כשהאידיאל נעלם | עבודת אלוקים - שיעור 40 | הרב יהושע שפירא

הידיעה האידיאלית המיוחדת לישראל כשנחסרה מבני שקיית אור האומה השאירה את הרגש של ההריגה אל העצמות האלוקית שומם ונעזב שומם ונעזב זב מכל האידיאלים האלוקים ובתוך אותה הפלה האומה הייתה יכולה לצאת בסוף ימי בית שני כמו אנחנו ראינו קודם דיון לגבי ימי בית ראשון עכשיו אנחנו עוברים לעסוק ממי הבית השני ובתוך אותה אפלה איומה הייתה יכולה לצאת בסוף ימי בית שני מערכה של אחדות רפודה אלילות שארס מסתמה לישראל תמיר בה ובגרמיתה הייתה מוכשרת הכפירה השפינוזית בימים היותר מאוחרים לצאת בצורתה [נחירות בוז] החשכה להיות סיבה ראשית לכמה שיטות תיאוריות צוררות לישראל לפי אותה הצורה השפלה שרוב העולם היה עלול להבינה ולהיות משפע ממנה ואין יכולת להביט רוממות החיים המפקים במקור ישראל הלכים ומהירים את כל אפסי ארץ שהם נמשכים רק מהתרחבות מההתרחבות של האידיאנים האלוקיים >> [נחירות בוז] >> ההולכים ומתרחבים במשטר במשטר האנושי וסדרי המציאות בכללו. רק תמתום הלב זה הרב קושר פה את א ימי בית השני עם הנצרות שנודה בה אל הימים המאוחרים יצר של שפינוזה ואנטישמיות. צריך הרבה עמקה כאן. רק תמתום הלב והתבטלות האישיות על ידי כוחות החיים של ימי הביניים שרשומם ניכר גם בזמן החדש. למי שמכשיר עצמו להינגע במחלת החוש ה רק הוא גורם גרם שרגש החופש נדם כל כך ביחוד על ידי ההשפעה הפיפפיורית עד שהפילוסופיה דווקא הרציונלית שצריכה להכר מן החיים עצמם כלומר להיות מקוררת ולא נשתפת בחום שלהם >> מה שום מכ >> אה זהקר יש עוד אפשרויות זה אתה מחזיק את של מי? הספר מי מי הם פרשן >> רב אבינו עוד פה יש פסוק כזה קה רגלך מבצונך שזה משמעות של להזיז >> אין לי לךפס שם בק או בכ >> נראה לי בקפס >> בק >> מה >> בק >> ומה הפרשנים אומרים >> פוקדם >> משלים קפה יש הוכרה אבל זה אולי תוקר את עצמך בזה שאתה מתרחק בבית צנחה אולי באמת כאן זה מלשונו קרה גם זה אפשרות עד שפילוסוף ידע דווק קה רציונלית שצריכה להיות מוכרת מן החיים עצמם כלומר יקרה יותר מלשון יקר איבדה את עוז חייו ורעם גבורתה מה הפרשנים שם לא ראית >> הלבג אומר שזה שהוא לא יהיה תמיד להגיע לבית התרחק >> והמצודות מה אומרים על הקר >> מצודות לישון יקר >> יקר >> כן זה אם זה היה קרה אז זה היה צריך להיות קל >> מה >> אם זה הה משלו קרע זה היה צריך להיות יקל >> כן אבל אם זה היה מקור לי שיוקרה זה יותר סביב כמו שצריכה להכר מנחם עצמם אולי הכוונה שהיא צריכה להתייקר על ידי החיים עצמם איבדה את עוז חייה ורעם גבורתה ולאכלל ניסע באוז ידיה לדרוש את רישת הרוח הבריאה שכל זרם החיים אם אנשים אומר פה אחד מור הכך יוכל זה האדם לכחש במציאות החופש הכללי האלוקי בשעה שהחופש הפנימי והחיצוני המובחר שבדיעליו הוא מסת נפשו חרות על הלוחות אל תקראי חרות אלא חירות רק מצד השפעה של עם נבל אנושיות שקועה בבות והזיה שלקחה את האחדות האלוקית בעבודתו במח במובן שתחי מכתבי הקודש ותעשה הוא למפלצת של אלילות [נחירות בוז] רק היא יכולה לגרום להוליד ולקבל אחר כך לימוד לימוד או למוד מה מנקד >> לימוד בן שאול כזה שעיקר חיים וזיבודו ותקוותו חסר ממנו וכור וחושך יבפו ודווקא בשעה שהאנושיות לכל הפחות חושבת שהתפתחות האיתית מעומק תאום של טוב בואו עד רוממות מעלת עליוניות היצירה היותר עליונה ורוממה היא [כחכוח] שלשלת ארוכה מאוד מאוד במציאות דווקא אז בוקע ויוצא האור היותר בעיר של תביעות אידיאליות המקפות לא רק את ההווה כם גם את העתיד היותר מרומם ויותר נאור מכיוון שהמגמות הגדולות הבאות מתוך הסכירה של ההתרוממות משפלות תעבר המאשרות תקופות גדולות אל העתיד הגדול זוכות לעשות יסוד החיים אז רק למשוגע יכול לחשב האיש אשר יציב גבולים לאמור רק בצעדים מדודים כאלה שבאו לפנינו בחזיון של הרגנינו הקטן מגיעות עניין המגמות הנצחיות לתכליתם בשעה שאנו רואים את האושר והגבורה והתפארת מצות בכל עבר ופינה אדרבה ישיב הרוח הגדול אשר לאדם עמלא עוז חופש אנחנו לא נרושש את ציורנו ואת הכרתנו זה בעצם אחר תכליתה לפי דתי לא יכול להיות שם נקודה בואו נקרא עוד פעם רק קצת הכל צריך עוד דיון אבל לקרוא נכון רק למשוגע יוכל לחשב האיש אשר הציב גולים לאמור רק בציעדים עדודים כאלה שבראו לפנינו בחזיון שלגנו הקטן מגיעות אינם מגמות הנצחיות לתכליתם בשעה למה זה שיגאון [נחירות בוז] בשעה שאנחנו רואים את האושר וגבורה עוד ותפ מציאות בכל ופינה אז לכן צריך להשיב לו למשוגע הזה אדרבה ישיב הרוח הגדול אשר לאדם המלא אוז חופש מה הוא ישיב נקודותיים אולי פה אנחנו לא נרושש את צורנו ואת הכרתנו לא נגיש לנוכ שתיים איננו רות כי הכל הוא גדול ואין תכלית איך הוא מנקט הרב אביר >> מה >> אחרי א המלא עוז חופש יש >> מה >> חולותם יכול רושף >> לא שומע >> ואנחנו לא רוש >> אבל יש נקודתיים או פסיק >> יש פסיק אבל הוא גיעו ויאמר פקולתיים אה כאילו לא רצה לשנות במקור אבל זה התוכן כמו שהוא מבין כי למעלה האיש אשר הציב גולים לאמור יש נקודתיים ולכאורה פה זה מי שמשיב לו האדם שמלא זה חופש לכורה גם פה היה צריך להיות נקודתיים ו ב הפיסוק של היום אולי היה צריך להיות גם מרכאות מי רק בצעדים עד ופינה >> למה הנקודה היא לא בטח ליתה >> לא אפשר להגיד כי בשעה שאנחנו רואים של >> המשך של המשפט אבל כאילו למה זה משוגע בשעה שאנו רואים זה ההסבר למה הוא משוגע נכון זה המקום שלא אנחנו עונים >> לא אחרי זה זה לא ממש מה שאנחנו אומרים כלומר במציאות כזאת אז אפשר >> אז יוצא שזו הסיבה למה הוא משוגע >> זה לא שום מה שאומר >> נכון אז היה צריך מרכאות >> מלפני רק בצעדים עד לתכנתן פסיק אולי יש פסיק בכלל מה מה יש אצלכם נקודה אני הייתי שם הרחאות מרק עד לתחיטן פסיק כי עכשיו לפי הסיבה זה א המשפט לא עומד בלי זה בשעה שאנו רואים את השון גורה כל פינה נקודה אדרבה ישב הרוח הגדול אשר לאדם מלא אוז חופש עוז חופש נקודותיים מחאות אנחנו נרשהש צורנו את דגותנו לא איננו רות כי הכל הוא גדול אין תכלית חוק התפתחות גדול אין שור וקץ וכוח מדלג גדול אין קץ יכול להות שגרש זה שמח שנקודה אפשר >> יכול להיות גם שזה כבר דברים של הרב כאילו הרב מדבר בתוך אדם בתור אדם ה המלא הזה חופש >> נכון אבל הוא לא צריך גרשן זה כבר הדימו שלו >> לא אבל הרב אומר ישיב הרוח הגדול אז כאילו כאן מי מדבר הרוח הגדול כמו בספר הקוזרי שאת החבר זה רבי יהודה לוי אומר אבל כן אבל הוא אומר את זה בשם החבר כאן הוא אומר את זה בשם הרוח הגדול חורה טוב [נחירות בוז] ידוע שהפיסוק א הרב לא תקראתן שתיים זה נכון שאפשר פה לשים את הסוף של המרכאות ונקודה אם כי זה באמצע טיון למרות שגם קודם בשעה שאנו רואים ואיננו רואות יכול להיות הקבלה של א אבל להגיד לא נרושש את ציורנו ואת הקרתנו לא נגיש שתיים בלי שום הסבר מהוא ה רישוש מה עם הנכושתיים שזה מובא אחר כך לא נוח כל כך טוב איננו רות ככל הוא גדול אין תכלית חוק ההתפתחות גדול אין שורקץ וכוח מדלג גדול אין קץ כל אחד התגלה לפי צורקו להשלמת החוק המתגלה והמות והאידיאלים האלוקיים הם הנפעלים מכל המצוי מכל דבר לפי הצורך היותר מלא והיותר שלם ואין שום מעצור לא לדרך ההתפתחות ולא לדרך הדליגה שאנחנו חושבים את החרונה ביותר במרחב הרוח ובסדרי ר חיים בפרט בזמנים שציסה והרת עולם [נחירות בוז] ובשפילה מאוד תהיה בעינינו עכשיו בייחוד לפי ההרחבה של המדעים הגדולים מגודל המציאות ואושר החיים שבו אותה גזירה הקסיוית אומרת שאין דילוג במציאות אדומה ורפיונה לכל הגזרות השליליות של הפילוסופיות הקדומות על המציאות הממש כמו הגרמים השמימיים אינם לא יבשים ולא לכים וכיוצא בהם שהם מתבדות יותר מגזרותיהן החיוביות, כלומר אינם לא יבשים ולא לכים זה שלילי זה מתבדה תר חיובי קל וחומר מידי ראיה שלא נראים ראיה והגזרה התבונית תאמר בביתך נאמנה שהכל יש במציאות ומפני שהאושר הגדול של המציאות ההלך הוא האור לפנינו כל מה שאנחנו מוספים להכירו כשהוא הכניס אותנו למידה זו לומר שאין דילוג [כחכוח] במציאות מפני שאין שום מדרגה חסרה ואין שום מעבר נשמט על כן במקום שהצורך של הגודל והשלמה העולמית עד הן מביא שהמעבר ההוא צריך שנשלם על ידי תכונה של דילוג אם היה זה הצמיון חסר רק אז הדילוג יותר חשוך ומוכחש נמצא במציאות דילוג של קרע ועירוז שאין בו ייחוי ובניין שזה אפשר באמת שיהיה נמצא לפי מידת האושר והגודל של הכל מתגלה איננו באו מביא כ הולך מדרכב הולך ואור על כם הולכים הנחלים ומתפלגים גם בשטף תקומתה של כנסת ישראל המפתח הקטנה של פלטרין האחוזה בשלשלת הגדולה של שם השם האלוקים הגדול שגידלו בשם המפורש בימי עזרה וכיוצא בו לכל עת פקידה של התודדות כללית לישראל מעבר מזה כי לא בחיפזון תצאו מנוסה ותלכון כלךשם לפלכם השם ספם אלוקי ישראל בר מזה כל דדיני דבעה מדלג על הרים קפה צל הגבוות ופתאום ב לך לא אדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אשר אתם חפצים דברים כאלה הזכירו אותנו את הלימוד שראינו עכשיו לשננו לא אחבו שכל אותם הדברים שהוא במעמד ידיעות העולם ודרישות החוכמות שבאו ביחד מהשרות החדשות אם יהיה להם מקום במיטת המציאות ואם יזכו לעבור לאיזה מצב של ברור אז לא די שלא יושבו חולשה ונוקף לב למעמד תורת אלוקים חיים תורת מתחי עולם אשר נתה בתוכנו כמד דווקא על ידם עוד תגדל והסתגב באור אלוקי הולך ומהיר מאורם של ישראל על ידי ציצת הרעיון שיו מסובבים להעמיד דברים [נחירות בוז] על בורים דברים שמתפרסמים והולכים להעמיד את הכלל כולו במצב הכשר כזה שמבעל אדם לא יכולים לעמוד בו רק יחידי זכולה ואותו הכשר של הזיקוק של המדע האלוקי ירומם את הכלל מעל אותה שפלות של צורת עבודת אלוקים פחות מלובשת בעבדות מתמוגת כואבת וקודרת שלא וד שהחיים כי אם גם המוסר עצמו סבל ממנה פני שינה יכולה להתרומם ממעל האגואיזם הפשוט למעלת עבודה רובמה הבחירה בהירה ומהירה נבת עומק נפש טורה וחזקה החפצה להתנסא תמיד יותר ויותר מול הרוממות והעוז של החפצים האלוקיים הולכים ומבקים את דרכי החיים ואז תצא עצמותה של עבודת אלוקים מותרת ומחוג מוגרת בגבורת אורה בדו את השם אלוקיכם את עמו ישראל שצריכה בתיבה גדולה ועוז חזק ונתחזק דמנו ועד הרי אלוקינו טוב יש פה אריכות דברים גדולה ו כמה סוגיות שהרב מקשר אותם שצריך א לעיין בקשר שביניהם ויש פה איזה א קישור היסטורי שהרב עושה בין ימי בית שני ל בעצם לכל ימי הביניים לרנסנס ולימינו באיזה יש פה איזה סקירה היסטורית מנקודת מבט שצריך א להגדיר אותה מה מה הנקודה החורזת את כל ארבעת השלבים ה הללו שהרב עונה כאן בית שני ימי הביניים רנסנס ו העתדשה אז בואו נראה לאט לאט בסדר אמיתי מה הרב אביר גם א מה הולך בדרך הזאת הידיעה האידיאלית המיוחדת לישראל כלומר הידיעה שההתגלות [נחירות בוז] האלוקית מתגלה בטוב עליון ונסג גב ממה לכל גדר באידיאליות במצב היותר שלם של טובה של יושר אז הידיעה האידיאנית המיוחדת לישראל כשנחסרה מפני שקיאת אור האומה האומה שקעה ואז התרבות העצמית שלה כבר לא נתנה את חילה בכל התוקף ואז הידיעה האידיאלית שזה התרבות העצמית שלה נחסרה וותפיסות זרות התחילו לחלחל אז מה קרה? השאירה את הרגש של הריגה אל העצמות האלוקית שומם ונעזב עומד לעצמו אולי זה קשור למה שהרב יצאר פה על הנצרות למה נצרות קשורה לזה אלא שנגיד שיש שהוא האלוקים האלוהים לייחס אה התגלות דרך אה אישה ודרך אדם ל אה לזהות אותם עם האלוהים היה כינוס הכי חשוב בתולדות דות הנצרות היה בקונסטנטינופול בשנת קרוב ל-400 לספירה 300 400 לספירה שהשאלה הכי קריטית בתולדות הנצרות התבררה שמה וזה על האמירה שהוא אהב הוא הבהן האמירה הנוצרית החולונית שהוא אהב כלומר כלפים הלאה לפי דעתם המעוותת והוא הבן אותו האיש ממך שמו וזכרו אז השאלה האם זה דמיון מהות או זהות מהות זה התרגום העברי לפחות שאני מכיר שזאת הייתה השאלה שמדד האם זה דמיון מהות או זהות מהות ובהצבעה הוא חלט ברוב קולות שזה זהות מהות. הוא האב, הוא הבן. זה זהות מהות ולא דמיון מהות. אז ממילא אתה עומד מול העצמות כי אתה אומר הנה העצם הזה זה הוא זה. אתה עוסק בעצמיות עד כדי שאתה מגשם אותה כמו עבודת אלילים. ולכן חכמי ישראל סוברים שהנצרות זה עבודת אלילים. >> הרב מהא אופציה >> אפשר להתכנס למסגד, אי אפשר להיכנס לכנסייה. >> מה הכוונה דמיון מהות? >> שזה רק דומה. המהות בין האב והבן שלהם זה דומה אחד לשני אבל זה לא זהה זה לא הוא ואחרית שזה זהות ולא דמיון ו ה נראה לי שהתפיסה הנוצרית הזאת של זהות מהות היא עומק עומק הנידון פה שכיוון שנחלשו ישראל בתור אומה אז גם התרבות העצמית המיוחדת המופלגת מהתרבות האנושית הרגילה שהתעסקה עם עצם שזה כל התשתית של העליות על אליות אז ישראל נחלש שהוא אבל לא כמו בבית ראשון שזה הביא לליליות עצמה. כאן זה הביא שזה ראינו את כל זה באריכות קודם. כאן זה מביא ל אליליות מסוג חדש. זה לקחת את האמונה הישראלית, להוות אותה, לטמא אותה, ל להשפיל אותה. ולעשות ממנה אליליות כי יש אוהב והואב זה לחזור אל התפיסות היהודיות כביכול [נחירות בוז] [שיעול] כי עובדי אלילים לא היה להם מואב היה להם בעל אשרה השטורת וכולי אבל שיש אב אחד לכולם אז לא היה להם וכאן בנצרות יש יניקה חולנית מאוטת מישראל. [שיעול] [כחכוח] פעם שמעתי שהרב צוקרמן רצה לכתוב ספר ולהראות איך הנצרות ינקה את תפיסותיה מישראל ויבותה אותם. והוא בא לרבנו הרב ציודה עם העצה הזאת כך שמעתי פעם והרב ציודה אמר לו שלא עשה את זה נראה לי ששמעתי את זה מהרב הוא ישארקי רב צודה אמר לו שהוא לא יעשה את זה למה אומר אל תחזק את היניקה שלהם מישראל אפילו לא כשאתה מסביר שהם עשו את זה בצורה מעוותת צריך צריך לנתק אותם ולא לחבר אותם. תודה רבה רבה. טוב, על כל פנים ובתוך אותה ההפלה איומה של הריגה לעצמיות בלא האידיאלים האלוקיים. איפה רואים את זה? בבית שני. בית ראשון יש אלילים. כאן אנחנו מדברים על לפני התוצאה של הנצרות. אז איפה בבית שיני לפני הנעצרות הייתה אה ירידה של האידיאלים האלוקיים. הרב לא מבאר כאן אפשר שזה בכל הכתות הצדוקים והבייטוסים והקראים כל התקטות שנצמדו לתורה שבכתב בלא תורה שבעל פה היה אם זה היה פירוש היינו מצפים שהרב יכתוב את זה לפחות משפט מה הרב אבינו נר אומר מה מה היה אפלה שני >> מה >> סוף בית שניפלה על האומה שקתור האומה של הגפלה של האומה >> מה >> גלות >> לא אבל כאן הוא מדבר השאירה את הרגש של הריגה לעצמות האלוקית שומם ונעזב איפה ראינו בבית שיני את הרגש של הריגה אל העצמות שומם ונעזב מהכרות אידיאליות איפה פגש פגשנו את זה בבית ראשון בנטייה לעבודה זרה זה פשוט איפה פגשת את זה בבית שיני הרב לא מציין >> הכנה לגלות של התקסיות ות וניות >> או אז אולי זה האפשרות השנייה שרציתי להגיד אפשרות אחת זה הקטות ואני לא בטוח שזה שתי אפשרויות שונות יכול להיות שיש שני צדים שלא אפשרות השנייה זה הפרט שהרב מדבר עליו במהלך האידאות שבבית ראשון האומה היא הייתה הכתובת של החיים והפרט נבלה בתוכה ולכן אין עולם הבא בתנ"ך כי מה קורה איתי באופן אישי זה בכלל לא הנושא והתנ"ך עוסק מה קורה לאומה היום מחר אתמול מה קורה לאומה ובבית שיני התחיל כל העניין של העיסוק ברווח האישי של עולם הבא ואולי זה ירידה של האידיאלים כשבסוף גם אני עושה רק מה שיתן לי בתור אגואיזם אגוצנטריות את אני מרוכז רק בעצמי ובטובתי רק בטובה עליונה של עולם הבא אבל עדיין וזה מה שאמר האמירה הכי חשובה של רבם של צדוק וביטוס. מי היה רבם של צדוק וביטוס? אנטיגונוס אישסוכו. ומה הוא אמר? אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס. כי התחילה עבודת הפרס להשתלט על השיח. אז ירדו מהאידיאליות אלא שכר ושכר זה קשור הרבה פעמים הזכרנו את זה לתפיסה של העצם כי זה כך ותן ולא הטוב מצד עצמו כל האליליות היא הייתה עסקאות של כך וטן תן קורבנות לאל והוא יתן לך גשם ולהבחין שבישראל זה לא הציור העיקרי ושתמיד הוא בעל רובדים עמוקים של הטוב מצד עצמו שהשכר ועונש הם רק עוזרים לו לצאת אל הפועל אבל הם לא הנושא זה המאבועק העמוק בין היהדות לבין האומות האליליות. וכאן משהו ירד מהעיסוק בטובתה של האומה ומתוך כך גם בסוף טובתו של העולם כולו. אם כי זה היה הרבה יותר סמוי מן העין אבל בנביאים זה היה גלוי מאוד אז במקום זה היה הסך הרוח הפרטי תעשה מצווה קבל שכר לא פה שם אבל ומזה יצאו צדוק בייטוס כלומר כל הכתות וזה כבר חשכה נוראה שיש לה שני צדדים הפרטיות שתופסה יותר ויותר א מקום והכתות של בית שני עוד לפני הנצרות, הכטות שהקדימו את הנצרות. למה הם קשורות? אולי אני אומר השרה אולי מפני שהמלחמה כנגד תורה שבעל פה וההצמדות לתורה שבכתב זה בדיוק ההצמדות ל דמות שטובעת ממך תביעות ואתה עושה איתכר מכר כדי להרוויח ולא דמות שמלמדת אותך את הטוב האמיתי שאתה צריך בעצמך להזדהות איתו וממילא גם להמשיך אותו בתורה שעל פה כלומר היכולת היא להבין שתורה בשב היא קריטית זה היכולת להבין שהוא רוצה ל להפוך אותנו לטובים להפוך אותנו לשותפים בטוב הזה ולא רק צייתנים בגלל שכר מכר שזה המערכת יחסים עם העצם שזה עבודה עבודת עבד שהוא מרוויח ומפסיד. מרוויח אם הוא עושה, מפסיד, אם הוא לא עושה את רצון האדון. אבל זה עבודה תבת. ועבודה מאהבה זה נכון, זה ישר, זה טוב, אני רוצה את זה בגלל האמת שבזה ולא בגלל הרווח שבזה. וזה אנטיגנוס סוכרו שראה את הכל מדרדר הוא לא הצליח לעצור את זה בקרב שניים מתלמידיו אבל כל הפרושים המשיכו בדרכו אני אומר את זה על דרך אפשר זה אולי אולי זה כל התהליך של בית שיני שהרב פה נותן לו כותרת ולא מסביר אותו זה ה אה א שממה והאיזבון שיש מ שקיה של האומה אל הריגה אל העצמות בלי אה הידיעה אידיאלית. אז בתוך אותה אפלה איומה, כמו שהסברנו על דרך האפשר, הייתה יכולה לצאת בסוף ימי בית שני מערכה של אחדות רפודה אלילות. מי זה אחדות רפודה אלילות? זה הנעצרות. הוא האב, הוא הבן, הוא רח הקודש, זכדות, רפודה עלינו שארץ מסתמה לישראל תמיר בה. תמיר זה חבוי, נכון? תמיר ונעלם. יש תמיר בת, זה גבוה. יש תמיר שזה גנוז. אז ערך ארס מסתמה על ישראל תמיר בה. אז זה עד כאן בית השני. למה ערך המסתמה לישראל, ארס המסתמה לישראל א מסתתר בה? כי כל עניינה זה להשתחרר מהאידיאליות. של ישראל ולרצות חזרה לפגוש את העצם הוא האב הוא הבן אז זה אנטישמיות זה עומק העומקים של ה פירוד מידת אלוקים הישראלית זאת הסיבה לאנטישמית עכשיו בגלוי כמו שהרב אומר אחרי זה לא רואים כל כך הרב מנתח פה זה אה פסיכולוגיית מעמקים של דורות ותקופות ותפיסות ואמונות ו מערכת שלמה של אומות ולאומים זה מה שהרב עסק בו כי אם הכתובת שלך זה לא האדם הפרטי בלבד כמו שהיה ברוב דורות ישראל מפני הגלות שנתפזרנו אלא הכתובת שלך שהוא זה האומה והרב כתב את המאמרים האלה בזמן שהוא חזר עלה לאיפו והשתייך לתקומת האומה הוא ראה את זה גם קודם כשהוא היה בליטה אבל קפיצת מדרגה של התפיסה הלאומית הייתה כשהוא בא ליפו הוא ייחוד את צורך להסביר את זה לאלה ששקויים ואחוזים בהתחדשות הלאומית לעומת כל אלה שהיו בליטה שהיו הרבה יותר פרטיים ולא היו מסורים להקמת האומה אז לאלה שמסורים להקמת האומה הוא מנתח מה קרה לאומה? וכשאתה מנצח מה קרה לאומה אז מי הממשק? המשק של אדם הפרטי זה בן אדם לחברירו זה כיבוד אבהם זה אשתו זה בתי מדרשות אחרים שסוברים אחרת ממך זה כפרים מה אתה עושה איתם כלומר עוד דמויות פרטיות או קבוצות קהלים אבל כשאתה אומה אז המשק שלך זה עם אומות כשתד להסביר מה היא אמא ישראלית אז אתה צריך להסביר אותה לעומת לא לעומת החבר שלך לא לעומת הבית מדרש האחר אלא לעומת האומות האחרות לכן מהותם של ישראל כשאתה חוקר אותה עד עומק העומקים של הבנת כל ההיסטוריה וכל האנושות היא מופיעה מאז עם [כחכוח] אנטישמיות שזה חלק שבא מישראל ומנגד לו ניגוד גמור. ההליליות גם לה היה חלק שמנגד לישראל אבל לא היה לה את הטעם של ישראל עצמו. לכן האנטיש הכי גדולה הייתה דווקא על ידי הנוצרים לכל אורך ההיסטוריה. כל משאי הצלה, אינקוויזיציה, כל הדורות האלה, עד שבשפינוזה הזה נעסוק מחר. [מוזיקה] >> [מוזיקה]