עבירה קטנה - זה כזה נורא?!

למה בעצם צריך מצוות מעשיות? למה אי אפשר להסתפק במצוות בלב, בעבודת השם שכולה ברגש? למה צריך את המעשה עצמו? היום בפודקאסט מדברים תניה מה הערך במצוות מעשיות ומה הערך שלימוד תורה. [מוזיקה] שלום ברוכים הבאים לפודקאסט מדברים תניה מבית סם הפודקאסטים. אני שמולי קפלן ובסדרת הפרקים שלנו ניתן לכם טעימה מהרעיונות המהפחניים שיש בתניה בעזרת אנשים שהתניה הוא חלק מרכזי מהחיים שלהם הרב משה שילט מנהל פרויקט סמה ומלמטניה הרב המחי אבן ישראל מרצה לחסידות ועורך ראשי במכון שטיינזלץ והרב שמואל רסקין מרצה [מוזיקה] ומחבר הספר פגישות עם התניה >> [מוזיקה] >> פרק כ"ג מגיע ואומר רעיון שהוא באמת הוא רדיקלי [מוזיקה] מגיע ואומר לאור הפרקים הקודמים לאור כא ככא כב שמלמד אותי שהעולם כולו הוא חתיכת בדיחה והעולם כולו הוא הבל אבלים ואם אני מתחבר לתודעה הזאת לתדר הזה שבעולם שאין עולם אז מה יש מה יש מצוות המצוות פה זה הדבר האמיתי פה אין משחקים מצווה זה זהו פה הקדוש ברוך הוא נמצא [מוזיקה] מה זה בעצם מצווה אנחנו רגלים לפרש מצווה במובן של ציווי פקודה מישהו מצווה אותי לעשות כך וכך אבל המילה מצווה היא גם מלשון צבתא [מוזיקה] שפירושו יחד התחברות. כי זה נכון שמצווה זה מישהו שמצווה עליי, אבל למה הוא מצווה עליי? [מוזיקה] כדי שאני והוא נתחבר, נתמזג. מצווה היא הדבר שבו יש את ההתמזגות המלאה ביותר, את ההתבטלות [מוזיקה] המלאה ביותר לקדוש ברוך הוא. מפני שמה היא מצווה, רצונו של הקדוש ברוך הוא. אין משהו שהוא יותר הקדוש ברוך הוא מזה. זה רצונו של הקדוש ברוך הוא. אז כשאני מניח תפילין, כשאני נותל ידיים, כשאני מדליקה נרות שבת, כל דבר כזה הוא רצונו של הקדוש ברוך הוא. וכשאני ממלא את רצונו של הקדוש ברוך הוא, עכשיו נוכח כאן הקדוש ברוך הוא. יש כאן את הדבר שהכי הכי בטל אליו, הדבר שהכי הכי מחובר אליו, כי זה מה שהוא רוצה. זה אפילו לא לדבר על הקדוש ברוך הוא. זה הקדוש ברוך הוא, זה מה שהוא רוצה. ולכן כל מצווה היא דבר שמחובר באופן מלא ומושלם לקדוש ברוך הוא. האדם הבטל חלוטין [מוזיקה] הוא האדם שכל מה שמנחה אותו זה רצונו של הקדוש ברוך הוא. >> זו גישה אחרת למצוות מעשיות. היא לא מדברת על תעשה מצווה כדי לקבל שכר ואל תעשה עבירה כדי לא לקבל עונש, אלא כדברי חז"ל שכר מצווה מצווה. השכר הכי גדול שאני יכול לקבל [מוזיקה] מהמצווה הוא את זה שקיימתי מצווה. קיימתי את הרצון של הקדוש ברוך הוא והתחברנו. [מוזיקה] הוא רצה משהו ואני הקשמתי והבאתי את הרצון שלו פה למטה בפועל. [מוזיקה] >> [מוזיקה] >> וכשניגשים ככה למצווה הגישה מופרח לא להניח תפילין יוקר של המצווה ואיזה מאמצים נעשה כדי שעוד יהודי יניח תפילין כי בסוף כל מה שיש בעולם זה כל מיני דברים שהשם נגע בהם שהקדוש ברוך הוא נמצא בפנים זה המצוות זו נקודה מרכזית מול השאלה שאנשים יכולים לשאול אנחנו באמת חושבים שאכפת לקדוש ברוך הוא ממה אני עושה או לא עושה זה באמת מה שמעסיק אותו >> יוב שואל את זה רע הוא פשיך מה תעשה לו אם צדקת מה תיתן לו מהמותך יקח >> הנקודה היא שהקדוש ברוך הוא רוצה את זה כי הוא רוצה את הקשר שלו איתנו כלומר זה פחות השאלה מה המצווה אלא יותר זה שהקדוש ברוך הוא רוצה קשר איתנו ולכן הוא מצווה אותנו לעשות דברים בחסידות כתוב שזו הסיבה שבכל הברכות הנוסח השווה בכולם הוא אשר קידישנו במצוותיו וציונו עצם זה שהוא הוא קידש אותנו, הבדיל אותנו על ידי המצוות בעצם זה שהוא ציווה. בעל התניה אומר לא פה אלא בספר אחר שלו תורה אור אילו נצטוינו לחתוב עצים. אילו הציווי היה לכתוב עצים ביער. היינו עושים את זה באותה שמחה וקדושה כמו שאנחנו מניחים תפילין. למה? כי הנקודה היא שהקדוש ברוך הוא ציווה, שהוא רוצה קשר איתנו ואת זה אנחנו עושים דווקא על ידי מצווה בפועל. ברגע שעשיתי מצווה אז כשהיד שלי לקחה מטבע [מוזיקה] ועכשיו הכניסה אותו לקופת הצדקה, ברגע נתון זה היד שלי מחוברת לחלוטין לרצונו של הקדוש ברוך הוא וזה מה שמאיר בה, זה מה שנוכח בה כרגע רצונו של הקדוש ברוך הוא. אז היד שלי הופכת לי כלי שבו מאיר הרצון של הקדוש ברוך הוא. [מוזיקה] כשאנחנו אומרים שמאיר, הכוונה היא לא לנו, כי אנחנו חיים היום את האסתר. בהמשך, כשנדבר על תכלית בריאת העולם וימות המשיח, נבין מתי רואים את זה בפועל. אבל הנקודה של המצווה היא להביא את הקדוש ברוך הוא, את האינסוף פה למטה לעולם, לגוף שלי ולעולם [מוזיקה] כולו. זו המשמעות שכתוב במדרש בבראשית רבה שהאבות אין המרכבה. מה זאת אומרת מרכבה? מה זה הדימוי הזה של מרכבה ורוכב? נכון שיש את מרכבת יחזקאל ויש כל מיני דברים כאלה בקבלה, אבל מרכבה זה חפץ דומם שהולך ממקום למקום. לזה משווים את האבות הקדושים. [מוזיקה] דווקא בדימוי של מרכבה, דווקא בזה שהוא דומם, יש בו עומג גדול. האבות הן הן המרכבה פירושו של דבר שממש כמו שמרכבה שרטומה לסוסים ויש איזשהו רוכב שמוביל את המרכבה הזאת לאנשהו הרי למרכבה אין שום רצון משלה אין למרכבה רצונות מה בא לה לעשות היא חפץ דומם אין לה רצונות משלה אז מה כל החיים שלה לאיפה היא נהה לאיפה היא מתכווננת לאיפה שהיא יויל אותה הרוכב. זה מה שמכוון אותה ושום דבר אחר לו. באבות אין המרכבה. הפירוש הוא שהאבות הגיעו למצב של חיבור מלא ומושלם לרצון של הקדוש ברוך הוא. שכל מחשבותיהם, כל תשוקותיהם ורצונותיהם וכמובן מעשיהם היו מחוברים למה הקדוש ברוך הוא רוצה ממני. >> [מוזיקה] >> לא שיש אותם ויש את הקדוש ברוך הוא והוא מצווה עליהם לעשות והם שומעים לו, אלא שהביטול שלהם כל כך גדול שהם מבטלים את הרצון והעצמאות שלהם לקדוש ברוך הוא. וזה כבר משהו שקורה בדרך ממילא שהקדוש ברוך הוא רוצה והם אוטומטית עושים. אנחנו לא יכולים להגיע לדרגה כזו של ביטול הרצון של הקדוש ברוך הוא. לכן אומרים דווקא האבות בגודל הקדושה שלהם הגיעו לדרגה של מרכבה. אבל גם אצלנו, בכל פעם שאנחנו מקיימים מצווה, יש בנו משהו שהופך למרכבה לקדוש ברוך הוא. >> כל פעם שיהיהודי מקיים מצווה, הוא כרגע יוצר חיבור מלא שנובע ממה? מהתבטלות מלאה לקדוש ברוך הוא. כי ברגע זה שהאיבר הספציפי שלי עסוק בלקיים מצווה, אז לפחות אותו איבר, שוב, היד שנותנת צדקה. ברגע זה כל מה שמלא את ישותה של היד שלי זה רצון השם. אני עושה דבר שהוא רצון השם. ברגע שאני קורח את הרצועות סביב ידי ואני שם את התפילין על הראש שלי, ברגע הנתון הזה הראש שלי, היד שלי, התנועה הזאת שלי מחוברות לחלוטין לרצונו של הקדוש ברוך הוא. יכול להיות שרבדים אחרים באישיות שלי כרגע לא נמצאים שם וזה בסדר. [מוזיקה] >> [מוזיקה] >> הצורה הזאת של חיבור עם הקדוש ברוך הוא שקורת דרך מילוי הרצון שלו שזה המצוות זו דרך אחת להתחבר עם הקדוש ברוך הוא. דרך שנייה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו להתחבר איתו זה על ידי תורה שהיא אפילו במובן מסוים יותר ממצווה. [מוזיקה] התורה שאנחנו לומדים היא חוכמתו ורצונו של הקדוש ברוך הוא. ובלימוד תורה, כמו אגב, בכל לימוד של כל דבר אחר, יש התאחדות [מוזיקה] של העולם הפנימי שלי, של ההבנה שלי, של המוח שלי, של הידע שלי עם הדבר שאותו אני לומד, הדבר הזה הופך להיות חלק ממני. המוח שלי, התאים האפורים שלי מתמלאים בידע הזה. הדבר הזה הופך להיות חלק מהDNA שלי. והדבר הזה במקרה של לימוד התורה הוא הקדוש ברוך הוא. אז כשאני לומד תורה אז אני מדבר וחושב וחי ולומד ונושם את הקדוש ברוך הוא אז הקדוש ברוך הוא הופך להיות חלק ממני החיבור הזה האחדות הזאת עם הנוכחות של הקדוש ברוך הוא היא המציאות שלי כרגע היא מה שקורה בראש שלי היא מה שמלא את המוח שלי כרגע וזה עוד יותר ממצווה כי אם אמרנו קודם שבמצווה יכול להיות שאם היד אני מניח תפילין או [מוזיקה] נותן צדקה וברגע הזה הגוף שלי הוא סוג של מרכבה מתבטל לגמרי לרצון של הקדוש ברוך הוא. לימוד אבל זה דבר פנימי. כשמדברים [מוזיקה] על לימוד תורה שבעל פה משנה, גמרא, הלכה, אם אני לא לומד עם המוח, אם אני לא מבין [מוזיקה] את מה שאני קורא, זה לא לימוד. אני לא מקיים בכלל מצוות לימוד תורה. ולימוד תורה [מוזיקה] שואב את הפנימיות של האדם והופך אותו להיות מיוחד עם החוכמה של הקדוש ברוך הוא. >> [מוזיקה] >> ובמקום הזה יש פה חיבור של האני שלי, של ההבנה שלי, של המוח שלי, של הידיעה שלי, [מוזיקה] של ההבנה שלי עם הקדוש ברוך הוא. יש פה גם קיום של מצווה כמו כל מצווה אחרת, מצוות תלמוד תורה, אבל יש פה גם חיבור הרבה יותר עמוק והרבה [מוזיקה] מאוד מוחשי לדבר הגדול הזה שהוא אור השם. ולכן יש כזו הפלאה ורומממות ביחס של חז"ל ושל התורה עצמה. ללימוד תורה. מפני שבאמת בלימוד התורה החיבור שלנו לאותה אחדות פנימית של הקדוש ברוך הוא הוא משהו שהמלא את היישות שלנו בצורה הרבה יותר עוצמתית וחזקה. [מוזיקה] אפשר להגיד שבכל התניה יש הפלאה עצומה במעלת הדבקות ואחדות שיש בין האדם לקדוש ברוך הוא בשעה שהוא לומד תורה. מי שמסתכל בתיאורים על לימוד התורה של האדמור הזקן מבין שהייתה שם דבקות ברמה הגבוהה ביותר גם בלימוד הגמרא גם בלימוד הקבלה גם בגילוי תורת החסידות הכל היה דבקות אינסופית עם הקדוש ברוך הוא דבקות יותר מתפילה האדמור הזה כן הוא איש התורה התפילות שלו היו בדבקות בלתי נדפסת הסיפורים על התפילות שהיו שמים קריות סביב הקירות של החדר כי אדמור הזקן לא שם לב מה שקורה איתו ונתקע בקירות. יש סיפורים יוצאי דופן על התפילה. אבל עדיין לפי מה שאדמור הזה כן מסביר, גם התפילה וגם המצוות הם התגלות של הקדוש ברוך הוא בתוך העולם. התגלות כזאת שלא לוקחת את האדם לגמרי. האדם קיים. לימוד התורה אדם נמוג. הוא מקבל את דבר השם שיורד אליו ובהתבטלות מוחלטת יותר גבוהה מההתבטלות של המרכבה לרוכב של הגוף לנפש >> בזוהר כתוב וזה מצוטט בתניה כמה פעמים את הביטוי אורייתא וקדודשבריך הוא כול אחד התורה הקדוש ברוך הוא זה דבר אחד וכשאדם לומד תורה הוא מתאחד עם הקדוש ברוך הוא וזה נהיה דבר אחד אורייתא וקדודש בריך הוא כול אחד זה דבר אחד ממש כשיהודי לומד תורה הקדוש ברוך הוא בא אליו כמות שהוא לא אומר לו תעשה משהו עם הגוף שלך שכמובן יש פה את המעלות הגדולות של קיום רצון השם היד שלי מניחת תפילין זה נכון אבל בלימוד התורה יש התאחדות עמוקה יותר וביטול עמוק יותר ואתה לא קיים בכלל ויש פה רק את דבר השם שמדבר אליך ומאפשר לך להבין אותו >> לכאורה לימוד התורה זה יותר התאחתות כי דבר השם נמצא אצלך במוח אתה מבין אותו אתה מאוחד איתו וזו החוכמה של השם. אבל יש פה לכאורה גם פחות התבטלות. כי כאן אתה צריך להיות עם המציאות שלך, להבין, לשאול שאלות, להתגיע. זה לא כמו מרכבה שאתה כמו חפץ דומם לרצון. כאן אתה כן צריך להשתמש באישיות שלך, במי שאתה, כדי להבין את דבר השם. >> וזה לא סותר לביטול. זה שזה נכנס לתוך המוח שלך, זה מבטל אותך. ההבנה שאתה מבין את הדברים הופכת אותך לפחות קיים. [מוזיקה] יש תיאור נפלא של האדמור האמצעי, הבן של האדמור הזקן, בהקדמה לשולחן ערוך הרב, שאדמור הזקן שהיה בן 30 שנה, חזר על כל הגמרא, על כל התלמוד, עם כל הראשונים והאחרונים בפעם הטז, בפעם ה-16. והלימוד היה בעמידה לילה ויום לא פסק פומרסה לא הפסיק מלימוד כאשר אהנה הכל ראו והיה מאיר השמועות מפיו כמו היום שניתנה בו התורה תיאור נפלא על האדמור הזקן דווקא בהקשר של לימוד תורה ולימוד החלק של הנגלה בתורה הגמרא הראשונים ואחרונים אדמור הזקן רוא בתורה את השיא של התגלות הקדוש ברוך הוא בעולם הוא אומר פה בפרק כג זהו שאמרו דאורייתא וקודשבריך הוא כול אחד ולא רק כמו שאומרים על מצוות שהם איברים דמלכה שזה ביטול כמו של הגוף לנפש שהוא ביטול גבוה ביותר אבל עדיין כשיהודי לומד תורה הקדוש ברוך הוא מיוחד פה לגמרי אין שום דבר חוץ ממנו ולכן הנפש [מוזיקה] מיוחדת ממש באינסוף בשעת לימוד התורה >> [מוזיקה] [מוזיקה] >> כל הדבר הזה מוביל אותנו לא רק לאיזה הבנה תיאורטית של מה זו מצווה ומה זה לימוד תורה, אלא ממש למשהו שמשנה את עבודת השם שלנו. >> אחרי שהבנו מה זה תורה, הבנו את ההתאחדות שנוצרת בלימוד התורה, עכשיו נוכל להבין מה זה אמור לעשות לנו. ברמה הרגשית. כי כשאני מקיים מצווה ואני יודע שעכשיו היד שלי, הראש שלי, הגוף שלי מתחברים לרצון של הקדוש ברוך הוא, מתחברים לנוכחות של הקדוש ברוך הוא. כשאני לומד תורה ומבין שהאור הנסגב הזה שבדרך כלל העולם שלנו לא מכיל, האור הזה הופך להיות עכשיו חלק ממני. הדבר הזה שאני מבין, הדבר הזה שאני לומד בפה ובאש ובמחשבה, הוא הקדוש ברוך הוא ואורו הנשגב. הדבר הזה מוביל אותי לתחושה של רגש אחר בלימוד התורה. כשאני לומד תורה אני מחובר עכשיו למה קורה כאן. לחוויה. זה לא רק לימוד של הטקסט, זה אפילו לא רק לימוד של טקסט קדוש, זה לא רק קיום של מצווה. יש פה חיבור ברמה העמוקה ביותר לאור הכי נעלה של הקדוש ברוך הוא. והתחושה הזו מובילה אותי למקום של יראה. >> [מוזיקה] >> וכאן יש הבנה חדשה בכל המושג של עירה מהקדוש ברוך הוא. אנחנו מדברים כל הזמן גם בחסידות על לפתח רגשות כלפי הקדוש ברוך הוא על אהבה וכוונה ושמחה, רגשות חיוביים. אבל בתורה יש מצווה בין המצוות שבלב שזו גם ירה מהקדוש ברוך הוא. עירה נתפסת כמשהו שלילי, מקווץ, מפחיד. לפחד מהקדוש ברוך הוא זה לפחד מהעונש, מהגיהנום. אבל אדמור הזקן בואו נדבר בפרקים הבאים יותר לעומק על מושג אחר של עירא שדווקא כשאתה מבין את עומק הקשר שיש לך על ידי כל מצווה עם הקדוש ברוך הוא ועל ידי לימוד תורה זה פועל עליך יראה מסוג אחר אני חושב שההפך של יראה גדולה או יראה בכלל זה תחושת נוחות של עזוב אותך לא משנה ועזוב אותך לא משנה החפיף נקיות היא תוצאה של הרגל מצוות אנשים מלומדה זאת אומרת דברים שאני עושה אותם בחצי אוטומט אני לא נמצא בהם אני לא חווה את החוויה ואנשים אנשים מגיעים, אנשים מגיעים בבעל התניה ואני מניח שעד היום אנשים שואלים את השאלה הזאת. כשאני חושב על מה שאני עושה, חושב על התורה ועל המצוות ועלודת השם שלי ברגעים של כנות, של אמת, אני מבין שזה לא איקס מצוות שאני אמור לקיים. יש פה איזשהיא עבודת השם, יש פה איזשהו תהליך שלי מול הקדוש ברוך הוא, משהו אמיתי. אני עומד מול הקדוש ברוך הוא, בפרט בפרקים האלה בתניה, שמאוד מאוד ברור שהעולם הוא עפס ואני עומד מול הקדוש ברוך הוא באמת. ואני מגיע ואני אומר, כן, אבל אני התרגלתי לריטואלים האלה של מצוות וזה כבר לא מרגש אותי, זה לא מלהיב אותי. בעל התניה לא מחפש שילהיב אותך הוא לא מחפש מחיית כפיים בכלל לא הרעיון הוא הוא מגיע מגיע עובד השם המשכיל כמו שהוא נקרא כאן בטענה אמיתית איך אני יכול לבוא למצב שלימוד התורה שלי וקיום המצוות שלי יהיה מתוך יראה כלומר מתוך תחושה אמיתית שאני מתעסק בדבר אמיתי ואני בפנים הלב שלי בתוכו איך אני מכניס את הלב בפנים וזה ההבדל בין יראה לאהבה באהבה אדם נוכח הוא אוהב הוא חווה את עצמו עיר זה שניחש לא את עצמ עצמי, אלא את הסיטואציה שבה אני נמצא, את הדבר ממנו אני מפחד. אם הפחד הוא לא מסיטואציה מפחידה, אלא מכובד האחריות, כמו טייס שמבין את האחריות שיש לו כשהוא יושב רגע לפני המרה. טייס קרב אף פעם לא נכנס לשעננות. הוא מפוקז כל כולו. כל איבר ועיבר בו בגוף ובנפש. מכוון לפעולה שהוא עושה. וואו, עולמות תלויים בכל תזוזת גוף שלו. וזה נורא נורא לא מפחיד. זה ממלא יראה. יראה זה תחושה מאוד חיובית. אני אני עושה דברים גדולים ועל זה אומר בעל התניה את הפרק הזה הוא אומר ומזה יוכל המשי המשכיל להמשיך עליו יראה גדולה בעסקו בתורה כשהיתבונן איך שנפשו ולבושיה ש שבמוכו ובפיו הם מיוחדים ממש בתכלית הייחוד ברצון העליון והסוף ברוך הוא ממש המתגלה בהם מה שכל העולמות עליונים ותחתונים כלחשי וכמה וכעין ואפס ממש איך שכל העולמות הם שום דבר מול הדבר האמיתי שניתן בידיים שלי דף הגמרא שאני לומד וההתעקשות שלי להבין את רש"י ולא ולא לחמוק מ מ מא מ אוקיי בסדר כנראה שזה נכון להבין כל מהלך בתוספות להתמסר ללימוד ולדעת אני כעת בקוקפיט ואני עושה את הדבר האמיתי היחידי שישנו >> [מוזיקה] [מוזיקה] >> אז למדנו בפרק הזה על האחדות שנוצרת דווקא על ידי קיום מצוות מעשיות בפועל ממש כשמקיימים את הרצון של הקדוש ברוך הוא למדנו על ביטול של מרכבה לקדוש ברוך הוא ועל קשר עמוק יותר שמגיע על ידי לימוד תורה ואיך כל זה פועל יראה תחושה של יראת כבוד כשעוסקים בלימוד תורה וקיום מצוות [מוזיקה] תודה שהזנתם למדברים תניה מבית סם הפודקאסטים אני שמולי קפלה ניהול והפקה מנדפלוי הפודקאסט שלנו טעימה מספר התניה אם אתם רוצים להעמיק קוד אני ממש מזמין אתכם לחפש בגוגל את תוכנית הלימוד של מעיינותך ולהצטרף ללימוד תניה בעיון. להתראות בפרקים הבאים. เฮ