר הכוונה שבתורה. כן? אבל צריך שאנחנו נדע שהייתה התראה. אם לא נדע שהייתה התראה מה זה יעזור העדים צריכים לבוא לבית הדין בסוף כן כדי לספר אבל ההתראה כתובה לא בכי יזיד ולא בעל דבר ולא זה שמה זה הרמזים לאלה שלא א יהיו מוכנים לקבל שהמילה עד פירושה הזהרה אבל עיקר מה שכתוב על פי שניים עדים או שלושה עדים יומת המת הכוונה מטרים שבאים לבית הדין דין אחרי אז לא צריך לחפש התראות ב במקומות אחרים התראה כתובה בעיקר הפסוק וזה לא זה לא חידוש שלי זה זה מה שאומר כאן הרב בעל הכתב והקבלה פירוש נפלא נפלא נפלא אז טוב ראינו שאפשר ככה ללמוד אז זה בעצם המקור ה של עדימהטרה אפשר היה לומר שאולי בדבר הזה נחלקו נחלקו רבי יהודה וחכמים. חכמים הם פירשו עדים לא מטרים אלא הם פירשו עדים כמו והעד עדים. הם הבינו כמו שכל מי שיושב פה הבין עד היום בסדר עדים witnesses באנגלית זה התרגום זה אבל זה לא נכון אני לא יודע איך אומרים מטרים באנגלית אבל א זה עדים זה מטרים אבל מטרים שאחרי זה באים זה בדיוק המחלוקת בין רבי יהודה לחכמים כיוון שכתוב בתורה א על פי שניים עדים וזה מטרים יומת המת מת והמילה המת היא באמת קצת למה מת על פי שניים יומת האיש למה יומת החוטה מה זה יומת המת הבין רבי יהודה שלא מספיק להתרות ולהגיד לו זה אסור אלא צריך להגיד לו תדע לך כך וכך יקרה לך אני רוצה להוסיף עוד משהו כדי לחזק את שיטת רבי יהודה מה כתוב מיד אח על פי שניים עדים או שלושה או על פי שלושה העדים יומת המת נכון כך כתוב לא לא יומת על פי עד אחד זה ספר דברים בפרק יז בפרשת א שופטים רגע אח מיד אחרי זה יש עוד פסוק והפסוק הנוסף לפי אני דעתי הוא זה שגרם לשיטת לרשי להגיד לא אני לא יודע אם רשי התכוון ן לזה אבל לפי מה שהייתה מסורת אצל רש"י שמיומת המת למד רבי יהודה את מה שלמד זה לא מה זה לא מהיומת המת אלא זה פירוש לאיומת המת בעקבות הפסוק הבא וכך כתוב שם מה כתוב מה כתוב מיד אחרי אה הנה על פי שניים עדים או שלושה עדים יומת המת לא יומת על פי עד אחד יד העדים תהיה בו וראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה ובירתר מקרבך זה הלכה מיוחדת של יד האדין תהיה בו בראשונה מה המשמעות של ההלכה הזאת מה הטעם של ההלכה הזאת מה הרעיון של ההלכה הזאת שליד האדים תהיה בו בראשונה אז יש כמה דרכים להסביר יש הסבר הרגיל המקובל שיד הידים תו בראשונה לאמיתו זה כדי לאמת מת את העידות זה קל להעיד על מישהו לא קל אבל אפשר להעיד על מישהו שהוא חייב מיתה וללכת לבית הדין ואחרי שגמרתי את העדות אני הולך הביתה נוסע לחופשה לצפון למטולה ונח שם בצימר והכל בסדר ואחרי זה מודיעים בחדשות שהרגו אותו גם בן אדם שהוא א יכול יכול בן אדם לשקר יש לא מעט אנשים שהם מסוגלים לשקר בעדות, אבל הם לא מסוגלים לעשות בידיים את מה שהם אמרו שצריך לעשות. אתה מוכן גם להרוג אותו בעצמך? אה, זה כבר לא. אז יד הראשונה זה אדוני אם אתה מעיד על מישהו מיטה אתה צריך להיות מוכן להרוג אותו. צריך להיות מוכן להרוג אותו בעצמך. זה רק יוכיח שאתה באמת חושב, אתה באמת ראית אותו שהוא עושה את זה ולא אתה לא אומר בדדמי ושמישהו אחר יעשה את זה. זה ההסבר הרגיל שיש בדבר הזה. ההסבר הזה יש בו גם חיסרונות. מה החיסרונות שיש בדבר הזה? יש אנשים שהם מוכנים להעיד אמת אבל הם אין להם את אין להם את הלב. אין להם את את האופי. לא את הלב. הלב זה הלב צריך לעשות מה שהזה. אין להם את האופי הזה שלהיות טליינים. בסדר? להיות טליין זה צריך אופי. אחרת יש אנשים יקבלו מזה פוסט טראומה ק היום היום היום כפוסט טראומה זה המטבע עובר לסוחר. כל אחד יש לו פוסט טראומה. אז אז אה אבל להרוג בן אדם בידיים חנק או שריפה להכניס לו עופרת. אתם לומדים פרק שביעי. בסדר אז אתם מכירים את כל התיאורים שיש שמה בסייף להתי זה זה רבותיי זה לא פשוט זה באמת א יכול לגרום פוסט טראומה לאנשים אז אם אתה אם אתה עושה את זה בשביל האמת מצד אחד אתה מרוויח שאתה מאמץ את העדות מצד שני אתה מפסיד עדים שאולי לא ירצו לבוא להעיד יגידו תשמע מה אני לא יכול טוב אז אפשר להתווכח אני רוצה פירוש נוסף ליד בראשון שמע מתו לשיטת רבי יהודה התראה זה כמו שאמרנו זה משהו רציני למשל לשיטת רש"י לא מספיק שבן אדם אומר בעצמו אני חי יודע שניח מיתה צריך מישהו אחר להגיד תדע לך אתה תהרג בבית דין רבי יהודה הבין שלא מספיק להגיד לו אתה תהרג בבית דין צריך להגיד לו אני העדים צריך להגיד לו אני יהיה שם ואני אחתוך לך את הראש. בסדר? אני אני אחנוק אותך שם. אני סליחה על הביטויים הלא ישיבתיים האלה. אני אדחוף אותך מגובה שתי קומות. אנחנו נהיה שם ונעשה לך את זה. זה התראה של עדים. זה ההתראה הלכתחילית זה של עדים. נכון? אפשר להתרות גם מפי מישהו אחר שהאדים בעצם א מהנהנים בראשם וזה על דעת זה וזה הכוונה יד האדים תהיה בו בראשונה זה המשך של יומת המת יד האדים זאת התראה רצינית שהוא יודע והם יודעים שז איך זה הולך להיות איך זה הולך להיות לך אתה אנחנו כל זה לא יכול להיות שהם אומרים אני לא אומר שעל פי הלכה חייבים להגיד אנחנו נחנוק אותך בבית דין אפשר להגיד אתה תחנק על ידי אבל הוא יודע שזה על ידיהם והם יודעים בעצם זה כמו להגיד אנחנו אנחנו רחם זה זה זה הדין שם ואם הם לא יכולים אז א עם כל הכבוד אז לא זה לא יהיה וזה העומק של ההתראה אז זה המקור של רבי יהודה צריך לדעת באיזה מיטה כדי שיצטייר עכשיו אני אומר בלשון ראשונים שיצטייר הדבר בדעתו איך זה הולך להיות וזה יומת המת אבל מורי ורבו ישראל הדרשה הזאת לא הובעה בסוגיה שלנו בהתראה היא הובעה רק בסוגיה במסכת מסכת ראש השנה א היא הובעה אמנם לגבי צריך להתיר עצמו למיטה ביומת המת אבל היא הובעה בדרך אגב ולא כמקור להתראה. אז קודם כל הקושיה של של החמה וחיה שהקשנו למה לא למדו מימת המת סימן שהייתה התראה אני הייתי אומר ש אה יכול להיות שנחלקו חכמים ברבי יהודה בלימוד מהפסוק הזה לפי רבי יהודה המקור להתראה וממילא גם לאותה מיטה וממילא ליד האדים הכל מהפסוק הזה לדעת חכמים לא לא זה ולא זה ולא זה. הפסוק הזה מדבר על עדים בבית הדין, לא מדובר על ההתראה. עדים זה witnesses וימת המת. יש איזה פירוש אחר ליומת המת. למה כתוב המת? אז זה תסתכלו בעמוד אחד. יש מדרש תנאים לספר דברים. הזמן קצר. אני אגיד במילימים קצרות. מדרש תנאים זה ליקוד. זה לא מדרש שמצלו אותו כצורתו. חלק מהליקוטים ממדרש נקרא מדרש הגדול, אבל המקורות שלו הם הם נאמנים. אבל זה מופיע גם בעוד מדרשים, אבל הבאתי את זה מכאן. שלוש שורות מלמטה. יומת המת עד שיתיר עצמו למיתה. דבר אחר, יומת המת וכי המת מת. אלה הרשעים שנקראו בחייהם מתים. יוצא בו אתה אומר כי לא אכפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה מה זה מות המת הוא עוד לא מת כי לא יחפוץ במות החי היה צריך להגיד נכון אם אתה רוצה להדגיש את זה כי לא אכפוץ בפסוק קודם שם כתוב לא אכפוץ מות רשע מה זה ולכן הדרשה הזאת של הייתי צריך להביא את הפסוקים האלה אבל כמו שקורה לפעמים אני לא מספיק להכניס את כל ה את כל את כל הפסוקים אבל שם ביחזקאל לפני זה כתוב כי לא אכפוץ במות רשע ואחרי זה כתוב בוא נקרא לכם את זה בפנים אה כתוב כך והרשע אני קורא פרק יח פסוק כאישוב מכל חטותיו אשר עשה ושמר את כל חוקותיוי ועשה משפט זות זכה היו יחיה לא ימות כל פשו אשר עשה לא יזכרו לו בצדקתו אשר אשר עשה יחיה הכפוץ אכפוץ מות רשע נאום אדוני אלוהים הלו בשובו מדרכיו וחיה ואז הוא חוזר עוד פעם על צדיק שהיה צדיק וחזר להיות רשע ואחרי זה בפסוק כז ובשוב רשע מרשתו אשר עשה עוד פעם זה למה הוא חוזר על זה אנחנו לא לומדים ספר יחזקאל אבל בפסוק כז ובשוב רשע וכולי וכולי הוא אומר זה משרישתו אשר עשה הוא את נפשו יחייה כי לא אכפוץ במות אמת נאום השם אלוקים ושיבו וחיו זה פסוק מקביל בפעם הקודמת כתוב וחפוץ אפוץ מות רשע נאום השם בפסוק השני כתוב כי לא אכפוץ במות המת ללמדך שהפירוש של פסוק לב שם כתוב לא אכפוץ אנחנו רגילים להגיד ב בתפילות את הפסוק לא אכפוץ במאות המת מת ולא לאחפוץ במות רשע נכון זה זה הפסוק זה הפסוק שבדרך כלל מובא בתפילות למה לא רוצים לתת למן אדם תחושה שהוא רשע בסדר אבל אז אומרים את הפסוק הזה אבל אתה מקביל את הפסוקים אתה מבין שהדרשה של המדרש תנאים זה פירוש פשט אם מות המת זה מות הרשע ויחזכאל קורא לו המת כי רשעים בחייהם קרועים מתים א ואז הוא מביא עוד פסוק וכן דוד הוא אומר לא המתים יה הללויה ולא כל יורד דומה ואנחנו אחיה תש אז כל אחד מבין שהמתים שם זה הרשעים למה אתם מבינים שהמתים זה הרשעים כי יש המשך לפסוק לא המתים היא הללויה ולא כל יורדי דומה מי זה יורדי דומה יורדי דומה זה מיש שיורדים לקבר אז הם מתים זה אותו דבר לא המתים זה הרשעים חיים יורדימה זה ואנחנו נברך יער בסדר מהתאה ועד עולם אז זה אז רואים שמתים זה וזה הכוונה אה לכן התורה השתמשה בביטוי יומת המת וזה לא רק דרשה בעלמה זה לא רק דרשה בעלמה אני חושב שיש כאן אמירה רוחנית של התורה יש כאלה שחושבים שכל דבר צריך להיות נפקמינה כאילו בפוי יעיל איך עושים לא גם ההבנה של ה כשהתורה בעצם גוזרת מיטה על החוטא אז התחושה הזה לקחנו חיים נכון לקחת חיים עם מישהו איך אפשר לקחת חיים כשיש ויכוחים על נשמע רק הקדוש ברוך הוא יכול לקחת חיים ומישהו חי התורה כשהיא כשהיא באה ואומרת אתם הורגים במיוחד כשהיא הולכת להגיד יד האדים תהיה בו והורגים בן אדם. איך איך התורה התורה לא מצווה לקחת חיים התורה מצווה להרוג מת לא מת במובן זה לא שאני בא להגיד עכשיו שכל זה אבל אין ערך רוחני לחיים האלה בן אדם שהתיר את עצמו למית אף על פי כן וזה אין ערך לחיים שלו זה לא חיים זה בן אדם זה כמו קמחת תחינה תחינת שנאמר לזה אותו דבר פה זה מה שאתה תורה בא נגיד זה זה אמירה מוסרית שנותנת מסגרת מוסרית אחרת למיתות בית דין ולכן לכן התורה השתמשה בביטוי הזה ושתי הדעות הללו שמופיעות במדרש תנאים הם לפי מה שאנחנו רוצים להסביר פה הם בעצמם א שתי הדעות האלה היא זה שתי הדעות שהם מחלוקת רבי יהודה וחכמים לפי רבי יהודה זה יומת המת הכוונה זה שהתיר עצמו למיטה יד האדים מה זה התיר עצמו למיתה על ידי ואילו ההסבר מי שסובר יומת המת זה לא מי שיתרצ הרשעים קרועים מתים זה חכמים שהם לא לומדים מטרה מעדים הסוגיה שלנו בסנהדרין בדף של אולה ושל דבר רב חזקיה ותן דבר רבי ישמעאל היא הולכת כשיטת חכמים ורבי יהודה הוא כמו הגמרא במסכת ראש השנה אז כמובן ישאל השואל. אבל כתוב בגמרא שהטרת עצמו למיטה זה כן הסוגיה שלנו לומדים את זה מיומת אמת. אין לי תשובה טובה לשאלה הזאת. אין לי אבל יש לי הוכחה שרשי הבין כמוני. בסדר? מה ההוכחה? בואו תפתחו בדף מ עמוד ב. אמור להיות פתוח. במילים רש"י בדיבור המתחיל התיר עצמו למיטה שכשהתרתם בו אל תעבור שאתה מתחייב מיטה פלונית הוא אומר על מנת כן אני עושה דאם לא הפכיר עצמו אינו נהרג כדי לקמן מאירים אחרוינים כבר כאן אני לא זוכר מי למה כתוב מיטה פלונית ברשי הרי ורק לפי שיטת רבי יהודה צריך להתרות בו מאיזה מיטה הוא מת לפי דעת חכמים הרי זה זה ההסבר של המשנה שלנו והוא קמתא של הבת חכמים לא צריך להתרות בו באיזה מיתה מספיק להתרות בו סתם אתה תמות אז למה רשי על המילים התיר עצמו למיטה אומר רשי שכשיתרתם בו אל תעבור שאתה מתחייב מיטה פלונית כיוון עכשיו אני אני אומר זה זה קצת חריפוס כי אני לא יודע אם זה דרכו של רש"י ב להגיד דבר כזה מתוך מתוך זה אבל אני אומר שלפי דרכנו זה יוצא כפתור ופרח כי התיר עצמו למיתה נלמד מיומת המת ויומת המת זה לימוד שמתאים רק לשיטתו של רבי יהודה ושיטתו של רבי יהודה היא היא שצריך לה במיטה פלונית. אז דברי רש"י הם כפתור הפח לפי דרכנו. בסדר? ואז כל התיר עצמו למיטה זה הלכה שהיא לשיטת רבי יהודה. שת חכמים לא זה דוחק מאוד בהלכה. כן? כי אנחנו הרי פוסקים כמו זה חכמים. אז איך אנחנו איך אנחנו זה את רש"י עצמו? לכן אני עם כל זה שזה יפה וזה נפלא וזה בשביל שיעור זה זה אבל האמת היא העיקר והאמת אני לא חושב שרשי ירד ל לחילוק הזה שהוא התיר עצמו למיתה זה הלכה מיוחדת רק לשיטת רבי יהודה ולא לשיטת חכמים לא חשב שככה רש"י נקט למה רש"י כותב התיר עצמו למצווה למיטה פלונית רש"י לא רצה להיכנס למחלוקת רבי יהודה וחכמים ולהגיד שזה גם חכמים לא מפריע להם שאתה תגיד לו מיטה פלונית אולי אפילו זה יותר לכתחילה לא מה אכפת להם שתגיד לו מאיזה מיטה אז רש"י נקט את דבריו כדברי הכל גם לחכמים וגם לרבי יהודה אבל מיומת המת לומדים כדי לצמצם את המחלוקת בין רבי יהודה לחכמים אז הייתי אולי נוטה לומר שהמחלוקת היא רק לגבי מיתה פלונית. אולי המחלוקת היא לגבי הפסוק יד האדים תהיה בו בראשונה. האם יד האדים תהיה בו בראשונה זה הלכה בהלכות התראה שהם צריכים להגיד לו וזה צריך להיות או שזה הלכה בהלכות ירור אמת כמו שהסברנו הטעם השני. אז אבל אז תחזור השאלה למה לא למדו מ שכתוב א על פי שניים עדים שזה התראה? שזה התראה. למה לא לומדים את זה משם? הרי זה זה פסוק שהגמרא הייתה צריכה להביא אבל זו קושיה שבכל מקרה קשה כמו ששואל החמרה וחיה אז איזשהו דוחק בסוגיה נצטרך להישאר אבל א גם אם לא השבנו את כל הזה אבל דבר אחד ברור שכן כן הסברנו את המקור לשיטת רבי יהודה הסברנו את הגמרא במסכת ראש הסברנו את את הגמרות אצלנו ועוד א עוד הרבה דברים והספקנו רק דרך אחת בהסבר מחלוקת רבד חכמים את הדרך השנייה אם נספיק אם נאוריי אני אגיד לך את זה וספיק להכניס את זה בסיכום מותר אם לא נחכה למחזור הבא של הזה הדרך השלישית אז נכנס טוב שיהיה כל טוב