הנתינה | עם הרב שמעון לוי ראש מוסדות שיח סוד | הסיפור של שיח סוד | פרק 6

ברוכים הבאים לפרק נוסף של פודקאסט הנתינה מביתי תוכן [מוזיקה] אחד. היום אנחנו מערכים את אחד האנשים שמובילים את עולם החסד בישראל, הרב שמעון לוי, ראש מוסדות סיח סוד. שלום לך. שלום לך כל המאזינים הרב שמעון אני רוצה רגע לפני לפני שנתחיל לצלול לעומקם של דברים ולמוסדות סיחסוד שבאמת היום במספרים זה איזה דברים מטורפים לחלוטין אני רוצה שרגע נחזור לשמעון הילד איפה אתה גדל >> בדיוק שאלת אותי אני נשארתי ילד כי בסופו של דבר את כל הפעילות שאני עושה היום אני כל הזמן נזכר בילדות שלי איך התייחסו אז לידם במוגבלות איך מסתכלים היום ויש לי עוד שאיפות לעתיד כשאני מסתכל היום אתה שואל שמעון הילד כמו ששאלת אותי ואיך קוראים לי אז אני תמיד נזכר במסגרת התפקיד שלי והפעילות שלי כילד בן שבע הייתי אומר שמונה תעולי שיש לי אח א גדול ממני בשבע שנים הוא הוא היה כבר בן כנראה לקראת בר מצווה או לפני הבר מצווה אני זוכר והיה ילד שאני צריך לחפש שם תופס שכאח הגדול שלי ש א מלווה אותי לכל מקום בעצם אני צריך לתמוך בו >> שאתה זה ששומר עליו ולא הוא עליך באיזה שלב זה קורה זאת אומרת אם אני זוכר את עצמי שהיינו נוסעים לסבא וסבתא בבני ברק שההורים שלחו אותנו בקו 400 ו שיצא מגרנו בנבי צבי ברחוב בר אילן בירושלים ואני עולה לאוטובוס ואומרים אמא אומרת לך תשלם לאוטובוס אז למה אני הקטן צריך לשלם לאוטובוס ולא הוא כי או כל מיני עקים אירועים מסגנון כזה א תלך [כחכוח] איתו למכולת או תפקידים שפתאום אני זוכר שהיה לאחי אברימי בבית שכל יום שישי >> אברמי זה אח שהיה לו את המח גדול אברמי היום הוא נתייחס מה קורה היום היום אברמי קרוב אה שישי מאוד מעטי >> אה אה גדל >> זה אגב סתם בשביל הסקרנות יש תוחלת חיים לאנשים עם מוגבלויות שהיא קצרה יותר ארוכה יותר >> סתם בשביל הסקרנות >> כמו כל אדם רגיל >> כמו כל אדם >> אפילו ליותר פחות לחץ זם פותח >> פותח פחות דאגות >> פחות דאגות אבל יש אנשים מוגבלות זה לא זה לא זה כמו אנשים רגילים זאת אומרת לפעמים יש הרבה פעמים בעיות רפואיות תלוות עם צורכים תרופות אבל אח שלי במקרה בגלל שהוא תשמאל הדאון רובם אין להם אין להם תרופות אין זה יש כן זקנה יותר מוקדמת או דברים שקשורים אבל בגדול תוחלת חיים זה משהו שהקדוש ברוך הוא נותן לכל אדם באשר הוא >> מעניין בוא נחזור לשמעון הילד >> ועוד הפעם לך אני אני נזכר את התפקיד שהיה לו לצחצח נעליים כל יום שישי אברהם היה מצחצח נעליים לכולם אברהם היה התפקיד שלו על זה להכין את השולחן שבת אברים היה התפקיד שלו בבית א א ללכת לעשות תקניות א את החלות לשבת או כל מיני תפקידים שהיה לו תפקידו עכשיו כילד אתה מבין שאסור לגוג כי בסוף הוא ואז אתה מתחיל לקלות שהוא לא לומד איתך באותו חיידר ומה הסיבה ו >> שמשהו שונה >> שמשהו שונה ואז מתקרב גיל בר מצווה ועושים לו בר מצווה כי אתה מתחיל להבין שהאבא שלי זכרונו לברכה יוזם כל הזמן תהליך א היסטורי ש של פתיחת מסגרות והכרה בצורך ובבית כל פעם בשבוע אם לא יותר, פעמיים בשבוע מתכנסים הורים, ילדים ומתייעצים ומה עושים ואיך פונים ומה עושים אתה לא כל כך בדיוק מבין אבל אתה כן נזכר את הכיתה הראשונה שהוא נפטר עושים לו בר מצווה ובר מצווה כולם מתרגשים ובאים כל האנשים מהמשפחה >> ברמצווה רגילה >> בר מצווה רגילה אתה זוכר שקוראים לו זה אבל הוא לא בדיוק רגיל אתה מבין כבר שהוא לא ברג רגיל אבל לא מדברים זה כי בסוף אתה את הילד זה מה אתה שאלת ההורים שאלות ו >> אתה מבין שאתה גדל עם משהו שונה בבית אבל לא יודע מה זה לא יודע על מה לשים את האצבע >> מתקדם לשלב של ללכת לישיבה ואז אברהם הולך לישיבה אבל הוא הוא לא בדיוק חלק מהישיבה הוא עושים לו חסד וכל ה וכל הבחורים ואתה מתלבט איזה ישיבה אתה נכנס כל התהליכים האלה קורים >> זה לפני כמה שנים כל הסיפור הזה 40 50 שנה >> לא אם הוא היה בן שישי אני הסיפורים 35 40 שנה 35 40 שנה כן >> ובעצם אז אז לפי מה שאתה אומר לפני 40 שנה לא היה אף מוסד חרדי שיתאים לילד כמו אברימי >> שאני מדבר איתך על השנים האלה כבר התחיל להיות לש אבל הוא תמיד היה בדליי כשהוא התחיל אני אספר את הסיפור קצת שלו כשהוא שההורים שלי התחילו אני אולי אספר את הסיפורים שאחרי זה שמעתי עם האבא שלי א וזה מלווה אותי גם הדברים של כשהוא נולד נולד זה ההורים שלי א בבית חולים המליצו להם ככה היה נהוב שנולד ילד עם תסמו אדם עובדת סוציאלית של בית החולים אמרו ילדים כאלה משאירים בבית החולים למדינה יש >> לאמוץ >> לא למדינה יש מוסדות יש מעונות קראו לזה והמדינה תיקח אותם ואין מה לקחת >> קח להם חסות >> אבא שלי היה אברך צעיר כנראה יהודי חסיד הלך לשאול את האדמור שלו הבית ישראל מיגור מה לעשות נולד לו ילד הבית ישראל אמר לו תשובה מי שהכיר את מי ש את ה איך זה תשובות קצרות בגור בית ישראל אמר לו את הברית תבוא לעשות אצלי ואז הוא שמע והביא את הברית לצות אצל האדמור ואחרי הברית אדמור קורא לו ביחד עם המועל ואומר לו תראה הוא בחה כמו כל הילדים למה שהוא לא יגדל אותו כמו כל הילדים דים >> כלומר אני לא רואה הבדל >> הוא לא אמר זה זה משפט של אדמור ומזה הוא כבר היה צריך לפרשן להבין >> ובזה אז הוא פרשן שהוא הוא צריך לגדל אותו כמו לו כל הילדים ולקח אותו הביתה >> זה הבן הבכור גם של אבא שלי >> בכור של אבא שלי >> זה בעצם אברך צעיר זוג צעיר מתחתנים ומה שנקרא ילד ראשון בוקר טוב אחרי החתונה >> נכון ממש כ >> מקבלים ילד עם איזשהיא מוגבלות כלשהי >> כן עוד לא קראו לזה תסמונת דאון אז היה לזה שמות מי שלא יודע מפה מקשיבים אל זוכרים קראו לזה מונגולאידים כל מיני שמות שנתנו לו עם השנים אבל באמת היה משהו של אף אחד לא יודע מה זה לא הכירו בזה בטח לא בציבור החרדי גם בציבור הכללי לא כל כך ועם זה הוא התחיל בבית ואמא שלי כמובן א סביבה הולכת ב >> איפה אגב באיזה עיר אתם גדלים איפה בארץ בירושלים כן >> נולד בשערי צדק וכשככה מגדלים את הילד ומתחיל לחפש אותו למסגרת לימודית אפילו מטפל פלת שתטפל בה, לא הסכימה לטפל בו ובטח מסגרת גן אף אחד לא רוצה לקפל אותו וה מתייעצים >> מתמודד עם התיק הזה >> מתייעצים עם אנשים ופונים לכל מקום ושולחים אותו עד שהוא הגיע לרווחה בעיית ירושלים אמרו לו תשמע יש גן ילדים קראוים לזה אדישור אדישור עד היום זה קיים ברמת אשכול בירושלים ילדים עירוני של אנשים מוגבלות ותלך ללמוד שם זה במסגרת מאוד בקטוי שילך ללמוד שם הוא לא לא אמר לו הבין שאין לו גן ללמוד הלך [נחירות בוז] לראות את המקום והלך הלכה את העובד סוציאלית מהערייה לראות את המקום והוא מסתכל והוא רואה מקום מאוד מאוד מקצועי ואבל כבר לא נדבר על על הצוויון של ה >> הגננות והמקום אבל הוא אמר הוא חזר הוא אמר עם התמימו עם התמימות ועם הזה הוא אמר תשמעו אני מאוד רואה פה מקום מקצועי אבל אותי יותר מעניין נין אותי שילמדו את הילד שלי נטילת ידיים ושמע ישראל והלבת מטור מכל המקצוע לא פחות מתחבר אליי ואני הוא לא הסכים לשלוח לשם כמובן הלך לשאול את האדמור בית ישראל מה לעשות בית ישראל אמר לו ביידיש אתה מבין שיקידישקתי ב10 איפה שהדות יותר טובה מבחינתו היהדות הכי טובה זה בגור ניסא דפק בדלת בגור ואמרו לו כל הכבוד לך ואנחנו לא יודעים לטפל בילד כזה לא יודעים להתמודד עם זה אנחנו לא יכולים לעזור אותך >> הלך ל חינוך עצמאי של שיפתחו כיתות היה מאיר לורי תמיד היה מספר לי לא הסומר אנחנו לא יודעים להתמודד מזה אין אין דבר כזה אצלנו התחיל להסתובב להתרוצט הוא היה אבא שלי היה שוחט לפני בוקר וכבר התחיל להתגבש ועוד סביבות קבוצת הורים יש יהודי שגר עד היום הוא חי, הוא הרבה פעמים מספר את הסיפור הזה. יש לו גם בן אצלנו היום כבר בגילאים האלה. היה הלך להתייעץ, הוא אמר לו, בוא נקום משהו ביחד, אבא שלי כיוזם, כקבוצת הורים והלכתי עם הסטייפלר. מה לעשות? הוא אומר לו סייפי תראה יש מסגרות חינוכיות אבל יש איזה אברך צעיר שרוצה להקים אין לו כסף אין לו אין לו מקצועיות אנחנו לא יודעים מה אז הוא אומר אם הוא הולך עם ה הס הניייפר נתן לו תשובה אם הוא הולך עם האידשק איתי עם הזה תלך איתו אם אין לו כסף לך תעזור לו לאסוף כסף ותעשו ביחד ככה הם הקימו קבוצה של הורים את הכיתה הראשונה >> את הכיתה הראשונה >> אני מכיר את כל הכיתה הזאת שבע ילדים יש לי גם את בהיסטוריה שלנו את הרשימה מה שיושבת אצלי במשרד >> אז הכיתה הזאת כבר נקראת סיח סוד >> לא הם קימו עוד לא קראו לזה עמותה קראו לזה האגודה לקידום החינוך החרדי המיוחד ככה היה אגודה אוטונומית קראו לזה משהו כזה >> יש לנו יש לי את כל המסמכים אני רשום את הרשימת התלמידים ואני כל פעם אוהב להוציא את זה בכל מיני אירועים כאלה שאני מספר את ההיסטוריה ואני מראה לה את כל האנשים ואת השבע ילדים האלה אחד מהם זה אחי אחד מהם נמצא היום באיזה מרכז יום של טיפולי אחד נסוי עם שלושה ילדים, אחד א נפטר, אחד נמצא בחוץ לארץ באיזשהו מקום. אני מכיר את כל השנים, הכרתי את כל התהליכים האלה. >> אתה בקשר איתם היום? אפשר לומר? >> בהחלט. עוד אחד נמצא אצלנו בקבוצה אחרת. הם לא ביחד. מה שאני מתכוון לספר ולהעביר התגבשו קבוצה אנשים שלא קיבלו אותם בשום מסכרת. זה זה מה שהי להם רבי חרדי. זה יותר מעניין אותי. >> שאלה טובה. ואז הוא מתחיל לחפש כוח. אם אין אתה מצד אחד אתה מספר שאין אף אחד בעולם החינוך בתחום החינוך שיודע להתמודד עם כאלה דברים עם ילדים עם מוגבלויות מצד שני בעולם החרדי אף אחד לא מכיר את זה בעולם החילוני יש לזה כבר כבר יש לזה גנים יש לזה מוסדות בעולם החרדי אין לזה כלום טובה >> מאיפה מתחילים דבר כזה זה הדבר ה הכי קשה שהיה מעבר לזה שמבנה פיזי אז אז הם שחרו מבנה מקודם מבנים בתנאים הרעים ש שא נכנס לשם בקיץ אין מזג גן או בחורף נוזל גשם אנחנו מדברים על אבל ההורים רק נתו תודעה וכמו שאתה אומר חפשים כוח אדם מקצועי שמסכימים לטפל לא מדבר עכשיו כסף שכן ברור >> אז הביאו מחוץ לארץ אנשים היה איזה אישה אחת אני קראו לה אני זוכר קראו לה נומי בארץ עד היום אני זוכר את השם שלה שהייתה באה פה לגור מחוץ לארץ והיה לה איזשהו תעודה והסכימה לבוא לטפל והתחילה להקים איתו ביחד הדברים אבל היא אמרה לו בוא צריכים ללכת לסמינר ותמיד הוא היה מספר שהוא פנה לסמינר היום קוראים לזה סמינר הישן זה היה הסמינר היחיד בירושלים אצל הרב פיניה לוין שהיה שהיסד את הסמינר הוא פנה אליו אמר לו בוא תקים מסלול לחינוך מיוחד אומר לו מה ההורים לא רוצים >> מפחדים מפחיד אותם >> מה זה מפחדים [מוזיקה] זה מדבק >> חוששים >> בטח בציבור החרדי נשים שעלולות בעזרת השם להביא ילדים כאילו זה לא מתאים זה היה הסטיגמה לא אחרי שהוא התחנן אלים פתח מסלול נרשמו רק ארבע בנות אחרי שנה הוא רוצה לסגור סגור את המסלול התחנן אליו תשאיר את הבלון אני לא מדבר איתו לא עבר היום קצת אחרת בגלל שהלכו לתכנות קצת מתחיל לחזור אבל היו שנים לפני 10 20 שנה שהמסלולים הכי נחשקים היו בחינוך מיוחד בציבור החרטי זאת אומרת ראינו היום רואים את התוצאות >> בלטפל בללמוד בעצם לטפל >> אבל זה היה שלב אחד זה היה שלב של להביא נשים מטפלות גנים שלב מסוים אני כבר נכנסתי כבר לסיפור עוד מעט אכנס לסיפור שלי כמובן שגדלתי לתוך זה והוודדתי מתוך זה ו יש לי הרבה מה להגיד אבל פה >> כשאתה בן כמה כמה הכיתה הזו של השבעה ילדים בן כמה אתה אז באותו זמן אתה זוכר את הדבר הזה אתה זוכר את הדבר הדבר הזה כנראה שהייתי כבר בן א לפני בר מצווה כן לפני ברצית נער ילד נר >> הייתי נר ילד בר מצעה כבר הייתי ואני כבר איך אומרים >> כבר הכרת את החבר'ה ידעת מה אבל חייב חייב לספר שהילדים האלה התחילו לגדול עוד טיפה הם לא שרדו המסגרת לא שרדה כי כי בשביל להקים מסגרת כבר היו צריכים להכין לפתוח גנים הם כבר נכנסו לכיתה בגיל חט זה זה היו צריכים לפתוח גנים מההתחלה ואח שלי >> והחברים שלו לא היה להם איפה להתקדם כי לא היה להם המשך זאת אומרת עד גיל 12 13 טיפלו בהם אורות ומה עושים הלאה אז נכנסים לישיבה ואז מתחילים במקרית אח שלי ספציפית אגור ערך מאוד יפה הוא למד בישיבה לצעירים היה היה קיבלו אותו מאוד מאוד יפה הצוות שם של הישיבה והוא היה לו אפילו תפקיד בישיבה אני זוכר אני למדתי בישיבה בתל אביב, החברים שלי למדו בירושלים, כל פעם היו מספרים לי א א אתיך איך הם מכבדים את אח שלי. מצד אחד מספרים מצד שני אתה אתה מבין אתה קח קצת מתבייש אתה לא בדיוק והוא חריג בנוב >> ואבל אתה שומח שמקבלים אותו יפה ואבל הוא לא לומד הוא לא מתקדם הוא עובד במשרד עוזר קצת במטבח באמת לא לימדו אותו >> מסגרת שמערכת אותו >> אפשר להגיד את ה את ה את הרבה הוא ינק מהבית כי בגלל שבבית האמינו בו ועשו לו בר מצווה רגילה וקטנו לו קרובה והתייחסו לו כילד רגיל אז הוא כל הזמן היה רגיל והוא הוא ינק עד היום אתה רואה ממנו דברים שהוא ענק מהבית. אני אני אספר לזה בהמשך. אני אני מבקר אותו אחת לשבוע, אפילו פעמיים בשבוע, אני יכול להיכנס לדירה שהוא גר. עכשיו היה מלחמה, נכנסתי בשבת בבוקר, אתה נכנס, אתה רואה את הילד, את הבחור הילד מה בחור זה לוקח סידור והוא יושב ומתפלל ואף אחד לא לידו והוא ואתה נכנס לסעודותת שבת והוא יושב עם הכובע וחליפה ושאר זמירות שבת והוא הוא ילד של שבת. זה דברים שהוא ענק מהבית. >> מדהים. >> אבל כל הדברים הוא ענק. מי ש מי שזוכר אותו מהישיבה תמיד היו מספרים על על ה עלעל עלעל הטובל שלו ועל הזה אבל ללמוד יכול להגיד לך הוא לא למד הרבה זאת אומרת מה שהצליחו ההורים שלי בכסף פרטי ללמד אותו קריאה שכצת ידע וזה לא היה טיבור לקליני תקשורת לא היה לו את כל הדברים האלה מה שיש לילד היום או וכולי וכולי אבל כן צוות שמחבק אותו וזה עכשיו גם את התהליך הזה הוא עבר תהליך הישיבה האחים התחילו להתחתן החיות שלי לפניי ואני וכולם מתחילה והוא והוא מתחיל ככה לחטוף משבר מה איתי הוא היה שואל מה אתי מה אני אחרת מכולם ואתה צריך להתמודד עם זה וככה אה אה החברים בישיבה התחתנו וכבר זה לא היה תכלס הוא הולך לישיבה והוא זה לא תכלס מה עושים איתו >> במקביל הזה כבר סיח סוד התפתח כבר קם ארגון ש שקיבל הסמל ובית ספר והכרה וכבר נתנו לזה את השם סיחס >> שזה אבא שלך אבא שלי קים נתנו לזה את השם סייח סוד ששאלת באיזשהו שלב שכבר זה זה הפך להיות מעמותה של חסד למקום מקצועי ש שמקדם ומפתח ומחזיק ומקבל את ההקרה של משרד החינוך ומקבל את הפיקוח של משרד החינוך [נחירות בוז] אה א וצריכים להקים ישיבה בשלב הזה אני כבר אחרי החתונה ואני רואה את האבא שלי מפתח והוא רואה עם איש חזון עצום הוא אומר לי תראה כאילו לא הוא לא ביקש ממני וריתי צריך לבוא לעזור לו קצת >> ראית שצריך עזרה נכנסת לב שום כי הוא כבר גם כלכלית וגם מערכת גודלת והוא צריך לגייס והוא לא היה אשף בגיוס כספים אלא הוא היה איש מקצוע ומטפל ועם הרבה סיעתא דשמיא ועובר תהליכים אני אולי אתייחס לזה גם תהליכים של הרבה בושה זאת אומרת הרבה בושה הוא הוא לא דיבר איתי על זה אף פעם אבל אני יודע מה היה התקופה אני עברתי לידו אנשים לא כל כך רצו לא כל כך רצו לדבר איתו אתו כי אמרו מי שמדבר איתו יש לו ילד מוגבל התהליך של ילד מוגבל בתקופה היא הייתה תקופה מאוד מוש >> ווא למרות כל זה מאמין בדרכו היום לא המשתנה בסיפור הזה אני זוכר שאבא שלי הייתי יושב איתו על הרבה שיחות שכבר בגרתי טיפה אומר תראה יגיע ימים שיחפשו את הילדים האלה ברחובות מן הגיעו הילדים האלה היום אתה רואה תחרות וזה וזה זה טוב אבל אבל קרה כי מה קרה כי הילדים גדלו ראו מה ההישגים אם אתה רואה היום את הבוגרים שקיבלו חינוך מיוחד ואתה רואה לאיפה הישגים בהורה שמשקיע מקבל תוצאות ויש תוצאות אומר יש למי להשקיע יש למי שקיע מול הילד הזה בסוף אנחנו אומרים עם כל הכאב עם כל הצער רק מי שיש לו ילד כזה וחי עם זה מבין את זה מי שאין לו אין לו זיכה לנושא הרבה פעמים פשוט לא מבין אנחנו מדברים כאילו איך אומרים אה >> מי שלא חי ולא מכיר שלא ח אתה אדם שלא בתחום אתה ואפילו לא עוסק בזה הוא רחוק מזה הוא רואה אדם עם מוגבלות הוא כאילו חושב בסדר עבדו לא רוצה להגיד לך מה הוא מבחינתו רואה בעני כשאתה קצת מכיר אתה מבין בסוף יש שם נשמה בפנים שהיא כמו אדם רגיל הוא חושב הוא מבין הוא יש לו שכל יש לו הכל יש לו איזה מוגבלות קוגניטיבית יש לו אבל הוא יודע הכל אין משהו שאתה חושב זה יכול להיות דרך אגב בכל הרמות בוא נראות שאח שלי בתפקוד גבוה כאילו בהבנה אבל גם אני היום בתור אחד שבתחום יכול להגיד לך שאנשים לפעמים שעם מוגבלות מאוד אף אחד לא חושב שהוא מבין משהו יודע הכל ומבין הכל יש החלק האלוקים מלמד שנמצא אצלו כשאתה לא מסתכל על על הגוף או על או על התנועות שהוא עושה אתה יודע שבפנים יש נשמה שהוא כואבת לה היה א לפני בדיוק עכשיו הי שנה זה היה מיד אחרי שאבא שלי נפטר שנה אחר כך עשינו הכנסת ספר תורה גם היה איזשהו אירוע שפריצה דרך רציתי בעצם ספר תורה לאנשים מובלות הם לא חייבים מצוות הם לא מותר להם בחללות לתורה כל מיני שאלות שפעם שאלו >> כן >> ואני הלכתי עם הדבר הראשון שרציתי לעשות לעילון נשמתו שלא אבא שלי זה ברכה עשיתי זה חירוע גדול זה היה בירושלים [נחירות בוז] הבאנו את כל הוצאתי את כל תלמודי התורה שהציאו עם דגלים צדיעו להם באמת 20 שנה מאז כבר עוד מעט ובהכנסת ספר תורה שם עמד לדבר האדמור בעל מבשר טוב של בביאלה נפטר לפני כמה שנים והזמנתי אותו לדבר שם לצוות ולהורים והוא דיבר משהו שנכנס לי חקק נחקי חזק המצווה לטפל בילד כזה זה מצוות פדיון שבורים יש נשמה שבורויה שאתה פשוט פודע אותו ברגע שאתה יודע לטפל בו משחרר אותו בתוך הגוף ואתה פשוט שווה אותו >> מדהים >> ואתה מצליח לטפל בו שאתה מתייחס לזה בצורה כזאתי אז כל העולם הזה נראה אחרת בשבילך אתה מדבר היום על מזכירות סי יחסות ואתה ואתה קצת בפתיחה שלך נתת קצת סדרי גודל היום לכל אותו ילד שסיפרתי לך בכיתה היא יש מוסד שלם מוסד מה זה מוסד שלם מסגרת מקצועית שמתמחה בתחום כזה אם אני אדבר איתך היום על על שתי קצוות למשל במערכות של שיחס סוד יש את תלמוד תורה בליבנו ובינה או בית ספר לבנות שבילים שבמגיל לזה בקצה השני >> שמה זה בעצם שביל זה מסגרות ל אני מתר לך את הכרות את הקרות של כותרות של ההבחנות שלהם זה הבחנה כפולה אנשים שיש להם גם מוגבלות שכלית וגם אוטיזם לצורך העניין או גם חרשות או עיוורון או כל מיני מוגבלות מורכבות מאוד זה >> זה אגב המוגבלות הקיצונית >> הקיצונית שקוגניטיבית שהיא מהלכת יש גם יותר מוקצנים מזה שהם לא מהלכים הם צריכים מיתות אבל אני מדבר לך על אנשים שפעילים בקהילה >> מסגרות שמה צריכות שם בקהילה מה שקוראים לזה >> אבל מאוד מונמחות שת אז שמה צריך לתת תמיכות מרובות אנחנו קוראים לזה מסגרת מרובת תמיכות על כל חמש ילדים שלוש אנשי צוות עם מקצועיות הבריאות והרבה המון המון המון תמיכות שאתה צריך את זה במקביל לזה יש נסגרת הקיצו קיצונית השנייה שאני מכיר א אנשים על הרצף האוטיזי עם תפקוד גבוה עם אינטליגנציה תקינה ומעלה זאת אומרת יכול להיות עם 120 אבל עם האוטיזם בתפקוד גבוה ויש ילדים שאתה שמה האוטיזם הזה מתבטא במה ביחסי אנוש בללמוד >> בבעיות תקשורת בבעיות חברה בבעיות אה א טקט קראו או כל מיני נושאים כאלה אבל לימודית הם יכולים לתת לך א היציונים 100 120 יכולים להגיע יש לנו כיתה שמחר הודיעו לי בבית ספר בישריך סמינר שעוברות בביומטריה חוץ מחר במשרד החינוך והיה והם הצליחו בעזרת השם >> חוץ מבחן רגיל חוץ כמו כולם אבל יש להם את הבעיות חברה בעיות זה והם צריכים את עדיין שמונה ילדים בכיתה הם תמיכות מסגנון שונה >> באמצע יש קבוצות של מוגבלות צפ אוצר התורה או שמועז ירושלים או או אני לא מדבר איתך על הגיל הרח ששמה יש יש להם כל כך הרבה [נחירות בוז] מדיוקים זה קורה כשיש לך יתרון לגודל יש לך אנשי מקצוע אתה יודע להפינה אני אומר אחד הדברים שאנחנו צריכים שאנחנו שאני מדבר היום שאנשים שחשוב להם לשמוע את הדברים האלה זה סיפור ההבחנה היום יש כל כך הרבה מאבחנים כל ילד שבא כל זה ההורים הם גם כן קצת בטראומה אוברט טראומה אני אומר ומפחדים מכל מיני דברים ואז כל דבר רצים למאבחן וכל דבר הרבה פעמים אני אומר תחו לשלול בשביל שתרגישו בנוח ברוב המקומות זה לשלול דברים אבל כשהלכת למאבחן בסוף תבקש הבחנה אל תשאיר אותך אבחון נבחון נבחון בסוף איזה הבחנה אם נותן לך הבחנה והרבה פעמים זה קשה וזה הבחנה יכול לתת רק אנשים שיש להם סמכות לא כל מהאבחן יכול לתת הבחנה זה אדם שפסיכולוג דיאגנוזה ש יודע לתת לך או פסיכיאטר או אנשים שיודעים בדרך כלל אפילו בשילוב יש אנשים שיודעים לעשות איזה הרבה אל תשמחו על כל מאבחן שני שבא ועשה לך אבחון ואמר לך ואז תתן לך תלך תעשה קליני תקשורת ריפוי בעיסוק ואין לו הבחנה כי הכלי הכי חשוב לנו כמטפלים זה לקבל הבחנה רגע שקבל את הפחנה אתה יודע מה לאיפה למה מעניין אותו. >> אם אם נכנסת לעולם הזה של ההבחנות אז בוא בוא באמת רגע נדבר על זה. כשהיום מישהו חושש אחד הילדים שלו חס וחל או משהו עם איזשהיא מוגבלות כזו אחרת הוא הולך להבחנה ומה מה מה איך מתקדמים מפה הלאה >> שהוא הגיע להבחנה כבר הגעת לשלב הסופי אחרי שיש לו הבחנה אז בוא אז בוא תספר לי מה קורה לפני ההבחנה >> לפני ההבחנה אני מדבר איתך בדרך כלל עלקויות הקלות זאת אומרת אם זה לקויות מורכבת או אז הטראומה היא גדולה וזה סיפור בפני עצמו בלידה יש לנו טיפול מיוחד שמה ההורים צריכים צים עזרה פחות הילד צריך עזרה הילד אנחנו יודעים לעשות אותו איך איך הורה מתמודד עם טראומה שהוא קיבל ביום בעיר זה אירוע בסגנון שונה שמה ההורים צריכים וצריכים בתסמו דון יש גם מה לעשות אבל אנחנו מדברים בדרך כלל על רוב המקרים הם תסמו דאון זה אולי 20% בל אפילו פחות מכל המורכבות שיש זה לא אחוז >> אפילו האוטיזם הדברים הקלים >> אומר הדברים הקלים עיקוב התפתחותי וילד מגיע ופתאום האמא מזה שהוא משהו בתקשורת איתו לא בסדר משהו בשחילה או לא בסדר משהו בא >> זאת אומרת זה כבר ממש מגילי כמה חודשים כבר אפשר יש לה את החושים לזה ואז טיפה תחלה ומישהו מאיר לה משהו והיא פוחדת לשאול והסבתא אומרת והיא הולכת להתייעץ עם הסבתא והסבאה אומרת לו אל תשימי לב תשימי לב >> תתעלמי >> בסוף בסוף בסוף אם אנחנו הולכים לפי הספר ל הספר טיפות חלב יש רופא התפתחותי הוא הראשון שצריך לראות את הילד הוא יש לו את הסימנים יש לו את ההבחנות הוא יודע לשת את האבחונים הכי טובים אם אם עם עם רופא התפתחותי ועכשיו אחד הבעיות זה קשה קשה למצוא תורים בקופת חולים אני לא הייתי הולך חשוב מאוד בסיפור ההבחנות זה ללכת לגוף אובייקטיבי לא ללכת לארגון כזה או אחר אפילו לא לשיך סוד לצורך העניין לקבל הבחנה כי הוא יכול להיות >> לגוף שמסתכל על התמונה מבחוץ כן >> מישהו שהוא לא אינטרסנטי גוף חיצוני שהוא שהוא שהוא לא אומר לך כבר לאיזה מסמן לך מטרה לאיזה מסגרת לשלוח קודם כל תן לי רופא התפתחותי של קופת חולים בדרך כלל זה הכי טוב >> או או כמו שירות פסיכולוגי עירוני שיודע לתת לך את ההבחנה בדרך כלל הם אלה ש א אני חושב אני חושב ש60% ואני אומר את זה פה בדי >> בביטחון >> בביטחון 60 70% יבואו לזה יקבלו שלילה יגידו תירגו >> תן שמו >> תן שמו לא תקבלו הבחנה אבל אלה שיקבלו הבחנה ויש הבחנה שלא יברחו מזה שיקבלו את ההבחנה בשמחה כי כי אין שמחה כתרת הספקות ואני אומר אני מכיר הורים והרבה שפחדו לקבל את ההבחנה הזאת. סיפרה לי פעם פסיכולוגית שמשפחה מכובדת מאוד הייתה אצלה בגיל כבר ה שכבר איך אומרים כבר עברגל בגלל ה ה המעמד שלהם היה להם הרבה יותר קשה לקבל את ההבחנה. הגיעו אליה וכבר הצליחו להגיע לקבל והיה טסה אבחון ועשתה את ההבחנה והיא קראה להם למסור להם את ההבחנה. לא מוסרים את זה במייל ולא בדבר למסור להם את זה. >> כן. הם היה לי שנה הם לא הסכימו להגפגישה. הם ידעו בדיוק מה זה. הם לא הצליחו להגיע למפגישה >> להקלד של המפגש. שבואו להגיד להם את ההבחנה הזאתי כי זה באמת. אבל אחרי שהם היו שם והם קיבלו והצליחו לקבל את הטיפול והם הגיעו למקום עם הבחנה וידעו איפה לשים אותם החיים שלהם השתנו ו החיים של הילד ה שתנו. יותר יותר חשוב פחות חשוב. יותר חשוב מהכל כי חיים כבר ידעו מה הוא. עכשיו אותו ילד, אני במקרה מכיר את האירוע הזה האבא פעם סיפר לי, אומר לי אני מתמודד, לא רק שאני תתמודד עם הילד, אני מתמודד עם ההורים שלי הסבא איש מאוד חשוב והסבא אומר לו, "מה אתה מכניס הבחנה וזה פעם קראו לנו איזה ילדים שובבים סתם היום בדור הזה עושים לזה הבחנות וכל זה אומר אני מתמודד עם הםעם עם ההורים שלי אני כאילוני >> מה אני אומר לו גם פה אנחנו כמערכות התפקיד שלנו להדריך אותו איך להתמוד מודד ומה לעשות. התפקיד שלנו כמסגרת היא לא רק לטפל בילד אלא אלא לצורך >> בוא נחזור רגע אחורה לפני שאנחנו צוללים לל לעומקם של דברים של מה התפקיד של שיחס סוד היום ואיפה זה משתלב היום. אתה אברך צעיר אחרי החתונה. בוא נחזור רגע לשלב הזה. תעברך צעיר אחרי החתונה [מוזיקה] יש לך אחליך שגדלו ממך בשבע שנים עם מוגבלות. אתה נכנס לעזור לאבא במה? בגיוסי כספים ב לאכ גיוסי כספים זה הדבר השפולי אצלנו. דבר הראשון בכל מה שהוא צריך עכשיו אחד הדברים הכי בסיסיים שאז היה באותו תקופה זה להכניס גברים סיפרתי לך את הסיפור על איך מכניסים הילדים כבר בני 14 15 פותחים ישיבה ומי הניחים תפילין המורה מורה בכיתה מה אנח איך מכניסים >> הלכנו לל >> דברים שיהיו מורים שיו מתפלים >> כן איך מכניסים מורים הלכנו למכון רות הרב שיברז ה היה לו מכון רות והוא הקים מסלול לחינוך מיוחד הוא לימד הוראה גם זה גם היה חדש בציבור כבר מלמדים רגילים שילמדו חינוך שילמדו תעודה שלום תעודה >> אבל אחפת החינוך מיוחד ואמרת בוא תפתח מסלול אני מביא לך אתה הראשונים הבאנו אנשים מהחינוך הרגיל אני למדתי שמה כחינוך מיוחד והבאתי איתי עוד שתיים דיקחתי אז בבית שמש לצורך העניין הבאתי שתי אברחים שלא אמרתי בוא אני אתן לכם עבודה בוא תלמדו חינוך מיוחד וצאנו את התעודות הראשונות בחינוך מיוחד במגזר החרדי ולקחנו אותם ובקמנו את הישיבה והתחלתי להביא גברים ועוד אחד ועוד אחד ואני זוכר אחד המלמדים הראשונים שהכנסנו לשם עם אבא שלי זכו לברכה אמר לו תשמע אני רוצה שבראש חודש תיקח את הבחורים לכותל להתפלל אומר לך אני אלך איתם בכותל לבד מה אני מתבייש אומר תלך איתם לקותל הוא מספר הוא עובד אצלי עד היום אני זוכר עובד אצלנו עד היום אומר כל פעם הוא מספר את הסיפור הזה היה בשבילי האירוע הכי קשה שהיה לי בחיים ואחרי זה משמה אומר לו כל יום שיני וחמישי שאין לכם ספר תואר אני רוצה שתצאו לו בית כנסת תפלל הסיבה שלו והכניס אותם כמניין התהליך הזה להכניס גברים לתוך העניין הוא היה תהליך >> שאני זוכר שהייתי חלק משותף ממנו כי הייתי צעיר יותר וכבר הצלחתי להכניס את הצעירים לתוך התחום הזה גם היום אנחנו נדבר איתך על מלמדים בחינוך מיוחד הם יותר טובים מכל מלמד אחר אכללי מהציבור הכללי אין דברים כאלה זאת אומרת לפעמים שואלים אותי מה הם יותר טובים מהמורות אני אומר כן ככ כי כי זה טועם אנחנו משתמשים במילה תואם גיל תואם קהילה אתה יכול להכניס אמורה בישיבה בישיבה צריך להיות כן שהוא בא עם הדמות שלו עם זה [נחירות בוז] >> א זה החלק הראשון ולאט לאט אנשים גדלו גם בישיבה והיו צריכים לדאוג להם לתעסוקה היו צריכים לדרוג להם לדיור במקום הזה אני חוזר לאחי מרישיבה ואנחנו איתו ביחד מחזירים אותו >> נו בישיבה של גור אז באותו ז >> בישיבה של גור סיים גיל 21 ו-21 נגמר מערכות החינוך מה עושים מתמעלה צריכים לסגור את מקומות העסוכה צריכים לראות להמשיך הלאה המקום הזה זה אני גם עם אבא שלי ביחד אומר אחי הראשון צריכים לדאוג לו הלכתי וקמנו לקחתי חיפסתי את העסוכה בשבילו היה יהודי קראו לו ברית מבני ברק שהוא כבר לא חי היה לו תחנת קמח קמח א מצ יד תחנות קמח א שתוחן מצות ידני >> גייסתי כסף אז אני זוכר מביטוח לא מי בפרויקט הראשון שעשיתי שכרנו דירה ועשיתי מתחנת קמח בשם שם עשץ מצווה ורציתי שאלה גם יתאמנות וגם יעבדו א עבודת כפיים מה שנקרא וירוויחו כסף וככה קבוצה ראשונה הקמנו קיבלנו הכרה והתחלנו לחפש להם את העסוכה ככה המקום הזה פעל והתחיל לגדול לזרום כל האנשים החזרנו את כל השבע חברים האלה שהסתובבו בחוץ לתוך אותו מסגרת המסגרת של הסוכה >> וכך גם אמרתי לאבא צו צריכים כלום למגורים אבא שלי אחרי זה כבר היה אחרי שכל האחים והחיות התחתנו בבית הוא נשאר איתו לבד אני אומר לו אבא אתה צריכים לדאוג לאברמי לדירה גם כן אומר הוא לא הואשאר אצלנו בבית אמרתי אבא עכשיו אני מלביש [כחכוח] מחליף איתך את הכיסא >> כי גם היום כשאתה מדבר עם הורים א לסדר את הילד בבית אומר לו ההורה מהסטינג שלו הילד נשאר קטן זאת אומרת ילד נשאר ילדכן >> וצריך יש מקצוע שיגיד לו בוא בוא בוא נסדר אותו נסדר אותו לטובתו לא לטובתך זה הטובה שלו אני זוכר כמו היום שזה היה חלק מהתהליך ואז פתחנו את הדירות בקהילה זה היה שתי דירות ואז אתה מתחיל לחפש צוות לדירות אתה מבין שזה אני זוכר אבא שלי שאלות את יודע שזה הולך לעבוד הגיל מסגרות יום בשבת אתה במנוחה 247 שבתות חכים איפה לנו צוות >> שם יעזור לקחנו את הצוות הראשון הבאנו מבטל איזה איזה רכז זירה שהסכים לעבוד אמרנו סגנון [כחכוח] כזה אותו דבר אצל אנשים חיפשנו דומשו ולאט לאט הציבור שלנו מתחיל להבין ומתחיל להתחבר. אתה מדבר היום על >> אז הדירה הזו מה היא דירה בבניין רגיל? בבניין דירות >> שאלה שאלה טובה אתה שואל אני מהשאלה [כחכוח] הדירה לקחנו ברמות באיזה מקום צדי שאף אחד לא יכיר ולא >> כ כי הרי זה לא היום היום זה קיים היום אם אתה מסתובב בשכונות חרדיות אתה יש דירות שליח חייב אני חייב להגיד לך משהו בשאלה הזאת אה אה צמררת אותי קצת ואני אגיד לך למה אני מתכוון נכון לקחנו דירה אבא שלי שלח אותי לחפש דירה אני זוכר כבר הייתי בעניינים וחיפשנו דירה ולקחתי דירה ברמות הכי רחוק ש שאין מדי הרבה שלא יכירו ושלא ידעו איך אתה משכנע את בעל הדירה להזכיר לך לפרויקט כזה בכלל? אה זה אבל כמובן שאחרי הדירה הראשונה השארת מקבל במקרה הטוב דין תורה ובמקרה הגרוע בית משפט אני זוכר בירושלים קיבלנו בית משפט בבני ברק קיבלנו דין תורה ומז תכניס לנו ואז אתה מתחיל לשכנע מה יש עומד בחוק הכל בסדר וזה אבל >> סגרתם את זה לפני דין תורה ובית משפט או בדיונים >> תוך כדי תהליך זה חלק חלק תהליך של פתיחה דירה זה לעבור את בית המשפט או >> עד היום אגב כפותחים ד >> חייב להגיד לך שהיום תלוי איפה אם אתה פותח פותח באזורים של של זקנים יותר אנשים שפחות או לעומת בית שמש אתה פותח בבית שמש דירה אתה יכול לקבל גם כן דפיקה דלתם ממגשת פירות אם אתם צריכים עזרע משהו עוד מעט שני אדבר איתך על הדירות של היום בעיר הפר בין העיר בית שמש לעיר ירושלים ובני ברק תקשיבו לא בוא לא נחליל כן ירושלים צי אבל הרעיון >> אבל אני כן רוצה יותר להתייחס ל לנקודה של של שאלת אותי לאותו הדירה הראשונה באיזה זה אזור זה היה כבר לא הרבה שנים לפני שאבא שלי נפטר אבא שלי נפטר לא יודע אם אתה יודע באופן פתאומי לפני 20 שנה גם לזה >> אבל אחרי שהוא נפטר היה לי קשה מצפונית שפתחתי לאחי דירה שאנחנו גרים אני גר בעיר והוא גר ברמות ובשבת אני לא יכול לראות אותו איך אני אראה קיבלתי החלטה גם כן אני לא שמתבי להביא אותו לדירה בתוך מקור ברוך ממש בשכונות בתוך בניין מגורים >> בקסבה של ירושלים >> וכולם שואלים אותי תגלה אתה אמרתי מה הבעיה? בוא אם אני מאמין בזה אני מאמין בזה. היום רוב הדירות שלנו נמצאים כזה ונדברת דירה בבית שמש >> במרכזי הרים >> במרכזי הרים בתוך אני עכשיו שכרתי דירה בפרויקט א החדש ב בח בר בחוף תורה מציון כי אני הולך הדירות הכי טובות וזה מה ששרישו בנו ואנחנו מאמינים בזה נכון שלפעמים אנשים מרימים גבה מה אבל אחרי תקופה שאתה מגיע אנשים מבינים שהם השכנים הכי טובים שלהם יש אנשים שבדירות של הבנות עומדים בתור להיות להיות אלה שעושים להם הבדלה א בשבת דוגמה אני אומר והם לא מפריעים לאף אחד בבית כנסת מקבלים אתה יפה כמובן כשהם באים בקצועית שהם באים עם עם מדריך מסודם לא שהם הם כשהד מסודרים מסודרים כמובן שכשאתה זוכר אני זוכר את עצמי אני לא יודע אם אתה זוכר את זה אבל כשהיית בא לזכרו מושה אז היית רואה אנשים יושבים היום אנשים האלה מסודרים אנשים ממוסדים זה לא כמו שהם אף אחד לא מסתכל >> אנשים זרוקים כן כן >> ואז הדירה הראשונה נפתחת אתם פותחים אותה דירה דירה אחת גברים דירה אחת נשים אגב נכון >> למכתב הבנתי ברמות תספר לי רגע על הדין תורה מעניין אותי >> בדין תורה >> מה שכנים טובים אותכם לדין תורה כי הבאתם להם דיירים ממוגבלות >> כן >> ומה >> ואני זוכר זוכר את הדין תורה שהיה לי דווקא בבני ברק >> א בית הדין ביקש ממני רשימה של דירות שכבר קיימות אז לנו איזה שבע דירות אז ב >> אה זה כבר דירה שביעית שמיני זה לא דירה זה שאלת כרגע נזכר תוך כדי תורה שהיה >> בית הרים טלפון >> מי שידעתי ביקש מרשימות לכל השכנים לכל הזה יש בעיות אמרו אין שום בעיות הכל בסדר אז אזה בבית דין תורה בבית משפט בחוק אתה עומד יש החוק נותן נותן מותר בכל מבני מגורים עד שישה אנשים מוגבלות זה החוק החוק לטובותם אז כאילו זה לא בעיה אבל בדין תורה פחות אתה יודע רצו להכיר את הדברים >> כן כן עוד לא הכירו את הנושא לכן גם עניין אותי דים תורה לעומת הבתי משפט כי עדים תורה במגזר החרדי >> אתם פותחים את הדירות האלה ומה הלאה איך איך שיחס סוד נהפך למה שהיום באיזה שלב אתה נכנס לווקום הזה של מנכל איך זה קורה >> אז כ כמו שאני אספר לך הייתי עוזר >> ראש מוסדות או מנכל >> הייתי הייתי עוזר לאבא שלי בכל בכל מה שזהזכולל בפיתוח של הדברים פתחנו נופשון פתחנו זה אה ובשלב מסוים יום בעיר אחד שבת יותר נכון שבת היה עד היום אני עוד נמצא בתוך הטראומה הזאתי היה טיש בליל שבת אצל הרבי אני אני הייתי עם אבא שלי כמעט 18 שעות ביממה צמוד איתו פשוט א מסגרת ה מסגרת הלמידה עוד לא היה כך כל כך אבנה ואני כבר הייתי בשלב של לימודים כי משרד הרווחה זה ביקש מאיתנו לעשות מה שקראו לזה אז עד היום קראו לזה איזו 9000 למסגרות רווחה וראו בנו גוף שיכול לעמוד ולהיות חלקח חלק מנבניית התקנים >> אז אני למדתי באותו תקופה באוניברסיטת בר אילן ולמדנו יוץ ארגוני וכל הדברים האלה ודיברו על מבנה ארגוני כזה ואחר וכבר אבא שלי היה שותף לזה והאירוע שקרה הכניס אותי לתוך וקום זאת אומרת אני עם אבא שלי יוצא בליל שבת בבית כנסת ואני שומע צעוקים הצולה ואני קצת לא יודע למה היה לי איזה תחושות כל כך הייתי קשור איתו שמשהו לא טוב עם אבא שלי כנראה גם לא הרגישו אולי טוב אבל לא ככה דעתי הטי שזה וקוראים לי רצים לקרוא לי מהבית שאבא שלי אומר רגע היה צולה שם וזה אני בא למקום ועובדים עליו ואומרים אין מה לעשות וקבעו מה ות שמו אותו זה בליל במוצאי שבת היה לוויה גדולה זה היה פורים זה היה ליל פורים בפרוזים לא בירושלים באו אנשים אני לא אשכח אחד ההורים שדיבר שם היה הרב מנסור אני לא זוכר למה ביקשתי ממנו לדבר כונה פגשתי אותו והזכרתי לו את זה והוא אומר הקדוש ברוך הוא לקח אותו כי אם הוא היה חולה והיה זמן התלמידים שלו היו מתפללים עליו בטוח שהוא היה שומע את זה הוא לא נתן אף אחד זמן אפילו להתפלל בשבילו אבל הוא פשוט נפטר באופן פתאומי בגיל מאוד צעיר >> בן כמה מה זה גיל צעיר >> בגיל 60 >> וואו >> ואתה נכנס יום אחרי ישיבה ואתה מבין שאו שאתה שם או שאתה לא שם כי יושבים הורים וראו מחכים לראות לא רק לראות מה קורה גם באמת פחדו שכל ה כל הבנייה הזאת הזה ירד לתמיון >> ואני ברור ש אף אחד לא ידע כל כך שכל כך הייתי איתו ביחד כי זה היה יודע בסוף א בסוף הייתי לצידו בזה וכמובן התאספו חברי הנהלה שלז וביקשו ממני לקחת את ה את המינות באופן הרשמי מה שנקרא את הניהול באופן הרשמי >> וואני תוך כדי הלימודים האלה מבין שצריך לבנות מבנה ארגוני כמו שמותם לסתרי גודל של היום ואז אתה מקחתי יוץ ארגון וני איך עשינו תוכנית עבודה איך איך אנחנו מרמים את המקום הזה לל וו לוקחים את העבר וים הופכים אותו לעתיד א נכון ו אין רגע אחד עד היום הזה שכל דבר שאני עושה אני לא חושב מה אבא היה אומר אם הייתי עושה היום >> מה הדילמה הראשונה שהייתה לך >> דילמה >> נכנסת לניהול של הדבר הזה אחרי שאבא נפטר איפה הדילמה אני נתק תקלתי באיזה סיפור אני לא אני לא בטוח משהו עם בריכה יכול להיות איזה שהיה איזה בריכה שיפה [‏צחוק] >> נכון עשיתי קצת עבודת רקע אתה >> יפה יפה נכון א זה היה שצריכים לעשות חנוקת הבית לברכה אבא שלי הקים בריכה טיפולית טיפולית טיפולית ראשונה זה משהו שעוד הוא עשה בלי קשר אליך עוד הוא עשה אני עזרתי גם הייתי הייתי חלק מזה אבל היה אור לופולינסקי היה עזר לנו גם זה וצריכים לעשות חנוכת הבית עוד באמצע שלו איש ואני אומר אני עושה את האירוע הזה או לא אנחנו באמצע אבל >> כלומר בלי קשר לזה שהוא נפטר היה תאריך כבר הוא שלח את ההזמנות עוד איך אני עושה זה שמחה מה אני עושה חתוכלד הבית ואני מתלבט ועם מי הייתי מתייעץ אדם עם אבא והוא לא נמצא אתה איך אתה מתמודד עם כזה אירוע ואני אומר לעצמי אם הייתי שואל אותו עכשיו הוא אומר תעשה כי בסוף זה אנחנו צריכים להיות בחלק מהתפקיד שלנו הרי זה לא שמחה שלנו זה טובה שלרבה אנשים יכולים לענות ועשינו את האירוע ואני זוכר שכולם באו וחיזקו אותי ב השבר היה פי שתיים זאת אומרת מעבר זה שיב את האבא שלזה ואיך אני כל דבר פועל ואתה מתחיל תהליכים ויש דברים שבכל אופן המקצועתך דבר טכני ש שהייתי צריך לשנות כיליצו לי ואני אומר אבל לא עשיתי אבא שלי עשה את זה עשינו הייתי צריך להחליף לוגו בא איזה יועץ א היום בזה צריך להחליף את הלוגו שסיוד היה לו כזה לוגו ישונוני אומר תשמע דן של היום שעניין של תחרויות לאקני לא הייתי מסוגל להחליף את זה לא הייתי מסוגל צריך לצאת הסכמתי שיהיה כתוב מלמטה מיסודו של הרב דוב לבי כאילו אל תיקחו לי אותו כאילו היה בלוגו הישן שלו היה שני לוחות הברית זה היה כזה זה אז אתה תשאיר לי את ההלוחות הברית כאילו משהו ש >> נוסה לשחק על אותו לוגו כל עוד מה להישאר אני אומר תן לך משהו טכני אבל זה זה ליוה אותי בכל שנייה וכל צומת וכל החלטה להזיז איש צוות ממקום למקום מה הבעיה אומר אומר צריך בסוף שינויים לשנות כאילו כל הזמן אתה תעסוק עם עם מה הוא היה אומר >> לפני שאתה נכנסת לווקום הזה האול הכלכלי היה על אבא לפני שאתה נכנסת לניהול של המוסדות >> בהחלט שכן >> העול הכלכלי היה על אבא אתה אתה ליוית אותו גם בתוך האול הכלכלי זאת אומרת הכרת כבר את ה >> אני רוצה רגע להתייחס לנושא הזה כי אתה יודע בסוף אני מדבר והציבור שומע ואנשים מסתכלים ושאנשים מתייחסים לזה אחרת והרבה פעמים אה הדור הצעיר רואה את המסגרות האלה לכשהו הסכים. זאת אומרת כי בסוף אנשים מתבלבלים מה זה המותר. >> א ודאי שודי ודאי שגם היום אולי איכשהו ודאי שזה לא עסקי. כן לדעתי זה ברור לכל ברדעת. כן יכול להיות שאני טועה בהסתכלות אבל אני מדבר על אותו אז לפני 20 30 שנה הוא יודע מה בוא נחזור לאותו סיפור של אותה דירה ברמות. כשאתה מתחייב לחוזה שכירות ואתה נכנס למישהו היום כשאתה חותם חוזה שכירות רוצים אני לא מדבר על הקיצוניים שהם מבקשים את הדירוג אשראי שלך כן שזה גם זה קיים היום אני מדבר על על אותם אנשים שמבקשים לראות תלושי שכר מסודרים תלושי זה פה מגיע ארגון שהוא די בחיתולים אז באותם ימים מבקש לזכור דירה עזוב את הסיפור שזה דירה לאנשים מוגבלויות שזה צריך להיות אשף בשביל להצליח לשכנע את בעל הדירה להזכיר לאירוע [מוזיקה] כזה זה עזוב את זה איפה איפה נכנס פה כל העול הכלכלי כל הדברים האלה אין שקל באותם ימים ככה אני משאר אין תמיכות אין אני תמיד זוכר שאבא היה מספר לי את את הסיפור שאת המשכורת הראשונה שהיה צריך לתת לגני הראשונה לא היה לו כסף הוא קנה קופסת תכשיטים ונתן לה מתנה כי לא היה לו כסף עכשיו תקופה מסוימת וזה גם גדלתי על זה המליצו לו לסוע לסוף כסף בחול הוא היה נוסע לך חודשים לארצות הברית ללונדון היה לו כל מיני ידידים שהיה יושב אצם שעות קום היום מקום לנו לא חזור היה חודש ימים אין זורק כילד לא היה לי מי ללמוד בבית בסוף שבוע וסעודת שבת היינו צריכים להישאר לבד בלי אבא בבית תקופה ארוכה מאוד של שנים אבל כשגדלתי יותר הוא הסביר למטר הבנתי שיכול להיות שאני אעשה כסף אבל מוסד אני לא אעשה הקטע שלה לעשות מוסד מכת היה אובר כסף והיה לו סיעתא דשמיא מיוחדת מזה שמלווה אותנו עד היום הפחד ממה יהיה עם כסף אף פעם לא היה והוא תמיד היה בחובות זאת אומרת לא היה לו אף פעם במאזן חיובי >> תמיד כל הזמן דרך אגב גם ניהול עמות פעם היה בסגנון כזה היום זה קצת בנוי אחרת היום דורשים הרגולטור דורש אותך להיות מאוזן פיננסי פעם מותרה פעם פעם עמותה אוטומט הייתה צריך והיה צריך לעשות את הגיראון כל הזמן ה היה עובדים אבל לא אנשי הדור הקודם שהקימו את הארגונים האלה כרגיעים ארגון זה לא הכסף זה לא היה סיפור בבחור האמצעי שהקדוש ברוך הוא עזר אז אז הוא נתן פחות או נתן יותר הוא נתן את הנשמה זה שבטוח ווהוא שמה הוא שם שם הייתי איתו ושם הוא היה ובסוף כל הזמן צריך למסד את הדברים וצריך בסוף אתה אתה משרד החינוך אתה נכנס אני עכשיו אני אתן לך דוגמה איך היה איך היה לקבל תקציב עם משרד החינוך כבר הייתי בזמן שהייתי היית בא והיה לך 300 תלמידים היה בעל פקידה לא היה מחשבים וזה היה לוקחת את הרשימת תלמידים היה עשה 300 לחלק לשמונה וככה מאשרות בקנקנים היום יש לך ועדות וזה זה הדברים מסודרים הרבה יותר. ברור שהיום זה שונה לחלוטין. ואם באמת נקפוץ אז לס אם כבר העלית את שיח סוד של היום, בוא נקפוץ להיום לשיח סוד במספרים. תן לי כזה בריף קצר על כמפוסים, תלמידים, כמה כמה צור לוקח שירות, לקרוא לזה צורכי שירות, אני לא יודע מה מה המילה הנכונה לזה. אני לא אוהב להשתמש במספרים הגדולים האלה ככ כי יש משפט שאבא שלי התמיד היה אומר אנחנו בונים מסגרת לילד ולא מכניסים ילד לתמסגרת וכל ילד הוא מסגרת בפני עצמו אז אם אתה מדבר על על לעשות כמה קמפוסים גם מסגרת כל ילד מבחינתי יעולם הוא לא במסגרת יש אין ברירה חייבים לצוות אותו ללמוד בכיתה עם מישהו במסגרת עם מישהו אבל אם אנחנו כן נדבר על המכלול שאנחנושים מקבלי השירות שלנו שזה מתחיל בתינוקות מגיל יום ויומיים שנה למגני ילדים ולמעונות ולבתי ספר ולישיבות וסמינרים ותלמודי תורה וזה אנחנו מגיעים למספרים של בוגרים עד זקנים >> מה באמת מעניין מה הגיל המבוגר היום אם כבר נכנס למספרים >> ל70 >> מעבר ל-70 שעדיין במה הוא בעצם בדירה >> בדירה מקבל מקסיום זה אבל אנחנו מדברים איתך על אין שום קשר בין אחד לשני זאת אומרת לכן קשה לי לתחלל במספרים האלה אבל אנחנו מדברים למעלה מ-2800 מקבלי שירות >> חניכים במסגרות בעצם >> מקבלי שירות זה כבר לא חניכים זה כל הזה לצדם יש 4000 בני משפחה שאנחנו עוזרים להם אחים ואחי צבים וספתות בארגון לגדלם מה שאנחנו קרובים לזה דוגמה ערב ראש חודש סיבני אנחנו יוצאים עם 300 אבות של ילדים ביחד מלך בידרמן ליום תפילת בקברי בגבר השלול לתפילת האחים במטרה לתת להם כוח חיזוק כל מה שזכרתי לך מקודם זה זה דורש את הדריב ואנשים נוסעים באוטובוס פוגשים עוד מישהו שהוא יש תשועה ברוב יועץ עוזרים מקבלים כוח מה שלא היה בעבר אנחנו מדברים על 40 קמפוסים שאנחנו מפעילים בכל רחבי הארץ אנחנו מדברים על 120 דור בוגחיות דירות אנחנו מדברים על א על א תקציב גדול של למעלה מ-200 מיליון שקל שאתה אתה שנתי שאתה צריך א כל חודש לשחק עם להיות מאוזן כי בסוף זה כל חוד חודש לתת שכר עלנשים שמה >> עובדים על על >> 1700 מקבלי שכר >> וואו >> 1730 כל העשרי לחודש >> כן זה מדבר איתך סביב השעון 24 שעות זה שעות זה זה מה זה כן החודש האחרון השכר הגבו >> כמעט אם יש 2800 מקבלי שירות לעומת 1700 זה זה עובד לכל חניך וחצי >> כן אבל תזכור שכשמגיע א חודש כמו שאמרת עכשיו ליל הסדר שביעי של פסח כל המועד במלחמה הכל עובד אתה צריך מסכות כפולה יום עצמות צריך למסור כפולה אז תקציב שאתה צריך לגיס אותו וזה זה משב גדול כי גם היום אתה צריך לעמוד ברגולטור בחוק גם אתה צריך בסוף שאנשים היום עבדו אנחנו לא מחזיקים מתנדבים בעיקרון >> כי >> כי אנחנו חושבים שאדם בא צריך לקבל איש מקצוע לקבל צריך לקבל הדרכה הוא מחוייב יש לנו מתנדבים יכול להתחבב מסיבות אתה רוצה את את האנשים שצמודים לחניכים אתה רוצה מחוייבות הגיוני מקובל. >> א ואיזה עוד מספרים אתה רוצה לשמוע? >> מה שיש? בוא נשמע מה עוד יש. >> אני אגיד לך את שוב אני אומר לך הסיפור של המספרים הוא סיפור הפחות מדאיג אותנו. הסיפור הוא ਉਹ הוא הוא כמה במספרים אנשים שצריכים את המסגרת ועדיין חוששים להגיע. אני כל שנה מופטע וכל תקופה של רישום כזה אני מופטע מחדש. יש אצלנו במאגר לפחות 400 אנשים שלשנת תשב"ז מתעניינים ומפחדים לעשות את הצד לשאול הם יכולים להתקשר ולבקש עזרה של של יועץ כזה ולכל זה צורכבנה >> ואתה כל הזמן מנסה לכוון אותם תבואו אחרי הבחנה תשללו את תוך ה-400 האלה מבחינתי 60% 70% תלכו לשלול אל תחששו כי ה נוצר איזשהו מצב שאנשים גם נכנסו לטראומה על כל בעיה שיש חושבים יוד יודע מה יש לו, לא קרה כלום צריכים תחו תעשו מה שצריך אם יש לכם אני כן מצפים שאנשי המקצוע בחינוך הרגיל יקבלו כלים אנחנו גם שם נמצאים אנחנו נמצאים הרבה בתחום הזה תעזרו המון דברים נעלמים בחינוך הרגיל אם יודעים לטפל אם מטפלים נכון לא צריכים להגיע לחינוך מיוחד בפרוש לא יש הרבה כלים אבל גם לא לעשות הפוך גם לא ילד שצריך חינוך מיוחד לנסות לטפל בו בחינוך הרגיל כי זה פשוט לא שייך אי אפשר לבקש יש מילד א עם עם מגובלות שהוא הוא בעיקוב התפתחות של חפר של חמש שנים מילד אחר שלו ולבקש ממנו לתיות ב באותו כיתה בחיים זה לא יעבוד הוא לא יכול ללמוד ביחד אז יכול להיות פעילות חברה אתה כן מבקש מהקהילה אם יש קהילות תקבלו בחתונות אנחנו מדברים על משפחות >> אם זה עבודות גם >> אנחנו מדברים כן ועבודות אנחנו מדברים על משפחות בפציבור החרדי שזה לא קורה בציבור הכללי משפחות ברוחות ילדים היום בלי עין הרע ברוב המשפחה מגיע ילד מוגבל מגיע משפחה תערכו תקבלו דווקא קשה מהמקום של החברה של הבני דודים של אחים של החתונות של ה שמה תעשו את כל העבודה ש בלימודים תן לו את המקום שלו שיצליח ללמוד והתפקיד של החינוך מיוחד כשהוא בא לליל הסדר לסבא והסבתא שיצליח לימוד כמו להגיד מה נשתנה כמו כל הבני דודים האחרים שלו כי הוא יכול אבל הוא לא יכול באגדה רצנו אגדה מיוחדת שהוא יהיה לו את הכלים תן לו את הכלים המיוחדים שזה לא יכול לקרוא בחינוך רגיל וזה הבלבול לפעמים רוצים מדברים על שילוב מנסים להכניס אנשים שצריכים הבחנה כזאתי לתוך הרגיל זה לא יעבוד. לעומת זאת אנשים שאין להם הבחנה כן צריכים את התמיכה תן להם את כל מה שצריך שלא יצטרכו להגיע לזה. >> בוא נעשה רגע זוםט לשיח סוד. נצא רגע מהתמונה הזו ונחזור אליך לשמעון לוי. יש מושג שנקרא בדידות המנכל. אתה בטוח מכיר את זה? אני לא מלמד אותך כלום. בסוף בסוף אתה יושב על כיסא ראש המוסדות והחלטות מתקבלות אצלך בלב בסוף בערב בלילה בבוקר מתי שזה לא יהיה וכל הזמן יש דילמות אני בטוח של תשלומים של לפתוח מוסד כזה אחר אני בטוח שיש לך לשקה של יועצים של של עובר של דוברים לא משנה טאבר של מה שזה יהיה אבל בסוף בסוף ההחלטה נמצאת אצלך תן לי רגע את המבט שלך את הפרספקטיבה שלך על המושג הזה על בדידות המנכל חושב חושב שאם דיברת איתי כל שעה האחרונה והבנת שברוך השם הקדוש ברוך הוא שם לי אבא שלי עומד בעליי ואני מתייעץ איתו כל דלקה >> אתה לא בודד >> לא בודד ויש לי מישהו שאני מאמין ב-100% שנותן לי את ההחלטות את הסיעתא דשמיא >> התשובה הכי טובה שקיבלתי השאלה הזו נשאלת פה כל רעיון עם מנכל של ארגון חסד כדו אחר התשובה הכי טובה שקיבלתי אני לא אני לא בבדידות יש לי את אבא שלי איתו אני מתייעץ ממנו אני שומע >> וכמובן תבינו שבשמיים שנמצא זה בוודאי, זה ברור זה אפילו לא צריך לציין ולהגיד רב שימן, תודה רבה לך, היה מדהים, החקמתי ולמדתי המון על שיח סוד >> תודה שהתערכת פה >> תודה תודה לכם ושתמשיכו לעשות דברים טובים לעם ישראל >> בעזרת השם אמן >> תודה ا [מוזיקה] الله