תסמונת היום האחרון | אל ה' ואל טובו - שיעור הקדמה | הרב יהושע שפירא

[מוזיקה] אנחנו עכשיו בהקדמה ליל השם ולובו א זה שיעור שמלווה אותנו משהו באזור 20 ופלוס שנה לקח כל פעם ארבע שנים עם שלוש חמש מחזור ו לפרקים הגבוהים העליונים נצינו פחות להגיע בשנים האחרונות כי הם מופרגים ביותר א זה לא נפק מן לעכשיו כברכו מה הנושא ומה הטענה של יד השם ולתובה אנחנו נמצאים בפני תפעה שבמידה מסוימת אפשר לקרוא לה תסמונת היום האחרון. יש משהו שכשמגיע היעד העסק עלול להישוור דווקא לקראת הסוף. יש על זה תורה בליקוטי מוררן על כך שאדם עובד את השם באכות גדולה ודווקא כשהוא על שערי קדושה יש התמוצטות אולי תורה מחלקותיו מרטנינה ו א בברסלב יש את זה גם בסיפור על בת מלך שעבדה שהמשנה למלך כל פעם מוטל עליו להתכונן בדרכים שונות עד שהוא יוכל להוציא את בת המלך והוא נופל ביום האחרון. מקור מובק לזה זה חטא העגל שמשה צריך לרדת ביום ה-40 החשבון לא מסתדר לפש משה לבוא וביום האחרון שמשה מקבל את התורה באותו יום ישראל נופלים ונשברים והתסמונת הזאת שהיום האחרון שכבר קרובים מאוד ליעד גורם לשבר הוא נכון גם לגבי הגלות הארוכה שלנו כי בגלות הארוכה תמיד היו משומדים תמיד היו נושרים אבל בכמות מאוד מאוד קטנה ומוגבלת ודווקא ערב הגאולה ערב סיום בגללות פתאום יש התפרקות הרבה יותר דרמטית שכמותה אולי לא היה מעולם בתולדות העם היהודי ו השאלה מה גרם להתפרקות הזאת שזאת ה אה גאולת הדור תשובת הדור זה קשור מאוד את תשובת הדור בעצם מה גרם להתפרקות הזאת וממילא מה התרופה ומה התפקיד שלנו הדברים שאני אומר לא כתובים ככה בתורת הרב נביא לא מעט מתורת הרב אבל זה תרקום של הדפים שעליהם מודפסת תורת הרב וזה זה תשתית לא כתובה שלא נאמרה אבל נדמה לי שהיא מתאימה מאוד מאוד ל תורת הרב בעניין הזה גם לחסידות במידה מסוימת כדי להבין את זה אני רוצה להביא משל משל שהוא מרכזי לכל הסיפור שנלמד באריכות דברים ונראה אותם מצדדים שונים. המשל הוא ל סמנכל בכיר בחברה בחברת הייטק גדולה שמביאים א יועץ ארגוני מהטופ והוא נותן משל יחסי עובד מאביד והרצאה להנהלה הבחירה. יושב שם סמנכל ומקשיב ובאמצע המרצה מביא דוגמה מאישה עמוקה ו הסמנכל הזה שומע את זה שומע שהמרצה מבין טוב את המנגנון והוא פונה אליו אחר כך באופן אישי ושאל אותו אה אתה גם יועץ באופן אישי אפשר להגיע לארח אישי אומר לו כן מה אתה צריך אומר אני בעל מכה ושמעתי שאתה מבין סליחה לא בעל מכה אבא מכה אני אבא מכה בעל מכה זה מסיפור אחר אני אבא מכה וכסי עובד מאוד אתה אתה התייחסת אה כמשל לאבא מכה ו יש לי משבר גדול במשפחה עם זה שאני מכה. שני ילדים עזבו את הבית ולא מדברים איתי ואני רואה שאחרים א אולי אפשר לבוא אליך? כן, מגיע אליו לי. אני כבר הרבה זמן לא העברתי את זה. אני מבלבל בין סיפורים. >> פסיכולוג. לא, לא, >> לא משנה. אבל ה העיקר שהו >> לא כן לא המכה זה מה שהתגלה אחר כך הילדים עזבו את הבית והם אלי טענות עליו וגם הילדים אחרים והוא אומר לו אתה דרסת אותם אתה דיקת אותם וברגע שהם יכולים הם בועדים בחוצים. מה המסקנה? אתה צריך לתת להם ביטוי, להקשיב להם, לשמוע מה הם אומרים, להגיד להם שזה לגיטימי שהם יביאו דעה אחרת משלך, שזה לגיטימי שיהיה להם רצונות משלהם ושאתה טעית בדרך ואתה נותן לזה מקום. הוא ליוע אותו בתהליך ועל פי עצותו האבא מכנס את כל הילדים, אומר להם הלכתי ליעוץ, שאלתי איפה טעיתי אמרו לי שאני סתרתי את הפיות פה לכולם ואני צריך לשנות את דרכי ואני קיבלתי על עצמי לשנות את דרכי לא יהיה יותר אנשים למי מי שאומר את דעתו אני פותח לשמוע אם יש לכם מה להגיד גם ביקורת עליי כולם מוזמנים הכל בסדר אני משנה את טעמי אבל כולם היו באימה גדולה בגלל שהם ידעו שמי שמציץ חוטף ועוד איך אז שהוא שאל אותם יש לכם משהו להגיד אמר לא הוא חוזר ליועץ אומר לו כן כן, זה הכל תמון וזה תהליך איתי. אתה צריך להוכיח שאכן באמת יש חופש. ופעם מישהו אומר מילה והוא אומר לו תודה רבה ונותן לו מתנה ועוד פעם ולאט לאט הוא בונה את הזה את האמון ואז יום אחד הילדים פתאום מתפרץ עליו צורח כועס זועב וחוזר האבא אל היועץ ואומר לו מאז באתי לדבר בשמך הרי הראות צל לא הצלת נעשה הרבה יותר גרוע בוא היועץ תגיד לי אתה חושב שמה שעכשיו הוא זעם זה בגלל שאתה אמרת לו שאתה יכול לדבר ואני אקשיב ואני רוצה לשמוע אז על זה הוא זם זה הסיבה לזם מאיפה הצטבר כל הזם הזה מהדרך החדשה שאני נחתי אותך? הוא חושב ומגיע למסקנה הפשוטה לא אמר עצמה איפה זה? אומר לו, כל אותם שנים שאתה דרסת היה הצטות כשפתאום אפשר היה אז לקח זמן היה ניסיונות קטנים פה, ניסיונות קטנים פה ופתאום כל ההרגש התפרץ. וההנחה שלנו בשיעורים האלה שזה עניין הדור והתסרונת של היום האחרון. כלומר, בכל ימי הגלות לא היינו במדרגה של יראת העונש. ודאי לא ביראת החטא, לא ביראת הרוממות, לא באהבה, לא באהבה שנה תליה ודבר. היינו מתחת ליראת העונש. יש משהו מתחת ליראת העונש? העונש. כלומר, אם אבא אומר לבן שלו, תשמע, עוד פעם אתה עושה את זה, אתה חוטף סטירת לכי. זה יראת העונש. הבן נכנס אבל אם הוא עשה את זה עוד פעם וחטב שתי סתירות לחי וגם תפסו אותו מהצבא וזרקו אותו מהבית זה יותר חמור משברך גדול זה יותר מרחיק לך את מהירת העונש יותר למטה זה העונש מכבודו בעצמו וכשיש עונש העונש שנלות לעונש יותר גדולה מאשר יראת העונש לפני שהגיע עונש כי העונש הוא מחדד מאוד את היראה אז פוחדים לזוז ואז כשמגיע זמן שמתחילים להרפות את הקושי ולרפא את הכאב ולהחזיר את המצב לשון להפסיק את העונש אז לאט לאט נוצר אמון שאני יכול אה לשפוך את ליבי להגיד את אשר מוטל עליו על הלבעצם העולם החילוני לא בדיוק היה השבוע דיברתי עם בוגר שלנו יום שישי שעבר אולי זה היה ששני ההורים שלהם פסיכולוגים וברמה גבוהה והאמא נסעה לכינוס בארצות הברית מקצועי ואבא נמס לו לנסוע אז שאל אותה אם זה בסדר שהוא ישאר בארץ אומר לו כן אז הוא נשאר בארץ ארץ הוא רצה לבוא שבת לישיבה הבן שאל אותי זה לפני 25 שנה אולי הבן שאל אותי את ה אם הוא יכול לבוא אמרתי כן הוא אומר אפשר לבוא אליך לסעודה הוא שמחה אז אכלו אצלי בסעודה אבא והבן האבא פסיכולוג א חשוב מאוד אז אמרתי ל פחות פה בארץ הוא פסיכולוג חשוב בארצות הברית הוא לארץ נסע ואמרתי לו יש לי כמה כמה שאלות לפסיכולוג רמה אפשר לשטוח אותם בסעודה בבקשה אז אחת השאלות הייתה איך העולם מסתדר בלי פסיכולוגים עד לפני 100 שנה אם הוא הסתדר טוב אז מי צריך אותכם אם צריך אותכם אז איך הוא הסתדר זה אמר מה קרה פה או שהנשמות השתנו אז לא היה צריך והיום צריך פתאום מה מה תסביר לי איך זה עובד מה מה אתם מה אתם מסבירים הוא דוקטור לפסיכולוגיות אומר אף פעם לא עסקנו בשאלה הזאת שאלה מעניינת אמרתי לו אפשר להציע תשובה כן אמרתי לו נראה לי שה מצוקות עברו מדור לדור וכל זמן שלא היה פסיכולוגים אז לא לא היה מי ש יפתח את זה והדפוסים התגלגלו מדור לדור הגיע דור פסיכולוגים הוא עכשיו עוסק בבעיות של כל הדורות כולם לא רק של הדור הזה לכן צריך כל כך הרבה פסיכולוגים כי יוצא לאבא ישנה מה? אז הוא נדלק אומר לי אפ יכול להוכיח למה ננם הסה למה חשבתי על הרעיון הזה בגלל שנדמה לי שהחילוניות וההתבוללות וההתרחקות של ה-200 שנים האחרונות זה בעצם צם הביטוי של הזעם של 2000 שנים אחרות. אלא שכל זמן שיש עונש הזם צבור ולא יכול לצאת החוצה. כי אתה בעונש אתה פוחד שאם תעשה עוד משהו בכלל יודע מה יהיה איתך. גם ככה יש פה גרומים יש טרות יש אם אתה אתה עוד יש גבול כמה סיכונים אדם יכול לקחת. אז היו כ משומדים פה ושם אבל האומה כאומה אנו ליה וליה איננו למרות כל הרדיפות למרות כל ה זה שמרנו אמונים לקדוש ברוך הוא תורתו למצוותיו מתי הכל התפרק כשהאבא אמר אני מוכן לשמוע מה שיש לכם להגיד איך הקדוש ברוך הוא אומר את זה היסטורית לאומה שלמה במילה אחת אמנציפציה כלומר אמנציפציה זה שהגלות מפסיקה לדרוך עלינו כאזרחים סוג ב' והיא מורידה באופן דרמטי את הדכוי שלה ואומרת אתם מזרחים ש זכויות כאחד העמים לא פחות פחות מהם לא יותר לא פחות האם זה היה באופן מלא אבל עצם ההכרה בזכויות של האזרח היהודי במדינות שבהם ממינציפציה והאפשרות להיות כאחד האזרחים ו ללמוד להשכיל להיות שותף בתרבות גרמה לזה שהפתח הזה הוציא את בערותחת שהייתה צבורה שכבות שכבות כבר מזמן עכשיו אין לי מקור מספיק טוב לטענה הזאת אבל נראה לי שבכללות דברי הרב יש משהו שרומז לשם ואם מישהו אחלוק עליי אני מכבד איתו. זה קל לחלוק על זה כי אין לי ראיות. ובכל זאת זה נראה לי הבחנה מאוד מאוד משמעותית. בעצם לפי ההבחנה הזאת מה המשבר שבפניו אנחנו לומדים? המשבר הוא לא משבר אמונה אלא משבר אמון. מה ההבדל בין משבר אמון למשבר אמונה? משבר אמונה זה שאתה מספר לי שיש לך אח ששמו ראובן ויש לו כישרונות כאלה ואחרים ואני לא מאמין שיש לך אח שמו ראובן. מסביבות השמירות מו אני חושב שאין לך אח ששמו רובן. אני לא מאמין לך. אתה אומר לי אף אחד לא גילה לך. ההורים שלך, ההורים שלי אומרים שאין, אבל תאמין לי יש לי אח קוראים לו ראובן לא אומרים לך זה משבר אמונה משבר אמונה זה שיש לך אח ש קוראים לו רובן אבל אין דמון בדות שלו אני רואה אותו כרשע כשקרן כבעל מידות רעות כאחד שלא כדאי לעשות איתו עסקים ואי אפשר לסמוך עליו וכולי וכולי. כלומר הוא נמצא רק אין לי בו. אנחנו עומדים מול משבר אמונה אבל בעיניי המשבר אמונה הוא רק הענף, הוא תוצאה. אם אני מדבר על אלוקים שאין לי אמון בדמות שלו, לא נראה לי שהוא טוב, לא נראה לי שהוא אכפת לו ממנו, כשאני סובל זה לא מעניין אותו, אולי תודה רבה, הוא אולי שופך דלק על המדורה ועוזר לרשעים ומחביד על הצדיקים. א אין לי אמון. אז בסוף אני שואל את עצמי שאלה אם זה הדמות ואין לך אמון בה למה אתה צריך להניח שיש דמות כזאת אולי תשחרר וזהו ואז יוצא שאם יש לי משבר אמון מספיק אמר כבר חריף בסוף אני מוצא את זה מתפורר לי ביד ואני גם לא מאמין אבל החוסר אמונה זה התוצאה של חוסר אמון המחלה האמיתית זה משבר אמון לכן להוכיח שיש אלוקים זה לא יעזור. כי האלוקים הזה שאתה מוכיח לי שהוא נמצא אין לי שום אמון בו. אם אין לי שום אמון בו ואני מצייר אותו כמו שאני מצייר בחוסר אמון אז מי צריך שהוא יהיה? למי מועיל? לא לו ולא לי ולא לאף אחד. זה יותר טוב שלא יהיה. אז לא משנה כמה חכות תביא. זה לא משכנע אותי כי לא שמה בעיה. הבעיה היא שאין לי אמון בכוונות הטובות שלו, ב אכפטיות שלו, בדאגה שלו לרווחתי, לרווחת מישהו. מרבה הפלא דווקא לרשעים הוא נותן הרווחה גדולה דרך רשעים צליך. ואז ככל שאני יותר אומר אם יש דמות היא כזאת אז עוד צעד אחד אומר אז למה שתהיה דמות כזאת מה אני צריך אותה ואז המשבר אמון מובין למשבר אמונה בעיניי כל הפונדמנטליזם הדתיות הקיצונית של תיאורית המפץ הגדול שטוענת לא רק שהיא יודעת מה היה מלפני 14.7 שבע מיליארד שנה ועד היום בהתפתחות של כל הקוסמוס והחיים והאדם וכולי אלא היא גם טוענת שזה ודאי היה ממילאי מקרי וללא יד מכוונת למרות שזה אין לה מדע שום כלים לבדוק זה בגלל שיש פה פה איזה עמדה שהדת היא נגד האדם ואם כך עדיף שלא תהיה. דרך אגב יש בזה הרבה היגיון. אם הדת היא נגד האדם אז עדיף שלא תהיה. זה נכון בכללות וזה נכון בתוך האומה הישראלית בפרטות. עדיף להשתחרר מהדת. היא ממררת וממללת את החיים ולא מהירה מחיה ומענגת. אז צדיף להשתחרר. ובישראל זה בעל רקע הרבה יותר חריף של כל נוראות הגלות. ולכן בגלל נוראות הגלות ה עמדה שאין לי אמון בדמות הזאת הובילה על התפרקות שאין כדוגמתה שרוב עם ישראל מתחלן ורובו בכלל מתבולל ושרידי חרב של מלחמת הרוח הזאת זאת הם מעטים במדה מסוימת הפלא שהוא שיש עוד כמה דתיים וחרדים ומאמינים זה שיש חילונים וו מתבוללים זה הכי הגיוני הפלא הוא איך מחזקים מעבד אלה שמחזיקים מעבד ואם כך המחלה היא משבר אמון אז מה התרופה? הוכחות זה פותר משבר אמונה. התרופה היא ללמוד את טוב השם. לא ללמוד את מציאות השם אלא ללמוד את טוב השם. ולכן זה נקרא אל השם ואל טובו. זה פסוק. אנחנו חוזרים על השם אבל מתוך העיקר של המקור של המחלה שזה המשבר מול טוב השם. וכשאנחנו נשדר את טוב השם אז המחלה תתרפא. לשדר כתוב השם זה משהו קצת מורכב כי זה לא רק הסברה שכלית וזה לא רק א לקחת איזה טנדר ומנגינות ולקפוץ ברחוב האם הציבור שמסביב החולה רואה אנשים כאלה וכאלה ועוד כמה גוונים אז הוא מרגיש שבאמת השם הוא טוב ונמשך חזרה מה? לא, זה לא כל כך פשוט זה צריך תרופה עמוקה שאנחנו נהיה אנשים מלא אור של טוב השם במובן בשל ועמוק כדי שהמחלה תתרפא בתוכנו ואז תנוכל להקרין את הרפואה גם החוצה. וזה עומק התפקיד בדור הזה. למען זה אנחנו צריכים להיות אולי נחזור על משפט שלמדנו פה באלול בדרך מצוותך שהאמונה בהשם זה העונג האולטימטיבי אין ולא יכול להיות עונג יותר עליון מאמונה בהשם כי מקור כל התענוגים ולא לאילא מכל הגבלת התענוגים באשר הם זה השורש האלוקי שלהם. ואם אדם מאמין בשם והוא לא מתענג עונג נפלא זה עדיין לא זה. יש לו כמה דברים טובים. יכול להיות שהוא בדרך יכול להיות שהוא נתקע באמצע הדרך. יכול להיות שאפילו הוא נתקע וקצת מדרדר. אבל עדיין הוא בדרך, לא הפסיד הכל. אבל להגיע ליד זה להיות מדושני עונג על עצם אמונתנו בהשם. אין דבר יותר טוב, יותר מאושר, יותר נעים, יותר נופלא מאשר להאמין בהשם. וכשזה יחזור אז א יהיה לנו תנועת תשובה ענקית אבל זה לא עניין של מה בכך כשזה צריך להיות ציבורית והאמת למיתתה זה גם לא עניין משנה בכך שאדם פרטי יזכה להגיע למדרגה הזאת זה לא בא ברגל זה המל פנימי התהפכות חות ועמכת הדעת נקיות הדעת וזיכוך חמידות והמתקה עצומה וו זה לא העניין של בכך ולזה הדור מחכה כדי להתרפא זה חייב לכלול גם איזה טעם של טוב השם על כל מה שהיה עד היום. הדבר הזה אמר הרבי מלובביץ' לפני שהוא הלך לחדר ששליחותו בחיים זה להאיר לכל העולם את הפסוק אותך השם כי ענפת בי. ענפת זה הענשת אותי. אני מודה לך על כל הרע שעשית לי כי עכשיו אני מבין את עומק הטוב שגנוז בו ועד אחרת ימיו הוא אמר מה שהחלטתי לפני שהלכתי לחדר אני עד היום שמה זה היה אצלו החלטה שיהיה הוא בשליחות לגלות בעולם עולם את התודה על כל הרעה שהייתה, שזה להגיד את מה שאמרנו עוד יותר בחריפות כי זה לדבר על טוב השם לא רק על מה שיהיה אלא גם על כל מה שהיה כי במשל האבא באמת לא היה בסדר הוא היה מדקה אבל בעניין הזה המשל בנמשל עוד לא דומר חלילה חלילה חלילה הקדוש ברוך הוא הוא לא מדק הוא רופא עליון ונשגב שכולו טוב וכל מה שהוא עושה מוליד טוב עליון ולכן ברגע שאני אבין את הטובה הזאת אז אני יודע לו אלף תודות על כל העבר ואז אני צטרך לפרוק את הכאב כי הוא התהפך לתורה אולי נסיים בתגלית שגילינו אתמול למדנו אותה היום השיעור של השיעור של הרב רנן יש ביטוי בטח כולם מכירים מעט אור זוכה הרבה מן החושך והיינו בטוחים שזה בעל האורות תורת הרב מלא מהביטוי הזה חרי חיפושים רבים צאנו פעמיים ברב פעם אחת שזה באמת אה על משהו אחר, על התאבח ולא על דחייה, לא על התפוגגות של החושך הלב והתהפכותו. ואיך הרב מסביר שהמדוק זה בסוף א המספד בירושלים ועוד פעם אחת בקבצים על הסבר נפלא על בעל פאור ועל הפסיכולוגיה המודרנית ולא ניכנס אליו. אבל בסוף הרב אומר את המשפט הזה ששם זה כן לעניין אבל זה משפט אחד בסוף א סעיף שלם שמדבר על משהו אחר והוא רק צריך לתרץ מה שזה נשאר אז הוא אומר טוב זה מה אתה עוד זוכר בבני חושך ברב צודה לא מצאנו את זה בכלל אפילו פעם אחת ויכול להיות שלא חיפשתי מספיק פעמים רבות כנראה ודאי אין והתחלנו לחפש אז איפה זה ואז אה מצאנו שהפעם הראשונה שזה נאמר זה בחורות הלובות רבנו בחייי ורבנו בחיי על התורה שזה רבנו בחי בן אשר לא בן פקודה מצטט את רבנו מי בן פקודה גם ציטות אחד ושניהם התכוונו למשהו אחר לגמרי. לפרש את הפסוק אה מוצאתי אני שיתרון לחוכמה מן השכלות כיתרון האור מן החושך. אז מסביר רבנו בחי מה היתרון. כלומר היתרון הוא שהאור שובר את המבנה של כמות. כי כמו שמעט אור דוכה הרבה מן החושך, כך מעט חוכמה דוכה הרבה מן השכלות. בעצם זה פירוש לפסוק וטו לו מידי פעם אחת ורבנו אשר פעם ורבנו בחי בן אשר פעם אחת ואחרי זה חיפשנו יש פעם אחת בתניה בפרק יב קצת פעמים עוד במרימור הזקן קוטי תורה פעם פה פעם שם מעט מאוד אם תראו שזה הרבה פעמים תבדקו טוב תראו שהרוב זה בהיערות של חסידות מבוארת וכאלה דברים אבל לא במאמרים עצמם זה מעט מאוד במאמרי חבד אחרי זה עוד פחות ואז זה שטף אדיר של עשרות רבות מאות של פעמים אצל הרבי בעצם מי שהביא את זה לעולם ככל הנראה זה איש אחד הרבי מנורביץ' שהעמדה שלו שמעט אור דוכה במחושך היא מאוד מאוד עוד עקבית באין ספור מצבים אין לו שום התפעלות מהחושך ואומר אתה הולך אל תדאג תביא מעט אור הכל התהפך לתורה וכאין זה הוא מאיר גם את כל החושך הקדום ומראך הכל לטובה עליונה וכמובן שמרן הרב זצב עושה את זה בדרכו ובאייחוד מאיר את הדורות שלנו. בין כך ובין כך כל כוונתנו זה ללמוד את הסוגיה הזאת, לראות את טוב השם גם בכל העניינים, אולי נגיד בשלוש דרגות מרכזיות שנפרוט אותם בשבוע הבא יותר, גם בכל מה שעבר עלינו וכל העניינים בעולם הזה, גם בעולם הבא וגם זה שלכתחיל העולם נברא באופן שקול טוב. ישר עוד מסופר בעזרת השם שבוע