שיעור כללי | סוכה שסיככה באיסורי הנאה | רה"י הרב גבריאל סרף

[מוזיקה] אנחנו כסים בסוגיה בדף למד בסוף למד א עמוד ב הגמרא אומרת של השרה של השרה ושל אירה נידחת שואלת הגמרא של השרה פסול ומרב לולב של עבודה זרה לא איתו ם נתל כשר אומרת הגמרא אחר דמשה הסינ כ שור קנ מדחת שמה מינה אומר רשי בשרה במשה אותם שהיו בשת כיבוש ארץ ישראל שצי כתוב שרפה דכתיב אשרם תשרפון באש בלול צריך שיעור וא כמן ד מכתת שיעורי כן דפח אז אני הייתי רוצה בעזרת שם היום נעסוק במה בין היתר בדין הזה של קיטו מכתת שיעורי א אבל בחרתי להתבונן בהלכה הזא דרך א דרך דיון או דרך א הערה של הביקור יעקב רבי יעקב אטלינגר בסימן תרל אות ב אה הביקור יעקב מקשה קושיה על השער המלך שמתברר שבסופו של דבר זה דעה בראשונים ולמעשה בסופו של דבר הוא לא מקבל את ה את ה את החידוש הזה או את הדין הזה שמופיע בראשונים הייתי רוצה בעזרת השם היום לנסות להסביר איך בכל זאת אפשר להבין את השיטה הזו אז באמת דברים אמורים אה אז הנושא שעוסק בו הביקור יעקב זה סוכה שסיקר אותה בייסורי הנאה היום אנחנו לא כל כך א לא כל כך באים במגע עם ייסורי הנאה יש פה ושם ייסורי הנאה ש בשר בחלב שנתבשל כן יש עוד כל מיני כילאי יש עבודה זרה יש פה שם יש גם עבודה זרה אבל בכל זאת יש פה כמה יסודות א בתוך הדיון הזה של הביקור יעקב יש כאן כמה סעדות חשובים שא חושב שכל אחד חשוב שיכיר אותם אז אני אז בוודאי שזה ראוי לעסוק בזה בעיון א אז אם כן הנושא של ה ביקורי יעקב זה סוכה שיכך אותה ביסורי הנאה הכוונה ליצה השרה או לקשים של כלאי הקרם זה הסיור ו הביקור יעקב מצטט את דברי השער המלך בהלכות לולב בפרק ח הנכה א' שלמעשה הכשיר את ה הכשיר את הסוכה הזאת והשר המלך אם תראו במקור ג הוא מביא בשם ספר מעשה רוקח שמצא בשם המאירי שהביא בשם רבנו שמואל שהוא אחד מרבותינו הראשונים שמותר לסכך עסוקה באיסורי הנאה וכל הדיון שסובב סביב ההלכה הזו הוא כפי שרואים בשער המלך הוא סביב הנקודה של מצוות לו להנות ניתנו כלומר האם יש כאן בעיה בעצם ישיבה בסוכה כזו שהיא מסוככת בייסורי הנאה מצד מצד איסורי ההנאה ואז נכנסים לסוגיה של מצוות לו לנות סוגיה בראש השנה בדף כח אז הנה תראו במקור ג שמפרשים יקשו שהרי מצוות ליו לנ נתנו מה הפשט מצוות להבות תתנו הכוונה שאנחנו מחויבים לעשות אותם בעל כורחנו ולא להנ את עצמנו אבל כאן בישיבה בסוכה הרי בשעת עשייתה יש הנאה לגוף מייסורי הנאה שהינו הצל אז לכאורה בגם שיש ייסורי יש הנאה לגוף אז שאדם נהנה מהצל שז יש כאן הנאה מעבר לעצם קיום המצווה אז עצם קיום המצווה זה לא נקרא הנאה ולכן יוצאים ידי חובה גם מצד מצוות מצוות המצוות מצוות ישיבה בסוכה אז אפשר לצאת חובה גם ביסור הנה אבל יש כאן הנה לגוף כמובן זכיר את דברי הגמרא שם בראש השנה בדף כח עמוד שמדר הנאה מן המעיין אז אומרת הגמרא שתובל בו אך ורק בימות הגשמים ולא בימות החמה מבואר ברן בנדרים בדף טו עמוד ב בסוף העמוד שכאשר יש הנעה לגוף אז לא אז יש כאן פסול יש כאן איסו למרות שמצוות לונות ניתנו אבל אם משנ על הגוף ארי שהדבר הזה אסור אז אם כן גם כאן יש יש הנאה של הצל אומר ה זה אומר הזה השעב המלך א למעשה זה ציטוט שלדברי מאירי ומיו יש פירוש אחר במצוות לו לאלות ניתנו שאף על פי שבשעת קיום המצוות יקנה על הגוף אין בכך כלום ובלבד שלא יהנה אחר עשיית המצווה כגון המודר הנאה ממעיין דסור לטבול בו בימות הגשמים במות החמה מפניי שאחר שנהר נהנה אחר אחר עשיית המצווה בפירוש זה מותר לסכך בייסורי הנאה כלומר יש על דברי הרן שמה בסוגיה בנדרים בדף טוב חלוק הרשבא והרשב"א בו אך ורק בימות השנים ולא בימות החמה זה משום חשש שלאחר שהוא טבע לטבילת המצווה אז הוא ישהה שם בתוך המים לשם הנאתו וההנאה הזו שהא כבר לאחר קיום המצווה של תפילת המצווה היא הנאה אסורה ולכן אסור לטבול תפילה של מצווה בימות החמה אבל לא בגלל שברגע שיש הנאת הגוף אז אז אז אז זה אסור לא אף על פי שבשעת קיום המצוות הק הנאה לגוף אן בכך כלום אז לפי זה מסקנת ה מאירית כן לישב את דברי רבנו שמואל שמותר לסכך הסוכה בייסורי הנאה כי סוף סוף כל כל רגע שאדם שוהה בתוך הסוכה הוא מקיים מצווה אין אין שלב של אחר קיום המצווה כל רגע שאדם נמצא בסוכה הוא מקיים מצווה ולכן למרות שיש כאן הנאה של צל אבל עדיין יש בזה קיום מצוה אנ השר המלך הזה תמה הביקור יעקב ש שהשר המלך הוא ממילה גם רבנו שמואל התעלמו לגמרי משתי בעיות אקוטיות שיש במציאות בדין הזה של סוכה שמסקר אותה ביסור הנאה התעלמות מוחלטת שלפי דעתו איך אפשר איך אפשר להכשיר סוכה כזאת אז יש כאן שתי נקודות שמעלה אותם ה ור יעקב שלדעתו מטעמם יש לפסול את הסוכה הזו ואני הייתי רוצה להתייחס לשתי הנקודות האלה כי למעשה את שתי הנקודות בשתי הנקודות הוא בעצם סבור ש למסקנה יש לפסול מטעמם והוא לא נותן מענה לדברי רבנו שמואל א אני אסביר הנקודה הראשונה הנ נקודה שקשורה לסוגיה בדף לה עמוד א' וסוגיה שנייה קשורה לסוגיה שלנו נקודה שנייה קשורה לסוגייה שנ אז הנקודה הראשונה שהוא מעלה שמה זה מהסוגיה בדף לה עמוד א' אני אני אקדים הגמרא אומרת בדף כז עמוד ב תראו במקור ב' מביאה מחלוקת הידועה האם יש הלכה הלכה של חג סוכות תעשה לך הלכה שעסוקה צריכה להיות בבעלותך הבלעדית כשם שארבעת המינים ביום בכך ם לכם הכוונה לכל אחד ואחד צריך להיות ארבעת אמינים ביום הראשון האם זה נאמר גם כן לגבי סוכה חג סוכות תעשה לך השיטת רבי אליעזר שכשם שאין אדם יצא ידי חובתו ביום ראשון ביום טוב ראשון של חג בלול בו של חברו כך גם אן אדם יוצא ד חובתו בסוכתו של חברו דכתיב חג סוכות עשה לך שבעת ימים משלך חכמים אומרים לא יש לחלק בין ארבעת המינים לסוכה אף על פי ש שמרו אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב ראשון של לולבו של חברו אבל יוצא ידי חובתו בסוכתו של חברו נכתב כל האזרח בישראל השבו בסוכות מלמד שכל ישראל גים לש בסוכה אחת שואלת הגמרא מה רבנן יעשו את המילה עם הדרשה לך מה ידרש ב מבאלה למות הגזול אבל שולה כתיב כל האזרח אז א ממילה התמעטה התמאת מהפסוק חג סוכות תעשה לך התמעט סוכה תמתה סוכה גזולה סוכה גזולה פסולה כן אבל שעולה כשרה אומר ה אומר ה ביקורי יעקב רבי יעקב אטלינגר סוכה גזולה למה מה יסוד החילוק אני ככה אני מפרש את הדברים מה יסוד החילוק בין שעולה לביין בזולה כן הרי ממה נפשך אם לא צריך סוכה פרטיית שלך ואתה יוצא ידי חובה בסוכה של חברך מדו כבר לא תצא בגזוז התשובה היא וככה אומר גם הארוך לנר בסוגייה בדף ל עמוד א' אה שכתוב כאן שהסוכה צריכה להיות בבעלות של אדם ישראל היא צריכה להיות בבעלות של מישהו של אדם ישראל וממילא כולם כ כלל עם ישראל יכולים לצאת בסוכה של אדם כלשהו מישראל אבל היא חייבת להיות בבעלותו של אדם מישראל היא חייבת היא חייבת להיות בבעלותו של מישהו יש א יש שפת אמת שרוצה ליישב ככה הקושיה של הכפות תמרים אני אני אקדים בגמרא בדף ל עמוד א' הגמרא אומרת שאדם שתוקף את חברו ומוציא אותו מסוכתו אז נחלקו בזה הדעות רב לזר אומר שהוא לא יצא ידי חובה ולדעת חכמים הוא יצא ידי חובה תוקף את חברו אז יצא ידי חובה אז שואל הכפות תמרים פה בדף ל עמוד א' מה זאת אומרת איך יכול להיות אדם תוקף בכוח מוציא את חברו מסוכתו ומשתמש בסוכה שלו ב לה והוא יוצא ידי חובתו איך יכול להיות הרי יש מחלוקת בין התנאים גם בגמרא בבטר בדף פח וגם בגמרא במצא בדף מג מה הדין שואל שלו מדעת האם שואל שלו מדעת נקרא גזלן או לא כם ההלכה ברמבם פרק ג לכות גזלה הלכה טו ובשולחן ערוך בר סימן שנט בח של משפט ששואל שלו מידת וגז אם כן שואל ה ותמרים עד כאן לא אמר אמרו חכמים בגמרא בדף כז עמוד ב' שאדם יצא די חובתו בסוכתו של חברו פשט הוא בשאול מדעת אם הוא שאל ממנו את הסוכה מדעתו ורצונו אז חידשה התורה כל האזרח בישראל ישבו בסוכות שיוצאים מידי חובה אבל מך תיתי לומר שאדם שתוקף את חברו מוציא אותו מהסוכה בכוח ויושב בו בגזל שכל הישיבה שבתוך הסוכה זה בגזילה והאדם הזה גזלן הוא עובר על אסר לא תגזול איך יכול להיות שהוא יוצא יד חובה בכך מיך תיתי להגיד דבר כזה תפסת מרובה לא תפסת אם יש מיו דין שיוצאים ידי חובה גם בסוכתו של חברו אז לכל יותר תאמר ש דוקא בשאלה מידת אבל שאלה שלא מידת א איך הייתי להגיד הרי זה גזלה נמרו בזה הרבה תירוצים אבל שפת אמת מתרץ רואים מכאן שצריך להבין מה יסוד הדין של סוכה גזולה יסוד הדין של סוכה גזולה מה שנפסלה סוכה גזולה לדעת חכמים זה לא בגלל לא בגלל שהשימוש שלה הוא בגזל כן זה לא הסיבה לא אכפת לי שהש שלה זה לא זה לא זה לא הנקודה הנקודה היא שהתורה רוצה מחייבת ש הסוכה תהיה בבעלותו של אדם זה מה שהתורה אומרת זה מה שנאמר כאן הסוכה חייבת להיות בבעלותו של אדם ומהבחינה הזו מהבחינה הזו גם אם בסופו של דבר אדם יושב שם ביסור של הישיבה שלו בגזל אבל סוף סוף אם באמת ה אם באמת הסוכה עצמה שייכת למישהו בבעלותו הבלעדית של מישהו אז אין פה פסול של סוכה גזולה לכן אם א למנדה אמר שקרקע נגזלת אם קרקע נגזלת אז בסופו של דבר יוצא שהסוכה הזו אינה בבעלותו הבלעדית של אף אחד מישראל לא של הגזלן לא של הנגזל של הגזלן היא לא היא לא משום שהיא אינה שלו של הנגזל היא לא לפי שאלה ברשותו כמו שג אומרת בקמה סוזה לפי שינה שלו זה לפי שינה ברשותו אז אין כאן בעלות בלעדית על הסוכה בהנחה שקרקע נגזלת אבל לדעת חכמים שקרקע איננה נגזלת אז ממילא יוצא שהקרקע הסוכה עדיין בבעלותו הבלעדית של הנגזל למרות שכרגע מישהו משתלט עליה אבל כיוון שהקרקע לא נגזלת ואין לו שום קנייני גזלה בקרקע אז אכן הקרקע עדיין בבעלותו הבלעדית של הנגזל עד כדי כך שהוא אפילו יכול להקדיש את הקרקע למרות שמישהו תוקף עכשיו את הקרקע ומשתלט עליה עדיין יכולה ניגס להקדיש את הקרקע זה רואים סוגיה ארוחה בב מציע בסוגיית כפו כהן בדף ז עמוד א' בסוגיה של האמא סוטה שאם המרחץ הוא מחובר לקרקע יכול הבעלים להקדיש את הקרקע למרות שמישהו אחר נמצא שמה אז אם כן ממילה כין שזה הקפידה של התורה הקפידה של התורה שהסוכה תהיה ב ותו של אדם מישראל ואז כולם יכולים להשתמש בסוכה הזו כל האזרח בישראל בסוכות ממילה אין שום נפק מינה אם שם אם הישיבה שמה אם מדעתו של הבעל הסוכר או בעל כורחו שהוא תקף אותו זה לא משנה זה לא הנקודה הקפידה של התורה שהסוכה תהיה בבעלותו של אדם מישראל וככה אומר השפת אמת ומה הי נפק מינה נק מינה אומר מה יהיה הדין של סוכת הבקר מה הדין אם למשל גר שמת היה לו סוכה והוא מת אין לו יורשים עכשיו הסוכה שלו הפקר נכנס אדם ישב בסוכה ולא חשב לזכות בסוכה לעשות מיס קינין לא חשב לעשות מיס קנין הוא נכנס לסוכה הסוכה היא סוכת אבקר או למשל אדם הפקיר את הסוכה שלו או אפילו בארבעת המינים אדם מגביע ארבעת המינים של הפקר לא מתכוון לזכות בזה האם יוצאים ידי חובה בסוכת אבקר טוען עשות אמת שלא שלפי ה לפי ההגדרה של הפסול מה הפסול של סוכה גזולה הפשט הוא שאן כאן בעלים בלעדיים על הסוכה אז כך גם סוכת אבקר היא פסולה יוצא שסוכתו היא יותר גרועה מסוכה שעולה וככה ככה מילה במילה כמעט כותב הרוך לנר עצמו בדף ל עמוד א' סוכת אבקר היא גרועה מסוכה שעולה כי סוף סוף סוכה שעולה יש לה בעלים יש מישהו בעלים אז כיוון שיש כאן בעלים על הסוכה מתקיים כאן הפסוק חג סוכות תעשה לך ההבדל היחיד שיש בין סוכה לבין ארבעת המינים הוא שבארבע המינים התורה דורשת ולקחתם לכם לכל אחד ואחד מכם ובסוכר כתוב חג סוכות תעשה לך כלומר די בכך שהסוכה שייכת לאדם אחד מישראל וכולם יכולים לשבת באותה סוכה אבל אם זה סוכת הבקר שהיא לא שייכת לאף אחד אז זה לא אז לא יצא מידי חובה יצא דבר מעניין מאוד שסוכתו אומר הרוך לנר גרועה מסוכה שעולה אז שת דעתי לאחי אני חושב שהביקור יעקב כ הולך לשיטתו הביקור יעקב סבור שסוכה גזולה פסולה למה כי יש כאן הלחה שהסוכה צריכה להיות בבעלותו של אדם מישראל זה לא מתקיים בסוכה גזולה זה לא מתקיים בסוכת הבקר זה גם לא מתקיים בסוכה של יסורי הנאה למה זה לא מתקיים פה אנחנו עוברים ל גע בדף ל הגמרא שמה אומרת מה הדין אתרוג של עורלה במקור ד' אז אתרוג של עורלה כידוע פסול ככ אז מה הייתה מה פסול אז יש בזה מחלוקת בלי גבר רבחי ברבין ורבס אחד אמה לפי שאין בה היתר אכילה כן אז אומר רשי כתוב לכם לכל צור ככם אז א אין תר אכילה זה זה חיסרון בדין לכם ודעה שנייה אומר ארת לפי שאיין בה דין ממון אומר רשי שאינו שווה פרוטה ייסורי הנאה הוא ילקח לו שלכם הוא כלומר אומר רשי אם הסוכה אם האתרוג לא שווה פרוטה לא שווה אין לו שום שווות ממונית הוא אסור בהנאה הוא עורלה אז יש פה חיסרון בבעלות כן זה לא נקרא זה לא נקרא הל כחתם לכם זה לא שלך ומסקנת הגמרא כן אז הגמרא אומרת שבטר אחילה כולם על פלי גד בעינן כי פליג בדין ממון על כל פנים א שואל ה שואל הביקור יעקב לאור דברי הגמרא בדף ל לגבי אתרוג של אורלה שרואים שכיוון שהוא אסור בהנאה אז הוא לא נקרא שלך אז אם הוא לא נקרא שלך אז גם סוכה שמסוק בסוכה ש מסוככת בסכך של ייסורי הנאה זה לא שלך אין פה סוכה זה לא שלך אז זה כל דבר שהוא אסור בהנה אין בו שבויות ממונית מגדיר רשי שהוא לא נקרא שלך אז אם הוא לא נקרא שלך א זה כמו בדיוק כמו סוכה גזולה שקי מלן שלא מתקיים פה חג סוכות תעשה לך משלך אז לפחות זה צריך להיות שייך לאדם אחד מישראל אז זה לא מתקיים פה לפיכך יש לפסול את הסוכה הזא ככה מהטעם הזה כותב הביקור יעקב לפסול את הסוקה טעם שני שכותב הביקור יעקב לפסול את הסוכה זה מהסוגיה שלה הסוגיה של לולב של אשרו של יר נידחת שמבואר בגמרא אצלנו בדף ל עמוד ב שאם אם אה אם אם אם יש דין של שרפה שצריך לשרוף נכון אז יש הלכה של כתות מכתת שיעורי במילא אומר אומר הביקור יעקב הרי בסוכה יש שיעור בסכך יש שיעור של ז טפחים על ז טפחים יש שיעור הרבא יש שיעור גדול ז פחים על ז טפחים אז ברגע שאתה עושה את הסוכה מעצה השרה או מקשים של כלאי הקרם שהם תונים שריפה פן תקדש מלא הקרן הם תונים שריפה אז אין פה שיעור יש פה כיתו מחתת שיעורי אין פה סוכה עם שיעור כשר אלו שתי הטענות א שטוען הביקור יעקב כנגד השר המלך וכפי שאמרנו השר המלך מקורו הוא במירי בשם רבנו שלמה אחר כך מצאתי שגם רבנו מנוח תראו במקור לד ורבנו מנוח בספר המנוחה בפר ר ה מחות סוכה הלכה כה גם כן מביא בשם חכם אחר כן בשם חכם רבנו ש רגע זה אותו חכם אותו חכם שמעתי בשם החכם רבנו שמואל ורבי שלמה ד מחיצות הסוכה וכן הסכ כשרים מאשרה ומאירה נידחת אז הדבר הזה הראשו רבנו שמואל מוב גם ברבנו מנוח גם רבנו המאירי וביקור יעקב לא מצא איזשהיא דרך להסביר את השיטה הזו הוא דכה אותה מהלכה אז אני הייתי רוצה בעזרת השם לנסות ליישב להסביר את שתי שתי ההערות האלה א בסדר אני אומר את זה בדרך א בכל זאת צריך יש מצוו לישר מצווה להשר אז אני רוצה להתייחס בחלק הראשון ל העיירה מהסוגיה בדף לה ובחלק השני מהעיירה בסוגייה אצלנו בדף לא מדין מה שנקרא דין ממון זה החלק הראשון ודין כתות מכתת שיור זה החלק השני אז זה נפתח בדין ממון אז יש בגמרא שם בדף לה עמוד א' כן המחלוקת שהזכרנו הגמרא מחדשת שתרוג שאיין בו א שהוא ורק של הגלה שוא עשו בהנאה אז יש בו חיסרון באול כחתם לכם בכך שהוא אין בו דין ממון הוא לא שווה כלום אין בו שווות ממון הוא לא שוו פרוטה ככ מסביר רשי הוא לא שלך בכלל הוא לא שווה פרוטה שואל תוספות במקום בדף לה עמוד א' ואם תאמר לולב של אשררה ושל איר נידחת לאל דף ל עמוד ב למה דכ שיו טפו משדי דין ממון כלומר שואל תוספות אם אתה אומר שיש הלכה כזו שלקחתם לכם שצריך שארבעת המינים יהיו שו שוים משהו שוים פרוטה ואם הם לא שווים כלום אז זה כבר לא נקרא לכם יש פה חיסרון בלחם חיסרון בבעלות אז למה צריך להביא למה צריך את הטעם המכת שולב של השר פסול בגלל ד מכתת שיעורה ת פוק שהוא פסול משום שאין פה דין לכם זה לא שווה כלום גם אם לא היייתה הלכה של מכתת שיעורה נחנו יודעים שלא בכל גבנ נאמרה הלכה של מכת לגבי הצי השרה הצ לולב של עבודה זרה אומר התוספות ומוסיף התס אומר פילו מן דלא חיש אך גבי אתרוג דין ממון כן הרי ראינו בגמרא שנחלקו באתרוג לגבי אם יש בו דין ממון או לא כי אולי מה שנאמר בו זה אך רק התר אכילה אומר התוספות אפילו דלא חיי שח גבי אתרוג לדין ממון הינו משים דקרו אכילה אבל אולב דלת באכילה כתיב לכם דידל עניין ממון כלומר אומר התוססות ברור לי שעד כאן לא נחלקו בגמרא אם צריך שיהיה דין ממון או לא זה אך ורק לגבי אתרוג כיוון שיש בו עיקרו הוא אכילה אז יתכן שדי שיהיה בו יותר אכילה גם אם הוא לא סחיר גם אם אי אפשר לסחור בו כמו מעשר שני מחוץ ירושלים אבל אבל לרבי מאיר כן אבל ל בלולב בלולב שמה שאיין בו הוא לא דבר אכיל כן אז ברור שמה שכתוב לכם בלולב הכוונה לדי ממון אז אם כן למה צריך את למה הגמרא טולה שהסיבה של לולב של השרה פסול זה בגלל דין קציות מכתת שיעורים יפוק שאין פה דין לכם זה לא שווה כלום מתרץ התוספות ן החינמי ויש לומה דנק ד מכתת שיור כדי לפסול ביום טוב שני ארי ביום טוב שני אין דיד לכם ולקחתם לכם אבל כן יש דין שיעור צריך שיעור ללולב אז מאיזה טעם יפסל לולב של השרה ביום טוב שני רק מהסיבה של כתותי מכתת שיעורי לכן הגמרא לקתה את הסיבה הזו ממשיכה מי ממשיך תוספות ב שבל אתרוג של אורלה למה אתרוג של אורלה נפסל בגלל שאיין בו דין ממון פוקד מכת שיורה שהרי מצוותו בשריפה כן מצוותו שלור זה בשרפה כדי חשיב לה בתמורה סוף מסכת תמורה בדף לג עמוד ב בעד נשרפין כן ולא נקברים צריך לשרוף את העורלה אומר התוססות אז למה למה צריך את הנימוק ש באתרוג של אורלה אין בו דין אכילה אין בו דין ממון טיפו שמכת שיעורי אז אומר תוס תינ חינמי וודאי לא היה צריך כל מה שהם נחלקו כ כל הנפק מינה הי אך ורק לגבי אתרוג של מעשר שני א אבל רבי מ שם שם באמת אין שמה דין כמובן אין כאן שם דין של שריפה אבל נ חינמי באתרוג של אורולה היה באמת ניתן לפסול את האתרוג לא רק בגלל שאיין בו דין ממון אלא בגלל שאין פה שיעור שכיוון ש מכתת שיעור אבל כל פנים בוא נתמקד בנקודה הזו שאומר תוספות הקושיה של תוספות א ש ברור לתוספות ש לולב שאין בו דין אכילה יש בו חיסרון שלכם אם אין אין ב אם אין בו דין ממון כן כיוון שלוב הוא לא איננו אכיל אז ברור שיש בו דין דין ממון וברור שאם הוא לא שווה כלום אז לא מתקיים פה דין לקחתם לכם מהתה יש צריך יון גדול על הרמבם הרמבם תראו במקור ו בפרק ח הלכה א כותב ארבעה מינים האלו שהם לולב הדס וערבה ואתרוג שהיה אחד מהם יבש או גזול או גנוב אפילו לא או שהיה מאשרה נאבדת אף על פי שביטלו ביטלו השר מלא עובדה או שהיה שד אחרי זה פסול כן זה דין ה דגמרא אצ קיטו מכת שיורה היה אחד מהם של עבודה זרה ששמה אין דין מכתת שיורה אלא אך ורק באשרה דמשה שמה נאמר ואשר הם תשרפון באש אומר הרמבם לא איתו לכתחילה ואם נתן יצא סליחה את לולב של עבודה זרה לכתחילה לא יטול מ העיסות שלו סוף סוף זה לולב של עבודה זרה אבל אם נתל יצא יצא משמ גם ביום ראשון יצא ידי חובה כן מדובר פה על פסולי ראשון איך יצא ידי חובה הרי לולב של עבודה זרה הוא לא שווה כלום אין בו דין ממון אם אין ב דין ממון אז זה לא נקרא שלכם כמו שאומר רשי אז יצאים ידי חובה צריך ריון גדול על הרמבם נראה להסביר על פי מה שכותב פה פסקי הריד אנחנו ננסה להבין מה אומר פסקי הריד פה רבנו ישעיה ד טרני והי קשיה הוא שואל את השאלה הזו הרי הכשרנו בלולב של עבודה זרה ואף על פי שהוא אסור בהנאה ואין בו דין ממון אז איך יכול להיות איך אפשר לצאת ידי חובה בלולב של עבודה זרה הרי אין בו דין ממון יש לומר לולב וערבה והדס שאינם אלא העצים בעלמה ולא שבו מידי לא הקפידה התורה בהם ואף על פי שאין בהם דין ממון כשרים וקיום ואז הוא עובר לדון מצד ההנאה שבקיום המצווה אז הוא אומר לא קיום מצווה לא חשיב הנאה זה מצוות ל לות אבל אתרוג דשה ולאכילה ויש בו דין ממון הקפידה תורה עליו משחי של רלה פסול כלומר אומר הריד חידוש גדול מעצם העובדה שהתורה א התורה מצווה אותנו לקחת דברים שהם בדרך כלל לא שכירים אף אחד לא שוחר בהם שזה לולב והדס וערבה שהם דברים שהם בדרך כלל זה עצים בעלמה הם לא הם נגישים לכל הם הפקר הם לא שוו מידי אין בהם מסחר כן היום יש או איזה מסחר יש אומר לפני ציווי של התורה לפני ש ציווי של התורה זה דברים של הבקר מי סוחר בהם הם לא שובעים כלום מזה שהתורה מצווה אותנו לקחת עצים סימן שהתורה לא מקפידה על שיהיה בהם דין ממון תורה לא מקפידה כן כן לפני שהתחיל המסחר בארבעת המינים אדם הולך כוף כוף הדס ויצא בו ידי חובה הוא לא שוה כלום לא כיר אז מחדש ה מחלק הפסקי הריד בין ארבעת המינים אומר לולב הדס וערבה שהם מצים בעלמה ל וללא ציבוי התורה הם בכלל לא היו שכרים הן בהם לא שוו מידה אז זה גילוי מילתא שהתורה לא הקפידה על שווות ולכן גם אם הם אסורים בהנאה ואיין להם שבויות מצד שהם נאסרו בהנאה כמו לולב של עבודה זרה אין בזה שום חיסרון אין בזה שום חיסרון שאיין בהם דין ממון אין בזה שום חיסרון מה שאין כן אתרוג אתרוג שהוא דבר אכיל והוא שווה מידי שווה פרוטה הוא שכיר אז שמה באמת התורה הקפידה ושמה באמת יש הלכה של דין ממון ולכן אתרוג של הורלה פסול הסיבה הזו עד כאן דברי הריד וכאן באופן חלקי כבר לפי הריד באופן חלקי אפשר ליישב את ה את את הרמבם לפחות מלולב הדס וערבה זה לא מיישב את האתרוג כי הרמבם הכשיר גם אתרוג של עבודה זרה אבל לפחות את הלולב הדס וערבה יש לנו כבר אבל כמובן הדין החידוש הזה של ריד הוא זוכה קיון גדול מה זאת אומרת בלולב דס והרבה לא צריך שיהיה דין ממון אם לא צריך שיהיה דין ממון אז מה אין דין ולקחתם לכם משלכם בלולב הדס וערבה אז מהמה רי יסבור שיוצאים ידי חובה גם בשאול ביום טוב ראשון כי אין דין מממון אז אין דין בעלות אז אפשר לצאת וה גם בשאול זה מרב סיגרה מה שאומר הריד איזה יול להיות דבר כזה הוא אומר שבלולה ועדה זרוה לא הקפידה התורה אז גם יסורי הנאה כשרים אבל הרי זה לא שלך זה לא שלך איך אתה יכול לצאת ידי חובה רי וודאי ששאול פסול לדעת הריד אז מה מה מה אומר פה מה מה מה אז באמת כאן צריך להיכנס לדיון היסודי האם באמת שני מושגים האלה דין ממון ובעלות הם שני דינים שהם דין אחד למיש או שיש כאן שני דינים נפרדים לגמרי או במינים אחרות האם יש אפשרות של בעלות על דבר שהוא מחוסר ערך לא מחוסר ערך אין לא שווה כלום לא שווה כלום האם יש מושג של בעלות על דבר שהוא חסר ערך כמו ייסורי הנהה ומסתבר ככל שאנחנו מעיינים בזה מסתבר שזה מחלוקת גדולה בראשונים וגם באחרונים חיוו דעתם בעניין הזה אז אני אגיד בקצרה נזכור בקצרה כמה מהשיטות יש את ה רטבה בדף לה עמוד א' שמביא את פירוש הריבוד כן כן מביא את הגמרא של אורלה פסול מהת אמר רבחי רב רבי סי אחד אמר לפי שאיין בה היתר אכילה מה זה אין בה היתר אכילה פירש דברים כפשוטן כיוון שזה אסור באכילה לא קר ב לכם כמו שראינו ברשי וחד אמר לפי שאין בו דין ממון לא קרי ב לכם כן כותב על זה ה ה ריטבו והי פירוש הלית אז אני ישר אקפוץ הנימוק השני ותו דוודאי כל מידי דהו דידי וברשותי דלד בזכות לאחרים לכם קרינן בי תד ד מעשר שני דפליג לכם אולא הנו רבי מאיר דמה מעשר שני ממון גבוה הוא אבל רבנן ד ממון לידות הו לכם כרין ב אף עלפי ש ממון זה ר גמורה כלומר אומר הרית ווה השחור על גבי לבן שכל דבר שהוא ברשותך ושלך ואין בו זכות לאחרים לכן לכן קרן בה גם ם על דבר שהוא של אורלה סובר הרי דבה שמתקיים דין ולקחתם לכם יש לו פשט אחר בגמרא שמה מבוא אבל הרידה לא רואה שום סתירה בין המושג דין ממון לבין המושג בעלות אין שום סתירה בכך נכון אורלה אין בהדין ממון היא לא שווה שום דבר ה דבר שהוא אסור בהנאה אז אי אפשר לאכול אי אפשר לסחור א אפשר לעשות שום דבר נכון מעולה אבל זה עדיין לא אומר שזה לא שלך בוודאי מתקיים פה דין שלכם כך גם יש לדייק או לראות אפילו בדברי הרן בעבודה זרה בדף יח עמוד ב מדפי הריף תראו שם בגמרא בדף מג עמוד א' הגמרא מספרת אמר רבא ברחנא אמר רבי ישעה בן ליוי פעם אחת הייתי ממהלך אחר רבי אלעזר הקפר בבי בדרך מצא שם טבעת ועליה צורת דרקון או דרקון דרקון היה שמה צורה של דרקון שזה צורה של עבודה זרה ועבר שמה עובד כוכבים קטן והוא לא ביקש ממנו כלום לאחר מכן הוא מצא עובד כוכבים גדול ואמר לו בטלה תבטל את העבודה זרה הזו והוא לא ביטל סתרו וביטלה נתן לו מכה על הלחי וביטל אותה טוב אז הגמרא אומרת שמ מינה ש ש שעובד עובד עבודה זרה יכול לבטל גם עבודה זרה של חברו ולא רק שלו שמה מינה שגם בעל כוחו יכול לבטל ושמה מינה ר גדול ולא קטן יכול לבטל הגמרא מגיעה לכמה מסקנות הלכתיות מהסיפור הזה אבל אני רוצה לראות את דברי הרן תראו מה הרן אומר הוא מצא טבעת ולא רצה גביעה עד שיבטל עובד כוכבים למה משום שאי אב מקבלה מיכה מאחי הבילה עבודה דישראל שאינה בטלה עולמית כלומר אומר הרן שרבי אלעזר הקפר הקפיד לבטל את העבודה זרה בטרם בטרם יזכה בה משום שאם הוא היה זוכה בה שימו לב אם הוא היה זוכה בעבודה זרה הזו של הגוי שהיא אסורה בהנאה אם הוא היה זו בה וקונה אותה היא הייתה שלו והיא הייתה הופכת להיות עבודה זרה של ישראל ואז לא הייתה לא הייתה בטלה סליחה איך אפשר לזכות בדבר שהוא עשור בהנאה ועוד לא דיי בכך גם לומר שיש זה כבר נקרא עבודה זרה של ישראל ומתה אין לה בטלה איך אפשר איך אפשר לזכות בדבר ששור בהנאה אומר אומר הרן וא הגב שאסורה בהנאה ואיין בה דין ממון אין בה דין ממון אין לה שום שבויות ממונית אפילו אחי כיוון שיכולה להתבטל על ידי עובד כוכבים צי זחי בה ומכאן חמץ פסח של עובד כוכבים שאפשר ישראל לזכות בו א וחמץ של ישראל אסור לעולם גם חמץ בפסח שזה אסור בהנאה אפשר לזכות בחץ אז אמנם אמנם הרן מסייג את זה שאפשרות זכיה היא בגלל פוטנציאל הפוטנציאל שיש שאפשר שהעבודה זרה תתבטל כן אבל סוף סוף מוכח ברן שגם אם בשעת הזכייה זה עדיין אסור בהנאה לגמרי יש מושג של בעלות על דבר שהעשור בהנה מכאן יש להעיר דרך אגב זה לא דיוק שלי ככה מדג גם הו שמח בפרק א' מהלכות חמץ הלכה ג' ומכאן יש להעיר על הדברי חיים בדיני לולב סימן א' הדברי חיים רוצה לטעון שגם למן ד אמר שיש מושג של בעלות על איסורי הנאה זה אך ורק בחי גבנה שזה כבר שלך ואז זה נאסר בהנאה או לכל היותר קיבלת את זה בירושה כלומר אם אדם קיבל בירושה דבר של דבר שהוא אסור בהנאה או לחילופין הוא היה בעלים על משהו ונ הוא נאסר תחת ידו בהנאה אז עדיין בעלותו קיימת ולא ניתן לקחת ממנו את זה בעל כורחו אבל אומר הדברי חיים לא ניתן לזכות לכתחילה בדבר שהוא אסור בהנאה מדוע משום שעצם הזכייה לפי דעתו היא היא הנאה אז כן אך ורק אם אדם קיבל את זה בירושה שאז הוא לא עשה מעשה קניין בעצמו אלא לה הוא זוכה בזה רק אז אנחנו אומרים שיש אפשרות שאדם יקנה ייסורי הנאה אבל אין שום דרך שאדם קונה ייסורי הנאה בדרך של קניין כי זה גוף ה נקרא מעשה הנאה לדעתו הנה מהסיפור שמובא בגמרא בגמרא בעבודה זרה בדף מג עמוד א' מוכח לא כך וכך כותב הבית הלוי בחלק א' סימן מח מוכח מהגמרא כאן שגם ניתן לזכות בייסורי הנאה כלומר בכפוף לכך כמו שהרן מוסיף שכיוון שיש אפשרות תיאורטית לבטל את ה לבטל את העבודה זרה לבטל את האיסור אבל סו גם בשעה ש בשעה שזה אסור הנאה וזה אין איזה דין ממון ניתן לזכות בזה כפי ש כפי שמוכח בסיפור מדובר כאן על מציאה שרב לזר הקפר ין יכול לזכות בה והרן כותב שאפשר לזכות גם בחמץ בפסח מוכרח שלא של מנדה אמר שיש מושג של בעלות למרות שאין דין ממון אז גם ניתן לזכות בייסורי הנאה ולא רק לא רק אם זה גבר שלך אז זה לא יוצא מרשות אלא גם ניתן להכניס את זה לרשותו בחתם סופר אור החיים סימן קפ רוצה לדייק שגם שיטת הרמבם היא כזו שיש בעלות על איסורי הנאה למרות שכמובן אין בזה דין ממון אז תראו את הרמבם בפרק ג' משנה ה במקור וד א' כותב הרמבם אורלה ותרומת טמאה הן מכלל הדברים התאונן שריפה כמו שדיבר בזרעים ולפיכך הוא פסול שהרי אמר השם פרי ואלה אינם ראויים לאכילה בשום פנים אומר החתם סופר זו הסיבה למה האתרוג של אורלה פסול נאמר בגמרא בגלל שכתוב לכם לא לא נאמר לכם ורשי פירש שזה משום שכתב לכם לכל צורכם לכם משלכם הרמבם לא כותב שזו הסיבה לדעת הרמבם הסיבה של אתרוג של אורלה פסול זה לא בגלל שזה חיסרון בדין כם אלא בגלל שזה חיסרון בשם פרי פרי עץ הדר פרי ביסודו לפי הרמבם זה אומר שצריך צריך שיהיה ראוי לאכילה וזה אומר שצריך שיהיה בו דין ממון אם הוא אסור בהנאה הוא לא נקרא פרי כי אין בו שום פונקציה של פרי לא ניתן לאכול אותו לא לא ניתן להנות ממנו אבל לא בגלל שזה חיסרון בבעלות לא בגלל שזה חיסרון בלחם משלכם כמו שאומר רשי כך גם בדק ה כפות תמרים בדף לד עמוד בית להדיא ברמבם הוא מוסיף שהיה נפקי עצומה הנפק מינה תהיה מה הדין אתרוג של ייסורי הנאה בכל יתר שבעת הימים אם נמר ש החיסרון הוא מדין לחם כמו שאומר רשי אז ברור שזה פסול רק ביום הראשון ביתר הימים אין מקום לפסול אתרוג של אורלה תאורטית למעט אם אנחנו נכנסים לסוגיית קיתו מכתת שיורה אז מצד קיתו מכט שיורה יש מקום לפסול יש מקום לפסול אתרוג של אורלה ביתר הימים אבל אם נקודת החיסרון היא לא בבעלות שלקחתם לכם אלא בשם פרי אז אם זה שם פרי אז זה כל כל שבעת הימים זה לא נקרא פרי אז גם ביתר שבעת הימים יהיה פסול כך אומר הקפ ובאמת אם נראה את הרמבם תראו במקור יב כותב הרמבם שתרוג של אורלה ושל תרומה טמאה ושל תבל פסול כן פסול כותב הרמבם אחר כך בהלכה ט כל אלו שאמרנו שהם פסולים מפני מומין שבארנו מפני גזל וגנבה ביום טוב ראשון בלבד אבל ביום טוב שני משר הימים הכל כשר והפסל שהיא משום עבודה זרה או מפני שאותו אתרוג אסור באכילה בין ביום טוב ראשון ב שמים פסול כתוב דיה שארוק של טבל אתרוג של אורלה כן אתרוג של טבל בוודאי שהוא לא אין בו דין שריפה לא שאר בו קיתו מחתת שיעורים תפריש תרומות ומעסות תשרוף אותו כן אוודי שהן בו דין שרייפה אומר הרמבם אפילו אחי אתרוג של טבל פסול כל שבעה למה הוא פסול כי הוא לא פרי הוא לא ראוי לאכילה הוא עשור באכילה אז הוא לא פרי רואים ברמבם אומר כפות תמרים אומר החתם סופר שאיין אין שום תלות בין דין ממון לדין בעלות זה שני מושגים שונים לגמרי אפשר שלא יהיה בזה דין ממון כמו תרוק של אורלה אין בו דין ממון אבל עדיין הוא נקרא שלך זה מתקיים בו די הכתם לכם למה האתרוג של ורלה פסול בגלל שהוא לא פרי אבל לא בגלל שהוא לא שלך הוא שלך אבל אתה מחזיק בידך אבן לא פרי זה לא אתרוג אז נמצא שגם דרך אגב גם ברמן בר פרק ג ברבן מלחמות בתחילת המסכת גם דיקו ככה אל לא ניכנס כרגע א יש הרן הרטבה בדעת הרמבם כתבו שיש אפשרות של יש דין בעלות גם על יסורי הנאה עד כדי כך שנראה מדברי הרן שגם אפשר לזכות בייסורי לקנות ייסורי הנאה לא רק לרשת אותם או אם כבר הם היו תחת ידך ונאסרו אפשר גם לזכות בהם מאידך יש הרבה ראשונים שכתובים שאומרים שבאמת זה שני מושגים חופפים אין אפשרות של בעלות על דבר שאין בו דין ממון בעלות ביסודה שייכת אך ורק בדבר שהוא יש לו שבויות ממוני ככה מתבאר להד מדו ריבד ריבד שהביא אותו הרטבה במקור ח שבאמת לפי שאן בודים ממון לא קרינ בלחם וכך גם דיה ברשי אצלנו רשי כותב בדף לה שכיוון שהאתר אסור בהנאה אז הוא לא נקרא שלכם הוא כושר בין המושג בעלות לבין המושג דין ממון כך גם מדויק או כתוב ו דיה ברש בה תראו בתשובות שתי תשובות בתשובה ראשונה בחלק א' סימן תשמו מדבר המוסק הרשבא נשאל הרשבא על אדם שמוד הנאה מחברו והוא נותן לו לולב לצאת בו על מנת שיחזירו האם יוצאים בזה ידי חובה אז השיב הרשבא שביום שני ודאי יוצא כי מצוות לב להנות תנו אבל ביום ראשון לא יצא לא יצא למה דבא לקחתם לכם מש ח ולא משום ייסורי ולא משל איסורי הנאה ואך כיוון שבא לדוד ביסור ואינו קנוי כלל לשום דבר ואם קידש בו את האישה אינה מקודשת וכשר יסורי הנ אדמו וכולי אז אז אז זה אומר הרשב לא יצאים בזה ידי חובה זה לא שלך הוא מביא ככ שכך כתם הרבד ובתשובה בסימן תשז שמה הוא שואל על אדם שאסר על עצמו את נכסיו האם הוא יכול לצאת ידי חובה בלולב של עצמו הרי יש לו אפשרות להישאל על זה אומר הרשבא אף בזה לא יצא בו ביום הראשון כן שאם כן אף בת רוק של תרומה שנטמע ביד ישראל יוצא ב יכול להשאל על תרומה ונ סטנט ן של תרומה פסול ולפרוש וכולי כלומר ברור לרשב ברור לרשב שבין אם היה מדובר על מודר הנעה מחברו והוא משתמש בלו ו של חברו שהוא אסר את זה בהנאה על עצמו ובין אם הוא אסר על עצמו את נכסיו והוא משתמש בלולו של עצמו בשני המקרים הוא לא יוצא ידי חובה ביום הראשון מדוע משום שזה לא שלך מה זאת אומרת לא שלך זה שלי אני אסרתי על עצמי את זה בהנאה זה היה שלי מאז ומעולם מה פתאום זה לא שלי כן אם זה לא שווה כלום זה לא שלך פקעה הבעלות שלך נפסק להלכה ברמה באור החיים סימן תרמט סעיף ב מביא את ה מביא את ה רשבע הזה בתשובה והמודרנה מלולב של חברו לולבו של עצמו אינו יוצא בו ביום ראשון דלא הו שלכם תשובת הרשבא כן יתרה מכך יתירה מכך מביא הרם בנדרים בדף פה עמוד א' ומשם אינן תראו במקורת ז שהעושר הנאת פירות על עצמו יכולים אחרים ליטול אטן בעל כורחו ואנו יכול לעכב אין איסור גזל מיסורי הנאה והמסקנה של הדברים תראו זהזה הרשבא הרן מביא בשם הרשבא לא חוששים לכך שיש אפשרות להישאל על הנדר ו להפקיע אותו מעיקרו לא חוששים לכך כל זמן שהוא לא נשאל לא חושש שהוא ישאל וממילא מותר לאחרים לגזול בעל כורח בעל כורחו של הבעלים כי הוא לא בעלים מותר לגזול ממנו את כל מה שהוא עשר על עצמו בהנאה השר על עצמו נכסיו בהנאה נכסיו הפקר אפשר לגזול אותם אפשר לקחת אותם בעל כוחו תראו עד הכן הדברים מגיעים אז אם כן יש לנו יש לנו שתי סיעות של רישונים זה מול זה ד אחת סבורה ששני הדינים האלה דין ממון ודין בעלות הם שני דינים נפרדים וניתן להיות בעלים גם על דבר שאין בו דין ממון שהוא אסור בענה והוא לא שווה כלום לעומת זאת דע חדת סבורה וכך דעת הרשבא והריב ורש ש שיש שלא זה הינוח זה אותו דבר במאמר מוסגר כ ראוי לעין בזה כלומר אבל מה אני חושב ש כאילו היסוד העניין פה זה האם יש מושג הייתי קראה לזה מושג של בעלות שלילית כן אנחנו מכירים את המושג בעלות בדרך כלל בעלות מתקשר אלינו לבעלות חיובית נו בעלות פוזיטיבית שאני יכול להנות מנכסי אני יכול לאכול אות אותם לחלות אותם לסחור בהם להוריש אותם לתת אותם בכך בא לידי ביטוי בא על ידי ביטוי הבעלות שלי כך כנראה סבורים מרבית הראשונים הרשב וסיעתו שאין מושג של בעלות אם אין שום פונקציה חיובית בבעלות שלך אבל ככל הנראה ה וסיעתו הרמבם כ ש דקו הרן סוברים לא כך יש מושג של בעלות מה שאני קורא בעלות שלילית זה לא לא יודע אם זה ההגדרה המנוח הנכון אבל בעלות שכל עניינה זה שלילת זכויות מאחרים כלומר האם האם יש איזשהיא משמעות של בעלות גם אם הרקה מתוכן חיובי אין לי שום אפשרות להנות מהנכס אבל העובדה שלאף אחד אחר אין זכות בנכס זה הופך אותי להיות בעלים על הנכס אני חושב שהלשון של הרטבה אם תראו את הלשון של הרתה במקור חט הלשון של הרטבה ותו דוודאי כל מי דיד דידה וברשותה דלת בזכות לאחרים לכן קרי כלומר כל כל מהותה של הבעלות על איסורי הנאה היא בכך שאין אין שום זכות לאחרים אז זה כל יצירתה של הבעלות כאן בכך שאני מונע מאחרים לקחת את זה אז זה סוג של בעלות בעלות מסוג שונה לגמרי אני קורא לזה בעלות שלילית אבל אפשר לקרוא לזה כ בעלות שכל עניינה הוא מניעת מניעת זכיה של אחרים אז האם יש מושג של בעלות כזה בעיניו של הרמבם לפי מה שיקו אחרונים והרן והרטבה זה בהחלט חיובי המרחק בין ומר שאיסור הנאה הם הבקר לבין כך שלא ניתן להנות מהם הוא מאך אתיתי להגיד פי דעתם כן זה שלי סליחה זה שאני סרתי על עצמי את נכסיי זה מרשה לך לגזול את זה זה שלי מה מה מפקיע את זה מתחת ידי העובדה שאני לא יכול להנות מזה שכוח אני לא יכול להנות מזה אבל מה מה בדיוק העניק לך הזכות לקחת את זה אז יש כאן דילמה גם באחרונים יש יש אני אגיד אזכיר כמה מהם יש מחנה אפרים בהלכות צחיה מבקר בסימן ד' ש טמע על הרשב וחולק על הרשב אומר איך יכול להיות כל עד כאן לא דיברו על איסורי הנאה אלא אך ורק באיסורי הנאה שאסורים על כל העולם אבל אדם שאסר על עצמו איזה משהו ועדיין זה מותר לאחרים או אדם שבכלל עסר על עצמו נכסה חברו הרי הוא יכול עדיין יכול הגמרא אומרת בערן בנדרים בדף מז שמה מדבר מה שהגמרא אומרת אני יכול לוות ומישהו אחר פרע פרע מהנכסים שאני מודר הנע מהם יש כל מיני אפשר אפשר שמישהו אחר יקח את זה כלומר המחנ אפריים לא מסכים א להגדיר ש דבר שאסור באופן ספציפי על אדם אחד יחשב כ אין בו דין ממון כלומר דין ממון זה לא מושג סובייקטיבי זה מושג אובייקטיבי זה שווה או לא שווה זה שעכשיו אתה לא יכול להנות מזה אבל העולם יכולים להנות מזה זה לא מפקיע מזה דין ממון לכן המחנ אפרים שולל מכל וכל את האפשרות שכיוון שאני אסרתי על עצמי את נכסיי אז מישהו מישהו עכשיו יכול לקחת את זה מעל כורכי ו לות כן זה עדיין שווה לעולם אבל כן מוכח מדברו כשדבר שהוא אסור לכל לכולם כמו ורלה אז זה בהחלט לא נקרא זה בהחלט כיוון שאיין זה דין במון זה לא שלך ה הנתיבות בסימן רעה סעיף קטן א מגדיר שדבר ש מגדיר ככה יש בעלות אבל אין [מוזיקה] גזל יש בעלות זה כמו יאוש יאוש כותב הנתיבות בסימן רסב סקט ג מדייק כך מדב התוספות בקמה סו עמוד א' שיאושר יאוש הכוונה זה היתר זכייה אבל ע עדיין זה שלך שאתה מאבד משהו איבדת את זה ו התייאשת וילך סרון כיס אז זה הופך להיות הבקר ה אומר לו אם זה היה הבקר אז לא היה חילוק בין יוש גזלה ליאוש ד עבדה ומאוחר בגמרא בקרב שיש חילוק ביניהם אז בהכרח שיאושר זה עדיין בבעלותך אבל יש יותר זכיה ל הכל מי כל מי שרוצה יכול לזכות בזה אבל זה עדיין כל זמן שמישהוא לא זכה בזה זה עדיין שלך כן דפקא מינה הם אפשר לחזור בו מהיו או לא אבל אז ממילא אומר הנתיבות ברעה ס קטן א שדבר שהוא עסור בהנאה זה כמו מעמד של יאוש כוונה זה עדיין שלך אבל אין בזה איסור גזלה כמו שאומר הרן בשם הרשבא בנדרים פ כל אחד יכול לקחת את זה זה ההגדרה המחודשת של סוג הבעלות שיש על איסורי הנאה סוג כפי ש סוג הבעלות הוא גדר של יאוש זה לא הפקר יש בעלות אבל אין אפשרות למנוע ממישהו לקחת את זה מה תבן גם כן לא כן תבל כן תבל אסור בהנאה אבל כן אפשר להפריש ממנו ד אפשר להפריש ממנו כ זה כל הזמן אתה אומר כל הזמן שלא יפריש לא בפשטות ה שכל אומר שטבל זה וודאי שזה ודאי שאין בזה שיש בזה איסור איסור גזל מה גם שטבל כותב ה כוב בתבל יש מקום להרחיב באמת יש תוספות בדף לה עמוד א' שסובר שטבל זה ממון השותפים זה כאילו מממון שעדיין תרם ח תרום חלוקה כן אז זה יותר סודר טוב על כל פנים זה זה ההגדרה של ה יש הגדרה דומה בקצות בסימן תו סעיף קט ב הקצות אומר שבעלות על איסורי הנאה זה שלו אבל לא ברשותו זה זה גם נראה יתכן מאוד שהוא באמת מכוון למה שאומר הנתיבות ברעה סעיף קט א' שזה עדיין זה בבעלותך אבל אין לך אפשרות למנוע ממישהו אחר לקחת את זה נראה לכאורה שזה הכוונה שלו לסיכום מתה השת דעתי לי אחרי זה כבר זמן ש מתקצר אני רק אגיד לאניות דעתי אז באמת קושיה הקושיה שהגשנו על ה הריד כן שאלנו על הריד שאנו על הריד מה זאת אומרת אם אתה אומר שהתורה מחדשת שבלולה והדס והרבה אין דין ממון לא צריך התורה אומרת לא צריך שווות ממונית כן אז אז מה ולכן גם אפשר לצאת ידי חובה באיסורי הנאה בלולב של איסורי הנאה אבל הרי מה מה אז מה אז מה אז גם בלולב שאול יהיה אפשר לצאת מה אין דין לחם בלולב התירוץ הוא הריד יסבור כמו שיטת רטבה והרן בעבודה זרה והרמבם שבאמת זה שני דינים נפרדים לגמרי זה לא קשור בכלל זה לזה יש דין ממון כן וביחס לדין ממון סבר סובר ה ריד שהתורה לא לא דורשת דין ממון בדברים שבמהות הם מצים כמו לולה ודס וערבה אבל בוודאי ובוודאי שצריך שזה יהיה בבעלותך ואין שום סתירה בין המושגים אין דין ממון בלולב דה זרה ודאי שיש דין בעלות וזה חייב להיות שלך ולכן לא יוצאים מידי חובה בלולב שאול כי זה לא שלך אבל לולב של ייסורי הנאה זה שלך למרות שהם בזה דין ממון אבל זה שלך לכן יוצאים בזה ידי חובה אבל עדיין לא פתרנו את הבעיה לגמרי כי מה הרמבם זבור הרמבם הרי סובר שגם אתרוג של עבודה זרה כשר גם הראשון אבל אתרוג של עבודה זרה בסדר אז הוא שלך מצויין בסדר למדנו הרמבם סובר שאפשר להיות בלים גם על דבר שאין בו דין אין בו שבויות ממוניים אבל הרמבם עצמו אמר ש שזה לא נקרא פרי בכלל אם זה לא א אם אין איזה דין ממון זה לא נקרא פרי אורלה אתרוג של אורלה על הרמבם זה לא אתרוג בכלל זה לא פרי אז איך הוצי בזה ידי חובה התשובה היא צריך להגיד שגם כשאנחנו באים להגדיר דין ממון חיייבים להגיד ככה אין ד יש מגן אברהם בסימן א תרש מת ציב קטן כ דרך אגב המגן שם כותב שאפשר להיות ביים על איסורי הנאה והוא שמה מתלבט מה הדין באתרוג שבלה איסור אתרוג שבלה איסור כן נפל על הרוג נפל על האתרוג חלב שומן אסור בהנאה נבל בו האם הוא כשר אפשר לצאת בו ידי חובה או לא אי אפשר עכשיו לאכול אותו הוא אסור בהנאה לא חלב מותר בהנאה אבל נפל עליו בלה איסור אתם יודעים רק מצד יתר אכילה אפילו מצד יתר אכילה אין בו יותר אכילה יותר בסדר נעזוב עכשיו האם הוא כשר או לא מסתפק בזה המגן אברהם מה נקודת הספק של המגן זה אסור באכילה מה השאלה בכלל התירוץ הוא יש מקום לדון שכל מה שתמטן באכילה או אין בו הוא אסור בהנאה של הוא פסול אך ורק עם הפסלות או אך ורק עם האיסור ההנאה נובע מעצמותו של האתרוג ולא מסיבה חיצונית אם הוא מגיע מסיבה חיצונית אולי זה לא זה לא מפקיע את שם הפרי מהאתרוג מה מפקיע את שם הפרי מהאתרוג אך ורק אם במהותו מעצמותו כמו אתרוג של אורלה הוא הוא נפסל אבל דבר שהיה פרי כן היה לו שעת הכושר הוא היה פרי ונאסר מסיבה אחרת כמו נבלה בו איסור כמו נאבד עבודה זרה וכן הלאה אז זה ייתכן שלא גם הרמבם יודע שזה לא מפקיע ממנו שם של פרי ככה א אצטרך לישב את שיטת הם כצד יוצאים מד חובה באתרוג של עבודה זרה גם ביום הראשון כי מצד לחם ודאי שיש פה לחם לרמבם מצד בעלות יש כאן בעלות מצד פרי זה גם נקרא פרי גם הרוק של עבודה זרה נקרא פרי כי האיסור שלו הוא איסור חיצוני הוא לא נברא כיתר של עבודה זרה ולכן זה לא מפקיע ממנו שם של פרי למרות שהוא נאסר באכילה ובהנאה כן עכשיו מהתה נחזור לשאלת הביקור יעקב כן הביקור יעקב שאל איך סוכה שיכך אותה בקשים של כילא הקרם איך סוכה הזו כשרה הרי זה לא שלך זה לא זה לא שלך תכח סוכות תעשה לך למות גזולה ויסוד העניין ש הסוכה צריכה להיות בעלות בלדית של אחד מישראל איפה זה מתקיים בסוכה שיכך אותה באיסורי הנאה יודעתי תשובה פשוטה לא רחוק להגיד שרבנו שמואל שירי יסבור שזה שני מושגים נפרדים זה שזה אסור בהנאה מצויין אבל עדיין זה שלך המושג בעלות ודין ממון שני מושגים נפרדים אז ממה נפשך יש פה בעלות יש פה בעלות כן אם תאמר שלכם גם מחדש שצריך שיהיה דין ממון שזה חידוש להגיד שצריך שהיה דין ממון בעצה הסכך אז גם אם נגיד שהיה צריך דין ממון בעצי הסכך אפשר להגיד שה רבנו שמואל סבור כמו הריד שבד בעצים אין דין ממון מה שהתורה תובת עצים סוף סוף עצים זה דבר של הבקר אפשר לבנות סוכה גם מקשים ומדברים שםם אין להם שום שבויות ממונית אז ממילא ממה נפשך אין פה שום בעיה בסכך אותה בקשי של כיקר כן לא אין שום בעיה אפשר אפשר לחדש עוד זה לא צריך להיכנס לזה אבל אני חושב מצד בעלות יש כאן בעלות מצד דין ממון אם היה חידוש כזה שלא הוזכר בשס אבל אם היה חידוש כזה שגם בעצה הסוכה צריך שיהיה דין ממון גם בזה אפשר להסביר שרבנו שמואל יסבור כמו רבנו יוש דיטר עד כאן הקופה א' עכשיו ב עיר ה איזה זריז עיר ה ביקורי יעקב על רבנו שמואל מסוגיית קיתו מכתת שיעורי איך אפשר להגיד שיקח אותה בייסורי הנאה היא תהיה כשרה אבל יש פה שיעור בסכך שז על ז טווחים יש קיתו מחת שיעור זה לא אין פה שיעור אז כאן ניכנס ככה בקצרה לסוגיה הזו כאן יש תוספת שמוסיפה הביקור יעקב שהוא אומר שלכאורה הוא מנסה ליישב את התירוץ ואחר כך דוחה אותו בסדר אז בוא נראה מה מה מיישב הביקור יעקב את הקושיה על על רבנו שמואל על השער המלך יש מחלוקת תראו ברמבם בין הרמבם לבין הרבד מה הסיבה של לחי לחי של השרה לכי אתם יודעים מה זה לחי לכי ששמים בפתחו של ה מבואי כדי שיהיה אכשר מבואי אז צריך שיהיה לכי כמובן יש הלכות רבות מבואי סתום מבואי פתוח מפולש אבל יש דין של לכי על ידי לכי ניתן להכשיר מבואי אז יש מחלוקת בגמרא בעירובין לגבי קורה של השרה קורה זה גם אופן נוסף של הכשר מבוי על ידי קורה שהיא מקבילה לקרקע כן אם היא היא לא מאונכת היא מאוזנת בסדר קורה שהיא בגובה כן למה זה מסוכה כן תחילת סוכה קורה המושגים האלה ב גדועים לכם אז ככה אז אומרת הגמר מקור כג תראו איתמ רב חיה ברשי אמר עושים לכי עשרה ורבי שמעון בן קש אמר עושים קורה עשרה מנד אמר קורה כל שכן לכי הדמה לכי אבל קורה לא קיטו מכתת שור אז יש חיסרון בקיטו מכתת שיור בקורה אבל לא בלחי ככה סובר רבי שמען בן לקיש אז אומר הרמבם איך אז ברור לכולם שעושים לחי מאשרה מעת של אשרה עושים ל כן לכי זה מאונך כן מונח זה עומד עומד בצד הפתחה של פתחו של המבוי איך בדיוק עושים לכי מאשרה הרי השרה היא צריכה היא עומדת לשריפה אז זה כיתו מכת שור איפה נעלם איפה נעלמה הבעיה של קיטו מכת שיורה הרי יש שיעור יש שיעור לקורה הי צריכה להיות ומד בגובה 10ה טפחים אז איך לכי ששר נחלקו ב דבר הזה הרמבם והרב אז בואו נראה את הרמבם במקור כא פרק הלכות שבת פרק יז הלכה יב בקל עושים לחיים אפילו בדבר שיש בו רוח חיים אפילו בייסורי הנאה עבודה זרה עצמה או השרה שעשה אותה לכי כשרה שהלחי וביו כלשהו גובה הלכי אין פחות מעשרה טפחים רוחבו ועוביו כלשהו אז שואל הריבוד עליו שואל ריבד אמר אברהם ואם הביו כלשהו גובו מיצי שיעור שיהיה גבוה השרה כלומר שואל הרי וד הרמבם הרמבם מנסה להימלט מהבעיה של קטוט מכתת שיורה בכך שהוא אומר שכיוון שבלחיצה אז לכן בדת שיעורים ככה רוצה לטאון ה שואל שואל הרב דניאל מבין סוף סוף יש דין גובה אז קיטו ךת שיעורה אז בהתחלה רוצה לומר הרבד שבאמת נ החינמי יכול להיות שגם מי שאמר שקורה לא כן הוא אמר את זה רק בדרך אפשר כן אבל כן אולי ייתכן שבין לכי בן קורה מותר דמשום הקר הוא ויק ה הקר והרי וכולי א אז יכול להיות שבכלל אין פה מחלוקת אלא אפשר זה לא אמר בכ איך אפשר אבל באמת חינ שגם קורה כשרה ואם תרצא לומר דפליג ל מתמה דכתב דגב לחינ משיעור הבי לגובה אלא אחי אמר לכי אף אגב חשבת לקש נידף אפשר להעמידו בצדקות על ידי קשירה אבל קור כק שדף לא קים הכלל וב ממה נפשך דבר העומד כין ד מכתת לא ק כלל כלומר אומר הרוד למה למה לכי של השרה כשרה משום ש איפה קטו כתת שיעורה אומר הרי בסדר קטוט מכתת שיעורה אז בסדר אז העץ הזה של השרה הוא כתו עכשיו תסתכל עליו כקש נידף הרי גם את הקש הזה אתה יכול להדביק בקשירה או בדבק כלומר אתה יכול להדביק את זה לדופן של המבוי בפתחה של המ יש לך לכי אין צורך בעובי ואין צורך ברוחב אתה יכול ליצור איזשהו קו של של של קש נודף דבוק ודבוק או קשור תבונות הלכי ללכן זה מותר אבל לפי זה יהיה מוסבר מדוע קורה לא מדוע קורה לא כי קורה בפשטות אין דרך ש היא מאוזנת באוויר אז אין דרך לתלות אותה לכאורה זה הכוונה אז א כותב על זה המגיד משנה להסביר את שיטת הרמבם איך הרמבם מה הרמבם אומר הרמבם אומר ש הרמבם אומר שמכיוון שאין רוחב ואיין עובי אלא די בגובה אין בזה אין דין מכתת שיעור בחי גבנה אז שואל השואל הריד גובה יש יש דין של גובה של עשרה טפחים איפה זה נעלם כותב הז מגיד משנה איני צריך להשיב מקור כבד איני צריך להשיב על פירושו ועל דבריו אלא במ שקשה לדבר רבינו מגובה לכי מה התירוץ בזה שיש נקודות וקווים ושטחים וכל זה לקוח בדמיון ואיין מציאות בפועל כן אין מציאות בגשם לנקודה אלא בקו והקו צא אלה בשטח והשטח נמצ לה בגולם והגולם הוא שיש לו ג' רחק שהם שישה צדדים כלומר אומר אומר המגיד משנה שהמושג המושג של של שטח כב כנקודה לא תימצא אלא בגולם גולם פשוט הכוונה זה איזשהו איזשהו אובייקט תלת מימדי כן אובייקט תלת ממדי שיש לו ג' ריחים ג' רחק גובה רוחב עובי שהם שישה צדדים כן מה למטה ג רוחות השמיים אז אך ורק דבר שהוא תלת מימדי שייך בו איזשהו מציאות ולכן שך להגיד בו מכתת שיעורי אבל כל דבר אז זה יכול להיות קורה יכול להיות שופר אבל תיאורטית לכי לא ניתן לא נאמר דין של שיעור לא ברוחב ולא בעובי אלא אך ורק בגובה אז כיוון שדין השיעור שניתן הוא אך ורק במימד אחד מבין תלת שלושת המימדים אז ממנ לא שייך פה שיהיה בו דין מכתת שיעורה מכתת שיורה נאמר אך ורק בדבר שניתן בו שיעור לשלושת ממדיו רוחב עובי גובה אם אם הוא אם אין בו את שלושת אם אין בו שיעור לשלושת המימדים אז לא שייך בו דין מכת שיעור כי הוא איננו גולם איננו אובייקט מציאותי שיש לו הוא תופס הוא תופס נפח בחלל כן וכל מה שאין צריך רחקו שיעור אל ורקו בלבד הרי הוא כקווים הוא מותר בכל דבר זה דעת רבנו זל ועיקר רי דנ מתמי האמת היא שיש בתוספות בעירובין בדף פ עמוד ב' אתם יודעים מה לפני שנגיע לתוספות אז בוא עד כאן אז זה הה התירוץ של המגיד משנה לכושית הריבוד על הרמבם סובר ה ביכורי יעקב הנה יש דרך לישב את ת את את דברי רבנו שמואל במירי שאומר שאפשר לסכך אפשר לסכך בקשים של כלאיים ביצים של אשרה ביסורי הנאה איך אפשר לסכך הרי מה הרי מכתת שיעורה זה הבעייה אומר אומר הביקור יעקב יסבור שר המלך רבנו שמואל כדעתו של הרבד שקטו מכת שיעורה הפשט הוא שאני מסתכל על הדבר ככת כקש נידף אני מסתכל ע כתות אז כיוון שאני מתבונן עליו כתות אז אני יכול גם סכך כתות כשר סכך של כש נידף הוא סכך כשר אז לכן אין בזה בעיה של מכתת שיעורי ככה מסביר מישב הביקור יעקב את רבנו שמואל בשר המלך ואז הוא מוסיף ואומר אבל אחר העיון כיוון שדעת הראשונים הוא לא כהסבר הרי וד הוא מצביע על הגות ושרי והרטבה והרב המגיד והבית יוסף שהם ופשט כמו הרמבם בהגדרה של קיתו מכתת שיעורי א לכן הדרו ש לכן לפי מה שרוב הראשונים נקטו אין מקום לחידוש של השער המלך בשם המאירי שאפשר לסכך באיסורי הנאה משום שלדעת הרמבם ברגע שיש שיעור ויש שיעור של ז טפחים ז טפחים אז ממילה וזה דבר גולמי הסכך אז ממילה לפי דבריו אין ב מקום אין בזה מקום א להכשיר למעשה למעשה הוא סובר שהסוכה זו פסולה אז קודם כל יש כאן ש צריך להבין צריך אז קודם כל צריך צריך לנסות ליישב את שיטת המאירי גם לפי שיטת שער המלך בשם המאירי גם לפי מה דקי מלן כהסבר של הרמבם כן לדעת הביקור יעקב הביקור ק היה סבור שההסבר של הרמבם בקיטו מכתת שיורי הוא ההסבר המקובל להלכה אז ראו לישב את היה ראו לישב את קושייתו של ביורי יעקב על השיטה הזו גם גם לפ גם לפי ג לפי דברי הרמבם גם לפי שיטת הרמבם אבל מעבר לזה צריך לשאול שאלה אולי יותר יסודית אומ על עצם הניסיון של הביקור יעקב ליישב את שיטת המאירי רבנו שמואל בדרך של הריד גם זה צריך יון מה הוא אומר הוא אומר למה יש מקום להכשיר סכך של ייסורי הנאה הרי קיתו מכתת שיעורי התשובה היא כיוון שגם כש נידו כשר לסכך נכון גם כש נידו כשר לסכך אז מה ה בעיה אז קטוט מכתת שיור הכוונה שהוא כטו כקש נידף אז זה כמו לכי זה כמו לכי של א לכי של אשרה אני לא מבין אבל הרי ה הרבד אמר בצורה ברורה שבקה שזה מאוזן זה לא מתקיים אומר ש אומר בקורה כי אביה כקש נידף לא קימה כלל הוא בא ממה נפשך דבר העומד וכן ומכת את לא קי כלל אז מה ההבדל בין סכך לבין קורה הרי גם סכך זה מאוזן זה עומד באוויר גם קורה עומד זה לא כמו לכי שאתה יכול לקשור את זה לדופן כאן זה עומד באוויר אז אם הריבות פסל מאי טעמה קורה מה איך הביקור יעקב רוצה בדיוק להסביר את ה להכשיר סכך כן מעל פי דברי הרבד אם הרבי בעצמו כותב שקטו מכת שורה זה חיסרון בקורה אז איך זה לא יהיה חיסרון בסכך מה ההבדל בין סכך לקורה מה ההבדל בין סכך לקור אפל ופלא אבל באמת צריך להתבונן בשורש ההלכה הזו ונגיד נעשה את זה בקצרה אז ראינו שנחלקו הראשונים ביחס לקורה אז בוא בוא בוא נראה את הדין בתוספות בכד תוספות אומרים אבל קורא קטו מכתת שיעורי אף על גב לחינ מבי שיעור גובה צריך שיעור גובה וגם רוחב משהו מי הבי מכל מקום כיון דלא בא אל השיעור הזוטה לא החמירו בו כלומר מי שרואה את התירוץ הראשון בתוספות שזה גם התירוץ שהרתה בעירובין בדף פ עמוד ב כותב כיוון ברוחבו לק שיעורה הכילו בדרבנן ולא חשי כת שד גבוהה כלומר לניו דעתי התירוץ הראשון בתוספות לא תואם לתרצה של המגיד משנה כי המגיד משנה א הטביע איזשהו כלל שכל הדין של מכתת שיעורה נאמר אך ורק במקום שיש שהוא בדבר שהוא תלת מימדי שנאמרו בו שיעורים בכל רחקו בכל מידותיו בכל מימדיו אבל דבר שנאמר בו שיעור אך ורק באחד מה מיימדים כמו גובה לא שאר בו קתות בחצת שהורה אז נראה שהתוספות בתירוץ הראשון לא מסכימים לכך התוספות זורים שגם בד חד כמו קווים תיאורטית גם בקווים היה מקום להגיד שיש מכתת שיעורי אבל בכל זאת כיוון שלא נאמרו במימד הרוחב והעובי לא נאמר שיעור אז הכילו רבנן כלומר זה כול של חכמים כיוון שלחי זה כל כולו דין דרבנן לכן הקלו בו שלמרות שמכת שיורה לקבל אותו לא החמירו בו ככה אומר ה אומר ה כך אומר ה גם הרטבה כיוון ברוחבו לק שיעורה הקילו בדרבנן ולא חששו לקיטו ישורה כן אז זה שיטה חדשה בהסבר בהסבר למה לכי של אשרה כשר לכי של אשר כשר כי הכילו ברנן כיוון שלא נאמר בו שיעור לא ברוכב ברוכב ולא בעובי כיוון שרק מימד אחד שלו הוא בן שיעור לכן הקילו בו אבל רבנו אברהם פירש אומר התוספות לכי אם היה מדבק הקיטים בכותל הב לכי ובלבד שלא יהיו נטלות ברוח כלומר רבנו אברהם כפי הנראה הלך בדרכו של הריד כן שלמה לכי של השרה כשר כי יש אפשרות מעשיית טכנית גם אם הוא היה גם אם נביט עליו כקש נידף וכט פתיתים כתות מכתת פירורים פירורים פירורים של עץ עדיין ניתן להדביק אותם על הלכי ולהשתמש בהם כלחית כן דרך אגב אם תסתכלו במשנה ברורה בסימן שסג סעיף קטן ל הוא מביא את ההסבר הזה של הרטבה שחכמים לא גזרו בזה וגם מביא את שני הסברים אז יש כאן בשולחן ערוך תראו בהלכות שבת בסימן שסג סעיף טו טז טז כותב השולחן ערוך ככה כורה זו שאמרנו צריכה שיעור לפי כך הי השאה עצא השרה פסולה דכד לשרפה קמה קטו מכתת שיעורה שיעור הקורה רוכבת טפח וביה כלשהו רק שתהייה חזקה כדי לקבל אריח ש חצי לבנה של ג טפחים צריך שה יהיה לה חוזק כזה שה יכולה לקבל יכולה יכולה יכולה כן להחזיק מעמד גם עם משקל של חצי לבנה שלג תפח שמונח עליה עכשיו יש סוג אחר של קורה אם הקורה רוכבה ד פחים ולא רק טפח אם רוכבה ד פחים אז היא לא צריכה להיות חזקה לקבל הריח גם אם היא לא חזקה לקבל הריח מספיק שהיא יכולה לעמוד באוויר והי והיא קורה כשרה אז רב קב הגר בהגהותיו על השולחן ערוך פה בסעיף יז אם רוצה לחדש רוצה לחדש שוא מסתפק בשאלה הזו שיתכן שכל מה ש כל מה שיש מקום לאסור לדת או לפסול לדעת הרבד קורה מה שהר עבד פסל קורה זה אך ורק בקורה מהסוג הראשון שרוכבת תפח ו עובייה צריך להיות שחזקה כדי לקבל אריח אז שמה אין אין אחת שזה יחזיק מעמד אבל בקורה כזו שהיא רוחבה ארבעה טפחים ששמה היא לא צריכה שתהיה חזקה כדי לקבל הריח שמה יתכן שריד יודע שזה הקורה הזו כשרה גם אם הא נעשתה מעצה השרה שואל עלזה הביאור הלכה שמה במקום בסימן שסג סעיף טז מהפרי מגדים באות ז עוד ב ציחה שמה שדן בכנ ש על צורת הפתח אתם יודעים מה זה צורת הפתח כן צורת הפתח הכנש על גבי צורת הפתח האם הקנה הזה עשוי עצה השרה האם צורת הפתח כשרה אומר ה הפרי מגדים לא כיוון שקתות מכתת שיעורי אז זה נופל זה לא מחזי אי אפשר להחזיק אי אפשר להחזיק את זה עומד באוויר אז לכן זה פסול אז טמר טמ ה ביאור הלכה על רבי עקיבא הגר איך אתה רבי עקיבא הגר רוצה להכשיר קורה של ד' תפוחים אתה אומר לא היא לא צריכה לקבל אריח שכוייח אבל איך היא תעמוד בדיוק באוויר בהוק ס פוקוס איך היא תעמוד באוויר אם זה קש נידר אז איך איך זה יכול להיות קשה אז עכשיו אני רצה ליישב את כל ה כל הנקודות האלה מה שצריך לחקור כאן זה באת בגדר מה הגדר של כיתו מכתת שיעורי מה הגדר אנחנו ודאי רואים מתוך דברי הראשונים והפוסקים שכל אחד למד פשט אחר לגמרי בגדר הזה של כיתו מחתת שיעורים אני הייתי אומר את זה במשפט אחד כן כן האם הגדר של מכתת שיעורה פירושו שהשיעור מפורר או שחסר בשיעור בסדר זה ה כן או שחסר בשיעור זה לא נקרא שיש פה שיעור בסדר שתי אפשרויות בסדר אפשרות אחת שכפי הנראה זו האפשרות שעולה מתוך דברי הרבד ומתוך דברי רבנו אברהם ב ות באובן דף פ עמוד ב' כיתו מכתת שיעורה פירושו פירושו ש מה שנמצא לפני העץ הזה אני מסתכל עליו כעץ מפורר זה הכוונה קיטו מכתת שיעורי כיוון שהוא עומד לשריפה אז אין חשיבות בשיעור שלו אני מסתכל על השיעור כמו כטו מכת שיורי אני מסתכל עליו כקש נידף אני מסתכל עליו כפרור עץ זה ככה זה המבט ממילא כל דבר כל שיעור שנאמר בתורה שזוכה שהדבר יהיה מוצק מדובק ומוצק גוף אחד גולמי מחובר ומדבק אז ממילא קיטו מכת שיורה יפסול אותו זה יפסול אותו כיוון שלוב צריך להיות לולב יצוק גוף אחד של לולב פירורי לולב זה לא לולב וגם פירורי הדס ופירורי תוג אינם לולב אז זה יפסול את הלולב מדין כיתו מכת תשורה אבל בדבר שהשיעור יכול להיות גם שיעור מפורר אין שום בעיה גם אם הוא גם אם הוא מקוטב סוף סוף אם השיעורי יכול להתקיים גם באופן שהוא מפורר אז אין שום בעיה זו הסיבה שבלחיצה גם לכי של השרה בש שגם התייחס ללחי כאל שיעור מפורר הוא גם כן שיעור גם כן אפשר לדבק אותו לכ ממנו לכי אין בזה שום חיסרון דוגמה תראו בגמרא בחולים בדף פט עמוד ב הגמרא שם במקור כח הגמרא שמה אומרת שמכסים בעפר שרי נידחת אז רינה לא הצליח להבין כן איך אפשר לכסות את הדם ן איך אפשר לכסות אדם איפה מה עם הפסול של קיטו מכת שיורה אומר אומרת הגמרא שמה רב השי אחי אשטם שיעור בענן ועבודת כוכבים כתו מכת שיעורה אחה כל מה ד מקטט מעל לכיסוי כלומר בעפר יר נידחת גם אם תגיד גם אם תגיד קטוט מכת שורה אז מה אז זה יותר מקטט ככל שזה יותר מקטט זה יר טוב במינים אחרות לתפיסה הזו של קיטו מכת שיור אני לא אומר שיש פה לפני אוויר זה כלום לא יש פה לפני דבר בעצם בחוש אני רואה אותו קים רק מצב הצבירה שלו הוא שונה הוא לא מצב יצוק הוא מצב מפורר בסדר זה נקרא קטוט מכת שורה אבל הנקודה כאן וזה נקודה מאוד חשובה שדווקא מרכיב המרכיב של השיעור שבו הוא מתייחסים אליו כאל מפורר אם יש אם יש דברים אחרים שהם אינם בגדר בכלל ההגדרה של שיעור אז לא לא נאמר לגביהם קיטו מכתת שיעור קיטו מכתת שיעור במים אחרות קיטו מכת שיעור ה אולי אולי אולי כן אני אתן לכם דוגמה למשל הרמבם בוא בוא א נקדים זה בקצרה אה כן זה כותב התורת גיטין באבן העזר בסימן קכד סעיף קטן א תורת גיתית זה הנתיבות בחיבורו עעל השולחן ערוך אבן העזר חות גיטן אז הוא מביא את הגמרא במנחות בדף קב עמוד ב הגמרא שמה אומרת שואלת ל רבי שמעון שרבי שמעון אומר כל העומד להישרף כשרוב דמה אז יך נותר ופרה מתמים תומת אוכלים הרי כל העומד להשרף כש הנותר הבשר של הנותר לפני שהוא נשרף הוא כבר עומד לשרפה אז איך איך הוא מקבל תומת אוכלין הוא לא אוכל הוא שרוף אומר אומרת הגמרא חיבת הקודש מח שרתן יש הלכה מיוחדת בדברים שהם קודש שגם דברים שהם אינם דברי מאכל מקבלים מעלה של דברי מאכל זה דין מיוחד בקוד אבל נשאלת השאלה אומר התורת גיטין רואים בגמרא דיה שכל מה שהגמרא שואלת זה אך ורק אך ורק לרבי שמעון לרבי שמעון שסובר כל העומד להשרף כשרוב דמ שואלת הגמרא איך נותר איך נותר ושהוא דינו לשרפה איך הוא מטמ ומות אחלים הגמרא לא שואלת על רבנן שחלקים על רבי שמעון נכון ולא סוברים את ה שכל העומד ישרב כשרוב דמה למה למה הם לא שואלים את זה רבנן גם אם רבנן לא מסכימים שכל העומד ישרב כשרוב דמי אבל הרי מסכימים לכלל שקטו מכתת שיעורי אז יש פה אין פה שיעור קיטו מכ נגיד קיתו לכאורה למה לא נגיד שיש פה קיתו מכתת שיעורה ואיין פה אוכל אז איך האוכל איך הנותר מקבל תומת אוכלין א אומר התורת גיטין רואים מכאן שכת מכת שיור וכל ה עומד להשרף כשרוב דמה זה שני מושגים שונים לגמרי כל העומד להישרף כשרוב דמה לניו דעתי הגדר הוא ככה הגדר הוא ש כך רבי שמעון סבור שאני מתבונן על משהו שיש בו דין ומצווה לשרוף אותו אז למרות שכרגע הוא תרום שריפה עדיין לא שרפו אותו אבל זה בעינינו זה רק מצב זמני זה מצב הראי הרי באוט אתה מחוייב הרי לשרוף אותו אז אוט אטו הוא הולך להשרף אז אנילא מתבונן עליו במבט הזמני הראי שלו אני מתייחס אליו כמצב הקבע שלו כמצב העתידי הקבע שלו הרי בסופו של דבר הוא יהפוך להיות אפר הוא הוא אוויר בעיניים הוא לא קיים הוא התנדף הוא התנדף בחלל בחלל העולם ישאר ממנו אפר הוא לא כמן דלי תדמי הכלל הזה כל העומד להשרף כסר אות ו שיסודו הוא שאני מסתכל על המצב העתידי הקבוע ולא מצב העכשווי הראי הוא נאמר בכל דבר גם דברים שאיין בהם לא נאמר לגביהם שיעור ולכן הגמרא שואלת איך על רבי שמעון איך נותר מקבל תומא הרי עומד להישרף אבל כיתו מכתת שיעורה זה דין שגם רבנן ודאי מודים לו זה דין שהוא לא נאמר בכל דבר הוא נאמר אך ורק בדבר שיש בו שיעור שנאמר בו שיעור אז כל דבר שנאמר בו שיעור אז הדין הוא שהשיעור בעיני נחשב כשיעור מפורר אם שיעור מפורר יהיה בסדר א אין בעיה לכן בתומת אוכלים אומר התורת גיטין הריו סובר שגם אוכל מפורר יכול להתגבש לביצה ולטמא אחרים אז אין לי בעיה שגם גם דבר שהוא א לצורך צורך העניין הוא אסור בהנאה קיטו מכת שיור כן עדיין כן עדיין יש בו דין של של של אוכל עדיין מקבל דין של אוכל דבר שנאמר בו דבר שעומד לשריפה דבר שנאמר בו כיתו מכתת שיעורי סוף סוף גם אם הוא מפורר הוא עדיין מצטרף זו שיטת הררי בפרק ו מלכות תומת וחנין הנח יז אומר שאם נגע שרץ בבצה פירורן אז הם מצטרפים לתמי אחרים גם אם זה פירורן יש בהם צירוף את ההבחנה הזו עושה גם הרן תראו במקור ל כן גד שכתבו על איסורי הנאה כותב השולחן ערוך שכשר אבל הוסיף הרמה מיהוא בדבר שצריך ביאור מן העולם שצריך שריפה אז הגד בטל אז כותב הר הרן שם מקור ל אף אגב דקטו מכת שיור לא אכפת לה במידי דבשי כשופר ולולב וו בותן שצריכים להתב מן העולם למן דמר כל העומד ישרב כשרוב דמה ג דמה רואים שיש כאן שני מושגים שונים כל העומד להשרף כשרוב דמה כמן דלת ודמה אני מתייחס אליו כמצב העתידי שלו מצב העתידי שלו הוא שרוף אז הוא כמ דליט בעיני הוא אוויר אבל קיטו מכתת שיעור זה לא נאמר אלא אך ורק בדבר שנזקק נאמר בו דין שיעור כמו שופר כמו לולב אבל אם לא נאמר בו שיעור גם אם הוא אמור להתבהר מן העולם אבל אם לא נאמר בו שיעור אין בו חיסרון של קיטו אחתת שיעורים אם הוא לא נאמר בו שיעור השיעור הוא מקוטה שיעור הוא מפורר לא הגוף מקוטר השיעור רק מרכיבי השיעור אנחנו מתייחסים אליהם כן מקוטל מפוררים כך גם עולה מדברי הראש הראש אומר במקור לב בפרק ג סימן טו שיש ספרים שגרסו שולב של השרב שחד פסול משום ד ומצווה באה בעבירה למה כי הם סוברים שלא שייך למפס משום מקת שיעורי משום דלא אשכח ל שיעור מפורש באתרוג מדובר על אתרוג לא מה מה מצינו שיעור באתרוג אבל הרי נאמר אגוז נאמר ביצה זה לא נקרא שיעור לא אומר הראש לו זה לא שיעור זה רק סימן של גמר פרא אתם שמים לב כלומר יש כאלה שסוברים שתרוג של אשרה נפסל רק בגלל מצווה באה בעבירה אבל לא בגלל קיתו מכתת שיעורי כי אין בו שיעור לא נאמר ב שיעור למרות שכתוב בו באגוז וכביצה אבל הם לא נאמרו בתורת שיעור הם נאמרו בתורת סימן שזה גמר פירה זה הלכה שגמר פירא זה לא זה לא דין של שיעור רק מרכיבי השיעור שהם שיעורים מוגדרים של רחקו הם בהם בהם נאמר דין קיתו מחתת שיעורי אוקיי אבל אנחנו מוצאים זאת הייתה סברתו של הרייד זאת הסדו של רבנו אברהם בתוספות אבל יש גישה אחרת יש גישה אחרת יש גישה כמו שאמרנו שכן מתייחסת בדין קיטו מכיור כן מתייחסת א כך כנראה היה סבור המגיד משנה שלא קיבל את הפשט של הריד המגד משנה לא מתייחס לקיטו מכת שיורה כשיעור מפורש הוא מתייחס כמט דלי תדמי הוא לא קיים בעיני אין פה שיעור כל דבר שנצרך לשיעור אם ה אם השיעור אם הוא עומד לשריפה כתו מכת שיעור אז כמן דלידי המנחת חינוך במצה שכה סעיף קטן יד מסתפק מה הדין סכך של השרה שהוא קיתו לא סכך של ייסורי הנאה בסדר ככה הוא מסתפק שקטו מכת שיעורה האם הוא נידון כסכך פסול שפוסל בד' או שהוא נידון כאוויר שפוסל בג' אתם שומעים זה שולחן ערוך בסימן תר לב סעיף אב עושה הבחנה בין אוויר שפוסל בג לבין סכך פסול שפוסל בדל אומר סכך של עשרה מה איך נדון אותו מה מה הוויכוח מה הדיון מה הגדר שקתות מכתת שיעורי האם זה גדר כמ דלת ודמי אין פה שיעור כי אין פה חשיב של שיעור כי השיעור עומד לשריפה אז אין לו חשיבות של שיעור הייתי אומר בלשוני את אותו ורט שאומר רבי שמעון על כל דבר שעומד לשרפה שכל העומד ישרף כשרוב דמה מודים חכמים שבדבר שיש בו שיעור אומרים כו מת ישראל כי שרוב דמין זה הפשט גם בריטבה מי שרוצה הרטבה על המשנה שאומר ש של השרה פסול כי כל העומד להרב רוב דמי ככה הוא כותב וגם בדיבור המתחיל ב שמה יבש מה דנים בזה הרי לא קים כרבי שמעון יש דיון בפוסקים האם קמה רבי שמעון לא אפשר להגיד שגם רבנן מודים לרבי שמעון שבדבר שצריך שיעור כל ומד ישרב כשרוב דמי כי השיעור שלו חסר חשיבות השיעור הגוף קיים אבל השיעור חסר חשיבות אתם שומעים יש שרת שובי באר גם את אור החיים סתפ שג לכות חנוכה מביא ספר שנקרא שער אפרים מה הדין אדם שהדליק נר חנוכה והשתמש בחמאה שבושלה בסיר בשרי בן יומו אומר השער אפרים בהנחה שב בשר בחלב צריך שריפה אז זה נקרא קיטו מכתת שיורי זה זה לא יצא ידי חובה כת אתכ שורה האמת היא צריך להאיר השיעור שנאמר השיעור שנאמר בשמן השיעור שנאמר עד שתחל זה לא שיעור בשמן זה שיעור בזמן ההדלקה אבל השער אפרים כנראה הבין שזה שיעור בשמן לכאורה זה תלוי בשני הטעמים אם אם כתו מכת שיעור הכונה שאין פה שיעור אז זה באמת צודק השר רפאים אם הפשט הוא שזה שוא מקוטע רבה שיהיה מקוטר מד נדלק יותר טוב מה נכון זהייה תלוי בחקירה בסדר כן אז מה אנחנו רוצים לומר רוצים לומר שממילא א קשאנו כן הקושיות מיושבות כן צריך לחקור האם העובדה שהסכך או כל דבר ש שניטלה באוויר זה חלק מהשיעור שלו או לא זה דין בשיעור האם זה שיעור של יכול להיות שבזה נחלקו הפרים מגדים ר מקבי עגר קבי עגר אמר רב קיגר אמר שקורה של ד' כיוון שלא נאמר בדין ש ראוייה לקבל אריח זה נקרא ששיעור ראוייה לקבל אריח זה שיעור מוגדר היא צריכה להיות בחוזק כזה שהיא יכולה לקבל הרי ח אם היא של עבודה זרה של אשרה פה נאמר קיטו מכת שיורה כי באמת נאמו פה שלושת שלושת הרחק רוחב גובה חוזק הכל נאמ זה שיעור מוגדר אבל העובדה שזה צריך להיות באוויר זה לא זה לא מדין שיעור זה נאמ זה לא מדין שיעור זה כמו לצורך העניין כמו אתרוג ואגוז וביצה שאמרנו לגביהם שגמר פרא גמר פרא זה לא שיעור זה המציאות זה אופיו זה אופיו של של של עץ ש שהוא עומד באוויר זה אז לגבי זה אני לא מתייחס לעץ כל מפורר אני מתייחס אליו כל יצוק עד כמה שיש דין של ראוייה לקבל הריח אז ביחס לזה אני מתיחס לזה כשעור מפורר ולכן זה פסול אבל הפרי מגדים שפסל קנה על גבי פתח בצורת הפתח הוא כנראה תפס שגם ה שגם האפשרות של ה של הקורה להיות תליה באוויר היא גם חלק מהשיעור של החוזק שלה של העובי שלה ולכן לפי דעתו גם בזה שייך להגיד כתו מכתת שיעורי ממילא מיושבת משמה שקשו על הביקור יעקב ביקורי יעקב רוצה ליישב את שיטת המאירי בשם רבנו שמואל ש למה כך יכך בייסורי הנאה למה זה כשר הרי זה אז הוא אומר אז מה הוא אומר הוא אומר על פי מה שהרב כתב שקתות מכתת שיעור הכוונה שהשיעור הוא מפורש אז כמו שהוא הכשיר בלחי שאפשר להדביק אותו אז גם הוא יכשיר בסכך אז שאנו רגע הסכך אבל הסכך ייפול במה שונה הסכך מקורה התשובה היא קורה נאמר בשיעור כדי לקבל הריח אז כן נאמר בדין מקצת שיעורי אבל בסכך אין אין שיעור כן אין שיעור ש העובדה שזה צריך להיות עומד זה לא חלק מהשיעור אבל כל זה כן אז לכן בזה אז כיוון שקדו מחת שור לפי הבנת הריד הכוונה ששיעור מקטט אז הקש הנידף אפשר לסכך בו והעובדה שההוא צריך למוד באוויר זה לא דין בשיעור שלו ככה לכן מובן איך הביקור יעקב רצה לישב את אבל אבל ה החראה של הביקור יעקב היייתה שלפי לפי ההסבר של הרמבם כן לקיטו מכת שורה אז אז אזזזז א אפשר אי אפשר להגיד כמו הריד הרי מה היייתה המחלוקת בין הרמבם ובין הריד הרמבם החז כמו המגיד משנה שהפשטות מכת שיור זה לא הפשט זה פשט שכמ דלת ודמי כן כמ דלת ודמה לא הייתי מוסיף כ אין זמן אבל אכ לפי הפשט כמ דלת ודמי כמד ודמי אז א אז דרקו ש דוחת אומר הביקור יעקב כיוון שבסך נאמר שיעור ז טפחים על זן טפחיים נאמר שיעור כן מסתם איזה דבר גולמי כן א צריך להתבונן בזה אבל ככה הוא טוען הוא טוען נאמר שיעור זן צחים עזן צחים כן עכשיו פה הוא כנראה הלך בכיוון של ה כנראה הוא הה סבור שזה שיעור הרבא ובשיעור הרבא וודאי גם התירוץ הראשון בתוספות ודאי שאמור להודות ש יחמירו הוא סובר ששכח זה נקרא שיעור של ז טפחים זן טפחים ולכן אין מקום אין מקום לכאורה להכשיר לפי שיטת הרמבם שככה ההלכה מה נאמר כאן מה נאמר כאן מה שנראה לניו דעתי תראו את אני ממש דקה אחת תראו את הרבנו מנוח רבנו מנוח שהוא מביא את רבנו שמואל הוא אומר אני אומר תן ך מחיצות במקור לד דף אגב דרמין קיתו מכתת שיעורי אפילו החי קשרות זה לא גר עם העפר גם אם עפר היה אפשר הוא יכול לעמוד אבל הוא סובר כמו הגישה כנראה של הרייד שזה כשהוא מקוטב אבל אבל בכל דבר שיש לו שיעור אסור לעשות או השרה כן אבל הוא טמע אל סכך מעשר עיר נידחת אמה הקשר אבינה לגג הסוקה שיעור טפח לפחות וכל דבר שיש לו שיעור אסור לעשות מה שחת קיתו מחבי ופסול כן פה הוא כותב שזה אוויר בהמשך הוא כותב גם ותו מעדיף מזמה ויגה כאן הוא עובר להסבר השני כלומר הוא הפתח ואמר שקטו מכתת שיורי זה אוויר שזה חוסר בשיעור כשההוא אומר ותו לניו דעתי הוא בא לומר שגם אם נגיד שזה לא אוויר אלא אלא א הכוונה זה שעור מקט אבל זה עדיין לא יכול לעמוד באוויר ולכן כמו הפרי מגדים ולכן זה כמן דלת ודמי כן אבל על כל פנים שימו לב שהוא הוא מדבר על גג הוא מדבר על שיעור של הסכך מה הוא מדבר על טפח צריך שיעור טפח איפה הזן טפחים עעל זן טפחים למה הוא לא אומר זן טפחים הוא אומר הגג נאמר בו שיעור טפח למה הוא לא מזכיר את הסכך של ז צחים על זן צחים אתם שומעים אני אעזור יש רב חיים על הרמבם בפרק יז הלכות שבת הלכה ב א ך יודע לפ ה בטן אומר רב חיים הוא שואל את השאלה הזו הרי המגד משנ אמר כולם שאלו הרי הריב ל הרמבם הרי יש שיעור של גובה של עשרה טפחים למה לא אומרים מכתת שיעורי על השיעור הזה כן אז התוספות בתירוץ הראשון אמרו הקילו רבנן גם הרית אמג מי שאמר זה קווים אז בקווים חידש רק בדבר שהוא תלת ממדי יש בו דין לרב חיים יש שיעור הסבר אחר איך לחי כשר הרי יש במר בו שיעור גובה של רה טפחים אומר רב חיים נפלא אומר רב חיים השיעור של ערה טפחים שנאמר בלחי זה לא שיעור בלחי זה שיעור במבוי מבואי הגובה של המבוי מחיצות המבוי צריכים להיות גובה 10ה טפחים על כל משהו מהמבוא צריך להיות משהו לחי בעצם בלחי לא נאמר שום שיעור לכי זה נקודה זה דבר שהוא מחוסר כל שיעור אלא על כל משהו מגובה אבוי צריך שיהיה לכי אז איפה נאמר השיעור אה השיעור לא נאמר בלחי שיעור הגובה לא נאמר בלחי הוא נאמר במבוי מחיצות המבוי צריכ להיות גבוהות רה והכל משהו כל מילימטר מגובה של מבואי צריך שיהיה לכי מילימטר אתם שומעים אז אין בכלל בלחי דין שיעור בכלל לא נאמר דין שיעור לכן הוא כשר גם בלחי של עבודה זר זה בחים אני אומר אולי זה גם הפשט ברבנו מנוח השיעור של ז טפחים על ז טפחים הוא לא שיעור שנאמר בסכך הוא שיעור שנאמר בחלל הסוכה חלל הסוכה צריך להיות ראוי לדירה הוא צריך להיות טפחים ע טפחים החלל הזה צריך להיות מסוכך אבל זה לא שהתורה אמרה צריך פכים הזן צריכים כך ולמטה תעשה מחיצות לא תעשה מחיצות של זן טפחים ע זן טפחים הוא באמת שימו לב בשער המלך מדבר רק על סכך הוא לא מדבר על הדפנות אז הוא מדבר על הסכך צריך אין פה זה אבל אבל אם נגדיר את זה ככה אז נחשה נפלא לפי רב חי מיושב היטב אני חושב רבנו שמואל מיושב היטב למה שיכך בסכך של של איסורה נה כשר הרי מכתת שיעורי תירוצו השיעור לא נאמר בסכך הוא נאמר בדפנות הוא נאמר בחלל בחלל הסוכה אז זה לא דין שיעור לא דן ש לא נאמר פה דין קטו מכתת שיעור שכוייח [מוזיקה]