ברוש - שילה אתיאס

בערב יום הזיכרון בשנה שעברה השתתפתי בערב שרים וזוכרים במאהל הגבורה. שמענו שם סיפורים, ומילים של גבורה והתחזקות, ושל ליפול ולקום. אורי ברקוביץ׳ האהוב הציע לשיר את ברוש ולקחנו אותו בדואט, פסנתר ושירה. עדין, חמים ונוגע. שמח ומז׳ורי עם נכאות של בלדה, עם אהוד מנור מחד ואריאל זילבר מאידך, וילד אחד, שפעמים גם נשבר, מסתכל על עץ שעומד מול הים ולא נשבר אף פעם. עץ שיודע להתכופף, להעביר את הסערה מעליו, ולהיעמד בחזרה. יפה, גאה, נחוש. עץ שלא אומר נואש, עץ בעל שורשים עמוקים שמחזיקים אותו בסערה, גזע חסון שעומד איתן ועלווה יפה שמנצנצת באור השמש. עץ שיודע מהו מכאוב, אך טעם הגאולה שהרגיש אי אז לא מש מפיו גם בשעה שנדמה שכלו כל הקיצים. עץ שמחבר את יום הזיכרון ליום העצמאות. לפי שבוע יצאתי מלבנון אחרי שבועיים בפנים. וככה הגעתי לערן, אחרי פעם ראשונה בהרים המדהימים, נוף עוצר נשימה, מומחים בפלוגה טענו שהעץ בחצר הוא הוא ארז הלבנון. עצי פרי וציפורים, והכל ירוק סביב. בתווך, שכול. פגשנו בטובאל ליפשיץ הגיבור, זה שחתר למגע, זה שהלך להילחם על מנת ״לעשות את העבודה״, בלי פוזות, בלי להשוויץ בצל״שים והצטיינויות, בצניעות. נלחמנו לצידו ולצד פלוגת הזאבים מגדוד 13 והיינו שם, מאחור, כשנהרג. ויש משימה לבצע. לא לאבד עשתונות, לא לבכות יותר מדי, כי יש עבודה לעשות. ואיתו, עם טובאל האהוב, עוד רבים וטובים. וכולם אהובים ונאהבים ונעימים, וחוט של חסד משוך על כל תמונה ותמונה של כל אחד ואחד מהם, כאילו מבקשת השכינה לספר לנו ״בניי הם, וקיבלתי אותם אל מתחת כסא הכבוד״. וכולנו בעצמנו, אנחנו הענפים שזוכרים את הלוחמים שנפלו, את שורש יניקתם, אחים יקרים שלנו שהפכו לשורשים עליהם העץ נשען. רעים אהובים, שבשם הרעות והאהבה האחד לשני רצו ראשונים להגן על חבריהם, לעמוד ראשונים בקו האש ואנחנו, שנשארנו לעמוד מעל הקבר הפתוח להתמודד עם שברי הזמן, עם אבדן חברינו, אנחנו שמקריבים את חיינו בכל יום שכזה על מזבח הגאולה, נעקדים אך זוכים לשמוע את קול המלאך שקורא אל תשלח ידך אל הנער, אנחנו הגזע. ואל ימעט ערכנו בעינינו. שביכולתינו להפשיל עצמנו ארצה, לחכות עד יעבור הסער מעלינו, קובעים אנחנו את עתידו של עם ישראל. וכל רגע של הקרבה שכזה שווה עשרות מונים ממה שאי פעם נוכל לדמיין. וכולם, יחד, רוקדים את הריקוד. שורשים, גזע, ענפים ועלווה. יחד, כולם מחכים וממתינים לגאולה, מצפים שיעבור הסער, ויודעים שטעם הגאולה שבפינו טעם אמת הוא. ——————————— תודות וקרדיטים תודה לה׳ על הזכות, ועל היכולת. תודה לכל מי שמאזין ומשתף את השירים, אתם הכוח שמניע אותם קדימה בעולם. תודה לכל מי שמגיב, בפרטי ופה, כל מילה טובה מחזקת. למעלה משנה עברה מאז הצלחתי למצוא בי שוב חדוות יצירה. המלחמה והחיים והכל ביחד, הכל לפעמים כבד מדי אז אני מרפה פה. אתם מזכירים לי שיש מי שמקשיב, שמחכה לעוד. תודה לברקו על הרעיון לשיר את ברוש ביום הזיכרון, ותודה לה׳ על הרעיון להפוך אותו לבלדה. מילים: אהוד מנור לחו: אריאל זילבר עיבוד והפקה מוזיקלית, קלידים, גיטרות, תכנותים וסמפלים, מיקס מאסטרינג: ערן קליין עיצוב קאבר: שילה וגרוק, חברים ומשפחה. תודה לכם על העזרה גם בשעות הקטנות של הלילה, ובכללי.