⭐לא תשכח - פרק 63: ליז'ענסק של מעלה

[מוזיקה] לא תשכח. הרב ישראל גולדבסר מספר את סיפורה של שואת העם היהודי. >> שלום לכל מאזינינו שממשיכים איתנו בנאמנות לעוד פרק ויש שאלה שבעצם אתם יכולים לשאול אותי ולא רק אותי. בתור מה אתה בא מדבר ומספר את משעות השואה הראשונים עשיתי כשעוד בדרך כלל בכל מסע עם כל קבוצה עוד היה ניצול אני לא ניצול וגם לא בן של ניצולים אני דור שלישי ואני חושב שהיום רוב המדריכים הם כבר דור שלישי ואת השאלה הזאת אני אשאל גם את עצמי וגם את המדריך הרב איש החינוך הרב יצחק בירנבין שלום לך >> שלום וברכה אני חושב שזה שאלה מצוינת בגלל שבאמת המדריכים שאנחנו רוצים שידריחו את הקבוצות והמדריכים שאנחנו רוצים להיות הם לא מדריכים מדריכים שמעבירים רק מידע שזה חשוב לא מזלזל במידע ברור שצריכים ללמוד ולדעת אבל עדיין אנחנו לא מוזאון שמוזאון מהלך שמעביר רק מידע אנחנו באמת רוצים לחבר את האנשים אני חושב שמדריך שואה טוב זה אחד שמאמין שהוא עושה את הדבר הנכון וכדי להאמין בדבר צריך להיות מחובר אליו. אמונה לפי הרבה מהמפרשים זה לחיות לפי המידע. אבל ידעת היום והשבות האלה לבבך. החלק של להשיב ללב הוא נקרא אמונה. >> לא. וגם האנשים שמגיעים אף פעם לא רוצים לשמוע מדריך אינפורמטיבי. הם תמיד לא רוצים רק לשמוע מישהו שיתן נתונים. למעשה אנחנו בדור שכל מי שנותן רק אינפורמציה נהיה מיותר. כי היום המידע קיים מאגרים עצומים. אם היום רק מי שיעביר משהו עם זיק בעין רק ממנו תשמעו >> אתה בעצם מגדיל את השכן אתה לא מקשה אתה מגדיל אותה היא מתעצמת אז מה אנחנו בני הדור השלישי א עושים בפולין איך אנחנו בכלל גם מעיזים הרבה שואלים אותי מאיפה העומץ שלך להיכנס לכזאת סוגיה רגישה וסוגיה לא פשוטה [מוזיקה] ולהדריך על הנושא של השואה והשאלות שצפות וכן א חייבים שיהיה חיבור וכל מדריך יש לו את החיבור שלו יש אחד שגדל עם סבא שמאוד מאוד סיפר ויש אחד שגדל עם סבא שלא סיפר ושהוא סיפר כבר הילדים לא כל כך היו כשובים אז הוא סיפר על זה על הנכדים וזה החיבור שלו >> ויש כאלה שלא סיפרו להם והם נורא נורא התענייינו ורצו לדעת ו >> יש את ההתעניינות של המשפחה השורשים לחפש שורשים וכל אחד עם הזווית האישית שלו ואני יכול לספר על הזווית האישית א שלי >> יופי אתה קצת חוסך [‏צחוק] אתה מציל אותי מבעיה כי לפעמים אני אומר לאנשים שהסיפור האישי שלי הוא בן 80 שנה והם קצת צוחקים מתחת השפם אבל אם אתה איתי באותה שפה >> כן או הניצול השואה הצעיר ביותר שמכירים או דברים כאלה ששונטים במדריכים >> אבל כן אני כן חושב שבסוף מי שגדל עם שואה בבית הוא סוג של ניצול שואה אה יתרה מזאת אני חושב שאולי אנחנו ניצולי שואה כי מהצואה לא ניצלו אז אם יש מישהו שניצול זה אולי הדור השלישי אין אני חושב גם שאפשר לקרוא כל אחד היום מגדיר משהו. יש דור שני לניצולי שואה שהם חוו את הטראומה בצורה מסוימת. אני חושב שאנחנו נקראים דור ראשון לדור שני לניצולי שואה. שזה גם סוג של טראומה של תנועת המטולטלת. כל אחד לקח את זה למקום שלו. אבל אני חוויתי שואה במה שגם החלק האישי משתי הצדדים. מצד אמא אז סבא וסבתאצולי ישועה שזה יהדות הונגריה. ומצד אבא זה מאוד מעניין הסבא שלי הגיע מברלין יליד ברלין ולא חווה שואה הוא עלה פה לארץ שלוש שנים לפני שהמלחמה פרצה >> אבל זה כבר מספיק כדי לחבות >> אבל זה מספיק כדי לחבות נציזים ומצד האבא אנחנו מעיירה ליזנסק >> או >> אותו לינסק אותו ציון המצוינת של הרבי רמלך אז א >> אני לא יכול להתעפק אני כן נגלה לקהל שאתם שומעים את זה אולי הרבה אחר כך אבל אנחנו מקליטים ספציפית בחפה לפדר ביום היורצייט >> שזה נדיר למצוא מדריכים בחפה לפדר כן שנינו לא היינו אמורים להיות פה אבל א כן חמינאי השאיר אותנו פה זה מה שנקרא ולא רק שאנחנו מעיירה לגזנסק אלא גם צאצאים של רבי אלימלך מליזנסק גם מצד הסבא וגם מצד הסבתא ומאוד מאוד נשמנו בבית את השייכות לעבר והדבר היחיד שבתור צעיר עניין אותי לצאת מהארץ זה היה בשביל להגיע לליג'נס לראות מה זה כל הסיפורים כי הסבא שלי עשו לו בר מצווה בגיל 11 בליזנסק למה עשו לו בר מצווה בגיל 11 >> בגלל שעזבו את גרמניה לארץ ישראל וידעו שלא יוכלו להגיע שוב לליג'נסק >> הם נשו מברלין לליז'נ >> נסו מברל לליג'נסק וזאת נסיעה מתוארת ומסופרת וסבא שלי כתב כל כך הרבה בעיניים של ילד בגיל 11 אבל נסיעה ארוכה מאוד זה נסיעה של 15 שעות לפחות גם חוץ מהשעות זה שינוי מנטלי אדיר מברלין המפותחת הוא רואה פתאום אה בגירה שעד היום היא עדיין קצת נמצאת עוד מאחורה אבל זה היה סיפור בעצם סיפור חיים שלו אז חגיגו בר מצווה לילד בגיל 11 כי זה ההזדמנות עכשיו אז הם אוספים את כל הקהל סבא של סבא היה דיין בליזנסק הוא נפטר בתר צח ביום טוב שני של פסח שזה ממש חצי שנה לפני שהמלחמה פורצת ו סבא היה כתובת היה כתובת יש לנו המון תיאורים ליהודים שמחפשים את המצבה של הקרוב משפחה שלהם או באותם הזמנים לקבוע זמני שקיעה ולקבוע זמני זריחה וגדלתי מאוד על הסיפורים שלי ג'נסק וזה החלק של מצד האבא החיבור א לעבר ו שהיה לי את ההזדמנות תמות הראשונה לנסוע לליזנסק אז חיפשתי שתי דברים חיפשתי את הקבר של רבי אלימלך מליז'נסק והוא לא היה דומה לתמונה שהם צילמו צריך להבין ש בגרמניה היה כבר אפשרות לצלם כן >> אז יש לכם תמונה >> יש לנו תמונה של הציון לפני המלחמה אוהל קטנצ'יק ופתמום נראה אוהל גדול ויתירה מזאת שאת המצבה של סבא יש לנו את התמונה של המצבה יש לנו את הנוסח של המצבה אבל היא לא קיימת ופה מתחיל החוש הבלשי שאתה אומר וואו כל כך גדלתי על הסיפורים האלו מה קורה פה למה אני לא מוצא ולמה זה לא נראה כמו שבתמונות ואז מתברר שכן בית האלמין הגדול הזה של לז'נסק בעצם שיש בו היום מעט מעט קברים האוהל בתחילת הבית האלמין בחלקת הרבנים אבל שער בית העלמין חרב ומי שילך אחרי הציון >> יעבור את היער יראה שד עדיין נותרו כמה קברים בסוף בקצה ליד הגד >> אפשר לראות עוד מצבות כן יש מצבות בצד שמאל של הציון שזה בעצם מצבות שאספו >> והעמידו מחדש כן בכל פעם כלל בכל פעם שרואים מצבות שעומדות מדי אלגנטי מדי מהודק בשורה ישרה זה המדה מאוחרת >> וזה מצבות שקיימות בהרבה מקומות בפולין א בחל מנוע זה הרב ידבסקי העמיד את המצבות שהוא מצא במקומות שיש א נפטרים בלי מצבות הביא מצבות בלי נפטרים גם בקראקוב קרקוב קיים וגם במקומות שזה שיש קבר אבל זה פחות או יותר א חלק מהמקומות ניסו לשחזר כמה שאפשר ולפני א חצי שנה א ראש העיר עלה לשלטון מישהו מהימין שהיה צריך לעשות שינויים ופחות שומר על הסנטימנטים מהעבר והוא החליט שכיכר העיר שלי ג'נסקי איפה או שיש שעון שאותו הסבא מתאר השעון בליזנסק שמאוד היה חשוב ליהודים כי לפי זה כבוד זמני השקיעה מי החזיק שעון באותם הימים כן אבל הוא ידע היה שעון בכיכר העיר והיה כל בוקר עולה וקובע מתי זריחה ומתי שקיעה והיהודים ידעו תמיד להסתכל עלשון שהוא לא מרוחק מרחוב בתי הכנסת >> כן כל האזור היהודי נמצא די קרוב לבית האלמין מה שנקרא בסוף העיירה זה היה האזור והוא החליט שהוא לא רוצה לראות דשא סביב בניין העירייה הוא מביא דחפורים שמורידים את הקרקע כדי לרצף שמה ואז גילו 200 מצבות המצבות האלו עדיין לא הרימו אותם שמו אותם ברימות 20 20 אה שכנראה בין היתר אולי גם המצבה של הסבא שלנו נמצא שמה אני כן יכול להגיד שנכנסתי וטיפסתי מעל ה-20 מצבות אבל רובם היו הפוכות הוא לא הוא לא נמצא שם אז מחייקים בסבלנות ובפולין צריכים הרבה סבלנות לכל דבר עד שזז שמה ובינתיים יש ויכוח מה לעשות אם לעשות את זה גדר או לעשות איזה שוב זה נביר זה כמובן לא מצבות של יהודים שנקברו שם זה מצבות שנלקחו מבית האלמין אחרי והביאו אותם >> זה מצבות שהיו בבית האלמין של ג'נס >> ולקחו אותם >> ולקחו אותם שם אותם כמדרכות אחרי כמה שנים שכבת עפר צמך דשא ועכשיו חספו ראו את את המצבות בניר מצאנו גם את בית של הסבא שעומד שמה עד היום ריק ואת בית המדרש שלו כן וניסנו אולי לגול אותו ואולי לעשות שמה הכנוסורים אבל בפולין הכל עובד לאט ובינתיים אנחנו ממתינים אז זה קצת על על הקשר של הדרכת שואה מהצד של האבא של א שלי ג'ינסק אבל גדלנו הרבה הרבה על על הדברי התורה של רבי אלימלך מלז'ינסק וגם זה מאוד מאוד עזר לי בנושא שנקרא הכנה לקראת המקומות האלה אם באים בשואה. גם שבאים עם מדריך זה לא רק ברגע שיורדים עםמדריך לאותו נקודה והוא מסביר המון המון העבודה של המדריך היא להכין את הקהל לקראת מה הם הולכים לא לנחות פתאום והמעברים הם מאוד חדים יכולים לעבור ממחנה השמדה לישיבה לבית קברות לבית כנסת ואם אין א מה שנקרא מבוגר אחראי שאוסף את השברים ובונה אותם אז זה יכול להיות מאוד רגי ודווקא מהתורה הזאת של הרבי רמלך הרבי של כל הרבס הדברים שלו עזרו לי גם כן בנושא של הדרכת שואה א ניקח דוגמה לדבר מאוד מאוד מפורסם עד כדי שלפעמים שומע כאלו שאומרים וואו שהרבי רמלך כיוון למילים של אברהם פריד במילים אדרבתן בליבינו ואני חושב שלא תמיד שמים לב לסוף של המילים באותו חלק עד רבת אמת לבינו הרי החלק הזה לקוח מתפילה לפני בני התפילה והתמיעה פה היא מאוד גדולה אנחנו יודעים שלפי הלכה לא אומרים לא הולכים להגיד שלום לחבר לפני התפילה קודם כל מדבר עם בואי לא אחר כך א העניינים של החברים ורמלך בוחר בתפילה לפני התפילה לאמר את המשפט אדרבה תן בליבינו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם אנחנו יודעים שמהאריזל מקובל שיהיהודי קם בבוקר יקבל על עצמו דבר ראשון ואהבת לרחה כמוך מה קורה פה איפה איפה הכללים? רגע זה הדבר הראשון שיש לעשות על הבוקר זה פוטס השם לראות את החבר א זה בולט א אני חושב שרבי רוחם בספר שלו דעת תורה חומש בראשית גם מעמיד את השאלה הזאתי על אברהם אבינו שנקרא עמוד החסד הוא שואל לאן נעלם עמוד האמונה חסד נכון זה דבר גדול אבל חסד אנחנו יודעים זה בעולם גם משהו אוניברסלי כולם מבינים חסד א עמוד האמונה הוא פרסם את שמו יתברך וזה נעלם והתשובה כתובה ממש בהמשך של דברי רבי אלימלך כי זה בדיוק העבודה שרבי אלימלך רוצה שנעשה לפני התפילה תפילה זאת לא הקראת טקסטים תפילה זה לא איזה משהו שאני צריך ישועה אז אני מתפלל וודאי זה רמה רוחנית גבוהה שאנחנו מבינים שהישועה רק מאיתו יתברך אבל זו עדיין לא תפילה תפילה זה מלשון פטיל תפילה מלשון חיבור אבל האדם הוא יצור אגואיסטי הוא יצור אנוכי ועכשיו אתה בא ואומר לו תכניס את בורא עולם לחיים הפרטיים וואו צריכים איזה הכנה מסוימת איך עושים דבר דבר כזה אומר לו הרבי רבי מה תפסיק להתעסק רק עם עצמך תסתכל סביבך יש נבראים יש עוד אנשים ברגע שיש תראה נבראים סביבך תראה שיש גם בורא ולכן רבי מלך מסיים ובזה תחזק התקשרותינו אליך דווקא מתי שניצא מעצמנו ונוכל להכניס עוד אנשים נוכל להכניס גם את הבורא ולמה כל הזה קשור להדרכת שואה שבעיניים הבשריות שיש שלנו מאוד קשה להדריך שואה. וואו אז אין אפי אין לשואה הסוף הוא מאוד מאוד אכזר מאוד מאוד קשה שנתחיל להכניס את הבורא לתמונה נוכל להשלים עם עוד מאמר של רבי אלימלך רבי אלימלך בפרשס גדוישים מתאר סיפור מוזר ממש סיפור מוזר על איך אליו הנובי בא ואוסף את כל הצדיקים אל האוקיינוס ומשמה הם אוספים את כל חמודות טבל ואחר כך שהוא פורח לגן עדן אז כתוב שכולם תופסים בו ומנסים לפוח איתו. הצדיקים שלא אספו את כל המתמוניות יכולים הם קלים אבל אלו ש שאספו והכניסו בכיסים הם נחמת הכובד לא מצליחים. זה סיפור שנראה קצת מוזר. דרך אגב טעות שהרבה קוראים בספר נועם אלימלך כדי בספרי. זה לא כתוב בספרי, זה כד בספורים. רק הצ'ופצ'יק שלה בספרי נשמעת. >> יש ויש. עשיתי מחקר פעם על המאמר הזה, אבל לא יודע אם נפרוש את זה כאן. בספרי יש ים ודרום ירשה. אומר הספרי שעתידים כל הספינות התעופות לפלוט את אוצרותיהם לחוף ימה של יאפו >> זה ככל הנראה תחילת הסיפור אבל איסור אז זה מקורו מספר של א רב נוסטה שפירה לא המגל המוקס נוסטה שפירה הקודם >> הוא כותב גם כן את הסיפור הזה שממנה הוא מביא אני לא זוכר ספציפ השורה אתה מדבר אבל נראה לי שאנחנו הולכים לקצת רחוק התרחקנו מהמאזינים שלנו אבל מדובר במאמר מאוד מעניין מי שרוצה להאין בפנים זה בקטע של אמא אוכל יאוכלן נכון יש שם באמת דברים מופלאים על איך תראה ביית המשיח ואפשר הרבה הרבה ללמוד מזה הרעיון של המאמר בא להסביר שאם חיים פה בעולם של חומר ומחוברים לחומר אז אין לנו את השייכות עם העולם העתידי עם העולם של אוסיד לובוא כדי לחיות בעולם של האוסד לובו מוכרחים גם פה להכניס את הניתוק מהחומר וזה ההקדמה שאני מדבר איתם על הסוון הנורא ואני אומר להם אם חיים פה בשביל פה אז הסוף הוא נוראי אבל אם חיים פה עם המחשבות של שם אז אנחנו לא בסוף הסיפור אנחנו רק בהתחלה של הסיפור והסוף הוא לא פה >> טוב אני לא נכד שיוצא לי ג'ינסק אבל אבל הדבר הכי בסיסי שיש לנו מרבי רבי זה צטל קוטן שהוא ביקש שיקראו אותו כל יום והסעיף הראשון שבכל שעה שיש לבן אדם זמן של פניאי יחשוב שיש אש גדולה והוא קופץ לתוכה כדי לקדש את שמו יתברך ובשואה הם עשו את זה היהודי שבתוך תא גזים לפני ששורפים את גופתו צועק שמע ישראל אומר ריבוני שלום שווה לי להיות יהודי על אף שבגלל זה חונקים אותו ושורפים אותי לא היה זמן שיתקיים הצטלקוטן כל כך חזרה כמ כמו שם >> כן אני חושב שבאמת מי שהכין את הצלקותן יכל לבצע את זה גם בצורה עם המחשבות הנכונות באמת אצלנו במשפחה הדבר הזה נשמר הנושא של לקרוא את הצלטון אבל הוא מתחיל מהבר מצווה >> אה יש תמיד את הדוד או את הסבא שיגש וספר לי שוב שאנחנו נכדים של א של רב מילך ויש צטל קוטן וצריכים לקרוא אותו ו ואם עם המשמעות שמהבר מצווה צריכים צריכים להתחיל לחיות כמו יהודי. דיברנו על הנושא של אש ואני חושב שאחד הדברים שעכשיו רואים אותם במוחש אם ניצא רגע מליזנסק וניסע ליד קראקוב למחנה פלאשוב מה שהיום מקובל לקרוא לזה קברה של שר השניירר אז צריכים לדעת על כמה שינויים שקרו עכשיו בתקופה האחרונה זה בעצם בית האלמין בפלאשוב בית המלין הגדול בפ פלאשוב היה ליהודים פשוטים. יש בית המין בקרקוב הבית מין העתיק של ה של הרמו. יש עוד בית מין בתוך קראקוב. אה הרב של קראקוב רב שמסופר קבור שמה בחדש יותר >> בחדש יותר ויש את בית מין מה שאנחנו קוראים לזה היום הביטוח לאומי החלקות שמקבלים כל אחד של זכאי זה בית המים בפלשו ושרניר >> ירוזלמסקה >> ירוזלמסקה ביקשה להיקבר דווקא בחלק של פשוטה. אחרי סיפור ארוך איך שחזיר >> אם אנחנו כבר מדברים על יום פטירתו של הרבי רבי מלך אז יום פטירתה של השניר הזה כן זה ממש כעת >> ו משהו ממש חדש בעבר היה שתי מקומות היה את האנדרטה שנמצאת עוד לפני הציון של שר השניר האנדרטה הענקית של פלאשוב של האנשים עם הראש השבור ובמקום בגי ההריגה במקום שבומונגט היה הורג את ה >> ומאחורי האנדרטה יש את הועוד הזה מה שהרב מתאר ויש א ויש את הציון של שר השניר שהיו מגיעים חוצים דרך התחנה דלק מתקדמים שמה היום א משפצים מחדש ומשחזרים את אותו מחנה מזעזע שנבנה בשטח בית האלמין שהשבילים מרוצפים מהמצבות הפיצוץ של בית הטהרה עם ספרי התורה הרבים שנושרים כמו משמיים לשמה וממש בונים מחדש את את השבילים שהיו ואחד הדברים שרואים שמה זה את אותו אש תמיד שהייתה בגיבה הקטנה ליד המחצבה אותו אש שהזכרנו עם הרבי רבי מלך אז היום יש את המקום ממש הנגישו את המקום לאותו גיבה קטנה שעליה הייתה האש התמידית עם הסיפורים המזעזעים של ה כל כך הרבה יהודים שנשרפו שמה >> זאת אומרת הוא היה יורה ביהודים והגופות היו נשרפות עלזר שמה אנחנו כן יודעים על על יהודים שכן נהרגו ממש בשמחות א לבור אותם יהודים שנתפסו >> על במחתרת החסידית ועובו לשמה >> עם האותו ריקוד סביב ה סביב האש התמידית ולא תגידו לנו איך למות אנחנו נמות כמו יהודים והתגובה הנוראית שהתלמודיסטים שטוקים מנשן הם לא בני אדם מה שהשטן בעצמו הבין שם מדברים במלאכים. אז א זה החיבור וזה הצורך להדריך מתוך אה זווית אישית, מתוך מקום אישי, אני כן יכול להגיד מהצד של אמא. אז אה שסבא שלי דיבר וניצולי השם מתחלקים כל אחד איך שהוא דיבר. לפעמים הסבא דיבר והסבתא שתקה, לפעמים הסבתא דיברה והסבא שתק לפעמים שתיהם דיברו, שתיהם שתקו, אבל יש אירועים שגרמו לניצולים שגם שתקו לדבר. לפעמים שהם ראו את הנכדים, לפעמים משפט אייכמן, יש כאלו שגרם להם לדבר ושסבא שלי דיבר כבר האוזניים של אמא שלי כבר פחות היו פנויות אז האוזניים שלי היו שמה כדי לשמוע ואני יכול לסכם משהו שמאוד מאוד דיבר אליי כילד שלמד אצל סבא שלו על השואה שסבא דיבר הרבה על הרכב שהוא ראה והוא תיאר את הרכבות שהוא ראה לפני המלחמה ואת הרכבות שהוא ראה במלחמה. הוא אומר לפני המלחמה היה לנו הזדמנות לקנות כרטיסים למחלקה ראשונה, מחלקה שנייה, מחלקה חמישית. הוא אומר, תארו לכם, אדם קונה כרטיסים למחלקה ראשונה ונמצא במחלקה חמישית ומגיע הגובה ואומר לו, תביא לי את הכרטיס. אומר לו, מה אתה עושה פה? אתה שייך למחלקה ראשונה. הסבא היה אומר לנו תמיד, אנחנו שילמנו מחלקה ראשונה. אין לכם את הזכות היום להתפשר על משהו. חייבים להיות הכי טובים. שילמנו מספיק כסף כדי שנישם מחלקה ראשונה. >> שילמנו כל כך הרבה שלא יכול להיות שות פחות >> מחלקה חמיש. >> עוד דבר הוא היה אומר ראיתי כל כך הרבה קרונות אבל לכל קרון היה מחובר קטר. לפי כמות הקרונות ידעת את העוצמה של הקטר. אבל אם פתאום מגיע קטר לבד בלי קרונות אז השאלה צועקת בשביל מה אתה כטר? בשביל מה אתה קטר? אומר אתם מנהיגים אז תסחפו אחריכם. אי אפשר להישאר כטר בלי קרונות. בשביל מה אתה קטר? אנחנו קטרים, מוכחים להמשיך. אני אסיים עם דבר תורה שהוא אמר שהוא ניסה להקים מחדש סמינר בהונגריה אחרי השואה שנשארו אחד ממשפחה, שתיים מעיר. והמצב של החינוך לא היה פשוט. נשארו בלי מנהיגים רוחניים, בלי אנשי חינוך. וסבא הקים סמינר ונפתח בחודש אלול והפרשה היה פרשת כי תצא. אז סבא הקריא לי לבנות את הפסוק וכתוב כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך אז ברוח הדברים כמובן שזה לא הפשט אבל הרעיון ודאי נכון הוא אמר באים לבנות בית חדש העלים שמבצבצים מהאפר רוצים להקים בית חדש איך מקימים בית חדש מה הסוד איך מקימים ועשית מעקה לגגך מוכרחים לדעת שתי דברים א' שאנחנו על הגג אנחנו במקום גבוה אבל דבר שני לא לוותר על המעכה על הגדרות על הסייגים על כל השמירה ולא תשים דמים בביתך כל הדמים שנשפחו יהיו על הבית שלך למה לא המשכת עוד חוליה בשרשרת >> אז זה לשאלה איך אני מרגיש את העומץ ברור שאני בא עם בושה ועדיין אני חושב שרק מי שיש לו בושה יכול לדבר על השואה ולא אבל שגדלים עם תביעה כזאתי של להיות קטרים ולדעת ששילמנו מחלקה ראשונה ולדעת שצריכים לעשות מעקב ולדעת שאנחנו גג אז זה נותן את הכוח להיכנס לתחום הזה של ההדרכה בפולין >> אתה מגרה אותי לספר איזשהו סיפור אישי קטן שלי הסבא והסבתא בעצם התרסו במחנה העקורים כשהסבא ואני מדבר על הסבא בןדוניה אני מדבר על ההורים של חמי שיחיה א הסבא הגיע מהארץ היה שליח של פי למחנות העקורים הוא היה בחור הסיפור שלוש שלפני זה הוא גם סיפור מדהים אבל נשים את זה כרגע בצד הוא נשלח יחד עם עוד כמה פעילה הצלה כדי לדאוג ליהודים לא'ב א' למזון ומחיה ב' לסידורים לתפילות לחיים רוחניים לקשרות והוא מסתובב בין המחנות ומקים ומקים הוא ויחד עם עוד כמה חברים ולעת ערב הוא גמר את עמל יומו וכל עמל יומו היה ברוחניות נטו אבל אז הוא צריך את הרוחניות האישית ומתיישב בצד עם גמרא קטנה ולומד ומסתובבת נערה. נערה יתומה מאב, מאם, מהאחי, מהאחיות. נערה שאיבדה הכל, נשלחה לאושוויץ בגיל 14 מהונגריה. אז המלחמה מסתיימת, היא קצת אחרי 15 ובמחנה הקורים אולי כבר הייתה בת שש, אולי אולי בת 17, לא זוכר להגיד בדיוק את הגיל. ובלילה היא רואה את הפעיל הצלה שהגיע, רואה אותו יושב בצד עם גמרא ומלאו עיני הדמעות, נזכרה מאבא שלה, מסבא שלה, ואמרה לעצמה, כזה חתן אני צריכה. ודאגה למחרת למצוא איזה מישהו שיציע את השידוך והם התרסו שם. הבית הזה קם בגלל נערה שאיבדה את הכל ורק רצתה מישהו שישב וילמד. גדלנו בצילם גדלנו באמת זאת אומרת מאז החתונה שלי הכרתי את שניהם היא הניצולה והוא היהודי שכל חייו פעל כדי להציל כדי להרים וזה הרבה מהסיפור האישי שלי חוץ מסבא שלי שאיתו שעל הסיפור הזה גדלתי הסבא האישי שלי אבל גם הסיפור הזה הוא סיפור מיוחד מאוד שואלים אותי בכל הדרכה תגיד אתה נמצא פה כבר בפעם ה-200 איך זה כל כך עדיין איך אתה כל כך נרגש אז אני לא יודע תשובה, אבל אני רק אומר להם שביום שאני לא אתרגש אני אצטרך להפסיק להדריך. >> אני חושב שיש לי הרגשה ש לא רק שלא מפסיקים להתרגש, אני מרגיש שמפעם לפעם יש אפילו איזה קושי להדריך, כי אני כבר יודע לקראת מה אני הולך ואני חווה את זה בעוצמות יותר גדולות. וואו, להגיע שוב למקום הזה זה לא רק שזה לא קהרה הרגש, זה לפעמים אני מרגיש מתחזק כי אני כבר לא יש את הפעם הראשונה שהיא מיוחדת, כן? אבל לפעמים יש את הלימוד, את ההפקת לקחים כמו שהם דיברנו שהוא שזה רק מתחזק מ משנה לשנה. אני יכול להגיד מה ששמעתי בהרשם רמות חצוקרמן שגם הוא עם ראו הרב פוגמרנסקי אחרי השואה שדיברו איתו על גזירה על המת שהשתכח א מן הלב אז עדיין מדברים ומדברים ומדברים על השואה 80 שנה אחר כך אז הוא אמר מהלב זה חלק ה איפה היה ליל הסדר איפה אבא שיעשה קידוש מהראש הוא לא נשכח מהראש שם זה רק מתחזק אז מהלב אולי האירועים הקטנים שחסר לנו מרוס זהנו מצא אבל ה מהראש הוא רק מתעצם אני יוצא לי הרבה לדבר גם בארץ אבל אה לא להירדם בלילה כי מחר אני צריך לדבר זה רק לפני הדרכה בפולין >> לגמרי שר כוח הרב על הזכות >> תודה לך >> תודה רבה >> [מוזיקה] [מוזיקה]