תשיעי ועשירי באב | שיעור כללי לתשעה באב | הרב בן ציון אלגאזי

שלום עליכם פשוט הרב יהודה שליטא אנחנו נחלק את שנו לשלושה חלקים הראשון יעסוק בחלק למדני קל נעים אנחנו נחלק את שיעורנו שלושה חלקים חלק ראשון קל לא מתזכר ככה נעים לגבי תשעה באב משהו שהצלחתי ככה לחבר פעם אולי דיברתי לרשיבה פעם קצתי את העניין לאחר מכן נעש לו חלי מיסה בעיקר בתפר שיש השנה בין שבת לבין תשעה באב גם במסגרת הישיבה בהצורבה הוצאנו זה נקרא צוב הקצרים הלכה למעשה ככה הלוך למיסקצרים כדי שכל אחד ידע בדיוק מה הוא צריך לעשות בתפר שבין בין לבין לאחר מכן תעשה קצת בענייני הזמן והכנה לקראת שנה הבאה הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה בעזרת השם טוב, אנחנו נתחיל מה מהלך הלמדני. אז יש יש לפניכם למעשה שמופיע שמביא ירושלמי. בקובץ שטות שמביא ירושלמי, בקובץ שטות שמביא ירושלמי, מופיע מחלוקת. נראה כמו מחלוקת. אם אפשר למעלה. תודה תנל שכך. תודה רבה אז א בירושלמי מופיע רבי אבין היה צם שי ועשירי רבי לוי היה צם רק בתשי בלבד וכותב הכבציתות וניר לי דרבי בריא מרבי לוי והיה יכול לסגב את עצמו הוא מביא שלא הייתה מחלוקת באמת ביניהם כי מן הראוי היה לצום תשי ועשירי כמו שרבי היה עשה למה רבי לבי לא עשה את זה כי הוא לא היה מספיק חזק כמו רבי כי למייסה צריך לצום גם תשיעי וגם עשירי והראיה שאנחנו פותרים את עצמנו ממנו מהסיר עצום כמו ביום טוב שני של גלויות יום טוב שני של גלויות מן הראוי היה שבחוץ לארץ יצומו יומיים גם הסירי וגם יא ככה באמת ראוי לעשות הם צריכים לצום יומיים הם בחוץ לארץ שיצאומו יומיים רצוף אלא מה למה הם לא צמים מפני שירדה חולשה לעולם אז גם כאן מפני שירדה חולשה לעולם צמים רק צ'י בלבד כמו רבי לוי ולא תשי ואסירי ויש כאן בהמשך הוא מביא קובץ השיטות שיש יחידים שנוהגים שלא לאכול בשר ולא לשתות יין ולא שאר דברים אחרים זאת אומרת מרחיבים את האבלות לא רק בתשי אלא גם לעשירי בגלל שחלק מהאבלות צריכה להיות גם בעשירי. מה המקור לקובד שיטות הזה שיש עניין גם בעשירי למשוך את העניין של האבלות? אז זה מתחיל כאן השיעור. גמרא מסכת תענית מקור שתיים לפניכם. הגמרא אומרת חרב הבית בראשונה. זה דיוק נמרץ כי הדבר הזה שאנחנו צריכים לדבר עכשיו מדבר על בית ראשון לא על בית שני. חייב בית בראשונה אומרת הגמרא דכתיב בחודש החמישי בשבעה לחודש את השם בחודש החמישי בעשור לחדש היא שנה 19 למלך מד אמרתי מלך בירושלים ותניה אי אפשר לומר שבשבעה שהרי כבר נאמר בעשור אי אפשר לומר בעשור שכבר נאמר בשבעה עד כיצד איך היה תהליך שריפת בית ראשון אומרת הגמרא כך בשב שבעה נכנסו נוכרים להיכל אכלו קלקלו בו שביעי ושמיני ותשי סמוך לחשך הציטו את האור והיה דולג והולך כל היום כולו בעשירי שנאמר אוי לנו כיפנה היום כיתו צליל לערב ואיינו דאמר רבי יוחנן אמלא הייתי באותו הדור לא כעתיו אלא באסירי מפני שרובו שלכל נשרף מתי באשירי נו אומרת הגמרא אם זה כל כך ברור נשרה בעשירי למה רבונון אומרים שאנחנו צמים בתשי אומרת הגמרא ורבנן התחלת דפורנותאה אדיפה אז לכאורה נראה באופן פשוט האם אני הולך אחר התחלת הפורנות או אני הולך אחר רוב הפורנות רבי יוחנן הלך אחר רוב הפורנות ולכן הוא אומר מבחינתו צריך לצום מתי בעשירי רבנן אומרים לא הולכים בתר תחילת הפורנות ולכן ש הוא העיקר מצוין אבל כיוון שרבנן כנראה מודים לרבי יוחנן שהייתה פורנות גם בעשירי כי הבית נשרף באמת בעשירי לכן נראה עלכל למייסה ישארו כמה מנהגי אבלות גם לעשירי מצוין אבל המהלך הזה של הגמרא פרו שלפי רבי יוחנן אני הולך אחר עיקר הפורנות ולא אחר תחילת הפורנות מהווה הקושי עצום ביותר איפה הקושי כאן למעשה אי זה שיעור פתיחה לבבא קמה זאת אומרת סוף הזמן אנחנו מתחילים מיד כבר את אלול אנחנו כבר באלול רבי יסאי כי ככה זה בדרך כלל שסומים סיימים מסכת אין עומדים על הפרק מיד מתחילים כבר את הדבר הבא עד עכשיו מתחיל מהלך בבא קמה מה המהלך בבאקמה יש ארבעה אבות ניזיקין בתחילת בבא קמה יפה אחד מהאבות נזיקין מה זה אש יפה גבי אש מחלוקת גדולה מאוד יש בגמרא מקור שלוש לפניכם הגמרא אומרת הכלב שנטלית רבי יוחנן אמר אישו משום חיצה ורשלוקיש אמר אישו משום ממונו אז אומרת הגמרא בבקמה של מחלוקת בין רבי יוחנן לבין א רשלוקיש האם אני הולך אחר אש הלך אחר חיצו זאת אומרת כשאני מדליק אשא הולכת ומתפשטת והיא הולפשטת עד כדי שכל רגע שהיא מתפשטשת ושורפת כביכול מי שהצית את האש הוא זה שעשה מיסה בידיים אישו משום חיצה זו שיטת רבי יוחנן שלוקיש אומר אישו משום ממונו אתה מתחייב רק העצתה בלבד כל מה שהלך מכוחיו ואלך אני מפריד בין רגע ההצתה לבין ש של האש וממלך החיוב יהיה שמה משום ממונו ממונו אתה חייב ממה ממונך אתה חייב אנחנו נראה את זה בבקמה בעזרת השם אדם ח מתחייב גם על שמירת ממונו הפסוק שאנחנו אומרים ולא ישמרנו בעליו הבילים צריכים לשמור על על הממון שלהם וכאן כיוון שהוא לא שמר והוא נתן לאש התפשט אז חיובו משום ממונו מינ נפקמינה האם אני מחייב את באישו משום חיצו או באישו משום ממונו זה נראה בבקמה בהרחבה בעזרת השם יש כמה וכמה נפקמינות לגבי תשלומים לגבי תם במועד יש כמה נפקמינות בעניין הזה לא קשור כרגע לעניין ש לסוגיה שאנחנו עוסקים בה כרגע מה כן יוצא יש נימוק יוסף נפלא ביותר שם במבקמה בסוגיה שלישור משום חיצו אבל נימוק יוסף נמצא לפניכם מקור ארבע יוסף כך נלמד אותו ביחד שו משום חיצה כאילו בידיון. המשמעות היא שנשאום משום חיצו. כאילו בידיים הלכתי והברתי את האש. שואל הולכת ונגמרת בשבס. וכן לגבי פסח מאחיזין את האור במדורה והולכת ונגמרת הדלקתה בשבס. ולפי זה הרי כאילו העבירה הוא בעצמו בשבס כל שכן דאילו אחה לא נתכוון להעביר גדי שחברו כלל אחה עיקר כוונתו שתידלג ותלך בשבש אומר הנימוקי יוסף לא מצליח להבין איך יכול להיות יש דפי מראה מקומות למי שנכנס משיעור ג' אפשר לקחת אפשר להעביר גם אחורה א כן לא אז יש הנה יש לי פה טוב אז נחזור למי שנכנס עכשיו נהיה בגב שואל אני מוקי יסף לפי הגדורת של רבי יוחנן שישו משום חיצו נמצא צנו למדים שלכאורה כל אישה שמדליקה נרות בערב שעבסק קוידש היא מחללת שבת למה כי המשמעות של ההדלקה שו משום חיצה כאילו כל רגע ורגע אני עושה את מיסדלוקים אה זאת אומרת שכל רגע ורגע היא מדליקה נרות שבת שום משום חיצה אומר לנו הנימוק יוסף אנחנו רואים בגמרא בפסוחים שמאכריזין את האור כדי לשרוף את קורבון פסח וזה הולך ונכנס לתוך שבת אומר הנימוקי יוסף וודאי אם אני מגדיר הגדרה ששו משום מחיצב כמו שהוא הגדיר בהתחלה כאילו בידם בידיוירן אז זה בשבת ובפסחים יותר חמור מאשר בנזיקין בנזיקין אני מחדש לו חידוש עשית פעולה בהתחלה דע לך שהחיוב שלך יהיה גם במרחק של קילומטר ממך כיישו משום חיצו הוא לא רוצה הוא לא מתכוון אבל זה החידוש אבל לעומת זאת בשבת בפסח ודאי שהאישה מעוניינת יש לה כוונה שזה ילך וידלק לתוך שבת אז אם יש לה כוונה כזאתי אז ודאי ששמה זה יהיה משום חיצו ויהיה חיוב על חילול שבת במי שמדליק נרות שבת או מיי שמאכז את האור בצורה כזאת או אחרת שאלה ברורה לכולם רבי ז כך שואל הנימוק יוסף אומר הנימוק יוסף הוא מיסים בכל יום כי אתמרי גם מיתה שפיר אומר לא קשה למה שהרי חילובו משום חיצו כזורק החץ שבשעה שיצא החץ מידו באותה שעה נעשה הכל. אומר לנו הנימוקי יוסף, מה אתה אומר? אישו משום חיצו. המשמעות היא ברגע שזרקת את החץ, מבחינתי הכל נעשה כבר, נכון? גמרנו החץ יותר לא יחזור, עשה כות פעולה. אומר, גם באש אם זה כמו חץ, רגע ההצתה, באותו רגע חל כל החיוב כולו. נגמר העניין. זה שהאש הולכת, מתפשטת, זה כבר תוצאת לוואי. אבל באמת מתי כל מייסה הנזק נעשה? ברגע הראשון אומר לנו מק יוסף ולא חשינן לי מיסד מכאן ולאבא די חשבנן לי אבל למפטר דנוסו שאין בידו מה לעשות רבי יסאי להחזירה אם אני תטוען שכל החיוב משום חיצו שום משום חיצו זה על מה שהולך יותר רחוק במרחק ממני כי האש הולכת בשטת לא הייתי יכול לחייב את האדם למה כי הייתי אומר שהוא אנוס הוא לא רוצה שנדלק אבל אם אני אומר שכל החיוב אני מקמט אותו לרגע הראשון של ההצתה. באותו רגע הוא ודאי רוצה את זה. הוא לא ענוס. כל החיומים נוצרו באותו רגע ממש. בקיצור החידוש של הנימוק יוסף שהגדורל של אישו משום חיצו זה שהכל מתרכז לרגע הראשון. כל החיובים, כל המייסים מבחינתו, הכל נעשה ברגע הראשון. מה שאחרי כן זה הולך ומתפשט, זה כבר עניין טכני. זה לא עניין של חיובים ולא עניין של של נזיקים. זה כבר גדר אחר לגמרי ולכן החנמי אומר עוד ראיה יש לי אומר אנימוכסף אם הוא מת קודם שהספיק להדליק הקדיש ודאי משתלם ניזק מאחיות נכסים דידי דקריקן כי תצא אש שלם ישלם ועמי מחייב הרי מת ומת הוא לא בא חיוב אלא לו שממינה דלו כמן דדליק אשת בעידיים חשבין להא כמן דאדליק מעיקר המשד פשיה חשבנלה אומר אנימק יוסף עוד ראיה ברורה שרגע ההצטה זה רגע החיוב הכולל של כל מייסה הנזק שהוא עשה. אומר, אם אדם הציט תוך כדי העצתה של השריפה, של השדה, מת. אני אומר, אה, מרגע המיטה, מכאן בהלך, הוא לא מתחייב על מה שנעשה. אומר, לא יכול להיות דבר כזה. ברור שהוא מתחייב על הכל, אבל הוא כבר מת. והרי מת, לא מתחייב בניזיקים. אומר הנימוקי יוסף, כיוון שאני רואה את רגע ההצטרה כרגע של כל החיוב כולו, מה שהוא אומרת אחרי כן, זה לא מעניין אותי בכלל. החיו כבר נוצר בעודו בחייו נפקמינה לגבי הנחוסים שלו לגבי החיובים שיש הנכסים שלו הוא מתחייב מהכל מהרגע הראשון מעיקר הבשא פשיה חשבין לה כן הדין עניין שבת דכתחיל מערב שבת התחיל וכמן דאגמרי בידיים בהרוע דנה דלד באיסור חשיב אישה הדליקה נרות בערב שבת מותר להדליק נרות בערב שבת כל הדלוקת של שבת אף על פי שהיא רוצה שיהיה בשבת יש עניין נרות שבת משום עונג שבת משום כבוד שבת יש עניין גדול אבל מבחינתי הכל מתכמט מתי רבי יסאי לרגע הראשון בשעת עתר הדלקת נרות פילפלו מצוין חידוש נפלא ביותר רק לפני שנרחיב את העניין יש ברב סולבצ'יק מקור שש הוא כותב יש כאן חקירה של רבובר אבל זה ניקח לנו הרבה זמן אני רק אגע כאן הוא רק אומר שיש מחלוקת ראשונים בין רש"י והרמב"ם בהבנה תישו משום מחיצה רש"י אומר אומר אש נחשבת למיס אדם בנוגע לכל התורה כולה אפילו בנוגע לחיוב רוצח שהתורה חידשה אישו משום חיצה בליבה דרבי יוחנן אש זה נפקמינה לכל צורות אש שהאדם מדליק בהם אש ניזיקין רציחה עכשיו גם ברור הנימוק יסף ההשוואה בין ניזיקין לבין שבס לבין קורבן פסח אש זה אש בהקדורת זה נחשב בכל מקום אישו משום מחיצה הרמב"ם לא סובר כמו רש"י חולק לכוללמה אין אישור משום חיצה בכל התורה כולה ולכן פטור ברוצח דין אישו משום חיצה רק בנוגע למזיק של אש רק שמה התורה חידשה שיש מושג שנקרא אש בתר מזיק כי מזק דאש חל אפילו חומו שלם הנזיקים כאדם המזיק באש משל ארבעה דברים כי חיובי אדם מזיק סופ לגבי חיוז בקיצור מחלוקת ראשונים בין רש"י לבין הרמב"ם האם אש זה הגדורה כלל הלכתית ואז אישו בשום חיצב או שאני אומר שכל הוורט של אש זה רק חידוש מיוחד של התורה במזיק בשאר הדברים האחרים אין את הוורט הזה של אש ממילא למנדה אמר ראשון משום חיצה בלייב דרבי יוחנן לא מחייב שאני אשליך בין אש של מזיק לבין שאר אישים אחרים בכל מקרה אחרים בקיצור לפי שיטת הרמבם הנימוקיות הזה בשאלה שלו הוא לא רלוונטי זה מה שאני רוצה להגיד מצוין עכשיו נחזור ל תשעה באב מדי פעם אחרי שביארנו את המחלוקת בנשום משום חיצו וחידשנו עליבה דרבי יוחנן שהגדורה על פי הנימוק יוסף שנשום משום חיצו זה הולך אחר הרגע אחרי הרגע הראשון החיוב מעיקרה של הרגע הראשון מיד עכשיו שואלים על הגמרא בתענית הגמרא שמה אמרה שאליבה דרבי יוחנן מתי היה ראוי להטנות על בית המקדש בעשירי למה כי עיקר הבית מתי נשרף בעשירי מי הלך בטר מעיקר ה רבונון לפי הגדרת הנימוקי יוסף מה היה ראוי רבי יסאי אליב דרבי יוחנן נצאו מתי שי כי כל הבית כולו לכאורה בהגדרה שלו נשרף כולו מתי רגע הצדה מתי הרגע הצדה בתשיעי אז מה רבי יוחנן אומר אילו הייתי באותו הדור הייתי קובע את התענית בעשירי לא נכון לפחות לפי הנימוק יוסף באגדורי אם הם כין לפי הנימוק כסף והרשי בהגדורת זה לא נכון. איך עונים על זה? אז יש שני מהלוכים שאני רוצה להגיד לכם. מהלך אחד שאני רוצה לחלק בהגדור הזה אחרונים מדברים על זה בין פועל לבין הפעולה. שני שני יש הגדרה שנקרא חיוב מדין פועל, חיוב מדין פעולה. מה מה הפשט? אם אדם באמת עושה פעולה בידיים שלו של הצטת אש אז אני אומר שם יש לי גדר ראשון משום חיצו ואני מקמט את רגע החיוב פעם זה יכול להיות חיוב של שבס ששואל ה שואל הנימוק יוסף ופעם חיוב לא יודע לגבי פסוכים ופעם ראשון משחצה אני מקמת את המור שלו לרגע הראשון ואז יש לי שאלה מה אני עושה עם רבי יוחנן בתשעה באב אבל אם אני לא מתייחס לפועל אלא לפעולה כפעולה זאת אומרת אין לי פה עכשיו גדר של מי מי אני הולך לחייב פה אני הולך לראות מתי הפעולה נעשתה שם גם לרבי יוחנן אין גדר שלישום משום חיצה יש אש אבל אין חיוב מדין הפועלת הפעולה אלא מדין מה הפעולה בעצמה שם אין את הגדר שלישום משום חיצו עכשיו בוא נעשה חשבון ביחד לגבי תשעה באב תשעה באב אני אומר קודם כל לפני שנתחיל את המהלך עצמו יש את מי מחייב רבי יס פה גדרי חיוב שאין גדרי חיוב מה אנחנו כן מתבוננים על הפעולה של חורבן בית המקדש שריפת בית המקדש בהקדוריה הזאתי של פעולה לעומת הפועל כל הגדר הזה שלישו משום חיצה לכאורה הוא לא רלוונטי בפשט הפשוט במיוחד אם אנחנו אומרים שמי שהציל את האש וכאן אני רוצה להוסיף את הנקודה מי הציד את האש במקדש למה ישא הקדוש ברוך הוא גמרא בבקמה הכל הכל נראה מה כמה סוף הכהנס מה כתוב ויצאת השם אש וציון אומר הקדוש ברוך הוא אני שרבתי את ירושלים באש ובאש אני דבנותה שנאמר ואני אהיה לה חומת אש סביר גב על פי זה אפשר להסביר רשי נפלא מאוד שמופיע על הפסוק במקור שמונה אם שנותי ברק חרבי כתוב למדו רבותינו באגדה והקדוש ברוך הוא זורק חיצו יש בידו להשיגם כאילו או חזם בידו רש"י שמה אומר, אומר הברכת שמעון שמה הפשט שהקדוש ברוך הוא כל רגע שהוא עושה משהו הוא כאילו חזן בידו אישו משום חיצב בחידוש שאחרי שהצדת את האש אין לך שליטה עליה יותר איך איך רצה להגיד באבאמינה הנימוק יוסף הוא אפילו בגדר של מה בגדר של אנוס ככה רצינו להגיד אם הקדוש ברוך הוא פועל את הפעולה בכל רגע נתון קודשבריך הוא יכול לשנות את המהלך. זה מה שרשי אומר. הקדוש ברוך הוא זורק חיצו יש בידו להשיגם כאילו הוחזם בידו. אז הקדוש ברוך הוא יש לו את הגדר באמת שכאילו חזם בידו כל רגע ורגע. אז יוצא שהקדוש ברוך הוא שרף את המקדש מתי רביסי? כל רגע ורגע. בעיקר מתי הקדוש ברוך הוא שרף את המקדש? בעשירי. אבל אם נתחס לנזיקים כבר גדר אחר לגמרי. לכן יש לחלק בין איך הדיבאומצו להדורי הנימוק כסף רמז הדבר הזה כשאדם מדליק הוא כבר לא יכול להחזיר את זה חזרה ולכן אישו משום חיצו לבין מצב שבו כל רגע נתון אפשר להחזיר את זה חזרה ובן זורק חץ למה זה הדור ואם כן שומר ספרת הניבוק יוסף הכל אחר ההתחלה הוא רק איך שנגמר מעשהו עם ההתחלה ולא מצו לאדורה אבל חורבן הבית שאש הוצת ממרום ומשפטו של הקדוש ברוך הוא נאחז שם אני לא אומר ראשו משום חיצו ולכן שם זה באמת יהיה בגדר של עשירי כי הקדוש ברוך הוא הציט את עיקר הבית מתי בעשירי ולא בתשיעי מצוין על פי זה מביא האור שמח דבר נפלא ביותר אומר האור שמח שהוא דן גם בעניין הזה שלישו משום חיצו הוא מחדש חידוש נפלא ביותר אומר האור שמח אישו משום חיצו מתי אני באמת מחייב את זה שהפעולה הראשונית של האדם מכוחה הלך כל מייסה העזק כל מייסה השריפה ונעשה שום דבר אחר לא נכנס באמצע אני אומר אדוני אתה שמת פה נזק של אש הכל בא מכוח אתה חייב בכל החיובים כולם אבל אומר האור שמח אם תוך כדי זה שהצאתי אש ונכנסו אלמנטים נוספים לתוך הבעירה הזאת בא בן אדם שפך עכשיו דלק לא יודע מה כופף איזה קמה ש באמצע שם ברגע שהשתנה משהו בתוך כדי השריפה זה הופך להיות מאישו משום חיצו לאישו משום ממונו לכולעל גם לרבי יוחנן אומר האור שמח יש מדרש בהכה בהכה רבא א' האמת שחיפשתי את זה לא מצאתי את המדרש הזה על כך הוא אומר אפשר לסמוך על על גדולים ש אומרים שיש כזה מקור אז הוא אומר אומר יש מדרש שמלאכי השרת באו לקדוש ברוך הוא נולזי הקדוש ברוך הוא מלאכי מלהסיו בהצטת האש לא היה בכוחם של אויב ישראל לשרוף את בית המקדש. מי שבאמת עשה את הליבה, את השרפה, הקדוש ברוך הוא עם מלאכי השרה. בלדיהם הבית לא היה נשרה. אומר, כיוון שהם היו שותפים במיסי השרפה, זה עבר מאישו משום חיצא לאישו משום ממונו. מה? מה? מה? כן, אבל זה קצת קצת קצת קשור לדם עשה את הכל בהתחלה. זה מה שאני רוצה להגיד. הוא אומר, התחדש משהו תוך כדי העשירי. אם הקדוש ברוך הוא עשה או שהוא אדם עשה. לא אז אני אני כאילו אני רוצה לבר את זה ביחד ולהגיד שאם אני אומר בתשי אז אז הייתה הצטה נגיד של אויבים מי אחרי זה עשה את מיסה הצטה מי נכנס באמצע קודשבריך הוא >> לא אבל זה הבורט זה זה מה שאני רוצה להגיד עליו יוסף לא הכל קרה בהתחלה זה בדיוק מה שאומר שמח מה אומר שמח אם אני אומר ראשון משום חיצה את אומרת שהכל כביכול מתכמט לרגע הראשון והכל נעשה בהתחלה. לא נכון. כי באמצע מה קרה רבי זית? מישהו אחר נכנס וזה אותו יסוד. אני חושב שהקדוש ברוך הוא נכנס באמצע כי הקדוש ברוך הוא שרף כי נכנסו פה עוד אלמנטים של מלאכי השרת. הנמו כסף אומר רק אם האדם עשה את הכל ברגע הראשון באותה צורה של חיוב אז הולך אחרי הרגע הראשון. אני לא חושב אני חושב אני חושב זה אותו תירוץ. אני חושב שזה אותו תירוץ. אני אומר אותוכש מצב שאתה עושה את כל הפעולה בעצמך אני מקמ את הכל לרגע הראשון אבל כשנכנסים משהו נכנס משהו באמצע כמו שקודשבריך הוא כביכול עושה את זה ואי אפשר להחזיר את זה חזרה שהקדוש ברוך הוא עושה את זה עם מלכי השרת ומוסיף שמה עוד שמן למדורה כל זה כבר הופך את זה עליבד רבי יוחנן מאישו משום מחיצה לישו משום ממונו רבי יוסף אני חושב שזה אותו מה אם הרב אם אדם לזרוק חץ כן בדין אחר פשוט רק במקום שאין לו שליטה לא מצילדורה ודאי ודאי תסתכל טוב א בין פועל לבין פעולה אבל צריך גם קצת לא מדש כאילו שיהיה גם איזה בסדר מה זה הגדה הזה? נפקמינה למיז בא ופעל את כל הפעולה גולה. כן. טוב, אבל אם נישאר בכל אופן בחילוק של בין פועל לבין פעולה אז זה היה הרב יהושע שהכנתי את השיעור אמר דבר נפלא וזה מכוון ממש לרב שטיימן. יש ספרים שנקראים מרפסניגרה. זה ספרים שהוציאו שאלות בעולם הישיבות באמצע וסביבם יש כל ראש ישיבה שראה את עצמו חשוב נתן תשובה שמה יש ספרים כאלה אז שאלו את השאלה הזאתי איך מסדרים בנימוק יוצלי בדרבי יוחנן זה מופיע באמצע אז כל ראשי הרב שטיימן אמר אמר תירוץ נפלא ביותר נראה לי תירוץ ממש זועק אנחנו וזה מסתדר טוב מאוד דרך אגב עם מחלוקת הראשונים שהבאתי בין הרמבם לבין הרשי האם אישו משום חיצו גד אש הולך ב לכל התורה כולה יש אש ואז הנפקמינה היא לא משנה ברציחה בניזיקין בשבת וכל הדברים כולם וכמו שנימוק יוסף למד אחורה או שאנחנו אומרים לו יש אש כבורט מיוחד רק בדין נזק בלבד אז לפי שיטת הרמבם שמחלק נכון אין לי שום שצ בכל התורה כולה כי המהלך שלה נימוק יוסף כדעת רש"י אבל אם אני אומר לא יש אש רק בניזיקין אבל לא בר תורה כולה ודאי שצריכים לחלק בין אש בין זיקין לבין בין אש בחורבן בית המקדש. מה החילוק? שמה בניזיקין אנחנו צריכים לדעת מה הוא מתחייב, כמה הוא מתחייב? מתחייב על הרגע הראשון, מתחייב על כל יער ירושלים שהוא שרף. אבל כשאנחנו מתעסקים בחורבן בית המקדש, מתעסקים בדיני אבלוס. מתעסקים בדיני אבלות מה זה משנה הרגע הראשון? בסוף הנפקמינה מתי הייתה יציאת נשמה? היה גויס. הוא התחיל בתשי התחיל לחחרר שם ירחם באסירי נשמתו. אומר לא ישו משום מחיצה היורצה תהיה בתשי אבל הוא מת בעשירי מה מה לעשות אז אז תראו תראו תראו את הרב שטמן מקור מקור איזה אומר רב תימן ברור שהאבלות בא תתחיל רק מאותו יום שהוא ימות בפועל למה כי אנחנו הולכים אחר האבלות שאז בפועל קורה העובדה למחייב את האבלות שהרי האבלות מדדת לפי שעת התוצאה ולא לפי שעת המיסה לפי זה הוא הדין לגבי תשעה באב מהותו אבל החורבן גם היא נקבעת לפי שעת התוצאה שרובו של היכל נשרף מתי רבי סי מתי הייתה ניציאת הנשמה של ההיכל הרב חיים הקדוש כותב מתי נסתלקה שכינה מן ההיכל אומר בעשירי הנה בעשירי אז אבלות בעשירי נגמר לגמרי אבל כאן יש שומה חיים אומר את זה מפורש ולכן אני הולך אחר יציאת נשמה. מתי זה היה? בעשירי. מצוין מה יגידו לפי זה רבונון אומר ה האבלות בשבילנו התחיל מרגע הצער שקרה הדבר. כן מתי יש צער יותר גדול? שאדם נכנס למקום שהוא נהיה גויס השם ירחם או יסאת נשמה? לא נרחיב את זה עכשיו בזמן המלחמה אבל הרבה פעמים ככה היה שני תפילות יש ההודעה הראשונה שהוא נפצע קשה והשם ירחם זה הקושי. אומרים אולי עוד סיכוי אולי בעזרת השם יעשו משהו היו שינויים היו ניסים בסוף חלילה שיש יציאת נשמה זה עיקר הצער הגדול שיש מחלוקת בין רבי יוחנן לבין רבונו אבל יש עוד מהלך אחד קצר בזה אני אסיים את המהלך הזה יש מהלך של החתם סופר נפלא ביותר חתם סופר רוצה להגיד דבר מאוד פשוט למה רבנן אמרו שהולכים אחר התשיב ולא אחר העשירי יש גמרא מסכת עבודה זרה שמדברת דנים בזה באריכות גדולה מאוד גם לגבי בית המקדש היום וכל הדברים כולם מר הבית יש פסוק שנאמר באו זרים וחיללוה כשזרים נכנסים למקדש שורפים משהו הם הוציאו את הקדושה וזה נהיה חול אומר אחתם סופר רבונון אומרים שחייבים לצום בתשי ולא בעשירי כי רגע ההצתה גרם לחילול בית המקדש נמצא שעיקר הבית שנשרף בעשירים מה הוא היה בית אחר לא יודע בית העם זה כבר לא היה פס מקדש אז מה מה מה אנחנו צריכים להתאבל על על בית סתם באדמה שנשרף אנחנו ב בית המקדש מתי הוא צד בית המקדש בתש מצוין אם זה כך אז מיד אין לנו שאלה מה היא שיטת רבי יוחנן אז יש גמרא מסכת בגילה הגמרא אומרת שמה שביקש רבי לעקור תשעה באב ולא עודו לא חכמים תוספות מקור 13 שואל שאלה עצומה רבי ביקש לעקור תשעה באב מישהו יכול לעקור תשעה באב כל המטבל לירושלים זוכר בשמחתה יתרה מכך שואל תוספות הרי אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו אלא אם כן גדול ממנו בחוכמה ומניין אומר תוספות שני תירוצים היה זמן היינו מרחיבים בהם תירוץ ראשון אומר הוא לא ביקש לעקור לגמרי אלא לצמצם את תשעה באב שיהיה כמו שאר צומות שעה באב זה יום הכי חמור בשנה הלבישו עליו את כל הקרחצן האפשרי לקחו לקחו את כל הייסורים של יום כיפורים הלבישו עליו לקחו דיני אבלות אמנם אבלות בשמועה רחוקה לא שמועה קרובה צ'ק הלבישו עליו אומר כזה יום עם כל הקרצין אפשר קצת לעשות אותו טיפה יותר מעודן זה תירוץ אחד של תוספות זה ביקש לעקום הסבר שני ביקש יש לעקור זה להעביר את אישה באב מתשי לעשירי כשיטת רבי יוחנן שאמר שצריכים לצום בעיקר בעשירי היא נמי רצה לומר לא קרו מתשי לקבוא בעשירי כי אמר רבי יוחנן אילו אבא איתם אתה קבית בעשירי מצוין אז לעקור זה לסבור כשיטת רבי יוחנן אומר החתם סופר במקום מה העניין לקבוע שמה את להעביר את זה מצי למעלה עשירי אומר אחתם סופר תראו מקור 14 הוא ביקש הנם יש לומר דרצה להוקר בסיר אנו רבונון נראה לי אני דתי סביר עלי דבתר תחילת השריפה זינן משום ברנ מבכורות באו פריצים וכילו כיוון שבאו פריצים יצא לחולין אם כן ביום הסירי שכבר פשטו בו ידם תולה בבית מקדש מקודש כלל ואין להתונן כי אם תחינת צריכפתו והיין במסכת עבודה זרה נב עמוד ב משמע קצת דרבי פליג על זאת זאת הדרשה ואם כן אז לטמא רבי חולק על הדרשה של באו זרים וחיללוה ולכן גם בעשירה היה מקדש אם בעשירי היה מקדש אז אומר מתי הבית כולו בית המקדש נשרף בעשירי זה בכלל רבי ישראל לא קשור לאישו משום חיצה זה הולך רק בדין שבאו זרים חילו המחלוקת מה הפשט האם הולך אחרי הרגע הראשון ואז חיללו את הבית או שאי אפשר לחלל את הבית אם זה כך יוצא שכל המבט פה במחלוקת ביניהם הוא אחר לגמרי מה שרבונון אומרים בגמרא מסכת תענית שאנוכים בתר מעיקרה כי מוכרחים ללכת בתר מעיקרה כי אחרת זה כבר טוליט זה כבר לא בית מקדש רבי אומר לא יש בית מקדש גם בעשיר מה אומר תוספות רבי רצה לסבור כמו רבי יוחנן כי רבי יוחנן גם סבר שעיקר העניין של המקדש נשרף בעשירי כי אין את הדין של באו זרים וחללוה פלפלוי תראו את האור שמח אומר האור שמח והנה נראה לומר בדעת רבי יוחנן שהבית ישרף מתי בעשירי שום שבאמת אמרו עבודה זרה דל כלי שרת באו פריצים חייל לוע וכן מכאן כמה שנשר בבית נפקה קדושתו ותו היה נשרף בית של חול משום דורה צריכים לחלוה אבל רבי יוחנן סבר דקדושת הבית קיים אף בחורבנו איך הוא כרבנו מי זה רבנו רבי המקריב בזמן הזה חייב ספוכים קז אם כן עיקרון נשרף מתי בעשירי כי אין את הדין של באוזרים וכילנועה פנפלו. טוב, עד כאן היה החלק הלכתי עכשיו כמה נקודות לגבי הלוכ למיסה בשנה הזאתי שיש ככה מורכבות כמו שאמרתי בין ישכך בין תשעה באב לבין לבין שבת לבין תשעה באב אז כמה כמה דברים ככה קצרים לא חלם מהיסים בעניין הזה נתחיל ביום שישי הקרוב מחר הבא לנו מכל ישראל לטובה אולי כל ההלכות לא יהיו רלוונטיות אז נדבר בני שמחת בית המקדש איך שמחים איך מתקלחים מגלכים נהפוך את ההלכות ברגע אנחנו מוכנים לכל לכל התפתחות שיכולה להיות ברגע אז לגבי יום שישי מחר על הצד שעוד יהיה גדר של חורבן ההכנות לשבת מותר לרחוץ באשכנזים בקרין לכבוד שבס במיוחד היום בארץ ישראל שוודאי מכינים כל הימים מפני כבוד הבריות אין עניין לצער יותר מאשר מהמצטערים אז בצונן אם אדם מרגיש שכבר לאשכנזים מדבר כרגע ספרדים מותר להם השבוע גם בחמין אין שום בעיה אין שבוע שחל בו יהיה שבוע עוד פעם לא יהיה שבוע שכל בו פעם נוספת בתה אני חושב משהו כזה יש עוד הרבה שנים אבל כרגע הספרדים נכון לשנה הזו יכולים ללחוץ גם בחמין ולאשכנזים בקרים שהם לא חמים דהיינו פשרים אפשר מי שנוהג לתמול במקווה כל ערב שבס גם אחר לאשכנזים מותר לו להתמול במקווה כמו כל ערב שבת גם לגבי כל העניין של גזיזת ציפורניים מותר מחר לבישת בגדשבס כמו כל שבת אחרת אף פי שהיה תקופות שאשכנזים לפי הרמה רצו להחמיר ולא לבוש בגדי שבת בשבס להישאר ככה בלי הבקצ'ר ובלי הגרטל ובלי הזה לא בסדר אפשר ככה חידש החכם צבי וכך נהגו עכשיו כל האשכנזים לובשים בגדי שבת כרגיל לכל דבר בעניין מצוין זה לגבי יום יום שישי מחר לגבי שבת שבת כרגיל לגמרי זאת אומרת המחבר אומר סועדים סעודות שבת אה כגיד כסעודת שלמו בשעתו אין שום הבדל זמירות שבת וריקודים ריקודים רק ישיבה הקדושה שבס שבס אין אין שום הבדל בין שבת כזאתי לבין כל שבת אחרת מצוין רק איפה יהיה פה ההבדל בין השבת הזאת בין שבת אחרות ההבדל יהיה בחצות היום בשבת מחצות היום בהלח לא ניתן לטייל אף פי שזה שבס לא משנה מחצות מתחיל איזשהו תהליך של א התמעטות בענייני הזה לא מטיילים מחצות היום ילך מה קורה לגבי תלמוד תורה מחצות היום והלך כי בדרך כלל בערב תשע באב רגיל מחצות נהגו כבר להתעסק בעניינים הנוגעים לענייני האבלות. מה קורה בשבת? נחלקו הפויסקים בעניין נחלקו הפויסקים בעניין. יש כאלה שאומרים שבאמת ראוי ללמוד רק דברים מותרים תשעה באב. דברים של הקרחצן שהם לא משמחים. ויש כאלה שאומרים שאפשר לנו כרגיל. רוב הפרויסקים אומרים אפשר ללמוד גם מחר בשעה בסקורדש אחרי חצות כרגיל. כרגיל כל הלימודים בטח אם יש ככביעות של אפשר כרגיל. אני חייב לקרוא לכם איזה איזה ביאור הלוכה ביאור הלוכה ניפלו ביויסר שאני ממש אני מתרגש אני רואה אותו כל פעם מחדש הביאור הלוך כותב שנהגו הוא מדבר על השבת שלנו נהגו שלא לימוד בערך שעב מחצות וילך כי דברים מותרים שבאב ולכן אם חל בשבס אין אומרים פרקי אבות כן שח תשע בא לא אומרים פרקי אבות וכן לא יטייל בערב תשעה בא כמו שאמרתי לכם זה חל גם על השבת הקרובה אומר הביאור על אוכל אתם חייבים לראות מה זה חיבור לתירה אה גבלדיק גולדיק כותב ככה זה נמצא בתקנג כותב לכן אם חל בשבת אין אומרים פרקי אבות אין משבורה זה לשון המאמר מרדכי כבר הייתי קצת מן האחרונים זה צוחו על זה אמנם הרב מגן אברהם קיים דברי הרמה והריך בזה ובסוף סיים ואיך שיהיה נראה להני דעתיד אין לחוש לפי שאין לנו טעם נכון לאסור הלימוד בשבת כלל כן אומר מה בשבת לאסור לימוד מה שכתב הרב מגן אברהם להחמיר מטעם יכול ללמוד דברים מותרים ששבא אומר אני שאין זה מספיק לפי שאין אדם לומד במקום של בוא חפץ ואיננו הרואות דכמה תלמידי חכמים מתרשלים בלימוד המותר ביום תשעה באב עצמו משום דצר הוא ללמוד במה שאינם רגילים עכשיו תשמעו מה שהוא כותב כאן וגם אני בעוונותינו הרבים כאחד מהם נכשל בתלמוד תורה גם כשאי אפשר לכן אני חושב שסברה זו לדעתי נוטה להתיר אפילו חול אומר לא רק ב כמו בשבת הקובה אפילו בחול אומר הביאור הלוכה מותר ללמוד כרגיל עד סמוך לבין השמשות ובדמסטפינה ואמינה דאפילו ביום תשעה באב בעצמו היה לנו להקל אפשר בלי תראה זה ובעבונותינו הרבים התקלקלו הדורות ביום תשעה באב מטיילים בשווקים מסיחים שיחת חולין אפילו היודעים ספר קצת לומדים מכילן מה זה ופשיטה דבאופן זה תפא אבא עדיף ללמוד וכיוצא בזה בצאנו בירושלמי ובקיצור הוא אומר רבי יסי מה לטייל או ודאי לשבת דמיך פה רואים את ההרגה שלו לתירה יום אחד בלי תיר רגילה אי אפשר אי אפשר בסוף הוא כותב כאן אומנם ודאי בערב תשעה באב יש מקום להקל הוא אומר לאלה שרוצים ללמוד בתשעה באב עצמו אפס לא ראוי רב חיים דרך אגב ככה אומרים רב חיים בריס היה לומד תשעה באב לא מדס חגיל אמרו לו רב חיים עשו אומר שזה יהיה הגיהינום שלי שעל זה יהיה אני מוכן והוא כותב פה הבורלוכי בסוף דבריו אמנם בערב תשעה באב שלקל כיוון שלא הוזכר בשעסו פוסקים וכן אני נוהג ביום חול רבי ורכ אומר אני נוהג ללמוד ככה גיל או בסמכינם על מה שכתב המרשל ומכל מקום מי שיכול מרגיש עצמו שיוכל לדחוק ולמוד דברים המותרים ולא ימת בזה פנימודו קדוש יאמר לו ואחר כן כוונת הלב עם הדברים בקיצור רבי יסאי עד כאן לשונו שגם של גם מגן אברהם וגם הביאור הלו מסכים איתו מביא אותו בקיצור עזבו רגע יום חול בשבת הקרובה אפשר להמשיך ללמוד כרגיל עד שאוכלים סעודה שלישית מצוין אה פה לא צריך לסמוך על אותם פוסקים שאומרים צריך ללמוד קחצם אפשר ללמוד כרגיל לגבי סעודה שלישית הכל כרגיל אוכלים שמחים שותים זמירות שבת הכל גם אפשר לאכול יותר מן הרגילות לאכול מוצה שלישית בלבד שלא ידחקו אחד ש תאכל תאכל מחר צום מחר צום זה זה החונה תבלע כמה שאתה יכול בלי להגיד שום דבר לא צריך להרחיב בעניינים יותר מדי מצוין זה אחד עוד דבר אחד לגבי העניין של ההכנה יש כאלה שנוהגים לקחת בערב אישה באב או בערב יום כיפור כל מיני כדורים של חיזוק שנותנים חיזוקים כאלה ואחרים מותר לקחת גם בשבת לניהו דעתי אבל המגבלה היחידה של נני דעתי צריכה להיות לא לקחת אותם בפני עצמם לא לעשות פה טקס לקחת את הכדורי קל צום לא יודע איך זה נקרא לשתות לא צריך להבליע את זה בתוך הצ'ונט אם עושים היפוך היפוך היפוך ארוחות בבוקר אוכלים חלבי כדי שהעסק יב טוב על על הבטן שבאב אוכלים את הצ'ונט אחרי צהריים צריך לשים אותו בתוך הצ'ונט במקום שיש ערבוב ואין הכנה ניכרת אין איסור הכנה איסור הכנה מקודש לחול זה כשההכנה ניכרת אבל כשהנחלה לא נכרת אפשר לשים את זה בתוך א לא יודע טמפו שטות זה בתוך צ'וכול זהו אין אין שום בעיה בדבר הזה מי שעושה בפני עצמו יש פוסקים בודאי שאומרים שזה הדבר הזה הוא בינתי אפשרי זה לגבי העניין של של הסעודות בשבת קודש מפסיקים לאכול משקיעת החמה בהלח אפשר לברך ביקת המזון אפילו על בלי לברך על מהשקיעה אבל עד השקיעה גמרנו לאכול לגמרי בסדר זה זה פשוט וברור לכולם אלא מה הגם שבשקיעה גמרנו לאכול. אפשר להמשיך לשבת על הכיסא עד צת הכוכבים. אפשר לא אפשר צריך להישאר עם המנהלים הרגילים עד צת הכוכבים. הפינוי של השולחן זה א דברים שלא אוכלים מותר לפנות. שאר הדברים האחרים שיש בלאגן לא מפנים עד צבת. מגיע צבת. צא שבת הכוונה היא לא צבת הרגילי שאנחנו אומרים בלוחות אלא צ הכוכבים פלוס. אז עושים שני שני דברים. קודם כל כולם אומרים ברוך המבדיל בין קודש לחול כידוע אין הבדלה במוצאי שבת הקרובה אז אומרים ברוך המבדיל בין קודש לחול ואחרי זה מברכים על הנר על הבשמים במוצאי שבת הקרוב וגם במוצאי תשע ואב לא יהיה לנו בשמים רב מי שרוצה סתם להפיח בשמים ככה בזה אבל גם בזה יש אבל כחלק מהבדולה אין מסמים למה הנשמה שיוצאת לתענית היא בצער גדול לא שייך לנחם אותה אין אין את מי לדבר אין מי להרגיע הנשמה ממילא היא בצ צר בסדר אז אז מברכים ברוך המבדים מקודש לחול מברכים מאורי האש ובתפילת ערבית אומרים אתה חוננתנו גם מי שאמר ברוך המבדיל בכל מקרה גם סתם באופן עקרוני בשבתות שמבדינים לפני תפילת ערבית במקרים כאלה ואחרים אתה חוננתנו כחלק מנוסח התפילה אומרים נקודה אז זה בעניין הזה של מוצאי שבת אה א מחליפים מיד אחרי כן מנלים בגדי שבס בגדי חול ואז מתחילים את כל התהליך של תשעה באב זה לגבי עניין של מוצאי שבת לגבי א ההנהגה במוצאי תשעה באב עכשיו נעבור לגבי תשעה באות שם עצמו ההלכות הם די ידירות אין פה יותר מדעי עם מה להרחיב רק נקודה אחת אני כן רוצה להדגיש שאם יש מישהו שיש לו צער גדול מזה שהוא לא רוחץ את פי בבוקר בתשעה באב לא צר לא יכול מרגיש גם יכול להיות איזה נזק סביבתי אז הפויסקים מקילים בדבר בר לחוץ את פיו שלא לא יהיה כמות של רביעית הפה כמובן כלפי מטה שלא יבלה שום דבר יש לו אפשרות במקרה הזה לחוץ את פיב בקלות בטח אם הוא יקח איזה חומר שוודאי הוא לא יש מי פה שבדרך כלל ודאי לא בולים אותם אז בזה ודאי אפשר יהיה להקל למי שיש לו צורך גדול מי שלא לא רק צחצוח שיניים מהמשחה בלי לנקות כן בחודות שישה ככה הכל תשעה כן כן כן בסדר אפשר אם אם זה רק אני אומר למי שיש לו צורך גדול בצורה הזאתי יש מקום להקל מה מי שמוכן לקחת את כדור בתשעה באב אז או שבלה אותו בלימים ואם הוא לא יכול בלימים אז בדרך כלל מה שעושים לוקחים דבר שהוא מר ביותר שלא ראוי לשתייה כמו תמצית תה רק את התמציס עם כמות קטנה למה שהוא צריך בשביל ההבלה כיוון שזה לא ראוי לשניה כי אין בזה גדר של הנאה אז עם זה הוא יכול לבלוע טוב נעבור למוצאי תשעה באב תשעה באב תשעה באב נגמר העניין אני כן אומר שגם בתשעה באב מותר ללמוד תורה האם יש פתור יש חקירת האם יש פטור מתלמוד תורה או שחייבים תלמוד תורה רק לומדים בדברים הרעים כדי שלא יהיה שמחת הלב אה דרך אגב אני חייב להגיד משהו אמרתי את זה בצפה הזכרתי גם מי שלומד הפוסקים מביאים באחרי חצות כמו שראינו בביאור הלוך המבגן אברהם בשבת כתוב שלא ילמד דברים בעיון שהם לסמחי לב והשמח תישאר לו גם לתוך תשעה באב זאת אומרת הוא יכול ללמוד כל הדברים כולם בדרך כלל אם אדם יש לו איזה חפטו בלימוד רואה איזה קצות נפלא איזה איזה רב חיים בדרך כלל אני לוקח 24 שעות אז זה מתפוגג לגמרי אם אדם נותן שיר בבוקר כל היום מסתובב כולו ב בא ב אש קודש אז ללמוד דברים שיכולים לשמח אותו והשמחה תיכנס לתוך תשעה באב הפוסקים אומרים שמנה ראוי בזה להחמיר אז לתשומת לב תלמידי ישיבה שומדים כל הזמן בעיון נעבור עכשיו למוצאי תשעה באב מוצאי תשעה באב מתפללים ערבית אני רק מדגיש ואומר שנראה לי לא יודע אם מופיע בפוסקים הדבר הזה שמראוי שלפני תפילת ערבית ניטול ידיים בסירוגין את כל הידיים את כל הידיים למה כי בבוקר אנחנו אנחנו א נתנו רק את כשרי אצבעותינו ועד כשרי אצבעותינו לפי חלק מהפוסקים הרוח רעה לא יוצאת כיוון שכבר מותר ללחוץ במוצאי תשעה באב אז מן הראוי שלפני תפילת ערבית מי שיכול ליטול את ידיו באופן מלא סירוגים כמו נציית דים שחרית כך ראוי לעשות לניהו דעתי כך מנגנו לעשות טוב מתפללים ערבית רבית כמובן אין אין כבר אתה חונתנו כבר אמרנו ו לאחר מכן אה עושים עושים א ברכת בקת הלבנה מי שכות ביקת הלבנה כשיש לו מנהלים לאור רגליו ואכל משהו ולכן כי מקבלים פני שכינה צריך שיהיה בשמחה מה טוב ומה נעים מי שאין לו את האפשרות אז אז א לא אז אפשר לעשות ברכת המנה גם ככה בטח אם לא יהיה מניין אם לא יהיה ברובם כל מיני דברים כאן ואחרים אפשר גם אחרי תפילת רבית מיד זה לגבי העניין של ברכת הלבנה מה קורה עם ההבדלה במוצאי תשעה באב אנחנו עושים הבדלה רק על בלבד ומברכים המבדיל בין קודש לכל בלבד ומי שמבדיל הוא גם יכול לשתות על אין בעיה. דרך אגב לא הרחבתי במי שמוכרח לאכול בתשעה בים מסב כזאת או אחרת איך הוא עושה הבדלה? כי הוא צריך לעשות הבדלה באופן מלא. מי שיש לו שאלה באופן ספציפי יכול לבוא ולשאול. אבל כעיקרון כלל המחבת ישראל הבריאים עושים הבדלה במוצאי תשעה באב. לא אוכלים לפני שעושים הבדלה ממוצאי תשעה באב. אז מי שרוצה לאכול לפני ביקת הלבנה לפני כן הוא צריך לעשות הבדלה. אני רק מדגיש פה למי שאברך פה. נשים שמחכות בבית הם כבר יצא תשעה באב. הם רעבות לשתות הם יכולות לשתות גם בלי הבדלה כמו כל שבת שאפשר לשתות עד שעושים הבדלה ההבדלה אינה מעכבת משתייה אכילה בלתי אפשרי עד שעושים הבדלה אז אישה שרוצה רק לשתות קר או אפילו חם עם מעט חלב חלב הוא דבר כ יותר מזין כי יש כאלה שרוצים להגיד זה כמו אכילה אני חושב שאפשר להקל בכמו שמכינים לפני התפילה בבוקר לשתות קפה עם קצת חלב זה עוד לא נקרא גדר שמזין רק חלב כחלב שוקולד אני יודע זה כבר יהיה בעיה אבל היא רוצה לשתות תה או מים גם בלי הבדלה עד שבעלה יגיע יכולה אבל א אם היא רוצה לאכול שתעשה הבדלה לעצמה מה זה הבדלה לעצמה על וביקת המבדיל קודש לחול ואז היא יכולה לאכול כן לא שומע אותך שחר לא שמעתי בכל אופן לא שמעתי אותך במוצא לא מברכים בשם המלכות אומרים ברוך המבדיל בין קודש לחול בלי שם ומלכות על הנר מברכים בשם ומלכות על הנר בשם ומלכות ההבדלה שאתה עושה בפה רק המבדיל מקודש נכון בסדר כן לגבי עניין של שינה על המיטה מן הראוי לעשות ש לאדם יהיה צער בשנתו המנהג הוא או אם אדם רגיל לישון עם כרית שן בלי כרית מי ש רוצה לישון על הרצפה גם ברוך יהיה עדיף כל דבר שהוא יכול לעבוד איזשהו צער בשינה לא כמו השינה הרגילה ככה ראוי הוא י לעשות א נעבור עוד פעם למוצאי למוצאי תשעה באב תשעה באב עשינו הבדלה אפשר כבר לאכול המנהג הוא בגלל מה שדיברנו עכשיו שמחמירים בכמה מנהגי אבל גם בעשירי למה אני אומר לכם שיש קצת תמע בדבר הזה כשפתחנו את השיעור אז הבאנו בגמרא הגמרא אומרת חרב הבית בראשונה כל הדיון בין רב יוחנן לבין רבונון שדיברנו בשיעור זה רק בבית ראשון בלבד כי שם ההצתה הייתה מנתות ערב כמו שאומר הפסוק והיא עיקר השרפה היה בעשירי בבית שיני כל הבית כולו נשרף בתשי ועיקר האבנות שאנחנו עושים זה על בית שיני ולא על בית ראשון אז למה בכל אופן השאירו מנהגים כאלה ואחרים לעסירי אני לא יודע אני רק מצאתי איזה גרה גרה נפלאה ביותר על על תקנט בהלכות תשעה באב שאומר דבר הרי מחצות מקילים קצת בדיני אבלות נכון מקילים בדניות יושבים מקל כיסא יש כאלה שכבר מתחילים להכין אוכלים בעיקר הספרדים מת להפוך את כל המטבח לקראת המשיח מיסס וכל העסק זה מצוין למה מחצות בלילך מכילים אז יש בזה כמה טעמים לא ניגע בכל התמים כרגע הגרא אומר שמחצות אנחנו דווקא קצת מנוחמים קצת מה הנחמה שלנו שמעו דבר מבין כיוון שהבית נשרף אחרי חצות נקרא נקראת הערב והקדוש ברוך הוא הטיל את חמתו על העצים על האבנים ולא על כלל ישראל כמו שאומר המדרש יש בזה קצת נחמה בזה קצת נחמה אז מקלים קצת בניני אבלות גבל יוצא עכשיו שנכאורה זה תסת מצד אחד אנחנו רוצים להגיד שעיקר השחריפה הייתה עיקר פורנות ומצד שני בעיקר הפורנות היה גם איזשהי נחמה שהקדוש ברוך הוא הטיל את חמתו על עצים האבנים אלא על בני אדם תרדזה טוב עכשיו לגבי עניין של העשירי מנהג הספרדים לא אוכלים בשר לא שותים יין כל יום שני עד השקיעה מנהג אשכנזים שלא עושים שום דבר ממשיכים את מנהגי האבלות עד יום שני בחצות דהיינו בעיקרון לא מתרחצים לא מחפשים לא מתגלחים בטח לא בשר ויין עד חצות ביום שני בחצות ששכנזים נגמר הכל פעם אחת שאשכנזים מכינים יותר אבל הספרדים הכל מותר מיד במוצאי במוצאי יום מוצאי תשעה באב מי שחייב לרחוץ יש מקום להקל גם ללחוץ בטח בצונן במוצאי תשעה באב מי שחייב לכבש גם יש מקום להקל בעניין כמו שאמרתם מבדיל שותה בעצמו את היין מי שרוצה לעשות סיום במוצאי תשעה באב גם ברוך יהיה הרבה חסידים כדרכם של החסידים שאוהבים לעשות סיומים גם מצעת הימים כמו שאנחנו עושים היום בישיבה בעזרת השם גם הם נוהגים אז אם עושים זה מצוין אבל שחיינו למשל נהגו לא לברך לספרדים גם לספרדים אפשר אולי כלקל על האשכנזים נהגו גם לא לברך שחיינו עד למחורת בחצות כמו 19 יומים שלא מברכים שחיינו בקיצור מנהגי האבלות ממשיכים גם עד יום שני נקודה זה לגבי ענייני ענייני תשעה באב בהלכה למעשה אם יש עוד משהו שלא הזכרתי אז אה אפשר אפשר לשאול כמו שאמרתי בסמים אין זהו נראה לי שהכניסינו את כל הגדר ה של המורכבות בין בין שבת לבין יום ראשון כן מה מה מה לא מורידים נעלי אור בשבת מהשקיע בהלח נשארים איתם עד צת הכוכבים כמה דקות אחרי צת הכוכבים 15 10 דקות אחרי הכוכבים שיהיה תוספת שבס אז אתה מוריד את נעלי ההון בסדר א אה א מי שהוריד מפה עוד מועד שהולכים לפעמים ככה מורידים בסדר אז הוא לא הוריד זה אבל אבל להוריד בשקיע לו בסדר מה כל אחד יעשה כמנהג אבותיו פתרנו את העניין במנח כולם נוהגים. מה קורה לגבי שכריס? שאלה אם אתה בגדדי, שאתה ירושלמי, אתה פרסי, אתה פולני. כל אחד כל אחד בענייני תפילין יש לו מנהג אבותיו. נה נשמור מנהג אבותינו בידינו. כן. מה? מה? מי שיגיד מקווה מדי אפשר? מקווה חוטה באב. מקווה שלא מחמיר. אז מותר בסדר אה אה אמ כן שאלה אחרונה צל כן אנחנו אמרנו את זה בהתחלה נכנס ליותר מאוחר אה כוך אז נברך את זה עוד פעם בעזרת השם אין בעיה א רבי יסאי כמה דברים מענייני הישיבה אז ברוך השם באמת עברנו שנה מאתגרת בחסד השם עלינו עם כל הקשיים שהיו אין מלחמה בעזה ומלחמה באיראן. סוף דובור עד היום כמעט הישיבה ברוך השם מלאה עם אתגרים כאלה ואחרים והודו לשם כי טוב. תמיד אני אומר היו יש שבע חזיתות הם פתחו חזית גם כנגד חזית התורה זה אין שום ספק הם באו בשמחת תורה כי הם רצו לשבור גם לפתוח חזית כנגד תורה לא סתם כנגד התורה כנגד אהבת תורה כי אהבת תורה בישראל הכי הולכת ומתעצמת דווקא בשמחת תורה שנובסטירה שאדם שומע שיעור טוב והוא נהנה מדברי תורה ויש לו מתיקות בתורה זה לא חוכמה אבל בשמחת תורה כלל ישראל כולו אוהבים את קודש בריך הוא דרך התורה באהבה שאינה תלויה הדבר זה אני אומר פה ברמתגן שאנחנו לוקחים בחובה של עיר ואנשים זורקים סוכיות הם אומרים אנחנו אוהבים זה עוברים אוהבים אוהבים את התירה זורקים שמחים בתורה אנחנו בחזית הזאת של התורה מנצחים לא רק מנצחים אני חושב מכל החזיתות זה הניצחון הכי גדול שיכול להיות כי עולם התורה הולך ובוער ומתעצם ברוך השם גם בשבתנו ברוך השם אז ככה אנחנו באמת בעוצמות גדולות אחרי כל האתגרים רק נלך ונתעצם ויקדין תורה וידיר בעזרת השם ‏M.