⭐לא תשכח - פרק 67: הילד מבוכנוואלד: סיפורו של ניצול השואה, ר' מיכאל אוריך | חלק ב'

[מוזיקה] לא תשכח. הרב ישראל גולדבסר מספר את סיפורה של שואת העם היהודי. בפרק הקודם שמענו את קרייתו של ניצול השואה רבי חואל אוריך מורשה בוכנולד בני ברק לספר, לזכור, לדאוג, לשמור את השלת, לא להתנתק ולא לשכוח. הפעם אנחנו מגיעים אליו פעם נוספת כדי לשמוע את הסיפור האישי שלו. רבי מכואל, אני השתכנעתי כבר ממה שאמרת. צריכים להקשיב, צריכים לזכור, צריכים לשמוע ויש את הסיפור הפרטי. >> כן. אכן, נכון. >> בפרק הקודם דיברת בשם הניצולים, בשם עם ישראל, אבל יש את הסיפור האישי שלך. כתבת אותו בספר, בעברית קראת לו חצי המלאה. >> אכן, נכון. >> והוא מודפס בעוד שפות. באנגלית, גרמנית, פולנית ואיטלקית. >> איטלקית? >> כן. >> מי קורא באיטלקית על חצי המלאה? >> הם דווקא הכי הרבה ספרים הלכו באיטליה. >> ככה >> כן >> אני דיברתי בבתי כנסיות שמה >> את הסיפור שלי >> והבאתי ספרים מכון שאני יוצאתי את זה באיטליה. >> לא הדפסתי בארץ. שאר הדברים הודפסו בארץ. >> כן. >> זאת אומרת ארבע בארץ ואחד באיטליה אוריגינל. לא רק אוריגינל אלא גם בחברת תוצאות גדולה ויפה עם הסכמות עם העניינים >> ואיפה שאני דיברתי כולם חטפו את הספרים האלה אה אבל אתה משלנו אתה פולי שיד כן שלא יחשבו האיטלקים >> לא א >> וכל הבתי כנסיות הגדולים ברומא אני הייתי שמה עשיתי ערף דיברתי בעברית והיה מתורגמן לאיטלקית >> כן >> וכמובן שהספרים ש התפסתי הבאתי איתי לתוך הבתי כנסיות והיה בקשה גדולה לספרים הכל הלך 2000 ספרים מה שבארץ אני כבר מוציא מ-2008 זאת אומרת שאני מוציא 20 שנה את הספרים לא מכרתי 1000 >> וה >> זאת אומרת אני תרמתי הרבה ספרים >> כן אבל >> אבל הרצאות היו גדולות 25,000 שק עלה לי בארץ אה מאוד מעניין אותי כי כבר לא הרבה פוגשים היום באמת יהודי מפולין אתה קונה ה הסטיגמה הזאת יהודי פולני ההבדלים בין האינגרי שהפוילי שיש משהו מאחורי הסטרוטיפים >> תראה אני הייתי עם כולם ביחד עם ההונגרי שב ועם הפולי שב ועם הרומני ש וגם בתי אבות שהגעתי לארץ גם היו מכל העמות זאת אומרת אני רגיל לחיות בצבתא עם כל יהודי ויהודי >> וש אומרים אפילו בתוך המלחמה עוד היה את המאיפה הוא מאיפה הוא היה איזשהו גם אתם הוותיקים ואז מגיעים האחרים היה תקופה מסוימת שידודים פולנים הגיעו להונגריה ושמה לא קיבלו אותם יפה אבל בוא לא נכניס את הלושנורה של הדברים האלו ממילא מי שרק יהודי אז הוא יודע שצריך להישמר זה לא יעזור לו אם הוא מאונגריה מפולניה או מרוסיה בכל מקום לא אוהבים אותנו עד היום הזה >> ככה העולם לא למד כלום >> שום דבר העולם לא למד >> אה קורה שאנשים שואלים אותי בחרדה יש סיבה להגיד שהיום זה לא יקרה. וא >> אין סיבה. זה הסיבה שכן יכלו לקרוא. >> וואי פשוט כך. >> כן. >> אתה חי באיזשהו? >> אם אנחנו רואים, שומעים את החדשות כל יום שיש כבר אומות שרוצים להשמיד אותנו ולאבד אותנו ושלא יזכר שם ישראל לעד. >> כן. >> ובינתיים זה לא יוצא הכל מן השמיים. כן. >> אבל א הם הם מוכנים. אם עברת את זה פעם אחת ואם אתה חושב אין שום סיבה שאם העולם לא השתנה אז אתה חי בפחד כל הזמן >> אני לא חי בפחד אני חי בדאגה אם הם רוצים הסבר מה זה פחד ודאגה אני יכול להסביר פחד זה טוטלי זאת אומרת זה זה נמצא כבר היום אנחנו עוד לא נמצאים היום אבל אם אנחנו לא נשמור על הדבר הזה שזה לא יגיע לזה >> אז אנחנו לצערנו לא צריכים לחשוב פעם מים >> טוב אני חושב וגני שתסכים איתי שאם יש משהו של לדאוג שזה לא יחזור זה בדיוק מה שאתה עושה הזיכרון הסיפור ההפצה זה שבעולם ידעו א ויזדעזעו זה מה שחשוב כדי למנוע את הפעם >> בדיוק זו האמת >> זו האמת >> אה טוב אז אתה הולך עם הסיפור שלך וכמו שאתה אומר אתה הולך איתו בכל העולם ואנשים מתעניינים בו בכל העולם וגם המאזינים שלנו כאן בפודקאסט לא תשכח גם רוצים לשמוע ושמענו הרבה קטעים קטעים בפרקים בפרק הקודם אבל אם אפשר אז בוא נשמע את הס >> אני בקיצור יסביר את הנקודות החשובות שמלוות אותי וכשאני מרצה מדבר עליהם גם כן בכדי שזכרו שהייתה ש >> אני לא יכול לבקש באריכות כי זה יקח לך שש שנים [‏צחוק] >> איך באמת אורזים שש שנים לחצי שעה >> איך באמת אורזים >> תורסים את העיקרים את העיקר >> אה שמי אוריך מיכאל יליד מפולין מעיר מאוד חשובה שהייתה אם של הרבנים החשובים בבת מנחת חינוך התחיל ושבע בנים אחריו כל דור ודור זכה להיות רב של טרנופול אבל פרנסה לא היה שמה >> רבני הרבנים לבית משפחת בבא דמשיכו לכהן על כיסא הרבנות של תנופול צצח חינוך זה לא ידעתי כן שבע דורות >> אבל אתה ילד אתה לא זוכר את הרב באבד אישית כנראה אבל מה אתה שומע מאבא אתה שומע אני שומע שיש פה רב שחשוב שהוא מקובל על כל עם ישראל >> למרות שהיערה היא קטנה בקושי יש מה לעשות שמה >> וזה בעצם אז אתה בעצם גליציאנר נכון תנו >> זה אמיתי כן איפה ש לא רחוק מבוצ'אץ' שאגנון נולד שמה >> כן לא מסדיגורה >> כן אז כשאתם עוברים מגליציה לפולין זה ויטור >> ויטור גדול >> אבל פרנסה מעל הכל >> אה אז אתם עוברים אתה בן שש בערך וההורים שלך עוברים לפה עוברים לורשה >> כן >> ואז לא רק ש לא הספקת להתקלם בורשה כבר פרצה המלחמה והייתי צריך להיות תנ ונת >> זאת אומרת עוד הספקת איזשהו גן ילדים בורשה >> נכנסתי ויצאתי >> ממש ככה >> כן >> טוב נמשיך הלאה את הסיפור בכשההים שלי ראו שאין תועלת ותכלית להיות בגטו ורשה כמו שהסברתי לכם מראש שהייתי בגטו ורשה >> טוב זה באמת בקיצור כי בעצם פור פורצת מלחמה ויש את התקופה של עד הכניסה אל הגטו ואת כל זה אתה כנראה ילד רך אז אין לך עוד מדי הרבה פרטים אתה עוד זוכר זוכר את את המעבר מהבית אל הגט >> זוכר את המעבר פשוט מאוד מהכי טוב שיכול להיות גן עדן לגיהנום כמו שהסברתי קודם בפעם הראשונה שלא היה לנו שום אפשרות כמו שאומרים להיות פחות טוב פחות רע או פחות טוב איך שנסביר את זה מכיוון שהבעיה הייתה שלא היה איפה להתמקם. הם עשו גטו כמה רחובות את כל יהודי ורשה כ-300,000. >> אז אתם עוזבים דירה ומקבלים תמורתה חדר. >> גם לא חדר. מקבלים מזרון פלוס. >> מה זאת אומרת בחדר איתכם היו עוד אנשים? >> ודאי. כל אחד שהיה לו פינה איזה פינה שמה שם מזרון וישן. זה היה סיוט אחד גדול. יצאת לרחוב ראית במקום שדירה של עצים שדירה של מיתים >> כל בן אדם שני שרוא היה לו כדורים שמקור שקפה ושלא אכל כמו שצריך להיות ושקיבל מכות כל אלו היו מיתים כל בוקר רואים שדירה של כאלה זה אני זכיתי זכיתי זה זה אני ראיתי ההורים שלך לא חוששים שתראה את זה ותהיה בטראומה לא >> הייתי צריך לעבור דרך החומות להביא לחם להם >> אתה הדאגת להביא לחם לגטו? >> כן, דאגתי. יש אפשריות כיוון שמי שהיה בגטו ורשה גטו מי שראה את החומה ראיתם? >> כן, >> יש שמה מעברים אני הייתי רזה >> כן. >> אז אז חמקת החוצה מהגטו להביא לחם? מקתי כמה גרוש גרושר >> כן >> אגורות >> כן >> בשביל לקנות לחם >> אם ניתן שתפסת גוי אומר אתה יהודי נכון כי שרה לפי הרזון לפי הבגדים >> כן ואתה חוזר חזרה להביא הביתה >> כן חיים על הפרוסה או מתים על הפרוסה >> במשך היום אבא ואמא בעבודות ב >> כן היה להם זכות לצאת ניסוע אז את אבא השני שראה שכבר אין תועלת תכלית אחרי שאמא שלי מתה שאנחנו יודעים איפה היא אבא שלי הלך עם הפרטיזנים והוא יש קבר אחים למרות שראש העיר של העיירה הזו לא רוצה לאשר את זה אני שלחתי לו מכתב של פרופסורים פולניים שביקרו את הנושא הזה ואמרו מי נהרג ב-20 בנובמבר 43 וזה אבא שלי גם כן בני ויש קבר אחים זרק לי את כל הניירות אומר אדוני אל תברש אז אתה זוכר את הברידה מאמא שלך אתה זוכר >> כן >> שוב אתה זוכר שנ >> לי את הפתק כמו שאמרתי בפט הראשון >> שאם תנסה לאי פעם תעשה משהו טוב ואני מקיים משתדל לקיים את הצורה >> והיא מעבירה אותך אל הצד הארי >> היא לא מעבירה אותי מכיוון שהיא מתה ואנחנו לא יודעים איפה היא בכלל >> אה זה מה שאני שואל אז אתה בגטו נשאר נשאר וראה שאין כשהאמא נפטרה אתה זוכר >> עוד פעם היא לא הגיעה היא לא חזרה זה לא שאני זו היא מתה >> אה יום אחד היא לא חזרה הביתה >> יום אחד היא לא חזרה הביתה >> אז את הפתק כבר היה לך ביד אבל אמא איננה >> היא ראתה שאין מה לעשות אז היא דחפה לי את הפתק שנידה לפחות ואין לך מושג >> ואבא שלי ראה שאין תועלת תכלית לשבת בגטו >> כן >> שכל יום פחות וכל יום מתים יותר >> הלך והעביר אותי לנוצריה >> הוא היה צריך לשלם הם תמורת זה למה היא החזיקה אותך >> זה אחת השאלות שאם היו יודעים שהיא אני יהודי אצלה דינה למות ולימוות >> פגשת אותה אחרי המלחמה >> דיברתי איתה פגשתי את כלה היא חיה חיים ארוכים אבל היו הקומוניסטים לא נתנו לי להיכנס לראות אותה >> אה אבל היא קיבלה תואר של חסידת אומות העולם על ההצלה שלך >> כן >> יש ביד ושם עץ על שמה >> לנה סטחוביץ' אישה אישה שהצילה אותך >> אישה שהצילה עם פחת מוות שלה >> יש לך עוד קשר עם המשפחה היא אני היה לי הרי איך זה היה לה בעל להלנה אני >> והבן שלה ריצ'רד ואני הבן הנוסף >> שהיינו יחד בבוכנולד כן >> הילד שלהם גם הלך איתך לבוכנולד >> כן כן >> טוב זה נשמע מיד אז אבא שמעביר אותך אל בית משפחת סטחוביץ' והולך ליער, >> הולך לפרטיזנים, >> לפרטיזנים וזה בעצם אז את אמא שזה התקפה האחרונה >> אז מאמא לא נפרדת מעולם ומאבא נפרדת אבל לא אומר עכשיו אתה תדע לך אתה סטחוביץ' >> בעצם המלחמה מסתיימת אתה רואה שפת מי אני >> כן וואי זאת אומרת מתי בעצם אתה קולט שאבא שלך לא יחזור >> תכף מיד אני קולט שהוא אני אני לא יהודי יותר לא גם הייתי אחרי המלחמה אתה לא יודע יודע מה אם הוא שרד את המלחמה או לא >> חיפשתי כל החיים שלי אני מחפש עד היום משפחה אין >> עם DNA >> זאת אומרת לא סיפורים כן כן לא לא יש היום יונתן אוריךכן כן >> אז רציתי אז אין לו זמן לעשות DNA אז לא אה טוב אז יום אחד אתה בן 7 ש ואתה מחליף לזהות אתה עובר מורך לסטחוביץ' >> בתע >> בן תשע בערך >> כן נו ומיכאל סטחוביץ' הולך לבית ספר >> אין בית ספר בבוקרט אצלה איפה שהייתי >> אני מתבלבל זה זה בורשה >> בורשה ואחרי גטו ורשה >> כן אין אין בית ספר במהלך המלחמה >> אין בית ספר >> אין כלום >> עליו שאין הפצצות אין יריות העיר כבושה אבל אין אבל הנאצים שולטים שמה >> אז היא לא מתפקדת אז אתה יושב בבית מותר לך לצאת לחצר מותר לראות אותך בדחצל אני יוצא אני עם הפולניה גם הולכת לתילד >> אז איך פתאום נולד לה ילד בן תשע >> לא נולד לה בגלל המלחמה >> אחותה לא יכולה להשאיר את הבן שלה היא העבירה אותה אלה >> אה זה היה הסיפור >> סיפור סיפור מטעה כזה >> כן אומרים שהגויים מזהים יהודי על האףות >> במקרה שלךם שספסו אני לא הייתי נראה כמוהם אני לא יודע >> אה אז א נו אין לך לך פתאום נפילות. אתה ידעת פולנית? >> בטח. >> הבנתי. לא פספסת פתאום להגיד איזה שמע ישראל כזה? >> זה המזל. אני לא הייתי צריך הרבה דברים גם להראות שאני יהודי בטעות או משהו. >> כן. עכשיו זה חיים בפחד. אתה יודע כל הזמן שאתה בעצם מסתתר בזהות בדויה ומישהו יכול לבלוש או לחשוד? >> אמרו לי ההורים תסתום את הפה. >> ההורים אלה זה אבא שלי. אה, אבא שלך עוד אמר לך >> כן. >> טוב, אתה יודע שהיום היו שולחים אותך לפסיכולוג אחרי כזה סיפור? >> אני יודע. >> כן. >> אני פסיכולוגית לעצמי. >> בוא נגיד, מאותו רגע אז אתה יש לך יותר אוכל מה שהיה בגטו כנראה, נכון? >> כן. אבל >> גם היא עבדה בחוץ בתחורו של חלקי מטוסים והביאה עוד פרוסה. >> אה, אז סך הכל הייתי איתה שמה בבוכנן שמונה חדשים >> ב רגע שת אנחנו עדיין ב אני עוד חז איתך בורשה. אה בשר התחלנו >> כן אז יש קצת יותר אוכלזה אזרחי זה אזרחי זה לא >> אז יש יותר אוכל אבל עדיין פחד וסימני שאלה >> פחד כל יום >> אה הריצ'רד הזה האחיך כביכול הוא קטן ממך >> כן גדול ממני >> גדול ממך >> הוא היה אני הייתי בן בן 11 הוא היה בן 16 >> והוא מקבל אותך בסבר פנים יפות >> וזה זה הנס >> לא הוא וגם האבא שזה את אבא שלו ואמא שלו שלו >> לא קיבלו כסף בזמן שאבא שלי המת אף אחד לא שילם >> כן והוא משחק את המשחק והולך איתך חוזר איתך אתה משחק עם יודע אתה משחק כדורגל עם ילדים פולנים >> בדיוק ככה פולני אמיתי >> טוב אז היית אמור להישאר שמה עד סוף המלחמה >> אכן נשארתי עד סוף המלחמה ופה מתחיל הנס הגדול שאנחנו לא אנחנו עושים את הפעולות מה שנדרשות אלא הכל מוכתב מן השמיים ברגע שהמלחמה נגמרה וגנרל אייזנה קבש את בוקנבלט היה שמה רב מדרוביץ' >> כן >> קוראים לו רב דוקור יעקב אביגדור היה רב אחר כך במקסיקו >> כן >> והוא הלך וחיפש ילדים יהודים היו כ2000 ילדים יהודיים בבוקנבלט אצל משפחות נוצריות >> אני מתבלבל מתי עברתם מברשה לבוכננוד >> ב-194 44 אוסט >> מי עבר? כל משפחת סטחוביץ' עברה. משפחת סטחוביץ' עברה מכיוון שלא רק הם שכונה שלמה של 10,000 גויים >> כן >> שרצחו שני גרמנים אז הגרמנים לא עשו חשבון לאף אחד את כל 10,000 אנשי השכונה פיצצו להם את הבתים >> שמו אותם ברכבות מסע אם ראיתם איך זה נראה >> כן >> אין ספסל אין שירותים כן >> כן >> והעביר אותם לבכנולט זה הסיפור >> א אתה זוכר את הרכבת? >> ודאי שאני זוכר את הרכבת. אני צריך לעמוד ארבע שעות עד שהגענו מורשה לבן. >> ארבע שעות נסיעה. >> כן. >> יש כאלה שנשאו את זה ימים >> אבל לא עמדו. >> כן. >> אנחנו עמדנו. >> אה אבל אתה עדיין עם מיטיבך עם יחד עם המשפחה של >> יחד אני סטחוביץ'. >> כן. עכשיו מגיעים לבוכנבל באותה תקופה היו קלוים שם עשרות אלפי יהודים >> גם עשרות אלפי לא עשרות אלפי אלפי >> אלפי >> בלי עשרות >> כן >> ועוד 33 אומות של אנשים >> היו בבוכנולד >> בבוכנולד >> אבל אתם לא מתערבבים לא מערבבים אתכם עם היהודים זה מתחן נפלא בתכו בבלוק 36 אה 66 א בבלוקים זה עדיין משפחות או שכבר >> לא משפחות דשים נפרט גברים נפרט >> ילדים נפרט של ילדים >> מה >> ואתה ב בלוק של ילדים >> כן >> ויחד יחד עם ריצ'רד >> יחד עם ריצ'רד >> יש ילד >> ין אבא שלו רצחו אותו הגרמנים >> אה [נחירות בוז] בבוכנולד >> בבוכנולד >> אה יש ילד מאוד מפורסם ילד יהודי שחי בצד הגוי בבוכנולד שהתפרסם מאוד הרב לאו שיחיה לאורך ימין >> הייתי יחד איתו >> או >> אבל כל אחד >> יחד איתו באותו >> רגע רגע הוא היה מוסתר אצל אחיו בתוך לתוך המזוודה עם שני חורים שיהיה לו אוויר לנשום >> כן >> ואני הייתי בן הגויים לי היה עוד פרוס לחם מה ש פחות >> בצד הגוי בצד הגוי של בוכנולד חילקו יותר אוכל מאשר בצד היהודי >> כן >> וגם הגויה שלי הביאה לי עוד פרוסה >> אה כי גם שם היא עבדה בעבודיה >> שם יבדה במפעל של הגרמנים >> כמה זמן אתה נמצא בבוקנולד >> אה שמונה חדשים >> אה גם שם אתה אתה יודע שאתה יהודי ואתה שומר על זהות בדווי בדיוק כך. >> למה שם זה חשוב? בכל מקרה אתה במחנה >> כי לא לשנות את הסטטוס. אם אם היהודים שאתה יהודי בעצם היו מעבירים אותך צד >> יכול להיות אמרו לי לא להסתכן לא להסתכל אבל הנקודה הכי חשובה בזה נסיים גם כן אני מקווה אני לא יודע אם הזמן מתאים אה >> ברגע שהרב מה שהזכרתי קודם שביום השחרור זה נקודה מאוד חשובה שאני מזכיר את זה בכל שיחה ברגע שהשתחררנו מהגרמנים הרימו את הידיים וזרקו את הנשק על הרצפה התחיל לאסוף הרב אביגדור מדרוביץ' >> כן >> לחפש ילדים יהודיים ובקיצור הוא שמע ש >> הוא מביא הוא מבין שגם בצד הגוי יש ילדים יהודיים >> בדיוק ככה היו כ2000 >> כן וא אתם יודעים אחד מהשני כשאתה שם >> אתה יהודי בסוד ואתה לא יודע שיש עוד כאלה שיהיהודים בסוד >> אב הוא צריכה לחפש והוא שמע שיש אצלנה ילד יהודי אז הוא נגש אליה את רוצה לצי איך הוא שמע מה זה שמע >> מי יודע >> כן >> אנחנו אנחנו מדברים >> כן בקיצור כן >> היא אומרת כן את רוצה שאני אקח אותו ליהודים אומר תשאל אותו >> וואי >> אתה בגיל 10 >> צריך להחליט אם אתה הולך ליהודים או שאתה נשאר אצלה ההיגיון הפשוט מה אומר >> היה לך טוב אצלה כנראה >> היה לי טוב נתנה לי אוכל סיקנה את חייה אז למה שאני אלך לחפש מציאות >> ועוד זכרת בלי יהודים למי? >> כן ואת זכרת את מה זכרת מההורים שלך? >> מה זה מה זכרתי? היסודי >> שהם אוהבו אותי. >> כן. ויש לך פתח. >> ועכשיו אנחנו פה נמצאים במצב שאני צריך להחליט לאן שרית חיהי ילכו ולעשות את הצד הבלתי אפשרי. >> ויש לך את הפתק ביד. >> שואה נגמרה >> עוד? יש לך את הפתק? היה לך את הפתק ביד? >> לא לא היום. אני שואל 82 שנה. >> לא. אני שואל. כשהרב אביגדור מגיע אליך יש לך את הפתק ביד? >> כן. ואתה בעצם לא יודע לקרוא, אתה מראה לו את הפתק או אתה יודע מה כתוב שם? >> אני אומר לו, אני יהודי ואני רוצה לכת ליהודים, >> אבל אתה לא יודע לאן יהודים מגיעים. הרכבות היו סבורות והכל היה מקולקל ואנשים מתו מזה שאכלו פי שתיים מה שמותר להם. >> כן. >> וזה נקרא שאתה צריך להחליט החלטות של הבן אדם מבוגר לא יודע להחליט בתור ילד. ואתה יודע היום לומר למה החלטת ללכת איתו? אז אני חוזר ומסביר זה לא עצה שלי זה כיוון דרך >> אז אתה אומר אני בא איתך אתה נפרד מה פשטני אמרה שאני השמעתי עם הדיבור שלי 500 תלמידות יותר מאשר 10עשרה רבנים בחירה שלך להיות יהודי >> בחירה שלי להיות יהודי ולא ללכת אחרי הנאת חיי >> אלא ללכת אל המקור למה שצובה איתי >> אה א, במשך השלוש שנים האלה שבאמצע יש איזשהו משהו יהודי. אתה יודע משהו על שבת, יום כיפור, שמע ישראל, >> שום דבר לא. >> אז בעצם בגיל 10 זה לא רק ללמוד לקרוא, זה ללמוד שמע ישראל בגיל 10 11. נכון. >> בעצם זה שאתה נופל במסד יהודי זה גם כן מזל. בדיוק המשך מה שאני אומר להינצל, לעבור לצד היהודי. >> כן. אז אז הוא קולט אותך, לוקח אותך לאיפה? >> לא לוקח אותי איפה. לשוויץ. למי? למה? לאיפה? נויפה? >> הוא לא בא איתי? >> כן. מה? שולח אותך למקום יש פה ילדים יש יהודים >> כן ואז מה הם עושים איתך? >> לא עושים איתי כלום. צריכים ללמד אותי. >> א מקבלים ילד בן 10 שלא יודע כלום על יהדותו אבל אתה רוצה לדעת. >> כן. >> עכשיו אין לך אבא, אין לך אמא, אין לך כמעט זכרונות, אין לך ידע. אתה מתחיל כן רבי עקיבא עשה את זה בגיל 40, אבל בגיל 10 זה גם לא פשוט. >> נכון? כבר 11. >> 11. ככה זה הסיפור. >> כן. שוב, קשה לך לחזור לנקודה בלב להגיד מה היה הדבר שאמרת לעצמך. אני חייב להמשיך את זה. אני חייב להיות אני חייב לחזור לעם ישראל. >> הכל הכוונה מלמעלה. >> מלמעלה. יש >> אי אפשר זה שאר הדברים הלאה. אתה הולך לבתי אבות בפוניביץ'. מה פתאום לשמה? >> אה נכון. >> אתה הולך לישיבת פוניביץ'. אתה צריך להתחתן אין לך מישהו יחתום אחריך. כן. >> מיכאל בין זה וזה. אין זה הכל ניסיונות זה הכל מובילים אותך אתה לא עושה את זה >> אתה אתה זוכר את השמות של אבא ואמא אז >> כן ובני משפחה >> בני משפחה שמות לא >> אה מה אתה הרב קמן את ודאי זוכר את הרב קהנמן >> זאת אומרת הוא קיבל >> סיבתי כמה נשיקות ממנו >> כן הוא קיבל אותך לבתי אבות כנראה >> ואיך הוא קולט ילד ניצול שואה בלי אבא בלי אמא הוא מלווה אותך הוא אומר אני אדאג לך >> וזה זה המזל איך מה המחשבות שלו אני לא יודע יודע רק כשאני >> הלכתי משוויץ זאת מבוקנדבר לשוויץ משוויץ לארץ מארץ לבתי אבות >> איפה מפנים אותך בארץ לבתי אבות כנראה שהסוכנות היהודית אני לא יודע מה ידעו שאתה חינוך דתי חרדי שאני ניצול בוכנולד ושאני הייתי ב-17 שנה והסכנות הביאה אותי לארץ >> ואז מפנים אותך לבית האלות צריך להגיד שיש לך שאתה רוצה בחינוך חרדי כדי להגיע לבתי עבות >> אני צריך יכול להגיד בגיל 11 >> לא זאת אומרת הם לא יפנו אוטומטית כל ילד בתי אבות ילד שמגיע מבית חרדי הוא רוצה חינוך חרדי מפנים לבתי אבות כנראה שדאגו אני לא יודע >> אתה מגיע לבתי אבות יש פנימיה ויש מוסד לימודים >> כן ובשתלמות בבני ברק >> כן ואז מי הדמות שמ מי האבר החדש שלך מי הדמות אחרי אחרי אלנה מי הדמות הבדברים האלו אין אין לי דמעות ואין לי כלום אני >> חי ריאלי >> כן >> עושה חשבון אחד ועוד א זה שתיים לא שלוש אבל לא אפס כשהיית צריך משהו יש לך למי לפנות >> לא אין מי לפנות אין לך אין לך יש לך נעליים והם קטנות חותחים בקצה שהאצבע תצא החוצה >> כשאתה רוצה לספר למישהו מה עברת >> אין לי מי לספר אין לי מה לדבר אין אף אחד לא לא חושב עליך ואף אחד לא צריך אותך >> מתי ניצול שואה הפסיק להיות בושה ונהיה איזשהו תואר כבוד ואנשים מסתכלים בהרכה >> אחרי שהתחילו לקבל קבל כסף אנחנו לא עשירים שלוש סבונים כבר עשירים [‏צחוק] >> טוב אני חייב להגיד שאחרי כל מה שעברת לראות את ה מעיין של שמחת חיים שנובע ממך ומלא פעילות [מוזיקה] ודינמיות >> תודה רבה שרינתם אותי תודה רבה שתשמעו ושייד משהו >> אמן תודה רבה על השיחה הזאת >> כן בדמה >> הזנתם ללא תשכח מבית משפחה פודקאסט אני ישראל גולד בסר תודה בשם המאזינים לעורכת התוכן תהילה סיטו מנהלת ההפקה איילה גולשטיין ולאורכי הסאונד והוידאו אברי מי ויזל דניאל אין וילה ויללם כל הסדרות והפרקים מחכים לכם באתר המשפחה בכל אפליקציות הפודקאסטים ובקו הטלפון 077 שלוחה 22 להתראות בפרקים הבאים