🕰️זמן סיפור - פרק 141: תפקיד בדרך

[מוזיקה] ילדים פלוס ילדים פלוס עולם של תחילים [מוזיקה] של משפחה זמן סיפור מתוך ספריית ילדים של משפחה >> [מוזיקה] >> תפקיד בדרך. מירי הקטנה ידעה שנגמר הגן. מירי הקטנה ידעה שהגיע הזמן ללכת הביתה כי רחלי הגננת כבר אמרה שלום לכל הילדים. ונחמי וארי ויוסף ואליהו כבר עמדו ליד הדלת של הגנון וחיכו שמישהו יבוא לקחת אותם הביתה. מירי הקטנה ידעה שהגן נגמר כי רחלי הגננת כבר נתנה לה את התיקייה שלה עם ספר הספריה לשבת ודף קשר מקושט. היו בפנים גם הציורים שציירה ושתי מלאכות שהדביקה בוקר אחד בשעת יצירה. ביד קצת דביקה הייתה הסוכריה של קבלת שבת ואחרי קבלת שבת תמיד הולכים הביתה. אבא של גדעון בא לקחת אותו. הוא הרים אותו על הידיים, הקפיץ אותו באוויר עד שכל הטלטלים הארוכים שלו התנופו, אמר שלום לכולם והלך. אמא של [מוזיקה] נחמי באה לקחת אותה הביתה. היא נתנה לה נשיקה, סיפרה משהו לרחלי הגננת, נפנפה שלום לכולם והלכה. אחר כך הייתה הבחורה עם הקוקו, זאת שלוקחת את יוסף והאח הגדול של אליהו. כולם אמרו שלום והלכו ומירי נשארה בגן. רחלי הגננת סדרה את המשחקים, נקטה את השולחנות הקטנים וכבר עמדה להתחיל לטא את הרצפה כשנשמעה דפיקה בדלת. הייתה זאת דפיקה קלה, חלשה, כזאת שקשה לשמוע, כאילו שאחד הילדים התבלבל וחשב ששוב בוקר וצריך לחזור לגן. רחלי, הגננת פתחה את הדלת ושם עמד, נחשומי, לא, אף פעם לא תצליחו לנחש. אתם חושבים ודאי שאבא של מירי עמד שם, נכון? ובכן תעיתם. אה, אתם חושבים שאמא של מירי באה? לא, תהיתם שינית. בפתח עמד ילד אחד עם עיניים זוהרות מרוב התרגשות, ופאות קטנטנות, בהירות, שהיתאקשו ללטף לו את הלחייים. אהרון. כן, אהרון, האח הגדול של מירי, שהוא כבר בן 3 וחצי, סליחה, בין רבע לארבע. שלום אמר אהרון למירי הקטנה באתי לקחת אותך הביתה באמת מירי לא יכלה להאמין מה קרה לאבא למה הוא לא בא ואמא אמא נשארה עם אלי סיפר אהרון בלי שנשאל אפילו אלי התינוק הוא בוכה כל הזמן כשחזרתי מהחיידר כבר שמעתי אותו בוכה עוד מהמדרגות אז אמא הסתכלה עליי ואמרה שאני גדול ושאני יכול לקחת אותך טוב מאוד חי רחלי הגננת אז קדימה ילד גדול, קח את מירי. להתראות שבת שלום ותיזהרו במדרגות. מירי נתנה יד לאהרון. היד שלה הייתה [מוזיקה] קטנה. גם היד של אהרון לא הייתה גדולה כמו זו של אבא למשל, אך הייתה עדיין קצת יותר גדולה משלה. אל תפחדי מירי, אמר אהרון בכל בוגר פתאום. אני יודע את הדרך ואני גם יכול להיזהר במדרגות. אני גדול. גם אני אמרה מירי ברצינות ושניהם התחילו לרדת במדרגות היו המון מדרגות בבניין של רחלי הגננת כשאבא בא לקחת אותה מהגן או אמא אי אפשר לשים לב לכך כי יורדים מהר וזהו כבר נמצאים בחוץ אבל עם אהרון היה הכל קצת שונה הוא החזיק במעכה ביד אחת ובשנייה החזיק ביד שלה ויחד הם ירדו מדרגה אחרי מדרגה בריכוז בלי לדבר כי צריך להיזהר חזר אהרון בשפתיים חשוקות, עוד מדרגה ועוד אחת ולפתע הם היו ליד תיבות המכתבים. עכשיו הולכים לכאן דיבר אהרון בטון אחראי והוביל אותה בין עגלות הילדים שעמדו בכניסה החוצה אל השביל. עכשיו מגיעים לרחוב. לרחוב? מירי נרדה. זה היה אמיתי. הם היו שניהם ברחוב על אמת. בדיוק כמו שקורה עם אבא ואמא. ברחוב שיש בו המון בניינים ואנשים בלתי מוכרים ומכוניות בכביש ואוטובוסים וחתולים לפעמים ליד פחי ההשפעה ברחוב שאפשר ללכת בו המון זמן עד למכולת או אפילו עד לבית של החברה של אמא זה שאחרי התחנה ברחוב שמגיע לכל מקום ואפשר להתבלבל בו וללכת לאיבוד מירי הקטנה לא שמה לב שהיא אוחזת בידו של ארון בחוזקה היא נבלה כל כך מרוב בלבול אפילו לא הצליחה לדבר. אל תדאגי, אמר אהרון פתאום. אני מכיר את הדרך. אני כבר כמעט בן ארבע. שכחת ובכלל לא צריך לעבור כביש. את רואה? תכף נגיע. והוא המשיך ללכת ליד הבניין של רחלי הגננת עד שנגמרה הגדר. עכשיו התחיל הגדר של הבניין השני. זה שרואים בדרך בבוקר, הבניין עם הגדר הירוקה. גם כשאבא ואמא לוקחים אותה לגן, הם עוברים שם. הם הלכו ליד הגדר הארוכה עד שהיא נגמרה בכביש ממש לידם עברו מכוניות ומשאית גדולה אחת צפרה בקול אבל אהרון לא התבלבל וידו חמה וחזקה אחזה כל הזמן בידה הנה המכולת שחררה מירי הקטנה את ידה והצביעה קדימה הם הגיעו אל המכולת של יד הבית נכון המכולת שמך אהרון ולקח שוב את ידה צריך להחזיק ידיים הוא הזכיר כך אמא אמרה ובאמת המכולת עמדה שם מכולת אמיתית עם השלט הצבעוני שלה והארגזים של חלב בחוץ ממש כמו תמיד כשאבא אומא לוקחים אותה הביתה יום אחד אני אקח אותך למכולת לבד הבטיח אהרון פתאום ואני אקנה לך איזה מעדן חלב שתרצי ממש כמו שסבתא עושה כי אני כבר יכול לקחת אותך לבד אני גדול את רואה ומירי ראתה לא תאמינו היא ראתה את המדרגות של הכניסה שלהם אלה שעומדות ממש קרוב לתחנת האוטובוס. הביתה היא חייכה בשמחה. הם עברו במהירות ליד מחולת האשפה. ברוך השם אף חטו לא קפץ משם. עכשיו הייתה הדרך פנויה. קדימה. קודם עולים. הזהירה אהרון. תחזיקי לי ביד חזק. ומה עלו במדרגות של הכניסה הישר אל חדר המדרגות. באפלולית אפשר היה להבחין מיד בעגלה הכחולה המוכרת. אלי אמרה מירי וצחקה. נכון, שמח גם אהרון זו העגלה של אלי את רואה הגענו לחדר המדרגות של הבניין שלנו עכשיו נשאר רק לטפס במדרגות ארון החזיק ביד של מירי ושניהם טיפסו עוברים ליד הדלתות של השכנים ליד הדלת של לוין ושל תולדנו ליד הדלת שאין עליה שלט אבל הם יודעים מי גר שם וליד העציץ שהשכנה ממול שמה לקישוט וצריך לשמור על העלים הירוקים היפים שלו שלא ימרטו עד שדלת פתוחה אחת חיכתה להם מזמינה אמא הכריז מירי הקטנה ורצה קדימה אמא קרא גם אהרון הוא רץ עם מירי עדיין נוחז בידה שלום קידמה אותם אמא מחייכת אלי התינוק בזרועותיה שלום ילדים גדולים שלי איך היה לבוא הביתה בעצמכם אבל אהרון עדיין לא סיים את תפקידו רגע ביקש עוד לא גמרנו הוא לקח את מירי למר רפסת אל המתלה של התיק, הוריד את הרצועות בעדינות מעל כתפיה ותלה את התיק במקום. אחר כך ישאר בתנועה מהירה את קצות החצאית שהתקפלו למעלה משומה והחליק את שערה. זהו קרה בגאווה. עכשיו אנחנו בבית. בבית שמחה מירי הקטנה ומשכה את ידה. אהרון בידו היד האחראית של האח הגדול זו שהחזיקה במירי כל הדרך. מהבית של רחלי הגננת. ועד לכאן. בחיוך הוא פתח את האצבעות הקמוצות ונתן לידה להישמת ממנו. הוא ידע התפקיד נגמר ובהצלחה. [מוזיקה] עד כאן זמן סיפור מבית משפחה פודקאסט. [מוזיקה] אני שרה שפירה. תודה לעורכת שלנו תהילה סיטון למנהל את ההפקה איילה גולדשטיין ולעורך הסאונד אברי מי ויזל אפשר להאזין לכל הפרקים בקו ילדים פלוס 077 שלוחה2 [מוזיקה] להתראות בפרקים הבאים >> [מוזיקה] >> เ