קובי סלע חוזר לגוש קטיף | סידיש 60

בוקר אחד קיבלתי טלפון קובי סל החבר שלך נמצא בקוש קטיף לא האמנתי קובי סלה איך הגעת לגוש קטיף גם אני עכשיו לא ממש מאמין הסיפור הוא שכשר מקזחסטן אותה טיסה הי שהבאנו כתבה ישבתי במטוס ליד שלומי אלדר כתב חדשות 10 הוא מסתובב בעזה כמו שאתה מסתובב בבית וגן אמרתי לו תשמע שלומי אם יש משהו שאנחנו מאוד מאוד רוצים לעשות זה להיכנס לגוש הוא אמר לי לרובי דויץ חברים מ בקהילה מה הבעיה נכניס אותכם לו מה זה כל כך פשוט אמר אין שום בעיה נכניס אותכם אז הוא הכניס אותנו וזה אומר שמהרגע שעברנו את מחסום ארז ועד הרגע שחזרנו אל מחסום ארז מה שנקרא ישראל הקטנה היה פחד אמים אמים אמים למעשה אני אפילו אפילו השארתי כמה מכתבי פרידה למשפחה ולחברים הטובים רני לדים ידעו זה לא אף אחד לא ידע אפילו אשתי לא אני חושב שטוב שלא סיפרתי לה ואפילו קיבלתי כמה קבלות טובות כמו למשל אם אתה נורא סקרן לדעת כן שלושה חודשים ברכת המזון מתוך ברכון יפה כן מה היה הרגע הכי מפחיד שם א נכנסנו לאוניברסיטה אתה תכף תראה אוניברסיטה שבעצם הפכה להיות אוניברסיטה מהבניינים של המרכז המסחרי בגוש קטיף נו וזה קצת אתה חוטף חלושס אבל בעבר לעובדה שכולם שם חמסנית ושלומי אלדר אמר לנו לא לדבר פחד הבן אדם הזה מסתכל תרו מה הוא עושה זהו אבל זהו זהו זה לא נכנס עוש בל הצופים ה שיכים מעריכים את זהלא י מה הוא עושה הוא כמעט די נו אני לא נכנס לשם יותר תהיו רגועים אל תבקשו מני להביא לכם אפר חול ודברים כאלה הנה הכתבה הכניסה לגוש החרב דרך סל חדין הרחוב הראשי שחוצה את רצועת הזלי רוחבה לובט בחשש גדול איש הקשר שלנו מג'די תושב עזה מטיס את המכונית דרך תלוליות אפר שהציבו לחמי התנגדות ושמורות למנוע מיצה לשעות פנימה בדיעבד הם מעטות דווקא את התנועה שלנו אחרי שחצינו את הצומת שמובילה לנצרים אנחנו מבקשים לעצור למרגלות גשר שצע פציץ כדי למנוע את הברחת שליט בדיחה עצובה הגשם רומנה מופצת אבל התנועה למרגלותיו מאפשרת הברחת חטיבה שלמה ללא שום קושי מכפר דרום נותר רק הגשר ו מהגשר העצום לכיסופים שתלתה מדינת ישראל כדי לא להתעמת עם הפלסטינים נוטרו שתי אנדרטאות בטון הכניסה למה שהיה הגוש חוזרת לכביש המקורי בצומת ניצב מוצב פלסטיני עם אותן בטונדות ישראליות מוכרות אין זכר למסעדה שיכסה את המבנה התמונה מוכרת מהכניסות הקודמות לגוש ניצבת במלאו פרתה אותה תמונה המון פרטים חסרים הציר שמוביל למה שהיה תל קטיפה נותר בשיממונו הנה מציצים מאגרי המים שמעל צומת כתייף מתחתם שממה ברוכים הבאים לגוש כתף אמרו בו פעם השלטים שלומי אלדר כתב חדשות 10 המארח שלנו בגוש ומי שלפי לחיצות הידיים נחשב מבחינתי למושל העיר הזה מתקשה כמונו לזהות את מקום הכיכר הירוקה חפורה מהגיון הירוק לא נותר דבר אפילו את העצים גילחו מפה 14 חודשים אחרי והגוון השולט הוא צבע האדמה עוד כמה מאות מטרים ואני מזהה את מה שהיה הבית של אחותי בית יפה גדול מידות גינה מטופחת ושמחת חיים היה אז אני ר ללית אחותי מה העניינים בסדר תנחשי איפה אני נמצא איפה ביד בנימים לא אז איפה אתה נמצא אני אתאר לך מה יש לי מסביב כן דיונות אתה מאחוריי יש אריסות של בית [מוזיקה] יפה אתה בגוש כן מה אתה עושה שם לא יודע התגעגעתי אז באתי מה אני אגיד לך ליט מרגש עצוב עצוב מאוד אבל מרגש גם נורא הבית כנסת שזה הדבר היחיד שרואים מה מהעין בית שלך לא נשאר ממנו כלום אלדר מבקש את הטלפון גם הוא רוצה לשאול אותה שאלה האם אתם לא חיים עכשיו יותר בשקט ובשלווה מאשר במקום שבו היתם חופים וד כ יםק מלהגדיר את זה כארס חיים מוחלט והייתי חוזרת היום לישוב שלי בית הכנסת היפה ששימש את התושבים לא יותר משנתיים הושאר במלו לפלסטיני מתוך תקווה שישמרו על כבודו כמקום קדוש הם חשבו אחרת שלומי מתרגם לי את הגרפיטי שעל קיר ארון הסידורים לא נשכח את השהידים שלנו שנפלו על האדמה ואת האסירים שלנו שבבתי הכלא סגור טן זה ניצ ניצא המדינה את גן הילדים כמו גם את המון השאירה המדינה מתנה זתים גדודי חללי לקצה העדיפו להביא למקום אוטובוס ישן ולהקים מחנה אימונים מיכן שהיה מפעל בדקת למגבונים הם צופים אלינו אך לא מתקרבים צלמים ומצלמות מעולם לא ימו על נחלת החידלון השממה ובעיקר החממות הנטושות מזכירות לחברים במכונית את רכישתם על ידי הבנק העולמי בכניסה ללמה שהיה תל קטיפה ניצבים שני שומרים שמאבטחים לא ברור את מה מאז נבחרה ממשלת החמס ונסגרו המעברים החקלאים בתגובה האנשים כאן רעבים אבל מסתפקים במועט במדולה אדו בקלו לל ובנדורה ובנ בד אני שואל אותו אם הוא מתגעגע אלי היהודים כי אז לפחות הוא אכל טוב הוא לא נצר חזני שוממת לחלוטין גם גני תל שבדרך כעת נותר לחפש את שירת הים הים באזור כבר לא אומר שירה מאז נטשה ישראל מרצון את האזור ומחכה את המבנים הפכה רצועת החוף ל תוססת במיוחד לכאורה אומנם יש ועלים ומסעדות כמו גם דיירים ומשפחות אבל אין מי שישלם בחוף המוס אי אפשר להירגע אנחנו עדיין לא חסרים להם בדרך לאוניברסיטה אנחנו חולפים על תחנת הדלק הוותיקה עוברים ליד מועדון הקשיש והנה ישיבת ימית חורבותיה אולי צורת המבנה שזז את החניון נסים אולי החשש מחזרת יהודים להתפלל וללמוד ואולי הקפדה ללכה שעשו שונא ליעקב הישיבה הרוסה לחלוטין את כל הברזל שניתן היה לקחת מכאן כבר לקחו העניים ש מכרים אותם תמורת פרוטות כל התורה כבר לא נשמע כאן רובי דוץ חברי מעיתון בקהילה מתאמץ לעודד אותי ולא בהצלחה תראה הוא אומר נשארו כאן שרידי יהדות תראה מה כתוב פה זה אומרים בליל הסדר השתה אחה עכשיו אנחנו פה בארמית לשנה הבאה בערה דישראל שנה הבאה אנחנו נהיה בארץ ישראל הדבר הבולט ביותר ש מחלונות הישיבה הו בניין מועצת חוף תקלים ששופץ כמו שלא שופץ מאז נבנה הבניין המרכזי הפך לבניין מנהלה של האוניברסיטה בית הספר הוא חדר כיתות בנק המזרחי נהיה אולם בבחינות ומבתי הקפה עשו חדרי מגורים אלדר מסמן לנו לשתוק כאילו שיש מילים שאני יכול לומר האוניברסיטה תיפתח מחר המבחנים וההרשמה בעיצומם מנהל מוסד מבטיח להוציא תחת ידיו סטודנטים מצויינים אבל לא בטוח שתהיה להם עבודה הוא כמעט מתנצל בדרך החוצה מהגוש אני מבקש מהנהג אם אפשר עוד סיבוב קטן וחוזר לחצר הבית היפה לסריקה אחרונה בהחלט לא נשאר כלום מילא היו גרים פה אנשים אחרים היו בונים פה משהו אבל לא נשאר כלום בזבוז כל הדבר הזה בזבוז [מוזיקה] אבל מצאתי משהו קטן ואת המשהו הקטן הזה אני אנסה לקחת איתי חזרה זה האיתור של הסוכה מעל הסוכה ואם יתנו לי להעביר את זה אז יהיה לנו קישוט לסוכה עצוב אבל סוג של התחברות למה שהיה פעם [מוזיקה] באמת אבן מהסוכה של אחותך כן א הייתי שם בסוכות והם הכינו כזאת פינת זיכרון כזאת שכוללת את האבן הגדולה שראית בכתבה ועוד שתי אבנים קטנות ש הבלחת ופלחי משם וזה היה זץ כזה