💰הלכות צדקה ומעשר כספים בזמננו |💸פרק 3- יש חיוב לתת מעשר כספים? |ממונות עם אב"ד ביתר הרב צבי ברוורמן

בעזרת השם בשיעור היום נדבר על העניין החיוב המצווה של מיס אקסופים כולם יודעים שיש מושג כזה מיס אקסופים מה שכלל ישראל נוהג כבר שנים מאות אולי יותר מזה בשנים להפריש מייסר מכל ההכנסות הכספיות והרווחים שיש לו ולתת את זה לצדוקה ובעזרת השם בשיעור הבא נדון אם בכלל האברכים בזמנינו הם חייבים לתת מיס אקסופים בכלל צדוקת כי לניו דעתי רוב רובם של אברכים שכרגיל הפרנסה שלהם דחוקה הם פטורים מעיקר הדין בכלל מצדוקם הסקסופים למרות שהמחמטו ברוכו וקודש קודש אומר לו כפי שעוד נסביר כמו כן בשיעורים הבאים נדון בשאלה מצויה שנשאלת היום מדי יום ביומו על ידי אברכים יקרים שמקפידים על מה עסקופים ברוך השם גם עם כל הקושי הם מקפידים על מעסק סופים הם שואלים אם הם יכולים לאסוף ולאגור את כספי המעשרות שלהם לצורך עיתון הילדים בעתיד כיוון שכל אחד יודע וכמובן שהם עצמם יודעים שבעזרת השם בבוא את כלולות הילדים לא יהיה ביד בידיהם את הסכומים הנדרשים. הרי מדובר היום בסכומים עצומים וגדולים. לא יהיה באפשרות המצב הכלכלי שלהם כדי לחתן את הילדים. ועל פי דין אדם שאין לו מספיק כסף לחתן את הילדים באופן המקובל ברור שיכול לקחת מכס וקל שאם זה לחתונה זה גם אחד מהצרכים ככל השריך סלוי כמו שכתוב ברמם כלפי יוסם יסוים אבל לא משנה כל אחד ככל השריך סלוי צריך הרי להתחתן להתחתן זה גם אחד מהצרכים החשובים ולמיסה גם לצורך קניית דירה לזוג ניתן לקחת את הסכום העיקרי מצדקה כפי שנדבר כמובן שזה לא מדובר פה על מותרות ועל דברים מיותר אבל מדברים על המינימום שנדרש עוד נעמוד על זה בעזרת השם אבל רישסול צריך לברר העניין הזה של אפרושה ונסינס של מיס אקסופים זה חיוב גמור או שזה רק מנח שכלל ישראל נהגו וכמובן שיש בזה נפקמינה גדולה בסיבת החיוב אז בעניין הזה של הגדר החיוב של מסקסופים יש בזה דברים כמעט בכל ספרי רבי סינו הפוסקים רישוינים ואחרונים וכמובן שבמסגרת זו של השיעורים אנחנו לא יכולים לעמוד ולפרט את השיטות ולהסביר אחד לאחד. לכן אנחנו רק נסכם את אחרת דברי רבסינו בכל הנוגע לעניין הזה כפי הנראה לנו סדהתיתי ואני לא עומד פה ופוסק אני אומר את הדברים א שיוצא לנו ללוכה ולמיס כל אחד ישאר את רבותיו מי שראוי יכול לבד לעיין ולראות ובכלל מי שרוצה להחקים ולהקיף את כל הנושא הזה בשורשו הוא יכול למצוא את זה בהספרים הנפלאים שיצאו לאור עליל חוזוקומייסר באמת זה נושא שלבנו אותו בצורה נפלאה כמה וכמה ספרים למעשה גם היה בפניי קונטרס ניפלו מהגאון רב שמן אנשן רב במוץ בבית שמש שהביא תמציא דבריהם של מאות רבות מספרי רביסנו הפוסקים בכל העניין של צדוקה ובחיוב מקסופים וזה מר מוקוים עוצום לכל הנושא הזה. אז נסכם את הדברים הלו למייסה. יש מרביסינו הראשוני והחרונים שנקטו שהחיוב מייסר זה חיוב דאורייסה. להפריש מייסר מכספו. בהתחלה קרן ואחרי זה כל שנה מהרווחים כמו דומה לתרומס דוגון ויצון שיש חיוב דאורייסה. ולמעשה הם למדו את זה מהספרי הספרי בפרשס נוסי אומר ואיש קדוש לא יהיה לא יהיו קודשי ישראל לישראל משר קספו מיסר בהמת שלמה אז כאילו מפורש שזה חיוב גמור חיוב דוריסה גם הטיסס בטייניס דף תסבי את הצפרי וכאן הדברים האלה נמצאים גם במדרש רבי פרשסנוסה שם וגם בירושלמי בפרק א' דפה שנראה שלמדו את זה מפסוק אז זה חרוץ דוריזה אבל למעשה רוב רובם של הפוסקים כתבו שהלימוד מפסוק זה הסמחת בעלמה אבל זה לא דאורייסה עוד יש הרבה מרבסינו שכתבו שהחיוב להפריש מיסקסופים הוא באמת חיוב גמור אבל מדרבונון וכבר בראשונים משמע בכמה כמה מהם שזה חיוב גומרבונון אבל למיסה אז שצריך לדעת למיסה לדעת רויפויסקים אפרושסמיס אקסופים זה רק מנהג שנהגו וקיבלו עליהם כלל ישראל אבל זה לא חיוב גמור ולמעשה זה אחרואה של החרונים הלוכל למיסה שנסינס מייסקסופים זה לא חיוב לא מדברי תוירו לא מדרבונון זה מינג בעלמה וכפי שסיכם את זה מורון הגון רב חיים קניבסקי זצה בדרך אמונו שם בפרק זלוך ה בציון לוכה הוא כותב בזה הלשון אחרוינים הכריאו שמיסקסופים אינו חיוב אלו מינג ישראל זאת אומרת למרות שכל המקור של החיוב של מיסקסופים הוא רק מצד המנהג אבל גדולי הדוירויז רשוינים והחרונים הריחו מאוד בחשיבות והמעלה של הפרוש עצמקסופים והם אפילו הזהירו על כך מאוד מאוד להקפיד על זה ולהחמיר הדבר הזה ואחרים כתבו שבכלל זה מנהג שנהגו אסינו ומנהגמוקים וזה יכול להיות שזה מחייב זה מנהג שמחייב וגם כן שם בדרך מונו הוא כותב שחזיני איש הזהיר מאוד לתת מיס אקסופים כפי שנראה חזיני איש החמיר מאוד אפילו בעניים אפילו אפילו באברכים נראה בזה בהמשך בעזרת השם ולמעשה כלל ישראל מאוד הקפיד על הדבר ההסבר לכך שכלל ישראל קיבלו את העניין הזה של מיסקסופים בחומרה יתירה למרות שזה רק מנהג אז זה הרי הוצאה כספית גדולה זה לא איזה מנהג יפה שנוהגים בליל ראש השונה או בימים אחרים שאדם נוהג מנהג מנהג יפה פה מדובר הרי בהוצאה כספית הדירה הסיבה שהמנהג הזה כל כך התקבל לכאורה בגלל שעצם הצדוקה נסין הצדוקה לניים זה חיוף גומה מדאורייסה ומי שמעלים עיניו מעני אז הוא עובר על כמה לוים ובמבט כמה מצי כפי שכבר מנינו והסברנו בשיעור הראשון לכן גם אם נקבע שתין אפרושסמייסקסופים זה רק מנהג אבל כאשר יש עניים מצויים ולכאור אנחנו תמיד במצב שיש עניים מצויים לפנינו שמקשים כסף אז יש חיוב לתת משום מייצדוקה ולכן הפתרון הזה שהוא מפריש מייסר עושה חשבון של מייסר אז הוא מקיים בזה את החיוב דוריסה של צדוקה נכון יש את המנהג אבל מה עם החיוב דוריסה אפשר לצדוק יש חיוב דוריסה ומה שנראה בכל הפויסקים שאם אדם נתן עשירית מהכספים שלו, מהרווחים שלו, הוא יצא בזה בזה ידי חובת צדוקה. אף על פי שעדיין יש עוד עניים מצויים בפניו שמבקשים כסף עליכור איך מתבטל החיוב של צדוקה. אבל כך נראה בכל בהרבה מהפוסקים. חסד כפי שהוא נפרט שבמקרה שהוא נתן מייסר הוא לא עובר על כל העניין הזה של מלמינו והעסף אליו כפי שנפרט אז לכן זה סיבה גדולה באמת שאדם יפריש מהסקסופים ויתן גם אם אדם מצד סיבות מסוימות הוא לא הוא לא חייב בכלל הזה של מיס אקסופים אבל הריצדוק חייו זה חיוב דוריסה וזה מעיקר הדין ברגע שהוא נותן מיס הוא יכול להיות רגוע שהוא לא עבר את האיסור ו וקיים את המצווה כילחוזו וצריך לציין ש יש הרבה פוסקים וברוישום הגרו שסבורים שכשישנים מצויים אז צריך לתת חימש ואם הוא לא נותן חוימש הוא לא יצא חיוב צדוקה והוא עובר על כל אלוהגה יש גרס הגרו שהוא כתב למשפחתו כשהוא נסע לארץ ישראל אז הוא כתב שם שאם לא נותנים חוימש עוברים בכל רגע על כמה לבים וס כפי שעוד נראה אבל למיסר החורים לא פסקו כך והסתפקו במייסר וככה אנחנו נוהגים עלוך למייסר כמובן שלנידון הזה שאנחנו מדברים עם החיוב של מיס הכסוף אם הוא חיוב גומ שזה רק מנהגש נפקמינה גדולה ללוח למי זה אם אנחנו ננקוט שזה חיוב גמור אז יש מקום להחמיר גם בספיקות וכשיש פלוקסה בפוסקים בפרט אם נגיד שהחיוב הוא מנדוריסה אז ודאי שצריך להחמיר כמו כל סופק דאורייסה אבל עם כל העניין של מיסקסופים זה רק מנהג אז יש מקום גדול להקל. יחד עם זאת חשוב מאוד להגיד שאדם שנהג לתת מיסקסופים והוא לא יתנה שזה יהיה בלי נדר אז אסור לו לבטל את המנהג בגלל שזה הופך להיות לנדר לדבר מצווה ואם זה צועיר גודל אפשר לעשות את התורן כי למרות שמיסקסופים כפי שהסברנו זה מינג בעלמה זה לא חיוב גמור אבל ברגע שאדם נתן מייסר והוא חשב להמשיך וליתן או שהוא בפועל נתן כבר שלוש פעמים אז זה הופך להיות לנדרי מצווה כפי שכולם יודעים ויכול להיות שאז כבר יהפוך להיות חיוף דוריס מדיני דרום לכן יש שכתבו שאדם שמתחיל להפריש מיס אקסופים הוא צריך להתנות מהתחלה שהוא לא מקבל את הדבר כנדר זה רק הנוגתובבו לא בנדר אבל למסל אני סדם אדם שהוא לא יתנה בפירוש שהוא לא מקבל את המייסרסקדר הוא יכול לסמוך על המסיר מויד של ערב ששונה הרי שם בערב ראש הששונה כל אחד מגלה את דעתו שאם הוא ידו שזה לא יחול הנדר כפי שאנחנו אומרים כל אחד אומר בתורס לדורים בערב ראש השונה אני מבטל מכאן לאבו דורים וכל שבוס שקבל עלי בעצמי ובמשכך תנאז והדור מהיד מעט מסחורת עליהם ומסנעליהם שכולם בטלות משכים לא קים חולין כלל וכלל כך אנחנו אומרים אז ודאי שבשסת חק אפשר לסמוך על התנאי הזה של הטרסנדורים וגם בקולניה יש את הקטע הזה שהתנאי הזה למעשה מועיל אפילו בתנדגומו כפי שמפורש בשולחן ערוך בסימ רוד א' סעיף א' סעיף ב כל שאר מקומות שאם הוא לא זכור בשעת הנדר בשעה שהוא נודר הוא לא זוכר שהוא על התנאי אז הוא לא ביטל את התנאי והתנאי מבטל את הנדר כבמה שהתנאי הזה יכול להועיל לקבול זבר מצווה בלאוש נדרנוגת אויבו לכן אלה הפוסקים שכתבו שאדם אדם שמתחיל להפריש צריך לתנות מתחילה הם לא שמכו על מסמו יכול להיות ש משום שלכתחילה עדיף לא לסמוך על התנאי הזה כן וגם כן יש חשש שאולי בדיוק הוא זכר בשס התרומה בשעה שהוא מפריש ובשעה שהוא אומר הוא זכר מהמו מוידואה והוא לא אמר בלי נדר אז כשאדם זוכר מה מוידוע ואף על פי כן נודר אז זה מועיל אבל מכל מקורים גם אם זה נדר אז מועיל התורה לכתחילה לא מתירים נדרי מצוות אבל כיוון שבמקרה הזה הוא לא אמר במפורש הוא לא מתכוון לאדיה יש מקום להקל לתועלת העניין בחשיבות הדברים אנחנו רוצים לעמוד פה כל היסוד החיוב הזה של צדוקה והחיוב של אף השמאל סקסופים בגלל שנראה שיש פה שני מהלכים נפרדים ברישוינים ובפוסקים, בכל הנושא הזה ויש לזה למעשה גם השלכה הלכתית. אז לכן נעמוד על הנקודה הזאתי. למיסה הרמב"ם הטוב השולחן לא הזכירו כלל בכלל לא הזכירו כזה עניין של אפרוש מהסכסובים. אין שם מילה אחת שמזכירה עניין של אפרוש כסובים. הרמו לעומת זאת הזכיר כמה פעמים את העניין של מיסקסופים כאילו דרך אגב לא בתור השחיו לא בתור הוראה אבל א בטור שיש דבר כזה שיש מציאות כזאת יש מנהג כזה א לפחות מה שאני ראיתי בארבע מקומות שבירדי לבד שהוא מזכיר את זה שלוש מקומות בלכו זדוקה הרמו מזכיר מייסר בתחילת סימ רמטנז סעיף ובסוף רנב וגם בלחוסריביס הוא גם כותב את זה בסימן קעז סעיף חוב ב הוא מזכיר את העניין הזה של שמפרחישים מעסר אז העובדה הזאת שהרמב"ם השולחן ערוך לא הזכירו בכלל העניין של הפוש עצמקסופים מביא להרבה נפקמין ללוכה כפי שאנחנו נסביר מבחינתם יש רק את העניין של חיו צדוקה בלי העניין הזה של מיס אקסופים זה שני דברים כפי שנראה יש אחיוב צדוקה כשבא עוני לפונכו ויש נין שמסקסופים שאתה צריך להפריש גם ממנו עוני לפונכו והתבוננתי כי לכרור נראה שקהילות הספרדים פחות הקפידו על עניין המיסרים בכלל יש מכך מספורת שכתבו שבמקומם בכלל לא נהג המנהג הזה להפריש מיס אקסופים ולכאור הסיבה היא שהשורנו בכלל לא הזכיר יר עניין שמסקסופים ולכן אלה שנוהגים על פי דעת מרן השולחן ערוך אז לא החמירו בכלל לנהוג להפחיש מהסקסופים מה שאם כבני האשכנז שיועצים ביד רומו כמ שהם כותבים שהם קיבלו את דעת הרמור אז הם הקפידו בזה מאוד העניין הזה אבל מכל מקום יש לציין שבאף כס רויכל בסימן ג שזה תשובה שמחסת לביס יוסף אז הוא כותב שם בתוך לשונו והקדים ואומר כי אין סופק שלהיות עניין אפרוש עצמ דובו גודל מאוד עד שאמרו חז"ל עשר תעשר עשר בשביל שתסעסר וכולי וכולו אז הוא מזכיר במפורש את העניין של מיס אקסופים מה שלא נמצא בשולחן ערוך אבל ראיתי שפקפקו אם בכלל התשובה הזאתי מדברי רביס יוסף השיעור ברוכה שם בסימן ר מטוזבס כתב תשובה הנל נתפסה בשוט אף כסרו אויכל ואין אטו נוטו דייט שאינו מתוארסמור בסיוסף ויש לי סמוכוס ככה הוא כותב לכאורה למה הוא הסתמך על זה שזה לא מהביס יוסף בגלל שביס יוסף לא מזכיר בכלל את העניין הזה של מסקסופיז בדיוק באף כס רויכל הוא כל כך מחמיר בזה ונסביר פה את שני המלאכים שקיימים בפוסקים בכלל בחיוב צדוקה ובמיס אקסוף במיוחד כפי שאמרנו הרמב"ם הטור והשולחנו לא הזכירו בכלל העניין של הפרוש עשמי אקסופים לא מוזכר בכלל כזה דבר שיש מיסהם אבל מכל מקום מצאנו כן בהם איזה שיעור כמה צריך לתת צדוקה אז יש שיעור של חוימש ויש שיעור של הסיריס כפי שתכף נצטט את לא ש הרמבם בשולחן ערוך אבל הם מזכירים את השיעור של חימש או הסיריס שזה זה השיעור החיוב של בן אדם לתת לצדוקה וזה אדם חייב לתת לאני שבא לפניו מצד חיוב צדוקה מצד החיוב דאורייסה של חיוב צדוקה הוא חייב לתת או חוימש או מיסר כן או יש שם מעין ראש שזה פוכס מכך החיוב הזה לפי הרמבם השולחן ערוך לתת חוימש ומייסר זה רק במקרה שבא עוני לפונוב אם בא אני ומבקש ממנו כסף אז הוא מתחייב ואז מי קצת זדוקה אז אנחנו אומרים שיש שיעורים אבל אם לא בא בכלל אני לפניו הוא בבית שלו לא בא אני ובעיר שלו בכלל אולי אין עניים ולעומדים לבוא עניים אין לו בכלל עניים הוא בכלל פטור לגמרי מצדוקה אז הוא לא צריך להוריד מיס אקסופים בגלל שכיוון שעניין שמסכסופים לא קיים לפי השיטות האלו ואני גם אין שיהיה חייב מדין צדוקה אז הוא פטור לגמרי אבל לעומת זאת לכל הראשונים והחוינים שכתבו שצריך לתת מיסקסופים הם סבורים שיש חיוב מיוחד כשל עצמו להפריש מיסקסופים כמו דומי דמיסוני שצריך להוריד מפרי האורץ והחיוב הזה גם כשאין עניים מצויים לפונוב גם אין שום עני ואין עכשיו אף אחד שמבקש אבל הוא חייב להפריש מייסר ואחרי זה כשיבואו עניים הוא יתן להם את זה כמו בתרומזוגם ביצו למרות שבעצם הכסף הוא לא טבעו למייסר כמו בתבואה למרות שבמאריל מעניין מאוד יש חידוש גדול שהוא כותב שהכסף טבול כל זמן שכל זמן שלא הפרישו מייסר זה חידוש גדול שלא יתקבל אז לכן המנהג שהתקבל בכלל ישראל ברוב כלל ישראל להפריש מיס אקסופים זה מצד הגדר הזה שכלל ישראל קיבל על עצמו שיש דין מיוחד להפריש מיס אקסופי מהרווחים ולכן יש בהרבה מהפוסקים שחיוו לתת מיס אקסופים יש שכתבו שאפשר להשתמש בכסף של מוז מייסר גם למצוות אחרות לא רק לצדוקה כפי שעוד נזכיר זה שייך היתר הזה להשתמש בשאר מצוות זה שייך רק אם יש עניין להפרחיש מיס אקסופים אז אומרים שהמיס אקסופים זה לאף דווקא לעניים ולצדוקה גם למצוות אבל אם זה עניין של צדוקה אז חייבים לתת זה רק לעניים אבל מצד שני אם אנחנו אומרים שאת המייסר אפשר לתת גם לצרכים אחרים יש בזה גם בעיה שאדם נגיד יתן מייסר הוא ישתמש בזה למצוות אחרות ויבוא לפניו אני מבקש צדקה אני נצרך הוא צריך לחזור ולתת שוב פעם צדוקה עד השיעור של מיסה עוד יש לדון בעניין הזה אז כך שאנחנו אומרים פשוט מאוד לפי הרמבם הטור בשולחן ערוך החיוב זה רק לתת צדוקה אין אין הפרוש של מייסר אין כזה דבר להפריש למייסר יש חיוב לתת לצדוקה החיוב הזה הוא נגיד מינימום מיסר כן והפוסקים האחרים שמזכירים את העניין של מייסר הם סבורים שזה יש חיוב נוסף יש חיוב של מיס אקסופים להפריש מכספו מס הכסופים נכון שביסודו ודאי שיש זה נובע מחיוב צדוקה כן לכאורה אם אנחנו סבורים שזה רק לצדוקה כן אבל הם גם כל אלה שמזכירים את העניין של מסקס סופים הם גם ודאי מסכימים עם הרמב"ם שיש חיוב צדוקה ואת השיעורים והתז אומר את זה במפורש הטז הרי סבור שיש חיוב גמור להפריש מיס אקסופים והוא מדמה את זה באמת למיסרוני של טבועה ופירס והוא מביא הטז את החמיב הבך שכותב שזה רק מנהג אין חיוב בכלל לתת א מיס אקסופים והתז עצמו טמא עליו ואומר הרי בר סימ רמט כתוב שיש חיוב גומול לתת צדוקה מיסר או חימש אז איך אתה אומנ שזה רק מנהג הפשט של הבך הוא אומר כן יש צדוק ויש מייסר זה שני דברים אבל מכל מקום רואים שהתס גם למד שהחיוב להפחיש מייסר המקור שלו זה מדין צדוקה אבל למעשה זה נקבע כבר כדין מייסר בשיעור של מיסר וגם בגן שם הר ממטס מה שהשחנו אומר שחו משונה מופחר איך עוד מעשר מדבניס אז הוא מציין לספרי עשר תעשר על על כסף מביא את הירושלמי שמיסרון נוהג גם בכספים הרי אז זאת אומרת שהוא גם למד שהיסוד של מסכסופים שהוא נג או שתוקן היסוד שלו ודאי זה נובע מחיות סדוקה אבל זה כבר תוקן בצורה של מיסר כמו טבועה כמו דוגון ותירוש וגם בהדרך מונו הוא באמת סתם על זה גם כן כנראה על צמך הטז וה והגהן הוא סתם על זה שהרמבם אומר שכך עוד מעשרו בנחוס בןני הוא כותב הדרך בונה ומזה נוהגו ישראל מיסקסופים אז לכן כן החיוב הזה של מייסר הוא בא לכסות גם את העניין של צדוקה אבל אם אנחנו נוקטים כך אז לכאור לא יכול לתת לשאר מצווס אם נותן שער מצווס איפה הוא קיים את העניין של צדוקה כן ואני רוצה לבאר את זה ביתר ביאור את הנקודה הזאת שהסברנו את שני המלאכים האלו אם יש בכלל מיסקסופים או אין מיסקסופים יש רק חיוב צדוקה והצדוקה זה כשהונימ שלפוניכו הרמב"ם כשהוא בא להסביר את העניין של חיוב צדוקה הוא אומר כך בואוני ושועל די מחסוירוי ואין ידנון מסגס נו כפייסוג וקמו חמישס נחוסוב מצומוחר איך עוד מעסור חוסוף בינוני פוחס מכאן עין ר זאת אומרת שכשבא עוני לפני יהודי הוא חייב לתת לו כדי מחסוירו כמו שכתוב בפסוק אם אין לו כדי מחסוירי אז הוא נותן חוימש או הסירסמו אז למרות שעדיין הוא לא חיסה את כל מחסיר שלו עוני משמע שהוא יצא דיכויס זה שולחן ערוך הוא טו הם הקדימו לרמבם עוד קטע כתוב שם שיעונסינוסו עם ידו עם הסגה סיתן כפיצור חניים ואם אין יודע מסגש סיתן תחמים זאת אומרת שהם גם אומרים שזה שיעור בחיוב צדוקה כשבא אדם לבקש ויש לך דאוריסהסלבים וסה אתה צריך לתת הסיר סירס אז לכן המפורשים והפוסקים דיכו שמשמע שאם אדם נותן אסירס מנחוסוב למרות שעדיין יש שנים שאין להם כדי מחסוירום ולכאור איך התבטל החיוב צדוקה מכל מקום יצא דיכובספוט וככה הם כתבו הלוך למיסה אבל אז חסד א מביא את זה וזה גם נמצא במשנה ברורו בסוף תריבוב וכן כתבו רבים מהפויסקים הקוידמים וככה מנהג שברגע שאדם נתן מייסר הוא פטור ולמעשה זה זה הכרחי להגיד את זה בגלל שהרמבם אומר במפורש שמדובר על עוני שבו לפונוב כן אז יש על זה חיוב גמור לתת צדקה ומקום לא קורים על זה כותב הרמבם שעשירית זה מידו בינוניס משמע שהוא יצא יכתה אם זה לא בסדר הוא היה צריך להגיד שבסדר תן מייסר אבל עוני לפונו זה לא מספיק זאת אומרת שאף על פי שיש עוני לפונו ויש חיוב לתת כל מחסירו של העוני מכל מוקים כשנתן עשירית הוא נפטר מהדאוריזה ואת כל העסים והלוין הוא קיים עד שצריך קצת ביאוש הרמבם עצמו כותב שפוחש מהסיריס רו אבל צריך לכתוב לא נתת סיריס אז רויבר עלסר לא יוצלי חויבוסים משמע שכן יש לזה איזה גם פחות ממיס הוא מקיים את המצווה צריך לדעת השולחן ערוך למי השמיט מהרמבם שבו אוני לפונו מדבר סתם על שיעור צדוקה שצריך לתת כפי סוגיה סיודו יכול להיות שבאמת לפי השולחן ערוך אם יש לפונו וזה שונה אבל אין לזה ראיה לעניין הזה עוד יש את העניין הזה של נסינס חוימש, מה שהרמב"ם שנחנו מזכירים אז בזה יש דרגה יותר גבוהה מי שנותן חוימש אז נאמר שאסור לו לתת יותר שזה המקסימום לתת עד חימש זה כדי שאדם לא יגיע לידי הניוס וגמור בקסובס נאמר במפורש בהו שהתקינו המבזבז לבזבז מחוימש והרמו פוסק את זה למעשה שם רט ולבזודו סמכו שלא יצורך לבריאס וידועים דברי הגרו שכבר הזכרנו שהוא כותב בהגרת לבני ביתו הוא כותב ככה לא חשוב מאוד לצטט את זה אומר למען השם כך הוא כותב למען השם תפריש החוממש כאשר צבסיך ולא טיפחוס כאשריך איזה חוזר על עצמו למען השם תישחמש כאשר צביסך ולאיפוס כאשר הזרתיך מכפיל את הלשון והוא ממשיך ואומר כי בפוכס מזה אוברים כל רגע על כמולים ועסים ושוקול כאילו כפר בתוירו הגדושה ככה הגהן כותבכוונה היא שכיוון שיש שנים מצויים אז הוא לא יצא ידי חובו של במייסר עד שהוא יתן חומש אבל אם הוא נתן חומש יש כבר תקונסושה שלא צריך לתת יותר מזה למרות שהשולחן ערוך לא הביא את הכונסושו ולכן לכן יש שכתוב בדס השולחן ערוך שאם זה משגסיודוי שאדם משיר או שישנים לפונוב מאמי שצריך לתת יותר מחומש והוא הוא חלוק על הרמו אבל למעשה כלל ישראל לא קיבל את זה אלא כלל ישראל קיבל על דעס רבי יוסינו שכשאדם נותן מיסר הוא יצא ידי חוץ דזוקה גם כשאנוים מצויים לפני בלי חורם מה שמעניין שבאבס חסד החובץ חיים הוא מביא חמש משתירים לתת יויסר מחוימש הרי אדם מפחד זה איסור שהזכינו המפש יויס מחויש הוא מבין אם גיד אושר מופלג או אדם מוייסוי לפני שהוא נפטר או ללימוד טוירו לתשובה וזה אז נספר פה סיפור מעניין סיפר לי הנדיב המפורסם רב שימן שהגוי רבעליב שטיימן זכון צדיק לברוחו דרש ממנו איזה הזדמנות כסף שיתן לצדוקה אז הוא השיב לו לבריב שהשנה הוא כבר נתן חימש ואסור לתת יותר זה הלכה והוא שהזכינו אז רבלי השיב לו שבחופץ חיים בבס חסד יש כמה התירים שהוא עומד בהתירים האלו אז הוא ענה לרב ליב שהוא מסתפק בהלכה עצמה הוא לא מחפש את תירים כך הוא אמר אבל כפי שאמרנו רוב כלל ישראל חוץ מיחידים אשר השם קויר אלוהם אנשים באמת קודש קודש אומר לו אבל כלל ישראל נוהג לתת רק מייסר לאחומש וסבור שבאדם שנותן מייסר יצא יד חומש זדוקה והוא לא עובר גם אם כשבא עוני לפונוב יכול להיות שמה שהסתפקו במייסר למרות שליחור אשור מייסר אין לו מקום שבזה זה מסתפקים חומש אנחנו רואים מה שהזכינו כן יכול להיות שהסיבה שאצלנו זה לא נקרא עוני לבונפונכו אצלנו בבית מעט מאוד עניים באים וגם כשבא עני המחזר על הפסוכים אז אין חיוב לתת יותר מקצת בגלל שהוא מחזר לפסוחים אז הוא הולך פה הוא הולך פה הוא מסדר לעצמו אז כ יכול להיות שלכן אנחנו מסתפקים בעניין הזה של מייסר ולא דורשים יותר מזה זה אז למעשה הסברנו את שיטס הרמב"ם והשולחן ערוך שה היסוד הוא רק חיוב צדוקה וש השיעור מייסר שאנחנו יודעים מזה ושמזכירים זה שיעור בצדוקה לא מדין מיסקסופים זה שיעור שבזה שהוא נותן כזה סכום של צדוקה כזה אחוז של צדוקה הוא יצא אליחתי צדוקה אבל כפי שאמרנו רבי מהפויסקים לאסורויס ולמיויס שכתבו במפורש שיש עניין מיוחד להפריש מיסקסופים מדינה פרוש מייס אקסופים גם כשאין עניים אין עניים עומדים לפניו מכל מקום יש חיוב בגלל שיש עניין בזה גופה צריך צריך להפריש מהכסף שיש לו מיסר ואם אין לו עניים ששמעות זה עד שיגיעו עניים לכן גם אלו שלא מקפידים על מעסק סופן למשל כמו שאמרנו א באנשי ספורד שלא קיבלו אולי את העניין הזה של העסק סופים יש להם בעיה מה הם יעשו עם החובה של צדוקה עם החיוב שאדם חייב לתת צדוקה די לוים ועשה איך הם יצאו ידי חובה חס ושלום אפשר לעבור בזה ייסורים חמורים מאוד לכן העניין של מיס זה פותר את הבעיה זה עצה טובה זה לא רק חיוב זה גם עצה אבל כפי שאמרנו החיוב צדוקה הוא רק שיש עניים מצויים אז נתחיל לחשוב אם זה נחשב אצלנו עניים מצויים עם אלה שמסתובבים אלה שבאים לבית כנסת שזה למעשה מחזרים על הפסוחים שאין חיוב לתת להם כדי מחסוי אירועיים אפשר לתת לכל אחד קצת כשיש מודעות ברחוב שמבקשים כסף או יש התרמות בטלפון האם זה נקרא אומות שלפוניך שנגיד זה עונה מחזר לפסוחים שצריך לתת לו רק מעט אבל גם כן הסיבה שעו אמחזר לפסוחים זה בגלל שהולך בהרבה מקומות אבל יש מציאות שגם אם חז פסוחים אין לו עדיין מספיק ואז לכאור נחזור לדין הזה שכני מחסוירי וחלק גדול מהמודעות והפרסומים הם לא מגיעים למעסל השיעור צדוקה א יש הרבה אופנים שיש לדון אם זה נקרא עוני לפונו נגיד הוא רואה שאני מסתובב בבית כנסת הוא לא בא אליו הוא מסתובב אצל אחרים אבל הוא רואה שהוא רוצה כסף או גם בצדוק אם בכלל זה נקרא אוני לפוניו ובכלל יש ה יש מפורש הרמבם שפירשו שנכון שאם אין עוני שבא לבקש הוא לא עובר עליו אבל החיוב עשה יש גם לפני שהוא מבקש רק נדבר בכמה מילים שלמעשה יש מחלוקת הפוסקים אם בכספי המיסר אפשר להשתמש לשער מצוז מחלוקת גדולה הרמום מה שאי אפשר יש שחת אריכות גדולה אם אפשר להשתמש בזה שאר מצווה אבל לכאורה לפי מה שדיברנו אני אומר ללוכה ולא למיסה הרי ודאי שיש להקפיד לתת את זה דווקא לצדוקה ולהענים בגלל שהוא רוצה לקיים את מצת צדוקה והוא לא רוצה חולה לעבור על האיסור אבל יש אהבז חסד ויש עוד הרבה מהחרונים שכתבו שמי שנותן חויש הוא יכול לתת א חומש זה הרי פעמיים מייסר אז את המייסר אחד הוא יתן לצדוקה ואז הוא יצא דו יוח צדוקה ואמיסר השני שזה מצד זה תקונן של חוי שך לתת לשער מצוו אבל מכל מקום צריך לדעת שדבורים שבחוייבו דבר שאדם חייב בין קובחו כמו מתונס שלב יוינים או חיובים אחרים שיש אי אפשר להשתמש בדמי מייסר ואולי עוד נעמוד על זה בהמשך בעזרת השם בשיעור הבא נעמוד על השאלה עם האברכים שדחוקים בפרנסתם חייבים לתת בכלל צדוק מיסקסופים שנראה שהסכום עשה פוסקים אחרוה עשה פוסקים שהם פטורים