פרק מג // הרב יהושע שפירא

[מוזיקה] אנחנו בעזרת השם נעסוק היום בפרק מג בתניה. פרק מג מפתח את ענייני אהבה וירה ומדבר על שתי דרגות באהבה ושתי דרגות בעירה. עירתה ועיר הילה אהבת עולם ואהבה רבה. כבר מצינו ברבותינו שיש דרגות באהבה וירה. וכאן אדמור הזקן מחדד את ההסברה מה ההבדל בין האבות ומה ההבדל בין העירות. וסביר אותם על פי מאמר חז"ל שאומר אם אין ירה אין חוכמה ואם אין חוכמה אין יראה והיראות הם שונות. אם אין ירה אין חוכמה זה יראתה ואם אין חוכמה אין יראה זו יראה לה יש עירה שקודמת לכל קיום התורה והמצוות ולימודה ויש איראה עילה שרק על ידי העמקת דעת בתורה בחוכמתה בפנימיות הבנתה עד כדי מפגש עם מי שנותן את התורה, מי שמחיה את העולמות, רק אז מיגים לעיר העילה. וההבדל הוא שיש שני צורות של קשר עם השם יתברך. האחת שאנחנו רגילים לה ביותר ובניגלה של תורה היא נראית כאילו היא היחידה. זה הקשר על ידי התגלות השם יתברך בתוך גדרי העולמות. אנחנו פוגשים את השם יתברך כמצווה עלינו, כמחייה אותנו, כמחייה את העולמות כולם. וגם אם נתרומם מעלות על גבי מעלות בדרגות העולמות, עדיין הקשר יבוא מתוך העולמות. יראת אתה פירושה שהיא ירדה לתוך העולמות ומשם אנחנו יראים. וכן האהבה, שכל האהבה באה מההתגלות והופעה של הקדוש ברוך הוא לחיות ולהאיר לנו בתוך העולמות. אבל יש עירה ואהבה עליונים שרק החוכמה של התורה מביאה לעירה כזאת וה ורק שחוכמה ויראה שלמות אנחנו זוכים לאהבה בתענוגים אהבה רבה בנשמות האהבה והעירה העליונים הם היכולת של הראות הדליבה של האדם שהיא והיא מתרוממת מעל כל שכלו וחוכמתו בתורה הקדושה. להיות דבוק וקשור ונמשך ומתבושש בפני מי שמחייה את כל העולמות. לא בפני החיות בעולמות, אלא בפניו יתברך שלמעלה מגדרי העולמות שרצונו הפנימי הוא המחיה את העולמות. וכאילו אנחנו עובדים עומדים לפניו ולכן דרשו חז"ל בראשית אותיות יראה בושת יראה בושת הכוונה כמו אדם שעומד בפני מלך רם וניסא הוא לא נמצא במדינה ועושה את מצוותיו ורואה את פעולותיו ורואה את מעשיו הגדולים הוא נמצא בהיכלו של המלך עומד בפני המלך ומתבושש מגודל מלכותו מה שאין כן כשאדם יראה מהמלך כשהוא במדינה והוא ממושמע לעשות את מצוותיו גם אם הוא רואה את כל ממלכתו אבל הוא לא פוגש אותו וממילא לא הבושה נולדת אלא הציוט הרצון לעשות את רצונו ואפילו פחד חיצוני שמה הוא יפגרום או שמה יענש אבל יראת בושת זה המידה לפניו, זה ההתמוססות בפניו. וההתמוססות הזאת יש בה יראה של בושה מפני גודלו ויש בה אהבה בתענוגים שהיא לא אהבה אלא לבושים המתגלים בטוב שמופיע בתוך גדרי העולם הזה או בתוך גדרי עולמות עליונים ונסגבים. אלא עצם הטוב של האור האלוקי שכשנפגשים איתו אנחנו מתמוססים באהבה וירה וזה נולד מתמצית כל החוכמה כולה אם אין חוכמה אין ירה ואין אהבה רבה בנשמות ‏is