מצות 'לא תשחית' במלחמה - מהפסוקים לגמרא ובחזרה | הרב שמעון ישראלי, ישיבת נתיבות | כנס אסופות ה-4

[מוזיקה] אז שלום גשי שוא פתוח ות בימים האלה המיוחדים של כל ה התכנסות ישיבות בעיקר בימים כאלה של מלחמה שישיות הסדר גם נותנות בהם את ה את המשקל שלהם א ואני רוצה לדבר בפעם הזאתי על ה איסור ב תשחית סורה תשחית במלחמה דבר עליו בהקשר של מה א מה המשמעויות שלו בתוך המלחמה לא עם דגש הלכתי עם דגש רעיוני מה שאנחנו נעשה אנחנו נתחיל מהפסוקים נקרא נראה קצת את את התנועה את המעבר שנעשה מ את הפירוש את הפרשנות הדר שחז עוסקים בפסוקים האלה המדרש הספרי הגמרא אני רוצה להציע איזה רעיון בעניין הזה ואחר כך לחזור בחזרה לפסוקים לזרות שם רובד נוסף ככה שלא לא צץ ולא בולט במבט ראשון ובזה להשלים את התמונה א אז אני קורא קודם כל את הפסוקים שנמצאים לפניכם בדף פסוקים כמו שהם פרשת שופטים סוף פרשת שופטים כי תצור אל עיר ימים רבים להילחם עליה לתופס לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואותו לא תחרט כי האדם עץ השדה לבוא מפניך במצור רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הו אותו תשחית וחרט ובנית מצור על העיר אשר היא עושה א עמך מלחמה עד רבתה זה הפסוקים ואני אם אני מנסה לפתוח לפרש אותם להבין אותם באופן ראשוני מאוד כלומר מה אני קורא כשאני קורא בפשט את הפסוקים אנחנו מתארים פה מלחמה בסדר מלחמה שבה אנחנו נמצאים בצד האקטיבי בצד ש באמת בא ועושה את המצור עומדים מול מול העיר מול המצור וס את זה יש לנו באמת רצון לנצל את מה שאפשר כדי להכריע כדי קע את העיר ואם אני קורא בסוף בפסוק השני ובנית המצור לעיר אשר אתה עושה אמך מלחמה אני מבין שהעצים בהקשר הזה למה יכולים לשמש אותי לבניית מצור בסדר אני בעזרת העצים בונה את המצור מצליח לפרוץ אל העיר כלומר השאלה פה האם אני יכול להשתמש בעצים לצורך המצור מה אומרים הפסוקים לא לא תשיט את עצה לנדוח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות העצים האלה אתה יכול לאכול מהם אתה לא יכול להשתמש בהם בשביל לעשות את המצור כי האדם עץ השדה לבוא מפניך במצור מיד נתיחס למשפט הזה משפט המפתח כמובן אלא מה רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית וחרטה הונית המצור לעיר השר יסה אמך מלחמה עד ריטה כלומר אם יש עצים שהם לא עצי מאכל נקרא להם עצא סרק העצים האלה אותם אפשר להשתמש בהם בשביל לעשות את המצור הם לא העצימה אחת בחלק הראשון של הפסוק על מה אנחנו מדברים על הצמה אחד נכון כי ממנו תוכל ואותו לא תכרות כלומר יש לי כלל מאוד פשוט בפסוקים האלה שני סוגים של עצים יש בעולם סוג אחד הוא עצי מאכל עצי מאכל אסור לי להשתמש בהם לצורך המצור סוג שני עצי סרק שבהם מותר לי להשתמש לצורך המצור ומשפט הביניים משפט שבעצם הוא מי נימוק כי האדם עץ השדה לבוא מפניך במצור מה פירוש הפסוק כזה מכריה פשוטה ש נכון הה הזאתי זה ה של תמיהה כי האדם עץ השדה לבוא מפניך במצור כלומר העץ למה הוא קשור לדבר הזה תן לו את החיים שלו הוא עץ אתה לא יכול לכרות אותו ולנצל אותו לצורך הצרכים שלך חשובים ככל שיהיו כי הוא לא שותף אם ניתן קצת את הענשה שאנחנו נותנים לדבר הזה הענשה בא' לעץ אז הוא אזרח בלתי מעורב הוא לא קשור לסיטואציה הזאתי הוא לא למה אתה מכניס אותו לתוך הדבר הזה הוא קשור לזה בסדר ו א במובן הזה יש פה סוג של התייחסות מאוד מכבדת לעץ אפילו סוג של ערך לא יודע אם אגיד מוחלט אבל ערך מאוד משמעותי שניתן לעץ ומירה שאתה לא לוקח כמובן העץ שאנחנו מדברים עב הוא עץ מאחל אתה לא משתמש באצי מאכל כדי לעשות מצור לפני שניגש למדרש הספרי ואיך שהוא מתייחס לדברים אני רוצה שנתייחס נסתכל לשני פרשנים שהם פרשני פשט זה חשוב להגים פרש לפשט כלומר הם מנסים בסופו של דבר המטרה שלהם היא לזהות מה מה ההבנה הפשוטה של הפסוק הי בן עזרא והשב ונראה מה מה הם עושים עם הדבר הזה אז אומר הייבן עזרא הוא מביא את הקריאה הפשוטה ואומר וזהו הטעם הוא מתייחס ל פסוק הביניים כי אדם יצ השדה לבוא מפניך במצור וזהו הטעם איננו נכון בעיניי כימ טעם לומר לא תשחית עץ פרי כי איננו כבני אדם שיוכל לברוח מפניך משהו משהו לא נוח לו זה עכשיו לא ברור בדיוק השאלה כלומר לכאורה זה מה שכתוב ת היץ רי כי הוא לא כבן אדם שיכול לברוח מפניך אבל אבן עזרה לא נוח לו עם זה נשמע משהו קצת א לא הגיוני המשקל הזה שניתן לעץ ולפי דעתי אומר הבן עזרא שאיין לנו צורך לכל זה אני מפרש אחרת מבחינה תחבירית ופרשנית את הפסוק הזה וזהו פירושו כי ממנו תוכל ואותו לא תכרות כי האדם עץ השדה והטעם כי חיי בן האדם הוא עץ השדה ואותו לא תכרות דוק אם נבוא מפניך מצור מה ה עושה פה אבן עזרא ה אומר אני אקח את הפסוק הזה כי אדם יצס לבוא מקנח במצור קודם כל זה לא משפט אחד אם נעזור ככה להסבר שלו כי אדם יצ השדה בואו תשימו את זה שנייה בסוגריים בסדר וצריך לקרוא את זה ככה כי ממנו תוכל ואותו לא תכרות לבוא מפניך במצור אותו לא תכרות דבק אם לבוא מפניך במצור ומה הכוונה הנה לא תשחית עץ פרי שהוא חיים לבן אדם ק מותר שתאכל ממנו ואסור לך להשיטו כדי שתבוא העיר מפניך במצור כלומר אותו לא תכרות כדי לעשות מצור זה בעצם פירוש המילים לבוא מפניך במצור ומה פירוש המילים כי האדם עץ השדה כי האדם הוא לא כמיה אלא האדם הוא עץ השדה ובמובן של עץ השדה הוא חיי האדם אז בעצם הבן עזר מה שנוצר לו מהקריאה הזאתי בסופו של דבר היא שיש פה א סוג של הסתייגות מהקריאה הפשוטה שאני יצאתי בהתחלה מהקריאה הראשונית שאומרת יש כאן איזה ערך מוחלט לעץ הבן עזר לא נוח לו ם הדבר הזה והוא אומר קודם כל הסיבה שאני לא פוגע בעץ כי העץ הוא חיי האדם אתה צריך אותו זה כלומר זה צורך האדם ו כדי כדי באמת לפרש את זה הוא גם בעצם גם מחלק את הפסוק לשתיים שם את האדם ץ השדה בסוגריים ואומר אותו תחרות לבוא מפניך במצור אותו תכרות כדי ליצור כדי לעשות מצור זה בעצם הפירוש שעושה אבן עזרא ומה שאנחנו יכולים לשמוע פה זה את חוסר הנוחות שלו מהקריאה הראשונה שאני צאתי כלומר מהקריאה שאומרת א שאומרת שבסופו של דבר יש לנו כאן איזה ערך מוחלט שניתן ניתן לה הרש בם א מגמה כ פרשנות אחרת אבל אני שומע בה את אותה את אותה מגמה אומר הרש בם כי האדם עץ השדה לבוא מפניך במצור כל כי שאחרי לא מתפרש אלא כלומר אנחנו פירשנו קודם כי האדם עץ השדה נימוק סיבה בגלל אבל אומר הרש בם כי הכוונה היא אלא כלומר איך קוראים את זה אותו לא תכרות אלא עץ השדה לבוא האדם מפניך במצור אותו תכרות הם הקרובים עיר שנסתרים בהם אנשי העיר הבורחים מפניך ובאים בתוך העיר כדכתיב ואבוא העיר במצור כי אדם עץ השדה אלא האדם עץ השדה אלא עץ השדה האדם לבוא מפניך במצור שגורם את האדם לבוא מפניך במצור אומר הר שבם איך אני קורא את זה כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות חוץ מי אלא רק את עצה השדה שהאדם בא בתוכם במצור כלומר עצים עצים שמשמשים את האויב שהוא מתחבא בהם כדי להילחם בך העצים האלה אותם אתה יכול להכרית עכשיו אני חושב שאפשר גם בפירוש של האי בן עזר גם בפירוש של הרשבא אפשר לשמוע אתגר כלומר זה לא כל כך כלומר יש כאן איזה איזה מאבק תחבירי קצת בפסוק כדי לנסות באמת לפרש באופן שא שניהם מפרשים כל אחד בפרשנות שלו ואני חושב שאפשר לשמוע כלומר אצל שניהם בסופו של דבר יש ויטור או חוסר נוחות עם הקריאה שהראשונה שאולי היהיה פשוטה ביותר בפסוק של האדם עץ השדה וא מפניך במצור בסופו של דבר יש ערך מוחלט לעץ אתה לא תפגע בעץ כשאתה עושה מצור ושניהם בעצם הפירוש שלהם לוכים אחורה ואומרים זה לא הכוונה הכוונה היא שעץ השדה הוא חיי האדם כלומר הוא משרט אותך הכוונה היא אתה יכול לפגוע בעצים שהם משרים את האויב אבל אין כאן שום איזה דאגה איזה ערך מוחלט שניתן ניתן לעץ עכשיו אחרי שראינו את זה אני רוצה עכשיו לעבור למדרש מדרש הספרי בעצם שאחר כך גם אפשר לראות אותו בגמרא במסכת בבק מצדי א קודם כל תייחס לשני משפטים ראשונים שלו שלא נמצאים בבריתה בגמרא כי האדם עץ השדה מלמד שחייו של אדם אינם אלא מן האילן שימו לב שהמשפט הזה הוא בערך מה שאמר אלי בן עזרא לבוא מפניך במצור היי מעקב לבוא מפניך במצור קצת זהו שזה מבחינת המסר בדיוק מה שאמר הרשב כלומר המדרש גם הולך לאותו כיוון כמו שאחר כך הלכו הפרשנים ועכשיו השינוי הדרמטי שעושה המדרש רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא רק עץ אשר תדע זה אילן מאכל כי לא עץ מאכל הוא זה אילן סרק עכשיו מה שעשינו פה זה לשנות באופן דרמטי את פשט הפסוק נכון מבחינת פשט הפסוק כתוב בהתחלה את העץ הזה של המאכל תאכל אל תחרט אותו רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא מה עושה מה עושה הדרשה רק עץ אשר תדע עץ מאכל כיו עץ מאכל הוא עץ רק את שניהם ביחד אני אומר שאתה יכול ולהשתמש בהם אוקיי אם סופנו לרבות את אילן מאכל מה תלמוד לומר עץ מאכל מלמד שאילן ר קודם לענין מרכה ו אם ככה מה נאמר בחלק הראשון של הפסוק אוקיי זה רק עניין של קדימות כלומר בעצם מה שהפסוק רוצה להגיד זה כשאתה בא להילחם ונאלץ רוצה להשתמש בעצים לצורך המלחמה אז שים לב שאתה קודם כל משתמש בעצי הסרק ולא משתמש בהתחלה בעצי המאכל ואם אין לך יכולת או אתה צריך גם את עצ מאכל ברור שאתה משתמש גם בעצי המאכל זה בעצם מה שנאמר פה זה הפירוש הזה של הספרי הוא באמת יוצר כאן איזה שינוי בהבנה הפשוטה של הפסוק והוא ממשיך ואומר הספרי א אותו תשחית וקראת עושה אתה ממנו תיקים ונדבות ובני את המצור על העיר עושה הטלה מיני מטרנות מביא הטלה מיני בסטרי כלומר אתה יכול להשתמש בו לצורך כלי מלחמה אתה יכול להשתמש בו לצורך לצרכים נוספים י כן איזה הרחבה שבעצם יוצרת תמונה שלמה שאומרת בשורה התחתונה עצי מאכל מותר להשתמש בם לצורך האדם מה אסור לפי הקריאה הפשוטה פה של הספרי אולי בכלל אין שום דבר שאסור אבל אני קורא עכשיו רוצה לקרוא את את האופן שהמן מסביר את הספרי הזה כדי קצת לנסות לראות את מה בעצם הבן שספי ן ואז נדגיש ק את הפער שהיה אומר הרמבן הוא מביא את הפירוש הפשוט ואז הוא אומר והרמבן הרבה פעמים מודע על הפערים האלה בין פשט לבן דרש אבל על דעת רבותינו מותר לכרות עץ מכה לבנות מצור ולא אמרה תורה רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אלא להקדים ולומר שאילן סרק קודם לאילן מאכל אם כן פירוש הפרשה לדעתם אז מה בעצם אסור שהזהיר התורה לא תשחית את עצה לכרות אותם דרך השחתה שלא לצורך המצור כמנהג המחנות והטעם כי הנלחמים משחיתים בעיר וסביב הארץ אולי יוכלו לה כי עניין שנאמר בכל עץ טוב תפילו וכל מעייני מים תסתמו זה הוראה של אלישע הנביא ואתם לא תעשו כן לשחיטה כי תבטחו בשם שיתן אותם בידכם כלומר יש כל מיני פעולות שסובבות את המצור שהם פעולות שיש בהם השחתה ישירה שנועדה לפגוע מורלית באנשי העיר לצמצם את היכולות שלהם א כן סתימה של מעיינות מים הפלה של עצים כל מה שבעצם מאתגר את את היכולת של האוב להמשיך להתמודד בין מבחינה מעשית בין מבחינה מורלית ואתם לא תעשו כאן הנימוק של הרמבן פה כי תבטחו בשם שייתן אותם בידכם אז מה כן כי אדם עץ השדה הו ממנו תאכל ותחייה הו בוא תבוא העיר מפניך במצו אתם רואים שהפירוש שלו מבחינת כי אדם עץ השדה זה כמו הי בן עזרא כלומר זה החיים שלך כלומר אתה תחיה ממנו אחרי שתכבוש העיר וגם בידך במחנה לבוא מפניך במצור תעשה כן וטעם אותו תשחית וקראת כי מותר אתה לכרות אותו לבנות המצור וגם להשחית עד ריתה כי לפעמים תהיה ההשחתה צורך הכיבוש כגון שיהיו אנשי העיר יוצאים ומלקטים עצים ממנו או נכבים שם להילחם בכם או שהם לעיר למכסה למסתור מאבן נגב רמבן יש פה משהו שקצת לא עד הסוף ברור כי הוא אמר בחלק הראשון אסור לך להשחית אותו כדי להצליח לפרוץ פה את את המערך של האויב מצד שני הוא מסביר בסוף מה זה אותו תשחית קרצתי לכאורה מותר א כנראה שיש כאן איזה הבחנה בין משהו שהוא יותר באופן ישיר ממש מצליח באמת משרט את האויב ואתה מונע ממנו פוגע בו באופן ישיר לבין דברים שם כנראה יש בהם ממ טיפה יותר ונדליסט גם אם הם משרתים את העניין אבל הם יותר נותנים ביטוי ליצר הארס של האדם ואיפשהו הרמבן מבחין אולי בין הדברים א ונשים לב שבעצם מה שחשוב כבר אחרי שהרמקול לנו מה שחשוב הוא שהספר כלומר הפרשנות הקריאה שבסופו של דבר הדרך הדרשה הדרך ההלכתית שבסופו של דבר חזל הולכים איתה היא להגיד אם הפסוק אמר שיש הבחנה בין עץ מאכל לעץ רק ועץ מאכל לא נוגעים בו גם כשאני צריך אותו לצורך המצור המירה כאן היא לא בעצם אנחנו מיישרים קו כמעט בין הצא מאחה ליצס רק נכון שע צסרק קודמים לצא מאחה אבל עדיין אנחנו מתיחסים להם באותה מידה ממש ומתייחסים לשניהם כמשהו שיכול לשרת את תועלת האדם בעצם מתפוגג פה האיסור לפגוע בעץ לצורך תועלת האדם זה מה שנוצר פה ועוד מעת אני קצת אנסה לסדר את זה אבל לפני כן אני תהפכו הדף אני רוצה לראות גם את ה ניקה רגע את האופן לספר המצוות זה טיפה שונה אבל זה גם יעזור לנו אומר הרמבן מצווה שישית שנצטוו כ שנצור על עיר לאכול מן האילנות שבגולה כל ימי המצור ואם נכרות אותם לבטלה דרך השחתה נעבור על הסה מוסף על הלו המפורש בו והוא אמרו הטלה כי ממנו תוכל ואותו לא תכרות והוא מביא פה את הספרי בפסקה הבאה ודע כי זו המצווה בעשה ולא תעשה שלה נצור על עיר להילחם עליה לתופס שנצטווינו לחמול עליה כאשר חמול על שלנו אולי נכבוש אותה אבל בצאתנו אל ארץ אויב נשחית ונחבל כל עץ טוב וכן בימי המצור לעצר לאנשי העיר בהשחתת האילנות שלא יחיו מהם כל זה מותר לא עשרה תורה אלא השחתה בחינם יש פה איזה חילוק נוסף שהרב מוסיף עד פני הדברים שהוא אמר בפרשנות שלו לתורה כי הוא אומר יש כאן גם אזה הבחנה בין מצור שאתה עושה במקום שבו אולי אתה גם תכבוש אותו ותחייה בו ואז זה קצת טיפשי וגם לא לא נכון ולא ראוי להחריד את עצא הפרי כי אתה זקוק להם אחר כך ממנו תאכל אפילו מצוות עשה ובין מקום רחוק שאתה כובש שתה לא אתה נלחם בו אבל אתה לא תכבוש אותו ששם אולי הדבר מתאפשר יותר ואני ממשיך ומחדד שלאור גם הקריאה הזאתי שהיא טיפה שונה מהקריאה של הרמבן בפסוקים הקו המנחה המשותף שחשוב לי להגיש פה עשה זה שכלל דבר שהוא לתועלת האד כלומר שההתייחסות באופן כללי לעץ הוא שהוא לתועלת האדם כי האדם עץ השדה עץ השדה הוא חיי האדם ם אני אנסה שה לסדר את זה לעשות טיפה סדר בדבר הזה אני יכול להגיד שאפשר לדבר על שלוש רמות אולי של יחס לעץ בסדר של גישה על העץ יש את הגישה ה נמוכה ביותר והיא ארס כלומר אתה הורס את העץ ב כמו שאומר הרמן בחינם או מתוך איזה יצר ארס נקרא לזה ונדליזם זה קומה אחת קומה שנייה היא קומה של שימוש בעץ קומה תועלתנית בסדר אתה מנצל את העץ לצרכים שלך כי אתה מבין שהעץ בשביל זה נמצא פה זה התפקיד שלו אתה משתמש בו בשביל בשביל כל דבר שאתה צריך בין אם זה כלי מלחמה בין אם זהזה זה עסות תיקים כל דבר שאתה זקוק לו מהעץ אתה משתמש בו כן אתה רוצה נייר אתה רוצה ספרים אתה משתמש בעצים והקומה הגבוהה השלישית הגבוהה ביותר אומרת אני לא נוגע בעץ גם כשאני צריך אותו אני לא נוגע בעץ לעץ הזה יש מעמד עצ יש מעמד כן איזה סוג של הומניזם כלפי העץ כלומר העץ הזה הוא יש לו ערך עצמי ואתה לא יכול לפגוע בו עכשיו מה שהיה בפסוקים הקריה הפשוטה שלנו בפסוקים היה המעבר בין הקומה השלישית לקומה השנייה כלומר צי א עצי מאכל אסור להשתמש בהם לתועלת כלומר הקומה השנייה אסורה אסור להשתמש בהם תולת אנחנו מתייחסים בהם כמו הקומה השלישית עצס רק מותר זה חילוק בין עצא מאכל עצס רק אבל עצא מאכל ם איזה סוג של מעמד כזה מוחלט זה מה שעולה בפסוק והקריאה של הספרי כאילו מורידה את הכל קומה ואומרת לא מה שאסור זה הוונדליזם זה הקומה הפשוטה הראשונית ביותר הבאמת הרסנית זה משהו שהוא בעייתי ביותר אבל הקומה השנייה להשתמש באץ התועלת זה דבר שהוא מותר הוא מותר בין יצא מאכל בין צא סרק יש את ה עניין של הקדימות אבל בסופו של דבר עץ מאכל כי האדם עץ השדה העץ השדה הוא חייי האדם הוא נועד לאדם זה הפירוש של כי האדם עץ השדה עכשיו אנילא אני לא אכנס הבאתי פה את הרמבם אני הרמבם קצת מסבך פה את בכמה מובנים את העניין ואני לא לא רוצה להיכנס בו אליו עכשיו לדון בו אולי רק רמוז משהו אחר כך על הדברים שלו אתם יכולים לראות שהמבוגרים אמר ולשון הרב במצווה הזאת איננו מכוון משהו קצת לא עד הסוף בהיר באופן שהרב מתאר את הדברים ונ עוד מעט על זה משהו אבל אני רוצה עכשיו להגיד לנסות להשלים רגע את התמונה ולהגיד יש פה משהו טיפה יותר רחב כלומר המדרש הזה של הספרי שהוא בסופו של דבר מצאנו אותו בבריתה במסכת בב כמה והוא בעצם הקו ההלכתי שבסופו של דבר נפסק שמותר להשתמש וצאי מאכל לצורך האדם לצורך המצור אני רוצה תסתכלו בצד שמאל של העמוד השני ותראו שיש פה א יש כאן כמה ביטויים שהם טיפה טיפה משנים טיפה נראים אחרת אני קורא קודם כל את המשפט מהמשנה במסכת שביעית המשנה באופן כללי עוסקת שם בשאלה אם מותר לכרות עצי פרי במהלך השביעית אבל במסגרת זה יש משקט שעוסק בדיון אחר והוא כאילו הלכה של של בעל תשחית ואומרת המשנה כמה יהה בזית ולא יקוצה רובה רבן שבן גמליאל אומר הכל כ לפי הזית מה שתן קמה אומר אם הזית בסוף מפיק כן רובע הקב של זיתים זה הקו גבול שאומר אסור לקצוץ אותו עכשיו אני קורא את זה ואני שואל האם האם זה האם זה עולה ממש בקנה אחד עם ה עם החלוקה שראיינו קודם בסיפרה כלומר הרי אמרנו שמותר לקצוץ אותו נכון מתי אסור לקצוץ אותו אסור לקצוץ אותו כשזה סתם לצורך השחתה אז האם זה כוונת המשנה שכשאני רוצה להשחית את העץ אז כל עוד זה פחות מ מרוב העקב אז מותר לי וכל עוד זה יותר אז אסור לי הרי אמרנו שגם מצס רק זה יש את אותה בעיה יש איזה תחושה במשפט הזה במשנה הזאתי שהיא מניחה שבאמת לא קוצץ ם מצם מאכל גם כשאתה זקוק להם משלב מסוים יש ם יותר מדי משקל ואתה לא תקצץ אותם אז יש פה משהו שהוא נראה טיפה אחר הלכה נוספת שאנחנו מוציאים בתוך הסוגיה במסכת בבא קמה ממרה של רב שמקבילה לזה בעצם מדברת לא על זית אלא על דקל אמר רב דיקלה דאין קבה אסור למקצה גם אם הדקל טוען נותן קו של תמרים אסור לקצוץ אותו ודבר נוסף שגם באותו סגנון בתוך סוגיה משפט שהוא בתוך ההקשר של הסוגיה קשה קצת עכשיו להסביר אותו אבל בתוך סוגיה שעוסקת באדם בחילוקי מלאכות של אדם שחורש בשבת האם על איזה לבים הוא יכול לעבור במקביל ואומר אבינה למה שלא נחשיב גם לו של הקוצץ לונות טובות למה מסבירים הפרשנים כשאתה חורש אתה עלול תוך כדי החרישה גם לקצוץ כל מיני עצים או כל מיני שיחים ובעצם אתה עלול לעבור גם על קוצ אנחנו מנסים למצוא סיטואציות שבם אתה עובר על כמה להבים אז בוא נתא סיטואציה שב אתה גם קוצץ קוצץ משהו תוך כדי למה שלא נתאר את זה כי קוצץ לנות טובות עכשיו אני עוד פעם שואל הרי אנחנו לא מדברים פה על מעשה שהוא לא חסר תועלת בן אדם שחורש או יש לו תועלת לעניין הזה והנה עוד פעם אנחנו רואים ש שה שרבינה מתייחס לזה כמשהו שהוא באמת הוא האיסור הוא אפילו אומר וז הרתי מאחה כי ממנו תוכל ואותו לא תכרות אז נראה שזה איסור שהוא ממש נועד לדבר על האיסור לכרות עצים גם כאשר ה מתועלת האדם עכשיו אני המקורות האלה הם באמת לא יודע אם אפשר להגיד משהו באופן מוכלת והבאתי פה סיפור מאוד מעניין שבעיני הוא פותח פה את את המחשבה הסיפור בבבא פטרה בתוך עניין של הרחקות של שכנים והרחקה של שכנים בין שדות ש שדה יכולה ליצור נזק לשדה השכנה השאלה מקדם והשאלה כמה כמה אתה קרוב ומסגרת זאת יש סיפור רב הבא רב חנן אבו אנו דקלי המיצר ד פרדיס דרב יוסף היה לו עוד קלים על המיצר של הפרדס מיד נראה זה בעצם גפנים בסדר קרים של גפנים וא בעצם הדקלים היו סמוכים למיצר של הפרדס של רב יוסף ומה היה הבעיה אבו אטו ציפורי יתו בדיק ונחת בפרדיס ומסד היו מגיעות ציפורים הדקל גבוה ומושך ציפורים ה ישבות על האץ ואז רואות אה הנה יש פה כן דרך הזה שהעץ משך אותה הם אמרו אה הנה אנחנו רואות פה את ה את הפרדס את את הגפנים והם היו יורדות לגפנים ומפסידות אותם עכשיו בעצם הגפנים של רבי יוסף מופסדת בגלל הנוכחות של הדקלים של רב חנן אמר לו רב יוסף זיל קוץ בוא תקצץ את הזה שלך אתה יוצר לי נזק תקצץ את הדגלים שלך אמר לו והר חי קלי אומר לו אבל הרחקתי לפי מה שצריך אמר לו אנ מי אילנות אבל לגפנים בענין תפי הכלל שמרחיקים הוא מרחיקים כשיש נזק לאילנות רגילים אבל גפנים הם יותר ניזוקים או יותר זמינים לנזק ומהם צריך להרחיק יותר זה ההלכה ונן אחד כפנים ואחד כולן אומר לא לא אני מכיר בריתה שאומרת שהכל אותו דבר אחד גפנים ואחד כל אילן אמר לו רב יוסף לא אנ מילי אילן לאילן וגפנים לגפנים אבל אילן לגפנים בעינן פי כלומר אילן ה מרחקה של אילן מאילן הוא גפנים מגפנים זה נכון שזה אות אותו אותו סטנדרט אבל אילן הוא פוגע יותר בגפנים פרשנים שאני ראיתי אומרים נראה לי אפילו רשי שאילן הגבוה הדקל כשהוא גבוה והגפן נמוך אז יוצא צריך מחק יותר גדול כי מהזווית של של האילן רואים את הגפן מרחוק ולכן צריך הרחקה יותר גדולה אז בשורה התחתונה עד השלב הזה הלכתית רב הבר רב חנן צריך להרחיק את ה את ה את הדקלים שלו עכשיו תראו את התשובה שלו אמר לו אנה לא קצינה דאמר רב הי דיקלה דעין קבה אסור למקצה אני לא קוצץ רב אמר שדקל שטעון בקו לא קוצצים אותו ואמר רבי חנינה לא שכיב שיכ אחת ברי שיכ אחת השם של הבן שלו אומר רב חנינה הבן שלי לא נפטר אלא קץ תאנת בלא זימני הבן שלי נפטר על זה שהוא קצץ תאנה אה כשהייתה תאונה בפירות ובעצם לפני זמנה מר אני חלי לקוץ אם אתה רוצה אתה יכול לקצוץ אני לא קוצץ עכשיו מה קורה פה מבחינה הלכתית מה מה מה מה הוא אומר לו בעצם פרשנים מאוד מאוד מסתבכים עם זה יש הראש הרשב פה התוספות נסים ציע כל מיני הצאות מה מה בעצם הוא אומר פה החירות אחת שאומרים אה הוא אומר הוא בעצם מסכים שזה מה שנכון מבחינה הלכתית אבל הוא מנסה איכשהו להתחמק אבל זה לא נשמע כל כך א מהדברים פה אפשרות נוספת שההוא אומר לו לי יש את השיטה ההלכתית שלי לך יש את השיטה ההלכתית שלך אם זה השיטה שלך אתה תקצו זה גם לא תמיד סביר כי כשיש מחלוקת הלכתית הולכים לדיין ו מכריעים מה צריך להיות הסיטואציה הזאתי גם למה שיגיד לו אתה תקצו הוא לא רוצה שהוא קצוץ אה תוספות מנסים להציע אפילו ש שכל הדיון שאשו לקצוץ הוא רק באילנות סרק ואורים הם עצמם מקשים על הדבר הזה ואני רציתי להציע לחשוב להציע כאן מחשבה שיש כאן באמת בתגובה של רב בב חנן אומר תשמע מבחינה הלכתית זה נכון כומר מה שיש פה מבחינה הלכתית פרופר זה שתה כלומר יש כאן עץ יוצר נזק ואת העץ הזה כמו שקוצצים עץ ל תועלת האדם עץ יוצר נזק אנחנו יכולים לקצוץ אותו אבל אני שומע גם קולות אחרים ואני לא שומע אותם מבחינה הלכתית ככה אומר החנ אני יש כ משהו ש נפשית כן מעבר להלכה אי אפשר לקצוות עצים אי אפשר זה רב כשרב אמר את זה אני לא יודע אם הוא אמר אמירה הלכתית כמו שהוא אמר אתזה אמירה עקרונית אי אפשר לקצוץ עץ מאכל זה פשוט בלתי אפשרי יש איזה כ ויש כאם סיפורים שונים לא רק הסיפור הזה רבי חנינה עוד סיפורים במדרשים מדרש רבה על אנשים שעל הקשר בין לקצוץ את העץ לבין זה שאתה נפגע מזה שקצת את העץ כאילו איזה משהו מוחלט כזה של לא קוצצים עצי מאכל זה זה לא עניין הלכתי בכלל ומה שאני שומע פה זה שבעצם מבחינה לכתית חכמים אומרים אסור אין בעיה לקצו את העץ העץ נועד לתועלת האדם אבל מבחינה שהיא נקרא לה אל הלכתית לפני משורת הדין מידת חסידות יש איזה משהו שפתאום אתה שומע שאמיתי הערך הזה של הערך העצמי של העץ שאתה לא קוצץ אותו פתאום צף ועולה אבל לא בשפה ההלכתית כלומר הקומה השלישית הזאתי שאמרנו שהתורה דיברה בה ו חזל ירדו הורידו את הסטנדרט ואמרו אנחנו יכולים לקצוץ עצים כל עוד מתועלת האדם היא חוזרת בחשיבה של חכמים אבל היא חוזרת ברמה הרעיונית כלומר היא מקבלת את המקום של לפנים משורת הדין והאמת הי שזה תבנית מאוד מוכרת בכל היכולת להסביר מה בכלל איך באיזה אופן חכמים בכלל מפרשים את הפסוקים אפילו הדברים הבנים כמו עין תחת עין הפער הזה שאתה אומר יש את האידה של התורה אני חכמים מבין שאני לא יכול ביום יום לעשות את זה כשאתה יוצא למלחמה להכניס בראש עכשיו את הערך הזה של העץ כשאתה זקוק לעץ הזה בשביל לעשות מצור זה לא הגיוני זה משהו פה מבחינת מקום הנפשי אני לא יכול לדרוש מהאדם את הדבר הזה אבל אני כן רוצה שזה ישאר ברמה של לפני משורת הדין כלומר הקומה של התורה הופכת להיות משהו שבפנים שעות הדין אני חושב וכמובן זה לא המקום להעריך פה שגם מי שעוסק קצת בשאלה של שאלת הצמחונות בתורה ואצל חזל הוא רואה מהמהלך דומה כלומר משהו כזה של איזה נסיגה שמשאירה את המקום הזה כמקום שלפני משורת הדין מקום שוא אומר גם פה גם ביחס לחי גם ביחס לצומח יש משהו שאני לא יכול לדרוש ממך זה זה לא מתאים לדרוש זה לא נכון לדרוש מבני אדם אבל הוא סוג של מקום עקרוני שכן ש שכן כן נכון לתת לו את המשקל כלומר העץ הזה בסופו של דבר מבחינה הלכתית צריך להגיד הוא ישמש את האדם הוא נועד לצורך האדם אבל ברמה העמוקה אתה צריך להסתכל על דברים קצת אחרת ולהגיד יש כאן גם קומה אחרת והיא באמת היחס הערך העצמי של העץ שאני לא לא רוצה לפגוע ב ופה על בסיס זה אני רוצה רגע לחזור עכשיו חזרה לפסוקים ולהצביע על משהו נוסף ש מקווה שתשכנע א שנמצא פה בתוך בתוך הפסוקים האלה א תחזרו רגע ל הפסוקים עצמם כן יש לנו פה שני פסוקים כי תצור אליר ימים רבים ילחם עליה לתופס לא תשחית את צה לנדו חליו גרזן כי ממנו תוכל ואותו לא תחרות כי אדם עץ השדה לבור מפניך במצור והפסוק השני רק עץ אשר תדה כי לא עץ מאכלו אותו תשחית וקראת ובנית מצור על העיר הש יושה עמך מלחמה עד תה ואני א הטרדתי הרבה מהביטוי רק עץ אשר תדע כי התורה לא כל מילה שלה הי מדוייקת ומשתמשת פה בביטוי של עץ אשר תדע ומה לאן זה ישר זורק אותנו המושג עץ אשר תדע עץ הדעת ואמרתי בוא בוא נראה קצת את את הקשר בין הדברים ותסתכלו רגע במש בסוף העמוד האחרון מתחת לקו שמה ניסיתי להעמיד את הדברים אחד מול השני ובעצם גם בציווי על עץ הדעת בבריאה כן בסיפור הבריאה א הציווי של הקדוש ברוך הוא אומר לאדם נוי משני פסוקים תראו בצד שמאל מצד אחד מכל עץ הגן החול תאכל מצד שני ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום החו לך ממנו מות תמות ו יש לנו כאן משני שני מקרים שני פסוקים שבפסוק הראשון אנחנו אומרים יש עץ שאוכלים ממנו בפסוק השני אנחנו אומרים יש עץ שלא אוכלים ממנו והוא קשור לדעת עץ אשר תדע עץ הדעת יש כאן ביטויים נוספים כמו ממנו ולאוכל שמסתובבים בשני המקומות האלה ויש פה איזה סוג של סוג של הפסוקים האלה זורקים אותנו בחזרה על הציווי הזה ע על העצים בריאה א אני יודע שהרב כן מי שמכיר הרב אוריל תם יש לו את העיקרון העיקרון הקבוע של לחזור מ האלה ואני אני מאמין ש שזה נכון בהרבה מאוד מקומות יכול להיות שהוא גם עסק בדבר הזה א ותשימו לב שבעצם יש החלוקה הזאתי בי בין שני העצים הא גם אומרת שהעץ הראשון עץ שאתה אוכל ממנו הוא עץ כומר מה זה עץ הדעת אכילה מעץ הדעת כשלוקחים את המטען שלה גם בפסוקים וגם אחר כך אצל חכמים כמובן גם מתפתח לעולם לעולם הקבלה ועולם החסידות האכילה מעץ הדעת היא אט ה צעד שאומר מסמן איזה בר מעולם מתוקן וידי לרגע שבו העולם כבר דורש את התיקון שלו העולם שאחרי הנפילה כן מדברים על העולם שאחרי החטא במעבר הזה מעולם כזה לעולם כזה יש לו כל מיני ביטויים כמו מיוט הלבנה וכמו עץ פרי עץ עוסה פרי ובין השאר אם תסתכלו עכשיו תחזרו לדף שבו הנו תסתכלו עלו בתחילת הדף שלנו תסתכלו בירושלמי ובין השר יש כאן גם מדרשים מקבילים ירושלמי הזה אבל הם שואלים למה נתקללה הארץ ולמה נתקללה הארץ זה שפה שמדברת אותה שפה של מהוא מה מבטא או מה מסביר את הנפילה מעולם מדי מתוקן שלם לעולם של חסרונות שצריך לתקן אותו רבי פנחס אמר שמחה בציווי והוסיפה לנס רק כאיש דאמר לית ביזה דכן נק כלומר מה היה הבעיה של הארץ הקדוש ברוך הוא אמר לה תוציא עצי פרי וארץ הוציאה עצי ירק בנוסף מה הבעייה בעצי סרק כמו אדם שאומר מקולל הדד שאת זה הניק כלומר מי הוציא את הדבר הזה כש אנחנו מנסים לחשוב קצת על המושג אתץ סרק נקודת מבט הזאת לפחות עץ רק זה אזה סוג של סתירה פנימית סירון כזה מה מה זה עץ סרק עץ זה דבר שמביא פירות מה זה המוטציה הזאתי של עץ שהוא בעצם סרק שהוא הוא לא הוא לא פורא כמו להגיד שאתה בורא אנשים שלא מולידים זה לא זה לא משהו שהוא שהוא ראוי כלומר מי מי יצא את הדבר הזה יש כאן איזה בעיה כלומר חלק מהנפילה של העולם היה שצמחו בו שהופיעו בו צסרק יש משהו בקיום במציאות של הצי הסרק שהוא בעייתי שהוא הוא משדר סוג של איזה חיסרון במציאות עכשיו לאור הקבלה שלנו זה זה מאוד מתחדד כי אנחנו בדיוק מקבילים את הצא רק לעץ הדעת הזה שממנו אתה אוכל ואני שואל שוב למה חשוב לתורה לכתוב רק עץ אשר תדע כומר אם אין כאן באמת ניסיון נגיד בוא תקראו את החלוקה הזאתי בפסוקים בין עץ מאכל לעץ רק גם על רקע החלוקה ההיא הקדומה בין הרגע שלפני בין העצים שאוכלים אותם עץ החיים והעצים אוכ כל הרגע שלפני לפני הנפילה לבין מציאות של סרק לבין מציאות של אכילה מעץ הדעת שהיא מציאות מקולקלת ואולי גם פה משהו טמון בפסוקים ושימו לב הבאתי פה שתי דוגמאות לזה שרק להשלים את את היחס הזה לזה שהצ ס רק הם באמת יכולים להיות א מתיחסים אם כעצים שמשקפים את המצב הלא מתוקן הסיפרה אומר ומניין שאף אילנס רק עתידים להיות עושים פירות מעתיד לבוא בעולם המתוקן תמוד לומר ועץ השדה יתן פריו פי הקריה הזאתי עץ השדה שהוא עצ סרק גם הם יתנו פירות כלומר זה ממש אותה שפה תבנית שכל הזמן חוזרת היה צי פרי היה איזה קלקול וארץ הצי הצא סרק לעתיד לבוא עצא הסרק יוציאו פירות קנל בכתובות כתובות פה תראו אמר רב חיה ברעשי אמר רב עתידים כל לנס רק שבארץ ישראל שיטענו פירות שנאמר כי עץ השדה כי עץ נשע פריות תהנה תאנה וגפן נתנו חילם אז הנה אנחנו שומעים פה כאילו בתודעה בשפה פנימית של חכמים יש משהו במושג הזה של הצ סרק כ שהוא משקף את המצב הלא הלא מתוכן והנה אותם עצים מוזכרים באמת בציווי על ה על העצים במלחמה מה זה אומר לנו עכשיו לפני שאני אנסה להציע מה מה אני מבין מזה אני אצביע על עוד משהו קטן מעניין שנמצא פה בפסוקים וזה אם תחזרו עוד פעם לפסוק לפסוקים הראשונים ישם עוד כמה מילים שצריך לשאול למה הם שם כי תצו ר ימים ים להילחם אלי תפסה לא תשחית את עצה לנדוח חלב גרזן המילים הדוא חלב גרזן היה אפשר גם לוותר עליהם לטאר אותם אחרת מה הם בכלל אומרים וכשאנחנו מחפשים איפה המילים האלה נמצאות עוד בתורה יש עוד פעם אחת זה פרק אחד לפני פרק אחד לפני הפרק הזה לנדוח עליו גרזן תראו בדברים יט אני הבאתי את זה פה וזה מדבר על רוצח בשגגה וזה דבר הרוצח אשר ינוס שמה וחי אשר יקת ראהו בבלי דעת והוא לא שונא לו מאתמול שלשום ואשר יבוא את ראהו ביער לחטוב עצים ונדחה ידו בגרזן לכרות העץ ונשל הברזל מן העץ ומצא את ראהו ומת הוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי אז נדחה ידו בגרזן פעמיים נדווח עליו גרזן נדחה ידו בגרזן בשני פרקים סמוכים וזהו הם לא נמצאים יותר בתורה והשאלה אם אם מנסים להגיד לנו משהו אני מאמין שבדרך כלל בעיקר במקרים כאלה של הופעה יחידנית דברים שמופעים באופן חד פעמי מישהו ניסה לחבר לנו הקדוש ברוך הוא אמר לנו תסתכלו יש פה משהו שיש כ יש כאן איזה תקראו את זה על רק זה ואם בפרק ההוא נדחה ידו בגרזן זה התיאור הקלאסי של רצח בסר נדחה ידו בגרזן וקרית העץ שמה יוצרת בעצם רצח האם אין פה ניסיון או רמיזה או אמירה הצעה לפחות להגיד תקראו את הפסוק הזה גם של לא תשחית את עצה לנדוח ליו גרזן תקראו אותו גם קצת בעיניים של רצח שיש משהו בהשחתת העץ שזה לנדוח עליו גרזן ואחר כך באותו תשחית וקרתה יש משהו בקרטה כן קרת ודוד לכרת מי שרוצה אבל יש משהו בלנדו חליו גרזן שהוא גם קצת יחס שאולי אפשר להתייחס גם למה שנעשה פה לעץ כמעשה ש של רצח עכשיו לקחנו את זה ולקחנו את הדמיון הזה לעץ הדעת רקע שני הדברים האלה אני רוצה לקרוא מדרש נוסף מדרש שפתחנו במדרש סיפרי ואני רוצה לקרוא את המדרש הסיפרה שמתייחס לעוד עולם שלם של של יחס לעץ והוא עץ שברור לכולם שאין לו מקום וזה העץ השרה עץ שנועד לעבודה זרה הנה הפסוקים אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגויים אשר אתם יורשים אותם את אלוהיהם על הערים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עצר הענן ונתצתם את מזבחותם ושברת את מצבות ואשריהם תשרפון באש וסילה אלום תגדעון ובתם את שמם מן המקום ההוא העצים משמשים שם לעבודה זרה ואנחנו אתת השרים האלה העשירות האלה צריכים לשרוף באש אז יש גם צים שצריך לחת ועל זה אומר הסיפרה ותראו את הדברים המדהימים שלו אבד תאבדון את כל המקומות תתם את מזבחות וגומר והרי דברים קל וחומר ומה עם המקומות והאילן שאינם לא רואים ולא שומעים ולא מדברים על ידי שבא על האדם תקלה על ידיהם אומר הכתוב השחת וף וקלה ועבר מן העולם אדם שהוא גורם לחברו להט אותו מדרך חיים לדרך המוות על אחת כמה וכמה שיעביר במקום מן העולם אם עצים שלא אין להם מניע פנימי לא עשו שום דבר בכוונה אבל שימשו לדבר הזה צריך להשחית אותם מהעולם גם בני האדם שעושים דברים כאלה צריך לחלות אותם מן העולם וכי למה אמרה התורה להחריב את המקומות ולבד את האילנות מפני שמזכירים גנותו של אדם ול ו דברים כל וחומר ומה אם כך חס הקדוש ברוך הוא על הרשעים כל וחומר על כבודם של הצדיקים לעניין צדיקים מה הוא אומר כי תצור אלייר ימים רבים להילחם עליה לתופס לא תשחית את עצה לנדוח עליה הגרזן כי ממנו אוכל ואותו תכרות והרי הדברים כל וחומר ומה האילנות שאינם לא רואים ולא שומעים ולא מדברים על שעושים את הפירות חס עליהם המקום מ להעבירה מן העולם אדם שעושה את התורה ועושה רצון אביו שבשמיים לחת קמה בחמה שיחוס עליו המקום מ להעבירו מן העולם לעניין רשעים הוא אומר רק עץ אשר תדע וגומר שמתם לב הפסוק הראשון מדבר על הצדיקים עץ שהוא כמו צדיק כומר הוא מביא פירות ואנחנו לומדים ממנו שאנחנו צריכים גם לשמור על חייו של הצדיק ומה לומדים מהפסוק השני זה לא רק מאשרה גם רק עץ אשר תדע לעניין רשעים הוא אומר רק עץ אשר תדע כלומר שהוא לא עץ מאכל כומר שהאדם הזה הוא אדם שלא מביא פירות שהאדם הזה הוא יוצר נזקים והרי דברים כל וחומר כי עם האילנות שאינם לא רואים ולא שומעים ולא מדברים על שאינם עושים את הפירות לא חס עליהם המקום לאוירה מן העולם אדם שאינו עושה את התורה ואינו עושה רצון הבים שבשמיים הלחת קמה וכמה שלא יחוס עליו הכתוב מן האוויר מן העולם אז הנה אנחנו רואים את ה את מה שמצאנו רמוז בפסוקים במדרש אומנם הספר הזה מדרש הלכה אבל זה קטע של הגדה והנה אנחנו רואים שבאמת ברמה הרעיונית כמו שכבר אמרנו קודם חזל כן שומרים גם על המקום הזה של הערך העצמי של העץ ואפילו לוקחים את החלוקה הזאתי ואומרים אולי נסתכל על כל הפסוקים האלה כשאתה נכנס למלחמה ובתוך המלחמה תחשבו בכלל על הפסוקים האלה שבתוך מלחמה שעסוקה בהרבה מאוד א הרג הרבה מאוד אה א גילי של חיי אדם למה ני תעסק עכשיו בעץ והיא אומרת לך תסתכל על העץ לא כי אנחנו מאבדים פה משהו ב בסולם הערכים בסדר של ה מה חשוב יותר אבל אפשר להגיד העץ נועד לצורך האדם תשתמש בה לתועלת האדם אבל אפשר גם להסתכל על העץ באופן הרבה יותר עמוק ולהשתמש להתייחס לבחון את היחס שלנו לעץ כסוג של איזה מצפן או איזה נייר לקמוס כזה איזה סוג של משהו שאומר תראה את העצים עץ פרי זה דבר שאתה לא מסוגל חריט כי גם בני אדם שנותנים פירות אתה לא מסוגל להררית ועץ רק זה דבר שאתה מבין שהוא לא נותן פירות כי גם בני אדם שלא נותנים פירות ואפילו יוצרים נזקים אתהה צריך לפגוע בהם יש כאן איזה סוג של הצעה שאומרת אתה העמדה שלך ביחס לעץ היא אולי גם זאת הי שתחזיק תשקף תעזור ליצור את העמדה הנכונה שלך בתוך המלחמה אני באמת אני לפני אחרי מלחמת ש הימים יצא קובץ שנקרא שיח לוחמים קובץ ידוע שיצר גם הרבה התנגדות והוא בעצם א אסף עדויות של לוחמים שלחמו בחזית קרבים לחמו בחזית עשו את כל מה שצריך בתוך המלחמה אבל בעיבוד שלהם אחרי המלחמה שיטפו גם באתגרים א ובין השר אני שקראתי את הקומץ הזה פעם היה שם באמת כמה סיפורים שהיו מאוד משמעותיים בהקשר הזה למשל סיפור על לוחם קיבוצניק שדואר עם הטנק ומגיע לשדה חרוש אני לא יודע אם הסיפור היה שדה חרוש עוד בשטח שלנו שדה חרוש כבר בשטח אויב אבל אה ועוצר הכל ואומר ל המפקד אומר ל לנהג מה אנחנו עושים אנחנו עושים עיקוף אנחנו לא אני יודע מה זה שדה שעבדו עליו אנחנו עושים עיקוף אנחנו לא לא דורשים את השדה הזה א סיפורים מהסוג הזה קראתי שם כמה פעמים גם ל המלחמה הזאתי תמונות כאלה ש שבאמת א של חיילים אולי ראייתם גם חייל שמשקה איזה ציפור שנמצאת לידו איזה א בעל חיים תוך כדי שהוא שוכב במערב יש בזה דברים כאילו הם סמליים וסימבולי אבל יש בהם משהו מאוד משמעותי וכנגד זה אני אח דדי מעוד לא לראות את התמונות מה מהטווח בשמיני הצרת אבל תמונה אחת שקפצה לי לעיין צילום קטן של ש שומה לא רק משומה זעזע אותי א מאוד היה לראות תיאור של כלב שמסתובב ברחבי אחד הקיבוצים ואחד ה אחד המחבלים פשוט יורה בו במקום עכשיו זה כלב אנחנו מדברים פה על חיי אדם אבל יש פה משהו דווקא ברגעים האלה של א שהם בדיוק המדד השאלה איך למה אתה עושה את הדברים ואיך אתה עושה את הדברים ואם אתה מצליח בתוך כל האתגר של המלחמה מצד אחד להיות נחוש לחלוטין להכרית את העצים ואת האנשים העצים כמייצגים של אנשים כל מה שיוצר נזקים ועושה את זה בצורה הנכונה ביותר מצד שני זה גם המדד שלך האם אתה האם היצא הפרי מבחינתך עם רק א סוג של משהו שנועד לתועלת שלך או שעץ פרי הוא מבחינתך גם גם ביטוי לכוח היצירה של בעולם שאה רצה לשמור עליו ואם אתה תדע לשמור עליו אתה תדע גם בתוך הדילמות הקטנות במלחמה לשמור על מה שצריך ולכן דווקא הסיפורים הקטנים האלה הם בעיניי מה שמשקף בצורה מאוד חזקה את ה את מה שהתורה מנסה להציב כשהיא אומרת לבן אדם אתה הולך למלחמה פתאום הי מדברת איתך על העצים כי היא אומרת זה המדד שלך מי אתה מ מה המידות שלך בתוך הדבר הזה איפה אתה מצליח לשמור על הדברים האלה על ה על ה על הנפש הבסיסית שלך בתוך כל ההתרחשות הזאת א אז זה מה שאני מציע מקווה שהשתכנע אתם ושנזכה בעזרת השם לגאולה שלמה ולתיקון שלם ולהשלים את המלחמה בצורה טובה חזרת [מוזיקה] החטופים