לאורם - פרק 14: החתם סופר זי"ע

יש דברים שקורים [מוזיקה] רק במשפחה. >> למנועים חיגו כוכבית 6485. אתם מאזינים למשפחת [מוזיקה] פודקאסט. [מוזיקה] להורם. עיון בדרכי ההנהגה והלימוד של גאוני המחשבה והחסידות. מגיש עורך הדין פרופסור אברהם וינרות. שלום רב, אני פרופסור רבי וינרותט. אנחנו היום בפרק ה-14 בסדרת הפודקאסטים [מוזיקה] להורם על גדולי ההגות והחסידות מבית משפחה. הפרק היום יוקדש לדמותו של הרב משה סופר שרייבר, הידוע בספריו חתם סופר. חתם זה ראשי תיבות חידושי תורת משה. הוא היה מגדולי הפוסקים והמפרשים שקמו לעם ישראל ואנחנו נעסוק היום בדמותו. שיטתנו בסדרה הזאת להכיר דמות תורנית באמצעות עיון וניתוח דברי התורה שלה, הכתבים שלה. אבל בטרם שנעשה כן נפתח בכמה מילים אודות החתם סופר עצמו. החתם סופר חי בשנים תק תר 1762 עד 1839. הוא נולד בפרנקפורט בגרמניה, למד תורה מרבני פרנקפורט ופה הייתי רוצה להתעכב לשני רבותיו המובקים של החתם סופר הייתה דרך מאוד ייחודית בעבודת השם רבו האחד של החתם סופר הוא הרב פנחס הליבי הורביץ שהיה תלמיד גדולי החסידות א אני אפרט רב פינחס חיבר ספרי למדנות מריבים ויסודיים האפלה המקנה פנים יפות ועוד ורב פינחס שימש קרב של פרנקפורט במשך שנים רבות הוא עמד בראש ישיבה גדולה שבה למד החתם סופר אבל רפין חסורביץ נולד בעיר צ'ורטקוב בגליציה ביחד עם אחיו רב שמאל כהרב מניקלשבורג הוא למד אצל רב דוב בר המגיד ממזריץ' ממשיך דרכו של הבעל שם טוב ומפיצח הצידות לקצבי טבל רבי פנחס היה מהעריות שבחבורה במזריץ' הוא זה שנתן הסכמה לספרו של הרב שנאור זלמן שני אורסון שולחן ערוך הרב רבו השני של החתם סופר הוא הרב נתנל הכהן אדלר הרב של פרנקפורט רבי נתן אדלר היה בקי גדול גם בתורת הקבלה הוא נהג להתפלל בעברה ספרדית והתיר לעבור מנוסח אשכנז לנוסח ספרד כדי לכוון בתפילה את כוונות הקבלה של הארי החתם סופר אגב מתייחס לדברים בשוט חתם סופר חלק א' אור החיים סימן טו רב נוסדלר הנהיג להניח שני זוגות תפילין של רש"י ושל רבנו תם הוא הנהיג לשת כפיים בכל יום גם בחוץ לארץ אלה הנהגות אפשר לומר חסידיות ומכוח ההנהגות האלה הטילו על רבנוס נדלר חרם עד כדי כך בשנת תקמב 1782 הוא נאלץ לעזוב את פרנקפורט ועבר לשמש כרב עיר בבוסקוביץ' במורביה היום צ'כיה החתם סופר גלה עם רבו עכשיו הרב אדלר חזר לפרנקפורט קבור שלוש שנים בשנת תקמה 1785 החתם סופר ליוה אותו עד העיר פיורדה סמוך לנירנברג אבל בפקודת רבו החתם סופר לא חזר לפרנקפורט החתם סופר היה ראש ישיבה בעיר פרוסניץ אחר כך שימש כרב בעיר דרניץ שבצ'כיה ושנ תקנח 1798 הוא עבר לשמש כרב וראש ישיבה בעיר מטסדורף ובשנת תקסו התמנע החתם סופר לרב ולראש ישיבה בפרשבורג כיום ברטיסבירת סלובקיה שם הוא היה במשך 33 שנה עד לפטירתו ביום כ בתשרי תר 1839 [מוזיקה] >> למה הזכרתי את שני הרבנים האלה ואמרתי שזה פרט חשוב כי עובדת היותו של החתם סופר תלמיד של רב פינחס הליבי אורביץ ורבי נתן הכהן אדלר היא לא סתם פרט ביוגרפי סתמי הם היו אנשים שנקרא בהם קדושה ובחתם סופר נקרו אותות של קדושה גם יש בכתיבה שלו דברים שהייתי משווה אותם במידה רבה למה שנכתב על ידי גדולי החסידות אני אציין רק כמה פרטים מהאישיות שלו, סיפורים, כמה אנגדוטות שהמלמדים על המכלול. דבר ראשון, מאות תלמידים גדשו את הישיבה של החתם סופר. אומרים שהיה ניתן לראות בחוש כיצד מקום צר מכיל את המרובים, כמו בבית המקדש שמשתחווים רווחים וזה ממש שלא כדרך הטבע. אבל למרות שהחתם סופר הרביץ תורה לרבים, רבים מאוד, הוא סרב לקבל בחור שבדרך לישיבה הוא דרך ורמס על כפות תמרים ששימשו סכך לסוכה. החתם סופר אמר, מי שהנשמה שלו לא חשה בקדושה של הסכך, לא מתאים ללמוד בישיבה שלי. עוד הנקדות הקטנה, בנו של החתם סופר, רב שימן סופר, סיפר שהוא פעם מאלה תמיה בפני אביו. איך הוא אומר בקדושה, נקדש את שמך בעולם כשם שמקדישים אותו בשמי מרום? איך אנחנו יודעים? כיצד מקדישים את הקדוש ברוך הוא בשמי מרום. אמר לו החתם סופר שיצמיד את האוזן שלו לסטנדר יכנס מתחת לטלית שלו בזמן אמירת קדושה. רב שימן סופר עשה את זה. שמע מה ששמע מתחת לטלית של החתם סופר ואחר כך לא היו לו יותר שאלות. עוד סיפר רב שימן סופר שכשהוא הגיע לעיר קראקוב הוא פרסם מראי מקומות לשיעור כללי. השיעור הראשון שהוא ביקש לתת שם בבית המדרש הוא התמנה שם לרב העיר ואז באו להזהיר אותו תשמע קרקוב יש שמה עריות שבחבורה הם למדו את הסוגיה היטב והם יקפחו את שוקך תיזהר רב שימן סופר לא חשש אבל את השיעור הוא פתח בסיפור הבא על אביו החתם סופר כך הוא אמר כשהחתם סופר הגיע לחיין כרב בפרשבורג הוא ביקש מכל השוחטים בעיר להביא לו את הסכינים לבדיקה שוחט אחד סרב לבקשה טוב שלחו לו שליחים הוא גירש אותם החתם סופר שלח את בנו הוא רדף אחריו כשהוא מנופף עם סכין מה שנקרא הק מסר החתם סופר ציווה לשוחט הזה לבוא תכף ומיד שאם לא כן הוא אמר לו זה יגמר רע מאוד השוחט העז את פניו חלק על מרותו של החתם סופר ובאותו לילה הוא נקרא לבית דין של מעלה. אמר רב שימן סופר לפני השומעים, תדעו לכם, מי שמבקש לחדד את הסברה היום בדרשה שלי, מוזמן בשמחה לדון איתי בדברים שיהיה סיור המוכים. אבל מי שמבקש להתנצח איתי כדי להער על סמכותי, שידע שאני זוכר היטב את השם שבו ישתמש אבא שלי, הסטל בקהל. זה החתם סופר המלמ >> על הקדושה ותואר הלב של החתם סופר יש עוד הרבה הרבה מה לדבר אבל זה לא הפודקאסט שלנו היום זה [נחירות בוז] היה רק כלי לגדולתו העצומה בתורה החתם סופר נודע לשם ולתהילה כגדול הדור וכפוסק הדור וכך גם הגדירו אותו חכמי דורו כן למשל חותנו רב קיבא הגר כן החתם סופר בשנת 1812 נפטרה אשתו הראשונה והוא נסע לאישה את בתו של רבי עקיבא איגר מהאישה הזו נולדו לו כל ילדיו ארבעה בנים ושבע בנות כך גם הגדיר אותו רב מרדכי בנת ראש ישיבת ניקלשבורג הרב הראשי של מורביה צ'כיה ורבים אחרים ודים מכל רחבי אירופה פנו אל החתם סופר בשאלות הלכתיות נענו בפסקים גאוניים יסודיים. ההשפעה התורנית של החתם סופר היא עצומה. הוא השאיר אחריו עשרות ספרים בכל מקצועות התורה. מהם נתפסו בין השער חידושים על הש"ס, פסקי הלכה, זה שוט חתם סופר, הערות על שולחן ערוך, דרשות, פירושים על התורה ועוד יבול עצוב. [התנשפויות] באמת החתם סופר הוא איזה מגדל אור שהאיר לדורי דורות. ואני הייתי רוצה לעמוד על המאפיין של החתם סופר. אני רוצה להראות היום בפודקאסט הזה שמהלך שמתבי החתם סופר זה לא איזה ורט מקומי, איזו פרשנות של מילה או אפילו רעיון מבריק. הרבה מעבר לכך. המהלכים של החתם סופר נובעים מראיית מכלול, מהצגה מובנת של סדרת רעיונות שמתלקדים לתמונה בהירה אחת. ההבניה היא השיטה שלו. או יותר נכון לומר השיטתיות היא המאפיין של החתם סופר. המאפיין הזה מביא לידי ביטוי שלושה דברים. דבר ראשון, התורה של החתם סופר היא תורת אמת. למה? כי הראייה היא כוללת. ההיגיון של הדברים מוביל לתשובה שמשתלבת כחוליה במבנה שהיסודות שלו מאוגנים ומאושרשים בהגיונות יסוד רבים מאוד. מה שנחצב בשיטתיות כזאת ונכלל במערכה שלמה שמבוססת על הרבה מקורות חייב להיות אמת. ממורי ורבי רבומוכזרחי שמעתי דברים שמאוד הפאימו אותי. הסיפור הבא. מרן הרב חיים הלוי סולובייצ'יק כתב חידוש מרהיב לישב את דברי הרמבם. אחרי שהוא סיים לכתוב הובה לתשום את ליבו שההסבר שלו חולק סותר. למה שכתב החתם סופר רב חיים קרא את מה שהוא כתב שאל אותו הבן שלו הבריסקרוב רב יוסף זב סולובייצ'יק אבא למה לקרוע האם לא יותר נכון לכתוב את הדברים להותיר אותם אפילו עליי ספר ולציין שהחתם סופר חולק אמר לו רב חיים דברים שהחתם סופר כותב הם אמת התורה ומה שלא תואם לחתם סופר הוא ממילא לא אמת. דברים שהם לא אמת אני לא רוצה להשאיר עלי כתב ולכן הוא קרא אותם כך עד כדי כך. והדבר השני שהוא מאוד חשוב בהבנת דברי החתם סופר, מי שמעיין בכתבים שלו לומד איך לחשוב, איך לבנות, איך לנסח במדויק, איך לראות ראייה כוללת שבה פרטים נובעים ממכלול. ידיעות רחבות מורגנות ומובילות לתמונה כוללת שבה דבר מוביל לדבר ונובע מדבר. כל פרק וכל פרשה הם שיעור שמלמד מה היא חשיבה שיטתית. לכן בנוסף לכך שבן אדם חוסף כשהוא לומד את דברי החתם סופר חוסף את אבני היסוד את מושגי היסוד הוא גם רואה איך ללמוד. כן, מבחנו של התבשיל הוא בטעם. בוא נתאים כמה גרגרים מתורתו של החסם סופר ונבכח בשיטה שלו. הנושאים שבהם נעסוק בפתח הדברים הם חמישה. אחד א' עץ הדעת. ב' אישו משום חיצו ג' כלל מצוות הדיינים ד' משפט הוא דבר מטורץ ונכון. ה דורות ישרים מבורכים. נתחיל. >> [מוזיקה] >> א' עץ הדעת. אדם הראשון הצטו לאכול מעץ הדעת. כן. הפסוק אומר בבראשית ב' תז ויצב השם אלוקים על האדם לאמור מכל עץ הגן החול תאכל ומעץ הדעה הטוב הרע לא תאכל ממנו. למה? אומר הפסוק כי ביום אוכל ממנו מות תמות. וואו. מה החטא? האם זה חטא שאדם יהיה ברדת שהוא ידע להבחין בין טוב לרע? את השאלה הזאת שואל המורא נבוחים. הרמב"ם בחלק א' של המורא נבוכים פרק ב' כותב הקשה לי איש חכם. זה לא שנים קושיה גדולה. מה הקושי? שמפשט הכתובים עולה שהכוונה הראשונה הייתה שאדם הראשון יהיה כמו שאר בעלי חיים. נבך בלי שכל ובלי מחשבה והוא לא יבדיל בין טוב לרע. מה יוצא שדווקא כתוצאה מחטא הגיע אדם לשלמות והשיג את מעלתו הגדולה ביותר של האדם שהיא מודעות עצמית הכרה בין טוב לרע. אז הוא שואל את עצמו איך ייתכן שכתוצאה מחטא יקבל אדם חוכמה שהיא הגדולה שבמעלות שהיא הפרס הכי גדול שיכול להינתן לאדם. הקושי מתעצם. כשמסתכלים בדברי חז"ל רואים שהאיסור לאכול מעץ הדעת לא היה איסור מוחלט, הוא היה איסור שמוגבל לזמן זמן מאוד קצר. יש גמרא בברכות בדף מ עמוד א' דעתו של רבי מאיר כתוב כך: "אילן שאכל ממנו אדם הראשון, גפן היה." במדרש תלפיות בערך אדם הראשון אומרים חז"ל, אדם הראשון חטא ששחת ענבים ושתה בלא קידוש. ואם היה ממתין עד הלילה היה מקדש עליו. זאת אומרת עץ הדעת היה מותר באכילה עוד כמה שעות עם פרוס השבת. החתם סופר אומר שהסברה נותה שכך זה היה. למה? כי אילו היה איסור עולמי לאכול מעץ הדעת. אז יוצא שהשם ברא עץ בלי שיהיה לו אף פעם שימוש כלשהו. זה לא יתכן. הרי הפסוק אומר בישעיהו ומה שהקדוש ברוך הוא לא לטוברא. אם ככה יוצא שהאיסור לאכול מעץ הדעת הוא איסור זמני לכמה שעות מתחזק עם כך שבעתיים הקושי אי אפשר להגיד שיש בדעת ובהבחנה בין טוב לרע איזה פגם עקרוני כלשהו כי בעוד שעה קלה זה יהפוך למותר אז למה זה נאסר בשעה הקלה הזאת ה חתם סופר מטווה כאן קו חשיבה מסודר שכולל את ההיבטים הבאים. א' יש רמבן על בראשית ב' פסוק י שעץ הדעת הכניס באדם את הקושי היצרי בזמן הבחירה בין טוב לרע. זאת אומרת בחירה הייתה גם קודם לפני האכילה מעץ הדעת. רק לא היה לו יצר הרע פנימי שמגרה אותו לבחור ברע. ממילא התוצאה הייתה ברורה מראש כאדם מטבעו נתן להחלטה הגיונית לבחור בטוב. כמו שאדם מטבעו לא נותן לאכול רעל. אבל אם האכילה מעץ הדעת נכנסה בתוך האדם איזשהיא נטייה יצרית לחתו, לגרום עונג לחלק הגשמי שלו, למרות המחיר המוסרי והתועלתי שקרוך בכך. המונח דעת כן דעת טוב ורע משמעותו דביקות ברא שחדר לתוכו. כמו האדם ידע את חווה אשתו. לפני האכילה מעץ הדעת, כשהיצר הרע ביקש לפתות את האדם, הוא ניצב נבח מיר בחוץ והוא אמר לאדם, חטא, תחתא עכשיו. והיצר הטוב היה בפנים והוא אמר לו, מה פתאום? פתאום שאני אעשה דבר כזה. אחרי שחטא האדם, התהפחו היוצרות. היצר הרע מובנה כחלק מכוחות האישיות הפנימית שלו. איך אנחנו אומרים? היום מתחשק לי, אני רוצה, בא לי. היצר הטוב מדבר על האדם מבחוץ, לא כדאי לך, אתה תצטער. בא החתם סופר ואומר, תראו, הבחירה והמאבק הזה ביצר הרע זו בעצם תכלית בריאת האדם. אלא מה? עכשיו מי שחטא אדם זו בחירה יותר עוצמתית שבה נאוקים הגוף והנפש על הגדרת האדם. הגוף מושך לערב, לנעים, לנוח, אל הצלות. הוא רוצה לנוח, הוא רוצה להנות. זה היצר הרע. והיצר הטוב מדבר אל השכל ומנסה למשוך אל התועלתי, ההגיוני, הרוחני, הנעצל, האגון. שואל החתם סופר, אז אם ככה, למה לא נבראו קשייהי הבחירה הזאת מהרגע הראשון? הרי כל השכר והעונש מותנים ביכולת הבחירה של האדם ובקשיי הבחירה שלו. אומר החתם סופר, תראו, כשהיצר הוא גשמי ופנימי, הוא שולט, הוא דומיננטי. הבחירה נוטה מראש לכיוון הרע. זה קרב עבוד. לכן הקדוש ברוך הוא נמנע להכניס את היצר הרע בתוך האדם. כי בחירה כן, אבל קרב עבוד לא. יש זמן שבו הקרב לא עבוד. בשבת לאדם יש נשמה יתירה. הקדושה סוררת ביתר שעת. שבת היא מאין עולם הבא. והנאות הגוף גם הם רוחניות. אני יכול לאכול וזה לכבוד שבת קודש. אפשר להנות מהנאות גשמיות וזה נקרא עונג שבת. לשבת יש תכונה שאדם עושה מעשים גשמיים ויש בהם רוחניות. החתם סופר אומר זאת הסיבה שהקדוש ברוך הוא רצה שאדם יאכל מעץ הדעת עם כניסת השבת. אז מכוח קדושת השבת הוא יוכל להתמודד עם היצרים שלו וגם אם נכנסת בו תאווה גשמית ויצרית יהיה בו כוח להתמודד עם היצר ומה שנקרא במחאות לגייר אותו להכניס קדושה בתוך הגשמיות אילו היה יסוד הבחירה העוצמתי של תשוקה לחטא לגשמיות ניתה באדם בשבת הוא היה אוכל מעץ הדעת רק כשהוא עושה קידוש וש על היין הזה, על פרי עץ הדעת. אז יסוד הבחירה שלו היה נבנה על דני קודש. הוא היה מתרגל למצב שהיצירים לא מסיטים אותו מהדרך. להפך, הקדושה חודרת גם אליהם. הרוחניות יותר חזקה מהיצריות. ואז גם בצת השבת, בעזבת הנשמה יתירה את האדם, הוא היה ממשיך באותו כיוון, באותה דרך שבה הוא התחיל לצוד. והייתה לו כבר יכולת וסיבולת שמתה את הבחירה אל הטוב. אבל מה קרה? הנחשי השיא את האדם לאכול מעץ לפני שבת בזמן שאפרוריות הגשמיות גברה על האדם. לכן תחילת יסוד בניין הבחירה של האדם היא לא טובה. הוא קרוב להפסד מהשכר. זאת אומרת העיתוי, העיתוי הגרוע הוא זה שיצר של האדם חודרת יצריות בלי שקדמה לקדושה שמסוגלת להתמודד איתה. לכן בעקבוד החטא הקדמון קיבלה הגשמיות יתרון. היצר מפאם באדם מתוכו. נכון, גם במצב הזה מותר על האדם להתגבר על היצרים, להחדיר קדושה בכל פינה. אבל עכשיו הסיכוי היחיד של האדם להתגבר על היצר במלחמה העבודה הזאת נעוץ בכוח התורה. אלמלא בראתי תורת תבלין אוי ואבוי. אז היצר יותר חזק מהרוח. בואו שימו לב מה קרה כאן עכשיו. החתם סופר לא הסתפק באיזה תירוץ על שאלת הרמב"ם. הוא ביאר את האיסור לאכול מעץ הדעת כשהוא מעמיד בפנינו מערכה שלמה סדורה על מהות הבחירה, על היחס בין נשמה וגוף, על ההבדל בין יצר חיצוני ליצר פנימי, על סגולת השבת, על כוחו של העיתוי שהוא שורש החטא, על מהות עבודת האדם אחרי החטא. איזה מהלך כולל שבו הפרטים לא ניצבים לבדם הם חוליות משרשרת שבה פרט אחד מוביל לשני קשור ואחוז בו ומהווה חלק ממבנה סדור כזוהי תורתו של החתם סופר עכשיו השיטתיות הזאת של החתם סופר לא נוגעת רק לענייני אמונה יש בה ראייה כוללת של התורה כמקשה אחת ולכן אנחנו עוד רגע נראה השלכה מענייני אמונה גם לענייני ממונות. וכאן אני עובר לנושא השני, פרק ב', אישו משום חיצו. בין דיני הממונות שמשה רבינו לימד את בני ישראל, מצויים הדינים של נזכי אש. בתורה כתוב שמות כב פסוק ה כי היא כי תצא אש ומצא קוצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה שלם ישלם המבבה את הבירה אומר רש"י כי תצא כי תצא אש מה זה כי תצא אפילו מעצמה למה למה אדם חייב לשלם על דבר שהוא לא עשה לא היה לו יד בכך יותר מזה אנחנו אומרים כי תצא משמע מאליה אבל בהמשך הפסוק כתוב שלם ישם המבהיר המבעיר זאת אומרת שהאדם עשה משהו הוא נקרא מבעיר איך מיישבים את הסתירה הזאת בין הראשו של הפסוק לסיפה שלו כאן יש גמרא במסכת בבא קמה בדף ס עמוד ב שם מסופר שרב עמי ורב אסי ישבו לפני רבי יצחק נפחה אחד ביקש שיגיד אגדה אחד ביקש שהוא יגיד רק הלכה ואז הוא אמר להם נושא מסוים שבו יש גם הגדה וגם הלכה. מה זה הנושא? לכאורה זה שני דברים אבל תראו שלא. החתם סופר מסביר שזה ממש לא. בואו נראה דבר האגדה. האגדת הייתה זאת. כתוב כי תצא מצא קוצים. מה ששאלנו כי תצא אז היא יצא מעצמה ובסוף כתוב שלם משלם מבעיר. אז הוא העביר. אלא תשמעו את האגדתא. אמר הקדוש ברוך הוא, עליי לשלם את הבארה שאני הבערתי בשריפת בית המקדש. עכשיו למה בית המקדש חרב? מפני חטאינו גלינו מארצינו. אלה עוונות שלנו שגרמו לאש הזאת שניצתה בבית המקדש. אבל הקדוש ברוך הוא מבטיח לשלם כאילו הוא הבאיר את הבארה. זה הגדתה. אוקיי? ומה זה דבר ההלכה? אשמעת שאומר רבי יצחק נפחה אומר ככה הכתוב פותח בנזקי ממונו משמע שהאש יצא מעצמה ממונו לא הוא הזיק ממונו אבל אחרי זה הוא מדבר על נזקי גופו מבאיר כן שלם משלם המבבהיר זאת אומרת כאילו הבעיר בידיים זה מה שנקרא נזקי גופו להגיד לך שאישו משום חיצו זאת אומרת למרות שהוא לא העביר את הגדיש בידיים חיובו אותו כאילו הוא ירא איזשהו חץ שהגיע למקום רחוק שבו הוא הזיק זאת אומרת זה לא ממון המזיק אלא אדם המזיק עכשיו כל מי שלמד בבקמה יודע שיש נפקמינה כן היא גם מבוארת שם בדף כג כשאדם מזיק מלבד מהנזק הישיר שהוא גרם יש עוד ארבעה דברים שהם מה שנקרא נזקים עקיפים צער ריפוי שבט ובושת. לעומת זאת, כשזה ממון מזיק, חייבים רק בנזק ממוני. פטורים ארבעה דברים. אז אם ככה, מה זה פועש? זה אדם המזיק או ממון המזיק? זה לא כל כך מסתדר יחד. בא החתם סופר ואומר, בואו אני אראה לכם הסבר לכל הסוגיה הזאת. כשהאגדת וההלכה הם פשוט הבטים של מבנה סדור אחד. אמן. >> [מוזיקה] >> מה איך הוא מסביר ככה בית המקדש נחרב מחמת העוונות של עם ישראל אמרנו בתפילת מוסף שלוש רגלים מפני חטאינו גלינו מארצינו כן מפני היד שנשתלכה במקדשך האש הזאתי ניצתה בגלל מעשי האדם על ידי חתיו אבל אומר החתם סופר למה חוטה האדם? יש מסכת סותטה בדף ג עמוד א' אמר רש לקיש אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות מי הכניס באדם את הרוח שטות מי נטה באדם את היצר הבוער הזה את יצר הרע הקדוש ברוך הוא ובאמת יש גמרא במסכת ברכות בדף לב עמוד א' שאליהו הנביא מתיח דברים כלפי מעלה כן יש פסוק במלכים א' א יח פסוק ואתה הסיבות את ליבה מחורנית אומרת הגמרא זה פתחון פלא עם ישראל לטעון שהקדוש ברוך הוא שגרם לנו לכתו אתה הקדוש ברוך הוא כן הסיבות האת ללייבם למה כי אתה נתת בקרבנו יצר הרע וזה כמו שאמרנו קודם כוח שהוא חזק מהאדם אז אומרת הגמרא בקידושין בדף ל עמוד ב שביחד עם האש של יצר הרע הקדוש ברוך הוא גם ברא את המים שיכבו את את האש כתוב בראתי יצר הרע בראתי לו תורת תבלין התורה היה איזה שיקוי פלא שמונע את בהירת היצר אבל היצר לא בוטל עם מתן תורה יש יצר גם שלא ללמוד תורה והיצר הוא בסיס הקיום אי אפשר בלעדיו יש גמרא ביומה בדף סט שחז"ל ביקשו לבטל את היצר הרע של עריות ונתנו להם אבל אחרי שלושה ימים מתברר שאפילו ביצה של תרנגולת לא נולדה, בטלה ההתרבות הטבעית. אז החזירו את היצר הרע של עריות, רק שמעו לו עין אחת. זאת אומרת, אדם לא מתווה מטבו, אדם נורמטיבי לא מתווה מטבו לקרובות המשפחה שלו, לאמא שלו, לאחות שלו, לבת שלו. אבל היצר הרע קיים. הוא מכונה שאור שבעיסה. למה? כי הוא גורם לעיסה לטפוח ולהתפתח. יש זוהר בחלק א' בדף קלז עמוד א וגם בהמשך בדף קלח עמוד א' שהוא אומר שבלי יצר הרע אין לאדם חדוותה דשמעתא אין לו חדות יצירה בלימוד בלי יצר אין יצירה לכן נשארה בליבנו אש יוקדת של יצר הרע ולהפך כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו היצר לא נעלם עם מתן תורה אלא כתוב אם יש לך יצר פגע בך מנובה על זה מושכהו לבית המדרש אבל הוא קיים אם ככה מה יוצא שבית המקדש נחרב מכוח ניצוצי אש של יצר הרע שהקדוש ברוך הוא נטה באדם עכשיו בוא נבדוק מי השם במישור ההלכתי ראינו שלם ישם המבהיר אישור משום חיצב מי שמתחיל תופעה אחראי לכל הגלגולים והתוצאות שלה ישירות ועקיפות אז יוצא שהקדוש ברוך הוא אחראי לחורבן הבית הוא נחשב כמי שגרם לחטא שהביא לה חורבן כי הוא השאיר בנו את האש היוקדת של היצר הרע מי שהזיק חייב לשלם לכן הקדוש ברוך הוא חייב לבנות את בית המקדש שהוא החריב איזה יופי מבנה שיטתי וסדור שמבאר את הגדתה וההלכה ומלקד אותם למהלך אחד. ככה במישור ההלכתי השיג רבי יצחק נפחה מהפסוק שלם ישלם המבהיר את הבארה שישום משום חיצו. ובמישור הגדתי המשיך רבי יצחק נפחה והסיק מכאן שהשם הוא שהצית אש בציון וחייב לבנות אותה. בוא נעבור עכשיו מהמישור האמוני למישור הלכתי צרוף וזה הפרק השלישי אנחנו נקרא לו כלל מצוות הדיינים. רבים האחרונים שואלים בתחילת מסכת בבא קמה מה המקור לאיסור להזיק לממון הזולת? אולי אני יכול להזיק ואחרי זה כמובן לשלם. הסטייפלר רבי ימקוב ישראל קניאיבסקי בקהילות יעקב מוצא יסוד לדברים מקור לדברים לאיסור להזיק במהלך של החתם סופר בוא נשמע יש פסוק בדבורים טז פסוק יח שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך אשר השם אלוקיך נותן לך לשבתיך ושפטו את העם משפט צדק כן גם בויקו יט פסוק טו כתוב בצדק תשפוט אמיתך מה זה הבצדק הזה אומר החתם סופר שיש מה שנקרא כלל מצוות הדיינים מה פירוש הדיין מחוייב לוודא שהחברה נוהגת על פי המשפט זו מצוות הדיינים לכן אומר החתם סופר בשוט בחויש מישפו סימן עט שמסמכות האכיפה הזאת של הדיינים את הצדק על החברה. אנחנו לומדים גדרי איסור והתר. דבר שברור שחכמים יוציאו צו למנוע אותו הוא אסור. לכן אומר החתם סופר, אסור להתחרות בצורה שמוגדרת יורד לאומנותו של חברו. מה המקור? הוא אומר שם שם לו חוק ומשפט. אומר הרמבן זו הנהגת סדרי המדינה שמסרן השם לחכמי ישראל. זאת אומרת מסמכות האכיפה של חכמים לעשות חוק ומשפט הנהגת סדרי המדינה מכך נובעת ההגדרה של ייסורים שאותם הםפים הכיוון הוא אם כך הפוך ממה שאנחנו חושבים לא מהדין אל האכיפה אלא להפך מסמכות האכיפה שהתורה נתנה לחכמים נובע מקור וגדר האסור והמותר. לפי זה אומר הקהילות יעקב הריפשיטא שאם היו באים מזיק וניזק לבית דין מראש לפני שנגרם נזק והמזיק היה אומר אני רוצה להזיק ואני מוכן לשלם בית הדין היה מוציא מיד צב מניעה שלא יעשה את זה למה הם מחוייבים למנוע את הנזק כי זה פוגע בזכות הקניין של הבעלים ממילא לפי הכלל שכל דבר שבידין צריכים לתת צב למנוע אותו הוא אסור יש לנו מקור לאיסור להזיק. האיסור נובע מכלל מצוות הדיינים. תראו איזה יופי. קו חשיבה שהוא מובנה שיטתי כולל על אחריות האדם והוא מוביל אותנו להבין מה גדרי האסור והמותר מבחינה ממונית. המלמלו המלמלות >> בוא נמשיך עוד קטע אנחנו נראה שהחתם סופר נוקט שהראייה השיטתית של מה שנקרא דבר משפט מוביל אדם גם בענייני אמונה זה הפרק הרביעי אנחנו נקרא לו משפט הוא דבר מטורץ ונכון דברים של החתם סופר בוא נראה בפרשת שופטים משה משה רבינו מדריך את העם מה לעשות שמתעוררות שאלות קשות דבורים יז פסוק ח עד יא כי יפל ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין בין נגע לנגע דברי ריבות משאריך וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר השם אלוקיך בו ובאת אל הכהנים הלביאים ואל השופט אשר יהיה בימים הם ודרשת ויגידו לך את דבר המשפט ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר השם ושמרת לעשות ככל אשר יוראוך על פי התורה אשר ירוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תעשו מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל שואלך תם סופר במה עוסק הפסוק הזה זה ברור שאם יש דיינות משפטית בין אדם לראהו מה שנקרא דברי ריבות משאריך אז השופט מכריע בין בעלי הדין וחייבים לעשות את מה שהשופט מורה זה את הפסק שלו אבל הפסוק מתייחס גם לסוגיות שמביאים בפני הכהן והלוי, מה שנקרא להבחין בין דם לדם, בין דין לדין, בנגע לנגע. למה קוראים גם לדבר הזה? כי יפלא ממך דבר למשפט. מה המשפט פה? אומר החתם סופר, צריך להבין את הדבר הבא. א' לעתים מתעוררת שאלה שאדם מתבייש בעצמו. הוא מעשהס האם להגיד את זה בכל רם. האם להציג את זה בפני רבו? למה הוא חושש? אולי זה בכלל איזה הירור כפירה לא לגיטימי? משהו שצריך להדחיק. אבל אם השואל הוא לא יהיר, הוא לא בלגי, השאלה מתעוררת אצלו בתום לב והוא רוצה לדעת, הוא רוצה להעמיק את מרחבי התודעה והאמונה, בשום אופן לא להתבייש בזה. מקומה של שאלה כזאת בבית המדרש, במקום שבו מתחוללת חשיבה שיטתית, לוגית, מעמיקה, משפטית. החתם סופר מבאר פה נקודה חשובה מאוד שמחשבה כזאת שנופלת במוחו של אדם זה הבורא שטל במוחו כדי שהוא יבין לעומקם של דברים ויעלה למדרגה גבוהה יותר ממה שהוא היה קודם. השאלה הזאת היא הזדמנות לחשוב. זו בלשון החתם סופר מציאה שהזדמנה בדרכו כדי שהוא ירים אותה, שהוא ידלה את המחשבה העמוקה הזאת והוא יוציא אותה מנבחי תת ההכרה אל סף ההכרה, אל ההבנה, אל מרכז התודעה, אל משהו שהוא ברור, שיש בו המשגה והגדרה. לכן פה הקטע השני, לא להתחיל עירורים מהסוג הזה. זה תהליך נפשי שהבשיל והוא מסוגל להביא את האדם לאמונה עמוקה, לחשיבה, לדבר שמרחיב את היקף הידיעה והדעת של האדם. הוא מביא לפתרונות ולמודעות של השואל. תרים את המציאה הזאתי, אל תתעלם ממנה, אל תעבור לידה. בלשון החתם סופר מצינו שנאנש אדם על זה אם הוא מסלק דעתו ואינו חושב לידה תירוץ על הפליאה שנפלה ממנו עכשיו אנחנו שאלנו למה קוראים לזה כי ייפלא ממך דבר למשפט מה המשפט פה אומר החתם סופר משפט הוא דבר מטורץ ונכון זאת אומרת משפט נבנה על אדנים של חשיבה שיטתית לאדם נדמה שהדני האמונה שלו, היסודות של האמונה שלו מעוררים. למה? כי אין בהם סדר. כי הם לא מתיישבים עם תהליך מובנה. אבל אדרבה, בעקבות הערהור הזה יש לו הזדמנות לבנות את החשיבה שלו, ליצור בצורה שיטתית מבנה סדור, הגיוני, לוגי, שהוא מביא אותו לדרגה הרבה יותר גבוהה של הפשטה, של מתודיקה. ובלשון החתם סופר תראה שכאשר תתבונן עוד בדבר ותחשוב אמיתת הדבר הרי שעל ידי זה וקמת ועלית על ידי הפליאה הזאת תעלה למעלה במדרגה ועל זה אומר החתם סופר מובן מה שכתוב ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך על פי התורה אשר יראוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה אתה משיג השגות עמוקות וסלורות ומבוססות על מבנה אמוני שלם שמדריך אותך בכל אורחות חייך. לא רק בשאלה הקונקרטית או באיזשהי שאלה מעשית נקודתית. זה יוצר השקפה כוללת שהיא תהיה נר לרגליך בכל נתיבות ומשאולי חייך. זאת אומרת השיטתיות בדברי אמונה והשקפה נחוצה לא רק כדי להשיב על הרור כפירה, על איזשהיא מחשבה טועה, לא. הסדר הנכון הוא הדרך לחשוב, הוא הדרך להאמין. השיטתיות היא המאפיינת של החתם סופר והוא אומר שיטתיות בדברי אמונה זאת הדרך לעבוד את השם. על זה אמר משה רבינו בחרת בחיים. עכשיו אני הייתי רוצה לעבור מפה למעין ברכה של החתם סופר שאיתה אנחנו נסיים משהו שהוא כל כך חשוב גם לחינוך וגם להשקפת העולם שלנו וזה הפרק החמישי פרק ה אנחנו נגדיר אותו דורות ישרים מבורכים >> [מוזיקה] >> משה רבנו מציג בפני בני ישראל שני דרכים. אחד טוב, שני רע. ההבדל בין הדרכים הוא טומי. אחד מוביל לברכה, השני לקללה. אחד מסב חיים, השני לא עלינו מוות. ככה כתוב בדבורים ל פסוק יט וכ. הדותי בכם היום את השמיים ואת הארץ. החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה. ובחרת בחיים למען תחייה אתה וזרך להבא את השם אלוקיך לשמוע בקולו ולדובקה בו כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה אשר נשבע השם לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם אבל אחרי שמבהירים לנו את הדרך האחת כוחה בחיים והשנייה בוות פתאום משה רבנו מייעץ לנו ובחרת בחיים למען תחיה מה וכייש שוטה שיבחר ביודין במוות שאפשר לבחור בחיים. אחרי שהבהירו לנו מה המשמעות של כל דרך, למה צריך ייעוץ, הרי הבחירה עכשיו היא מובנת מאליה, היא טריביאלית. עונח התם סופר באופן שיטתי [נחירות בוז] הסבר שצריך לחקוק אותו בתודעה שלנו. הוא אומר ככה, יש רמבן בויקר יח פסוק ד', שאדם זוכה במה שהוא מייחל לו ובהתאם לדרך הלימוד שלו. חיי האדם במצוות הם כפי הכנתו להם. מה הוא אומר? ככה, יש אדם שמכוח לימוד תורה זוכה לעולם הבא. הוא ניצל מגיהנום, הוא זוכה בגן עדן. ויש מי שזוכה מכוח לימוד תורה לשכר ארצי גשמי בעולם הזה. בוא אני אני אקריא את לשונה. עושה המצוות שלא לשמן על מנת לקבל פרס, יחייה בהם בעולם הזה ימים רבים באושר ובנחסים וכבוד. אבל זה נאמר במשלי ג' פסוק טז בשמאלה אושר וכבוד ואומרים חז"ל בשבת דף סג עמוד א' למסמלים בה אושר וכבוד אוקיי ויש מי שזוכה מכוח לימוד התורה הן בחיי העולם הבא ואין בחיי העולם הזה הה מי [כחכוח] זה העוסקים במצוות מאהבה כדין וכראוי אם זכה העולם הזה כעניין הנזכר בתורה בפרשת אם בחוקותיי ויכוכביו ה והשיג לכם דיש את בציר אלה יזכו בעולם הזה לחיים טובים כמנהג העולם ולחיי העולם הבא זכותם שלמה אומר החתם סופר הוא מבאר את הדברים הוא אומר ככה תראו יש מי שזוכה לעולם הזה למה כי השאיפות שלו הם גשמיות ויש מי שזוכה לעולם הבא כי השאיפות שלו הם רוחניות אלא מה שכדי שהוא יוכל לעבוד את השם בנינוחות בלי תרדות בשלווה, בשמחת הלב, אז מעניקים לו גם את מנמי העולם הזה. בא החתם סופר ואומר, יש נפקות עצומה בין שני הדברים. תראו מה זה. משהו יפה יפה. הוא אומר כך. מי ששואף לאושר גשמי בעולם הזה זוכה הוא מקבל את זה. אבל סורי, השחיה לא מושלמת. למה? כי כמו כל צובע הגשמי היא מזיקה בסופו של יום מהאושר הזה יגרם חלילה נזק אתם יודעים למי לילדים של אותו אדם יוולדו לו ילדים מפונקים ופינוק מוליד חולשת אופי שפע שאדם נולד אליו עלול להשחיט להזיק הוא יוצר מצב שהוא אדם שהוא לא רעב להישגים הוא לא מוכשר להתמודד עם אמורות החיים. בני תובים. מי שטאב גשמיות ונוהג ההלכה הוא מסיג גשמיות. אבל זה המחיר. יש לו ילדים שהם מפונקים ולפעמים אפילו מסואבים. לעומת זאת, מי שתאב רוחניות ונוהג ההלכה ישיג את אותם משיגים גשמיים אבל בלי תופעות הלוואי. זאת אומרת הוא זוכה לעולם הבא וזוכה לאושר הגשמי שמשרט את הרוחניות ומכיוון שהעיקר אצלו זו זו זו הרוחניות זה אושר גשמי שבא מתוך חוסן רוחני והוא לא מזיק לילדים בלשון החתם סופר מי שזוכה לחיי העולם הזה מתוך כוונת ועיקות בהשם בטוח שלא יבוא על ידי אושר זה שום מכשול לבניו לכן אומר החתם סופר זה היעוץ של משה. הוא אומר ככה, אדם שרוצה אושר גשמי, קשה לייעץ לו, לבחור במקום זה בחיי רוח. הוא בן אדם גשמי, הוא תאב בצע, הוא תאב נוחות. העולם הבא פחות מדבר אל ליבו, הוא רוצה סיפוק כאן ועכשיו, אבל אפשר לייעץ לו, תראה, תבחור במטרה גרונית שהיא כבר תספק לך גם עולם הזה וגם עולם הבא. והדרך הזאת עדיפה מנקודת מבט גשמית. למה? כי השפע הגשמי שאתה כל כך רוצה לא יזיק לילדים שלך. לכן אומר הכתוב ובחרת בחיים. איזה חיים? חיים שיהיה בהם למען תחיה אתה וזרעך. זה הכוונה שהוא יבחר להבה את השם ולדבקה בו. ואותם חיים שתזכה בהם מכוח הדבקות בהשם יביאו לאורך ימיך לשבת על האדמה ולא יהיה בהם שום מכשול הוא יזכה לדורות ישרים מבורכים אז תראו איזה יופי החתם סופר משריש קו שיטתי מובנה של אמונה גם בהתוויה של מטרות החיים מחמשת הנקודות שלם עמדנו. אנחנו רואים שהעיון בדברי החתם סופר הוא חורג מוורט, מבריק גאוני. הוא מלמד פרק בהשקפה כוללת, שיטתית מובנה. ההגיונות מתבססים בעומק התודעה כי הם יוצרים מבנה כולל שממנו יש נגזרות ברורות גם לשאלות של השקפה גם לסוגיות מומניות גם לפסיקה בגדרה האסור והמותר הכל בא מאותה שיטה אם ככה מי שמעיין בדברי החתם סופר לומד לא רק איך נכון לנהוג אלא גם וזה העיקר איך נכון לחשוב איך איך להבין ואיך להאמין [מוזיקה] המלמל טير טير [מוזיקה] טיר [שירה] המל ‏Hel [מוזיקה][שירה] to [מוזיקה] >> [שירה] >> ‏Hon [מוזיקה] >> לפקאסט לאורם על החתם סופר מבית משפחה פודקאסט. אני פרופסור אבי וינרותט תודה לעורכת התוכן תהילה סיטון למנהלת ההפקה איילה גולדשטיין ולאורכי הסאונד אברהם ויזל דניאל לוין וילה וילהן כל הסדרות והפרקים מחכים לכם באתר משפחה בכל אפליקציות הפודקאסטים ובקו הטלפון 07722 שלוחה 47 תודה רבה להתראות בפרקים [מוזיקה] הבאים ‏H to h [מוזיקה][שירה] to me [מוזיקה] >> [מוזיקה] >> ‏te amo [שירה] [מוזיקה] טר לשרй [מוזיקה][שירה] [שירה][מוזיקה] >> [מוזיקה] [שירה] [מוזיקה]