🕰️זמן סיפור - פרק 113: הַשַּׂקִּיּוֹת שֶׁל גְּבֶרֶת קִירְשֶׁן חֵלֶק ב | מאת: שושי

ילדים פרוס ילדים פרוס עולם של תוכן לילדים של משפחה זמן סיפור סדרת סיפורים לילדים מתוך ספריית ילדים של משפחה שלום ילדים וילדות, אני שרה שפירה ואני שמחה להקריא לכם סיפור מתוך ספריית ילדים של משפחה. השקיות של גברת קירשן. סיפור בשני פרקים, פרק שני, מעת שושי. בפרק הקודם גברת קירשן היא אישה מוזרה שגרה בשכונה שלנו היא יוצאת בכל יום עם סלים מעדיפים ריח דוחה ואיש אינו יודע מה מעשיה נראה שאמא שלנו יודעת אבל היא לא מוכנה לספר לנו יום אחד גילינו שבמימי חמישי אבא מביא באופן קבוע עסקית קירשן הביתה אמא מחביעה אותה בארון ובשעת בוקר מוקדמת מאוד אבא משליך אותה לפח שברחוב האחורי פתיהו ואני מחליטים לנסות לגלות את התעלומה אנו מתנדבים לעזור לאבא לסחוב את השקיות ביום חמישי אחד ואז אנחנו מגלים שני דברים אחד יש שקית קירשן שתיים אבא לוקח אותה לעזור לך עם השקית הזאת היא נראית כבדה מאז מטיה ומהר לי נבלאה מזמן הלשון אבא מחייך אליו תודה צדיק שלי יפה מצידך אני מסתדר טפלו אתם בשאר ונעלו אחר כך את טרנזיסטה הוכבר הוא נעלם אל תוך הבניין רגליו גומעות שתיים שתיים את 30 המדרגות עד הבית נגררנו אחריו בהרבה פחות מרץ ובעוד פחות שקיות בידיים האבא לקח את רובן יודעים שהשקית המיסטורית לבטח כבר מוצפנת בארון ההוא הבלתי נגיש לנו לקראת הגורל המצפה לה בבע לש בבוקר של המחרת ריח חמוץ של גברת קירשן הפך לאורח של קבע במשך 12 השעות שבין 5 בערב לישי בבוקר מתרגלים כנראה כי אני ומתיתיהו חדלנו לשאול והפסקנו לשגע את אמא ולהשקים לבלוש אחרי אבא בדרכו אל פח הזבל המרכזי. אבל פעם אחת הגיע אבא מאוחר מהרגיל בלביית ראש הישיבה שלו. הוא הסתגר עמו בחדר המגורים והורה לנו לעלות ולפרוק את טרנזיסטה בחוכות עצמנו. דהרנו יחד במעלה המדרגות אל טרנזיסטה המחכה הפוערת אלינו לא העמוק אמוס בשקיות ומעל כולן השקית הגדולה והכבדה של גברת קרשן. סוף סוף שאטנו אליה יחד תופסים ברוב להיתות בידיות ומגביעים אותה במאמץ מעל כל השאר כבד וואו ממש יחד בהתלהבות מסוכנת ניסינו להעביר אותה אל המדרכה ולדעת אחת ולתמיד את סודה כשלפתע החליקו הידיעות מידיי נשמתו ממטיתו ולפני שידענו מה קורה פותחה עסקית בכוח אל רצפת האבן מתנפצת בבו בום רב עוצמה ל1לף רסיסי זכוכית נוזל אחור עשה את דרכו לנגד עינינו במה שהתחיל כזרזיף דק אבל הפך לנחיל צהבהב עיקש זורם במורד הרחוב עמדנו שם נטואים כמו פסלים מתבוננים מאובנים במאומה שיצרנו מן השקית הקרועה הבחנו בפירות וירקות חתוכים בגסות שמילאו קודם את הצנצנות הכבדות ועכשיו שכבו בשלוליות חומץ וריחה מקיף אותנו כמו עץ צמך. עוברים ושווים נעצרו במבוכה. חלונות נפתחו בבניינים הסמוכים וראשים הציצו אל הרחוב לראות על מה הרעש והמאומה. לפתה נשמעה חריקה מוכרת ושער נפתח בסמוך. גברת קירשן הגיחה מתוכו וצעדה בכבדות הישר אל לב הבלאגן. שלי היא אמרה וסימן שאלה גדול בעיניה שלי אמרה שוב ואנחנו התכוונו בתוך הכל ורצינו להיבלה באדמה הגם שכרגע הייתה מלאה ירקות כבושים שברי זכוכית ושלוליות חומץ אחורות א אנחנו ננקה את הכל מצא מתיטתיהו לבסוף את קולו ופנה הביתה להביא ציוד גם אני תכף מנקה. גמגמתי ורציתי להימלט אחריו, אבל גברת קרשן עצרה בי פתאום. אתה מחכה ילד? פה היא פקדה בעברית ילגת, הסתובבה לאחור וגררה את רגליה בכבדות אל הבית. בודקת מדי כמה צעדים שאני עוד ניצב במקומי על יד המכונית. מה היא רוצה ממני? נחרדתי ופיללתי שמתיתיהו יבוא כבר. הריח היה בלתי נסבל וגם המחשבה הדוחקת מה יאמרו אבא ואמא על כל זה. לבסוף הגיעה מתיטיהו חמוש בשקיות אשפה, מגבים, יאה ודלי מים גדול. שעה ארוכה עבדנו יחד. אוספים, מרוקנים, גורפים, היינו שקועים כל כך במלאכה עד ששכחתי כמעט מגברת קירשן. אבל כשהשלחנו את אחרון השברים לפח האשפה ורצינו להתקפל, נתרק השער ההוא בשנית וצליל רגליים נגררות בכבדות הגיע אלינו. כפנו ילד היקבה אף אחד מאיתנו לא זז ילד אמרה בשנית ואני ומתיתיהו נעצנו זה בזה מרפקים בהולים ילד אתה הביטה בבהירות רבה עליי והושיטה בידיים רועדות סל אחד שלה מלא וגדוש וכבד עוד יותר מזה שנשבר ניגשתי אליה לקחת את הסל אבל הוא היה כבד כל כך. מתיטיהו מהר לסייע לי ויחד החזקנו בו בזהירות. מפללים בכל לב שלא ייפול מידינו. גברת קירשן התבוננה בנו מרוצה ואנחנו לא הבנו דבר מכל זה. מה עושות במכוניתינו השקיות אם הן נזרקות תמיד לפח ההשפעה? ומה רוצה גברת קירשן שנעשה בסל שנתנה לנו? בשביל אמא סל זה. היא אמרה כאילו שמעה אותנו בשביל אמא בשביל אמא וכדי שלא תהיה טעות היא הוסיפה שלכם אמא הנה מכנית מול פניה שהיו פתאום קרובות כל כך מגלות אלפי קמטים עמוקים שסימנו את גילה המופלג אמא אוהבת חמוצים של פירחיה היא המשיכה לטוות עבורינו את פתרון החידה שהסיקה את מוחנו בשבועות האחרונים לכבוד שבת קודש קונה אמא כל החמוצים מה שנשאר אצל פרחיה בשוק היא חייכיך פתאום בטוב לב תיקחו תיקחו סל זה תביאו לאמא שהיא תשמח לבריאות והיא פנתה ללכת האישה הזאת העמלה מבוקר עד ערב לאסוף ירקות שנזנחו על הרצפה השחורה של השוק לכבוש אותם בצנצנות ולסחוב אל השוק בתקווה למכור מה שהוא ולהרוויח כמה שקלים. רגע לפני שנעלמה שוב מעבר לשער, חייכו קמתיה בשנית ובאפלה המתפשטת בין ארבעים נצצו אלינו עיניה בקריצה שובבה. שאמא לא תדע שנשבר פה הכל, מה שקנתה אצל פרחיה? אה, אמרה ותרכה אחריה את השער הישן. הלכנו הביתה אל אמא ואל אבא, אל סודם המשותף. אל דרכם משקטה לעזור לגברת קירשן, להתפרנס בכבוד ולא להזדק למתנת בשר ודם. והסל שנסענו יחד לא היה עוד כבד כל כך ולא דוכה בריכוח המצמץ. עד כאן זמן סיפור מבית משפחה פודקאסט. אני שרה שפירה. תודה לעורכת שלנו תהילה סיטון למנהל את ההפקה איילה גולדשטיין לעורך את הסאונד הראשית שירל שרף ולעורך הסאונד אברי מי ויזל אפשר להאזין לכל הפרקים בקו ילדים פלוס 077 שלוחה2 להתראות בפרקים הבאים