הבארות - הסרת החיצוניות | שפת אמת לפרשת תולדות - תרלא | הרב יהושע שפירא

אחד [מוזיקה] קרא כל [מוזיקה] ה >> זה שהיה לו צומך במים זה פשוט אז הוא חפר באירות היה סכסים טן אותם סתם גם הערבים והשפחות הם סכסכים הוא פתר אותם ואף אחד לא מדבר אם התורה מדברת אבל ככה פטירת הבהרות זה נבואה שנצרכה לדורות יותר מנבואה מצאבות שסימן לדברים ולכן ישנו ללמוד מאותן בהרות ספה הדרכה לכל הדורות כולם וזה לא רק הדרכה פרטית אם כי גם זה נכון ללמוד איפה אני מי חופר בירות. איפה הדור הזה? חופר בירות. אבל גם מה שנעשה את זה באבות הקדשים, אבות העולם זה הדין ה של כל המציאות. ו גזלי עולם כשהם למצאו את הפרשה הם חיפסו יקשו איפה מה שהתורה מנת אותנו משקף את עומק הDNA של המציאות כולה בוודאי כשהוא מדובר על אבות העולם אז אומר יש לנו כאן דוגמה פנטסטית לעניין הזה שלכאורה סיפרו ברניין בפשט הוא עניין קל אה אולי רק מקים הקדמה העבירות האלה כנראה היו בעזה העוטף עזה בקו הצהוב מימין או משמאל ו זה הזור של הבהירות ו יש רדק שאומר שכל האזור הזה עד יומות המשיח יהיה לנו ש עסק וסתנה אנחנו מקווים שאנחנו כבר ברחובות סך הכל אחרי כל המאמורות שבכל יום מתחדשים עלינו אבל מי היה מעלה על דעתו לפני שנתיים וחודשיים שנתיים וחודש ש נחזיר 99% החטפים כמעט זה אלה שבחיים 100% נשאב ב-52% מהשטח בהסכמת מועצת הביטחון שמודיעה שצריכים לפרז את עזה שחמס לושמה ושטראמפ מנהל את האירוע אם יש גם חסרונות יש גם חסרונות אבל אני לא מדבר על הגזר אחרות סוריה איראן הקדוש ברוך הוא עשה לנו פלאות גדולות אז יש מקום גדול לומר שאחרי שהיינו עסק סתנה ברחובות עוד רגע נגיע לזה לכאורה זה נקרא סבבים אתה חופר ומסותמים אתה חופר ומסותמים אבל בסוף יש סבב אחד שהוא רחבות רחובות נח שמה כבר אה אז רצון שנזכה שה סבב הזה יהיה כבר רחובות ונזכה לראות את כל ה מקום הזה שבכל הדורות שם צרות צרועות עסק וסתנה מתהפך לרחורות הנהר של גילוי הורם של ישראל על כל פנים אז המקום הזה הוא מקום במשמעות היסטורית עצומה מה שחוזרת אלה במהדק ו אומר בעל חידוש הרים הסבא קדישה של עשות אמת הגיד בעניין הבהירות שהם להסיר החיצוניות והאסתר למצוא הנקודה יש בהמשך כמה וכמה פעמים שהסת אמת תדבר על חפירת הבהירות כביטוי לגעת ומצאת. כלומר, שאתה חופר באירות אז אתה עוסק במלאכה אולי הכי קשה ממדם. היו רואים צאום וישרים מחלים לנים ישבים גילה. היו חורשים, זורעים, קורים, קוצרים, שזה כבר עבודה יותר קשה בעיקר חראש. ולחפור באירות זה מלאכה הרבה יותר א מאמצת מיגד והפרש שבה זה שבסוף ככל שאתה מוצא מים שלא נגעת בהם ולא עסקת בהם מעולם כך אתה מגיע ליעד שלך אתה יגע באופן הכי חרי ומוצא משהו שהוא לא מאגיעתך כלל והתבנית הזאת שלי הגעת אחרי זה לא נסתכרת אלא מצאת שהמציאה באה בסך הדעת בלי מאמץ אני הולך ברחוב ורואה שת מתגלגל זה מציעה יגיעה זה שאני יגעתי שעתיים ואז נתו לי זה השטר הזה יגעת ומצאת בסיפור עומק שמדבר על זה שכל העולם בנוי על שות של האדם עם הקדוש ברוך הוא. אנחנו פועלים פה כפי יכולתנו אבל ברוך השם לא מקבלים כפי יכולתנו בסוף חותים מוגבלות באופן בלתי נדפס הרי את המשפט הבא שאני אומר זה לא ביכולתי לנהל את כל התאים במוח כדי שזה יקרה לי סיעתא דשמיא בכל רגע ורגע אם יפתח אחד מהם או יסתם אחד מהם והמפליל לעשות לא מפליד עשי יותיו אז אין לנו שום יכולות אין לנו שום מעמד אין לנו שום משכן מצד שני אנחנו מתאמצים מאמצים מרובים אז יש יגעת ומצאת חפירת הבהרות זה יגיעה עצומה של האדם אבל זה להסיר את המונח כי בסוף המים שנמצאים בהבאר הם עולים מאליהם הם צלולים והם ללא מגע. אז אומר, כל עבודת האדם בעולמו תמיד זה להסיר את החיצוניות שכל העולם שנקרא כך על שם ההלם הוא חיצוניות שמסתירה את האור האלוקי שמחל אותו. ולכן פירת הבארות זה אב טיפוס את הכל המציאות. רחל יצחק עוסק בזה. יותר זה שיצחק עצמו שהוא האבא הפסיבי יותר כלומר אישה זה אברהם עושה לברך זה רבקה מסדרת לו הוא בסוף אה מטופל ידי אחרים ויש מעט דברים שעשה אפירת הבהירות והמצה בארץ הי שערים שזה בדיוק הדוגמה לזה שאתה 100 שערים זה משהו בית נפס אפילו הבורסה הישראלית לא עושה דברים כאלה כלומר אתה זורע ואומרים לך שטח הקרקע הזה הוא יתן לך קור תבואה יצחק זורע וזה מוציא 100 קורים שער זה הכוונה עמידה יצחק זורע הקדוש ברוך הוא נותן לו שפע בלי פרופורציות למה הקידר הוא הוא הוא בשמיים הוא עושה פה מעט ונתון לשפע האלוקי ולכן הוא חופר את הבעירות שזה אני רק פה מסיר מונע אני אני לא הדבר בעצם וככל שאדם יודע שכל השפע הוא מלמעלה ואני רק צריך להסיר את התבלול מהעיניים כדי לראות את הנביאה האלוקית של החיות אז ממילא השפע הוא גדול עד בלי די זה בדיוק יצחק א יש לו פה עוד תפקיד כמו שנראה אם כן עניין הברות זה להציר החיצוניות ואסתר למצוא הנקודה שנמצאת שעולם והיא מנביאה את כל החיים הוא מוסיף ועסק וסטנה הם ימי המעשה הכנה שאתה יגיע וההגיעה היא מאוד מוגבלת מי שטרח בערב שבת ערב שבת זה זמן הצרכה ובשבת הבאר שנקרא רחובות עד כאן דבריו זכרונו לראות עכשיו הסת מרחיב את זה ומקשר את זה באופן נפלא לסוף הפרשה סוף הפרשה זה לשאלה הפרשנית החמורה שכל רבותינו עסקוה מה פתאום יצחק חושב לברך את עשו ולא את יעקב. איך איך איך הוא התבלבל? איך הוא לא ראה? ודאי שיש בכל דבר מצוץ קדושה שבחיי הדבר. ומרכת אלוקית יש בכל זה יסוד מוסד בכל פנימיות התורה ובעל שם טוב דרש על זה לעולם השם דברך מצב בשמיים. בדבר השם שמיים עסוק כלומר שהמאמרות האלוקיות הם תמיד מחיות את הכל ואילולי כשמחיות הכל חוזר לעין לאפס ורק שלמרות שהמאמר האלוקי הוא ומכה את הכל שנסתר על ידי הטבע והחיצוניות כי על זה נברא העולם זה הDNA איך העולם בנו הסיפור הזה שדבר בו להיות חיותו יתברך בתוך תוך מעשה בראשית בתוך הכוונה באופן נסתר גנוז בפנימיות והאדם ידע ויברר שהכל מחיות השם יתברך אז יוצא שאדם עומל הרבה בסוף שום דבר לא משלו הוא רק המגלות שזה הכל מהשם יתברך כי את זה הסתירו ממנו כדי שהוא יהיה שותף והשותפות שלו זה לא הדבר בעצמו הוא לא יכול לברוא אין ביד האדם אדם להצטרף למאמרות במובן שהוא בורא יש מעין במאמרות אלא שהקדוש ברוך הוא הסתיר כדי שהאדם יגלה ובזה הוא יש אותם עכשיו הוא אומר ככה וזהו שכתוב אנחנו מרגילים להזכיר את הכושר שמיעה המיוחד של עשות אמת עכשיו בערב שלישית קוראים רחובות. אז הוא שומע את המילה רחובות ותראו לאן הוא מגיע, לאיזה דברים נפלאים. וזהו שכתוב חוכמות בחוץ ברחובות תיתן כל הפשט שהתורה לא בישנית, האמת לא בישנית והיא אומרת את דבריה בחוץ והיא נותנת כולה ברחוב שכולם ישמעו. אנחנו לא מסתתרים, אנחנו לא מתחבים, אנחנו אומרים דברנו וזה לא אומר שאף פעם אין לנו שיקול לא לומר דבר שלא נשמע, אבל זה נמצא דופן. באופן כללי החוכמה נותנת לדבריה בכל אז חוכמות בחוץ טעונה זה נוגע למה שאמרנו שבעצם הם נמצאים בפנים במעמקים השם חוכמה יסד ארץ אז החוכמה האלוקית נמצאת בפנים ועל ידי האדם הוא מוציא אותם החוצה וברחובות תיתן כל הפרשו זה רבותינו בתנחום אומרים במקום שמרחיבים אותם כלומר מה זה ברחובות במקום שמרחיבים אותם וכמובן הוא קושר את זה לבאר השלישית לרחובות בואו נדבר רגע על התורה, על המשל פה אחרי זה על הנמש שזה גילוי אומר מה שבחורות ניתן קולה זה מה שכתוב הפוך בה והפוך בהכול בה אדם לומד תורה הוא ממש בה והיא מתחילה לנבוע היא מתחילה ל למשוך מים ממעיינות עמוקים אחד שאפשר מלימוד אחד ללמוד את כל התורה כולם ובזה יש מסורת בשם הגאון מבינה שדומה למסורת מרב זוה שתי דגויות כמעט הכי הפוכות בעולם אומרים שרב זוה ישב ב בית מדרש אצל המגיד ממזריץ' ששם היו לומדים א לא כמו שהיה לומדים בעיון ו אה א הקצב איתי מאוד היו לומדים עמוד שע חוזרים פעם וזהו שבדף ב עמוד א של ברכות מדש הוא פעם לא אז מי שפעם שאל אותו אז הוא אומר כל כך טוב מפה למה ללכת למקום אחר אבל יש מהגרה שאומר שולי מצוות ידיעת התורה כל חייו הוא היה נשאר בדף ב עמוד א' של ברכות כשיש גם מצת ידיעת ודאי שזושר גם קיים אותה רואים מדבריו שהתלמיד חוכ שידע את כל התורה כולה איך זה מתיישב עם הסיפור הזה לא יש תירוצים תירוצים שונים כל אחד א מבחר לו אבל הנקודה הזאת שאתה עוסק בדברי תורה בעצם המעיינות הם עד אן קץ זה במקום שמרחיבים אותה. כל אחד שנותן ליבו בעניין בתורה היא מרחיבה לו. המעיינות נובעים. זה מתרחב. זאת אומרת מה זה ברחובות ליתן קולה איפה שאתה מרחיב. עכשיו הוא קושר את זה את ההרחבה במה שכתוב בתחילת הפסוק חוכמות בחוץ טרון. אז לאן מרחיבים אותם? רחוב זה לעומת רשות היחיד הבית יש רחוב חוכמות בחוץ טעונה ברחובות תיתן כל אתה מוציא את זה מהפנים החוצה למדת משהו בית מדרש ואתה הולך ברחובות זה צועק תיתן קולה הפצות כי זה בחינת תורה שבעל פה להביא אור התורה למעשה גשמי גם כן כלומר כתוב בתורה ניתן משל שמ מחדד את העניין עין תחת עין לכאורה הפשט ובן וציא לשמעון תוציא לרוגניים חז"ל מתחילים להרחיב אומרים לך מה קורה אם לראובן יש רק עין אחת הוא הוציא לשמעון עין נשאר לו עין הוא רואה או 100% אבל רואה אתה מוציא לראובן עין הוא כבר לא רואה אפשר גם ההפך להגיד מה יקרה ושמעון היה עין אחת ראובן נוציא לא נשאר עבר ו מסופרים שחד זה הרב שכנ שאלו אותו ניתן לך מתנה גדולה מה אתה רוצה אומר שהוא רוצה פי שניים מהשכן לא משנה מה אומר לו טוב מוציא לו עין אז אם רובן היה לו עין אחת והוא הוציא עין ונשאר לשמעון העין ועכשיו אתה מוציא לו אז הוא עיבר גמור איך אפשר בכלל אז חוזר שנים שלא מבקשים ולכן הם אומרים ממון דרך אגב הרב אריין אומר חידוש נפלא בעלוכי לעניין הזה אומר אם אתה רוצה ממון אז למה לא כתוב תן ממון תחתן הוא אומר כי באמת כשאתה נותן ממון לא שילמת אם הזקת בכוונה הוצאת למישהו עין בכוונה אז זה ששלמת לו ממון זה הדבר היחידי שאני יכול למדוד אבל בעצם עבד מלווה מלווה אתה כל החיים אתה צריך לתת לו מה שאתה יכול כדי להשלים את זה הוא אומר בכל הדורות זה נפקמינה והדור הזה אולי יש נפקמינה להלכה לא יודע מי מעשה לעין תחתיים בפועל אומר היום אפשר לתרום קליה מה קורה אם רובן הוציא לשמעון קליה זה יכול להיות שיחזור הדין שהוא צריך לתרום לו קליה שלשמעון יהיה שתיים ולרובן יהיה אחת זה מופלא אבל אה אולי יש פה השלומה של עין תחתיים על כל פנים אז בתורה יש משהו תמציתי ואתה מתחיל למשמש ולהחים ולדון ואז למעשה זה מתורגם באופן שעובר הרבה תהליכים עד שזה יוצא החוצה אז תורה שבעל פה להביא אורות תורה למעשה השביעי גם כן וזה שכתוב במדרש כרחובות נגד ספר דברים המדרש אומר שה ה בער שלישית היא כנגד ספר דברים למה כי כתוב כי אחרי השם את גבוליך בספר תפר דברים למה זה קשור אז הוא אומר והוא התרחבות הקדושה גם תוך הצבע הקום מר אם כל עניין הבארות זה להוציא את הפנים החוצה אתה צריך לשאול את שחת התשובה היא כי כל עבודת האדם זה שהפנים יאיר גם את החוץ שהאור האלוקי הגנוז הוא יתגלה גם בכל את העניין הזה שב בחוץ יאיר הפנים זה תפקיד האדם זה הקדוש ברוך הוא יש לנו אשר ברא אלוהים לעשות הוא ברא את זה באופן שלנו יהיה מה לעשות ש לעשות את הפנים שלו >> מה >> זה להעיר את הפנים שלו >> כן >> אומר בתוך הטבע לא ליער >> אה בפנימיות של הטבע >> בפנימיות של >> כן בתוך כן גם תוך הטבע קנח זאת שזה יאיר את הטבע ולא רק ואיזה שורש עמוק וזהו היה כל עבודת האבות ולכן זהב טיפוס וזה נאמר בתורה להתגלות אור התורה הצפון במעשה בראשית בכל המציאות לכן אבות הקדושים היו עשירים היו אה רואים הם הם עסקו במציאות עצמה. עכשיו על פי זה מסביר עוד עניין. גם שטה יצחק במעשה עשו שאמרנו שכל הפרשנים שואלים איך איך קרק הדבר הזה? הוא אומר הוא ידע שיעקב הוא מלך. יעקב הוא בפנים איש טעם יושב אוהלים הוא בתור הוא עם דבר השם הפנימי. אבל עשו מצא את איש שדה זה האיש שבחוץ והוא רצה שזה תפקידו לקחת את המעיינות של יעקב ולגלות אותם גם בחיצוניות של עשו זה לחפור באמות לגלות שגם עשו הוא הר מיעקב וכדי שזה יקרה צריך שעשו יקבל את כל הברכה שנובעת מהמעינות הפ פנימיים של יעקב שהוא תמיד נשאר בפנימיים זאת אומרת מה הוא נותן לו שמה את כל הברכות הגשמיות כן דגן ותירוש אז גם מה שתה יצחק עשה ציו שסבר שהוא ישדה שסבר שאף שהוא מסדה והוא נמצא בחיצוניות ממשיך הכל להשם יתברך כמו ששאל לו איך מסרין המלח מלח וטבן. למה הוא שאל איך מסרים מלחותן? גם כן הפירוש כנב כי מעשה הוא התרוממות הכל להשם יתברך. למה? כי כשיש קרי לפני שלקח את המעשה אתה שואל מאיזה צד אני צריך לקחת מעשר? מצפון ומדרום. לא משנה. גם הצפון וגם הדרום גנוז בהם המעלה של המעשר והתרומה ומאיפה שלא תיקח מתגלה הקדושה אז יש קדושה בכל לכן המעשר מגלה שהכל שייך להשם יתברך ואחרי שאתה לוקח מעשר אז כל הכלי הוא כלי שהקדושה עולה ממנו כמו הבאר אז הכל הכל התרומות את הכל השם יתברך לא יודע מה כמו ש >> מה >> כן שצריך >> באמת הרב אומר בהקשר הזה הרב אומר שמעסר שני זה שכל אדם יש בו בחינת ליל הרי למי הוא נותן את זה? לעצמו. אלא שהוא אומר אני אתה צריך מהישראל שבך לתת מסר לנביא, הכהן שבך לעלות לירושלים, להיות כללי ולאכול את המעשה שאתה נתת בצורך. אתה לא נותן לו לאף אחד אחר, שזה עוד יותר מלמד את העניין הזה. טוב על כל פנים יש פה בנו למלך ה שם לא לא ניכנס לזה ומלח הוא הדומם מזריגה שפלה אז מה רוצה אה עשו בשאלות שלו עשו היה שקרה הרמן והוא שאל שאלות לא מתוך צידקס אבל אה יצחק כאילו אומר תקשיב איזה זה שאלות שואל שו זה לא שאלות של יעקב יעקב עסק מן הסתם בעולים שלו מה קורה בספק מה קורה יסר מה מהמאוסר על המר על על ה אה על הלא מאוסר הפוך כל הדינים שמעסות מה אומר עשו ראיות לגמרי בחוץ לתורה איך מסרים את הטבן יעקב לא שואל שאלות מה שחבן למעשה איך מעשים את המלך מקום לא שואל שאלות כאלה עכשיו למה עשו שאל את זה אז רק כדי לרמות אומר תשאל ספק מה עשר מה זה דינוק יש הלכות בתורה מה תשאל אותי מחוץ לתורה בכלל אתה רואה שאתה רמ אומר הסתמת זה פירוש נפלא אומר עשו שאל את מה שמתאים לו הוא רימה בביטוי של עצמיותו מה עצמיות אותו אני עם החוץ אני עם המלח עם התבן התואה זה יעקב אני התבן אני המלח ועכשיו במקום שאני נמצא אני כאילו צדיק ושב את יצחק איך מרומים את זה לקדושה שבעצם אי אפשר לרומם את זה לקדושה כאילו >> לפי הזר הזה לכאורה זה נמע דקה יותר זאת אומרת זה נקמר מהות הוא מבין את מקומו ושואל אותי זה מה שהסטרת רצה שתבין שיצחק אבינו בסברה גדולה עכשיו אתה עם יצחק אבינו בכלל כמעט בוחר בשר חכה חכה אנחנו לא עושים את זה עוד פעם אבל זה בדיוק מה שעשה תמגיד יש פה ספרה גדולה לבחור בצר וזה שהוא רימד זה לא זה לא משנה כי עצם זה שהוא שואל את השאלה הזאת זה מבטא איפה הוא נמצא יצחק הוא מה אני כבר ידוק אותו דרך הרמאות הזאת ויתן לו את הברכה שגם התב וגם המלך יהיה בא קדושים והחוכמות בחוץ את אני יוצא את זה לחוץ אה זה מאתגר עם עשו אבל זה לא כמו ישמעאל ישמעאל נולד לאמא מצרי עשו נולד לאמא ודיה הנה יעקב אבינו אז נכון הוא ילד מאתגר נו לנו אין ילדים מתגרים הוא דווקא בילד מתגר משקיעים יותר מברכים אותו נותנים לו כמו הילד הכי קצת שבע בכיתה מה עושים עושים אותם תורה והוזר של המורה וכך כתוב עכשיו האם באמת בסוף כן בסוף זה מתהפך וכך כתוב להצביל במלח לעלות גם הדומה אתה אוכל לב על כל קורבנך תקריב מלח שולחן הוא כנגד המזבח נכון גם את המלח צריך לעלות אבל לא על ידי מעשר שזה מגופו, אלא על ידי איזהשהו תפל משהו אחר. מצד הדאורייתא במה שנשחק, מצד ההדרכה של רבנן לצבול את זה במלח שהוא רק תבלין ולא מאכל בעצמו. וככה זה מתהפך לקדושה. וכן אתם תרומם על ידי הפרשת החיטה שהוא שומר לפרי שזה פשוט ורצה להטעות את כי יש לו לעלות גם דברים רחוקים בקדושה כנ הוא רצה לעתות אבל יצחק בזה הוא היה עניין יצחק שכתוב הלוך וגדל מאוד על יצחק מה זה גדל מאוד כמו שכתוב מאוד זה יצר הרע מלאך המוות חז"ל אומרים ויר אלוקים את כל עשה וטוב טוב לא מצוין הכל טוב מה זה מאוד זה כי כל העולם הוא לא רק טוב יש פה רע בעולם מאוד זה יצר הרע אדם יש לו תאוות ממון מצוין אוי ואבוי לפי שאין לו תאוות ממון הוא לא יכול לנהר חיים מה מה יהיה מהמשפחה מה יהיה מה עם הילדים מי ניתן להם לאכול אי אפשר להתאבות ממון אי אפשר לי תאבות אכילה איפה הבעיה מתחילה מאוד שיש לך תאוות ממון גם לממון של הזולת יש לך תאוות אכילה גם להשמין עד כדי סכנת חיים. היה שם בזוהר הקדוש בפסוק והכרת חרדה גדולה עד מאוד שיצחק שומע את עשו אז הוא חרט חרדה גדולה. רגע בעצם מי זה היה? אז אני לא יכול להוציא החוצה את החוכמות. אז המאות שלעלות את היצר הרע אני לא יכל להגיע לזה זאת אומרת חרדה גדולה עד עד איפה עד המאוד כי שם היה כל העצה להלות את עשו שגם המאוד יעלו כמו שכתוב בכל שניצריך בהמשך לא אומר שזה הכל כל יעקב הידיים ידי עשו שכשיעקב מרמה אז פתאום יעקב לוקח את הרמאות ומביא גם אותה לגרושה ומשתמש בידיים את זה עשו אומר אה אז הנה יש פה בכל שני צריך כי יעקב בעצמו עכשיו לקח את מידת עשו והנה אותו לקדושה שבת שלום ‏So