כתובה - מה כתוב בה • הרב אייל גריינר, ראש ישיבת טפחות • כנס אסופות ה-6

טוב מורי ורבותיי אני מבקש לעסוק היום בסוגיה ש נדמה לי שהמורכבות שלה היא מורגשת כל כל פעם שאנשים מגיעים לחופה. יש שלבים בחתונה, בחופה שהם מאוד מאוד משמחים ומאוד מהירים. לוקחים את החתן לכיסא כלה, לוקחים את החתן ל לחופה עצמה, מביאים את הכלה. [כחכוח] ארבע בבות, הורים מלווים עם נרות, יש כל מיני ניגונים. מאוד מרגש. ואז מגיעה החופה ואז התרגשות סי ברכות הרי את מקודשת לי טבעת בשנים האחרונות נהיה כל מיני הרגלים שבעולם הישיבות יבעו אותם מכל מיני צטדיונים או משהו כזה של מלווים באיזה מין קריאות כאלה ואחרות ואז מגיעה הכתובה המשפוך א כשהיא מסדרת [כחכוח] את הכיבודים היא שואלת את מי הכי פחות היא מעדיפה ומי רוצים להתעלל ונותנים לו את הכבוד המפוקפק לקרוא את הכתובה. עכשיו כולם יודעים שצריך אבל זה מיוטב. אז בוא נקצץ מלמעלה, מלמטה, באמצע. קוראים מהר? קוראים בארמית, מתרגמים לעברית כל מיני. למה צריך את זה? מה זה עושה? זה שלב שבו החתן והכלה ככה רגע נרגעים, מסתכלים אחד על השני, לא מקשיבים. לא בטוח שהם צריכים להקשיב. היחידים שבאירוע זה אותו אדם שנבחר להקריא את הכתובה ובודקים את קישורי היכולת שלו בארמית. ואם בשם עוד משפחה כאלה אשכנזים ארוכים בלי פיסוק אז גם צריך תרגל לפני והעדים תלוי כל מנהג אם זה חותמים לפני חותמים אחרי אני מבקש היום להחזיר אל הכתובה את התפקיד את המשמעות ולגלות איך הכתובה הופכת להיות אולי אחד הצירים המרכזיים ביותר בכל החופה ואת זה אנחנו ננסה לעשות קודם כל נפרוס כמה שאלות וננסה לחבר את הכל למגמה ומטרה אחת אני מאוד מאוד מקווה שב-40 דקות האלה אנחנו נצליח ולא נתקע כמו אצל הברבנל רק בשאלות אז בדרך כלל אני אוהב ששואלים ומקשים אני לא בטוח שעכשיו זה יאפשר אז בואו נתקדם ביחד קודם כל נזכור את הסוגיות ואת השאלות ומשם נתחיל את ה את הנקודה אז הגמרא במסכת כתובות בדף י עמוד א' זה לראשונה אנחנו פוגשים את המחלוקת המפורסמת בשאלת מקור תוקף הכתובה אמר רב נחמן שמו ש רבי שמעון בן אעזר חים תקנו להם לבנות ישראל לבטולה 200 ולאלמנה מנה. כלומר חכמים תיקנו לבנות ישראל. תקנת חכמים שיהיה כתובה לבתולה 200 ולמנן המנה. השאלה אם חכמים תיקנו כתובה או תיקנו את הסכום שבכתובה. בהמשך הגמרא אני בכוונה מדלג כדי מקוצר הזמן. רב שומע גמלי אומר כתובת אישה מן התורה. וכך לאורך המסכת, מסכת כתובות ישנה מחלוקת בשאלת כתובה דאורייתא או כתובה דרבנן. הלכה למיסה רוב ככל הראשונים, הריף, הרמב"ם, הרמ"בן, הגאונים, הראש, הטור ואת יוסף מכריעים שהכתובה היא מדרבנן. רבנו תם ורי הזקן בתוספות הסמג ועוד סבורים שכתובה היא דאורייתא מי שמאוד מאוד רוצה להרחיב הסוגיה הזאת א יכול ככה לראות את זה מלמעלה בתשובת יבי העומר בחלק ג' כמנוני בסימן יב א שמה יש הרחבה של כל השיטות הרמבם בהלכות אישות ככה הוא כותב צריך לחוף כתובה קודם כניסה לחופה אחר כך מותר באשתו ועשה והוא מסכם בסוף חכמים הם שתיקנו כתובה לאישה כדי שלא תהיה כלה ביניו לא ציה טעמים מדבר תכף אז המסקנה היא לכאורה רואה פוסקים כתוב דרבנן אז זה פשטות מחלוקת דאורייתא או דרבנן אבל תראו מה כותב בעל האיתור בעל האיתור בסדר מקור מספר שלוש שמינה דמן דאמר מן התורה אינה מן התורה ממש ומנן דמר מדבר דברי סופרים אינם מדברי סופרים ממש מה אומר בעל האיטור לא זה לא כזאת מחלוקת קיצונית בעצם הייתי אומר אין מחלוקת באמת זה לא דאורייתא ממש זה לא דרבנן ממש מה הכוונה לא דאורייתא ממש ולא דרבנן ממש אז מה זה מה אינם ממש זה מה זה מה מה זה אינם ממש אז למה כתוב דאורייתא וכתוב דרבנן למה הגמרא מעמידה את המילים האלה אם בסוף אומר בעל האיטור זה לא הכוונה ברצ צינות היה דוד כן רבנו דוריד פרידמן מקרלין בעל שוד תשילה דוד מאוד מפורסם לפני כ-110 שנים בקרלין היה מגדולי התורה שחבר לתנועת חובציון חשוב להכיר דות מאוד מפורסמת א התשובות שלו של דוד שמה קונטרס מאוד חשוב בכללי פסיקה וכללי מנהגים א כדאי לראות את זה פעם יש לו ספר שלושה חלקים יד דוד א על הרמבם א האגיש של רבי יחל מיכל פינס מי שלמד א איך זה נקרא ציונות אני יודע מחשבת ישראל ישראל הציונות אז הוא מסביר מה אומר בעל האטור תראו מקום מספר הבא אבל חוף אוזניים ישמוע דברי בעל האטור דבין למד אמר דאורייתא לו דאורייתא ממש ובין למן ד אמר דרבנן לו דר ממש שאף למן ד אמר דאורייתא אין זה אלא מנהג קדום בזמן משה רבנו וקודם לו להיתן לבת אולי איזה מוהר וכן היה מנהג המואר לבטולה אבל לא היה לזה שום קצבה כל אחד היה יתן לפי כבודו מחילה זה לא כל כך מדויק כבר האירו הרבה מאוד לאחרונים שהלימוד של הגמרא ממור בתולות הוא לימוד מאוד מאוד לא ברור כי מוחר בתולות כדוע לכם בתורה זה כסף שמי נותנים למיפחה >> משפחה לאבא ופה כתובה זה לאישה בכלל הדמיון הוא מאוד מאוד מאוד לא ברור הוא לא צריך הסבר טוב למה זה נלמד ממור בטולות כי זה כנראה לא אותו דבר אבל רוצה לומר שמנד אמר דאורייתא זה באמת מנהג רק הסמיחו את זה על דאורייתא מד אמר מדברי סופרים גם כן לא מדברי סופרים ממש אלא כולם דכתובה יש להעיקר בתורה מה הכוונה רוצה לומר שהמנהג כדור לתת לה בתולתי מוחר והקצבה חכמים א שנתנו ומד אמר כתובת אישה דאורייתא תורה חכמים החמירו בקצבה זו אותה כשל תורה כל אחד מרגיש שזה לא מאוד מובן העמדה הזאת, אבל גם אם זה נכון, דברי האיטור ויה דוד בהסבר שלו, אז צריך להבין למה הגמרא פרנסה כל כך הרבה דפים וכל כך הרבה מאמרים. תכף נראה דעת רבי מאיר ורבי יהודה, כתובה דאורייתא, כתובה דרבנן. אם בסוף אומרים לנו זה לא רציני, זה לא נכון. אלא חייבים לומר שחשוב לחז"ל ללמד כתובה דאורייתא וכתובה דרבנן כי יש במילים דרבנן ודאורייתא משהו מאוד מהותי במושג כתובה לאו דווקא התוקף כי ה התוקף כמו שאומר בעל האיתור כמו שמסביר דוד זה לא באמת אין מחלוקת שאת העיקר של הדבר הזה שנותנים כסף בתוך המהלך הזה של נישואים נותנים כסף בין למשפחה בין לאישה למדו מן התורה רק חז"ל הם זה שתיקנו את ה את הכמות את ה אז אין מחלוקת באמת אז למה מעמידים את זה במילים כאלה כתובה דאורייתא כתובה דרבנן זה מפרנס עשרות אם לא מאות שיעורים כלליים זה גם סיבה טובה למה לכתוב את זה ככה אבל באמת למה זה כתוב ככה זאת שאלה ראשונה שאנחנו תשימו אותה איפה שהוא אצלכם בראש ואנחנו מתקדמים השאלה נוספת היא גם קשורה לזה שכתובה דאורייתא דרבנן בהמדה של הגמרא במשך כתובות דף נד על המשנה במקור מספר חמש אף על פי שאמרו בתולה גובה 200 והמנה מנה אם רצה להוסיף אפילו 100 מנה יוסיף רבי יהודה אומר אם רצה כותב בתולה שטר של 200 והיא כותבת קבלתי ממך מנה רבי מאיר אומר כל הפוחט לבתולה 200 ולמני מנה הרי זו בגילת מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה. מה המחלוקת? תהפכו את הדף מקום מספר שש. הגמרא מעמידת המחלוקת כסבה רבי יהודה כתובה דרבנן. כלומר ההסבר לדעתו של רבי יהודה במשנה היא כדעת רבי יהודה היא שכתובה היא דרבנן. מה הסיבה שחיים תיקנו כתובה? לא כתוב פה עכשיו אבל כתוב כתובה דרבנן. במקום מספר שבע בהמשך הסוגיה אומרת הגמרא כסבר רבי מאיר כתובה דאורייתא שרבי מאיר אומר כל הפוחט לבתוליים 200 הרי זו בעילת זנות אומרת הגמרא ההסבר לזה כידת רבי מאיר היא שהכתובה היא דאורייתא אז [כחכוח] אנחנו יודעים שרבי מאיר סובן שכתובה היא דאורייתא ולכן צריך לא לפחות מ-200 ורבי מאיר מסביר שמי שעושה כך פוחד מ-200 הרי זה בעילת זנות בדת רבי יהודה שאומר שכתובה דרבנן מה הסיבה אז הגמרא כבר אמרה בכמה מקומות במקום מספר שמונה הבאתי את הגמרא בדף יא שכתובה היינו תמה שלא תהה כלה בעיניו להוציאה יש עוד כמה הסברים שלא תהיה כלה בעיניו להוציאה אז אני מסכם שיש לנו צורך להבין את מחלוק קד בין רבי מאיר לרבי יהודה ולהבין לא רק את ההבדל בין כתובה דרבנן דאור הייתה להבדל בין דעת רבי מאיר שהרי זו בעילת זנות לדעת רבי יהודה שסיבת הכתובה היא שלא תהיה כליו ועיניו לא ציע עד כאן עוד שאלה >> זה סיבת הכתובה או סיבת המלים ומתי >> זה זה גם זה גם לא ברור האם זה בגלל הסכום או עצם הכתובה. בסדר זה זה שאלה. נשאיר את זה רגע בצריכים. אני קופץ למקום מספר 10. אמרנו שכידוע בכל כתובה, בכל א א קהילה בישראל, מהלך החופה קוראים את הכתובה. למה קוראים את הכתובה? מי יודע? מה שת הפסק >> שיהיה הפסק. זאת אומרת שבאמת אין סיבה אמיתית לקרוא את הכתובה, רק צריך לעשות הפסק. למה צריך לעשות הפסק? >> בין ברכות ה קידושין הנישואין, נכון? כי מברכים בורא פרי הגפן, בורא פרי הגפן צריך הפסק. זאת אומרת באמת באמת מה מסתתר כאילו מה תמון באמירה הזאתי שצריך לחפש עכשיו א איזשהו הפסקה. אז מצאו לקרוא את הכתובה. כך כתוב במקום מספר 10 בשולחן ערוך. ברכת האירוסים, ברכת החתים אומרים אותה על שני כוסות אפילו מקדש בשת החופה ונוהגים להפסיק ביניהם בקריאת הכתובה. אומר הארוך השולחן אצלנו שמקדשה בשעת החופה צריך שני כוסות. אחד זה ברכת ירוסים ואחת זה ברכת נישואים. כים בורא פרי הגפן כל בפני עצמו דן להם שהאיכות זו לזו. ועוד מפסיקין בהקידושין שהחתן מקדשה אחרי ברכת הירוסין. ורשי ז"ל הנהיג לקרוא את הכתובה אחרי הקידושין כאדליו הפסק גדול בין ברכת האירוסים ברכת הניסוים וכן מ פשוט אצלנו מה כותב פרוך השולחן באמת באמת לא צריך לקרוא כתובה למה כי יש הפסק מה ההפסק החתן מקדש עם הטבעת אז יש הפסק אבל אנחנו לא רוצים שיהיה הפסק רוצים הפסק גדול תקיעה גדולה אז תסלסל הרי את מקודשת לי תבקש מהחבר'ה לשירות שיר שזה זה לקרוא כתובה, אבל כך כתוב אבל יש עוד כמה הסברים ונראה אותם ונראה אם אנחנו איך אנחנו תופסים אותם הסבר נוסף רמוז בדברי הרמב במקום מספר 12 נקדים ונאמר זו דעת המרמינץ בתשובה שכותב שהסיבה לקרוא את הכתובה היא כי כדי שהעדים ידעו על מה הם חותמים יכול להיות שנייה חותמים מהעדים מן הראוי שידעו מה הם חותמים? [כחכוח] לקרוא את האותיות הקטנות. אז צריך לקרוא. ולכן באמת מי שמדקדק בהלכה אז בכתובה במקביל יש יש כתובה ויש התי כתובה דיון בפני עצמו לא ניכנס לזה עכשיו נותן לעדים לא להקשיב אלא ממש לראות סתכלו על קחו את האת כתובה אבל אומר הרימה מקום מספר 12 ויש וכן שיש עדים החתומים חותמי על הכתובות שקראו תחת הכתובה אף על פי שהם לא שמעו הקריאה אף על פי זה לא שפיר אבדי אין לשנות מנהגם של להוציא לזל כתובות ראשונות אור זרוע. זאת אומרת באמת ככה מבין המהרמינץ שהסיבה לקרוא את הכתובה זה כדי שהעדים ישמעו וידו מה הם חותמים אבל הוא גם מודע לזה כבר בתקופת האור זרוע ביצחק מוילנה שמה היה קורה שאפילו העדים לא הקשיבו אומר וזה לא נורא לא נורא מה זה לא נורא חתום בלי לידת בחמים כן >> אה רגע זהזה זה אנחנו נצבור את השאלות רגע אתה צודק תכף נכנס לזה אז זה אבל זה עוד הסבר למה קוראים את הכתובה ולכן אני לא יודע בדף צכם במקום מספר 13 בשוט שיבעת ציון שבעת ציון זה רב שמואל לנדאו הבן של הנודה ביהודה רבי יחזקאל לנדאו הוא כותב ככה מה שנוהגים לקרוא את הכתובה תחת החופה זה מנהג בעלמה מה זאת אומרת מנהג בעלמה ל מה בעברית שלנו >> אין סיבה [נחירות בוז] אבל הוא אומר מה הסיבה להודיע לחתן חיובי בעלי אשתו זאת אומרת לא שהידים ידעו שהחתן ידע על מה הוא חותם וגם כדי להפסיק בין הכוסות מברכות ירוסים ברכות חתנים כמו שכתב הרמבם ולכן נוהגים פה וכולי מנהג אז אנחנו רואים כבר אצל בנו של הנודע ביהודה שהוא אומר זה בנהג בד מה? אבל הסיבה היא להודיע לחתן את חיוביים. ראינו במהרמינץ להודיע לעדים, ראינו ברשי ברמה להפסיק הפסק גדול בין ה בין החלקים. ולכן אומר המעידים על המהריל, גדול פוסקי מנהגי אשכנז, מקום מספר 14 ואז קרא לשני ידים אחרים להיד על הכתובה והתנאים ולא היה מקפיד לקרוא לה הכתובה ולא התנאים. לא הקפיד לקרוא. אז לא צריך לקרוא. ובאמת תראו מה כותב אמדילול הרב יצחק הרשקוביץ רב בניו יורק אני לא בטוח יכול להיות שהוא עדיין חי העולה מדברינו יש לו מאמר ארוך על קריאת הכתובה שקריאת הכתובה היא לה שום טעם הרגע קראנו כמה טעמים נכון הוא אומר אין שום טעם למה תכף נסביר דק דפסק כרבנו טעם לא באנפסק יפי בן הפסק לא היה קריאת הכתובה מועילה כלום אומר פלפול למה אתה חושב שקראת הכתובה כדי שיהיה שיהיה הפסק בין הנישואין לקידושין אבל זה מאותו עניין אז זה לא מה הפסק אז לא אז זה לא סיבה אם כן בנידון ידנו כותב כיוון דבאמת לא ברכה שאינה צריכה ממילא גם לא צריך הפסק כי זה לא ברכה שאנה צריכה אלא נהגו כך מה טוב התקרה רע במקום טירה כלומר כשיש תרכה דציבורה אתם מכירים פעם שקריאת הכתובה זה לא תיחה דציבורה מקום תיחה דציבורה שפירו לבטלו זה דיך ציבורה עדיף ושמעתי הוא מוסיף שיש מנהגים באשכנז שהדורש כנראה העורך החופה אומר דברי כיבושים לפני החתן והכלה בין ברכת הגרוסים לנישואין והין קוראים הכתובה ויפה נוהגים כן ואין הרער עליהם בזה אומר אתה רוצה הפסק תעשה הפסק יעיל תן שיחה תן דרושה כבר יושבים כבר כולם הם אחרי אחרי אחרי הבופה תן להם כשיקלו את המזון יש מנה ראשונה תעשה התנחת מוזיקלית תן שיחה מה למה למה לקרוא כתובה זה המסקנות ועדיין אנחנו קוראים כתובה. אני תכף ארצה לטעון שמאוד קריטי לקרוא את הכתובה אבל נחזור ל לשאלות ששאלנו. אז באמת שאל נכון פה איך קוראים לך? >> יאיר א ומה עם אלה שחותמים לפני? אז לא צריך להקריא. הם חותמים כבר לפני. למנדי אמר שמקריאים בשביל שהעדים הם כבר היו בסיפור הזה. אני אשאל יותר מזה לפי כל השיטות האלה שהחתן צריך לדעת שהעדים צריכים לדעת >> מה שיקרא את זה בעצמו או אני רוצה לשאול אתכם על הלשון לא עדיף לקרוא בעברית >> לכורה כן >> אם צריך בשביל לדעת על מה חותמים צריך לדעת בעברית >> וכשעד היה נפוץ >> שהיה נפוץ בארמית נו אז בדיוק מה שאתה אומר לשיטתך למה כתבו בארמית כי אנשים הבינו, היום לא מבינים אז מה זה נהיה כמו [כחכוח] >> מנהג בעלמה זה נשמע רע מאוד אז אולי נשנה לי לאנגלית אז באמת אני אומר במוסגר צריך לדעת שהיו כאלה שנהגו כך בעיקר בחוץ לארץ יש כמה ספרים מנהגים שככה אומרים אבל אומר הרב רטא בשוט כל מבשר גם מגדולי גדולי תלמידי חכמים של הציבור הדתי לאומי הציוני בקור המדינה אה מפורסם התשובות שלו ניים עצמאות על דבר העצה לתרגם בשעת נישואים את נוסח הכתובה מהרמית לעברית הוא היה חבר ועד חבר הרבנות הראשית וזה כבר אז הייתה הצעה כזאת השלח להם את הרבנות הראשית של נוסח התרגום העברי שהציע הרב השואל תשתבות דעתי בעניין זה ונה מכתב הגיעני בית שלא הייתי בשלמות הבריאות ולא יכולתי להשיב על אתר בינתיים לבד המכתב נוסח רצוף בתוכו וחיפשתי הרבה ולומד צעתיב והנה ישו עכשיו רק על פי מה שנקרא בזכרונים מקריאת המכתב בשעתו בעברה בעלמה למה אני קורא את כל המילים האלה כי צריך לדעת יש טענה הרבה פעמים שנשמעת שבציבור הדתי לאומי אין תלמידי חמים אין אנשים גדולים אז צריך לדעת שהרב רט כל מבשר היה גאון עצום שכל רז לא אניסלה אני צרתי פה את המכתב הוא כותב מה הוא כותב הייתי חולה עברתי למכתב עכשיו נאבד ממני אז אני רק אכתוב לך הערות מהזיכרון ואז הוא כותב מהזיכרון כל הטעויות שהוא ראה בתרגום בעברית לזה זה לא יודע כמה זמן עבר מאז הוא היה חולה הוא בעברה בעלמה והוא והגאון הזה תמיד חכם העצום הזה כותב צריך לברך שחיינו ביום העצמאות ועל בברכה בוודאי אז א חשוב להכיר את התשובות האלה ואז הוא פורס משנה שלמה אמרתי קיצרתי לכם את הכל ואז הוא אומר ראיתי שם עוד פגמים ושגיעות ולחרי שנאבד ממני כתב אני זוכר בבירו ולא ניתן עליהם השלוש דגמאות הללו ויכול השלישית מספיקות לומר כלך מדרך זו ונוכל בנוסח הארמי המקובל עלינו שקבו רבותינו לא קדמנים והם דקדקו יפה יפה בפרט אחרי שהדת הקונסרבטיבים הרפורמים באמריקה הכי זכון על תיקון הכתובה לקור את הנוסח שנגר אז הוא אומר למה לא לעשות את זה הוא אומר כי התרגום לא מספיק טוב במחילה תתרגם יותר טוב תתרגם יותר טוב תעבוד קשה תצליח אני ארצה לטעון שחייבים לקרוא בארמית אבל לא מהסיבות האלה, אבל ובאמת צריך לדעת, יש היום הרבה מאוד נוסחים בכתובות והיה איזה ניסיון א לעשות איזה נוסח מיוחד. זה לא צלח. אנשים עבדו על זה הרבה מאוד. א וכנראה סיבה ואני חושב שצריך להשי את הנוסח הרמי. תכף אני אסביר גם למה. בעגרות משה בתשובה של ריבו שפינסטלין במקום מספר 17 הוא כותב לחתן שלו הרש טנדלר שהרבה מאוד מהפסקים שרמו פשטן זכינו בזכותו על הכתיבת שטר באנגלית שבאמתגמי תניה הכתובה אז הוא אומר הנה בדבר כתיבת שטר באנגלית שבתגמ חייבות הבעלי אשתו שבתני הכתובה נוגם בדור ודור וכולי אז אומר הנה ראוי ונכון אינו כך לכתחילה ואין שום פקפוק לצרף שתרזה אנגלית לכתובה הרגילה אומר כן תשאיר את הכתובה הרגילה זה ודאי צריך להשאיר רק מה בגלל שאתה בחוץ לארץ יש הרקאות בתי משפט והם לא דוברים אז שיחתמו גם על כתובה באנגלית אבל ודאי צריך להשאיר את הארמית אז אני רגע רוצה לסכם אני ספרתי שש שאלות ולהתחיל לענות את התשובה שאלנו מה המשמעות להגיד שכתובת דאורייתא ודרבנן אם בסוף יופי על האיתור וכל ההסבר זה לא זה ולא זה מה אפשר ללמוד מההבדל של הטעמים שלא תהיה כלה בעיניו להוציאה או הרי זו בילת זנות. שלוש, מה [כחכוח] היחס בין מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה? העובדה שזה רבי מארבי יהודה. ארבע זה למה קוראים את הכתובה בחופה ולמה דווקא בארמית. חמש או השש, השאלה השישית היא לא שאלה בעצם. אני רוצה דרכה לפתוח את כל הסוגיה, את כל הדיון יש לנו בערך 15 דקות ותרשו לי לחגור חגורות, להחתים דרכון וסדר לפרוס כנפיים. אז במקום מספר תשע יש גמרא ירושלמי ש אני חושב שכל לומד מסכת כתובות חייב להכיר כשיעור פתיחה לכתובות אבל זה בירושלמי אז לא מגיעים לזה תמיד וגם אחרי שפותחים ירושלמי לאכ מבינים מה כתוב אז בוא נעשה ביחד ירושלמי מקום מספר תשע מסכת טובות פרק הלכה א' ממש בתחילת הפרק על המשנה שאומרת תפי שמ בתולה גובה 200 על מנה מנה רצה להוסיף אפילו מה היוסיף שואלת הגמרא במה הוא מתחייב לה לוכן רבי יוחן ורב שמון בן קישטריון אמרין הכותב שתרחוב על חברו בחזקת שהוא חייב לו נמצא שאינו חייב לו אינו חייב ליתן לו אני אסביר את לשון הגמרא את את השאלה של הגמרא אומרת הגמרא המשנה אומרת שאף פי שאמרו שבתולה גובה 200 אדם יכול להוסיף מה שהוא רוצה תוספת כתובה שואלת הגמרא מה התוקף הכלתי של תוספת כתובה מה מה עומד בפס שאלה כשאדם מתחייב למישהו משהו. הנחת המוצא היא שהוא מקבל את תמורת ההתחייבות משהו. יש משא ומתן. אתה נותן לי משהו, אני נותן לך משהו. אתה מתחייב עכשיו בתוספת. 200 שקבעו חז"ל זה התחייבות שחז"ל חיוו אותך. זה תופס המטבע. אתה חייב. עכשיו אתה רוצה לתת עוד כסף כן? ועוד הוסיף לה מדיליי מה שנקרא בכתובות עד שנמצא וכולי. על מה אתה מוסיף? מה אתה מקבל? אם אתה לא מקבל כלום אז אין שטר התחייבות. שואלת הגמרא בעצם על זה שהבעל בכתובה מתחייב, מה הוא בשביל מה הוא מתחייב? מה הוא מקבל? עונה הגמרא ארבע תשובות. שלוש תשובות היא דוכה ותשובה אחת נשארת למסקנה. בואו נראה את התשובות. אומרת הגמרא, רוצה הוא ליתן כמה ולהיקרות חתנו של פלוני. זאת אומרת הבעל אומר תשמע האישה הזאתי הבחורה הזאת היא הבת של כל אחד לפי דרגדילי הרב פלוני המקובל פלוני הטייס פלוני כל אחד לפי חלומותיו שלו מה שהוא לא הצליח הוא רוצה דרך והאדם אומר שווה לי לתת לה עוד כסף רק להיות לפרגן להראות שאני שמח להיות במשפוכה זה מה הוא מקבל תמורת התוספת את ההצטרפות שלו למשפחה >> חוס כן לחותן שלו למחוטן שהוא יכול ללכת איתו ולהגיד אני וכולי כן עד כאן תיאורים כן אומרת הגמרא עד כדון בשפסק מן האירוסין פסק מן הנישואין מה כלומר זה יהיה נכון אם זה כתובה מן האירוסין לפני שהוא כבר נקשר למשפחה אבל בין האירוסין לנישואין הוא כבר קשור למשפחה אז הוא לא קיבל שום דבר כי זה כבר קרה ניתחה התירוץ הזה אומרת הגמרא ניסיון נוסף רוצה הוא ליתן לה בתשמישה שהוא ערב כלומר הוא מוכן לשלם תוספת כתובה תמורת המציאות הגופנית שהוא נכנס אליה עכשיו המציאות של תשמיש של חיים משותפים גופניים ביחד אומרת הגמרא עד כדון כשבעל לא בעלמה זאת אומרת אם הוא קודם כל בעל ואז הוא כתב את הכתובה אני יכול להבין אבל אחרי שהוא בעל אז כבר זהו אז זה גם לתח אומרת הגמרא ניסיון שלישי רוצה ליתן כמה לקנינו שהוסיף כלומר כשהוא מתחתן האישה מביאה מהבית נדוניה מביאה כל מיני דברים אז הוא מקבל הרכוש שלו מתרבה אחרי שהוא מתחתן הרכוש שלו פחד אבל זה לא סיפרנו קודם כל הוא מקבל דברים אחר כך כן אז על זה הוא מתחייב אומרת הגמרא אותו דבר פסק מן האירוסין פסק מן הנישואין מה הוא כלומר זה רק אם הכתובה היא לפני האירוסין טוב ולכן אומרת הגמרא קפו בראוי ותשמיש אין בו קניין לא הוסיף מכאן מחוצה הוא ליתן כמה ולא תחזור בה מסקנת הגמרא על מה הוא מוסיף תוספת כתובה כדי שהיא תתרצא ולא תתחרט מלהתחתן איתה זו מסכת הגמרא עכשיו זה נראה איזה פלפול כזה של טוב נעשה ככה נעשה ככה נעשה ככה אנחנו יודעים שדברי חז"ל עמוקים מניים וצריך לנסות להיכנס לעומק הסוגיה ולהבין מה כתוב פה. מורי ורבותיי, יש פה בעצם שאלה יסותית מאוד. למה אנשים מתחתנים? למה אנשים מתחתנים? מה הוא מרוויח מזה? וחז"ל מציאים ארבע הצאות. שלוש מהתוכם נטחות. אבל כמו שאנחנו יודעים מקובלנו הבעלשם טוב הקדוש ועוד למעלה בקודש אין הצעה ואין ההמינה שכתובה בחז"ל שאין לה בסוף קיום במציאות אז אולי נתחת פה אבל היא נשארת ולכן כל הארבעה רגליים האלה מעמידות את הבית היהודי הצעה הראשונה שהיא ה איחוס של האדם ההתחתנות שלו במשפחה. יש פה אמירה מאוד מאוד חשובה. אני רוצה להגיד לא יודע פה מי נשוי ומי עוד לא נשוי. ובעזרת השם שאני מקווה שזה יעשה לכם חשק. יש איזה אמירה לא מתחתנים משפחה. אותו אחד שנשוי וכל הנשואים יכולים להגיד את זה וגם חיתנתי כמה ילדים ברוך השם מתחתנים משפחה. אני לא אומר זה להפחיד אבל מתחתנים משפחה. מי שחושב שהוא יתחתן עם מישהי ויגורו באיזה גבעה בלי חשמל, בלי מים, בלי טלפון, ישאבו מים מהבאר ומי שירצה לבוא לפגוש אותם, יפגוש אותם אז זה כדאי שיעשה הדרכת חתנים יותר רצינית ואיזה ישיבה שלו לומד מתחתנים משפחה בוודאי שמתחתנים משפחה זה דבר ראשון זה אמירה מאוד מאוד חשובה אבל לא רק אם מתחתן למשפחה ותראה לאן אתה נכנס ומה ומה יהיה אלא מתחתנים משפחה במובן לזה ש בעומק אשתך לעתיד היא תבנית נוף משפחתה גם אתם לא משנה מה אתם חושבים אתם תוצר של מה שאתם גדלים איתו מה שאתם סופגים לא רק הגנטיקה ולכן בוודאי שמתחנים משפחה בוודאי שזה נכון שהחתן רוצה להוסיף תוספת כתובה כי הוא שמח עם המשפחה שהוא מתחתן איתה זה עוד אמירה. אני מכשה לעצמי כי אני מדבר עם חבר'ה צעירים. פעם אני רואה תופעות שחתנים מגיעים לא חתנים שלי החתנים מגיעים לבתים ונניח שהמשפחה היא מוצאה ממקום מסוים והחתן ממקום אחר ומגיעים לשבת והחתן הולך בערב שבת להתפלל בבית כנסת אחר כי הנוסח שלו הוא שם. זה היום ונורא. היום ונורא. קחו מתחתנים משפחה. [כחכוח] יש ערך כזה וזה חלק מהעניין שהמשפחה היא רכיב. אנחנו בונים עוד בית על גבי הבית ולא במנותק. וזו סיבה להתחתן וסיבה לתת תוספת כתובה. זה הבט ראשון. אבד שני, ההנאה אומרת הגמרא שהוא נהנה מהתשמיש. גם פה חז"ל מלמדים אותנו שיש מימד כזה שהקדוש ברוך הוא ברא בעולם והוא חשוב וידעת כי שלום עליך. זה נקרא שלום בית. ולגשמיות ולגופניות יש ערך מרכזי בבניין הבית. והדבר הזה הוא חשוב מפה ועד לבקש תמונות בכרטיסיות. אני לא פותח את הסוגיה, אני נגד בשתי סיבות. א', גם פה אתם לא א בתחרות מלכי היופי, אף אחד. כל אחד יש לו את האירוע שלו. וב זה לא נשאר. ממילא אני לא יודע, אנחנו התחתנו, לא היה. אז בכלל אפשרויות כאלה לצלם ואנחנו רוצות באבן כנראה, אבל לא היה והתח ברוך השם כל אחד מצא. אז זה במאמר מוסגר אבל יש דבר כזה וחז"ל מדגישים את זה ועל זה נותנים תוספת הכתובה באה ואמינה על זה שיש פה מציאות שמתחדשת בעולם של גופניות יש עוד דבר אומר חז"ל על מה שהוא מקבל על נעת נכסים האישה מכניסה ועוד הוסיף לה מדיליי על מה על מה שהיא הביאה מהבית אמירה פה היא גם אמירה אני חושב מאוד עקרונית לא מתחתנים מקורבנות. אני קורא לזה נישואי שירות לאומי. אתה לא עושה טובה והיא לא עושה טובה שמתחתנים איתך. מתחתנים כי רוצים שיהיה לכם טוב. מתחתנים כי מבינים שמרוויחים מזה. מרוויחים מזה. מי שמתחתן נבך לשם ייחוד ובגלל זה הוא לא רואה, לא שומע, לא יודע, לא מעניין אותו כלום, אני חושש לנשוא. יש לו בית גדול לא יהיה בזה. לא, זה לא תנאי, זה לא רק זה, יש עוד דברים. אבל מורי ורבותיי, הוא נותן תוספת כתובה על מה שהוא מקבל. שמתחתנים מקבלים. ברוך השם. ככה צריך להיות. כל אלה מתחים. אחרי כל ההסברים ה מרגשים למה הם נתחילים כי בסוף תשימו לב כל אלה שמים מרכז דברים אחרים חוץ מ >> את האישה נכון האישה היא היא מביאה איתה את הכסף היא מביאה איתה את הז היא מביאה את את האבא שלה היא לא המרכז ולכן זה נידחה זה חשוב מאוד ולכן הבאמין הזאת כתובה בגמרא וחשוב להתייחס אליה אבל מה למסקנה הוא אומר לה אני מוסיף לך תוספת כתובה כי אני רוצה אותך, את המרכז, את הסיפור ואני לא רוצה שתתחרטי לכן אני מוכן להוסיף לחוד. אתם מבינים למה? אני חושב שהגמרא, הגמרא הזאתי היא צריכה להיות שיעור פתיחה בכתובות ובקידושי ובחיים וגם פתיחה איך לומדים ירושלמים. מתוך זה אנחנו ממשיכים רגע דיברנו על כתובה דאורייתא או דרבנן ואני רוצה מקווה שמרשים לי פה לראות ביחד זוהר בסדר מקובל ככה זה אצלנו מה אני אעשה הזוהר זה לא אני הזוהר הקדוש מפורש כשהוא מדבר על התורה שעכשיו היינו במתן תורה הוא מדבר על הכתובה הוא מדבר על טענת הבתולים ועל היחס שביניהם. אומר הזוהר ואורייתא דתבריית התורה שנבראה מעולם הבריאה נשברו הלוחות שלה והלוחות משולים לבטולי התורה ושבירתם היא כן עשרת הבטולים של ביאה ראשונה. ככה נשברו לוחות ראשונים וקודשבריך הוא יחזור ויתן לישראל לוחות שניים לשמור את התורה כתובה דאורייתא יש כתובה של התורה יש שבירת הלוחות זה חלק יסודי הכרחי הכתובה לבתולה 200 מה זה עושה בעצם היא משמרת יש לכתב יש כוח מאוד גדול שהוא משמר את הדבר בנקודת הזמן שלו. לא נגד זה עכשיו אין לנו זמן. תראו בהלכות כיבוד אבהם ביאור הגרה נפלא מאוד ב ב בהלכות כיבוד אבהם שמבטא את הדבר הזה. כשאדם נכנס לחופה יש שבירת לוחות. אומר הזוהר שבירת הלוחות היא הכרחית. יורדים מיזה עולם מאוד מאוד מאוד ארטילאי. זה עולם מאוד מאוד שלא מופיע בתוך עולם החומר ויש כשנפגשים בחומר נשבר משהו וזה לוחות ראשונים והכתובה מבטאת את זה כתובה דאורייתא מבטאת את זה היא משראה את את הרושם של האישה בתולה זה משאיר את הרושם יש כתובה נכון שעכשיו זהו היא כבר לא בתולה נכון שעכשיו היא כבר יש את איש אבל בכתובה כתוב שהיא הייתה ככה זה משאיר רושם זה כתובה דאורייתא לזכור תמיד מאיפה התחלנו לא בשביל היסטוריה אלא מה נקודת הראשית של הכל גם אחר כך אנחנו יורדים בתוך המציאות כתובת דרבנן זה חינתה בתוכנו וזה ההבדל בר מר רבי יהודה שרבי מאיר ורבי יהודה זה בדיוק שתי הדמויות אומר רבי מאיר הרי זו בעילת זנות כשאתה עכשיו כותב כתובה 200 אתה מפחיט מכתובה 200 עכשיו עכשיו אתה פוגם עכשיו פה בדאורייתא ביכולת לדעת מאיפה הגענו רבי יהודה תורה שבעל פה הוא מדבר על העתיד לבוא מה יקרה אם לא תיתן כתובה כמו שצריך אז תהיה קלה בעיניו להוציאה מתי שהוא בעתיד במה שיקרה בהמשך של הדברים וזה קשור מאוד מאוד לנ בנקודת הזמן שבחתונה בין האירוסין בין התחילת הנישואים תחילת ההתקשרות לנישואין לקידושין לירידה למציאות קוראים כתובה כתובה היא חייבת להיות בארמית דווקא כי לא מבינים אותה כי כשאני לא מבין אותה אז אני מבין שמשהו שאני לא מבין נכנס פה לציפור זה לא רק הבעל והאישה החתן והכלה המשפחות כל העניינים שמסביב אני אוהב אותך את אוהבת אותי התחברנו וכולי אלא יש משהו מעלינו, אנחנו לא מבינים אותו, הוא בארמית ולכן הלשון הארמית היא כזאת. חז"ל אומרים במדרש רבא בבראשית אמר רבי שמעון ברחמני, "אל תהי אל תבוז לשון ארמית, אל תהי לשון ארמית קלה בעיניך." שמצינו בתורה בנביאים וכתובים שהקדוש ברוך הוא חלק לו כבוד שבתורה זה נמצא איפה? סדה >> הגרח סעדותה. גרח סדותה מה הסיפור בגר סעדותהא? בראשית פרק למד א' >> כל האירוע של בניין הבית יעקב ורחל למי שהחים הילדים איך בונים בית שם נמצא הלשון הארמית של התורה רבותיי לא סתם הכתובה מזכירה לנו בארמית שהסיפור פה הוא סיפור הרבה יותר עליון ממה שקורה כרגע הוא קשור לדברים עליונים ולכן אומר המהרל ואין לנו פה אנחנו צריכים לסיים המהרל בתפארת ישראל בפרק יג. תראו את זה אחר כך אם אתם רוצים אומר המהרל התרגום לא נחשב לשון למה כי לשון ארמית אינו נחשב לשון כי הוא עליון הוא קשור לעולם הבא הלשון הארמית בא לספר לנו שאנחנו קשורים לעולם עליון יותר ולכן צריך להיות בארמית ולכן בתוך שבין הנישואין לקידושין לירידה למציאות יש כתובה והיא צריכה להיות בארמית כי היא צריכה להשאיר אותנו עם עוד קדומים וככה הרב בריש שמינים ואנחנו צריכים לסיים רק רבי מאיר ורבי יהודה אני לא יכול להתחמק רבי מאיר ורבי יהודה ככה כתוב במפורש בדברים תורה שבכתב ותורה שבעל פה אמרנו כתובת דורית כתוב דרבן נחזיקו ראש מי שמחזיק רצוין מי שלא לא תורה שבכתב היא כנגד ספירת התפארת ותורה שבעל פה היא כנגד המלכות תורה שבכתב היא כנגד הזכר ותורה שבעל פה כנגד הה רבי יהודה רבי מאיר תורה שבכתב לא ירדו חכמים לסוף דעתו היא כנגד החוכמה רבי יהודה היא תורה שבעל פה כך כתוב בספרים היא כנגד המציאות ההמשכית של המלכות. כתובה כתב וה ו התפארת והש למלכות. מה כתוב בכתובה? את הכתב, הכתב הזה שמעיד שפה קורה חיבור בין שתי נשמות שהוא מתבטא פה במציאות. הנה קידושים מתחתנים. זהו יוצאים מפה לחדר איחוד. יוצאים מפה לחתונה, יוצאים מפה לשניצלים. אבל דקה לפני תזכרו מאיפה התחלנו. מהארמית, מהכתב, מי הנשמות, מהעולם הזה שהוא צריך להישאר תמיד בהתקשרות למקום העליון. ולכן כתובת דאורייתא דרבנן דווקא זה מופיע ככה ולכן זה רבי ורב יהודה ולכן זה הסיבות השונות ולכן קוראים כתובה וצריך הפסק לא בשביל ההפסק כי אז אפשר לעשות גם ג'אגלינ ההפסק זה רגע תנשום ותזכור שפה קרה משהו ופה קרה משהו וצריך חבר ביניהם איך תקשיבו טוב לארמית אה אני לא מבין יש עוד הרבה דברים שאתה לא מבין מהשם אישה לאיש אתה חושב שאתה התחתנת איתה היא היא אמר לך ככה ואתה אמרת ככה והתמתם את הכרטיסיות ומישהו לא התחתנתם כי מהשם יש ואת זה אתה משיג שם באירוע כל כך בקטע כל כך כאילו משמים כל כך לא רלוונטי אבל כל כך מאוד מאוד רלוונטי בעזרת השם תזכו לבנות בתים נאמנים בישראל