תפילתה המתמדת של הנשמה | תפילה- שיעור 1 | הרבנית נעמי שפירא

[מוזיקה] אז דיברנו על זה שנלמד על התפילה א א ובאמת זה מקצוע גדול וכמו שליט את אמרת אני גם הרבה שנים עם כל הסיפור של תפילה ללמוד וכל פעם שיש לי קורס במדרשה אני מרוצה כי אז התפילה שלי משתדרגת וכשאין לי אז הלכה לישון לאיזה שנה ואז השנה באייה לי בתהילים אז לקחתי את ה מזמורי תהילים שמופיעים בתפילה אז כבר אני חושבת על זה א ו גם העולם החסידי הוא מאוד שם דגש על תפילה מעבר לזה לכל השאלה הכללית והעבודה בזה אז גם יש סעיף מאוד מאוד מרכזי של עולם התפילה של אישה זה ן שזה עוד עניין מצד החיוב ומצד המצבים המשתנים בחיים של האישה שזה זה גורם הרבה כאבי בטן אה משאלת הלב מימושה או חוסר ממושה חשיבות ממילה התפנות חזרה לא חזרה כן זה נושא מאוד גדול ויחד עם זה גם שבכל אופן יש חיוב זה לא שה לא פתורה מתפילה השאלה כמה כן יש מינימום יש מקסימום אבל אין אין אין דבר כזה ויש הרבה שנים לא מעט פעמים של מעט מאוד תפילה וגם אחר כך מי מחליט שאת מתפללת יותר אין איזה אין איזה קוד הלכתי כאילו בגדול אדם עובד השם אז הוא רוצה כל הזמן להוסיף על עצמו אבל לכאורה אישה לא מוגדרת ה שפה הלכתית מאיזה גיל כאילו חוץ מבת מצווה אבל אישה נחשבת מהרגע שנולדו ם ילדים ומהרגע שהם כבר צו מהבית אזלא לא אין אין הגדרה כזאת אז זה החופשיות הזאת היא גם מאוד מערבבת גם מאוד טובה א אם ניתן לזה עוד השלחות אז מכיוון שהחיוב של האישה הוא לאכ חיוב של האיש רחוק ממנו אז הרבה מאוד פעמים זרות נשים לא פתוחות או אינן א שזה גם כשאת כבר כן רוצה אז האם יש לך מקום בכלל ואיזה סוג ו סוגיה רבת פנים ובמובן הכי הכי פשוט של הפנייה אל השם אז שם בכלל אין שאלה זה ברור שאישה איש פונים אל השם אנחנו נבראנו בצלם אלוקים אין לנו שום אפשרות לחיות לפנות אל שם אז זה המון גוונים מעבר לשאלות הפשוטות של מה היא תפילה ואיך היא פועלת ומה היא פועלת ובאמת אנחנו נתחיל ללמוד מהקדמה של הרב קוק לא אולת ריה אבל גם דעתו של הרב קוק בענייני תפילה היא מאוד מאוד מורכבת ורבת פנים ו אנחנו נלמד מעט ממנה ואת החלקים שהם מתיישרים על הלב אני מודה אני לא נכנסת לכל סוגיה אני לא קוראת לשיעור הזה מה דעת רב על תפילה לא זה לא א' לא לא בכוחותיי וגם לא כל כך פשוט יהושע יצא לשנת שבתון כי הוא רצה לכתוב על זה ספר היה לו ברור בתחלה מחשבה שהוא יודע מהדעת הרב בבין שיש לו צדדים לכן ולכן והוא החליט לא לכתוב כי הוא לא יכול להגיד שמה שהוא הבין ברב הוא באמת מחרה היה פה לא בבית הזה בבית הקודם היה ויכוח מר בנו עם אחיו יציק ומי שכתב את הספר תפילת ישרים לא זוכרת את שמו מה נכון חושבת ויכוח מר כואב נוקב והם לא הגיעו להסכמה כן אז יש יש בדעת הרב הרבה צדדים וזה ו אני אלמד ממש רק חלק אני לא מייצגת מה שאני למדת מה ש כן כן יש הרבה זה אבל א א אנחנו לא נלמד הלכה אנחנו נלמד איום יותר א וזה רק בשביל להקדים מה לא ועדיין יש עוד המון המון למה כן באמת בשנה שעברה התעורר דיון על תפילה לכן התרתי לדבר הזה כי בדיוק אותן תפיסות שיותר עוסקות בשאלה השינוי והיה השינוי אצל הקדוש ברוך הוא ואז כ נכון יש משו שפשט הלכה כן כן ברור מה עושים ב נכון סתם שלחן ערוך בוא נתחיל לפני כן בתורה לכאורה בתורה התפילה מופיעה כמשנה פשטות של תפילה זה שהיא פועלת בעליונים היא משנה אז טוב לפני רגע למדנו מדרש וגם דורשים על התרה ולא פשט אבל לכאורה יש פשט בעניינים האלה כן כן זה בהלכה כן איך פוסקים ואיך אדם מתבונן א אז התחיל דיון בשיעור ונוצר בלבול אז לכן אמרתי טוב בוא נלמד לא אני מקווה ורוצה להתייחס לשאלת שינוי ויהיה שינוי ברצון של השם אבל זה לא הפתיחה של הנושא פתיחה הם בעצם מאיפה התפילה מגיעה ואני חושבת שבאמת כל כך הרבה שנים מאז שלמדתי את ההקדמה של הרב ואני חושבת שבעיניי בלי ללמוד אותה זה הבנה אחרת כמה זה קריטי להבין את מה ש שהרב מלמד אותנו על התפילה א ואני חושבת שלפי מה שאני רוצה ללמד אז ב קודם לא' אני לא מתווכחת על מי שסידר אבל בצורך שמה שאני רוצה ללמד אז אני חושבת שיותר נכון דידקטית ללמד את הפסק את פסקה ב' לפני פסקה א' ומחילה אני לא טוענת שמשהו שם לא מסודר רק שזה יותר קל לי ללמד ככה אין התפילה ב פסקה ב זה ענייני התפילה התפילה המתמדת של הנשמה זאת כותרת המשנה יש כאן כמה וכמה פסקאות של הרב הרב כתב הקדמה ל לסידור התפילה הוא קורא להקדמה הזאת עולת ראייה שיש כאן משמעות שזה גם שעולה שמביאים כשבאים לבית המקדש ביום טוב לראות ולהיראות וגם שזה ראשי תיבות של שמו אז יש כאן א ועולה זה הקורבן שהוא עולה עולה כליל הוא הביטוי השלם של ההתמזגות שלנו עם השם יתברך תפילה לא משתייר כלום אז עולת ריה זה לשון מאוד מיוחדת לפירוש של סידור התפילה אין התפילה הבאה כתיקונה כי היא מתוך המחשבה שבאמת הנשמה היא תמיד מתפללת הלא הי אפה ו מתרפקת על דודה בלא שום אפסק כלל שבשעת התפילה המעשית הרי התפילה הנשמתית התדיר היא מתגלה בפועל וזה הוא אידונה ונוגה הדרה ותפארתה של התפילה שהיא מתדמה לשושנה הפותחת את עלי הנאים לקראת התל או נוכח קרני השמש המופיעים עליה המאורה ולכן הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו אומר אין התפילה הבאה כתיקונה אי אפשר להבין את התפילה באופן מתוקן אלא מתוך המחשבה שבאמת התפילה הנשמה היא תמיד מתפללת זאת אומרת תפילה היא לא המצאה של משהו שהוא חיצוני לאדם כמו שמצוות אחרות כאילו לקבוע מזוזה זה מציאות שקוראת בתנאים מסוימים והיא דורשת פעולה חיצונית וכן עוד ועוד מצוות שיש לנו הם פועלות גורמות לנו לפעול ממשהו נר אז אולי הנר נשמה נכבה אתמול היה יורס של המרל ולידה של בעל שם טוב ונתניה בהתחלה אמרתי לעצמי אני עכשיו בעניין של להדליק נר ליורי אני מה להדליק אמרתי לא ד יש לי מה להדליק אז הדלקתי את ה ורציתי גם ללמוד מהמר אבל לא זה לא עשיתי אבל לפחות הדלקתי א זה היה באמצע היום אז לכן זה דלק ל אם הייתי מדליקה את זה בזמן זה קל אותנו כן כן כן יש מי שטוען שזה דור שביעי כאילו למהר באל טניה אז גם קשר משפחתי חוץ מזה ילדתי את מעיין חי באלול אז גם מ ש יום הולדת אז בכלל לא הייתי מודעת לתאריך הזה בעקבות זה שהיא נולדה אז הבנתי אז ה המחשבה שבאמת הנשמה היא תמיד מתפללת זאת אומרת לא המצאנו כלום שאנחנו מתפללים אנחנו לא יוצרים יש מעין אנחנו מביעים בדרך הזאת בחסידות גם בתניה מדבר על מצוות תאבת השם כי השאלה ש הרמבם מביא איך אפשר לצוות על אהבה שזה שאלה אחרת זה שאלה של רגש כן זה לא קשור לפה אבל רק באסוציאציה היא לחסוף את אהבה התמונה בלב כך א כך בנתניה ובכלל בחסידות עוסקים בזה שכאילו כמו ה זה זה דטרמיניסטי זא אומרת זה נמצא בך בהקשר מסוים כן ספציפי פה מצווה אצל הרב תפילה א פה אהבת השם פה אצל הרב תפילה זה נמצא בך המצווה שלך היא לחסוף את זה ופה הוא אומר אין התפילה באה כתיקונה כי היא מתוך המחשבה שהנשמה היא תמיד מתפללת כל מחשבה אחרת כאילו נגיד את זה בצורה אחרת כל מחשבה אחרת לא תופסת את את התפילה כתיקונה ז אומרת כל מחשבה שחושבת שהתפילה לא לא איזה מציאות דטרמיניסטית נוכחת בלתי בכרית קיומית ומצוות התפילה רק מוציאה אותה מהכוח אל הפועל כל מחשבה אחרת היא לא תופסת את התפילה כתיקונה זה מאוד נחרץ בעיני זה מאוד מאבחני ומאוד מיישרת לבי ח לגשת כח לתפילה אמיתי נוח כן אב אמיתי פשוט טבי כן כן כן זה לא חיצוני לי לא המצאתי כלום ביטאתי אני לא קופה על עצמי תפילה אני מתבוננת בתוך נשמתי איפה היא ואני נותנת לה מבוע וזה המשך הפסקה וזה המשל שלו כמו שושנה שהיא נפתחת אז כאילו השושנה הסגורה היא קיימת וכמו התפילה המתמדת היא קיימת זמן התפילה פותח אותה מוציא אותה מן הכוח אל הפועל ממלל אותה מה הקושיה הכי חזקה על האמירה הדטרמיניסטית הזאת א איך זה שלא הרגשתי את זה כאילו מה הסיפור הזה למי אתה מספר עכשיו באמת בתמימות שלמדתי את הפסקה בפעם הראשונה אני לגמרי הרגשתי אותה לא היייתה לי קושיה זה היה מאוד פשוט לי ומאוד ברור לי שהוא מספר משהו שאני חובה אותו אבל לא כל אחד הוא במקום הזה ואז הוא אומר מה פתאום אני אם אני לא אתפלל כי השם אמר לי בחיים אני לא אתפלל אז מה מה עונים לאדם כזה לכאורה התכסה התכסה לא נכון בפנים בפנים בפנים בפנים בפנים תגלה שאתה מתפלל או כשהיה לך מקרה נורא נורא קשה מה אמרת מה הרגשת יש בדיחה כזאת סוג של חידוד שאומרת שההרגשה הכי נוראית לאתאיסט זה הכרת תודה אין אין מה לעשות עם זה למי הוכר תודה אין למי להודות יש משהו מאוד טבעי בהכרת תודה למי תכיר אותה אם אתה מכיר אותה לאלוקים סימן שמשהו אצלך מתפלל מתפלל הכוונה קשור פתיל כן תפילה לשון פתיל נפתולי זה אלוקים נפתלתי עם אחותי כן אחת אחת ה אז קשר אין אפשרות שהקשר הזה לא ישפריץ מתי שהוא אה אתה לא קורא לזה תפילה בסדר עכשיו אנחנו מדברים על טרמינולוגיה זה כבר יותר פשוט אבל באמת אנחנו גם יכולים לראות את זה ב בחוויות הכלליות ועוד יותר עוד יותר אצל ילד ילד הוא בפשטות מתפלל יש לו דיאלוג תמידי עם אלוקים הוא קורא לו כך הוא קורא אחרת יש לפני המון שנים היה ספר מכתבי אלו ילדים אל אלוקים קראתם את זה זה עוד הרבה הרבה לפני זה גויים כתבו כן אמונ אלון צי את זה אבל הרבה הרבה לפני כן משהו תמים כזה אלוקים תעשה שאבא שלי לא כס עליי שאני אמצא כסף שאני אקנה לעצמי ממתק כאילו משהו בתודעה הטבעית הילדית אומרת שיש כוח שהוא מעליו עכשיו להגיד שזה הדרך הכי זקה וברורה בשביל לקרוא לאמונה לא זה עדיין מאוד בוסרי זה עדיין מאוד ילדי זה עדיין מאוד אינטואיטיבי וזה דורש הרבה מאוד זיכוך ובירור וכולי עבודה אבל זאת איזשהיא תודעה ראשיית של קשר של תלות של שייכות כן יש שיר כזה שהוא לוגית מאוד לא מסתדר אבל אוהבים לשיר אותו תשמור עליי מלמעלה כן שאדם סע או כאילו יש הרגשה כשאדם נפטר שלא יכול להיות שבזה נגמר הכל לא יכול להיות לא לא מסתדר לא מסתדר משהו חייב להישאר אז אז לא רק זה אלא שכאילו יש לו יותר כוח ממני לוגית מחשבתית פילוסופית השיר הזה לא מוסבר הוא אינטואיטיבי הוא אינטואיטיבי עכשיו לאינטואיציה צריך הסברים לא כל אינטואיציה הא עובדת היא נכונה כא אומרת בזה שאמרנו יש כאן אינטואיציה עוד לא ממש נתנו לזה פתרון אבל כן לדעתי אמרנו שיש משהו עמוק קיומי יותר שנמצא באדם ושוב אם אני אספר את הסיפור האישי שלי או את הסיפור הלמידה שלי אני חושבת יש לי הסכמה מאוד עמוקה לזה שההבנה הזאת היא הבנה שמתקנת את התפילה וברור שכלל מי שלומד מבראשית שהקדוש ברוך הוא בפסוק ב ויפח באפיו נשמת חיים והיא אדם לנפש חיה או תרגום אנוס לרוח ממללה אז זה ברור שיש באפו נשמת חיים שהיא קשורה לשורשה כי השם נופח בו וממילא שאותה נשמת חיים היא שואפת למקורה וזה הבסיס של תפילה זה הכוונה שהתפילה הנשמה היא תמיד מתפללת כאילו לכאורה זה פשוט לי שזה פשט הפסוק אני לא חושבת שאין עוד פשט אבל זה נראה לי שאפשר להסביר את זה ככה מאוד וגם מה שהזכרת ההלכה רמבם ואחר כך הו שהמצוות התפילה בין אם זה דאורייתא בין אם זה דרבנן היא מבטה את הקשר הבלתי אמצעי הבלתי ניתן לערעור בין האדם לבורו זה תפילה האם החיוב הוא מ איזו עבודה שבלב זו תפילה באורייתא או החיוב ה מתק אתם בחצצרות מעצרה זה עניינים שאנחנו שהתורה דנה בהם מה המקור מה וכמובן שלהם השלכות אבל ההבנה הזאת של הקשר היא הבנה כל כך בסיסית שצב אותה כבנה מפתח בתפילה זה הגדלות של הרב ואני חושבת שזה פותח שערים כי אנחנו לא בוחרים שם על עצם הקשר אנחנו מאוד בוחרים על איך מה אנחנו עושים איתו אבל עצם הקשר הוא בבלטי שלנו מהרגע שנוצר שהגענו לפה וזה ילווה אותנו כשאנחנו נעבור לעולם שאחרי מה הכנ המשפט הזה ש שה ההתקשרות שלנו יש רחוקה מ כן אנחנו כאילו רחוקים בזה במובן הזה שאנחנו תופסים את ממנו צעירים אבל למרבה הפלא יש גם מצבים שאנשים צעירים נפטרים מן העולם כן זה לא מוות הוא לא אירוע חריות היא לא מול היא לא נגד א כן ולא כי קודם כל היא היא דוחפת אותנו כל הזמן לחיות כן אז במובן זה היא מאוד מאוד לנגד עינינו וחוץ מזה היא פוגשת אותנו ביום יום כי אנחנו פוגשים אפילו אנחנו באים לבית כנסת יש מישהו שאומר קדיש אז כן אבל בכלל אננו פוגשים את זה במורות חיינו הרבה ו ואני חושבת שגם באופן עמוק זה גם תמונה גם באופן מסוים גם בתפילה כי התפילה שלנו היא התקשרות למה שמעבר כן למה שמעל למקור שלנו וזה שם את מימד הזמן כאילו גם נותן ו תוכן אבל גם יוצא ממנו כן ויש סיפורים על גדולי חסידים שהיו נפרדים אדמורים שהיו נפרדים לפני התפילה שהנפש כל כך תחמה לאלוקים שהיא תאבד בכלל את המו את האחיזה שלה פה ויש משהו שהתפילה היא כל כך מתכללת באינסוף במה שלמעלה מכל גדר למה שלמעלה מכל הבחנה שהיא באמת עוזבת את מה שיש פה אז במובן הזה היא מאוד שייכת למוות בהקשר הגופני של המוות כן והפוך על הפוך או לא זה גם מה שנותן לנו יציבות כאילו הזמן הוא כל הזמן רץ אנחנו וצרים בזמן ואנחנו מתקשרים עם מה שמעבר לזמן וזה מה שנותן לזמן את הנצחיות שלו את הקיום שלו ולמה את הקיום שלו אז לכן סוגיית המוות היא מאוד מאוד קשורה יש סיפור מאוד חריף חלק מסיפור ש את הריץ אני חושבת זה ביומן שלו ש קלאו אותו על והוא היה במקום של נידונים למוות חקרו אותו ושמו אקדח על השולחן כן שיהיה לך ברור אז אז א אז שאלו אותו מי הוא אז הוא אמר אני א עוסק בחקר האלוה משהו כזה כ ואמרו לו אתה לא מפחד אז הוא אומר מי שיש לו שני אלוהים ועולם אחד מפחד אל מי שיש לו אלוהים אחד ושני עולמות לא מפחד כמו שיונה אומר את האלוקים אני ארא כן אז אני אעבור מעולם לעולם אם אתם תיקחו לי את הגוף הנשמה שלי תעבור מהעולם הזה עולם הבא יש לי אלוקים אחד מי שיש לו רק עולם אחד זה באמת מאים עליו ברגע שיהרגו אותו הוא לא יהיה לא יהיה כלום אז וזה מאוד קשור לתפילה כי בתפילה אנחנו יוצאים מהעולם הזה לעולם עליון יותר ש גם במעמד במעמד שאדם במידה שהוא באמת במודעות נפרד מהעולם הזה אז מה הוא עושה הוא אומר ווידוי הוא אומר שמע ישראל השם אלוקים השם אחד מתייחד מה שמעבר ככה הוא עובר מעולם לעולם גם בתפילה שלנו יש איזשהיא רמה של מאוה זאת אומרת אנחנו נכנסים לאותו חלק אינסופי שנמצא אצלנו שמתקשר לאלוקים אז מעניין כאילו חזל קוראים לתפילה חיי עולם נכון חיי שה חיי שעה את מדברת על תפילה חיי עולם כן את וגם אצל הרב זה מתפ שפה שפה ודאי פה הרב שהרב מדבר על התפילה של הנשמה אז ודאי חיה עולה כ כן כי הדוגמאות שהבת מהתפילה של הילדים וזה כלו שנצ זה נכון נכון נכון וגם הרב מדבר על זה בהמשך הפסקות במתח שבין חיי עולם לחיי אישה עוזבים חיי עולם בשביל ח תורה שה כי תורה היא חי עולם ופילה היא ח אשה כן וכמו הרבה מהנוסעים פה הם פרדוקסליים הם נוסעים בתוכם היפוכים כן אז כאילו השעה הזאת היא השעה שאני כבר יכולה להתפלל מנחה או אסור לי להתפלל מנחה או יכולה להתפלל שחרית או לא יכולה להתפלל שחרית זה נמצא בתוך התפילה נמצאת בתוך גדר של זמן לגמרי לא רק זה היא גם מתפעלת מהזמן מה קרה לי מקרה הזמן כואב לי קשה לי חסר לי שמח לי טוב לירא לי כן זה נקרא חשה דברים מתמנים הם לא נצחים אבל התורה כושרת את המשתנה המוגבל המדויק למה שמעבר זה תפילה קושר זה הנשמה שהיא נמצאת בתוך הגוף והגוף הוא משמש את ה א כלים בשביל לגלות את ה התפילה בפועל יש לרבי נחמן נמרה מאוד חריפה ב השתבחות הנפש זה מובא שאומר אם היו מקימים מת מקברו הוא היה מתפלל יפה יפה כאילו חבר'ה יש לנו פה הזדמנות בוא ניקח אותה כן זאת אומרת יש אפשרות בחיים חיותנו בגוף גשמי להלל להודות לשבח לפער לרומם להדר וגם לבקש ולהתחנן ולהתפלל להשם יתברך בוא ניקח את זה כן מה הוא השורש שמתפלל הנשמה מהו האיבר שמתפלל הפה מה ה המציאות שמתפלל שמתפללים בה הזמן המקום כן אלה הם החלקי מציאות שהשם מביא אבל יש כאן נגיעה שהיא מעבר קשר שהוא מעבר מהנשמה המתפללת למילים הנאמרות כן השם שפתי תפתח ופי יגי תהילתך הוא אומר אבל אנחנו אנחנו בפועל עושים את מעשה האמירה אבל אנחנו התפילה היא מבוע היא גילוי של עומק של נשמה שהיא מייחלת משבחת מפארת זה ה הפעולה של התפילה הלא י אפה וכאן הוא כל כך פיוטי הרב כמו הרב כן הלא הי אפה ו מתרפקת על דודה בלא שום הפס כלל שזה נמצא בעל מודה שלנו כאילו באופן פנימי מאוד מופשט מאוד ולא מוכר או לפעמים כן מוכר ואם אנחנו סוערים ואנחנו כל הזמן כמו שהרבה נשים אומרות אני כל הזמן מדברת איתו רגע אם אני רגע עושה סדר אז ששלב הראשון של הפסקה הרב מתאר כאילו האפה ומתרפס של הנשמה נכון שלכאורה זה גם התוכן של התפילה של הנשמה הגעגועים לקדוש ברוך הוא נכון ללכאורה כןכ עד פה הוא מתאר את התפילה של הנשמה לא את התפילה שלנו נכון ובפה נכון נכון נכון אלא לכן יש לנו את המילה אלא שהיא לגמרי שם שבשעת התפילה המעשית זאת אומרת מי לאותה תפילה הרי התפילה הנשמתית התדיר הא מתגלה בפועל כי הרי בתפילה המעשית זה לא תדירי יש הפסקה אנחנו לא כל הזמן היא מתגלה בפועל וזהו אידונה ונוגה הדרה פרתה של התפילה שלכאורה פה לא תפילה המעשית התפילה המעש מעדנת את התפילה הנשמתית מי מדמה שהיא מדמה לשושנה מ מדמה לא אח התפילה המעשית מדמה לשושנה נכון לכאורה אבל בוא בוא בוא נפרק את זה נגיד כוח אלא שבשעת התפילה המעשית התפ הזה יוצר את השלמות ומה השלמות משו שו ח כ אה אפשר נכון אפשר להגיד ככה על ידי התפילה התכוונתי לזה אבל דיק על ידי התפילה המעשית כן אלא שבשעת התפילה המעשית זאת אומרת התפילה המעשית מה היא מאפשרת הרי התפילה הנשמתית התדיר היא מתגלה בפועל היא מגלה את התפילה הנשמתית הדירת וזהו זאת אומרת התפילה המעשית אידונה ונוגה הדרה פרתה של התפילה הנשמתית כמו שאמרת נכון א רצה להגיד הפוך אני שומעת לא בוא ננסה את שתי אפשרויות כן אפשרות אחת כן זאת אומרת התפילה המעשית של הנשמה יש בעדינות יש ב אבל היא לא נמצאת מתי היא היא נסתרת היא נסתרת פר כן בזה שהיא נאמרת תפילה בשעת התפילה המעשית הרי התפילה הנשמתית התדיר הא מתגלה בפועל ולכאורה ההתגלות הזאת זה הוא התגלות הזאת אדונה ונוגה הדרה פרתה של התפילה הנשמתית ואז מה המשל ש מתדמה התפילה שוב הנשמתית הא מדמה לשושנה הפה חת את ליה נעים לקראת התל או נוכח קרני השמש שזה לכאורה הנמשל שלזה זה התפילה המעשית המופיעים עליה בהורה זא אומרת יש ם שתי אפשרות או שמש או תל או שניהם גם כן אבל הם הנמשל שלהם לכאורה זה התפילה המעשית שהיא פותחת גורמת ל תפילה התדיר הנשמתית הלא נאמרת הלא נשמעת הכמוסה להתגלות ולכן הלוואי שהתפלל אדם כל היום כולו כומרת הלוואי במובן הזה שמצד הנשמה שלו היא הייתה מבקשת היא קלועה היא לא נאמרת אז היא היייתה מבקשת שהוא יתפלל כל היום או כאילו כמו שהיינו אומר הלוואי שנראה את כל הפרחים פורחים כל הזמן ולא סגורים נגיד ככה זה נראה לי נראה לך להסביר את זה אחרת יפה לי כ מסתדר לך אני כאילו חשבת תמיד הת צב אחרת אבל כן עיון אותו רעיון הרעיון שהנשמה תמיד מתפללת במילה זה משהו שכל הזמן קורה לכאורה אפשר להגיד שכאילו זה אפילו ברמת הנשמה זה לא התפי שם קורת יש איזה מערכת אינטימית בין הנשמה ובין הקדוש ברוך הוא שהיא התוכן שלה והמהות שלה זה תפילה בין אם זה מתבטא מתבטא בחוץ בזמן התפילה המסית זה הזמן כן כן כן אז כאילו אפשר שגבר ואישה שבסוף הנשמות של שניהם מתפללות כל הזמן משהו באישה שהוא יותר פנימי כן ך פחות את התו החיצוני מב מחוייבת בגלל שיש לה חיוב חריף יותר לחיים מכיוון שתפילה בהקשרים מסויימים הרבה מאוד מהקשרים זה מצוות עשה שזמן גרמה אז מצוות עשה שזמן גרמה הזמן הוא הגבלה והחיוב של אישה הוא בלתי מוגבל בזמן מצד זה אבת חיים אז לכן במצוות שמוגבל בזמן היא פתורה זה חלק מעוד ועוד מצוות אבל אנחנו עכשיו מתיחסים בהקשר הזה להשלכה הפרגמטית של הביטוי אבל לא לעצם התפילה המתמדת של הנשמה אז רמת החיוב שלה תפחת בגלל שיש לה חיוב מחייב יותר זה בפועל מה שק ולכן ממילא הרבה מאנשים וגם הלכה מתייחסת לזה שכאשר הם מחוייבות פחות לילדים אז ממילא החיוב של מתפילה עולה לכן יש מדרג בחיוב לתפילה א זה קשור א זאת כוונה בעיניי זאת אומרת כשאני באה לפני התפילה אני באה לפתוח סידור אז כוונה יכולה להיות שעכשיו אני מתבוננת בזה שאני עומדת לבטא בזמן התפילה הזאת את תפילתה המתמדת של נשמתי זה נקרא התכוננות כאילו פוקוס לא שזה תמיד עובד לנו ממש לא אבל זה פוקוס כי הרבה מאוד פעמים מה התפילה מה הנשמה מה זה עזבו יש לי רבע שעה תקתק אות אנחנו בני הדם יש לנו מגבלויות נשמה שלנו לא תמיד מדברת איתנו אב מהי שלנו לא תמיד תשובות יש הרבה אבל בעיני הפסקה הזאת מעבר שהיא נותנת וודאות היא גם נותנת לי אכוון אכוון בטח לכן זה נמצא לפני התפילה כי זה הדרך שלי להתבונן ולומר א עכשיו ש שני אתפלל אני אבטא משהו מוחלט בלתי ניתן לעירור השם תן לי את הבהירות אפילו ברבע מילה או בחצי מילה או בחלק מילה להיות הביטוי הזה זה לא קשור אליי אני לא בוחרת שם במובן הזה שהתפילה שלי של הנשמה שלי היא מתפללת בלתי ומה שאני מבקשת לבחור זה לפתוח את הפוקוס לראות את זה צוהר בדיוק חלון חלון זהו הדונה ונוגה היא התפילה השם מצווה אותנו פה בעולם הזה לממש אותה ועל ידי המימוש היא מתייפה זה מה שהוא כותב זהו אידונה ונוגה הדרה ותפארתה של התפילה עכשיו תשאלי את עצמך בכנות יש לך רגשות הם סוערים בתוכך למה להגיד אותם ו את באמת לא אומרת אבל כשאת אומרת אותם הם מקבלים רוחב או בהירות שלפני שאמרת אותם זה היה כל כך מכונס שזה היה נעלם וממילא חסר תוקף כאילו המילים מתקפות נותנות אחיזה נותנות קיום נותנות מימד או במשל של הרב נותנות יופי לתפילה המתמדת של הנשימה היא צריכה את זה כשהיא לא מקבלת ביטוי היא נכנסת עוד יותר עמוק פנימה ועוד יותר עמוק פנימה ועוד יותר עמוק פנימה היא נעלמת זה כמו אהבה בין בני זוג אנחנו יודעים שאנחנו אוהבים אנחנו אהובים הרבה זמן בשל מה צריך להגיד את זה אנחנו לא אומרים את זה כשאנחנו אומרים את זה אחד לשני אנחנו לא מחדשים כלום לא שאנחנו אומרים את זה אנחנו נותנים לזה הד זה קיים זאת שאלה מאוד מאוד חזקה כי הרי למה צריך להגיד מילים למה לא מספיק לחשוב כן אני כל הזמן מתפללת להשם למה אני צריכה להגיד מילים מבחוץ מודה אני לפניך שאלי את עצמך בהקשרים אחרים של החיים ותביני את התשובה קודם כל כי זה מצווה כאילו לא המצאתי את זה אבל זה מה שאני מנסה להגיד זה פרשנות זה לא תוקף כן אבל הפרשנות האנושית היא מאוד פשוטה אנחנו חוים באופן חד מאוד את הפער בין משהו שהוא מכונס למשהו שהוא מתגלה ואת הכוח שיש בגילוי של דבר אבל זה כוח מאוד מוגבל לכן אי אפשר להתפלל כל היום חייב להיות חלקים מכונסים אנחנו אנחנו מלאי רבדים הם צריכים להתרקם בתוכם מה שקורה לנו עוד מעט אני מסמ צליחה מה שקורה לנו לא מעט פעמים אחרי ראש השנה כבר מתפ פפפ די כבר נגמר המחסנים התרוקנו כן כאילו משהו בתוכנו כאילו הוא בין הפנים לחוץ בתנועה הרבה פעמים אנחנו מקבלים מחזנים מהציבור מבעל התפילה בכלל לא מאיתנו ממשהו הרבה יותר גדול מאיתנו אבל לפעמים כן כי כי הכמוס והנגלה הם בתנועה כל הזמן טוב אני אמרתי שאני אסיים אני אסיים בזת השם ממשיך א