מה עושים כשאין התרגשות בעבודת השם?!

הייתי עכשיו כמה שבועות על יד צנחנים לפני הכניסה שלהם לעזה ובמסגרת שלטות הצבעי הייתי לידם ראיתי איך שמתאמנים לקראת הכניסה לאזה הם כבר לא בבית כמה חודשים והם חיים בשגרה אפשר לקרוא לה בלי שום פקפוק שגרה של קידוש השם או שגרה של מסירות נפש מה עושים כש שאין פיקים בעבודת השם, שאין התרגשות מטורפת, שיש יום יום של שגרה שוחקת איך משמרים עבודת השם ברמה גבוהה, בכל מצב ובכל מקום. כי הכי קל להיות עובד השם ברגעים גדולים, שהלב מלא על גדותיו, ברגשות חזקים לקדוש ברוך הוא, ברגש של תפילה, בניגון חסידי עמוק, באמצע סוגיה בגמרא. אבל מה עושים סתם באמצע חורף עמוק, בקיץ סלח, בעבודה, ברחוב, איך מייצרים רצף תודעתי של עבודת השם שלא משתנה לפי הרגשות החולפים שלנו או עונות השנה. היום בפודקאסט מדברים תניה איך לייצר שגרה של מסירות נפש. שלום ברוכים הבאים לפודקאסט מדברים תניה מבית סם הפודקאסטים אני שמולי קפלן ובסדרת הפרקים שלנו ניתן לכם טעימה מהרעיונות המהפחניים שיש בתניה בעזרת אנשים שהתניה הוא חלק מרכזי מהחיים שלהם הרב משה שילט מנהל פרויקט צמה ומלמטניה הרב המחייב בן ישראל מרצה לחסידות ועורך ראשי במכון שטיינזלץ והרב שמואל רסקין מרצה ומחבר הספר פגישות עם התניה לפני שנדבר על עבודת השם ועל עובדי השם, בואו נמשיך בלדבר דווקא על חיילים באמצע מלחמה בעזה. אתה רואה אנשים שמנהלים סדר יום שלם, ימים על גבי ימים, על קידוש השם, על מציאות של משהו שהוא גדול מהחיים. הם משלמים עליו מחירים לא רק ברמה של הסכנה שהיא קיימת והיא ישנה, אלא קודם כל ברמת היומיום. משפחה, עבודה, קשרים חברתיים, קשרים עסקיים, הורים וילדים, שלום בית, כל כך הרבה דברים. ואם מתבונן בסדרי יום שלהם נראה שכשהם קמים בבוקר פוקחים את העיניים, הם פוקחים את העיניים אחרת מבן אדם שנמצא ב איך אומרים בעברית היום, בסבבה שלו באמצע הבית, באמצע החיים. החיים הרגילים שלהם הופכים להיות סופר מדויקים וסופר מוכבונים. הם הופכים להיות כמו ראש חץ, חד כתער, בנוגע לכל דבר. מרגע קמה ועד רגע שינה, כולל אמצע הלילה. האירנות והדיוק והחידוד. ולא אנשים רגילים לגמרי שדיקו את החיים שלהם תוך כדי מחיר אישי כבד מנסו. אין נקודה אחת. והנקודה היא המטרה. אז מה שמאפיין חייל בשונה מאנשים רגילים זה המטרה, המשימתיות. זה הפוקוס שנדרש קודם כל בעבודת השם. עבודת השם זה לא רגעים מסוימים ביום. זה לא בזמן התפילה, בבית המדרש או בשבת. זה משימתי. כל הזמן 24/7 אתה עובד השם. זה הטייטל שלך. הרמב"ם כותב בשמונה פרקים שהחכם האמיתי הוא מי שכל החיים שלו מכוונים למטרה אחת. כשאדם מכוון למטרה אחת אז הוא הופך להיות אדם מדויק. הוא הופך להיות אדם שלא מפספס. הוא הד כתער. החושים שלו מחודדים והוא חי כל הזמן תודעת חיים הרבה יותר גבוהה ואמיתית מתודעת החיים הרגילה. עד כדי כך שכשהוא מסתכל על החיים הרגילים הוא רואה בהם מלא בועות של זמן מיותר. הרבה מאוד סרע חודף של שטויות והבלים והרמב"ם בשמונה פרקים מגיע ואומר אתה רוצה להיות אדם הראוי לשמור אדם שחי ברמת חיים גבוהה יותר נכונה יותר מדוייקת יותר שים את פניך לנקודה אחת שים את פניך לתכלית אחת חייל מתעורר בבוקר כשהוא צריך לקום הוא פשוט קם אין מושג שלמרח במיתה עוד כמה דקות כשאתה נמצא בתודעת קרב אתה אין לך את זה מגיע בלתני ואומר בפרק כה אני מזמין אכם לתודעת חיים גבוהה יותר. ומה היא תודעת החיים הגבוהה יותר? תודעת קידוש השם. פרק כה הוא פרק סגולי. הוא פרק מאוד כללי שמסיים את כל המהלך של כי קרוב אליך דבר מאוד. לכן יש הרבה שאומרים את הפרק הזה בכל הזדמנות. זה אחד מהפרקים בתניה שאומרים את זה. יש לו כוחות לעורר אצל האדם גם כן. רואים במכתב של אבא של הרבי מלובביץ' כותב לרבי ביום חתונתך תקרא בכוונה עצומה את פרק כה כוונה עצומה בדרך כלל תניה צריך ללמוד בעיון אבל בפרק הזה יש גם כוונה עצומה זה פרק שמי שקורא אותו שם לב בין האותיות שהאדמור הזה כן פה פשוט לא נותן לך מקום לברוח תתעורר תתעורר תתעורר בשיטה בסגנון של האדמור הזה כן אין משהו בחבד שהולך בלי מחשבה אין משהו בחבד בלי חוכמה, בינה ודעת, זה חבד. אז גם הקרוב מאוד הוא לא סתם לקפוץ ולהתלהב, אבל קרוב מאוד לקפוץ ולהתלהב. אתה יכול להשתמש בכוחות האלה שלמדנו בפרק הקודם שאתה לא היית מסכים לעבוד עבודה זרה בשום צורה שהיא, אז יש לך את זה. אז תשתמש בזה לגבי כל מצווה, את כל עבירה. לא לרצות להיפרד בשום צורה, לא באי קיום ולא בקיום של משהו לא טוב. אוקיי, אז אני לא רוצה להיפרד מהקדוש ברוך הוא ולכן גם מעבירה קלה כביכול אני אמנה, אבל איך התודעה הזו יכולה לשמש גם כמוטיבציה לקיום מצוות, למצוות עשה, להוציא אותי מהמיטה, להכניס בי חשק? הרי גם ועשה טוב הוא שקול בעצם לעניין הזה. כי ברגע שאני לא עושה את מה שהקדוש ברוך הוא אומר לי, אני מתנתק באותה מידה. זה לא רק שעוברים עבירות, זה גם כשלא עושים מצוות. כמה אנרגיה הייתי מוכן להשקיע ברמה התיאורטית כדי לא להתנתק מהקדוש ברוך הוא? המון אנרגיה. את כל האנרגיה שלי, את כל החיים שלי הייתי נותן גם כשהיה מדובר בסבל ובייסורים. אז עכשיו תחשוב על רמות אנרגיה. האם אתה יכול להשקיע רמת אנרגיה מקבילה, חיובית במה שאתה עושה למען השם? להשקיע בתפילה, להשקיע בלימוד התורה. לדבוק במה שעושים ולא לוותר באותה מידה שבה היית מסוגל לוותר על החיים שלך בשביל הדבקות בקדוש ברוך הוא תעשה עכשיו את המאמץ המקביל באופן החיובי כדי להידבק בקדוש ברוך הוא כדי להיות מאוחד עמוז מה האדמור הזקן רוצה מאיתנו שלפני כל פעולה נעצור ונחשוב שזה מקרה של חיים ומוות זה הדרך הקלה זה חיים מאוד מעיפים קשה לעשות את זה לפני כל פעולה מול כל תאווה הנקודה היא שזה חיים במודעות אחרת. כמו שאמרנו קודם לגבי החייל. אתה חי תודעה של מסירות נפש. לא צריכים לחיות בחיים בחיי פחד או בחיי כוננות. לא זה הנושא. החיים הופכים להיות חיים ברמת חיים גבוהה יותר. במקום חיים מרוחים, חיים מדויקים. פתאום החיים הופכים להיות באמת סוג הרבה יותר גבוה ועליון של של רצינות בחיים לצד ציניות זה לא סליחה רצינות בדבר האמיתי הוא ממילא ציניות לכל השער זלזול בכל מה שהוא לא אמיתי וכשאדם חי ככה איך הוא כותב כאן לא רק בסור מרה גם בבעשה טוב פתאום הוא לא עצלן פתאום לא אכפת פתאום הוא לא מסוגל ללכת לישון הוא צריך עכשיו לקום הוא צריך עכשיו לעשות משהו יש לי משימה, הוא נורא משימתי, הוא יודע, צריך להגיע לעוד השג ועוד ולעוד עשייה ולעוד משהו. וזה ממש המילים של אדמור הזקן כאן בתניה. להתגבר כערי בגבורה ואומץ הלב נגד היצר המכביד את גופו. הוא מפיל עליו עצלה מבחינת יסוד העפר שבנפש הבהמית. מלהטריח גופו בזריזות בכל מיני תורח ועבודת מסע, בעבודת השם שיש בתורח והמל. כאילו מכל הבעיות של הנפש הבאמית ויצר הרע הוא לא בחר כעת בתאוות התענוגים או בגאווה או בכעס. זה לא הנושא. מה שיפיל אותי זה הדכדוך, העצבות, השקיעות במקום. וכשאני נמצא מוכון משימה, באתי לפה עבור משהו. אני כאן כי יש לי משימה, כי אני רואה מול העיניים שלי התעסקות של חיים ומות, מה שנקרא, והעסק הוא רציני. זה פותר את הבעיה הזאת. זה מדהים לראות את זה מול העיניים. איך שבן אדם שנסחב ככה ביום יום שלו, כל הבועות האלה נמחקות והוא הופך להיות יעיל. ולא רק שהוא יעיל, כמו שהוא ממשיך הלאה ואומר. וכן תפילה בכוונה בכל כוחו ממש. שהוא עושה מאמצים מעבר למשהו רגיל. זאת אומרת, היצר מנסה לא למשוך אותי למקומות יצריים. היצר מנסה להפוך אותי לפחות פעיל. וכאשר אני בתודעת קידוש השם, אני פעיל. כך מסביר אדמור הזקן את אחת המצוות המעניינות שאנחנו עושים כל יום ולא פעם אחת ביום אלא פעמיים. לקרוא קריאת שמע, שחרית וערבית. מצווה שציוה משה רבנו בספר דברים ממש לפני שהעם נכנס לארץ. המשמעות של שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד במשמעות הרחבה היותר של המשפט הזה היא זה שודי מקבל על עצמו למסור את הנפש. הוא מוכן למות למען הקדוש ברוך הוא. כמו שאמרנו קודם. שואל אדמור הזקן למה מצווה את זה משה רבנו לדור שנכנס לארץ? מי בדיוק יאיים עליהם? לעבוד עבודה זרה ואם לא יהרגו אותו. הרי עם ישראל נכנס לארץ ישראל באותו דור עם ישראל נכנס כצבא מנצח, כובש ובאופן ניסי שלמעלה מדרך הטבע לא היה כאן איום. לא היה כאן איום שאוקיי עכשיו יכול להיות שהקנענים יאימו להרוג אתכם אם לא תעבדו עבודה זרה. זו הייתה הסיטואציה. זו לא הייתה העמדה של האויב. האויב לא היה במקום שהיה לו את הכוח או את היכולת להכריח אף אדם מישראל לעשות כנגד רצונו של הקדוש ברוך הוא. אז למה כל כך חשוב להגיד קריאת שמע פעמיים ביום? למה כל כך חשוב להיות צמודים לעיקרון מסירות הנפש? משה רבנו לא דאג מהמלחמות. משה רבינו דאג ממשהו אחר לגמרי. משה רבינו דאג מהחיים. הוא אמר אתם צריכים להיות חיילים לחשוב על מלחמה כדי לחיות חיים. משה רבנו נתן לבני ישראל שנכנסו לארץ את פרק כה בתניה. אתם לא צריכים למות בשביל מסירות נפש. תחיו, תכוונש. תדעו שאתם מסוגלים למסור את הנפש ושאתם מוכנים למסור את הנפש. והעיקרון הזה ילווה אתכם לא כשאויב חיצוני מנסה להניע אתכם מדבקות באלוקים, אלא ברגע שהאויב הפנימי שלכם, ברגע שהתאווה או הרצון הלא טוב תוקף אתכם, שם תפעילו את עיקרון מסירות הנפש, תזכרו אותו, תחיו אותו. וזו הדרך הקצרה והמהירה לאדם ליצור באמת את יכולת האיפוק או יכולת ההשקעה בקיום מצוות במבט ובהתבוננות קלים ביותר בזה שהוא זוכר את עיקרון מסירות הנפש. פעם הרבי דיבר למה בעלתניה מדגיש פה משה רבינו במשנה תורה יכול היה לומר לכן ציוו לכן לכן הצטוינו בקריאת שמע קודם שכנסו לארץ משה רבינו משנה תורה משה רבינו כתוב בפרק מב שמי שמסוגל לחדד בנו את התודעה הזאתי זה רק משה רבנו שהוא התפקיד שלו בעצם להביא את האלוקות אל החיים שלנו משנה תורה זה הספר של משה רבינו זאת אומרת יש לנו פה עזרה ממשה רבינו שהוא הוא בעצם מי שמאמן אותנו ונותן לנו את היכולת לחיות בתודעה כזאתי א כל הזמן. >> אז מה למדנו היום? ראינו איך חיילים חיים בשגרה של מסירות נפש עם מטרה ברורה 24/7 וזה בדיוק מה שהתניה מציע לנו בפרק כה. תזכור שאתה מוכן למצור את הנפש בשביל הקדוש ברוך הוא. תיקח את העוצמה הזאת ותשתמש בה בחיים הרגילים שלך. אותה אנרגיה שהיינו משקיעים כדי לא להתנתק מהקדוש ברוך הוא, בוא נשקיע אותה באופן חיובי. זה לא אומר לחיות בפחד, אלא לחיות ברמת חיים גבוהה יותר. ולכן אנחנו אומרים קריאת שמע כל יום, כי זה מזכיר לנו לחיות מסירות נפש בוקר וערב. וככה קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. תודה שהזנתם למדברים תניה מביתי צם הפודקאסטים. אני שמואלי קפלה, ניהול והפקה מנדי בלוי. הפודקאסט שלנו טעימה מספר התניה. אם אתם רוצים להעמיק קוד אני ממש מזמין אתכם לחפש בגוגל את תוכנית הלימוד של מעיינותיך ולהצטרף ללימוד תניה בעיון. להתראות בפרקים הבאים. เฮ